הנה מייל שקיבלתי היום. מחייל. לא נגעתי (רק תיקונים וקצת קיצור).
*******************************************************************************
מאז שאני זוכר את עצמי היו לי תמיד כאבי בטן.
מעולם לא הייתי מצליח להתרכז בלימודים ותמיד הייתי נרדם (כבר בגן! כן כן, אמא שלי אמרה לי שכל יום אחרי הסנדוויץ' הייתי נזרק באיזה פינה והולך לישון). לאורך כל התיכון היו לי בעיות שינה שהרסו לי עוד יותר את הלימודים, ובכלל - כל מיני כאבים בגוף. אני זוכר שפעם אחת כאבי הבטן היו כל כך חזקים שאישפזו אותי, ורק אחרי צום של 24 שעות כאב הבטן נרגע. האחות אישרה לי לרדת ולאכול פיצה מהפיצרייה שיש בביה''ח, ואז... ישר שלשול חריף ודקירות חזקות בבטן.
סה''כ 18 שנה של בעיות קשב וריכוז, כאבי בטן, אף סתום תמידית, כאבי בטן, דלקות חוזרות, עייפות כרונית. רוב הבגרויות שלי על הפנים, חוץ מהמקצועות המדעיים, בהם הייתי טוב יחסית. אם אני מסתכל אחורה - סיוט.
לפני הצבא החלטתי להתאמן חזק בכדי להגיע לקרבי. עבדץי רוב היום ובערב התאמנתי לקראת הגיוס, רץ, מתאמן בקונג פו, מרים כבד, פעיל ספורטיבית כל היום, אבל עדיין, הרגשתי שמשהו ''דפוק''. ואז, אחרי כמעט שנה, כמה שבועות לפני הגיוס לגולני: תאונת אופנוע. אחריה נאצלתי לשבת בבית תקופה ארוכה, ולאט לאט חקרתי והגעתי לבלוג של ''מר קדמוני'' הלא הוא דעאל.
אני די קיצוני בשינויים שאני עושה, אז תוך יום אחד החלטתי ועברתי לפליאו - לא לחם, לא סוכר, לא שמנים צמחיים. מה גם שתמיד אהבתי לאכול בשר. בתור ילד הייתי אוהב לאכול מוח, כבד, סרדינים, לשון ואפילו אשכים. גם אהבתי לבשל.
מצאתי את עצמי קורא בבלוג, מחפש בבלוגים אחרים, מרגיש ששורף לי מבתוך שאני לא יכול להתאמן אבל מפצה על כך עם האוכל. ופתאום, השינה מתחילה להיות שינה, אני כבר לא עייף, מצליח לקרוא ספר מבלי לעקוב אחרי נמלים, מצליח לנשום מהאף, הנפיחות בבטן יורדת, פתאום היציאות תקינות, אין כאבי בטן, מתחילים לראות קוביות, וורידים בכתפיים. הרגשתי שאני על הגל, שאני מתחיל לחיות!
ואז... הגיוס. לא אפרט את כל התהליך אבל נלחמתי עם הצבא כדי להגיע לתפקיד איכותי למרות הפציעה, והגעתי לשם.
הטירונות - חודש שלם שלבושים במדי א' בלויים, ישנים באוהלים וחוטפים קצת צעקות מאנשים הזויים, בקטנה, אבל העניין שלי עם האוכל היה הדבר הרציני באמת. הייתי מוצא את עצמי אוכל 30 ביצים ביום! מלא ירקות, בשר אם היה, בטטות, מלא גבינות סקי וקוטג' (ידעתי שאני רגיש לחלב אבל לא הייתה לי ברירה), וכמובן אגוזים, סרדינים וטונה שהבאתי מהבית. לאחר מכן שובצתי בתפקיד. איך נשמע לכם לסגור 28 יום בחור? מה גם שכל פעם החור הזה השתנה...
הצטיידתי כל פעם ביותר מ3 ק''ג חמאה, שמנת חמוצה, טונות - פיתחתי בכל מקום שהייתי בו קשרים עם הטבח, הצלחתי להשיג כל יום ביצים,ירקות וכו'. כמובן שהיו ימים שלא היה לי מה לאכול ונאלצתי לאכול נקנקיות, דבר שגרם לי לליחה מרובה בגלל הסויה שיש בהן. אם אכלתי שניצל מעובד,לא יכלתי לזוז מהמיטה יומיים.
אבל בסה''כ, בדיקות הדם שלי היו מעולות, עם יחס מעולה בין כולסטרול טוב לשומנים בדם.
