אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

על מי משתין הפרסומאי? מחשבות על מזון, מוסר, ומה שביניהם

כל כך התרגלנו, כל כך גדלנו לתוך זה, כל כך קהו חושינו, עד שנדמה שהנכון והלא נכון, המותר והאסור, הראוי והמגונה - כולם משמשים בערבוביה אחת, כסלט גדול וחוש המידה והשיפוט נעלם, התמוגג או סתם הדרדר.
לא, אני לא מדבר על השופטת אלשיך ששיפצה פרוטוקולים, אלא אני מדבר על דברים פשוטים בהרבה: על חוש היושר הטבעי, על חוש הצדק ועל "לעשות את הדבר הנכון" שדומני שהולכים ומתרחקים מהאדם הפשוט, וודאי וודאי שהם מתרחקים עד-לא-נראים כאשר אנו עוסקים בארגונים, ולא רק באנשים.
חשבתי על זה שוב כשנפגשתי עם כותרות העיתונים רק אתמול.
Happines in Movment של קוקה קולה / צילום: יחצ


הנה דוגמא. קוקה קולה, המותג העצום וחברת העל העולמית, החליטה לרתום את כספה וממונה כדי להלחם במגיפת ההשמנה. קוקה קולה, אחת האחראיות העקריות לטשטוש קו הידע שבין מזון לבין רעל, לקלקול שנוצר במעבר ממזון למוצר, היא היא זו שמחליטה לקדם בריאות ופעילות גופנית. היא עושה זאת בסרטונים ובפרסומות המדגימים אנשים פעילים גופנית השותים, ניחשתם נכון, משקה חום ממותק בקבוק זכוכית. קוקה קולה עוצמת את עיני עצמה ומצליחה לרמות אף אחד חוץ מאת עצמה, תוך שהיא פועלת במיליוני דולרים כדי לקדם רעיון שהיא עצמה מפרקת ומסרסת.
כיצד זה יתכן שיד שמאל מכה בעוד יד ימין מחבקת?
היא קיבלה קצת יחסי ציבור רעים אז מה, מכה קלה בכנף והספינה של קוקה קולה ממשיכה לזרום בנהר הרעל תוך שהיא מפריחה בועות סבון ורודות ועליזות שכמו אומרות: אני אוהבת אתכם שמנים ומזיעים מפעילות גופנית. ככה תשתו יותר ממני.
קל לכעוס על קוקה קולה: תאגיד ענק שאין לו פנים אלא פרסומות וכרזות אדומות-לבנות. אבל מיהם  האנשים מאחורי המותגים, מאחורי הפרסומות ההזויות הללו, המקדישים את מרצם ומוחם לייצר קמפיין שאין בינו לבין המציאות מאומה ושכל בר דעת רואה את הכזב והאוולת שבו?

אילן שילוח / צילום: יוסי כהן

רמז הגיע בעיתון של אותו היום. בתזמון מושלם ולא קשור, הפרסומאי המוביל בארץ, אילן שילוח, המפורסם בלשונו החדה ובביצי פלדה שלו, יצא נגד הקמפיינים הללו, שהוא עצמו נאבק להשיג כמוהם כל חייו. ציוציו בטוויטר היו מבחינת "הנה אני כורת את הענף עליו אני יושב ולא אכפת לי מה תחשבו". אז הוא נכנס גם באמא של קולה למשל: "מסיגריות, קולה, שוקולדים אי-אפשר להיפטר, כי זה ממכר והורג אנשים...הם הורגים אנשים באופן מסודר ושיטתי". ואכן הביצה רעשה דקותיים שלמות. איני בוחן כליות ולב ואיני יודע אם שילוח כתב זאת מהרהורי ליבו, מכעס על לקוחותיו או מהרהורי תשובה שעשה, אבל ודאי שהוא מעמיד את לקוחותיו ואת ציבור הפרסומאים כולו מול מראה ותיקה, שכולם מנסים להתעלם ממנה. זה מובנה במקצוע, זהו השיעור הראשון בפרסום. אילן שילוח לא נכנס לדקויות הללו אבל הוא מספר בקצרור את הסיפור הגדול של מקצוע שמשרת עולם שאיבד את חוש המידה והכוון שלו.
וזה לא שהיצרנים לא מודעים למה שהם עושים, זה לא שכולם מאמינים באמונה שלמה שהמוצר שלהם טוב ובריא. עברו כבר 100 שנה מאז שקולה שווקה כתרופה לכאבי בטן ואני חושש שאין אחד בהנהלת קולה שמאמין, ולו קצת, שהמוצר שלהם עוזר, ולו למישהו, להיות בריא יותר.
כתבה שלישית באותו היום נותנת לנו דוגמא נפלאה לפרספקטיבה של היצרן עצמו. הנה היצרן המקומי הקטן והנוסטלגי שלנו "וופלים מן". הבן של הבעלים,דור רביעי לוופלים, הצדיק את מורשתו והגיע למשקל של 130 קילו, הודות לוופלים. מאז הוא הפחית 45 קילו ממשקלוועצר את הדיאטה רק כדי להצטלם בגאווה ליד פס הייצור של וופלים מן שממשיכים לצאת מהתנור כדי לעשות את העבודה אצל עוד ילדים. האם כבעלים הוא שוקל להוסיף אזהרת בריאות על האריזה של הוופלים? האם הוא שוקל להפסיק את תקציב הפרסום? אולי הוא שוקל לפנות לאילן שילוח, כדי שזה יעזור לו למצוא שלווה?

