אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

למה יש נשים שלוקח להן הרבה מאוד זמן?


"הי דעאל. אני כבר כמעט מיואשת. אני שלושה חודשים בפליאו, מרגישה נפלא, לראשונה בחיי ממש נהנית מהאוכל, ואפילו ישנה טוב. אבל מה - בשבועיים הראשונים ירדתי שני קילו, ומאז שום דבר לא זז. הצילללללו".

נשמע לכן מוכר? (הערה: פוסט זה נכתב בלשון נקבה אבל מיועד לשני המינים כמובן)

המשפט הנ"ל, בגרסה כזו או אחרת, נוחת אצלי בinbox לפחות פעם בשבוע. המממ. מסתבר שיש כאן משהו.
מהיכרות עם אלפי נשים שאיבדו משקל עודף באמצעות הפליאו והתזונה הקדמונית, מסתבר שיש פעמים רבות בהן "לוקח הרבה זמן" עד שמשהו זז. לפעמים שלושה חודשים. לפעמים אפילו חצי שנה. לעומת זאת, גברים (מעצבנים שכמותם), וגם חלק ניכר מהנשים, מאבדים משקל מיותר מהר מאוד לאחר שינוי סגנון החיים (כן, אתם כבר יודעים: סילוק סוכרים, דגנים ושמנים תעשייתיים). אז למה יש הבדל ומה אפשר לעשות בעניין?
ראשית נאמר שאיננו יודעים בוודאות. אנו יכולים רק להעריך ולראות מה עובד בשטח.
שנית, יש הבדלים גדולים בין אישיים ברמת המטבוליזם, הגנטיקה, הנטייה לשרוף או לאבד שומן והמיקום בו נצבר בגוף שומן עודף - כל אלה משתנים מאוד בין אנשים. למשל, יש נשים ששומן עודף מצטבר אצלן בישבן ולכן יש להן "תחת" (לא מצאתי שם חינני יותר). יש נשים שאצלן הבטן מקבלת את הבכורה לעודפי השומן - כך גם אצל כמעט כל הגברים. יש שאצלן השומנים מצטברים ברגליים ועוד ועוד. אנחנו אנשים שונים ולכן הגיוני שגם לירידה במשקל לא כולם יגיבו באותה המהירות.
לפעמים אתן בכלל לא צריכות לרדת במשקל, כי אתן כבר במשקל תקין, לפעמים אנשים ונשים יורדים אבל אחר כך מדווחים שהם "נתקעים במשקל" ויש אנשים שפשוט רוצים לרדת מהר מאוד, למרות שזה לא רעיון מוצלח כלל.
אבל אם יש משקל עודף ברור, אתן אוכלות כמו שצריך ובכל זאת עובר זמן והמשקל לא זז, אולי יש סיבות נוספות. חלקן ניתנות לטיפול ולהתייחסות ספציפית. הנה כמה:

תת פעילות בלוטת התריס
נשים בגילאי הארבעים נוטות הרבה יותר לסבול מפעילות לא תקינה של בלוטת התריס. בלוטה זו קריטית מאוד לוויסות כל המטבוליזם בגוף ותת פעילות יכול בהחלט לעכב הבראה וירידה במשקל עודף. דגנים ושמנים תעשייתיים הם אחד הגורמים המשמעותיים לתפקוד לא תקין של הבלוטה ולכן המעבר לתזונה קדמונית יהיה מבורך מאוד בכל מקרה לכל מי שסובלת מכך. מאידך, זה לא הוקוס פוקוס ולוקח זמן לבלוטת התריס לחזור לתפקוד מלא ותקין, לפעמים גם חודשים ארוכים. זה בסדר - אתן במסלול של המראה ובריאות. כדי לעזור לבלוטת התריס לחדש את עלומיה ותפקודה, כדאי לעשות שני דברים מרכזיים מעבר לסילוק הדגנים והשמנים התעשייתיים: לתסף ביוד (על ידי אכילת אצות ים או ע"י כדורים). היוד קריטי לתפקוד תקין של הבלוטה. ולתסף בסלניום - וזה קל מאוד לעשות על ידי שני אגוזי ברזיל ביום (יסגור לכן את הפינה פיקס. אפשר גם בכדורים). יוד וסלניום הם מינרלים קריטיים לסנתוז ההורמון T3 ואתן רוצות מספיק מההורמון הקריטי הזה! בבדיקות דם אתן רוצות ש TSH יהיה כמה שיותר נמוך (פחות מ 2). גם צומות קצרים לסירוגין יעילים מאוד הן לאיבוד משקל והן לשיפור תפקוד הבלוטה.

