אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

עוד שבת של תענוג

כבר השווצתי כאן על ארוחות השבת שלי ועל מרק קוקוס לשבת ואיך אפשר להכין שבת טעימה, בריאה, שגם הילדים אוהבים וגם המבוגרים מרוצים - בלי דגנים, בלי סוכרים, בלי מזון תעשייתי ועם הרבה שומנים בריאים. אז הנה מה שיצא מהכיריים ומהתנור שלנו היום:
כבד עוף: ככה פשוט. על האש (רשת) ועוד קצת מוקפץ אח"כ במחבת. מחר נעשה ממנו סלט עם מלפפון חמוץ ונצקצק בהנאה.

עוף: חמטגנים בשמן קוקוס בצל, מוסיפים 2-3 גבעולי סלרי עלים חתוכים דק, מוסיפים גזר חתוך לקוביות, מוסיפים בטטה אחת ותפו"א אחד חתוכים לקוביות של סמ"ר. מתבלים בכורכום, כמון, פלפל, מלח מעט קארי. אחרי שהירקות מתרככים מעט מוסיפים את הכרעיים. מבשלים איזה שעה על אש קטנה. מורידים מכסה ומכניסים לתנור להשחמה של 10 דקות. יוצא מעדן.

בשר: אוקיי, זה נקרא בשר לחי או בשר ראש. שאלו את הקצב. מפרה שלמה מקבלים רק 700 גרם בשר לחי, וזה לא חלק יקר בכלל (כי כרגיל, לדברים טעימים אין ביקוש). לוקחים את החלק כמו שהוא קומפלט ומבשלים אותו שעתיים-שלוש על אש קטנה בסיר עם מים ומעט פלפל אנגלי. איך יודעים שהוא רך? לוקחים שיפוד עץ ודוקרים ורואים אם הולך בקלות פנימה. במקביל, מכינים רוטב לבשר במחבת רחבה. מטגנים (בשמן קוקוס) בצל, מוסיפים פטריות, מאדים, מוסיפים כוס יין אדום ובערך כוס מהנוזלים שבסיר הבשר. מתבלים במלח ופלפל ומצמצמים את הרוטב. כשהבשר מוכן (רך) מוציאים אותו ופורסים לרצועות או לקוביות. מכניסים למחבת ונותנים לבשר להתבשל עם הרוטב 2-3 דקות, וזהו. מוכן. בשר ראש הוא בשר רך מאוד אחרי בישול, ויש לו מן שכבה סחוסית טעימה וכיפית (זה לא שומן, זה סוג של סחוס). כולם אצלנו אוהבים את זה - וגם האורחים שלכם יאהבו כל זמן שתגידו להם איזה חלק זה רק אחרי שהם יסיימו את האוכל...

דגים: היום עשינו פילה בס. הכי קל. בחמאה מאדים בצל חתוך לחצאי עיגול (כן, חתכתי היום הרבה הרבה בצל), מוסיפים פלפל אדום חתוך קטן, מוסיפים אח"כ שתי עגבניות בשלות חתוכות גס, ורוטב עגבניות מתובל (יש רסק עגבניות עם בזיליקום). מוסיפים את הדגים ומכניסים לתנור לעשרים דקות, מכוסה בנייר כסף.

פשטידת פטריות: קל ופשוט. מאדים בצל שלם בחמאה. מוסיפים פטריות. מתבלים עם אגוז מוסקט ועם פטריות מיובשות (לא חובה). מסירים מהאש. בקערה מערבבים 3 ביצים, קוטג', גבינות שונות (היום שמתי קצ'קבל, רוקפור, מוצרלה וטל העמק). מערבבים הכל יחד ושופכים לתבנית, והופ לתנור לחצי שעה. מוכן.
לזניה: זה הפריט היחיד שיש בו דגנים אבל שלושת הקטנים מאוד אוהבים לזניה ובזאת שאנו עושים יש בעיקר גבינות שמנות ומעט מאוד עלי לזניה וגם הם בעיקר מביצים, אז במבט על, זו פשרה סבירה מאוד בעיני. גם כאן פשוט לעשות ואיתמר בן ה12 מכין אותה לבד לגמרי. מכינים שתי תערובות נפרדות. תערובת גבינות משני קוטג' ועוד גבינות קשות ושמנות לפי הטעם + שתי ביצים, ותערובת רסק עגבניות, מעט מים ותבלינים. שמים שכבה מכל דבר ועל כל צמד שכבות פרוסות טל העמק ומוצרלה. איתמר החליט גם לקשט בזיתים.

יאללה, שבת שלום ובתיאבון!

By מר קדמוני with 11 comments

עוד סיפור הצלחה שלכם


כתבתי כאן כבר על החוויה החיובית ועל השינוי שעבר עלי עם המעבר לתזונה קדמונית. סיפרתי גם על מישהי שכתבה לי כמה עשה לה טוב השינוי התזונתי, ועל ידיד שסיפר על שינוי רוחני בכלל, ועל עוד אחד שסיפר על הפסקת ריח רע מהפה ועוד. והנה קיבלתי השבוע מייל מעוד קוראה אחת - נקרא לה א' - היא ספורטאית ואמא לילדים, שמעולם לא אכלה שומנים כחלק מפוביה משפחתי בנושא. א' ואני מתכתבים מדי פעם על הניסויים שהיא עורכת בתזונה שלה, והנה שני המיילים האחרונים, מאז שהתחילה לצרוך בשר ושמנים ולהוריד את הדגנים והסוכרים. המכתב הראשון הוא מלפני כחודשיים:

"...שלושה שבועות בערך לתוך הניסוי שלי על עצמי אני מרגישה יותר חזקה ועירנית . יתכן שזה הברזל יתכן שזה בי 12. אולי הרמה היותר קבועה של אינסולין. אני אוכלת המון ירקות בשר אדום בכמויות שלא נצפו אצלי שנים ונאבקת עם הנפש בנושא של שמן קוקוס, קרם קוקוס וחמאה. הורדתי לגמרי לפחות לעכשיו דגנים וקטניות, למעט לחם קוסומין שאני אופה לבד בבית ואוכלת פרוסה בבוקר כי עדיין לא הגעתי למסקנות מה יעבוד בשבילי. הורדתי גבינות רכות לגמרי והשארתי שלוש כוסות קפה עם קצת חלב
הוספתי גם ויטאמין די אם כי לדעתי אפשר יותר - היות ולא מדדתי אז קשה לי קצת לשפוט.
חוץ מזה הוספתי אימוני משקולות - קטלבלס ועם המשקולות שיש לי בבית וכבר יש מקום להעלות משקלים. זה תהליך מעניין"

והנה מכתב המשך שקיבלתי מ א' לפני מספר ימים:

חג חירות שמח,
עבר חודש בערך, אני עושה ספירת מלאי ומרגישה שהגיע הזמן לעדכן.
התזונה שלי נשארה די דומה למה שהיתה פעם אחרונה שכתבתי לך - המון ירקות. יותר מגוונים. במשרד מסתכלים לצלחת שלי בקנאה. הרבה בשר. הרבה יותר מאי פעם. . חביתות ירק. עם הרבה ירקות עלים. אני אוכלת לחם - בבוקר כי עדיין לא מצאתי תחליף, כזה שאני אופה משיפון או כוסמין ומעבר לזה הורדתי את שאר הדגנים, הפחמימות. פירות מעט. איך שיוצא. ובכל מקרה לא יותר מפרי ביום. לפעמים תמרים אחרי אימון. עדיין לא יודעת מה כדאי לעשות עם אירועים ארוכים בקשר לתזונה. אני כבר יודעת שעוזר לצרוך פחמימות תוך כדי.בחצי מרתון תל אביב למשל אכלתי תמרים ושתיתי איזוטון בק"מ ה 17 שנתן לי תוספת כוח בק"מ האחרונים.
בתזונה שלי יש יותר שומן ושמן מאי פעם. שמן זית. חמאה. אבוקדו. שמן קוקוס. יש עור על העוף כשאני מכינה מרק. הילדים שלי מסתכלים בהשתאות על קדרות בבישול ארוך שהתחילו להופיע פהבבית ועל הסטייקים (האיכותיים) שמופיעים פה. עדיין לא מצאתי את הכוח הנפשי להוסיף חלקים פנימיים אבל כבר מתחילה להבין שזה יגיע לבד כשיגיע. הקצב נתן בי מבט משונה כששאלתי אם יש לו לב בקר. הוא אמר שזה קשה אבל ישיג לי אחרי החג. נראה אותו...
אני אוכלת אגוזים ושקדים בתור חטיפים וחוץ מזה גם קצת שוקולד מריר מאוד כשמתחשק לי פינוק. אני לא ממש בנאדם של שוקולדים. מעולם לא הייתי אבל זה נחמד.
אני בודקת כל יום את אתר קרוספיט וקרוספיט אנדורנס ומבצעת את התרגילים בערך ארבע פעמים בשבוע. המשקוליות של 5 קג נעשו קלות ואני מדי פעם שמה את הפיצי שלי (30 קג) על הגב והולכת איתה או עושה סקואטים והיא מלאת אושר מזה והחליטה לעשות תחרות מי יותר חזק אני או אבא שלה. נצפיתי סוחבת כדי מים של מי עדן גם. מעבר לזה אני מתאמנת לחצי איש ברזל בעמק הירדן בסופ"ש הבא. מעניין מה יהיה. עכשיו באמת הגיע זמן למוט בבית ואיזו משקולת קטלבלס
הגוף שלי משתנה. ירדתי בערך קילו וחצי וארבעה אחוזי שומן בחודשיים האחרונים. יש לי יותר שרירים. אני די קטנה היום עם 51.5 קג ו 26 אחוזי שומן. אמא שלי והגדולה שלי שתיהן תפסו אותי אתמול ואמרו לי שנורא התחטבתי. רק שתבין מאז שאמא שלי חשבה שיש עלי עודפים רק לפני קילו וחצי. (כן כן אמא שלי מאוד קיצונית בגישה שלה לעודפי משקל)
חייבת לומר שמסתכלת על הגוף שלי ומשתאה ומשתאה מהכוח.

איזה כיף לשמוע את הסיפורים וההצלחות שלכם!!
זו הזדמנות לבקש גם מכם, שלחו לי את הסיפור שלכם ותנו פידבק לאלו ששיתפו!

By מר קדמוני with 15 comments

מר קדמוני חוזר הביתה

הי חברים.
ביום שישי האחרון, למי שזוכר, ירד גשם מטורלל שכזה, והיה נעים בחוץ, וזה הרגיש לנו מיד כמו איזה טיול רגוע עם ריחות אחרונים של אדמה ופריחה, מהר מהר לפני שיגמרו שרידי החורף והקיץ יגיח עלינו במלוא תוקפו. אז ארזנו את עצמנו ויצאנו לנחל קטיע. הוא נמצא בפארק נשר המצוי בפאתי חיפה, בדיוק מתחת לאוניברסיטה (נכנסים דרך שכונת רמות יצחק. שילוט והכוונה ברורים אז קל להגיע). חניון מסודר וממנו יוצאים למסלול מעגלי של הליכה נינוחה ונעימה של כשעה-שעה וחצי. ראשית עולים בדרך עפר סלולה עד לשני גשרים תלויים מעל הנחל. מראה נהדר והילדים נהנו לנדנד את הגשר מצד לצד ולהלחיץ את הסבתא שלהם.
מראש הגשר העליון (יש שניים), יורד מסלול אל תוך הנחל. האויר היה כאמור רטוב, האדמה בוצית במידה נעימה, הכל ירוק ירוק, מריח נהדר ושקט להפליא. במקום לחזור מיד לחניון במסלול הירוק, יש סיבוב קטן של מסלול כחול, המאפשר הצצה וביקור במערה פרה-היסטורית.
במפתיע, פגשתי מערה רחבת ידיים (להערכתי, לפחות 300 מ"ר), עם כניסה משוננת ומוצלת תחת עץ, ובמערה שלושה חדרים ותקרה גבוהה. היא גדולה ומרשימה מאוד. לא מצאתי ברשת מה בדיוק חפרו שם ואין שילוט הדרכה במקום, אבל ככל הנראה נמצאו שם שרידים כאלה ואחרים לנוכחות אדם בתקופות הפרה-היסטוריות - כמו עצמות, כלי צור ושרידי מדורות (היום חפרתי קצת בספר שקיבלתי בבר מצווה שלי "ישראל - ישובים ואתרי עתיקותיהם" ושם כתוב שנמצאו "שרידי מוקדים, עצמות וכלי צור מן התקופה הפליאוליתית התיכונה". וואללה).

מר קדמוני הרגיש בבית.

זה נשמע מוזר קצת, אני מודה, אבל כאן חיו אנשים מאז ומעולם, הלכו באותם הנחלים ונאלצו ללקט מגרגרי העונה ולצוד מחיות הבר שעוד הסתובבו אז במורדות הכרמל. אנחנו המודרנים שמחים לחזור הביתה בסוף היום ולישון על מיטה רכה, אבל יש משהו פשוט ובסיסי במפגש עם המציאות של פעם, כאן, קרוב לבית.
בסוף המסלול, ממש צמוד לחניון הרכב, יש מתקנים נחמדים ואנשי קרוספיט יכולים להשתעשע שם כהוגן (הרבה אפשרויות להתאמן במתח, בתלייה, במעבר גבהים ועוד).

אז אם אתם מרגישים צורך לעשות אימון בחיק הטבע, ולבקר על הדרך כמה קרובים רחוקים, פארק נשר יכול להיות אחלה של אחר צהרים משפחתי.
מרגישים לפעמים כמו אדם קדמון? ואיפה טיילתם אתם?
חג שמח.

