אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

אנשים חזקים

אנחנו בקרוספיט אוהבים לחשוב על עצמנו כאנשים חזקים למדי. חזקים מנטלית וחזקים פיסית. כמובן שמבחינת האימונים, מילה נרדפת לחזק זה קשה. קשה באימונים של קרוספיט. קשה מאוד אפילו, ותמיד ישנה סוגיה עד כמה קשה אתם מוכנים ללכת עם האימון. מאידך, קרוספיט לא שמה את כל הביצים בסל של החוזק (Strength), ומשאירה גם מקום נרחב לסבולת, מהירות, כח מתפרץ ועוד. כך או אחרת, אנשים רבים רוצים להיות פשוט אנשים חזקים יותר.
יש הרבה מאוד תוכניות אימון שם בחוץ שמטרתם היחידה היא לעשות אתכם אנשים חזקים יותר. מארק ריפוטה הוא אולי המפורסם ביותר עם ה 5 כפול 5 שלו, אבל יש לא מעט אחרים, טובים יותר וטובים פחות. אני אישית אוהב לראות את אימוני הכח שלי כחלק מקשת אימונים רחבה יותר ולא כתוכן אימונים יחיד ובדיד, ו(גם) בגלל זה אני בעניין של קרוספיט. מכל מקום, ריפוטה (ריפ בשבילכם) פרסם את כתביו בספרים, והטבלה הבאה הלקוחה מתוכם, מעניינת ופשוטה להפליא - היחס בין מספר החזרות בסט לבין היעילות על פני מדדים שונים, כאשר יותר כהה = יותר יעיל:

את הטבלה מציגים בבלוג החדש common strength, שניים ששמים להם למטרה פשוט להיות חזקים יותר ואת התנסותם והגיגיהם הם מתעדים בבלוג.

איש חזק שאנחנו מעריכים מאוד הוא בלייר מוריסון שהתחרה בכבוד במשחקי 2010 ונראה שלמשחקי 2011 הוא מתאמן בשצף קצף מעורר השתאות. השבוע הוא פרסם סרטון של אימון 3 כפול 5 של back squat. הבחור פשוט חזק כמו טרקטור. לראות ולהגיד: "גם אני יכול".


גם אני יכול....
ואתם?

By מר קדמוני with 1 comment

אספרגוס בר כבר אכלתם?

עכשיו החורף, תודה לאל, ויש שפע של צמחי בר שרק מחכים שנבוא ללקט ולאכול אותם. חלקם טעימים באופן מפתיע מאוד ולכולם ריח וטעם חזק של חורף ואדמה. אנחנו הרי צאצאי ציידים לקטים, אז למה לא נלקט כשאפשר?
אחותי (כן, אותה אחות שבחורף שעבר אכלתי אצלה חביתת חוביזה שבדיוק עכשיו העונה להכין גם), שלחה לי מייל ביום חמישי האחרון עם צילומים מהליקוט האחרון (או יותר נכון, אחר צהרים שגרתי עם הילדים). אספרגוס בר גדל כמעט בכל מקום, במקרה כאן זה בגבעת התיתורה במודיעין. זהו שיח קוצני מעט, ובתקופה הזו הוא מוציא ייחורים חדשים שפשוט נראים כמו אספרגוס, רק יותר דקים. החדשים יוצאים ישירות מהאדמה והבוגרים מצמיחים "אספרגוסים" חדשים ימינה ושמאלה מהענף, לסירוגין. הנה תמונה של השיח:

והנה תמונה של צרור אספרגוסים (ואחיין אחד)

מה עושים עם זה?
הכי פשוט. היא חתכה והקפיצה במחבת עם שמן זית, ומיד זה מוכן. הנה כך:
כבר למחרת בבוקר (יום שישי) לא יכלתי להתאפק ויצאתי ללקט לי אספרגוס בר גם. חמש דקות מהבית ומצאתי שפע אספרגוסים טריים וחביבים למראה. אני חלטתי אותם במים רותחים בדיוק דקה אחת. סיננתי. ומיד הקפצתי אותם קלות במחבת עם חמאה והוספתי שמנת מתוקה ומלח.
יצא מעדן אמיתי!

ומה אתם ליקטתם היום?

By מר קדמוני with 5 comments

מי יותר אינטליגנט - הגורילות או מנהלי גני החיות?

החבר'ה הטובים מ Perfect Health Diet פרסמו וידאו שאי אפשר לא לראות ולתפוס את הבטן מרוב צחוק.
אחרי שכבר שנים ידוע שגורילות בגני חיות בכל העולם מתות מהתקפי לב, מומחי גני החיות והתזונה של הגורילות נדהמו לגלות שפשוט צריך לתת להם אוכל כמו שהם אוכלות בטבע (אכן תדהמה) ורק להפסיק להאכיל אותם בממתקים מסוכרים (שתוכננו במיוחד כדי לתת לגורילות את כל הויטמינים והבלה בלה הנדרש, הרי המומחים תמיד יודעים יותר טוב מאמא טבע).
אכן, פשוט קשה להאמין שחסה עדיפה על ממתק מלאכותי (במיוחד אחרי שהשקענו כ"כ ופיתחנו את הזבל הזה משך שנים). ואולי זה רק הגורילות הטפשות האלה שלא יודעות מה טוב להם.



יש לכם סיבה לחשוב שמומחי התזונה האלה טעו רק לגבי גורילות?
אולי גם משרד הבריאות שלנו טועה באופן דומה? (אבל אל תגלו בבקשה לסגן השר ליצמן עד כמה אנחנו קרובים לקופים האלה. האמונה שלו עלולה להתערער).
ההבדל היחיד בינינו לקרובי משפחתינו השעירים הוא שלשמחתנו אנחנו יכולים לחשוב ולהחליט לבד מה נאכל, ולא לצריך לחכת להתקף הלב כדי להפסיק עם המזון המעובד....

By מר קדמוני with No comments

איזה שמן קוקוס תקנו היום?


אתם כבר יודעים ששמן קוקוס הוא אחד השמנים הטובים והבריאים ביותר למאכל, יחסית לרוב השמנים האחרים וודאי וודאי שיחסית לשמנים מהצומח. הוא השומן הרווי ביותר בטבע (87%) ובאמת אפשר לומר עליו רק: "בריאות". העניין הוא שיש לא מעט יצרנים של שמן קוקוס, ולא מעט חנויות שמוכרות אותו, ולכן יש הרבה אפשרויות, ובטווח מחירים נרחב למדי.
אני מנסה כל פעם יצרן אחר, והנה מסקנות ביניים ממוצרים שעברו אצלי במטבח:
  • שמן קוקוס אורגני של אגס - אורגני, בכבישה קרה. מגיע באריזת זכוכית של 350 מ"ל. בערך 30 ש"ח, תלוי איפה. לשמן יש ריח עדין של קוקוס, הוא מאוד נוקשה והצבע שלו לבן מאוד.
  • שמן קוקוס בכבישה קרה (כתוב רק באנגלית משום מה - מצד שמאל בתמונה). ארוז ע"י זנבר, רמת השופט. אריזה של 350 מ"ל. זהו השמן הכי זול שקניתי. רק 22 ש"ח לצנצנת. אין לו בכלל בכלל ריח (גם אם דוחפים את האף בתוך הצנצנת), הצבע לבן מט.
  • שמן קוקוס אורגני כתית מעולה, אורגני, של ג'מוקה - מצד ימין בתמונה (אריזה יפה). צנצנת של 473 מ"ל עלתה לי 49 ש"ח (במבצע). לשמן ריח חזק וטוב של קוקוס, והצבע שלו נראה מבריק ויפה מאוד ומעט שקוף. הוא יותר רך מהאחרים.
הערה: מן הסתם יש עוד מותגים, אבל בכל מקרה אנחנו מחפשים רק שמן בכבישה קרה (שמן כתית מעולה) ורק 100% קוקוס (תתפלאו, יש מעורבבים). אם לא כתוב על זה כבישה קרה או כתית מעולה, נא לא לקנות. זה הופך את השמן להרבה יותר תעשייתי ומעובד ופחות טוב מכל בחינה בריאותית. יש לא מעט שמנים כבושים בחום כי נשים רבות משתמשות בשמן קוקוס למטרות קוסמטיקה, ועבור מטרה כזו גם שמן תעשייתי יעשה עבודה, אני מניח.

