אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

מיומנו של בעל תשובה (פוסט אורח טעים לפסח)

זוכרים את סיפור ההצלחה המרגש של מוטי, שהתעורר רגע לפני סכין המנתחים?
הפוסט ההוא פורסם בדצמבר האחרון, והנה היום קיבלתי ממוטי פוסט אורח מיוחד לחג שני של פסח.

ובינתיים, את כל זה הכנתי אני (דעאל) היום ואתמול: שפיץ צ'אך בחרדל. ויסבראטן ממולא פטריות. שוקרוט. אסאדו. קציצות. אוסובוקו. לשון. עופות חופש. כנפיים. ירקות שורש. מרק עוף +קניידעלך לחלשים. שעועית ירוקה. פשטידת ירקות. אורז. זיתים חריפים בעגבניות. זה מה שקורה שאחותי ואחי עומדים להתנחל אצלנו ליומיים תמימים. בתיאבון וחג שמח גם ממני. 
מכאן ואילך, הנה סיפורו של מוטי בחג הפסח. 

****************************
גדלתי במשפחה חסידית.
למי שלא יודע זה אומר ערימות של חומרות ואיסורים במשך ימי הפסח. חלקם הגיוניות וחלקם הרבה פחות. העיקרון הבסיסי שלהם הוא לאכול בדיוק כמו שאכלו אבותינו בפסח בעיירות פולין.
בפועל זה אומר לא לאכול שום מוצר קנוי. להכין הכל בבית ממרכיבי יסוד. אך מצד שני גם להתנזר ממאכלים שלא שפר עליהם גורלם להימצא בקניונים של לודז׳ וברשות השיווק של וורשה-סל, כמו נבטים, קקאו ותבלינים.
אהבתי מאוד את תבשילי אימי בכל השנה. אך בפסח בפרט. תגידו מה שתגידו על המטבח האשכנזי/פולני. אני יודע שזה לא פוליטיקליקורקט אבל חוץ מרגל קרושה וחמיצת סלק (בורשט בלעז) מדובר במטבח טעים, בריא ומזין. אך לא אהבתי את חג הפסח. כמויות האיסורים והשפע שקרץ לי ממדפי החנויות ולא נכנס לבית שלנו גרמו לי לתסכול קולינרי.
בגיל ההתבגרות כשהתחלתי את מרד הנעורים חגגתי על שני החתונות. בבית התפרעתי על הפשטידות, הקינוחים ותבשילי הבשר הפסחיים ביתיים. ובחוץ הרגשתי כמו כופר כשקניתי פיצה כשרה לפסח ללא חשש קטניות או חטיפי מונוסדיום כשרים למהדרין. מתחת למיטתי שכב ׳סליק׳ לא חוקי של דיאט קולה. וכשכל המשפחה לגמה פטל תוצרת בית. אני לגמתי את הכמויות הרגילות של ההרואין התוסס שלי.
תמיד ידעתי שכשאגדל, ילדיי לא יעברו את הילדות העשוקה והמזעזעת שאני חוויתי. הם יקבלו שקדי מרק בליל הסדר, ילקקו ארטיקים בחול המועד, יכרסמו ביסלי ווופלים כשרים לפסח ויתענגו על שתיה ממותקת בשבעת ימי החג.
בהמשך, ככל חוטא במדרון חלקלק התחלתי לפלרטט עם איסור הקטניות. הרשיתי לעצמי להשתמש בשמן סויה וחבריו ולכרסם חטיפים שהקטניות מהווים בהם מרכיב זניח. וכך אכן התרחשו הדברים עד לחג האחרון. פסח הראשון לאחר החזרה בתשובה שלי וגילוי האור של תורת הפליאו. פתאום החג דומה בצורה מחשידה לפסח המסורתי בבית הוריי. קופסת פלסטיק גדולה של מיונז ביתי מעשה ידיה הסובלניות של הרבנית חוסמת את מדף המקרר. כדורי אנרגיה של תמרים, שקדים וקוקוס מעשה ידיי להתפאר חוסמים את מדף המקפיא ונעלמים במהירות מחשידה. ארוחות חג מבוססות על בשרים וירקות מעלים זכרונות מבית אבא (מרגישים את אווירת מאסטר שף? תדמיינו דמעה בזווית העין) ואף מוצר קנוי או ארוז לא נכנס אל מפתן ביתינו.
פתאום מתקשרים לסבתא לקבל מתכון של לצ׳ו וקציצות הודו. במקום לחמם לילדים נקניקיות ופסטה מקמח מצה. חוזרים להכין בסבלנות אטריות ביצים ומרק עוף. במקום נודלס עם משהו שנראה כמו עוף וארוז בקופסה של מנה חמה. והילדים? יצחק קדמן יכול להמשיך לישון. הם ישרדו...
מצות. כפי שבוודאי ניחשתם הם חלק מהתפריט רק בליל הסדר. שם הם לצערי מסמר הערב. אך זה הזמן להזכיר שזהו לא המצב האידיאלי.
קרה לכם פעם שקפצתם לשווארמה והזמנתם שווארמה בלאפה עם קצת חסה. וקיבלתם לאפה עם חסה ובלי טיפת בשר? זה מה שקורה לכולנו בכל ליל סדר. כולנו מספרים על הלל הזקן שהיה כורך פסח מצה ומרור תוך כדי שאנו מכרסמים ביובש חתיכת מצה עם עלה של חסה. זה ממש לא המתכון של הלל. הלל כמו כל אבותינו היה חוגג את ליל הסדר במתכונת שונה לגמרי.
ליל פסח הקדום היה פסטיבל פליאוליטי. כל משפחה הייתה חוגגת עם קורבן פסח. כבש שלם על ראשו וקרבו היה נצלה על שיפוד ונאכל כולו טרי ושומני עד חצות. כדי שאיש לא יישאר רעב, קורבן נוסף - קורבן חגיגה היה מוגש לסועדים כתבשיל מהביל בסיר חרס כבד. היום לזיכרם אנו מניחים זרוע צלויה וסמלית וביצה מבושלת. כשהלל היה כורך הוא היה נוטל חתיכה קטנה של מצה וחסה ועוטף בהם חתיכה הגונה של בשר כבש. בשר ממנו אסור להותיר מאומה לאחר חצות.
אז איני יודע כמה מקוראי בלוג זה נמנים על אוהדי המקדש. אבל תודו שהגיע הזמן להחזיר את הגלגל לאחור. ושניחוח כבש צלוי יזכיר לנו את החג במקום ניחוחם של קניידלעך.
חג שמח
מוטי.

****************************
תרגישו חופשי לפרגן למוטי בתגובות ותהיו לי בריאים. חג שמח גם ממני. 


Share/Bookmark

By מר קדמוני with 3 comments

3 הערות קוראים:

מעורר התפעלות!
אשמח לעזור בכל מתכון, המרה של מאכל אהוב וכו...

שאפו! מאוד מעניין איך בן אדם חרדי מאמין בתורה של האדם הקדמון. אני מתקשה להבין...

כתוב נפלא ומעניין. רק שאני תובע את עלבונם של הרגל הקרושה והבורשט. שניהם מאכלים נפלאים, שהתעוררתי לאהוב רק בגיל מבוגר (מדי) והם גם כשרים למהדרין בבד"ץ הפליאוליטי. בבית הורי החילוני למהדרין היו מפוררים מצה בצלחת בורשט קר מעורבב עם שמנת חמוצה וזה היה אחד ההי-לייטס של פסח.

הוסף רשומת תגובה