הפוליטיקה של האוכל - מחשבות על ספר חדש

 

את אורי מאיר צ'יזיק אני דווקא מחבב. כבר שנים הוא מקדם במסירות וביעילות גישה של חזרה לאכול אמיתי, ותזונה המחוברת לשורשים, לטבע ולסביבה. יש לי בבית את "ליקוט צמחי בר למאכל" שלו, השתתפתי בסיורי ליקוט שלו, אני משתדל לקרוא את מה שהוא כותב ומעלה, ובכלל, קווי דמיון רבים נמתחים בין תפיסת "הסוד הקדמוני" שאני מקדם – תזונה קדמונית של מזון לא מעובד, מקומי ואמיתי - לבין עולמו של צ'יזיק ב"מרכז להנהגת הבריאות" שייסד. לכן, כששמעתי שיצא ספר חדש שלו – הפוליטיקה של האוכל (הוצאת רדיקל), הזמנתי אותו מיד. לא רק זו – אני עצמי קיבלתי לפני כשנתיים הצעה (ומלגה) לכתוב משהו דומה, באותו השם. הפוליטיקה של האוכל בישראל. אבל היו חיים והיו סיבות ולא הגעתי לכתוב את המאמר ההוא, כך ששמחתי לראות שהיה מי שהרים את הכפפה. הנושא הזה – התזונה של כולנו - חשוב מכדי שנשאיר אותו בידי הפוליטיקאים. עד כאן למה כן.

ועכשיו למציאות.

מדובר בספרון (192 עמודים, בפורמט כיס), מעוצב יפה יפה מהכריכה ועד אחרון העמודים. כתוב היטב וערוך בקפידה. שאפו. אך כגודל הציפייה, גודל האכזבה. מעמוד לעמוד התחוור לי כי תהום פעורה ביני לבין אורי. לא במטרות, אלא באמצעים. לא בתפריטים, אלא בתפיסת המציאות. לא בתוצאות, אלא בזיהוי האשמים ובניסוח הפתרון. אורי, לצערי, הכפיף את המציאות לדמיונות והפרקטיקה נפלה קורבן לאידאולוגיה. מבחינת: אפילו אם תשכנעו אותי, לא תשכנעו אותי.

הספר מתחיל עוד לפני המילה הראשונה, בכריכה נהדרת. היא יפה ומעוצבת בסגנון כרזות החלוצים של פעם. אורי בבגדי עבודה כחולים, על רקע קיבוץ, ושדות, קוטף תפוזים. זהו הדהוד מושלם לכרזות הקולחוז הקומוניסטיות של שנות החמישים – אצלנו ובברית המועצות. עולם מושלם ציירנו. זו לא טעות: אורי רומז לנו כבר מהעטיפה כי הוא מבקש לחזור לקיבוץ הסוציאליסטי, הרומנטי, בו החברים פטורים מדאגות כמו עלות או מחיר או כדאיות, והעיקר הוא השבחת הזן וטיב החממה (ואל דאגה, המדינה כבר תשלם על התחביב ותכסה את החובות. עוד נחזור לזה בהמשך). הוא רק קורא לזה קואופרטיב.

אבל נעבור למילים עצמן. הספר מאורגן וערוך היטב בשלושה חלקים: הבעיה של שוק המזון הישראלי, הפתרון לבעיה, בשישה צעדים, וההתחלה (איך להתחיל בפועל ברמה האישית – אני מסכים עם רובו של הפרק הזה, אגב). יפה.

יש מידע חשוב רב בספר של אורי, ואני גם מזדהה ממש עם חלק גדול מהמאבקים שלו, שגם אני עצמי הייתי שותף להם בעשרים השנים האחרונות, דוגמת הרמאות השיטתית בתוויות המזון (תווית תוצרת הארץ למרות שפועל רוב התכולה מחו"ל, או תווית לחם מלא על מוצר סופר מעובד, תוויות המזון האדומות, וכן בעידוד הבישול העצמי, ההבנה מה קונים, העדפת מזון מקומי ועוד), אבל בכל תיאור של תהליך היסטורי או פוליטי בספר, אורי מתחיל מהעובדות, ומהר מאוד גולש אל מחוזות הדימיון האידאולוגי – סוציאליסטי. הנה כך:

צ'יזיק מתחיל מיד בפרק הראשון להתרפק על העבר הנפלא של הקיבוצים, ומצטט את חברו הקיבוצניק: "לא חיינו כמו מלכים, אבל היה לנו כל מה שרצינו... היינו יושבים הרבה על קפה ועוגה ומדברים על טרקטורים ועל החיים" מהבחינה הכלכלית היה זה גן עדן. גם כשהיו הוצאות, ודלק: "ידענו שנקבל את מה שמגיע לנו כקבוצה". אח, הקולוחוז הנהדר שלנו. מי יגול עפר מעינייך.

משם הוא עובר לתאר את האויבים הרבים של החלוץ העברי מאז ועד היום: תנובה, רשתות המזון, והפוליטיקאים, כאשר מעל לכל אלו מרחף האויב האמיתי והאכזר מכל: הקפיטליזם. כדי להדגים את שאט נפשו הוא מצטט את אדם סמית' ומגחיך את גישת היד הנעלמה בכלכלה (וכמה לא מפתיע, בפרק אחר הוא מאדיר את הכלכלן "הדגול" קיינס, הסופרלטיב במקור אגב, חסיד המעורבות הממשלתית). אבוי, "אם בשנות השישים מדינות המערב הגנו על התוצר המקומי באמצעות מכס גבוה על מוצרים מתחרים מחו"ל... (הרי ש) בשנות השמונים צעדים כאלה נתפסו כגורמים למיתון". אורי מאוהב במכסי מגן ומתחלחל משוק חופשי. "מכסי מגן חשובים לחיזוק החקלאות" הוא קובע. למרות שהשורה הבאה בספר מדגימה את ההיפך "ממשל ספרד מסבסדת את מגדלי הזיתים שלה כדי לשמור על ענף הזית". אך אין בין סבסוד חקלאי לבין מכסי מגן ולא כלום. סבסוד יכול להיות שיטה לגיטימית לחיזוק החקלאות המקומית, ומכסי מגן היא שיטה להעלאת יוקר המחיה לציבור כולו ולשמירת מוקדי כח לא פרופורציונים אצל חלק מהחקלאים. עוד נשוב לכך.

אורי עד כדי כך מתעלם ומזלזל במחיר שהציבור משלם על הריכוזיות והמכסים, שהוא מגחיך גם את זאת: "אצלנו, השימוש במכסי מגן הוא בעיקר פוליטי, כעזרה לקבוצות כח או כסוכריות קטנות של אופיום לציבור. קשה לסגור את החודש? נפחית את המכס על גבינות מטורקיה". אתם מבינים? אם מורידים מכס על גבינה והמחיר יורד הרי שזה רק "אופיום" (ורק לבכיינים שקשה להם לסגור את החודש). אצל אורי תיאור הבעיה הפוליטית הוא כזה: לדידו, הפוליטיקאים תמיד נותנים לתנובה ושטראוס ולרשתות המזון מה שהן רוצות, כלומר הפוליטיקאים מתכופפים ופותחים את השוק לתחרות (כך לדבריו) במקום לעמוד איתן ולהגדיל את המכסים ולצמצם את מכסות הייבוא. והדוגמא לעיל (גבינות מטורקיה) היא אחת מרבות שהוא מונה בספר. בפועל, המציאות בארץ הפוכה ב 180 מעלות בדיוק ממה שהוא כותב. יש לנו שוק מזון סוציאלסטי וריכוזי להפליא. יש לנו מועצת החלב, מועצת פירות וירקות, מועצת הלול, מועצת ההדרים, מועצת הדבש ועוד שלל מועצות מזון לרוב. במציאות שלנו, מחיר הביצים בארץ הוא הגבוה בעולם, למרות שבפסח תמיד חסרות ביצים. זה לא למרות מכסי המגן, זה בגלל המכסים הללו. בגלל שאסור ליבא ביצים. אותו הדבר בשוק החלב. כן, כשחסר חלב בסופר, או כשאין חמאה (פעמיים בשנה לפחות), זה רק בגלל שהפוליטיקאים נכנעו, כמו שאומר צ'יזיק, רק שהם נכנעו לצד השני – לצד הלובי החקלאי שלא מאפשר פה יוקר מחיה נורמלי ועושה כל מאמץ לשמר כח. שר החקלאות – לאורך כל 77 שנות מדינת ישראל – היה תמיד שר החקלאים (למעט קדנציה קצרה וחשובה של עודד פורר, שאשכרה עבד בשביל הציבור). במציאות אנו חיים בקולחוז סוציאלסטי אבל אורי בוכה על הקפיטליזם המופרע של המדינה.

אורי גם מנסה לחזק את טיעון הריכוזיות והעלאת מכסי המגן כדרך לבסס את ה"בטחון התזונתי" שלנו, ומביא את אירועי 7.10 כתנא דמסייע. מדינת ישראל צריכה להיות בעיניו משק אוטרקי, המספק את צרכי עצמו. אך גם כאן, המציאות, אעפס, הפוכה לגמרי. אין שום בטחון תזונתי במשק סגור. זו אחיזת עיניים. אין לנו דלק לטרקטורים בלי לייבא אותו. אין לנו טרקטורים בלי לייבא אותם (וראינו רק לא מזמן איך הממשל האמריקאי עצר לנו מאות D-9. הם מיוצרים באותו מפעל טרקטורים של קטרפילר, אגב). בטחון תזונתי יושג רק על ידי פתיחה חופשית של השוק ליבוא כל מזון, מכל מקום. תמיד יהיו מדינות שימכרו לנו מזון, אבל יש רק מעט מדינות שמוכרות לנו טרקטורים או נפט.

בהמשך הספר אורי גם מלין על הצמצום ברווחה, על זה שמספר הרעבים בישראל רק גדל (למיטב ידיעתי הנתונים הללו אינם נכונים, אבל זה ויכוח אחר), הוא מציע להגדיל את הביטוח הלאומי, ליישם תכנית הזנה בבתי הספר, ועוד רעיונות נהדרים כאשר כסף זו לא הבעיה. הוא אכן כותב זאת בפירוש "כסף יש תמיד. המדינה מוצאת אותו כשזה מספיק חשוב".

כן, הספר מעלה בחדות הרבה מהעוותים הקשים במשק שלנו. נתנו כח לדואופולים ולמונופלים בשוק המזון, נכנענו לבירוקרטיה אינסופית בשוק המזון (עוד תוצר של הגישה הסוציאליסטית, אגב), והתרגלנו שלא לשאול מאיפה מגיע האוכל שלנו.

הלב של אורי ב 100% במקום הנכון. הוא רוצה, בדיוק כמוני, שנהיה מודעים לאוכל שלנו. שנחזור לאכול אוכל טרי ומקומי. שנעדיף שמן זית מקומי על מיובא ודבש ישראלי על סיני. הכל סבבה. רק שאני בעד לאפשר לכל אחד מאיתנו לבחור מה לקנות, לפי העדפותיו ותקציב, ואילו אורי רוצה להכריח אותנו לקנות את המקומי, וביוקר, וגם בלי להתבכיין. הקואופרטיב הרי חשוב יותר מהפרט.

