אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

ג'הי או סמנה אצלכם בסלון (לא רק לתימנים)

ג'הי הוא (היא) שומן נוזלי המופק מחמאה לאחר שהפרידו ממנה את מוצקי החלב. זהו שמן עתיק, יעיל, בריא וטעים. היתרון של הג'הי על החמאה, הוא כפול: לא נדרש קירור כדי לשמר את הג'הי לאורך זמן, ונקודת הרתיחה שלה גבוהה הרבה יותר משמנים אחרים, מה שנותן יתרון בטיגון. ויש לה גם טעם אחר ו"אגוזי" מעט. אה, כן, היא גם פשוטה מאוד להכנה. כשכתבתי לא מזמן על התימנים, סיפרתי שסמנה (שזה השם התימני לג'הי) היא פרקטיקה קבועה ומרכיב מזון חיוני לילדים בקרב יוצאי תימן.
נו, אז איך עושים?
ראשית חכמה צריך חמאה טובה ואיכותית. הכי משובח יהיה כמובן חמאה מפרות שאכלו grass fed ויש בארץ חמאות כאלה ביבוא מצרפת ושוויץ, אבל הן בדרך כלל מאוד יקרות. אני קניתי על משקל חמאה הולנדית איכותית עם צבע צהבהב נחמד במעדנייה של הסופר. 44 ש"ח לקילו. קצת יותר יקר משמן זית אבל לא הסטרי.
בקלחת נחושת אם יש לכם את הלוקסוס הזה, או בסיר קטן וטוב, על אש בינונית-נמוכה ממיסים את החמאה.


החמאה נמסה ועולה קצף סמיך.


מחכים בסבלנות.
אחרי 20 דקות בערך מתחילות בועות גדולות לבעבע,


וכמה דקות אחר כך בועות קטנטנות.

מכאן ואילך תתחילו לשמור יותר בקפידה על הסיר: אתם לא רוצים שחמאה תשרף, אבל אתם כן רוצים שתהיה מעין שכבה חומה דקה על תחתית הסיר, שנותנת לג'הי את הצבע ואת הטעם.
סננו דרך חיתול בד כפול את החמאה לתוך צנצנת זכוכית.

וזהו.
מוכן.
הערה: יש עוד שיטת ומתכונים: למשל רק להמיס את החמאה בלי הבישול ואז להפריד את הצלול מהעכור, אבל מכל מה שקראתי, השיטה הנ"ל נחשבת למסורתית והבטוחה ביותר במטבח ההודי, שהוא גם המשתמש הנפוץ ביותר בג'הי.

הכנתם פעם סמנה או ג'הי?
יש לכם מתכונים לחלוק ? ספרו לנו!

By מר קדמוני with 25 comments

למה אין סיכוי שאפשר יהיה אי פעם לסמוך על פוליטקאים

כתבתי וחזרתי וכתבתי על האוולת שבפירמידת הבריאות
אני טוען שהיא משרתת אינטרסים של ממשלות, של יצרני תרופות ושל יצרני מזון ובשום אופן לא מקדמת בריאות.
מאז שהשטות הזו (הפירמידה) הגיחה לאויר העולם לפני 40 שנה, היא הפכה לתפיסה מקובלת בציבור כולו, אבל בעוד שהאמת המדעית התקדמה, הפוליטיקאים לא מעזים לשנות אותה ולזרוק אותה לפח. פשוט הם לא יכולים לעמוד בלחצים ובלובי של יצרני התרופות והמזון. ואצלנו הרי פשוט מעתיקים את הפירמידה האמריקאית.
לא מאמינים שיש בעניין הזה אינטרסים ועצימת עיניים?
אז הנה, בבקשה, לפני שבוע הקונגרס האמריקאי החליט שפיצה קפואה תחשב "ירקות" ולכן מותר יהיה (להמשיך) ולהגיש אותה כאוכל בבתי ספר. אם זה נחשב ירקות, זה חלק מתזונה מאוזנת ובסדר.
אשכרה.
בואו נתרגל: פיצה היא ירקות. פיצה היא ירקות. פיצה היא ירקות. פיצה היא ירקות. פיצה היא ירקות. פיצה היא ירקות.
(וואללה, אני מתחיל להשתכנע)
פיצה קפואה.
ללא שום ירק.
עם מרגרינה.
מה יותר ברור מזה?
שקוף שזה בריא.


מזל שיש כמה אמריקאיים שכבר הצליחו לצחוק על זה קצת:


(סגן) שר הבריאות היקר, נכון שאצלנו זה לא ככה?

