אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

אני מאשים


מיקי חיימוביץ' היא מותג על בביצת העיתונאות הישראלית. היא אינטליגנטית, מנוסה, קורנת אור וחן, ובעיקר: מייצרת כותרות סדרתית ולוחמת להשפעה על מדיניות הממסד. לפני כמעט עשור נמאס לה להקריא את כותרות החדשות שכתבו אחרים ומאז היא עברה להיות עיתונאית חוקרת, המפיקה מרגליות וכתבות עם צבעים חזקים של אדום ושחור, השתתפות בדיוני ועדות הכנסת בנושאי בריאות וקיפוח הדלים, והכל בחיוך מקסים ועטיפה סכרנית של "אני באה בטוב. אני באה לעזור לכם, להציל אתכם". 
גולת הכותרת של פעילותה בעשור האחרון היא Meatless Monday. היא יו"ר העמותה בישראל, הפרזנטורית ודף הבית. היא נפגשת עם ראשי ערים, מוסדות חינוך, בתי חולים וחברות היי טק ומשכנעת אותם לעבור לתזונה צמחונית ועוד יותר טוב: לטבעונית. מי יגיד לא למיקי חיימוביץ'? היא המאמי הלאומית של החסה והקטניות.
עד כאן הכל לגיטימי וטוב, לא חייבים להסכים.
הצצה באתרים שלה, ובחומר שהיא מפיקה מדגימים את טענות השילוש הקדוש מבית מדרשה:
  • בשר, במיוחד אדום, מסוכן לבריאות בגלל שומן רווי וכולסטרול.
  • בשר, במיוחד אדום, הורס את כדור הארץ
  • בשר גורם להשמנה.
אלו טענות שאין להם שום רגליים וסימוכין במדע אלא שקרים והונאות, אבל, יאמר הקורא לעצמו, חפיף.
עד היום לא אמרתי מאומה על חיימוביץ', אפילו שהיא קראה לי רוצח (כן, לומר "בשר זה רצח" זה לכנות את האוכלים אותו, 99% מאוכלוסיית העולם, רוצחים, זאת לעומת שבט הנאורים המוארים. חייבים לדבר עלהאלימות הטבעונית, כתבתי לפני שנים אבל זה כבר נושא אחר). כדי שלא יהיה ספק היא גם משחררת ציוצי תמיכה וחשיבות של מסעות הצלב הטבעונים (אמבוש מפורסם לאראל סגל מול גארי יורופסקי, אותו היא מעריצה), אבל חאלס, עכשיו נמאס לי.
כעת נפל דבר. מישהו כנראה אמר לה: "פסס, מיקי, זה לא הבשר, זה בכלל הסוכר". (קוראי בלוג זה יודעים זאת כבר עשור. אולי מישהו מכם גילה את אוזנה?)
לא משנה מה היתה הסיבה, מיקי הלכה ועשתה תחקיר. "ללא סוכר" פורסם בצבעי אדום ושחור וכותרות, כולל ראיונות עם רופאים ומומחים שכולם אמרו: שומן זה טוב, סוכר זה רע. וליתר דיוק: פחמימות מרובות זה רע מאוד וגורם לכבד שומני, לשומנים בדם, להתקפי לב, לסכרת ולמוות. צריך לצמצם בכמות הפחמימות ולחזור ולאכול אוכל אמיתי מהחי ומהצומח, בדגש על שומנים טובים וחלבונים.
זה מה שאמרו לה. זה מה שהיא יודעת. אבל זה לא מה שמיקיל'ה סיפרה לצופים.
מי שראה את התחקיר אמש, ומי שראה את תכנית ההמשך, לא יכל שלא לראות את הפיל שבחדר. 
מה פיל? ממותה!
במשך שעתיים מדברים על מה נכון לאכול, מה מסוכן ומה לא מסוכן, מה בריא ומה מזיק ואיך נראה תפריט. מראיינים עשרות אנשים, חלקם באולפן, חלקם תזונאים ורופאים וחוקרים, ורק מילה אחת נעדרת. המילה שאין לנקוב בשמה. המילה המפחידה מכולן:
בשר.
נשגב מבינתי איך אפשר לדבר שעתיים על תזונה ולא לומר מאומה על בשר. לא לחיוב ולא לשלילה. הוא לא קיים. הוא לא אופציה. הוא אוויר.
כן, צריך לאכול פחות סוכר. ודאי שצריך לאכול פחות פחמימות. "כל הפחמימות הן בעצם סוכר" אפילו אומרת אחת המרואיינות. אז מה אוכלים במקום הסוכר שאלתם את עצמכם? לא תקבלו תשובה.
כיצד קרה שאכלנו יותר שומן והרגנו את עצמנו בסוכרת  - כי הפסקנו לאכול שומן, חמאה ובשר והתחלנו במקום זה לאכול קורנפלקס ולחם ופסטה ופתיתים, גם את זה מיקי לא אמרה לנו.
היא רק מאשימה את הקולה ואת הסוכריות. ואת המדינה שלא מתערבת מספיק... (אוי ואבוי לנו מעוד מעורבות ממשלתית).
כדי לרמוז על התפריט הנכון ולא לומר בשר אלא ההיפך, היא הביאה למוטיבציה קשיש נחמד וספורטיבי על אופניים, "עשיתי שינוי ובחרתי בירקות וקטניות" הוא אומר ומיקי מביטה בו בהערצה: איזה צמחוני חמוד.
תכנית ההמשך שהפיקה חיימוביץ' היתה עוד יותר מייאשת. נציגה חמוצה ממשרד הבריאות הסבירה כמה חשוב לאכול בריא: "בעיקר ירקות וקטניות". שוב הבשר נעדר. הוא לא בשיח. הוא לא אפשרי.
הפנאל הסביר גם: "הנאה אפשר לקבל ממוסיקה, לא צריך לקבל אותה מאוכל". איזה ייאוש. הם דנים אותנו לחיים אומללים ורעים, לאכילת אוכל רע ולא מתגמל כי זה בריא. כל השאר רע.
הדיון עבר לכוח רצון, וכמה חשוב להחזיק מעמד. וואו. איזה גיבורים היו שם באולפן. מצליחים לאכול משהו (אף אחד לא אומר מה) אבל המשהו הזה בריא, כי אין בו סוכר.
התזונאית הנוצצת שהביאו בהמשך התכנית כדי לתרגם את ההמלצות של מיקי לתפריט התעלתה על כולם: היא הסבירה למה חשוב לאכול כל יום פירות, ולמה חשוב מאוד לאכול כל יום לחם מלא ושבולת שועל, וקורנפלקס "מדי פעם". ההבל הזה מקודם בדף הפייסבוק של התכנית כמובןגם בתפריט כאן לא היה יחס אל מאומה מהחי (לא שאסור לאכול בשר ולא שכדאי לאכול, אלא המילה לא הוצגה ולא נאמרה כלל), רק שוב אותם המלצות עתירות סוכר, שאיכשהו הפכו לתימה המרכזית בתחקיר שכותרתו "ללא סוכר". אה, כן, בלחם מלא יש בדיוק אותה כמות סוכר כמו בלחם לבן, רקאומר. 
מייאש.
אני מפרגן לחיימוביץ' שסוף סוף עשתה מה שכל עיתונאי בתחום הבריאות היה צריך לעשות מזמן: לספר לכולם על השקר העצום של תעשיית הפחמימות. אבל אני גם מאשים את מיקי חיימוביץ' בצביעות וקבעון מוחין ובעיקר ביצירת שקרים לבנים בתחפושת של אמת גדולה. היא ממשיכה בכל הכוח לקדם אג'נדה רוחנית גם כשהאמת כבר מובנת לה ושקופה: אי אפשר לקדם תפריט טבעוני ולקדם תפריט דל פחמימה בו זמנית. מספיק לראות את חוברת המתכונים שהיא חתומה עליה, שהיא אות ומופת לתועפות פחמימות (קוסקוס, לזניה, פסטה ומה לא).
תחליטי גברת.
אבל לא, מיקי לא תתנצל ולא תאמר טעיתי ולא תשנה מאומה ממשנתה או מהאתר עליו היא חתומה.
אני עוד לא למדתי את הפטנט הזה: לומר משהו אחד ולעשות משהו אחר. למדי אותי מיקי.


"ללא סוכר" הוא שם מצוין וצודק לתחקיר, אבל השם האמיתי המסתתר בו הוא "ללא בשר". זו המילה היחידה שאסור להגיד, שאסור לרמוז עליה, כי אחרת מיקי תפסיק לחייך. 


***
אני בעד תזונה קדמונית: ללא סוכר, דגנים ושמנים צמחיים ועם שפע אוכל אמיתי טעים ומתגמל. אם אתם רוצים לדעת מה כן לאכול, ואיך לעשות זאת גם טעים ומשביע, חפשו את "הסוד הקדמוני" בכל חנות ספרים, או אונליין. יש גם ספרייה. יש גם קורסים. רק תהיו לי בריאים. 

By מר קדמוני with 4 comments

פליאו בהודו - הכיצד?! *רשמי מסע*



לפני כמה שבועות ארזתי מוצ'ילה קטנה, נשקתי לשלום לאישה ולילדים, ותפסתי רכבת לשדה התעופה. בשרוול המטוס פגשתי את אחי, הצעיר ממני בעשור, ואת אבא שלי, המבוגר ממני בכמה כאלו ויחד המראנו להודו.
פעם ראשונה שלהם, פעם רביעית שלי.
היו אלה שבועיים וקצת של זמן אבות ובנים (או יותר נכון, אב ובניו), ברחבי רג'אסטן. ככה סתם, באמצע החיים. לראות את הצבעים, לנשום את הריחות, לחוות את הטירוף והיופי והצפיפות וההמולה, לישון בגסט האוסים, לבקר במבצרים מתפוררים וטירות קסומות, לקנות מכנסיים בכמה רופי, ולא פחות חשוב: לאכול טוב.
אם שאלתם אז נחתנו בדלהי משם לטאג' מאהל, משם לג'ייפור, משם לפושקר, משם לג'ייסלמר, משם לג'ודפור, משם לאודייפור והופ, טיסה הביתה משם. לא תכננתי לכתוב כאן על מסלולים מומלצים, מבצרים חשובים, אנשים חייכנים או מקדשים שווים. יש אנשים היודעים וכותבים טוב ממני על כל הדברים האלה. חשבתי לכתוב הפעם על האוכל. רק על האוכל. ועוד יותר: על פליאו בהודו.
קוראים לי דעאל ואני פליאו כבר עשור אבל בשבועיים בהודו הייתי גם אני צמחוני.
והנה, שרדתי כדי לספר.
זה לא קרה במקרה. הודו היא מעוז הצמחונות העולמי. חלקים נרחבים מאוד באוכלוסייה הם צמחונים, ולמרות יחסי הציבור של זב"ח, אין בה טבעונים, או כמעט ואין, כי כולם משתמשים בשומן מהחי (גהי, שהיא חמאה מזוקקת). מכיוון שאחי ואבי מקפידים ממני על ענייני כשרות, הטיול היה בסימן "טעים לאללה אבל צמחוני לא פחות".
בקר נחשב למקודש בהודו ולכן לא תמצאו כמעט בשר בקר ברחבי המדינה (כן בגואה, שהיתה קולוניה פורטוגזית ונותרה מחויבת לעברה ובעיקר לתיירים, וכך גם בעוד מקומות פה ושם. אבל בגדול, אין בקר למאכל בהודו). בכל מקום ניתן למצוא בשר עז (muton), וכמובן עופות. אלו לא נחשבים "בשר". דגים הם לא ממש חלק מהמטבח ההודי אז אל תבנו עליהם. 
דומה כי רוב המדינה (יותר ממיליארד אנשים) הוא צמחוני או חצימחוני, כלומר כזה המבסס את תזונתו על הצומח ועל חלבון המגיע בעיקר מגבינה, וקצת עוף ועז פה ושם.
בכל מסעדה ניתן למצוא מנות שהן צמחוניות לחלוטין, ומכיוון שבהודו מדובר בעניין דתי ולא רק בהעדפה קולינרית, הם מייחסים לכך בחשיבות רבה. בכל עיר מסעדות רבות הן pure veg ובהן לא יגישו ביצים ובוודאי שלא בשר או עוף.
מה?!