בחזית המחיר ברור שהמנצח הוא המוצר של זנבר. הוא היחיד שלא כתוב עליו אורגני, אבל לטעמי בגלל הקליפה הקשה והעצומה של הקוקוס, אין הרבה משמעות לאורגני (וגם ככה לא מרססים אותם), אז נראה לי שאפשר להתעלם מזה. בכלל, חנויות טבע נוטות להיות עם פערי מחירים עצומים ושווה שתעשו סיבוב שבכמה חנויות ותמצאו את המוכר שאתם סומכים עליו והמותג שלא פושט לכם את העור.
בחזית הטעם, השאלה היא מה אתם רוצים, וכידוע, על טעם ועל ריח אין להתווכח. ובכל זאת, הנה הזוית האישית, במהלך טיגון אני מעדיף פחות דומיננטיות של הקוקוס, כי הוא נוטה להשתלט על טעמים, ולכן חביתה בשמן הקוקוס של ג'מוקה תהיה מזעזעת למדי. לכן מאכלים שמבקשים יותר נטרליות השמן של אגס או זנבר מתאימים יותר. אם לעומת זאת מכינים מרק קוקוס (מטגנים בצל ופטריות, מוסיפים קופסת חלב קוקוס, קצת קארי ולימונית, יוצא מעולה), אז השמן של ג'מוקה מדגיש את הטעמים של הקוקוס ומתאים מאוד. בקיצור, למאכלים שאתם רוצים להרגיש קוקוס, ג'מוקה שולט. לטיגון שניצל, למשל, הוא פחות.

האם אתם משתמשים בשמן קוקוס?
האם אתם מרוצים? האם יש לכם מותג או מוצר שאתם יכולים להמליץ עליו?
רעיונות, מישהו?

עדכון חשוב (27/3/2012):
אחרי עוד קריאה ועוד קצת בדיקות, נראה כי מתוך השלושה הנ"ל רק השמן של ג'מוקה הוא אכן איכותי וראוי. גם השמן של זנבר וגם של אגס הופכים לנוזל בטמפרטורה גבוהה של כ 40-70 מעלות לעומת בטמפרטורה של 27 מעלות בלבד בשמן קוקוס בכבישה קרה. נראה כי ההבדל נעוץ בשיטת ההכנה. יש שיטות רבות המבדילות בין שמן מקוקוסים טריים לבין שמן מקוקוסים מיובשים (הקרוי קופרה). שמן מקוקוס מיובש מערב גם חימום, הלבנה ותהליכי הסרת ריח. חלק מהשומן הבלתי רווי שבשמן הקוקוס הופך לרווי כחלק מהתהליך הזה מכאן טמפרטורת ההתכה הגבוהה יותר.
כתבתי עוד על התהליכים האלה ועל אי הדיוק לכאורה של תוויות היבואנים בפוסט הזה, ששווה לקרוא כמובן. והמשכיל יעשה טוב טוב חושבים.

By מר קדמוני with 117 comments

אגדות חלבון

אחת הטענות הפופולריות ביחס ל"דיאטת חלבונים" היא: "עודף חלבונים גורם לבריחת סידן (אוסטופורוזיס)". היה גם מי שכתב פה את זה פעם באיזזו תגובה. אני שמעתי זאת הרבה מאוד פעמים, בעיקר מ"מומחי תזונה" שונים שמעדיפים לכן לאכול הרבה "דגנים מלאים" וחס וחלילה לא חלבון מהחי. הטענה הבסיסית היא שחלבון מהחי גורם לחומציות בדם, ואז הגוף לוקח סידן מהעצמות כדי להוריד את רמת החומציות הזו.
אם הטענה הזו נכונה אנו אמורים לראות קשר שלילי בין אכילת בשר וחלבון מהחי לבין צפיפות עצם גבוהה בקרב אוכלי הבשר (כלומר יותר אכילת בשר = פחות סידן). מה שמעניין הוא שהסטטיסטיקאי החביב נד קוק מצביע שאכן קיים קשר כזה (יותר חלבון=ירידה בסידן עצמות), אבל רק מול חלבון מהצומח (גלוטן מהחיטה, סויה ואחרים). דווקא מול חלבון מהחי יש קשר חיובי, כלומר, יותר בשר=יותר צפיפות סידן בעצמות=יותר טוב.
נד מצטט ומנתח מחקר אורך מ 2002, שבחן צפיפות עצם של אנשים מבוגרים (מעל גיל 55, שגם כך הם מועדים לאוסטופורוזיס), בשתי נקודות זמן בהפרש ארבע שנים, וחילק אותם בהתאם להרגלי התזונה. הנה גרף התוצאות שארגן לנו נד, בו מוצג השינוי בצפיפות העצם כפונקציה של סוג החלבון הנצרך.

שורה תחתונה: חלבון נמצא במתאם עם ירידה בסידן, אבל רק כשמקור החלבון הוא מהצומח. מה שעוד נחמד הוא שכמות הסידן שהאנשים צרכו לא הראתה שום מתאם עם ירידה או עליה בצפיפות העצם (כלומר, "לאכול הרבה גבינות וחלב" לא עזר בגרוש).
עכשיו מעניין למה חלבון מהצומח מראה השפעה שלילית ואילו חלבון מהחי השפעה חיובית. האם יש גורם מתווך (למשל אוכלי הבשר אולי אוכלים יותר ירקות ופירות) או שיש "משהו" בחלבון מהחי שמעודד ספיגה של סידן? אי אפשר לדעת על סמך המחקר הזה, אבל נראה שאתם יכולים להיות רגועים: תאכלו את הסטייק שלכם, והעצמות שלכם רק יתחזקו.

והערה: אני לא מקדם "דיאטת חלבונים" אלא "תזונה קדמונית". גם בתזונה קדמונית כמות החלבונים יכולה וצריכה להשתנות בהתאם למטרות ולסוג הפעילות. מי שאקטיבי ורוצה מסת שריר, שיאכל הרבה חלבון. מי שפעיל פחות, יכול לאכול פחות חלבון. המפתח לבריאות הוא שליטה על רמת הסוכרים בדם, ולאו דווקא כמויות החלבון. בקיצור, תאכלו הרבה שומנים טובים ומעט פחמימות (ולא מעובדות) זה העיקר.

