The game changer - על שקרים, מניפולציות ופילים טבעוניים לבנים

אני מעריך שלאחרונה קיבלתם שיחת טלפון/ מייל/ ווטסאפ ממישהו מיקירכם שאומר: "שמע, מה אתה אומר על הסרט the game changer בנטפליקס? שינה לי את כל מה שחשבתי על תזונה". אם לא, הנה הטריילר: https://www.youtube.com/watch?v=iSpglxHTJVM

לא, אין לי חוש שישי. פשוט איני יכול עוד להתחמק ממבול השאלות על הסרט הדוקומנטרי הטבעוני האחרון מבית היוצר של ג'יימס קמרון (כן, זה ההוא מהטיטאניק). והנה היום גם נטפליקס מצידה מנחשת ניחושים ודוחפת לי אותו כ"מומלצים בדיוק עבורך".  קיצר, לא היתה לי ברירה. אז התיישבתי בסלון, פיניתי לעצמי שעה וחצי ושרדתי כדי לספר לכם איך מנסים לערבב לנו את התודעה במיקס של שקרים ומניפולציות בחסות צידוק של אג'נדה טבעונית.

זהירות, זה ארוך.

תקציר עלילת הסרט

לוחם MMA ומדריך קרב מגע קטלני נפצע ברצועות ברכיו בזמן קרב. בעת החלמתו הממושכת בסלון ביתו הוא נתקל במחקר הטוען כי הגלדיאטורים היו צמחונים. הוא נדהם וחופר בנושא עד שהוא עובר תהליך התעוררות רוחנית שעיקרו מעבר לטבעונות. הוא מראיין שורת ספורטאי-על שעברו לתזונה טבעונית ומאז השתפרו הישגיהם (מרים משקולות, אצנית, איש-חזק, רוכבת אופניים, שחקן פוטבול), ידוענים (שוורצנגר), חוקרים ודיאטנים, המסבירים מדוע חלבון ומזון מהחי נחותים ומסוכנים לבריאות. הוא עורך צמד ניסויים ביזאריים על שלושה (!) שחקני NFL להוכחת סכנות המזון מהחי על זרימת הדם ועל הפעילות המינית. הוא מראיין ארכיאולוגים ומסיק כי היינו צמחונים ואיננו מותאמים לאכילת בשר. הוא עובר לסכנות השמדת חיות הבר וטיעונים עד כמה תזונה מהחי משמידה את כדור הארץ ותזונה צמחונית תפנה שטחי חקלאות בגודל אפריקה, לא פחות. מפה לשם הוא עצמו מנסה תזונה צמחונית וכמובן חווה התאוששות מופלאה וחסרת תקדים. לרוע המזל אביו עובר התקף לב "בגלל שאכל בשר" אלא שלמרבה המזל, בעידודו הטוב, גם האב עובר לטבעונות, כמו גם קבוצת כבאים חסונים, וכולם שבים ומרגישים נפלא. הידד. הנה מה טוב ומה נעים שבת חסות גם יחד. מסך.

אוקיי. אפשר לעצור כאן וללכת הביתה מרוצים. מי שבכל זאת רוצה קצת ממה שמסתתר מתחת לערימות הטוב הזה, הנה הביקורת שלי, אותה אפשר לחלק לשלוש קטגוריות: עבירות קלות, שקרים גסים ופילים לבנים. 

עבירות קלות

כשאנו יושבים לראות סרט דוקומנטרי אנו מניחים כי היוצרים מתיימרים לספר אמת. שהם מבקשים לחקור את המציאות ולהביא את מסקנותיהם מהמחקר אל הצופים. הלא זהו תפקידו של סרט דוקומנטרי. כמובן שתמיד, ובהגדרה, ליוצרי הסרט יש אג'נדה ותפיסת עולם ורעיון אותו הם מבקשים לממש בעזרת הסרט. איש אינו מגיע מהאו"ם, גם לא האו"ם. רק כמדומני שבסרט הזה, האג'נדה נפלה על הראש. אין בו מאומה מלבד אג'נדה. אין שום ניסיון, ולו למראית עין, ליצור תמונה מלאה או קרובה למלאה של המציאות. יש אג'נדה והכל מותר כדי לשרת את הגברת. לבחור חצאי משפטים, רסיסי מחקרים, מיני דגימות ואנקדוטות – הכל כדי לומר משהו החלטי ומוחלט וסופי. עיתונאי או יוצר עם טיפת הגינות היה מביא אולי גם חוקרים שחושבים אחרת, או איזשהו בדל הסתייגות ממי מהממצאים, או מספר לנו שיש גם דוגמאות הפוכות, או שיש משהו שאינו תחת קוצנזוס או משהו, ולו זעיר, שיגיד "היי, המציאות היא מורכבת". אבל לא כאן. כאן המציאות פשוטה ונהדרת: להיות טבעוני זה נהדר (לבריאות, להתאוששות, לכוח, למהירות, ללב, לזיקפות, לאיכות המים ולכדור הארץ) ולעומת זאת מזון מן החי הוא הרסני ומסוכן (לדם, לביצועים הספורטיביים, לביצועים המיניים, להתקפי לב, לקיימות כוכב הלכת ולעתיד חיות הבר).  

תכלס, הסרט הזה מחפש את האמת בערך כמו שהסרט "ג'נין" של מוחמד בכרי ניסה לשחזר נאמנה את אירועי "חומת מגן". בשני המקרים מדובר ביוצרים שהאג'נדה החברתית/דתית שלהם חזקה מכל טיעון ענייני. זו כמובן זכותם המלאה, אבל זו גם זכותם המלאה של הצופים לבחור אחרת עם השלט. ולזכור מה בדיוק רואים.

כדי לשרת את התפיסה השטחית, הפשטנית והלעתים-קרובות-מדי שקרית הזו, יוצרי הסרט עשו כמה תרגילים בתקשורת למתחילים, כמדגימים שהאמת עצמה מעניינת אותם כקליפת השום: בחירה של אתלטים צמחוניים (או צמחוניים למחצה, אם כי בסרט הם כולם מוצגים כטבעונים מוחלטים), וראיונות עימם כהוכחה לכך שאתלטים טבעוניים הם טובים יותר מאתלטים אוכלי כל. השיטה הזו מחזיקה לפחות 30% מנפח הסרט. המממ. שנעשה סטטיסטיקה על אחוז הטבעונים מכלל זוכי המדליות? שנעשה סטטיסטיקה על אחוז הטבעונים בקרב שחקני ה NFL, הטור דה פרנס, האיירון מן? ה NBA? שנעשה סטטיסטיקה על אחוז האתלטים הטבעוניים מתוך כלל האתלטים המקצוענים? (אני מנחש שהוא נמוך בהרבה מאחוז הטבעונים באוכלוסיה כולה - 2% להזכירכם). אולי נביא דווקא את מנצח איש הברזל בהוואי שהוא על אפס פחמימה? אולי את פרום, מנצח הטור דה פרנס, שגם הוא על אפס פחמימה?  באנקדוטות אפשר להתגושש כל היום.

התרגיל השני בקטגורית העבירות הקלות הוא בחירה בפינצטה לא רק אתלטים אלא גם מדענים וחוקרים. בעיקר (רק?) כאלו שבנו את הקריירה שלהם על ספרים שכתבו בזכות הצמחונות כמו ד"ר דין אורניש וד"ר וולט וויט מאוני' הארוורד. כתבתי על ההבלים שלהם לא אחת. הפיקנטריה בולטת וצורמת כ"כ כשמדברים על פליאו-אנתרופולוגים או מחקר היסטורי. שם, היכן שיש קונצנזוס מדעי של ממש (האדם הוא אוכל כל משחר בריאתו) מתעקשים להביא אקזמפלרים תמהוניים שטוענים שהשיניים שלנו הם של אוכלי עשב. יוצרי הסרט לא למדו שביסוס ואישוש לטיעון לא בא על ידי הסתרת דעות מנוגדות אלא על ידי התמודדות עימן, אבל אולי קשה מדי להתמודד עם טענות מבוססות, אז מסתירים. קל.

הקטגוריה השלישית של עבירות קלות היא טיעונים דביליים במיוחד. היוצרים יודעים שהצופים שלהם לא תמיד מתוחכמים, אז הם מציגים טיעונים שאינם בינם לבין המציאות ולא כלום, אבל הם נשמעים "הגיוניים". הנה למשל "האיש החזק כמו שור" אומר "ראיתם פעם שור שאוכל בשר". מסקנה, כדי להיות חזק כמו שור, יש לאכול כמו שור: עשב. אותו הטיעון בדיוק מגיע חצי שעה מאוחר יותר כאשר לוחם לשעבר של ה Navy, מעין הרקולס העובד כצייד של ציידים באפריקה ושעבר כמובן לטבעונות אומר: "תסתכל על גורילה. היא תקרע אותך לגזרים תוך שניות" והגורילה היא, כמובן, טבעונית (דרך אגב, היא לא). מסקנה מתבקשת: נהיה חזקים אם נאכל עלים.

בהקשר זה שווה לציין כי גם השור וגם הגורילה אוכלים ומעכלים עשב ועלים, היינו תאית. אנו בני האדם (כולל בני אדם המפנטזים שהם אוכלי עשב) לא יכולים לעכל תאית בכלל בכלל (נסו פעם לנשנש דשא או עלים מהאקליפטוס הקרוב). יותר מזה, גם לשור וגם לגורילה יש יכולת להתסיס את התאית בקיבה כך שבקטריות אוכלות אותה והופכות אותה לשומן (שזו הפסולת של הבקטריות) וכך האנרגיה שמקבל השור ומקבלת הגורילה היא תכלס דווקא שומן טהור! לנו לעומת זאת יש קיבה חומצית מאוד ולכן אין לנו תסיסה בקיבה בכלל. ולא, אין לנו יכולת לעכל תאית. מוזר לי שצריך לתת הסבר ביולוגי מתקדם כי להפריך טיעון ברמת גן ילדים, אבל זהו עידן התקשורת.

טיעון מטופש במיוחד אחר הוא "חלבון יד שניה". לפיו, אם אנו אוכלים חלבון מהחי אנו אוכלים פשוט חלבון משומש, יד שניה (טיעון המלווה בגרפיקה כמובן). כלומר בגלל שבצמחים יש חלבון ובגלל שאותו אוכלות הבהמות, הרי כשאנו אוכלים חיה אנו מקבלים חלבון משומש, ומי רוצה לאכול משהו משומש? הטיעון הזה כל כך מופרך שקשה להתייחס אליו. טיעון היד שניה חוזר בהמשך הסרט גם לגבי ויטמינים ומינרליים. גם הם, כך נטען, טובים יותר מהמקור הצומח ולא אחרי שכבר השתמשו בהם. 