אז מה יש לאכול שם אם עושים פליאו צמחוני, תמהתם? או, בוא נדבר על זה
המטבח ההודי הוא טעים וחריף ומשגע, ועמוס בתבלינים ומנות קטנות, ומוכן טרי טרי ללקוח. וגם זול להפליא. שלוש ארוחות ביום במסעדות טעימות (ומקומיות), יעלו למטייל הסביר כ 50 שקלים (ותיכף יקפצו עלי כמה טיילים מנוסים וישבעו באימם שהם אוכלים ב20 שקלים ליום. בסדר). אז כן, זה נהדר ושווה לבד את הטיול כולו. ובכל זאת, הנה כמה כללים שיעזרו לכם לצלוח את הטיול הבא שלכם בהודו, בצורה מעט פליאוליתית יותר...

להשתחרר
ברוכים הבאים להודו. חייכו, נשמו עמוק, קחו את הזמן. אם תהיו בלחץ, לא תצליחו להתחבר. זה נכון לשעון, זה נכון לקצב הכללי, זה נכון גם לחרדות תזונתיות. אז אני ממליץ לא לשכוח שאתם בחופשה.
שנית, זיכרו כי הודו היא ארץ ענייה. אל תצפו שאת המאכלים שלכם יכינו תמיד מגהי אלא יהיה שימוש נרחב בשמנים צמחיים זולים. בדיוק כמו במסעדות בארץ. למרות זאת, אפשר לבקש, אפשר לשאול. ההודים הם עם חייכן וסובלני, וכל בקשה שתבקשו לעולם תיתקל בתשובה: yes, possibol (השיבוש המקומי של possible)
שלישית, איכלו במסעדות מקומיות ולא באלו המיועדות לתיירים. במסעדות רבות יש "קומת גג עם נוף" שהיא אותה מסעדה אבל עם סכו"ם, נוף ומחירים כפולים. בקומת הקרקע לעומת זאת, תהיה יותר תחלופה של מקומיים, האוכל יהיה טעים יותר והסיכוי שלכם להנות מהארוחה גדל פלאים. ותרו על הנוף והתרכזו בצלחת.
רביעית, ככלל, אנשים שאוכלים פליאו, משתדלים להמעיט בפחמימות מיותרות. זוהי לא תזונה קטוגנית המשתדלת לשמור על אפס פחמימות אלא תזונה קדמונית - רחבה ועשירה - אולם הנמנעת מעודף פחמימות מיותר הגורם לצבירת שומן. אבל גם כשאנו בחופשה לא נרצה לאכול פחמימות מיותרות, להרגיש כבד או לסבול מהעיכול. מאידך, אנו רוצים לחוות את התפריט המקומי. לאכול אוכל הודי אמיתי. וכן, אפשר לשלב בין השניים. אפשר בהחלט לוודא כי הפחמימות שכן תאכלו יהיו טובות ככל הניתן, ולא מזיקות, מכבידות או רעילות. יש אוכל הודי מועט בפחמימות. באמת שיש.
וטיפ אחרון: תציצו בצלחת. אם נכנסתם למסעדה, תביטו מה מגישים שם. אילו מנות נראות לכם טוב, אילו פחות. אני תמיד שאלתי את הסועדים מה טעים ועל מה הם ממליצים. איכשהו בהודו זה עובד טוב. כולם מחייכים ומנדבים מידע ועצות. בכל פעם ניסיתי גם משהו שאיני מכיר, בעיקר אם הוא כבר נראה טוב אצל מישהו אחר בצלחת...


אפשר גם בלי הבצק:
אין כמעט ארוחה הודית שלא יוגשו בה צ'אפטי, רוטי או נאן, או שלושתם. אלו סוגים שונים של פיתות קטנות ופשוטות, העשויות מקמח חיטה (לעתים מלא, לעתים רגיל) ומשמשות את ההודים כדי "לתפוס" את המאכלים (אוכלים בידיים בלבד) וסתם כדי לנשנש. את הארוחות שלנו הזמנו ללא צ'אפטי, ללא רוטי וללא נאן, ועדיין היה משביע ומצוין (למרות שברוב המקרים, הם הגיעו לשולחן בכל מקרה). אם אתם בהודו וחייבים לפחות לטעום פעם אחת כדי להבין במה מדובר, אמליץ על butter nan וכשמו כן הוא - מאפה הטובע בחמאה.
לעומת זאת, יש במטבח ההודי מאפים רבים שאינם עשויים כלל מקמח חיטה אלא מקמח חומוס. למשל פאפאד - שהוא מין מאפה דקיק ופריך המשובץ בפלפל חריף ועשוי מקמח חומוס ומצטרף לארוחה סטנדרטית. מאכל פופולרי יותר הוא הדוסה מסאלה - מעין פנקייק דקיק ופריך, המשמש כמעטפת למילוי תפוחי אדמה או גבינה (או שניהם). טעים. הדוסה מגיע עם קערית של נוזל קוקוס טחון ללא סוכר. בומבה.


אבל לא בלי אורז
אי אפשר לתאר את המטבח ההודי ללא אורז. זהו הבסיס האמיתי לתזונה והוא בא בשלל צבעים וטעמים. החל מאורז לבן ופשוט, דרך Jeera rice שהוא אורז עם זרעי כמון שלמים ומטוגנים (ממליץ לנסות בבית), וכלה באורז עם ירקות, הנקרא Vegtable Briani. אורז הוא בטוח לאכילה אבל כאמור עם הרבה פחמימות יחסית. אכלתי הרבה אורז בהודו , במיוחד כזה בא עם המון המון המון ירקות ותבשילים, והרגשתי טוב עם זה. זכרתי את סעיף אחד.

תה
דומה כי צ'אי הוא הבסיס לתזונה של ההודים. בכל פינת רחוב יעמוד נער יחף וימכור תה בכוסות זעירות (ואם תרצו כמה כוסות, כדי לקחת take away, ישפוך המוכר את התה לשקית סנדוויץ'. ממש כאילו קניתם דגים). התה הוא על בסיס חלב והוא חם וטעים ונהדר ועולה פרוטות ממש (משהו כמו שקל לכוס. לפעמים פחות). הבעיה היא שברירת המחדל היא תה עם המון סוכר. אבל אין זו גזירת גורל. בכל מקום בו עצרנו לשתות תה (לפחות 5 פעמים ביום), פשוט מבקשים ללא סוכר. הם מרימים גבה אבל יכינו לכם תה מצוין וטעים וחופשי מממתיקים. הקפידו להזמין תה בלי סוכר ותוכלו לשתות ממנו כמה שתרצו.
ביצים
בדרכנו מערבה עלינו על הרכבת מפושקר לג'ייסלמאר, וזו עושה את מסלולה במשך עשר שעות ארוכות. יום שלם על הפסים. באחת הערים עצרה הרכבת כדי לשאוף אוויר ולחלץ את עצמותיה, וירדתי גם אני לרציף לכמה דקות, והנה איש נחמד עם עגלה, מכין חביתות. מיד הזמנתי לנו כמה חביתות, שהגיעו חריפות ועוקצות (עם מסאלה, פלפל ירוק חריף ובצל), ומגולגלות בתוך נייר עיתון. ביצים הם יופי של ארוחה קלה וטעימה, בכל מקום ישמחו להכין לכם את "אומלט הבית", עם או בלי עיתון. יופי של פליאו.


טאלי Thali
מגש ובמרכזו תלולית אורז וסביבו פזורות קעריות קטנות ובהן כל טוב: פניר, תבשילי ירקות, קוקוס, סלט, חמוצים, יוגורט ועוד. דבר אינו קבוע - כל מקום והטאלי שלו, כל טאלי והשגעונות שלה. במקומות רבים הטאלי הוא re-fill כלומר ימלאו עוד מכל שתבקשו, עד שתשבעו. זה על פי רוב הקומבינציה הזולה ביותר בסביבה. ותרו על השדרוג ל special Thali כי בדר"כ זה פשוט עוד קינוח ועוד סוג לחם. אבל תשאלו, לפעמים זה עוד סוגי תבשילים, אז כדאי.

מוצרי חלב: פניר ויוגורט
בהודו לא תמצאו שלל גבינות. למעשה, שוחרי הגבינות עלולים להתאכז. בהודו נמצא על פי  רוב רק שני סוגי גבינות: פניר ויוגורט. שניהם מיוצרים מקומית ולא מגיעים ממותג מרכזי. כל חנות והפניר שלה, כל גסט האוס והיוגורט שלו. פניר היא גבינה המזכירה מעט גבינת חלומי: היא נוקשה ואינה מתפרקת בבישול אלא שומרת על צורתה ומרקמה ולכן טובה מאוד לתבשילים. היא עשירה מאוד בחלבון וממש אפשר להרגיש את החלבון על הלשון.  היוגורט עבה וטרי ומאוד משמח. יוגורט הוא יופי של ארוחת בוקר בהודו, עם כוס תה לא צריך הרבה יותר.

