אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשרת הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

יום רביעי, 30 בינואר 2013

המיתוס הטבעוני - סקירה, ראיון והמלצה

לפני שלוש שנים בערך קניתי וקראתי את The Vegetarian Myth - המיתוס הטבעוני - ספרה של לייר קית'. פמיניסטית רדיקלית (בהגדרתה העצמית), טבעונית ותיקה ש"חצתה את הקווים" והפכה לפליאוליסטית, אבל עד כה לא כתבתי על הספר הזה בקורת או המלצה. הסיבה שאני נדרש לכך כעת היא שלייר החלה להתראיין ולפרסם גם מאמרים באינטרנט וחלק מהראיונות האלה נמצאים אונליין ברשת, והיה מי שעשה שירות לקהילה ולעם השוכן בציון והנה הוספו גם כתוביות בעברית לראיון עם לייר. הנה הראיון לפניכם, כדי שראשית תכירו במי מדובר:


גם איילה בצלאלי שירתה את הקהילה נאמנה ותרגמה מאמר של לייר והוא מופיעה באתר התנועה לגידול הומני של חיות משק כאן. אני חושב שהמאמר הזה מסכם במידה רבה את עקרי הטעונים של ליר ושוטח את תפיסתה ההוליסטית: שיקום כדור הארץ על ידי שיקום האדמה - החזרת הגידולים הרב שנתיים שהוכחדו על ידי החקלאות, החזרת החיות לטבע וצריכה של מזון מתוך עולם החי הזה. הקמת מערכת אקו-סיסטם טבעית ושלמה וללא הפוליטיקה בה האדם כעליון לטבע משעבד אותו לרצונו ובכך הורג את האדמה ואת עולם החי והצומח.

אחרי שראינו את הפנים ושמענו חלק מהקולות, בואו נראה גם את הכריכה


אחת ביד ואחת במסך 
אהבתי את העטיפה. יש עליה ציורי פרה היסטוריים והכותרת מעניינת ומושכת.
כפי שכתוב על העטיפה, זהו ספר שעיקרו הוא דיון ערכי ומיעוטו הוא דיון עובדתי. "מזון, צדק וקיימות" אומרת כותרת המשנה, כי לייר מובילה ונושאת דגל של צדק ולאו דווקא של תזונה.
הספר הוא סיפור מסעה האישי של לייר מהטבעונות, דרך החקירה שהיא ערכה ועד למסקנותיה על עתיד האנושות.
לייר היא דמות קיצונית ומוחלטת בכל מובן. חייה סובבים סביב קויים מוחלטים של אור מול צל, תקווה מול חושך. אין אפורים ואין ספקות. היא דמות חושבת, מעמיקה, יסודית, אבל גם מיוסרת וכואבת. 20 שנה היא היתה טבעונית אדוקה, Vegan בלשון העם. נמנעה מכל שימוש בחיות או מוצריהן להנאתה ודווקא ההתעמקות המוחלטת שלה ברצון למנוע סבל או הרג בעלי חיים הוביל אותה לחקירה על מעגל החיים והמוות, לניסיונות לגדל משק חי ללא הרג ולמסקנה כי המוות והחיים כרוכים זה בזה בעבותות בלתי נתנים להפרדה.
היא עבדה בחווה טבעונית אבל גילתה כי לא ניתן באמת בלי לזבל את השדות בדשן כימי או לקנות לסוס חציר. היא ניסתה בכל כוחה להקים משק אוטרקי (משק המספק את צרכי עצמו) הקיים ללא הרג כלל. נסתה למשל לגדל תרנגולות חופשיות ולהמשיך לגדל את האפרוחים הזכרים (ולא לשלוח אותם לבית המטבחיים כפי שעושים בתעשיית העופות), אבל מהר מאוד גילתה כי אם יחיו, האפרוחים הזכרים יהרגו זה את זה בלחימה מיד שיחלו לגדול כי התרנגולים מאפשרים זכר אחד בלבד בכל טריטוריה. חקירותיה הלכו גם ל"עומק" - מהו בעל החיים הקטן ביותר אותו "בסדר" להרוג מבחינתה כטבעונית - עכבר? נמלה? בקטריה? ומה ההבדל במדרג החיים הזה מול חיות המשק הגדולות למאכל?
לייר מספרת סיפור במילים קצוניות וקשות. בקריאת הספר התחושה היא שהיא כותבת או יותר נכון, נואמת, בשפה מלאה פאתוס. המילים הם קשות, מורכבות, נדירות. גם קוראי אנגלית ברמת שפת אם עלולים לשפשף את המצח בקריאת חלק מהמילים.
לייר היא משוררת לוחמת.
היא הבינה ששיקרו לה, שבתור נערה בת 16, אז החלה עם הטבעונות, היא קנתה חלום יפה וורוד אבל שמתחתיו מסתתרת מציאות קשה של הרס האדמה, הרס הסביבה, נזקים בריאותיים וצביעות מוסרית. לקורא יש את התחושה כי לייר כותבת את הספר בדם ליבה, וזה שווה לא מעט. אלו פסקאות ארוכות ומורכבות, דחוסות ומלאות כח, ובהתאם - לא קלות לקריאה.
החסרונות של הספר הזה הם גם היתרונות שלו. לייר לא מנסה לרכך את המסר, לעגל אותו, לתקשר אותו להמונים אלא לצעוק אותו ולנאום אותו מראש הגג, והיא דורשת מהקורא רמה מוסרית ואפס פשרות. כך למשל כחלק מתובנותיה על עודף האוכלוסין בכדור הארץ, וכנראה גם כחלק מתפיסתה הפמיניסטית, היא החליטה שלא להביא ילדים לעולם. זה מסתדר טוב עם התיאוריה שלה אבל פתרון לא ישים ולא רלוונטי לרוב תושבי כדור הארץ.
אפשר לחשוב על לייר כעל נביאה בסגנון הישן והטוב של נביאים כמו ירמיהו או יחזקאל. דורשת מוסר, מדברת בשפה גבוהה, ואנו יודעים שפיה וליבה שווים. היא לא צדקנית או מתממת. היא באמת כזו. מוחלטת, בלתי מתפשרת, עקבית.
אני לא משוכנע שזהו הספר הטוב ביותר להתחיל לקרוא על התזונה הקדמונית, אבל בהחלט ייתכן שהוא הספר המתאים ביותר לאנשים כמוה (ואני אומר זאת בחיוב גדול) - אנשים המונעים ראש ובראשונה מצו מצפונם ומחיובים לחלוטין לאידאות או רעיונות גלובליים ומופשטים. מאמינים. טבעונים יאלצו לעבור כברת דרך נפשית כדי לקרוא את הספר הזה אבל בדיוק אליהם הוא מכוון, כי היא היתה שם, היא עשתה זאת במשך 20 שנה, השתתפה בכל ההפגנות ושנאה את אוכלי הבשר. אבל היא גם הדרדרה בריאותית, וגילתה בדרך חתחתים ארוכה את הנחמה, השלווה והשלמות הרעיונית של אורח חיים קדמוני: המכבד את בעלי החיים ואת האדמה ומאפשר לאדם להיות חלק מהסבב הזה: טורף בזמנים ונטרף באחרים.
הספר מחזיק ארבעה פרקים עקריים: על המוסר של הצמחונות, על הפוליטיקה של הצמחונות, על ההיבט הבריאותי ועל ההיבט הגלובלי של קיימות כדור הארץ. שלושה מתוך ארבעת החלקים עוסקים כאמור בדיונים של צדק ושל מוסר ורק חלקו הקטן (והיותר חלש יחסית לחלקים האחרים) עוסק בהיבטים או טעונים של בריאות.
אז שורה תחתונה: כדאי שיהיה בספריה בבית, אם האנגלית שלכם תעמוד ברמה AA.
קראתם? אהבתם? חשבתם?
ספרו לנו מה כן ומה לא (או מה עוד אפשר)

By מר קדמוני with 17 comments

יום חמישי, 24 בינואר 2013

פירות יבשים וחגיגות ראש השנה (לאילן)

מתי אכלתם כזה לאחרונה?
הי ידידיי,
שני שירי ט"ו בשבט מתחרים ראש בראש על האהדה הצבורית. הראשון והבסיסי הוא:
ט"ו בשבט הגיע הגיע, חג לאילנות, ט"ו בשבט הגיע הגיע, חג לאילנות.
חיוך התרחב. ולעומתו השיר האחר המורכב יותר לשונית ותהליכית :
כך הולכים הנוטעים, רון בלב ואת ביד, מן העיר ומן הכפר, מן העמק מן ההר, בט"ו בשבט.
נאיביות של ילידים וילדים. כך או אחרת, אני השנה לא נטעתי ולא עקרתי נטוע, אבל ט"ו בשבט הוא גם חג הארץ ושנה שעברה כתבתי על הצ'יף האידיאני סיאטל ומה אפשר ללמוד ממנו גם היום! ממליץ לכם לקרוא ולהזכר. בכל מקרה, שלשום היו לנו בחירות והשבת כל עם ישראל יישב ויפצח ערימת פיצוחים ענקית הן לכבוד החג והן כדי לנתח בידענות את תוצאות הבחירות ולחשב אופציות תיאורטיות של משחקי הכס.
ובהקשר זה קבלתי לא מעט שאלות השבוע על הפירות היבשים, ומקומם בתזונה שלנו. ובלשונו של אחד הקוראים:

אהלן דעאל,
מה אתה אומר על אכילת תמרים, סילאן וכו׳?
מה לגבי שאר הפירות היבשים?
האם ישנם פירות שניתן להרבות בהם יותר וכאלה שצריך למעט?
אכילת הפירות היבשים היא מסורת שנותרה בארץ והיא רלוונטית בדיוק כמו השטריימלים והקפוטות - דברים שהיו יעילים באירופה של פעם ואין להם באמת קשר למצב הנוכחי בארץ. באירופה היה קשה עד בלתי אפשרי להשיג פירות ארץ ישראל בחורף האירופאי-רוסי המושלג וניחוח ארצנו הגיע ליהודים בצורה של דבלים ותמרים שהותירו את הגעגועים לארץ בתוקף.
מאז עברו מאה -מאתיים שנים, מדינת ישראל קמה אבל במקום להתחיל לאכול פירות טריים בט"ו בשבט המשכנו את המסורת להביא פירות יבשים מארצות ניכר, ועכשיו הדבלים מגיעות מתורכיה והתמרים מירדן ושאר הפירות היבשים - מתיאלנד או עוד מקומות אקזוטיים. רק לא מהארץ. אבל פירות יבשים הם שם קוד לא רק לפירות אלא גם לאגוזים, לזרעים ולגרעינים (חמניה, דלעת).
קיצורו של עניין, לא כל הפירות היבשים נולדו שווים ולכן ניתן בהם סימנים שיהיה לנו לבריאות גם.
  • אנשים לא יודעים אבל רוב התמרים היבשים בארץ הם בתוספת סוכר! מג'הול מגיע ללא סוכר. יש תמרים אורגניים במחיר שפוי תוצרת שדה אליהו בכל סופר ואני מוצא אותם ממתק נחמד ליד כוס תה של חורף, שכן תמר הוא הפרי היבש הקרוב ביותר למצבו הטבעי. וגם גידול מקומי. מאושר.
  • סילאן - כמו כל ריכוז של פרי, רמות הסוכר בתרכיז גבוהות בהרבה מאשר בפרי. גם בסילאן ברוב המותגים יש תוספות סוכר אבל יש גם להשיג סילאן ללא תוספות גלוקוז ובאותו המחיר. אני משתמש בסילאן לתבשילי עוף וקדירה, כדי לעסות את הצלי ואשתי מוסיפה ממנו לעוגיות-השקדים לילדים במקום סוכר. אפשרי במידה ובאחריות המתאימה - כמו אלכוהול ונהיגה.
  • דבלים כמעט תמיד הן מתורכיה ועם סוכר. אני לא אוכל אבל לזכור שריכוז הסוכר בהן גבוה במיוחד. חלקן גם עוברות עיבוד כימי. 
  • משמשים מיובשים הם על פי רוב רעל של ממש. חוץ מסוכר מוסיפים להם גופרית כדי שיקבלו את הצבע הכתום האטרקטיבי יותר (משמש מיובש אורגני יהיה לעולם חום). באופן דומה כל שאר המיובשים כמו קיווי, אננס, מנגו - עשירים מאוד בסוכר ואין בהם מאומה מועיל. שלא לדבר על לדר
  • שזיפים מיובשים טובים למאפים וליציאות.
  • בננה מיובשת - ב99% מהמקרים היא למעשה מטוגנת או אפויה בשמן דקלים מאיכות נמוכה במיוחד, ועם מעט סוכר גם. לא לדעת. 
  • חמוציות מיובשות - יש בחנויות טבע ללא סוכר אבל כן עם תוספת מיץ תפוחים. זה פתרון נחמד להוסיף לגרנולה. חמוציות עשירות מאוד מאוד בנוגדי חימצון וזה נשמר לזכותן. והכי טוב חמוציות ופירות יער טריים קפואים (אבל יקר רצח).
  • לסיכום שלב הפירות היבשים נאמר לזכותם שכולם עשירים בעיקר בפרוקטוז שאנו מעדיפים להמנע ממנו, ובאשלגן, אבל את יש גם במפעלי ים המלח, ובכל זאת אותם אנחנו לא מכרסמים.
  • אגוזים למניהם - אפשרי. מלך האגוזים הוא המקדמיה העשיר בחומצות שומן חד-בלתי-רוויות, ואין בו כמעט כלל אומגה 6. הלא-קלויים טעימים יותר. 
  • שאר מיני האגוזים - קשיו, פקאן, מלך, שקדים, לוז, צנוברים וכו' - אם אתם קונים אותם קלויים שימו לב שבדרך כלל הם נקלים עם תוספת שמן תעשייתי, ולכן קנו במקום שקולים בעצמם ויודעים לענות לכם איך וכיצד הם קלויים, או שתקלו בעצמכם בבית. 5 דקות. 
  • בוטנים - סופר אלרגני, קטנייה ולא אגוז, עשיר באומגה 6 ואין בו מאומה מועיל. אנחנו לא אוכלים אותו. רק רע בא ממנו.
  • זרעים וגרעינים - חמניה, דלעת, אבטיח - מה יש לומר. אלו לא מזונות קדמוניים אלא חקלאיים ובהתאם הם עשירים לעייפה באומגה 6 ותועלת לא צומחת מהם. לא נאכל אותם. 
  • אופציות מתקדמות לרציניים: חרובים. אני חושב שזה סימן מתאים יותר לחגיגות הפירות בארץ ישראל. זהו הפרי האותנטי שלנו, הוא אינו מבוית, רמות הסוכר בו נמוכות מאוד, הוא מוזר ומשונה הן למראה והן לטעם, והוא קדמוני להפליא. עכשיו זו העונה. 

ספרו לנו: האם אכלתם אי פעם חרובים. האם אתם כמו דומים לחנינא עליו אומרת המשנה "חנינא בני, די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת" (תענית דף י א)?
ההייתם שורדים את שבת ט"ו בשבט על תפריט שכולל מים וחרובים בלבד?

אילנות יקרים, נאחל לכם חג שמח!

By מר קדמוני with 25 comments

יום ראשון, 20 בינואר 2013

כולנו זקוקים לחסד

ארנה ויפעת, בתמונה של שרון צור מתוך mynet
אמש הייתי בהופעה/הצגה של שתי נשים חזקות, אמהות לילדים עם צרכים מיוחדים. מאוד מיוחדים. הן משתפות, מספרות ושרות על "הדבר הזה" ששמו ילד עם פיגור או נכות קשה. עם קריצה ועם דמעה. "אם אנחנו כבר כאן אז למה לא להנות מזה" הן קוראות להופעה.
למה לא להנות מזה.
הכל התחיל בשבע בערב, או אז אשתי אמרה לי שיש את ההופעה, ושהיא הולכת, ושכדאי שאבוא גם.
בלי לתת לה או לעצמי הסבר טוב למה ומדוע, אמרתי לא. לא רציתי.
אמרתי, תלכי את.
אני הרי מכיר את הנשים האלו, את ארנה ואת יפעת. שתיהן גרות ביישוב שלי, כמעט שכנות, ואת הילדים המיוחדים שלהם אני רואה מדי פעם ויודע כמה זה צובט בלב.
אחרי עוד רבע שעה, אמרתי לעצמי שבעצם אין סיבה אמיתית שלא אלך. כי השורש של כל המנעות הוא פחד. הפחד הקיים אצל כל אחד מאיתנו מהמקום הזה, מקום של עצב אינסופי ובלתי ניתן לריפוי. מקום של חרדה בסיסית: הדאגה לשלום ילדיך. כל מי שהוא הורה מכיר את התחושה: ילד הוא האושר הגדול ביותר, אבל גם הפעם הראשונה שאנו חשים דאגה אמיתית.
כשענבר, בני השלישי נולד, דרך פלא יצאה כף היד שלו קודם ליציאת הראש. כף יד קטנה וחמודה, ורודה ומקופלת, ושני חריצים ברורים נראו בחלקה הפנימי. המחשבה הראשונה שעברה במוחי כשראיתי את היד היתה דווקא "הוא בריא!" שכן ידעתי שלבעלי סמונת דאון יש פס אחד לרוחב כף היד ולא שניים כמו אצל כולנו. בלי לדעת ובלי משים הוא הושיט את כף ידו להרגיע ולספר ללא מילים שהוא בריא ותקין. אבן עצומה של חרדות לא רציונליות נגולה מלבי. תודה לאל, גם הילד הזה שלנו הוא בריא.
הילדים שלי בריאים ואני אעשה ועושה כל שביכולתי לשמור על המצב הזה כך, אבל לא לכולם שפר המזל וארנה ויפעת מספרות על הזווית הזו בדיוק.
ובלשונן: מה קורה כשאתה מתכנן לנחות באיטליה אבל נוחת במדינה אחרת, ושם אתה תקוע לעולם.
בלי מלודרמות, בלי סיפורים מורכבים, אבל גם בלי הנחות, הן חושפות את עצמן ואת ביתם ומכניסות את הצופים לתוך המערבולת הרגשית והפיסית שכל משפחה לילד עם צרכים מיוחדים מוטלת אליה בעל כורחה.
בין סיפור לסיפור הן גם יושבות ושרות, והשירים מקבלים משמעות חדשה וכח עובר מהן אל השירים ומהשירים אל הקהל. הן שרות את "ילדים זה שמחה" של שלמה בר והברירה הטבעית ואתה יודע שהשמחה הזו מהולה בהרבה עצב לפעמים, והן שרות את "כולנו זקוקים לחסד" של נורית גלרון ואתה מבין למה, והן שרות את "שיר שיביא לך אהבה" של לאה שבת וגלי עטרי שמתחבר היטב לשם של המופע.

את רוצה לשיר את השיר
שיביא לך אהבה
להילחם במה שמפחיד אותך
תהיי חזקה
לבטא את השמחה שבך שנדחקה
זה מאז וזה עכשיו
את יודעת מה חסר
ותגלי איך
להביא את זה עכשיו
בשבילך
בשבילך 
והן שרו את זה עם חיוך, אוחזות ידיים,
ואני ישבתי בחושך

וברכתי על הטוב שיש לי
ודמעתי.

By מר קדמוני with 2 comments

יום שישי, 18 בינואר 2013

שאלות שלכם (יציאות, תוספים, גריל גז, דיאטות ושאר ירקות)

הי חברים, אני משתדל מדי חודש לפרסם חלק מהשאלות שאני מקבל וחלק מהתשובות שאני חושב שיהיו רלוונטים גם לאחרים, אז without much of a do בואו ניגש לעסק (ואתם תמיד מוזמנים לכתוב לי, או לפרסם שאלות כתגובות, כך יותר קל לקבל מענה מהקהילה ולא רק ממני).


דעאל בוקר טוב. מאד מאד רוצה לדעת מה עמדתך לגבי תבלינים. במה מותר להשתמש ובמה לא?
מצפה לתשובתך - לאה
בוקר טוב לאה.
אין בעיה ותשתמשי חופשי בכל תבלין טבעי שאת אוהבת (אלא אם כן את קוראת לסוכר תבלין).
והערה: השאלה הזו נובעת ממיתוס מקובל וידוע של מרפאים ויידעונים המעודדים את האנשים לאכול רק תבלינים "חמים" או רק תבלינים "קרים", או רק "צבעוניים" או רק "שמתאימים לסוג הדם שלך" וכו' שאר הבלים. אני לא מסכים. אני חושב שתבלין, בהגדרה, הוא תוספת לשיפור טעם או גוון. כל זמן שהתבלין אינו מלאכותי, תהנו!

