כמה טוב שבאת הביתה (אבל גם כמה טוב היה בהרים)

חזרתי.
אחד עשר ימים של חופש אמיתי והתנתקות מעבודה (כן, גם את הבלקברי לא הפעלתי!). אוסטריה. אויר הרים. מים, רוח קרירה, נופי עד, משפחה. טיולים.
היינו בחבל זלצבורג, חלק משרשרת הרי האלפים. אני מספר על זה כי למרות שכבר הייתי בהרים הגבוהים של אירופה כמה וכמה פעמים, התחושה הראשונית של החוויה הטבע הענק התחדדה לי שוב בשבועיים האחרונים.
אני חושב שכאשר האדם נפגש שוב עם הטבע במלא עוצמתו, משהו מאוד ראשוני וקמאי בנפש מתעורר ומרגיש נכון. מרגיש בבית. מרגיש חזרה לשורשים. מרגיש רווחה ונחת.
אולי בגלל שהבלוג הזה נקרא "מר קדמוני" אני משוחד מעט, אבל בעצם, כשאני מתבונן על הילדים שלי שם בהרים, אני בטוח שאני לא טועה.
ובקצרה: צריך אדם לצאת אל הטבע האמיתי מדי פעם כדי להתחבר מחדש את שורשיו, כדי לתת לנפש את המקום לו היא זקוקה.
נכון שיש לי טבע גם כאן קרוב (אני גר בגליל), ונכון שאנחנו מטיילים כל השנה, אבל צר לי ואין דין גבעות הגליל התחתון או מישורי הנגב כדין הררי הבראשית של האלפים. באחרונים גם ללא כל מאמץ או שהות, מיד "נפתחות הצ'אקרות" והאדם מרגיש מיד שהוא חוזר אל מקורותיו, אל המקום בו התפתחנו במיליון שנים האחרונות, אל המקום היסודי, המוקדם, לפני שבאה הציויליזציה וכבשה את הירוק, והחליפה טבע פשוט ומתגה זאת כ"כיבוש השממה".
אתה באלפים. אתה מטפס שלוש שעות על הר שראשיתו בנהר איתן ופסגתו אינה נראית לעין, מעליך עצים וצפורים, לרגליך אדמה רטובה, טחב ושרכים, מולך עננים, בדרך מפלים, ובכיס האחורי הטלפון שלך סגור. יש לך אוכל על הגב, מים בתיק, וכובע על הראש, ושפע של זמן. אתה לא ממהר. אתה לא מאחר. אתה פשוט נמצא שם.
איני יודע מתי עשיתם את זה בפעם האחרונה, אבל אני חושב שזה must מדי פעם. נכון שאולי זה לא אלגנטי במסגרת "המצב הכלכלי" ושאולי מנהיגי המחאה החברתית יעקמו את האף למקרא הדברים האלה, אבל מה לעשות, החוויה הבראשיתית הזו  אמיתית וקיימת. צריך רק לייצר אותה.
יש לי חבר שאומר שטיול כזה צריך להיות כלול בסל הבריאות.
כשאותו חבר ואני היינו בני עשרים וחמש, הוא כבר יצא לטיולים כאלה עם אשתו לפחות פעם בשנה. גם אני וגם הוא היינו תפרנים, יחסית, ואני השתגעתי מאיפה, או יותר נכון, על חשבון מה, הוא ממן את הטיולים האלה. והוא אמר לי שהנפש שלו זקוקה לטיול הזה יותר מאשר הבית שלו זקוק לרהיטים חדשים.
באיחור של חמש עשרה שנים למדתי שהוא צודק ושאני לגמרי מסכים איתו.
חלק מהותי מבריאותנו הכוללת היא הבריאות הנפשית, והיכולת של הגוף לשגשג תלויה מאוד ביכולתה של הרוח להרגע ושל הנפש לפרוח. "נפש בריאה בגוף בריא" אמרו הכרזות בבית הספר היסודי שלי לפני 35 שנה, והיום הייתי מוסיף להם משפט "וגוף בריא בנפש בריאה".
אנחנו עוסקים כאן הרבה בטיפוח הגוף - בלאכול נכון, בלעשות פעילות גופנית, בלישון, בללכת - אבל עלינו לשמור ולטפח גם את הנפש - וזו צריכה חופש, מנוחה, ועדיף בצל הרים גבוהים עם תרמיל ומשפחה, בשקט.
לא בהכרח טיול כזה חייב לכלול 7000 אטרקציות יקרות וגני שעשועים. הוא גם יכול להיות ברובו טיולים רגליים בהרים (כניסה לשמורת טבע עולה בדרך כלל 2 יורו לאדם וחצי יורו לילד). עשינו גם וגם, ואני מאמין שבסופו של יום הטיול הפשוט, הרגלי, הקשה לעתים, הוא זה שנחרט בזכרון, הוא זה שמשמח את הלב יותר מכל. וכן, את זה אומרים בדיעבד גם הילדים שלי (לא שהם היו מוותרים על הסיבוב במגלשה האלפינית, אבל הביקור במפלי Krimml, למשל, המפלים הגבוהים באירופה, היו שווים עשר מגלשות).
אז מה למדנו היום?
שאנחנו צריכים לצאת לחופש, לתכנן אותו ולתקצב אותו, גם אם עוד מעט נגמרת העונה,
ושעדיף שהחופש הזה, לפחות מדי פעם, יהיה עמוק בתוך הטבע.
הנפש שלכם תאמר לכם תודה.

