אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

מחשבות על שיח השנאה

בעשור האחרון עיצבנתי לא מעט אנשים.
לפני עשור, כשכתבתי ששומן רווי אינו מסוכן לנו, שכולסטרול הוא דווקא ידיד, ושלא כדאי לאכול דגנים, הפכתי למישהו שרגיל למשוך אש. היו אנשים אצלם הפכתי ל"ההוא שיגרום לכם למות מהתקף לב", "חסר אחריות", "קיצוני ומסוכן" ועוד כהנה וכהנה. היו גם חסידי טבעונות שמצאו אותי איש שונא אדם וחי, בהמה מוסרית, אוכל מוות ושאר טיפוסים מפוקפקים מעולמו של הארי פוטר. קיבלתי כאלה תגובות גם כשאמרתי שביטקוין הוא המצאה נפלאה שתשנה את העתיד. בדרך כלל קיבלתי את התגובות הללו בחצי חיוך. זה רק סימן לי שלחצתי על איזשהו כפתור נכון. שהרעדתי איזה מיתר אצל אנשים שחושבים שהשכל, האמת והצדק שוכנים רק אצלם, והנה מישהו אומר שהם טועים או שלפחות יש מישהו שחושב לגמרי אחרת. 
רציתי לעורר שיח ודיון, רציתי לגרום לאנשים לחשוב, רציתי לשתף במה שקראתי חקרתי והבנתי. ניסיתי לכתוב את האמת כפי שאני רואה אותה, וידעתי שיש לזה מחיר.  מחיר האמת עלול להיות משולם בידוי בוץ בכיכר העיר. זה קרה לי עם קרוספיט (תכנית חסרת אחריות), זה קרה לי עם ריצה יחפה (מסוכן), זה קרה לי עם תזונת פליאו (יהרוג אותך), זה קרה לי עם ביטקוין (מלבין הון). כך או אחרת, אני רק כתבתי את מה שאני מבין ומסיק, ונתתי לציבור לשפוט. עבור חלק מהאנשים זה יצר עניין וסקרנות ללמידה, ועבור חלקם זה הוליד כעס בלתי נתפס. היו שקראו ואמרו "וואללה", אבל היו שקראו וצעקו "אללה הוא אכבר". 
בשנים האחרונות אני מעצבן פחות אנשים, תודה לאל. 
אני חושב שזה בעיקר קרה כי המסר החתרני של אתמול הפך למציאות ולאמת הפשוטה של היום. במקרה, הייתי בצד שצודק. בכדי לטעון היום ששומן רווי זה מסוכן, צריך או עזות מצח או בורות. קרוספיט הפך לספורט סופר פופולרי עם קרוב למאה מכונים פה בארץ. כבר מעט אנשים חושבים שהביטקוין משרת את הרוע או עומד להיעלם. למציאות תוכניות משלה.
אבל בעוד שאני מקבל פחות אש, כל שאר העולם, דומני, מקבל הרבה יותר.
היום, כל מי שאומר משהו שחורג מהנורמה, שחורג מהמותר, ששוחה כנגד הזרם, הופך מיד לאיש מסוכן שיש להקיאו מהציבור. אם רק נדמה שמישהו אומר משהו הנוגד את עמדתי, את השקפת עולמי, מיד הוא הופך למוקצה מחמת מיאוס. למושא ללעג במקרה הטוב, ולקורבן זעם יוקד וצדקני במקרה השכיח. המונים עם קלשונות בצורת פוסטים רצים צועקים ברחובותינו, והמרחק בינם לבין תקיפה פיסית של ממש, קטן מאוד. קטן מתמיד.
מישהו אמר: אני נגד הגדלת קצבאות הנכים. מיד הוא הופך לאדם חסר לב, מצפון והלוואי ויראה את ילדיו בכסאות גלגלים.
מישהו אמר: אני מתנגד למדיניות ראש הממשלה, והנה הוא סמולן תל אביבי מסוכן, שיאללה ירד כבר מהארץ. 
מישהו אמר: אני מעריך את ראש הממשלה, והנה הוא תולעת פריפרייאלית שמנשקת את הרגל הדורכת עליה והלוואי שישאר תמיד בסחי.
מישהו אמר: אני בעד שינוי אופן מינוי השופטים, והנה הוא פאשיסט שפל, המבקש להשמיד את הדמוקרטיה ולקעקע יסודותיה.
מישהו אמר: אני בעד מו"מ לחלוקת ירושלים במסגרת הסדר הקבע, וכבר הוא עוכר ישראל והלוואי שמשפחתו תאבד בפיגוע.
מישהו אמר: נראה לי שכל תלמיד צריך לדעת לקרוא חומש עם רש"י, והוא מיד נאשם בהדתה, בשטיפת מוח ילדים רכים, ברמיסת זכויות הפרט ובטפשות כללית.
מישהו אמר שלא אמר כלום (אלא שמישהי אומרת שכן, אלא שהיא לא בטוחה מתי ואיך), והנה הוא עבריין מין סדרתי, גבר פריבילגי מדכא ומשפיל, שיש למנוע ממנו כל תפקיד לכל חייו. 
מישהו אומר: ההוא מסית, ומיד צועקים לו טיפש טיפש.
מישהו אומר: ההוא טיפש, ומיד צועקים לו הסתה הסתה.