האם לא עדיף פרי בהרבה על מקבילות ממתוקות אחרות (גם שוקולד מריר 85% קקאו)? מצאתי תחליף סוכר מנצח... הוא נקרא "פלטינוז" (שם מסחרי של הסוכר. אנני זוכר את שמו המדעי), הוא מופק מסוכר, שבתהליך כלשהו הופרדו ממנו הפחמימות (!). הוא מתפרק לאט מאוד, לא גורם לגוף לייצר אינסולין/אי סבילות לאינסולין, לא פוגע בשניים בכלל (בגלל הפירוק הכ"כ איטי) ולמרות זאת הוא מתוק פי 600 מסוכר. מה דעתך עליו?   

כתבתי לא מעט על סוכר. וודאי שפרי עדיף על סוכר וגם פירות יש לצרוך במידה. אני לא משתמש בממתיקים מלאכותיים. הם מרמים את הגוף, מרגילים אותו למתוק ומעודדים הפרשת אינסולין אפילו שאין באמת צריכה קלורית מפחמימות. אני לא מכיר את התחליף הספציפי שאתה מדבר עליו. כתוספת מדי פעם לעוגה או ממתק זה סביר אבל אני בהחלט לא ממליץ כחלק מהתזונה הרגילה.


דגים - מה עושים איתם? הזיהום. וכו' אני מעדיף סרדינים ומקרלים על דג גדול כמו טונה. אבל האם זה מספיק. אני לא דואג לשמן דגים (הוא הרי עובר סינון מולקולרי שאינו מאפשר מעבר מזהמים כאלה ואחרים - אבל מה על הדג?).

אין באמת בעיה. כתבתי על זה פעם בסדרת תגובות. עיקר הסיכון בכספית הוא לדגים שבראש שרשרת המזון (טונה, מקרל ענק) ולא לדגים קטנים וודאי שלא לדגי נהרות כמו פורל וסלמון שהנם מקורות מעולים. בקיצור, אין סיבה לחשוש. דג ים הוא עדיין הברירה הטובה ביותר, כך נראה.


מתי מזון מבושל וטוב הופך למעובד? (ואל תגיד לי "כשמוסיפים מונוסדיום גלוטמט" או משהו בסגנון).
שאלה יפה! יש כמה פרמטרים עקריים: הוספת שומנים מהצומח (כדוגמת סלטים קנויים), הוספת שומנים מוקשים (מרגרינה לצורותיה, כמו בכל המאפים כמובן אבל גם בנקניקים), הוספת סוכרים (תתפלא כמה זה נפוץ), חימום קיצוני ו/או תהליכים כימיים (כמו התהליכים שעוברים על שמנים מזרעים), הוספת חומרים משמרים (כמעט כל מוצר עם תאריך תפוגה מעל שבוע). פטור בלא כלום יהיה קשה אבל ככל שיש יותר סימני ווי ברשימה, כך המזון יותר מעובד... שווה הרחבה רצינית יותר לפוסט נפרד!
זה נראה כאילו כד דבר הוא מעובד, וזה אכן לצערנו המצב ברוב המדפים בסופר ולכן כללי הקנייה יהיו פשוטים: כל מה שבא בלי אריזה ובלי רשימת מרכיבים יהיה כנראה בסדר גמור. כל השאר "חשודים במיקוש".


(כתב לי בחור עם מגבלה פיסית קשה ביותר)
אין לי פירור ספק שקרוספיט הוא אימון טוב בהרבה ונכון גם מעשית וגם בריאותית, מכל ענף אחר. אבל מה יעשה מי שמוגבל כמוני ומכשירים עוזרים לו לייצב את גופו. מה עושים? האם כל מה שאי עושה כנכה - שרחוק מהמושלמות הביצועית של אימוני מכשירים או אימונים חדגוניים אחרים (שחיה, הליכה, הייתי מת גם לריצה...) אינו בבחינת קרוספיטינג?
בקרוספיט הרעיון הוא אימונים מגוונים, עצימים ופונקציונאליים, והרעיון הוא להתאים את הקושי למתאמן. יש ישישים שמתאמנים ויש פצועים קשים מאוד שמתאמנים. אם למשל בקרוספיט עושים 20 חזרות של Thruster עם 45 ק"ג אז ההקבלה הפונקציונאלית לאדם מוגבל או מבוגר יכולה פשוט לעשות 20 חזרות של מעבר ממצב ישיבה למצב של עמידה עם ידיים אל מעל לראש. וכך הלאה. הדגש הוא בפונקציונאליות של התנועה ובעבודה על הגוף כולו בחטיבה אחת ולא כשרירים בדידים. אין לי ספק שתוכל להתקדם הרבה אם תעבוד עם מדריך טוב בהדרגתיות ובשכל. פרסמתי פעם פוסט על נכה צהל שהשתקם באופן מדהים עם קרוספיט. אם תרצה עוד עזרה בזה, בשמחה.

אני הולך לבקש הפניה לביצוע בדיקות דם - לראשונה מאז התחלתי בדיאטה הזו (אני תומך נלהב שלה, יש לציין). לצערי, אין לי בדיקות דם מלפני הדיאטה אלא רק מלפני כשנה וחצי. בכל אופן, אילו בדיקות, ספציפיות, עלי לבקש?
תוכל, להמליץ לי, בבקשה, על "רשימת המכולת" שעלי לבקש מהרופא שלי? תודה מראש, דורון. 
אני חושב שכדאי לעשות בדיקות בסיס לפני שמתחילים בדיאטה קדמונית, בעיקר כדי לקבל תמונת מצב. מדדים חשובים יהיהו רמת סוכר בצום וטריגליצרידים בדם. אלה ואחרים כמו כולסטרול כלולים בסט הבדיקות הרגילות (כימיה בדם, פרופיל שומנים בדם). בנוסף, שווה להתעקש לבצע בדיקת ויטמין D!  אפשר לבקש להוסיף בדיקת CRP (מדד מסוים לדלקתיות) ובדיקת A1C לרמת ההמוגלובין המסוכר (יהיה גבוה בתזונה עשירת פחמימות. היינו כמה סוכר נדבק לך לתאי הדם האדומים), אם כי אני לא משוכנע שיש צורך אם אין סיבה. הרופא סביר שלא ירצה. לא קריטי בעיני.

איני אוכל מוצרי חלב כלל. התוספי מזון שאני לוקח הם ויטמין סי, אומגה 3 ממקור צמחי ומגנזיום אחרי אימונים. האם יש באמת צורך לקחת גם סידן?
סידן בדרך כלל לא צריך לתסף, בודאי למי שצורך גם קצת גבינות שמנות וכדומה. אמנם אתה לא אוכל מוצרי חלב אז יש אולי מקום, אבל בזהירות ולא הרבה
פול ג'מנייט ממליץ על מקסימום כדור מולטי ויטמין לענייני סידן ושום דבר מעבר לכך. אם אתה אוכל גם עצמות, טחינה מדי פעם, לא נראה לי סיבה להוסיף משמעותית סידן. אולי כדור פעם בשבוע, אבל בטח שלא גרם ביום!
אומגה 3 ממקור חי עדיף פי עשרה על אומגה 3 ממקור צמחי, כתבתי על זה לא פעם.

התחלתי עם התזונה לפני שבועיים (בכל הכוח), פשוט אני מתחיל להרגיש שקשה לי להתמיד בדיאטה. התחושה שמלווה אותי היא כי אין לי מספיק מגוון בתפריט, אני אוכל המון ירקות, משתדל לאכול בשר (עדיין לא התחלתי לאכול חלקים פנימיים). השאלה אילו דברים אני יכול להוסיף לתפריט בכדי שיהיה מגוון יותר?
המגוון האפשרי הוא עצום. ירקות הוא שם מגומד לכל מה שאפשר ללקט וכל מה שאפשר לצוד (או לדוג).
אתה יכול את כל השורשים העלניים (בטטות וכו'), לשלב אורז, לשלב מוצרי אורז (אטריות וכדומה), חלב קוקוס, ירקות בתנור, מרקים, נזידים, חלקים פנימיים, דגים, "פירה כרובית", ועוד ועוד. חפש אצלי רעיונות תחת מתכונים
יש אינסוף, אבל באמת, אפשרויות. שורה תחתונה: לך לשוק ותקנה כל מה שמבריק וצבעוני ויהיה לך אחלה אוכל שבעולם.

שלום מר קדמוני. קצת מביך. שיניתי את התזונה שלי ואני מרגישה נהדר אבל תמיד היו לי יציאות מדי יום ועכשיו רק פעם ביומיים. מה לעשות?

שינוי ביציאות בהתחלה הוא סביר וקורה בעיקר בגלל שהגוף מסתגל מחדש ומתאים את עצמו. ספציפית לעצירות  על פי רוב מדובר בפחות מדי שומנים (הוסיפי שמן קוקוס,למשל). אפשרות נוספת היא שתיה מועטת מדי של מים, שכן  אנשים רבים עוברים לתזונה קדמונית ופתאום מגלים שהם שוכחים לשתות, כי יש הרבה פחות רעב! וגם כתבתי על זה פעם.

שלום מר קדמוני! ברצוני לקנות גריל גז מבוסס על אבנים לצרכי בית בלבד. נא לכתוב לי טלפון וכתובת ושעות העבודה שלכם. תודה על ההענות, דב

הי דוב,
נראה לי שהתבלבלת, אני לא מוכר גריל גז! כתבתי על זה סקירה והמלצה, זה הכל ואתה מוזמן לעיין שם.


אני בת 22 הגובה שלי הוא 1.56 ואני שוקלת 70+ (עולה יורד כזה). יש לי אחוז שומן מאוד גבוה וכמו שכתבת בבלוג אני הרבה זמן עולה יורדת עם ספורט ודיאטות.  בחודש האחרון התחלתי להתאמן בקרוספיט ת"א אבל לא מצליחה לשמור עם האוכל לכן המאמן שם המליץ לי על דיאטת פלאו ואמר לי לקרוא את הבלוג שלך אבל אני מרגישה מבולבלת... אני מעוניינת לרדת באיזור 15-20 קילו ואני מבינה לפי מה שכתבת שהירידה היא איטית אבל מה עליי לעשות אם יש לי מאורע חשוב בעוד חודשיים ואני ממש הייתי רוצה לרדת יותר מה עליי לאכול?? במידה ואני מתאמנת בין 3-5 פעמים בשבוע???