הידד הידד לחבר צ'יזיק

By Dael with No comments

הזוועות שמלמדים את ילדינו

הו, האימה.

כולנו היינו שם פעם. היינו ילדים. רובנו גם שלחו בעצמם ילדים לבית הספר: סידרנו להם את התיק, דאגנו לתלבושת, וידאנו שציחצחו שיניים, וארזנו להם ארוחת עשר ופרי בתיק. קיווינו שילכו, יקבלו קצת דעת, ויחזרו חכמים ואולי גם מחונכים יותר. אז קיווינו. אנחנו יודעים שזה לא תמיד כך, למרות שנוח לנו לעצום את העיניים. אבל האימה נותרת.

והנה אמש קיבלתי מחבר ואב לילדה בכיתה ד' את המבחן הזה, מאתמול. מבחן שמעורר שוב את האימה, ובהחלט צריך להעיר אותנו. כי הוא מסוכן. כי הוא כתוב מתוך אג'נדה ולא מתוך רצון להרבות דעת או חכמה.

המבחן הספציפי הזה היה בעברית (הבנת הנקרא). הטקסט הנקרא הוא על תזונה. והנה נראה כיצד הורג משרד החינוך שלוש ציפורים ביריה אחת: הערכת התלמיד בעברית, החדרת אג'נדה תזונתית והרג בריאותו העתידית של הילד...

הטסקט הנקרא פורסם בעבר, מסתבר, בעיתון הילדים "עיניים" והמחברת שלו היא ורד מיכאלוביץ' - דיאטנית בכירה ופעילה במכבי שירותי בריאות (היא גם הומאופטית, מה שעשוי להסביר את ההיצמדות הרעועה לעובדות או מדע). מכל מקום לנוחותכם חיפשתי ומצאתי את הטקסט המלא ברשת וככה גם גיליתי שהוא משמש כהערכה בעברית בבתי ספר רבים נוספים, לא רק בבית הספר של בת ידידי. 

הטקסט כמובן לא עומד לבדו, הוא מלווה במבחן, כדי לוודא שהתלמידים קראו, הפנימו והבינו היטב את המסר העיקרי של הכותבת ושל משרד החינוך: מזון מהחי הוא מסוכן.  

נתחיל.

הכותרת תמימה: מהו המזון שאנו אוכלים? אכן לכאורה שיעור חשוב לכל ילד (ולכל מבוגר). אך מיד מתגלית לנו האג'נדה של הכותבת. 

הציטוט הראשון מגיע מהר מאוד: "הויטמינים, המינרלים והסיבים נמצאים בירקות, וגם בפירות, שכדאי לאכול בין הארוחות". 

הממ. כתבתי על "פירות נגד כבדים" כבר לפני עשור. בקצרה נאמר שבכבד בקר יש בערך פי עשרים (!) יותר מינרלים וויטמינים לעומת ירקות ופירות. כן, יש (קצת) ויטמינים ומינרלים בפירות ובירקות אבל יש מהם גם בשפע מוצרים מהחי כמו גבינות וחלב, כמו בכבד ובאברים פנימיים ועוד. כל זה נעלם משום מה בטקסט. למעשה טקסט האומר שיש ויטמינים ומינרלים רק בירקות ובפירות הוא שקר שמטרתו פשוטה: להראות שרק ירקות ופירות זה בריא. השאר לא. 

הכותבת ממשיכה במסע האדרת המזון הצמחי:

"מרכיב חשוב נוסף במזון הוא השומן. במיוחד חשוב השומן הצמחי, כי הוא מכיל כמה סוגי ויטמינים חשובים... הגוף שלנו אינו מסוגל לבנות את השומן הצמחי בעצמו, ולכן הוא חייב לקבל את השומן הזה מהמזון". 

הכותבת עושה טריק יפה. היא לוקחת מושג מדעי הנקרא "חומצות שומן חיוניות" (אומגה 6 ואומגה 3 הגוף שלנו לא יודע לייצר ולכן אנו מוכרחים לקבל אותן מהתזונה, אם כי מספיקה כמות מזערית מהן כדי לשגשג) והופכת אותן ל"שומן צמחי". זה שקר כמובן. אומגה 3 ואומגה 6 נמצאות בשפע במזון מהצומח אבל נמצאות גם נמצאות במזון מהחי. בבשר, בביצים, במוצרי חלב. אין שום מחסור בחומצות שומן חיוניות אליו עלול להגיע אדם גם אם יאכל אך ורק מזון מהחי. הן נמצאות בכל אשר נפנה.

אבל השקר לא נעצר כאן, הו לא. הכותבת לא מסתפקת כמובן דימיוניים לשומן הצמחי, אלא היא מוכרחה להשחיר את פני המזון מהחי. וכאן מגיע הדבר העיקרי העלול להשפיע על נפשותיהן הרכות של ילדינו. 

"אבל יש גם שומנים לא רצויים, וחשוב שלא להרבות באכילתם: למשל השמן שבצ'יפס, שהוא שמן שמבושל זמן ממושך. גם שומן מן החי כמו זה שיש בגבינה צהובה או בבשר, איננו  נחוץ לגוף, כי הוא סוג שומן שהגוף יכול לבנות בעצמו".

יש פה כבר המצאה חדשה לגמרי של הכותבת: שומן מהחי אינו רצוי למאכל. הוא מיותר, הוא פויה. הוא הנבל הרע מהסרטים שמתגנב לנו לצלחת. ובקצרה: שומן מהחי הוא רע, ושומן צמחי הוא חיוני, וויטמינים ומינרלים יש רק בירקות ופירות ולכן, ילדים, כדאי שתחשבו טוב טוב מעתה לפני שאתם מסכימים לאכול ביצה קשה לארוחת הערב. 

המבחן לא פיגר אחר הכותבת ומחברו התעקש לוודא שהמסרים העיקריים נקלטו היטב. למרבה המזל ביתו של ידידי היא תלמידה מצטיינת (עם כתב יד מושלם בהחלט) ויודעת היטב את האמת שחינכו אותה בבית, אבל היי, היא לפחות קיבלה 100 בהבנת הנקרא.

למזלי ולמזלם, הילדים הפרטיים שלי כבר סיימו את המסע שלהם עם מערכת החינוך היסודית. 

ועדיין, המסע החברתי לא תם. מה שנותר לנו לעשות הוא לקרוא את הטקסטים שהם מקבלים. להתלונן בפני המורה אם התוכן אינו מקובל. לקחת אחריות. להעביר להם את האמת שלכם בעצמכם, כי אחרת האמת היא מה שמספרים להם. (וכן, גם בשנת 2020 משרד החינוך ממשיך ללמד את "פירמידת המזון" האומללה לילדינו במקום לזרוק אותה למגרסת הנייר של ההיסטוריה). 

שנהיה בריאים,

דעאל

By Dael with 2 comments

מה רואים בתמונה ומה הקשר לטבעונות

בפעם הבאה שחוכמולוג תורן יגיד לכם "זה מסוכן לאכול בשר, כי בני האדם הם בעצם צמחוניים/טבעונים", תראו לו בבקשה את האבן העגולה הזו, שאינה גדולה בהרבה מאגרוף.

אבן עגולה, כבדה למדי, שאפשר לאחוז בכף יד אחת בנוחות.

עשרות אבנים שכאלו נמצאו במערת קסם (מערה בה חיו בני אדם ברצף כ 200 אלף שנים! החל מלפני 400 אלף שנים, ועד שסללו את כביש 6). אבל כדורי האבן הללו לא מיוחדים רק למערת קסם. אבנים דומות מאוד נמצאו באתרי רבים של האדם הקדמון, באפריקה ובאירופה, ורובם מתוארכים כעתיקים בהרבה. כבר לפני שני מיליון שנים ההומינידים ההם (שעדיין לא היו בני אדם כלל אלא מיני אדם קדומים יותר) ייצרו וסיתתו בשיטתיות אבני יד כאלו, שתכליתם היתה סתומה לחוקרים. הרי לא היו להם בליסטראות, אז לשם מה לייצר מעין כדורי תותח מאבן?

התשובה התגלתה כעת במערת קסם שלנו.

בשילוב של הוכחות מיקרוסקופיות ושחזור מעשי הוכח כי האבנים הללו הן הדרך היעילה והנוחה ביותר לפצח עצמות בקר (וחיות גדולות אחרות כמו עצמות פילים, היפופוטמים, קרנפים וכדומה שכולם היו המזון העקרי של אבותינו) . פיצוח שהביא שלל אדיר: את מוח העצם השומני, המזין והבריא כל כך.

בני האדם הכינו את הכלי הייעודי הזה ברצף מיליוני שנים, פשוטו כמשמעו, בכל מקום בו הם היו.

האבן העגולה היא הכלי הקדום שהביא לנו מזון מעולה וקלוריות נדירות באיכותן - שום יצור אחר לא הצליח להגיע אל מח העצם של עצמות ענק. אפילו לסתות הצבועים החזקות כל כך אינן מצליחות לפצח עצמות גדולות של ממש. אבל האבן, ידידתנו, הצליחה ובזכותה גידלנו מוח ענקי שהשאיר את הקופים מאחור ואותנו העיף עד לירח.

אבן בת 400 אלף שנים, בגודל אגרוף.

אבן שמספרת את כל הסיפור התזונתי שלנו, בני האדם.

את האבולוציה שעברנו למזון עשיר, רווי, מהחי.

המזון הותיק והבטוח ביותר עבורנו גם כיום.

בתיאבון.

By Dael with 2 comments

שמונה סיבות למה פסח צריך להיות גם חג הפליאו שלכם

אוטוטו ליל הסדר. אני מאמין שהלילה הזה, מכל הלילות, עשוי להיות גם תחילת המסע שלכם אל התזונה הקדמונית, הפליאו (אם משום מה אתם עדיין לא שם). הנה הסיבות:

1. כי גם ככה אסור לאכול חמץ. חיטה, דגנים למיניהם, כולם אסורים בבל יראה ובל ימצא בכל הפסח. אין לחם. אין חלות. אין פיתות, פסטות, פוקצ'ות, בורקסים ומאפים. מקסימום יש מצות יבשות וקשות (סבא שלי עליו השלום היה אומר שנוהגים לטבול את המצה במרק כי אחרת מפליצים אבק). אז גם ככה אין מצאי של פיתויים לנפש וזו הזדמנות להתרענן. עלו על הגל.
   
2. כי עוד מעט קיץ. בגדול אנשים עושים דיאטה או שינוי תזונתי מאחת משתי סיבות: כדי להיות יותר בריאים וכדי להיראות יותר טוב כשהם ערומים. או גם וגם (עדיף תכלס). ואמנם החורף השנה ארוך במיוחד ומי פילל ומי מילל שנראה גשם באמצע אפריל אבל בכל זאת כבר מריחים זרעים של קיץ, ובחנויות תיכף יציגו בגדי ים וכפכפים. אם אתם רוצים להתכונן לביקיני חדש לעונה, עכשיו זה הזמן להתחיל!
   
