אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

פורים שמח!

שבוע טוב. קראנו את מגילת אסתר, ועכשיו אנחנו סגורים על מי הרעים ומי הטובים (לידיעתך, אחמדיניג'אד).
ביום שישי, שעדיין היינו פיכחים, אחרי שהלבשנו את הילדים בתחפושות (ראו תמונה) ושלחנו אותם לדרכם לזלול ממתקים עד כאב בטן, עשיתי שני אימונים: בבוקר אימון CFE ואחה"צ אימון עם אפי, שכלל חמישה סיבובים של 21 slam ball ועוד מקס' מתח בכל סיבוב. היה נחמד.
הערב אני מדלג על אימון בתקווה להשלים מחר.
ספרו לנו איך אתם חוגגים את פורים! (הכוונה לאיזה אימון, כמובן)
הערה: יש סיכוי שאני מנצל את הויבראם כדי להתחפש לצפרדע...

By מר קדמוני with 7 comments

הוסמכת, סרג'יו

פוסט עדכון קורס. להזכירכם, אתמול היו שלוש צלילות (בטאבה), מתוכן הראשונה ל 20 מטר. כמה מחשבות:
1. בלי השירות המעולה של UPS, הדרכונים בחיים לא היו מגיעים. שיחקת אותה, ג'וני.
2. כבר מזמן שלא חציתי את הגבול למצרים, והעסק הלך 'חת ושתיים. למצרים עדיין יש שפם וכומתה שחורה מעוכה ומכוערת.
3. שלוש צלילות ביום, בייחוד לעומק, מפרקות לך את הצורה בערב. אתה יוצא מהמים כמו פינגווין, אוכל כמו קרנף וישן כמו דוב. גן חיות.
4. היום תעודות, פיפי והביתה. דכאון סוף חופש קל.
5. במשך השבוע לא יכלתי להתאמן בלי למתוח את הקפיץ הפנימי יותר מדי. אז זרמתי עם ההרגשה שהצלילות לקחו ממני את האנרגיה והמאמץ, כך ששבוע כמעט ללא אימוני קרוספיט לא יזיק לי.
6. צלילה היא חופש לנשמה, אבל גם מתרגלת את הגוף בעיקר בכל הנוגע לתחושה במרחב, איזון ותנועה איטית (שבתור קרוספיטר, לא פשוט לתרגל אותה). אז נחמד לעשות עם הגוף גם דברים אחרים לגמרי.
7. לגבי התזונה בחופש, כשמתרגלים לאכול נכון, זה "נדבק" בך, וכל האוכל שלנו היה אחלה. גם במסעדת בורגרים אפשר למצוא אוכל נכון (למשל, ב B בורגר, אכלנו אמש קילו כנפיים ועוד סלט סטייק אנטריקוט. יצאנו מפוצצים ובזול. יחסית, יחסית).
8. שורה תחתונה. אם למישהו היה ספק, אז היה שווה. לגמרי.

ועוד בפינת המוזר ומעניין, בלוג חדש של חבר טוב, אפי, שהחליט לנסות ולהתנסות באימוני קרוספיט כדרך להכנה לתריאטלון השני שלו. בדיוק בעניין זה יש היום אצל מארק פוסט מעניין מספורטאי-על שוודי. קראו, הגיבו ותהנו.

ולענייני אימון, היום אימון חדש. חמישה סיבובים של: דקה זריקות כדור כח, דקה טיפוס על חבל (אפשר להחליף במתח על מגבת) ו400 מטר ריצה שלאחריה מנוחה עד שהשעון מראה שעברו 6 דקות מתחילת הסיבוב (נחמד: ככל שנעשה את הריצה מהר יותר, ננוח יותר).

By מר קדמוני with 4 comments

ימים שני ושלישי במים

שלום מאילת, או כמו שאומר אורי בץ, "ארץ השמש הנצחית". כאן חם (25 מעלות), כלומר מזג אויר אידאלי. שמש, ים ובלוני חמצן. היום סיימנו את היום השלישי לקורס הצלילה שלנו, והאמת שהעסק חביב אבל מעייף לגמרי. גומרים את היום אחר הצהרים, אוכלים משהו בערב (בלי דגנים...) וישנים כמו ממותות עד לבוקר.
בקיצור, כל יום שתי צלילות (אתמול שלוש), בין לבין קצת תיאוריה בשקל. במים בעיקר עסוקים בתרגולי טכניקה (עם בלי וסת, עם בלי מסיכה, בלי שניהם, הנשמת בן זוג, ובעיקר תנועה מאוזנת מתחת למים). סבבה, ואוירה רגועה בסביבה לגמרי פסטורלית, אבל חוץ מדגים מזדמנים ואלמוגים במידה, לא ממש צללנו במקומות של "וואו".
לזה יש לנו את מחר. אנחנו עוברים את הגבול על הבוקר ונצלול שלוש צלילות בטאבה. למה בטאבה אתם שואלים? כי לא ידענו שאסור לטוס 12 שעות אחרי צלילה, ויש לנו טיסות חזרה ליום חמישי אחה"צ, אז יש קומבינה בטאבה, כדי לסיים את הצלילות בארבעה ימים וביום חמישי רק עוד מבחן (איזה פחד), והופל'ה, אנחנו חוזרים הביתה שזופים ומוסמכים.
הבוקר, כדי לשמור על איזשהו רצף אימון, עשיתי אימון ריצה "טבאטה מחוזקת", כלומר 40 ש' ריצה, 20 הפסקה, כפול 6, בעליה של 5%, במהירות 14.5 קמ"ש. היה סביר ובעיקר קצר.

הצילום הוא מנקודת המבט שלנו בסוף יום "עבודה"...

היום שתי שאלות משני נושאים שונים:
האם אתם משלבים ריצות CFE באימונים שלכם?
האם גם בחופש אתם אוכלים בריא או שפשוט יורדים על כל הקינוחים שיש בבר?
ספרו לנו בתגובות.