הי ותודה על המייל. אני שמח שהתחלת לעשות שינוי, ואימוני קרוספיט + שינוי תזונתי הם כוון מעולה!
אין פתרונות קסם, ולרדת 15 קילו בחודשיים יהיה לא בריא, מסוכן ולא יעיל. המפתח הוא שינוי קונספט, לא כמויות. כמו שכתוב אצלי במדריך "איך מתחילים" מדובר בהעלמת דגנים, סוכרים ושמנים תעשייתיים. כדי לרזות משמעותית הגבילי מאוד את כמות הפחמימות ושלבי צום לסירוגין, בעיקר לפני אימונים (עשי אימונים בבוקר ללא ארוחת בוקר לפני כן למשל). אבל, וזה חשוב, פרוטוקול כזה מיד על ההתחלה הוא מאוד תובעני וקשה לאנשים רבים, אבל נשמע לי שאת מאוד רוצה תוצאת מהירות...
אישית אני ממליץ לקחת את זה יותר באיזי, עם אירוע או בלעדיו, ולצמצם את כמות הפחמימות ולשלב צום לסירוגין אבל לא להשתגע. בהצלחה!


שלום מר קדמוני.
אני אוכל כל בוקר 6 ביצים חביתה בחמאה, האם יש איזה שהיא בעיה עם זה?
שאלה נוספת, אני מת על רימונים, אני מסוגל לאכול 2 רימונים גדולים ברצף, אני מניח שזה לא הדבר הכי בריא, רציתי רק לדעת עד כמה בדיוק זה לא בריא ומה הנזקים.
כמו"כ מה בנוגע לאכילת ארב'עס (חומוס) בשבת?
בתודה מראש, אברהם.

שלום אברהם. אתה נשמע לי רעב (-:
אני תמיד ממליץ לבדוק איפה אתה נמצא ומה המגמה מבחינת משקל ולעשות בדיקות דם תקופתיות כדי לבדוק מה הרמה הנוכחית שלך ומה המגמה, ביחד אלו מדדים לא רעים בכלל.
לגבי ביצים, עקרונית אין בעיה ועדיף מאוד לאכול ביצי אומגה 3 אחרת אתה צורך כמויות גדולות של אומגה 6, המעודדת דלקתיות ועוד צרות. שאלה: אתה אוכל כזו כמות בבוקר במקום ארוחת צהרים או שאתה פעיל במיוחד? תנסה מדי פעם לוותר על ארוחת הבוקר ותראה איך הולך.

עד כאן להפעם.
כאמור, הרגישו חופשי להוסיף תגובות ותשובות משלכם - הידע ההדדי הוא מפתח להצלחה!

By מר קדמוני with 11 comments

יום שלישי, 15 בינואר 2013

"כך ניצחו בפינלנד את ההשמנה" - האמנם??

כתבת ynet החרוצה ליאת רותם מלמד החכימה אתמול את ציבור הקוראים בכתבה "כדאי ללמוד מהם: כך ניצחו בפינדלנד את ההשמנה".
זהו, אפשר לסגור את הבסטה כאן.
נותר רק ללכת הביתה, ללבוש מעיל עבה ולנסוע תיכף ומיד לפינלנד כדי לרזות ולהיות חטובים יפים ומאושרים. חבל רק ששם לא רואים את הגזרה בגלל המעיל העבה.

אז זהו, שהמציאות לא תמיד עולה בקנה אחד עם כותרות העיתונות ועם הצהרות המומחים למניהם.
אז מה הם אומרים שם בכתבה?
אחרי שהכתבת מתארת כמה מצב ההשמנה והסוכרת בפינלנד היה קשה ודומה לישראל, מגיע העיקר:
...הממשלה החליטה שהגיע הזמן למהפך ורפורמה מקיפה לטיפול במגיפת ההשמנה. לטובת הפרוייקט גוייס פרופ' יאקו טומילטו, מומחה בעל שם עולמי בתחום הסוכרת, אשר הרכיב תוכנית מקיפה לטיפול בבעיה. התוכנית יושמה במלואה על ידי הממשלה - וכיום עומדים אחוזי ההשמנה במדינה על 15% בלבד, וממשיכים לרדת בכל שנה.
פרופ' טומילטו התארח השבוע בישראל כאורח כנס הסוכרת השנתי אשר נערך על ידי הפורום הישראלי לאורח חיים בריא. בדקנו איתו כיצד הצליחה פינלנד לעשות מהפיכה בתחום בזמן קצר כל כך - ומה אנחנו בישראל יכולים ללמוד מכך.
(ההדגשות שלי)
אחר כך בא ראיון עם הפרופסור המעונב שמספר איזה יופי טופי להם שם בפינלנד שהצליחו למגר את הרשע ולחסל את המפלצת הנוראה מכולן - ההשמנה. לו הייתי פחות ספקן, הייתי מרגיש ששיר פורץ מתוך גרוני ותקווה גדולה היתה ממלאת את ליבי.
אבל בדרך כלל אני לא מאמין לממסד הרפואי, ולחוקרי תזונה בחליפות שמגיעים לכנס של קופת חולים כללית, על אחת כמה וכמה. כבר ראינו פעם פרופסורים הזויים ולא אחראיים שמעסיקה קופ"ח כללית, אז כנראה שלאור ההצלחה הם החליטו לעסוק גם בייבוא אישי של פרופסורים לא יעילים אחרים לענייני תזונה.
מכל מקום, כשירות לקוראים בדקתי ומצאתי שלפרופ' יאקו טומילטו כוכב הכתבה קוראים באמת Jaakko Tuomilehto (כן, אני יודע, ודאי שהייתם יודעים איך לכתוב את השם שלו נכון. עכשיו תעצמו עיניים ותנסו לאיית את שמו שוב. כיף, לא?). הוא חבר המכון הפיני הלאומי לבריאות ורווחה. עד כאן, הכל אמת ואחלה.
אבל הפינים מאמינים גם בשקיפות ממסדית (ובכלל, זו אומה חרוצה, גאה, קשוחה ועקשנית ויש לי אליהם הרבה מאוד רספקט. יש להם גם טעם טוב בעיצוב, יערות עד ומיקו סאלו אחד - אלוף משחקי קרוספיט בדימוס), ולכן כל הנתונים הלאומיים שלהם מפורסמים ברשת וכל דכפין יבוא ויחקור ויבדוק בעצמו. חלק מהנתונים מפורסמים רק בפינית, אבל לאלוהי הגוגל פתרונות תרגום אוטומטיים שעובדים היטב על כל הנתונים הללו.
והנה, רק לא מזמן, במרץ 2012, הציג פרופסור חבר אחר של הועדה הלאומית לתזונה ובריאות (Suvi M. Virtanen) מצגת גאה ששמה "מדיניות התזונה של פינלנד" לא פחות ולא יותר. בדיוק מה שרצינו לדעת. המצגת המסכמת ההיסטוריה וההשגים של תכנית התזונה הלאומית בפינלנד ומונה את השגי השינוי התזונתי בחברה. מכיוון שהפינים גם מסודרים, יש את כל הנתונים מאז 1978 ועד 2011. הפינים עשו תכניות התערבות תזונתיות כבר מ 1941 אז יש להם ניסיון מה עובד ומה לא. (רמז: לא עובד). התכנית הלאומית הנוכחית הופעלה בשנת 2000 כמו שמספר לנו פרופסור Jaakko אז היו להם 12 שנים לפחות להביא תוצאות מדהימות, כדי שנוכל לכתוב על זה בעיתונים כאן, לקנא ולקטר שכאן בארץ לא מצליחים, אבל הפינים, הו הפינים.
בואו נקרא יחד.
הגאווה הפינית היא על מפעל ההזנה לילדים בבתי הספר. שלא כמו אצלנו, שם מדובר בארוחות חינם באמת לכל הילדים עד כיתה ח', בכל יום לימודים. המטרה היא ארוחות מאוזנות ובריאות. ההנחייה היא 55% פחמימות ועד 30% שומן ולא יותר מ10% שומן רווי (עמוד 10 במצגת הפינית). דג לפחות פעם בשבוע. הארוחה היא גם אירוע חברתי וזה מצוין.
הפינים עשו ועושים לא רק תכניות תזונה אלא גם סקרים לבדיקת ההצלחה ויישום הפרוטוקול התזונתי המומלץ, ואכן, הפלא ופלא, העם הפיני הוא ממושמע ובלע את הפיתיון. הנה נתוני הועדה על צריכת שומנים בתזונה בפינלנד בשלושים השנים האחרונות לערך.

אנו רואים יפה שכמות צריכת החמאה (הקו הכתום) היא בירידה דרסטית לרמות אפסיות ואילו צריכת החלב נטול השומן עולה בהתמדה. יופי?
בואו נמשיך


 אלו נתוני צריכת השומן בכלל, כאחוזים מצריכת הקלוריות היומית. הצבעים לא נבחרו במקרה. הקו השחור העליון הוא  סך צריכת השומן לסוגיו השונים. אנו רואים שהוא בירידה מתמדת כבר קרוב ל 30 שנה והוא מעט מעל 30% (אבל עדיין לא הגיע ליעד הממשלתי שהוא מקסימום 25% מהקלוריות ממקור שומן). הקו האדום והמסוכן הוא אחוזי השומן הרווי. שם אנו רואים בהחלט ירידה דרמטית משנה לשנה וגם שם עדיין לא הגיעו יעד הממשלתי הנכסף של מקסימום 10% מהתזונה ממקור שומן רווי.
עד כאן הם מונים את ההשגים שלהם ומתגאים בכך שהמדיניות הממשלתית עובדת!
אבל מעט לאחר מכן מופיע הרישום המטריד הבא. נא קראו היטב:
Data from Adolescent Health Survey
נכון
זהו גרף המייצג את שכיחות הנשים והילדים במשקל עודף בכלל האוכלוסיה הפינית ומהי המגמה. מעניין מאוד. מישהו רואה מגמה או שזה רק אני?
האם ייתכן שלמרות שהפינים אוכלים הרבה פחות שומן. הרבה הרבה פחות שומן, קצב ההשמנה שלהם דווקא עולה?
ומה אומרים על כך ידידינו הפרופסורים הפינים? דף המסקנות הוא מרתק בעוורונו ומופת לחשיבה דוגמטית ומקובעת. נביא את עקרי המקור, באנגלית:


Dietary changes in Finland during the last decades have been mainly beneficial: less saturated fat and salt, more fruits and vegetables
Dietary challenges: energy intake vs. expenditure, saturated fat, vitamin D, folate, sugars, alcohol
Nutritional monitoring of children is urgently needed
Obesity is increasing, especially among men and in children
Diabetes is increasing


כלומר, הם אומרים בראש ובראשונה: הצלחנו! הרי הורדנו את הכמות השומן ואת כמות המלח ואוכלים יותר ירקות. הידד!
אבל אחר כך הם אומרים שעדיין צריך לחשוב על האתגר האמיתי: איך מוציאים יותר קלוריות ממה שאוכלים (הממ - אנו יודעים שזה הבל), איך מתמודדים עם מה שילדים אוכלים, ההשמנה רק גוברת והסוכרת רק שכיחה יותר.
כן.
אלו מסקנות 2012 להזכירכם.
מאותה פינלנד.
שאנו מקנאים בה כל כך והם עושים הכל נכון ויפה תמיד.
בא לבכות.

