אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

סיפור ההצלחה של אורטל אש!

לפני כמה שבועות קיבלתי מייל מאורטל, אם צעירה בת 35 מתל אביב, ובו תיאור המסע האישי שלה אל התזונה הקדמונית. ולא, לא תמיד התועלת היא דווקא ירידה במשקל. יש גם תועלות אחרות לגמרי!! וכך היא כותבת לי:
******************************************************************************
הי דעאל
אני מצרפת לך את החוויה שלי עד כה... תודה על הוצאת הספר הנפלא הזה!!!
אורטל.


אורטל ברגע קדמוני של נחת


איפה היינו
לפני שהתחלתי לאכול לפי התזונה הקדמונית, הייתי חסרת אנרגיות (דבר שסתר לגמרי את האישיות החיובית והאנרגטית שלי)... הייתי מתחילה את היום עם אנרגיה טובה (אחרי שהתגברתי על היקיצה הכבדה) אך היא לא החזיקה הרבה זמן והייתי מוצאת את עצמי "מנקרת" כבר בשעה שתיים בצהריים, משתוקקת לקפה ש"יציל" אותי, שיתניע אותי וימלא לי את המצברים. זה עבד בדיוק לשעה... אחר כך קצב החיים הכתיבו לי את היום ו"התניעו" אותי. חשבתי שאני צריכה יותר שעות שינה (ישנתי 6 שעות) אז הוספתי שעת שינה.
לא עבד!! עדיין קמתי עייפה ובשתיים בצהריים הייתי זקוקה לקפה.
אני בחורה רזה (מאלו המעצבנות שתמיד "שוכחות" לאכול...) וחשבתי שאולי בגלל זה אני חסרת אנרגיה. אז החלטתי לקחת נשנושים בתיק כדי שלא יהיה מצב בו עברו יותר משעתיים- שלוש בלי שאכניס משהו לפה. הנשנושים שבחרתי לקחת איתי היו חפיסת שוקולד (לא מריר ובטח שלא 85% קקאו), גרנולה (עם דבש, סוכר חום ועוד כמה חומרים שמדביקים את הכל יחד ודואגים לחיי מדף ארוכים) ועוד כאלו בסגנון.
קצת התאוששתי. אבל רמת האנרגיה שלי לא סיפקה אותי ומנעה ממני לעשות הרבה דברים במהלך היום. לא היה לי כוח לכלום וכל דבר היה קשה. הייתי מקנאה באמהות שאחרי יום עבודה מפרך היו מתייצבות בחוגים ובגינת המשחקים ועוד ממשיכות את הערב שלהן אחרי שהילדים הולכים לישון. אמנם הייתי לוקחת את הילדים לגינות, חוגים, חברים וכו.. באהבה ובכיף גדול אך אחרי שהילדים היו הולכים לישון, הייתי מתרסקת מול הטלויזיה, לא מסוגלת לעשות שום דבר אחר.
כאשר סוף סוף היה לי זמן לעצמי ולבן זוגי, הוא היה מתבזבז בצפייה ובבהייה מול מסך מרצד שמכתיב לי את הערב. (לפעמים זה נחמד אבל כשזה מתוך בחירה ולא בלית ברירה).

אז איך הכרנו?
ההיכרות שלי עם התזונה הקדמונית החלה שבוע אחרי פסח. אחרי המצות (מחיטה מלאה - בכל זאת חשוב לשמור על הבריאות) והקינוחים עתירי הסוכר (בחג מותר לחרוג).... ופרץ האנרגיה הזמנית למדיי שכל אלה מספקים לנו לפני שהם מפילים אותנו על הפרצוף ודורשים מאיתנו "לנוח" כדי שנוכל לצרוך אותם שוב כמה שעות אחר כך.
מפגש ההכרות שלי עם התזונה הקדמונית הייתה דרך הספר "הסוד הקדמוני" ש"נפל" לחיקי. חבר שבא לבקר, שכח אותו אצלי ואני התאפקתי כחודש ימים שלא לקרוא בו (בכל זאת, הוא לא שלי). אחרי שהבנתי שהחבר לא ממהר לבוא ולקחת את האוצר הזה (הוא כבר סיים לקרוא בו), הרגשתי שהמתנה הזו מיועדת לי. אני, תלמידה חרוצה וקשובה, מיד התחלתי ליישם.
סידרתי ארונות מטבח, קניתי מצרכים חדשים מתוך רשימת הקניות שבספר, עיינתי במתכונים והכנתי תפריט.
הקושי הראשוני בו נתקלתי היה החיפוש אחר הדברים שאכלתי שאינם מכילים קמח או סוכר. לא היו הרבה מאכלים כאלו. הייתי כל הזמן רעבה. בשבועיים הראשונים חטפתי מגרנות שגרמו לי להעריך את החושך ולתעב את הכוכבים...מרוב כאבים! בנוסף, יצאו לי פצעונים מכל מיני מקומות בגוף שהזכירו לי את נשכחות גיל ההתבגרות...
 ואז הבנתי, הגוף שלי בגמילה!
אני הייתי בגמילה מסוכר, מקמח ומכל החומרים המשמרים ששמרו אותי מכורה, עייפה וכואבת.
אחרי שבועיים בערך, קמתי בבוקר ולראשונה (מאז שאני זוכרת את עצמי) לא הייתי עייפה. לא סבלתי. לא חשקתי מתוק ולא לחם. אבל... וזה "אבל" ענקי!!  הייתי רעבה. כל הזמן. קראתי את התפריטים, את המתכונים ואת רשימת הקניות. הבנתי מה צריך לעשות אבל  לא הצלחתי ליישם. אני לא ממליצה לאף אחד להשאר רעב משום שאז מתחיל החיפוש הנואש אחר הנשנושים הזמינים והלא בריאים. כל הבייגלה למינהם (חיטה מלאה כמובן) והפסטות (8 דקות הכנה)....
חזרתי לקרוא בספר.
אני חייבת לציין שהזדעזעתי מכמה מהמאכלים שדעאל ציין. לא ידעתי מה לעשות, והייתי צריכה לגבש תוכנית. תוכנית מפורטת ומדוייקת כדי לא ללכת שוב לאיבוד. ממש מפת התמצאות בתזונה הקדמונית. החלטתי להתמקד במאכלים שאני מוכנה לנסות ובאלו שאני אוהבת וכבר אוכלת. זה לא היה קל ולקח לי המון זמן אבל לבסוף גיבשתי תפריט משלי.
עכשיו הייתי מוכנה לחיות ע"פ בתזונה הקדמונית עם מינימום של סבל ומקסימום של עשייה.
כל דבר הצריך הכנה (כמעט שום מאכל שם אינו אינסטנט). ההסתגלות הייתה בעיצומה.
התחלתי בלסמן את כל המצרכים שיש לי בבית שאפשר להכין איתם אוכל מתוך המתכונים שבספר. הכנתי (שוב) רשימת קניות, הפעם גמישה יותר... החלטתי לנסות ולהתנסות. הכנתי כמויות יותר גדולות והקפאתי (לכל הפעמים האלו שאתה חוזר הבייתה רעב ויש לך שתי אופציות, אחת לנשנוש כאילו אין מחר  והשניה היא להתחיל להכין אוכל... ממממ מעניין במה בד"כ בוחרים?!). הדבר שהכי השתלם לי היה הכנת "נשנושים" בריאים (אני לא יכולה לספור כמה פעמים "כדורי האנרגיה" של דעאל הצילו אותי מלאכול שטויות).

מבחן התוצאה הפרטי שלי
מבחן התוצאה עבורי בא לידיי ביטויי בראש ובראשונה ברמת האנרגיה היומיומית. היום, סה"כ כמה חודשים מאז התזונה הקדמונית, יש לי הרבה יותר אנרגיה. בהתחלה הייתי ממש על טורבו. היום התאזנתי. אני קמה יותר בקלות (בתנאי שישנתי 6- 7 שעות), משבר העייפות של שתיים בצהריים הוחלף במשחקי שטיח עם ילדיי האהובים והמרוצים במיוחד. כשכבר יש לי משבר עייפות אני זקוקה לרבע שעה מנוחה כדי להתגבר. ההתנהלות הרבה יותר פשוטה כשלא עייפים כל הזמן.
בערב אחרי שהילדים הולכים לישון ויש לי זמן לעצמי, אני עושה דברים בשביל הנפש. אני קוראת ספר טוב, התחלתי ללמוד לנגן בגיטרה (חלום שהתחלתי בגיל 16 והפסקתי אחרי 3 חודשים - לא ברור למה), אני כותבת (יצירתיות זה הצד החזק והמחזק שלי), מתכננת את היום שלי למחר, מסדרת את הבית (תיחזוק הבית השתפר פלאים... יש לי כוח לעשות כלים ולסדר את הסלון לפני השינה). איכות חיי השתפרה וממשיכה להשתפר.
גם עור הפנים שלי התנקה. יש לי פנים שומניות. תמיד היו לי פצעון או יותר איפשהו בפנים (בד"כ במרכז שכולם יוכלו להתרשם...) מאז שאני חיה את התזונה הקדמונית, עור הפנים שלי נהיה חלק. שמנוני אבל חלק. אם יוצא בכל זאת איזה פצעון, הוא קטן ונעלם אחרי יום יומיים ולא עובר לגור אצלי שבועיים כמו שבעבר...