3. כי פסח הוא חג החירות. אנו חוגגים כבר אלפיים שנה את יציאתנו מעבדות לחירות. לחגוג את חג הפסח כחג הפליאו יכול להפוך את הפסח לחג החירות הפרטי שלכם. שחרור סופי מהעול של מחשבת הדיאטה (כי בפליאו אין דיאטה, ולא סופרים קלוריות ואוכלים כמה ומתי שרוצים). חג חירות וקלות פנימי שווה הרבה יותר.
   
4. כי פסח מתאים בול לפליאו. כל השנה אנשים מרימים גבה. מה, בלי לחם בכלל? איך אפשר. אבל בפסח אבל אחד לא ישאל אתכם כלום אם לא תאכלו מצות. אף אחד גם לא ישים לב. פשוט תאכלו אוכל אמיתי, בשר ודגים וירקות. כמה שרוצים. תכלס זה התפריט שלי כל השנה, ופסח לא עושה שום הבדל.
   
5. כי פסח הוא היציאה מהסדר הכפוי והרע אל הכאוס הרענן. במצרים בנינו פירמידות, ויוסף היה אחראי על צבירת בר. אבל בני ישראל ברחו ממצרים, הציוויליזציה ההיפר-מאורגנת ומסודרת אל המדבר הפרוע. אל החיים האמיתיים. גם אנחנו יכולים להמשיך לאכול לפי פירמידות המזון. אותה שטות שהסדר (משרד הבריאות, החינוך) מתעקשים להנחיל לנו ולחנך אותנו לציות עיוור לאכילה מרובה של פחמימות ולפחד משומנים. לא. אנו נצא אל הכאוס, אל האוכל הטבעי שאפשר לצוד וללקט. כזה שבני האדם אכלו מאז ומעולם, הרבה לפני הממשלות והחוקים והפירמידות. נאכל ונהיה בריאים.
   
6. כי יש הרבה אפשרויות: פסח נולד בדיוק בחילופי העונות. האביב כאן שזה אומר שיש עדיין שפע ירוקים טריים כמו בחורף וכמה מתחילים להגיע סחורות הקיץ. גם הבשר משובח, ויש הרבה דגה, ופירות, וירקות. פסח הוא הזמן הטוב בשנה לקבל את השפע של הטבע, ישר טרי ומדגדג באף.
   
7. כי פשטות תמיד עדיפה על טרפת. במיוחד אצל דתיים וחרדים, חג הפסח הוא חג הנוירוזות וההיסטריות. האם ניקינו שם? האם בדקנו שם? האם התנור פירוליטי (כמו של אבותינו???), מה בדיוק כתוב באותיות הקטנות של המרכיבים, ואיזה הכשר יש ואיזו חותמת על העטיפה. לעומת זאת הפליאו יכול להדר במצוות החג וכל זאת בלי לבדוק אף חותמת. כי האוכל בפליאו לא בא באריזה בכלל. הוא מגיע מהירקן, מהקצב, מהדייג. הוא אוכל אמיתי ופשוט וטעים. וזה מנצח בנוק אאוט כל רשימת מרכיבים, ויהיו לה הכשרים ארוכים כאורך הגלות (לא במקרה).
   
8. כי זו הזדמנות להשפיע. בפסח, כל המשפחה ביחד. וכולם רוצים לדעת מה הולך איתכם. מתי החתונה. מתי הילד. מתי הגיוס שלו. מתי פורשים לפנסיה (בחרו את הנכון לפי מצבכם בחיים). בקיצר נשב מסביב לשולחן ונאכל מרק ונגיד לדודה שהחרוסת השנה טעימה מאוד ואמא תשאל: למה אתה לא אוכל מהמצעברייד וילד תורן יעמוד על הכיסא וישיר מה נשתנה וכולם יהיו שיכורים כבר אחרי שתי כוסות, שלא לדבר אחרי ארבע. ובכל זאת.
   
9. כי הבחירות כבר היו, אז על מה כבר נשאר להתווכח? (סיבה בונוס)

תהיו לי בריאים
וחג שמח
דעאל

טונה עם ביצי שליו, זכר ליציאת מצרים (צילמתי ואכלתי בטוקיו, להתאמן)
לשולחן הסדר שלכם?

By מר קדמוני with 8 comments

היכונו למתקפת המשובטים - המלצות תזונה חדשות נולדו

עתידות: בעוד כמה שעות או ימים העיתונים שאתם מדפדפים בהם, החדשות בהן אתם צופים ותוכניות הבוקר המרצדות מולכם – כולם יעשו אייטמים צבעוניים ומודאגים: מדיניות התזונה החדשה שפרסם איגוד אירופאי, שפסק שחייבים להפסיק לאכול בשר אדום כדי להציל את כדור הארץ  וכדי להציל 11 מיליון אנשים ממוות בטוח. וכולם יביאו לאולפנים תזונאיות מוטרדות שיאמרו "כבר שנים אמרנו לכם שאסור לאכול שומן רווי וצריך לאכול יותר דגנים מלאים!" ויביאו רופא עם פנים ארוכות, חלוק וסטטוסקופ ואולי גם יבואן בשר מודאג. 

הכל בגלל חדשות היום בעיתון Lancet  - זה הקים ועדה לתזונת הציבור ואמש פרסם את ההמלצות. היוזמה נקראת Lancet EAT והיא מושקעת במיוחד (מבחינה גרפית).

אני מניח שלא תיפלו מהכיסא כשתשמעו את ההמלצות החדשות, שלא שמענו כמותן מעולם בעבד:

• יש לאכול בעיקר דגנים (מלאים כמובן!) ומומלץ לאכול מהם 232 ג' ביום! אה, ועוד 200 ג' פירות ועוד 300 ג' ירקות ועוד 50 ג' תפוחי אדמה (בחישוב מהיר מדובר על כמות של יותר מ 300 ג' פחמימה נטו ביום. תכלס מתכון בטוח לסכרת).
• יש להשתמש רק בשמנים בלתי רווים (סויה, קנולה) ולא לצרוך כלל שומנים רווים
• מותר לאכול לכל היותר ביצה וחצי בשבוע.
• חייבים להפסיק לאכול בשר אדום (למי שחלש מותר עד 14 ג' ביום בשר, שזה בערך בין כף לכפית).
• מי שרעב עם התפריט הזה, שיאכל 75 ג' אגוזים ביום. 

אבל זה עוד כלום. הועדה גם המציאה אינפוגרפיקה חדשה לגמרי. במקום פירמידת מזון, יש צלחת המחולקת להמון איזורים. ממש כמו מפלגות לכנסת. נראה שהורידו את אחוז החסימה לצלחת ויש המון פרוסות זעירות של מזונות חיוניים כמו "תוספת סוכר" (בערך באותה כמות כמו שמותר "חלבון מהחי") .
בחיי: https://eatforum.org/content/uploads/2019/01/EAT-Lancet_Commission_Summary_Report.pdf

אבל הפרופסורים החתומים על ההבל הזה לא הסתפקו בכך, הם גם עשו חישוב כמה חיים בדיוק יחסכו (כלומר לא ימותו) אם רק יאמצו בכל העולם את ההמלצות שלהם. חייהם של בין 10.8 ל 11.6 מיליון אנשים ינצלו בזכות ההמלצות הנפלאות הללו. יוצא מן הכלל, מעיין הנעורים בהישג יד ולא ידענו. אפשר להינצל ממוות ולחיות לנצח אם רק נוותר על הבשר ונחזור לפיתה (המלאה). וואו.

וגם, העולם כולו יינצל. הקרקע, הקופים (יש אשכרה תמונות של אורנג גוטנגים שיינצלו אם נפסיק לאכול פרות), המסכנים באפריקה. את כולם אפשר להציל אם נאכל יותר דגנים ויותר שמן סויה ולא נאכל בכלל שומן רווי או מזונות מהחי. 

וזה בכלל לא מבוסס על מחקרי תזונה אלא על מדיניות כללית לאומית חקלאית פוליטית.

וולטר ווילט, העומד בראש הועדה, פרסם כבר לפני שנים את ספרו בו הוא ממליץ (הפתעה!) על המון דגנים מלאים, שומן בלתי רווי ומעט בשר דל שומן. 

איך לא חשבנו על זה קודם.

האמת היא כמובן שמחקרים קליניים של ממש מצביעים על ההיפך הגמור:  צריכה של כולסטרול בתזונה (ע"ע ביצים) אין לה ולא כלום עם סיכון לבבי. צריכה של שמנים בלתי רווים אינה מועילה (אלא מזיקה). צריכה של פחמימות רבות מעודדת סכרת ותחלואה. הכל הפוך. הכל בשם האג'נדה. הכל בשם היוקרה האישית של הכותב. של המומחה. האנשים הללו מבוצרים כל כך בעמדות שלהם, בפוזיציה שלהם מזה שנים, שאי אפשר בכלל כבר לדבר על דע (היינו: חקר האמת באמצעות ניסויים ותצפיות) אלא על רעיונות ומחשבות. וכשהמדע מתנגש עם העובדות, אין בעיה, מזניחים את המדע לטובת הצהרות כלליות, שבינן לבין המציאות אין כלום. 

זה נכון במיוחד לדעות בנושא תזונה. כבר כתבתי כבר על מיקי חיימוביץ' שבתחקיר הענק שפרסמה על "אפשר לאכול שומן ולהיות בכל זאת רזה", שיקרה במודע לצופים ואמרה הכל חוץ ממילת קסם אחת קטנה, בשר. וזה מהאישה שעושה הכל כדי לכפות אג'נדה טבעונית-צמחונית על בתי ספר ומוסדות ועכשיו רוצה לרוץ לכנסת כדי לסרס עוד את כולנו. זה מהצד השמאלי. וגם מהצד הימני אנו מקבלים אחת, טל גלבוע, שרוצה לעשות בדיוק את זה, רק במפלגה אחרת. כן, תנו לנו עוד מהאנשים שיודעים יותר טוב מאיתנו מה בריא לנו, מה טעים לנו, מה נכון לנו, מה אכלנו מאז שחר ההיסטוריה ושגשגנו לא רע.

האמון שלי ברמה האישית במחקרי תזונה הולך ונעלם, הולך ומתמוגג. כדי להיות בריאים, הנה הכללים:

• תמיד בחיים, עשו את ההיפך מהמלצות Lancent
• איכלו בשר איכותי ושפע של ירקות
• איכלו שומן רווי
• אל תאכלו סוכר, ואל תגזימו עם פירות
• אל תאכלו שמנים צמחיים מזרעים בכלל
• איכלו כמה שיותר אוכל אמיתי, כזה שלא בא משקית, קופסה או קרטון

כך נהיה בריאים. גם אנחנו וגם כדור הארץ.

שווה לשתף כדי להתכונן למתקפת הזומבים הבאה.