ספרו לנו מה עושים לכם הטיולים, ואם אתם מזדהים או לא.
שבת שלום ומנוחה של סוף הקיץ

By מר קדמוני with 7 comments

יצאתי לחופשה. תיכף אשוב.

(תיכף זה ה30 לאוגוסט).
אחרי שב 2008 כבשנו את פריז, ב 2010 כבשנו את האלפים, ב 2011 חזרנו לפריז אז עכשיו אנו בגיחה משפחתית לאוסטריה (איזור זלצבורג). ממבט ראשון בירוק הירוק הזה שכאן סביב, אפשר להגיד שלהרצל  היו חסרים ככל הנראה קצת נתונים על המזג אויר בארץ. אחרת, לך תבין.
בכל מקרה, בשבועיים הקרובים אני פחות זמין לתשובות במיילים וכדומה, אבל אל תתייאשו, אולי עוד אפתיע.

By מר קדמוני with 8 comments

מה האבולוציה מלמדת אותנו על אימוני ריצה?

בסוף השבוע האחרון היתה כתבה די נרחבת בגלובס על נושא האבולוציה של ריצת המרתון ועד כמה הריצה טבעית לבני האדם, עד כדי הכתרת האדם בתואר "מכונת ריצה". נו. מכל מקום, אני ממליץ לקרוא ואז לחזור לכאן ולהמשיך אחרי שיש לכם יותר פרטים וקונטקסט. טוב, לא חייבים.
אוקיי. אין חדש בעובדה כי שיטת הציד העתיקה ביותר היתה כפי הנראה Persistence hunting שעיקרה הוא מרדף ממושך מאוד אחרי החיה עד שהיא תשושה. הכתבה מתארת את אסטרטגיות המרדף הללו, שעקרן הוא דווקא בימים חמים מאוד, בהם לבני האדם יש יתרון בקירור הגוף על פני החיות, יתרון במנח ראש זקוף גם בעת ריצה, ויכולתנו לפעול לאורך זמן ארוך תחת מאמץ בלי לקרוס. בעלי החיים ינצחו כל אצן בספרינט אבל יקרסו אחרי 10 קילומטר.
עד כאן טוב ויפה וידוע ואפילו פרסמתי כאן פעם קליפ על שיטת persistence hunting שכזה הנהוגה עד היום בקרב הבושמנים. הנה שוב. ובכלל, שווה לדעת שבני האדם צדו חיות ללא כלי ציד גם בהעדר ריצה ממשוכת בשיטות כמו הבהלת ודחיקת עדר לצוק ואכילת הבהמות שנפלו מהצוק במנוסתן.
מסתבר שתמיד היינו יצירתיים.

 אז עם הנתונים הללו, השאלה המתבקשת מההיסטריה האנושית הזו היא מהי המסקנה או מה אפשר ללמוד מהפרק האבולציוני הזה של בני האדם לגבי משמעותה ומקומה של הריצה כיום, ומה זה יכול לרמז לנו לגבי אימוני ריצה באופן יותר ספציפי. האם ריצת מרתון היא חזרה לשורשים האבולציונים הקדומים שלנו? האם אכן אנו מכונות ריצה מופלאות? מהי הדרך הטובה ביותר לשפר את כושר הריצה שלנו?
רמזים לדעה שלי כבר כתבתי לפני שלוש שנים כשטענתי שרבים מידידיי מקריבים את בריאותם על מזבח הסבולת. לפני מספר חודשים פרסם כאן יריב פוסט אורח עם הגישה שלו לאימוני תריאטלון שבמקרה או לא מתכתבת עם אותה התפיסה. אז עם כל שאלות, בואו נתחיל במעט התבוננות.