By מר קדמוני with 2 comments

טורפים ונטרפים - הדור הבא (כזה עוד לא ראיתם)

אני מקבל הרג של בעלי חיים (כדי שנוכל לאכול אותם ולהמיר אותם לאנרגיה) באופן טבעי ומוסרי. הטורפים צריכים לטרוף ולחיות בדיוק כשם שהנטרפים צריכים להטרף, אחרת האיזון הסביבתי מופר. כולנו, טורפים ונטרפים, חוזרים לבסוף אל האדמה ומעשירים אותה בעוד מיקרו אורגניזמים שמאפשרים חיים חדשים. זה מעגל חיים נכון ומוסרי וכבר דיברנו על זה לא פעם.
העניין הוא שמעכשיו יש טורפים חדשים באיזור. רובוטים אוכלי חי, הצדים בעלי חיים ומשתמשים בהם כדי לייצר אנרגיה.
שמעתם נכון: רובוטים שצדים בעלי חיים, אוכלים אותם, ומתקיימים ופועלים מהאנרגיה המתקבלת.
באמת.
אוקיי. אתם לא מאמינים לי.
אז הנה, תמונה של שולחן סלוני הכולל מלכודת עכברים בה העכבר הקודם (הנרקב מול עיניכם מתחת למרכז השולחן) משמש כדלק לתפיסת העכבר הבא (להפעלת חיישנים ועוד). ותודה (?) לצמד המעצבים הבריטי.
והנה רובוט בעל קונספט פשוט יותר ואכזרי מעט פחות - שעון הקיר הצד זבובים וחרקים והופך אותם לאנרגיה המפעילה את השעון. השעון עובד רק על האנרגיה שבאה לו מהזבובים. אם הוא לא צד, הוא מת. איך זה עובד: טכנולוגיה עילית בה "גונבים" מבקטריות שמפרקות את הפגר חלק מהחשמל שהן מייצרות. הזוי משהו. יש סרטון הסבר כאן והנה עוד סרטון אחד:


מה זה אומר לנו?
אני חושב שהטכנולוגיה המאפשרת לנו ליצור רובוטים המשתמשים בחיות כדי לקיים את עצמם מעלה את הדיון המוסרי לרמות חדשות לגמרי. תחשבו על האפשרויות האינסופיות: אולי טרקטור שחורש שדה בכח העכברים שהוא זולל בדרך? אולי טלוויזיה שפועלת על העכבישים שהיא אוכלת מהפינה של הסלון? ואולי יש עודף חיפושיות איפשהו שרוצות לשרת איזה רובוט?
אני מודה שזה הזוי ומפחיד למדי שיסתובבו לנו בכדור הארץ רובוטים שצדים להם חיפושיות וזבובים כדי לאכול. מה יקרה שגמרו להם הזבובים? האם בסוף שולחן האוכל שלנו יאכל אותנו לארוחת ערב?

תודו, זה יכול להיות דיון מעניין ברמה הפילוסופית והמוסרית. גם אם הטכנולוגיה רק בראשיתה, אנחנו כבר יכולים לנחש שהיא לא תעצור באכילת יתושים וזבובי קיר.
מה דעתכם?

By מר קדמוני with 2 comments

למה הפסקתי לאכול ארוחות בוקר?

יש לי חבר, אחד שגר רק כמה בתים ממני, שלא מכבר סיים לימודי דיקור סיני. הוא עשה שינוי קריירה באמצע החיים ומאיש היי-טק הפך למדקר והוליסט סיני. זהו שינוי נהדר בעיני. כחלק מפילוספיית הלימודים שלו, הוא השקיע הרבה בלמודי תזונה בהתאם למסורת הסינית ובגישה של ראיה הוליסטית בטיפול, לפני שמכניסים למישהו מחט לאוזן. כך או כך, יוצא לנו לקשקש מדי פעם על דא ועל הא, ובפעם האחרונה סיפרתי לו שהפסקתי לאכול ארוחות בוקר.
הבחור השתעל ואמר לי שאני לא נורמלי. האמת, שאני די רגיל לשמוע את התגובה הזו, בכל מיני הקשרים, אז אין כאן הפתעה גדולה. רוב מה שאני עושה מקבל תגובה כזו. לא הספקנו להרחיב על הנושא אבל הוא הזכיר את האנרגיות של האברים הפנימיים שחייבים ארוחת בוקר כדי לתפקד היטב. טוב, אני לא ממש בעניין של חלוקת אנרגיות לפי איברים פנימיים אלא בניהול האנרגיות שלי, כמכלול. והאנרגיות שלי מעולם לא היו טובות יותר. וכן, הפסקתי לאכול ארוחות בוקר לפני כמה שבועות, אז יש לי מעט פרספקטיבה כדי לדווח על התוצאות וגם קצת על הסיבות:
בבוקר אני שותה קפה עם מעט חלב ובלי סוכר (לא יכול לסבול קפה עם סוכר). עד 12 בצהרים אני שותה עוד כוס קפה ועוד כוס תה ירוק או שתיים (בחורף) או מים. זהו. לא יוגורט, לא פרי, לא שקדים, לא כלום. ההפתעה הגדולה היא שאני לא רעב בכלל. לא קצת רעב. לא רעב מדי פעם, לא רעב לעתים. ההיפך, אני מרגיש קל ואנרגטי. בצהרים אני אוכל ארוחה גדולה. בארבע פרי. בשבע-שמונה מגיעה זמנה של ארוחת ערב גדולה, אחרי או לפני אימון. יש ימים שאני אוכל משהו קל בבוקר, אבל ברוב הימים לא. זה יוצא 16 שעות צום ממזון מדי יום, ו"חלון" של 8 שעות אכילה. אני לא מקפיד על השעות בדיוק אבל פחות או יותר זה יוצא לי בול עם הלו"ז שלי גם ככה. בימי שישי בבוקר אני בדרך כלל יוצא לקפה עם אשתי, אז שם אני מחפף יותר. זורם. מי שמקדם את הרעיון הזה הוא בעיקר מרטין מ Leangains וכבר כתבתי בעבר על שיטות שונות של צום לסירוגין וזו אחת מהן. יש גם שיטות של צום 24 שעות מדי פעם, ווריאציות שונות לאינספור המשלבות צום ואכילה.
עכשיו יש שתי שאלות: 1. האם זה אורח חיים בריא ו-2. האם זה אורח חיים כיפי ומהנה או סוג של סבל לטובת מטרה עמומה.
אז נתחיל מהשאלה השניה ותשובה עליה ברמה האישית: באופן מפתיע ביותר זה לא קשה לי ואני לא סובל כלל. אני אוכל תמיד לשובע ואני לא מרעיב את עצמי ואם אני רעב, אני אוכל. פשוט וקל. אני מתנסה בצום לסירוגין וזה עושה לי בינתיים רק טוב וזה בא בקלות רבה, הרבה יותר ממה ששערתי בדימיוני הפרוע ביותר.
השאלה הראשונה נותרה פתוחה - למה זה טוב. עזר לי מארק עם פוסט בדיוק על זה לפני כמה ימים. לצום יש יתרונות בריאותיים רבים, שעל חלקם כבר כתבתי כאן וגם כאן בעבר. וכלל, נראה שאין עוררין על יתרונות הצום:
מקדם אריכות חיים (ואת זה יודעים כבר משנות הארבעים של המאה הקודמת),
משפר מאוד את רמת השומנים בדם ומפחית את ה"סימנים המעידים" למחלות לב,
משפר את העמידות בפני סרטן (בניסויים בבע"ח) ומפחית את תופעות הלוואי מכימו,
מעודד שיחרור של הורמון גדילה,
משפר את סינטזת החלבונים ולכן תורם לכושר (והערה אישית: התוצאות שלי השתפרו לאחרונה, למשל ביום שישי רצתי מסלול קבוע של 6.5 ק"מ בשטח, רוב הדרך עליה/ירידה, בשיא אישי ש"גילח" דקה שלמה מהפעם הקודמת ולראשונה ירדתי מ35 דקות. גם בשאר האימונים אני מרגיש מצוין. זה לא מוכיח שזה ב"בגלל" הצום, אבל בודאי שהיכולת שלי לא נפגמה).

ובכלל, מהזוית הפשוטה והאבולציונית, האדם נדרש לצום מפעם לפעם כחלק מהחיים. בסאוונות של אפריקה ובג'ונגלים של אמריקה, באיים של האוקיינוס ובקרחונים של אלסקה אין סופר-מרקטים שפתוחים 24*7...

שכחתי משהו?
ניסיתם לצום פעם?
מה היתה ההרגשה?