By מר קדמוני with 1 comment

פירות נגד כבדים

אני מניח שכל מי שדם זורם בעורקיו (עם יותר או עם פחות מצות), לא יכול לעבור את שמונת ימי הפסח מבלי לעשות בשר על האש. ואכן, גם עבדכם הנאמן עמד היום אחר הצהרים בענן עשן, מחרף את נפשו ואת עור אצבעותיו כדי לשלות כבד עסיסי ממנגל ענקי. אז כידוע, אני בעד כבד, ובייחוד בעד כבד בקר (שגם מבטיח לכם שהוא נטול הורמונים ואנטיביוטיקה, וגם משופע הרבה יותר במינרלים וויטמינים). אבל בכל מקרה, יש רבים שטוענים נמרצות נגד אכילת בשר בכלל ונגד אכילת כבד בפרט, וכי את כל הערכים התזונתיים והויטמינים הנדרשים ניתן לקבל מארוחות צמחוניות המבוססות פירות וירקות.
אז בדיוק בעניין זה עשה ריצ'ארד דיון ציבורי מובנה (debate) לפני מספר ימים עם אחד מראשי הFruiterian המאמינים כי באכילת פירות האדם הוא המאוזן והבריא ביותר. הדוגלים בשיטה הם המקדמים את רעיון 30 הבננות ביום. לא נכנס לסיבות בעד ונגד, זה נראה לי מיותר, אבל כן שווה להביא גרפים נחמדים שעשה אחד הקוראים, בו הוא השווה ארוחה של חסידי הפירות לארוחה המבוססת כבד בקר. יש לציין שאת הניתוח והגרפים עשה דווקא בחור "פירותי", אבל אחד שיש לו חתיכת יושרה אינטלקטואלית.
ההשוואה הראשונית היתה לארוחת בוקר. הבחור הפירותי מעיד על עצמו שהוא אוכל 1.8 ק"ג פאפאיה ועוד 450 גרם אוכמניות (אלוהים יודע איך אפשר לאכול כמעט 2.5 ק"ג פירות לארוחת בוקר), לעומת ארוחת עניים של 113 גרם של כבד בקר בלבד. הגרף העליון הוא הרכב תזונתי של ארוחת הפירות, הגרף התחתון הוא ארוחת חתיכונת הכבד (לחצו להגדלה):


זה אומר שהכבד עשיר תזונתית בערך פי 20 ועדיין תקבל 10 גרם יותר חלבון ו 200 גרם פחות סוכר טהור...
אם מתקדמים ומשווים ארוחת בוקר מאוזנת יותר, כדי להשוות "תפוחים לתפוחים"נייצר גם לארוחת הכבד 850 קלוריות ע"י הוספת ביצה וכמה פירות לקינוח (למרות שבתכל'ס אפשר לאכול 250 גרם כבד ולגמור את העניין), אבל בכל מקום, כך נראית ההשוואה המדוקדקת של המינרלים והויטמינים ושוב, ארוחת הפירות בחלק העליון וארוחת בני האדם בחלק התחתון (לחצו להגדלה).


וואו.
מה יותר טוב ומזין עבורכם?
מה יותר טוב ומזין עבור הילדים שלכם?

בתיאבון, וחג שמח!

By מר קדמוני with 4 comments

תשע טעויות תזונתיות חמורות


  1. לחשוב שכל מה שכתוב עליו "אורגני" או "בריאותי" הוא בריא או מזין. בדדרך כלל ההיפך הוא הנכון. "חטיפי בריאות" הם לא יותר ממוטות סוכר קצרים, ו"סירופ מייפל אורגני" הוא ערובה בטוחה ליציאה מאיזון. על מוצרים טבעיים באמת בדרך כלל לא כתוב כלום, כי הם לא באים באריזה.
  2. לקחת את המלצות התזונה של הרופא או התזונאי בקופת חולים כתורה מסיני. מה לעשות חברים, אבל לרוב הרופאים אין מושג ירוק בתזונה. הם יודעים לאבחן מחלות, לרשום תרופות ולעשות עוד אלף ואחד דברים מועילים, אבל למעט חריגים בודדים, המושג שלהם במה טוב ומה רע תזונתית הוא קלוש. דוגמא קלאסית ומזעזעת למדי נתקלתי אתמול. בן משפחה קרוב שלי אובחן כחולה בגאוט, והנה בחיפוש מהיר ברשת מוצאים את המלצותיו של פרופ' אברהם וינברגר, מנהל מחלקה ומומחה בתחום (!) הממליץ לחולי גאוט לאכול לחם חופשי, וכן "שמן, מיונית ומרגרינה בלבד, ולא בכמויות גדולות" אבל לא "אספרגוס, פטריות, תרד". אני חושב שתזונאים ורופאים הם אנשים טובים, אבל בענייני תזונה אתם ממש לא יכולים לסמוך עליהם.
  3. לאכול ג'אנק פוד מדי פעם זה בסדר. לא, זה לא בסדר. פעם בשבוע זה לא מעט. שמן סויה תעשייתי מזיק לנו תמיד, ומרגרינה מזיקה לנו תמיד. קחו את הגוף שלכם ברצינות ותתייחסו אליו בכבוד. אין לכם בגוף גלגל רזרבי למקרה שמשהו מתקלקל ודברים רעילים נשארים כאלה, גם אם הם באים במידות קטנות.
  4. להאמין להמלצות התזונה של משרד הבריאות. אל תעשו את זה. בבקשה לא. יש להם אינטרסים הקודמים בהרבה לבריאות שלכם. והם די אידיוטים שם למעלה.
  5. ויטמינים ותוספים מפצים על תזונה לקויה. הרבה אנשים חושבים שאם משהו לא מגיע מהתזונה, אין בעיה, פשוט יאכלו דרעק ויקחו קפסולות של ויטמינים ופתרנו את הבעיה. השלמת ויטמינים חיונית כשיש מחסור כמובן (למשל צמחונים הנאלצים להשלים ויטמין B12), אבל ויטמינים המגיעים מתוספת חיצונית לעולם אינם יעילים כמו ויטמינים הנצרכים ממזון! אלו הם תוספי תזונה אבל הם לעולם לא יחליפו תזונה בריאה. להיות כל יום בשמש ופעם בשבוע כבד בקר על האש יספק לכם 90% ממנת הויטמינים השבועית שלכם.
  6. כל זמן שעושים הרבה ריצות, אפשר לאכול כל זבל. טעות נפוצה וחמורה לצערי. אתה יכול להיות רזה ועם סוכרת. אתה יכול להיות רץ מרתון ולהיות ברמת דלקתיות גבוהה ביותר. העובדה כי שגרת אימונים מסויימת דורשת הרבה אנרגיה אינה מצדיקה או מחסנת בפני ההשפעות השליליות של מזון ממקורות גרועים (משקה אנרגיה אמרנו?).
  7. לוותר על סוכרים וקמח משמעו לוותר על הנאות החיים. (סוג של חיי נזירות). אפשר לכנות אותי בשמות רבים ומוצדקים בחלקם, אבל נזיר לא נכנס. תזונה קדמונית מאפשרת, לפחות לטעמי, הרבה יותר הנאה מהאוכל. מזון טרי, טבעי, מבושל על ידיכם ולא מהמקפיא דרך איזה יצרן. תזונה שכזו נותנת טעם נהדר, פשוטו כמשמעו, להנאות החיים. מי שמכור לקמח ולסוכר אולי קשה לו לדמיין את זה, אבל מי שכבר השתחרר מזה יודע שיש המון הנאה מאוכל עשיר וטרי יום יום.
  8. אתה לא יכול להרשות לעצמך לאכול בריא כי זה עולה ביוקר. זה לא נכון. לקנות בשוק ירקות טריים לא עולה הרבה. לב בקר זול יותר מכרעי עוף. אתם לא קונים את כל המזון המעובד והיקר (קורנפלקס מישהו?), המזיק והמיותר (קורנפלקס מישהו?), ומשקיעים את הזמן בלשדרג את הבטטה. מה גם שכל לירה שתוציאו על אוכל רע עלולה לעלות לכם עשרת מונים בעוד כמה שנים: בתרופות.
  9. הגנטיקה קובעת הכל, אז לא שווה להתאמץ. אין לנו שליטה על הגנטיקה שלנו, אבל יש לנו שליטה מלאה על הבחירות התזונתיות שלנו. הגנים שלנו השתנו מעט מאוד, אם בכלל, ב10000 שנים האחרונות. ואכן, תרבויות של ציידים לקטים עד היום אינן סובלות מסרטןף מחלות לב ושלל מחלות הציביליזציה. באורח חיים נכון, אנחנו יכולים להשאר בריאים, ברוב המקרים לפחות.
המקור לפוסט הזה בא מכאן. התמונה מכאן. היא מוזרה ועם הקשר אסוציאטיבי לחלוטין...