מהי ריצה?
אני חושב שזו שאלת מפתח בכלל הדיון של היחס בין ריצה כיום לריצה ככלי אבולוציוני. בהגדרה המילונאית ריצה היא תנועה כאשר בכל זמן נתון רק רגל אחת נוגעת ברצפה (להבדיל מהליכה בה חובה ששתי הרגלים יגעו בו זמנית בריצפה בתחילת/סיום כל צעד). בהגדרה המודרנית של חברי הרצים, ריצה היא הגעה במקסימום מהירות מנקודה א' לנקודה ב'. לעומת זאת, ברמה הפרקטית והאינטואיטיבית, ריצה היא התקדמות מהירה, יחסית, לעבר מטרה. אני חושב שאבותינו הקדומים מעולם לא רצו ללא מטרה (או לעבר מטרות דימיוניות ומודרניות כמו "כדי להוריד משקל" או "להיות בכושר") ומעולם הם לא רצו במטרה לרוץ או במטרה "להרגיש טוב", אלא בכדי לצוד, להלחם או לברוח.
היום, לשמחתנו, אנו לא נאלצים לרוץ אלא רוצים לרוץ (לפחות חלקנו). בואו נזכור זאת בדיון להלן.
כלומר, נקודת המוצא היא שעצם ההגעה כמה שיותר מהר לנקודת היעד (למשל ריצה 10 ק"מ על זמן) היא קצת מעוותת תפיסה היסטורית. לעומת זאת, השלמת מרדף של 10 ק"מ במינימום מאמץ הוא מטרה ראויה יותר. אני מקווה שאתם איתי עד כאן...
שווה לזכור שבני אדם מעולם לא רצו שלושה ימים רצוף וגם לא עשו מרתון בשעתיים. בחיים לא. לעומת זאת בני אדם בהחלט רצו מהר יותר מאוסיין בולט (אם רודף אחריך קרנף, כדאי מאוד שתרוץ מהר), ובני אדם גם רדפו אחרי חיה יום או יומיים או שלושה, אבל הם לא רצו רוב הזמן. הם התקדמו. הם חסכו אנרגיה בכל רגע שאפשר היה. לעתים הם רצו, בדרך כלל הלכו מהר. מחקרים מראים כי המהירות של ציידים לקטים שכאלה היא 6 קמ"ש persistence hunting  שזה בת'כלס קצב של הליכת מסע מהירה ומקסימום 9 קמ"ש. תשוו את זה לכל רץ ממוצע מסביבכם. מי שעושה פחות מ10 קמ"ש אומרים לו: "נו, זז כבר, פדלעה". רצי מרתון תחרותיים של ימינו רצים 20 קמ"ש. 

האדם הקדמון היחף והעצלן היה מסתכל בתמיהה על רצי העשרה ק"מ באולימפיאדה האחרונה -  כחושים, נראים מזי רעב ורצים במעגלים לשום מקום בנעלים הזוהרות שלהם.

אז מה צריך להיות משך הריצה וקצב הריצה?
כאמור, האדם מאז שחר ההיסטוריה רץ למחייתו. הוא רץ כדי לברוח, והוא רץ כדי לצוד. הוא רץ כדי להלחם והוא רץ כדי לסגת משדה הקרב. לכן ריצה משמעותה גם שרידות. אבל כמה ואיך? על זה מאמנים שונים יתנו תשובות שונות בתכלית, ונסקור להלן שלוש שיטות אימון מרכזיות, ומה אנחנו יכולים לחשוב עליהן:

• אימון נפח קלאסי: הרבה ולא מהר מדי. כך רצים 99% מהרצים החובבים. כל חברי שוחרי המרתונים רצים כל בוקר 10-20 קילומטר, בקצב של כ 10-12 קמ"ש, וכל המרבה הרי זה משובח בעיני עצמו וחבריו לדבוקת הרצים. זוהי שיטת אימון המעודדת פציעות נפח, אבל מאוד קלה לתכנון ויישום: רוץ X. בשבוע הבא X+ 10, וכן הלאה. 
• אימון בעצימות נמוכה. גישה זו קרויה גם גישת Maffetone על שם המאמן. בשיטה זו המפתח הוא מדידת דופק, וביצוע רוב מוחלט של האימונים בדופק נמוך, ועדיין בנפח גבוה כמה שיותר. אין כמעט בכלל עבודת משקולות או כח. כאן הרעיון קרוב יותר למקור האבולוציוני אבל, בעיני, לא קרוב מספיק. הבעיה של  Maffetone היא שהוא לא מתייחס למהירות אלא לדופק, כפונקציה של מאמץ ועדיין הוא משרת את הקונספט המרכזי: להגיע כמה שיותר מהר מנקודה לנקודה. זה בסדר כשיטת אימון אבל זה מגביל ומצומצם כשמתכלים על המכלול של הכושר והשרידות הנדרשת, ואני גם חושש שרוב אבותינו הקדמונים לא רדפו כך מדי יום אלא מדי פעם (כאמור, רק בימים חמים או כשיש עונת המלטות וכדומה). לרוץ בכל יום, גם אם זה בעצימות נמוכה, נראה לי מוגזם.
• קרוספיט אנדורנס. כאן האימונים הם קצרים, אינטנסיביים מאוד, וכוללים הרבה מאוד אימוני משקולות וכח. הרעיון כאן הוא שיפור יכולת אירובית ע"י עבודה אנאירובית, ובניית שרירי שלד חזקים ויעילים. ברמה האבולוציונית הרעיון הוא למכלול הדרישות מצייד לקט, ולא רק להתמקד בציד-על-ידי-ריצה. "סתם" ציידים לקטים הם שריריים בדרך כלל. הם רודפים אחרי ציד פצוע. הם סוחבים הרבה משקל לאורך הרבה קילומטרים (לחזור מיום ציד עם חצי אייל על הגב זה חתיכת מאמץ). קרוספיט אנדורנס לא מתאמנים כמעט בכלל על היכולת האירובית אלא על שיפור נצולת החמצן באמצעות אימוני אנטרוולים מהירים.