אני לא מנסה לקרוא לסנקציות ממשלתיות על יצרני הסוכר והממתקים (אני בכלל נגד מעורבות ממשלתית בעולם העסקי), ואני גם לא חושב שכל עסקי המזון יסגרו מחר את הבסטה, אבל אני, אישית, לא אשכנע אנשים לקפוץ מהגג, גם אם ישלמו לי על זה כסף. באופן מעורר דאגה, יש לא מעט אנשים שיעשו את זה בשמחה ויש לא מעט אנשים שישלמו להם בשביל זה. הממשלות מכריחות את יצרני המוצרים המזיקים לסמן אותם בענק, אבל איש לא מכריח את היצרנים לייצר רעל. זו בחירה עסקית קרה, לעתים רעה. כן, יש כסף המגיע כשהוא טבול בשכבה עבה של סוכר או ניקוטין. במקרים הללו "מישהו" (היצרנים, המפרסמים) משקרים בכוונה תחילה ללקוחות ומאכילים אותם מזון שמזיק להם וממכר אותם, כדי שיקנו יותר וכדי שיוכלו לעשות זאת ביתר הצלחה ורווח גם בהמשך.
בינתיים אני כאן כדי לקטר.

ספרו לנו בתגובות מה אתם חושבים על זה, או שתשתפו אחרים בפייסבוק. או שניהם.

חג שמח!

By Dael with 5 comments

האם כדאי לצאת החוצה? מחשבות על שלומית ואלוהים לקראת סוכות

הסוכה, היום. הילדים מתעצלים לקשט...
הדת הממוסדת והמאורגנת היא ההיפך הגמור מהחופש והאקראיות של התרבות הציידית-לקטית. הדת, כל דת, פורחת בסביבה עירונית-חקלאית-ממושמעת אבל מתקשה להתקיים ללא כנסיות, כמרים, רבנים, כתבים רוחניים וחובות.
אנו יכולים רק לשער את אמונותיהם ומנהגיהם של קדמונינו. אנו מנסים להתחקות אחריהם תוך תצפיות אנתרופולוגיות ומחקר תיאולוגי. היטיב לתאר את התהליך יובל נח הררי ב"קיצור תולדות האנושות": התרבויות הקדומות היו ככל הנראה אמניסטיות, כלומר המייחסים כוחות על ליישויות או עצמים בסביבתם (למשל, לירח או לעץ בודד או לחיה). סביר להניח שעוד קודם לכן, בשלב בו האוסתרפולוקס הראשון החל להשתמש באבן כדי לנפץ עצמות ולהנות ממח העצם השומני והמזין, לפני כ 6-7 מיליון שנים, עדיין לא היתה פילוספיה דתית מגובשת במוחו.
היא נולדה והתעצבה לאורך הדרך.
זה לא אומר הרבה אם יש או אם אין אלוהים, זה רק אומר שההיסטוריה שלנו היא מורכבת ומרתקת, ושאנחנו חלק מהזרם הגדול של התודעה האנושית - וזו דינמית ומשונה, והיא נוכחת ופועלת עלינו גם כיום.
כך או כך, לפני משהו כמו 4000 שנה הגענו לשלב בו אלוהים או מישהו מטעמו אמר: "כי בסוכות תשבו שבעת ימים", ומאז אנחנו עושים זאת בהנאה ובחפץ לב, מזה דורות על גבי דורות. שבוע בשנה יהודים בוחרים לצאת מהבית ולגור בסוכה. להזכר בימי נדודיהם במדבר, במגורי הארעי, ברוחות השמים, בעובדה שהולכים לישון ורואים את הכוכבים מציצים מעל. גם אני בניתי סוכה השבוע. גם שלומית.