HDL 78
LDL 131
tri-g 43
אחרי שנה וחצי בערך התחיל להימאס עלי כל הקטע ופניתי לרופא גסטרו. לדברי הרופא, רק אם אוכל 3 חודשים גלוטן יוכלו לראות אם יש לי צליאק או לא. אז אכלתי כמה חודשים גלוטן. תקופה נוראית. אין יום שלא הייתי 10 פעמים בשירותים, הקאות, אנמיה, חולשה. ירדתי למשקל של 54 ק''ג על 1.74 ס''מ!! לפני האכילת גלוטן הייתי על משקל 65 ק''ג. בסופו של דבר, לאחר בדיקה גנטית, התברר שאני נושא לא חולה צליאק, אלא שיש לי רגישות לגלוטן. סביר להניח שיש את זה היום להמון אנשים אחרים.
כיום אני מתנסה באפס פחמימות. אוכל פעם ב 24 שעות, ארוחה אחת ביום שכוללת 80% שומן, בשר, דגי פרא שמנים ואני שוקל 67 ק''ג! על אחוז שומני אפסי, קוביות בבטן וורידים על החזה והכתפיים.
התזונה בעצם עזרה לי לעלות במשקל מסת שריר נקיה ולהיפטר מהמון בעיות שבעצם הרסו לי את הילדות.
התזונה הקדמונית הצילה לי את החיים.
*************************************************
וכמובן אתם מוזמנים להגיב ולשתף, לכתוב עוד סיפורי הצלחה גם בפורום שלנו (forum.kadmoni.com)
*******************************************************************************
מאז שאני זוכר את עצמי היו לי תמיד כאבי בטן.
מעולם לא הייתי מצליח להתרכז בלימודים ותמיד הייתי נרדם (כבר בגן! כן כן, אמא שלי אמרה לי שכל יום אחרי הסנדוויץ' הייתי נזרק באיזה פינה והולך לישון). לאורך כל התיכון היו לי בעיות שינה שהרסו לי עוד יותר את הלימודים, ובכלל - כל מיני כאבים בגוף. אני זוכר שפעם אחת כאבי הבטן היו כל כך חזקים שאישפזו אותי, ורק אחרי צום של 24 שעות כאב הבטן נרגע. האחות אישרה לי לרדת ולאכול פיצה מהפיצרייה שיש בביה''ח, ואז... ישר שלשול חריף ודקירות חזקות בבטן.
סה''כ 18 שנה של בעיות קשב וריכוז, כאבי בטן, אף סתום תמידית, כאבי בטן, דלקות חוזרות, עייפות כרונית. רוב הבגרויות שלי על הפנים, חוץ מהמקצועות המדעיים, בהם הייתי טוב יחסית. אם אני מסתכל אחורה - סיוט.
לפני הצבא החלטתי להתאמן חזק בכדי להגיע לקרבי. עבדץי רוב היום ובערב התאמנתי לקראת הגיוס, רץ, מתאמן בקונג פו, מרים כבד, פעיל ספורטיבית כל היום, אבל עדיין, הרגשתי שמשהו ''דפוק''. ואז, אחרי כמעט שנה, כמה שבועות לפני הגיוס לגולני: תאונת אופנוע. אחריה נאצלתי לשבת בבית תקופה ארוכה, ולאט לאט חקרתי והגעתי לבלוג של ''מר קדמוני'' הלא הוא דעאל.
אני די קיצוני בשינויים שאני עושה, אז תוך יום אחד החלטתי ועברתי לפליאו - לא לחם, לא סוכר, לא שמנים צמחיים. מה גם שתמיד אהבתי לאכול בשר. בתור ילד הייתי אוהב לאכול מוח, כבד, סרדינים, לשון ואפילו אשכים. גם אהבתי לבשל.
מצאתי את עצמי קורא בבלוג, מחפש בבלוגים אחרים, מרגיש ששורף לי מבתוך שאני לא יכול להתאמן אבל מפצה על כך עם האוכל. ופתאום, השינה מתחילה להיות שינה, אני כבר לא עייף, מצליח לקרוא ספר מבלי לעקוב אחרי נמלים, מצליח לנשום מהאף, הנפיחות בבטן יורדת, פתאום היציאות תקינות, אין כאבי בטן, מתחילים לראות קוביות, וורידים בכתפיים. הרגשתי שאני על הגל, שאני מתחיל לחיות!
ואז... הגיוס. לא אפרט את כל התהליך אבל נלחמתי עם הצבא כדי להגיע לתפקיד איכותי למרות הפציעה, והגעתי לשם.
