למה שיניתי את הכותרת של הבלוג!

יש לי את הבלוג הזה כבר ארבע שנים.

ארבע שנים!

במהלכן פרסמתי 976 פוסטים (לא כולל זה). וואללה. זה זמן טוב לעצור לרגע ולהתבונן אחורה, וגם קדימה. לאן הבלוג הזה הולך, ולמה. מה הוא מייצג, מה הוא מספר, ואיך הוא מזוהה.

קרוספיט ישראל ככותרת לבלוג התחילה כדי לחבר בין עולמות שעד לפני ארבע שנים לא נפגשו: קרוספיט וארץ הקודש. התבוננות בארכיון הבלוג מראה כי התחלתי ב100% פוסטים על קרוספיט ולאורך הדרך יותר ויותר נפח ניתן לתזונה ולבריאות בכלל. במקביל נהניתי לראות את הבלוגים והאתרים החדשים שנוספו לקהילת הקרוספיט והיא הפכה לעובדה בארץ, ולאחרונה, סוף סוף גם אתרים ובלוגים על תזונה קדמונית. אז כמו שאומרים האמריקאים: "that being said", הבלוג הזה צריך להחליט מה איתו עכשיו. רבותינו אמרו "מכלל לאו אתה אומר הן", כלומר, על דרך השלילה אפשר ללמוד הרבה על החיוב, אז כדי להחליט, עשיתי קצת חושבים ובצעתי אלימינציה של האפשרויות העומדות בפני, וחשבתי לשתף אתכם בממצאים.

1. אני לא מכון קרוספיט. יש את עומרי, איאן, צבי ועוד כמה אבל לא אני. אני לא מתפרנס מהדרכת ספורט או מאימון, ולא רואה או מחשיב את עצמי כמאמן כושר. אני בכושר, זה כן, ואני אוהב את זה (אוי ואבוי), אבל כנראה שאני כבר לא צריך לקרוא לעצמי "קרוספיט ישראל", אלא מסיבות נוסטלגיות. קרוספיט הוא כבר חלק מהזהות שלי, אבל לא נכון עוד שהוא יאפיל על הזהות של שאר הבלוג הזה.

2. אני לא תזונאי. לא למדתי 4 שנים תזונה ואני לא ממליץ לאנשים לאכול לחם מלא כמו ש 99% מהתזונאים עושים. אני בהחלט פריק של תזונה בריאה, וקורא על זה הרבה המון. אני גם (*זהירות ספוילר*) אוהב לכתוב על זה. אני חושב שרוב מוחלט של כותבי התזונה הבריאה בארץ חיים עדיין בסרט שחור לבן בו השומן הוא רע, בשר הוא אויב ופחמימות מלאות סיבים יצילו את העולם. אני לא כזה.

3. אני לא רופא ולא חוקר. לעומת זאת, אני קורא מחקרים, ויש לי זכרון של פיל ואוזניים של ארנב. למרות שלא עשיתי דוקטורט בביוכמיה או ברפואה (ודווקא כן עשיתי תארים בפסיכולוגיה, בתיאטרון, ובמנהל עסקים) אני לא מרגיש שום צורך להתנצל על זה. אני לא חושב שההשכלה הפורמלית מחסנת אנשים מטעויות שיפוט או דעות קדומות. אני אחראי לחיים שלי ושל משפחתי ולבריאות שלי, ואני חושב שאני עושה עבודה די טובה, לעזאזל. יש לי דעה, וזה טוב.

4. אני לא חי על הירח. לא באמריקה של רק-מזון-מהיר ולא בחוות בודדים שמגדלת בעצמה אווזים וחסה. אני חי בישוב רגיל בגליל, עובד בחברת היי-טק, יש לי משפחה עם ילדים שגדלים מהר (מאוד), שאוהבים פיצה ושוקולד נוטלה (אבל גם סטייקים, ירקות בתנור, סלט וטחינה, תודה לאל). אני לא נותן המלצות שאי אפשר ליישם בחיים האמיתיים.

5. אני לא קיצוני. אני לא שורף פרוות וחזיות, ואני לא ממליץ על דיאטות של רק תפוחי אדמה (או "דיאטת לחם" ושאר הבלים), אני לא רץ מרתון או עושה איש ברזל, אני לא מפתח גוף או מרים משקולות בנות חצי טון, אני לא צמחוני ולא אחד שאוכל רק בשר. אני לא מחבק עצים אבל גם לא מזהם ומשתדל למחזר. אני משתדל לחיות בשלום עם העולם הזה ולאפשר לו לחיות בשלום גם איתי. משתדל לחיות בדרך האמצע הנכונה לנו כבני אדם מבחינה פיסית ותזונתית.

6. אני לא שמן, לא חולני ולא לוקח תרופות. כמו שאני גם לא אוהב יועצי נישואים גרושים, מומחי תזונה שמנים, מומחי לב מעשנים וסנדלרים יחפים. אם התזונאית שלכם שוקלת 50% יותר ממה שהיא צריכה, אולי היא לא צריכה להיות התזונאית שלכם. אני ממליץ לכם דברים שעובדים אצלי במציאות ויש להם הוכחות בפועל.

7. אני לא אתלט מקצועי. זה לא שנולדתי מחונן גנטית ואני עושה ספורט באותה הקלות שאחרים יורדים במדרגות. ממש לא. נתוני הפתיחה שלי לעולם הקרוספיט היו גרועים למדי (שריונר במילואים בעודף משקל ובחוסר מוטיבציה). בכל זאת, זה עבד ועובד ואני מרגיש בכושר מצוין. אם אני יכול, כל אחד יכול. זו לא גוזמה במילימטר.

בסוף בסוף, זה רק אני כאן. זה מה שאני מציע. זה מה שאני יודע לתת. זה מה שאני מקווה שאתם רוצים לקחת.

אני אוהב אתכם, את הקוראים של הבלוג הזה.

התגובות שלכם משמחות אותי ועושות לי את היום,

גם המיילים שאני מקבל עם שאלות או מחשבות,

כך גם ה"חבר מביא חבר".

אני תמיד מתגאה בסיפורי ההצלחה שלכם ובעובדה שהצלחתי במשהו קטן לשפר את איכות החיים של מישהו או מישהי.

כזה אני.

אז בסופו של יום נשארו כאן רק שניים שמשפיעים על התוכן של הבלוג הזה: אני והאדם הקדמון. אני בהווה והוא מהעבר. ביחד אנו מנסים לתרום לבריאות האישית של הקוראים כאן (כבר אמרתי שאני אוהב אתכם?).

ולכן, הדעאל הקדמון היא כותרת שהצחיקה אותי ונראה לי שמשקפת לא רע את מה שאני כותב כאן. על עצמי, מעצמי, ובגיבוי של החבריקו מהעבר - מר קדמוני.

תשארו בסביבה, אני לא הולך לשום מקום.

למה שיניתי את הכותרת של הבלוג!

By מר קדמוני with 14 comments