שלומית בונה סוכה, מוארת וירוקה, על כן היא עסוקה היום.

הסוכה היא ההיפך הגמור מהתרבות החקלאית, העמלנית, המאורגנת והממוסדת בה חיו בני ישראל במצרים ואותה המציאו מחדש (או שיחזרו) לאחר שהגיעו לארץ. פשוט בין מאות השנים בהם גרנו במצרים למאות השנים בהם גר עם ישראל בארצו, היו לנו כמה שנים טובות של טרק במדבר, ואת החוויה הזו לא שוכחים עד היום. הסוכה היא הזכרון שנותר לנו מהטרק, פשוט כי עוד לא היה אז אינסטגרם.
הסוכה היא מצווה דתית אבל היא גם ההיפך הגמור ממצווה דתית טיפוסית כי היא מעודדת את הפרט לפרק את המבנה החברתי הרגיל ולצאת למבנה ארעי. לצאת מהשגרה ולחיות מחוץ לקופסה, פשוטו כמשמעו. הסוכה היא שבירה של הסדר, אבל בצורה מבוקרת.
איני יודע מה היו כוונותיו של המחוקק המקראי אבל בהנחה שכמו בכל דת, מטרתו היתה לשמר את הלכידות והמסורת והארגון והמשמעת, אז סוכות רץ על קו התפר שבין חוויה קולקטיבית לבין חוויה אישית. כל אחד בונה סוכה משלו, ויוצא לטיולון משלו, החוצה מהבית ואל המרפסת, החצר ודפנות הבד המתנפנפות.
אני לכן מסתכל על סוכות כמו על הזדמנות לומר לעצמי שהיציאה מהמסגרת, שהיציאה מהבית, שההליכה החוצה, שהשינה הלא מוגנת, שהסביבה היותר כאוטית - הם כולם דברים שצריך לזכור לשמר בחיי היום יום שלנו. תמיד.
אנחנו כבר מזמן לא ציידים לקטים וכבר שכחנו מה זה להקים מחסה או לשהות במרחב הפתוח. סוכות הוא הזדמנות לספר לעצמנו שגם הארעי, הפרוע, הלא מאורגן והלא קבוע הם חלקים טובים בחיינו, שצריך לשמר אתם, שצריך לצאת אליהם. לפחות כמה פעמים בשנה.
אולי המטרה הדתית המקורית של החג היתה לזכור ניסים ועניינים דומים, אבל אני רק אדם פשוט, ובשבילי המטרה היא לזכור שאני צריך להמשיך לחיות במלוא העוצמה ובמלוא הנוכחות. כאן, היום, עכשיו. לא רק בתוך הקירות אלא גם מחוצה להם. שאני יכול לצאת מהמסגרת ולרענן את הראש. שהמשפחה יכולה להתנתק מהנכסים ומהחפצים ומהנדל"ן ומהקירות ועדיין לצחוק ולחיות ולשמוח. כי גם כשיש לנו רק סוכה של בד עם ענפים מעל הראש. בלי DVD, בלי כלי מטבח מפוארים, חרסינות וציוד, גם אז האדם יכול לפרוח ולשמוח. יכול להיות קדמוני ונייד.
אנו צריכים לא לשכוח את המורשת האנושית שלנו.
גם אם נצא מהעיר והבית, גם אם נתפרק מחפצינו ונכסינו, גם אם כל זה יקרה, נוכל להשאר מאושרים.
היום בערב נשב בסוכה על בקבוק של יין, קדירת טלה וסלט עצום, ונחייך מאוזן לאוזן.
כנראה שתמיד רצינו להיות קצת בדואים, השבוע יש לנו הזדמנות.
חג שמח
דעאל