דלקתיות בכלל ושמנים רב-בלתי רוויים בפרט
כן, אני יודע שאתן יודעות שזה בבסיס הפליאו, ובכל זאת, קל מאוד לצרוך כמויות עודפות של שומנים מסוג אומגה 6. כל השמנים הצמחיים מכילים כמעט רק אומגה 6 (בשמנים צמחיים הכוונה לשמנים מזרעים כמו שמן קנולה. שמנים מפירות יהיו בסדר). עופות מכילים הרבה מאוד אומגה 6 (בגלל זה יש בתחתית התבנית המון "רוטב" שמכינים עוף - אלו השמנים הלא רוויים שנוטים להפוך לנוזל במהירות. אני ממליץ לא לאכול את הרוטב הזה ולהתרכז בעוף עצמו). ניקוי הגוף מרמה עודפת של אומגה 6 והגדלת האומגה 3 (תיסוף, דגים, שמן זית) ושמנים רוויים ממקורות טובים (חמאה, בקר) - כל אלה יפחיתו את רמת הדלקתיות ולאורך ציר הזמן יעודדו איבוד משקל עודף.

נשנושים
"אבל אני אוכלת רק פליאו" אני שומע לא אחת. אבל כשמבקשים לפרוט את "רק פליאו" לפרוטות מגלים שבמקום אוכל אמיתי בשתיים או שלוש ארוחות יש ארוחה מתמשכת של עינוגי פליאו, לאורך היום כולו. למשל, מי ששותה בין הארוחות פעמיים ביום כוס קפה עם חמאה ושמן קוקוס (כוס כזו היא כמעט ארוחה כשלעצמה). אז הופ, והיא אוכלת חמש ארוחות ביום, בלי לשים לב. גם "נשנושים" של "חופן" אגוזים עם "טיפה" שוקולד מריר - שהופכים מהר מאוד לארוחה נוספת. ההמלצה שלי היא פשוטה: אם אתן רוצות לאבד משקל אל תשתו קלוריות כלל, תאכלו רק בארוחות ואם אתן רוצות לנשנש משהו - אז בחרו בדברים קלים, פשוטים ולא בפצצות אנרגיה. עובד.

מוצרי חלב 
ישנה שונות גבוהה מאוד בין אנשים לגבי יכולתנו לעבד ולפרק לקטוז וקזאין (הסוכר והחלבונים שבחלב). יש אנשים שחלב עושה להם טוב, ויש את רוב כדור הארץ, שחלב הוא ארץ לא נודעת מבחינתם ואין להם את המסוגלות הגנטית לפרק את החלב (יכולת שהתפתחה בהדרגה מאז ראשית משק החלב ולכן נפוצה יותר אצל יוצאי אירופה, ונעדרת כמעט כליל אצל יוצאי המזרח הרחוק, דרום אמריקה או אפריקה). לא רק ביכולת העיכול של החלב אנו נבדלים אלא גם בהשפעתו על תחושת השובע ועל רמת האינסולין בדם. חלב, למרות שהוא דל בפחמימה, גורם לעלייה ברמת האינסולין וממילא גם לעיכוב והפחתה בניצול השומן. אז אם אתן רוצות לאבד משקל ומגלות שאתן תקועות, אולי מוצרי החלב הם הסיבה האמיתית. נסו לסלק אותם לחלוטין מהתפריט לעוד חודש חודשיים ולראות אם דברים מתחילים לזוז אחרת.

ויש גם את צרור דרכים אפשריות נוספות לתת לגוף "דחיפה קלה קדימה": ספורט, צום לסירוגין, שינה מספקת. אבל על אלו, בהזדמנות אחרת.

החדשות הטובות הן שבסופו של יום, הפליאו תמיד עובד. תמיד. לפעמים התוצאות נראות ומורגשות מיד ותוך שלושה שבועות המכנסיים מתחילות לנשור, אולם לעתים התוצאות מבוששות לבוא עד שהגוף מסתגל, מבריא ומתחזק. מישהי שנגשה אלי בשוק האחרון אמרה לי בחיוך ענק מאוזן לאוזן שזה לקח לה שנה שלמה עד שהיא ירדה מידה במכנסיים. "בכל זאת, זו היתה השנה הכי טובה שלי", היא אמרה. "אכלתי מעולה ובאמת בסוף הגוף שלי אמר לי תודה, ובענק". אני רק מקווה שאני מצטט מדויק מהזיכרון.

אז שתפו אותנו (ואת החברות האחרות) עם ההיסטוריה האישית שלכן - כמה זמן זה לקח?
 האם גם לכן לקח לגוף "זמן להתניע" או שהכל הלך 'חת ושתיים?
מעניין. 

By מר קדמוני with 13 comments

אולי אתם מחפשים שינוי בג'וב שלכם השנה?