שבת שלום ותהיו לי בריאים, 

דעאל

By Dael with 5 comments

ראיון/פודקסט על "הסוד הקדמוני", טיפים להתחלה וההבדל מתזונה קטוגנית

הי חברות וחברים,

ליאנה פרוביז יש פודקאסט די חדש, וזה התחבר לה טוב עם העובדה שרק לפני כחודשיים היא עברה בעצמה לתזונה קדמונית/ קטוגנית, רואה כי טוב ומרגישה נפלא. 

בקיצר, יאנה הזמינה אותי לראיון מקיף למדי על תזונת פליאו, הסוד הקדמוני, הבדלים מתזונה קטוגנית, עצות והמלצות.

מוזמנים להאזין, בכיף.

https://anchor.fm/funyana/episodes/ep-e2u3pe/a-a8p7ji

By Dael with No comments

כמה רחוק ילכו אנשים כדי להגן על הטעויות שלהם?

מי שקורא אותי לאורך השנים יודע שאין בי הערכה גדולה לגברת אולגה רז. מי שהקימה והיתה יו"ר אגודת הדיאטניות, הקימה בי"ס לתזונה באקדמיה, עמדה בראש היחידה לתזונה באיכילוב משך עשרים שנה, מנחת תוכניות טלויזיה ותכניות רדיו על תזונה, מחברת ספרים רבים בנושא. אולגה היא אולי הדיאטנית הכי מפורסמת בארץ. לצערי היא גם המודל, ב ה' הידיעה, לכל מה שעלול להשתבש אצל אדם שמתיימר לטפל באחרים: תחושת צדק מוחלטת, חוסר בידע עדכני, אפס נכונות ללמוד או להכיר במציאות, התעלמות מהמדע והשמצה פרועה של כל מי שמעלה דעה מנוגדת.

לפני חמש שנים (ב2013) היא התחילה עם ההשמצות כנגד פליאו, שהיה אז בראשית דרכו התקשורתית בארץ. כמחברת "דיאטת הלחם" היא נזעקה כנגד דיאטה המבטלת את הדגנים וקיבלה לכך במה נרחבת ב ynet ובעיתונים אחרים. כתבתי בזמנו על כך. לשמחתנו, פעולותיה לא עצרו את השטף והציבור הצביע ברגליים על תזונה מועטת בפחמימות. שנתיים מאוחר יותר היא כבר הקדישה את התכנית שלה ל"שטות הזאת הנקראת פליאו" ש"מצחיקה אותה עד דמעות". היא הוכיחה אז לכולנו עד כמה היא חסרת מושג קלוש בתזונה בכלל, ובפליאו בפרט. שווה להיזכר בטענותיה "המחקריות" אז. התייחסתי אליהן אחת אחת. http://www.kadmoni.com/2015/10/blog-post.html
אבל השבוע הדעות של אולגה כבר ירדו מהפסים של שיח אפשרי, סליחה. מגיב פייסבוק שאל אותה על עמדתה לגבי הספר "בטן של חיטה". תגובתה היא משהו שקראתי פעמיים כדי להיות בטוח שזו אינה בדיחה. אתם מוזמנים לקרוא את השרשור ההזוי בעמוד הרשמי שלה. אז למה אני כותב את הפוסט הזה? כי לחרדתי הגברת רז עדיין מקבלת גושפנקא תקשורתית כמומחית תזונה בעוד שבפועל עמדותיה מדגימות בורות והמלצותיה מקדמות תפריט המוביל לתחלואה ולסבל. לדעתי.  
ידע הציבור ויזהר.
ועוד יותר טוב: יקרא הציבור וישפוט בעצמו.

By Dael with 1 comment

ספויילר: האם אנו עומדים למות בגלל חוסר בפחמימות?

האמת, התבאסתי. שוב ידיעות אחרונות הקדימו אותי. ראיתי את זה בא וידעתי שתהיה כזו כותרת. רציתי פעם אחת לכתוב את המאמר לפני הפרסום הדבילי, אבל לא הספקתי.

אתם מכירים כבר את הנוהל: מישהו פרסם איזה מאמר בחו"ל. כתב הבריאות חיש מהר רץ רץ ומתרגם את השורה התחתונה ולמחרת אנו מקבלים טלפון מאמא שמקריאה מהעיתון את הכותרת: "בשר זה מסוכן", "טבעונים חיים יותר" או הפעם: "דיאטה דלת פחמימות מקצרת את החיים". הנוהל ממשיך בכתבת צבע בסוף השבוע, ושני ראיונות בתוכניות בוקר עם מומחים, בדר"כ רופא ותזונאית חסרי מושג בתזונה, שיסבירו למה מעט פחמימות זה מסוכן ללב ולמה הכי חשוב לאכול "דיאטה מאוזנת" במיוחד כי "כל אחד אחר" וכמובן לאכול בעיקר ירקות ומעט בשר בלי שומן.

תתכוננו, גם השבוע מתוכנן פסטיבל שכזה. 

אז תחזיקו חזק ותקבלו את התקציר מראש. 

הנה המאמר: 

https://www.thelancet.com/journals/lanpub/article/PIIS2468-2667(18)30135-X/fulltext
לא סתם, אלא ב Lancet שהוא אחד מהז'ורנלים היותר נחשבים. אז אם הם אומרים, ודאי שאנו, אוכלי הפחמימות המועטות, צפויים למוות מהיר. הכינו את הממחטות. לא ככה?
בקצרה מה אומר המחקר: לקחו 15 אלף מבוגרים (מעל גיל 45) שענו על שאלון תזונה ובריאות בסוף שנות השמונים. חילקו אותם לחמש קבוצות לפי כמות הפחמימה שהם אכלו, עשו אחריהם מעקב תקופתי ולאחר 25 שנים, מצאו כי מי שהיו בדיאטת דלת פחמימות מתו יותר לעומת מי שאכלו יותר פחמימות. גם מי שהיו בדיאטת דלת שומן ומרובת פחמימות מתו יותר לעומת מי שאכלו כ 50% פחמימות, אבל המנצח בסיכויי התמותה, לכאורה, הם אלו שהיו בדיאטת דלת פחמימות. המסקנה בלשון החוקרים היא: "זוהי הוכחה נוספת כי דיאטות המבוססות על מזון מהחי ודלות בפחמימות צריכות להיפסק". וואו.
אלא שהמחקר הזה הוא זבל טהור מבחינה מדעית, שקרני, מניפולטיבי ונועד לתפוס כותרות ולאחז עיניים ולקדם דת מסוימת. מדע זה לא.
עד כדי כך.
כדי שלא תסמכו על המילה שלי מול המילה של החוקרים המהוללים, הנה כמה נקודות להתייחסותכם, ואתם תשפטו.
1. מה באמת אכלו שם? מי יודע. את המסקנות לגבי התפריט של האנשים הסיקו משאלון בריאות תקופתי. פרקטיקה מחקרית נפסדת שכבר עברה מן העולם, אבל היי, מילא. את השאלון מילאו פעם ב 6 שנים. כן. כמה פעמים אכלת ברוקולי בשבוע בממוצע בשש השנים האחרונות?וכמה פעמים אכלת המבורגר בשבוע בממוצע? וב 25 שנים האחרונות אתם זוכרים? חבל, כי אחרת הייתם יכולים להשתתף במחקר המפעים הזה. השאלון כמובן גם לא מפריד בין הלחמניה לקטשופ לקציצה בהמבורגר (ולא בשום מזון אחר) ואז החוקרים בוחרים היכן לסווג כל דבר. המבורגר זו פחמימה או חלבון מהחי או שומן? שאלון מזון תקופתי שחובר בשנות השמונים ונבדק אחת לשש שנים הוא פשוט הזייה מחקרית.
2. על בסיס הממצאים של החלק הרפואי של השאלון, כאמור חילקו את המשתתפים לחמש קטגוריות, כדי שאפשר יהיה לעשות סטטיסטיקה (ולמצוא את מה שתיכננו מראש למצוא, עוד על זה, תיכף). מסתבר, תחזיקו חזק, שאלו שמתו יותר, שאכלו דיאטה דלת פחמימות יותר, גם עישנו הרבה יותר וגם היו שמנים יותר ובעלי הרגלי בריאות גרועים יותר. אבל בסוף בסוף הן מתו "בגלל" חוסר פחמימות. ברור. הסטטיסטיקה סדרה את העניין הזה.
דרך אגב, השיטה הזו לא חדשה. היא יושמה באופן זהה לחלוטין במחקר האחיות. גם שם היה מחקר של 20 שנים, גם שם שאלון תקופתי (אחת ל4 שנים), גם שם חמש קבוצות - לפי כמות הבשר שאוכלים, וגם שם הפלא ופלא, השמנים, המעשנים, בעלי הסוכרת, שגם אכלו יותר בשר, מתו יותר. כתבתי על זה לפני חמש שנים, ואתם מוזמנים להיזכר כאן: http://www.kadmoni.com/2015/09/blog-post_22.html
3. האנשים בקצוות, כלומר אלו שאכלו מעט יחסית או הרבה יחסית פחמימות, היו כולם אנשים שעשו "דיאטה" בהגדרה. הם מראש היו שמנים יותר ובעלי בעיות בריאות לעומת אנשים רגילים ללא דיאטה שהיוו את שלושת הקבוצות הממוצעות. אין ספק שחוסר הפחמימות הרג אותם.
4. איכות המזון. החוקרים לא בדקו בכלל את איכות המזון אלא רק את סוג המזון. איכות המזון (אוכל אמיתי) זה הפקטור היחיד שחשוב באמת בתזונה שלכם אבל זה נעדר לחלוטין אפילו מהדיון. אתה יכול לאכול זבל טהור דל פחמימה (למשל מרגרינה, משקאות דיאט, שניצל מוכן, וכו', כל מה שהאמריקאים אשכרה אוכלים), ובמקביל להיות בעודף משקל, סכרת ועודף משקל יחסית לקבוצת הביקורת, ואז נסיק שאתה מת בגלל שחסרות לך פחמימות. כן, תנו לי עוד מזה.
5. סוג המחקר. א' ב' של מחקר הוא לדעת מהו סוג המחקר, ומהן מגבלותיו ומעלותיו. כאן זהו מחקר תצפיתי - מסתכלים על המציאות ומנסים למצוא קשרים בין תופעות. מחקר תצפיתי בהגדרה לא יכול לקבוע סיבתיות. סיבה יכולה להיות מוכחת רק במחקר קליני. מחקר תצפיתי לכל היותר יכול להציע קשר. כאן החוקרים דילגו בקלות מעל המתודולוגיה. לשיטתם, זו הפחמימות (או העדרה בעצם) שיהרוג אותנו. זו לא רק מניפולציה ושקר, זוהי שטות מחקרית מוחלטת.
6. אג'נדה. בטח תיפלו מהכיסא מרוב תדהמה שתגלו שאחד מהחוקרים המרכזיים כאן וראש בית הספר לתזונה בהרווארד (Wallter Willit), הוא מקדם תזונה צמחונית/טבעונית ידוע. זה כשלעצמו לגיטימי, אבל הוא כבר התפרסם בהטייה שיטתית של מחקרים כדי להכשיר את התוצאות לגישתו. עד כדי כך שהמגזין הנחשב מכולם, Nature, עשה צעד חריג ביותר וכבר לפני כמה שנים פרסם מאמר מערכת שדוחה בשאט נפש את העובדה שוולטר עושה "הפשטת יתר של המדע" כדי להתאים אותו לאידאולוגיה שלו ומתנגד למאמרים מקצועיים רק בגלל שהם עומדים בסתירה לאמונתו. האיש הזה הוא הדבר הכי רחוק מאיש מדע, המבקש את חקר האמת. הו לא, הוא מבקש לקדם את הדת הצמחונית שלו, גם במחיר שקר והונאה. זה הכל.