שאר ירקות
אם חשקה נפשכם באוכל אמיתי ודל פחמימות, יש הרבה מאוד אפשרויות במטבח ההודי. ככלל, יש אינספור תבשילים המבוססים על ירקות, הרבה תבלינים ועם/בלי גבינת פניר ביניהם. הנה כמה מהכוכבים שלי:
  • כאן בארץ הכרובית מככבת רק בחורף. בהודו הכרוביות זעירות ומשמשות בסיס לאינספור תבשילים כל השנה. בכרובית אין פחמימות כמעט כלל והיא מצוינת חריפה ברוטב קוקוס ועגבניות או סתם כך, במסגרת Vegetable Masala שהיא קערת ירקות מאודים וחריפים שיש בכל מקום, ובכל ארוחה (שלי).
  • במטבח ההודי לא ראיתי חסות אבל יש הרבה מאוד תרד. אחת המנות האהובות עלי היא Palak Paneer שהוא תרד טרי טחון המבושל יחד עם גבינת פניר. 
  • חצילים. תבשילי החצילים של ההודים לא דומים לסלט חצילים המרוקאי או לחצילים על האש שאנו מכינים כל שישי. לא יודע איך הם עושים את הקסם, אבל זה פשוט טעים. הרבה שום זה כנראה מכנה משותף אוניברסלי לחצילים.
  • קטניות ירוקות ויבשות. כמו הרבה תרבויות עניות, גם בהודו יש שימוש נרחב בקטניות. אם בקטניות יבשות (כאמור בחומוס, בקמח חומוס ודומיו), ואם בקטניות טריות כמו שעועית ירוקה, לוביה ואחרים. יש הרבה מאוד תבשילי קטניות, והם משתנים לפי העונה ולפי הגיאוגרפיה. אני כמובן מעדיף את הטריות והירוקות. בג'ייסלמאר אכלנו תבשיל "שעועית ירוקה" שכלל אינה שעועית אלא מעין חוטים דקים של ירוק. טעים וחריף ומפתיע. לנסות. 
(בג'ייסלמאר) מישהו יודע איך קוראים לזה?
חצילים, וגם פיסטוקים מעולים במטבח ההודי, וגם אפונת גינה.

מימין, דוסה מסאלה. במרכז: פאלאק פניר, veg cyurry ושאהי פניר. משמאל - נאן. לא לגעת. 
למות כמה שזה טעים

קוקוס ופירות
קוקוס הוא קדמוני לעילא, זול מאוד בהודו, ואפשר לקנות בכל פינה תמורת שקלים בודדים ראש קוקוס מקולף ומיובש שלם. זה יופי של נשנוש, משביע וטעים ועמיד בדרכים. יש כמובן גם קוקוס טרי ואין כמוהו לאנרגיה. קוקוס הוא לא הפרי היחיד באזור:. כל גיחה לשוק מכה את העיניים בבוהק מסנוור של צבעים. המון סוגי שורשים, פירות וירקות. כן, אני יודע שיש המזהירים שלא לאכול ירקות ופירות טריים. אני חושב שהסכנה מועטת, במיוחד אם מקלפים ובודאי שלא אוכלים מכל מיני סחיטת מיץ ברחוב, שזה מתכון בדוק לכשלון תברואתי.

פתאום באמצע הרחוב הפוסט
ממה להיזהר:
  • תפוחי אדמה הם זולים בהודו ולכן מאוד בסיסיים בתפריט. Aloo הם תפוחי אדמה. אם אתם לא בטוחים, תשאלו אם המנה מבוססת Aloo. יש סיכוי סביר שהמלצר יחייך בנימוס ויעשה תנועה לא ברורה עם הראש עד שילך ויקרא למישהו שיכול לקבל החלטה. בינתיים יקח זמן. קחו את הזמן, כבר אמרתי?
  • מטוגנים. ההודים אוהבים כל מיני מטוגני רחוב. כיסונים חלולים הממולאים בירקות ובתפוחי אדמה, סירות בצק, לביבות ומעין "ספנג'ות", הלא הן הסופגניות של התימנים. כולם נמכרים בכל מקום, מטוגנים לעייפה בשמן עמוק ולא יעשו לכם מאומה חיובי למעט צרבת ועודף אומגה 6. עזבו. 
  • כמובן שיש להזהר מסוכר וממיני קינוחים (גולב ג'אמון ואחרים) שהם צורות שונות של סוכר ומאוד מזכירים את הממתקים של הערבים. מתוקים מאוד, עמוסים בניחוחות מי ורדים, שקדים ודבש. לא נגעתי. בחיי.
  • מסעדות של תיירים. יותר יקר, פחות טעים, יותר סיכוי לקלקל את הבטן.
הוא יושב על השולחן ומטגן... קלאסה

להודו עוד אחזור שוב ושוב.
היא זולה, צבעונית, וממלאת את הנפש במפגש הבלתי אפשרי שבין השלווה לבין ההמולה.

מה אהבתם לאכול בהודו? למה אתם מתגעגעים?
ספרו בתגובות, שתפו וטקבקו.

דעאל

***
התמונות הטובות באמת צולמו ע"י אחי, הצלם המוכשר עומר שלו. את הפחות מוצלחות, אני צילמתי.


















By מר קדמוני with 6 comments

בגיל 67, אחרי התקף לב וסכרת, שמעון עשה שינוי ענק!


הי דעאל,
לפני כשלושה חודשים רכשתי את ספרך הסוד הקדמוני ברשת ממכר ספרים, אותה אני פוקד מדי פעם לחידוש מלאי ספרים לקריאה. לא כיוונתי לספרך. הכריכה משכה את עיני... ולא ידעתי או שמעתי מאומה על תנועת ה-״פליאו״. 
בסופו של יום לאחר קריאה ובליעת הספר בנשימה אחת, יישמתי מיד את  אמור בו! בהתמדה, בלהיטות ובשמחה רבה. 
חשתי, כי ספרך פוקח העיניים, נשלח אליי ממש משמים.. ממש בדרך ניסית... שכן מבלי דעת, תמיד חשתי וידעתי בתוכי כי לדרך חיים מוכחת זו פיללתי ובמיוחד מתנת הכלים המעשיים שנתת בספרך המחייה!  
כאדם שומר כשרות ומסורת ברור היה לי כי אכילת בשר ודגים הינו לא רק מהפולקלור היהודי כי אם מצווה של ממש ואשר קשורה בה שמחה והודיה לבורא עולם...
עובדות:  
אני בן 67. לפני כעשרים שנה עברתי התקף לב, ניתוח מעקפים. ומאז אני מטופל בתרופות לאיזון לחץ דם גבוה. וסכרת לא פשוטה שבגינה אני מזריק אינסולין ונוטל כדורים. 
הייתי תחת משטר כפוי של דיאטניות ורופאים שכפו עלי המנעות משומנים, והורו על חובת ספירת קלוריות, ועוד הרבה סייגים והגבלות. בכדי ״להציל את חיי״ כלשונם. 
תקצר היריעה מלתאר את עשרים שנות סבל, השתעבדות לדיאטות, נטילת כדורים רבים, אפס אנרגיות, חולשות וחוסר אונים. 
אמת, אכן כל הכדורים וכוח הרצון שלי הביאו אותי לאיזון סביר של מדדי הדם, הסוכר והכולסטרול. 
אני אדם אנרגטי שתמיד נסע במסלול חייו ב-״פול-גז״. אך בניוטראל. כי הרגשתי כ-״איילה״ מספרך. מקפיד על פרמידת המזון והוראות הדיאטניות המלומדות. מאוזן במדדים אך חסר חיות, חסר אנרגיות, חולשות כרוניות. שמחת החיים הלכה ונמוגה ברבות השנים. 
חייתי כאוטומט. מטפל בקריירה העיסקית שלי. עובד סביב השעון. מתפרנס ומנהל חיי חברה. אך חש שהכל משחק. לא אמיתי. 
אני מאד אוהב אוכל מן החי ובשר ודגים שעליהם גדלתי בבית הורי בית מסורתי שזו הייתה דרכו. אני אוכל חלבונים מן החי, בשר ודגים, ביצים וגבינות ובעיקר והמון ירקות!  אין גרם של מוצר לבן במטבחי. לא סוכר, קמח, מלח וכל מרעין ביישין אחרים. 
מדדי הסוכר והדם בעבור חודשיים, כאמור נפלאים! (הורדתי כמות האינסולין. מהתרופות טרם נגמלתי בינתיים.,,) 
ובינתיים הדבקתי שניים מחבריי במחלת ה״פליאו״. רחמנא ליצלן..״. 
כשהתחלתי ליישם את פועלך, לאכול את מה ששנים רק חלמתי עליו תחת איסורים שמניתי לעיל, היינו: מעבר למזון נטול דגנים וסוכרים, המנעות מאכילת פחמימות מופרזת (כאן הפכתי פנאטי, כי ה קפדה על אכילת פחממות עד 100 גר׳ ביום) עשתה לגופי פלאים ! ירידה במשקל , ירידה דרמטית בסוכר ומכאן להקטנה משמעותית בהזרקת אינסולין, לחץ דם תקין לגילי. והעיקר- חיות מדהימה, מצב רוח נפלא אנרגיות מדהימות. לראשונה מזה שנים  קיבלתי הכוח והחשק לכושר גופני. ואני הולך כמעט כל יום כשעה. 

והכול. בגללך ובזכותך. 
תבורך!!!

שמעון

***
מייל זה התקבל אצלי אמש, ה 21 לאוק' 2017 והרגשתי חובה לשתף ומיד...
תודה לך שמעון היקר!

By מר קדמוני with 3 comments

ירקות החורף חוזרים: פשטידת ברוקולי ואסאדו בכרוב


סוף סף הגיע החורף, או לפחות מה שנדמה היה לרגע כחורף כלשהו. כך או אחרת, חורף היא עונת הירוקים והעלים. הברוקולי והכרובית, הכרוב והתרד, הפזיל ועשבי התבלין: כולם בשיא תפארתם בחורף. וזו הזדמנות מצוינת לעשות מהם שלל מאכלים פשוטים, מהירים, דלי פחמימות, טעימים ובריאים.

פשטידת ברוקולי
כך נעשה:
ארבע ביצים
שני ראשי ברוקולי בינוניים,
שני עלי פזיל (לא חובה),
שמנת מתוקה,
קצת גבינת רוקפור (אפשר לשלב עם גבינות אחרות)
שתיים שלוש כפות פרמזן מגורד
אגוז מוסקט, מלח ופלפל.

מערבבים את כל המצרכים בקערה, ומשטחים בתבנית.
מניחים מעל כמה פרוסות גבינת טל העמק או אחרת, ומכניסים לתנור חם ב 190 מעלות לחצי שעה ארבעים דקות.
כולם אוהבים את זה, באחריות.



אסאדו בכרוב ובצל
אסאדו הוא ידידנו הטוב. עשיר בשומן נהדר, טעים, טוב בבישול ארוך, לא יקר ובכלל, חובה בכל סוף שבוע.
השבוע ניסיתי ואלתרתי מתכון הכי פשוט ובסיסי, וגם זול. זה התגלה כהצלחה מסחררת.
נתח שלם של שני קילו אסאדו (עם או בלי עצם)
חצי כרוב מופרד לעלים (או כרוב קטן)
שלושה בצלים חתוכים לפרוסות
חמש שיני שום קלופות.