אבל הפינים גם הצליחו לעשות כמה דברים טובים וחשובים שמשום מה נעלמים כאן.
ידידה טובה שלי חזרה לפני חודש מעשרה ימי ביקור בפינלנד הקפואה. ביקור חינוכי מקצועי שהתמקד בהשגי מערכת החינוך שם והיא אכן חזרה מלאת התפעלות ואנרגיה. יש מה ללמוד מהם בנושא חינוך! היא ספרה לי את הפרספקטיבה של על התזונה של הילדים שם. לאחרונה החליטו בכל בתי הספר שמכונות השתיה הממותקת אסורות ושגם חטיפים אסורים. הידד אמיתי. לארוחות הצהרים (היא אכלה שם מדי יום בבתי הספר), מקבלים בעיקר סלמון וירקות מבושלים עם פרוסת לחם כפרי וכוס חלב. אין מבחר. היא לא ראתה שם פסטה אפילו פעם אחת. מעניין. המוסדות בוחרים להטמיע את המדיניות הממשלתית כטוב בעניהם והם עכשיו נוקטים בגישה של פחות (או למעשה ללא) סוכר והרבה פחות דגנים. אבל זה לא כתוב בשום מקום במדיניות הממשלתית של המכון הלאומי הפיני.
בהקשר זה מעניין ומרתק לזהות כי המילה FAT מופיעה במצגת 48 פעמים. המילה סוכר לעומת זאת מופיעה רק 8 פעמים, ומתוכם 4 פעמים בעמוד אחד של טבלת ערכים תזונתיים. מראה מה ומי חשוב באמת, לא?

כי הם חיים במיתוסים ושום עובדה ומציאות לא תבלבל אותם עם התיאוריה הנכונה שלהם.



ולסיום עוד קצת פרגון אמיתי לפינים וחומר למחשבה פתוחה.
הפינים כן הצליחו והורידו את שכיחות התקפי הלב באוכלוסיה באופן דרמטי ב40 השנים האחרונות! הירידה היא באמת חסרת תקדים משהו כמו 80% ירידה. ועכשיו, ילדים, נשאל למה זה הצליח להם?
האם זה בגלל ששכיחות העישון בפינלנד ירדה באופן קיצוני?
האם בגלל שהפינים התחילו לעשות ספורט כמו משוגעים?
האם זה בגלל שבתי החולים השתפרו בזיהוי מוקדם ובטיפול בעת אירועי לב?
האם זה בגלל שהפסיקו לאכול שם מרגרינה?
האם זה בגלל שיש יותר מדיניות בדיקות רפואיות ומניעה?
ואולי בכלל דווקא בגלל שמשמינים שם יותר אז מקבלים פחות התקפי לב??
האם זה בגלל שינוי בצריכת התרופות בחברה הפינית?
האם זה בגלל שבבתי הספר החלו יום לימודים ארוך?
האם זה בגלל שירדה שם רמת הכולסטרול?
האם זה בגלל שינוי במסלול נדידת החסידות וכלבי הים?
איני יודע.
כי אי אפשר להסיק סיבתיות בגלל מתאם. אבל הם החליטו שזה בגלל שאוכלים פחות שומן.
כל אחת מהסיבות הללו יכולה בעולם דמיוני להסביר חלק או כלום מהתופעה של ירידת שכיחות המוות מהתקפי לב. הם גם בוחרים להתעלם מההצלחה הלאומית של שבדיה השכנה, שנוקטת בגישה הפוכה לחלוטין.
אני יודע שאנחנו מרגיזים כמה אנשים אבל היי, שווה לחשוב!

ומה אתם חושבים על התזונה שלכם והתזונה הפינית?
האם השומן הוא האויב הגדול?

ואם אהבתם מה שקראתם כאן, שתפו אחרים. קצת יותר חשיבה בקורתית לא תזיק במדינה הזאת.

By Dael with 11 comments

יום רביעי, 9 בינואר 2013

את מי כדאי לגייס לחברה - אתכם או את האדם הקדמון?

כל העניין הזה של אורח חיים קדמוני מתחבר לנו היטב לנושאי תזונה ובריאות אבל לאחרונה התחברתי עד כמה אורח החיים הקדמוני, לפחות ברמה התודעתית, חסר לאנשים גם ברמה המקצועית שלהם.

.

אוקיי.
לפני כמה חודשים כתבתי על "חמש מיומנויות קדמוניות שאיבדנו בדרך", חשבתי אז על מיומנויות כמו ליקוט, מעקב, ריצה יחפה ואיך אנו יכולים להרוויח מהן בשעות הפנאי שלנו. אבל מה איבדנו בדרך גם דברים המשפיעים על העולם המקצועי שלנו? האם יכול להיות שמיומנויות קדמוניות היו עוזרות לכם ברמה האישית והמקצועית?
כן, אני מבין שזה נשמע די מוזר אבל hear me out

מומחיות עילאית לתחומי מפתח לעסק. זה בסדר לקבל אנשים מוכשרים, מסורים ובעלי תושיה ויכולת רחבה, אבל עדיין לליבת העסק אנחנו רוצים את הטובים ביותר בתחומם. סביבה אגרסיבית מחייבת יכולת גבוהה ואפס סובלנות לטעויות. סביבת הטבע הפראי היא הבוחן הקשוח ביותר ליכולת הפרט. מי שלא מומחה אמיתי, יכחד. החיים כציידים לקטים מחייבים את החברים בשבט לידע נרחב אבל גם למקסם ולטפח יכולת מפתח. די לראות את הבושמני הזה מטפס על העץ העצום במומחיות עלאית, בשווי משקל מושלם, בכח סבל מתמשך, כדי להבין ש"זיוף" ולו הקל ביותר בכל אחד ממיומנויות אלו סופו מוות. (הוא רודה דבש, והזכרתי עליו כאן) כך גם מיומנויות רבות אחרות הקשורות לסביבה הספציפית של השבט או של החברה, כמו זיהוי אנומליות בשטח כדי לזהות סכנות לפני אחרים, יכולות ליקוט, נווט, דיוק, קואורדינציה, צייד, שייט, צלילה, מציאת מים במדבר וכולי - כל סביבה והמומחים הנדרשים אצלה.
גם אתם - זהו וטפחו את מיומנויות החשובות ביותר שאתם אוהבים, מסוגלים ויכולים להשיג בהם מומחיות!



מומחיות מול רוחביות: אני לא זוכר איזה זוכה פרס נובל אמר זאת אבל להגדרתו: "מומחה הוא מי שעשה כל טעות אפשרית בתחום צר במיוחד". יפה, נכון ועצוב מעט. העולם הקדמוני טיפח מומחיות רלוונטית לשרידות והעולם המודרני מקדש את המומחיות באשר היא מומחיות. יש מי שמומחה בביולוגיה של יצורי מעמקים חסרי חוליות, יש כותבי קוד המתמחים בתת-נישה מסוימת במיוחד והחברה שלי מתמחה בחיבור בנקים לרשתות סליקה...
בקיצור, כל תחום והמומחים שלו.
עולם העבודה העסקי מתגמל את המומחים ומשמר אותם. אבל בו בזמן, היום כל מעסיק יודע שמומחיות אינה חזות הכל. בזמנים של שינוי (=שזו המציאות למי ששכח), המומחיות הופכת לעתים להיות לא רלוונטית. אירלנד למשל הצמיחה את גדולי האורתופדים המתמחים בשיקום ברכיים. למה? כי ל IRA היתה נטיה בשנות השבעים לירות למתנגדיהם כדורים בברך. אורתופדיית הברכיים באירלנד כתת-מומחיות פרחה. הבעיה שבשנות ה90 כמדומני נחתם הסכם שלום באירלנד ומומחי הברכיים נותרו משועממים והיגרו למדינות מסוכסכות אחרות. באופן דומה קצב השינויים העצום שמתרחש סביבנו מותיר מומחים רבים שלא השכילו להתפתח כחסרי מעש. 
לאור זאת עולם העסקי מעריך יותר ויותר אנשים שהם resourceful כלומר בעלי יכולות נרחבות בתחומים רבים ועדיין מסוגלים ליצר ערך גבוה במיוחד בתחום ספציפי. יתרונם של בעלי התושיה והידע הנרחב והרוחבי הוא שמאומה לא יכול לעצור אותם. הם נתקלים בקיר אז הם מצליחים לעבור מעליו (או דרכו). 
והאדם הצייד לקט היה resourceful, בהגדרה. הוא ידע לזהות מאות סוגים שונים של צמחים, לטפל בפציעות ביעילות, הוא ידע להדליק אש, לבנות כלי נשק, לזהות בעלי חיים לפי עקבותיהם, להכיר את רוחות השמים ואת תנועת הכוכבים, לנווט ועוד. אין זו רשימה של מיומנויות פיסיות אלא בטווח נרחב מאוד של ידע יישומי, שניגשים אליו ומשתמשים בו לפי הצורך, ההקשר או העונה. מעט בוטניקאים מומחים בימינו יודעים על צמחי מרפא וצמחי מאכל כמו בן שבט טיפוסי ביערות האמזונס. 
זה לא שאנו צריכים עכשיו להתחיל ללמוד לטפס על עצים ולפרק פרות (זה נחמד אבל לא ממש קריטי להצלחה בעולם העסקים), אבל אנו בהחלט יכולים לשאול את עצמנו האם אנו מספיק נרחבים, מסוגלים, ואמיצים כדי לשלוט בעוד תחומים ולא רק בתחום המומחיות הצרה שלנו. האם אנו רוכשים כל הזמן ידע נוסף ורלוונטי? כדאי מאוד שכן.