ומה עם המשפוחה 
את שאר בני ביתי (ומשפחתי המורחבת) חשפתי קלות לתזונה הזו. הם רואים את התוצאות עלי וכבר ישנה התעניינות גדולה. כל אחד בזמן שלו יעשה מה שהוא יכול. אני אמא לשני בנים צעירים (בני 4 וחצי ו8). הורדתי להם בכמויות הסוכר והקמחים ובשום פנים ואופן לא מכריחה אותם לאכול כמוני.(כבר לפני התזונה הקדמונית אכלנו בריא). הדרך הנכונה להקנות לילדים כל שינוי היא  הדרגתיות. כל פעם אני חושפת אותם לעוד דברים בריאים ומורידה להם בכמות את הסוכרים והקמחים.
גיליתי שהילדים רוב הזמן לא יחפשו לנשנש ולא יחשקו מתוק אם נגיש להם (מבלי שביקשו) ירקות ופירות ל"נישנוש".
זה עובד!!!

מילות סיכום
אני עדיין בהתחלה, קורה לי שאני לא מתכננת נכון את הארוחות שלי ואז או שכואב לי הראש כי לא אכלתי מספיק או שאני אוכלת איזה שטות. אבל זה קורה לעיתים יותר ויותר רחוקות. עוד לא התחלתי עם תוכנית האימונים שדעאל כתב עליה בספר. אני לא רוצה להעמיס על עצמי. כשאהיה מוכנה, אגיע גם לזה. חשוב מצד אחד להתחייב לאורח החיים הזה מתוך רצון לקבל איכות חיים טובה והבנה שזה לטובתינו ומצד שני חשוב לעשות את השינוי הזה בהדרגיות כדי למנוע התייאשות. עם תכנון נכון אפשר לחיות ע"פ התזונה הקדמונית בשלום, אבל תסלחו לעצמכם אם "חטאתם" בחגים, ימי הולדת, מסעדות או סתם ביום של "בא לי". אני לא בעד פנאטיות.  פרגנו לעצמכם על ההצלחות בשינוי הזה ולא על פיקשושים. לימדו איך לא לחזור על ה"נפילות" על ידי הגעה לתובנות למה "נפלנו" . להסיק מסקנות, ליישם בפעם הבא ולהמשיך קדימה.
התזונה הקדמונית מוכיחה את עצמה (במקרה שלי) ולכן החלטתי לחיות על פיה.
מאחלת בהצלחה לכל האנשים שהחליטו לחיות חיים איכותיים.
אל תתיאשו - תתייעלו!!
כל אחד בדרך שלו.
באהבה גדולה וחיזוק מתמיד

אורטל אש.
אז יאללה בי

By מר קדמוני with 7 comments

דברי פרידה מאיש אהבת האדם והארץ

ישנם רגעים בחיים הגורמים למציאות לחדול ממרוצתה ולעבור להילוך איטי לכמה רגעים, ממש כמו בסרט. אתה עשוי אז לחוש כמתבונן בעצמך ובמציאות מבחוץ, כמו לא היית אתה.
רגע כזה עבר עלי בסוף השבוע האחרון, בעת שביום שישי הובא יובל פלג למנוחות.
שמעתי, וקפאתי באימה.
שמעתי, ולא יכלתי שלא לנסות להבין מדוע הידיעה הזו משתקת אותי.

למי שלא הכיר אספר כי יובל הוא ארכיאולוג ותיק, בן 46, אב לארבעה, מג"ד וסמח"ט במילואים. מלח הארץ במובן הכי טוב של המילה. הוא נהרג בהתמוטטות מערה שנתגלתה בשומרון, ביום חמישי האחרון, במסגרת תפקידו המקצועי. מוות אכזרי, מפתיע, מיותר, מטלטל.
את יובל אני מכיר כבר קרוב לעשרים שנה. מילואים. יובל הוא טנקיסט בנשמתו ומפקד טבעי, וכך יצא לנו להפגש כמה וכמה פעמים בכל שנה, בנסיבות כמו תרגול שגרתי, בעיתות חירום וצוי 8, וגם באירועים חברתיים - האחרון רק לפני שבועיים. על האש בחצר. תמיד מחייך, איש בריא בשר, עם חיוך נצחי וכף יד גדולה שטופחת על השכם בלבביות.
אבל יובל לא היה רק איש של מדים אלא בעיקר איש שטח ומדבר, איש עשייה ואדמה. פניו מחייכות תמיד, עורו צרוב שמש ועיניו מאירות. כמו היה תמונה של כל מה שנפלא וטוב בארץ שלנו.
לפני חמש או שש שנים הוא לקח אותי ליום סיור פרטי בפינות הנסתרות של בקעת הירדן. אל מערות ההתבודדות של הנזירים במצוק נחל יריחו, אל בריכות המים הרומיות שליד עינות פצאל, וגם אל תוככי שדה בצל ירוק, שם גרף מעט אדמה ברגלו והראה לי רצפסיפס ביזנטית נפלאה ש"בינתיים אנו משאירים אותה ככה, נסתרת". בין לבין הוא הסביר לי למה הסיפור המקובל של מערות קומראן הוא שונה לגמרי מהתיאוריה שלו, ועל מפעלי המים העתיקים של איזור ים המלח.
לפני שנה נפגשנו ודבר ראשון אמר "אתה חייב לראות את השיפוץ שעשינו בעין מבוע" ובאמצע קפ"ק ארוך ומשעמם הוא לחש לי "יאללה, בא כבר לראות את הפסיפסים המדהימים שאנו מציגים עכשיו ב"שומרוני הטוב", בצומת אדומים, ודיר באלאק אם אתה לא מתקשר אלי לפני שתגיע, שניתן לך הדרכה VIP". אמר ושיניו מחייכות לבן מבעד לשיזוף העמוק של המדבר.

לאחר ההלוויה אמר לי חבר קרוב, שגם הוא, כמו יובל, מג"ד שריון במילואים, שהמוות של יובל מזעזע אותנו כי יובל הוא הבבואה של עצמנו. אנו מסתכלים עליו ורואים אותנו.
אנו בגיל דומה,
גרים בישוב קהילתי,
ילדינו בגילאים קרובים,
אנשי מילואים כבר שנים ארוכות,
תורמים למדינה,
אוהבים לטייל,
מבקשי שלום,
אוהבים חברים,
מחוברים לאדמה,
אוהבים לצחוק,
רוצים לחיות ולשגשג.

אבל למציאות יש תוכניות אחרות: איננו שולטים בגורלנו, ואיש לא יודע עיתותיו, והחיים הם שבריריים ותלויים על חוט השערה. המוות של יובל הוא טרגדיה אישית ונוראה למשפחתו, ודברי חייו יכולים וצריכים להדהד אל כולנו:
לחיות, להנות, לטייל, לתרום, לעשות, לחקור, לחייך. 
לימדת אותי הרבה ידידי יובל.
נוח בשלום.