אם אתם רוצים שינוי השנה, אולי הגעתם למקום המתאים!
לפרויקט חדש ומלהיב, אני מחפש את האיש (או האישה) המושלמים ביותר לתפקיד מוביל תוכן ושווק (ועוד אלף ואחד דברים). ת'כלס, אני מחפש מישהו (או מישהי) שיהיה יד ימיני, לא פחות. מי שיתקבל (או תתקבל) יוכל:
  • לחקור, לכתוב ולייצר תוכן חדש באתר מהמובילים בארץ 
  • לעבוד מול מומחים מהשורה הראשונה בארץ ובעולם
  • לתקשר עם קהילה עצומה וצומחת
  • ליזום, להפיק ולעשות A-Z משלב התכנון ועד הביצוע וההשקה
  • לעבוד איתי באופן צמוד ויומיומי 
העבודה תתחיל בחודש ניסיון בהיקף של כחצי משרה, ומשם הדברים ימשיכו להתגלגל ולהתפתח.

תיאור התפקיד:
בקצרה: להחליף אותי בכל הדברים שאני לא יכול להספיק לעשות בעצמי.
בפירוט: עבודה מאחורי הקלעים לפרויקט בעל נראות גבוהה וכמות גולשים נכרת. ליצור קשר עם מובילים ומומחים, בתחומים שונים. לראיין, לערוך ולהפיק תוכן. לכתוב, לאצור ולייצר חומר איכותי, מעולה וחדשני. לקדם, לשווק, לעקוב ולהפיץ יוזמות. להטמיע יוזמות חדשות גם בפן הטכנולוגי, לעקוב אחר הביצועים, ללמוד מהר ולשפר בתנועה.

דרישות התפקיד (הכל חובה. סורי):
  • בראש ובראשונה - הכרות, שליטה ואהבה לסוג התוכן והחומרים עליהם אני כותב כאן, שעיקרם: לעזור לאנשים לחיות טוב יותר באמצעות אימוץ אורח חיים קדמוני, נכון ופשוט!
  • יכולת כתיבה מוכחת בעט סופר קלה, שנונה, בעברית מושלמת וקולחת. חומר שאנשים אוהבים מאוד לקרוא!
  • יכולת לייצר סיפור שלם ורצף לוגי על סמך קווי עקרונות (רשימת נקודות)
  • יכולת עיבוד, אינטגרציה והפשטה
  • אנגלית ברמה גבוהה. מאוד. 
  • היכרות אינטימית עם עולם הפרסום והשווק (מבחני A/B, ביצוע SEO, רשימות תפוצה, ועוד ועוד)
  • מסוגלות טכנית בעריכת אתרים ובעריכת וידאו (עריכת html לכל הפחות. עדיף יותר).
  • יכולת ביצועית מושלמת ואובססיביות בינונית עד גבוהה לעמידה במילה, בלוחות הזמנים, ובאיכות.
  • משמעת עצמית חסרת פשרות ומוכנות לתקשורת רציפה. 
  • מודעות עצמית. אם התפקיד לא יושב עליכם ב 100% כמו כפפה, הוא לא בשבילכם.
הצדדים הפחות זוהרים בתפקיד:
  • האסטרטגיה תהיה תמיד ברורה אבל הטקטיקה לעתים קרובות תשאר עמומה. נדרשת יכולת לאלתר, לפתור בעיות ולהתקדם גם כשאני לא בסביבה. אני לא בסביבה. 
  • אני איש נחמד אבל בוס תובעני. אני לא מחליק על אי עמידה במשימה. לא קל איתי, אבל כיף. 
  • השכר ההתחלתי אינו גבוה, אבל יצמח עם הפרויקט. יש גם גמולים נוספים. 
אז אם אתם מוכשרים, מהירים, יזמים, אמינים, ביצועיסטים וחריפים, אולי זו ההזדמנות שלכם לעבוד איתי השנה!

עדיין מעוניינים? 
יופי! 
אבל לפני שאתם ממהרים לשלוח לי קורות חיים זיכרו שאני מחפש אך ורק אנשים מתאימים ועם ניסיון ויכולת אמיתית ומוכחת בכל סעיף וסעיף ברשימה. אחרת חבל על הזמן של שנינו. 
הדרך היחידה להגשת מועמדות לתפקיד היא באמצעות הטופס הזה. זו הדרך היחידה. מי שישלח לי קורות חיים במייל או פתק באמצעות יונת דואר, יפסל. 

תודה שקראתם, או שיתפתם עם חברים מתאימים (אפשר כאן משמאל).
אם משהו לא ברור, אפשר כמובן להשאיר פה תגובה. 
דעאל

המועמד הקודם. נפסל. 