יכולת אדפטציה: המומחים שנכשלים הם המומחים שלא מסוגלים להשתנות. צלמי סטילס שלא השתלטו על עולם הדיגיטל גילו יום אחד שקודאק כבר לא קיימת. חנויות ספרים שלא עברו לאינטרנט גילו שמישהו השאיר אותם מאחור. מעצבים גרפיים שלא הסתגלו למחשב הוכחדו יחד עם הדינוזאורים, מנהלי IT שלא עברו לענן כבר לא רלוונטיים, כותבי קוד קובול שלא למדו Java מחפשים עתיקות, מפתחי אפליקציות ipad שלא עברו גם לאנדרואיד מחפשים את השוק ועוד דוגמאות עד אינסוף. אין רגע דל ואין שהות לעצור לרגע. המציאות משתנה בקצב מעורר השתאות ולכן היום הארגונים העסקיים מחפשים בראש ובראשונה אנשים שמסוגלים ללמוד מהר ולהתאים את עצמם למציאות החדשה טוב יותר מאחרים. השתנה מהר או שתעלם מהר מאוד. 
אחד הדברים המייחדים ציידים לקטים הוא יכולתם להשתנות ולהתאים את עצמם לסביבה במהירות. להבדיל מאיתנו, המפונקים והשבעים, במציאות הפיסית יכולת ההשתנות היא קריטית להשרדותם במובן הפשוט של המילה. 
כי זאת יש לזכור, יכולת האדפטציה היא לא תכונה מולדת אלא בראש ובראשונה מצב תודעתי. אנו צריכים להבין שהשינוי הוא טוב ונכון ומקדם. לחבק את השינוי. קשה לעשות זאת ממקום של נוחות ושובע, אבל נכון לעשות זאת כשאתה מחובר יותר למציאות.
תבדקו עם עצמכם מתי עשיתם שינוי בפעם האחרונה ומתי היה שינוי שראיתם אבל הכחשתם אותו, וקוויתם שאם תשאירו את העיניים עצומות די זמן הוא יעלם מעצמו. אז זהו, שלא.

יעילות. יש לא מעט אנשים שאני מכיר שנמצאים במשרד 12 שעות ביום, כל יום, ולפחות בחצי מהזמן הזה הם עסוקים בשיחות טלפון סתמיות, בחשבונות פייסבוק, בבדיקת תמונות של הצפות ואסונות בynet, בבדיקת היתרה שלהם בבנק ובאלף ואחד דברים אחרים שלא באמת מקדמים את המטרות שלשמם הם במשרד. מאידך, יש אחרים העובדים פחות שעות אבל כל שעה שלהם שווה זהב, ממוקדת ויעילה. העולם המודרני אילף אנשים להגיע ליעילות נמוכה ולהספקים זעומים ובלבד שהתשומות יהיו גבוהות וקבועות. חברת חשמל עשתה ככה קריירה, וועדי העובדים מנציחים לא אחת את הסטטוס קוו הקלוקל הזה. לעומת המודרנה העגמומית הזו, האדם החופשי והקדמוני עבד במלוא הריכוז והיעילות, כשיכל להשיג תוצאות, אבל רק אז. כשאין סיכוי לצייד או להצלחה, נשארים במחנה, מספרים סיפורים ועושים מדורות בשביל הכיף. כשיש סיכוי, יוצאים לדרך ומוכנים לכל מאמץ במקסימום מיקוד ויעילות.
האם אתם יעילים? האם אתם מפיקים את המירב כאשר אתם מסוגלים לכך, ומאידך יודעים לזהות את הזמן בו אינכם יעילים ולנווט אותו נכון ובאופן רגוע?

להנות מהרגע. כל מעסיק רוצה עובדים מאושרים ושמחים, מחייכים ופוריים. עובדים מתוסכלים וזועפים רעים לעצמם ורעים לעסקים. והנה, עולם ההיי-טק שאני מכיר מקרוב עמוס לעייפה באנשים המרוויחים אך אינם מאושרים. עמלים אך אינם נחים. לעומתם, שבטים של ציידים לקטים עובדים מעט (וביעילות גבוהה) אבל חלק הארי של יומם מתמקד בבטלה לשמה. ברוגע, במשחק ובמשפחתיות. אני מאמין שאנשים שמסוגלים להנות מהרגע הם אנשים שלמים יותר ובריאים יותר ולכן יהיו גם טובים יותר למעסיקיהם. יש כל כך הרבה אנשים שאני מכיר שגוררים את יתרת ימי החופשה שלהם משנה לשנה בלי שום הגיון וללא כל הפסקה או מנוחה. לימדו מאבותינו ונצלו את ימי החופשה שלכם כל שנה. בלו זמן משפחתי. בלו זמן בלי לעשות כלום. זה לא נורא בכלל וזה טוב לעסקים גם...

אז מה אתם חושבים?
האם אתם מנסים לאמץ משהו מאורח החיים הקדמוני לא רק בתזונה שלכם אלא גם בתפיסה שלכם לגבי עבודה (ומנוחה)?

By מר קדמוני with 4 comments

יום שבת, 5 בינואר 2013

מדריך הפוייקה הגדול

אחת התופעות שעלתה לארץ וקנתה לה שביתה ומעמד של צברית אמיתית היא קדירת הברזל, הפוייקה.
האמת שהביטוי "נכס צאן ברזל" מתאים פה פעמיים: גם מכיוון שמדובר בקדירת ברזל וגם מכיוון שפעמים רבות היא מחזיקה בתוכה כבש של ממש...
לכן נקדיש לה שיר פתיחה מתאים של מאיר אריאל:
תקופת המתכת, עידן הברזל
מזכיר לי חיה מחזון דניאל
חיית המתכת חיית הברזל
כל כך דומה שאני מתבהל... 
למי שאיכשהו לא גר כאן או בדיוק נחת מהחלל החיצון, נספר שבמקרה של חיית הברזל הזו מדובר בקדירות עבות, כבדות ושחורות, מברזל יציקה, בעלות רגליים קצרות המיועדות להנחה בתוך מדורה או רמץ, לבישול ארוך ובהעברת חום גבוהה.על פי רוב אלו קדרות כדוריות אולם יש גם בעלות תחתית שטוחה ורגליים מעט קצרות יותר, ואלו טובות גם לבית ונכנסות יופי לתנור.

הפויקה באה במספרים:
חצי, אחד, שניים, שלוש וכך הלאה עד שש. שמעתי שיש גם סירים גדולים יותר אבל אם אתם לא יחידה צבאית שלמה, זה לא רלוונטי כבר. אז קודם כל בחרו לכם את הגודל המתאים.לאחי למשל יש פוייקה מספר שש. היא מאכילה לשובע עשרים חיילים רעבים, ודרושים שני חיילים חזקים ומוט הרמה כדי להסיר אותה מהאש, אז אם אתם לא מפקצ"ים בסדיר שרוצים לפנק את הצוות שלכם, תרגעו ותלכו על פוייקה קטנה, אחרת לא יישאר לכם מקום בבגאז'...
רוב המשפחות שאני מכיר קונות פוייקה מספר שלוש. אני דווקא ממליץ על פוייקה מספר שתיים, ושיהיו שתיים כאלה. בת'כלס, קדירה מספר שתיים מספיקה לגמרי להאכיל משפחה טיפוסית של חמש נפשות. פוייקה מידה שלוש היא המקובלת בארצנו והיא טובה לחמישה גברים רעבים מאוד או למשפחות גדולות. בני הבכור קנה לעצמו שבוע שעבר פויקה מידה אחת דווקא. התחשק לו. היא יכולה להאכיל שניים-שלושה אנשים בכיף ובטח שלושה נערים שעושים מדורה לעת ערב. פויקה במידת חצי יעשה רטבים מעניינים ויהיה בעיקר קוריוז.
פויקה מספר 6 מוכנה להאכיל את צוות המילואים הרעב של אחי.
וכן, מדובר ב 20 סוסים
פוייקה דורשת סבלנות:
זהו בישול ארוך בחום בינוני אבל לא גבוה מדי. המפתח הוא לעשות מדורה ולשים את הפוייקה על גחלים לוחשות ולא באש גלויה ממש, אחרת רוב הסיכויים שתקבלו קדירת פחם. המהדרים יעשו שתי זירות. מדורה באחת וגחלים באחרת, אבל לצורך זה נדרש |להביא לזירה גם את חפירה, כדי להעביר את הגחלים מדי פעם כדי "לתדלק" את הפוייקה.

פוייקה היא קדמונית:
בגרסה הפשוטה והעממית, מדובר באחד מכלי המטבח הקדמוניים, הפשוטים והיעילים ביותר בנמצא. once יש לך פוייקה, היה סמוך ובטוח שהיא תשאר איתך לנצח. ולכן על פניו זוהי קנייה כלכלית וכדאית. היא תעודד אותך לצאת החוצה, לחיק הטבע, לעשות מדורה ולאכול יחד עם המשפחה. סיר פוייקה מחייב שיתוף פעולה משפחתי: הילדים ללקט ולקשש עצים, אפשר יחד להכין את הירקות והבשר, להדליק אש, לשבת סביב, לקשקש, לשחק, לשתות כוס יין ולספר סיפורים במשך השעתיים (לפחות) כשמחכים שהתבשיל יהיה מוכן. אני מניח שאתם מסכימים כי זוהי חוויה קדמונית משובבת נפש, ולכן התועלת של הפוייקה גדולה על כל סיר מטבח מלוקק אחר. צאו החוצה, תדליקו אש, תזרקו לסיר מה שיש ואחרי שעתיים המשפחה תתכנס ללקק את האצבעות מכוויות ומטעמים.