By מר קדמוני with 2 comments

התחלנו לצלול

אתמול, כאמור, ירדנו לאילת. המסע התחיל ברגל שמאל, כאשר קפטן מטוס ישראייר בו ישבנו החליט לדפוק ברקס חירום באמצע ההמראה! משהו הבהב לו בלוח מחוונים. לך תדע. מכל מקום, זה לקח עוד שעה וחצי עד שחזרנו, בדקנו, השתכנענו שהכל טוב והמראנו שוב, הפעם במכה אחת.
אילת חכתה לנו רגועה, חמה וריקה למדי (שזה מרענן לעומת הקיץ הצפוף שם להפליא). בקיצור, התחלנו את ההכשרה במועדון צלילה אקווה ספורט, בחוף אלמוג. כמו כל ישראלי טוב גיליתי שיובל, מנהל ביה"ס לצלילה שם, שירת איתי פעם פעם (גם הוא שריונר, שעשה הסבה לעולם הצפרדע באזרחות), ושרז, מדריך הצלילה שלנו, הוא חביב, מקצועי, ובעל סבלנות אין קץ (שהיתה נדרשת מאוד כדי להצליח לשכנע את זוגתי שהיא מסוגלת אשכרה לנשום מתחת למים, גם בלי מסיכה).
בקיצור, חתיכת הספק ליום הראשון בקורס. זה כלל שחייה של 100 מטר, צלילת היכרות של 40 דקות בערך לתרגילי בסיס (תפעול קלות - החזרת מסיכה או ווסת, או שניהם) בעומק נמוך כמובן, ואז דידינו החוצה (ואני מודה שזה כבד. כבד עם כל המשקולות והרצועות והבלון. ואני קצת בכושר, אבל בכיין). אחרי שתיה, חילוץ עצמות והתאוששות קלה, חזרנו לצלילה נוספת, שם כבר תרגלנו סיוע לבן זוג (הנשמה מווסת ספר או לסירוגין).
הערה: למרבה השמחה, בצלילות אלה היינו רק זוגתי ואני על שני מדריכים (רז, ובחור צעיר וחסון שרק השתחרר מהשייטת ומשלים השבוע קורס מדריכים, אז הוא עושה "סטאז' " ועוזר מתלמד בהדרכה ועוזר. בקיצור, קיבלנו שתי צלילות בסגנון שיעור פרטי לגמרי. שני מדריכים על שני חניכים. לעומת הקבוצה השנייה שהיו שישה על מדריך אחד. שחקנו אותה.
סיימנו בשעה חמש (!!!) מותשים ומחייכים.
מסקנות לעניין כושר: השריר העיקרי שכאב לי לאחר הצלילות הוא שריר הלסת! אולי נשכתי את הווסת חזק מדי ואולי זה משהו אחר, אבל כאבו לי שרירי הלסת.
ומחשבה חתרנית משהו: האם כדאי להתחיל לתרגל שרירי לסת כחלק מה WOD ? האם פספסנו חלק מתפיסת הכושר הנרחב?

ושלושה דברים לסיום:
1. אולי פספסתם אבל הוספתי משמאל "עוקבים" אחר הבלוג ואני מזמין אתכם להצטרף.
2. היום ריצת חמישה ק"מ. כאן שטוח ובהחלט זו התכנית להערב, אם לא יהרגו אותי לגמרי בקורס צלילה. ספרו כמה רצתם אתם.
3. סרטון אמיתי של "כמעט ונפגע" בצלילה. שווה לראות על אחריות לעומת חוסר אחריות.

שתפו מחשבות, תוצאות ושאלות בהערות

By מר קדמוני with 6 comments

בואי נמלט אל הלגונות השקטות. בואי לאילת, לאילת

שבוע טוב חברים.
מחר בבוקר (ממש על הבוקר), אני וזוגתי נהיה על המטוס לאילת. ב 9 נוחתים וב 9:30 מתחילים קורס צלילה. כוכב אחד. חמישה ימים. חוף אלמוג. קשה, קשה.
חדי הזכרון שבינכם אולי זוכרים שהיא ואני כבר צללנו פעם יחד, בדיוק לפני שלוש שנים, בדרום פלורידה, אבל אז עם שנורקלים, כרישים ומשקפיים (לי. מאז נפטרתי מהם). המטרה עכשיו היא לפגוש פחות מפלצות ים מאז אבל לא פחות (ואפילו יותר) כיף, רוגע והתנתקות. פשוט להנות.
אני בטוח שאתם מפרגנים.
ולמי שרוצה להזכר במילים של "בואי לאילת" (מהכותרת) השיר שכתב אי אז ירון לונדון, הנה כאן.

איפה היתה החופשה האחרונה שלכם?
האם הצלחתם לשלב ספורט ומרגוע?
האם הצלחתם לאכול בריא גם בחופש?

By מר קדמוני with 4 comments

לינדה? זה לא נשמע קשה


בוקר טוב. לאחרונה, שמחתי לראות "פרצופים" חדשים כאן. זו ההזדמנות לעודד אתכם לשלוח הפניות לרשומות שאתם אוהבים לאנשים אחרים ולהמשיך להגדיל את הקהילה.
הנה ספורון:
ידידה שלי דווחה אתמול שבמשך שלושת השבועות האחרונים היא החליטה לנסות את ה"דיאטה שלי", היינו בלי דגנים, סוכרים, ושומנים גרועים, וזאת בעקבות הרצאה שלי שהיא שמעה על הנושא. וואללה.
החלק המעניין היה תחושתה שמעולם לא הרגישה קלה, רעננה ואנרגטית יותר, וזה כבר בתוך שלושה שבועות. העניין הוא שכל משפחתה (הגדולה, ברוך השם), הם אכלני לחם ובעיקר טוחני עוגות סדרתיים, ובעלה הוא סוג של קונדיטור. בעיה.
כרגע היא "נשברה", אבל עדיין עדיין הולכת על החבל: מצד אחד הגוף לא משקר, מצד שני, הסביבה לא תמיד תומכת.
מה איתכם? האם פעם ניסיתם תזונה בריאה? האם זה השפיע על הרגשתכם?

ואמש עשיתי אימון נוסף עם א' (הטריאתלט), ושם עבדנו בעיקר על כח.
אח"כ עשיתי לי להנאתי בערך 2/3 לינדה. פשוט אני מנצל את מקסימום הברזל שיש לי, ואת שני המוטות:
10-9-8-7-6-5-4-3-2-1 של דדליפט משקל גוף 76 ק"ג, וקלין מלא (לסקוואט) עם 40 ק"ג, קצת יותר מחצי משקל גוף). במקום בנץ' פרס עשיתי כפיפות מרפקים כשהרגליים מוגבהות על קופסה 60 ס"מ. כרגיל, זהו אימון תובעני וקשה. סיימתי בזמן מאכזב של 22:52.
התמונה היא מ1913, של ג'נסון אוגו פרדריק. לא נראה לי נח להרים משקולות ערום...

