אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

"הפליאו הרג אותי" מחשבות בעידן הפייק ניוז

הסערה השבועית של Ynet קצת הצחיקה וקצת שעשעה אותי. באמת.
למי שפספס אספר שאחת העורכת שם כתבה על הנזקים שחוותה בעקבות המעבר לדיאטת פליאו ואוי ואבוי מה שקרה לה, אלוהים ישמור. הנה:
"עור מודלק ומתקלף, כולסטרול שהרקיע שחקים, כבד שלא מצליח לעמוד בעומס השומן ושולח איתותי הצילו של התכווצויות מכאיבות, כאבים בכליות שלא מסוגלות לפרק כמויות חלבון כאלה ועלייה משמעותית במשקל לצד רעב בלתי פוסק. המוח שלי הבין... שהוא בתת-תזונה חמורה".
האמת, היה מרתק לראות את כמות האנשים שאשכרה נלחצו/הוטרדו מהכתבה הזו. לטובתם, לכדי להפיס את דעתכם, הנה כמה מחשבות מהירות על הכתבה הזו. ללא אחריות.

על מהן חדשות היום
לפני שלוש או ארבע שנים הכינה עלי מירי מיכאלי מחדשות 10 כתבת מגזין. על האיש המוזר ההוא שאוכל פליאו וכותב בלוג וספרים וטוען שזה בריא. אחר כך היתה כתבה דומה בחדשות ערוץ 2. גם בהארץ ועוד. ומאז יצא הספר ולשמחתי ולגאוותי הפליאו הפך ממשהו איזוטרי של שלושה ארבעה אנשים משונים למשהו מקובל, נרחב, שעשרות אלפי אנשים אוכלים, מרוצים, נהנים ומספרים לכולם כמה טוב להם. ועכשיו, הפלא ופלא, מצאו מישהי שלא מרוצה מהפליאו וזה הפך לחדשות. אז אני שמח. זה נהדר. כלומר, חלילה אני לא שמח שמישהי לא הרגישה טוב, אלא שהחדשות הם עכשיו כאשר פליאו לא עובד. פשוט כי ברור לכל אחד כמה זה עובד וטוב. אז יופי, מצאו איזה סיפור ובו נעשה לנו חג וחדשות. מבחינתי אפשר לעצור כאן. עוצמת הפליאו והתקבלותו הנהדרת מודגמת בדיוק כבר בנקודה הזו.

על איכות הדיווח העצמי
לפני שנה בדיוק ערוץ 10 יצא בכותרת נרעשת. כתב המזון שלו, ניב גלבוע, הודיע בפרצוף מאוכזב שעשה פליאו במשך חודשיים ובתמורה רק עלה במשקל. זה לא עובד!!! הממ. אבל קוראים חרוצים גילו שבחצי מהזמן שהוא עשה "פליאו" הוא היה בכלל בנופש שתיאלנד ושתה, לפי דיווחו שלו, בוקר צהרים וערב שייק אננס ומנגו. הוא המשיך בתפקידו כמבקר מסעדות והעלה ביקורות ממסעדות פסטה ומגלידריות. אבל זה לא קשור. זה לא הפריע לי להיות פליאו הוא אמר לי אח"כ. נו. איכות הדיווח העצמי, במיוחד בקרב אנשי תקשורת שמחפשים כותרת ורוצים את הרעש, כך נדמה לי, לא תמיד מדויקת. ואני משתדל להיות עדין. זה גם אנושי. אנשים רבים אומרים לי לפני שהם עוברים לפליאו "אבל גם ככה אני לא אוכל בכלל לחם" ומרמים רק את עצמם. כאלה אנחנו, אנושיים.