By מר קדמוני with 16 comments

תפריט לשבת וטרגדיה קטנה

אחרי הפוסט המצליח משבוע שעבר על "האוכל הכי בריא והכי מזין שאף פעם לא אכלתם", הנה עוד פוסט בסדרה, על מה מכינים אצלנו בבית ביום שישי לכבוד שבת (לפחות, מה הכנו לשבת הזו), וגם כמה מתכונים על הדרך, לשמושכם והנאתכם.

ארוחת ערב שבת, חלבי:
מרק בצל: מטגנים 6 בצלים חתוכים לטבעות בחמאה עד שהם משחימים (לא שקופים אלא שחומים מעט). מוסיפים מים כמה שרוצים, וחצי בקבוק יין לבן יבש וטוב. מתבלים עם מלח, פלפל גרוס, אגוז מוסקט, 2 כפיות טימין יבש. אפשר להוסיף כף שמנת מתוקה או חמוצה בהגשה. לארוחה חלבית בלילות חורף זה מרק משובח לפתיחה.

פשטידת פטריות: מאדים 2 בצלים חתוכים לטבעות בחמאה, מוסיפים די הרבה פטריות טריות קצוצות (אני משתמש בחצי כמות פטריות שמפניון גדולות וחצי כמות פטריות פורטבלו), מאדים. שופכים לתבנית. בקערה מערבבים 3 ביצים, שמנת מתוקה, כמעט גביע קוטג' שלם, קצת גבינת רוקפור מגורדת, מלח ואגוז מוסקט, וגם קצת תבלין פטריות פורצ'יני מיובשות.
שופכים על הפטריות והבצל שכבר שוכבים להם בתבנית. מפזרים מעל מעט פרמזן או גבינה מגורדת אחרת.
אופים 30-40 דקות ב 180 מעלות.

סלמון טרי בחמאה: הכי פשוט. קנו סלמון טוב וטרי. שימו שמן זית, חמאה, מלח גס טחון, פלפל שחור. 10 דקות בתנור ויוצא מעדן (תמונה לא הכי אסטטית, סורי, אבל הטעם גן עדן).

על השולחן שמנו גם כמה בטטות קטנות אפויות בתנור. מגישים חם ורק חותכים באמצע וזורקים מעט חמאה ומלח.
חוץ מזה הוספנו סלטים: עגבניות שרי, בצל ירוק, זיתים ירוקים, לימון ושמן זית. אפשר להוסיף לו גם מעט בייבי מוצרלה.
על השולחן גם טחינה טריה (אל-ארז היא טחינת הבית המומלצת שלנו) ובקבוק יין "פינו נואר" של גמלא.

ארוחת שבת בוצר, בשרי:
קציצות בשר. להיט גם בקרב הילדים. טוב חם וטוב קר, כחטיף (עדיף בהרבה מביסלי).
שמים בקערה: חצי ק"ג בשר בקר טרי טחון (צוואר), חצי ק"ג הודו אדום טרי טחון, ביצה אחת, פטרוזיליה קצוצה, מגרדים פנימה בצל אחד, פלפל אדום אחד, מעט פלפל חריף, 3 כפות זרעי פשתן טחונים (להשיג בחנויות טבע ולשמור בקירור), פלפל שחור גרוס, מלח. מערבבים ולשים קציצות. מטגנים במחבת פסים כבדה עם מעט שמן זית. שמים בצד.
מכינים רוטב בסיר רחב ושטוח: מטגנים 2 בצלים קצוצים בשמן זית, שום, מוסיפים משהו כמו 6 עגבניות בשלות קצוצות, וסלרי עלים קצוץ גס. אפשר להוסיף חצי כוס מים. מאדים עד שנהיה רוטב.
מכניסים את הקציצות פנימה ונותנים לזה להתבשל יחד קצת. זהו. יוצא, כאמור, פצצות.

ירקות אפויים. הכי קל ופשוט: חותכים לרצועות שומרים, חותכים ברוקולי לפרחים, חותכים כרובית לפרחים. שמים בתבנית (עשינו כמה נגלות), מוסיפים שמן זית ומלח גס ופלפל שחור. אופים בתנור או בטוסטר 20-30 דקות, עד שמשחים.

קדירת בשר: שמים בקדירת חרס או סיר כבד קילו אסאדו טרי וקילו שריר הזרוע טרי (חלק מס' 8) - הכמות תלויה כמובן בכמה אנשים אוכלים. תבקשו מהקצב שיחתוך לחתיכות גדולות. זורקים לקדירה. מוסיפים 2 תפוחי אדמה חתוכים לרבעים (לא קריטי), שומר חתוך לרבעים, כמה גבעולי סלרי שלמים, שורש פטרוזיליה קלוף וחתוך לפרוסות עבות.
לתיבול אפשר כל מיני, אנחנו שמנו כוס יין לבן (אותו אחד מהמרק בצל), שמן זית, כף גדולה של חרדל, כף דבש, מלח ופלפל. אופים לפחות שעתיים בתנור. התמונה נלקחה באמצע תהליך האפייה. בסוף הכל משחים טוב טוב.

סלט כבד קר (אין תמונה): לוקחים כבד בקר שעשיתם על הגריל יום קודם וקוצצים בסכין לקוביות קטנות. מוסיפים לקערה עגבניות שרי, חסה, בצל ירוק, עלי בייבי, תפוח עץ אחד (!), לרוטב שמים חרדל, דבש, חומץ בלסמי ושמן זית + מלח ופלפל. מעדן.
סלט כרוב (אין תמונה): רבע כרוב לבן קטן, רבע כרוב סגול קטן, בצל ירוק, חצי פלפל אדום, פטרוזיליה קצוצה (או כוסברה). מיץ מלימון שלם, כף מיונז, מלח ופלפל. הסלט הזה יכול לעמוד הרבה זמן ברוטב והוא לא מתעייף כמו סלטי חסה ועגבניות.
סלט חצילים (אין תמונה): שני חצילים על האש (שהרסו לי את הגריל, ועל כך, מיד). קוצצים ומועכים. שופכים את הנוזלים. מוסיפים שן שום קצוצה, מעט חומץ בלסמי, מיץ מחצי לימון, הרבה שמן זית, מלח ופלפל גרוס. זהו. מעולה.
כדי שבכלל יהיה שמח ובריא, אכלנו בחוץ, בשמש החורפית המעולה שהיתה היום.

ולסיום, בלי מעט עוגמת נפש אי אפשר, אז במהלך הכנת החצילים על הגריל, הגרילר החליט להתפגר. הוא רק בן שבועיים, וכבר ניתך למוות. החצילים ניצלו, הגרילר לא. הנה כך:

שבוע טוב, ובתיאבון!

By מר קדמוני with 8 comments

מה קורה עם היפנים? חראקירי במיטה?