By מר קדמוני with 2 comments

תשעה טיפים לאנשים רזים וקדמונים (ולאנשים שמבקשים להוסיף משקל)

(גברים שימו לב, לא בטוח שנשים הן בכלל בעניין של עוד שרירים)

השבוע קיבלתי שני מיילים שונים, משתי קוראות שונות, בהפרש זמן מקרי של רבע שעה בלבד. רצה הגורל ושתיהן שוקלות בדיוק 52 ק"ג (בלבד) ושתיהן מוטרדות מהאפשרות שהן עלולות לאבד עוד ממשקלן בתזונה קדמונית. אז הן שואלות, ובצדק: מה לעשות?
יש גם אחרים, שאינם כה רזים ושבכל זאת מבקשים לשמור על משקל ולא לאבד משקל, ואולי להוסיף אפילו כמה גרמים או קילוגרמים. איש איש ומטרותיו; אישה אישה ורצונותיה שלה. אז הנהצרור עצות לשמירה ואפילו להוספה של משקל:
  • סדר בארוחות - אחת התופעות הנפוצות במעבר לתזונה קדמונית הוא הפחתה של תחושת הרעב. הגוף מגלה יציבות חדשה ואנרגיה מתמשכת ולכן רבים פשוט אוכלים פחות או "שוכחים" לאכול. זה מצוין עבור רוב האוכלוסיה, כי רוב האנשים נמצאים בעודף משקל, אבל זה לא מוצלח במיוחד לאנשים שמראש היו במשקל נמוך או שהתיאבון שלהם מעלם לא היה בשמיים. אז להבדיל מההמלצה הגורפת "איכלו רק מתי שאתם רעבים", עבור אנשים שרוצים להוסיף משקל חשוב דווקא להקפיד על זמני ארוחות. אל תדלגו על ארוחות ואל תעגלו פינות. תאכלו. שימו לכם תזכורת בטלפון אפילו. תאכלו.
  • כמות האוכל - זה נשמע טריוואלי אבל החיים מורכבים מאוסף של הצלחות קטנטנות, ולכן חשוב להתארגן מראש שהארוחות יהיו גדולות, מזינות ומשביעות. ארוחות אמיתיות. אם את או אתה מבקשים להוסיף משקל ועדיין רק שותים קפה חפיף בבוקר ורצים לדרככם, זה עלול להיות הרבה יותר קשה לעומת אכילה מסודרת, כזו שמפנים עבורה מספיק זמן בסדר היום, מבשלים ונערכים לקראתה. תאכלו טוב. ממש טוב.  
  • שמן - אתם כבר התיישבתם לאכול, אז נא לדאוג שתקבלו מהארוחה כמה שיותר קלוריות. רמז: בשומן יש יותר קלוריות לנפח מכל מזון אחר. אז תפנקו את הסלט עם הרבה שמן, תוסיפו רוטב, תבחרו את החלקים השמנים, תאכלו חטיפים שמנים כמו אגוזים או קוקוס, ובכלל, תהנו מהחיים (זה נכון בכל משקל, דרך אגב). אולי תתחילו לשתות גם את הקפה עם שמנת במקום חלב (או גם עם כפית חמאה, זה נכנס חזק לאופנה ומכונה bulletproof coffee). מה שתבחרו, תאכלו.
  • פחמימות בטוחות - אחת הסיבות המרכזיות לאיבוד משקל ללא מאמץ במעבר לתזונה קדמונית הוא הירידה בכמות האינסולין בדם. בשפטות נאמר שרמה נמוכה של אינסולין מאותתת לגוף שאין פחמימות במזון ולכן יש לנצל אנרגיה משומן, ולהיפך: רמה גבוהה מעודדת שמירת שומן. לכן, דרך יעילה ביותר לשמירה על משקל בתזונה קדמונית היא לשמור על רמת פחמימות גבוהה, יחסית, בתזונה, אך עדיין שמקורות הפחמימות יהיו טובים ולא מזיקים. כלומר ללא דגנים וסוכר כלל, אך עם שימוש באורז, תפוחי אדמה, בטטות, בננות וכדומה. חשוב לזכור שבכל מקרה איננו רוצים רמות גבוהות של אינסולין בדם כל הזמן (העלול להביא למצב טרום סוכרתי), לכן אני ממליץ עדיין לאכול רק שלוש ארוחות ולא כל שלוש שעות, וכן להבטיח שהתוספת הפחמימתית תבוא ממצרכים מעוטי פרוקטוז (נא לא להשתגע עם פירות). 
  • צמצמו את הירקות. say what??? כן. סלט של מלפפונים, פלפלים, עגבניות ובצל הוא כיף לאכילה אבל למי שסובל מחוסר רעב, הירקות, במיוחד הקשים, תופסים הרבה נפח בקיבה, עשירים בסיבים המעודדים את תחושת השובע ובעיקר, נותנים מעט מאוד קלוריות יחסית לנפח ולמשקל. אז תאכלו פחות מהם ויותר מזונות עשירים - הן קלורית והן איכותית. למשל כבד בקר ידידינו, אבוקדו, ציר עצמות, דגים שמנים כמו סלמון והרינג, נתחים שמנים כמו שפונדרה וכדומה. אוכל אמיתי.
  • לרמות קצת את הגוף - תחושת השובע והרעב מורכבת מגורמים שונים והורמונים רבים (גרלין, לפטין, אינסולין), וגם מתחושות פיסיות למשל כמו עומס על שריר הקיבה כשזו מלאה. ההורמונים האחראיים על תחושת השובע מושפעים גם הדדית אלו מאלו (למשל רמות אינסולין נמוכות מדכאות את תחושת הרעב), לכן התמונה היא מורכבת והלוואי שהיתה פשוטה. אבל אם אנו מתחיליםפ את המסע במשקל נמוך מאוד או שאנו מאוד רוצים להעלות משקל דרמטית - זה קשה. בדיוק כמו שאיבוד משקל אינו תהליך פשוט והגוף מתנגד לשינוי, כך גם בעליית משקל. או אז עשוי להיות צורך להאכיל את הגוף יותר ממה שמאותתת לנו תחושת הרעב הטבעית. וכך נעשה:
    • נצרוך קלוריות גם בשתיה. הפעולה המכנית של לעיסה ופירוק מזון, יוצרת תחושת שובע. אבל אם אנו מקבלים את הקלוריות בצורה של משקה, אנו יכולים לצרוך הרבה יותר לפני שהגוף "נזכר" שהוא בעצם כבר שבע. כל מפתח גוף ידע לומר לכם שהבלנדר הוא ידידו הטוב ביותר. באופן זה אפשר להכניס לבלנדר בננה ושמנת או אבוקדו, ביצה ושמנת מתוקה, או כל שילוב שעולה על דעתכם ושאתם מספיק אמיצים לנסות. יכול להיות טעים. כמובן כמובן שקלוריות נוזליות איכותיות וטעימות ומלאות ויטמינים תקבלו ממרק בשר שהוכן עם עצמות. שמן, טעים, ואפשר לצרוך ממנו הרבה בלי להתאמץ.
    • אלטרנטיבה פחות קיצונית היא מאכלים רכים מאוד. למשל פירה בטטה או תפוחי אדמה, להם תוסיפו שפע חמאה או חלב או גם וגם. כמו שאולי אתם זוכרים מה"סבתה בישלה דייסה", זה יכול להיות מדגדג אבל בטח שטעים ומזין. 
    • נשלב מזונות שהם גם מלוחים וגם שמנים. המוח שלנו מחווט לטעמים שנדירים בטבע. אם תציצו בתעשיית המזון המהיר והתעשייתי תגלו כמה קסמים שגורמים לילדים שלנו לא להפסיק לאכול את החטיפים הבאים בשקית: מליחות, חמיצות, שומניות ומתיקות. למשל חטיף צ'יפס. הוא עמילני, שומני מאוד, מלוח מאוד ועם קמצוץ חמיצות. לצערנו זה עובד יותר מדי טוב ואנחנו מקבלים אומה של מכורים. למבקשים שימור משקל אפשר לנצל את הפיסיולוגיה הזו לטובתנו: שימו יותר תיבול מלוח ויותר שומן באוכל שלכם. תנו נגיעה קלה של מתיקות או חמיצות ובכלל הרצון לאכול עוד ועוד יגבר. ספיציפית חישבו על אגוזים קלויים ומלוחים לעומת אגוזים לא קלויים - ממי תכרסמו יותר? נכון. 
עד כאן כמה מהטיפים שלי
עכשיו ספרו לנו אתם בתגובות מה עבד עבורכם הכי טוב!
והי, רגישו חופשי לשתף ולהוסיף!!
בריאות
דעאל 

By מר קדמוני with 13 comments

ארוחת מלכים לארבעה אנשים בארבעים וחמישה שקלים


מי רעב, מי?

יש המתלוננים על יוקר המחיה בארץ בכלל, ועל יוקר החיים בתזונה קדמונית, בפרט.
ואכן, לא הכל זול, וודאי שאיננו מלקקים דבש (תרתי משמע), אבל אפשר וכדאי להכין ארוחות סוף הדרך, מזינות להפליא, טעימות פחד וקדמוניות לעילא, גם מבלי לפשוט את הרגל. ולהוכחה, הנה מה שהכנתי היום בצהרים.
נתחיל במצרכים ובעלויות:

  • חצי כרוב לבן (קילו) - 2 ש"ח אצל רמי לוי שלשום
  • קילו בשר לב טחון - 15 ש"ח
  • חצי קילו כבד בקר - 14 ש"ח
  • חצי חבילת פטריות - 4.5 ש"ח
  • כוס יין אדום - 4 ש"ח
  • שני בצלים - 1 ש"ח
  • שני גזרים - 1 ש"ח
  • חצי פלפל ירוק חריף - 0.5 ש"ח
  • תבלינים ושמן - 3 ש"ח 

סה"כ - 45 שקלים. 