By מר קדמוני with 13 comments

טבאטות לבטטות

ערב טוב. חזרתי זה עתה (מעוד) יום מילואים בצאלים.
מה לעשות, ציונות.
מכל מקום, נתחיל לספר שאימון היום הרשמי הוא טבאטה כפול חמש, עם דקה מנוחה בין מחזור למחזור: חתירה, מתח, מרפקים, בטן וסקוואטים.
באופן נדיר ומוזר למדי, ביצעתי כבר אתמול את האימון של היום. האמת שאתמול ביצעתי שני אימונים. האחד, אימון CFE של עשרה סיבובים של 30 שניות ריצה ו 30 שניות מנוחה. אחרי שעתיים עשיתי עוד אימון, הפעם עם א'. א' הוא תריאטלת (=אחד שעושה תריאטלונים). כשכנים וחברים הרבה שנים, אנחנו מתקוטטים לעיתים על שיטת אימון זו או אחרת, ועכשיו א' הרים כפפה והחליט לשלב אימוני קרוספיט בתוך מסגרת אימוני התריאטלון שלו, על מנת להתחזק וכמובן על מנת לשפר את התוצאות. הגדרנו "ניסוי" קצר של חודש ונראה איך הוא מרגיש ואיך התוצאות שלו משתנות. אמש היה האימון השני שלו. למדנו כל מיני טכניקות בסיסיות, ואח"כ עשינו, ניחשתם כבר... טבאטה! 32סיבובים ברצף.
סט ראשון (שמונה סיבובים של 20 ש' עבודה ו 10 ש' מנוחה) היה טבאטה של קפיצות על קופסה (הוא על 45 ס"מ, אני על 60 ס"מ). סט שני, ברצף (ללא דקה מנוחה) היה כפיפות מרפקים. סט שלישי היה סווינג (קל יחסית, אני עם 12.5 ק"ג, וא' עם 7.5 ק"ג) וסט אחרון של כפיפות בטן. סה"כ א' השלים 266 נקודות ואני 426. כיף.
כפי שאתם מנחשים, אני מאוד אוהב את הפרופסור היפני הזה, שהנחיל לנו את הפרוטוקול היעיל ביותר, מחקרית.
ספרו לנו על התוצאות שלכם, ועל ההרגשה.

By מר קדמוני with No comments

אין על התימנים

ביום המנוחה נשתעשע בתחרות קפיצה מעל גמלים.


ואשתי, שהיא חצי תימנייה, אומרת שהמקסימום שהיא קופצת זה מעל חמור...

By מר קדמוני with 7 comments

על חיות ואנשים אחרים

אתמול השתעשענו במחשבה שאנחנו יכולים להתמודד מול כמה מאיתני הטבע.
שווה לראות את הסרטון הבא, כדי להמחיש את הפער בין אדם רגיל לבין כמה מכוכבי קרוספיט. הבחור הזה (ג'ון וורנק) עושה 30 חזרות של הנפת 60 ק"ג ביד אחת! כמה מאתנו מסוגלים לעשות חזרה אחת של הנפה 60 ק"ג עם שתי ידיים???
יש לו כח מתפרץ עצום, איזון מופלא, סבולת יוצאת מהכלל ואגרסיביות בתנועה.


מצד שני, בלי מודלים ראויים, לא היינו מאמינים שזה בכלל אפשרי.
אימון היום דוחף לקצה של הקצה, וגם הוא ממשחקי 2009. עשרה תרגילים המבוצעים ברצף:
15 חזרות של סקוואט קלין עם 70 ק"ג
30 בהונות למוט (שזה כמו ברכיים למרפקים, רק יותר קשה).
30 קפיצות על קופסה 60 ס"מ גובה
15 muscleup (נו...)
40 חזרות של push press עם 18 ק"ג בכל יד
30 קפיצות חבל כפולות
15 thrusters עם 60 ק"ג
30 עליות מתח
30 בורפיז
90 מטר צעדי ענק עם 20 ק"ג מעל לראש.

קלי קלות. רק קשה לזכור.
יפה מאוד יהיה לבצע גם חצי מזה (חצי כמות החזרות בכל תרגיל), ובהתאמת משקלים ליכולת, כמובן!
זה באמת אימון לחיות אדם בלבד, ולנו לא נותר אלא לרשום בהערות את ההתאמות שלנו ואת הרהורי לבנו.

