אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

הרגלים רעים


אני זוכר איזו תכנית זהו-זה מיתולוגית, בה בראבא מסביר למוני שלכל אחד יש הרגל רע, ושהוא מרגיש נורא כי לו עצמו אין אף מנהג מגונה אחד. מהר מאוד הוא חליט לאמץ לעצמו תנועה מיותרת של הצמדת שתי אצבעות מתוחות לאף, בתקווה שלאט לאט זה יהפוך להרגל הרע הייחודי שלו.
אח, בראבא, איזה נהדר.
ואכן, דומני כבר אמר קהלת שאין איש בארץ אשר יעשה רק טוב ולא יחטא. כולנו אנושיים ולכן, בהגדרה, אנו מועדים מראש לכשלונות ולא רק להצלחות. יש לנו חולשות, יש לנו מאוויים ודחפים ויש לנו שדונים קטנים שאומרים לנו את ההיפך מהעצות המהוגנות של המלאכונים בלבן (קראתי יותר מדי קומיקס בתור ילד).
אז אם אנחנו מבינים שאנחנו כאלה, אנושיים, השאלות הנולדות הן אז מה עושים עם זה. האם אנחנו מתייסרים? האם אנחנו מנסים להשתפר? האם אנחנו מרחיבים את ההרגלים הרעים שלנו או דווקא מצמצמים אותם? ומה האפקט וההשפעה שלהם על כלל חיינו?
הנה כמה דוגמאות להרגלים רעים "קטנים", הנוגעים לסגנון החיים. כלומר, ברור שלעשן 2 חפיסת סגריות ביום זה לא הרגל רע אלא משאלת מוות. אבל מה קורה עם מי שמעשן בשיטת "תן לי"?
מה קורה עם מי שלא אוכל סוכר אבל פשוט חייב לרדת על חבילת שוקולד חלב פעם בשבוע?
מה עם אלו שאוכלים נכון אבל חייבים בירה כל ערב?
יש המכורים לבייגלה ויש לפירות יבשים,
ויש כאלה המכורים להליכון או למד דופק
מה עם אלו שאוכלים נכון ומתאמנים נכון אבל עובדים מבוקר עד ליל?
ומי שכל הזמן לחוץ?

אני מניח שלכל אחד מאיתנו יש את אותו "משהו". אותו הרגל גרוע, אותו מנהג מגונה, אותה חולשה אנושית. מול ההרגלים הגרועים מתייצבים רק הרצון והנחישות, אבל גם הם לא תמיד יכולים להתמודד עם העוצמה של ההרגל הרע. ככל שהוא ותיק יותר, כך קשה לשרש אותו. זה חלק מאיתנו.
החדשות הטובות הן שזה בסדר.
זה לא אידיאלי, זה לא "מלכתחילה" וזה כנראה גם מזיק, אבל אם זה רק הרגל אחד בתוך מארג רחב יותר של סגנון חיים נכון, אתם על הסוס. תמיד יהיו נפילות או עגולי פינות. השאלה היא האם זה הרגל בתוך סגנון חיים נכון או שיש לכם הרגל אחד בריא בתוך סגנון חיים הרסני. איפה אתם על הסקאלה? אתם כמו הנהג מונית שלי, אלכס, שמנסה בכל דרך להרוס לעצמו את הבריאות, או שאתם כמו הנהג מונית הרוחני מפלורידה? אתם מנסים לעשות צעדים מעשיים לתזונה בריאה ואורח חיים ספורטיבי, ורק שיש לכם כמה פ#קים קטנים שנשארו מהעבר או שאתם ממש (עוד לא) בעניין?
יאללה, תתנו לעצמכם קצת ספייס.
אתם לא מושלמים.
אתן לא מושלמות.
וזה בסדר גמור.

By מר קדמוני with 3 comments

הדיאטה הקדמונית - מדריך מעשי



מי שקורא אותי הרבה זמן, וודאי וודאי מי שקורא את הבלוגים והאתרים המובילים ברשת בנושא תזונה בריאה, עלול להתבלבל. מה "מותר" לאכול ומה "אסור" לאכול? מה אפשר ומה כדאי? מה יעזור לך ומה יעכב אותך? באופן דומה יש לי חבר שכל יומיים מציק לי עם קושיה אחרת ומתאכזב כשאני לא אומר תשובות פשוטות בנות שתי אותיות (כן או לא), אלא אומר שזה תלוי בכלל התזונה שלו, במטרות שלו, באימונים שלו ובעוד גורמים. ככלל אצבע אומר שאנשים מבינים די מהר את הרעיון של תזונה קדמונית ("הבנתי: לחם, סוכר ושמנים תעשייתיים לא; בשר וירקות כן"), אבל רבים מתקשים כשמגיעים לפרטים.
  • האם מותר לאכול גבינות ומוצרי חלב?
  • האם נכון לאכול קטניות, וכמה?
  • האם גם לחם שיפון מלא אסור, ומה עם שבולת שועל?
  • כמה חלבונים צריך לאכול?
  • האם זה בסדר לאכול שומן רווי מהחי?
  • ומה עם תפוחי אדמה, ובטטות?
  • ומה עם אורז
ועוד ועוד.
מה לעשות, אנשים אוהבים תשובות פשוטות ותבניות מוגדרות היטב היטב. המציאות, אעפס, לא תמיד כזו פשוטה, אם כי העקרונות פשוטים וברורים ליישום (בעיני, בעיני). כך למשל, תרבויות של ציידים לקטים דומות מאוד במספר מאפייני תזונה, אבל הן גם שונות מאוד זו מזו, למשל בכמות הפחמימות שהן צורכות. האינואיטים אוכלים המון שומן רווי מהחי, המון, ואילו תרבויות באפריקה אוכלות הרבה יותר שורשים עמילניים. לכן אני לא אומר מהם האחוזים "הנכונים" של שומנים-חלבונים-פחמימות. כי בעצם אין "עוגה" אחת נכונה תמיד של אחוזים כאלה או אחוזים אחרים - השונות גדולה מדי. ולכן, סורי ידידי הנוקשים, אבל לא תמצאו אצלי הגדרות קשיחות. אני לא אומר שזו דיאטה "דלת פחמימות", אני לא אומר "עשירה בחלבונים", אני לא אומר "דיאטה קטוגנית" ואני לא אומר "פליאו".
אני אומר בואו נאכל תזונה קדמונית ונשמור על עקרונות פשוטים ונכונים. אח"כ או בתוך זה אתם צריכים לדאוג שאתם בודקים בדיוק מה מתאים לכם ומה לא, מה ממלא אתכם אנרגיה ומה משאיר אתכם מרוקנים, ואחרי שתתנסו בסוגים שונים של גוונים בתזונה, תגלו מה הכי טוב לכם. רק אתם יודעים את זה.