מניחים הכל בתבנית גדולה מזליפים שמן זית. מערבבים היטב. מפזרים תבלינים (אפשר מה שאוהבים. אני ממליץ על תערובת פילדלפיה, מלח ופלפל).
מכניסים לתנור חם של 220 מעלות למשך 15 דקות, מנמיכים את החום ל 120 מעלות ומשאירים כארבע שעות, לא מכוסה.

זהו.
תנסו היום וספרו איך יצא!
בתיאבון


By מר קדמוני with 3 comments

איחולים לשנה החדשה

שנה חדשה היא הזדמנות לסכם, והזדמנות לתכנן. זו נקודה מקרית בזמן הקוראת לנו להריץ מחדש את שהיה, ולדמיין את שיהיה. 
על פי רוב, את שני הדברים איננו עושים ביום יום. החיים שואבים אותנו למירוץ שאינו נגמר. קמים, עובדים, אוכלים, ישנים, וחוזר חלילה, ולא תמיד יש לנו את ההפוגה הנפשית הנדרשת כדי להרים את הראש אל מעל המים ולבחון כמה התרחקנו מהחוף וכמה מהר אנו מתקדמים אל האי המושלם שבדמיוננו.
שלושה ימי חג ושבת לפנינו, ואלו יכולים לשמש לנו כמצוף לרגע, כפער בזמן כדי להרהר ולהתבונן, ולשאול את עצמנו באמת ובתמים: היכן אנחנו.
במשך השנה אלו הן שאלות שאנו נוטים לענות עליהן תשובות קצרות וחמקניות: אנחנו בסדר. אנחנו באמצע החיים. אנחנו מתקדמים. אבל ההתבוננות לאחור עשויה לגלות לנו רמזים: מה יכולנו לעשות טוב יותר, איפה פספסנו את הפנייה, היכן התעקשנו לשווא. בו בזמן, הרצון והתקווה לעתיד יעזרו לנו לקבוע מסלול טוב יותר ולהגיע למחוז חפצנו שמחים ומרוצים. 

בשנה האחרונה יכלתי לעשות טוב יותר משפחתית. עברנו מהגליל אל העיר הגדולה ומרוץ החיים לקח אותנו בסחרחרה, ממנה לא השכלתי לרדת, גם כשהיה צריך. לא טיילנו מספיק, מקסימום סיבוב בפארק הירקון. לא הקדשתי די לילדי. הם כבר גדולים וקל לרוץ קדימה ולתת למשימות אחרות עדיפות. לא עוד. השנה הקרובה תהיה עם הרבה יותר פנאי משפחתי. כבר סימנו ביומן טיולי שישי לחצי שנה הקרובה. כבר ארזנו מזוודה ללונדון (בעוד שבוע). כבר קבעתי טיול להודו עם אבא שלי ואחי. רק שלושתנו. החיים תמיד ימשיכו לזרום אבל את החוויות והזכרונות צריך לארגן ולסמן ולדרוש ולבצע, אחרת לא יתרחשו. תמיד ידעתי את זה, השנה אני על זה. 

בשנה האחרונה יכלתי לתת יותר תשומת לב לפרטים שעושים את ההבדל בבית. לקנות פרחים. לעצור ולפרגן יותר. לנשום עמוק ולהרחיק את לחצי היום יום ואת הסערות מראשי, גם לאחר יום ארוך ומתיש איפשהו. לא תמיד עשיתי זאת, אבל שהשנה אשתפר. לנסות ללמוד לתת לראש לנוח מהמחשבות, לשדר אנרגיות טובות, לפרגן ולאהוב. אף פעם אי אפשר להגזים עם זה. 

בשנה האחרונה יכלתי לכתוב יותר. יכלתי הרבה יותר. אבל העבודה והחיים לקחו אותי למחוזות המיילים והמשימות ולא קבעתי ביומן זמן לכתיבה וכך עבר שבוע ועוד שבוע. זה ניכר בכמות הפוסטים בבלוג שהדלדלו, ולמרות זאת התמיכה שלכם נותרה נפלאה ומופלאה. אצתי רצתי ולא הקדשתי לקהילה את שרציתי. השנה הקרובה תהיה שונה. אני כותב ואכתוב הרבה יותר. מבטיח. היעד שלי הוא להשלים כתיבתו של ספר השנה. התחלתי בחודשיים האחרונים ואולי הוא אפילו יצא לאור מתישהו. עוד נראה. 

יש לי עוד רשימה ארוכה של משימות ויעדים ומחשבות וכוונות טובות לשנה הקרובה, הקשורים לעסקים, להתנהלות, לזמן ולרוגע. אני רק מקווה שלא הגזמתי בחלומותי ולא המעטתי בעוונותי. ימים יגידו. 

שתהיה לנו שנה טובה, משמעותית, בריאה ופורייה,
שתהיה לנו שנה שניצק אל תוכה מטען חיובי ולא ניתן לשלילה וללחץ דריסת רגל,
שתהיה לנו שנה של איכות ושל משמעות, של רוגע ושל אותנטיות.

שנה טובה יקרים שלי,
שנה טובה.
דעאל

By מר קדמוני with 3 comments

לאן נעלמתי / מה מעסיק אותי כעת / מחשבות בעלמא

החיים נעים בגלים. 
בתקופות ובזמנים שונים הגלים של המציאות שלנו מתנהגים אחרת. לעתים הגלים מתרוממים ולוקחים אותך למעלה למעלה ולעתים הם שקטים ורגועים. לפעמים הגלים סוערים וכהים ולפעמים יורדים לתהומות ומצולות ים. לפעמים הגל יסחוף אותנו אל העומק והמרחב ולעתים הוא יישא אותנו אל חוף מבטחים. 
החיים הם גלים. 
והגלים הם לעולם חידה וסכנה וקסם ויופי והזדמנות גם יחד.

ביקשתי לכתוב מעט על הגלים בחיים שלי כעת, גלים שעשויים להסביר מדוע לאחרונה כתבתי פחות פוסטים ומאידך, אני עסוק הרבה יותר. in a good way. לגמרי. אז יש כמה וכמה דברים שמעסיקים אותי כעת, ולוקחים ממני זמן אך גם ממלאים אותי באנרגיה טובה והתחדשות. 
חלק מהגלים הם רק מחשבות ותחושות והם אינם מסבירים מאומה.
וחלק הן לא יותר מאדוות רגעיות על פני המים, שבאות והולכות.

ספרות
תמיד הייתי בעיני עצמי איש של מילים. מאז שלמדתי לחבר אותיות למילים, תמיד מוכרח הייתי שיהיו במחיצתי בכל רגע נתון לפחות ארבעה חמישה ספרים (שמתוכם לפחות שלושה שלא קראתי בעבר, אחד שניים שאני חוזר אליהם, ובדר"כ גם ספר עיון או שניים). על פי רוב הם מעורמים זה על גבי זה לצד המיטה ואני קורא בהם חליפות. זה מוזר, אני הולך לסלון ולוקח איתי ארבעה ספרים, וחוזר לחדר איתם שוב אחר כך. אתמול למשל (שבת) התחלתי שוב את "חולית" האהוב של פרנק הרברט, אני באמצע "הקורבן" של סול בלו, לקראת סיום "ספינת העבדים" בהוצאת בבל (מדהים), וסיימתי את "חיות הקודש" על מדרשים ויצורי הפרא בעולם חז"ל. 
אז עכשיו זו תקופה כזו, בה אני קורא יותר, וגם כותב יותר. אני משתדל להשקיע יותר זמן בכתיבה, וללמוד מהטובים ביותר. כל יום לכתוב קצת. אני מקווה שחלק מהדברים אותם אני כותב עכשיו למגירה, יעלו על שולחנכם יום אחד, אבל בספרות צריך זמן וסבלנות, ואלו מצרכים נדירים אצלי, לצערי. אז אל תתייאשו ממני. עדיין. 


חירות וסובלנות
תרבות האי-החירות שפשתה בארצנו מדירה שינה מעיני. אנחנו בעולם בו מרגע לרגע החירות מצטמצמת והסובלנות נעלמת. כולנו צודקים בעיני עצמנו, זה לא חדש, אבל החדש הוא האפס-סובלנות לדעתו ואמונתו של האחר והמאמץ שאנשים עושים כדי להשליט בכפייה את עמדתם על הזולת. כתבתי על כך פעמים רבות אבל זה הולך ונעשה גרוע יותר. מפרסמת חנות המבורגרים מודעה בפייסבוק, ומיד הדף מתמלא נאצות של טבעונים ונוצר לובי שרוצה לאסור בחקיקה על אכילת בשר/יבוא בשר. בדיוק באותו האופן ח"כ אחת העלתה למשל הצעת חוק שתאסור כליל על קניית סיגריות למי שנולד אחרי שנה מסוימת. תאסור לנצח. זה לא משנה אם בשר בריא או מזיק, אם סיגריות מסרטנות (הן כן) או רק מזיקות, מה שחשוב הוא שדעתו של האדם הפכה לאבסולוטית עד כדי שהוא מרגיש מחויב לכפות אותה על האחר. עוד דוגמה. באה נערה משירות לאומי לבית ספר וסיפרה פרשת שבוע ומיד קופצים אנשים "הדתה הדתה" כאילו מכריחים כאן ילדים להשתחוות לפסל זיאוס. באותו האופן מי שכותב בעד פוליטיקאי מסוים, מימין או משמאל, הופך מיד למוקצה מחמת מיאוס ותת אדם אצל הצד השני, ברמה הכי אלימה, חסרת סובלנות, הערכה או שיח. ונוצר כאן שילוב הרסני של אגרסיביות כלפי דעות שונות, והפעלה של מנופים כדי להבטיח שרק הדעה "שלי" תהיה לגיטימית. זה נכון למילים וזה גולש למעשים.
ומעל כל זה קיים אפקט העדר וגם הוא הפך אלים יותר, ומהיר יותר, וזועם הרבה יותר. מישהו ראה משהו בפייסבוק, איזה סטטוס, איזו אמירה ומיד יוצאים גדודים זועמים רכובים "לעשות צדק". ראבאק. איזה צדק. מי אמר. ואם הפוסט הזה הוא שקר. ואם הוא אמת אבל האמת מורכבת. בקיצור, בואו נרגיע. בואו נמשיך להחזיק בדעות רציניות ומשמעותיות אבל נוכל גם לחיות עם העובדה שמישהו חושב לגמרי הפוך מאיתנו, ולמרות זאת הוא יכול להיות אדם מקסים וטוב (כן גם אם הוא חרדי/אוכל בשר/תומך ביבי/תאום של זועבי/קורא הארץ/אח של בנט/טבעוני/פליאו/שובר שתיקה/whatever). 