אנחנו נוטים לחשוב על היפנים כאומה וכאנשים בריאים, מנומסים, מאורגנים ומומחים בללכת מכות באופן אלגנטי (קידות, חליפות לבנות והתזת ראש היריב עם חרב). זה כנראה נכון ברובו, אבל יפן היא גם אחת המדינות עם אחוז ההתאבדויות הגבוה ביותר בעולם (ראש בראש עם בלרוס וקזחסטן) ועדיין עם שיעור ההתאבדויות הגבוה ביותר במדינות המפותחות, ובאופן משמעותי מזה 12 שנים. מסתבר גם שיפן היא המדינה עם ממוצע שעות השינה הנמוך ביותר.
חוקר חרוץ (כבר אמרנו שהיפנים חרוצים) מטוקיו, פרסם לפני כחודש מאמר על הקשר שבין שינה, סרוטונין ושיעור ההתאבדות. באופן מקביל לירידה בכמות שעות השינה ביפן בעשורים האחרונים, חלה עליה בכמות ההתאבדויות. נכון, זה מחקר סביבתי ולכן זה לא מצביע על סיבתיות אלא על קשר, אבל באמצעות המתווך סרוטונין נראה שהקשר הדוק מכדי לבטל אותו כלאחר יד. סה"כ המאמר הוא די קריאה קלה. פחות שינה מביאה לפחות סרוטונין וגם לעייפות המקושרת עם פחות פעילות גופנית (שעשויה לסייע בעליה ברמת הסרוטונין). הבחור לא עשה מחקר חדש אלא ניתוח של מחקרים בתחום כמו קשר שבין שינה ודכאון, שינה ורמות סרוטונין, פעילות גופנית ועוד, והמלצות לרשויות הבריאות ביפן לעודד שינה.
שורה תחתונה: היפנים האומללים עובדים מסביב לשעות, פעילים מעט מאוד, ובסוף קופצים מהגג או עושים חראקירי.

מה אפשר לקחת מזה לחיים שלנו?
חשוב לישון הרבה וטוב. אני ישן לפחות 7.5 שעות בלילה, בחדר חשוך לחלוטין.
חשוב לעשות פעילות גופנית (וואלה הפתעה).
חשוב להנות מהחיים. הם יפים מדי.

By מר קדמוני with 3 comments

טופו או דופו?


סבתא שלי (שבשבוע שעבר חגגה יום הולדת 89), היא ייקית אמיתית, וככזו היא נוהגת לעתים להחליף בדיבור את האות ד' באות ט'. כך קורה שמילים או שמות המתחילים בד' - למשל דודו - הופכים ל"טוטו". אם משהו נפל היא תאמר: "אין טפר". דרבוקה תהיה לטרבוקה (גם ככה זה לא כלי שניגנו עליו בגרמניה של פעם), ולדפוק בדלת הופך ללטפוק בטלת.
למה אני מספר את זה?
כי כשאני נתקל במילים המתחילות בד' אני תמיד מהרהר איך זה היה נשמע אם סבתא שלי היתה באיזור. מילים שמתחילות ב ד' יש הרבה, אבל רק מפעם לפעם נתקלים במילה שמתחילה ב ט'. השבוע נפגשתי עם מילה שכזו: טופו.
סבתא שלי יכולה להסתדר מצוין עם טופו, כי כשהיא אומרת את זה, לא שומעים בכלל את המבטא. אולי בכלל קראו לזה במקור דופו והייקים היו הראשונים שייבאו את זה ארצה? (כמו חברת הדלק פז שלפי האגדה הוקמה על ידי ייקים שמכרו פנזין וזולר).
מכל מקום, הבן הצעיר שלי (כיתה א') עושה עניין גדול מבשר לאחרונה. הוא פשוט לא אוכל כמעט בכלל, ולפעמים עושה טובה ונוגס טיפל'ה באיזה שניצל (דווקא אחיו, כאמור, הוא קרניבור אמיתי). לעומת זאת, הקטן התאהב לאחרונה בטופו במקרה, אצל חבר. כן, טופו, אותו גוש לבנבן אפרפר עם מרקם המוזר העשוי מפולי סויה מעובדים.
בצד החיוב נספר שטופו עשיר מאוד בחלבון, כמעט כמו בשר, ושאפשר להכין אותו בשלל צורות שמסוות את הצבע והמרקם החיוור שלו. מצד השלילה זהו בסופו של יום מזון מעובד, כך שאני אישית לא משתגע עליו כחלק משמעותי בתפריט, אבל מה יש לומר: הילד צריך לאכול חלבון.
מה אנחנו עושים עם הטופו?
המתכון הכי פשוט הוא זה שזוכה בינתיים להצלחה הכי גדולה. מקפיצים ירקות בווק - הולך טוב עם כרוב, גזר, בצל, פלפל וחבריהם. חותכים את הטופו לקוביות לא קטנות במיוחד, זורקים פנימה. מוסיפים מעט רוטב סויה (אזהרה: רוטב סויה בסגנון סיני של אוסם הוא מי סוכר ואין בו סויה כמעט בכלל מרוב חומרים משמרים וסוכר. לעומת זאת רוטב סויה של קיקומן הוא פשוט סויה וללא סוכר כלל. גם יותר טעים וגם יותר בריא) וגם קצת רוטב צ'ילי מתוק, מקפיצים עוד קצת עד שהטופו משחים. וזהו. לצלחת.
הילדים אוהבים וזו ארוחת ערב משפחתית חמה וטעימה בימי חורף.

מכירים מתכוני טופו טובים ופשוטים שתרצו לחלוק איתנו?