By מר קדמוני with 6 comments

הבעיה המוסרית של החיטה (והתירס) - חלק שני

אתמול כתבה ענת על הקיר שלי בפייסבוק לינק לכתבה מצוינת של כלכליסט על התירס. תקראו ותחזרו.
חזרתם? יופי!
עכשיו תסתכלו על התמונה הבאה ותנחשו מאיפה ולמה באו כל הגולגלות האלה:

נכון, זה הר גולגלות של באפולו אמרקאי, כאלה היו 400 מיליון רק לפני 200-300 שנה (כמו כל אזרחי ארצות הברית כיום), והם הוכחדו כמעט לחלוטין לא בגלל הבשר שלהם, לא בגלל הפרוות ולא בגלל הקרניים שמישהו אולי רצה לתלות מעל האח. הם הוכחדו כדי לאפשר עוד מקום לגידולי חיטה ותירס עונתיים. שדות אינסופיים משתרעים במרכז ובמערב ארה"ב על השטחים העצומים שבעבר רק אינדיאנים רכבו בהם.
הגידול העונתי הזה, הצמח הדקיק וזרעיו השמנמנים, הצליח לשנות את פני כדור הארץ ומבחינה אבולציונית, זכה להצלחה שאין שני לה. מגידול עונתי זניח הוא הפך לצמח שכבש את העולם. בכל אשר תפנה ועד סוף האופק תראה שדות חיטה או שדות תירס.
מעבר לאסון התזונתי שהחיטה והתירס מזמינים לנו, הם יוצרים הרס אקולוגי בלתי נתפס: בהרג שיטתי ומוחלט של בתי הגידול ושל בעלי החיים (מישהו ראה לאחרונה בארץ דובים, זאבים, שועלים, נמרים, יעלים? לא. כי שטחי המחייה שלהם נעלמו להם, אבל גם לנו, כי האדמה נעלמת יחד עם הגידולים העונתיים. כתבתי על זה ביתר הרחבה לפני שנה בחלק הראשון, כאמור.
השורשים של הצמחים הרב שנתיים הם אלו המחזיקים את הקרקע יחד. ברגע שאלו נכרתים ונעקרים על מנת לשתול זרעים עונתיים, אין מה שיחזיק את הקרקקע והיא אכן נסחפת לה הלאה בשטפון הראשון. בכל העולם אנו מכירים מפולות ושטפונות בוץ - הקרקע הזו נספחת ללב ים ללא שוב, ואנו נותרים עם עולם רזה ועני יותר במשאבי קרקע. באיווה שבארה"ב, אסם החיטה העולמי, מודדים את ההפחתה בעובי הקרקע ב 150 השנים האחרונות (והקצב מואץ משנה לשנה) הנה כאן.
שלא תחשבו שזה רק "אי שם", גם אצלנו, רבים מהרי הטרשים שסביבנו היו פעם ירוקים ומוריקים ונעלמו לאבן בעקבות כיסוח שיטתי של כל הצומח הרב שנתי לטובת גידולים חקלאיים. הרי הלבנון הם דוגמא מפורסמת של אדמה שנעלמה לים והותירה רק אבן וסלע ופעם כתבתי על חקלאות התפוחים כדוגמא נוספת לפגיעה סביבתית.
שורשים של צמחים רב שנתיים הנם דרמטיים בתועלת שלהם. הנה תמונה מעפנונה באדיבות בוינגבוינג, של חוקר נשיונל ג'אוגרפיק, ג'רי גלובר, שמחזיק צמח חיטה רב-שנתי (יש גם כאלה), והזנב העצום הוא השורשים שלו. תדמיינו כמה הרבה קרקע הצמח הקטן הזה מחזיק. לעומת זאת, בחיטה "רגילה" ועונתית, חקלאית, אין שורש כמעט בכלל.