By מר קדמוני with 2 comments

על סוגי אנשים - מחשבות לפני יום הכיפורים

סוד גלוי הוא שהעולם שלנו התפתח והשתנה במרוצת הדורות. המדינות, השפות, הדתות, המנהגים, החברה, הטכנולוגיה והתקשורת - כולם עברו מוטציות וטרנספורמציות מאז ימי קדם ועד ימינו אנו. יש עושר אינסופי של גוונים ושל דקויות ושל סגנונות בכל נושא ותחום, ועדיין, יש משהו מפתה ונוח לחלק את העולם דיכוטומית. כלומר, חלוקה לשני סוגים בלבד. למשל, ימי השבוע וימי סוף השבוע. מדינות דמוקרטיות ומדינות לא דמוקרטיות. סוציאליסטים מול ליברלים. דתיים מול חילוניים ועוד ועוד. בכל אשר תפנה, הדיכוטומיה מנסה לפשט את המציאות, גם אם זה אומר להשטיח אותה מעט, והכל כדי לנסות ולעשות סדר ולתייג תגיות ותוויות על הכאוס שסביבנו.
אבל לעתים לא ניתן לתת תגיות בעלות משמעות, אלא לתאר את המשותף, גם אם אין לו שם מדויק.
למשל, אנו, בני האדם. בואו נניח רגע שאנו יכולים להיות מחולקים לשתי קבוצות עקריות, לפי המאפיינים הבאים (אני לא זוכר איפה, אבל קראתי פעם בלוג פוסט שעוסק בחלוקה הזו בדיוק בין בני אדם ואני מנסה לשחזר אותו עבורכם).
  
חברי קבוצה א'
חברי קבוצה ב'
מאמינים כי המציאות הפרטית שלהם מושפעת ומונעת על ידי כוחות ענקיים וחיצוניים ולהם כפרטים, אין השפעה על כוחות אלו 
מאמינים כי גורלם מצוי בידיהם וביוזמתם ולא בידי כוחות השוק/השמיים/המעסיקים, וכי הם מעצבים את המציאות 
לפרט יש תפקיד ומעמד מוגדר בחברה ועליו לתפקד היטב בתוך המסגרת (תחשבו אנגליה)
הפרט חופשי לנוע בין מסגרות ואף מצופה ממנו לשבור אותן. מעמדו האישי אינו מוגדר על ידי תפקידו בחברה אלא על ידי הוא עצמו.
מעריצים משמעת, סדר וארגון 
 מעריצים גמישות ודינמיות
מעדיפים עיסוק ומקצוע בעלי תהליכים מוגדרים, קבועים ושיטתיים
מעדיפים להיות עצמאיים על פני שכירים, ומקצועות הדורשים גמישות 
מקדשים את היעילות
מקדשים את היצירתיות
מעדיפים עמדות מסורתיות ושמרניות בשאלות של נישואים, מעמד הפרט, מין ומוסר
מעדיפים עמדות ליברליות, חושבים כי האדם אדון לגופו ולגורלו ואדישים לעמדה המסורתית 
מחפשים הגנה, נמנעים מסיכוןמחפשים תשוקה, רודפים ריגוש
אוהבים להיות בבית - בדלת אמותיהם עם המשפחה הגרעינית 
אוהבים להיות בחוץ - מחפשים את הקשרים חברתיים ומשפחתיים


החלוקה לעיל היא כמובן סינטטית ומלאכותית, אבל כל אחד מאיתנו יכול בקלות לדמיין בעיני רוחו טיפוסים מסוג א' וטיפוסים מסוג ב'. אולי תצליחו לזהות חלק מהם גם בראי.
אבל אילו לא טיפוסים סתם, הם תולדה של שורשים תרבותיים קדומים בהרבה ששינו את העולם והפכו אותו על ראשו. העולם המערבי השתלט על האדם החופשי, הנודד, הצייד-לקט, וגרם לו לעבור ליישובים ולהתמקד בחקלאות, המחייבת סדר, משמעת, הירארכיה ודת. ללא ארגון וסדר, קהילות גדולות אינן יכולות להתקיים. לאורך השנים הציידים הלכו והתמעטו אבל רוחם לא נעלמה והוכחדה לחלוטין.
ולכן גם כיום אפשר להכליל: או שאתה צייד-לקט, או שאתה חקלאי-סוחר. הראשונים יעדיפו חופש ותנועה (פיסית ומחשבתית), האחרונים יעדיפו סדר וארגון. הראשונים יבקשו עצמאות האחרונים יבקשו הגנה ובטחון. המודלים המחשבתיים הללו לא באמת קשורים למקצוע האמיתי שלנו, לעיסוק או להופעה, אבל כאמור תגיות זה נוח.

אז ספרו לנו - איפה אתם נמצאים במשוואה הזו? בסוג א' או בסוג ב'? בחקלאים או בציידים?

גמר חתימה טובה ובריאות,
(ואם יש ביניכם קוראים שלא עניתי להם, אז אבקש סליחה ומחילה).
דעאל

By מר קדמוני with 2 comments

מה נאחל לעצמנו לשנה החדשה?