By מר קדמוני with 11 comments

לחיות את החיים, כאן ועכשיו

בהמשך לפוסט של אתמול על חיי שעה מול חיי נצח, הנה חלק ב', המתייחס לחיים עצמם.
לא אחת, במהלך שיחות על תזונה או על פעילות גופנית, אנשים אומרים לי: "באמת כל הכבוד לך, אבל אני לא מוכן לוותר על החיים ועל טעם החיים בשביל להיות קצת יותר בריא, תן לי לאכול את העוגה שלי בשקט". הרהרתי בזה מעט:
  • האם במסגרת תזונה קדמונית אנו מוותרים על איכות החיים שלנו?
  • האם אנו מוותרים על הנאות החיים הקטנות והאמיתיות בשם איזה אידיאל בריאות לא ברור?
  • האם בפעילות ספורטיבית קבועה אנו מוותרים על משהו מהזמן הפנוי שלנו, מהעצלנות הנוחה והעוטפת שלנו?
  • אולי החיים באמת מאושרים יותר עבור אלו שאוכלים כל מה שנכנס לתחום הקליטה שלהם?
  • מהו סוד האושר?
אז על סוד האושר אני לא חושב שאני יכול לענות, אבל אני כן יכול לשתף מעט מהחוויות האישיות שלי. אני הייתי במקום דומה מאוד עד לפני כחמש-שש שנים. הייתי שריונר במילואים (טוב, זה אני עדיין), מכריס (מעט) ומקריח (אז זה רק התחיל), אוכל-כל (מבחינה גסטרונומית) ועושה-כלום (מבחינה ספורטיבית). אני חושב שהייתי מאושר למדי סך הכל. משפחה, ילדים, עבודה, בית, איש תחת גפנו ותחת תאנתו. מה רע?
ובכל זאת. מאז עברתי את השינוי המתואר באלף הפוסטים האחרונים כאן בבלוג הזה. ועכשיו אני מתבונן במראה מול עצמי, לבדי, ומבקש לענות על השאלות שהצבתי בראש הפוסט הזה. ובעיקר, האם אני מאושר יותר היום, ואם כן, למה.
אז נתחיל מהמסקנה: בהחלט. אני מאושר ומרגיש שלם ומרוצה. טוב לי. מאוד. הרבה יותר מאשר בעבר.
(כן, אני יודע שזה סימן רע להגיד "טוב לי" ושצריך מיד לירוק חמש פעמים נגד עין הרע. אני לא שולט בעין הרע, אבל אני באמת מרגיש היום נהדר. טפו. ולא, אני לא מאני ולא דפרסיבי. טפו. יתכן ומחר, חלילה, הדברים יראו אחרת, אבל פרספקטיבה של כמה שנים טובה דיה כדי לגבש דעה אמיתית על סמך חוויות אישיות). הנה הסיבות העיקריות שעולות על סף מוחי:
  1. תזונה קדמונית גרמה לי להנות מחדש מהאוכל עצמו. לאו דווקא ממתכון מסובך עם תבלינים נדירים, אלא מאוכל אמיתי, טרי ופשוט, שנותן לך טעמים של פעם. אולי קשה להסביר זאת, אבל דג טרי טרי המטוגן עם חמאה ונאכל מיד עם מעט מלח וכוס יין הוא הגורמה הכי טוב שיכול אדם לבקש לעצמו. כך גם ארוחות השבת הפשוטות שלנו. התזונה הקדמונית מאפשרת לי לצרוך יותר אוכל כזה בדיוק: בסיסי, טרי, טבעי, מלא. כזה שיש לו ריח של אדמה טריה או של ים. אוכל אמיתי שלא השתנה כבר מאות אלפי שנים. לא אוכל מודרני מנוכר ומתועש. התזונה הקדמונית מרחיבה לי את הלב. אני אוכל ואני שמח ונהנה מהאוכל שלי הרבה יותר מאשר בעבר. טוב לי.
  2. התזונה הקדמונית גרמה לי להרגיש צעיר ונמרץ יותר. יש לי יותר אנרגיה. אני קורא עוד יותר מאשר בעבר, אני מצייר, אני מטייל, אני עושה ספורט, אני כותב בלוג. חילוף החומרים שלי נהדר, וכך גם איכות השינה ואיכות החיים בכלל. טוב לי.
  3. הספורט גרם לי להעריך את עצמי מחדש. בתיכון, בשיעורי הספורט, הייתי מתחבא מאחורי החירבה בריצת 2000 מטר ובטירונות השגתי שיא פלוגתי שלילי בבוחן בראור. אחרי שהגעתי לרמה שאני משלים 23 סיבובים מלאים בסינדי (5 מתח, 10 שכיבות שמיכה ו 15 סקוואטים כל סיבוב, 20 דקות). לא האמנתי שזה אותו אני. אושר. אני פרקתי במו ידי את תקרת הזכוכית של ההשגים שלי. היום אני מסוגל לעשות הרבה דברים שבעבר לא נכנסו אפילו בשערי הדימיון. זה גורם אושר. טוב לי.
  4. הספורט והתזונה גרמו לי להעריך את עצמי מחדש - גם מול המראה. היום אני נראה אחרת לגמרי. רוב האנשים שראו אותי בפעם האחרונה לפני חמש שנים או יותר לא יזהו אותי עכשיו ברחוב. אין להם שום סיכוי (העניין הזה בדוק). אני מרגיש נוח עם הגוף שלי. אין לי היום קוביות בבטן, אם אתם חטטניים, אבל אני מרגיש טוב עם עצמי. אני במשקל תקין, ובפרופורציות שנראות בעיני נכונות וטבעיות. זה לא שהיו לי פעם תסביכים בעניין הזה, אבל היי, יש משהו משחרר בללכת לים בגיל 40 ולהרגיש טוב עם מה שיש (לגבי הפרצוף העניין אבוד).
  5. אורח החיים הקדמוני-חדש שלי גרם לי להתחבר יותר למשפחה שלי. אני יותר מבשל בבית. אני עושה ספורט עם הילדים. אנחנו עושים יותר טיולים משפחתיים כאלה ואחרים. זה לא שלפני כן הייתי מנותק וזה לא שהיום אני עקרת בית. רק שהחיים זורמים היום במסלולים חדשים, טבעיים יותר בעיני. טוב לי.
  6. למדתי להעריך מחדש את הבריאות שלי ושל המשפחה שלי. בתור ילד הייתי חולני למדי. שנים ארוכות לקחתי "נוסידקס" שזו אנטיביוטיקה לפילים בגלל בעיות סינוסיטים. גם בתור בוגר ניצלתי היטב את כרטיס קופ"ח מכבי. כל עונה הייתי חולה לפחות פעם אחת ועוד פעם בשנה איזו מיגרנה. מאז "השינוי" אני כבר לא חולה, גם לא שפעת (המקסימום בכל חמש השנים האחרונות היו יומיים של כאבי ראש). בדיקות הדם שלי טובות מאי פעם ומשתפרות מבדיקה לבדיקה. הדופק שלי במנוחה הוא 54. לפני חמש שנים הוא היה 75. טפו טפו טפו.
  7. למדתי מה שווה הממסד הרפואי ושאני היחיד שיכול לדאוג באמת לאינטרסים הבריאותיים שלי. ראיתי שהייתי צריך להתווכח כדי לעשות בדיקת ויטמין D (ועכשיו אני לוקח תוספת כי אני מתחת למינימום). אני רואה רופאים ממליצים לחברים בריאים שלי לקחת תרופות. אני רואה תזונאיות ממליצות לידידות שלי לאכול לחם כדי לרזות. אני רואה מכרים שקיבלו מחלות קשות (שלא תדעו) ומקבלים הדרכה תזונתית שערוריתית. אני לא יכול לומר שהסעיף הזה תרם לי לאושר הכללי, אבל הוא אולי החשוב ביותר לשרידות שלי ושל המשפחה שלי בעולם המודרני הזה.
אני חי את החיים כאן ועכשיו.
אני טורף אותם.
אני לא מרגיש שאני מוותר על משהו.
אני מרגיש שאני רק מרוויח.

בקרוב אצלכם, יקירי.
בקרוב אצלכם.

ספרו לנו בתגובות ושתפו עם חברים.

By מר קדמוני with 6 comments

לחיות את הרגע ולחיות את העתיד


בתור אחד שעושה קרוספיט כבר כמה וכמה שנים טובות, אני משתדל לא להיות "נעול" מחשבתית על שום דבר ולהיות פתוח ככל הניתן לרעיונות חדשים, לאתגרים משונים, ולטיעונים משכנעים. אני קורא הרבה (מאוד), אני מתנסה בעצמי, אני מאלתר, וככלל אצבע: אני משתדל לחיות גם את הרגע ולא רק את העתיד.
מה זה אומר?
לחיות את העתיד בלבד אומר להתאמן לפי תכנית רב שנתית או עונתית, מדוקדקת ומלאה, שיש לה מטרות ברורות ומדידות. יש לי כמה חברים כאלה שמתאמנים עכשיו לחצי איש ברזל, ובאמת זוהי משימה של עתיד שההווה כולו נצבע ממנה. סדר היום, התפריט, האימונים, לוח התוצאות, סדר השינה. יש יותר אנשים שימכרו לכם "תכנית ארבעת השבועות לקוביות בבטן" מאשר אנשים שאשכרה יש להם קוביות בבטן. לא כל דבר נכנס בתכנית. לא כל תכנית היא ערובה להצלחה.
לחיות את הרגע אומר לצאת לאימון כשמתחשק לי, ולא לצאת אליו אם לא מתחשק, ובשני המקרים להרגיש עם עצמך בסדר גמור. ללכת לישון מוקדם (ב 9) אם עייפים קצת ולצאת לסרט חצות ביום אחר. לרוץ לפעמים עם שעון ולפעמים בלי (אתמול רצתי 5 ק"מ בלי שעון), לא לדעת מה האימון עד דקה לפני שמתחילים אותו, להרגיש טוב בסוף אימון ולהחליט לעשות עוד סיבוב שלא תוכנן מראש, לוותר על אימון אם מרגישים פחות אנרגיה או לצאת לטיול במקום לעבוד קשה בג'ים.
ביום שישי התאמנתי אימון מוזר שכזה, שכלל מתח עם משקולות (24 ק"ג), ואח"כ עבודה על שק אגרוף. לא מדדתי זמן, לא ספרתי חזרות במתח, אבל עבדתי עד שהרגשתי את הכתפיים שלי נושרות.
אילתרתי.
נהנתי.
זרמתי.
זה לא היה אימון קרוספיט. זה לא היה אימון אגרוף. זה לא היה אימון סבולת. זה היה שעשוע ספורטיבי מהנה ומפיג מתחים, ששומר לי על רמת פעילות טובה ועל תחושה בריאה.
בזמן האחרון אני מוצא את עצמי עושה יותר ויותר אימונים כאלה, ופחות ופחות אימונים סדורים ומובנים, אפילו אם הם "מובנים" רק ברנדומליות של קרוספיט. אולי אני יכול להרשות את זה לעצמי כי אין לי כרגע מטרות מיוחדות. אני לא מנסה להעלות מסה ולא להוריד משקל ולא לרוץ יותר מהר או להרים יותר משקל. אני מנסה להשאר בכושר גופני נרחב וטוב, ולהרגיש טוב עם עצמי. אני כן מנסה לאתגר את עצמי בכל אימון. לעשות משהו שעוד לא הצלחתי לעשות בעבר. האימון של היום, ההנאה הקטנה ממנו, המקריות של לזרום עם התחושה, שווה לא פחות ממטרת על גדולה ורחוקה. לפעמים טוב להשתחרר מכל תכנית, מכל מסגרת, מכל ארגון ומשמעת ופשוט לזרום עם הגוף שלנו.
בעיני, בריאות נפשית מושגת היום, לאו דווקא מחר.
אני לא אומר ךכם לוותר על מטרות גדולות, עצומות ורחוקות. ממש לא. תשאפו ותשיגו אותן. אבל אני כן אומר שככל שתהיו יותר ספונטניים ופחות מתוכננים, אמנם תשיגו פחות במדדים חיצוניים (מהירות, כח, מסה, וכו'), אבל לעומת זאת תרוויחו הרבה בבטחון, בזרימה, ב"כאן ועכשיו", בלחיות את הרגע.
ואולי אפשר גם וגם? אולי אפשר שתהיה מטרה אבל בו בזמן שההווה לא יוקרב על מזבח העתיד?

