אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

אגדות חלבון

אחת הטענות הפופולריות ביחס ל"דיאטת חלבונים" היא: "עודף חלבונים גורם לבריחת סידן (אוסטופורוזיס)". היה גם מי שכתב פה את זה פעם באיזזו תגובה. אני שמעתי זאת הרבה מאוד פעמים, בעיקר מ"מומחי תזונה" שונים שמעדיפים לכן לאכול הרבה "דגנים מלאים" וחס וחלילה לא חלבון מהחי. הטענה הבסיסית היא שחלבון מהחי גורם לחומציות בדם, ואז הגוף לוקח סידן מהעצמות כדי להוריד את רמת החומציות הזו.

אם הטענה הזו נכונה אנו אמורים לראות קשר שלילי בין אכילת בשר וחלבון מהחי לבין צפיפות עצם גבוהה בקרב אוכלי הבשר (כלומר יותר אכילת בשר = פחות סידן). מה שמעניין הוא שהסטטיסטיקאי החביב נד קוק מצביע שאכן קיים קשר כזה (יותר חלבון=ירידה בסידן עצמות), אבל רק מול חלבון מהצומח (גלוטן מהחיטה, סויה ואחרים). דווקא מול חלבון מהחי יש קשר חיובי, כלומר, יותר בשר=יותר צפיפות סידן בעצמות=יותר טוב.
נד מצטט ומנתח מחקר אורך מ 2002, שבחן צפיפות עצם של אנשים מבוגרים (מעל גיל 55, שגם כך הם מועדים לאוסטופורוזיס), בשתי נקודות זמן בהפרש ארבע שנים, וחילק אותם בהתאם להרגלי התזונה. הנה גרף התוצאות שארגן לנו נד, בו מוצג השינוי בצפיפות העצם כפונקציה של סוג החלבון הנצרך.

שורה תחתונה: חלבון נמצא במתאם עם ירידה בסידן, אבל רק כשמקור החלבון הוא מהצומח. מה שעוד נחמד הוא שכמות הסידן שהאנשים צרכו לא הראתה שום מתאם עם ירידה או עליה בצפיפות העצם (כלומר, "לאכול הרבה גבינות וחלב" לא עזר בגרוש).
עכשיו מעניין למה חלבון מהצומח מראה השפעה שלילית ואילו חלבון מהחי השפעה חיובית. האם יש גורם מתווך (למשל אוכלי הבשר אולי אוכלים יותר ירקות ופירות) או שיש "משהו" בחלבון מהחי שמעודד ספיגה של סידן? אי אפשר לדעת על סמך המחקר הזה, אבל נראה שאתם יכולים להיות רגועים: תאכלו את הסטייק שלכם, והעצמות שלכם רק יתחזקו.

והערה: אני לא מקדם "דיאטת חלבונים" אלא "תזונה קדמונית". גם בתזונה קדמונית כמות החלבונים יכולה וצריכה להשתנות בהתאם למטרות ולסוג הפעילות. מי שאקטיבי ורוצה מסת שריר, שיאכל הרבה חלבון. מי שפעיל פחות, יכול לאכול פחות חלבון. המפתח לבריאות הוא שליטה על רמת הסוכרים בדם, ולאו דווקא כמויות החלבון. בקיצור, תאכלו הרבה שומנים טובים ומעט פחמימות (ולא מעובדות) זה העיקר.

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 2 comments

2 הערות קוראים:

מחלות אדם הקשורות לאכילת בשר

בספרות הרפואית אפשר למצוא שורה לא קצרה של מחלות אשר מקורן הוא אכילת בשר. המדובר בדלקות מִפרקים, עצירות, דלקות מֵעיים, דלקות במערכת השתן, מחלות לב וכלי הדם, מחלות כבד וכיס המרה, הרעלת מזון, טיפוּס הבטן, בריחת סידן, ועוד.

הרי כמה דוגמות:
• בדם ובשתן של קרניווֹרים – אוכלי בשר – רמת חומצת השתן גבוהה. חומצה זו, או נגזרותיה, שוקעת במִפרקים ומולידה מחלות כרוניות קשות כמו מחלת ה-Gout (צִינִית) ומחלות אחרות.

מסתבר שגם בריחת סידן מהעצמות (אוסטיאופורוזיס) נגרמת עקב אכילת בשר ממושכת. אלה הם ממצאי מחקרים של רופאים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בסן-פרנסיסקו. הממצאים מצביעים על כך שחלבונים מן החי: חלבון החלב (קזאין) וחלבוני הבשר גורמים להגברת חוּמצִיוּת הדם. לגוף יש אמנם היכולת לנטרל חוּמציוּת זו, אך לא אחת, עם הגיל, יכולת זו נחלשת. אז הגוף מפריש מהעצמות סידן על מנת לווסת את רמת החוּמציוּת בדם. שחרור סידן זה הוא למעשה בריחת סידן מהעצמות – אוסטיאופורוזיס. זו אחת הסיבות שמוצאים אצל מבוגרים (נשים וגברים) עלייה משמעותית בשברי גפּיים וחורים בשיניים – והכול להערכתי עקב הכָללת חלבונים מן החי בתפריט.
לכן המסקנה ברורה..הפחת מהחי והוסף מן הצומח

בתזונה שבה עיקר הפחממות מגיע מפירות וירקות אין שום בעיה של חומציות כוון שנוצר איזון בין המזונות הבסיסיים(פירות וירקות העשירים באשלגן)ובין המזונות יוצרי החומציות(חלבונים).חשוב לצרוך בכל ארוחת חלבון גם מנת ירק או פרי (וגם שומן כמובן אך אין לו השפעה על החומציות).כך נקבל גם חלבון גם ויטמינים ומינרליים וגם נאזן את החומציות.

הוסף רשומת תגובה