אותי זה מחריד.
מיום ליום, משבוע לשבוע, מצב העניינים נעשה חמור יותר. עוד חזית רעיונית נופלת קורבן לדברים שאסור לומר, שאסור לחשוב, שהס מלהזכיר. כאילו חזרנו אחורה בזמן אל המשטרים האפלים של מאו בסין או ימי סטאלין העליזים בברית המועצות. האמת כבר לא מעניינת איש. אין אמת. יש רק פצעים שאסור לפתוח ומוקשים שאין לדרוך עליהם. בלי לשים לב, הפכנו מחברה סקרנית המבקשת אחר האמת לחברה של אנשים המבקשים לשמוע רק מה שנוח להם. לחברה של צרי מוחין, עצבניים וכעסניים, השונאים, ממש כך, את מי שחושב אחרת מהם, ועוד יותר, את מי שאומר זאת בקול. חברה המעודדת קבעון מוחין ומשתיקה שיח ודיבור. 
לא כך.
האמת אינה בכיסו של איש. 
השורש להשגת האמת היא היכולת לומר ולהחליף רעיונות באופן חופשי ופתוח, גם אם הם קשים. גם אם הם מזעזעים. גם אם הם סותרים את יסודות תפיסת עולמך בכל מכל.
אם הדובר מתכוון לדבריו, אם זו האמת שלו, ואם הוא אדם המבקש טוב ולא רודף אחריך עם קלשון – ראוי לשמוע (ובטח שלא לרדוף אחריו עם קלשון). לא חייבים להקשיב. בוודאי שלא חייבים להסכים, מה גם שכנראה הוא בכלל טועה. אבל דעה אחרת ואמת אחרת לא הופכים אדם לרע. הם לא הופכים אותו לאיום ומחלוקת רעיונית אינה הצדקה לאחל לו את כל הרוע שבעולם. 

אם לא נאפשר לעצמנו להקשיב, לא נוכל להשתנות.
אם לא נניח לעצמנו להשתנות, לא נלמד שום אמת חדשה. 
ואם איננו יכולים ללמוד אמת חדשה, למה אנחנו טורחים לדבר?

אני מבקש מעצמי לשמוע. אני דורש מעצמי להקשיב. להכיל גם קולות אחרים וצורמים. 
אני משתוקק שאצליח ללמוד אמת גם מהם.

