אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

כמה רחוק ילכו אנשים כדי להגן על הטעויות שלהם?


מי שקורא אותי לאורך השנים יודע שאין בי הערכה גדולה לגברת אולגה רז. מי שהקימה והיתה יו"ר אגודת הדיאטניות, הקימה בי"ס לתזונה באקדמיה, עמדה בראש היחידה לתזונה באיכילוב משך עשרים שנה, מנחת תוכניות טלויזיה ותכניות רדיו על תזונה, מחברת ספרים רבים בנושא. אולגה היא אולי הדיאטנית הכי מפורסמת בארץ. לצערי היא גם המודל, ב ה' הידיעה, לכל מה שעלול להשתבש אצל אדם שמתיימר לטפל באחרים: תחושת צדק מוחלטת, חוסר בידע עדכני, אפס נכונות ללמוד או להכיר במציאות, התעלמות מהמדע והשמצה פרועה של כל מי שמעלה דעה מנוגדת.

לפני חמש שנים (ב2013) היא התחילה עם ההשמצות כנגד פליאו, שהיה אז בראשית דרכו התקשורתית בארץ. כמחברת "דיאטת הלחם" היא נזעקה כנגד דיאטה המבטלת את הדגנים וקיבלה לכך במה נרחבת ב ynet ובעיתונים אחרים. כתבתי בזמנו על כך. לשמחתנו, פעולותיה לא עצרו את השטף והציבור הצביע ברגליים על תזונה מועטת בפחמימות. שנתיים מאוחר יותר היא כבר הקדישה את התכנית שלה ל"שטות הזאת הנקראת פליאו" ש"מצחיקה אותה עד דמעות". היא הוכיחה אז לכולנו עד כמה היא חסרת מושג קלוש בתזונה בכלל, ובפליאו בפרט. שווה להיזכר בטענותיה "המחקריות" אז. התייחסתי אליהן אחת אחת. http://www.kadmoni.com/2015/10/blog-post.html
אבל השבוע הדעות של אולגה כבר ירדו מהפסים של שיח אפשרי, סליחה. מגיב פייסבוק שאל אותה על עמדתה לגבי הספר "בטן של חיטה". תגובתה היא משהו שקראתי פעמיים כדי להיות בטוח שזו אינה בדיחה. אתם מוזמנים לקרוא את השרשור ההזוי בעמוד הרשמי שלה. אז למה אני כותב את הפוסט הזה? כי לחרדתי הגברת רז עדיין מקבלת גושפנקא תקשורתית כמומחית תזונה בעוד שבפועל עמדותיה מדגימות בורות והמלצותיה מקדמות תפריט המוביל לתחלואה ולסבל. לדעתי.  
ידע הציבור ויזהר.
ועוד יותר טוב: יקרא הציבור וישפוט בעצמו.

By Dael with 1 comment

ספויילר: האם אנו עומדים למות בגלל חוסר בפחמימות?