By מר קדמוני with 11 comments

מודלים ומטרות



היום אימון מגניב, שמצוטט ממשחקי קרופסיט 2009, וכל הרעיון הוא לקבל איזושהי מידה על היכולת שלך, בהשוואה אל יכולת סוסי-העל (כמו ניקו סאלו וג'ייסון קליפה) שהתחרו בשנה שעברה. כלומר, נו, בואו נראה אם אתה מספיק חזק להתחרות בעצמך. מול הנשים.
כמה שיותר סיבובים בשמונה דקות (בלבד) של: 4 כפיפות מרפקים בעמידת ידיים, 8 ניעות של ק'טלבל 32 ק"ג ו 12 כפיפות בטן עמוקות לקינוח הסיבוב.
עכשיו בואו נקבל קצת פרספקטיבה. מי שיכול להשלים אפילו סיבוב אחד כנדרש בדיוק, עובד את רף הסף של החוזק. כבר זה לא לגמרי טרוויאלי. 4 סיבובים יהיו הישג יפה מאוד של כח. מאוד. חמישה סיבובים יהיו חלום לרוב בני התמותה. 6 סיבובים זה מיקו סאלו (לשם ההשוואה) ו 7 סיבובים (וקצת) היה איזה פטריק שעשה. לא ברור לי איך.
ההשוואה הזו מולידה שאלה מעניינת. מה עושה לכם ההשוואה לאתלטים האלו?
הרי ברור שאם אתם מתאמנים על ריצת 100 מטר, אתם לא באמת מתכננים לעקוף את אוסיין בולט. לא בגלגול הזה. ואם אתם מתאמנים על הרמת משקולות, לא תדמיינו את עצמכם מניפים גם שלושת רבעי ממה שחליל סולימנגלו היה מניף (170 ק"ג בהנפה, והוא שקל רק 55 ק"ג). אז מה הסיפור הזה עם משחקי קרוספיט, שגורמים לנו לחשוב שאולי אולי אולי, יש מקצה אחד, או תחרות אחת, שנוכל בהם להתמודד בכבוד. אוקיי, לא לנצח אבל לפחות להרגיש בין שווים.
התשובה נעוצה בשאלה.
בספורט מתמחה (כל ספורט מתמחה: ריצה, אופניים, זריקת כידון או כדור נוצה), האתלטים מגיעים להשגים מדהימים, וחוצים שוב ושוב את סף היכולת האנושית ומציבים אותה גבוה יותר, רחוק יותר וכבד יותר. את הדברים האלה כיף לראות בטלויזיה, ולצקצק בלשון, אך, הוא רץ מהר, מדהים.
מצד שני, קרוספיט, בדרכה הבלתי מתמחה (בהגדרה), פותחת עולם אינסופי של אפשרויות להתבטא ולהוביל פיסית. כמובן שלכלל הדרישות הפיסיות יש מכנה משותף (מהירות, סיבולת, גמישות, כח ועוד - עשרת מרכיבי הכושר הגופני), אבל אופן היישום של מרכיבים אלו משתנה ובלתי צפוי, וכך יתכן שדווקא קומבינציה מסוימת עשויה להיות זו בו אתם טובים יותר, יחסית, מאחרים.
ועכשיו לאתגר: האם יש מקצה או תחרות אתלטית שאתם יכולים לדמיין (או להמציא) בה תתמודדו בכבוד מול מיקו סאלו?

By מר קדמוני with 3 comments

למה לא להאמין למה שכתוב בעיתון!

היום הופיע "טיפ בריאות" משעשע בYNET. האמת שזה כלל לא משעשע.
הכותבת, שיר-לי גולן, כתבה על מחקר שנערך בגרמניה ולפיו "יש לאכול פחמימות שעתיים לפני האימון כדי לשרוף מקסימום שומן באימון". אנחנו ידענו כבר קודם שזו טענה לא נכונה, אבל עניין אותי מה בדיוק מצאו שם.
אז מצאתי ברשת את תקציר המאמר (וכמובן שהכותבת בYNET לא פרסמה אותו, כדי שלא נבדוק את הבנת הנקרא שלה, ובאמת, היא פשוט לא יודעת לקרוא, או לא רוצה לקרוא).
אז הנה כמה עובדות, לשיפוטכם:
העלאת רמת האינסולין בדם מעכבת את ניצול השומן. זו עובדה. ואכן, כשהנבדקים אכלו פחמימות חצי שעה לפני האימון, ירדה רמת ניצול השומן, לעומת אכילת חלבונים חצי שעה לפני האימון. כמובן. מאידך, כאשר הנבדקים אכלו פחמימות שעתיים לפני האימון, (ובמקרה זה עד האימון יורדת רמת האינסולין בדם), לא נמצא הבדל ברמת שריפת השומן לעומת אכילת חלבונים לפני האימון. גם זה די ברור.
מה הקשר למסקנת הכתבת ש"יש לאכול פחמימות שעתיים לפני האימון"??? זה הבל הבלים, וגורם לאנשים פשוט לאכול מזונות שישמינו אותם ויעשו את ההיפך הגמור מ"טיפ יומי".
מה גם שהמחקרון הזה נעשה על כמות "עצומה" של נבדקים (12 אנשים!), בבדיקה אחת, כך שיש לקחת את כל הנאמר בו בערבון מוגבל מאוד מאוד.
ובשורה התחתונה: אל תאכלו פחמימות. לא חצי שעה לפני האימון ולא שעתיים קודם ולא יומיים קודם.

ואתמול, אני חייב לדווח, עשיתי שני אימונים. אחד על הבוקר ואחד מאוחר בערב, יחד עם חבר (אחד מהטריאלתטים, שהחליט לשקם את עצמו ולהתחזק. לא יאמן, אבל החבר'ה האלה אולי שוחים קילומטרים אבל פשוט שבירים). היה סבבה והיום מוכרח לנוח.

ולאיפה נעלמתם אתם?

By מר קדמוני with 6 comments

להיות בכושר או להראות בכושר?


רבים מאיתנו רוצים להיות ב"כושר טוב".
כבר דברנו כאן לא אחת על מהו כושר טוב, ועל העובדה המצערת שאנשים רבים מאמינים שסבולת לב-ריאה היא היא מהות הכושר ואין בלתה. אנחנו הרי דוגלים בכושר נרחב, פונקציונאלי, המתאים לפרופיל הגנטי הטבוע בנו ושאליו התפתחנו במיליוני שנים: יכולת תנועה, מהירות, חוזק פיזי וגם סבולת, אבל ודאי שלא רק. אנחנו מאמינים בכושר המשרת שרידות.
אז מקומות שונים מפרסמים את ההגדרה שלהם לכושר טוב. יש המגדירים זאת כריצת מרתון (עיוות קל של תפיסת כושר טוב, בעיני), יש המגדירים זאת באמצעות "בוחן מסלול" בצבא, יש מבחני כושר לקבוצות כדורגל או פוטבול, יש גיבושים בצבא, יש בלוגים שונים, יש טבלאות, וגם אנחנו כאן רשמנו כמה רעיונות שלנו על מהי רמת כושר בסיסי נדרשת ואפשרית מכל אדם.
לא נכריע בסוגיה זו כעת, ואיש הישר בעיניו יעשה.
אבל, מעניינת שאלה אחרת: מה יותר חשוב לכם, להיות בכושר מעולה (על פי הפרמטרים שבחרתם), או להראות בכושר מעולה (למשל, כשאתם הולכים לים), והאם יש קשר בין השניים? ומי משפיע על מי?
טוב, די ברור שאם אתה מעשן, בלתי פעיל, אכלן ג'אנק פוד וסטלן, כנראה שאתה לא נראה טוב במיוחד (אבל יש יוצאי דופן, אני מודה). לעומת זאת, אם אתה רק רוצה להראות טוב (אתלטי, גמיש, קוביות בבטן??), ואתה מאמץ דרך חיים של תזונה בריאה ופעילות במטרה לשפר את המראה, האם הכושר שלך ישתפר גם הוא בהתאם? מה יקרה?
מה נדרש ממך כדי להראות בכושר לעומת מה נדרש ממך כדי להיות בכושר, והאם העובדה שמישהו נראה כושר מעידה על כך כי מה שהוא עושה, כנראה מספיק כדי לתת לגוף את הגירוי והעומס כדי לבטא בצורה מיטבית את הפוטנציאל הגנטי שלו?
ואולי השאלה היא בכלל אחרת: מה צריך לעשות כדי להרגיש טוב?
אז היום בעיקר שאלות ומעט תשובות.