אז מה השורה התחתונה שלי מהמחקר הזה?
רוצים לחיות? תקראו פחות עיתונים. 

By Dael with 4 comments

הספר המסוכן.... לאנשים!

כשאיתמר בני היה בן עשר, הוא קיבל מתנה מסבא וסבתא שלו את "הספר המסוכן לבנים", ספר אדום, נחמד ומאיר עיניים המלמד כיצד לנווט לפי כוכבים, לבנות חץ וקשת, לנצח במשחקי קלפים, לטפס על עצים, לעשות קשרי חבל חזקים ולתת אגרוף ראוי. חומר נהדר לכל נער צעיר ואכן מסוכן כראוי.

לעומת זאת, על שולחני נחת לפני מספר שבועות הספר "מיתוס החלבון" של ד"ר גארת' דיוויס. לאחר קריאה ארוכה ומייגעת בו, אני יכול להכריז ששמו הראוי הוא "הספר המסוכן לאנשים". אבל להבדיל מ"הספר המסוכן לבנים", הרי שבספרו של דיוויס אין שום חומר נהדר, אין הומור, אין ציורים ובעיקר: זהו ספר העלול להרוס לכם (או לקורא הנאיבי) את הבריאות. ממש כך. 

הכל התחיל כשפנו אלי מהוצאת פוקוס בבקשה להשתתף בדיבייט בין הטבעונות לפליאו. כמי שהשתתף בדיבייטים כאלה בעבר, מצאתי שלעתים קרובות זהו שיח חרשים, נפנופי ידיים וטיעוני סרק סרק. 

אמרתי לא. 

אמרו לי, שמע, הפעם זה מודל אחר. לא ויכוח עקר אלא רצף של שתי הרצאות איכות: הרצאה של ד"ר גדעון רון , טבעוני והעורך המדעי של הספר "מיתוס החלבון", והרצאה שלך, בזו אחר זו, לעומק ולעניין, וישפוט הציבור. 

אמרתי: אוקיי. נשמע מעניין.

קבענו ביומן את ה 17 בנובמבר, ב 21:00, בתיאטרון גבעתיים, במסגרת כנס "אוכלים בריא" (בואו. יש כרטיסים בהנחה לקוראים שלי, פרטים בסוף הפוסט). 

מההוצאה שלחו לי את הספר של דיוויס/רון כדי שאוכל לדעת מול מי אני עומד. קראתי. שרדתי כדי לספר.

עטיפת הספר פשוטה ואפקטיבית: "מיתוס החלבון" כתוב בגדול על רקע שחור לבן בדוגמת פרת-חלב וכותרת משנה "על נזקי הבשר לבריאות". ברור מאוד. הטענה העיקרית של הספר היא שפחמימות אינן גורמות להשמנה, לסכרת ולתחלואה אלא הבשר ובעיקר החלבון, הוא הוא הגורם לשלל תחלואי המין האנושי: השמנה, סרטן, סכרת וכל מה שתבקשו.  

עוד לפני שקראתי את ההוכחות והטיעונים לעונש, תהיתי. ההקדמה לספר, כפי שכתוב על הכריכה, היא מאת ד"ר עדיאל תל-אורן. הממ. משונה. נזכרתי שד"ר עדיאל תל-אורן הוא אותו האדם ממש שכתב רק לפני שנה באותה ההוצאה את ההקדמה לספר "בטן של חיטה", ספר הטוען את הטענה ההפוכה לגמרי (פחמימות, ובעיקר חיטה, הן הגורם לסכרת, סרטן ועוד). והנה קיבלנו הקדמות דומות מאוד, מאותו המחבר, המצדדות בתיאוריות הפוכות לחלוטין. זהו גם אותו ד"ר תל-אורן שמשרד הבריאות הודע לציבור להזהר מפניו באשמת התחזות לרופא ומטפל. 

ואולי אכן זהו כותב ההקדמות הכי טוב שאפשר למצוא לספר הזה. קשה לי להאמין שאיש מחקר אמיתי או רופא של ממש היה מעניק את שמו לכאן. 

אחרי שרמזתי בעדינות על עמדתי, הנה למה ומדוע אני סובר כך.

דווקא התחלת הרומן שלי עם "מיתוס החלבון" היתה אופטימית. עלעול ראשון בספר והנה אני רואה שהוא משופע במקורות ומחקרים מדעיים (להוריד את הכובע: איסוף מרשים של מקורות מידע ביבליוגרפיים), ויותר מכך, ישנו פרק שלם על "האמת והשטויות במחקרים: איך להבין מדע". כבר קיבל אצלי המחבר 12 נקודות על פרק חשוב לקריאה! אולם, מהר מאוד התגלתה לי האמת המרה על מניפולציה של כתיבה, על נתונים המוצגים באורח מוזר מאוד, על הסקת מסקנות באופן מעורר תמיהה ועל תיאוריה ענקית, המוחזקת בין דפי הספר הזה, שקשה למצוא קשר בינה לבין המציאות הקלינית. 

כמעט בלתי ניתן למנות את כל חסרונות הספר הזה, ודומה כאילו כל שורה שניה מצריכה "עיון גדול" כלומר, להבין על סמך מה היא מתבססת וכשמבינים, לאחוז את הראש בשתי הידיים ולתהות אם רק אני רואה שהמלך עירום ואם הכותב לא הסתכל במראה רגע לפני שיצא בהצהרות. ככלל אני יכול לומר שהכותב, רופא כירורג בהכשרתו, עושה כל מאמץ להכשיר את התיאוריה החדשנית שלו (בשר יוצר סכרת, סרטן והשמנה), ולא בוחל בשום טקטיקה לטובת שכנוע הקורא. דומה שלעתים החתירה אחר האמת המדעית, תהי זו תומכת בעמדתו או סותרת את עמדתו, אינה בראש מעייניו. מכיוון שהזמן קצר והמלאכה מרובה להלן אתן רק דוגמאות לבקורת שלי. מי שרוצה להעמיק להרבה יותר מקורות ויש לו את האנרגיה לקרוא 20 אלף מילים, דניס מינגר עשתה יופי של עבודה בעניין. הנה עיקרי הבעיות שלי עם הספר, לא לפי סדר מסוים במיוחד. 

1. טענות ראויות של המחבר. נתחיל בשבח. דיוויס הוא מעביר ביקורת נוקבת על העובדה שרשויות הבריאות ממליצות לנו "פירמידת בריאות" קלוקלת, העובדה שהעיתונות מביאה "הוכחות" מכל מיני מחקרים ובפועל רק עושה רעש מיותר ויש תמיד לקרוא כותרות העיתונים ביותר מאשר שמץ סקפטיות, העובדה שירקות וצמחים בכלל, כלל, טובים לבריאות המעי ועוד.  העובדה שכדאי לקרוא מחקרים ומאמרים בזהירות ולבחון את האינטרסים של הכותב, את השיטה ואת האופן הניתוח הסטטיסטי כל אלו אמירות טובות וראויות. הבעיה היא, שמיד בפרק הבא, הוא מתעלם מכל מה שאמר ועובר ל"הוכחות" שיטתיות על בסיס מתאמים קלושים, על בסיס הטיה אישית, ועל ידי השמטת עובדות לא נוחות. אולי ככה זה כשמדע עומד בסתירה לאמונה אישית (גארת' הוא טבעוני אדוק כעת, שרק לא מזמן גילה את האור, למי שלא קלט). הוא גם מעביר ביקורת מוצדקת למדי על "תעשיית הפליאו" היינו המעבר לצריכת חטיפי פליאו, מוצרי פליאו תעשייתיים ומה לא. צודק. 

2. הצגת דעות סותרות באופן שיקרי ומזלזל. כאן הוא מקבל ממני את הניקוד הנמוך ביותר. הוא מכנה את גישת ד"ר  אטקינס "פשיטת רגל אינטלקטואלית". ווטסון פרייס (אחד הארגונים היותר רציניים בנושא תזונה) הוא "ארגון מוזר" עם "שטויות פסידו מדעיות המעוררות מבוכה". הביקורת המעמיקה והמקצועית של דניס מינגר על "מחקר סין" היא של "מכחישנים האוהבים להכפיש מומחים" ולכן כל הניתוח המקצועי שעשתה ושפירק לגורמים את "מחקר סין" ונגעה בהוד רוממותו ד"ר קמפבל היא רק "יהירות" ולא מדע. סליחה דוקטור אבל אם אתה רוצה שנתייחס אליך ברצינות, תתייחס ברצינות גם אתה. באותו האופן הוא מלגלג על אנשים שנפטרו בטרם עת "בגלל" סגנון חיים של אכילת הרבה בשר: כמו אטקינס (שמת ממכה בראש אבל היה בעודף משקל) וד"ר ווטסון פרייס (שנפטר מהתקף לב בגיל 68) ומולם הוא מנגיד, כהוכחה, אנשי מפתח טבעונים "דקי גזרה" ושנראים בריאים כמו קמפבל, ג'ון מק'דוגל ועוד דוברי טבעונות מפורסמים. הוא שכח לציין שיש בלי סוף דוגמאות הפוכות (סטיב ג'ובס? ועוד רבים מהמובילים של הטבעונות שנפטרו מסרטן המעי, התקפי לב ועוד. קל לעשות זאת ורע לעשות זאת). זו פשוט טקטיקה גרועה המעידה על הכותב יותר מאשר על הנושא. בכלל, ההומור של דיוויס הוא נמוך ולא מתוחכם, וגרוע מכך: הוא זחוח. אי אפשר לצחוק מבדיחות של מישהו שחושב שהאמת זורחת מישבנו. תנסו לדמיין בדיחות של טראמפ: ככה בדיוק. 