By Dael with 1 comment

כיצד תהפכו לאנשים יעילים יותר - סוד האימון המנטלי


בשנים האחרונות נסעתי הרבה מאוד לבלגיה בענייני עבודה. רצה הגורל ורצו הלקוחות והזדמנתי שוב ושוב לאותה העיר, עיר עתיקה ומוקפת חומה, שבליבה ניצבת קתדרלה עצומה. בארץ שטוחה כמו בלגיה המגדל שבראש הקתדרלה נראה למרחוק מאוד, אבל אבוי - ראשו קטום. שלא כמו צריחי כנסיות ההולכים ומתחדדים, מגדל זה כמו נגדע באחת, באופן לא ממש מתאים לארכיטקטורה הגותית של המבנה כולו.
שאלתי את ידידי הבלגי מה הסיפור של הצריח, והסתבר לי שזהו סיפור ידוע למדי באיזור: עשרות שנים ניסו להגביה את המגדל ולהשלימו אבל המשימה היתה מורכבת וקשה. עד שהגיע בישוף אחד והחליט שזהו. גם ככה זה מספיק גבוה ומספיק מרשים, אמר הבישוף, אז אולי כדאי להתחיל להשקיע את הכסף במקומות אחרים.
והנה שלוש מאות שנה אחר כך, הקתדלרה קרויה דווקא על שמו של זה שהעז לקבל את ההחלטה ולהפסיק את הבניה.

*********
"הייתי שמחה לעשות קריירה במכירות, אבל יש לי ארבעה ילדים"
"אני מת לכתוב ספר, אבל אין לי זמן"
"הייתי יכולה לעשות את זה פי אלף יותר טוב ממנו, אבל לא נותנים לי הזדמנות"
"כזו אני. עצלנית. הלוואי והייתי יותר חרוצה"
"אני לא מסוגל להקים עסק. אני פשוט טיפוס של שכיר".

*********
אצל אנשים רבים החיים הם האוחזים בהגה, במקום שהם יאחזו בו. 

*********
דרושה לא מעט מנהיגות ואומץ כדי לקבל החלטה בלתי פופולרית להפסיק משהו. דרוש אומץ, נחישות והתמדה כדי לשנות את הדרך או הקריירה. נדרש מעוף כדי לראות מגובה הציפור את העולם ואת האפשרויות הטמונות במרחבים.
אחת התכונות המרכזיות המבדילות בין אנשים מצליחים לבין אנשים שאינם מצליחים (בהגדרתם העצמית) היא היכולת לקבל החלטות שאינן פשוטות. לפעמים זה די ברור: שופט צריך להחליט. רופא צריך להחליט. במאי צריך להחליט. בגלל זה, כמדומני, אלו מקצועות מוערכים מאוד בעיני רוב הציבור (אולי לא במקרה של שופט כדורגל?). אבל גם אם המקצוע של אדם הוא חנווני או מורה או פקיד או מתכנתת, הוא עדיין יכול ויכולה להיות אדם רב עוצמה, יכולת והשפעה, ובעיקר: אדם מצליח - בעיני עצמו ובעיני סביבתו. אדם שגורלו ועתידו נתון בידיו ולא קליפת אגוז הנתונה תחת סערות המציאות והנסיבות. כל אחת ואחד מאיתנו יכולים להמריא לגובה.
אבל בדיוק כמו שרירי היד והליבה, גם שרירי הנפש צריכים אימון ותרגול וחזרה כדי להתעצם ולהתחזק. כשאתה רגיל לדחות, להמנע, לא לעשות או להתעלם, שרירי הנפש שלך עייפים וחלשים. כדי לעשות וליזום, להמריא ולהצליח - נדרשים שרירים חזקים ומאומנים היטב: לנפש, לרוח, למוח.
אז הנה מעט עצות שאני מקווה שתמצאו כיעילות כדי לאמן את הנפש.
זיכרו: זהו תהליך. האמינו: זה כדאי.