בלי צמחים רב שנתיים, בלי עצים, בלי שיחים, אין חיים. זה עד כדי כך פשוט.
מעבר לאפקט העצום על פני כדור הארץ, לחריגה הזו מסדרי בראשית ומסדרי הטבע יש השפעה גם על גוף האדם, ולא רק על תבנית נוף מולדתו. התירס והחיטה מהונדסים גנטית וזרעיה של ענקית (ויש אומרים, מפלצת החקלאות) מונטסיטו לא נעצרים בשדה אחד. מרגע שהפצת זרע שונה גנטית, איבדת שליטה עליו והוא עלול ויכול להתרבות ולהפיץ את עצמו (ומונוסיטו ימשיכו לגזור קופון על כל שדה בו הוא יתגלה, ושווה לראות את הסרט המופתי Food inc שעוסק בזה בדיוק). אבל אנו לא באמת יודעים מה הטיב של השינוי הגנטי הזה. זה לא "סתם" השבחה גנטית דרך זווגים והורשת תכונות מזנים שונים (כמו שעשו כל השנים לכלבים, סוסים ותפוזים), אלא שינוי גנטי בהנדסה של ממש - בהחדרת רעלנים לצמח או בשינוי הרכב החלבונים שבו, וכיו"ב. בחיטה המודרנית-מהונדסת למשל יש הרבה יותר חלבון מסוג Gliadin שמשמש בייצור הגלוטן וכמעורר/מעודד תיאבון. על זה כתב ד"ר וויליאם דייויס ספר שלם שנקרא "בטן החיטה" (אם כי הספר גם מעורר מחלוקת סביב השאלה עד כמה אפשר לתלות את כל הרע רק בזן החדש של החיטה, ושווה לקרוא עליו גם סקירות חיוביות וגם מסתייגות מאנשי "הקהילה").
אבל כולם מסכימים שחיטה ותירס הם לא המזון סביבו התפתח האדם.
ואפילו מה שכן אוכלים באלפי השנים האחרונות, לא דומה כלל ועיקר לתירס ולחיטה אותם אנו צורכים היום.
הפרות (והתרנגולות, ואפילו הדגים, דרך אגב) לא אוכלים את אותו האוכל שאכלו מאז בוייתו לראשונה.
אנו אוכלים את מה שיותר טוב ויעיל ורווחי ליצרני המזון, לא לגופנו.
אנו חיים על חשבון שטחים ובעלי חיים שהוקרבו ומוקרבים על מזבח החיטה והתירס.
ורבים מאיתנו עוורים לבעיה המוסרית והבריאותית הזו.
לא הגיע הזמן שנתעורר?

By מר קדמוני with 17 comments

משהו (קטן וטוב) מהאיראנים

חוץ מלשנוא את ישראל, יש לאיראנים עוד כמה תחביבים. אחד מהם הוא הרמת משקולות.
בשבוע שעבר, באליפות העולם שנערכה בפריז, שבר איראני אחד כזה ששמו בחדד סלימי, את שיא העולם בהנפה (snatch) וקבע אותו על 214 ק"ג, בדיוק 1 ק"ג יותר מהשיא הקודם, של איראני אחר (חוסיין ראזאדדה)...
שניהם חסרי צואר, בעלי כתפיים רחבות בצורה לא הגיונית, והם עצומי כח ועגולים כחביות. למען הסר ספק: זה לא המודל שלי לאיך נראה אתלט, אבל המהירות של התנועה והאנרגיה הנדרשת כדי להניף בתנועה אחת 214 ק"ג אל מעל לראש היא מדהימה, ואפשר לפרגן (אפילו שגם אחמדיניג'אד אוהב את זה, כנראה).



כריס, מ conditioning research, מציין שלפני ההנפה, בחדד עושה הרמה קטנה של המוט, מעין "משיכה" למעלה לגובה כמה סנטימטרים. כל זמן שהמוט לא עובר את גובה הברכיים, זו תנועה חוקית, גם אם מניחים את המוט חזרה. נראה שזה עוזר לגוף להכנס למעט סטרס ומגביר את האגרסיביות הנדרשת להנפה. מעניין אם זה יהפוך לתופעה.

אבל לעניין של אתלטיות, מרשימים אותי הרבה יותר מהפרסים העגולים, החבר'ה הרוסים עד משקל 105 ק"ג, שמניפים 195 ק"ג כאילו אין מחר. וואו! הם פשוט אתלטי-על (הצעקות והרקיעות לפני ההנפות הן עוד דרכים ליצור את האגרסיה החיונית להנפה מוצלחת).


ואללה, אני קצת מתגעגע לתקופה שלמדתי (מעט) הרמת משקולות אולימפית בהפועל פראדיס. היה כיף.