By Dael with 2 comments

איך גנבו לי 650 דולר, ולמה הגיע הזמן להתעורר

בשבוע שעבר השתתפתי בכנס בלוקצ'יין, כאן בת"א. היה זה כנס גדול ומכובד. רבים מאוד מאנשי התעשייה היו שם, אולי גם חלק מכם. הרבה דוברים, אוכל טעים, בלוקצ'יין חם ואחלה אירוע. באמת.
החלק הכי טוב של היום התרחש מבחינתי על הבוקר. האולם הכיל משהו כמו 500 אנשים והמנחה הודיע "יש לנו הפתעה. מתחת לכל כסא מודבקת מעטפה. בתוכה תמצאו ארנק נייר. שלושה מהארנקים הללו הוטענו ב 0.1 ביטקוין כל אחד. אולי זכיתם!".
חשבת לעצמי, מה הסיכוי. אבל בדקתי ואכן היתה מעטפה. בתוכה ארנק נייר מהודר, מודפס על נייר כרום עבה וצבעוני: סרקתי את הכתובת הציבורית, בדקתי ב block explorer ואכן, 0.1 ביטקוין דנדשים מופיעים כיתרה בארנק הנייר שלי. נדבק לי חיוך מאוזן לאוזן. לא כל יום זוכים ב 650 דולר בלי לקנות כרטיס הגרלה.
חשבתי לעצמי: מחר אעביר את הביט מארנק הנייר לארנק החומרה שלי, בינתיים נהנה מהכנס.
אלא שמכאן ואילך הדברים הדרדרו במהירות.
24 שעות מאוחר יותר: אני סורק את הכתובת כדי לגלות שיתרת הביטקוין בארנק הפכה לאפס. מסתבר כי כמה דקות אחרי הכנס מישהו (או מישהי) סילק מהארנק שזה עתה קיבלתי את 0.1 הביטקוין. כלומר, למישהו היה עותק של ארנק הנייר, היינו, עותק של המפתח. וכידוע, מי שמחזיק במפתח מחזיק בביטקוין.
הופ, הלכה החופשה המתוכננת ברומא.
ניחשתי שאני לא לבד.
היתה לי שיחה נעימה עם אחד מהמארגנים. ניסינו יחד להבין מה קרה.
הערכתי שאם אכן נגנב כסף מארנקים נוספים (חולקו כזכור שלושה), הרי שכל הגניבות התרחשו פחות או יותר באותו הזמן.
המארגן: בדקתי עכשיו את שלושת הארנקים. יש ארנק אחד עדיין עם הכסף בתוכו ו-2 ארנקים, שלך ושל הבחור השני שהתלונן שרוקנו ב-13:58 ו-14:24.
אני: מי שהדפיס פשוט היה צריך לצלם על ארנק ואז זה רק שאלה כמה זמן לוקח לסרוק כל כתובת... הגיוני שזה ייקח שעה לאלף ארנקים. יתכן ופשוט לתוקף לא היתה גישה לכל העותקים של הארנקים ששכפלתם אלא רק לחלק. כלומר, מי שהדפיס את הארנקים שמר עותק מכל ארנק. קל מאוד.
המארגן: לא נראה שהבית דפוס אפילו יודע מה זה ביטקוין. אז איך מדפיסים ארנקי נייר? רק הדפסה עצמית? מה הסיכוי ליפול על מדפיס שלא רק יודע מה זה ביטקוין אלא גם מספיק חכם כדי לכתוב סקריפט שבודק את כל הכתובות, מחכה שיכנס אליהם כסף ואז מרוקן אותם. אם היה כזה מישהו, הסיכוי שהוא היה עובד בדפוס שואף לאפס 😂
אני: זה יכול להיות גם השליח שהביא את הארנקים. הפקידה שארזה אותם. העובד שהכניס אותם למעטפות. זה שהדביק אותם. וכל נקודה אחרת בשרשרת. עוד אפשרות היא שמכונת הדפוס מחזיקה עותק דיגיטלי בזכרון כקובץ. מי שמטפל במערכת של הדפוס אולי יכול היה לגשת וכו'. ולא צריך שום סקריפט. צריך רק עותק נייר של כל הארנקים, וטלפון אחד. עוברים כתובת כתובת ובודקים. כאמור זה לוקח קצת זמן וכל דביל יכול לעשות את זה. מסביר את ה 25 דקות בין הריקון של הארנק שלי לארנק האחר.
המשכנו בדיאלוג, שהיה כאמור נעים וענייני.
קצת פדיחות, אבל היי, זה קורה לטובים ביותר. עובדה.