אז הנה תקציר מנהלים של תזונה קדמונית, כפי שאני מבין אותה, שיכול להיות נקודת התחלה טובה למי שלא בטוח איך להתחיל. למרות זאת, הרשימה להלן יכולה וצריכה מעט להשתנות מאדם לאדם לפי מטרותיו (לרזות, להעלות מסה וכו'), רגישויותיו (האתיות או הרפואיות), העדפותיו (מה אני אוהב לאכול), ומה שגדל או חי באיזור שלו (אם אתם במקרה ציידים לקטים ואין לכם סופרמרקט). שום דבר כאן לא קדוש, אבל אלו בהחלט כללי אצבע פשוטים וטובים, ויעילים לשמירה על בריאות. אני מאמין מאוד שככל שתשמרו אותם תוחלת החיים ואיכות החיים שלכם תעלה, מה גם שתראו ותרגישו טוב יותר. באחריות יצרן (אלוהים). הנה זה בא:
  1. תאכלו מזון טבעי ולא מעובד. תבשלו אוכל טרי. תבשלו אוכל יום יום. ככל הניתן תתחילו את הכנת המזון שלכם מהמוצר המקורי ולא מהתוצרים שלו.
  2. אל תאכלו קמח, אל תאכלו סוכר ואל תצרכו שמנים תעשייתיים (כל אותם שמנים המופקים מזרעים ולא מפירות).
  3. כשאני אומר "אל תאכלו" הכוונה לאו דווקא לנזירות מוחלטת בכל מצב ובכל מקרה, אלא שזה לא יהיה חלק מהתפריט הרגיל שלכם. אתם ביומולדת של עצמכם ובא לכם עוגה, תאכלו. אתם רוצים לאכול פרוסת חלה בקידוש של שבת? תאכלו. השאלה היא האם זה חלק מהתפריט שלכם או לא. אם זה לא, בעיני, אין בעיה. אם אתם משקרים לעצמכם בעניין הזה, חבל.
  4. תזינו את עצמכם בשומנים טובים: צמצמו מאוד צריכת שומנים רב-בלתי-רוויים (Polyunsaturated fats) ובעיקר אומגה 6, והגדילו את צריכת אומגה 3 ואת צריכת שומנים חד-בלתי רוויים (monounsaturated fats) ושומנים רווים. דוגמאות טובות לשומן רווי: אנטריקוט, חמאה, שמנת ושמן קוקוס בכבישה קרה. דוגאות טובות לשמנים חד-בלתי רווים: שמן זית איכותי, שמן אבוקדו. אל תאכלו בכלל בכלל שמנים מוקשים תעשייתיים (מרגרינות ושומן טרנס).
  5. תאכלו חיות כחלק משמעותי מהתפריט שלכם. העדיפו בשר בקר ודגים על פני עופות. הכמות שמסתתרת מאחורי "חלק משמעותי" תלויה רק בכם ובהעדפותיכם. יש תרבויות שאוכלות מעט חלבון, יש שאוכלים הרבה, אבל כולם אוכלים חלבון מהחי.
  6. תאכלו זרעים ואגוזים במידה. כל האגוזים טובים. מקדמיה הכי טובים. בוטנים זה לא אגוזים ולא נאכל אותם.
  7. תאכלו פרי או שניים ביום, אם בא לכם. פרוקטוז רב ועודף אינו טוב לנו, והוא מקור לצרות בריאותיות רבות. בסוכר לבן, דרך אגב, 50% הוא פרוקטוז. אל תגזימו עם פירות.
  8. תאכלו ירקות. כמה, איזה ואיך שרוצים.
  9. אם אתם רוצים לרדת במשקל או לשמור על משקל ביתר קלות, המנעו או צמצמו צריכת שורשים עמילניים כמו תפוחי אדמה ובטטות. אם אתם עושים הרבה פעילות אירובית או אין לכם מטרות של ירידה במשקל, תאכלו במידה מתאימה. אורז, אם שאלתם, הוא כמו תפוח אדמה. הוא לא רעיל כמו דגנים (אפילו שבוטנית זה דגן), ונחשב פחמימה "בטוחה".
  10. אם אתם לא סובלים מרגישות ללקטוז (איך תדעו: אל תאכלו מוצרי חלב שבוע ותראו אם מערכת העיכול שלכם עובדת טוב יותר), אז מוצרי חלב הם מרכיב טוב בתפריט שלכם. העדיפו מוצרים פחות מעובדים ויותר שמנים. העדיפו מוצרים שעברו תסיסה. יוגורט 7% למשל הוא בחירה טובה בעיני. גבינות בוטיק מחלב עיזים הם אחלה. שמנת וחמאה הם בכלל בקטגוריה של "שומן מהחי" בעיני אז וגם בדרך כלל אין איתם בעיה, גם לא לרגישים ללקטוז.
  11. תזכורת: אל תאכלו דגנים. באמת, אל תאכלו דגנים. אם אתם ממש בעניין של לחם, הייתי ממליץ על דגנים עם מעט או ללא גלוטן, וגם אותם להכין בשיטות מסורתיות כלומר השרייה, התססה והתפחה ארוכה. למשל האינג'רה האתיופית היא דוגמא להכנת דגנים מסורתית שמנטרלת את עיקר הרעלנים שיש בדגנים. דוגמא אחרת היא דוסה הודית (אין מי שהיה בהודו ולא אכל דוסה מסאלה).
  12. קטניות הן מאכל מודרני והדורש עיבוד. אם אתם רוצים לאכול קטניות, כדאי מאוד להשרות אותם לפחות 24 שעות ואפילו יותר. קטניות תאכלו במידה, כלומר זה אפשרי כחלק מהתפריט שלכם, אבל לא כדאי שזה יהיה חלק משמעותי או יומיומי. קטניות נבוטות עדיפות על פני יבשות. מוצרי קטניות מעובדים עדיף לצמצם לגמרי (למשל טופו).
  13. תאכלו כבד בקר. תאכלו לב בקר. תאכלו חלקים פנימיים. זה גם זול וזה גם מזין. (תגידו תודה שאני לא מבקש מכם לשתות דם חם כמו שעושים המסאי וכמו שראיתי פעם כמה פועלים תאילנדים עושים).
  14. תשתו מים כשאתם צמאים. תשתו תה ירוק. תשתו קפה אם אתם אוהבים. תשתדלו שלא לשתות קלוריות (שתיה מתוקה, מיצי פירות, משקאות חריפים, חלב).
  15. כשבא לכן מתוק עם הקפה, פנקו את עצמכם בשוקולד מריר לפחות 74% קקאו. אני אוהב את ה 86% של Cote d'or.
  16. תתנסו בצום לסירוגין אם זה בא לכם טוב. זה מאוד בריא וזה נותן הרגשה ואנרגיה מטורפת. וזה גם טוב לירידה במשקל.