By מר קדמוני with 4 comments

אורגני, חופש, מקומי ושאר ירקות


יש מותגים מצליחים שנולדו מהברקה של גאון (סטיב ג'ובס ייצר לא מעט מותגים כאלה), אבל יש מותגים שנולדים לא כתוצאה מהברקה של מישהו אלא דווקא מהטפשות של המוצר המתחרה. זה בדיוק מה שקרה למזון האורגני בדרך להפיכתו למותג. לא בגלל שזה איזה גליק, אלא בגלל טיפשותם של המרססים. ככל שריססו יותר, עיבדו יותר ו"כיסחו" למוצרי המזון הבסיסיים את הצורה יותר ויותר, כך בתנועת בומרנג סיבובית, התחזקה התנועה שקוראת לצריכת מזון אורגני בלבד.
האמת, שעל פניו יש בגידול האורגני הרבה היגיון והרבה טעם. הרי לא נועדנו לאכול למזון מרוסס ולכן אם אפשר, אין סיבה לאכול חומרי ריסוס. השאלה היא מה בדיוק הנזק, ומה בדיוק התועלת, והאם אנו יכולים להעריך זאת (לטוב ולרע).
אז כמו כל דבר בחיים, לטעמי האישי התשובה אינה חד משמעית והיא נתונה לשיקולי כיס, זמינות וסיכון או רווח פוטנציאלי. כמו "חותמת כשרות" גם תווית האורגני מנוצלת עד תום אך ללא כל תום. בדיוק כמו שניתן למצוא חותמת כשרות על אקונומיקה, ניתן גם למצוא חותמת אורגני על דברים הזויים כמו קרם פנים או תחתונים מכותנה אורגנית. בשני המקרים (כשרות ותווית אורגניות) אתם עלולים להתקל בתוויות שמעידות אך ורק על קידום מכירות ותאוות בצע בלבד אך ללא שום צידוק דתי, מוסרי או בריאותי. ובכל זאת, לפעמים קצת אורגני (או קצת כשר), צריך.
אז כדי לעזור לנו להתמקד מה כדאי ומה מיותר, אני מציע את כללי האצבע הבאים (אפשר כמובן להתווכח עליהם, אבל בעיני, בעולם אידאלי הכל היה אורגני והמזון היה קופץ לצלחת. בעולם האמיתי יש לתוויות הכשרות והאורגניות מחיר. מחיר של ממש בכסף. ואני ממליץ כאן על הקו שבין שפיות לבין התלהבות, ובסוף, איש הישר בעיניו יעשה והמחמיר יחמיר על עצמו, אם כך בא לו).
  • ירקות ופירות עם קליפה שלא אוכלים (תפוז, קוקוס, מלון ועוד): אין הצדקה לקניית אורגני. קלפו ותהנו.
  • ירקות ופירות עם קליפה אכילה: ראוי לצרוך אורגני, אבל זה לא תמיד מעשי (יש לי דוד שאומר שההבדל בין אורגני ללא-אורגני הוא שאת האורגני מרססים רק בלילה). גם עבור מוצרים מרוססים, אחרי יומיים השהייה במקרר יתפרקו כל שאריות חומרי ריסוס. אני גם לא קונה פירות או ירקות אורגניים אם הם עולים יותר מעשרה ש"ח לקילו, וגם זה עלול להיות גבוה מדי לירקות בסיס.
  • עלים אכילים (פטרוזיליה, חסה, בצל ירוק ודומיהם): כדאי מאוד מאוד לקנות אורגני.
  • ביצים: אין משמעות רבה, אם בכלל , לאורגניות. זה רק אומר שהתרנגולות מקבלות תערובות תירס לא מרוססות, כלומר עדיין תקבלו ביצים עם רמות גבוהות במיוחד של אומגה 6, אבל "אורגני". לעומת זאת, ביצים מועשרות באומגה 3, יתנו לכם תועלת בריאותית ללא ספק. לגבי ביצי חופש אין סטנדרט והמגדלים מאכילים אותן בדר"כ באוכל רגיל ולכן אין בהם שום יתרון תזונתי, ואולי יתרון מוסרי. בעיני השילוב המנצח יהיה ביצי חופש מועשרות באומגה 3, אבל לך תמצא...
    אותו הדוד שלי אומר גם שמי שרוצה ביצי חופש, שילך בלי תחתונים.
  • בשר (עוף, בקר): כבר כתבתי בעבר על נושא האנטיביוטיקה בעוף. בקר בדר"כ אינו מקבל אנטיביוטיקה ונראה לי שתווית אורגני כאן היא בעיקר דרך לגבות הרבה כסף. שוב, כמו בביצים, חשוב בהרבה מה אוכלת הפרה ולא כמה חיסונים היא קיבלה או לא קיבלה. אוכלי עשב הם הטובים ביותר, אבל אין בארץ בקר Grass fed בגידול מסחרי. מה גם שתווית האוגני לבשר נוגעת הרבה פעמים בעיקר לאוכל של הפטם, שהוא לא עבר ריסוס...
  • לגבי עופות, יש הרבה מאוד משמעות ורוב העופות מפוצצים באנטיביוטיקה ומזון רע מאוד. העופות האורגניים של זוגלובק, כדאי שתדעו, מקבלים את האנטיביוטיקה גם הם, אבל היא מוחדרת כזריקה ישירות לביצה לפני הבקיעה, ואז הם באמת לא מקבלים אנטיביוטיקה כתרנגולות... ובכל זאת, נראה לי שהם עדיפים, וגם יותר טעימים, באחריות!
  • חלב ומוצאי חלב. אורגני כאן הוא קשקוש למדי. זה אומר שהתירס והתחמיץ שאוכלות הפרות לא עבר ריסוס בשלב הגידול. אני לא מוצא כאן שום הצדקה. לעומת זאת, גבינות עשויות ביד, ממחלבות קטנות ובלתי תעשיייתיות, יהיו נפלאות ובריאות.
  • דברים שלא אוכלים (גרביים, קומסטיקה, כותנה): אין הגיון בריאותי בצריכת אורגני כאן.
זה המדריך המקוצרר שלי לצריכת מזון אורגני. אמנם לא כתבתי על זה ספר שלם, אבל דחילאק, העיקר הוא העיקר.
הנושא הבא הוא מזון מקומי, אבל על זה בפעם אחרת.