ועכשיו, לעבודה. ת'כלס הכל קל קל קל.  אה, ומתקבלות לפחות 4 מנות ככה שגם הילדים לא יצאו רעבים.

  • כרוב בתנור - הכי פשוט, הכי טעים, הכי קל. פורסים את הכרוב. מערבבים בתבנית עם שמן זית, מלח גס, פלפל שחור וקצת קארי. מכניסים לתנור חם 180 מעלות לרבע שעה. מערבבים ונותנים עוד 5 דקות. שמים עין שלא ישרף אלא רק יחרך. תענוג.
  • "בולונז" לב - מטגנים בצל קצוץ בשמן קוקוס. מוסיפים שני גזרים קצוצים. חצי פלפל חריף ירוק קצוץ. מאדים. מוסיפים את הבשר הטחון. מתבלים בכמון, פפריקה, פלפל, קארי ומלח. טעים לאללה.
  • כבד בפטריות ויין - צולים את הכבד קצרות מעל אש (ענייני כשרות). פורסים. מטגנים בצל פרוס לרצועות במחבת. מוסיפים פטריות קצוצות. מוסיפים את הכבדים. צולים. מוסיפים כוס יין אדום. מצמצמים. מתבלים במלח ופלפל. מצקצקים בהנאה.


יותר זול, יותר בריא ויותר מזין מזה לא תמצאו. אלא אם כן יש לכם רעיונות אחרים?
בתאבון!

By מר קדמוני with 17 comments

עם הספר לא מפחד מסיפור ארוך

השבוע הוא שבוע הספר העברי ועוד מאז שהייתי ילד אני זוכר אותו כחגיגה גדולה.
ללכת בין דוכני הספרים האינסופיים, להרים כותרים שמעולם לא ראיתי ולחזור הביתה עם שקית ספרים שאתחיל לקרוא מיד באותו הערב.
קסם שכזה.
כנער, לא ידעתי מעולם מדוע אני אוהב את הספרים, ולמה זה תמיד מונחים למראשות מיטתי ארבעה ספרים לפחות. אהבתי לקרוא וזהו. אבל עם השנים והזמן התחדדה בעיני התובנה כי הספר, הקריאה בסיפור, יכולה לחבר אותנו למשהו הרבה יותר קדום וראשוני במוח האנושי: היכולת להתפעל מהעברת אינפורמציה מושלמת, רהוטה, מדויקת ומעשירה, להלך בין טיפות הקסם שהשאיר אחריו המחבר. לראות את המראות דרך עיניים אחרות. להיות אני ולא אני בו בזמן.
כי המוח האנושי הקדמון שלנו מחווט לקליטת וספיגת סיפורים.
לפני עשרים שנה כמעט עבדתי כאיש פיתוח הדרכה בתעשייה האווירית. גיליתי אז שאני יכול לעשות מה שכל המדריכים האחרים עושים -  להציג לאנשים את כל האינפורמציה כתובה על שקף (פעם היו שקפים של ממש, מפלסטיק שקוף שכזה) - אבל ראיתי גם שמאומה לא יכנס לקודקודם בדרך זו. רצף המילים והכתב הופך לזמזום ולרעש ואיש אינו יכול להתרכז ולהבין. אבל אם תנסה לספר לכיתה סיפור, גם אם זה על החומר הכי משעמם בעולם, תמיד תוכל דרכו להעביר את אותה האינפורמציה ממש - ומובטח לך קשב מלא וכי הלומדים אכן ילמדו.
זה פשוט חזק מאיתנו: אם יש סיפור, אנחנו רוצים לשמוע אותו.

התבוננות בציורי האדם הקדמון במערות הקדמונים באירופה מראה את אותו העניין ממש. יש שם סיפור. הנה הדרמה. הם כמו אומרים לנו מהקיר: היינו שם, ואז הלכנו הלאה, ורדפנו אחר האריה, וברחנו מפני הדוב, וצדנו צבי, וחזרנו למערה וחוזר חלילה. לא תמצאו ציורי קיר עם מספרים או תאריכים או רשומות מלאי. כל אלה התפתחו הרבה מאוחר יותר, ורק לטובת פקידי האוצר.
האדם הקדמון חזר מהציד ומהליקוט וסיפר את הסיפור שלו סביב המדורה ואז החליט להנציח אותו על הקיר כדי להעביר אותו הלאה, כדי לספר אותו שוב, רק בתמונות. והצד השני אכן הקשיב ושאב את הידע ולמד וזכר והנהן בהסכמה ובהערכה. ואז, בשלב מסוים, מישהו גילה שאפשר לרכז את הסיפורים לא רק על הקיר אלא גם בספר.
וכך נולדו לנו הספרים הקדמוניים שהפכו לנכסי צאן ברזל של האנושות. ספרי המיתולוגיה והעבר הרחוק. הסיפורים הגדולים של התנ"ך ושל האודיסאה ועל וולהאלה וכתבי האוגרית.
ומהם המשיכו והתפצלו ונולדו כל העת סיפורים חדשים ומיתולוגיות מקומיות, ואזוריות ולאומיות ומשפחתיות ומעשיות חסידים ואגדות אורבניות.
ומהם נולדו המחזות. תחילה ביוון, ואחר כך ברומא, ובאירופה ובאנגליה. ואז אצל שייקספיר וכל העולם הפך במה.
ומהם נולדו פנסי הקסם - הראינוע והקולנוע, וצ'פלין רקד את סיפורו של הנווד העני בסרטים אילמים וקרי גרנט סיפר לנו בשחור לבן על המערב הפרוע שאיש מאיתנו לא היה בו. וכולנו ישבו מרותקים בחשיכה ומחאנו כפים.
ומהם נולדו סדרות הטלויזיה. והנה עקבנו אחר ספוריהם של בובי יואינג ושל קפטן סטובינג ושל סטיב אוסטין ושל ג'ק באואר וטוני סופרנו. כי כולם סיפרו לנו סיפורים שרצינו לברוח איתם ואליהם.
ומהם נולדו סיפורונים שרצים ברשת. איך עשיתי ואיך שמעתי ומה ראיתי ומה ענו לי ואיך צהל שחרר אנשים בלי שום תקלה ועוד אגדות וסיפורים שנולדים ומתרבים וגוועים עוד לפני שמחברם התכוון לכך.
וכך, בכל דור ודור של סיפור, נוסף עוד נדבך סיפורי על הדור הקודם אבל דרך פלא אמצעי הסיפור הקודמים לא הוחלפו עם הדור החדש אלא המשיכו לחיות לצידו, וכך נותרו סיפורי המדורה בנוסף לציורים, והתמונות נותרו בנוסף לספרים, והספרים נותרו בנוסף ובמקביל לתיאטרון, והבמה נותרה פעילה במקביל לקולנוע, וזה המשיך ליצור סרטים במקביל לטלוויזיה וזו המשיכה להפיק סדרות גם במקביל לבום האינטרנטי.
וכעת כולם מחזרים אחרינו כדי שנקשיב רק להם ונשמע את הסיפור המיוחד והמרגש שרק הם רוצים לספר לנו.
ואת כל הסיפורים אנו רוצים לשמוע ולראות ולחוות.
אבל מה נעשה וצר עולמנו ושעתנו דוחקת?
נותר לנו רק לבחור את הסיפורים אליהם נתמסר ואיתם נרדם ועליהם נחלום בלילה. את הסיפורים שגורמים לנו להחסיר פעימה ולהתרגש ולהתמלא ולראות את העולם במבט רענן ואחר.
ואני, רק אני, מוצא את אלה היום כמעט ורק בין דפי הספרים. כן, יש גם מחזות מעולים, וסרטים נפלאים מדי פעם, ואפילו קורה ויש טלויזיה מצוינת, באנגליה, אבל את הסיפור שלפני השינה, אני מעדיף להקריא לעצמי מספר טוב.
כי מה לעשות, קשה לעשות כל ערב מדורה בחצר.

אז תלכו השבוע לשבוע הספר ותקנו לעצמכם שלושה ספרים שטרם קראתם, ושאתם מרגישים שהם יוכלו לספר לכם סיפורים שירתקו את הנפש ויעוררו את הלב.
אתם בעניין?