ביטקוין
אני חושב שאפשר לקרוא לי מומחה בהעברות כספים. בעשרים שנה האחרונות, כשאני חובש את הכובע המקצועי שלי, אני עוסק באינטגרציה טכנית של בנקים לרשתות סליקה, ובעיקר בכל מה שקשור להעברת כסף ממקום למקום בעולם. זו הפרנסה שלי וזה מה שהחברה שלי עושה בעיקר. במקביל לכך ולא במקרה, בשנתיים האחרונות, צללתי עוד ועוד לעולם הקריפטו (מטבעות קריפטוגרפיים, כדוגמת הביטקוין וחבריו) המאפשרים בין היתר העברת כספים בינלאומית באפס עלות ובאפס זמן (כמעט. אולי גם באופן מוחלט בקרוב). זהו עולם מסעיר וחדש, ואני עוסק בו רבות מאוד וגם עליו אני כותב (בקרוב, בקרוב תקראו). הסיבה היא שהוא מפתח לחירות. הוא לא "מנייה" אלא חידוש טכנולוגי שמהותו להחזיר את הכח והשליטה לידי האנשים במקום לגורמים המוסדיים. לא צריך מתווך, בנק או חברת אשראי. כל אחד יכול להצטרף לכלכלה הזו, גם אם הוא פליט סורי, תושב הקלאהרי או תושב מגדלי אקירוב ולכן הכלכלה הזו צומחת ותצמח עוד ועוד ועוד.
הערה כדי לסבר את האוזן: ב 8 לינואר האחרון הבן שלי קנה ב 742 דולר שהוא חסך בעצמו 0.8 ביטקוין (הוא קיבל ממני ליומולדת, שהיה חצי שנה קודם לכן 0.2 ביטקוין, אז הוא החליט להשלים ל1 מכספו). אותם 0.8 ביטקוין שווים כעת 2561 דולר, במקום 742 אז. עברה, כאמור, רק חצי שנה. 
הערה להערה ותזכורת להשקעות בחיים בכלל: אל תשחקו עם כסף שאינכם יכולים להרשות לעצמכם להפסיד. 



מעברי חיים
התקופה האחרונה עומדת אצלי בסימן מעברים. סיימנו שנה ראשונה בתל אביב במהלכה הפכתי מעכבר כפר לעכבר עיר. אני מבלה הרבה פחות זמן ברכב ונהנה מאוד מהאפשרויות שהעיר ללא הפסקה מציעה לי. מגינת הכלבים (יש לנו כלב!), ממועדון הקרוספיט (נמל), מנסיעות באופניים לכל מקום, מללכת לים בשבת, משוק התקווה (כל יום שישי ב7 וחצי בבוקר), מהלחות הפסיכית בימים האחרונים (טוב, מזה אני לא נהנה תכלס) ומהאנרגיה. גם ברמה המשפחתית משתנים. הילדים גדלים ועוזבים את הקן (אחת חיילת, אחד מתחיל מכינה), מתבגרים (בר מצווה לצעיר), מתקדמים (אישתי פתחה קליניקה בת"א). אנחנו משנים, משתנים, מתפתחים. השינויים הללו מבורכים אבל גם לוקחים את האנרגיה שלהם, את הזמן והקשב שלהם. זוהי תקופה טובה וגם סוערת, גם מאתגרת וגם מבטיחה. 

מסורתיות
נולדתי וגדלתי בבית דתי ואחרי התיכון אפילו למדתי ב"עלי" (פעם הרגשתי בגלל זה מלח הארץ עד ששמעתי את הרב לווינשטיין והרגשתי מלח בפה). עד לפני שנה חייתי בישוב קהילתי דתי בגליל. יש הרבה יופי באורח החיים הדתי, והרבה דברים העשויים להיות טובים לנפש. אבל יש גם דברים מצמצמים וחנוקים ומגומדים. כנער בתיכון דתי למדתי שיש דתיים ויש חילוניים: אלו הולכים עם כיפה ואלו בלי. לא היה משהו באמצע, ואם היה, הוא לא הוזכר או דובר. בשנים האחרונות גיליתי שאני בכלל מסורתי. אני לא הולך עם כיפה אבל בשבתות אני דווקא מגיע ל"יחד" שזה בית כנסת אורתודוכסי ומודרני שרבים מחבריו הם חברי הקהילה הלהט"בית בת"א. בית כנסת שלא דומה לשום מוסד שהכרתי בימי במגזר הדתי אלא פתוח, מרענן, קהילתי ונכון. המסורתיות מתאימה ככפפה לעירוניות החדשה שלי, וגם לעולם החירות הפנימי שלי, שלא מבקש רשות ושלא שואל מה מותר לחשוב ומה סתם בא לי טוב. 
אני חושב שהחברה שלנו בכללותה נעה כמטוטלת בין האדיקות לבין החילוניות, בין הפתיחות לבין ההתבדלות. אני רואה את הדור של החברים של הבת שלי, שלמדה לפני הצבא במכינה מעורבת לדתיים וחילוניים, וכיצד כולם יחד לא מפחדים מהדתה ולא מפחדים מהחלנה, והם דור הרבה יותר שפוי ומאוזן ובריא מהדור שלי, שחיפש כל הזמן מבצרים וגדרות וחומות שלא יעלו בהן. אני מקווה שאני רואה בחברה, דווקא דרך הדור הצעיר הזה, את האיזון הבריא, הישראלי כל כך, שהיה חסר כאן כל כך. ואולי גם על זה אכתוב, אם אמצא את הכח.

פליאו
אני מתבונן בקהילת הפליאו ונדהם ומחייך. עברו שלוש שנים וחצי (כמעט) מאז שהוצאתי לאור את הספר ועשור ויותר מאז שהבלוג הזה התחיל את שורותיו הראשונות. במרוצת הזמן הזה הקהילה גדלה וצמחה וצברה עוד ועוד אנשים ונשים, כולם הוכחות חיות ומאושרות לסגנון החיים העתיק והחכם ביותר שעושה חתיכת קאמבק. אנשים קוראים ספרים, עושים קורסים אונליין, מנסים, הולכים לשווקי פליאו, לחנויות פליאו, מסעדות כבר מסמנות פליאו בתפריט ובבתי הקפה בת"א (כמעט) ולא מרימים גבה כשאני מבקש שמנת ליד האמריקנו. המון המון מחקרים ממשיכים לצאת, המקעקעים עוד את תיאורית הכולסטרול=התקפי לב, את הפרדיגמות הישנות ומדגימים לנו שאיננו יודעים יותר משאנו יודעים. במקום לנוע בין חרדות ופחדים, אנו רוצים לנוע בין אוכל אמיתי וחיים מלאים ושמחים. לבחור בסגנון חיים הממעיט לחץ ומרבה שמחה. ההצלחה נקבעת ברגליים, על ידי כולכם, וזה מסמן לי שאני יכול לתת יותר קשב ואנרגיה לגלים האחרים בחיים שלי, ולא רק לתפריטים ומתכונים ומחקרים ומאמרים. אפשר גם סתם, לחיות בשמחה, כמו ללכת עם הבן הצעיר שלי לפארק, לחבר חבל בין שני עצים וללכת עליו יחפים (כלומר, בעיקר ליפול ממנו). אתמול זה עבד לי נפלא. 


זהו, עד כאן על גלים בחיים להפעם.
ועכשיו כבר שחיתי חזרה אל החוף והגלים עוד מרצדים נוצצים ויפים.

By מר קדמוני with 4 comments

עד כמה אני מסוכן באמת?

הי חברות וחברים,
אם יש משהו שמניע אותי באמת בכל 10 השנים ויותר בהם אני רושם את הבלוג הזה, אלו הם סיפורי ההצלחה שלכם. העדויות, המיילים, התמונות וההצלחות של נשים ואנשים שמצאו את אורח החיים העתיק והבריא ביותר, והיו מספיק אמיצים לנסות זאת בעצמם ובתמורה קיבלו אנרגיה, משקל תקין או "סתם" תחושת סיפוק ושמחה.
אבל הנה השבוע קיבלתי שני מיילים זעופים וכעוסים, ששניהם יחד (וכל אחד לחוד) מאשימים אותי באישומים חמורים.
הראשונה היתה אסתר (מכתבה להלן קוצר משמעותית), שעוד היתה עדינה יחסית לצבי, עליו תקראו בהמשך.

****

[כותרת המייל] על הפוסט בנושא ה"פליאו הרג אותי" ועל הסיבה שאתה לא מקבל סיפורי כישלון‎
בפוסט "הפליאו הרג אותי" מחשבות בעידן הפייק ניוז כתבת: "לפעמים יש קשיים כאלה ואחרים או שאלות או דיוקים אבל מעולם, מעולם, לא קיבלתי מייל או חצי או רבע מייל שדומה במשהו לפסקה לעיל"... חשבתי שאולי תרצה לשמוע למה זה קרה, ולמה זה מעיד דברים רעים, ולא טובים, על הבלוג שלך וקהילת הפליאו.
... אתה זוכר מה שמתאים לך ובנוחות שוכח ממה שלא. ולראיה: בתגובות לפוסט בו אתה אומר שאין סיפורי כישלון, יש סיפור כשלון. מי יודע כמה עוד סיפורי כשלון נקלעו בדרכך לאורך השנים... אתה שוכח מה שלא מתאים לתפיסת העולם שלך.
...מי שניסה פליאו והלך לו גרוע, יכתוב על זה כנראה בפורומים של טבעונים למיניהם, או מתנגדי פליאו אחרים. מי שניסה פליאו והלך מצויין, יכתוב לך ובשאר מקומות תומכי פליאו. ומי שלא נכלל בקצוות? כנראה לא יכתוב. זה מה שקרה לי. נסיתי פליאו, ולא קרה כלום. שום כלום בריבוע. הייתי בפליאו די מוקפד כמה זמן. אחר כך הגעתי באופן טבעי לאיזון שהוא "בסגנון פליאו". עדיין לא קרה כלום.
...מקווה שלא תסייע להפצת הבורות בארצנו, בכך שתרמוז שזה שלא קיבלת סיפורי כשלון מעיד משהו על הפליאו, במקום להעיד על צורת הדגימה הקלולקת שלך, ועל ההתעלמות מהמציאות. אגב, יש לי עוד שני סיפורי כשלון של נשים שאני מכירה זמן רב שאם הן אוכלות הרבה שומן הן משמינות. כשלון של ממש לפליאו. אחת מהן, אגב, אוכלת גרסא של פליאו. אבל עם מגבלה על דברים מסויימים. למשל, אבוקדו.
כך שאם לא שמעת אף סיפור כשלון, זה רק כי אתה לא רוצה להקשיב. וזה לא משהו להשוויץ בו בפוסטים בבלוג, אלא טעות להכיר בה, ולתקן.