3. שיטת "אני אומר לך מי אתה ומה אתה חושב". טקטיקה ידועה היא שימוש ב"טענות קש" למשל שדיאטת דלת פחמימות היא דיאטה עשירה בחלבון. הרי הטענה של דיוויס היא שהחלבון הוא האשם בכל, ולכן הוא מביא מחקרים על סכנות דיאטות דלות פחמימות כהוכחה לסכנת עודף חלבון. הממ. ראשית, מי אמר שמועט בפחמימות זה הרבה חלבון? למשל רוב הגרסאות הקטוגניות הן מועטות מאוד מאוד בפחמימות אך גם מועטות מאוד בחלבון (אחרת עולה רמת הסוכר דרך ניאוגליקוגנזה). הזוטות הללו לא מעניינות את גארת'. הוא לוקח את לוריין קורדיין, כמי שממותג עם המונח paleo diet וגוזר ממנו גזירה שווה לכל גישת הפליאו, זאת למרות שכל מי שאפילו טיפה בעניין יודע שגישת קורדיין היא רק אחת מתוך טווח ענק של תפריטים וגישות בתוך הפליאו. "פליאו היא דיאטה מועטה בירקות" היא כמובן הביקרות האולטימטיבית שאין בינה לבין המציאות ולא כלום. שוב ושוב לאורך הספר דיוויס משתמש בטקטיקת איש הקש או טיעון הקש כדי "להפריך" אמת הנמצאת בדמיונו בלבד. מיד תראו כיצד. 

4. שיטת "אין עשן בלי אש". או, כאן אנחנו מתחילים להבין את המהות של השיטה. מצד אחד דייוויס כותב פרק שלם על "איך לקרוא מחקרים" ועל הזהירות הנדרשת בפרשנות התוצאות, מאידך, הוא לוקח את המחקרים הגרועים ביותר והופך אותם לאבן היסוד של שיטתו על סמך טענת "אין עשן בלי אש" כלומר אם יש מתאם, חייבת להיות סיבתיות. כן, בדיוק הפוך מהמדע. עמוד 131 מדגים יפה את השיטה, לאחר שהוא מביא הוכחה ממחקר תצפיתי EPIC (עוד על הכוכב הזה, מיד) הוא כותב כמסקנה: "אינני מכיר ולו מחקר אחד המוכיח כי אנשים שאוכלים בשר מוגנים מפני התפתחות של סוכרת. אמנם התאמה אינה סיבתיות, אבל עליכם להודות שהנתונים הללו מעניינים ביותר וכמות כזו של עשן מצביע כנראה על צורך נואש במטף לכיבוי אש". זו פעולה כפולה, גם טענת קש כאילו מחקר תצפיתי כלשהו יכול להוכיח טענה שכלל לא נטענה (כביכול "מישהו" טוען שבשר מגן מפני סוכרת) וגם הסקת מסקנה של סיבתיות (בשר יוצר סוכרת) על בסיס מחקר תצפיתי גרוע במיוחד "כי יש עשן" כלומר, מתאם. 

נחזור ל EPIC. European Prospective Investigation into Cancer and Nutrition זהו המחקר המצוטט ביותר בספר והוא הטענה המרכזית "המוכיחה" את טענתו של דייוויס כי בשר גורם לסכרת ולסרטן שכן זהו "אחד המחקרים האפידמיולוגיים הגדולים ורחבי ההיקף שנערכו אי פעם" (עמ' 180).  הוא אמנם לא כותב בשום מקום ש"זו" ההוכחה הבלעדית, והוא מנופף במסך עשן של המוני מחקרים אחרים, אבל קל לזהות כי מחקר EPIC הוא העוגן אליו חוזר הכותב שוב ושוב לכל טענה (למשל בעמ' 130 בנושא סכרת, בעמ' 140 על הקשר ללחץ דם, בעמ' 161 עודף משקל, ב 169 סרטן השד, ב 180 תת פרק שלם רק על המחקר הזה ועוד ועוד). 

בואו נבדוק:

מחקר EPIC אינו בודד אלא אסופה של מחקרים תחת אותה ועדה, אולם אחד הבולטים והמצוטטים שבהם הוא Association between dietary meat consumption and incident type 2 diabetes: the EPIC-InterAct study המדגים, ניחשתם יפה, את הקשר בין אכילת בשר לבין סוכרת. הפלא ופלא, בדיוק התיאוריה של דייוויס. אוי ואבוי מה נעשה? נביט בנתונים עצמם! טרחתי וריכזתי עבורכם חלק מהנתונים בטבלה נחמדה. 

במחקר השתתפו עשרות אלפי נחקרים ואלו חולקו, כמה נוח, לחמש קבוצות לפי כמות הבשר שהם אוכלים. מקבוצה 1 האוכלת מעט מאוד בשר אם בכלל ועד קבוצה 5 אוכלת הרבה מאוד בשר, יחסית. הניתוח הראה שקבוצה 5 סבלה הרבה יותר מסכרת! וואללה, שתי נקודות לטובת דייוויס. האמנם?

השוואה של מאפייני הקבוצות מראה לנו כי הקבוצה שסבלה הכי הרבה מסכרת, אמנם אכלה הכי הרבה בשר, אבל גם: היו בה 50% יותר מעשנים לעומת קבוצת "הצמחונים", רק שליש מהאנשים בה היו במשקל תקין (לעומת כמחצית באוכלי מעט בשר), פי שניים יותר אוכלי בשר היו עם השמנת יתר קיצונית, אוכלי הבשר במחקר היו הרבה פחות משכילים, הם צרכו 40% יותר קלוריות, והפתעת ההפתעות, הם גם צרכו הרבה יותר ירקות! אין ספק חוקרים נחמדים, תעלולי הסטטיסטיקה שלכם מוכיחים "אקדח מעשן" שבשר הוא הוא הגורם לסכרת ושהפחמימות כדברי דייוויס, אינן קשורת להופעת סכרת. כלומר אם ניקח קבוצת אנשים יותר שמנים, יותר מעשנים, פחות בריאים, פחות משכילים ונשווה אותם לאנשים רזים, בריאים, משכילים ופעילים נוכיח כי בשר הוא הגורם לסכרת. זה מזכיר לי את ניסוי תלישת הרגליים המפורסם מילדותי: זבוב עם ארבע רגליים: קופץ. זבוב עם שלוש רגליים: קופץ. זבוב עם שתי רגליים: מנתר. זבוב עם רגל אחת: מדדה. זבוב בלי רגליים: חרש!

באופן דומה מביא דייוויס גם את מחקר האחיות ועוד מחקרי תצפית שהשתמשו בשאלונים גרועים, בניתוחים סטטיסטיים מופרכים ובעיקר ביומרה אינסופית לגלות "אמת" קלינית על סמך תצפית, והכפפת כל האמצעים לטובת העניין. ומזה הקורא הנאיבי עלול להשתכנע שאכן הבשר מסוכן, שפחמימות, גם בכמות עצומה, הן סבבה לגמרי, ושהטבעונות תציל את העולם. נו באמת. 

5. מה לא מספרים. כשהוא כבר מביא מחקרים קליניים, הם כמובן בגנות דיאטות דלות הפחמימות. מרתק שכל המחקרים הללו שהוא בחר להביא הם רק מחקרים בין 15 שנים ויותר והוא מתעלם מכל המחקרים האחרונים, המצוינים, על תועלת דיאטה מעוטת פחמימות. מעניין הכיצד אלו חמקו מעיניו המקצועיות. הוא בוחר בדובדבנים המתאימים לגישתו ומתעלם משאר המציאות. הצד האפל של הירח. 

6. שאר ירקות. ויש עוד הרבה בעיות חמורות עם הספר הזה. כמו הכפפה ועיוות שיטתי של ההיסטוריה או מחקרים קודמים לטובת אג'נדה ספציפית. כמה דוגמאות מקריות כדי לסבר את האוזן: ועדת מק'גוורן היתה אסון (טוב, זה נכון) כי היא לא המליצה לצמצם בבשר אלא "רק" לצמצם בשומן רווי. ההומינידים קדומים היו אוכלי עלים בדומה לשימפנזות בנות ימינו (טןב, נניח ששכחנו ששימפנזות טורפות קופים גם היום). באופן חביב המחקר היחיד שהוא מביא להוכחת טענה זו הוא על זן ספצפי של הומינידים מלפני 2 מיליון שנים (אוסתרופולוקס סיבדייה), ושאפילו החוקרים עצמם מעידים כי תזונתו "שונה לחלוטין מכל ההומינידים האחרים ". ואכן מחקרי המונידים אחרים מראים מעל לכל ספק כי אבותינו הקדמונים היו אוכלי כל לתיאבון. אופס. טענות סרק אחרות הן כי מחקרו של ווטסון פרייס "היה תצפיתי בלבד", זה כמובן שקר גדול מאוד. פרייס, רופא שיניים בהכשרתו, ערך ניסויים מקיפים בהשפעת התזונה והפחמימות והסוכרים בפרט על בריאות השן והחניכיים וממצאיו מרתקים ומדהימים עד היום. דייוויס משנה את ההיסטוריה לנוחות הטענה ולטובת המיתוס שהוא יוצר. כך גם הוא חוזר שוב ושוב על טענות על אי התאמה אנטומית של בני האדם לאכילת בשר. כאן דייוויס כבר נכנס לשדה המדע הבדיוני של האמונות המוזרות באמת ("מששו את שיניכם, הביטו בכפות ידיכם. האם אתם יכולים לרדוף אחר בעל חיים ולקרוע ממנו את עורו בידיכם ובשיניכם בלבד?"). לא, אנחנו לא פושטים עור בידיים ובשיניים, אנחנו עושים זאת ביעילות מדהימה כבר שני מיליון שנים לפחות עם סכינים. תודה למוח. מעניין שמאתים עמודים אחר כך, בפרק המתכונים, כבר במתכון הראשון ממליץ דייוויס על "פלפלים חתוכים לרצועות". ד"ר דייוויס הנכבד: הסתכל על ידייך: האם הן מסוגלות לחתוך פלפל או גזר לרצועות? האם את הסלט שלך אתה חותך בסכין או שאתה יצור המותאם אנטומית להכנת סלט? זהו הבל גמור. ויותר מכך, "ההוכחות" שהוא מביא בדבר התאמתנו או אי התאמתנו לאכילת בשר הן פשוט מביכות, לא פחות. 

מיתוס החלבון הוא ספר העלול לגרום לאנשים להאמין שהם יכולים לאכול כמה פחמימות שהם רוצים ושאין שום קשר בינן לבין השמנה, תסמונת מטבולית או בעיות בריאות אחרות ("פחמימות אינן גורמות לסוכרת!" עמ' 22). הוא מסוכן היא הוא מעודד אנשים להמנע ממזונות עשירים, בריאים, שהמין האנושי אוכל לתיאבון ולבריאות מאז שעמד על רגליו ודעתו. מזונות שהמנעות מהם עלולה לגרום לחוסרים בריאותיים, לחסך בויטמינים ומינרליים, לתת משקל או לבעיות בריאות אחרות.

זהו ספר באיצטלה מדעית, שהכותב שלו, מאמין נלהב ומתחיל של טבעונות, עושה כל מאמץ לקוסמות ולטריקים מלוכלכים כדי להשמיץ את "היריב" ובו בזמן להאדיר את תורתו החדשה (בשר יוצר סוכרת), הנסמכת על לא יותר ממשענת קנה רצוץ. 