אם אתם חושבים ששכחתי משהו ברשימה הזו, תגידו לי ואוסיף.
וגם תודה לכריס סקינר שהפוסט שלו התחבר בתיאום מופלא עם המחשבות שלי אז הרשתי לעצמי לצטט ממנו פה ושם.
אז פעם הבאה ששואלים אתכם מה אתם אוכלים ולמה אתם לא אוכלים את לחם כמו כולם, אז אל תגידו "זו דיאטה דלת פחמימות" או "אטקינס" או "פליאו" אלא פשוט זו תזונה קדמונית. אנחנו אוכלים בדיוק מה שאנשים אכלו מאז ומעולם, בהתאמה לחיינו כיום מבחינת השפע והמבחר אך לא פשרות מבחינת האיכות והתיעוש.
תאכלו, תהנו, ותהיו לי בריאים תמיד.

By מר קדמוני with 209 comments

מלחמת הקוטג' - דימוי מול מציאות

בשבוע האחרון מתנהלת מערכה אינטרנטית על מחיר הקוטג'. מהפייסבוק היא עברה לעיתונים ואפילו לכנסת וסופה מי ישורנו. מאחורי ההצלחה והמומנטום של המאבק הזה מסתתרים שני כעסים שהציבור מבטא:
  • כעס על ההווה - על הממשלה, על המונופולים ועל אי התחרותיות במשק.
  • וכעס על העבר - געגועים לתקופה בה כל אחד יכל לאכול מזון פשוט, טריא ובריא בלי ללכת לבנק לפני כן.
אין כמו נמל התעופה בן גוריון כדי להמחיש את האבסורד הזה שאנו חיים בו. את האשליה של ארץ זבת חלב ודבש לעומת המציאות של ארץ אוכלת יושביה.
פשוט הזדמנתי היום לשדה והנה מה שצילמתי (כולכם מכירים):

אתה פוסע החוצה או פנימה ומקדם את פניך שלט ענק ואינסופי שאומר לך טוב שבאת הביתה, ובעצם, על רקע השדות והנוף, הוא גם אומר: כאן אוכלים בריא וזמין, אוכל של פעם, אוכל של בית. אבל בעצם אתה יודע שבשדה התעופה תמצא רק אוכל מעובד, יקר להחריד ומכובס היטב ושמחוץ לשדה, בשדות המוריקים, תקבל בעצם גביע קוטג' בשמונה שקלים.
ארץ. אוכלת. יושביה.
מחכה לכם קוטג' בבית או שהצטרפתם למאבק?

By מר קדמוני with 3 comments

מה אוכלים מובטלים?


אחד היתרונות בלהיות "בין עבודות" הוא הזמן בבית והכנת האוכל לילדים לפני שהם חוזרים מבית הספר.
אז משום מה התמונה של הבולונז שהכנתי אתמול אבדה לי (יצא מדהים, אובייקטיבית כמובן), אבל הנה מה שהכנתי יום קודם לכן, והילדים ליקקו את האצבעות.

שעועית ירוקה טריה עם עגבניות שרי, צ'ילי וטיפונת סויה
קונים שעועית ירוקה וטריה טריה. קוצצים קצוות. מבשלים קצרות במים רותחים , 5 דקות בערך, מסננים, שופכים לקערה עם מי קרח (שומר על הצבע ועל הקרנצ'יות של השעועית), עם מעט שמן זית זורקים למחבת. מוסיפים מלח, פלפל, צ'ילי גרוס, כפית רוטב סויה טוב, וחופן עגבניות שרי קצוצות. מקפיצים 4 דקות, והופ. יוצא מעולה.