שבוע ספר עברי שמח.

By מר קדמוני with 3 comments

סיפור השראה ברזילאי (אולי לכבוד המונדיאל)

על נהרות ברזיל, שם ישבנו וגם נרטבנו

אחד הדברים שמשמחים אותי ביותר הוא לקבל מכתבים מקוראים שאיני מכיר, ובהם אני שומע על ההצלחה, התחושות, השינוי והתועלת שהם חוו במעבר לסגנון חיים קדמוני. לעתים נדירות יותר אני שומע על אנשים שמראש סגנון חייהם הוא "מחוץ לתלם" ודברים עליהם אנו מדברים כאן "מתלבשים בול" על תפיסת עולמם ונותנים לה חיזוק חיובי. אחד מהם הוא מתי, ישראלי שחי בברזיל, בסביבה קדמונית למדי, ושהגיע לארץ לביקור במהלכו נחשף, דרך מקרה, ל"סוד הקדמוני". הנה המייל הראשון שקיבלתי ממנו, שהשאיר אותי סקרן:

הי דעאל. הייתי חייב לשתף אותך ולהודות לך על הספר. למרות שקראתי רק 40 עמודים אני גאה להגיד שבינתיים לא חידשת לי כלום אך בהחלט חיזקת את הצורה בה אני חי את חיי. אני בביקור בארץ אבל חי בברזיל באמצע שום מקום, שם הרבה יותר קל ליישם את החיים הקדמונים (חשמל מינימלי, בלי טלוויזיה ובלי אינטרנט). אז תודה לך, אני נרגש לסיים את הספר ולעשות מה שטוב, מה שטבעי.
מתי

המשכנו להחליף מיילים, כי רציתי להבין את הסיפור של מתי. אז הנה שוב, במילותיו של מתי: 


לקח לי זמן אבל סוף סוף סיימתי את הספר. וואו! מדהים! קראתי כל פרק עם חיוך. הצלחת להעביר נושאים שבדרך כלל לא היית פוזל לכיוונם בצורה מעניינת וברורה. למדתי המון ובמיוחד הסכמתי איתך המון. הרגשתי שכל מה שכתוב היה אצלי חבוי בתת מודע ואתה שיחררת  את המידע.
אני אוהב להשתמש במילה 'טבעי'. ואני מעדיף לאכול ולעשות מה שמרגיש טבעי. עד עכשיו הייתי בדרך הנכונה פחות או יותר אבל רק לפי תחושות, עכשיו אני יודע לאן אני הולך.
לפני כשנה התחלתי לרוץ בצורה טבעית, הנעלי ריצה שלי התפרקו אחרי חודשיים בערך ונמאס לי להוציא כסף על חדשות ונמאס לי לאבד ציפורניים ברגליים. חתכתי את הסוליה , שייפתי אותה לגובה מינימלי שווה, נכנסתי ליוטיוב, ומצאתי דרך נוחה לקשור אותם בצורה של סנדלים (ראה תמונה) ואחרי ריצה אחת הרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון, הדבר הטבעי (יותר). ניסיתי למדוד את הFFV אבל למזלי יש לי רגליים מוזרות שאפילו לא נכנסות אליהם. אני חושב שהFFV הם טובות אבל לא הכי טבעיות, הבעיה באצבעות שבאופן טבעי הם צריכות להיות צמודות וכשאנחנו דורכים הם נפתחות קצת. עם הFFV האצבעות כל הזמן קצת קצת פתוחות מהרגיל.
אני חושב שמה שאתה עושה עם הספר, והבלוג ובכלל הדרך בה אתה סוחף ותיסחוף אנשים היא מדהימה. קשה ללמד כלב זקן טריקים חדשים. אבל יותר קשה ללמד אנשים עקשנים ושטופי מוח כמו רובנו. אבל אתה יכול ומצליח. תודה רבה.
אני טס היום לברזיל שם יהיה לי הרבה יותר קל ליישם את מה שלמדתי, הרחק מהחברה המערבית וקרוב לטבע. שם אני יכול להתנהג ממש כמו אדם קדמון ולהרגיש טוב עם עצמי. בלי הסחות דעת, בלי אינטרנט זמין, בלי טלוויזיה ועם כל הזמן שבעולם. שם אני מקווה לאכול דגים ומנג'יוקה (שורש מקומי מעולה) כמו האינדיאנים.
לגבי כושר, כשהזכרת את עידו פורטל, כמעט צחקתי מאושר כי הוא באמת השראה כבר הרבה זמן שאני 'עוקב' אחריו. אבל רציתי לשתף אותך בשיטת תנועה שאולי תאהב. בפורטוגזית קוראים לזה bamboo intergal , פירמידת במבוק שמבצעים עליה מגוון של תרגילים בסגנונות שונים. הבחור שהכיר לי את השיטה כיום הוא בן 50 פלוס והוא זז כמו קוף קטן, מטפס מתגלגל ומרים את עצמו בלי מאמץ , בחן ועם חיוך. לפני כמה שנים הוא היה עם בעיות גב חמורות, הוא לא יכל לצאת מהאוטו בלי לבכות.
הממציא של השיטה מציג אותה יותר מרק תנועה, אלא פילוסופיה ודרך חיים, שיעור אצלו יכול לגרום לא רק לגוף להזיע אלא  גם למוח! יש לי איזה חלום להביא את השיטה לארץ ביום מן הימים כשאלמד מספיק כדי ללמד. בניתי פירמידה אחת אומנם לא מבמבוק אבל מברזל. היא נשארה בקיבוץ צובה שם גדלתי, אם יוצא לך להיות באיזור, תשאל איפה שכונת הצעירים ותחפש על אחת המדשאות. הילדים נורא אוהבים אותה , המבוגרים מתביישים לנסות.

מקווה שלא גזלתי יותר מידי מזמנך, שוב, תודה רבה!  
אני אמשיך לעקוב אחריך בעולם הווירטואלי
מתי
הפירמידה

(מתי מימין)



מתי מדבר על שכלול התנועה הבסיסית והטבעית, על ריצה יחפה, על חיבור לטבע ולאדמה.
האם גם אתם מתחברים לדברים?
ספרו ושתפו והגיבו.
שבת שלום, וקרבה לטבע, דעאל

By מר קדמוני with 3 comments

שאלות שלכם (פרה משוגעת, כבש, תמרים, צום, צבא ועוד)

מאז שיצא הספר לאור אני מקבל מבול גדול מהרגיל של שאלות וקושיות שונות, ובשמחה אני עונה (מצטער שלפעמים לוקח לי קצת זמן אבל אני ממש משתדל לענות לכולללם). הנה לקט מהשבועות האחרונים. כרגיל, תרגישו חופשי לענות בעצמכם, להרחיב ולשתף, כי לעתים התשובות קצרות מדי...
יאללה לעסק
*************************************************************************

אני נמצא לקראת סיום קריאת הספר שלך ובתזמון מושלם עברתי לגור לבד בקיבוץ, כך ששינוי אורחות חיים זה משהו שבאופן טבעי יהיה לי קל מאוד לעשות עכשיו. בקריאת הספר שלך מה שהכי מדבר אליי הוא ההיגיון האבולוציוני שמאחורי התפישות. סוג של "איך לא חשבנו על זה קודם".
ועכשיו לעניין. בספר אתה מדבר הרבה על אכילת מאכלים דחוסים אנרגטית, עם דגש על חלקי פנים כמו לב כבד ומח, ועל כל התועלות שיש באכילתם. קיבלתי. עכשיו, אני ממוצא טריפוליטאי, ומאז שאני זוכר את עצמי אמרו לי להיזהר מאיברים פנימיים, פן אלקה במחלת קרויצפלד-יעקב, הנפוצה אצל גברים ממוצא כזה, ואפילו אבא של סבא או משהו כזה חלה בה. האם אתה מכיר סוגייה כזאת, או מישהו שאפשר לשאול אותו? ונאמר ובאמת עליי להימנע מאיברים פנימיים, על אילו תחליפים ראויים תוכל להמליץ כדי לקבל את כל הטוב שייגזל ממני? תודה רבה!