האמת, התבאסתי. שוב ידיעות אחרונות הקדימו אותי. ראיתי את זה בא וידעתי שתהיה כזו כותרת. רציתי פעם אחת לכתוב את המאמר לפני הפרסום הדבילי, אבל לא הספקתי.
אתם מכירים כבר את הנוהל: מישהו פרסם איזה מאמר בחו"ל. כתב הבריאות חיש מהר רץ רץ ומתרגם את השורה התחתונה ולמחרת אנו מקבלים טלפון מאמא שמקריאה מהעיתון את הכותרת: "בשר זה מסוכן", "טבעונים חיים יותר" או הפעם: "דיאטה דלת פחמימות מקצרת את החיים". הנוהל ממשיך בכתבת צבע בסוף השבוע, ושני ראיונות בתוכניות בוקר עם מומחים, בדר"כ רופא ותזונאית חסרי מושג בתזונה, שיסבירו למה מעט פחמימות זה מסוכן ללב ולמה הכי חשוב לאכול "דיאטה מאוזנת" במיוחד כי "כל אחד אחר" וכמובן לאכול בעיקר ירקות ומעט בשר בלי שומן.
תתכוננו, גם השבוע מתוכנן פסטיבל שכזה. 
אז תחזיקו חזק ותקבלו את התקציר מראש. 
הנה המאמר: 
https://www.thelancet.com/journals/lanpub/article/PIIS2468-2667(18)30135-X/fulltext
לא סתם, אלא ב Lancet שהוא אחד מהז'ורנלים היותר נחשבים. אז אם הם אומרים, ודאי שאנו, אוכלי הפחמימות המועטות, צפויים למוות מהיר. הכינו את הממחטות. לא ככה?
בקצרה מה אומר המחקר: לקחו 15 אלף מבוגרים (מעל גיל 45) שענו על שאלון תזונה ובריאות בסוף שנות השמונים. חילקו אותם לחמש קבוצות לפי כמות הפחמימה שהם אכלו, עשו אחריהם מעקב תקופתי ולאחר 25 שנים, מצאו כי מי שהיו בדיאטת דלת פחמימות מתו יותר לעומת מי שאכלו יותר פחמימות. גם מי שהיו בדיאטת דלת שומן ומרובת פחמימות מתו יותר לעומת מי שאכלו כ 50% פחמימות, אבל המנצח בסיכויי התמותה, לכאורה, הם אלו שהיו בדיאטת דלת פחמימות. המסקנה בלשון החוקרים היא: "זוהי הוכחה נוספת כי דיאטות המבוססות על מזון מהחי ודלות בפחמימות צריכות להיפסק". וואו.
אלא שהמחקר הזה הוא זבל טהור מבחינה מדעית, שקרני, מניפולטיבי ונועד לתפוס כותרות ולאחז עיניים ולקדם דת מסוימת. מדע זה לא.
עד כדי כך.
כדי שלא תסמכו על המילה שלי מול המילה של החוקרים המהוללים, הנה כמה נקודות להתייחסותכם, ואתם תשפטו.
1. מה באמת אכלו שם? מי יודע. את המסקנות לגבי התפריט של האנשים הסיקו משאלון בריאות תקופתי. פרקטיקה מחקרית נפסדת שכבר עברה מן העולם, אבל היי, מילא. את השאלון מילאו פעם ב 6 שנים. כן. כמה פעמים אכלת ברוקולי בשבוע בממוצע בשש השנים האחרונות?וכמה פעמים אכלת המבורגר בשבוע בממוצע? וב 25 שנים האחרונות אתם זוכרים? חבל, כי אחרת הייתם יכולים להשתתף במחקר המפעים הזה. השאלון כמובן גם לא מפריד בין הלחמניה לקטשופ לקציצה בהמבורגר (ולא בשום מזון אחר) ואז החוקרים בוחרים היכן לסווג כל דבר. המבורגר זו פחמימה או חלבון מהחי או שומן? שאלון מזון תקופתי שחובר בשנות השמונים ונבדק אחת לשש שנים הוא פשוט הזייה מחקרית.
2. על בסיס הממצאים של החלק הרפואי של השאלון, כאמור חילקו את המשתתפים לחמש קטגוריות, כדי שאפשר יהיה לעשות סטטיסטיקה (ולמצוא את מה שתיכננו מראש למצוא, עוד על זה, תיכף). מסתבר, תחזיקו חזק, שאלו שמתו יותר, שאכלו דיאטה דלת פחמימות יותר, גם עישנו הרבה יותר וגם היו שמנים יותר ובעלי הרגלי בריאות גרועים יותר. אבל בסוף בסוף הן מתו "בגלל" חוסר פחמימות. ברור. הסטטיסטיקה סדרה את העניין הזה.
דרך אגב, השיטה הזו לא חדשה. היא יושמה באופן זהה לחלוטין במחקר האחיות. גם שם היה מחקר של 20 שנים, גם שם שאלון תקופתי (אחת ל4 שנים), גם שם חמש קבוצות - לפי כמות הבשר שאוכלים, וגם שם הפלא ופלא, השמנים, המעשנים, בעלי הסוכרת, שגם אכלו יותר בשר, מתו יותר. כתבתי על זה לפני חמש שנים, ואתם מוזמנים להיזכר כאן: http://www.kadmoni.com/2015/09/blog-post_22.html
3. האנשים בקצוות, כלומר אלו שאכלו מעט יחסית או הרבה יחסית פחמימות, היו כולם אנשים שעשו "דיאטה" בהגדרה. הם מראש היו שמנים יותר ובעלי בעיות בריאות לעומת אנשים רגילים ללא דיאטה שהיוו את שלושת הקבוצות הממוצעות. אין ספק שחוסר הפחמימות הרג אותם.
4. איכות המזון. החוקרים לא בדקו בכלל את איכות המזון אלא רק את סוג המזון. איכות המזון (אוכל אמיתי) זה הפקטור היחיד שחשוב באמת בתזונה שלכם אבל זה נעדר לחלוטין אפילו מהדיון. אתה יכול לאכול זבל טהור דל פחמימה (למשל מרגרינה, משקאות דיאט, שניצל מוכן, וכו', כל מה שהאמריקאים אשכרה אוכלים), ובמקביל להיות בעודף משקל, סכרת ועודף משקל יחסית לקבוצת הביקורת, ואז נסיק שאתה מת בגלל שחסרות לך פחמימות. כן, תנו לי עוד מזה.
5. סוג המחקר. א' ב' של מחקר הוא לדעת מהו סוג המחקר, ומהן מגבלותיו ומעלותיו. כאן זהו מחקר תצפיתי - מסתכלים על המציאות ומנסים למצוא קשרים בין תופעות. מחקר תצפיתי בהגדרה לא יכול לקבוע סיבתיות. סיבה יכולה להיות מוכחת רק במחקר קליני. מחקר תצפיתי לכל היותר יכול להציע קשר. כאן החוקרים דילגו בקלות מעל המתודולוגיה. לשיטתם, זו הפחמימות (או העדרה בעצם) שיהרוג אותנו. זו לא רק מניפולציה ושקר, זוהי שטות מחקרית מוחלטת.
6. אג'נדה. בטח תיפלו מהכיסא מרוב תדהמה שתגלו שאחד מהחוקרים המרכזיים כאן וראש בית הספר לתזונה בהרווארד (Wallter Willit), הוא מקדם תזונה צמחונית/טבעונית ידוע. זה כשלעצמו לגיטימי, אבל הוא כבר התפרסם בהטייה שיטתית של מחקרים כדי להכשיר את התוצאות לגישתו. עד כדי כך שהמגזין הנחשב מכולם, Nature, עשה צעד חריג ביותר וכבר לפני כמה שנים פרסם מאמר מערכת שדוחה בשאט נפש את העובדה שוולטר עושה "הפשטת יתר של המדע" כדי להתאים אותו לאידאולוגיה שלו ומתנגד למאמרים מקצועיים רק בגלל שהם עומדים בסתירה לאמונתו. האיש הזה הוא הדבר הכי רחוק מאיש מדע, המבקש את חקר האמת. הו לא, הוא מבקש לקדם את הדת הצמחונית שלו, גם במחיר שקר והונאה. זה הכל.