עוד בעבירות קלות הוא ה cherry picking לנוחות טיעוני העורכים. לא רק בחוקרים ואתלטים הם חיפשו רק את אלו שיתמכו בדעתם, אלא בטיעונים עצמם. הנה דוגמא: גופנו לא מסוגל לייצר לא ויטמין C ולא ויטמין B12 ואת שניהם אנו מקבלים רק מהתזונה. ויטמין C מקבלים מצמחים. ויטמין B12 מקבלים רק מחיות. אבל הפלא ופלא: הראשון מוצג כטיעון "המוכיח" שאנו לכן חיות אוכלות עשב צמחוניות. השני מוצג אחרי דקה בדיוק כ"גם ככה לכולם חסר ויטמין B12 אז צריך תיסוף". סימון ביילס יכולה ללמוד כאן מהיוצרים איך לעשות פליק פלאק לוגי.

יש עוד דוגמאות למכביר אבל לא אכביד.

שקרים גסים

אוהו, כאן אנחנו נכנסים לממלכה מפוארת של שקרים ומניפולציות של יוצרי הסרט. תקצר היריעה מלאתר, להתייחס ולהוקיע את כולם. למירב המזל, בגלל שהסרט מזכיר כל כך הרבה מחקרים וציטוטים (כל אחד לשנייה וחצי, כדי להלום בצופה במטר עובדות שאין שום דרך להתמודד עימן), כל נושא הוא בעצם בהדגמה מופלאה של הגישה המניפולטיבית והשקרית. הנה כמה דוגמאות, ובוודאי שלא רשימה מלאה או ממצה. והערה מקדימה: אני לא מנסה להביא כאן מחקרים מנוגדים או סותרים. זה קל מדי וזה משעמם מדי, וזה גם לא חכמה: על כל מחקר בכל נושא אפשר להביא גם מחקר הפוך. תאמינו לי שיש, ובשפע, מחקרים רציניים של ממש, ולא רק יריד הבלים. מכל מקום, נתחיל. 

אפקט הדם: הקטע הקולנועי הכי משמעותי בסרט הוא ניסוי מבחנות הדם שמטרתו להוכיח כי בשר משפיע לרע על תפקוד הדם שלנו. המנחה בחר שלושה שחקני פוטבול חביבים ועשה איתם ניסוי זעיר, שתוצאותיו גרפיות ומצטלמות היטב: מי שאכל בוריטו צמחוני לארוחת הערב, משקע הדם שלו במבחנה היה צלול כאוויר הרי ירושלים. לעומתו שני האומללים שאכלו בוריטו בשרי, דמם במבחנה היה עכור כבוצה ומבשר רעות. מעבר לבלה בלה בלה הרגיל על משמעותו האפסית של ניסוי חד יומי, חד ארוחתי, בשלושה אנשים, הניסוי הזה הזכיר לי בעיקר את ניסוי האלקטרוליזה במים שחברות אוסמוזה הפוכה הפחידו בעזרתו אנשים: "הנה תראו איזה זבל ומתכות יש לכם במים". זה באמת נראה מפחיד לראות מתכת שחורה מתמצקת מתוך כוס המים שלך מעשה קסמים. אלא שדווקא המינרלים הם חלקים בריאים במים ואכן בית המשפט אסר לעשות הצגות כאלו לקונים מסנני מים תמימים. ניסוי מבחנות הדם הוא נוכלות דומה מאוד. מעבר לשאלה מה המשמעות הקלינית (אפס), עצם ההצגה היא כאילו יש משתנה בודד שמשפיע על הבריאות, הדם וההתאוששות, והוא כמות המזון מהחי בתזונה – ליתר דיוק בבוריטו האחרון שלך. לא משנה מה הגנטיקה שלך. לא משנה כמה ג'אנק אתה אוכל (השחקן פוטבול מתהדר בזה שהוא אוכל כנפיים מטוגנות של פופאיי כל יום). לא משנה כמה ישנת בלילה. לא משנה מה עוד אכלת. לא משנה אם אתה אתלט על או סתם אדם. בעצם לא משנה כלום: הבשר הוא הדמון, האויב, המפלצת. ההשתקה של כל השאר היא השקר הגדול מכולם. עצם היומרה לומר שיש מרכיב אחד בלבד בתזונה האנושית, שעצם העדרותו משפר את הבריאות היא בלתי נתפסת כמעט.

כן, אתה יושב על הכורסא ומכרסם פיצה ורואה את קארל לואיס זוכה בתשע מדליות אולימפיות ואומר וואללה, הוא טבעוני, אם גם אני אהיה טבעוני גם אני אזכה במדליות ובבריאות מדהימה. לא. זהו כשל לוגי. קארל לואיס הוא חריג גנטית. הוא נראה גם מהמיעוט המסוגל לשגשג על תזונה טבעונית. הוא לא אתה. גם לא ביום הכי טוב שלך וביום הכי רע שלו.

מחקרים. לאורך כל הסרט מוזכרים מדי פעם מחקרים שונים, וכותרות של מחקרים נוספים לרוב מבליחות לשנייה על המרקע ונעלמות. זו טכניקה מתוחכמת: נותנת תחושת אמינות ומאידך כמעט בלתי ניתנת להפרכה כי רק כותרת המאמרים נוצצת לרגע אך אין שום יכולת להתייחס אליהם ברצינות. היו שהתבוננו במחקרים המצוטטים ביתר סבלנות ממני וראו את השקרים בקלות. יש מחקרים שאינם מחקרים כלל אלא מאמרי דעה, יש מאמרים אמיתיים שעברו peer review  אלא שמהם מצוטטות רק המסקנות הטובות ליוצרים למשל "אין הבדל לספורטאים בין חלבון מהחי לחלבון מהצומח" אלא שאם קוראים את המאמר עצמו רואים כי הציטוט נכון אלא שאת המשך המאמר, הסתירו: "כקבוצה, לאתלטים צמחונים מסת שריר נמוכה יותר מאוכלי כל, וזה משפיע (לרעה) על ביצועיהם".

(https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15212753 )

באופן דומה הם בוחרים מחקרים איזוטריים וזערוריים ומנפיקים מהם כותרות ענק. והנה, המחקר אליו מתייחס הסרט יותר מכל ומזכיר אותו מספר פעמים כהוכחה ניצחת ל"פגיעה של מזון מהחי על תפקוד כלי הדם" (ניסוי המבחנות שהוזכר לעיל). זה היה יכול להיות משעשע. בפועל מדובר במחקר שפורסם בכתב העת המכובד מאוד "ירחון מועצת האבוקדו של קליפורניה". הניסוי כלל 11 נסיינים ומומן ע"י מועצת האבוקדו כדי להראות ש... הפלא ופלא, אבוקדו הוא בריא לעומת המבורגר. כדי שלא נטעה, המילה אבוקדו מוזכרת 60 פעם ב 11 עמודיו. 

(https://pdfs.semanticscholar.org/ca14/45946e57fcac75f6c8a2df13868247f13fe5.pdf). השתכנעתי: אין ספק שיש כאן אקדח מעשן של ממש להוכחת נזקי המזון מהחי ולא הבל ושקר גס ומרושע המשתמש בציניות באי-הידיעה של הצופה ומציג תיאוריה שאין לה שום סימוכין במדע כאילו היא דברי אלוהים חיים. אפשר לעשות מזה סרט.

תזונת האדם הקדמון. כאן יש ערב רב של שקרים. האמת הפשוטה והברורה ושאינה במחלוקת אקדמית כלל, היא שהאדם היה והינו אוכל כל. בכל מקום, בכל זמן, משחר ההיסטוריה ועד היום, האדם הוא אוכל כל. בכל החברות, בכל אתרי האדם הקדמון בכל העולם יש שפע של עדויות חד משמעויות למיומנות מעולה בביתור בעלי חיים, לאכילה של כל דבר שזז (ובדגש על חיות גדולות ועתירות שומן), ואפילו לטכנולוגיה מעולה ייעודית למזון מהחי (למשל, במחקר חדש על ממצאי מערכת קסם, נתגלה כי כבר לפני 200 א' שנה תושביה הקדומים של ארצנו ידעו לייבש רגלי יחמורים כך שמוח העצם השומני יוכל להישמר ללא קירור גם חודשיים ימים. מדהים למדי). אבל כל זה נעלם מהסרט ובמקום זה הצופה ההדיוט מפותה לחשוב שעד לא מזמן חוקרים "טעו לחשוב" שאכלנו בשר אבל היום גילינו "בעזרת מיקרוספקופים" שזה לא נכון ושהאדם הקדמון, היפ היפ, הוריי, היה צמחוני מחמד. וכמובן השיניים שלנו מוכיחות שאנו "לא יכולים" לאכול בשר! כל זה הבל ורעות רוח ושקרים גסים ורעים.

אפקט המיניות. היה היה דוקטור אחד שכתב ספר שלם על המיניות העילית של הצמחונים. הוא עשה מזה קריירה. בניסוי נוסף בסרט אנו עוקבים אחר עוד שלושה שחקני פוטבול חסונים ויפים, והרופא מרכיב להם מכשיר על איבר המין כך שימדוד את איכות הזיקפות בעת שהם ישנים: לילה אחד אחרי ארוחת בוריטו צמחונית (תחליפי בשר היפר-מעובדים) ולילה אחר אחרי ארוחת בוריטו לא צמחונית. (מה יש להם ליוצרי הסרט מבוריטו? אה, נזכרתי, לאישתו של ג'יימס קמרון, המפיק, יש חברת מזון שזה מה שהיא מוכרת). ומה אתן יודעות, חברות, בשינה שאחרי ארוחה צמחונית היו לחברים יותר זיקפות. וואללה. אומר הגבר הממוצע בליבו: עד כאן. לאכול בשר ולא לדאוג ללב אני יודע, אבל את הזין אני לא יתן שידפקו לי. מהיום גם אני טבעוני ובטח חיי המין שלי מעתה יהיו כמו של שפן או לפחות כמו של שחקן פוטבול שחור טבעוני וענק. 