קרויצפלד יעקב היא מחלה נוונית של המוח והיא נדירה ביותר (כאחד למיליון). והיא אכן בשכיחות גבוהה יותר בקרב יהודים יוצאי לוב (פי 30 משאר האוכלוסיה). עדיין היא מאוד נדירה. הסיבות להתפרצותה אינן ברורות והקשר לאכילת אברים פנימיים רופף מאוד. ניתן להדבק בה לאחר אכילת מח או חוט שדרה של פרה נגועה (המחלה קיימת גם בבקר). מאידך, לא היו מקרים של בקר נגוע בארץ מעולם, וגם בעולם התופעה נדירה מאוד, וסיכויי ההדבקות שווים לכל האוכלוסייה, ללא קשר למוצא. השכיחות המוגברת כאמור אצל יוצאי לוב אינה קשורה כלל בצריכת מח בקר נגוע אלא למוטציה בחלבון בשם פריון - כך שבמוצא טריפוליטאי הסיכון הוא גנטי, כפי הנראה, ולא קשור לתזונה כלל. לידע כללי, בסיכון "גבוה" דומה להדבקות קיימים גם רופאי שיניים (!), מקבלי תרומות דם, קניבלים, ועוד כמה אוכלוסיות.
ואחרונה, אתה לא חייב לאכול מח. אפשר להסתפק בכבד ולב...
בריאות וטוב, דעאל

*********
נפגשנו במתחם ליזמות, מאז אני משתדל לבקר הרבה אצל הקצב ועוקב אחרי התחום, בקיצור מעניין לי. מעניין אותי לדעת מה עמדתך לגבי תמרים, לא מצאתי תשובה מוחלטת. תודה

אני שמח שמעניין לך... תמרים אפשר במידה. הם פרי, וככאלו עשירים בסוכר פירות, אבל תמר-שניים-שלושה ביום לא יהרגו אותך וינעימו את הזמן.

*********
לא ברור לי מה הסטטוס של בשר כבש עם הרבה שומן ביחס לבשר בקר ?

בשר כבש הוא מצוין וטעים ודומה מאוד לבשר בקר מבחינת ערכים תזונתיים.
היידה שרה, שנאכל איזו שווארמה כבש (אמיתית)?

*********
שמי אורטל ואני מיישמת את פליאו כשנה וחצי. אני יודעת שאתה מאמין בצום לסירוגין בייחוד אצל אנשים שנתקעו בירידה במשקל וזו המטרה שלהם.  נתקלתי לאחרונה במחקר (קטן אומנם) שבדק מצב של צריכה קלורית מועטה משמעותית למשך ארבעה ימים (אפשר לקרוא לזה צום...) בשילוב עם ספורט ממושך למטרה של ירידה במשקל, והאפקט של מצב כזה לאורך זמן (שנצפה כאפקט חיובי). לצערי אין לי את הגישה המלאה למחקר (למרות היותי סטודנטית/ סטאז'רית, מבאס ממש). http://goo.gl/ohNJ4k 
בכל אופן רציתי לדעת מה אתה חושב על זה? האם יש לזה מקום בפליאו לדעתך?
המחשבה עלתה לי בעיקר בגלל שאני מאמינה שפעם היו ימים/ תקופות שגם לא היה להם שפע ונאלצו להתמודד עם מחסור קלורי לזמן מוגבל... אולי 4 ימים כאלו יכולים ליצור סוג של boost לאותם אנשים שנתקעים עם הירידה במשקל..

הי אורטל ותודה על המייל.
מחקר הזה קטן אבל אין ספק שדיאטה חריפה וקצרה יכולה לערער את הגוף ולהוריד משקל שאם ממשיכים לאכול נכון אח"כ לא בהכרח עולים במשקל. יש רבים שעושים צום מוחלט של כמה ימים אפילו (אבל עם כמה כפות שמן קוקוס ליום), ג'ון דוראנט כתב על הניסיון שלו בזה למשך שבוע שלם , מרתק. אבל באופן פחות דרסטי אפשר לעשות עוד דברים שיזיזו את הפלאטו במשקל (חלקם או כולם.  עדיף חלקם):

  • אימונים במצב צום
  • צום לסירוגין תכוף ארוך יותר כמו ב leangains
  • הסרת כל מוצרי חלב 
  • הפחתה דרסטית רק בפחמימות (מצב קטוגני) 
  • מוזר אבל עובד וגם בריא ומעט מטורף: אמבטיות קרח.

ככלל, צום מועיל ובריא לאוטופגיה ואם אינך חוששת ממנו, קדימה,  לפחות כתום לסירוגין.
בהצלחה וספרי איך הולך, דעאל

*********
היי דעאל, שמי רועי ואני חייל לקראת קורס, קורס מדריכי אימון גופני ולאחר מכן מדריכי קרב מגע.
קודם כל, אני בערך באמצע הספר שלך ואני נהנה מאוד ולומד המון, אף פעם לא ישבתי כל כך מרותק לספר עיוני. 
...כמו שאתה בטח יודע, בצבא קשה לשמור על התפריט שאתה ממליץ עליו בספר שלך, (שלא לדבר על שעות השינה המעטות והלא רצופות) כל חייל זכאי למנת בשר של בערך 100 גרם ביום, הירקות לא טריים וחוץ מפחמימות אני לא יודע מה אני יכול לאכול שם כדי שיתדלק אותי ויפצה את השרירים על האימונים הרבים. האם היית ממליץ לי ספציפית לתקופת הקורס דווקא כן להעמיס פחמימות כמו אורז או מה שיגישו שם? וגם, מה לגבי קופסת גבינה לארוחות הבוקר שם כמקור לחלבון? החסרונות בזה עולים על היתרונות?

הי רועי ותודה על המייל. אני שמח שאתה נהנה מהספר!
כתבתי במרוצת השנים לא מעט פוסטים על אכילה בצבא (חפש תחת תגית "צבא" אצלי בבלוג). אין כל צורך "להעמיס" פחמימות אבל בהחלט מן הסתם אתה בהחלט צריך לאכול פחמימות ולכן בחר אותן ממקורות בטוחים יחסית (שורשים, אורז - שניהם יש בצבא בשפע). גבינות זה עניין אישי. אפשרי. בדר"כ ביצים יש בשפע בחדר אוכל והן פתרון טוב הרבה יותר.

*********
היי דעאל, נכחתי בהרצאה שלך היום בפאב החונטה בטכניון, נהניתי... אבל לא יצא לי לשאול בהרצאה:
יש האומרים כי הדבר שלא בריא לנו בבשר בקר כיום הוא יחס לא תקין של אומגה6 לאומגה3 בבשר, בעקבות זה שהפרות ניזונות מדגנים במקום מעשב (יחס שבאופן טבעי אמור להיות הפוך, הרבה אומגה 3 מעט מאוד אומגה 6). אם נכון הדבר, יש לציין זאת כשמעודדים אנשים לאכול בקר, שכן בקר שמלא באומגה 6 באמת עלול להוות מקור לבעיות.

בקצרצרה: אמנם בבשר גראס פד יש יותר אומגה 3, אבל בבשר דגנים אין יותר אומגה 6 בהשוואה לגראס פד, ולכן אין בעיה בצריכתו (בהנחה שאתה אוכל די אומגה 3 ממקורות אחרים).

*********
דעאל שלום, ראשית אציג את עצמי: בת 63, משקל 122, גובה 157, למודת דיאטות יו-יו.
ביום ראשון נכנסתי לתזונה הקדמונית. איני צורכת ממתיקים, מוצרי חלב וכמובן לא פחמימות מלבד אלה שנמצאות באופן טבעי במזון. היום סיכמתי את שאכלתי וחשכו עיניי: 2048 קלוריות, 73 גר' פחמימות, 159 גר' חלבון, 120 גר' שומן.
מרכיב הפחמימות מהצומח: 1.093 ק"ג ירקות=35 גר' פחמימות, 250 גר' מלון = 18 גר' פחמימות, ובסה"כ 53 גר'.
אשמח באם תוכל לעזור לי לעשות סדר "בבלאגן" שאני נתונה בו.

תודה על המייל. אני די נדהם מהדיוק ומהמדידה. רק דבר אחד איני מבין: ממה ולמה חשכו עינייך? ומה זה משנה לך כמה קלוריות בדיוק אכלת? אני ממליץ "להשען אחורה ולהנות מהנוף". תני לגוף שלך הזדמנות להסתגל, ללמוד, לבשל אחרת. קחי את הזמן, זו אולי ההמלצה הכי חשובה שלי למי שמתחיל. אל תהיי בלחץ - גם לא בריא וגם לא עוזר.
 איני יודע מה אכלת, מתי, ומה השתנה בתפריט שלך. ומה זה "פחמימות הנמצאות באופן טבעי במזון".אם את אוכלת תפריט קדמוני אמיתי (בדומה לזה בספר או בהתאם לכללים), את תגלי שהגוף שלך לומד לאכול אחרת. לאט לאט תוכלי לשלב גם דילוג על ארוחות ותגלי שאת רעבה הרבה פחות ורמות הסוכר בדם יורדות. קחי את הזמן. תנשמי עמוק. יהיה בסדר, באמת.