להלן המסקנות ושני הסנט שלי.
  • אם קיבלתם ארנק נייר: מתנה לחתונה, לבר מצווה, זכיתם בהגרלה בכנס, קיבלתם החזר חוב של חבר או whatever, הנחת העבודה חייבת להיות שהארנק הזה פרוץ. גם אם המקור הוא בנאדם סופר ישר ומקצוען. הוא רק בנאדם (או חברה) ויכול להיות שמישהו עקץ אותו ללא ידיעתו וצילם או השיג עותק. מאותו הרגע, הביטקוין שעל הנייר חיים על זמן שאול. 
  • אל תתעצלו: אם קיבלתם ארנק נייר, בצעו מיד swap לארנק מקומי על הטלפון שלכם. מיד. אל תמתינו רגע. אם זה עובר, אתם מוגנים והמפתחות החדשים של הארנק שלכם אינם בהישג ידו של שום תוקף. (כמובן כמובן שגם ארנק מובייל יש לגבות ועדיף לא לשמור עליו לעולם סכום משמעותי. מארנק המובייל תעבירו לארנק חומרה או לארנק אחר שאתם בטוחים בהגנתו, בהזדמנות הראשונה).
  • יש לכם ארנק נייר שאתם עשיתם בעצמכם ובטוחים בעמידותו? זיכרו: ארנק נייר טוב רק ככל שהוא נותר חסוי לחלוטין. אם יש לכם עוזרת, או חברים של הילדים, או מבקרים או כל אדם שאיננו אתם, ושהוא עלול לראות איכשהו את ארנק הנייר, ולו לרגע, והכסף יהיה אבוד. הערה: קשה מאוד לייצר ארנק נייר שבטוחים בהגנתו. עלולות להיות רוגלות במחשב, במדפסת, או אפילו על הצ'יפ של לוח האם... (תשאלו את אמזון). 
  • אם אתם חברה או מפיקי אירוע ורוצים לשמח את הקהל ולחלק ארנקי נייר, זכרו שאתם חשופים. אי אפשר עוד להניח שבית הדפוס לא מבין. כולם כבר יודעים מה זה. זה יכול להיות כל אחד. ככל שתהליך יכלול פחות ידיים (והרבה פחות עיניים), כך יש יותר סיכוי למנוע גניבה, אבל הסיכוי תמיד יהיה.
  • עשיתם זאת בכל זאת, המליצו לזוכים להעביר את הכסף מיד במעמד הזכיה.
  • החלטתם להדפיס ארנקי נייר לחלוקה, אפשר גם לעשות פעולת הגנה נוספת, והיא לייצר ארנק נייר המוגן ב BIP38 Encrypt כלומר המוגן בססמה (קל ב www.bitaddress.org). בשיטה זו יש מפתח פרטי, ובנוסף למפתח יש ססמה. במקרה כזה המארגנים יאמרו רק לזוכים מה הססמה, וגנב פשוט לא יוכל להשתמש בארנקים בלעדיה. זו כמובן לא דרך אידיאלית לאורך זמן (כי חוזק הארנק הופך לחוזק הססמה, ותוקף רציני עלול לפרוץ אותה ב brute force) אבל לסכומים קטנים, לכנס, לפרסים, זה די והותר כדי לשים קו הגנה נוסף ומשמעותי שהיה מונע להערכתי את המקרה הנוכחי.
  • שורה תחתונה: המארגנים ביקשו לעשות טוב, ועשו הגרלה ראויה ומפתיעה (באמת נחמד לגלות שיש 0.1 ביטקוין הדבוקים לך בתחתית הכסא), אבל הערכת הסכונים לא היתה מספקת.

הגיע הזמן להתבגר – כקהילה, כמשתמשים. לזכור שהעולם מלא אנשים רעים, ושאין לסמוך על איש.
ואם אין לך מפתח שהוא *רק שלך*, אז אין לך ביטקוין.
**
בתמונות:
ארנק הנייר הזוכה ברגע האושר החולף,
והביטקוין היחיד שתכלס נשאר לי מהכנס: מטבע שוקולד שאני לא אוכל.

***
את הפוסט הזה פרסמתי לראשונה דווקא בקבוצת ביטקוין ישראלי, וכן, אני יודע, הבלוג הזה עסק עד היום בעיקר בספורט, טיולים, באוכל טעים ובבריאות. אבל היי, ביטקוין הוא חלק מהעתיד וחלק ממני. אז אני מקווה שזה מעניין גם אתכם, קוראי הותיקים. 

By Dael with No comments

ירדתי לסיני וחזרתי כדי לספר ולהמליץ

בסוכות ירדנו לסיני. 
החלטנו רק יומיים קודם. נכנסנו לרכב, נסענו לאילת, עברנו את הגבול, ופסענו אל הדיונות השוקטות.
האמת היא שהתגעגעתי. הרבה זמן לא הייתי בסיני. בפעם הראשונה הייתי בסיני בטיול לפני הגיוס, ואח"כ כמה פעמים בתור חייל, ואח"כ כזוג צעיר נסענו שוב ושוב אבל 14 שנים עברו מאז הפעם האחרונה שלנו שם. הפיגוע בטאבה ב 2004 סתם את הגולל. והנה חזרנו. כן, אזהרת המסע ההיא עדיין בתוקף, ובמעבר הגבול משמיעים אותה בכריזה כמעט בלופ, כאילו מי שהגיע עכשיו למעבר הגבול אחרי ארבע שעות נהיגה ישמע את הכרוז ויגיד, וואללה, אני חוזר. אבל אנחנו עקשנים בני עקשנים. המשכנו, בילינו נפלא וחזרנו. והנה אני אתכם לכמה מחשבות שאחרי, ואולי קצת טיפים שיועילו.