הטירונות - חודש שלם שלבושים במדי א' בלויים, ישנים באוהלים וחוטפים קצת צעקות מאנשים הזויים, בקטנה, אבל העניין שלי עם האוכל היה הדבר הרציני באמת. הייתי מוצא את עצמי אוכל 30 ביצים ביום! מלא ירקות, בשר אם היה, בטטות, מלא גבינות סקי וקוטג' (ידעתי שאני רגיש לחלב אבל לא הייתה לי ברירה), וכמובן אגוזים, סרדינים וטונה שהבאתי מהבית. לאחר מכן שובצתי בתפקיד. איך נשמע לכם לסגור 28 יום בחור? מה גם שכל פעם החור הזה השתנה...
הצטיידתי כל פעם ביותר מ3 ק''ג חמאה, שמנת חמוצה, טונות - פיתחתי בכל מקום שהייתי בו קשרים עם הטבח, הצלחתי להשיג כל יום ביצים,ירקות וכו'. כמובן שהיו ימים שלא היה לי מה לאכול ונאלצתי לאכול נקנקיות, דבר שגרם לי לליחה מרובה בגלל הסויה שיש בהן. אם אכלתי שניצל מעובד,לא יכלתי לזוז מהמיטה יומיים.
אבל בסה''כ, בדיקות הדם שלי היו מעולות, עם יחס מעולה בין כולסטרול טוב לשומנים בדם.
HDL 78
LDL 131
tri-g 43
אחרי שנה וחצי בערך התחיל להימאס עלי כל הקטע ופניתי לרופא גסטרו. לדברי הרופא, רק אם אוכל 3 חודשים גלוטן יוכלו לראות אם יש לי צליאק או לא. אז אכלתי כמה חודשים גלוטן. תקופה נוראית. אין יום שלא הייתי 10 פעמים בשירותים, הקאות, אנמיה, חולשה. ירדתי למשקל של 54 ק''ג על 1.74 ס''מ!! לפני האכילת גלוטן הייתי על משקל 65 ק''ג. בסופו של דבר, לאחר בדיקה גנטית, התברר שאני נושא לא חולה צליאק, אלא שיש לי רגישות לגלוטן. סביר להניח שיש את זה היום להמון אנשים אחרים.
כיום אני מתנסה באפס פחמימות. אוכל פעם ב 24 שעות, ארוחה אחת ביום שכוללת 80% שומן, בשר, דגי פרא שמנים ואני שוקל 67 ק''ג! על אחוז שומני אפסי, קוביות בבטן וורידים על החזה והכתפיים.
התזונה בעצם עזרה לי לעלות במשקל מסת שריר נקיה ולהיפטר מהמון בעיות שבעצם הרסו לי את הילדות.
התזונה הקדמונית הצילה לי את החיים.
*************************************************
וכמובן אתם מוזמנים להגיב ולשתף, לכתוב עוד סיפורי הצלחה גם בפורום שלנו (forum.kadmoni.com)
15 הערות קוראים:
יפה ומעורר השראה!
כל הכבוד, סיפור מעורר השראה!
קיצוניות זה לא הפיתרון, חביבי! רק מעודדת הפרעות אכילה.
לאנונימי שהגיב בשעה 17:52:
זו תגובה אוטומטית ומאוסה. כותב פה מישהו על הסבל שחווה בגלל תזונה מסוימת ואיך תזונה קדמונית שפרה לו את הבריאות ואת החיים בצורה משמעותית, ואז אתה כותב ש"קיצוניות זה לא הפתרון"...
עדיף שתפגין את בורותך במקום אחר.
התייחסתי לקטע שהוא מספר כי הוא אוכל 80 אחוז 80 בארוחות ואתה רוצה להגיד לי שלאכול ארוחה אחת ביום לא נשמע לך קיצוני קצת?
ממש לא.
אם זה עושה לו טוב, הוא בריא והוא מצליח לנהל את חייו בצורה הזו, אז זה מצוין.
אני לא יכול להזדהות בשמי הפרטי.
ואני אוכל ארוחה גדולה של בערך 5 אלף קלוריות בארוחה אחת,ביום שבת זה יכול להגיע להרבה יותר. כמה חתיכות שומן,אסאדו,קציצות שפונדרה,ביצים,שמאלץ הרינג.
ואני פשוט לא רעב,אני נמצא כיום על 0 פחמימה,אם יש לי בעיות אכילה אז זה לכיוון שבו אני אוכל כמויות עצומות.
אני פשוט מקשיב לגוף שלי ולא מנשנש בין הארוחות כי אני לא רואה צורך,פשוט הגוף לא דורש את זה.