פרגיות. מערבבים את הפרגיות בקערה עם שמן זית, כוסברה, כמון, פלפל, מלח, פלפל אדום טחון יבש (לא פפריקה, הרבה יותר מוצלח), קצת צ'ילי גרוס. מטגנים על מחבת פסים וזהו.

חצאי דלוריות בשמן זית בתנור (הכי פשוט, הכי טעים שיש).
וכמובן, כבד עגל. צלוי 5 דקות מעל האש ואז במחבת.

בריא, טעים, גורמה של ממש לכל המשפחה.
שבת שלום ובתיאבון

By מר קדמוני with 5 comments

אנחנו? אנחנו נאכל טוב. והעניים? הם יכולים ללכת ל@#$%&!

האם אפשר, כלכלית, לעמוד במחיר של תזונה קדמונית? האם ההמלצות התזונתיות של הבלוג הזה הן נחמדות לעשירון העליון בלבד אבל לא רלוונטיות ל"עמך ישראל"? כמה יקר זה בשר? אז כדי לענות על השאלות האלה, או לפחות להתכתב איתן, מפורסם כאן היום, לראשונה בתולדות הבלוג, פוסט אורח. שומר הלילה הוא סטודנט חרוץ ויסודי שלקח על עצמו פרויקט - לאכול תזונה קדמונית ולתעד כל לירה שיצאה בדרך על מנת להגיע למסקנות. אז בלי להכביר מילים נוספות, הנה, לשיפוטכם (ולהפצתכם) הפוסט של שומר הלילה, היישר מתחת לכוכביות.
****************
לפני שנתחיל, אני ממליץ שנראה את "שיר האשמה".



לתזונה קדמונית יתרונות רבים, אשר פורטו פה ושם. עם זאת, האם היא תזונה אשר גם עניים יכולים לקחת בה חלק, או שמא הם נידונו לחיים מלאים בפחמימות ריקות? עמיתנו האמריקאים כבר דנו רבות בנושא, אבל אין מה להשוות - בארה"ב האוכל זול, במיוחד כאשר משקללים את כח הקניה. בישראל, עתירת המכסים ומסים, המצב שונה. אם השאיפה של באי הבלוג היא שתזונה קדמונית תתפוס אחיזה באוכלוסיה, יש להראות שזאת לא עוד סוג של דיאטת עשירים סופר-אורגנית. אני יודע, אני יודע, מיד תשלפו את טיעון "אולי זה יקר יותר אבל זה כסף שתחסוך בתרופות". ובכן, זה מה שכמעט כל דיאטה, לא משנה עד כמה היא נטולת טעם גורסת, והציבור (במיוחד ה-99.99% שלא קראו את Good calories, Bad calories) נותר מבולבל אל מול ההבטחות העמומות האלה ומעוניין לראות תוצאות מיידיות ובעלות שווה לכל נפש.

אי לכך, החלטתי לנסות ולתעד שבוע אכילה קדמונית שלי. לפני תחילת הניסוי, ניסחתי לעצמי את הכללים הבאים:
  • על הארוחות להיות זולות, אך ללא פשרות בגיוון, טעם וטריות.

  • השתדלתי שכל האוכל יוכן על ידי. לסטודנט עסוק זה לא היה קל.

  • כל האוכל שקניתי היה כשר. אני עצמי אינני שומר כשרות ואלוהים יודע שחזיר זה יותר זול מפרה, אבל במדינת ישראל ישנו יחס ישר בין עוני לשמירה על כשרות (או חלאל).

  • כל האוכל שאכלתי נשקל ותומחר עד רמת הגרמים והאגורות.

  • לא כללתי ביומן יציאות אשר כללו אלכוהול בלבד. כמובן שדברים אלו עולים כסף, אבל אין הם חלק אינטגרלי מהתזונה.

  • למתעניינים, היומן המלא נמצא כאן. לקצרים בזמן - התוצאה הסופית היא 44 ש"ח ליום. לא הרבה. אבל גם לא מאוד מאוד זול.


הלנצח יאכלו לחם?


כמה תובנות מהשבוע, ברשותכם:

א. עוני מגיע בשתי צורות - עוני בכסף ועוני בזמן:
לפני שהתחלתי בניסוי, לא שיערתי שהקושי האמיתי יהיה זמן בישול וההכנה של הארוחות. אני רגיל לאכול הרבה בחוץ והדבר קיצץ לי בשעות הפנויות. לאוכל פחמימות הממוצע הרבה יותר קל לחזור לדירה, להעיף פיצה למיקרו או ספגטי עם עגבניות ב-5 דקות בישול ולגמור עם זה, מאשר לדחוף עוף ל-45 דקות בתנור או להכין צ'ילי בקר במשך שעה. על מנת להתגבר על הבעיה הייתי מכין בערב כמות כפולה של המאכלים הנ"ל, זורק חצי לקופסאות אטומות הרמטית ואוכל ביום הבא. עד כמה חוסר בזמן רלוונטי לעניים אשר מעוניינים לאמץ תזונה שכזאת - מעט מאוד. לרוב המכריע של בתי האב העניים בישראל יש מבוגר אחד אשר איננו עובד ויכול להשקיע זמן בבישול והכנה (לינק). שני יוצאי דופן בקטגוריה זו הם סטודנטים ומשפחות חד-הוריות.