צר לי חברים אבל זה לא הפטנט. מעבר לעובדה שניסוי טלויזיוני של שלושה אנשים שלמים שווה ל*תחת* בכל מובן, הרי שבפועל מחקרים אמיתיים אומרים אחרת. וגם ברמה האנקדוטלית זה משעשע. אני אישית קיבלתי עשרות רבות של סיפורי אנשים שחוו ירידה תלולה בחשק המיני לאחר תקופה ממושכת בטבעונות.  חלק מהם פורסמו כאן. למעשה, אחת הסיבות העיקריות שאנשים עוברים בגללן לפליאו הוא תחושת אנרגיה נמוכה. פיסית ומינית – כך לפי דיווחים של מאות אנשים בטופס שאלון פתוח שקיים אצלי כבר מאז 2007. אבל היי, בסרט אמרו. לא. הם שיקרו.

אפקט לבבי. לא תתפלאו לגלות שהסרט חוזר על המנטרות הישנות והשחוקות של "שומן וכולסטרול" מסוכנים ללב ושומן רווי מסוכן וכל השיט המעייף הזה, שכבר באמת, אבל באמת אין לי כוח לכתוב עליו עוד ושהופכך שוב ושוב במחקרים קליניים. רק 13 שנים שאני כותב עליו. אפילו ועדת התזונה האמריקאית, זו שהמציאה בכלל את ההבל הזה של "כולסטרול בתזונה הוא מסוכן ללב" אפילו היא כבר 4 שנים מאז שחזרה בה ואמרה "cholesterol is not a nutrient for concern for over consumption" ובעברית: תאכלו כמה כולסטרול שתרצו בלי פחד. אין לזה שום קשר לרמות הכולסטרול שלכם בדם. הם משקרים, היוצרים, משקרים ממש. בריאות לבבית תושג על ידי הורדת רמת הסוכר בדם, על ידי הורדת כמות השומנים בדם (טריגליצרידים), על ידי העלאת רמת הכולסטרול HDL, על ידי הפחתת רמת הדלקתיות המערכתית. כל אלו יושגו אם תאכלו פחות סוכר (ודגנים, ופחמימות) ותאכלו יותר אוכל אמיתי ושומן רווי (זה וספורט הם הדרכים היחידות להעלאת רמת ה HDL, רקאומר). לא קשור לדמיונות החיות.

אפקט החקלאות. היוצרים, במיטב המסורת המניפולטיבית, סופרים כפי הנראה את כל גידולי החקלאות על הגלובוס כאילו כולם נעשים לטובת גידול חיות, ואם רק לא נאכל חיות נפנה שטח חקלאי בגודל אפריקה. האמת היא כמובן הפוכה. כמעט כל שדות החקלאות מיועדים בראש ובראשונה למזון האדם, וליתר דיוק: לטבעונים וחבריהם. גידול חקלאי המשמש כמזון למשק החי נוצר ברובו המוחלט משאריות חקלאות האדם. למשל שדות סויה, המהווים שטחים אדירים בעולם משמשים בראש ובראשונה למזון האדם ובעיקר לשמן (טבעוני). את הפסולת מתעשיית השמן שאיננו יכולים לצרוך, הופכים למזון בהמות. ניצול נהדר. כך גם בשדות החיטה והתירס. עכשיו מה נעים ונוח לומר שהשדות הללו בעצם משרתים *רק* את גידול הפרות ואוכלי החי הנוראיים המשמידים את כדור הארץ. בכלל, נראה כי שכחו להתייחס בסרט לעובדה כי כל השדות החקלאיים כולם מפקיעים את המערכת האקולוגית, משמידים את כל הצמחייה והורגים את כל החיות עליה, כדי לייצר מין צמח אחד ויחיד. וכמובן שעצם המספרים הנקובים בסרט הם מופרכים "כל המבורגר צורך 2300 ליטר מים", או, מעבר לאכילת תזונה צמחונית תחסוך "מיליון ליטר לאדם לשנה"!!!

ידי מורמות בייאוש מחוסר התוחלת להפריך כל נתון שכזה. אבל היי, אמרו אז אמרו.

פילים לבנים

שקרים הם רק חלק מהסיפור. החלק השני הוא פילים. פילים לבנים הם אלו הנמצאים באמצע החדר, אבל בגלל שהם לבנים, אפשר להגיד שלא רואים אותם על רקע הקיר. אז מתעלמים. הנה יש פיל עצום אבל היוצרים מדלגים מעליו בקלילות. הוא לא שם. ואם הוא לא שם, הוא לא קיים. למשל:

סוכר ופחמימות. הטיעון כאילו הפסקת אכילת בשר היא התרופה לכל (למיניות, למהירות, להתאוששות) אין לה דבר וחצי דבר עם המציאות. אבל שקר היוצרים חמור הרבה יותר: כאשר מעודדים אנשים להפסיק ולאכול בשר ושומן, הם כמעט בהכרח יעברו לאכול יותר פחמימות. פשוט כי צריך לאכול *משהו*. אלא שאכילת תועפות של פחמימות השפעה רעה מאוד לה על כל מדדי הבריאות: השמנה, פרופיל השומנים בדם, דלקתיות ועוד (נחסוך לכם את המחקרים. מי שקורא אותי, מכיר). אבל הסוכר והפחמימות בכלל לא מוזכרים בסרט כאופציה בעייתית משהו, כמשהו להתחשב בו, כמשהו להיזהר מפניו. כי רק הבשר הוא אויב היוצרים. התעלול הזה הוא תמונת ראי לתעלול התקשורתי שעשתה בזמנו מיקי חיימוביץ' בקמפיין שלה נגד הבשר. כאן מספרים סיפור על הנזק בבשר וכמה הטבעונות תגרום להרגיש מעולה אבל מתעלמים מאפקט הפחמימות והסוכר הקטלני (פשוטו כמשמעו). מיקי חיימוביץ' הטבעונית עשתה כתבה נרחבת על נזקי הסוכר והפחמימות אבל הסתירה את המילה בשר כאופציה כלשהי (hhttp://www.kadmoni.com/2017/12/blog-post.htmll).

יש עוד פילים. למשל מה הסיפור של השומן. הטיעון הראשון בסרט הוא שספורטאים אוכלים חלבון מהחי על חשבון פחמימות, ולכן יהיו חסרות להם פחמימות (הדרושות לכאורה לטובת הספורט) ולכן הביצועים הספורטיביים של אוכלי הבשר הם ירודים (האמת הייתי צריך להכניס את הקטע הזה בקטגוריות עברות קלות בעוון טיעונים גרועים). הנקודה היא שכדי להמחיש את הטיעון הם מציגים גרפיקת "עוגה" ובה שני מרכיבים: חלבון ופחמימה: ככל שהאחד גדל, האחר קטן. הספורטאי כביכול מתלבט בין פחמימה לחלבון. אלא שבמציאות כמות החלבון הנדרשת לספורטאי דווקא ברורה (בהתאם לספורט) ואילו הפחמימות מתחרות בדר"כ מול כמות השומנים. בגרפים ובטיעונים של הסרט השומן נעדר כליל. תפקיד השומנים מוזכר רק כמקור רשע והתקפי לב. הוא לא חלק מהתזונה. שומן רע. רע. רע. שומן הוא מקסימום פיל לבן. 

אז מהי השורה התחתונה?

יוצרי הסרט, כך אני מאמין, משוכנעים שהם מפיצים טוב בעולם. יכול להיות שהם באמת אנשים טובים וראויים. אין לי ספק שהם מאמינים שמצפונם נקי וממורק. שבעזרת הסרט הם יעזרו לבריאות האנשים ולבריאות כוכב הלכת הכחלחל שלנו וגם לבריאות מצב חשבון הבנק שלהם. הכל אכן מטרות ראויות וטובות. במציאות, הם יצרו סרט שהינו סרט תעמולה במובן הרדוד ביותר. סרט שמבקש להשיג רק דבר אחד: להמיר את אמונתו של הצופה. לצורך כך הם לא בוחלים בשקרים ובמניפולציות, ברסיסי אמת ובשברי מחקרים, בכוחם של ידוענים ובגזירה שווה ספורטאי על לציבור האמריקאי המפוטם לעייפה.

אני חושב שמגיע לנו יותר.

אני חושב שראוי לדבר על התזונה שלנו לאור המדע.

אני חושב שנכון לדבר על האפקט הסביבתי של התזונה שלנו. על משק המים ומצב הקרקע וקיימות.

אנו חושב שנכון להתבונן לעובדות בעיניים, גם אם הן אינן נוחות. אבל אני לא חושב שנכון לשקר, לרמות ולהטעות רק כדי לשכנע עוד אנשים באמונתך.

מסכימים? לא מסכימים? כיתבו בתגובות או שתפו. מעניין לשמוע. 

***

למתעניינים, ביום חמישי שישי הבא, ה 7-8 לנובמבר, יתקיים בתל אביב כנס Metabolix על תזונה דלת פחמימות, והמיועד בראש ובראשונה לרופאים ולאנשי מקצוע.

https://metabolix.org.il/

הערה: אני לא ממארגני הכנס ואין לי כל אינטרס עסקי בו. אני רק מרצה אורח. בהתנדבות.
קיצר,
מגיע לנו ללמוד על מה אומר המדע, ולא מה אומרות כרזות התעמולה.
בואו לשמוע קצת מדע. זה יכול להיות הרבה יותר כיף.  

By Dael with 32 comments

זהירות: הרופא שלך לא מבין כלום, אבל ממש כלום, בתזונה

ארבע אזהרות: 

1. הדברים להלן עלולים לעצבן מאוד לא מעט אנשים, ועלולים לפגוע רגשית באנשים רבים אחרים, ובהגדרה הם חוטאים בחטא ההכללה. מזה למעלה מעשר שנים אני כותב את "מר קדמוני", ואני נזהר בכבודם של אחרים שאינם מסכימים עם דעתי, אבל לעתים יש לחדד את הקצוות. אז סליחה לנפגעים ולכועסים, בהם ידידי וידידותי הרופאים. אנא נשמו עמוק ואולי תצליחו לראות משהו חיובי ומלמד גם מתוך הכעס. ואם לא, אז אני מצטער. תתמודדו.
2. הדברים להלן כתובים בלשון זכר מטעמי נוחות אבל מתייחסים לחולות ולרופאות באותה המידה בדיוק. וגם עמכן הסליחה כאמור.
3. אין לראות בדברים להלן, ובכל מה שנכתב כאן אי פעם, שום עצה רפואית. האחריות על בריאותכם היא בידיכם הטובות בלבד.
4. הפוסט ארוך, אבל חשוב. 

