למה פוגשים בעיקר אנשים טובים על השביל?

 אתם כבר יודעים שאנו אוהבים מאוד לטייל בהרים, והנה כעת אנו שוב, עשרה ימים בדולומטים, חורשים פסגות. 

אנו חוזרים אל ההרים שוב ושוב, עונה אחר עונה, לפעמים כטרק, לפעמים כטיולי יום, והעיקר לצאת אל הטבע. אנו מוצאים עצמנו מתנשפים בעליות, מזיעים בשבילים, מתפעלים בפסגות ומחייכים כל הדרך. בין לבין פוגשים עוד אנשים הצועדים כמונו במשעולי ההרים, ואיכשהו תמיד, בארץ או בחו"ל, אנו נהנים מהמפגש האנושי. אנשים מברכים אותך לשלום, ומחייכים ואתה יודע שאם תזדקק לעזרה, יהיה מי שיציע אותה. כאילו רק אנשים טובים הם אלו הצועדים בהרים.

וחשבתי לעצמי למה. למה יש לי תחושה שרוב המטיילים, ויהיו הם ישראלים, נורבגים, גרמנים או איטלקים, בקלות ואולי בעולם אחר היו יכולים להיות חברים שלי. 

 אז למה? הנה כמה מחשבות::

1. צניעות. כשאתה פוגש בטבע במלוא עוצמתו, אין לך ברירה אלא לזכור מאין באת ולאן אתה הולך. אנו זעירים וקטנים מול ההרים והנהרות והימים והעמקים. הטבע ממלא אותך צניעות וענווה, ואולי בשל כך אנשים המלאים בעצמם לא מצליחים לצאת אל הטבע.

2. חלופיות. הטבע פה מזמן. אנו רואים את שברי הבליה של הסלע, את הערוצים שמים חתרו בהם לאורך מיליוני שנים, ואיננו יכולים שלא לזכור את עובדת היותנו בני חלוף מול הטבע העצום והנצחי. ואולי מחשבה זו מאיימת על אנשים האחוזים מדי בהווה של עצמם. 

3. שליטה. לצאת אל ההר זה לבחור שלא להיות בשליטה. אדון מזג האוויר יחליט עבורך אם ומתי יפתחו ארובות השמים, ואם יהיה חם מדי, ואם תהיה מפולת, ואם תחסם הדרך. לצאת אל הטבע הוא גם להתחבר אל הכאוס ולדעת שאנו לא אוחזים בהגה. יש אנשים שאינם יכולים לסבול זאת.

4. הקרבה. לטפס זה קשה. הטבע דורש מאיתנו מאמץ וזיעה, הקרבה ומחיר כדי לשוב ולהתחבר אליו. הוא לא ממתין לנו במזגן של הקניון ולא מאפשר קיצורי דרך. אבל בסוף הדרך מחכה פרס. ההליכה. הנוף. השלווה. אנו מעריכים אנשים המוכנים לעמוד באי נחת או מאמץ כדי להגשים את שאיפותיהם גם אם השאיפה היא רק להגיע אל ראש ההר. אבל לעומתם אנשים העסוקים רק ברווחתם ונוחותם, לעולם לא יצאו אל ההר.

5. פשטות. להר לא אכפת מה אתה לובש, היכן אתה גר ואיך נראה השיער הבוקר. כי זאת יש לדעת: אחרי כמה שעות צעידה, לא משנה איך התחלת את היום, השיער (למי שיש) יראה טוב פחות, תהיה מלוכלך ומזיע וצרוב שמש. יש אמנם בלי סוף גם אופנת טיולים אך זו מתרכזת בפונקציונלי ובנדרש. אך אנשים העסוקים כל העת באיך הם נראים ובמה אנשים אחרים חושבים על איך שהם נראים, אותם לא נפגוש על ההר. תודה לאל, אין תיקי טיולים של גוצ'י.

6. אהבה. אנשים שמטיילים אוהבים את הארץ והעולם והטבע. הם יוצאים לשם כדי להתמלא ולחוש את האהבה הפשוטה, הטבעית של האדם לסביבתו. אולי יש אנשים שאין בליבם פנאי לאהבה נוספת. 

יש כנראה סיבות נוספות למה לא כולם יוצאים אל הטבע. ומאידך ודאי שיש גם אנשים מעולים וטובים שלא מצליחים להתחבר לחוויה, וזה רק אני שלא מצליח להבין אותם. וכבר כתבתי בעבר שכל הדברים והמחשבות הללו אין הן הדבר האמיתי אלא רק השתקפויות של עצמי על עצמי.

כך או אחרת, צאו אל ההרים ואל המדבר ואל הימים והעמקים והנהרות, ויהיו אלו קרובים או רחוקים. הם לעולם ימתינו לכם שם, במרחק כמה דקות נסיעה או כמה שעות טיסה, לא באמת משנה. הם שם, מחכים לכם.

צאו אל הטבע.

זו חופשה זולה (אין מה לקנות), יפהפייה, ובעיקר: כזו שתישאר איתכם לתמיד.

דעאל