ב. יש מעט מאוד דברים שכדאי לקנות בסופר:
כן, כן, שמעתם נכון. למרות התחרות בין שופרסל, מגה, רמי לוי ועוד, יש לכם מעט מאוד דברים לחפש בסופר: בשר קונים אצל קצב, דגים קונים אצל מוכר דגים, אגוזים, תבלינים, רטבים ומוצרי קוקוס קונים בחנויות מתמחות. הסיבה היא כפולה - בכל הקטגוריות הנ"ל (אשר מהוות, להערכתי, כ-75% מהתצרוכת הקלורית השבועית בתזונה קדמונית) העסקים הקטנים זולים (כן, כן) יותר מהסופרים והמוצרים שלהם הם בעלי איכות גבוהה יותר להערכתי. עניין נוסף הוא הירקות והפירות - בסופר תוכלו למצוא סחורה של שוק במחירים של ירקן מצטיין. רוצים לחסוך כמה שקלים? פנו לשוק. רוצים להשקיע עוד טיפ-טיפה בירקות? ירקן טוב הוא מצרך חיוני. מה בכל זאת שווה לקנות בסופר? ביצים, עוף, מספר מוצרי חלב ושימורים. כמעט כל שבוע יש בסופר מבצע על חלק אחר בעוף - אני קניתי עופות שלמים בעשרה שקלים לקילו.

ג. בשר זה לא רק אנטרקוט:
לאכול בזול ומחיר תלת ספרתי לבשר לא מסתדרים יחדיו. אי לכך, יש לפנות למוצרי בשר (טרי!) אשר זולים יותר מהחלקים הפופולריים. כבד, לב, בשר טחון ועוד חלקים שדעאל ישמח לפרט עליהם הם החברים החדשים שלך. קצבים רבים גם מציעים תערובת לקבבים אשר עשויה מבשר איכות ובעלת מחיר שווה לכל נפשי; הקצב שלי לדוגמא, זורק למטחנה את כל הקצוות של החלקים הפופולריים כמו אנטרקוט, סינטה, ירך וצוואר. אם מוותרים על טרי (מה שלא עשיתי), בקר קפוא אשר לא עבר עיבוד כלל (פרט להקפאה) עשוי להוות אלטרנטיבה זולה. אם עדיין זה יקר לכם אפשר להפחית בקניית הבשר לטובת פחמימות עתירות חלבון עם אינדקס גליקימי נמוך כמו עדשים, שעועית וחומוס. בכל מקרה, לא להתקרב למוטציות המסוות עצמם כבשר.

ד. המקפיא - החבר הטוב ביותר שלכם:
מבצע על 5 קילו עוף? קונים, מחלקים וזורקים לפריזר. לא מעוניינים לתת גיחה שבועית לפיצוחיה בשביל אגוזי מלך ושקדים? גיחה חודשית, קניה גדולה וכמה שקיות ניילון יספיקו. שלושה חבילות של שוקולד 86% במחיר של שתיים? טוב, אתם כבר בטח מנחשים. אצלי המקרר הוא 25% פריזר ו-75% מקרר, בהחלט הייתי מעדיף 50-50.

אל תגזים, לא כ-ו-ל-ם חייבים מקפיא
סיכום ומסקנות:
ברמה האישית הניסוי היה נחמד מאוד, למרות הבישולים והשקילות המרובות. הייתי ממליץ לכל אחד לנסות משהו דומה וללמוד דבר או שניים על תזונתו. הניחוש שלי הוא שכל אחד יופתע מאיזשהו אספקט כזה או אחר.
באופן רחב יותר, הניסוי כשל - מחיר של שבוע תזונה קדמונית איננו מאוד זול. 1300 ש"ח לחודש (לזכר בריא התאמן באופן קבוע) איננו נשמע הרבה למישהו בעל עבודה מכניסה, אבל עבור משפחה עניה זה המון. תזונה עתירת פסטה ולחם תהיה בהחלט זולה יותר.

לעניות דעתי אין זו גזירה משמיים. בישראל המכס וההגבלות על המוצרים הפופולריים בתזונה זו הינם גבוהים (על בשר המכס הוא עשרות אחוזים, על
סוכר, פסטה, אורז ומרגרינה, לעומת זאת, אין מכס) אני איכשהו יכול להבין את רצון הממשלה להגן על היצרנים והקרטלים המקומיים, אבל על חשבון החופש שלנו לבחור והבריאות שלנו? מישהו שם למעלה צריך לקרוא את עצומת יצרני הנרות של בסטייה. ואם כבר - גם אתם.

שומר הלילה: ביום - סטודנט לחקר אנזימים במכון ויצמן, בלילה - אותו דבר. שואף לאכול כמו ניאנדרטל ולהשקיע כמו וורן באפטᐩ. בינתיים, כמובן, המצב הפוך.

ᐩ היו"ר האגדי של ברקשייר הת'אווי מתקיים מתזונה ניאוליתית להפליא הכוללת בעיקר ציז'-בורגרים וצ'רי קולה.


******************

עד כאן הפוסט המצוין הזה של שומר הלילה.

אני (וגם השומר) נשמח מאוד לראות כאן את התגובות והתובנות שלכם, ונשמח לא פחות אם תעוררו עניין ודיון סביב זה.

אז כמה התזונה הקדמונית עולה לכם?

האם אתם יכולים לעמוד בה?

ספרו לנו!

By מר קדמוני with 24 comments

לתשומת לב הרמטכ"ל (לפני שהפקידה שלך תשמין ותתחצ'קן)