אז מה השורה התחתונה שלי מהמחקר הזה?
רוצים לחיות? תקראו פחות עיתונים. 

By Dael with 4 comments

שש סיבות וחצי למה גיאורגיה עשתה לי טוב בלב (וקצת על סוד הניתוק)

הוא לא זרק אותי במכה אלא נפרד ממני בהדרגה, לאט לאט. כנראה הוא לא רצה לשבור לי את הלב, בטח לא כשאני באמצע טרק, עמוק בהרים של גיאורגיה. בהתחלה זה היה רק סדק. אפשר היה להמשיך אבל הרגשתי שזה כבר לא עובד כמו פעם.
אחרי יום, הסדק הפך לשבר וכבר היה ברור שאני והוא כבר לא.
אחר הצהריים, חצי מסך היה לבן. למחרת בבוקר הטלפון מת סופית. 
כל זה היה שבוע בדיוק לפני שחזרתי לארץ, וכך נותרתי שבוע שלם חסר טלפון. בלי ווטסאפים, בלי עדכוני פייסבוק, בלי מיילים של עבודה, בלי שיחות דחופות מלקוחות ובלי שיחות מנשמע מחברים. עברו הרבה שנים מאז שהייתי לאחרונה בלי טלפון בכלל וכבר שכחתי את התחושה. אבל היי, שרדתי כדי לספר איך היה.
רמז: אחלה. כדאי לנסות. 

