היום בצעתי את ניקול. ניקול הוא פק"ל (או שמא היא פק"לית), הכולל כמה שיותר סיבובים בעשרים דקות, כשכל סיבוב כולל:
ריצת 400 מטר
מקסימום עליות מתח
אני, במהלך האימון, בצעתי שיא אישי של 22 עליות מתח (בסיבוב הראשון). אח"כ 17, 16, 16 ועוד ריצה אחת (סה"כ 5 פעמים 400 מטר ו- 71 עליות מתח בעשרים דקות). אחלה אימון של סבולת וכח. ספרו לנו בהערות מה עשיתם אתם. שבת שלום.
1 הערות קוראים:
היום עשיתי את קלי, או איך שלא קוראים לדבר המרושע הזה.
התחלתי ב"חימום" של הרבה מאוד קפיצות בחבל (באיזור ה700) שגרמו לשוקיים שלי להתחמם יותר מידי ככה שהתחלתי לרוץ עם שוקיים כואבים משהו.
במקום 30 קפיצות על קופסה (אין) קםצתי למרחק, בין 150 ל170 ס"מ ונחתתי בדיפ סקוואט. 30 חזרות בסיבוב.
גם קיצרתי את האימון ל"רק" 4 סיבובים.
נקודות למחשבה:
אל תתחממו יותר מידי, זה כואב - השוקיים שלי תפוסים, ממש.
עבדו בקצב קבוע ומספיק מהיר. בשני הסיבובים הראשונים עבדתי בקצב גבוה באינטרוולים מה שגרם לעייפות נגררת ול"חוב חמצן" גבוה. בסיבובים 4,3 התחלתי לעבוד בקצב קבוע ולהשלים יותר חזרות לפני שאני שובר את הסט. העבודה האיטית יותר עזרה לי להתאושש תוך כדי וגם לשמור על קצב טוב יחסית.
ראבאק! בלי רעל בעיניים לא מתקדמים לשום מקום. בחצי שנה האחרונה הזנחתי את שגרת האימונים ואת אימוני ה"רעל" הארוכים, כמו סינדי, מרפי, מרי, וכד'.. התוצאה מורגשת: קשה לי להביא את עצמי לדופק גבוה לאורך זמן. המוח שלי פשוט אומר לי "אור, למה אתה צריך את זה? תאט" - וזה, רע מאוד. בדר"כ מה שקורה הוא שיש לי התקפי ראבאק תוך כדי האימון - שוב, מה שגורם לעייפות ולחוב חמצן גבוה.
מסקנה: צריך לעבוד בקצב קבוע ומהיר, ולגרום לראש לשתוק איכשהו. לא חידשתי שום דבר, הא?
דווקא לקח לי הרבה זמן ואוויר כדי להבין את זה מחדש. אני מקווה שאוכל ליישם זאת באימונים הבאים.
לילה טוב,
אור.
הוסף רשומת תגובה