בזריחה
לא מסוכן? 
האמת היא שאני לא יודע והניחוש שלכם טוב כמו שלי. אין לי אלא את שעיני רואות. סיני גדולה בשטחה פי שלושה משטח מדינת ישראל, ובשטח העצום הזה, אכן מסתובבים גם מחבלים ואנשים רעים. עד כמה הם עסוקים בלהרוג תיירים ישראלים? שאלה טובה. המציאות מראה שהם לא עושים זאת בהצלחה יתרה, וכוח גדול של צבא מצרי בכל פינה מוסיף על תחושת הבטחון (כמדומני 40 גדודים יותר מאשר מה שמותר למצרים לפי הסכם השלום. ישראל מתירה למצרים להכניס עוד כוחות כדי להבטיח את השקט). מצרים לא לבד בעניין הזה. יש אזהרות מסע לעוד מקומות רבים. לקשמיר למשל (וגם לשם נסענו לפני כמה שנים כל המשפחה). עד לא מזמן היתה אזהרת מסע של ארצות הברית לתושביה בפני נסיעה לישראל. המציאות היא בעיני המתבונן ויש סכנות בכל אשר נביט. רכיבת אופני כביש מסוכנת לאין שיעור לעומת סכנת הפגעות מטרור בסיני. גם לרכב על אופניים חשמליים בלילה בלי קסדה מסוכנת הרבה יותר, סטטיסטית ואובייקטיבית. זה לא מונע מאיתנו להסתכן. כי הסכנה היא תמיד קיימת, ורק העוצמה שאנו מייחסים לה קובעת את ההתנהגות שלנו. עשרות אלפי ישראלים מצביעים ברגליים כבר שנים. אני מתכנן לחזור שוב ושוב.

לא יקר?
לא. מעבר הגבול עולה כ 200 ש"ח (108 ש"ח אגרת יציאה מישראל ועוד כ 80 ש"ח אגרה בצד המצרי  שהן 400 לירה. 5 לירות מצריות הן שקל אחד). מונית לאיזור נואיבה תעלה כ 30 ש"ח לאדם. לילה בחושה בשיא העונה יעלה 80 ש"ח (כולל ארוחת בוקר וערב) ושלא בעונה, שזה תכלס כל השנה חוץ מסוכות ופסח, כמחצית מזה. מלון של ממש, ברמה גבוהה, יעלה 200 ש"ח לילה לזוג, עם ארוחת בוקר. זו החופשה הכי זולה שאפשר לצאת אליה מישראל.

לא חם מדי?
לא. חם בסיני אבל יבש. לא מזיעים. כשיושבים בסוכות על קו החוף, יש בריזה נעימה כל הזמן. נעים ממש. בלילה עלול להיות חם, בטח בחודשים החמים, אבל או ששוכרים חדר עם מיזוג, או עם מאוורר, ואם אין, רבים מוציאים את המזרון אל תחת כיפת השמים, שם הרוח מהים ממשיכה ללטף כל הלילה. זה חלק מהעניין וזה באמת תענוג.
אחינועם 2004
אחינועם 2018

לא משעמם?
לא. אפשר לשבת מול החוף ולקרוא ספר. אפשר להכנס ולטבול, לשנרקל. אפשר אפילו לדבר. או לשתוק. שווה להרדם ברוח. אח"כ לשתות תה, וקפה, לשחק ששבש עם הבדואים (ולנצח), לצאת לעוד טבילה ועוד שנרקול ועוד ארוחה של דגים. קוראים לזה חופש. בחיים אני מכיר שלושה סוגי חופשות: חופשה עירונית (פריז, לונדון, ת"א), חופשה מטיילים (טרקים והליכות), וחופשת ים, בה לא עושים מאומה אלא מתבוננים על הגלים. זו האחרונה היתה חסרה לי מאוד לאחרונה, וסיני מעניקה אותה בשפע. לא למהר, לא להמר, לצאת מהמרוץ. 