יש לכם רעיונות נוספים או טעויות נפוצות שתאם פוגשים? ספרו לנו!

By מר קדמוני with 17 comments

אנחנו - אתם, אני - מסוגלים לעשות שינוי לאומי!



כבר קיטרתי כאן הרבה על האידיוטיות של משרד הבריאות, על התגובות השליליות שאני מקבל מאנשים שבפעם הראשונה נחשפים לרעיון שאפשר לחיות טוב ובריא על הרבה שומן, ועל הכתבות ההזויות של מוספי הבריאות ועל ההמלצות האומללות של רוב הדיאטניות. בדיוק בגלל זה תמונת המצב התזונתית העדכנית בשבדיה היא מפתיעה, מעודדת וממלאת תקווה והשראה!
נכון להיום, כרבע מהשבדים (והשבדיות) אומרים כי הם נוקטים בתזונת דלת פחמימות ועשירת שומנים. רבע. אחד מכל ארבעה. 25%. וואוו. זה ה-מ-ו-ן שבדים. הם קוראים לזה LCHF (קיצור של Low Carb High Fats). וכתב על זה סקירה יפה ג'ימי מור.
מה שיותר מעניין זה איך זה קרה פתאום, ולמה דווקא בשבדיה.
הכל התחיל בסוף שנת 2005. או אז שתי דיאטניות חרוצות "הלשינו" למועצה הלאומית לבריאות ורווחה בשבדיה על רופאה טובה אחת בשם ד"ר דאלקויסט (שמות בלתי אפשריים יש להם, לשבדים*. לא יכלו להישאר עם "בילבי"?), שהיא כביכול מסכנת את הציבור בהמלצותיה לאכול הרבה שומן ומעט פחמימות. המועצה הלאומית השבדית פתחה מיד בחקירה ובאיום לשלילת רשיונה הרפואי של הד"ר, ובמקביל היא פוטרה ממקום עבודתה. בתחילת 2008, אחרי חקירה נמרצת, הכריזה המועצה השבדית הלאומית לבריאות כי הדיאטה עליה המליצה ד"ר דלקווסיסט היא "בהתאם למדע ולהוכחות מדעיות כדרך יעילה לטיפול בהשמנה ובסוכרת".
מחיאות כפיים בבקשה למועצה השבדית האמיצה !!
במקביל, הד"ר הוציאה ספר (בתמונה) , וכך גם רופאים נוספים כמו ד"ר אנפלט (שם שבדי, נו מה), בלוגרים ומובילי דעת קהל והחל דיון ציבורי סוער שבעקבותיו יותר ויותר שבדים החלו לאמץ אורח חיים הכולל יותר שומנים מהחי ופחות דגנים וסוכרים. זה פשוט עלה לסדר היום הציבורי. בחודש שעבר (מרץ 2011) נעשה סקר בקרב 1000 איש (לא ענק, אבל נראה כמדגם די מייצג) ובו הם נשאלו שאלה פשוטה: האם אתה מנסה לצרוך שומנים ובו בזמן להפחית את כמות הפחמימות בגישה של LCHF?
התוצאות מרתקות והנה הגרף בתרגום לאנגלית

זה לא אומר שרבע מהשבדים הם "בתזונה קדמונית", עדיין לא, אבל זה אומר שהתפיסה ששומנים זה בריא ושדגנים וסוכרים זה רע, קנתה לה אחיזה של ממש בקרב הציבור הרחב השבדי. זה ממשיך והולך וספרו של ד"ר אנפלט חצה כבר את 20000 העותקים, וזאת במדינה קטנה כמו שבדיה.

ומה אני אומר? אם תרצו, אין זו אגדה!

תמשיכו לספר על זה לחברים שלכם, למשפחה שלכם. תעזרו לנו להפוך את העולם (או לפחות את המדינה שלנו) למקום בריא יותר וחולה פחות. יש הרבה דרכים להעביר את המסר, תבחרו לפחות אחת. שתפו, ספרו, הפיצו. בשביל מה המציאו את פייסבוק?
(וכיתבו בהערות מה אתם חושבים יקרה אצלנו במדינה, ואיך אתם יכולים לעזור לזה)

*תודה לד"ר בשמת אבן-זהר על הערותיה לגבי התעתוק הנכון לשמות השבדים

By מר קדמוני with 8 comments

שני שיעורים מהחיים על אותנטיות ועל עוצמה

אני נוסע בכבישי ישראל. זה קשור איכשהו למקום העבודה הנוכחי שלי מול מקום המגורים שלי, אבל מכל מקום, יוצא לי לבלות לא מעט זמן איכות עם עצמי במכונית. למרות החסרונות הברורים, זה גם מאפשר לי מעט שקט וזמן להרהר בענייני דיומא, ומדי פעם המציאות המטורפת שסביבנו מפגישה אותי עם הפתעות. הנה שני סיפורים אמיתיים לגמרי על הפתעות שכאלה, שניהם התרחשו באותו היום ממש (אל תדאגו, אלו סיפורים ומוסר השכל בצידם, שלא תצאו כאן בלי מוסר השכל, חס וחלילה).
ההפתעה הראשונה חתכה אותי לפני כמה ימים בכביש המהיר, בשעת בוקר. היתה זו יגואר חדשה, בצבע חום מטאלי, שדהרה כמו הרוח. זהו רכב יפה עם אגזוזי ענק והנהג, שראיתי רק את אחורי מכוניתו ופניו לא נראו, נהג בבטחון מלא ובחדות שלא היתה מביישת את שומאכר במרוצי פורמולה 1. זו היתה נהיגה אגרסיבית, החלטית אך לא פרועה (כלומר הנהג ללא ספק שלט היטב בהגה ובמכונית). הרכב+ סגנון הנהיגה הולידו במוחי דימוי ברור לחלוטין של הנהג, גילו ועיסוקו. ולכן שערו נא מה רבה היתה הפתעתי אחרי שעקפתי את היגואר מקץ כמה דקות (זה לא שנסעתי מהר ממנו, פשוט נהיה פקק), וממושב הנהג הציצה קשישה נמוכה עם פיאה לראשה. מכיוון שידעתי שלא תאמינו לי, צילמתי. הנה כאן:
אז חשבתי לעצמי שאנחנו (אני) ממהר מדי לשפוט על סמך סטריאוטיפים. בו בזמן מצא חן בעיני, מאוד מצא חן בעיני, שהישישה העצבנית נוהגת לא פחות טוב ממני (ועוד עם רכב שעולה בערך פי ארבע משלי), בחדות ובמהירות. אני בעד לנהוג בטוח, אבל לא יכלתי שלא לחשוב שהקשישה הזו הותירה לעצמה חושים מחודדים וכושר מנטלי מצוין. הרהרתי האם גם אני רוצה להיות יום אחד קשישה נרגנת ביגואר חדשה. אתם רוצים?

