נתח קצבים - הדור הבא

ביום שישי האחרון הגעתי לקצב וראיתי בויטרינה נתח שהיה חדש עבורי. הוא היה מוזר למראה: עשוי רצועות רצועות ארוכות ודקות יחסית, המפוספסות בשומן לרוחבן, וצבען ורדרד כהה. בקיצור, לא דומה לכלום. מיד בקשתי לקנות מה שיש. היה גם מחיר סביר (60 ש"ח לקילו), והצטיידתי ב 2 ק"ג לשבת.
היה זה נתח קצבים. הסרעפת בשבילכם. הוא נקרא נתח קצבים כי לפי מיטב המסורת, הקצבים שומרים אותו לעצמם, על שום איכותו.
מה עושים עם נתח קצבים שכזה?
החלטתי שלא לבדוק באינטרנט וללכת עם החוש ולנסות.
אז הלכתי על פשוט: את הרצועות צרבתי היטב על הגריל. טעמתי. היה נהדר כבר כך, עם טעם מאוד עז של בשר. לא יודע להגדיר, אבל לא דומה בכלל לסטייק ולא דומה לכבד. טעם יותר "לבבי" (כלומר, דומה ללב בקר מעט), אבל רך, עם הרבה שומן בתוך הנתח עצמו. עסיסי ועם "ביס".
משם עברתי למטבח וטיגנתי על אש גבוהה יחסית בשמן קוקוס, בצל אדום, פלפל צהוב וחצי פלפל ירוק חריף. אידיתי את החברים ביחד עד שהרגישו נוח אחד עם השני.

עברתי לסוטג' והוספתי שתי קופסאות חלב קוקוס ומעט אבקת קארי. כשהעסק רתח, הכנסתי פנימה את רצועות הנתח שהורדתי מהגריל ונתתי לזה לעבוד ביחד 3 דקות וזהו. מוכן.
מפזרים כוסברה קצוצה בשפע למעלה ומקווים שהאורחים רעבים.

אכן, הם היו רעבים.
לפחות בתחילת הארוחה.
בסופה הם התקשו לכת,
אז הם כבר נשארו לשבת.
:-(