יש אינטרנט?
בשבילכם אני מקווה שלא יהיה. לפחות לא כל הזמן. 

לא מפחיד?
לא. הבדואים מקסימים ומאירי פנים. כל בקשה מתקבלת בחיוך ובהבנה. הם מתגעגעים לחזרת ישראלים שעליהם פרנסתם. כולם זמינים בווסטאפ ורבים מאוד מדברים עברית חופשי. המצרים הם מצרים. אבל היי, גם פקידי מעבר הגבול בארצות הברית לא נחמדים (בunder statement  של החיים).  

לא הרוס?
האמת, כואב הלב. ברצועת החוף שבין טאבה לנואיבה נמשכת על פני כחצי שעה נסיעה. לאורכה פזורים עשרות רבות של מלונות נטושים, אלפים רבים של חדרים מתפוררים וריקים, שמשבר התיירות הענק שפקד את מצריים בעשור האחרון (מאז שהתפוץ מטוס רוסי שהמריא משארם, וחיסל סופית את התיירות הענפה שבאה עד אז מרוסיה). החופים שוממים. הכל נהרס. כואב לראות את הפנינה הנדירה הזו, על הלגונות הכחולות והריפים הצבעוניים עומדת ריקה ומחכה לנס. או לישראלים. אני עצמתי לנתי בחוף white beach שהקימו אותו מחדש לפני שבועיים. נקי ויפה ומסודר וכך, כוחה של הכלכלה להבריא את הנטוש ולחדש את הימים לרווחת כולם. 

יש עוד מה לעשות?
כן. אפשר לצלול (בדהב אחד המקומות הטובים שיש). אפשר לשנרקל. אפשר לעשות קייט סרפינג – אני שוקל לעשות קורס בדיונה הכחולה. אפשר לטייל טיולים חד יומיים או טיולי עומק בהר הגבוה.  

יש מה לשתות?
קפה של בדואים. ואם אתם רוצים קיק, אז הכי טוב שתביאו את היין או האלכוהול שלכם מהבית. 

יש מה לאכול?
אחלה אוכל. אני לא צריך הרבה יותר מדגים טריים, סלט ענקי, טחינה, שקשוקה. את כל זה ועוד יש בכיף. 

צריך להחליף כסף?
לא הרבה. כולם מקבלים שקלים. והדבר היחיד שצריך זה 400 לירות כדי לשלם במחסום ש*אחרי* מעבר הגבול (מי שנוסע רק לטאבה, לא צריך לשלם אגרה בצד המצרי, ויקבל החזר על האגרה בצד הישראלי). כמובן שאפשר לשלם בלירות, וכדי להחליף ללירות יש להצטייד בדולרים דווקא, כי החלפנים לא יקבלו שקלים. הסכם השלום וזה. 

לאיפה כדאי לנסוע?
טאבה עצמה היא שלוחה של אילת, בלי החנויות ובלי האוכל המטורף שיש בבתי המלון של ישראל, אבל בערבית וברבע מחיר. בטאבה זה רק מלונות, לא חושות. המרחב שצפונית לנואיבה (אל מחש, ביר סוויר, ראס השטן, טארבין וכו') שם מתרכזים רוב הישראלים ויש יופי של חופים. דרומה משם עוד שעה יש את איזור דהב, שהוא טוב יותר לצלילה וככלל, זול יותר. לשארם א-שיח אין טעם להגיע. בין נואיבה לדהב מסתתר האיזור של הדיונה הכחולה וראס אבו גולום, שהם איזורים מבודדים, מנותקים ונפלאים ממש. הייתי שם רק יום וכבר אני רוצה לחזור. שורה תחתונה: לפעם ראשונה הייתי נוסע לחוף כלשהו באיזור נואיבה רבתי (כאמור: (אל מחש, ביר סוויר, ראס השטן, טארבין). מחפש חוף עם המלצות, ניקיון, מיזוג (עכשיו כבר לא צריך), אוכל ואווירה נעימה. 
איך להחליט?
יש קבוצת פיסבוק ענקית עם הרבה מידע, ויש אתר מוצלח בשם סיני וייבס ובשניהם תוכלו למצוא כל טיפ, טלפון של כל נהג, ומתנדבים שיענו על כל שאלה. 

אז מה אתם אומרים? נוסעים? נסעתם? שתפו!

By Dael with 1 comment