על חכמת ההמונים
אינני מכיר את הכותבת, אבל דיווחה הוא משונה מאוד. במשך עשר השנים בהם הבלוג הזה קיים, קיבלתי אלפי מיילים מקוראים ושיתופים אינספור. כולם מספרים על הצלחה והנאה. לפעמים יש קשיים כאלה ואחרים או שאלות או דיוקים אבל מעולם, מעולם, לא קיבלתי מייל או חצי או רבע מייל שדומה במשהו לפסקה לעיל. אני לא מכיר כאלה דיווחים בשום קבוצת פייסבוק. בשום מקום. אני לא מכיר רעב אלא שובע וחוסר רעב. אני לא יודע איך מרגישים כאבים בכבד. אני לא יודע מה זה "כבד שלא עומס בעומס שומן". גם הרפואה לא מכירה דבר כזה (NAFLD - כבד שומני ללא אלכוהליסטים היא מחלה בשכיחות עצומה הנובעת מעודף סוכרים במזון והטיפול היחיד האפקטיבי לה היא הפסקה של הסוכרים, למשל. את זה לא אני אומר, את זה אומר המחקר. הקליני. לא של ynet). אני גם לא מבין איך פליאו יכול להביא לתת תזונה. אם כבר ההיפך הוא הנכון: אוכלים את המזונות העשירים ביותר בויטמינים ובמינרליים, הרבה קלוריות. הכיצד תת תזונה אפשרית בכלל? לכתבת פתרונות. וגם, מעולם, מעולם לא שמעתי על בעיות עור בפליאו. אם כבר על ההיפך. (שומן רווי, ושמן קוקוס וויטמין D בפרט, מאוד יעילים ותורמים לעור בריא). אז רשימת המכולת של התלונות נראית לי בעיקר מצוצה מהכבד.

על מה זה פליאו
פעמים רבות כאשר אנשי תקשורת ומחפשי פרסום רוצים להגיד משהו, ואין להם את כל המידע, אז הם פשוט אומרים, ואחרינו המבול. קוראים לזה פייק ניוז. בעניין הפליאו אנחנו רגילים. כל יומיים יש כתבה אחרת שמספרת לי מה אני אומר, מה אני אוכל, מה זה פליאו (אתה שאוכל רק בשר. אתה שאוכל אפס פחמימות. אתה שאוכל כמויות פסיכיות של חלבון. וכו'). אח"כ לך תתווכח שאין לך אחות או אין לך תוספתן. גם כאן ככותבת המהוללת מתארת ערב רב של דברים שקשה לי לראות אתם מתחברים לתמונה אחת של תזונה קדמונית או פליאו. פשוט זה נראה כמו מישהו ששמע משהו וניסה קצת פה, קצת שם, וכשהיה לה קשה או בעיה, לא הלכה לבדוק מול המטפלת אלא פשוט מצאה הזדמנות: יאללה, בא נכתוב משהו ארסי על הפליאו, ונקרא להם כת. בטח יתפוס. חפיף גברת, לא התרגשתי.

על מהי האג'נדה
כאמור, אינני מכיר את הכתבת. אינני יודע מה סגנון חייה היום ואינני יודע מה היה סגנון חייה בתקופת "הפליאו" שלה. אבל בכל מקרה קורה פה משהו מוזר. היא אומרת שני דברים מחשידים במשפט אחד. "אנשים שנמצאים בתוך "כת" הפליאו לא רוצים לשמוע, וזה מפחיד. כשאני מנסה לספר ולהזהיר אני נחשדת בתעמולה טבעונית". הממ. היא הרי תיארה תהליך טיפולי מול אשת מקצוע ולא מול "אנשים" או "כת". בכלל, כת היא ביטוי לאנשים שמאמינים בדברים למרות הוכחות סותרות ולמרות שהכת פוגעת בבריאותם. זה בדיוק ההיפך מפליאו. אני אובססיבי לקריאת מחקרים (הנה אחד מאתמול, המדגים את הסכנה וחוסר התועלת של סטטינים לאוכלוסיה מבוגרת. לא לגמרי קשור אבל מרתק) ועד היום אני לא רואה כיצד סגנון החיים שלי פוגע בבריאותי (או בבריאות אחרים) ויש לי פרספקטיבה ארוכה הייתי אומר. וגם, מעניין למה היא אומרת שחושדים בה בתעמולה טבעונית. אולי היא טבעונית היום? אולי כי דווקא אצל טבעונים אנחנו רואים הרבה פעמים התנהגות של "כת" לצערי (כלומר אי יכולת להתמודד עם עובדות, מחקרים, וכו). רקאומר. רקחושב.