בהמשך היום ובמורד הדרך היתה לי הפתעה קטנה שניה. בגלל הפקק המעצבן, ולאור ההמלצה החד משמעית של אפליקציית WAZE המצויינת, החלטתי לעשות קפנדריא דרך השכונות הדרומיות של נתניה. נסעתי לי בשכונות שדומה כי העזובה והדכאון שולטים בהן ביד רמה, והנה, במרכז מסחרי קטן ואפור, צמוד לצומת רועש, ראיתי את השניצל של כושי, שבעליו החרוץ והאופטימי מעיד עליו כי הוא הוא "השניצל מספר אחת בעולם". ושוב צילמתי, רק בשבילכם:
חשבתי לעצמי שאי אפשר להתווכח עם ההחלטיות הזו של כושי. הוא אולי כאן, בחצר האחורית של נתניה, אבל הוא גאה, והוא במקום הראשון, ולא ממש מעניין אותו מי קבע שהוא הכי טוב בעולם או מי המתחרים שלו. הוא מספר אחת. נקודה. בלי שהוא התכוון לכך ובלי לשים לב, כושי לימד אותי שיעור מהיר בנחישות ובהערכה עצמית.

מתי יצא לכם ללמוד משהו מזר גמור?
כמה אתם מודעים לעובדה שהסביבה שלכם גם לומדת מכם, לטוב ולרע?
האם אתם מעבירים לסביבה שלכם (בבית, בעבודה, בכביש, בשניצליה) שעורים בונים וחיוביים?

By מר קדמוני with 4 comments

יאללה, אימון לפסח

אימון קטן בחצר הבית, היום, בהשראת סיפורי יציאת מצרים ולכבוד הפסח המתרגש עלינו לטובה.
(זוכרים: אנחנו בעניין של אימון פונקציונאלי וכיפי)


אהבתם?
עוד סרטונים שלי מסוג זה תמצאו כאן.

By מר קדמוני with 9 comments

להיות שמנה עולה רק דולר

יש רגעים שהרשת נותנת לך סיבות לחייך. רגע כזה סיפק לי סטפן, והידד לעצלנות, אני פשוט אתרגם את הפוסט שלו אוטומטית בעזרת Google Translate (בתוספת תיקונים קלים לעברית המשובשת של המכונה האוטומטית).

FAT-TEN-U
קניתי לאחרונה הספר "מזון בארצות הברית, 1890-1820". בספר נתקלתי בפרסומת למוצר מעניין שנמכר בסוף האמה ה-19 ונקרא FAT-TEN-U. לא, זה לא אחד באפריל היום, זה אמיתי. FAT-TEN-U היה תוסף תזונה המבטיח "להפוך נשים רזות וגבעוליות לבעלות בשר שופע." מצאתי כמה מודעות פרסומת למוצר באינטרנט, והם כוללים ציורים של נשים רזות ומדוכאות וציורים של נשים שמנות ושמחות, בליווי המלצות נלהבות כגון זו:
"בזכות FAT-TEN-U עליתי במשקל 20 ק"ג שלי, והוא נתן לי מרץ ונשיות חסונה וחדשה. גם שתי האחיות שלי השתמשו במוצר ובזכות המראה החסון החדש שלנו למדנו ריקוד יווני וזכינו בתפקידים בהפקות הבמה המקומיות".

אני מת לדעת מה היה בתוך החומר הזה, אבל אני לא יכול למצוא את החומרים בשום מקום.
אני מוצא את זה מרתק, משתי סיבות:
  • הנורמות החברתיות השתנו בבירור מאז המאה ה19. כיום, רזון נשי נחשב בדרך כלל מושך יותר.
  • בסוף המאה ה19 נשים נאלצו לעשות מאמץ כדי להיות בעלות משקל עודף . בשנת 2011, כשני שלישים מהנשים בארה"ב מוגדרות במשקל עודף או השמנה, למרות העובדה כי רובן יעדיפו להיות רזות.
שאלה רטורית: האם כל הנשים ספרו קלוריות במאה ה19, או שהתזונה ואורח החיים שלהן קידם ועודד רזון באופן טבעי?

קיומו של Fat-TEN-U עולה בקנה אחד עם הרעיון כי הגוף שלנו משמר באופן טבעי מבנה גוף רזה וזה נעשה ביתר יעילות בסוף 1800, כאשר התזונה שלנו היתה פחות מתועשת. הנחה זו נתמכת גם על ידי נתונים אמינים לגבי שכיחות ההשמנה ב 1890 בארצות הברית: גובה הגוף ומדידות משקל שנעשו ללמעלה מ 35,000 יוצאי מלחמת האזרחים בגילאי 40-69 שנים. בקבוצה זו של גברים לבנים, ההשמנה היה בערך 10% לעומת שכיחותה כיום בקרב בני אותה קבוצת גיל. אולי אתם לא מאמינים כי מדגם זה היה מייצג לכלל הציבור האמריקאי, אבל אני לא יכול לדמיין שום קבוצה דמוגרפית בארצות הברית המודרנית עם שכיחות ההשמנה של 3 אחוזים בלבד (ובטח לא בקרב אנשים בני 60).

להנאתכם להלן שתי מודעות נוספות עבור FAT-TEN-U ו "מזונות Corpula":

הערה: קוראים נמרצים בבלוג של סטפן מצאו בספריית הקונגרס את תכולת החומרים המקורית כפי שהופיעה על האריזה. זה לא מלמד הרבה, ובכל זאת, הנה הציטוט:
"A combination of artificially digested fat producing elements from the choicest cereals, combined with other carbohydrates, proteids and phosphates, possessing not only the highest possible qualities as a food, but capable of aiding digestion of cereals and other foods so as to render them less liable to cause indigestion."

וכרגיל, אם זה מצא חן בעיניכם ואתם חושבים שעוד אנשים ישמחו לקרוא את האינפורמציה המאוד עדכנית הזו, אתם תמיד יכולים לשתף אותה באלף ואחת הדרכים הדיגיטליות העומדות לרשותכם כמו facebook וגם סתם מיילים או לינקים. סתם, תזכורת.