מה זה אומר על כלל תכנית האימונים?
איש הישר בעיניו יעשה. כל אחד והעדפותיו ואם הוא בכלל נוקט בספורט סבולת או שלא. אישית, אני מוצא הגיון רב בתכנית פשוטה וטבעית (יחסית) בעלת המאפיינים הבאים, ואכתוב אותה בקיצור נמרץ ביותר:
1. עצימות נמוכה מאוד ועצימות גבוהה מאוד לסירוגין. למשל לצאת למסעות ו/או אימוני אנטרוולים. אתם מרוויחים את הפשטות של המסע ואת שמירת המסה והמהירות של האינטרוולים. וגם לא מבזבזים זמן.
2. ריצה ארוכה מדי פעם. ריצה ארוכה מדי יום לא עושה לי שכל. מדי פעם (נאמר פעם בשבוע או שבועיים) זה נכון מאוד.
3. כח וחוזק. ללא שרירי שלד חזקים, לא תשרדו. ליבה ליבה ושוב ליבה (שזה אומר כפיפות בטן עמוקות, overhead squats, מתח ועוד)
4. גוון (קרוספיט וכו').

ומה אתם חושבים?
איך אתם מתאמנים לריצה? ספרו לנו ושתפו את חבריכם!

By מר קדמוני with 12 comments

שאלות והמלצות שלכם (נעלים, שומנים, קפיר, קפיצה משולשת ועוד)

כבר מזמן לא כתבתי על המיילים שאני מקבל מכם, והם מתחילים להצטבר, אז זה הזמן להזכיר לשלוח שאלות, סיפורים, הצלחות ותהיות ישירות אלי.

להבדיל מהמבנה הרגיל, הפעם נשלב גם המלצות שאני מקבל מכם, ואולי עוד אנשים ישמחו ויגילו. 

ראיתי ממש במקרה את האתר שלך, ומצאתי את עצמי במשך שלוש שעות גומע את כל מה שניתן לקרוא באתר, בבלוגים ובכתבות הנלוות... מה צריך לעשות כדי לצאת לדרך ולהכיר את הנושא של קרוספיט מקרוב?

הי נ'. שמחתי לשמוע שאתה מתחבר לזה ונהנה.
על מנת להצטרף לקרוספיט לא צריך הרבה - רק להתחיל להתאמן. אני עצמי לא מדריך או מנהל מועדון ומתאמן לבד.
אני חושש שבצפון הרחוק אין עוד מועדונים אבל אני לא אתפלא אם בקרוב יקום משהו. כדי להתחיל ראה פוסטים שלי על איך להתחיל עם קרוספיט וציוד למתחילים ועוד. כדי ללמוד הנפות אולימפיות ובכלל עבודת משקולות כדאי מאוד מאוד לקבל הדרכה טובה. אני יכול להמליץ על סדנאות ואימונים שעושה עומרי פלד בקרספיט הרצליה או כל אחד מהמועדונים המוסמכים האחרים - ראה מפה ורשימה אצלי, אבל אפשר אימוני גוף ומשקולות סבירים אנטרולים ועוד גם לבד בלי שום בעיה - רק תפעיל היטב את השכל לפני שתפעיל את הגוף.

מצאתי משהו שניקרא  גרגירי קפיר אפשר למצוא את זה גם בשמות פטרייה טיבטית  ופטרייה יוגית.
זה מין אוסף של בקטריות  שניראים כמו קוטג' ביחד. שמים את זה בצינצנת ביחד עם כמות מסויימת של חלב והם מייצרים לך יורגוט טבעי. עשיר בחיידקים פרוביוטים ובנוסף לכל החגיגה אין לקטוז. מצאתי כל מיניי מקורות מפוקפקים שטוענים שזה מרפא המון מחלות , ושזה עשיר בויטמינים E ו B. נשמע מאוד מעניין - במיוחד לאור העובדה שזה גדל בלי סוף ומכפיל את הגודל שלו. את הגרגירים לא קונים בארץ ( אין גם מי שמוכר ). יש איזה שהיא אידיאולוגיה כזאת של לקבל ולתת...

נשמע מעולה. יוגורט ומאכלים תוססים אחרים טובים מאוד לבריאות המעיים ולכן טובים למי שסובל מחיידקי מעים או בעיות עיכול - ניסיתם גם אתם? ספרו לנו?

אתה יודע שאני חובב אתלטים ישראלים והאימונים המשלימים שלהם. מצאתי סרט ישן שהעלה רוגל נחום (שיאן ישראל בקפיצה משולשת), לטעמי אחד הדברים היותר מדהימים שראיתי.

ד' צודק וזהו סרטון מעולה. נחום רוגל רץ מקפץ כאן עם 105 ק"ג על הגב. זהו אימון שאין לנסות אותו בבית (!). קפיצה משולשת בכלל היא ספורט עתיר פציעות קרסול, וכשרואים את האימון הזה, מבינים למה. העומס על המפרק הוא עצום וזה חוזק שיש לבנות בהדרגה ולאורך זמן. ועדיין, יכולתו של רוגל, אחד האתלטים המצטיינים שהיו כאן אי פעם, היא פנומנלית.

שאלה לי... איך אנחנו עם שיבולת שועל ?

