מי שעוקב אחרי בלוג זה או מזדמן לפה מפעם לפעם, כבר מכיר אותי מעט ויודע שריצה, איך נאמר, היא לא הסם שלי.
אני חושב שריצה כרונית (כמו אימונים למרתון) מקבלת הערכת יתר ופופלריות עצומה בגלל שהיא לא דורשת הרבה ומאידך היא מפילה "קורבנות" רבים בפציעות ובגביית מחיר בתחומי בריאות רבים אחרים, וכבר כתבתי על כך לא מעט.
עם זאת, ולמרות זאת, כתבתי כאן שהחלטתי להצטרף למרוץ הר-לעמק. 220 ק"מ של מרוץ שליחים מתוכם אני משובץ כרץ מספר 3, במסלול שנחשב כקשה ביותר בקבוצה וכולל סה"כ 32 ק"מ, רובם בעליה, בשלושה מקטעים של 10-11 ק"מ הנפרשים על פני יממה לערך. לצורך העניין הגברתי מאוד את נפח ואת איכות אימוני הריצה שלי בחודשים האחרונים וכבר השווצתי שעשיתי כמה פעמים 10 ק"מ עם הויבראם (מה שאומר שחוץ מסבולת, גם כף הרגל שלי התחזקה).
עד כאן הכל טוב ויפה. אך "אליה וקוץ בה".
כזכור, מעט לפני פסח סיימתי שתי ריצות של 10 ק"מ ושל 14 ק"מ בהפרש של 9 שעות זו מזו, כתבתי כאן שאני מוכן, כלומר, ראיתי שאני יכול לעומס. אוקיי. נראה שנחפזתי במסקנתי.
אחרי ריצת ה 14 כאבה לי פתאום ברך שמאל, בצד החיצוני. מעולם לפני כן לא כאבו לי הברכיים (חוץ מאותה פעם שנתקלתי עם הברך בכיסא). מוזר. לאור ההתפתחויות במהלך הפסח הפחתתי את הריצה למרחקים והתמקדתי יותר באנטרוולים וריצות קצרות-בינוניות, ואימוני כח כרגיל. ביום שני שעבר, ערב חג שני, רצתי עם אבי, חבר, 8 ק"מ בשדות והיה נראה סבבה. אבל, 10 דקות אחרי שסיימתי את הריצה, תקף אותי כאב נוראי (!) בברך, באותו המקום. כאב שנשאר לא רצה ללכת לשום מקום (תרתי משמע).
אופס.
לא רציתי להזניח ומיד קבעתי לי תור לחבר אחר, יוני, שהוא פיזיותרפיסט מצוין ומאומן. יוני התבונן, שאל, נגע, מתח, סובב, כיפף, שיחק לי עם הברך ומזמז אותה חצי שעה, הרטיט אותה עם אולטרה סאונד וחישמל אותה עם אלקטרודות ולבסוף עטף אותה ברצועות הדבק השחורות-ענקיות האלה מהתמונה (המזעזעת) שבראש הפוסט. הוא היה מרוצה ושילח אותי לדרכי בהמלצה זהירה להמשיך להתאמן ולראות מה קורה.
אוקיי.
אחרי הטיפול ובמהלך השבוע שעבר עשיתי עוד כמה אימונים. אימון של חמש כפול 400 ריצה ועוד 15 Overhead squats עם 41 ק"ג עבר ללא כאבים או איזשהי אי-נחת. חייכתי.
למחרת רצתי 6 ק"מ בקצב איטי והרגשתי לחץ קל בברך, בעיקר בירידות. לא נורא. למחרת היום בבוקר (הגענו כבר ליום שישי האחרון) רצתי שוב אבל אז העסק כבר החל לכאוב שוב, אבל הפעם ברצינות. כואב. אותו היום אחר הצהרים הלכתי שוב ליוני. ושוב חזרנו על המתיחות, על האולטרהסאונד ועל הדיבקיות, והפעם יוני שילח אותי לדרכי עם זהירות רבה יותר: "תתאמן אבל תראה איך אתה מרגיש".
עוד שבועיים וחצי המרוץ הר-עמק, ועכשיו השאלה היא מה עושים עכשיו?
אמש עשיתי אימון משקולות ולא היו שום כאבים. הכאב קשור רק לריצה, וגם שם הוא מופיע רק לאחר מספר קילומטרים. לי זה נשמע כמו ITBS. פציעה "קלאסית" לרצים, במיוחד כשהנפח מתגבר. שם ממליצים לא לזוז כמה שבועות...
מסקנות ביניים:
בלי הריצה הייתי בריא כמו שור. (זה לא שלא רצתי לפני כן. רצתי, אבל לא הרבה יותר מ 10 ק"מ בשבוע). אישתי שתחיה מעודדת אותי ואומרת: "כל הזמן אמרת שלא טוב לרוץ הרבה, אז בשביל מה היית צריך את זה??". באמת בשביל מה? נראה שלא תכננתי נכון את סולם המאמצים שלי וודאי שלא תכננתי להתחיל להפצע ככה.
התלבטות בינתיים:
האם לתת לרגל מנוחה שלמה של שבועיים וחצי ואז לחזור ב"בום אחד" למרוץ תובעני מאוד של 32 ק"מ, ולהסתכן באי-סיום או בפציעה חמורה,
או
לרוץ ריצות קצרות מאוד מדי פעם ולקוות לטוב (וכנ"ל),
או
פשוט לפרוש (ולתקוע את החבר'ה שבונים עלי, אם כי אני מניח שאפשר יהיה למצוא מחליף) ולהשאר בריא.
מה אתם חושבים? אשמח לשמוע את דעתכם!