איפה אפשר להשיג דגי פרא צפוניים בארץ מאיזורים בעולם שאינם מזוהמים?
אפשר רק להשיג דגים מלוחים/מעושנים,אפשר גם להשיג שומן סלמון מומלח קלות.
אצל האחים הדתיים ברחוב ישכון בשוק הכרמל,כל הדגים שלהם מיובאים מסקנדינביה,נורבגיה וכו'.
אך ורק דגי פרא,ולא דגי בריכות,השמאלץ הרינג נוטף שומן,כנ''ל הסלמון.
לא משתמשים בסוכר ולא במיונז,בחלק מהדגים המפולטים הם שמים שמן קנולה,אבל אלו רק דגים רזים,רוב הדגים נמצאים בשמן של עצמם.
אפשר לבקש מהם לשים ללא שמן,בכל מקרה אני קונה דג מלוח שלהם ואוכל אותו תוך יומיים.
יש לך טלפון של האחים הדתיים שהזכרת מרח' ישכון בשוק הכרמל? אני גר בירושלים ורציתי לברר קודם. לראשונה אני שומע שניתן לרכוש סלמון לא מבריכות. אתה בטוח שזה לא מברכיות בים? כי רוב הסלמונים שיש בשוק היום, הם מבריכות בתוך הים, ששם הסלמונים מקבלים מזון מלאכותי, וממילא איכותם יורדת מאוד. ומה שהברכות נמצאות בים זה רק מזיק, שיש לך גם כספית, ובלי התועלת של דג הניזון מאוכל טבעי.
הבחור במייל ממלא אחר שני דברים חשובים (לדעתי), פחממות ככל שמפחיתים זה לטובה, וצום של לפחות 16 שעות פעמיים שלוש בשבוע, הבחור למעשה צם מידי יום כמעט 24 שעות, כף להיות בריא.
אני גם בצבא אבל קצת קשה לי יותר לקיים פליאו..
הרבה פעמים מוגש אצלנו בבסיס שניצל מעובד עם פירורי לחם- ואין מה לעשות אני מגיע לארוחת צהריים אחרי צום בוקר ואני ממש רעב-אז לצערי אני אוכל.
מקווה שבעתיד אמצע פתרון...
בכל מקרה כל הכבוד על ההתמדה ישר כוח ורק בריאות
שלום דעאל. קראתי את הסוד הקדמוני והוא מקסים! מאוד הייתי רוצה להתחיל אבל
רציתי לדעת האם בתור אדם עם כליה אחת ( שעובדת נהדר ב"ה) תזונה קדמונית לא תפגע בתפקודי הכליות? ועוד שאלה: בספר כתבת לא להתייחס לכמות הפחמימות הזניחה של בירקות ולאכול ללא הגבלה . מצד שני כתבת להגביל לאזור ה100-150 גרם פחמימה. אני אחד שאוכל המון אבל המון ירקות ולבד יכול להגיע ל100-150 גרם פחמימה רק מירקות לא עמילנים ,עוד לפני שספרנו את האגזוים זרעים פקעות שורשים וכו.. האם עדיין לא לספור ירקות במצב כזה?
אביב.
בטוח ב100%.
דגי פרא,לא ברכות.
הדגים שלהם תלויים בעונה.
כל פעם הם מספרים לי איך הספק עושה להם קונצים בגלל שהם לא רוכשים ממנו כמויות.
ואיך כמות הסלמון מידלדלת מכיוון שהקרחונים נמסים,מפלס המים עולה,הסלמון יורדים עמוק יותר והלוותנים אוכלים אותם וזה בעצם מדלל את אוכלוסיית הסלמון.
זה הסלמון הכי טעים שטעמתי בחיי,הוא נוטף שומן כתום.
יש להם שמאלץ הרינג,פלמידה,איקרה מכבד דג וביצי דגים נטו! מעדן,ללא סוכר או שמן.
יש להם המון דגים עונתיים,עכשיו למשל קניתי המון שפרוטים מעושנים.
אתה יכול לדבר איתם והם יראו לך תעודות על מקורות הדגים,אין שום קשר בין הדגים המלוחים שמשווקים בחוץ לבין מה שהם מוכרים.
הנה כתבה עליהם:
http://cafe.mouse.co.il/post/772278/
תודה על המידע! הייתי שמח לדעת על דגים כאלה גם באיזור ירושלים או המרכז...
סרדינים בשימורים עם מי מלח טובים? מאיפה רובם מגיעים?
הוסף רשומת תגובה