בקצרה: אני לא אוכל. בפירוט: אפשר במידה, ותלוי בפעילות שלך. זה אולי יכולה להיות תוספת לספורטאי סבולת רציניים כמו רצי מרתונים ורוכבי איש ברזל, אבל ככה סתם הייתי נמנע ובוודאי נזהר.
שבולת שועל הוא דגן (אחד מ"חמשת מני דגן" המפורסמים) הזוכה ליחסי ציבור טובים מאוד. הוא לא נאכל בצורתו הטבעית אלא לאחר עיבוד, בדר"כ עיבוד קל מאוד לעומת דגנים אחרים: קיצוץ או קלייה (קוואקר, בקורנפלקס, וכו'). הבעיה המרכזית בשבולת שועל, למעט העובדה שהיא מאכל לא-קדמוני (מה שמחשיד אותו אך לא פוסל אותו), היא חומצה פאסית (Phytic Acid) הנמצאת ברמה יחסית גבוה (כמו בחיטה אך פחות מתירס, כך ע"י מארק) וחסרונה העקרי הוא במניעתה לספיגת מינרלים. אוונין (avenin) הוא חלבון ממשפחת הגלוטן הנמצא גם בשבולת השועל אם כי מחקרים עם חולי צלייק מראים כי רק למיעוטם רגישות אליו.
היתרונות הבריאותיים של שבולת סועל נובעת כי יש בה הרבה סיבים מסיסים, ונוכחותם של אלה מסייעת בהורדת כולסטרול ובשיפור העיכול בגלל תסיסה במעי. לעומת זאת, יש סיבים מסיסים בשפע גם בחצילים, בכרובית, בברוקולי, בסלרי, בעלים ירוקים, בכרוב ובבצל, כך שאין כאן קסמים או משהו מיוחד דווקא.
יש לזכור כי גם שבולת שועל תלויה ביצרן ובמותג ורבים גם מעובדים ומתווספים להם סוכרים וכו'. בקיצור - לא משהו בכלל אבל בעתות מצוקה, אפשר.

בעקבות המעבר לתזונה קדמונית, אחותי ואני חשנו ירידה משמעותית בתאבון. פשוט לא היינו רעבות. אולי זה החום ואולי שילוב ואולי באמת השינוי בתזונה. אחותי אומרת שהיא מרגישה הרבה יותר טוב נפשית. האנרגיות החיוביות חזרו והיא מרגישה טוב עם עצמה בתחושה שבאה ממש מבפנים. אני סתם גרועה בלשים לב להבדלים אז ממני לא תצא הישועה (גם הקולגה שלי שהתחיל שבוע לפני אומר שהוא חש הרבה יותר אנרגטי). אני כן מרוצה שמצאתי תזונה שנח לי איתו

אחלה. תמשיכו כך.

תגיד יש לך מושג איפה ניתן לרכוש בארץ קאטבל במחיר שווה לכול נפש?

שווה לכל נפש זה מושג חמקמק, ודפני ליף עלולה לכעוס עלי ולטעון שכל מה שאציע אינו שווה לכל נפש. נו מילא.
המחירים של הקטלבל ירדו מאוד בשנה האחרונה ועכשיו 16 ק"ג בסיסי והכי זול ללא מותג או ציפוי עולה 200 ש"ח
מכאן המחירים עולים בהתאם לרמה ולמותג למשל כאן. אצל אורי הירש יש ציוד טוב ולא תמיד זול. גם אנרג'ים וספורט מיכלין מביאים ואני יודע שיש שם גמישות בהנחות. יש גם חנות חדשה יחסית לציוד פונקציואלי עם ציוד איכותי ומחירים סבירים.
ספרו לנו מה מצאתם אתם והיכן!

כיום אני גרה בעמק הירדן ומתאמנת עצמאית בבית - פשוט כי אין לי עם מי. הייתי מאוד שמחה אם היית יכול לקשר אותי לקבוצה/אנשים בסביבתי שמתאמנים בסגנון קרוספיט. אפילו נסיעה חד שבועית לאזור מרוחק יותר לשמור על מסגרת כלשהי. האם אתה מקיים קבוצות אימונים באזורך? אם כן אשמח לפרטים!!

מצטער אבל לא. מישהו מכם מכיר משהו בעמק הירדן, אנשים?

ראיתי פוסט שלך מן העבר המדבר על תרגילים לשיפור הליבה תרגיל שנקרא ישיבת L, הייתי שמח לדעת איך עושים את התרגיל הזה. האם זה התרגיל המדובר?, והאם תרגילים כמו מתח,מקבילים, בטן סטטי עובדים על הליבה?

כן.
אפשר לבצע את זה גם בתליה על מתח (פחות קשה כי הרגליים יכולות לרדת בלי לגעת ברצפה, או יותר קשה ע"י הרמת התחת מהרצפה בלי הגבהה (פשוט לשבת על הרצפה על הרגליים לפנים ולהרים גם את התחת וגם את הרגליים שלא יגעו ברצפה). כמה שמחזיקים יותר זמן= יותר חוזק ליבה. כפיפות בטן עמוקות עובדות גם הן, וכן overhead squat שהוא תרגיל מעולה לחיזוק הליבה. בהצלחה

הי דעאל בלוג נחמד בשם הציידת – הוא עורך השוואה בין סוגי נעליים מינימליות חשבתי שיעניין אותך

אחלה, ותודה.