אני מוצא בשמירה על הספונטניות של ההווה הרבה שקט נפשי.
ואתם מה?

By מר קדמוני with 6 comments

האוכל הכי בריא והכי זול שאף פעם לא אכלתם!

לכבוד שבת ולכבוד כל התפרנים ששואלים איך אפשר לאכול פלאו ולהשאר בתקציב משפחתי, ולכבוד אוהבי המזון המשובח באשר הם, הנה פוסט מיוחד שמסכם את נפלאות היום במטבח. שעתיים ליתר דיוק להכין שבת טעימה, מזינה ובריאה.
מה יש בצלחת אתם שואלים?
לכבוד יום האהבה, הקצב שלי מגיש: לב עגל. כן, שמעתם נכון. לב. השריר שמקבל את מירב הויטמנים והברזל שהגוף מקבל, כדי להבטיח את התפקוד המלא ונכון שלו. מסתבר שלב הוא הבשר העשיר ביותר בברזל ובעוד מינרלים וויטמינים, והוא גם זול בטירוף. עלה לי קילו לב טרי (זה כל מה שנשאר), בדיוק 15 שקל. 15 שקל לקילו זה פחות מכרעיים של עוף ובריא לאין ערוך. עושים את זה על האש, ולעצלנים כמוני גם גריל חשמלי עושה עבודה מצוינת. הנה כך:

אז לארוחת צהרים היום אני והבן שלי (עוד לא בן 12) ירדנו על קילו לב, ועוד קצת כבד בקר. כבד, כבר כתבתי כאן, הוא האיבר המכיל את כל המינרלים והויטמנים והוא ממש מולטי-ויטמין טבעי. אם אתם שואלים אז אגלה לכם בסוד שהוא עולה "המון": 25 שקל לקילו טרי. כך זה נראה מוכן לנשנוש (כבד גם הולך מעולה כסלט קר עם ביצים או עם תפוחים ולימון!).


אחרי הבקר, שמנו על הגריל שני חצילים ושני פלפלים אדומים ואוטוטו נכין מהם גבץ' רומני עם הרבה שום, שמן זית ולימון. אח, בריאות.

כתוספת הכנו כרובית וברוקולי בתנור (פשוט שמים שמן זית, מלח גס ופלפל שחור, והופ, 30 דקות בגריל. זהו).

לארוחת ערב היום הכנו דגים. פרוסות סלמון טרי (מנורווגיה, מגיע איכשהו חי למוכר הדגים שלי - 65 שקל לקילו. לא זול אבל טעים). הגריל כבר היה בחוץ, אז עטפנו בנייר אפייה ונייר כסף, 8 דקות מכל צד.


לילדים וכתוספת נוספת, הבת שלי הקפיצה ירקות עם טופו (היא אוהבת), שיעורבבו היטב עם אטריות אורז עבות שהיא הקפיצה בווק. עדיף בהרבה מפסטה והילדים מתים על זה.

ולארוחת הצהרים מחר, הפינוק השבועי שלנו: קדירת אסאדו. קילו אסאדו טרי עולה לי 39 שקל. יש בזה שומן ועצמות ומאוד מתאים לקדירה. זורקים פנימה ארבע עגבניות חתוכות לרבעים, כמה שיני שום, שני תפוחי אדמה (לילדים), המון זיתים, שמן זית, טימין, מלח ופלפל. שעתיים בתנור והמטבח מתמלא בריח גן עדן.

שבת שלום ומנוחה.
בתיאבון!

By מר קדמוני with 54 comments

מדריך השומנים הגדול (אבל קצר)

באי הידיעה ובבורות יש הרבה נחמה.
כמו שסבא שלי היה אומר: "אין שכל, אין דאגות". את הדברים הוא אמר לי (אמר עלי, יותר נכון), לפני 20 שנה, כשראה באיזה חוסר זהירות השתמשתי פעם ראשונה במסור חשמלי. אבל הדברים נכונים לא רק לגבי אצבעות ומסורים, אלא גם לגבי מזון ומחלות או השמנה. לא מעט אנשים מחלקים את העולם התזונתי באופן פשוט ופשטני: פחמימות, חלבונים ושומנים. זה מוביל אנשים שאוכלים "מעט פחמימות" לצרוך הרבה שומנים ללא אבחנה בסוג השומנים, וכל עוד שהפחמימות נמוכות הם מרגישים שהכל בריא וטוב. גם אני הייתי שם.
החדשות הרעות הן שהמציאות, אפעס, היא הרבה יותר מורכבת.
החדשות הטובות הן שאם רוכשים מעט ידע בסיסי, קל להבין מה טוב לאכול ומה פחות טוב.

כדי להבין מהם שומנים, ובעיקר מה זה אומר על התזונה שלנו, אין מנוס ממעט כימיה, אבל נשאיר את זה פשוט וקצר ככל הניתן ונשתדל לעשות זאת בלי לחטוא יותר מדי לאמת. נכון, יש המון סוגי שמנים ושומנים, אבל אתם צריכים להכיר את הבאים לפחות: שומן רווי, שומן בלתי רווי 1, 3 ו 6), שומן טראנס.
השתמשתי בעיקר בפוסטים המעולים של קורט האריס ושל כריס קרסר על הנושא. גם מארק כתב לא רע. והערה מקדימה לפני שמתחילים: כמעט בכל סוג שומן יש כל מיני סוגי חומצות שומן שונות, שמן זית למשל כולל 14% שומן רווי, כ 75% שומן חד בלתי רווי, כ1.5% אומגה 3 מסוג ALA וכ 7% אומגה 6. תכף נבין יותר.

סוג השומן (ההבדלים הם במבנה הכימי)

שיעור בכימיה ובביולוגיה

באיזה מזון זה נמצא ובאיזו כמות

שורה תחתונה:
לאכול או לא טוב?

נו, אז כמה לאכול?

שומן רווי מהחי – מבנה ארוך (בכימיה)

long chain saturated fatty acids

מבנה כימי זהה בדיוק לשומנים שאנו מאחסנים בגוף שלנו ולכן גם מקור אנרגיה מועדף.