על מי מתלונן באמת
מי שעוקב/ת אחר הבלוג הזה או paleo.co.il או סתם אחרי בפייסבוק, מן הסתם יודע/ת שיש המון, המון סיפורי הצלחה במעבר לפליאו דווקא אצל אנשים שהיו טבעונים. הם באו לאחר תזונה "בריאה" שהותירה אותם חלשים, מחוסרי אנרגיה וויטמינים, והמעבר לפליאו "העמיד אותם על הרגליים". כמו גלי רולוף, למשל, אחרי 20 שנה של צמחונות וטבעונות. וכמו רבים אחרים. בעשר השנים האחרונות אני שומע מדי שבוע סיפור של "טבעוני/ת לשעבר" שכזה. 
אז הי, יכול להיות שכל מילה שם אמת בסלע, אבל אם היינו צריכים למצוא מתנדבים ומתנדבות לספר כמה הפליאו היה להם איום ונורא, ולעומתם מתנדבים שיספרו כמה בריאותם התרועעה בעקבות הטבעונות, איזה שורות אתם חושבים היה קל יותר למלא?  הכתבה הזו היא החריג המעיד דווקא על הכלל. זה פשוט לא קורה. וזה מחזיר אותי שוב לשאלת האג'נדה. רקתוהה.

על מה מתלוננים
לא הבטחתי לך גן של שושנים. לא אמרתי מעולם שהפליאו הוא תרופת פלא, הטובה לכל דבר, לכל אדם, בכל רגע. זהו פשוט סגנון החיים הוותיק, היעיל והמוכח ביותר על פני הפלנטה, ולכן זה שמעניק את התנאים האופטימליים לביולוגיה ולפיזיולוגיה שלנו. That being said, בהחלט יתכן שלאלמוני או פלונית יהיו בעיות כאלו ואחרות שלא יקבלו מענה רק בתזונת פליאו וידרשו טיפול, כיוונון, הדרכה או שינוי. זה לא חדשות, זו ביולוגיה אנושית. אנחנו רקמה אנושית אחת אבל איננו גוף אחד. כל אחד מאיתנו קצת שונה. קצת אחר. לא היה לך טוב, סעי הלאה. היה לך טוב, השארי. מה הבעיה בדיוק? לא אמרתי מעולם למישהו קטוגני שמאושר שזה לא טוב לא, ולא למישהו טבעוני ומאושר ובריא שרע לו. אם טוב לכם, נהדר. אז מה בדיוק הבעיה שלך גברת? לא הבנתי עד הסוף.

תגובות ושיתופים בהערות ובשמחה!
תהיו לי בריאים, ואל תקראו עיתונים
דעאל

By מר קדמוני with 9 comments

חוקים בפליאו? אז זהו, שלא!

בשנים האחרונות, לשמחתי הרבה, הפליאו קונה לו שביתה ואחיזה בציבוריות הישראלית. אולם אליה וקוץ בה. דומני שככל שיותר אנשים מרוצים ושמחים בחלקם, כך מתרבים גם האיסורים והחרמות והחוקים והכללים והדינים שיש למלא אותם באדיקות ובכפייה כדי להיחשב טהור ובריא ופליאוליתי למשעי.
למשל בקבוצות שונות ועל ידי מומחים שונים מטעם עצמם, נקבעים חדשים לבקרים עוד ועוד איסורים גורפים בענייני תזונה, וכללים נוקשים חדשים נכתבים על מהי הדרך הנכונה שיבור לו האדם. מה מותר ובעיקר מה אסור באיסור חמור לאכול. כך למשל:
טעמת חומוס? אללי, הרי אין לאכול קטניה גם בכלשהו.
כף דבש או סויה במתכון? הרי זו ערובה לפסילה ונידוי.
העלית לאינסטוש תמונה עם פירה בטטות? אבוי, סופך יורש גיהנום.
אכלת שני פירות? שני פרקי תהילים וסלח לי אבי כי חטאתי.
ירדת על ארוחת בוקר? צום מיד יממה.
התארחת אצל חמותך והיטבת את ליבך בעוף שספק בושל אצלה בשמן קנולה? אפס כי לא תבוא בקהלנו.
טעמת קוטג'? התאפס לך האתגר, שזה מסתבר כבר חוקים אחרים לגמרי, אדוני/גבירתי.

ותמהתי בליבי הכיצד זה קרה, ומדוע, ומי מפיק תועלת מכך, אם בכלל.