שלום אסתר.
מהמייל שלך עולה דבר אחד ברור: אין לך מושג מה אני כותב ואומר. לא קראת את כתבי, לא קראת את הספר שלי, ואת מייחסת לי אמירות שווא, שלצערי הן שלך.
בואי נראה רגע את הציון בהבנת הנקרא:
1. בהחלט כתבתי שהכתבה ההיא ב YNET היא פייק מוחלט. זה נכון בוודאות (לא רק מהסקת מסקנות מכאבים דמיוניים בכבד אלא גם מידע ממקור ראשון). זה קשקוש מוחלט שנכתב ע"י יח"צנית שמטרתו העיקרית היתה לקבל כותרת. זה בהחלט הצליח.
2. מאידך, מעולם לא כתבתי שתזונת פליאו מבטיחה תמיד ובכל מקרה לרדת במשקל, לכן עצם הטענה שלך כלפי מוזרה. אם כבר, ההפך הוא הנכון.  כתבתי שיש הרבה מאוד תפריטי פליאו אפשריים - חלקם מעוטי פחמימות ומרובי שומן, חלקם עשירי פחמימות אפילו, חלקם מעוטי חלבון (!). את מוזמנת לקרוא על כך אצלי בספר. לכן, אמירות בסגנון "לא ירדתי במשקל ואני מכירה עוד נשים שלא ירדו במשקל בפליאו" ולהסיק מכך שאני או "מפיץ בורות" או משקר, הן בעיקר כשל לוגי. וכאמור לא רק שקיבלתי כאלה מיילים, גם כתבתי עליהם .
3. כתבתי הרבה פעמים על אנשים שלא מצליחים לרדת במשקל בפליאו, או אנשים שלא מצליחים לעלות במשקל בפליאו, או על מיילים מאנשים שעלה להם הכולסטרול, או שיש להם עצירות, או כל מיני קשיים כאלה ואחרים. זה קורה בוודאי. פשוט כי אין כאן שום קסם  - יש כאן רק את התפריט האנושי הותיק והבטוח והנפוץ ביותר והוא משתנה בין מקומות ותקופות וזמינות המזון וכמובן בין אנשים והעדפותיהם. אבל זה מה שכל המין האנושי אכל מאז ומעולם ולכן זהו התפריט הבטוח ביותר לכולנו. ואם יש אנשים עם בעיות ספציפיות - מי אמר שתזונה יכולה לפתור אותן?
4. מה שלא קורה בפליאו לאנשים בריאים (ואת מוזמנת לבדוק בקבוצות של עשרות אלפים בארץ, את מיליונים בעולם וחפש אנשים שידווחו לך אחרת, בהצלחה), זו קריסה, סכרת, כבד שומני, תת תזונה (ע"ע הכתבה ההיא ב YNET), ועוד. כל אותם הדברים הנפוצים מאוד במערב, בדיאטות בכלל. הם לא קיימים בפליאו לא בגלל קסם. אלא כי אם תאכל אוכל אמיתי, עשיר ומזין, הוא בהגדרה לא יכול להזיק לך. כן, אולי אנשים מנסים לעשות כל מיני דברים על בסיס דמיונות שיש להם לגבי מה זה פליאו, בלי שקראו, שאלו או עשו פשוט ניסוי עצמי. ואז אומר ניב גלבוע "עשיתי פליאו וזה היה כשלון" בחדשות אבל כשאני מדבר איתו 1:1 הוא שוכב על החוף בתיאלנד ושותה מיץ אננס ואוכל פסטה, אז סבבה לו, אבל אין קשר לתזונה אמיתית או בריאה ולכן יש אינסוף מניפולציות שבעיקר מצחיקות אותי. הן מניפולציות שנובעות מהשילוב הקדוש של חוסר ידע והבנה, חוסר בניסוי עצמי והתאמה אישית וצורך לרוץ לספר לחבר'ה ולקבל כותרות. זה המשחק ואני לא חלק ממנו.
5. לי יש שליחות שלקחתי על עצמי מזה עשור - לעזור לאנשים. בדרכי, אני עוזר בידע כדי שכל אחד יוכל לקבל החלטות ולקבל שליטה על חייו ולצעוד אל עתיד בריא ושמח. אני לא יכול לתאר לך את כמות האנשים שכתבו לי לאורך השנים "זה שינה לי את החיים, תודה". לא בגלל שהם מנומסים, אלא בגלל שזה עובד. לכן לטעון שאני מפיץ בורות היא בורות (וגם, את מוזמנת לקרוא את המחקרים שאני מפרסם עליהם ואני מוכן להתמודד גם במישור הזה, בשמחה),
6. ועיקר העיקרים: מעודי לא הכרחתי איש לאכול כך או אחרת, ולא התערבתי לאיש בצלחת ובסגנון חייו. אני מציע אלטרנטיבה, שלא אני המצאתי, אלא זו שאפשרה לנו האבולוציה וההיסטוריה. מי שמתאים לו, מצוין. מי שלא מתאים לו, אם זה בגלל שהוא חולה על גלידת פרווה וניל או בגלל שהוא אלרגי לאוכל מסוים, או בגלל שהוא חולה במחלה מסוימת, או בגלל שסתם לא בא לו, או לא אכפת לו, או לא יודע - גם סבבה. הבחירה היא שלו. שכל אחד יעשה כטוב בעיניו. גם את.
7. וזה נכון גם לשוק הדעות. לא בא לך טוב הדעות שלי? את חושבת שאני טועה ומטעה? את מוזמנת לדפדף הלאה ולעבור ולמצוא למשהו שיתאים לך יותר. אין לי שום פגיעה אישית בכך. את מוזמנת לכתוב בעצמך את הדעות שלך בבלוג או בעיתון או בספר או בכיכר העיר. ואם תכתבי טוב ודעותייך יביאו תועלת לאנשים, אולי גם אותך יקראו רבים ותעזרי להם בדרכך שלך. אני מאחל לך שתצליחי בכך. לעומת זאת אסטרטגיה של לנסות להשפיע על כותב (למשל עלי) כדרך להשפיע על מה שיחשבו אחרים, היא בדרך כלל לא כ"כ יעילה, אני חושש.
בריאות וטוב
דעאל

בהמשך ההתכתבות בינינו אסתר כתבה לי את גם המשפט הבא:
כן, אתה מפיץ בורות. לא בגלל שאתה בעד פליאו (אני אוכלת פליאו, פחות או יותר. וכשניסיתי צמחונות לא הצלחתי לשרוד את זה), אלא כי הטיעונים שלך מלאי כשלים לוגיים. ולא משנה אם המסקנה נכונה או לא, להשתמש בכשלים לוגיים בתור טיעון זה הפצת בורות.
אוקיי, אמרתי לעצמי. אחרי "הכשלון" שלה, היא עדיין אוכלת פליאו (ההדגשה לעיל היא שלי) כי כנראה זה עושה לה טוב. אבל, תמהתי, האם היא היתה יכולה לבחור לאכול פליאו לולא הייתי מפיץ את הבורות המסוכנת הזו? האם היתה יודעת מה זה? או שהיא למדה על פליאו באיזה מקום אחר שהוא יותר פתוח ופחות נוקשה ממני? יש דבר כזה, תמהני. כנראה שהפצת הבורות המסוכנת של הפליאו הועילה לה בכל מקרה.

****

אם חשבתם שאסתר היתה כועסת, לא קראתם עדיין את המכתב של צבי. אוהו. את זה קיבלתי אתמול והוא מתפוצץ ממש (המכתב מובא במלואו ככתבו וכלשונו).
[כותרת המייל] הצלחת להרגיז אותי. 
"שלום רב. קראתי את הספר הסוד הקדמוני ויש לי מה להגיד לאיש שכתב אותו. אינך מר קדמוני- אתה מר קשקשני. אין לך מושג איך נראה צייד ומלקט בימנו. אתה מוזמן לאנגולה. אני מגדל כאן עופות ומוכר ביצים לשוק המקומי. 40 צידים עובדים אצלי. הם מתים בגיל 45 הילדים שלהם מתים עוד קודם. כל שבוע אני הולך להלוויה של ילד או של תינוק של עובד/ת שלי. הם צדים בלי סוף. מכתרים שטח ומציתים אותו. בעלי החיים נסים למשחטות שלהם את הצייד הם שוחטים ומוכרים. חלקים פנימים נמכרים בזול ונתרמים ראשונים. גם אני לא אוכל את זה. אתה והכלבים יכולים להתחלק בגועל נפש הזה. ...
על כושר נשיאה שמעת פעם? מה היה קורה עם 30 מיליון אפריקאים היו אוכלים מה שאתה מציע? הרס מוחלט של השטח? הוא מספיק שרוף גם כך. המודלים שלך מתיחסים לחברות קטנות מאד. הנזקים האקולוגיים שאתה עלול לגרום מובאים בחצי פיסקה בעמוד האחרון. על מי אתה עובד? הספר שלך הוא קשקוש גמור. 
אני מסכים עם נושא הסוכר, הגלוטן, השמן.
לא סובל פרות. חיה מפחידה ולא טעימה. איברים פנימיים- לכלב. מוח- אתה תאכל. ככה נדבקים בקורצל יעקב שיהיה לך לבריאות
אז אתה כותב את זה בספר ושכל העולם ילך לעשות שטויות כי אתה כתבת את זה איפה שהוא? לדעתי אתה אדם מסוכן מאד וכנראה גם חולה מאד. עם כל הזבל שאתה אוכל- לא פלא."

הממ. צבי גר באנגולה ומאחל לי לאכול עם כלבים. הנה מה שעניתי אחרי שהסדרתי נשימה. 