הרופא מוריד את המשקפיים לקצה האף ושולח אליך מבט שטוח מעברו של השולחן. מה שאני שומע ממך מאוד מדאיג אותי, הוא אומר, מאוד מדאיג. אם תמשיך לאכול ככה, אז תדע שכל המחקר מצביע על כך שאתה תכפיל את הסיכון שלך למוות מתחלואה לבבית ותחלואה בכלל! המחקר הגדול בעולם על פני עשרים שנה, עשרים שנה (!), מצא חד משמעית שאכילת שומן רווי מגבירה את הסיכוי להתקף לב. אתה בטוח שאתה רוצה לאכול כך על בסיס איזה בלוג שקראת? אני רופא כבר עשרים שנה, ואומר לך שכל המחקר אומר את ההיפך מהשטות הזו. לא חבל על החיים שלך?

*לא חבל באמת?*

בשורות הבאות אני רוצה לטעון שברוב המקרים, הרופא שלך לא מבין מהחיים שלו בתזונה. ממש כלום. ההמלצות שהוא נותן לך בעניין הזה טובות ומבוססות בדיוק כמו העצות של סבתא שלך, של מוכר הרוגעלך בפינה, של טוקבקיסט בפייסבוק או של בלוגר תורן, כמוני. לכולם יש דעה וכולם יכולים להיות צודקים או טועים באותה המידה. השאלה היא האם לרופא יש יתרון עליהם. אם כן, מהו, ואם לא, למה.

מה רופאים רוצים?

זה קל. הרופא רוצה שנהיה בריאים. הם מעדיפים לא לראות אתכם אף פעם, בדיוק כפי שאתם מעדיפים שלא לראות אותם ולא להזדקק לשרותיהם לעולם. הם ואנחנו מעדיפים את עצמנו בריאים, מחייכים ומדלגים באושר בשדות התות הנצחיים. אבל הרופאים, להבדיל מאיתנו, גם חתמו על שבועת היפוקרטס, ולכן הלכו ללמוד רפואה משך שנים ארוכות. הם גם מחויבים, מקצועית ורגשית, להבריא אותנו. כלומר, הרופאים מתבוננים במציאות במטרה לתקן אותה, זה המנדט שלהם בדיוק. אבל הרצון הטוב הזה לעתים עלול להתגלות כטוב מדי וכחיבוק דוב. דוב מאוד. בואו נראה:

החיפוש אחר הפתרון (חייב להיות פתרון)

משך לימודיהם ועל פני עבודתם הקלינית הרופאים לומדים כי יש תרופות למחלות. יש חיסון לאדמת, יש אנטיביוטיקה לדלקת ריאות, יש ניתוח לתיקון ברכיים ויש טישו לנזלת. כל מחלה, והתרופה שלה. כל בעיה, והפרוצדורה המטיבה עבורה. אפילו עבור מחלות חשוכות מרפא יש כמעט תמיד *משהו*. להקלת לכאבים, להפחתת הסימפטומים, לדחיית הקץ. משהו.

ואכן העולם הרפואי התקדם בצעדי ענק בחמישים השנים האחרונות. מתרופות סופר משוכללות, ניתוחים היפר מורכבים ועזרים שעד אתמול נראו כמדע בדיוני טהור. המוות הולך ומתרחק מאיתנו והרפואה דוחקת את רגליו באמצעות פיתוח אינספור תרופות ופתרונות יצירתיים ויעילים להפליא. הרופא שלך למד דרך העולם, דרך הניסיון ודרך הפרופסיה שיש פתרונות, שאפשר לתקן, שאפשר לכוון, שהניסיון עובד, שהמחקר עובד. רופאים רגילים לתת תרופות כי להם מותר לחלק מרשמים וכי תרופות עובדות היטב. אבל למי שמחזיק ביד פטיש, כל בעיה נראית כמו מסמר.

ועכשיו אתה בא ומסרב לתרופת הפלא להורדת הכולסטרול אלא רוצה לעשות את זה "באמצעות תזונה" ועוד של מערות. נו באמת. התגובה תהיה: תפסיק. קח כדור ירוק קטן וזה יעשה את העבודה. זו תגובה אוטומטית ואפשר להבין אותה. לא חייבים לקבל אותה.

החיפוש אחר המלצה (חייבת להיות המלצה)

אנחנו באים לרופא כי כואב לנו. כי רע לנו. כי אנחנו מחפשים פתרון. וגם אם אין פתרון, אנחנו מחפשים לדעת מה זה. למה זה קרה לי. מה אפשר לעשות עם זה. כדאי ניתוח או להמתין? כדאי לחתוך? הרופא אינו פסיכולוג והוא לא יושב על הכיסא כדי להנהן בהבנה אלא כדי לומר דברים ברורים, קלים או קשים, אבל לומר. מאידך, אנו לא מצפים מהרופא שלנו לומר "אני לא יודע" או "זה מסוג הדברים שסבתא שלך ידעה טוב ממני". לא רק שאנחנו לא מצפים לשמוע את זה, הרופא לא מצפה זאת מעצמו. העמדה המובנית של הכח והידע והחלוק והניאון הלבן – כולם יוצרים את התפיסה כי שני הצדדים מחכים לחלקם בעסקה: לשאול ולתת תשובה. להשמיע ולשמוע. אבל גם כאשר אין לרופא די ידע בנושא, למשל האם בריא או לא בריא לאכול שמן קוקוס או משמין או לא משמין לאכול חמאה או סטייק, הצורך המיידי של הפונה הוא לשאול והצורך המיידי של הרופא הוא להשיב כמיטב יכולתו ע"ב הידע שלו. תרשים הזרימה אינו ממשיך ל"זה מסוג הדברים שאין לי לגביהם שום ידע עדיף על שלך". זה פשוט מחוץ לפרוטוקול, גם אם זו האמת לאמיתה. כדאי לזכור את זה.

אמון מוחלט במוסדות ובפרוטוקול

רפואה היא מקצוע היררכי. כלומר מקצוע בו יש משמעות רבה לותק, לתואר ולתפקיד (זה לא מתרחש למשל בעולם יזמות ההייטק, בו ילד צעיר יכול להיות שווה מליונים). בעולם הרפואה ההנחה היא שהותיקים טובים יותר מהצעירים, ועל הצעירים לקבל את הדין ללא עוררין. כאשר משהו נקבע, הוא נקבע במסמרות של זהב. הרופאים לומדים מיומם הראשון בפקולטה שהם חייבים לסמוך על המערכת. שהתרופה על המדף נבדקה כראוי, שהפרוצדורה בטוחה, שהנחיות משרד הבריאות נבדקו, נוסו והוכחו. כי אם הם לא יאמינו בזה, תהיה אנדרלמוסיה ונחזור לרפואת אליל, שאמנים ולמרפא קהילתי עטור נוצות. 

אבל הבעיה היא שהמוסדות לא תמיד יודעים, ולא תמיד בודקים, ובודאי שלא תמיד מוכיחים את ההמלצות שלהם. הנה למשל המלצות פירמידת הבריאות. כבר 40 שנה הם מדיניות רשמית של רוב מדינות העולם. הם חלק חובה מתכנית הלימודים במדינת ישראל, בגן, ביסודי ובתיכון, בהכתבת משרד הבריאות ומשרד החינוך. אבל עכשיו נשיא איגוד הלב העולמי ואחד הקרדיולוגים המשפיעים ביותר אומר שזה שקר מוחלט. ועדת התזונה הפדרלית האמריקאית קבעה לא מזמן ש"אין סיבה להגביל את הכולסטרולבתזונה". שוב, זה ההיפך המוחלט ממה שהם עצמם אמרו כל השנים וההיפך המוחלט ממה שרוב הרופאים יגידו לכם גם היום. הסיבה היא שהמדיניות ההיא מעולם לא היתה מבוססת על מחקרים, ולא על שום ניסוי קליני, אלא על פוליטיקה עגומה (מי שרוצה להרחיב מוזמןלקרוא אונליין את הפרק הנוגע בדבר מהספר שלי). וכשכבר בדקו, גילו שזה הפוך. אבל הרופאים מחויבים להאמין לרופאים אחרים ולמוסדות ולכן היו עיוורים לניסיון האנושי, לפרקטיקה של ההמונים ולשכל הישר. לרשום לעצמי פתק: קצת סקפטיות זה בריא מאוד. 

חוסר ידע

אנחנו שואלים בעצת הרופא כי שני הצדדים מאמינים כי לרופא יש ידע נוסף ומומחיות שנרכשה בשנים של לימוד. אבל אנו נוטים לשאול את הרופא, והוא נוטה לענות, גם על נושאים אותם לא למד מעולם. תזונה היא אחד מהם. רופאים לומדים שבע שנים לפחות, רק כדי להגיע לרמת הבסיס של רופא כללי MD. ועוד שנים רבות אחר כך במומחיות ותת מומחיות. אבל תזונה היא לא מחלה ולא תרופה ולא פרוצדורה אז לומדים קצת ביולוגיה וקצת מחקרים או תיאוריות על תפקיד השומן ותפקיד הפחמימות ודברים בסגנון. זהו. הם לא יודעים כלום. התסריט הסביר הוא שרופא המשפחה שלך למד קורס אחד לפני עשרים שנה והופ, הנה הפך הוא למומחה תזונה – קצת מטעם עצמו, קצת מטעמך והרבה מטעם הממסד.

אפילו רופאים שמתמחים בענייני מזון ועיכול לעתים אינם מכירים אלא את התרופות הקשורות לתחלואה הספציפית. לפני חצי שנה, לאחר אחת ההרצאות שלי, ניגש אלי אדם בשנות השישים לחייו. שלום הוא אמר לי. ותודה רבה. שינית לי את החיים. מה קרה, שאלתי. אני רופא, הוא ענה. מנהל מחלקה, פרופסור. כל חיי סבלתי מתסמונת מעי רגיז. הלכתי לכל הגסטרולוגים הטובים בארץ. חלקם ידידים שלי. אין אבן שלא הפכתי ומאומה לא עזר. עד שניסיתי לאכול לפי הספר שלך, ואתה לא מאמין. אלו היו שלושת השבועות הראשונים בחיי ללא שלשול. זה לא יאומן, הוסיף. הוא רופא, זה נכון, וידידיו רופאים, גם זה נכון, אבל הם לא תמיד יודעים.