*********
שלום דעאל היקר, רציתי לומר תודה רבה על הספר ובכלל על החשיפה לשיטת התזונה הקדמונית, אני בתחילת הדרך, ובעלי והילדים מצטרפים לאיטם ואנחנו ממש רואים ומרגישים בזה ברכה ושמחה! רציתי לשאול
(א) האם מותר לאכול תירס, קמח תירס וכדומה? או שזה דגן ומזיק לנו?

דינו כדגן. אפשר בקלות גם בלי תירס

*********
(ב) ...איך הולך לי? רזיתי כבר 4 ק"ג שזה ממש ממש יפה יחסית למשקל שלי (משקל נמוך יותר קשה להוריד מאשר עודפים גדולים, לא?), עוד קילו וחצי ואני במשקל החתונה. אני מרגישה קלילה וטוב יותר, אבל כשהתנזרתי מקמח וסוכר כמעט לגמרי - הופיעו לי גירודים בגוף כשכן אכלתי פעם ב-  איזה סנדוויץ'. לכן אני אוכלת פה ושם טיפה לחם או סוכר כדי לא לפתח אלרגיה לזה, וגם כי זה טעים לי. אבל ממש במידה ובתשומת לב. מה דעתך?

אין בעיה לאכול כל דבר כל זמן שזה לא חלק מהתפריט. במובן זה, לחם מדי פעם, בדיוק כמו טעימת חלה בקידוש, לא יזיקו.

*********
(ג) התחלתי טיפה אימונים בבית, אבל קצת קשה לי לבד. אני מרגישה צורך לעמוד במשהו, להראות למדריכה או משהו כזה איך אני מתקדמת ולשפר את עצמי משבוע לשבוע. העניין הוא שאני דתייה וממש לא מעוניינת להיות בחדר כושר עם גברים. האם יש לך הצעה בשבילי? שמעתי שיש קהילה של קרוספיט בארץ?... וגם שמעתי שמועה שמקבלים סמסים לנייד עם איזה תרגיל לעשות היום ואז אפשר לכתוב תוצאות וכו' - ידוע לך?
אשמח מאד לזריקת מרץ, אני בשלב צעיר אבל מאד דורש גופנית בחיים, אמא לשני קטנים...ואשמח לחזק את הגוף שלי במהרה...

קרוספיט הוא רק שיטת ספורט אחת מיני רבים ואין בו "קדושה" מיוחדת. יש לפחות 21 מועדוני קרוספיט ברחבי הארץ אבל אני לא חושב שאיזשהו מועדון מקיים אימונים נפרדים לגברים ולנשים, אבל אולי. איפה אתם גרים?
אם זה מעניין אותך, את יכולה להתחיל עם סדנת יסודות (אולי עם בעלך?) - יש בכל מועדון קרוספיט - שזה כמה שעות של בסיס שנותן לכם עקרונות ותנועות ואחכ תוכלו להמשיך לבד - אם יש לכם את המוטיבציה והמשמעת העצמית, ומעט מאוד ציוד (כמו מוט מתח, וקצת משקולות וכו'). יש אנשים כמוני שמסתדרים לבד ויש כמו אשתי שמעדיפה מסגרת ואימון.
יש בלי סוף (ממש) אתרים שנותנים תכנית אימונים יומית, גם בעברית כמובן, אבל כדאי להכיר את התרגילים והטכניקה ושיהיה את ציוד הבסיס המתאים כמובן. יש גם קבוצות סגורות בפייסבוק ועוד.
בקיצור, צריך רק לעשות. בהצלחה רבה ותמשיכי לספר איך הולך, דעאל
(ומנהלי מועדוני קרוספיט: שימו לב, גם דתיות עשויות להיות בקהל לקוחותיכם)

*********
מה עושים עם המשפחה? אבא הוא בחור, איך לומר- רגיל. עובד בהייטק עד שעות מאוחרות, מנשנש שטויות בלי הרף, עושה נסיעות ארוכות באופניים פעם פעמיים בשבוע, ומגדל בגאווה גדולה (או שלא) כרס נחמדה. אחרי השינוי שלי הוא רצה שאני אעזור לו, לימדתי אותו את כל העקרונות, ובשבוע השני לדיאטה הוא אכל פיצה. בנוסף לזה, שהתחלתי לחשוף אותו לתזונה הקדמונית, הוא ישר התחיל עם הסקפטיות האופיינית לו (ולכל אדם מערבי קלאסי שחושבים על זה) "מי כתב את זה? הוא דוקטור? זה נראה לך הגיוני להקשיב לכל מטורף שכותב ספר?" "מה לאכול שומן? השתגעת?" "תראה מה קרה לאנשים שעשו דיאטת אטקינס" וכו' וכו'. הנחתי לו את הספר על המיטה בצירוף מכתב נחמד, אבל בתור אדם ששיכנע רבים בדרכו, יש דרך נכונה ואפקטיבית יותר לעשות זאת?

אני שמח לשמוע שאתה מתחבר לדברים ומנסה לשכנע בבית, אבל הורים זה לא קל. סבלנות ותוצאות בשטח עושים בסוף את העבודה. אין לי פטנט מיוחד על שכנוע ורבים וטובים ממני כשלו בלשכנע את ההורים שלהם. מניסיון אישי אומר לך שזה עשוי לקחת שנים ארוכות, ואפילו נצח. אבל בסוף ההורים רואים את המציאות ועושים את החשבון. אפשר להביא מישהו אל השוקת אך אי אפשר להכריח איש לשתות. בהצלחה.

*********
שלום דעאל, בשבת האחרונה קראתי את הספר שלך שגרם לי לשינוי מחשבתי ושינה לי את התפיסה... אני לא אוכלת בשר בקר לא מתוך אידיאל או מתוך הימנעות משומן אלא פשוט כי זה מגעיל אותי ואני לא מסוגלת לאכול את זה קל וחומר איברים פנימיים. אני אוכלת עוף, משתדלת שהוא יהיה אורגני, הודו ודגים. השאלה שלי היא אם אי אכילת בשר בקר מהווה מכשול או בעיה לשיטת התזונה הקדמונית?

בהצלחה בדרכך הקדמונית החדשה. לא, אין בעיה. דגים יספקו את כל מחסורך. ברזל יהיה אמנם אתגר להשיג רק מעוף. ובהעדר בשק בקר, אל תשכחי לאכול די שומן טוב (קוקוס, זית, אבוקדו, חמאה)!

*********
אם בסופו של דבר לא אצליח להימנע מדגנים ואיכשהו יצא שאני אחזור להרגלים הקודמים שלי, האם כמות השומן שאצרוך בתקופה שכן אשמור לא תפגע בבריאותי במידה ולא אצליח לטווח ארוך? 

אני מציע לאכול בריא ונכון. אם תחזרי לאכול גרוע, זה יהיה גרוע. מזון קדמוני שעכשיו תאכלי יהיה בכל מקרה מצוין.

*********
עד כאן להפעם
שנמשיך בתגובות?


By מר קדמוני with 14 comments

אז איך ואיפה קונים בשר (גזור ושמור)