בני גנץ הרמטכ"ל שלנו, הוא גבוה משכמו ומעלה, תכול עיניים ואפור שיער. ובמשקל תקין. אבל למטה בבסיסים, הרחק מהקריה, ואולי גם שם, מסתובבות להן אלפי חיילות שמשמינות משבוע לשבוע ולא מבינות מה פגע בהן פתאום.
אני חושב שעליתי על זה היום.
אתם מבינים, היום היתי במילואים. ככה סתם, יום כיף. צאלים. מדבר, חם, רוח, אבק וחיילים. סתם יום רגיל שכזה, לא שטח ולא עניינים, רק כמה משימות משרדיות בעליל. בין לבין, קפצתי לארוחת ערב בבסיס. אנחנו, המילואימינקים, ניחנים בפרספקטיבה של שנים על פקידות הלשכה, פקידות הת"ש, מש"קיות הקישור ודומותיהן. דור הולך ודור בא, וכל שנתיים מתחלפות הבנות ורק אחנו נישארים אותם המילואימניקים, שנה אחרי שנה. ובכל זאת, יש איזו ראיה מרחבית, כללית על הזמן ועל האנשים. ובאמת, הצבא הולך ומשמין והחיילות הולכות ונעשות מחוצ'קנות יותר. זה מעניין, כי דווקא בצבא נותנים בשנים האחרונות הרבה יותר דגש על אוכל טרי יותר ו"בריא" יותר.
אז הנה היום, פידבק שלי, קצין מילואים, על בסיס מדגם לא מיצג בעליל של בסיסי צה"ל (סליחה מינה צמח), ולא על בסיס מעקב שיטתי של שלל ארוחות השנה, ובכל זאת. הנה מה שמצאתי היום בארוחת הערב על השולחן:
  • גבינת קוטג' 3%
  • גבינה צפתית 5%
  • גבינה מותכת 25% שומן
  • קצת סלטים (כרוב, ירקות).
  • ביצים קשות.
  • כמנה חמה היו פתיתים,
  • תפוחי אדמה מטוגנים
  • לחמנייה אפויה עם רוטב פיצה עם מעט טונה מעל.
  • שלל מעדני חלב של 1.5% שומן בטעם תות, אננס ווניל.
  • שפע שקיות שוקו.
  • לחם.
  • וקנקן מים עם קרח (מעולה!)
מה קיבלנו?
זוהי ארוחה שככל הנראה רס"ר מטבח מנסה לעשותה "בריאה" ו"דלת שומן" ולכן הוא משלם יותר על גבינות רזות ומעובדות ובפועל זוהי ארוחה נוראית של סוכרים מרוכזים ומזונות מעובדים, עתירה בפחמימות ריקות ומשרתת היטב את אתוס ההשמנה הצה"לי. ה"פרילי" והשוקו הם לא יותר מאריזות סוכר צבעוניות. בסוף הארוחה נותרו מאחור בעיקר ביצים קשות ומשולשי גבינה מותכת שכמעט איש מלבדי לא אכל אותם.
אז אחרי שהתייאשנו משר הבריאות, אולי הגיע הזמן שגם בצבא מישהו יתעורר ויתחיל לתת לחיילים ולחיילות שלו שומנים בריאים ויפסיק להלעיט אותם בסוכרים מיותרים?
מה אתם אומרים?
(בינתיים אתם יכולים לקרוא עוד פוסטים שכתבתי על צבא ועל תזונה בצבא, כאן)

By מר קדמוני with 9 comments

מתכון לקרניבורים אמיצים בלבד

כולם אוהבים אוכל טעים אבל מעט אנשים אוהבים או רוצים לדעת איך הוא הגיע להם לצלחת. בכלל, חלק מסימני העידן המודרני-תעשייתי הוא הניכור בין האדם לבין מקורות מזונו. אנחנו מקבלים את העגבניות ארוזות יפה יפה, את הבשר תחת האורות המבריקים של הקצב או הסופר וגם זה, כבר פרוס לחלקים שווים ונקיים מכל שומן מוזר, עור או שיער בהמה. את השניצלים אנחנו קונים חתוכים ודפוקים טוב טוב אבל לא ראינו בדרך את הנוצות, הכרבולת או את הרגליים של התרנגולת. מערך המזון המודרני חוסך מאיתנו כל מראות "קשים" וטבעיים ואנחנו מתרגלים לראות מוצרים סופיים, מעובדים, מפורקים ונקיים. ואז, אם לפתע פתאום אנחנו נפגשים עם הדבר האמיתי, החי, קשה לנו.
כילד בן חמש אני זוכר שהיינו נוסעים בכל קיץ לשפך הירדן בכנרת, אי שם מאחורי קיבוץ דגניה, ותמיד היינו מוציאים חוט דיג, קרסים, מרטיבים ברוק פתיונות מלחם, קושרים לענף סוף מזדמן, ומאלתרים חכה. משהיה נתפס דג (ותמיד היה נתפס דג אמיתי ולא רק שפמנוני ענק שהשתלטו מאז על הכנרת), היינו מיד צולים אותו על מדורה קטנה שערכנו. זה היה השיעור הראשון שלי בחוקי הטבע. דג לא יוצא מהמים נקי מקשקשים ובצורת פילה. צריך לתת לו מכה בראש, לפתח את הבטן, לנקות את הזימים, להוריד את הקשקשים, לשפד אותו על ענף סוף (הרבה שימושים היו לסוף בימים ההם), להכין מדורה לשמור שלא יתפחם. אני לא יודע מה איתכם, אבל דג שאתה דגת, ניקית ואכלת הוא פחות או יותר הדבר הכי טעים שיש. בטח כשאתה ילד בן חמש, אבל גם היום זה לא רע.
אז מאז אותם ימים רחוקים של תום ונעורים, עברו הרבה מים בירדן ואני התרחקתי ממקורות המזון ככל העולם, ורק בשנים האחרונות, עם המעבר שלי לתזונה קדמונית, התחלתי יותר ויותר לחפש ולהתקרב למקורות המזון. לקנות את הבשר טרי ואפ אפשר, לפרק אותו לבד. לא בגלל שזה יותר נוח (זה לא) אלא כי כשאתה מכיר אינטימית ואנטומית את המזון שלך, אתה יודע להעריך אותו יותר, אתה מכיר יותר מה טעים לך ומה כדאי לוותר, ואיזה חיתוך הכי מתאים לנתח.
באופן דומה אספר כאן על הרומן שלי עם בשר ראש. כבר כתבתי כאן מתכון לבשר ראש ואז התכוונתי למתכון מחלק שקונים קפוא (מה שנקרא "קפוא טרי", שמגיע ללא חומרים או תוספים כלשהם), והוא, כמו כל חלק שמגיע ארוז, ונראה סימפטי וחביב. הנה כך:

לעומת זאת, אצל הקצב שלי ("אייזן" ברמת ישי) קניתי בשר ראש טרי. בערך 2 קילו החתיכה. לא, זה לא נראה כמו ראש של פרה (להרגע, אין גולגולת, אלא את בשר הלחי בלבד). מדובר בחתיכה שעל פי כל קנה מידה של אסטטיות היא מזעזעת, לא פחות. בעוד אנחנו רגילים לראות נתחים אדומים ויפים ומשויישים ברצועות שומן, הנה בשר הראש אין לא דמות ואין לו הדר. אני ואשתי הגענו למסקנה שהתיאור הכי טוב של החלק הזה הוא "חייזר שנדרס". מדובר בנתח-לא-נתח, צר וארוך, עם בליטות, גושים, ומרקמים שונים ומשונים ומה לא. שכנעתי אתכם? טוב, אז הנה תמונה (הקליקו להגדלה):
רבותי, ככה נראה בשר באמת. (התמונה לאחר הבישול ולפני ניקוי ופירוק. החלק השעיר הלבן בצד ימין מתקלף ועף לפח). וזה כדי שלא תחשבו שהפרה מגיעה, כמו "במסעדה שבסוף היקום" של דגלאס אדמאס, מרצונה החופשי לצלחת וממליצה לכם על נתח זה או אחר. תתקרבו למציאות. תסתכלו טוב. זה מזון מעולה, וטעים, וזול (30 ש"ח לקילו).
אז אם זה נראה כ"כ רע, למה לעזאזל לקנות את זה ומה אפשר לעשות איתו.
פשוט וקל.
שמים את כל החתיכה סיר עם מים, עלה דפנה וקצת פלפל אנגלי שלם ומבשלים שעתיים (במהלך הבישול מסירים את הקצף).
מוציאים מסיר וחותכים ומסירים (זורקים) את החתיכות הלא אכילות - כאמור התמונה לפני.
חותכים לקוביות קטנות.
במחבת מטגנים בצל, פטריות, כוס מים מהבישול, והוספתי קצת ליקר שזיפים (צ'ויה יפנית למי שמכיר, אבל אפשר לאלתר). מצמצמים. מוסיפים את חתיכות הבשר ומבשלים יחד 5 דקות.
רבותי, זה טעים באופן היסטרי. ממש, אבל ממש טעים. אחד המאכלים הכי טעמים שאכלתי אי פעם ולא דומה בכלום לבשר ראש קפוא. פשוט ליגה אחרת לגמרי. (והערה: בשר הראש משופע בג'לטין שזה משהו באמצע הדרך בין סחוס לבין שומן. טעים ביותר).

אז פעם הבאה שאתם אצל הקצב, בחנו את עצמכם: האם אתם מוכנים להתמודד עם הטבע או שעדיין אתם משאירים אותו מחוץ לדלת, לאנשים כמוני? ספרו לנו.

By מר קדמוני with 3 comments

ענבי זעם (הספר - לא המבצע הצבאי)


בעבר הרחוק יחסית כתבתי כאן מדי פעם סקירות על ספרים שקראתי. אח"כ הבנתי שהבלוג הזה במתכונתו הנוכחית לפחות, הוא לא המקום הנכון להגיגי ספרות (ותודה למגיבים שעזרו לי בזמנו להבין את זה). אז הפסקתי. ועדיין אני קורא הרבה מאוד וכותב על ספרים רק כאשר הם נוגעים לענייני הבלוג הזה באיזושהי דרך רחבה ואסוציאטיבית. כך למשל, כתבתי על מובי דיק כספר שתיאר לראשונה תזונת פליאו בספרות המודרנית (לא ערכתי מחקר, אבל כך נראה לי).
ועכשיו קראתי את ענבי זעם המטלטל, הסוחף והקודר של חתן פרס נובל לספרות, ג'ון סטיינבק. זהו ספר נכתב בשנת 1939 ממש בימי השפל הכלכלי הגדול של אמריקה ומתאר מקרוב את קורותיה ונדודיה של משפחה אחת, משפחת ג'ואד. סטיינבק זכה על הספר בפרס פוליצר בשנת 1940 וב1962 זכה גם בפרס נובל לספרות, אז אתם לא חייבים לסמוך על ההמלצה שלי כדי להאמין שמדובר במישהו שיודע לכתוב.
אבל, ענבי זעם אינו רק מופת בכתיבה ובמודעות חברתית ופוליטית. זהו גם ספר של שירת אהבה לאדמה ולאדם הפשוט, החקלאי פשוט ההליכות וטוב הלב, שנעקר מאדמתו בעוצמת הענק של הבנקים והאדמה נרמסת ונאנסת (כך ממש, בלשונו) תחת מפלצת החקלאות התעשייתית המודרנית וכוחות השוק הקפיטליסטים.
כאשר סטיינבק מתאר את המשמעותה הרחבה של החקלאות התעשייתית, המונעת ע"י מכונות וטרקטורים על שדות ענק ולא ע"י שוורים וחקלאים קטנים, הוא אומר משפטים שלא יכולים אלא להרטיט את הלב ולראות כמה רחוק וכמה ברור ראה הסופר את המציאות המודרנית ממש בימים בהם הפך העולם מחקלאי לתעשייתי (עמ' 50):
"...ובעת צמיחת היבול הזה לא פורר איש רגב עפר חם באצבעותיו והניח לאדמה להסתנן בעד אצבעותיו. איש לא נגע בזרע, או התאווה לצמיחתו. בני האדם אכלו את מה שלא הצמיחו, אבד להם הקשר עם הלחם שבא לפיהם. האדמה נאנקה מתחת לברזל ומתחת לברזל מתה בהדרגה, מפני שאיש לא אהבה או שנא אותה, איש לא התפלל אליה או קיללה".
הספר בנוי פרקים פרקים, קצרים ודחוסים, העוברים חליפות בין תיאור קורותיה הפרטיים של משפחת ג'אוד לבין תיאורים כלליים של העולם, הטבע ותהליכים החברתיים המתרחשים במקביל. תיאורי הטבע נפלאים ותיאורי טבע האדם נפלאים לא פחות. וכך אנו מבינים את התהליכים שעוברים על המשפחה בהקשרים הרחבים יותר. קוראים ולא מאמינים. הולכים עם המשפחה במסעה האפי, ההזוי, הבלתי נמנע, ורואים אותה בהתפרקותה ובכרסום ההדרגתי בכל חלקה של בטחון ומציאות מוכר עד שהם עומדים ומתבוססים בבוץ חסר עתיד.
אפשר לקרוא את הפרק הראשון בתרגומו הנהדר של גרשון גירון כאן.
את ענבי זעם אתם צריכים לקרוא, חברים.
אח"כ בעיות הפרנסה שלכם, אם ישנן כאלו, יראו לכם קטנות קטנות.