לתקן או למנוע

רפואה, מעצם הגדרתה, היא מלאכה של תיקון. לרפא חולי, לתת מזור, להקל על הכאב. אבל הרפואה מעולם לא היתה מדע של מניעת החולי מלכתחילה. מבחינת הרופאים, המחלה "מופיעה" ואז יש לרפא אותה אבל מדוע היא צצה, זה כבר עניין אחר לגמרי. למשל, אם אתה אורתופד אתה עשוי להיות מומחה ברפואת ספורט, ולדעת כיצד יש לטפל ב Tennis Elbow אבל זה לא עושה אותך מומחה של אופן האימונים שימנעו פציעה שכזו. אם אתה אונקולוג, אתה מומחה בטיפולי סרטן מותאמים אישית, אבל לא יודע מאומה על כיצד ניתן למזער את הסיכוי להופעת הסרטן. יש מצב שאיש אינו יודע זאת. אם אתה קרדיולוג אתה עשוי להיות מומחה בצינתורים והחלפת שסתומים אבל לא תדע מדוע יש התקף לב אצל פלוני ולא אצל אלמוני. ה"למה" הופך לממלכת הניחושים, המיתוסים וההשערות, לא לפרוצדורה רפואית, והיומרה לדעת למה משהו קרה, חורגת מהפרקטיקה הרפואית, ולכן גם יעילה פחות. רופאים טובים מאוד בלתקן, טובים הרבה פחות בלמנוע, כי הניחוש של מקור הבעיה, של הסיבה והמסובב, הוא רק ניחוש. ושלו טוב בדיוק כמו שלכם.

חטא ההיבריס

עד לפני כמה שנים, הדבר החמור ביותר והלא-מנומס ביותר שיכולת לומר לרופא שלך, רגע אחרי בשורת האיוב, הוא: דוקטור, נראה לי שאני רוצה לשמוע second opinion לפני שאני מחליט. היום לשמחתי כבר רופאים מקבלים בהבנה ואף באהבה את חובת המטופל לשמוע עוד דעות, גם אם הן לא דומות לדעות שלהם. ויש רופאים מקסימים שאפילו מעודדים זאת. אבל גם זאת, רק אם תשמע בעצת רופא אחר. זה טבעי, אבל זה גם מסוכן. האחריות על הבריאות שלכם, קוראי היקרים, היא שלכם, ושלכם בלבד. לא של הרופא, לא של עמיתו. שלכם. דעתו חשובה ועשויה להציל את חייכם, אבל היא דעתו, לא  דעתכם. ההטייה המקצועית הזו גורמת לרופאים לזלזל בדעות שאינן מגיעות ארוזות עם חלוק, סטטוסקופ ודיפלומה. מה באת עכשיו עם הסוכרת שלך והרעיונות המשונים על דיאטה של מערות. נו באמת. דעה נוספת ששמעתם מהסבתא התמניה שלכם היא בכלל לא רלוונטית בעיניו (יא חביבי, תן לתינוקת סמנה! אמרה סבתה של אישתי כשנולדה לנו ביתנו הבכורה. אמרה, וידעה מה היא אומרת).

הביולוגיה אינה ידועה

כאשר טייס קרב מתיישב בקוקפיט הוא לעולם יחזיק בידו השמאלית בד"ח, שזו מן חוברת קטנה המפרטת סדר פעולות נדרש לפני המראה. כן, גם אם הוא עשה זאת אלף פעם בעבר, הוא חייב לעבוד לפי הפרוטוקול ולא לסמוך על הזיכרון או הניסיון, אחרת הוא עלול להתרסק ולמות. כאשר הרופא מתיישב מולך הוא פעמים רבות מרגיש כמו טייס קרב בקוקפיט (ואני מכיר רופא אחד שהוא גם וגם). יש פרוטוקול שנכתב על ידי טובים ורבים לפני והוא עובד נהדר וממנו אין לשנות. העניין הוא שאנחנו גוף ביולוגי ולא מכונות מעשה ידי אדם. 

ביולוגיה היא יצור חמקמק ומוזר וההבנה שלנו את המציאות משתנה כל הזמן ומתפתחת. זה לא מטוס שאדם בנה ויודע את כל מגרעותיו ויכולותיו. זה אדם ואנחנו רק מתחילים להבין קצת מהמנגנונים ומהיכולות של הגוף האנושי. אבל הרופאים לעתים מתנהלים כאילו הכל כבר ידוע, נחקר ואומת ומדובר באמת צרופה. ברור שכולסטרול גבוה יוצר התקפי לב. ברור שמזונות אנטי-אוקסידנטים טובים ללב. ברור שחמאה זה משמין. ברור שפעילות גופנית זה טוב. ברור וברור וברור. אבל לא, הכל לא באמת ברור. הפרוטוקול לא תמיד נכון. אמר פעם שמעון פרס כשתחת המיקרוסקופ אנו מגלים עולמות גדולים ורחבים יותר מאשר עולמות הכוכבים שמגלים בטלסקופ. זה עלול מעט לתסכל, העובדה שלא הכל ידוע ולא הכל ברור, אבל זה גם אומר שיתכן וישנם פתרונות שלא מתנהלים לפי הספר. קצת צניעות לא הזיקה לאיש.

קשר אינו סיבה – אחרון חביב

בדרך כלל תרופות מקבלות אישור רק לאחר ניסוי קליני המוכיח את ההשפעה שלהם במציאות. רפואה ומדע מתקדמים על ידי גיבוש תיאוריות שלאחריהן יש ניסויים המאששים או מפריכים את התיאוריות. ניסוי הוא שינוי מבוקר של גורם אחד בין שתי קבוצות (ניסוי ובקורת) והשארת כל הגורמים האחרים זהים וללא שינוי. כך ניתן למדוד האם הגורם הבודד יצר שינוי ומשפיע. בעברית: האם התרופה עובדת. בניסויים איכותיים מדובר על ניסוי סמיות כפולה (double blind) שמשמעו שהן הרופא והן המטופל לא יודעים אם הם בקבוצת הביקורת או קבוצת הניסוי על מנת לשלול כל השפעה פסיכולוגית אלא השפעת התרופה שבניסוי בלבד. ניסוי קליני הוא התערבות במציאות כדי להוכיח סיבה ותוצאה (למשל: גלינו כי נטילת תרופה -> הורדת חום). לעומתו ניסוי תצפיתי הוא רק התבוננות במציאות כדי למצוא קשרים (למשל: בבדיקת המון בדיקות דם לאורך שנים גילו במחקר האחיות כי יותר הורמון אסטרוגן בדם -> פחות התקפי לב). אולם, מציאת קשר אינו הוכחת סיבתיות למרות שאנו נוטים לייחס זאת. 

במדע התזונה, לרוע המזל, יש בעיקר תיאוריות, הרבה מחקר תצפיתי, וכמעט ואין כלל ניסויים קליניים. הסיבה היא פרקטית: קשה מאוד עד בלתי אפשרי לעשות ניסוי קליני בתזונה. אנו הרי לא כולאים אנשים ומאכילים 100 מהם במזון א' ו100 אחרים במזון ב' כקבוצת ביקורת. אפשר לעשות את זה רק לעכברים, וגם את זה אנונימוס כבר לא מרשים. אצל אנשים אפשר לעשות ניסוי תצפיתי המסתמך על זכרונם המופלג. למשל (אמיתי): ספר לי מה בדיוק אכלת בארבע השנים האחרונות, בממוצע. ואז נגלה שסיפרת שאכלת 0.91 המבורגרים בממוצע בחודש בארבע השנים האחרונות, ושאנשים כאלה יותר מועדים להתקפי לב ב 0.032 אחוזים. ואז נכריז שהמבורגר מסוכן ללב, וגם נחדד את מסקנתנו שמתוך ההמבורגר כולו (שכלל לחמניה, בצל, פרוסת עגבניה חמוצים, קציצה, קולה, צ'יפס ורוטב אלף האיים) הגורם הקריטי להתקף הלב הוא השומן הרווי שבתוך הקציצה שבתוך הלחמניה שבתוך המגש והוא הוא הורג אותך. זו כמובן שטות עצומה, לוגית ומחקרית כי במקרה הטוב גילינו קשר, ובהגדרה לא הוכחנו סיבה. זה לא מפריע לכותרות המחקרים והעיתונים.

אם אתם חושבים שרופאים לא עשו ועושים כאלה טעויות, אתם חיים בסרט. הנה דוגמה ממחקר ארבע האחיות, אולי המחקר המצוטט ביותר בהיסטוריה בענייני תזונה ושכל אגדות השומן הרווי מסוכן ובשר מסרטן, כולם היו בניו. זוכרים שמצאו כי יותר אסטרוגן -> פחות התקפי לב? יופי. על בסיס הממצא הזה במשך למעלה מעשרים שנה נתנו בכל העולם לכל הנשים בגיל המעבר טיפול הורמונלי של כדורי אסטרוגן כדרך לצמצום התקפי הלב. מיליוני נשים. עשרות שנים. רק שבסוף עשו גם ניסוי קליני, והוא דווקא הוכיח את ההיפך: נטילת תוסף אסטרוגן מעלה את שכיחות התקפי הלב. ממש כך. פדיחה.

על בסיס מחקר האחיות ומחקרי תצפית דומים אחרים ביססו רשויות הבריאות, ואחריהם הרופאים, את הטענה כי שומן רווי מסוכן, שדגנים מלאים בריאים, ששמן סויה בריא ועוד ועוד אגדות שאין בינם לבין מחקר קליני ולא כלום. גם רופאים מומחים, ואולי בעיקר רופאים מומחים, נפלו בפח הזה. והם ממשיכים ליפול בו כברווזים. זוכרים את החדשות הטובות והמסעירות מפי נשיא איגוד הלב העולמי לפני כמה שורות? הוא מציג מחקר תצפיתי ענק שערך, שכאמור הפריך את תיאורית השומן רווי מסוכן (נמצא קשר הפוך בין צריכת שומן רווי להתקפי לב כך שודאי לא ניתן לטעון ששומן רווי גורם להתקפי לב). אבל באותה נשימה הוא אומר שנמצא כי "פירות טובים ללב". הלו דוקטור, כבר שכחת? זה מחקר תצפיתי ולכן אתה רק יכול להצביע על קשרים ובוודאי יש להסתייג מאוד מסיבתיות! איפה המקצועיות של אותו פרופסור נערץ (הוא באמת נערץ בעולם הקרדיולוגיה)? קל לערבב אותנו, האנשים הפשוטים. שומן א' זה מסוכן ושומן ב' זה בריא. הרבה פירות זה טוב או הרבה פירות זה רע. מי יודע. זה לא משנה כלל אם הדעה היא "בעד" או "נגד" שומן, אם היא נובעת ממחקר תצפיתי, זו סתם אמירה ואתם יכולים להמשיך לישון. הוא מצא רק קשר, רק כיוון לקראת מחקר, אבל בודאי שלא הוכיח שום סיבה. 