תודה צבי, 
1. אני אולי אדם חולה מאוד, אבל אתה נשמע לי אדם כועס מאוד, וזה הרבה פחות בריא והרבה יותר מסוכן ללב. 
2. אתה אומר שאתה "מסכים עם הסוכר, הגלוטן והשמן". זה בערך 90% ממהות העצות בספר. (בקצרה: מי שמסלק דגנים, סוכרים ושמנים צמחיים מתפריטו, עושה 80% מהעבודה. אח"כ אפשר לאכול הרבה או מעט בשר) לכן באמת שהצלחת לשעשע אותי. 
3. "המחקר" האנתרופולוגי שלך עצוב. לו קראת את מה שכתבתי (ולא את מה שדמיינת שכתבתי), היית רואה שאמרתי שחיי ציידים הם קשים ואלימים ואין בהם שמץ של רומנטיקה או ניסיון לחיקוי שלהם. תודה לאל שיש לי מזגן, סופר, בית חולים, טיפת חלב, חיסונים ואינטרנט. כאן מתים בגיל מבוגר של 90+ וזאת למרות שהתזונה שלנו גרועה (אם היא היתה טובה, לא היית רואה אחוזי סכרת פסיכיים, כבד שומני וקמפיינים ממשלתיים כבר 40 שנה בניסיון לעצור את הרגלי התזונה). ועובדה, למרות שאנו במערב ממשיכים להשמין ולאכול גרוע הרי שאנו חיים יותר שנים. אז מסקנה לפי ההגיון הזה שלך: בוא נאכל יותר גרוע ובכלל נחיה לנצח. לא תודה. באפריקה מתים בגיל מוקדם בגלל שכל השאר גרוע (חוסר יציבות תזונתית, רעב, חוסר ברפואה, ועוד ועוד). 
4. בו בזמן, הביולוגיה שלנו לא התפתחה בואקום ולא נולדה במצעדי ההיפים של שנות השבעים ולא בדמיונות הטבעונים של השנים האחרונות. התפתחנו אבולוציונית כאוכלי כל, בכל מקום, בכל זמן. לא היתה תרבות טבעונית אנושית מעולם. לא היתה תרבות אנושית ש"נגעלה" מאוכל מזין כלשהו. לטעון עכשיו שבשר מסוכן לנו זו שטות מוחלטת. אתה מוזמן להוכיח לי את זה. בהצלחה. 
5. אתה גם מוזמן להיגעל מאברי פנים, ולדמיין שאף אחד לא אוכל אותם אבל כמדומני לא היתה מעולם תרבות אנושית שכבד, לב ומח לא היו חלקים מהותיים בתפריטה (אם תבקר פעם בצרפת, הזמן במסעדה קלאסית "מנה מסורתית". תקבל קדירה עם הנ"ל + לשון ולחי). כל חיה טורפת בטבע, הדבר הראשון שהיא אוכלת זה את הכבד והלב של הטרף. אם זו לא הוכחה, אינני יודע מהי. וכמובן, אין בהם שום דבר קדוש, זה פשוט זול ומלא ויטמינים ומינרלים (אם תקרא במקורות בספר, תוכל למצוא עד כמה). וכמעט שכחתי: אולי אתה רוצה מתכון למרק ריאות תימני? מתכון למוח מרוקאי? מתכון לכבד קצוץ פולני? אה, שכחתי. זה גועל נפש ולא אוכלים את זה בשום תרבות. אופס. 
6. כן, בני האדם השמידו בשיטתיות את כדור הארץ ולחרדתי הם עדיין עושים זאת. פעם ע"י הרג של כל החיות הגדולות, בשלב מאוחר יותר, ביעור הקרקע והיערות, ומאז המצאת החקלאות, בבירוא יערות והפיכתם לשממה של גידולים חד שנתיים. במאה השנים האחרונות מאז התיעוש והטרקטורים זה הפך לקנה מידה המחריב את העולם ואת בריאותו כמובן כי איננו מסוגלים לשגשג על כמויות כאלו של פחמימות כבני אדם, והמערכת האקולוגית קורסת. 
7. עד כאן עובדות. לעומתן, אתה משייט לך בנחת בערבוביה מוחלטת בין סיבות אקולוגיות לסיבות פיזיולוגיות, בין דמיונות לעובדות, וזה בסדר, זכותך, אתה לא כותב ספרים אלא מיילים. אני לעומת זאת הבאתי מקורות ועובדות. אם יש לך עובדות סותרות, אתה מוזמן לשלוח אותן. אם יש לך רוח וצלצולים, שמור אותם לעצמך בבקשה. מה גם שיש יסוד להניח שאתה מספיק אינטיליגנט להבין שתתכן תזונה מעולה פזיולוגית שתהיה הרסנית סביבתית ויתכן גם ההיפך המוחלט. תתכן גם תזונה מעולה פזיולוגית שגם תתרום לסביבה ולקיימות. לו היית קורא את המחקר העדכני בתחום האקולוגיה, היית רואה שחזרה למרעה וצמצום מסיבי של גידולים חד שנתיים הוא פתרון קיימות יחידי לבליית הקרקע, להשמדת בתי גידול ועוד... אבל זה זניח. יתכן והפתרון יהיה לאוכלוסית כדוה"א בכלל בגידול חרקים למאכל. יש בהם בוודאי מספיק חלבון.
8. ואחרון חביב, אתה מוזמן לכתוב ספר משלך, להפיץ אותו ולחכות למכתבי קוראים. בהצלחה. אני כותב את הבלוג שלי בנושא כבר יותר מעשור. עברו שלוש שנים מאז שיצא הספר לאור. יש אלפי סיפורי הצלחה ואין יום (!) שאיני מקבל בו מכתבי תודה מאנשים הודות לאימוץ התפריט הפשוט והבסיסי ביותר של המין האנושי מאז ומעולם: לאכול שפע מגוון וגדול של חיות וצמחים. אז אם פעם בעשור אני מקבל מייל נאצה ממישהו שגם הוא בעצם אומר שהוא  מסכים עם רוב מה שכתבתי, אז אני אומר, נו מילא.
בברכה
דעאל


***
אז מה אתם אומרים? אני מסוכן? 

By מר קדמוני with 14 comments

כיצד תתמודדו מול סכנות השומן, הפחדות התקשורת וטקטיקות דומות

כאילו לא די לנו בצרות הביטחוניות, בלחות ובחום הקיץ שהרימו ראש, בפרשות שחיתות ובפוליטיקה קטנה, הנה באו העיתונים והגיעו הכותרות כדי להכביד על ליבנו עוד מעט.

שלוש כותרות בענייני בריאותנו פורסמו ביומיים האחרונים, וכל אחת מהן עשתה רעש מיותר, והרבה. והנה הן, למי שפספס:
  • איגוד הלב האמריקאי פרסם ששמן קוקוס מסוכן מאוד ללב ושיש להמנע מכל שמנים רווים ולצרוך רק ובעיקר שמנים רב בלתי רווים כמו שמן תירס קנולה סויה וחבריהם
  • בערוץ 2 התראיין אמש מוטי רביד, מנהל בי"ח מעייני הישועה והודיע שהמחקר המדעי הוכיח חד משמעית שאכילת כל בשר אדום מסוכנת מאוד ומקצרת את החיים בשש שנים תמימות, לא פחות!
  • ועל כולם הזדרז משרד הבריאות שלנו ופרסם הנחיות רעננות לנושא התזונה ותפריט "שיציל אותנו מבעיות לב וממוות בכלל" ועיקרו אותן הנחיות שפורסמו מאז ומתמיד ובעיצוב גרפי חדש.
ועומד אדם מול גל הנחרצות וההנחיות הללו ומשפשף את עיניו בתמהון ותוהה מה זה קרה לנו.
אתחיל בשורה התחתונה (כי כבר העירו לי שאני כותב הרבה מדי וארוך מדי, אז אשתדל לקצר ולהתחיל מהמסקנות).
שלושת הכותרות הללו מייצגות אסופה נוראה של שקרים והבלים, זדונות או שגגות, ואני מבטיח אתכם נאמנה שאם תעשו כעצת כל אחד מהיועצים המומחים הללו, לא תינצלו מן הפורענות. לעומת זאת אם תעשו את ההפך הגמור מהעצות הטובות ש YNET וועדות פדרליות וממלכתיות מרעיפות על ראשנו כגשמי ברכה, הסיכויים שלכם לחיות בשלום ובבריאות עד מאה ועשרים יעלו פלאים.
ותשאלו, מי שמך? מהיכן האומץ והעוז לומר לשועי עולם שהם טועים ומטעים?
או.
בואו נתבונן רגע בהנחיות ובמי אומר אותן ומה זה אומר עלינו, ואז ננסה גם להבין אם יש דברים בגו. או שלא.
אתמקד בכותרת הראשונה והחזקה מכולן. על הסכנות הנוראיות שאורבות בשומן רווי ובשמן הקוקוס ועל החשיבות וההצלה שיבואו ליהודים אם ישתו שמן תירס וסויה במקום זה. כבר כותרת המחקר היא אות ומופת לנפיחות וחשיבות עצמית:  Dietary Fats and Cardiovascular Disease: A Presidential Advisory From the American Heart Association או בעברית: שמני מאכל ותחלואה לבבית: הועדה המייעצת הנשיאותית של אגודת הלב האמריקאית.
ירום הודה.
היו חסרות לי רק חצוצרות ברקע.
אבל השתחוויתי מיד, ליתר ביטחון.
ועל זה בדיוק הם עובדים. שישתחוו להם כל עמי הארץ. המלך אמר את דברו, מי לא ירעד.

וכרגיל אצל גבירי הארץ, הדעות שלהם חד משמעיות "we conclude strongly that lowering intake of saturated fat and replacing it with unsaturated fats, especially polyunsaturated fats, will lower the incidence of CVD". לדבריהם, באופן ברור החלפת שומן רווי בשמן צמחי רב בלתי רווי תפחית את התקפי הלב! כך בפירוש הם אומרים. מטורף לגמרי ותיכף נראה גם למה.
ובאותו האופן ידידנו מוטי רביד, הפרופסור המנהל את מעייני הישועה מתראיין כך ששמעתי אותו במו אוזני הבוקר אומר: "כל בשר אדום מזיק באותה מידה, זה לא משנה כמה שומן יש בו". "אכילת בשר אדום מקצרת את החיים". "המדע יודע זאת שנים ובאופן חד משמעי".
ואחרון חביב, משרד הבריאות יקירינו, הדואג שנפרנס אותו נאמנה, התעדכן גם הוא עם האופנה וממליץ לנו מעתה לאכול סויה במקום מוצרי חלב, לאכול לפחות 3 מנות פרי ביום (זה הוא גם אמר קודם), והתפריט המוצע והידידותי לכל כיס כולל שלוש פעמים בשבוע פילה סלמון (!!! כן, גם לך גברת כהן בשדרות) ושלוש פעמים בשבוע חזה עוף. ממש בישול ישראלי במיטבו שבוודאי יאומץ מיד בכל בית בישראל. הם מרמים את עצמם נהדר שם במגדלי השן, לא ככה?

אבל לפני שנבין למה אלו שקרים ורעיונות רוח הנה כמה דברים שכדאי לזכור:
  1. הועדה האמריקאית לא עלתה להר סיני לקבל את התורה והיא אינה מורכבת מבני אלים וטיטאנים אדירים שמקבלים את מוחם מעולמות עליונים. זוהי ועדה פוליטית, קטנה וכוחנית, שמשרתת לובי של יצרני תרופות ושל יצרני תבואה שקונים את חברי המועדון מטעם עצמם. לא מאמינים לי? בשנה שעברה הם פרסמו הנחיות שהכפילו ושילשו את כמות האנשים הבריאים שצריכים מעתה לקבל סטטינים. אה נכון, בלי כל קשר הארגון הזה מקבל כל שנה תרומות בסך חצי מיליארד דולר, תנחשו ממי? נכון, מפייזר ויצרני הסטטינים כמו גם ממונסטו יצרן הדגנים הגדול בעולם. אנסל קיז, מחבר מחקר שבע המדינות השיקרי ואבי אבות היפותזת הכולסטרול=התקפי לב, היה משך שנים נשיא הועדה הזו. זהו גוף שאינו נבחר ואינו ממונה ואינו אחראי על מאומה אלא "עמותה" שהיא קליקה קטנה שחבריה בוחרים את עצמם, מתמנים לתפקידים במליונים בקרב חברות התרופות כדי להכשיר את השרץ, ומחליפים כסאות זה עם זה כמו במשחק פרה עיוורת. רק שאנחנו הפרה. אמליץ מאוד לקרוא את הפרק הדן בועדות ממלכתיות ובעמותות כמו "בריאות הלב" בספר "רפואת יתר"