להתחיל מוקדם 
לכולנו רשימות ארוכות של דברים שאנחנו רוצים לעשות אבל נמנעים מהם. לפעמים זה דברים קטנטנים ממש כמו להחליף מנורה במקלחת, ולפעמים אלו דברים הרי גורל כמו להתפטר. אבל תמיד, לכל אחד, יש רשימה של דברים משמעותיים ש"צריך וכדאי לעשות". אני מוצא שאחד הדברים המועילים ביותר הוא לזהות בכל בוקר מהו הדבר האחד שאם תעשו אותו  היום, אז כשסוף היום יגיע, תרגישו שהתקדמתם במשהו. אתם לא חייבים לעשות את כל הרשימה (ת'כלס, אף אחד לא יכול לעשות את כל הרשימה), אבל מספיק שתעשו כל יום דבר אחד, ולו קטנטן, כדי שבערב תדעו שגם היום התקדמתם במשהו. לא העברתם עוד יום. זהו אימון בעצימות נמוכה (משימות קטנטנות) במספר חזרות גבוה (כל יום).
ועל זה בדיוק התפללה לאה:
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.
מיטה נאה ואישה נאה זה שילוב טוב
אמר "רבנו בחיי" ("בחיי" זה עם צירה תחת היוד, לא פתח): "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", היינו, התרגול והמעשה מרגילים ומחזקים את הנפש. באותה גישה בדיוק נקטו ונוקטים גם נזירים בודהיסטים עד היום, וכך גם הרבה מאוד יזמים ומנהיגים. כי הנפש היא שריר וכדי להתחזק היא צריכה גירוי חיצוני. אחד הדברים הקלים להשגה והיעילים הוא (תאמינו או לא) - לסדר את המיטה. יש משהו בלסדר את המיטה בבוקר ולא לשעוט ממנה אל החיים המכריח אותנו לעצור רגע ולעשות משהו לטובת עצמנו בעוד כמה שעות. כי תודו שנחמד בהרבה להגיע בערב למיטה מוצעת ומסודרת והרבה פחות נחמד לסדר אותה בבוקר, כשבדיוק צריך להכין לילדים אוכל לבית ספר או לרוץ לעבודה. אבל ההרגל הוא חזק ומשמעותו חורגת מהפעולה הבודדת. הוא מראה לנו, לעצמנו, כי אנו יכולים, כי אנו עושים.

להאמין בגדול
לפני כשנה וחצי שנתיים,  חזר אלי העורך של הוצאת "זמורה ביתן" והודיע חגיגית שהם רוצים להוציא לאור את הספר שלי. חגיגה ענקית. אחרי כמה ימים ישבתי עם הבעלים לדון על התגמולים ועל החוזה ביננו. אמרתי שהספר יהיה רב מכר. הוא חייך חיוך שועלים ותיק ואמר שהוא אוהב את ההתלהבות שלי אבל שיש לו גם ניסיון של חמישים שנה ואלפי ספרים. הלוואי הוא אמר. הלוואי. אמרתי לו פשוט: "אם אני לא אאמין בספר שלי, למה שאחרים יאמינו בו?". לשמחתי המציאות הוכיחה שהספר אכן הפך לרב מכר (ותודה ענקית לכם!) ושהחלום היה ראוי. כי זה טיבם של חלומות גדולים - הם יכולים להוביל אותנו אל מעשים גדולים. מאידך, אולי אתם חשים לכודים ב"מלכודת העכברים" המפורסמת של הכלכלה המודרנית, אולי אתם מרגישים שהמערכת לא מתגמלת ומעריכה אתכם כפי המגיע לכם, אולי ההזדמנות הגדולה עוד מחכה מעבר לפינה. אולי. אבל רק אתם נותנים ל"אולי" הזה משמעות וכיוון. להאמין בעצמנו הוא שריר ככל השרירים, וגם אותו נכון לטפח. תאמינו בעצמכם והמציאות תאמין בכם חזרה. תאמינו בעצמכם וגם הילדים שלכם יגדלו להיות אנשים המאמינים בעצמם. או ככה לפחות אני מקווה.

לעשות קצת זה טוב מאשר לפנטז הרבה
"לגור בדירת פאר, לחשוב שאתה מיליונר. להתעורר אחר הצהריים, ליד נערה או שתיים". כך שר בקול גדול ניסים סרוסי, את שירו "אשליות", והוא צודק מאוד. אמנם בסעיף הקודם חשבנו בגדול, אבל מלכודת הדבש של המחשבות היא האנשים שעסוקים באוננות מנטלית (pardon the English) . היינו, האנשים האוחזים בידם בדימוי מנטלי של עצמם באיזו פנטזיה נהדרת (כן, אני יודע, תיכף נעשה כולנו אקזיט ענקי ונהיה סטיב ג'ובס בעוד שלוש, שתיים, אחת שניות). אבל אליה וקוץ בה: כאשר הפנטזיות ממלאות את המחשבה ולא נותרות כיעד או מטרה או סיבה, הן הופכות לעיסוק העקרי, ולעומס מנטלי ולחסימה בפני המציאות והיכולת לעשות דברים של ממש. אז התרגול הנכון הוא להותיר את הפנטזיות תחת רסן ומגבלות ובמקומן לתרגל ביצוע. לעשות. לחתור אל המטרה. לא לדמיין "איך יהיה נפלא" אלא לעשות בכל יום משהו אמיתי שיקדם אתכם אל הנפלא הנהדר ההוא. תחלמו בגדול, תעשו בקטן.