קיצרתי את השאלה הבאה, מטעמים מובנים. והנה העיקר שהגיע אחרי פירגונים לרוב:

... אני סובל מהיפוגליקמיה ריאקטיבית שללא תזונה נכונה עלולה להוביל לסכרת. וזהו דבר משמעותי בהרכבת התפריט שלי

• האם תזונה קדמונית תשפר את מצבי ותמנע הגעה למצב עמידות לאינסולין יותר מאשר תזונה לפי אינדקס גליקמי לאור הפרשת האינסולין המוגברת כיום?  זה הדבר החשוב ביותר בעיניי בבחירת תזונה

• אני מקפיד על תזונה טובה מאוד ללא מזון מעובד ומקפיד שאינדקס גליקמי של ארוחה לא יהיה גבוה מלבד אכילה של 4-5 פרוסות ביום (לחם חיטה מלאה עם פשתן + טחינה או אבוקדו) ואורז - האם בעייתי בייחוד לאור ההיפוגליקמיה הריאקטיבית?

• מה דעתך על תזונה לפי אינדקס גליקמי? תזונה לפי אינדקס אינסוליני? - קראתי שיוגורט ובשר גורמים להפרשת אינסולין מוגברת..

• האם כדאי זמנית להשתמש באבקת חלבון ועלייה במסה טובה יחסית - (שתי סוגי הפחמימות העיקריות במוצר הן טריהלוז ופלטינוז)

• לפני כשנה וחצי אכלתי במשך כחודשיים מספר פעמים בשבוע המבורגר טוב יחסית (מבראסרי) - התוצאה היתה עלייה משמעותית בכולסטרול שהסתדרה מיד לאחר הפסקת אכילת ההמבורגר (יש לציין שלפני כן שנים לא אכלתי המבורגר)- איך זה מסתדר עם הבשר האדום המומלץ? האם השומן היה בעייתי ואנטריקוט לא יגרום לבעייה דומה?

• האם כאדם בעל נטייה לירידה במשקל ורצון לשמור על מסה במיוחד לאור חזרה לאימונים עדיין מומלץ לרדת מפחמימות ואם כן איך שומרים על המשקל?

• שנים קראתי ופעלתי לאור העובדה שאורז עדיף על תפו"א עקב האינדקס הגליקמי ולכן צורך הרבה ארוז ואפס תפו"א, מה דעתך?

• מוצרי חלב בעלי אחוז שומן גבוה לא בעייתיים לאנשים עם נטייה לכולסטרול גבוה?

• היכן אוכל למצוא תפריטים מומלצים בדרך הקדמונית באופן כללי ובפרט לפני ואחרי אימון?

אתה שואל הרבה שאלות ועיקרן אחת: האם אכילת שומן אינה מסוכנת, כי דומני שאינך מאמין לזה. התשובה היא לא. שומן בריא הוא בריא ושמן רעיל הוא רעיל. אם אתה רוצה לשלוט בכמות האינסולין שגופך מייצר אני ממליץ לך לעשות מספר שינויים מהותיים:
קודם כל, תפסיק לשכנע את עצמך ששומן זה רע או לא בריא. שומן מהחי או ממקורות טובים (חיות, חמאה, זית, אבוקדו וכו) הוא טוב. אם בעבר עלה לך הכולסטרול (1) לא יודע לאיזו רמה הוא עלה ואם זה בעייתי בכלל ו (2) רוב הסיכויים שזה מהלחמניה של ההמבורגר ולא מהקציצה... ועכשיו אני ממליץ לעשות את הבאים:
1. להפסיק לצרוך בכלל דגנים וסוכרים ושמנים תעשייתיים.
2. נסה להפסיק עם מוצרי חלב שמעודדים אינסולין.
3. תפסיק לקחת תוספי חלבון ונסה לעבור לאכול טבעי פשוט ואמיתי.
4. אינדקס גליקמי זה מונח שיש עליו הרבה ויכוח ואני חושב שהדיון בו מעט מיותר. אל תאכל סוכר לחם ושמנים תעשייתיים (חשוב ביותר), וכל השאר פחות משנה. אורז אכן נראה עדיף על תפו"א.

שא ברכה, ובהצלחה.

אני אשמח לעצתך בעניין סוג השמן שניתן להשתמש בו לטיגון. אני אוהב מאוד לטגן בשמן זית, אבל מבין שמעל טמפרטורה מסוימת זה לא בריא. העניין הוא שיש תבשילים שטיגון בחמאה לא מתאים להם, ושמן קוקוס הוא לא אופציה לטיגון אצלנו אם זה תבשיל משפחתי (האישה לא חובבת שלו בלשון המעטה). בקיצור, ממשפחת השמנים הבריאים זה משאיר לי את שמן הזית. השאלה היא, האם אתה יודע באילו טמפרטורות הוא מתחמצן/נשרף והופך להיות לא בריא ? והאם אתה מכיר שמן אחר מלבד אלו שהוזכרו כאן יהיה בריא יותר לטגן איתו? תודה

האשה שלי התרגלה לקוקוס... אפשר גם בג'הי (חמאה מותכת, שהטעם שלה מעט שונה). אפשר גם בשומן כבש או שומן אווז שאפשר לקנות בכל קצב (קונים קפוא). שמן זית אני לא יודע מה הטמפ המדוייקת אבל טיגון ממש עדיף שלא. בתיאבון.