By מר קדמוני with 2 comments

לצאת מאיזור הנוחות, אבל הפעם "על-אמת"



היום פוסט אותנטי. (בעצם, תמיד אני אותנטי. לא?).

כתבתי כאן לא אחת על הצורך שלנו לאתגר את עצמנו. לצאת מאיזור הנוחות שלנו. להשתחרר מהרגלים. ללכת צעד אחד נוסף. להבנתי זהו אחד מהמאפיינים היסודיים שלנו בתור בני אדם ואחד ההבדלים המשמעותים בינינו לבין בני דודנו הקופים הגדולים. האדם הוא יצור שללא הרף מאתגר את עצמו וממציא את עצמו מחדש בכל הזדמנות. הדחף הזה הוא זה שיצר ועדיין יוצר חלק ניכר מההתקדמות האנושית. את הרצון לא להשאיר את הדברים כמו שהם אלא ללכת תמיד קדימה צעד נוסף, לשנות את זוית ההתבוננות, להחליף את הידוע בבלתי ידוע, את המוכר בלא-נודע. ההשתנות היא דרך להתפתחות. חשבו על זה במונחים פיסיים וחשבו על זה במונחים פנימיים.
במונחים פיסיים זה קל. יחסית. להתאמן דווקא בדברים שאתם חלשים בהם. לצאת לריצה גם אם אתם אנשי משקולות או תפוחי כורסה. להרים משקולות גם אם אתן עדינות ורכות. לרוץ יחף גם אם תמיד השקעתם בנעלי AIR ולעשות עמידת ידיים גם אם העולם מתהפך. ואכן, לא מעט אנשים נרתעים מקרוספיט או מאימונים רנדומליים או אינטנסיביים כי הם לוקחים אותם רחוק מדי מהמוכר ומחדר הכושר הממוזג והנוח. אבל אני מאמין שדווקא הקושי הזה, קושי שעיקרו הוא מנטלי ומיעוטו הוא פיסי, תורם לנו הכי הרבה להתגברות ולהפיכתנו לאתלטים ולאנשים טובים יותר. טוב, ידוע שאני לא תמיד הולך בתלם...
אם במונחים פיסיים לעשות שינוי עמוק זה פשוט יחסית, אז המדרגה הבאה היא לערוך שינוי עמוק בסגנון החיים. אז הנה זה בא:
לפני כשבוע עזבתי מקום עבודה ותפקיד מפתח בחברת היי-טק בינלאומית לאחר קרוב ל 11 שנים. אחת עשרה שנים, בנאדם!
מקום נעים, נח, מתגמל, שאפילו נתן לי די גמישות לכתוב את הבלוגים שלי ולחיות את החיים לא רע.
ובכל זאת, בחרתי לעזוב ולהתחיל מחדש.
למה?
כי הרגשתי שאני חייב לצאת מאיזור הנוחות שלי. שאיזור הנוחות שלי כל כך נח, עד שלא נותר לי דבר כדי לאתגר את עצמי בתוך המסגרת הקיימת. הרגשתי שאם אצא ואשבור את קיר הזכוכית אתמודד עם עולם חדש ואמיתי אבל בסוג של התמודדות שתקדם אותי, שתקח אותי למקומות לא-ידועים, חדשים. אולי קשים יותר, אולי טובים יותר, אבל בודאי מקומות אחרים לחלוטין.

מערבה מכאן,
יש נופים אחרים.
ציפורי ענק,
שעוני קוקיה מוזרים,
מערבה מכאן.
הכל אחר.

אני לא האדם הראשון שעוזב מקום עבודה, אבל בחרתי לעשות זאת בדרך מעט אחרת: קודם לעזוב, אח"כ להנות מהזמן בבית, ואח"כ להחליט מה ואיך עושים הלאה. אני צריך להתחבר לעצמי ולמלא את המצברים באנרגיות חדשות, ואותם לא יכלתי עוד לקבל במקום המוכר והנוח. אז אני לא יודע אם הכל באמת אחר ואני לא בטוח שאסע מערבה מכאן, והאם הכל יהיה פשוט וקל (כנראה שלא), אבל אני בחרתי לעשות שינוי בחיים האמיתיים, ואני מבטיח לדווח מהשטח.

מתי אתם יצאתם פעם אחרונה מאיזור הנוחות שלכם? ולמה?

By מר קדמוני with 15 comments