לכתוב מטרות 
מן המפורסמות היא שאנשים הקובעים לעצמם מטרות (וכותבים אותם בפועל, לא רק ממלמלים אותם תחת השפם) מצליחים הרבה יותר להגיע ולהשיג את המטרות הללו לעומת אנשים שלא מנסחים וכותבים את המטרות ממש. איך זה יכול להיות יתהה הספקן - הכיצד כתיבת ארבע שורות בעט כדורי על נייר מחברת יכול לקדם את האדם? ואכן, למילה הכתובה יש כח. כי נדרש מאמץ מנטלי לנסח אותה, ומתרחש הקסם של המחויבות הפנימית להשיג אותה. ואם המטרות שלכם אינן סודיות, טוב תעשו אם תשתפו אותן עם אנשים אחרים. כך תאלצו להגדיר אותן טוב יותר (למשל "לעשות הרבה כסף" זו מטרה גרועה למדי. היא אינה קונקרטית והיא אינה מקדמת אתכם. לעומת זאת, "להגדיל את ההכנסה הפנויה החודשית ב 30% עד סוף השנה באמצעות הקמת אתר סחר באינטרנט" היא מטרה מנוסחת לא רע). המטרות יכולות להיות קטנות וחודשיות והן יכולות להיות גדולות ומסעירות (עד גיל 21 תגיע לירח), אבל חשוב שהן יהיו שם. בשבילכם.

תתמידו
"הדבר הקל ביותר זה להפסיק. הדבר הקשה ביותר זה להתמיד" (בטח היה איזה חכם סיני שאמר את זה).
התרגול המשמעותי והאפקטיבי ביותר בעיני הוא ההתמדה. כל יום אנו קמים עם שיר חדש בלב ועם החלטה אמיצה שמהיום נעשה אחרת: נאכל אחרת, נתאמן יותר, נחייך ונודה לעולם על הטוב, אבל אז אנחנו נתקעים בפקק ומתעצבנים על האידיוט שחתך אותנו, ומאחרים למכון כושר, וחוטפים משהו לאכול בפיצוציה בצהריים כי לא אכלנו כלום. ומהמטרות היפות ומהמנטרות הרוחניות לא נותר הרבה. הקושי והיופי הוא לאחוז באותן מטרות והנהגות שאנו מסוגלים לאמץ לאורך זמן. "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת" אמרו חכמים ממני. כי זה לא הידע, זה לא התרגיל, זה ההרגל, זו העוצמה שבהתמדה. מיצאו לכם את ההרגלים שתוכלו לאמץ ולהתמיד בהם, ותתעקשו על ההתמדה. אתם תצאו מהתהליך הזה מסוגלים יותר, חזקים יותר. זה לא "זבנג" וגמרנו. זה לא לרוץ ולספר לחבר'ה. זה לעשות משהו שנים ואז להציץ לאחור בסיפוק ולהגיד לעצמי: "וואללה, כבר שמונה שנים וחצי אני כותב ברציפות את הבלוג הזה". עשיתי משהו.

לעולם לא להביט לאחור
להציץ אחורה זה בסדר, אבל להתרפק על העבר זה הרגל גרוע במיוחד. יש אנשים החיים בתחושה של החמצה. שהאתמול היה טוב יותר, שיוקר המחייה היה נמוך, שהדירות היו זולות והנשים היו יפות. העניין הוא שהעבר אינו מקדם את העתיד. "זכרנו את הקישואים שאכלנו במצרים" התלונן העם הבכיין שלנו לפני 3500 שנים, ודומה כי הקדמנו את הפולנים גם בעניין הזה. אבל ברמה הפרטית והאישית אין מחסום גדול יותר להתפתחות מאשר ההצמדות אל העבר המדומיין. אולי באמת פעם היה קל יותר, אולי. אז מה. עכשיו זו המציאות ועמה עלינו להתמודד. כדאי להביט אל העבר כדי ללמוד ממנו על עצמנו ועל ההצלחות שלנו בעבר - מה עשינו כשהיה קשה לנו אז? כיצד הצלחנו? ואת הידע והתובנות הללו להביא את ההווה ולמנף אותם אל העתיד. אחרי הכל, מחר תזרח השמש, ויהיה נכון יותר לקבל אותה עם חיוך.