הערה לגיקים: מחקר תצפיתי כאמור לא יכול לבסס סיבה ותוצאה בין גורמים, אלא רק לזהות קשרים ביניהם. אולם מחקר תצפיתי בהחלט יכול להפריך סיבות ותיאוריות. שכן אם לא נמצא קשר בין א' ל ב', קשה מאוד עד בלתי אפשרי לטעון ש א' גורם לב'. במקרה שלנו, נמצא כי ככל שאוכלים יותר שומן רווי יש פחות התקפי לב, אז לא ניתן עוד לטעון ששומן רווי גורם להתקפי לב. מאידך, לא ניתן גם לטעון כי שומן רווי מגן מפני התקפי לב אלא רק שיש קשר חיובי בין השניים, וקשר, כאמור בפעם האלף, אינו סיבה. אבל גם אם לא עקבתם אחרי הלוגיקה, לא אסון.

שווה מאוד לראות! וידאו המערער את אמות הסיפים של פירמידת הבריאות הקלוקלת

השורה התחתונה

אם אתה רופא: היה צנוע בענייני תזונה והרחב את הידע שלך. מניעה תהיה יעילה ובטוחה עשרות מונים מכל ריפוי.

אם אתה חולה: לך לרופא כדי לטפל בבעיה והקשב לו היטב אך אל תסתנוור מסמכות. אל תחשוש לחפש בעצמך את מקור הבעיה.

**********************

ומה אתם חושבים?

אנא ספרו לי על הרופא שלכם,

אנא שתפו עם רופאים,

אנא אנא אנא, תהיו לי בריאים.

By Dael with 1 comment

"כך ניצחו בפינלנד את ההשמנה" - האמנם??

כתבת ynet החרוצה ליאת רותם מלמד החכימה אתמול את ציבור הקוראים בכתבה "כדאי ללמוד מהם: כך ניצחו בפינדלנד את ההשמנה".
זהו, אפשר לסגור את הבסטה כאן.
נותר רק ללכת הביתה, ללבוש מעיל עבה ולנסוע תיכף ומיד לפינלנד כדי לרזות ולהיות חטובים יפים ומאושרים. חבל רק ששם לא רואים את הגזרה בגלל המעיל העבה.

אז זהו, שהמציאות לא תמיד עולה בקנה אחד עם כותרות העיתונות ועם הצהרות המומחים למניהם.
אז מה הם אומרים שם בכתבה?
אחרי שהכתבת מתארת כמה מצב ההשמנה והסוכרת בפינלנד היה קשה ודומה לישראל, מגיע העיקר:

...הממשלה החליטה שהגיע הזמן למהפך ורפורמה מקיפה לטיפול במגיפת ההשמנה. לטובת הפרוייקט גוייס פרופ' יאקו טומילטו, מומחה בעל שם עולמי בתחום הסוכרת, אשר הרכיב תוכנית מקיפה לטיפול בבעיה. התוכנית יושמה במלואה על ידי הממשלה - וכיום עומדים אחוזי ההשמנה במדינה על 15% בלבד, וממשיכים לרדת בכל שנה.
פרופ' טומילטו התארח השבוע בישראל כאורח כנס הסוכרת השנתי אשר נערך על ידי הפורום הישראלי לאורח חיים בריא. בדקנו איתו כיצד הצליחה פינלנד לעשות מהפיכה בתחום בזמן קצר כל כך - ומה אנחנו בישראל יכולים ללמוד מכך.

(ההדגשות שלי)
אחר כך בא ראיון עם הפרופסור המעונב שמספר איזה יופי טופי להם שם בפינלנד שהצליחו למגר את הרשע ולחסל את המפלצת הנוראה מכולן - ההשמנה. לו הייתי פחות ספקן, הייתי מרגיש ששיר פורץ מתוך גרוני ותקווה גדולה היתה ממלאת את ליבי.
אבל בדרך כלל אני לא מאמין לממסד הרפואי, ולחוקרי תזונה בחליפות שמגיעים לכנס של קופת חולים כללית, על אחת כמה וכמה. כבר ראינו פעם פרופסורים הזויים ולא אחראיים שמעסיקה קופ"ח כללית, אז כנראה שלאור ההצלחה הם החליטו לעסוק גם בייבוא אישי של פרופסורים לא יעילים אחרים לענייני תזונה.
מכל מקום, כשירות לקוראים בדקתי ומצאתי שלפרופ' יאקו טומילטו כוכב הכתבה קוראים באמת Jaakko Tuomilehto (כן, אני יודע, ודאי שהייתם יודעים איך לכתוב את השם שלו נכון. עכשיו תעצמו עיניים ותנסו לאיית את שמו שוב. כיף, לא?). הוא חבר המכון הפיני הלאומי לבריאות ורווחה. עד כאן, הכל אמת ואחלה.
אבל הפינים מאמינים גם בשקיפות ממסדית (ובכלל, זו אומה חרוצה, גאה, קשוחה ועקשנית ויש לי אליהם הרבה מאוד רספקט. יש להם גם טעם טוב בעיצוב, יערות עד ומיקו סאלו אחד - אלוף משחקי קרוספיט בדימוס), ולכן כל הנתונים הלאומיים שלהם מפורסמים ברשת וכל דכפין יבוא ויחקור ויבדוק בעצמו. חלק מהנתונים מפורסמים רק בפינית, אבל לאלוהי הגוגל פתרונות תרגום אוטומטיים שעובדים היטב על כל הנתונים הללו.
והנה, רק לא מזמן, במרץ 2012, הציג פרופסור חבר אחר של הועדה הלאומית לתזונה ובריאות (Suvi M. Virtanen) מצגת גאה ששמה "מדיניות התזונה של פינלנד" לא פחות ולא יותר. בדיוק מה שרצינו לדעת. המצגת המסכמת ההיסטוריה וההשגים של תכנית התזונה הלאומית בפינלנד ומונה את השגי השינוי התזונתי בחברה. מכיוון שהפינים גם מסודרים, יש את כל הנתונים מאז 1978 ועד 2011. הפינים עשו תכניות התערבות תזונתיות כבר מ 1941 אז יש להם ניסיון מה עובד ומה לא. (רמז: לא עובד). התכנית הלאומית הנוכחית הופעלה בשנת 2000 כמו שמספר לנו פרופסור Jaakko אז היו להם 12 שנים לפחות להביא תוצאות מדהימות, כדי שנוכל לכתוב על זה בעיתונים כאן, לקנא ולקטר שכאן בארץ לא מצליחים, אבל הפינים, הו הפינים.
בואו נקרא יחד.
הגאווה הפינית היא על מפעל ההזנה לילדים בבתי הספר. שלא כמו אצלנו, שם מדובר בארוחות חינם באמת לכל הילדים עד כיתה ח', בכל יום לימודים. המטרה היא ארוחות מאוזנות ובריאות. ההנחייה היא 55% פחמימות ועד 30% שומן ולא יותר מ10% שומן רווי (עמוד 10 במצגת הפינית). דג לפחות פעם בשבוע. הארוחה היא גם אירוע חברתי וזה מצוין.
הפינים עשו ועושים לא רק תכניות תזונה אלא גם סקרים לבדיקת ההצלחה ויישום הפרוטוקול התזונתי המומלץ, ואכן, הפלא ופלא, העם הפיני הוא ממושמע ובלע את הפיתיון. הנה נתוני הועדה על צריכת שומנים בתזונה בפינלנד בשלושים השנים האחרונות לערך.

אנו רואים יפה שכמות צריכת החמאה (הקו הכתום) היא בירידה דרסטית לרמות אפסיות ואילו צריכת החלב נטול השומן עולה בהתמדה. יופי?
בואו נמשיך

 אלו נתוני צריכת השומן בכלל, כאחוזים מצריכת הקלוריות היומית. הצבעים לא נבחרו במקרה. הקו השחור העליון הוא  סך צריכת השומן לסוגיו השונים. אנו רואים שהוא בירידה מתמדת כבר קרוב ל 30 שנה והוא מעט מעל 30% (אבל עדיין לא הגיע ליעד הממשלתי שהוא מקסימום 25% מהקלוריות ממקור שומן). הקו האדום והמסוכן הוא אחוזי השומן הרווי. שם אנו רואים בהחלט ירידה דרמטית משנה לשנה וגם שם עדיין לא הגיעו יעד הממשלתי הנכסף של מקסימום 10% מהתזונה ממקור שומן רווי.
עד כאן הם מונים את ההשגים שלהם ומתגאים בכך שהמדיניות הממשלתית עובדת!
אבל מעט לאחר מכן מופיע הרישום המטריד הבא. נא קראו היטב:

Data from Adolescent Health Survey

נכון
זהו גרף המייצג את שכיחות הנשים והילדים במשקל עודף בכלל האוכלוסיה הפינית ומהי המגמה. מעניין מאוד. מישהו רואה מגמה או שזה רק אני?
האם ייתכן שלמרות שהפינים אוכלים הרבה פחות שומן. הרבה הרבה פחות שומן, קצב ההשמנה שלהם דווקא עולה?
ומה אומרים על כך ידידינו הפרופסורים הפינים? דף המסקנות הוא מרתק בעוורונו ומופת לחשיבה דוגמטית ומקובעת. נביא את עקרי המקור, באנגלית:

Dietary changes in Finland during the last decades have been mainly beneficial: less saturated fat and salt, more fruits and vegetables
Dietary challenges: energy intake vs. expenditure, saturated fat, vitamin D, folate, sugars, alcohol
Nutritional monitoring of children is urgently needed
Obesity is increasing, especially among men and in children
Diabetes is increasing

כלומר, הם אומרים בראש ובראשונה: הצלחנו! הרי הורדנו את הכמות השומן ואת כמות המלח ואוכלים יותר ירקות. הידד!
אבל אחר כך הם אומרים שעדיין צריך לחשוב על האתגר האמיתי: איך מוציאים יותר קלוריות ממה שאוכלים (הממ - אנו יודעים שזה הבל), איך מתמודדים עם מה שילדים אוכלים, ההשמנה רק גוברת והסוכרת רק שכיחה יותר.
כן.
אלו מסקנות 2012 להזכירכם.
מאותה פינלנד.
שאנו מקנאים בה כל כך והם עושים הכל נכון ויפה תמיד.
בא לבכות.