רוצים לשמוע עוד? בואו לפגוש אותי ואת ד"ר גדעון רון, העורך המדעי של הספר הזה, בדיבייט הסוער של הסתיו

רק עבורכם, הנחה של 5 ש"ח בכניסה בהזנת קופון דעאלשלו (35 ש"ח במקום 40 ש"ח לערב של דיון מרתק).

http://eatwell-events.co.il/bari8/

עוד מחשבות? ביקורת על הבקורת?

הגיבו, שתפו, שיהיה בכיף

תודה ולהתראות בכנס, דעאל

By מר קדמוני with 17 comments

מסרים גלויים וסמויים בדיאטת הפלא של ד"ר ילנה מלישבה

סרטון הדרכה מתוך האתר של ילנה מלישבה

ת'כלס, אי אפשר לחמוק ממנו, מהמבט החמור של הד"ר (או אולי בעצם זו פרופסור) ילנה מלישבה, המבטיחה לנו הרזיה נפלאה אם רק נקנה את ערכות הקסם של האוכל המעולה המבושל במיוחד ושנשלח אלינו עד הבית על ידי שליח שהיה פעם שמן ועכשיו הוא רזה וחטוב. מאז הפרסומת עם השליחים המיוזעים של מי עדן לא ראינו כזה יופי.

בכל מקרה, אני מאמין לד"ר מלישבה שאלו העוקבים אחר הדיאטה שלה מצליחים בהחלט לרדת במשקל! באמת. אין לי כל ספק בכך. (זה לא בגלל התכונות הנפלאות של הדיאטה שלה, אלא בגלל שלא משנה מהו סוג הדיאטה, תמיד מצליחים לרדת במשקל, ותמיד גם נכשלים וחוזרים תוך כמה שנים למשקל המקורי ובדרך כלל ליותר).

ולמרות זאת מסקרן ללמוד מה חדש בעולם הדיאטות ואמנם עיון באתר של הד"ר מגלה את הרעיון ואת עיקרי המסרים של הדיאטה המהפכנית שלה, ואני חושב שמן הראוי להתעכב על מסרים אלו:

התאמה אישית עם קריצה

"במיוחד בשבילך ילנה מלישבה פיתחה שיטה קלה ומהירה לירידה במשקל". זה לא רק טקסט פרסומי קלאסי הוא גם כולל את שלוש ההבטחות הגדולות מכולם: זה אישי, זה קל וזה מהיר. בפועל כמובן אין כאן כל התאמה אישית אלא תפריט קשוח וסטנדרטי הכולל אותו מספר קלוריות, אותם טעמים ואותם צבעים. בפועל זה כמובן לא קל להיות בהרעבה מתמשכת. זה גם לא בריא. אבל כן, זה מהיר. שורה תחתונה: כל מה שרע. 

אתם לא מסוגלים לבד

האתר מוסיף ומתאר את היתרונות של השיטה: "זו היא ערכת מזון מוכן מגוון ועשיר ל- 4 שבועות (חודש). כל יום אתם תיהנו מארבע ארוחות משביעות ומגוונות שהוכנו במיוחד בשבילכם מהחומרים הכי איכותיים שיש בשוק – ארוחת בוקר, צהריים, ערב וקינוח. לכל ארוחה יש את הצבע המיוחד שלה,מה שעוזר לנו להבדיל בין הארוחות בצורה הטובה ביותר."

בעברית פשוטה, המסר אומר שאתה חייב שיבשלו לך, כי לבד תיכשל כשלון חרוץ. המיומנות הבסיסית ביותר: היכולת להכין לעצמך את האוכל שלך, מופקעת לטובת יישות עליונה וחכמה יותר, שתבשל בשבילך, תסמן בשבילך בצבעים את ההבדל בין בוקר צהריים וערב (ועל הדרך תחליט שאתה צריך לאכול בדיוק שלוש פעמים ביום), כי לבד, הוי לבד, אין לך שום סיכוי. לנצח. 

הרעבה זה בסדר, כל זמן שלא מספרים שזה מה שיהיה. 

אין כאן קסמים להורדה במשקל, אם תהיתם, יש כאן פשוט אוויר דחוס בקופסאות צבעוניות, עם קצת קלוריות לרפואה. הנה תיאור של התכולה של הארוחות: "הערך הקלורי הממוצע של 4 ארוחות ביום הינו כ- 800 קלוריות בערכות לנשים וכ- 1000 קלוריות בערכות לגברים". מי שזוכר מה שכתבתי כאן לפני שנים על דיאטת הורמון ההריון, אולי זה נשמע מוכר. גם שם, 800 קלוריות ביום הוא מספר הקסם לירידה קלה ומהירה במשקל. ברור, כי זהו תפריט של הרעבה. זה גם מסוכן מאוד לגוף שלנו לאורך זמן, כי עולם הדיאטות הזה שופע טריקים מלוכלכים. להלן עוד כמה.

אנחנו משתמשים בטריקים מלוכלכים להורדה במשקל

כשאנו קוראים טקסט אנו רגילים להתעכב ולתת יתר תשומת לב למשפטים המסומנים בפונט מודגש (bold) ובוודאי למשפטים מודגשים להם ישנה תוספת של סימן קריאה! או, זה בטח חשוב מאוד. ד"ר מלישבה הגדילה לעשות ואף הוסיפה תחילית "חשוב מאוד" כדי לוודא שלא נפספס את ההוראה הבאה. הנה היא, ככתבה וכלשונה (ההדגשות במקור): חשוב מאוד: אסור להשתמש במלח בכל תקופת הורדת המשקל! כמו לזרות חול בעיני היריב, כמו לבעוט במישהו במפשעה, כמו לשקר ולגלגל עיני תם, גם ד"ר מלישבה עושה כאן טריק מלוכלך מאוד. היא אוסרת על המרזים לצרוך שום מלח, וגם אין מלח בארוחות שלה. הסיבה היא פשוטה: מלח עוזר לגוף לאגור מים, וכשאין מלח, אנו מאבדים נוזלים ולכן המשקל שלנו יורד. מים שוקלים הרבה מאוד. (שיטה דומה משמשת גם מתאגרפים לרדת עד 5 קילו במשקל ביממה לפני השקילה לקרב על ידי שימוש אינטנסיבי וכואב מאוד באמבטיות מלח הסופחות החוצה מהגוף מלחים). חוסר המלח לא רק שלא מרזה אותנו באמת (זה רק פחות מים, ולא גרם פחות שומן בגוף), אלא שהמחסור במלח גם מסוכן ומזיק ממש. בוודאי שהוא לאורך זמן אז התכווצויות שרירים וחוסרים במלחים לכל תיפקודי הגוף עלולים להיות קריטיים. אבל מה לא עושים כדי "להצליח" עם שיטת הדיאטה? ובכן - לרמות אנשים תמימים שחושבים "איזה יופי ירדתי במשקל". 

תרגילים מלוכלכים #3

פרשנות נוספת אינה נדרשת:

"הקינוחים שלנו מוכנים לאכילה. אלו הם מאפינס, מוסים, חטיפי פירות-דגנים. טעים ומתוק! השארנו מתוקים בדיאטה שלנו כי המוח אוכל רק סוכר או גלוקוז. לכן חשוב מאוד לשמור מקום למתוקים כשאתם מרזים על מנת שלא תהיה לכם תחושת רעב. אל תקשיבו לאלו שאומרים כי הורדת המשקל מצריכה ויתור על מתוקים. במינון הנכון מתוקים הם חיוניים, והם כלולים בתזונה שלנו". 

אין לך שום יכולת שיפוט עצמית. את/ה חלש/ה

המסר העיקרי והגלוי ביותר הוא דווקא המסר הסמוי ביותר, שלעולם לא תעז ד"ר מלישבה לכתוב, אפילו שאין לי ספק שזה בדיוק מה שהיא חושבת על לקוחותיה: אתם חלשים ואתם זקוקים לי לעולם ועד. הנה, שוב, באותיות קידוש לבנה מופיעה באתר אזהרה חמורה: אם לא תעקבו אחר ההוראות, לא תרזו! (נכון, גם זה בפונט מודגש כמובן). 

אז הגברת מחליטה לשלם הרבה מאוד כסף כדי לקבל את הדיאטה הקלה והנהדרת והמותאמת אישית אולם היא חוששת באיסור חמור לחרוג ממנה ימין או שמאל, והנה היא גם יורדת במשקל, איזה יופי, הצלחה מסחררת. והיא נבלעת עוד ועוד ועמוק יותר במעגל החול הטובעני שרוקחת סביבה ד"ר מלישבה. היא מאבדת את הבטחון לבשל, היא מאמבת את הבטחון במה וכמה לאכול, היא הופכת לתלויה בקופסאות צבעוניות ובאוכל ללא טעם, אחרת תצבור בגוף "מים משמינים" שיטו את הסקאלה של המשקל לכיוון המפחיד ביותר - למעלה.

אז אם לא הסברתי זאת עד עכשיו, הנה השורה התחתונה: דיאטת הפלא של ד"ר ילנה מלישבה היא אחיזת עיניים ותרגיל יחצני שכל מטרתו היא לחלוב כסף מאנשים שנואשו ממשקלם ומעצמם ובתמורה מוכרים להם עוד חולשה ועוד חוסר יכולת כרוני. כן, כולם ירדו במשקל. לא, אף אחת ואחד מהם לא ישארו במשקל הנמוך יותר לאורך זמן. 

אז לא תודה. לא אצלנו. לא אנחנו.

אנחנו בעניין של העצמה ושל הבראה ושל התפכחות. 

רוצים דוגמה? בבקשה: הנה חלק ממייל מרגש שקיבלתי  בשבוע שעבר מנרי, איש יקר (סיפור ההצלחה המלא, בקרוב).

דעאל שלום, עוד מעט אני סוגר שנה בפליאו. ירדתי ההההמון במשקל, כנראה בסביבות 50 קילו... למרות ההנחיות הברורות שלך להישקל ולהימדד בהתחלה לא עשיתי זאת. הפחד מעוד ניסיון וכישלון בו לא נתן לי את הכוחות. עכשיו זה לא באמת מעניין אותי. אחרי שנים אני יכול לבוא לחנויות ׳רגילות׳ ולקנות בגדים. אמנם XXL אבל למי שהיה שמן כמו שאני הייתי זה מהפכה. וכל זה בלי קרוספיט (עדיין). 

כמובן העיקר זה ההרגשה המעולה והכח והאנרגיה. 

כל המהלך של המעבר לפליאו לימד אותי המון על עצמי פיזית ורגשית. Never say never. גם אדם כמוני יכול לעשות שינוי רדיקאלי. בחודשים הראשונים היה לי ברור שהמטרה לרדת ואז להמשיך אבל מדי פעם לאכול מגנום וכו׳. היום אני לא מסוגל לראות את עצמי טועם יותר מ׳לק׳. עוגות - פשוט לא מדבר אלי! איך זה יכול להיות?!

לזה קוראים פליאו!

לזה קוראים העצמה ושחרור והצלחה עמוקה לתמיד!!!

כמה מכתבי הצלחה כאלו מסוגלת לדעתכם הד"ר מלישבה להציג?

כיתבו לנו בתגובות, וכרגיל, תרגישו חופשי לשתף.