אה, ומי שבעניין, יעשה את אימון היום: 50 זריקות כדור כח, 25 מתח, 40 זריקות כדור, 20 מתח, 30 זריקות כדור, 15 מתח, 20 זריקות כדור, 10 מתח. סה"כ זה 150 זריקות כדור ו-70 מתח. עדיף מתח L.

שורה תחתונה: תנו לנו מחשבות, תגובות ותוצאות.

By מר קדמוני with 2 comments

תקציר מנהלים

שואלים אותי לא מעט על עיקרי הדברים, אז הנה תורת הבריאות של Primal לעומת התפיסה המערבית המקובלת, על רגל אחת.
גזור ושמור.

תזונה בריאה - Primal / Paleo

היפותזת השומן המקובלת

בסיס מדעי: תזונה מרובה פחמימות מעלה את רמת האינסולין, יוצרת רעב, מובילה להשמנה כתוצאה משיבוש במנגנון צבירת וניצול השומן, יוצרת דלקתיות, מחלות והתקפי לב.

הדברים מבוססים מאוד מדעית, ואפשר לקבל עוד הפניות וחומר אצלי. בכיף.

בסיס "מדעי": פסיכולוגיה של אכילת יתר של שומנים בנוסף לפעילות חסר מוביל להשמנה המתבטאת בשומן וכולסטרול רע היוצרים מחלות והתקפי לב.

ההנחות מבוססות על מחקרים ישנים ומוטעים, מתוך קבעון מחשבתי שנכשל במציאות ובמחקר העדכני

מסקנה: המנעות מדגנים, סוכרים ושמנים גרועים תביא שליטה על רמת הייצור של האינסולין, תיצור איזון מטבולי ובריאות מתמשכת, ללא תחושת רעב.

מסקנה: הגבלה קלורית (לאכול פחות) והמנעות משומנים היא המפתח למשקל תקין.

בפשטות: שמירה על תזונה טבעית ופעילות גופנית טבעית, שהיו הבסיס להתפתחות האדם (ציידים-לקטים)

בפשטות: תזונה מערבית מודרנית (חקלאות, הקיימת רק כמה אלפי שנים) צריכה להיות הבסיס לרוב תזונת האדם והמזונות הטבעיים הם מזיקים.

המציאות: השגת משקל יציב, פחות תחושת רעב, תחושה "קלה" ואנרגטית, אין הגבלה על כמות הצריכה הקלורית, שיפור מיידי בכל ממדי בריאות הדם.

המציאות: תסכול, דיאטות לא יעילות, מעגלי עייפות ורעב, עליה בתפוצת המחלות. עליה עולמית מתמשכת בכמות ההשמנה. נתוני בריאות הדם נותרים גרועים.

מה אוכלים: הרבה בשר ודגים. הרבה מאוד שומנים טובים (אגוזים, קוקוס, חמאה, שמן זית, אבוקדו), ירקות חופשי ופירות במידה.
לא אוכלים סוכרים, דגנים (לחם, פסטה, קרקרים). תפוחי אדמה ואורז אוכלים במידה. לא צורכים כלל שמנים צמחיים (סויה, תירס, חמניות ודומיהם) ולא ממתיקים מלאכותיים.

מה אוכלים: אוכלים 60% פחמימות, ממתיקים מלאכותיים, וכמעט ולא אוכלים שומן

מהו כושר: מעט אימוני ריצה קצרים ואינטנסיביים (אינטרוולים), מעט אימוני כח (הרמת דברים כבדים), והרבה תנועה איטית (הליכה, טיול), יביאו לשריפת שומנים וחיזוק הגוף והשרירים.

מהו כושר: פעילות אירובית כרונית במטרה "לשרוף" מקסימום קלוריות. פעילות כזו מעלה את הדלקתיות ואת הפציעות ואינה מותאמת לגוף האדם.


נשמח לשמוע הערות ומחשבות בתגובות.

By מר קדמוני with 2 comments

בסוף הסוכר הורג אותנו

המדע מיישר קו.
הנה מחקר חדש, שהתפרש על פני 14 שנים וסה"כ יותר מ 600 אלף שנות אדם (רק בסינגפור הם מספיק מסודרים לנהל כזה מחקר), ומראה כי הסיכוים לחטוף סרטן לבלב (לא סימפטי. פחות מ 5% סיכויי שרידות), עולים בצורה מובהקת בקרב אלו שצורכים 2 פחיות משקה קל (כמו קולה) בשבוע.
הנה הכתבה של ynet
והנה הטקסט המלא באנגלית, למשקיענים.
בואו נדייק. זה לא הקולה שהורגת, אלא זו הנטייה לצריכת מתוק. הסוכר. ברור שמי ששותה קולה (גם ספרייט נופל לקטגוריה הזו. גם פאנטה. גם פפסי. גם...), צורך הרבה סוכר. הסוכר, כבר אמרנו, מעלה את רמת הדלקתיות בגוף (גם ריצה כרונית, דרך אגב), ונראה שמשם הדרך לבית החולים, לא עלינו, מתקצרת. אז בואו פשוט נשאיר את הסוכר מחוץ לצלחת (ולכוס), נרגיש יותר טוב ונחיה יותר שנים בריאות ומאושרות.
וסבתי אומרת: "שלא תגידו שלא אמרתי לכם".

By מר קדמוני with 3 comments

הופ רגליים קפוצנה, קפוצנה

למי שחושב שיש לו ניתור טוב, הנה אתגר:
כמה הכי גבוה קפצתם אי פעם?
אני קפצתי מהמקום למכסה המנוע של ג'יפ פתוח צבאי, כחלק מהתערבות באחד המילואים. היה משעשע אם כי זה לא ממש רציני. בערך 90 ס"מ. אולי מטר. כך או אחרת, לבחור בסרטון יש ביצי פלדה, זה בטוח.