שורה תחתונה לתכנית אימונים מנטלית להשגת נפש חזקה ואיתנה:
להאמין בגדול אבל לא לשקוע בפנטזיות.
לרשום מטרות ולתרגם אותן להשגים קטנים ואמיתיים בכל יום.
לרכוש הרגלים טובים ולעשות אותם בעקביות לאורך זמן.
זה הכל. (נשמע קל? )


ועכשיו אתם: 
אנא שתפו מההצלחות והתובנות שלכם. הוסיפו תגובות. תכעסו. תצחקו. תתווכחו.  ואם בא לכם, שתפו גם בפייסבוק או איפה שבא לכם...


By Dael with 7 comments

הרצון חזק מכל ברזל - סיפורו הלא יאומן של תומר

באחד הלילות, לפני תשע שנים, אחי הצעיר ואני גוייסנו במקביל בצו שמונה לאותה המלחמה: מלחמת לבנון השנייה.
שלא כמוני, אחי הוא איש חי"ר, ובתפקידו הוא פיקד על כח חילוץ קטן וזריז, אי שם בגזרה המזרחית. הקשר טרטר והוא  קיבל פקודה להכנס מהר פנימה ולחלץ - יש פצועים אך מסוקים אינם יכולים להתקרב לאיזור בגלל אש אויב. שני נגמ"שים יצאו לדרך (בים בם בום), עלו לרכס וחברו לפלוגת הצנחנים שמפקדה, תומר בוהדנה, נפצע אנושות. בזריזות הם העלו לנגמ"שים שלושה פצועים ויצאו חזרה לדרך, מותירים אבק, ממהרים לארץ. אבל באמצע הדרך לארץ הם הבינו שהעסק מדרדר במהירות ושנדרש חילוץ מהחילוץ. מכיוון שהתרחקו כבר מאיזור ההתקלות עצמה, הוזנק מסוק ונחת, עדיין בשטח לבנון, צמוד צמוד, לקח את תומר, והמריא. שאר הפצועים המשיכו בנגמ"שים.
בינתיים על מנחת המסוקים בבית החולים רמב"ם, חיכה צלם, והנציח את הרגע. אלונקה מורדת מהמסוק, עליה תומר. רגע לפני שאיבד את ההכרה, בו בזמן שהרופא המוטס ממשיך ללחוץ על עורק כתף שמאל שנקרע וממנו דיממו חייו, כמעט למוות, תומר מביט לצלם ומסמן V של ניצחון באצבעות ידו הימנית . תוך דקה תומר הוכנס לניתוח חירום שלאחריו נותר מחוסר הכרה משך מספר ימים.
המדינה כולה עצרה את נשימתה.
ומאז עבר כמעט עשור.


והנה אני מוצא את עצמי בחמישי-שישי האחרונים, יושב עם רוב משפחתי על יציע באיצטדיון הדר יוסף, משקפי שמש, מכרסם תפוח, כובע רחב שוליים על הראש, ומסביבי עשרות אנשים שצועקים בגרון ניחר "תומר, תומר". וכולם מחייכים מאוזן לאוזן ומחליפים פרשנויות על עומק הסקוואט ועל איכות הבאטרפליי בביצוע עליות המתח.
שוב פעם תומר בוהדנה. שוב פעם סימון ניצחון. אליפות ישראל בכושר גופני 2015, ה RFA.
תיכף נחזור לתומר.
משחקי קרוספיט ישראל, יוזמתו של עומרי פלד ידידי, המרים אותם ברציפות זה חמש שנים, קפצו השנה רמה. האירוע הפך למשהו בסדר גודל שאיננו רגילים לראות כאן: חברת הפקה, איצטדיון האתלטיקה הלאומי בהדר יוסף, עשרות מתחרים, אלפי צופים, אלפי מבקרים נוספים בשוק הפליאו וביריד הספורט שהתקיים במקביל - הצביעו ברגליים. משהו קורה כאן.
לאנשים שאינם בתחום אספר בקצרצרה שהאירוע נמשך שלושה ימים, מתוכם יומיים מול קהל עירני: מקצה אחד של תחרויות ביום רביעי, שתי תחרויות ביום חמישי ושלושה מקצי תחרות ביום שישי, יום הגמר. גם בלי להיות מומחי קרוספיט גדולים אפשר להבין כי הספורטאים היו נתונים תחת עומס כבד כל העת והיכולת להתאושש פיסית ומנטלית היא חלק מהותי ביכולת לנצח.
בסופו של יום (יותר מדויק: בסופם של שלושה ימי התחרויות) הגיעו לקו הגמר במקום הראשון לגברים נדב לביא, במקום הראשון לנשים אלין אלכסניו ובמקום הראשון לגברים מעל גיל 40 זכה - תומר בוהדנה.
ואכן, על כר הדשא באיצטדיון אפשר היה למצוא את תומר, כבר לא ילד, חורק שיניים ועובר מתחנה לתחנה. בזו מרים משקולות, בזו רץ ספרינט או זורק שק כבד מעל משוכה, עושה עמידת ידיים או כל שילוב אחר של הנ"ל.