  2. אתם, כל אחד מכם, חכם ונבון בהרבה או לפחות כמו אותם מומחים. מאלפים אותנו להתרשם עמוקות משררה ומאנשים המדברים בטון בטוח בעצמו. כמו שאמרה לי ביתי החיילת את הכלל הראשון שלמדה בקורס מ"כיות: "נכון לא נכון, דבר בביטחון". ואנחנו נוחים מאוד להתרשם מאנשים שמוצמד להם תואר פרופסור או שיש להם סטטוסקופ ענק או טוב ממנו, חלוק לבן, משקפיים ושם של אוניברסיטה מחו"ל. האמת היא שהאנשים המלומדים הללו מאוד טובים בתחומם, בדרך כלל, ואין לי ספק שהפרופסור מוטי רביד יודע באמת לרפא מחלות ולאושש חולים, אבל יש לו הבנה זעומה, אם בכלל, בתזונה. אני מניח שמעולם לא עסק בזה בקליניקה. וגם אם עסק בזה, אין זה אומר שדעתו עדיפה על דעתכם, ובוודאי שאין זה אומר שדעתו עדיפה על ניסיונכם! כי האמת היא שאמירה בסגנון "אכילת בשר מקצרת את החיים בשש שנים" היא שרלטנות במקרה הטוב, חוסר הבנה בסיסית במדע ובמחקר במקרה אחר, ושקר חמור וגס ומזיק במקרה הרע. אין דבר כזה בכלל. אין מחקר כזה, לא היה מחקר כזה ולא יהיה כזה. אני מאתגר את פרופסור רביד (ואת כל אחד מהקוראים כאן): נא למצוא מחקר אחד שמוכיח את הטענה שלך. 

  3. הונאה עצמית. משרד הבריאות הוא דוגמה נפלאה להונאה העצמית. הרי ההמלצות הללו מפורסמות כבר עשרות בשנים, בהבדלי ניואנסים (רק שעכשיו חידשו את העיצוב והוסיפו "סויה" לטובת הטבעונים, ממש כך). אבל מעשה שטן אחוזי ההשמנה רק עולים, אחוזי הסכרת בנסיקה וכבד שומני ללא אלכוהליסטים, מחלה שלא היתה קיימת כלל לפני שלושים שנה, הפכה למגיפה. הכיצד? אז או שהציבור לא עושה את ההנחיות של משרד הבריאות, או שהוא עושה אותן וכתוצאה מכך מת. אז כמו ששואלים בגמרא "ממאי נפשך" כלומר אם אי אפשר לקיים את התפריט, למה אתם ממשיכים לפרסם אותו ארבעים שנה, ואם אוכלים לפי התפריט אבל הוא מזיק, למה אתם ממשיכים לפרסם אותו ארבעים שנה? כך או אחרת, זה מעגל סגור. הם אומרים את אותם הדברים, והמציאות ממשיכה לפעול בערוץ מקביל ומדמם. 
עכשיו בואו נראה לרגע ונציץ על מה באמת אומר המחקר? תקצר היריעה אבל פטור בלא כלום אי אפשר ועל עיקר הדברים כבר כתבתי בעבר לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש. אז נתמקד רק בדברי הועדה המייעצת הנשיאותית של איגוד הלב האמריקאי (שוב השתחוותי), שהחלפה של שומן רווי בשומן בלתי רווי מפחיתה מוות ותחלואה לבבית.
האמריקאים החרוצים ממשיכים באותו הקו ובאותן טענות שפירסמו גם ב 2013 וגם קודם לכן. אז יושב הקורא וחושב, בודאי מצאו כאן מחקר חדש והוכחות חדשות שכעת סוף סוף יוכיחו שחור על גבי עיתון ששומן רווי מסוכן וששמנים צמחיים מעובדים יצילו אותנו.
אז זהו, שלא.

הערה: ככל הנראה אין מקריות. הועדה פרסמה את המאמר בגנות השומן הרווי דווקא כעת כי היא נתונה במתקפה והיא דחוקה עם הגב לקיר. המציאות והשדה המחקרי מוכיחים שהם טעו והטעו כבר שנים ארוכות, אז הם מנהלים קרב מאסף. ההפסדים האחרונים שלהם כוללים את נצחונו של פרופ' טים נואקס בדרום אפריקה, מאמרה של נינה טייכולץ ב BJM (ז'ורנל המחקר הרפואי החשוב בעולם) שקטל לאבק את המלצות התזונה הקלאסיות הללו. חברי הועדה כה הזדעזעו מהביקורת של נינה עד שכתבו מכתב תלונה ל BJM בבקשה להסיר את המאמר ההוא (כי מדע הוא חד צדדי כמובן), לשמחתנו, הבקשה נדחה  לחרדתם ולאסונם. 
ותנחשו מה, Frank Sacks, החוקר הראשי של המאמר האחרון בענייננו "שומן רווי מסוכן", הוא אחד החותמים על המכתב שביקש לגנוז את מאמר הביקורת של נינה ב BJM. כן, הוא חוקר אמיתי שמעודד דיון וביקורת מדעית. לא, הוא לא. הוא פחדן ושקרן וחושש להתבונן במציאות או לפחות להתמודד איתה בכלים ענייניים.
מכל מקום, הלאה.

ממשיכים.
הועדה אומרת שהיא בדקה וחקרה את כל המחקרים והאנליזות שעשו בדיקה על יעילות החלפת שומן רווי בבלתי רווי ומצאו שאי פעם (!) נעשו רק ארבעה (!) מחקרים העומדים בסטנדרט הקשוח שלהם לאיכות מדעית (!). ארבעה בלבד. וארבעתם "מוכיחים בצורה חד משמעית" שהחלפת שומן רווי בבלתי רווי מאריכה חיים וגם מפחיתה את הסיכוי לבעיות לבביות ב 30%!!! לא פחות. יותר יעיל מסטטינים, כך הם אומרים.
הממ. טענות חזקות מאוד, הלא כך?

אולי תתפלאו לשמוע שכל ארבעת המחקרים שבחרה הועדה התרחשו בשנות השישים. כן, קראתם נכון, לפני כמעט שישים שנה. אז הסטנדרט למחקרי תזונה היה עוד יותר נמוך בהרבה מהיום ואלו מחקרים בעייתיים מאוד מאוד (רק לצורך הדוגמה, באחד מהם, לאחר שלוש שנים בתוך הניסוי שינו לחלוטין את המערך המחקרי, כדי שיצאו תוצאות. מצב שבכל ניסוי רפואי אחר היה פוסל מיד את המחקר, אבל מילא, נזרום). אה, גם כל המחקרים הללו נעשו רק על גברים, כי זה מה שעניין את החבר'ה הטובים בשנות השישים. המחקרים הללו היו פסולים באופן עמוק, מחקרית, וניתח את זה באופן מעמיק ומבריק גארי טובס, ולמשקיעים, כדאי לקרוא.
כך או אחרת, מאז עשו עשרות ומאות מחקרים ומטה-אנליזות בנושא השפעת שומן בכלל ושומן רווי בפרט על בריאות לבבית, חלקם עצומים בהיקפם, בסטנדרטים גבוהים ואיכותיים יותר, שמצאו מה? או שאין שום קשר בין צריכת שומן רווי לבעיות לבביות או שהחלפת שומן רווי בשמנים צמחיים גורמת דווקא להדרדרות בבעיות לבביות. אבל חברי הועדה לא רוצים שתקראו דעות שסותרות את דעתם הממלכתית והנשיאותית. אז הם "קטפו דובדבנים". הנה למשל ניסוי התזונה הגדול ביותר שנעשה אי פעם מצא שאין כל קשר. הניסוי הגדול ביותר אחריו, באוסטרליה, מצא שהחלפת שומן רווי בשומן בלתי רווי מעלה דווקא את הסיכון הלבבי. עכשיו מעניין שלא אני מחפש את המחקרים הללו מתחת לפני השטח, אלא אפילו ועדת הבריאות הפדרלית (עוד השתחווייה קלה) הפנתה אליהם בדו"ח האחרון שלה. לנוחות הקוראים ריכזתי מתוך דוח הועדה הפדרלית את את המטה האנליזות הגדולות ביותר שנעשו על הנושא, ואת מסקנותיהם.


הממ.
אבל מעבר לכך, יש משהו מרתק באופן שבו איגוד הבריאות הלב האמריקאי (בכובעו כועדה מייעצת נשיאותית כמובן), שוטח את מסקנותיו. נניח, רק נניח לרגע, שאותם מחקרים מלפני חמישים ושישים שנים מצביעים על משהו אמיתי שהוא ששומן רווי מסוכן ושומן צמחי מעובד טוב. נניח לרגע.
הרי המלצה שלהם היא על מזון מעובד, סינטטי, שמעולם לא נאכל על ידי בני אדם. זו עדיין לא סיבה לפסול אותו, שכן כל התרופות הן כאלו. אבל כדי לרשום תרופה מחייבים את חברת התרופות לעשות ניסוי, לחזור על הניסוי שוב (חזרתיות/רפליקציה היא תנאי בסיסי), ולהראות הבדל מובהק בתוצאות ממשיות (למשל מוות או אירועים לבביים). כאן לא נמצאו הבדלים כאלה, ובודאי שלא נעשתה כל חזרה "מוצלחת" על אותם ניסויים מאז שנות השישים ובכל זאת הם קובעים כלאחר יד ובחוצפה שאין לה תקדים שיש לאכול את השמנים הללו.
זה פסיכי.
שימו לב. שמן סויה, תירס, קנולה ואחרים מכילים כמעט רק אומגה 6, שמעלה מאוד את הדלקתיות, שמעודדת תחלואה בכלל ותחלואה לבבית בפרט. ששומן רווי אינו עשוי במקשה אחת ושמנים שונים כוללים סוגי חומצות שומן שונות, וספציפית שמן קוקוס כולל שרשראות שומן באורך בינוני, בדיוק כמו אלה המכיל חלב אם, שהוא כידוע שומן מסוכן מאוד וקטלני אפילו.

לא נגעתי כאן אפילו בקצה קצהו של טירוף המערכות הכללי הזה. יש כאן מגדל שן, שנאבק על גאוותו ועל יוקרתו ועל מעמדו. והוא קורס ומתמוטט ואנו רואים את זה בזמן אמת.
אל תאכלו לפי ההמלצות הללו.
איכלו רק אוכל אמיתי, כזה שבני האדם אכלו מאז ומעולם, כזה שהגוף שלנו מכיר, ומכיר לו תודה.
אל תאמינו לכותרות העיתונים אלא למורשת הביולוגית והתרבותית שלנו.
אוכל אמיתי, ולא דרעק מעובד בבקבוק פלסיק.


תהיו לי בריאים.


***
ולמי שרוצה לדעת מה אוכלים בפליאו, איך מתחילים וכיצד עושים, יש  קורסים אונליין יעילים וממוקדים בדיוק לצורך כך. 

By מר קדמוני with 11 comments