By מר קדמוני with No comments

מה פליאו? תזונה קדמונית! (+ תקציר לעצלנים)


הפתעה: אף פעם לא פגשתי אדם קדמון.
האמת, גם לא פגשתי אף פעם בן לשבט ההדזה, צייד מהאמזונס, אסקימואי, אבוריג'יני או יליד איי האוקיינוס השקט. פשוט לא יוצא לי להסתובב הרבה באיזורים האלה, ומאידך, אין הרבה ילידים כאלו בגליל. לפחות לא לאחרונה.
כתוצאה מכך, הידיעות הישירות שלי על מה ציידים לקטים נוהגים לאכול (או נהגו לאכול, במקרה של האדם הקדמון), מוגבלות למה שאני קורא, ומה שאני קורא מוגבל למה שאנשים כותבים, וזה מוגבל ליכולת הפרשנות והתצפית שלהם.
אוקיי.
כתוצאה מכך, אנשים רבים אומרים: האדם הקדמן היה סבבה, ואכן רק כך נועדנו לאכול. אבל יש בעיה, כי אנשים שונים חושבים אחרת לגמרי לגבי ה"כך". למשל, יש לי ידידים צמחונים שמשוכנעים שהאדם נועד לאכול רק צמחים ולא חיות. באופן דומה, מאז שנולדה היפותזת ההבל ששומן=התקפי לב, גם אנתרופולוגים ותזונאים החלו להמציא טענות שונות ומשונות לגבי מהי התזונה הקדמונית האופטימלית, ונראה כאילו כל המוסיף הנחות משונות הרי הוא משובח מחברו. כתבה יפה מליסה, שכתוצאה מכך, אם אתה אומר היום "תזונת פליאו" (Paleo) אתה עלול לגלות כי תחת הכותרת הזו אנשים שונים מניחים כל מיני רעיונות משונים. למשל:
  • שהאדם הקדמון אכל המון בשר רזה וכמעט ולא שומן מהחי או שומן רווי
  • שהאדם הקדמון אכל טונות של שקדים ואגוזים
  • שהאדם הקדמון אכל כל השנה פירות מתוקים (אפילו שאלו לא היו קיימים ברוב שטח העולם עד לפני כמה מאות שנים, וודאי שהיו עונתיים)
  • שהאדם הקדמון אכל המון חזה עוף בלי עור על הגריל. או דגי סלמון
  • שהאדם הקדמון אכל הרבה ביצים אבל בלי החלמון כדי שלא יהיה לו יותר מדי כולסטרול
  • שגבינות וחלב זה מסרטן
  • שהאדם הקדמון הקפיד על יחס נכון בין מזונות חומציים למזונות "בסיס"
  • ויש אפילו שאומרים שהאדם הקדמון לא אכל בכלל פחמימות, רק בשר. נו.
לאור כל זאת,לפני כשבוע פרסם ד"ר קורט האריס, הרופא ואחד הבלוגרים ה"מובילים" בקהילת הפליאו, פוסט בו הוא קורא למצב מחדש את השם מתזונת פליאו לתזונת פליאו 2.0. זה נשמע אדיוטי, אבל העניין הוא לסלק רעיונות מטופשים כמו הנ"ל שקנו להם אחיזה בקרב חלק מהכותבים על תזונת הפליאו. ד"ר האריס הציע את הכותרת המעודכנת "פליאו 2.0" בעיקר כדי לבדל את עצמו וקורא לחזור לבסיס הפשוט ביותר.
לטעמי האישי, הבסיס של הבסיס בתזונה קדמונית כולל שלושה משפטי מפתח:
  • שומנים מהחי הם טובים מאוד ושמנים תעשייתיים הם רעים מאוד.
  • חיטה ומזון תעשייתי אינם חלק מהתפריט האנושי
  • פרוקטוז נצרך במידה נמוכה בלבד
זהו, בגדול, התקציר האישי שלי.
אני לא זקוק לכותרת "פליאו 2.0", טוב לי עם "תזונה קדמונית". הרי ישלי מתכונים אורגינליים של האדם הקדמון. היתרון של השוק הקטן בעברית, שעדיין לא "התקלקל" לנו בדעות שווא על האדם הקדמון. אבל הדרך עדיין ארוכה מאוד כדי לעקר מהשורש את התפיסה האומללה ששומנים רווים זה רע ולחנך את הציבור שמותר לאכול שומנים ולא טוב לאכול דגנים וסוכרים. (רק לצורך הדוגמא, בבית הספר של ביתי הבכורה הגיעה אתמול תזונאית מומחית לכיתה והרצתה להם על הסכנה שבצריכת חמאה ועל החשיבות שבאכילת לחם מלא. זה מה שמלמדים את הילדים שלנו בבית ספר! מלמדים אותם איך להיות חולים ושמנים באדיבות הממסד. הנחמה היחידה שלי היא שלאחר מעשה אמרה לי ביתי, שכבר מבינה דבר או שניים בתזונה נכונה: "אבל לא אמרתי לה כלום, גם ככה היא לא היתה מאמינה לילדה בת 14").

אז אם אתם רוצים להיות בריאים, ואם חשובה לכם הבריאות של המשפחה שלכם, אין לי דרך יותר דרמטית מלומר מה שאני באמת באמת חושב:
אנשים יקרים, תצילו את החיים שלכם.
תפסיקו לפחד משומנים רווים ותתחילו לאהוב אותם.
תתחילו לפחד מחיטה, סוכר ושמנים תעשייתיים ותפסיקו לאכול אותם.

משהו לא ברור כאן?