ניסיתי לרוץ יחף..כלומר..רצתי יחף על החוף 5 ק"מ. קודם כל רציתי להזכיר לך שלצערי יש סיכונים שלא רשמת באתר כמו (מחט ברגל, כן יש הרבה כאלו בחוף..). לעניין המרכזי, בתחילת הריצה הרגשתי שאני ממש מקפץ בכדי לנחות על הכרית ברגל הקדמית וזה א. היה קשה יותר  ב.היה לא נוח.
האם זה מה שאמור לקרות? האם להמשיך לרוץ ככה והטכניקה תשתפר? זה מה שהתכוונת באתר לגבי הטכניקה? או שאני רץ לא נכון? האם לרוץ לאט יותר וצעדים קטנים יותר? או לא להשקיע על הטכניקה מחשבה והיא תבוא מעצמה? תעזור לי בבקשה לאן לכוון את הריצה היחפה..

יש מספר סרטוני הדרכה לא רעים על ריצה יחפה, אחד מהם פרסמתי בבלוג (חפש בתגית ריצה יחפה), וגם פוסט על איך להתחיל לרוץ יחף. חפש ומצא.
את הטכניקה יש לתרגל ולהתחיל ישר עם חמישה ק"מ זה רעיון לא טוב. חייבים הדרגתיות ולימוד.
הדגש צריך להיות על החלפת רגליים מהירה ומשיכת הרגל לאחור ומלעה ולא על "קיפוץ" או "דחיפה" לפנים.
רוץ לאט יותר בהתחלה ובהחלט צעדים קטנים יותר, אבל בקצב החלפת רגליים גבוה יותר (יותר פסיעות לדקה).
נסה ותהנה. ורוץ במקומות בטוחים. אם שפת הים עוד רגילה לסנדליך, זה סימן שאתה צעיר....

זהו להפעם חברים.
שלחו שאלות, הגיבו לשואלים, ושתפו אחרים.

By מר קדמוני with 16 comments

על סובלנות ועל רצחניות

הטלה נראה בטוח, אבל מה איתכם?

אני אוהב אנשים רוחניים (יש לי גם כמה חברים כאלה) אבל אני מקבל פריחה ואלרגיה מאנשים שמתיימרים להיות רוחניים אבל הם בפועל ההיפך הגמור. הניסיון הציבורי והאישי כבר לימד אותנו שככל שהאדם משתדל להראות יותר את צדיקותו ועליונתו המוסרית, כך יש להטיל ספק רב יותר בעליונות אוירית זו. ולהיפך, על פי רוב הנשמות הטהורות האמיתיות נחבאות בדרך כלל מן העין.
לכן, כשאני רואה או שומע על אדם שטוען בלהט שהוא רוחני, מוסרי ובעיקר טוב מאחרים, אני מיד נכנס לחרדה ולכוננות ספיגה.
הנה כמה דוגמאות שכולנו מכירים:

• אנו שומעים על אנשים שמתהדרים בתרי"ג מצוות, בפלפול עיניים והתנדנדות נמרצת בתפילות, אבל מועלים ובועלים בסתר.
• אנו שומעים על אנשים שטוענים שאורח החיים שלהם נעלה משל אחרים ולכן אין להטרידם בזוטות כמו צבא, עבודה או מיסים.
• אנו רואים אנשים שמטיפים לממלכתיות וליושרה ובפועל אונסים ומטרידים (נגיד, נשיא מדינת ישראל לשעבר או סמפכ"ל).
• אנו רואים אנשים ששומרים על הקופה הציבורית אבל גונבים ממנה בו זמנית (נגיד, שר האוצר לשעבר).
• אנו רואים פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי רוח שמטיפים לאהבת עולם אינסופית אבל מוכנים לשנוא ומיד את כל מי שחושב אחרת מהם (נגיד, רשימה ארוכה).