אנו חיים בעידן מודרני בו המידע זורם אלינו מכל עבר והטלפון שבידינו הוא הרחבה אמיתית של המוח ונרצה או לא נרצה הפכנו סייבורגים וזרם התודעה וזרם האינפורמציה כרוכים זה בזה והעולם כולו פרוש לרגלנו. והשפע העצום הזה מערער ומפחיד ומזעזע את תחושת העצמי. עד היום אמרו לנו מה לעשות. ידענו את מה שלימדה האחות בשיעורי התזונה בבית הספר, את מה שסיפר לנו משרד הבריאות בכרזות ובפרסומים (שלוש מנות פחמימה מלאה ביום), קלטנו את החשש של הורינו ושל הממסד משומן רווי, מכולסטרול ומהתקפי לב, ובכלל, השתדלנו להיות ילדים טובים.
פתאום שמענו מישהו צועק שהמלך עירום. שמחקרים מוצאים שדווקא הפחתה של הכולסטרול מעלה את הסיכוי להתקפי לב. שלחם מלא לא מועיל - לא לשובע ולא לבריאות. שסוכר הוא ממכר ומזיק. שיש שמנים טובים ויש שמנים רעים. שאוכל אמיתי הוא תפריט הגיוני, ומוכח וותיק ובריא בכל מקום. שספירת קלוריות היא מנהג נפסד ולא מועיל ותפריט דל שומן הרבה פחות יעיל באיבוד משקל ובהשגת בריאות. ואל תוך הפער הזה שבין הממסד הישן לבין הדעות החדשות, אנו מוטלים, תמהים ונבוכים, ומחפשים מענה ותשובות ועצות מעשיות.
והנה, במקום לשכב על הגב וליהנות מהנוף, מהדרך ומהחופש שהזדמן לנו, יש אנשים שמחליפים היסטריה אחת ("אכלתי יותר מדי קלוריות") בחרדה חלופית ("אולי יש שם טיפת שמן צמחי"), ואת הפחד הזו מתדלקים ומלבים אותם ידעונים שמבקשים להם קהילה ועוצמה ואולי גם שליטה בגורלם של אחרים.
כלל ידוע הוא במורשת ישראל סבא היא "ככל שיענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ". ונראה שמזמן האבות ועד זמננו הכלל הזה נותר עומד בעינו. אולי בני ישראל אכן זקוקים לנוגש או לפרעה כדי לשגשג ולפרוח, ואם לא כן, הרי הם אבודים בחלל ובאין להם רועה ומנהיג, הם סבורים שתכלה אליהם הרעה.
האמת היא שהאדם, לחופש נולד.
חוקים וכללים הם המצאה מאוחרת, של העיר והמדינה והממשל, בדיוק כדי שהשליט יוכל לשלוט ולנהל ולקבוע. אדם חופשי היה הצייד לקט. נע בחבורות, ללא גבולות, ללא רכוש, ללא מיסים, ללא כללים. היו את נורמות הקהילה המיידית, לגבי עשה ולא תעשה שבין אדם לחברו, וכללים פרקטיים שנלמדו מהניסיון לגבי מה בטוח ומה מסוכן (לא לעצבן אריה רעב, לא לאכול שורשי אלון, בסדר לאכול את הצמח הזה, ואפשר, אם מאוד צמאים, לשתות גם מהנחל העכור ההוא). והנה התרחקנו משם מאוד וכל חיינו מוקפים חוקים וכללים. כמה כסף אפשר להוציא לפני שהבנק מתקשר. באיזה נתיב יש לרכב. היכן יש ללכת (רק על הסימון שבילים). מתי צריך לקבל תרופות. מי מוסמך לרשום אותם, ועוד ועוד, עד אין סוף. האמת היא שאלו חוקים שיצרה המציאות של צבר אנושי גדול וצפוף ובלעדיהם "איש את רעהו חיים בלעו". אבל אופנת החקיקה וההגבלה הולכת ומתפשטת, ואנו רואים את זה מול עיננו בבית המחוקקים שלנו, שנבחרי הציבור מתחרים לא רק בגבהות ליבם אלא גם בכמות החוקים שהם מתיימרים לחוקק כדי להגן עלינו, כביכול. וכך בכל מושב כנסת מאות (!) חוקים עולים להצבעה ולוועדות והצעות חוק כמו "חובה להתקין רשת אלחוטית בכל בית מלון" מנסים להסתנן אל ספר החוקים ולהציל אותנו מעצמנו.
אבל האדם, כאמור, לחופש נולד.
תפקיד המדינה הוא לאפשר את החופש הזה, ולא להגביל אותו. תפקידה לאפשר את חיינו כאן יחד ולא למשטר, לחנך, לעצב ולמסגר את נפשנו אל תוך תבניות שנדמות לרגע כנכונות בעיני איש כזה או אחר. אבל אללי, המדינה מנסה לעשות זאת כבר שנים בכל תחומי החיים ואולי במיוחד בתחום התזונה והבריאות. סובסידיות. כרזות. מענקים. פרסום. פירמידות. הכל הבל ודוקטרינות שהורתן בחטא וטיפוחן באסון. ועכשיו, שיותר ויותר אנשים מתנערים מההנחיות, שעוד ועוד בני אדם קוראים בכוחות עצמם ספרים ואתרים ומחקרים שמדגימים את ההיפך הגמור מהמלצת הממסד, ישנה תנועת מטוטלת ענקית אל צד החשיבה העצמאית והבחינה העצמית והניסוי האישי. תנועה מבורכת ונפלאה של לקיחת אחריות והחלטה עצמית.
אבל בד בבד עם הרצון להבנה ולתובנה עצמית, הרי זה גם איזור חדש ולא מוכר לנו. מעולם לא צעדנו שם. והאדם נמלא חשש. אולי, בהעדר ממסד שידריך את צעדי, אולי בהעדר תזונאית מצקצקת, אולי בהעדר כדור ירוק קטן, אולי בהעדר כל אלה אפול חלילה לבור ענקי. ומי ישמור את צעדי?
החשש הזה מושך אליו כמגנט ענק את אותם יודעי כל, שדנים דין חרוץ, שפוסקים כללים ומחדשים הלכות, שידיעותיהם מגיעות השמיימה ויונקות ממקור עליון, והנה הם נותנים תשובה לכל, ופוסלים את כל מי שחושב אחרת מהם, ומנדים את כל מי שמציע חלופה או התבוננות שונה.
וזה עצוב לי.