10 הערות קוראים:
אני מנסיון באותו מסלול דרך אגב שנה שעברה עם אותה פציעה בסוף ויתרתי ולא השתתפתי אבל היה מספיק רצים בלעדי אני חושב שההחלטה הייתה נכונה חודשים אחרי כבר לא נשאר זכר לפציעה לעומת זאת יש לי חברים עם כאבי ברכיים וקרסול שנגררים במשך שנתיים עם פיזוטרפיה. אני בטוח שתוכל לרוץ את המסלול כולם חזרו עם הרגשה שהוא היה הרבה יותר קל ממה שחשבו אבל יש מצב שהפציעה תיגרר אחר כך חודשים.
השנה גם היה תכנון להשתתף בסוף התבטל מחוסר ברצים והיחיד שמשתתף רץ 100 ק"מ עם עוד רץ.
בכל מקרה בהצלחה.
דעאל - קודם כל הבריאות. ננסה למצוא מישהו, אפילו נוותר כולנו על המרכיב התחרותי, ונרוץ להנאתינו, ורק שלא יווצר מצב בו מישהו יסבול רק בשביל שמישהו אחר יהנה.
אני מסכים שכנראה עדיף לוותר על המירוץ למען הבריאות. בטח לא לנוח שבועיים ולהמר שהכל הסתדר, אלא רק אם בוצעה קודם חזרה לשגרת אימונים.
מה שיותר מטריד אותי בפוסט שלך הוא ההתמודדות שלך עם הפציעה- אחרי שהכאב הופיע עשית אימוני סקוואטים ואינטרוולים? זה ממש סיכול ממוקד לברך! פציעה מחייבת הורדת הילוך משמעותית.
שיהיה בהצלחה ורפואה שלמה.
תודות לכולם.
גיל, לגבי הסקוואטים, שים לב שאני עושה ה-מ-ו-ן סקוואטים עם משקל כבר שנים, ללא שום בעיות. נראה לי (בתחושה) שהעומס שנוצר בסקוואטים שונה לגמרי מזה שנוצר בעת ריצה (כלומר שרירים אחרים/רצועות אחרות), ושבפועל הרגשתי לחץ ברגל רק במהלך/אחרי ריצות לא קצרות (העסק מתחיל אחרי 4 ק"מ). יתכן בהחלט שהאנטרוולים לא היו בחירה חכמה במיוחד.
דעאל בתור אחד שגם משתתף וגם קצת בזמן האחרון באטרף ההר לעמק, וגם מתחילים סימני כאב,
אני אומר להמשיך, לא כרגיל אבל תמשיך, ריצות קצרות ואיטיות וגם זה מעט.
קודם כל אני אתחיל ואגיד שאתה יכול להחליף, תחליף עם רץ אחר לקטעים נוחים יותר!
תבדוק את האפשרות הזאת.
לא פורשים, החוויה הזאת לא צריך להיעשות בכל מחיר, אבל אני חושב שאתה תהיה בסדר, תרוץ בקצב שלך, אל תמהר (ביום המרוץ) ויהיה טוב.
רק בריאות,
ובנימה אופטימית זו.. אני מקווה לשרוד את ריצת הסימולציה שמתכננים חבריי לקבוצה (בני גילי - 18, אגב אנחנו 2 קבוצות של 6 עם חבר'ה בני גילי, הולכים להיות הרבה צעירים השנה!)
ריצה שנועדה לדמות כמעט את המאמץ שנעשה ביום המרוץ
3 ריצות שהן יהיו קטעים מהמרוץ עצמו (כי אנחנו גרים בעמק :))
לא לוותר
if you overestimate your abilities, fitness level or as we say work capacity, you can hurt yourself. It would be way better to walk away from this one feeling like you could go heavier and harder next time than to hurt yourself or worse end up in the hospital
The point of CF is to get better at life. Being unable to workout tomorrow because you were pigheaded today is not in line with our goals.
אל תרוץ, זה פשוט לא שווה את זה.
מה ש"תרוויח" בריצה תפסיד פי כמה מונים אחר כך, אם חס וחלילה תיפצע ולא תוכל להתאמן זמן רב.
דעאל תוריד עומס בצורה דרסטית, עם פציעות מתאמנים קל, בטח שלא אימוני הפגות רצחניים מהסגנון שאתה עשית.
אחרי שתוריד עומס כמה ימים, נסה לרוץ, גם אז בהדרגה ובלי להשתולל ואז תשקול את השתתפותך.
בכול מקרה אל תתבאס פציעות ספורט הם חלק מהעק וכמו שהמאמן שלי פעם אמר לי , אם אתה לא קם עם כאב סימן שאתה לא מתאמן ...
לא לרוץ!
כפי שאמרו כאן, הבריאות יותר חשובה ממירוץ כזה או אחר.
למה בכלל לרוץ ריצות ארוכות, מה 5 ק"מ לא מספיק?
כהכנה למרוץ כזה אתה חייב להעלות נפחים..
לא יעזור, שאתה מתכונן למרוץ כזה אי אפשר לעשות הכל לפי פרוטוקול קרוספיט.קום כי אין שם דגש על הדבר הספציפי הזה של 3-4 ריצות ביום של ממוצע 8 קילומטרים לכל ריצה.
בתור אחד שלא חושב שהדבר הנכון לעשות הוא ריצות ארוכות מצאתי עצמי עושה גם 3 ריצות של 10 ק"מ כל אחת בשבוע ובנוסף לכך אימוני אינטרוולים.
גם ניסיתי ריצה יותר ארוכה של 14 ק"מ ועדיין אני לא מרגיש מוכן.
הוסף רשומת תגובה