ואתם, קונים אורגני? ספרו לנו למה!

By מר קדמוני with 26 comments

מה קורה בגיל ארבעים?

היום אני בן ארבעים.
ארבעים שנה!
רבאק.
כשהייתי בן ארבע עשרה, ההורים שלי והחברים שלהם היו בני ארבעים והם היו כבר זקנים של ממש.
אז מה זה אומר שאני היום?
האם השתנה משהו במציאות או שרק התפיסה השתנתה? האם הזקן של אתמול הוא הנער של היום? ואיפה אני מול זה?
לפני חצי שנה כתבתי פוסט ארוך על איך אני מרגיש עם עצמי בעקבות המעבר לתזונה קדמונית וגם היום, כל מילה בסלע.
יש לי אנרגיות מעולות,
יש לי שמחה,
יש לי בריאות (כרגע, טפו, טפו),
יש לי משפחה (מחר השכם אני יוצא לטיול יומיים למצדה ונחל צאלים עם בני),
יש לי אהבה,
יש לי קהילת קוראים (כפיים לכם),
בקיצור, אין טענות, וזקן הוא מי שיש לו טענות דווקא: על הגב, על הברכיים, על העולם ועל המשפוחה.

אז ביום הולדתי הארבעים, במקום לעבור מלהיות מבוגר ללהיות עתיק, אני מנסה להרגיש שאני עובר ממצב של ינקות למצב של ילדות. כי לפחות בעיני עצמי, אני עוד קצת ילד ומשתדל להשאר כזה. בלי דאגות. בלי היסוסים. בלי פחד.
אז תנו לי לשחק בחוץ, בשמש, ואני מבטיח להמשיך להתרוצץ ככה גם בארבעים שנים הבאות.

אינשאללה.

By מר קדמוני with 7 comments

תנ"ך עכשיו


התנ"ך, כידוע, ממעט מאוד להביא מתכונים או שמות של מאכלים אקזוטיים (להבדיל מסיפור של אש ושל קרח). תודה לאל, הוא מספיק עבה גם בלי זה. כאלה אנחנו היהודים, פשוטים. תנו לנו קצת בשר טוב ויין, ואנחנו מסודרים. את זה ידע כבר אברהם אבינו:
וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. (בראשית יח, 7)
אכן, אין כמו עגל חלב, את זה יודעים כבר מזמן. בשר "רך וטוב". כבר יש לי רוק.
כך או אחרת, התנ"ך אינו המקום לקפריזות קולינאריות, אבל בימינו הוא בהחלט משמש לא אחת כחרב ניגוח"בעד או נגד" תופעות שונות. בעד צמחונות ונגדה, בעד מעמד האישה או נגדה, וכן הלאה והלאה. כך למשל כתבה ורד בהערות אמש שחברה שלה טוענת בתוקף שנח היה צמחוני.
אני לעומת זאת סבור שנח היה אוכל בשר לגמרי, למרות שהיה חקלאי, איש אדמה ונוטר (הוא נטע כרם מיד אחרי המבול):
1. נח נצטווה, וביצע, לקחת לתיבה "שניים מכל" אבל מהחיות הטהורות לקחת שבע מכל. למה? מה עושים עם בהמות טהורות שלא עושים עם בהמות לא טהורות? נכון, אוכלים.
מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה--אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ; וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִם--אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. (בראשית ז, 2)
2. איך שהפסיק הגשם וברחה לה היונה, ירד נח מהתיבה, בנה מזבח והקריב קרבנות לעולה. לא בדיוק הטיפוס הצמחוני, מה. בייחוד לאור העובדה שאחרי שמעלים קרבנות, אוכלים אותם.
וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה'; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. (בראשית ח, 20)