(ואם אתם רוצים להיות חלק מהמפכה בעצמכם, ולהפוך תשוקה להכנסה, אתם מוזמנים להצטרף לקורס מובילי הפליאו בקהילה. מקומות אחרונים נותרו). 

By מר קדמוני with 10 comments

פליאו או מקרוביוטיקה - מדע או ממבו ג'מבו?

הנה דווקא בעיתון הארץ ודווקא מרחל טל שיר, כוהנת הטבעונות, יצאה הבוקר כתבה הבוחנת על רגל אחת ובחסרים מתבקשים, את גישת הפליאו מול גישה הנקראת "מקרוביוטיקה" ובעיקר: האם נכון וכדאי לאכול דגנים.

ראשית, טל שיר מצטטת אותי יפה:
"אל תאכלו דגנים. באמת, אל תאכלו דגנים"
אמנם הקונטקסט של הסיפור מוצג כך שהקורא הנאיבי עלול להבין כי אני אי פעם אמרתי שאי-אכילת דגנים היא תרופה לסרטן. כמובן שלא היו דברים מעולם. פליאו אינה תרופת פלא ואינו מזור לכל צרות האנושות. זהו פרוטוקול תזונתי יעיל ומוכח, העובד נפלא עבור המין האנושי כבר מיליוני שנים.
זה עד כדי כך פשוט.

אבל הדברים נעשים מעניינים הרבה יותר כשטל שיר משווה את הפליאו למקרוביוטיקה.
הנה תמצית הרעיון כפי שמביאה אותו טל שיר מפי המומחית לנושא, ד"ר ניאזוב.

השיטה דוגלת בהתאמתו של המזון לתקופה לזמן ולמצבו של האדם, וקריאת כיוון לכך ניתן למצוא בדפי המידע שמחלקים במרפאה של ד"ר ניאזוב ברמלה. הדפים האלה הוכנו לקראת שנת הקוף הסינית שמתחילה ממש עכשיו. לפיהם, אורז מלא, אורז מתוק וקינואה יחזקו את הריאות בחצי הראשון של השנה. את הלב יחזקו בזמן הזה אמרנט וכוסמת. חיטה מלאה או מונבטת, דוחן ואמרנט יחזקו את הטחול והלבלב. בחצי השני של השנה מומלץ להוציא מהתפריט כל מה שגורם ללחות, לרבות חיטה.

ברור לגמרי, לא?
כלומר, אם אתה מאמין בכשפים ומעשי ניסים, בתופעות בריאותיות הנגרמות מעודף "לחות" או מקופים בלוח השנה, אז פשוט תן לעצמך שם ארוך לועזי ו"מדעי", נאמר, "מקרוביוטיקה" והנה פתרת את כל צרות העולם.

כמובן ש"על הדרך" טל שיר אינה מתאפקת ושולחת לכיוון הפליאו שתי תובנות עמוקות שלה, המלמדות על הקבעון המחשבתי של הכותבת יותר מאשר על הפליאו. האחת, בשם ד"ר ניאזוב ובהתייחסות לפליאו היא ש:
 אף שיטה קיצונית שכלליה קשוחים לא יכולה להביא מרפא
זו אחת הטקטיקות הקלאסיות -לסווג את הפליאו כ "תזונה קיצונית" ו "כללים קשוחים" בעוד שההיפך הגמור הוא הנכון. הפליאו הוא טווח, הוא פרוטוקול גמיש ומשתנה בין איזורים, תקופות ותרבויות. זוהי גישה המבקשת לאכול באופן טבעי ובריא, אוכל אמיתי ואותנטי, ולא תחליפים ופתרונות קסמים. אבל היי, יותר קל לסווג אותנו במחלקת המשוגעים והקיצוניים, זה פוטר את טל שיר מההתמודדות.
השורה המעניינת יותר היא השורה התחתונה של הכתבה כולה. ושם טל שיר מודה:
ובעניין הדגנים...הם משביעים מאוד. קשה לחשוב על עוד מזון שמעניק כזו תחושת שובע.
הממ. בואו נראה אם אנחנו מצליחים לחשוב על משהו יותר משביע מפרוסת לחם:
לא יודע, אולי סטייק 300 ג' עם סלט וכוס יין אדום?

בקיצור, אם אתם רוצים להיות בריאים, אני ממליץ לכם לא להקשיב לד"ר ניאזוב, לא לחפש לחות במזון ולא לנסות לחזק את הטחול.
פשוט לאכול אוכל אמיתי.

תהיו לי בריאים ואל תאמינו לעיתונים.

****
ואם אתם רוצים לשמוע דברים מרתקים על פליאו, מפי חוקרים ומומחים אמיתיים, ולא מתחזים ושאר ממבו-ג'מבו, אתם יותר ממוזמנים לכנס הראשון לפליאו, מדע וקהילה, ב 18 לפב', יום חמישי, באמפי דוהל בת"א. כרטיסים וכו' כאן. 

By מר קדמוני with 4 comments

פירמידת הבריאות ברחבי העולם

הי ידידי,
חושבים שרק אצלנו משרד הבריאות חי בסרט?
כל מדינות העולם מנסות כבר ארבעים שנה לחנך את אזרחיהן לאכול "נכון", רק שלרוע המזל אין לאף אחת מהן מושג קלוש מהו אותו מזון "נכון" שלו רק נאכל אותו נהיה בריאים וחסונים. אז במשך העשורים האחרונים העתיקו המדינות זו מזו רעיונות ודעות, וכולם המשיכו להשתחוות לעגל הזהב האמריקאי: הו דגנים מלאים, הו דל שומן, הו שמנים צמחיים, הסתלק בשר אדום וכדומה.
ועדיין, כל מדינה הרגישה חובה רגשית וכבוד לאומי לא להעתיק את השטות האמריקאית ככתבה וכלשונה אלא "מדינה ומדינה ככתבה, עם ועם כלשונו", ומשרדי הפרסום הממשלתיים ישבו ימים כלילות לעשות את הפירמידה מקומית יותר ואת ההנחיות אטרקטיביות יותר.
ת'כלס, זה די משעשע.
אז הנה צרור של פירמידות, סירים, פגודות, צלחות וסלים: כולם נועדו כדי לשכנע את הציבור מה לאכול, וכולם נכשלו, כך נראה במידה דומה.

הנה אוסטרליה, שסידרה את האוכל בעיכול יפה ומסודר, שאפילו פיתות יש בו (!!!) אבל כמובן ששמן זית וחמאה נמצאים מחוץ למעגל, עומדים בפינה (השמאלית התחתונה) תחת הכותרת "להשתמש מעט!"

לעומתה בבהאמאס היו מקוריים לאללה והכניסו את כל המוצרים על תוף מסורתי. יתרון נוסף מעבר ליצירתיות הוא שלא כתוב על שום דבר "לאכול מעט" ושהבשר ומוצרים מהחי מופיעים במרכז. מעניין שעל התוף המסורתי יש גם כל כך הרבה מוצרים בלתי מסורתיים בעליל, וכמעט כולם נמצאים, נכון, במשבצת הדגנים "הבריאים". נו.

בליז, המדינה הקטנה, והרפובליקה הקטנה גינאה, שתיהן עברו למודל של "סל" או סיר. האמת הגיוני הרבה יותר מפירמידה... שתיהן נתנו ניחוח מקומי עם סוג הסל וזה של בליז נראה פשוט יפה, עם האנשים הקטנים שרצים על הגשר-ידית.  אי אפשר שלא להרגיש המון צבעוניות. היתרון בסל של גינאה הוא הרמז לצורך לבשל ולא רק לקנות אוכל. אבל בשתיהן נותרת האקסיומה שצריך להיות יותר עמילנים ופחמימות מאשר חלבונים ושומנים..

בסין, כמו בסין, יש פגודות, ולא מבנים מצריים עתיקים, אבל התוכן, הו התוכן, זהה לאמריקה. כל כך רחוק מהמציאות הסינית (מי שם בכלל אוכל לחם או מוצרי חלב?) ובכל זאת, "חייבים" לחנך את הציבור. מזל שהסינים לא שמים קצוץ על ההנחיות הללו.

פיג'י החמודה דווקא נראית סימפטית עם עצות פשוטות, שהחשובה שבהן: גדלו את האוכל שלכם בעצמכם! להעתיק דחוף! אני מנסה כאמור לעשות זאת בעצמי. 

 הונדורס, גם היא במרכז אמריקה, נותרת במודל הפוייקה. לא החכמנו.

נחזור לאירופה: איטליה עם פירמידה הדורשת מאמץ וקריאה, אבל אוי לבושה, גם "ביסקוטים" הם אחד מעמודי התווך בפירמידה, וכמובן שגם פסטה וסלמי הם "קבוצות מזון". יותר גרוע קשה למצוא.

ביפן, המציאו פורפרה עם יפני חרוץ שרץ רץ רץ מסביב. הפירמידה כאן הפוכה ולא מציגה בשר בכלל וגם מוצרי המזון מהים, גאוות התרבות היפנית, דומה כי הם מסתתרים ממש בתוך כל האסתטיקה הזו. דומני כי אם תשאלו יפני ממוצע לצייר את התפריט שלו, קשה להניח שהוא היה יוצא עם תיאור דומה. במיוחד הזויה פרוסת הלחם, שלא קיים כמעט כלל ביפן. אבל מילא. יפה בכל זאת. 

דווקא הצלחת הסינגפורית נראית עם פוטנציאל טוב. היא פשוטה מאוד וקלה להבנה ות'כלס הרבה יותר יעילה (תשוו אותה למשל לעיגול האינסופי של אוסטרליה, למעלה). אהבתי שחצי צלחת צריכה להיות ירקות ועלים. יופי. אבל המשקל יתר לטופו דווקא (חס וחלילה לא בשר) וללחם, מחמיץ את התחושה.

בתיאלנד המלכותית, כמו ביפן, העסק עומד על הראש, אבל התוכן הוא במיטב המסורת האמריקאית. בעצם זהה לגמרי. ואני שואל אתכם: לאיפה נעלם הקוקוס, גאוות תאילנד ואבן בסיס בתזונה שם? נכון, הפרסומות האומללות הללו מנסות להכחיד את כל מה שבריא.

ואצלנו, מה אתם חושבים?
ברור. הפירמידה האמריקאית ככתובה וכלשונה, עם המצאה ישראלית גאונית: קומה שלמה של מים.
ואת ההבל הטהור הזה מכריחים את הילדים שלנו ללמוד בגן, ביסודי ובתיכון. כי על בריאות, אצלנו לא חוסכים.

כדי להבין עד כמה עגום מצבנו, הנה שקף מתוך מצגת משרד הבריאות (זמין להורדה כאן) - אותו השקף שמלמדים איתו את הילדים שלכם גם היום. הבל ורעות רוח. אסון. רעה חולה: מרגרינה חשובה לבריאותנו. שומן צמחי מומלץ. חמאה רעה. כולסטרול הוא רע. ועוד ועוד הבלים.

ואני שואל אתכם - מה יהיה?

By מר קדמוני with 7 comments