אבל הפינים גם הצליחו לעשות כמה דברים טובים וחשובים שמשום מה נעלמים כאן.
ידידה טובה שלי חזרה לפני חודש מעשרה ימי ביקור בפינלנד הקפואה. ביקור חינוכי מקצועי שהתמקד בהשגי מערכת החינוך שם והיא אכן חזרה מלאת התפעלות ואנרגיה. יש מה ללמוד מהם בנושא חינוך! היא ספרה לי את הפרספקטיבה של על התזונה של הילדים שם. לאחרונה החליטו בכל בתי הספר שמכונות השתיה הממותקת אסורות ושגם חטיפים אסורים. הידד אמיתי. לארוחות הצהרים (היא אכלה שם מדי יום בבתי הספר), מקבלים בעיקר סלמון וירקות מבושלים עם פרוסת לחם כפרי וכוס חלב. אין מבחר. היא לא ראתה שם פסטה אפילו פעם אחת. מעניין. המוסדות בוחרים להטמיע את המדיניות הממשלתית כטוב בעניהם והם עכשיו נוקטים בגישה של פחות (או למעשה ללא) סוכר והרבה פחות דגנים. אבל זה לא כתוב בשום מקום במדיניות הממשלתית של המכון הלאומי הפיני.
בהקשר זה מעניין ומרתק לזהות כי המילה FAT מופיעה במצגת 48 פעמים. המילה סוכר לעומת זאת מופיעה רק 8 פעמים, ומתוכם 4 פעמים בעמוד אחד של טבלת ערכים תזונתיים. מראה מה ומי חשוב באמת, לא?

כי הם חיים במיתוסים ושום עובדה ומציאות לא תבלבל אותם עם התיאוריה הנכונה שלהם.



ולסיום עוד קצת פרגון אמיתי לפינים וחומר למחשבה פתוחה.
הפינים כן הצליחו והורידו את שכיחות התקפי הלב באוכלוסיה באופן דרמטי ב40 השנים האחרונות! הירידה היא באמת חסרת תקדים משהו כמו 80% ירידה. ועכשיו, ילדים, נשאל למה זה הצליח להם?
האם זה בגלל ששכיחות העישון בפינלנד ירדה באופן קיצוני?
האם בגלל שהפינים התחילו לעשות ספורט כמו משוגעים?
האם זה בגלל שבתי החולים השתפרו בזיהוי מוקדם ובטיפול בעת אירועי לב?
האם זה בגלל שהפסיקו לאכול שם מרגרינה?
האם זה בגלל שיש יותר מדיניות בדיקות רפואיות ומניעה?
ואולי בכלל דווקא בגלל שמשמינים שם יותר אז מקבלים פחות התקפי לב??
האם זה בגלל שינוי בצריכת התרופות בחברה הפינית?
האם זה בגלל שבבתי הספר החלו יום לימודים ארוך?
האם זה בגלל שירדה שם רמת הכולסטרול?
האם זה בגלל שינוי במסלול נדידת החסידות וכלבי הים?
איני יודע.
כי אי אפשר להסיק סיבתיות בגלל מתאם. אבל הם החליטו שזה בגלל שאוכלים פחות שומן.
כל אחת מהסיבות הללו יכולה בעולם דמיוני להסביר חלק או כלום מהתופעה של ירידת שכיחות המוות מהתקפי לב. הם גם בוחרים להתעלם מההצלחה הלאומית של שבדיה השכנה, שנוקטת בגישה הפוכה לחלוטין.
אני יודע שאנחנו מרגיזים כמה אנשים אבל היי, שווה לחשוב!

ומה אתם חושבים על התזונה שלכם והתזונה הפינית?
האם השומן הוא האויב הגדול?

ואם אהבתם מה שקראתם כאן, שתפו אחרים. קצת יותר חשיבה בקורתית לא תזיק במדינה הזאת.

By Dael with 11 comments

מי זאת האשה הזו, ולמה היא צוחקת עלינו?

אחרי שצחקתי, ואחרי שגיחכתי, ואחרי שהראתי לילדים ולאשה, ואחרי שגיליתי שלא נשארו לי שערות לתלוש מהראש (אני קירח), הבנתי שאני לא יכול יותר לשתוק.

האשה הזו נקראת דניאלה. דניאלה יעקובוביץ'. פרופסור דניאלה יעקובוביץ' בשבילכם.

היא רופאה בכירה במרפאת הסוכרת במרכז הרפואי וולפסון, והיא גם, סליחה, לא אחראית במקרה הטוב, וצינית או מניפולטיבית במקרה הרע. אני אתן לכם להחליט לבד מי מהשניים מתאים יותר.

הנה הכותרת של הכתבה מ Ynet שגרמה לי לשהק בהפתעה:

בשורה משמחת למכורים לפחמימות ולמתוקים: מחקר שנערך בבי"ח וולפסון מצא כי דיאטה הכוללת ארוחת בוקר עתירת פחמימות וחלבונים מסייעת לרדת במשקל - ולשמור עליו. הסיבה: הפחמימות גורמות להפחתה ב"הורמון הרעב". החוקרת: "אכלו עוגת שוקולד בבוקר - ותשמרו על משקל נמוך לאורך זמן"

מה את אומרת! כבוד החוקרת.

אז חפרתי קצת כדי להבין במה מדובר ועל מה ממליצים בדיוק ולמה.

באתר הרשמי של בי"ח וולפסון, יש תמונה מחמיאה ולבבית יותר של דניאלה, בערך מלפני 30 שנה. בכל זאת, צריך לשמור שם על תדמית עדכנית. שם באתר מפרגנים על התשובה הציונית ההולמת של פרופסור יעקובוביץ' שעלתה לארץ מוונצואלה, ועכשיו הגשימה חלום ישן והוציאה סוף סוף "מאמר מדעי מישראל". ואני חשבתי שמונצואלה מביאים לארץ בשר בקר. באופן מאוד נוח מסקנת המחקר הנוכחי מתארת בדיוק מופלא את מסקנות הספר שדניאלה פרסמה כבר לפני שנים בספרדית, ואח"כ באנגלית, וששמו, הפתעה, הוא "ארוחת בוקר גדולה". אוהו, שם היא ממליצה על שורה של מאכלים בריאים וכדאיים:

פיצה, הודו, גבינה, סטייק, בייקון, פנקייק, לחם, עוגות, עוגיות, שוקולד, סוכריות, גלידה, שייקים, פירות, ירקות

זה הכל? אאוריקה! קניתי! דניאלה פיצחה את השיטה!!!

אפשר וכדאי לאכול הכל לארוחת בוקר ענקית, אבל לא סתם ארוחת בוקר גדולה אלא ארוחה עם פנקייקים פלוס שוקולד מלמעלה, מלאה בסוכר ובמה שרוצים, ואז לא לאכול כל היום והופ, הפתעה, יורדים במשקל.

למי שלא הבין או יש ספק, זו לא סתם דיאטה, אלא "דיאטה מאוזנת עם הרבה חלבונים". כמובן, שהשומן הוא עדיין אויב רע ומרושע, וארוחת הבוקר המומלצת של הגברת המתוחכמת היא 46% פחמימות, 37% חלבון ורק 17% שומנים, שזה דל שומן, אבל ממש ממש דל דליל.

אז אחרי שהיא גילתה את אמריקה (כי במרכז אמריקה העסקים כנראה חלשים), בדרך של תפריט ופרוטוקול תזונה שאין דומה לו בעולם (מישהו פעם ראה תרבות שאוכלת כל בוקר 3000 קלוריות, שעיקרן סוכרים? מישהו? הללללו?), אבל למי זה משנה, ומה זה משנה, זה נשמע טוב, וזה אפילו עובד. ודרך אגב, ברור שזה עובד. כל הגבלה קלורית תעבוד. וכל שיטה, מטומטמת ככל שתהיה, תמצא לה מאמינים ובני מאמינים. אולי עוד יעשו ממך פרופסור.

בדיוק בשלב הזה, אחרי שגילינו שזה נוח ונפלא, הוחלט להביא את הבשורה לארץ הקודש. אולי כדאי בכלל שנכתוב על זה עוד ספר (אולי עכשיו בסינית, יש הרבה קונים בשוק שם שמעתי), אבל סתם ספר לא ילך, אז נעשה גם מחקר קטן וחמוד, שבו התוצאות יהיו כל כך מרשימות וחד משמעיות עד שאנשים פשוט יהיו מוכרחים לקנות את הספר שלי.

הנה למשל במחקר האחרון, יש שתי קבוצות, שנבדלות בתפריט ארוחת הבוקר. הקבוצה האחת התפנקה עם גלידה ושוקולד בבוקר, והאחרת לא. אבל אותו סך קלורי כל היום (1600 קלוריו ליום, שזה חוסר משמעותי בעליל, ובכל מקרה תפריט דל שומן, כמה נוח שוב). בתוך ארבעה חודשים 193 הנבדקים האומללים הורידו בממוצע 15 ק"ג (!!) כל אחד, אבל מיד בארבעת החודשים הבאים, רק אוכלי השוקולד, הפיצה ופינוקי הבוקר המשיכו לרדת במשקל יפה יפה (עוד 7 ק"ג) ואילו קבוצת מעוטת הפחמימות עלתה מיד 12 ק"ג חזרה.

גרף כזה יפה קשה לצייר אפילו עם סרגל ומד זוית, שלא לדבר על תהליך אנושי.

הי, אבל מי אני שאפקפק?

אז מה היא אומרת לנו (במחקר הזה לפחות)?

שאם אוכלים ארוחת בוקר גדולה, יורד הצורך בארוחות מאוחר יותר, והיא מסתמכת על מדידות הורמון הגרלין, שאחד מתפקידיו הוא ויסות רעב (יש עוד כמה הורמונים ממזרים שמוערבים בזה, בטח שלא אחד), ועל הנשירה מהדיאטה בקבוצת הביקורת.