ארוחה בקדירה אחת:
היתרון המרכזי הוא שפוייקה מספקת את כל צרכי המשפחה המטיילת, ואין שום צורך בתוספות וטרחה נוספת. למעשה זוהי ארוחה פשוטה ביותר, שכל אחד ימצא בה את אהבתו.
פוייקה 3 עגולה ופוייקה 3 שטוחה עושות חיים
מצרכי בסיס שתמיד צריך:
  • בישול ארוך בקדירות חמות יאהב תמיד ירקות שורש (כל מה שגדל עם הראש בתוך האדמה יעשה את העבודה: גזר, בטטות, תפוחי אדמה, בצלים, שומר, שורש פטרוזליה, שום, עוד שום, עוד קצת שום, ארטישוק ירושלמי, ועוד כיד הדמיון הטובה עליכם). 
  • פוייקה אוהבת יין. קדירת בשר תאהב מאוד יין אדום וקדירת עוף תזווג יפה עם יין לבן יבש דווקא. אפשר גם בירה.
  • בשר: לכו על שריר או בשר קדירה, ואפשר גם אוסובוקו או שפונדרה. בעוף עדיף רק כרעיים כי עוף שלם יתייבש ופולקה יתפרקו.
  • תבלינים שכדאי הם עשבי תיבול טריים. טימין ילך תמיד מעולה, קצת רוזמרין, אפשר מרווה, ואפשר כל מה שבא לכם:  יבשים וטריים. על זה חשוב תמיד המון פלפל גרוס טרי, קצת מלח גס, ופפריקה. אני אוהב בצורה של פלפל אדום יבש גרוס. 
  • אורז או קטניות. פוייקה היא חממה משובחת לגידול מספר מינים במקביל. הוספת אורז לסיר 25 דקות לפני גמר הבישול היא שיטה מצויינת להפוך את הקדירה לארוחה-ידידותית-יותר-לילדים (וגם לספוח עודפי מים), ובכלל, לתת תוספת פחמימתית למי שאוהב זאת. הוספתם את האורז מוקדם מדי - קיבלתם עיסה. הוספתם אותו מאוחר מדי - קיבלתם אורז קשה. 
  • בפוייקה כדאי להוסיף משהו מתוק. אפשר כף או שתיים דבש או סילאן. בישול ארוך מתחבר טוב למתיקות העדינה. למירב הזוועה שמעתי על נוער שעושה את הפוייקה שלו בקולה...

זהירות מכשלונות
"כל מתכוני הפוייקה הטעימים דומים זה לזה אבל מתכוני פוייקה שרופים, נכשלים כל אחד לפי דרכו שלו"
רצה טולסטוי לומר לנו, אבל החליט לכתוב במקום זה על משפחות מטעמי נימוס. אבל גם אם כל כשלון מיוחד כשלעצמו, הרי שלכלל מתכוני הפוייקה ישנם שלושה כשלונות עקריים ואלו הם: המרק, השריפה והעיסה. 
  • המרק הוא הכשלון הנפוץ ביותר ונובע מפחד יתר מהקדחת התבשיל. מדובר בתבשיל הנראה כמרק וטובע במים גם כשהוא מוכן, מה שמדלל את הטעם של הבשר, הופך את הרוטב ללא רלוונטי, ובכלל, עושה את הפוייקה מאוד "על יד" במקום במטרה. כדי להמנע מקבלת מרק-פוייקה חשוב להוסיף את המים במידה. ככלל אצבע יש להוסיף מים עד כיסוי ולא יותר בתחילת הבישול. אין צורך להוסיף תוך כדי אלא אם כן האש היתה חזקה מדי ואתם מזהים שיש חוסר מוחלט של נוזלים. אתם רוצים שהנוזלים בקדירה יהיו בערך עד שליש הגובה בגמר הבישול, ולא יותר.
  • השריפה היא כשלונם של הצעירים, החפוזים וחסרי הסבלנות, המניחים את קדירתם במדורה של ממש ומקווים שהחום הגבוה יקצר תהליכים. אז זהו, שלא. החום של אש ישירה יביא לשריפת הירקות והבשר שבקדירה, גם אם יש מים (!), וגם אם יש שכבה אחת שנשרפה, הטעם מחלחל ומשפיע על התוכן כולו. מה גם שלעתים קרובות רק צד אחד של הקדירה פונה לאש גלויה ואז "הפתעה" האש שורפת צד אחד והתבשיל כולו מקדיח. 
  • העיסה היא כשלונם של התאוותניים והמערבבניים (מילה שהמצאתי כרגע). קדירת ברזל צריכה את הרוגע והזמן שלה. אם תתנו לה את הזמן והנחת, היא תחזיר לכם אהבה. אם תזרזו אותה ותערבבו אותה, תקבלו עיסה חסרת צורה. בבישול ארוך העופות נוטים להתפרק ולכן גם ערבוב קל יהפוך אותם לערימת עצמות מכוסה רסס ירקות. אל תערבבו. תתאפקו. מכשלה נוספת המביאה לקבלת עיסה היא הוספה מוקדמת מדי של אורז (או של דגנים אחרים, חלילה). אם אתם רוצים לשלב אורז, הוסיפו אותו ממש 20-30 דקות לפני ההגשה. אל תוסיפו לקדירה פתיתים או חיטה. אנו לא אוכלים את הרעל הזה. זה גם יעשה לכם סתימה בבטן ובפוייקה.
למעשה, העקרונות החשובים ביותר בהבטחת פוייקה מוצלחת הם "מים, אש וערנות" (רציתי "אדמה, רוח ואש" אבל לא הסתדר). אם יש לכם את המצרכים הנכונים (ראו לעיל), ויש לכם אש חמה אבל לא חמה מדי, ויש מים ואם תבטיחו שתהיו ערניים מספיק לא להירדם בשמירה ולהתעורר לגלות קדירה מפוייחת וילד מתייפח, אז תהיה לכם יופי של ארוחה בסופו של הערב.

מתכון טיפוסי בקיצור נמרץ
מכינים בשר, תבלינים, ירקות שורש ויין. אני מתחיל כל פוייקה עם חימום הסיר באש, הוספת שמן (קוקוס או זית) וטיגון שני בצלים, הוספת הבשר/עוף וטיגון "סגירה" של הבשר על דפנות הפוייקה הלוהטת. ואז הוספת השורשים, ערבוב, הוספת היין (חצי בקבוק לפחות), התבלינים (הרבה), כיסוי במים, סגירת המכסה, זמזום לקט שירי עם, נוסיפה קיסם למדורה, עברו שעתיים, מורידים ואוכלים. הופה היי.

קיצורי דרך לעירוניים
לפעמים מתחשק להכין פוייקה אבל אין רצון ואין כח לצאת לשדות וליערות ואין שום כוונה לעשות מדורה בגינה המטופחת היטב שלכם. מה עושים? מקצרים.
  • מדורה בקערה: יש לי בחצר קערת נחושת ענקית וישנה נושנה (משהו כמו קוטר 60 ס"מ ועמוקה). אם יש לכם משהו בסגנון אפשר פשוט להבעיר בתוכו מדורה ואחרי שיש גחלים, להניח את הפוייקה בפנים. קיבלתם מדורה אבל בסוף כל העסק אין לכם אפר ושאריות בגינה והכל הולך אחר כבוד היישר לפח. בקיצור: מדורה בקערה. עובד יופי והשקעה משתלמת למי שאוהב נקיון וסדר, רוצה להתפנק לעתים קרובות אבל אין לו את יצר הטיולים.
  • הכיריים והתנור: יש לי פוייקה אחת שטוחה עם רגליים קצרות שמתאימה מאוד לכירת הגז הבייתית, ובה אני מתחיל את המתכון. מכיוון שהיא שטוחה, היא נכנסת לכל תנור סטנדרטי ועושה יופי של עבודה. אמנם אין את ניחוחות העשן וריח הרמץ, אבל החום עובר ולמתכוני בשר ארוכים היא פשוט נהדרת. אין כמעט שבוע שאנו לא משתמשים בה. שווה ביותר. 
אוסובוקו בפלפלים ובצל בגרסה המפונקת והביתית - על הכיריים (פוייקה 2 שטוחה)

אוקיי, הנה כמה מתכונים מנצחים 
  • אוסובוקו בפלפלים: אוסבוקו הן פיסות לרוחב הרגל, עם עצם. אחרי שהפוייקה מתלהטת סוגרים ארבע-חמש חתיכות אוסבקו על הדפנות הלוהטות. מוסיפים שני בצלים חתוכים לחצאים, חמש שיני שום, ארבעה פלפלים אודמים וירוקים, חצי פלפל ירוק חריף, שני גזרים חתוכים גס, המון פלפל שחור,מרווה, מלח. 
  • כרעיים ביין לבן: בקדירה מטגנים את הבצל, מוסיפים את הכרעיים ומטגנים אותם קלות, מוסיפים ארבעה תפוחי אדמה חתוכים לרבעים, כמה כפות סילאן, חצי בקבוק יין לבן יבש (גם חצי יבש ילך), אפשר גפ מרווה.
  • עוף עם נקניק (או כל בשר אחר המתאים לבישול קדירה). מטגנים את הבצל, מוסיפים את הבשר וסוגרים אותו, מוסיפים שני תפוחי אדמה, שני גזרים, שני קבנוסים או קצת נקניק (איכותי. מוסיף המון טעם), חצי בקבוק יין אדום, ושתי כפות דבש. פלפל שחור, פלפל אדום גרוס יבש, מלח. מכסים במים. אחרי שעה וחצי מוסיפים כוס אורז ואחרי עוד 30 דקות, מגישים בשנייה שהאורז על הדפנות מתחיל להשרף.  
  • עוד לא ניסיתי אבל בתכנית: פוייקה עם חלב קוקוס. מישהו ניסה פעם? לא נשרף?
כמו שאתם רואים, המפתח הוא לשמור את זה פשוט פשוט פשוט. אפשר להוסיף פנימה גרגירי חומוס. ארטישוק ירושלמי ילך טוב תמיד. למעשה, כל מה שלא תשימו יצליח אם לא תטביעו אותו, לא תערבבו אותו ולא תשרפו אותו.
 ומעל הפוייקה אפשר בינתיים גם לחמם תוספות (והרגליים הן שלי. יפות, לא? )

עוד עצות?
ספרו לנו מתי עשיתם פעם אחרונה פוייקה?
ואולי תשלחו לי תמונות של הפוייקה האחרון שעשיתם + מתכון וטיפים, ונרכז אותם בפוסט המשך?
ואם אהבתם, עשו לרשומה הזו "חיבבתי" ב"ספר הפרצופים".
(קרדיט על המינוח הקדמוני לתיאטרון אספלט)

By מר קדמוני with 11 comments

יום רביעי, 2 בינואר 2013

הו דיאטה יקירתי


בעולם מושלם איש מאיתנו לא היה יודע דיאטה מהי ומה השימוש שלה (דיאטה במובנה המקובל בשפה העברית המדוברת כלומר אכילה מוגבלת לצורך ירידה במשקל. באנגלית דיאטה היא משטר תזונה מסוים, וזו דווקא מילה בסדר).
היא לא היתה מופיעה במילון ולא היו לה חסידים, מאוכזבים, מאוכזבות ומקצוע התזונאיות לא היה מגיח לעולם. היינו רק חיים לנו ככה בכיף של עצמנו, אוכלים כשרעבים ולא אוכלים כשלא רעבים, ואפילו לא היתה לנו מראה כדי להיות מוטרדים ממה שנשקף ממנה.
תחשבו רק איך היה נראה הסרט טרזן עם ג'וני ווייסמילר המנוח לו היתה לו בעיה של דימוי הגוף.
I Tarzan; you Diet

אבל העולם, אעפס, איננו מושלם.
לפני כמה עשרות שנים הדיאטה הגיחה לעולמנו בכל עוצמתה ואין בית בו אינה מבקרת חדשות לבקרים. כמו חלק ממפלצות היותר מרשימות של המיתולוגיה היוונית, גם הדיאטה המודרנית היא מסוכנת, רבת פנים ושמות:
כמו קרברוס, היא זאת השומרת על פתח השאול
כמו מדוזה, מי שמביט בה, מתאבן
כמו הסירנות, מי שמקשיב לקולה עלול למות מזה
כמו ההידרה, היא וראשיה גדלים מחדש מיד לאחר שכורתים אחד מהם
כמו המינוטאור, הסאטירים והקנטאורים, חלק מהמתבוננים ומהמתבוננות בה רואים עצמם כשילוב בין אדם לבהמה... ("אני פרה", "אני רעב כמו סוס" וכדומה כיד הדמיון).
כזו היא הדיאטה: נוראה ומרושעת יותר מכל מפלצות יוון גם יחד. ובכל זאת, היא הגיעה לכאן, היא הגיעה רעבה, והיא באה להשאר.