Moody's Crazy Box Jumps from Miranda Oldroyd on Vimeo.

By מר קדמוני with 2 comments

אימון קשוח

אם אתם חושבים שאתם קשוחים, אתם בטח תהנו לראות את החבר'ה האלה, שהתמודדו לא מזמן עם תחרות האיש הקשוח, באנגליה הקפואה (ומה שאתם רואים זה את הבחור מפלס דרכו בקרח!). המנצח סיים בשעה ושמונה עשרה דקות את הסיוט הזה, והכי איטי בארבע שעות ו22 דקות! 600 איש לא הצליחו לסיים. תמונות נפלאות ומצחיקות תמצאו כאן. נראה שכיף זה חלק מהעניין. (AP Photo/Simon Dawson).
היום אימון רצחני. 30-25-20-15-10-5 חזרות של:
  • כפיפות בטן עמוקות
  • פשיטות גוו
  • ברכיים למרפקים
  • דדליפט 40 ק"ג
אני עשיתי אמש אימון ריצה של CFE. לאחר חימום רצים דקה ON, דקה OFF, כפול 9. מהירות מרבית. VFF.
ביום שישי עשיתי ב23:40 ארבעה סיבובים של 400 מטר ריצה, 30 קפיצות קופסה בגובה 60ס"מ ו- 30 זריקות כדור 7 ק"ג. לקח הרבה זמן כי היה פשוט קשה.
ספרו לנו מתי אתם הרגשתם לאחרונה כמו הבחור בתמונה, ולמה

By מר קדמוני with 4 comments

גם הנפש צריכה תרגול

אנחנו מאוד חזקים בלעשות, לעשות, לעשות. אנחנו רצים, עובדים, מרימים משקולות, זורקים אותם, מתנשפים, מזיעים, שותים, אוכלים בריא, ויוצאים לעוד סיבוב של אימון(כמו היום, 21-15-12-9-6-3 חזרות של sumo deadlift high pull עם 60 ק"ג. וואחד אימון).
העניין הוא שמרוב להפעיל את הגוף, אנחנו לפעמים שוכחים "להפעיל" את הנפש. גם הרוח שלנו זקוקה לגירוי וחשיפה כדי להתקדם, להשתפר, ולהתחזק. מנוחה מפעילות פיסית והפעלת הנפש חיוניות לבריאות הכוללת שלנו בכדי לשמר איכות חיים גבוהה.
אני חושב שכל יום אדם צריך למצוא לו את המרחב והמקום כדי לעשות משהו אחר, שונה, שירחיב את הדעת, שיגרה את החושים, שיעורר את הדימיון ושיגרום להתפתח רוחנית. זה לא קשה במיוחד, אבל צריך לרצות את זה ולשים את זה במודעות, אחרת נהפוך למכונות עבודה שיוצאות עם שחר, חוזרות בערב ובוהות במסך המרצד של הטלוויזיה במעט שעות העירות שנשארו בתווך.
הנה כמה דוגמאות קטנות (וחיוביות) מהשבוע האחרון כדי להסביר טוב יותר על מה אני מדבר.
טיול. עכשיו זו עונה נפלאה. לא חם, יש סוף סוף מים, והפריחה מתחילה להרים את הראש. לא צריך לתכנן שבוע של טיול נודד מים לים כדי לצאת מהמסגרת לכמה דקות ולנשום אויר אחר. הנה, ביום רביעי זה הייתי במילואים (חד יומי). צאלים. למרות אוירת הדכאון החלטתי לקפוץ לביקורון בדרך הנוף החדשה שסללו מעל לנחל הבשור. לא ידעתי על זה מראש, אבל השלט נראה לי חדש אז למרות שירד מבול רוב הזמן, סובבתי את ההגה והקדשתי 25 דקות לנסיעה נהדרת במקום בו לא נראתה נפש חיה, אבל המדבר היה זורם ופורח, וגשר העץ התלוי מעל נחל הבשור מעולם לא נראה נוצץ יותר. הנה תראו בעצמכם:
אומנות. שבוע שעבר, בתוך לו"ז מטורף בין דנמרק ולונדון, והרבה פגישות, השחלתי שעתיים של בוקר לראות תערוכה של ואן גוך בRoyal academy. התערוכה הזו היתה הגדולה ביותר של ואן גוך בלונדון מזה 40 שנה, והיתה פשוט מדהימה. צריך לראות כדי להבין. הלב שלי פרח כשראיתי את התמונה הזו. במציאות, יקירי, זו תמונה שמפילה אותך לרצפה.

ספר. אני קורא הרבה. הערכה זהירה, כ 50 ספרים בשנה. אולי יותר. כמעט כל דבר. הספר האחרון שקראתי הוא "להרוג את רומל" וזה ספר מומלץ מאוד על עוצמת הרוח האנושית. השם לא משהו, אבל אחלה קריאה. מכל מקום, ספרות (בעיקר אם היא טובה), מוציאה אותנו מהיומיום, מרחיבה את האופקים ופותחת את הצ'אקרות...

אז תעשו לכם מנהג קבוע, וכל יום תחרגו קצת מהמסלול הרגיל של החיים שלכם ותתנו לעצמכם ולנפש שלכם כמה רגעים מרעננים.
אז ספרו לנו, איך אתם מטפחים את הנפש שלכם?
מה עשיתם היום כדי לחייך?
אם הפוסט מצא חן בעיניכם, שלחו לחברים. שבת שלום.