(כן, בדיוק אותם שומנים שאמרו לכם שהם לא בריאים, אז הם בדיוק הכי בריאים שיש).

בערך 40% מסך תכולת השומן בבקר הוא שומן רווי.

חמאה.

שמנת וגבינות שמנות

מעולה. בריא. זה הדלק המועדף על הגוף שלנו

כמה שרוצים וכמה שיותר! רוב השומן שאתם צורכים כדאי שיהיה כזה.

שומן רווי מהצומח - מבנה באורך בינוני (בכימיה)

MEDIUM-CHAIN TRIGLYCERIDES

עוברים תהליך מטבולי מעט שונה מהשומן הרווי מהחי: הם לא משתמשים במיצי כיס המרה לעיכול ומגיעים ישירות לכבד.

שמן קוקוס הוא 85% רווי (הכי הרבה שיש בטבע).

גם חלב אם עשיר בשומן כזה.

טוב מאוד. טוב לעור ולבריאות בכלל. (ראיתם פעם את העור המבריק של התאילנדים או של ילידי האוקיינוס השקט?)

טוב במידה סבירה (למרות שיש תרבויות ילידים שאוכלים כמעט רק את זה). בקיצור, לאכול הרבה קוקוס זה מעולה ובריא.

שומן חד-בלתי רווי

Monounsaturated Fats

חומצת שומן המכילה קשר כפול בודד (בכימיה. ככל שיש יותר קשרים כפולים, כך השמן יותר נוזלי ופחות רווי)

בערך 40% מהתכולה בשומן בקר (שווה בשווה עם השומן הרווי)

בערך 75% משמן זית, רוב השומן באבוקדו

דלק חיובי וטוב לגוף.

אין צורך להגביל.

שומן רב-בלתי רווי מסוג אומגה 6

PUFA - Polyunsaturated fatty acids

כולל חומצת שומן חיונית שאינה מיוצרת ע"י הגוף (AL) ולכן חייבת להגיע ממזון. מספיק 2% מהקלוריות שיגיעו מאומגה 6 כדי לחיות טוב. בתפריט של ציידים לקטים אומגה 6 נמצאת ברמה נמוכה, וברמה זהה של אומגה 3 (כלומר יחס של אחד לאחד). היחס בין אומגה 3:6 הוא קריטי לבריאות ובתזונה מערבית הוא מגיע ל 1:10 או 1:20. זהו אחד הגורמים הכי משמעותיים בתחלואה המערבית).

שמנים תעשייתיים כוללים כמעט אך ורק אומגה 6 בכמויות עצומות.

הפתעה: עוף כולל כמויות עצומות של אומגה 6

שקדים ואגוזים מכילים הרבה מאוד אומגה 6 (אגוזי מקדמיה הם יוצאים מהכלל ולא כוללים כמעט בכלל אומגה 6)

ביצים תעשיתיות כוללות 20:1 אומגה 6 לאומגה 3

רק 5% מהשומן בבקר הוא אומגה 6 (לא משנה מה אכלה הפרה).

לא טוב מעל לכמות מינימלית הנדרשת ע"י הגוף (שבכל מקרה תקבלו אותה מהתזונה). בכמות גבוהה של העולם המערבי מעודד דלקתיות וצרות רבות. חשוב מאוד להגביל ככל שניתן את כמות אומגה 6 במזון שלכם.

לצרוך ככל הפחות. להמנע ככל הניתן, כי בכל מקרה תקבלו את הבסיס החיוני בכל דיאטה שלא תבחרו.

שומן רב-בלתי רווי מהצומח מסוג אומגה 3 - ALA

אומגה 3 היא חומצת שומן במבנה כימי מעט אחר והיא מופיעה בשני מבנים כימיים – קצרים וארוכים.

הקצרים מגיעים מהצומח ושמם ALA , הארוכים מגיעים מהחי ושמם EPA ו DHA.

הגוף שלנו הופך את ה ALA לחומצות שומן מסוג EPA ו DPA אבל ביחס המרה של בערך 10% - כלומר על כל 10 גרם ALA שצורכים ממזון, נוצר בגוף רק 1 גרם EPA ו DHA.

ALA נמצא בזרעי פשתה, מרווה, שמן קנולה, מעט בשמן זית, כמוסות אומגה 3 מהצומח

לא מזיק. מועיל מעט מאוד לרמה של אומגה 3 מסוג EPA ו DHA

לקנות במיוחד טבליות אומגה 3 מהצומח (ALA) זה בזבוז זמן וכסף. לאכול ככה סתם זה ודאי שבסדר גמור אבל לא יעזור לאיזון יחס 3:6

שומן רב-בלתי רווי מהחי מסוג אומגה 3: EPA ו DHA

נוצרות בכבד כתוצאה מפירוק של ALA. זהו השומן ש"מאזן" את היחס עם האומגה 6. בעלי החיים אוכלים צמחים אצות ומסתטזים מהם את חומצות השומן החיוניות לאיזון EPA ו DHA.

זהו שמן פחות יציב כימית ונוטה להתחמצן בקלות.

בעיקר בדגי מים קרים כמו סלמון וסרדינים.

בבשר בקר grass fed (בבשר בקר רגיל אין כמעט כלל אומגה 3).

ביצים מועשרות באומגה 3 (כשהתרנגולות מקבלות פשתה, הן עושות את ההמרה מ ALA ל EPA ו DHA עבורנו ואנחנו מקבלים נטו אומגה 3 יעיל)

מצוין, חשוב מאוד למניעת דלקתיות וכל המחלות הקשורות (לב, סרטן, וכו), בעיקר כפונקציה של צריכת אומגה 6

נשאף ליחס 1:1 בין אומגה 6 ל 3, אבל גם יחס של 1:3 יהיה בסדר.

בהתאם לרמה של אומגה 6 שצורכים. ככל שאתם צורכים יותר עוף, שקדים ושמנים תעשייתיים מוכרחים להוסיף אומגה 3 מהחי. ממליץ על סלמון כחלק מהתפריט וכפית אומגה 3 מרוכז פעם ביום.

שומן טראנס טבעי

בקטריות בבטן הפרה מצרפות מימן לחלק ממולקולות השומן וכך משתנה המבנה הכימי של המולקולה והופך ליציב יותר.

נמצא בכמות זעירה (~2%) בחלב ובשומן בקר, בעיקר.

בריא.

לא מזיק ואפילו מראה יתרונות בריאותיים. בכל מקרה, גם כך אתם לא יכולים לבודד אותו משאר השומן שאתם צורכים, אז פשוט אין סיבה להתעסק בזה. זה בסדר.

שומן טראנס מלאכותי (או Interesterified Fats שזה פטנט מלאכותי דומה רק עם שם אחר כדי לבלבל את הציבור)

כדי לשפר את העמידות של שמנים תעשייתיים לתעשיית המאפים, מוסיפים מימן באופן מלאכותי ו"מזייפים" שומן רווי.

אין בטבע.

יש במרגרינה. בכל מוצרי המזון הקפוא. כל מוצרי המאפה הקנויים. במזון מעובד ותעשייתי.

רע. גרוע. לא בריא. מזיק מאוד. (הכוונה ברורה, אני מקווה). יש הרבה מחקר שמוכיח את הנזק הבריאותי הטמון בו

לא לגעת, גם לא עם מקל. פשוט בשום אופן לא לאכול את הזוועה הזו.


אני מקווה שהפוסט הזה עוזר למישהו במשהו. לנוחותכם יש איור של פירמידת שומנים נחמדה וטובה כאן.
אפשר גם תמיד לשלוח לי שאלות.
בינתיים, שיהיה בתיאבון ושיהיה לבריאות!

By מר קדמוני with 54 comments