תזונה קדמונית מנטרלת את הצורך בדיאטה. היא מחזירה את הגוף למנגנונים הטבעיים שלו - רעב ושובע - והיא מאפשרת לחיות חיים מלאים, בריאים וטעימים ללא צורך באובססיביות הכפייתית של ספירת נקודות, קלוריות, כמה כפיות שמן או מספר הביצים בשבוע. כדאי מאוד לקרוא את "למה אנחנו אוכלים כמו שאנחנו אוכלים" כדי להבין מעט יותר את מנגנוני שמירת המשקל שהגוף שלנו מנהל. אנשים מאמינים במיתוסים רבים סביב דיאטות.
ועדיין, לא תמיד קל להגיע למשקל "האידיאלי", שהוא לעתים קרובות מדי פונקציה של דימוי ולא פונקציה בריאותית (אם רואים לך או לא רואים לך את הקוביות בבטן לא אומר מאומה על רמת הבריאות שלך. לעומת זאת היקף מותניים גבוה הוא מנבא חזק מאוד לבעיות לבביות).
אז ראשית אומר שברוב רובם של המקרים איני רואה כל צורך בשום "דיאטה" ספציפית לירידה במשקל מעבר לעקרונות התזונה הקדמונית (אני גם הרי ממליץ שלא להחזיק בבית משקל אדם!). תזונה קדמונית תאפשר תמיד (אבל תמיד) הגעה למשקל נכון ונוח, ובקצב ירידה איטי, מדוד וטבעי (ולא דיאטה רצחנית ומסוכנת כמו דיאטת הורמון ההריון, חלילה). אבל מה אעשה ואני מקבל הרבה מיילים ותגובות מאנשים ונשים שרוצים יותר. שרוצים גוף חטוב יותר, שרוצים ירידה מהירה יותר במשקל, ומוכנים להשקיע בכך עוד מאמץ. לאלו הפוסט הזה מיועד. כלומר, תזונה קדמונית לא בהכרח תביא ל7% שומן (לגברים), אבל בהחלט תעלים כל זכר לכרס. אבל עדיין יש כאלו הרוצים דווקא אחוזי שומן נמוכים במיוחד ומתלבטים כיצד לשלב זאת עם תזונה קדמונית.
שאלה נוספת המופיעה במיילים שלכם היא כיצד לייצר ירידה נוספת במשקל לאחר תקופת ההסתגלות. כלומר, עם המעבר לתזונה קדמונית, לאחר שבועיים-שלושה ראשוניים ללא שינוי במשקל, אנשים בעלי משקל עודף כמעט תמיד חווים ירידה מהירה יחסית במשקל. ככל שעובר הזמן הירידה במשקל הופכת לאיטית יותר. לבסוף (אצל כל אחד זה אחרת, תלוי בנקודת ההתחלה) מגיעים למשקל תקין. ועדיין, כאמור, יש אלו הרוצים יותר. כלומר, פחות. משקל.
להלן fine tuning  של התפריט בעיקר למטרה של ירידה נוספת במשקל (לחתונה, לבריכה, למטרות כלליות). הנחת העבודה העומדת בבסיס פוסט זה שאתם כבר כמה חודשים לפחות על תזונה קדמונית, אתם כבר אוכלים נכון, כבר מבינים מהו התפריט הטוב והנכון עבורכם, ושהגוף שלכם כבר הגיע לאיזשהו "פלטו" שממנו הירידה במשקל היא איטית והדרגתית יותר. והכי חשוב, אתם זוכרים שירידה מהירה במשקל אינה בריאה ואינה רצויה!

אז הנה כמה המלצות שטובות תמיד כדי לאבד משקל בחכמה ויעילות:

  • צום לסירוגין. המפתח היעיל ביותר לירידה במשקל הוא צום לסירוגין. הוא מבטיח שהגוף שלכם יפעל טוב יותר ויעיל יותר בשריפת שומנים. בצעו צום לסירוגין מדי יום או צומות לסירוגין ארוכים יותר. עושים 16 שעות? עברו ל 18. וכדומה. מיצאו נקודה שנוח לכם איתה ועדיין אפשרית כאורח חיים תקין. צום הוא בריא, יעיל ונוח. שלבו זאת מדי פעם או כל יום, אבל כל המרבה הרי זה משובח. 
  • אימונים בכלל, ואימוני משקולות בפרט. המעבר לתזונה קדמונית מעודד ירידה במשקל כבר כשלעצמו, אבל שילוב ספורט ואימונים יגביר מאוד את יעילות ירידה במשקל. אמנם תזונה לבדה אחראית על 80-90% מהמשקל שלכם, אבל שילוב ספורט יקדם את הירידה במשקל ואת ההרגשה החיובית בכלל. תעשו ספורט (כאילו, באמת, עכשיו!). את האימונים תשמרו אינטנסיביים וקצרים והייתי ממליץ מאוד על עבודת משקולות כמנוע לשריפת שומנים. לא צריך 400 קילו בחצר. מספיק קט'לבל אחד טוב וכבד ואתן על המסלול המהיר לישבן הקטן. 
  • אימון לאחר צום. צמתם? נצלו את הצום לאימונים. כשהגוף שלנו במצב צום הוא יעיל יותר בשריפת שומנים. ברמה הפרקטית כדאי להתאמן בבוקר כי זה אחרי צום הלילה או ב 8-9 בערב אם אכלתם צהרים מוקדמים יחסית. (הערה: אם מאוד חשובה לכם לבנות מסת השריר למרות הצום, אפשר לקחת חומצות אמינו חופשיות לפני האימון מה שיבטיח די חומצות אמינו במחזור הדם. אבל ל 99% מהאוכלוסיה אין בכך כל צורך. זה טוב בעיקר לגברים צעירים שרוצים מאוד מאוד קוביות חרוצות עמוק בבטן וידיים גדולות)
והנה המלצות שטובות רק ללחוצים במיוחד על המשקל שלהם:

    • שימו לב מעודף חטיפים קדמוניים. עם המעבר לתזנה קדמונית רבים מחליפים את הנשנושים המסורתיים במאכלים טובים כמו אגוזים, חטיפי אנרגיה קדמוניים, בשר מיובש, חצי תפוח עם טחינה וכדומה. המשותף לכל הנשנושים הללו שהם עתירי אנרגיה ולכן גם בלי לשים לב, אנשים צורכים דרך נשנוש אנרגיה מיותרת. אז וותרו לגמרי על החטיפים העשירים ועברו לכוס תה. זכרו שתזונה קדמונית לא אומרת שצריך לאכול בלי סוף אגוזים ושוקולד מריר. בטח לא כאשר ירידה במשקל היא המטרה העקרית עבורכם.
    • פחות גוון בארוחות. אני אישית לא ממליץ על הדרך הזו, אבל יש אנשים שמוצאים אותה מאוד יעילה עבורם. הרעיון הוא להסתפק באותו מגוון מצומצם של 4 ארוחות שוב ושוב. למשל חזה עוף וסלט. הרעיון שכל ארוחה מזינה אבל חוסר הגוון מפחית את הפידבק החיובי ואת התגמול על האוכל ולכן ננטה לאכול ממנו פחות. זו אסטרטגיה מבאסת (בהגדרה), אבל יעילה. טים פריס למשל מביא הרבה ספורי הצלחה סביב גישה שכזו.
    • פחות פחמימות. אכילה של פחות מ 50 גרם פחמימות ביום תוביל לירידת משקל. נקודה. אטקינס ידע מה הוא אומר. אני לא חושב שדיאטה קטוגנית כזו היא חיונית לאורך זמן ואפשר בודאי גם בלעדיה, אבל שוב, על מנת לעודד ירידה במשקל אפשר בהחלט. 
    • תנהלו רישום: מה אתם אוכלים באמת. לעתים קרובות אני שומע אנשים שאומרים לי "גם ככה אני לא אוכל כלום" אבל כשהם מחזיקים ביד פנקס לפתע הם מגלים שיש הרבה יותר נשנושים ואכילות קטנות ולא מתוכננות שצוברות עוד ועוד. רישום אובססיבי יכול לעזור לאנשים שלא מצליחים להגיע לשליטה מספקת בדרך אחרת. אולי זה מתאים לכם גם?
    ועיקר כמעט שכחתי:
    • קחו את הזמן. לא בוער לרדת במשקל. לא מהר. לא בכח. תנו לעצמכם את העונג לאכול נכון, ללא רעלים, ללא תיעוש. קחו נשימה עמוקה. נפש בריאה בגוף בריא, ולאו דווקא בגוף רעב.
    • תאהבו את עצמכם. תפרגנו לעצמכם. אהבה היא תחילתה של שינוי חיובי.

    ומה אתם חושבים?
    שתפו אותנו עם הניסיון שלכם!
    מה עבד? מה לא עבד? מה תמליצו לחברים ולחברות המאותגרים?
    ומהי דיאטה עבורכם? עדיין מפלצת או שכבר כרתתם את ראשה אחת ולתמיד?

    By מר קדמוני with 43 comments

    • פוסטים פופולרים
    • לפי נושאים
    • ארכיון