By מר קדמוני with 8 comments

טבעונות, מוות ונוקשות אידאולוגית

פוסט לא קל היום.
כבר שבוע ויותר שאת כותרות הבלוגים תוספת הידיעה הנוראית על זוג הורים צרפתים (ג'ואל וסרז'ין לה-מוליג) שהורשעו בבית משפט צרפתי ונידונו לחמש שנות מאסר בפועל (!) באשמת הזנחה חמורה שהובילה למות תינוקם בן 11 החודשים. הזוג היו טבעונים אדוקים (Vegans) ובעלי חנות למוצרי טבע אורגניים בצרפת. התינוק הראה סמני ברונכיט, לאחר התייעצות עם רופא הם החליטו לא ללכת לבית חולים ולטפל בו בתרופות סבתא ועשבי מרפא (רטיות חרדל וכיו"ב), אחרי עוד זמן מה, התינוק נפטר מדלקת ריאות. העניין הוא שהתגלה גם כי התינוק במחסור חמור הן בB12 והן בויטמין A (לא במפתיע, מחסור בB12 מוביל לדלקות נשימה). התינוק האומלל מת בתת תזונה חמורה מאוד. הוא ניזון רק מחלב אם מאז לידתו, ותזונת האם הטבעונית, שסרבה לקחת תוספי מזון כלשהם, ועקשנות הוריו, שהניחו לתינוקם לגסוס מול עיניהם ובלבד שלא יאשפזו אותו בידי "הממסד הרפואי" הביאו לטרגדיה.
כאמור, הרשת מלאה התייחסויות. חלקם אומרים "טבעונים ארורים, תפסיקו להרוג את הילדים שלכם", כך למשל אומר ריצ'רד, שנוהג לקלל בכל הזדמנות. אחרים אומרים "זה לא העניין של הטבעונות אלא של הזנחה וטמטום כללי". ולעומתו אלה שאומרים שתזונה טבעונית היא בטוחה לחלוטין, רק העניין הקטן עם חוסר ויטמין B12 בילדים מסוימים, בלי קשר לטבעונות. ועוד. בייחוד בצרפת, מדינה בה הצמחונות כמעט ולא קיימת, ועל אחת כמה וכמה טבעונות, ושם סירוב ההורים לספק לילד או לעצמם תזונה חיונית הוא בלתי נתפסת ומכאן גם גזר הדין וההד התקשורתי.
עכשיו בואו נדבר קצת על הלמה, ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה. ריי, הטבעוני לשעבר, כתב פוסט ארוך להפליא ומעניין מאוד בדיוק על הנקודה הזו. ואני מביא קצת דברים בשם אומרם. זו לא תורה מסיני אבל שווה לחשוב על זה ברצינות.
1. רוב התינוקות הטבעוניים (כלומר הגדלים להורים טבעוניים) שורדים, תודה לאל, אבל טרגדיות דומות מתרחשות לא מעט!
2. ההורים הצרפתים האלה רצו למעשה לעשות מה שטוב לילד שלהם, אני בטוח בזה. הם אנשים מודעים לבריאות (יש להם חנות טבע, כאמור), ולא איזה זוג מזניחים מקצועיים. הם פשוט נכנסו לאמונה הטבעונית חזק. חזק מדי. וזה גרם להם להתעוור. העניין הוא שהיה להם על מי לסמוך. מיטב הכותבים המקובלים והאהודים בתחום למעשה חיזקו את אמונתם שלא יכול להיות אצלם תת תזונה או מחסור חמור.
3. קולין ק'מפמבל, שעליו כבר שפכתי עביט שופכין, הוא הד"ר המפורסם ומחבר הספר "מחקר סין", אחד מספרי הצמחונות שנחשבים כמדע טהור ו"מוכיחים" עדיפות רפואית לתזונה הצמחונית על פני אכילת בשר. אותו ספר הוא רמאות אחת גדולה בסטטיסטיקה, והוציאה את האמת לאור דניס סינגר האלופה, ומיד אחריה שורה ארוכה לאין קץ של בלוגרים. הספר ההוא הניח תשתית (רעועה ומצוצה) ליסודות הבריאותים של התזונה הצמחונית. אחרי הספר הזה ד"ר ק'מפבל, שהפך לבר-סמכא בעניין, מפרט את עמדתו כי אין שום צורך להשלים B12! שכן הוא מגיע מספיק מהצומח וכי מאגרי B12 בגוף למי שהיה בעבר אוכל בשר (כמו הזוג הצרפתי למשל), יספיקו פחות או יותר לנצח. הצרפתים, כמו רבים אחרים, סמכו עליו את ידם, למרות שזה הבל.
4. כותבים טבעוניים אומרים גם כי לא יתכן חוסר בויטמין A אם אוכלים די ממקורות צמחיים (ובמפתיע? זו אותה הכותבת שאמרה שרק במקרה היה חוסר של B12 אצל אותו תינוק אומלל). מה לעשות שזה לא נכון. הגוף שלנו אמנם מסנתז את הבטה-קורטן שבצמחים ובירקות לויטמין A הדרוש לנו (מבנה כימי שונה), רק שלא כולנו עושים את הסינתזה הזו טוב או יעיל, ועל זה דווקא יש הרבה מחקר, למשל זה, ועוד רבים, ובכל מקרה ודאי שויטמין A נמצא בצורה טובה וזמינה לאדם רק במוצרים מהחי (למשל כבד).
5. וחוץ מהחוקרים הטבעונים למיניהם יש לא מעט כותבים אידאולוגיים ופופלריים המחזקים את התפיסה כי המוסריות (הטבעונית) היא מעל לכל. בספרו הפופלרי של ג'ונתן ספרו פויר, "לאכול בעלי חיים", יש רגע שיא, בו הוא משוחח עם סבתו ניצולת השואה על המזון ברגעי הרעב:
"הכי גרוע היה קרוב לסוף. הרבה אנשים מתו ממש בסוף, ואני לא ידעתי אם אוכל להחזיק מעמד עוד יום אחד. איכר אחד, רוסי, שאלוהים יברך אותו, הוא ראה את המצב שלי, והוא הלך לביתו וחזר עם חתיכת בשר בשבילי. "
"הוא הציל את החיים שלך."
"אני לא אכלתי את זה."
"את לא אכלת את זה?"
"זה היה חזיר. אני לא אוכלת חזיר. "
"למה?"
"מה זאת אומרת למה?"
"מה, בגלל שזה לא כשר?"
"כמובן."
"אבל אפילו לא כדי להציל את החיים שלך?"
"אם שום דבר לא משנה, אין שום דבר שכדאי להציל אותו."

זה דיאלוג מזעזע ומעורר מחשבה, שבדיוק איתו רוצה הסופר להשאיר אותנו בשיא הספר. אנחנו צריכים לעשות בחירות מוסריות אפילו על חשבון החיים. אני, והיהדות כמובן שלא מסכימים עם זה בשקל (פיקוח נפש, מישהו) אבל לענייננו, הטענה הלוגית והמוסרית כאן נוראית. הרי באותה המידה סבתא היתה יכולה להחליף תפקידים עם האמא הצרפתייה ולומר: "להאכיל את התינוק שלי כבד כדי להציל אותו? כמובן שלא. אם שום דבר לא משנה, אין שום דבר שכדאי להציל אותו". או "לא ניקח אותה לבית החולים כדי שלא יהרסו את הטבע הבריא של התינוק עם התרופות שלהם", וכו'.

אז מה נלמד מכל מזה? האם הטבעונות אשמה?
טבעונות לא הרגה את הילד הזה. חזון הטבעונות הוא "דרך חיים המבקשת למנוע, ככל האפשר מבחינה מעשית, כל צורה של ניצול ואכזריות כלפי חיות עבור אוכל, ביגוד וכל מטרה אחרת". זה נשמע בסדר ולא אומר שום דבר על אי לקיחת תוספים או ויטמינים. ודאי שהאידאולוגיה הזו לא אומרת דבר על לא להציל את הילד שלך. הטבעונות היא אידאולוגיה שמכוונת לאנשים את הדרך ואת הבחירות שלהם. יש אנשים שמוארים איתה באור ויש אנשים ש"מוארים" איתה בחושך. אני אישית חושב שזוהי בחירה תזונתית לקויה ושגויה שאינה עומדת עם הצרכים הפיסיים הבסיסיים של בני האדם, אבל ודאי שאין בטבעונות כל רע כשלעצמה.
הבחירה של אנשים לקחת את האידאולוגיה שלהם לקצה, ולהכפיף כנגדה כל הגיון או שכל ישר היא בחירה אומללה, והרת אסון, גם כחוקרים וגם כהורים. יש אנשים שמאבדים חלק ממשקלם בדיאטה טבעונית, ויש אנשים שמאבדים חלק מדעתם. אני חושש שזה לא חסרון מובנה בטבעונות אלא בטבע האדם דווקא. עלינו לקחת את האידאולוגיות שלנו באחריות וברכות. ואנשים או טבעונים שלא מסוגלים להתמודד עם האחריות הזו, שירדו מהעניין לפני שיעשו לעצמם או לאחרים נזק.

ומה אתם חושבים? ספרו לנו!

By מר קדמוני with 2 comments

אטקינס זה תזונה קדמונית?

אוקיי, זה הולך ככה:
אחרי שמישהו מדבר איתכם ושומע שאתם לא אוכלים חיטה, דגנים וסוכר, אז הוא אומר: "נו, בטח, זו דיאטת אטקינס. זה היה פופלרי לפני איזה 20 שנה ובסוף אטקינס הזה מת מהתקף לב".
אז גם אם לא נתקן את החבר ונשים בצד את העובדה שאטקינס האומלל מת מהסיבה הביזארית שהוא החליק על הקרח בפתח ביתו וחטף מכה בראש ולא משום התקף לב, עדיין שווה להתייחס לשאלה האם אטקינס ותזונה קדמונית הם היינו הך.
נתחיל בתשובה קצרה: ממש לא.

