מחשבות בעקבות אליפות העולם באתלטיקה קלה

היום אימון חזק. גם הוא 20 דקות. כמה שיותר סיבובים של 5 Thrusters, ואז 7 Hang Power Clean ואז  10 Sumo deadlift high pull. הכל מבוצע עם 40 ק"ג, או פחות, בהתאם ליכולת.

וואללה. אחרי ששככו מעט ההמולה וההתפעלות מאוסיין בולט שנחת כאן מכוכב אחר (בטח בא לבקר את לאנס אמסטרונג, שכבר תקוע על הכוכב הזה שנים), זה הזמן להתפנות ולהרהר על האתלטיקה הקלה בכלל. דומה כי מבט מקרוב מלכת הספורט מראה כי יש בה לא מעט חן, אך גם פגמים לא פשוטים. את הפגמים האלו לא צריך לחפש תחת זכוכית מגדלת. מספיק להביט בתמונות האתלטים, ומיד עולה בראשך דימוי של "או, הוא נראה אתלט" לעומת חלק מהמתחרים (והמנצחים) היוצרים אצלנו תגובה מיידית של "מה זה הדבר הזה?"

למשל, אלופת העולם בקפיצה לגובה. גרמניה אנרגטית וצהובת שיער, מייצרת אצלי "מה זו האיטריה הזו?". היא נראית לכם בריאה, אתלטית? נראה לכם שהשרירים שלה מספיקים כדי להחזיק לאורך זמן את חוט השדרה הארוך הזה. דומה כי לא עוד הרבה שנים היא תתחיל לפרסם את "מגה גלופלקס". לא ככה?

לעומתה, ידידתה כההת העור, שהתחרתה בכדור ברזל (והפסידה לענקית מניו זילנד). היא לא נראית כמו הבחורה שתרצו לצאת איתה לבליינד דייט, ואני לא בטוח שזה בגלל הפנים דווקא, אלא בגלל מאסה בלתי אפשרית. היא פשוט גדולה. מאוד (טוב, כנראה שהיא גם חזקה). אבל אתלטית? היא לא ממש נופלת להגדרה הזאת.

אוקיי, ומה עם הרציות הקנייתיות למרחקי 3000, 5000 והלאה. הן רצות במהירות שלא תיאמן, אבל נראה שידיהן כה חלושות עד שהן מתקשות להניף אפילו את דגל קנייה בסוף הריצה...

אלו מחירי ההתמחות. אנשים ונשים אלו משלמים םמחיר על כך שהם נמנעים לחלוטין מכל פעילות ספורטיבית או אתלטית שלא משרתת במישרין השגת נקודות נוספות בסוג הספורט בו הם מתחרים. ולכן הם משלמים מחיר באיבוד (או בגידול) מאסה, מהירות, כח, כח מתפרץ, גמישות או זריזות – הכל בהתאם לענף ולחוקיו. אז נכון שתחרויות האתלטיקה דוחפות לקצה את הגוף האנושי, אבל חלקן לפחות גם מעודדות מוטציות שתרומתן לבריאות ולאיזון הגופני של הפרט מוטלות בספק.
לעומתם, כל מתמודדת ממוצעת במשחקי קרוספיט נראית הרבה יותר אתלטית, וכנראה שגם, בממוצע, יותר מהירה, חזקה וספורטיבית.

מה אתם חושבים?

מחשבות בעקבות אליפות העולם באתלטיקה קלה

By מר קדמוני with 8 comments