By מר קדמוני with 1 comment

איך להתחיל לרוץ יחף בכמה צעדים פשוטים (תרתי משמע)

אם במקרה הייתם חסרי הכרה בחודשיים האחרונים, אז אולי אתם לא יודעים שאני רץ בעיקר עם vibramfivefingers שזו הדרך הכי קרובה לריצה יחפה מבלי לפצוע את הרגליים או להיות אתיופי/בדואי/איש ערבות קשוח.
כך או אחרת, ריצה יחפה היא לא הדרך היחידה לשפר את טכניקת הריצה ולהמנע מפציעות, אלא יישום שיטתי ותרגול של טכניקת ריצה בריאה וטבעית יותר. את זה אפשר לעשות גם אם לא הזדמנתם לאמריקה כדי לקנות לכם צעצוע נחמד כמו שלי.
1. תתרגלו יחפנות במשך כמה שבועות. קפצו בחבל יחפים, זה יוצר (מניסיון) תגובה חזקה יותר בשרירי התאומים, מפעיל יותר את הקרסול וממחיש היטב את חשיבות הנחיתה על כרית הקדמית של כף הרגל. תסתובבו יחפים בבית, ותעשו כמה WOD יחפים (או אם גרביים).
2. תנסו ריצה קצרה, איטית וזהירה, יחפים. עדיף בדרך חזרה מריצה רגילה, שאתם כבר "חמים", לעשות את הקילומטר האחרון יחפים (לגמרי), ופשוט להחזיק את הנעליים ביד. אל תנסו להיות מהירים אלא פשוט להמשיך להתקדם. עדיף במקום בו אתם יכולים לרוץ על דשא. אפשר גם על הליכון אם אתם בעניין.
3. תקנו לכם נעליים קטנות, קלות, וחסרות ריכוך. תחפשו את הנעל הכי דקה, קלה וגמישה בחנות. משהו ממש קליל, וללא עקב עבה ושמנמן. אני רץ עם NikeFree אבל יש גם לפומה נעליים דומות. בטח יש עוד.
4. תקצרו את הצעדים. בריצה נכונה הרגל נוחתת מתחת למרכז המסה. את זה אי אפשר לעשות כש"פותחים" את הרגליים קדימה, אלא צעדים קטנים, קצרים ומהירים. צעדים קטנים. ממש ממש קטנים. זה בסדר.
5. תשענו קדימה. הגוף צריך להיות רפוי, הברכיים מעט כפופות, והחזה נוטה לפנים. הגוף פשוט "נופל".
6. "תמשכו" את הרגל אחורה ולמעלה. זה חשוב. במקום להתמקד על דחיפת רגל לפנים, תתמקדו בהרמה מהירה של הרגל לאחור, בקו ישר למעלה (כאילו אתם רוצים לבעוט לעצמכם בתחת עם העקב). זה קשה בהתחלה. זה קריטי לריצה נכונה.
7. תהיו ערניים. הרבה רצים לא מודעים כלל לקרקע, כי הנעליים מחסנות אותם מהצורך לשים לב. כשרצים יחפים או קרוב לזה, צריך לדעת איפה דורכים. אז אנחנו לא מסתכלים למטה בריצה אלא קדימה, אבל כל הזמן לשמר מודעות לנתיב הריצה. עדיף לחפש לכם דשא (איצטדיון כדורגל זה אידיאלי), ולתרגל הכל שם.
8. קחו את זה באיזי. אל תנסו למהר. אל תנסו "לדפוק מרחק". הרגליים שלנו מנוונות אחרי שנים של נעליים והן צריכות להתחזק בהדרגה ולהחזיר לעצמן את היכולת הטבעית לרוץ יחף. כל שבוע תעשו לפחות ריצה אחת יחפה ולאט לאט תגבירו את הקצב או הנפח.
9. שימו קצוץ על האנשים שאומרים לכם שאתם מפגרים/תפצעו/לא נורמליים/וכדומה. אתם בסדר, ואני יכול לתת לכם פתק.



האם פעם ניסתם לרוץ יחפים?
האם ניסיתם לשפר את טכניקת הריצה שלכם? (לא הבאתי הפעם מקורות, אבל תאימנו לי שמחקרית זו הדרך היחידה לצמצם פציעות).

By מר קדמוני with 19 comments

נשים אוכלות פחות (בנוכחות גברים)


הנה מחקר חביב, חדש ונחמד, שעוזר לפתוח את התיאבון.
החוקרים בחנו מאות נשים וגברים (469 סטודנטים ליתר דיוק) בקפיטריות של אונברסיטאות. מסתבר שכאשר נשים אוכלות עם גבר הן בוחרות בארוחה דלת קלוריות (בעיקר סלט), לעומת הארוחה שהן אוכלות כאשר הן יושבות עם חברה. מעבר לכך, יש יחס הפוך בין כמות הקלוריות שהאשה אוכלת לבין כמות הגברים סביב השולחן (יותר גברים = פחות קלוריות). לעומת זאת, כמות הקלוריות שגברים אוכלים לא הושפע מנוכחות נשים או מכמותן.
לפי הגישה האבולציונית - אנתרופולוגית, נשים עושות זאת על מנת להרשים בני זוג פוטנציאלים ולשדר מסר של "אני אוכלת טוב, בריא, ומסתפקת במועט. אני אטרקטיבית. קח אותי".
למירב הצער, הגברים כלל לא היו מודעים לכך.
אז בא נסכם שלנשים יש לפחות מודעות, גם אם לא מודעת, לחשיבות התזונה כמשרתת בחירה והצלחה אבולציונית. הגברים, לעומת זאת, לא משהו.
הנה הכתבה בגארדיאן על המחקר, והפוסט של conditioning research. התמונה של RoOona.

ולענייני ספורט ואימון, אז היום אימון בשם קלי. חמישה סיבובים של 400 מטר ריצה, 30 קפיצות על קופסה גבוהה של 60 ס"מ ו30 זריקות כדור כח.
אני השלמתי אמש את אימון יום שני. במקום חמישה סיבובים, עשיתי ב24:47 רק ארבעה סיבובים. בכל סיבוב 5 thruster עם 54 ק"ג (בסיבוב הראשון הצלחתי עם 60 ק"ג, אבל אח"כ הפחתתי), 5 muscle ups ועוד 400 מטר ריצה. קשה.

מה התאמנתם היום או אמש ומה אכלתם היום לצהרים?
האם זה הושפע מנוכחות בן המין השני (האימון או הארוחה)?

By מר קדמוני with 2 comments

האם גלוטן יכול להרוג אותנו מבלי שנרגיש?