שנה חדשה. התבגרנו קצת מאז הקודמת, לא?
ערב שנה חדשה הוא זמן מצוין לחשבון נפש, כמאמר הקלישאות. אבל חשבון נפש עוסק בהתבוננות לאחור, אל מה שעשינו ואיפה היינו, ואיך בילינו. טוב או לא, רע או מעולה, וכדומה. גם המסורת היהודית אוחזת בגישה זו ומי שפוקד את בית הכנסת בראש השנה יגלה שהווידוי ("חטאנו לפניך") הוא תימה מרכזית בו. בקיצור, העיסוק הוא במבט לאחור במטרה לזהות פגמים ולהשתפר.
אבל אני חושב שכדאי יותר לנצל את הזמן כדי להביט לפנים, אל העתיד ולא להקדיש כל כך הרבה זמן לעבר.
כי מה שהיה, היה. כמאמר הפרסומת: what was was, was was
נכון שאפשר ללמוד, אפשר להשתפר, זה טוב וזה חשוב ונחמד, אבל העיקר של החיים עוד מצוי לפנים, לא מאחור.
אם נקדיש זמן בערב השנה החדשה לתכנן ולקבוע יעדים ומטרות, סיכויינו להגיע אליהם יגדלו פלאות. לא רק לומר "השנה אני לא אוכל כמו חזיר", שזה משפט שנעוץ בעבר ונותן מעט מאוד כוון למה כן כדאי לעשות. במקום זאת לומר "השנה אצליח להרים 200 קילו בדדליפט" או "לבשל בעצמי ארוחת ערב בשרית ל10 אנשים" אלו מטרות ספציפיות.

אנשים הקובעים יעדים, נוטים להגיע אליהם. לעומת זאת אנשים המציבים קשיים ומגבלות, נוטים להתקל בהם.

מחשבה חיובית ומטרה מדידה וממוקדת יגרמו לכם להתבונן על מה שאפשר ולא על מה שקשה או בעייתי.
לא, אתם לא צריכים "לרסן" את עצמכם או "לשלוט" בעצמכם. אתם צריכים לאכול טוב וטעים וטרי. אתם צריכים לעשות ספורט מהנה ומתגמל.
באור זאת כשאני עומד ערב השנה החדשה, אני שואל את עצמי "מה אתה רוצה".
התשובה מתפצלת להרבה רסיסים של חיים, וכולם חשובים וחיוביים.
אני רוצה להמשיך לחיות במלוא העוצמה. 
אני רוצה להמשיך להרגיש טוב בגוף שלי.
אני רוצה להמשיך להרגיש בריא.
אני רוצה להמשיך להיות בריא (הוספתי טפו טפו, ליתר ביטחון)
אני רוצה להתפתח בתחום הכתיבה.
אני רוצה להגדיל את מעגל הקוראים שלי.
אני רוצה לעמוד בקשר ישיר עם יותר אנשים.
אני רוצה להמשיך ולהגדיל את החברה שלי.
אני רוצה לעשות יותר אימוני אינטרוולים. אני מרגיש שירדתי ביכולת בתחום הזה.
אני רוצה לצאת לטיול משפחתי בתיאלנד מתישהו השנה. לפחות שלושה שבועות. (עוד לא דיברתי על זה עם האישה, אבל בחיי שאני רוצה).
אני רוצה לארגן (או לבנות) מעשנת בשר בגינה.
אני רוצה לרכוש מיומנות פיסית חדשה לגמרי. לא סגור על מה אבל משהו.
אני רוצה להמשיך ולהיות מאושר.

זה מה שאני רוצה.
יש עוד רשימה ארוכה אבל צריך לקבוע את עקרי הדברים.

מה אצלכם? האם קבעתם לעצמכם יעדים בשנה שעברה? האם השגתם אותם? 
כך או אחרת, נאחל לכולנו שנה טובה ושקטה, שנה בריאה ועולצת, שנה שמחה וחובקת.
שנה טובה.
שנה טובה.

*********************************************************************
וכדי שלא תצאו רק עם הגיגים, הנה גם מתכון קטן אפשרי לחג שעשיתי השבוע.
נתח כתף בקר (חלק מספר 5). בערך 2 קילו הנתח.
מבשלים את הנתח השלם בסיר גדול עם הרבה מים על אש קטנה עם + שני עלי דפנה וקצת פלפל אנגלי שלוש שעות!
מקררים ופורסים.
במקביל מאדים במחבת גדולה הרבה מאוד בצל, הרבה מאוד סלרי עלים וגזר, עם כוס יין לבן וכוס בערך מהמים שבהם בושל הבשר. מתבלים.
מוסיפים את הבשר הפרוס למחבת ונותנים להם להתיידד עוד כמה דקות
מוציאים לתבנית ומוזגים כוס לחיים
שנה טובה



By מר קדמוני with 3 comments