נתחיל בהתחלה: יצאנו לאחד עשר יום בגיאורגיה. הגדולה בדיוק השתחררה מצה"ל, השני בדיוק עומד להתגייס והשלישי בחופש גדול ומשעמם, ככה שיצא מתאים בול. ידענו שאנחנו רוצים שוב יעד המשלב טרקים, כי טיולים ארוכים רגליים בהרים עושים לנו טוב. יש משהו במרחבים, בנופים, ביערות הענק ובקרחוני העד הממלא את הנפש שלווה. גיאורגיה קרובה (שעתיים טיסה), זולה ויפה ויש בה טרקים שמתאימים, אז אמרנו יאללה, זזים.
  • יחד: עשרה ימים ויותר זה זמן משמעותי וארוך להיות רק בחיק המשפחה. בשגרה אנחנו לא באמת נמצאים יחד. כל אחד קם בשעה אחרת, הולך לעבודה במקום אחר, נע במרחב הבית בזמנים אחרים ובחדרים אחרים. והנה אנחנו קמים יחד, אוכלים יחד, הולכים יחד, ואפילו ישנים יחד בחדר משפחה בגסט האוסים שמצאנו אי שם בהרים. יום ועוד יום ועוד יום, יחד. רק אני והמשפחה. זה לא רק קל להיות 24*7 כולם יחד. להיות בקשר זה גם לכעוס לפעמים, וגם לצחוק, ולשחק קלפים בערב, ולשחק "ארץ עיר" בהליכה ארוכה או לנחש את הדמות. אלו רגעי חסד, כי אין לנו את ההזדמנויות הללו בשגרה, בטח כאשר הילדים כבר גדולים. היחד הזה הוא חמצן נקי לנשימה לא פחות מפסגות ההרים. 
  • הליכה: בגיאורגיה העליות רצחניות והירידות תלולות לא פחות. מקלות הליכה הן אביזר חובה. הלכנו הרבה. ימים של 16-19 קילומטר, שמונה שעות הליכה במישור, במעלה ובמורד. באחד הימים עלינו יותר מ 1100 מטר בגובה. מתוך 11 יום, שישה ימים טירקנו בהרים נטו. כבר עשיתי טרקים ארוכים בהרבה, למשל Around Annapurna בנפאל של 12 ימי הליכה, אבל כאן הטרק היה קשוח, וההליכה קשה ומאתגרת . ועדיין, יש משהו חשוב ומתגמל בלסיים יום הליכה, מותשים וכואבים (הוי האצבעות) ולהתבונן לאחור בסיפוק. לפעמים בבוקר לחלק מהחבורה אין חשק או אין כוח, אבל בכל זאת מעמיסים את התרמיל על הגב ויוצאים לדרך. זה טוב יותר מכל אימון, אפקטיבי לא רק לשרירים אלא גם לרוח ולנשמה. קדימה, לכו. 
  • אוכל:  כשאתה בחופשה אתה לא אוכל כמו בבית. אין לך את המטבח שלך והמצרכים שלך וכמובן שיש גם את הכיף בלטעום מהעולם האחר אליו יצאנו. הבעיה היחידה שגיאורגיה היא מדינה שהמונע שלה פועל על קמח ומים. פורי, הוא הלחם הגרוזיני, משמש כבסיס של ממש לתזונה המקומית. בהתאמה, לגברים יש כרס חיטה מכובדת ומצב השיניים לא מזהיר. אבל אנחנו מטיילים ולכן מקבלים בגסט האוסים בעיקר פורי, חצ'אפורי (תכלס לחם אפוי עם גבינה מלוחה), תפוחי אדמה, עגבניה ומלפפון שלמים. וסכין לחתוך אותם. לא ממש פליאו... ובכל זאת, לא מתתי ברעב. גם כי בכל זאת אכלתי חצ'אפורי (המלצה: הגרסה הממולאת בסירפד, גבינה והרבה חמאה!) וגם כי יש עוד אפשרויות שאפשר לבקש, ולפעמים לשלם אקסטרה. דגי פורל נהדרים וזולים מאוד, תבשילים שונים (הרבה חצילים), ביצים במגוון צורות, גבינות קשות (כולן דומות), ועוד. כשקונים מצרכים לבד, אין שום בעיה. כשמטרקים, צריך להתפשר וגם להביא מראש תגבור כמו נקניק, אגוזים וכדומה. חלק מהמחיר. 