אבל די לנו להתקוטט על הצמחונות כן או לא, בואו ננקוט עמדה "מהאו"ם" ונתייחס רק לסוגיות שאינן ברומו של עולם.
למשל, ללכת יחף:
בזמן התנ"ך הליכה יחפה היתה חזון נפוץ. אחרי הליכה יחפה בשטח, ולכן לפני שנכנסים למקום ישוב, רחיצת רגליים היא אלמטרית, וכמו שאמר אברהם באותו המעמד לעיל בדיוק לפני שהכין את הבשר:
יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ. (בראשית יח, 4)
גם כשלא הלכו יחפים ממש בזמן התנ"ך, הלכו ככל הנראה עם סנדלים קלים ולכן רחיצת הרגליים היא מתבקשת, אבל נראה לי שיחפנות של ממש היתה נפוצה למדי, ודאי בקרב פשוטי העם. כך למשל בספר דברים, פרק כי המתאר קללות איומות ונוראות, מתואר הרעב העצום שיהיה, והנה מתוארת כך האישה המורעבת:
הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא-נִסְּתָה כַף-רַגְלָהּ הַצֵּג עַל-הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ. (דברים כח, 58)
כלומר, הנשים העדינות והענוגות מתוארות ככאלה שמעולם לא הלכו יחפות ולכן לא דרכו על האדמה (אלא בנעליים בלבד), אבל מכאן משמע ש"סתם" נשים, ולכן גם ככל הנראה רוב הנשים, פשוט הלכו לא מעט מחייהם יחפות, ורק מעטות, "ענוגות", שמרו לעצמן את הלוקסוס של נעליים תמיד (מה שלא עזר להן ברעב בסופו של דבר).
התענוג הזה של נעליים כל החיים הוא נחלתן של נשים בלבד, הגברים כך נראה, הם קשוחים ומסוקסים. דומה כי לא יעלה על הדעת שיש גבר במקרא שמעולם לא הלך יחף... נשים ענוגות, מילא.
הליכה יחפה היתה מקובלת ונפוצה, ואפילו המלך דוד (מלך, חברים) בנטישתו את ירושלים מפני אבשלום בנו יצא יחף (גם כדי להדגיש את אבלותו כמובן). אז אם מלך (ענוג) הולך יחף מדי פעם, פשוטי העם לא כל שכן?
וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה, וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי, וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף; וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ, וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה. (שמואל ב', טו, 30)
(ושלא נדבר על הנביא ישעיהו שמעיד על עצמו ששלוש שנים הסתובב יחף)

ואנקדוטה לסיום: למרות שחיפשתי, ריצה יחפה של ממש לא מוזכרת בתנ"ך. מאידך, יש כמה פסוקים שמזכירים מאוד את תחרויות הריצה של ימינו: כהי העור שולטים ללא עוררין על המסלול, אבל לפעמים יש דרמות ואיזה לבן מנצח בטעות.
וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי, לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה; וַיִּשְׁתַּחוּ כוּשִׁי לְיוֹאָב, וַיָּרֹץ. וַיֹּסֶף עוֹד אֲחִימַעַץ בֶּן-צָדוֹק, וַיֹּאמֶר אֶל-יוֹאָב, וִיהִי מָה, אָרֻצָה-נָּא גַם-אָנִי אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי; וַיֹּאמֶר יוֹאָב, לָמָּה-זֶּה אַתָּה רָץ בְּנִי, וּלְכָה, אֵין-בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת. וִיהִי-מָה אָרוּץ, וַיֹּאמֶר לוֹ רוּץ; וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר, וַיַּעֲבֹר אֶת-הַכּוּשִׁי. (שמואל ב', יח, 21-23)

בקיצור, מה היה לנו כאן?
אוכלי בשר יחפנים.
אכן, תנ"ך עכשיו, רבותי.
תנ"ך עכשיו.

By מר קדמוני with 3 comments