לא מעט כתבתי על החשיבות המנעות מגלוטן (מוצרי דגנים), כחלק מתזונה בריאה ונכונה. על פי רוב הדגשנו את התועלת בשומנים בריאים ואת ההתאמה של התפריט הזה לתזונה של האדם הקדמון (שמעולם לא היה מודרני יותר, כך נראה). לאחרונה פורסמו מספר מחקרים על הנזק הישיר שעלולים לגרום הדגנים, ובאופן ספציפי: הגלוטן.
הרבה מאתנו שמעו כבר על מחלת צלייק, שהיא רגישות ואי יכולת הגוף לעכל גלוטן (החלבון שבדגנים). מחלת הצלייק שכיחה בכ1% מהאוכלוסיה (זה הרבה, מאוד) והתפוצה שלה עלתה פי 4 (!) ב 50 השנים האחרונות, לא ברור למה, אבל כנראה שזה קשור למרכיבי התזונה המערבית (סירופ תירס מתוק נראה מועמד רציני, אבל זו רק השערה). מכל מקום, צלייק עדיין מאובחנת מעט מאוד ובארה"ב מניחים שיש כ 5% אבחון בלבד! מעבר לצלייק יש טווח רחב יותר של רגישות לגלוטן שאינו נחשב, רפואית, לאבחנה קלינית של צלייק אלא כ"צלייק סמוי". לא נכנס לעובי הקורה של ההגדרות הרפואיות לסוגים השונים (קטונתי), אבל בגדול יש רמות שונות של צלייק סמוי (כמו דלקתיות של המעי הדק), וההערכה היא שכ30% מהאוכלוסיה סובלת ממצב זה, אם כי רוב האנשים כלל אינם מודעים לבעיה כלשהי.
העניין הוא שמחקר שנעשה על עשרות אלפי חולים בצלייק וב"חולים למחצה" (היינו כל אותם אלו עם צלייק סמוי שאינו קליני), מצא כי שיעור הסיכוי לתמותה עולה בקרב אוכלוסיה זו. למעשה, יש טווח רחב מאוד של מחלות קשות (הם מונים 28 - החל מדכאון, דרך סרטן, מחלות אוטואימוניות ועוד רעות רבות), המשויכות לתופעה.
אז אולי גם לכם (או למי מבין יקיריכם) יש רמה כזו או אחרת של דלקתיות במעי ורגישות לגלוטן והוא/היא אפילו לא יודעים על זה, ממשיכים לאכול הכל כאשר ברקע מתחוללות סופות בריאותיות שעלולות לגרום להם נזק אמיתי?
למעשה, הרפואה נתנה דגש מועט מאוד, אם בכלל, לאבחון של צלייק ובוודאי שאבחון רגישות לגלוטן (שאינה "קלינית"). המחקר הזה מציע לממסד לשנס מותניים ולתת יותר דגש על האבחון כי בסופו של יום, זה עשוי לחסוך כסף רב בהוצאות הבריאות, וכמובן, לשפר את הבריאות שלכם.
תקציר המחקר המקורי נמצא כאן, וסקירה אקדמית קצרה ודי ברורה נמצאת כאן. פוסט על המחקר הזה מהבלוג של גורו הבריאות, ד"ר הארי היימן, תמצאו כאן.
בתיאבון.
כדי לשמור על עניין, אפשר לעשות את אימון היום (ששמו הוא גריף): 800 מטר ריצה, 400 מטר ריצה לאחור, 800 מטר ריצה ועוד 400 לאחור. מוזר ומאתגר. אני עצמי רצתי אמש 5 ק"מ, כחלק מהמאמץ להכשיר את הרגליים היחפות שלי למרוץ הר לעמק.

ספרו לנו בהערות מה עשיתם אתם היום.

By מר קדמוני with 7 comments

עוד כמה הוכחות...


למי שעדיין סקפטי על חשיבות התזונה עתירת השומנים (הטובים) ומועטת הפחמימות, להשגת תועלת בריאותית ולהפרכת המיתוס של שומן-התקפי לב, הנה לקט של שלושה מחקרים מהחודש האחרון. כולם מחקרים נרחבים, חשובים (מבחינת המגזין ומקובלות החוקרים) ורציניים. אנחנו לא מדברים פה על קבוצת שוליים סהרורית אלא על הליבה המדעית המעודכנת.
שני מחקרי אורך חשובים שפורסמו ב The American Journal of Clinical Nutrition כתב עת מרכזי וחשוב. המחקר הראשון בחן רטרוספקטיבית את 21 מחקרים מרכזיים שנעשו בשנים האחרונות בהקשר לצריכת שומן רווי כגורם סיכוי להתקפי לב ומחלות לבביות, ומצא שאכן זהו מיתוס ואין שום קשר בין השניים. נאמר שוב: אין שום קשר בין צריכת שומנים רווים לבין הסיכוי או הסיכון למחלות לב.
מחקר שני, שפורסם לפני שבוע, מאת אותה קבוצת חוקרים, אומר, תאמינו או לא, שכדי לצמצם את הסיכון למחלות לב בעיקר צריך להמעיט בצריכת פחמימות מעובדות!!
dietary efforts to improve the increasing burden of CVD risk associated with atherogenic dyslipidemia should primarily emphasize the limitation of refined carbohydrate intakes and a reduction in excess adiposit

מחקר נוסף, טרי טרי (ותודה לצבי על ההפניה), הפעם מהמקבילה האירופאית European Journal of Clinical Nutrition, מדבר בצורה ממוקדת שתזונה המבוססת על "ציידים לקטים", היא תזונת פליאו או primal שאנו מעודדים כאן, מביאה ליתרונות בריאותיים משמעותיים וגם תוך תקופה קצרה. משפר את מדדי לחץ הדם, משפר את העמידות לאינסולין ואת מצב השומנים בדם. הללויה.

שלא תגידו שלא אמרתי לכם!
אתם רשאים לומר לו: "דוקטור, יכול להיות שאתה לא מעודכן" ותשלחו אותו אלי. אנחנו כבר נסתדר.
אתם מוזמנים לשלוח את הלינק לפוסט הזה לחברים הרופאים שלכם ולשמוע מה הם חושבים.
נשמח לשמוע גם מה אתם חושבים.

ולמי שאחרי כל דיבורי האוכל האלו נשאר כח לאימון, היום יש אימון חדש וקשה: חמישה סיבובים של חמש חזרות Thruster עם 70 ק"ג (!), 5 muscle ups ועוד 400 מטר ריצה לקינוח. לא מעט! והתמונה באדיבות
Stephano Prigione

By מר קדמוני with 4 comments