האם השתגעתי? טוב, אני מקווה שלא. עדיין לא. עד כה (בשנה ומשהו האחרונות, מאז הווסדו) הבלוג התמקד בתרגום ותיאום קרוספיט "הרשמי" ובבניית קהילה ישראלית של מתאמנים וחלוצים. עד כאן טוב ויפה. לאחרונה חשבתי (טעות ראשונה?) כי קהילת קרוספיט ישראל מתאפיינת לא רק בכח, כי אם גם במוח (טעות שניה?). מכיוון שלכולנו יש חיים מחוץ למשקולות, לריצה ולקפיצות משונות על קופסאות (טעות שלישית?), חשבתי שבמה זו יכולה לשלב "ספרא וסייפא" היינו, ספר וסייף ובכך לתת אכסניה אחת לתרבות הגוף ולתרבות הקריאה. עד כאן פלצנות.
ועכשיו לתכל'ס. אני קורא. הרבה. לא רק את Starting Strength המצוין של מארק ריפוטה (תחת קטגוריה "חומר מקצועי"), אלא גם כל ספר אחר שזז לי בטווח העין. פעם בשבוע לפחות, בימי המנוחה, אשתדל לצרף לפוסט היומי בקורת אישית על ספר שקראתי מתוך הספרים שיצאו לאור בשנה האחרונה.
הקול של תלמה/ קמילה גיב – הוצאת ידיעות אחרונות
זהו ספרה הראשון של הסופרת (לו היינו בחג שבועות היינו קוראים לו "ספר ביכורים"), ולמרות שהוא כזה, הוא חזק ומטלטל ועושה כבוד לעצמו וליוצרתו. זהו ספור אוטוביוגרפי כביכול (?) של תלמה – גיבורת הספר שהיא ילדה/נערה/אשה שעוברת ילדות איומה ונוראה רצופה בהתעללות נפשית ומינית. תהליך הגדילה וההשתנות של תלמה מסופר מנקודת מבטה של המספרת הבוגרת, בגוף ראשון, ובמבט רטרוספקטיבי ומפוכח. אם שני משפטים האחרונים היו הטקסט על גב הספר, אני מניח שאף אחד לא היה קורא אותו, ובטח שלא קונה אותו. מי רוצה להכנס לתוך הדכאון הזה? אולי שניים שלושה פסיכולוגים. מצד שני, המספרת מצליחה לסחוף את הקורא לתוך העולם הפנימי והעשיר שבנתה לעצמה תלמה כדרך להתמודדות עם המציאות. זהו עולם של דימויים מוטרפים למדי, של ציניות בריאה והומור אנגלי, של שפה עשירה שנעה הלוך ושוב על קו המחבר בין ילדות לבין בגרות. לעתים תלמה היא בת חמש ולעתים עולה קולה של תלמה הבוגרת המספרת את קורותיה ומחשבותיה ממרום השנים והפכחון. אבל המעבר בין העבר אל ההווה שנע בתוך הקול הוא רציף ומשאיר את הקורא בתוך החוויה ולא מחוצה לה.
הספר כולו כתוב מעמדה של עוצמה וכח. יש משהו מעורר הערצה בנחישות בה הילדה תלמה מתמודדת עם משפחתה הבלתי אפשרית, עם אמה המנותקת ועם היותה "מופרעת" בפי כל. היא זורמת כל העת, מודרכת ביד הדמיון, מפרשת את המציאות בדרך חצופה, סרקסטית ובלי טיפת חרטה או ייאוש. היא מסוגלת לבלוע את כל הזוועה של המציאות (בחירת מילים לא מקרית) ולהמשיך ללכת. גם תלמה הבוגרת לא מביטה אחורה בצער. כאדם שהוטל לתוך תופת ללא מוצא או אור, בדרך מופלאה ויצירתית, עקב בצד אגודל, תלמה צועדת אל בריאותה הנפשית ואל חירותה האמיתית. גם הקורא הציני (אני מכיר לפחות אחד כזה) מגלה בעצמו מידה לא מבוטלת של אופטימיות, של "הכל אפשר לנצח". ואולי כאן היא מקור עוצמתו של הספר. אינני יודע אם זהו סיפורה האישי של המחברת, אך בודאי שספר זה לא נולד במעבדה. הוא עלה מהסמטאות האפלות של החיים. הוא מוציא מהחשכה את כל השדים הפנימיים ומזמן מפגש עם מפלצות הבית, אך בו זמנית הוא מאיר את יצורי הלילה האלו בפנס קסם של תקווה ואופטימיות שמעקר מהם את כוחם ואכזריותם.