  • קור:  בעמק טרוסו, אי שם בצפון גיאורגיה ולא רחוק מקזבגי, ישנו עמק מקסים ובו נביעות מינרליים. באחד מהם נוצר מעיין סודה. זהו מעיין מי קרחונים שמבבסיסו מבעבעות בועות גזים, וכך מקבלים מי סודה חינם מהטבע, במחיר של ריח גופרית קל. מכל מקום, אלו מים קרים. מאוד. 4-6 מעלות להערכתי. כמובן שאי אפשר היה לוותר על ההזדמנות וקפצנו פנימה. בארץ מקבלים חשיפה לקור עם הרבה שקיות קרח שמפשירות מהר מאוד. בטיול בהרים, מים קרים זה בונוס חינם.
  • מחיר: גיאורגיה זולה מאוד. דג שלם במסעדה יעלה כ 7 לארי שהם כעשרה שקלים. נסיעה באוטובוס תעלה כ 75 אגורות. לינת לילה למשפחה בדירת Airbnb גדולה משופצת, מפונפנת ומעוצבת במקום הכי טוב בטביליסי הבירה, תעלה כ 300 ש"ח. ואפשר למצוא גם במאה. טיסה לשם תעלה 200-300 דולר, וזריזים ימצאו דילים גם במאה בלבד. הילדים קראו לזה עולם 2.5. לא עולם שלישי, אבל גם לא לגמרי אירופה. 
  • החיים הפשוטים: כשאתה בהרי הקווקז, מתארח בבתי המקומיים, אתה מעריך את סוד הצמצום. החשמל יקר ונדיר. משתמשים במעט נורות, חלשות, וגם הן, רק בשעות החשיכה, וכשיש חשמל. לא תמיד היה. כדי לבשל או לחמם, חוטבים עצים. בכל כפר, אין בישול על חשמל או גז אלא על תנורי עצים בלבד. ומי שרוצה להרחיב את הבית, יתכבד ויקציע את הקורות שכרת ויבנה מהם מרפסת. ובאמת היא יוצאת עקומה, בהתאמה. בין לבין הילדים משחקים בחצר בכלי עבודה ואחד, בן ארבע, מנסה להשחיז גרזן ואז גורר אותו אחריו בבוץ, בדרכו להאכיל את החזירים. אנחנו באים מעולם של שפע אינסופי ובל יתואר. של חיבוריות מתמדת לעולם עשיר ודינמי. ואילו בהרים פוגשים את הקצה השני של סקאלה. את המעט והמועט. כזה שחי בדיוק כמו לפני מאות שנים, במקום עצמו, על קו הרעב, על קו הקור, על המדרון התלול שנותר מאחור מול המודרנה והקידמה. עבורנו זו היתה חופשה מאתגרת, עבורם אלו חיים קשוחים וקשים. הביקור בעמקים הללו, מכניס לפרופורציה. 
  • ניתוק: כשהמסך כבה, ויחד איתו המצב רוח שלי, אשתי אמרה לי: אז הוא נשבר ואתה לא זמין. מה זה משנה, הרי מי שחשוב לך באמת נמצא ממש כאן. צודקת. כשאין לך טלפון לברוח אליו בערב, זה שם את החוויה על סטרואידים. לא הייתי מחובר בכלל. גם לא התחברתי עם המייל לאחד מהטלפונים האחרים. פשוט נשארתי מחוץ לגריד. שמתי שעון יד כמו פעם כדי לדעת מה השעה (הפתעה, אפשר לראות את השעה בשעון ולא רק במסך הטלפון. עובד גם כן!). אם ההרים מעניקים שקט, אז העובדה שאין לך שום צורך לשלוח תמונה בווטסאפ, שום סטטוס בפייסבוק, שום מייל ושום תשובה לאיש, משחררת באופן יסודי ומשמעותי. לקח לי יומיים להרגיש את זה, אבל בסוף זה הגיע והזדחל אל המוח. כשהכנסתי אתמול את הטלפון לתיקון כאן בארץ, הרגשתי לרגע צביטה קטנה בלב. אולי היה עדיף להישאר ככה עוד קצת, תהיתי לעצמי.





ואתמול חזרתי לשגרה. תיקנתי את הטלפון, עניתי למיילים וקפצתי על סחרחרת החיים. בכל זאת אני מקווה שהניתוק עוד יחזיק קצת קצת מעמד ושהשקט לא יתאדה מיד עם אד הבוקר. 
אחרי הכל, לכולנו מגיע קצת שקט.
לא ככה?

By Dael with 4 comments