והנה כמה דוגמאות שרלוונטיות לכאן:

• "אני לא אוכל יצוריים חיים שגדלים בתנאים של שואה...אתה מוכן לרצוח ולכלוא יצוריים אנושיים רק כדי לספק את תאבת האוכל שלך" (שגיאת הכתיב במקור - "תאבת" במקום "תאוות" - ד.ש.)
• "כל אשה שלובשת פרווה צריכה להאנס אונס כה אכזרי שתצולק לנצח וכל גבר שלובש פרווה צריך להאנס אונס אנאלי עד שישפכו בני מעיו"

שני הציטוטים האחרונים הם של שני שוחרי טוב לכאורה, המקדשים דיאטה טבעונית, נעלים בעיני עצמם מעל כל שאר המין האנושי ומקדשים דיאלקט גזעני ואכזרי (הבהרה: כשם שלא כל החרדים משתמטים, ולא כל הנשיאים אנסים, כך אין כל הטבעונים גזעניים חלילה. המדובר רק על המצוטטים הנ"ל, ואמונתי שהם המיעוט שאינו מעיד על הכלל). הציטוט הראשון הוא של אחד המגיבים כאן. שיפטו אתם מה קצר המרחק בין ההשוואה של אוכלי הבשר לנאצים ובין נקיטת מעשים לעצור את רצח ההמונים. מישהו אולי חושב שעדיין זה רעיון טוב להתנקש בהיטלר, לא? הרי אני עצמי מוכן בכל עת להתגייס על מנת לעצור ומיד "רוצח יצורים אנושיים" וגם אם מעצר זה כולל אלימות. הרי אין ברירה.

הציטוט השני, הציורי ועדין להפליא, הוא של לא אחר מאשר גארי יורופסקי, יקיר פייסבוק, שנחשב בעיני אלפים גורו של רוחניות והרמוניה סביבתית, זה שהרצאתו מלאת העוותים כבשה בסערה את העולם ואת הנפשות התמימות של גברים ונשים שקנו את ההבלים הפסידו-ביולוגים שהוא מוכר. מכל מקום, ולידע כללי, אותו גארי מנוע למהכנס לתחומי ארצות הברית וקנדה שכן הוא מוגדר כאדם מסוכן לציבור המעודד אלימות, והוא הוא אותו טבעוני נעים הליכות ושוחר כל טוב המנסה לשכנע אותנו לחבק ציפורים ועצים בעוד הוא מחרבן לנו על הראש שקרים ומעודד את הקיצוניים שבין מאמיניו לנקוט פעולות אלימות ומחרידות נגד חבריו לשעבר, בני האדם.

איך אנשים מעיזים לעשות לו לייק, תגידו. איך?

אם כך, מסקנת ביניים:

משה קצב לא ילמד אותי הליכות ונימוסים.

אברהם הרשנזון לא ילמד אותי מוסר ואתיקה.

יוסי הררי לא ילמד אותי פרקי סליחה וכפרה.

(הרב) מוטי איילון לא ילמד אותי פרקי אהבת הבריות.

גארי יופולסקי ומעריציו לא ילמדו אותי מאומה - לא ביולוגיה ולא אתיקה, לא סובלנות ולא תזונה.

האחרון רק לימד אותי (שוב) להזהר מבריות שתפיסתם כה גזענית עד שהאחר שאינו חושב כמוהם מוטב לו שיומת, יאנס ויירצח ובלבד שלא יערער על העליונות המוסרית לכאורה של הדובר.

בינתיים, וללא שום יומרה רוחנית, אכלתי הערב סרדינים טריים במחבת, חצי דלורית וכרובית אפויות יחד בתנור. הרגשתי טוב ומוסרי. 

By מר קדמוני with 90 comments

אוסובוקול'ה שלי

בגלל שהיום יום שישי, בסופר נפטרים מסחורה טרייה ומכרו רק היום שלושה קילו אוסובוקו טרי ב99 ש"ח. היה לו צבע יפה ועז, והבשר נראה משויש היטב, מבריק ומריח טוב.
מיד קניתי שישה קילו. שיהיה.
באתי הביתה והחלטתי לשתף פעולה עם בקבוק יין שקרץ לי ושנשאר פתוח מאמש.
ראשית חכמה "סגרתי" ארבעה נתחי אוסובוקו עם שמן קוקוס בסיר ברזל כבד על אש גבוהה.

 פתוח לפני וסגור אחרי

מוציאים את הבשר.
מטגנים ארבעה בצלים חתוכים לרבעים על אש גבוהה והוספתי שלושה גזרים חתוכים גס, שני פלפלים אדומים, שני פלפלים ירוקים וכמה שיני שום שלמות (אפשר גם אחד חריף) ונתתי לחבר'ה בסיר כמה דקות להתרגל אחד לשני.
הוספתי חזרה את הבשר ופזרתי צרור של עשבי תיבול טריים מהחצר (מרווה, רוזמרין, קורנית).

זהירות, הנה אני בא

אה, גם שפכתי פנימה משהו כמו שתי כפות סילאן בשביל הצבע, וחצי בקבוק יין לבן.
מלח, פלפל שחור גרוס, ופלפל אדום גרוס.

מרתיחים,
מנמיכים את האש,
ומחכים.

אחרי שעתיים זה נראה כך

ואז מחכים עוד.

אחרי שלוש שעות וחצי

ואז, כשרעבים, זה בדיוק מוכן. הרוטב מסמיך (העצמות נותנות עבודה), והבשר מתרכך באמת רק אחרי מספיק זמן. סבלנות חברים, סבלנות.
דרושות לפחות שלוש שעות על האש, ויש לנו מנצח.
הבונוס הוא במח העצם שמגיע חינם בתוך האוסובוקו, וזה מעדן בריאות אמיתי.

שבת שלום, ובתיאבון!

By מר קדמוני with 6 comments