מה שכל כך יפה הוא החיבור הלוגי (והמופרך) בין השאיפות לבין המסקנות. החוקרת ביקשה לחזק את התיאוריה שלה (ואת המכירות של הספר, וזה בסדר, אנחנו יהודים וצריכים להתפרנס). אין לי פנאי או שום דרך רצינית לבקר את המערך המחקרי אז נניח לצורך הדיון שהממצאים כולם נכונים. ועדיין, השאיפות אולי בשמיים, אבל המסקנות, אעפס, על הארץ:

• המלצתה לאכול סוכרים, מזון תעשייתי, מזון מעובד היא רעה ומעודדת תחלואה. נקודה.
• המלצתה על פרוטוקול שומנים נמוך כל כך (פחות מ 20% בחישוב היומי), היא רעה ולא מותאמת לגוף האנושי.
• המלצתה לאכול ארוחות בוקר ענקיות ("אכול תמיד ארוחת בוקר. תמיד" כך על העטיפה האחורית) היא לא בלתי סבירה, ואם מתאים לכם לאכול ארוחה גדולה, בתיאבון. אבל למה "תמיד"? ולמה ארוחה מלאה בזבל?
• מה היה קורה אם היו אוכלים ארוחה ענקית המבוססת על חלבונים ושומנים בריאים?
• ומה ההשפעה הבריאותית של הדיאטה מעודדת הסוכרים הזה?
• אישית לגמרי, אני בדרך כלל לא אוכל דבר בבוקר. אבל אני גם לא מכיר אף תרבות שאוכלת ארוחות בוקר ענקיות. ודאי שלא תרבויות ילידיות.

אז לסיום, בקשה קטנה: פרופסור דניאלה יעקובוביץ' מתבקשת להתעורר.

ואם את לא בעניין, אז תעשי לנו טובה ותרחיקי את ההמלצות שלך מהילדים שלנו, כי אנחנו חרדים לבריאות שלהם.

ואם יש לכם חלילה סוכרת, ואתם גרים באיזור חולון, אני ממליץ לכם לשקול לחפש רופאה אחרת.

By מר קדמוני with 30 comments

על רופאים, טרשת נפוצה ותזונה נכונה

לפעמים אני שמח שאני לא רופא. הנה סיפור.

ביום שישי האחרון, למשל, מכר שלי, שהוא גם רופא, גם איש נחמד וגם חובב ריצה, השתתף לראשונה בחייו בריצת חצי מרתון. חצי מרתון בית שאן. היה מזג אויר נאה ונח לבריות, והוא היה בקצב יפה וטוב מעבר לציפיותיו, וכבר כמעט כמעט הריח את הסוף, והנה, בקילומטר ה 17 (הג'י.פי.אס שלו אמר שזה היה אחרי 17,250 מטר מהזינוק), שוכב לו רץ חסר הכרה על הכביש. ידידינו הרופא אמנם במירוץ, אבל שבועת היפוקרטס חזקה מכל הישג אישי, והוא ניגש לטפל בבחור, שככל הנראה התייבש. הוא בדק לו דופק (שהיה איתן), הכניס לו ג'ל מתחת ללשון ועזר לו להתאושש. אחרי כמה דקות הבחור חזר להכרה אך היה כנראה מטושטש או במצב פסיכוטי קל והחל להשתולל ולנהוג באלימות של אדם שחוזר להכרה ולא סגור מה הולך איתו. קורה. גם ידידינו הרופא חטף צרור חבטות הגונות בתודה על מאמציו. אח"כ הוא חזר למסלול והשלים את 21 הקילומטרים בנפש נכאה. הלך לו הזמן, הלך לו המצב רוח, וגם הלך לו האף. מאידך, הוא עזר לאדם אחד במצוקה.

איש טוב, כבר אמרנו?

אבל חוץ מלעזור לאחרים, האם רופא יכול גם לעזור לעצמו? תיכף נדבר על זה.

תוקפי התזונה הקדמונית (וגם סתם סקפטיים) נוהגים לומר טיעונים פשוטים כגון: אם זה היה נכון, אז כל הממסד הרפואי היה אומר את זה. או איך אתה נותן המלצות תזונתיות בעוד שאינך רופא! (ובדרך הם שכחו שכל הנטורופתים, המדקרים הסיניים, המעסים, משחררי הצ'אקרות וההילות, ההומאופתים, מקדמי פרחי באך, יועצות התזונה, יועצות ההנקה, התזונאיות, מאמני הדיאטה, טבעונים וקואצ'רים של תזונה, ועוד כמה ששכחתי, רובם ככולם אינם רופאים, הכשרתם והשכלתם אינה עומדת תחת פיקוח או תקינה, ובכל זאת כולם נותנים המלצות גורפות, חד משמעיות, נחרצות ומשונת לעתים לגבי מה לאכול ומה לא לאכול, מתי ואיך, ומתפרנסים מזה היטב, מי יותר ומי פחות).

לכן עבדכם לא מתיימר להמציא המצאות חדשות (כמו "דיאטת לחם", "דיאטת כרוב", ועוד) אלא לספר ולהמליץ לכל אחד על סגנון חיים ותזונה שבני אדם אכלו מאז ומעולם, ואוכלים גם כיום במקומות שאינם מערביים. זה הכל. אל תאכל רעלים (או לפחות דברים שחשודים כרעלים), אלא רק מזונות שאכלו תמיד. הם כנראה בטוחים מאוד. בלוגיקה שלי זה עובד יופי. אבל כמה בדיוק לאכול מכל דבר, כמה קלוריות, כמה נקודות, זה הכל עניין של התאמה אישית, העדפה אישית והתנסות אישית.

מכל מקום, זה עדיין לא מניח את דעתם של רבים שנשארים על הגדר ומחכים עד בוש ל"פתק" מהרופא.

אז רק בשבילכם, הנה פתק כזה.

לפני חודש עמדה על במה באיווה שבארה"ב ד"ר אחת, טרי וויילש, רופאה וחוקרת רפואית, וספרה את סיפורה האישי והמדהים במשך 17 דקות (שזה מסגרת הזמן המותרת בכנסי TED הנחשבים). למעשה, יש פה הצטלבות של ארבעה אירועים מפתיעים: הגברת עמדה (לאחר שבשנים לפני כן היא רק ישבה בכסא גלגלים), הגברת היא רופאה וחוקרת מוליכות עצבית, הגברת הציגה ב TEDx כאמור, שזו אחת הבימות המכובדות בעולם, והסיפור שלה הוא סיפור של תזונה קדמונית. לא פחות ולא יותר. וכן, היא רופאה, והיא עזרה לעצמה אחרי שאף אחד אחר לא יכל לעזור לה.

שבו (או עדיף, תעמדו) ותראו:

ולמי שעוד לא החליט לראות, הנה הקדמה: מהי טרשת נפוצה (מתוך WIKI)

טרשת נפוצה (באנגלית Multiple Sclerosis או MS) הינה מחלה כרונית של מערכת העצבים, הפוגעת בתפקודם התקין של תאי העצב במערכת העצבים המרכזית על ידי פגיעה והפחתה במיאלין, חומר שומני המבודד את סיבי העצבים (האקסונים). המיאלין עוזר בעיקר להעברת זרמים חשמליים בין תאי עצב. הפגיעה בהעברת הזרמים מקשה על תפקוד תקין של המוח (שמבוסס על העברת זרמים חשמליים), מה שמשפיע על תפקוד הגוף כולו. תהליך זה גורם לפגיעה באיברים שונים, ולרוב בחוט השדרה, המוח ועצב הראיה. למחלה יש מגוון רחב של תסמינים, ביניהם ראייה מטושטשת, קשיים בהליכה, סחרחורות וניוון שרירים.

אין תרופה למחלה הזו, ושיפור בתסמינים לא מתרחש. יש מספר סוגי טרשת, ולד"ר "שלנו" היה טרשת נפוצה מתקדמת משנית ולפי וויקי היא:

"צורה זו היא בעלת הסיכויים הגדולים ביותר לפיתוח נכות."

דכאון רציני.

ואכן, ד"ר ווייל חשה על בשרה הדרדרות ארוכת שנים. היא נסתה כל טיפול אפשרי, אבל כאלה אין ממש. היא הגיעה לכסא גלגלים. בצר לה, ועובדת היותה חוקרת עזרה, היא קראה כל חומר שאפשרי על הנושא, ועשתה ניסויים קליניים, על עצמה. היא פשוט שינתה את התזונה שלה. מקצה לקצה. ואז היא פשוט קמה מכסא הגלגלים שלה. כך היא גם קראה לספר שלה: up from the chair

וכדאי לכם להקדיש את הזמן ולראות מה היא מספרת (תחזרו למעלה בשביל זה).

וכאילו לא די בכך, היא גם החלה בניסוי על חולים נוספים. את התוצאות היא הציגה בנובמבר האחרון הכנס השנתי האחרון של מדעי המוח. הנה כותרת התקציר (וחוברת התקצירים של הכנס כאן).

Effects of intensive directed nutrition, progressive exercise program and neuromuscular electrical stimulation on secondary progressive multiple sclerosis

ובעברית: ההשפעות של התערבות תזונתית אינטנסיבית, תכנית אימונים וגרוי חשמלי על חולי טרשת נפוצה מתקדמת משנית.

אמנם הנתונים הם על מספר חולים מצומצם, אבל התוצאות מרשימות מאוד עבור אוכלוסית חולים עבורה לא היתה כל תקווה לשיפור. במדד הכולל הרפואי המדרג את דרגת הטרשת הנפוצה הספסטית הציון שלהם השתפר אחרי 3 חודשים ב 16.3% ואחרי 6 חודשים ב 26.5%. להוריד את הכובע. זוהי דרך טיפול המראה אפקט שיפור משמעותי לחולים עבורם למדע אין מה להציע. בכלל. האם זו תרופה? ואולי זה רק להפסיק את הטירוף התזונתי שנולדנו לתוכו? האם זה מקרה שטרשת נפוצה אינה קמיימת בתרבויות לא-מערביות המתבססות על תזונה נטולת רעלים?

אז מה היה לנו בתפריט של ד"ר ווייל?

לא לאכול זבל. כן לאכול הרבה ירקות ונוגדי חמצון, לאכול בשר ודגים, לאכול אברים פנימיים. זה הכל. וזה גם כל הסיפור.

עכשיו תסתכלו במראה ותחשבו מה אתם רוצים עבורכם.

האם כל כך קשה לכם להאמין שתזונה הטבעית לאדם, כזו שאכל מאז ומעולם, היא הנכונה והבריאה ביותר לגוף שלכם?

האם אתם צריכים להיות רופאים כדי לדעת את זה, או שאתם צריכים רק שכל ישר, וניסוי עצמי קטן?

אל תאמינו לי, פשוט תנסו בעצמכם:

תעשו בדיקות דם, תעברו לחודש בלי דגנים, סוכרים ושמנים תעשייתיים ותעשו בדיקות דם שוב.

גם אם אין לכם טרשת (חס וחלילה), הנתונים לא ישקרו לכם.

ניסתם כבר? מה הולך? ספרו לנו!

ותהיו לי בריאים, נשמות.

By מר קדמוני with 20 comments