אם יש מילה אחת שמעבירה בי צמרמורת, היא המילה "אסור".
כבר כילד, בכל פעם שאמרו לי אסור, מיד מצאתי את עצמי חושב כיצד אעשה זאת בכל זאת. כשלא יראו, כשלא ישימו לב, מאוחר בלילה, אחרת. ולכן לפחות לעצמי, אני משתדל שלא לומר לעולם אסור. במקום זה, אני משתדל לומר מה כן ומה טוב, ומאידך, מה פחות מוצלח ומה עלול להזיק. וכל הטווח הופך פתאום במקום שחור או לבן לחמישים גוונים של אפור. כך בכלל וכך בפרט לגבי האוכל שלי. אני איתן בדעתי שהכללים לתזונה בריאה, אם בכלל ישנם כאלה, הם פשוטים, פשוטים מאוד ומעטים מאוד (וכמו שאמר לי פעם מורה לצרפתית: "לכל כלל יש יוצאים מהכלל, גם לכלל הזה"). ולכן:
איכלו אוכל אמיתי ואל תאכלו רעלים. סה טו.
למתקדמים אני ממליץ על שלושה כללי "לא תעשה":אל תאכלו דגנים, אל תאכלו סוכרים ואל תצרכו שמנים צמחיים. זהו.
לא אסור, אלא כדאי. לא חוק אלא המלצה. לא הבטחה אלא דעה. לא מחקר אלא מסורת. לא רשימת מכולת אינסופית של חוקים, אלא מעט וממוקד ויעיל ומוכח. וזה גם נותן 90% מהתועלת ודורש 10% מהאנרגיה והמחשבה ומהחרדה.
וזו גם הפרקטיקה של החיים, אכילה היא מסורת שעברה אצלנו מאב לבן ומאם לביתה כבר מאות ואלפי שנים. ובכל מקום ובכל זמן הכללים הללו התרחבו או הצטמצמו, לפי הצורך ולפי הזמינות ולפי העניין ולפי הניסיון האישי וההצלחה של מי שניסה אותם.

אז אני ממליץ לכם פחות להאמין ולהיות ספקנים יותר.
פחות לעקוב אחר הוראות ויותר לעקוב אחר התחושות שלכם.
פחות חרדות ויותר שמחה.
פחות כללים ויותר חופש.
פחות כעס ויותר אהבה.
פחות אחרים ויותר עצמכם.

שבת שלום.
דעאל

טראפלס פליאו, שזעזעו כמה טהרנים
טעים.

By Dael with 30 comments