ובשורה התחתונה: לקרוא. לפסיכולוגים/ עובדים סוציאליים זהו must. לכל השאר זה חשוב, וגם מהנה. ובכלל זה כדאי לפתוח את העיניים והלב למה שמתרחש מעבר לדלת הסגורה של האחר. לא רק העיתונים עסוקים בזה לאחרונה, עכשיו גם מדף הספרים.
4 הערות קוראים:
רעיון טוב דעאל, אני לא קורא בקצב גבוה במיוחד אבל מאוד אוהב לקרוא ולהיחשף לעוד ספרים. כרגע אני תקוע עם "קרוב להפליא ורועש להחריד" שכולם כל כך אהבו ולי ממש קשה לסיים כי כבר אין לי כח לילד המעצבן הזה. אחרי זה אני חוזר לכור מחצבתי ומוריד איזה ספר מד"ב טוב לזכרו של ארתור ס. קלארק.
תודה בנץ. קראתי את "קרוב להפליא ורועש להחריד" ואכן הספר קרוב להפליא להיות מחריד. הספר נפוח מעצמו ומנסה להיות מתוחכם יותר מדי ולא ממש הולך לשום מקום חוץ משוטטות ברחובות של ילד עם מנת משכל לא ברורה. לטעמי הוא ניסה לשחזר את ההצלחה של "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" שהיה באמת אחר ונחמד, אבל הספר הזה יותר מדי מתלהב מעצמו ומאוד מאוד אמריקאי.
ובאמת לא קראתי ספר מד"ב הגון כבר חצי שנה בטח. האחרון היה מסדרת הספרים "המשחק של אנדר", שהם ממש מצוינים (בעיקר הראשון ו"הצל של אנדר").
אני לא חושב שהרעיון החדש שלך תואם את רוח הבלוג. הבלוג הוא בלוג *קרוספיט*, עם דגש מיוחד על המילה קרוספיט -> מטרתו העיקרית של הבלוג היא לא רק לתרגם את התכנים, כי אם לתת במה לקרוספיטרים העבריים, או לפחות דוברי העברית. דיון פורה על אימונים, חוויות, רעיונות וכד'..
ספרא וסייפא זה יפה, באמת, אבל לא בזה עסקינן. אנחנו מאבדים פוקוס מהמטרה הגולמית של הבלוג כפי שהיא מצויינת : "לעודד את השיטה "לעשות עליה" ולהתיישב בארצנו." מטרה זו נוכל להשיג באמצעות הדרכים הבאות:
1. קהילה איכותית של מתאמנים
2. אתר/פורום/בלוג בעל סטנדרטים גבוהים אשר מציג את התכנים בצורה מקצועית אשר תואמת את רוח התוכנית המקורית.
3. פרסום.
אם נשמור על תנאים אלו ונמצה כול אחד מהם עד תום אני משוכנע שנגיע במהרה לאן שאנו מצפים.
שוב, שים לב שבהלוג נועד לתרגום והבאת "קרוספיט" אל סדר היום בשפה העברית; יצירת קהילה חמה של מתאמנים בשפת האם.
בלוג קרספיט יש אחד.
אתרי רוח וספרים יש הרבה.
חוץ מזה, תמיד תוכל לפתוח בלוג חדש למטרות שונות - זה בלוג קרוספיט.
אור.
אני רק רוצה להוסיף שקריאה בימי מנוחה מאוד תואם את רוח התוכנית המקורית. כל יום מנוחה מתפרסם באתר הראשי של קרוספיט מאמר שדנים בו במקום לפרסם תוצאות.
הוסף רשומת תגובה