אטקינס היה רופא וקרדיולוג, שעבר עשרות שנים עם אלפי מטופלים חולי לב ואחרים, ופיתח את דיאטת אטקינס כדרך לירידה במשקל ולשפר נתונים לבביים. אטקינס הציע סוג של דיאטה קטוגנית. בדיאטה קטוגנית צריכת הפחמימות היא נמוכה מאוד. מאוד. משהו כמו עד 20 גרם פחמימות ביום, והדבר מדמה מעשה את מה שקורה לגוף בזמן צום. כדי לעמוד בתפריט כזה יש לאכול בעיקר שומנים עם מעט ירקות עלים, כלל לא שורשים עמילניים וכמעט שלא לאכול פירות אף פעם. דיאטה כזו מכונה גם דיאטה קטוגנית משום שבמהלכה הכבד משחרר גופי קטון Ketons כדרך לנצל חומצות שומן ביתר יעילות כמקור אנרגיה. משום שהמוח שלנו חייב קלוקוז, המגיע מפחמימות, לגוף יש מנגנון הגנה יעיל מאוד - כאשר ישנו חוסר של פחמימות, הוא משנה את המטבוליזם ויוצר את גופי הקטון (שרמתם ניתנת למדידה בבדיקת שתן), אלו מגיעים למוח ומשמשים לו כדלק במקום הגלוקוז.
דיאטה קטוגנית הוכחה כמאוד יעילה במגוון מצבים נוירולוגים, ביניהם אפילפסיה, אלצהיימר ואפילו שיפור בסמפטומים אוטיסטיים.
אטקינס היה חלוץ בהדגשת חשיבותם של השומנים הרווים מהחי כדרך לבריאות כוללת ואת עובדת היותם מנגנון האנרגיה המועדף על האדם, וכי אין בין צריכתם לבין התקפי לב ולא כלום.
מכיון שהמטרה העקרית של אטקינס היתה ירידה במשקל, הוא גם עודד שימוש בממתיקים מלאכותיים כדי לאכול קינוחים וממתקים, שתיה של סודה דיאט לסוגיה, ואף לא פסל שימוש בשומן רווי מלאכותי (מרגרינה), לפחות בעבר (בגרסה של הספר שלו שיש אצלי). מוצרי חלב היו בסיס נרחב בדיאטת אטקינס. הגישה של אטקינס לכן היא: תאכל כמה שיותר שומנים וכמה שפחות פחמימות, הפרטים פחות חשובים כל זמן שכמות הפחמימות פחותה מ 20 גרם ליום - אתה תרד במשקל.
במובן זה הוא צדק כמובן, זוהי דרך יעילה מאוד לירידה במשקל, אבל השאלה היא האם היא בריאה והאם היא טובה לאורך זמן כסגנון חיים.

אז הנה כמה התבוננויות ומחשבות:
  • איני מכיר אף מחקר המצביע על בעיה בריאותית בדיאטה קטוגנית המבוצעת לאורך זמן.
  • לעומת זאת, נראה שבני האדם מעולם לא חיו (כיחידים, כחברה, כתרבות) על דיאטה קטוגנית. בכל התרבויות של הציידים לקטים, על פני כל הגלובוס, ישנה צריכה של פחמימות כחלק מהתזונה. פחמימות אלו לא מגיעות מדגנים או סוכרים אלא בעיקר משורשים עמילניים כמו טארו, בטטות, גזרים ועוד. נראה ש 10-20% מהקלוריות באו מפחמימות בתרבויות אלה, וזה בהחלט יותר מאטקינס. הרבה יותר. ציידים לקטים גם אוכלים פירות כשאלו נמצאים (בעונה).
  • תזונה קדמונית אינה מעודדת צריכה של ממתיקים מלאכותיים כלשהם וודאי שלא מוצרים תעשייתיים כמו סודה דיאט או תחליפי סוכר אחרים. זה רעל, ואין שום סיבה בעולם לצרוך אותו. כנ"ל מרגרינה ושומן רווי מלאכותי (טראנס).
  • תזונה קדמונית תגביל את צריכת מוצרי החלב לאנשים שיש להם רגישות ללקטוז ולמוצרים טבעיים ושמנים או מותססים (כמו חמאה, שמנת, יוגורט שמן וחלב מלא). יש רבים שאינם צורכים מוצרי חלב כלל, וזה בסדר גמור, אבל אני אישית צורך מוצרים, ושוב, בשאיפה רק מוצרי חלב מינימום תעשייתיים ומאוד שמנים.
  • בדיאטת אטקינס יש ארבעה שלבים, ששונים זה מזה ברמה של הפחמימות ה"מותרת" (ירידה במשקל מול שמירה על משקל), וזה בסדר בעיני. זה נראה בעיני סתם התקצ'קצ'ות כדי לייצר שיטה שמוכרת. גם בסדר.
  • אטקינס היא דיאטה שעובדת. היא בריאה, ודאי שיחסית לכל הדיאטות דלות שומן למיניהן, והיא פשוטה למדי ליישום.
אז שורה תחתונה בבקשה:
מר אטקינס היה רופא נחמד ששיפר את איכות החיים של אלפים. אני רוצה לחשוב שאם עדיין היה חי, הוא היה משנה את עמדתו לגבי מוצרים תעשייתיים בכלל וממתיקים באופן ספציפי. הדיאטה הקטוגנית יכולה להיות יעילה מאוד אם רוצים לרדת מהר במשקל (ואני חושב שלא כדאי לרדת מהר אלא לאט לאט), או אם יש חלילה בעיה נוירולוגית. אחרת, אין שום סיבה בעולם שלא לאכול פחמימות מסוג ירקות ופירות, במידה.

By מר קדמוני with 6 comments

פותחים את הים


היום בבוקר שחררנו את הילדים מהצורך הפורמלי ללכת לבית הספר ובמקום לימודים וסידורים רגילים של יום שישי, ירדנו על הבוקר לחוף הבונים, עם זוג חברים, לפתוח את הים ואת העונה.
זכינו בים שקט וחלק כמראה,
בחוף נקי מכל אדם ובהמה.
שחינו למרות שהמים היו קפואים (מבחן אומץ לדקה הראשונה - הפסדתי מיד לילדים שנכנסו כאילו עכשיו אוגוסט),
הבאנו איתנו צמד טבעות שתליתי על הסככה, וכולם השתעשעו ב skin the cat ועוד תרגילים,
עשינו על האש ואכלנו קבב,
ירדנו על קילו וחצי שיפודי לב בקר (ביקשתי מהקצב שיחתוך לי לקוביות לשיפודים, ושמתי אמש בשמן זית וכוסברה),
עוד קילו אנטריקוט נעלם,
כמה נקנקיות לזאטוטים (של החברים),
בירה קרה,
העפנו עפיפון,
ישבנו בשמש ובצל בלי לעשות כלום עוד שלוש שעות,
וחזרנו הביתה עם חיוך גדול.
לזה יקרא: בריאות!

By מר קדמוני with 4 comments