 |
כתבתי כאן לא אחת על הצורך שלנו לאתגר את עצמנו. לצאת מאיזור הנוחות שלנו. להשתחרר מהרגלים. ללכת צעד אחד נוסף. להבנתי זהו אחד מהמאפיינים היסודיים שלנו בתור בני אדם ואחד ההבדלים המשמעותים בינינו לבין בני דודנו הקופים הגדולים. האדם הוא יצור שללא הרף מאתגר את עצמו וממציא את עצמו מחדש בכל הזדמנות. הדחף הזה הוא זה שיצר ועדיין יוצר חלק ניכר מההתקדמות האנושית. את הרצון לא להשאיר את הדברים כמו שהם אלא ללכת תמיד קדימה צעד נוסף, לשנות את זוית ההתבוננות, להחליף את הידוע בבלתי ידוע, את המוכר בלא-נודע. ההשתנות היא דרך להתפתחות. חשבו על זה במונחים פיסיים וחשבו על זה במונחים פנימיים.
במונחים פיסיים זה קל. יחסית. להתאמן דווקא בדברים שאתם חלשים בהם. לצאת לריצה גם אם אתם אנשי משקולות או תפוחי כורסה. להרים משקולות גם אם אתן עדינות ורכות. לרוץ יחף גם אם תמיד השקעתם בנעלי AIR ולעשות עמידת ידיים גם אם העולם מתהפך. ואכן, לא מעט אנשים נרתעים מקרוספיט או מאימונים רנדומליים או אינטנסיביים כי הם לוקחים אותם רחוק מדי מהמוכר ומחדר הכושר הממוזג והנוח. אבל אני מאמין שדווקא הקושי הזה, קושי שעיקרו הוא מנטלי ומיעוטו הוא פיסי, תורם לנו הכי הרבה להתגברות ולהפיכתנו לאתלטים ולאנשים טובים יותר. טוב, ידוע שאני לא תמיד הולך בתלם...
אם במונחים פיסיים לעשות שינוי עמוק זה פשוט יחסית, אז המדרגה הבאה היא לערוך שינוי עמוק בסגנון החיים. אז הנה זה בא:
לפני כשבוע עזבתי מקום עבודה ותפקיד מפתח בחברת היי-טק בינלאומית לאחר קרוב ל 11 שנים. אחת עשרה שנים, בנאדם!
מקום נעים, נח, מתגמל, שאפילו נתן לי די גמישות לכתוב את הבלוגים שלי ולחיות את החיים לא רע.
ובכל זאת, בחרתי לעזוב ולהתחיל מחדש.
למה?
כי הרגשתי שאני חייב לצאת מאיזור הנוחות שלי. שאיזור הנוחות שלי כל כך נח, עד שלא נותר לי דבר כדי לאתגר את עצמי בתוך המסגרת הקיימת. הרגשתי שאם אצא ואשבור את קיר הזכוכית אתמודד עם עולם חדש ואמיתי אבל בסוג של התמודדות שתקדם אותי, שתקח אותי למקומות לא-ידועים, חדשים. אולי קשים יותר, אולי טובים יותר, אבל בודאי מקומות אחרים לחלוטין.
מערבה מכאן,
יש נופים אחרים.
ציפורי ענק,
שעוני קוקיה מוזרים,
מערבה מכאן.
הכל אחר.
אני לא האדם הראשון שעוזב מקום עבודה, אבל בחרתי לעשות זאת בדרך מעט אחרת: קודם לעזוב, אח"כ להנות מהזמן בבית, ואח"כ להחליט מה ואיך עושים הלאה. אני צריך להתחבר לעצמי ולמלא את המצברים באנרגיות חדשות, ואותם לא יכלתי עוד לקבל במקום המוכר והנוח. אז אני לא יודע אם הכל באמת אחר ואני לא בטוח שאסע מערבה מכאן, והאם הכל יהיה פשוט וקל (כנראה שלא), אבל אני בחרתי לעשות שינוי בחיים האמיתיים, ואני מבטיח לדווח מהשטח.
מתי אתם יצאתם פעם אחרונה מאיזור הנוחות שלכם? ולמה?
דעאל,
השבמחקכל הכבוד!
הרבה הצלחה בהמשך. ובינתיים... בוא להודו! :)
עמיחי שפירא
דעאל
השבמחקהמון הצלחה ומי יודע אולי עכשיו יפתח מכון כושר ראוי בצפון
בהצלחה בשינוי :-)
השבמחק(השינוי הגדול שעשינו היה לעבור ארץ אבל מהרבה בחינות זה היה כמו לעבור ממיטת פקיר לערסל מפנק. אז זה שצריך להתחיל הכל מהתחלה ובשפה זרה זה ממש בקטנה).
תודות חברים!
השבמחק(והערת הבהרה: עמיחי מהתגובה הראשונה הוא אחד שעשה שינוי בע-נ-ק. עזב את העבודה ועכשיו ב 10 חודשים טיול עם המשפחה בעולם - כרגע בהודו, כך נראה כאן: http://altarmilim.blogspot.com)
אני חייב לשאול- עשית את זה רק בשם ה"אתגר" שבעניין. יציאה מתחום הנוחות רק מתוך שעמום?
השבמחקקצביה?
השבמחקיציאה היא לא מתוך שעמום אלא מתוך צורך להתפתח ולגדול וזה לא אותו דבר. אם משעמם לך, תפתח תחביב (יש לי כמה להציע) או תקרא ספר (כנ"ל). אם אתה רוצה להתפתח, תעשה שינוי.
השבמחקולא, לא קצביה. קצביה היתה יכולה להיות עסק נחמד (ולעניות דעתי הלא קובעת - צריכת הבשר בארץ תמשיך לגדול) אבל אני לא רואה את העתיד המקצועי שלי דווקא מאחורי דלפק.
דעאל. אתה אמיץ ואתה השראה!
השבמחקהמון בהצלחה, ואני בטוח שתהיה.
בתור בן לאיש הייטק קפדן שעובד כמעט 30 שנה באותו דבר, אני די מבין אותך
ערן
עכשיו כשיש לך זמן...
השבמחקhttp://www.tvuna.org/lakatim
(כולה 3 ימים)
בהצלחה דעאל.
השבמחקאני גם עשיתי שינוי כזה לפני קרוב לשנה. אני לא יכול להגיד שאני יודע היום בבירור לאן אני מתקדם אבל אני יודע בוודאות שהייתי צריך לעזוב.
בהצלחה דעאל אין ספק שאתה מורכב מחומרים אחרים ומעוררי השראה. מחכים לדיווחים :)
השבמחקבהצלחה. נמשיך לעקוב :-)
השבמחקבהצלחה כל הכבוד
השבמחקבהצלחה דעאל מי יתן ורח הפסמון תושרה עליך
השבמחקדעאל כל הכבוד!
השבמחק