ד"ר פחד ומיסטר סטייק

לא כולם מתים על הסגנון של רפי גינת, גם לא אני, אבל עשרים שנה של טלויזיה לימדו אותו טריק או שניים, ו"קומבינת הבשר" שנחשפה אמש היתה בסופו של יום תכנית חשובה לצרכן הישראלי. כרגיל, גינת ממלא את מקום הרשויות והמשטרה, הנעדרים כהרגלם, ומעבה את המציאות ומוסיף לה דרמה וצבעים אדומים ותורם גם את קולו העמוק ותקריבים מדממים. אבל, כאמור, הסגנון הוא לא השאלה אלא התוכן, והתוכן, ידידיי, חשוב מאוד.
זה לא שלא ידענו: בארצנו הקטנטונת ישנם יהודים טובים רבים שרוצים להרוויח בכל מחיר, גם על חשבון בריאות הציבור, הטעיתו, הונאתו, הולכתו בקש ובאף, והסתרת האמת. אז למי שפספס אמש, הנה התכנית המלאה אונליין. הנה גם עקרי הדברים: בשר מעובד, המוזרק במים ופוספטים, נארז ונמכר לציבור בתור בשר מיושן לא מעובד או בתור בשר טרי ממש. רמאות אמיתית על חשבון הבריאות שלנו. או בלשונו הפומפוזית של רפי גינת: "זה לא סטייק, זה מזון מזויף!"
מיד לאחר התכנית הוצפתי מיילים ופניות ששואלים "אז איפה קונים" ואם אני מכיר קצב טוב בכל רחבי הארץ, מדן ועד אילת. ונשבע לכם שקיבלתי גם פנייה מקוראה אחת המתגוררת בבוסטון ושם היא אינה מכירה קצבים כלל, אז אולי אני מכיר. יש לי כוחות-על רבים, כמו להתעתק, לראות דרך קירות, להזיז דברים בכח המחשבה, לראות את העתיד ולשלוט במתכת, אבל את כוח-העל של היכרות אישית עם כל קצב על גבי הגלובוס, עדיין לא סיגלתי לעצמי. סורי (עובד על זה).
אז מה עושים? איך נדע למי להאמין ולשמור על מה שאנו מכיניסים לפינו ולפה של ילדינו? הנה מספר כללים, לא מושלמים, לא סופיים, אבל נקודת התחלה לא רעה.
1. הכירו את הקצב שלכם. פעם היו קצבים, וירקנים, ומוכרי סידקית, ומוכרי דגים, והנה היום כל אלו התמעטו ונעלמו ונבלעו על ידי חנויות הענק והסופרמרקטים. עסקים קטנים טובים למרקם החברתי, לשירות ולכלכלה. אני מקווה שיש באיזור שלכם קצב או שניים או יותר, ואני מציע שתכנסו לשם ותראו מה הולך. תקשקשו איתו (אבל אל תעשו תחקיר!) , תבינו מאיפה מגיע הבשר. האם הוא קונה אותו ישירות מבית המטבחיים או שהוא רק ויטרינה של מפעל בשר?
2. הביטו סביב. צריך להיות שם נקי. צריך שהבשר יהיה תמיד בקירור (שרשרת הקירור היא אולי הפונקציה החשובה ביותר לאיכות הבשר). וצריך שיהיה לו חדר קירור ובו נתחים של 50-100 קילו תלויים על אנקולים. כי קצב טוב הוא זה שמקבל "רבע פרה" ומפרק אותה ללקוחותיו בהתאם לצורך ולעונה (למשל בקיץ קונים יותר בשר ל"על האש" ובחורף לתבשילים וקדירות). אם ראיתם שהנתח שלכם ירד עכשיו מהאנקול, הסירו דאגה. עוד לא המציאו שיטה שתזריק כימיקלים לנתח שלם.
3. תריחו. תמיד נכון וחשוב ביותר. אם ביקשתם נתח תריחו חופשי בלי חשש. בשר טוב וטרי יריח טוב ובשר מעובד או ישן יריח אחרת. לא יודע לתאר בדיוק אבל יש ריח מובחן ואחר לגמרי. רמי ידידי אומר שלבשר מוזרק יש ריח רפה של אננס. אבל גם אם זה פאפיה או כרוב, כדאי להתחיל ללמוד ולתרגל להריח. תריחו כל פעם את הבשר בבית לפני שאתם מבשלים אותו. לאט לאט תלמדו. לא מסובך. האף שלנו רגיש בצורה בלתי רגילה ואנו יכולים לדעת, כמעט אינטואיטיבית, אם מזון הוא טוב או לא רק לפי תחושת הבטן, המסתמכת לא מעט על האף. משהו באבולוציה שלנו עובד...
4. קנו חלקים פנימיים טריים. למירב המזל עוד לא קם המנוול שימציא שיטה להוסיף מים וכימיקלים לחלקים כמו כבד טרי, ריאות, מוח, ראש, ושאר ידידינו שוכני הקרביים. חלקים פנימיים גם עשירים מאוד בויטמינים ומינרליים, הם גם טובים לסביבה כי אחרת חלקם הולך פשוט לפח! כמו שאמר לי יוסי גיליס, מלך קצבי הבוטיק מרמת הגולן: "למכור אנטריקטוק זה לא בעיה כי כולם רוצים. למכור את שאר החלקים בפרה, זה החכמה".
5. קנו חלקים מנתחים גדולים עם עצם. למשל שפונדרה, ידידתי הטובה, הוא חלק עם עצם, ועם מכסה שומני, וככזה הוא לא פרקטי בעליל להזרקה ולערבול במערבל בטון של כימיקלים. נתח גדול, עם עצם, שנראה טוב ומריח טוב יהיה בחירה בטוחה וטעימה.
6. במקומות גדולים, קנו ממותגים איכותיים בלבד. לא כולם מזדמנים לקצב, ואני יודע שלא כולם אוהבים את תנובה, אבל "אדום אדום" הוא מפעל מעולה ואיכותי, ובמקרה לגמרי אני מכיר את מי שהקים אותו. תנובה נסעו ברחבי העולם כדי ללמוד את השיטות הטובות ביותר לניהול בית מטבחיים איכותי, ויישמו, ולפחות איכות הבשר ושרשרת הקירור אצלם גבוהים. מאידך, כדי שלא ללמד סנגוריה יתר על המידה נזכיר את התחקיר שהראה התעללות קשה בעגלים תחת ידי אדום אדום. אני מקווה שהלקחים מאז נלמדו ויושמו.
7. הנתח עצמו. יש מראה, יש צבע ויש מרקם, ויש תחושה. ומי שעוסק בבשר ידע לומר לכם כיצד לזהות שסיבי הבשר לא נשברו, לזהות שהבשר רך או קפיצי, עמום או מבריק ועוד. אני פחות מומחה כדי לשטוח את הכל השטיקים והטריקים, אבל ככלל אצבע, בשר טרי יהיה פחות אלסטי ויותר "יושב" ו"כבד". ואני לא חושב שהקונה הממוצע והפוך מומחה, אבל גם אם לא ביום אחד, ולא בשבוע, הקדישו לבשר תשומת לב. גם בעת הקניה וגם על השיש במטבח. התבוננו. תחזיקו. תקפלו. שיחה עם הבדלים בין הנתחים עשויה להיות גם דרך טובה לקשקש עם הקצב שלכם.
8. קיראו את התוית. עדיף כמובן שלא תהיה תוית בכלל. אבל בתי מטבחיים גדולים (כמו אדום אדום, כאמור) מפיצים רק באריזות כדי למנוע זיוף. בשר עם תאריך תפוגה ארוך, עם צבע מוזר, עם "מעובד" או "מוסף" או "מים" או "משפרים" השאירו במקום. ת'כלס, הדברים נכונים לכל מזון שאתם קונים.
9. אל תתביישו. לא בטוחים? זה בסדר. תשאלו. לא כולם רמאים. ו"סתם יהודי, בחזקת כשר". (האדם, לא הבשר). אל תתביישו גם לבקש נתח אחר, בלי קשר לשאלת ההזרקה או הפוספטים, אלא סתם, כי הנתח הזה לא נראה לכם בדיוק מתאים או יפה. הקצבים שאני מכיר אוהבים אנשים שיודעים מה הם רוצים בבשר שלהם. הרבה שומן או מעט. כאן או שם. למעלה או למטה. נתח גדול או קטן. פרוס או מוארך ועוד. תתעקשו, תבחרו, תגידו: "לא, לא את החלק הזה, זה שלידו. לא, מתחת. כן, זה. בדיוק, תן לי את צד ימין שלו. משהו כמו שני קילו". הבנתם את הפרנציפ.
10. מבחן הלשון: *עדכון לפוסט לאחר טיפ שווה של ראובן גיליס, הקצב השובב מנוב (גם משפוחה)*
"בקשו חתיכונת קטנטנה מהבשר. הכניסו את החתיכה לפה והחזיקו אותה מס' שניות. (חי, בטח חי ולא מבושל...פליאוליטים או לא?!?!?!?) התייבש לכם הפה? מרגישים שאין לכם רוק? זה סימן שהבשר מוזרק. העקרון הכימי הפשוט של השוואת ריכוזים עובד גם פה והרוק שלכם עובר לבשר כדי לנסות להוריד את ריכוז הפוספט..."

שורה תחתונה: הכירו מקום אמין, נקי, ונחמד שיתן לכם בשר שאתם רוצים בדיוק, ושהוא גם תאווה לעיניים ונעים לאף. 

יש לכם טיפים נוספים? רעיונות?
ובכלל, איך אתם מרגישים לאחר התכנית אמש?

שיהיה לכולנו חג שבועות נפלא ושמח. ובריא גם.
דעאל

By מר קדמוני with 11 comments