תומר, אלין ונדב

שוחחתי הבוקר עם תומר. כמוני, גם הוא היה בדרכו לעבודה. ההבדל הוא שאני עוסק בתכנה, ואילו תומר הקים ומנהל פנימיה שיקומית המיועדת לנערים עם עבר פלילי שנפלטו מהמערכת. חשבתי שלא במקרה תומר הצטיין במשחקים בהרמת משקלים כבדים - הוא לוקח על כתפיו משא כבד גם באופן רגשי- האחריות לגורלם ושיקומם של בני נוער.
אבל הוא לא רק מנהיג ומחנך, הוא גם ספורטאי טבעי. כנער הוא היה חבר בנבחרת ישראל בהרמת משקולות, אבל מאז גיוסו ובמשך עשרים שנה הוא לא הרים שום משקל. גם אם עברה המחשבה בראש, הרי שהפציעה מערימה קשיים אובייקטיבים. עד לפני שנה וקצת. עד אז הוא רק רץ ועשה קצת עליות מתח ושכיבות סמיכה, רק כדי להשאר פעיל. לרוץ מהר הוא יודע (38 דקות לעשרה ק"מ), אבל דרך מקרה הוא נתקל בקרוספיט TLV לפני שנה, והמפגש עם ירון נוף, המאמן, הדליק אצלו ניצוץ.
"קרוספיט תפס אותי כי זה ספורט מעניין, וכי זה יצירתי ואתגרי בעת ובעונה אחת" הוא אמר לי הבוקר. רק שנה וקצת הוא מתאמן, אבל הרקע האתלטי שלו, הזכרון של השרירים מההיסטוריה הרחוקה בהרמת משקולות, הסבולת המעולה, וכמובן משמעת ברזל (שישה אימונים בשבוע) הביאו אותו אל הפודיום בתוך שנה. ("במקשלים כבדים אני עדיין מפחד על הכתף, אבל 80 קילו זה בסדר" הוא אומר לי שאני מפרגן על הקלות בה עשה פעמיים עשר חזרות של 80 קילו overhead squat).
המעבר לקרוספיט חיבר אותו גם לאוכל בריא. "ברור ששמעתי על פליאו" הוא אומר "ות'כלס אימצתי את זה כבר מזמן". האסימון נפל בביקור במרכז שיקומי לאסירים לשעבר בסן פרנסיסקו. החברים, כולם אסירים קשים לשעבר, מייצרים עוגיות שוקולד צ'יפס במפעל קטן שהפך להצלחה גדולה באיזור. הריח הטוב עשה לתומר חשק לעוגיה והוא שלח יד למגש, אבל אחד המשתקמים, אירי גלוח ראש עם עבר ניאו-נאצי עשיר, תפס את ידו השלוחה ואמר "חביבי, לא כדאי!". הוא הוציא מתחת לשולחן מיכל עם נוזל צמיגי, דביק מאוד ושקוף. "אני משתמש בזה כדי לשמן את המיסבים של המכונה כשהיא נתקעת" אמר האירי, "אבל אנחנו גם שמים מזה בתערובת העוגיות. קוראים לזה סירופ תירס מתוק, ותאמין לי שאתה לא רוצה לאכול את זה".
היום תומר אינו אוכל לחם, פיצה, סוכר או מזון מעובד משום סוג "הנה דוגמה: יש לי קילו סוכר בבית על המדף שקניתי לפני שנה. שנה!". הוא גם נמנע מתפוחי אדמה, מכל סוג של בשר מעובד או חשוד בכך. השינוי התזונתי הביא מהר מאוד לשינוי במראה ובפרופורציות הגוף. גם קודם הייתי בכושר, אבל השינוי התזונתי הביא מיד לשיפור במראה, הוא אומר.

תומר מייצג היטב את הישראלי היפה, במובן הפשוט, אך גם במובן העמוק והרחב של המילה. של מי שהתנדב לשרת בצנחנים, והפך לקצין, ולמ"פ, והמשיך בשירות מילואים (היום הוא סא"ל), של מי שאינו מאבד את אמונתו הפנימית בכוחו, בכוחנו, גם מול אימת המוות. של מי שממשיך ומתחזק למרות פציעה קשה ולמרות הקושי. של מי שממשיך לנסות ולאתגר את עצמו, של מי שהוא מחנך בנשמתו, של מי שמאמין בכוחו של הפרט לעשות תמיד שינוי חיובי ומשמעותי.
סיפורו של תומר הוא סיפורו של מי שמנצח.

תודה תומר. למדתי ממך הרבה. 

By Dael with 2 comments