אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

השקשוקה הכי טעימה שבחיים לא אכלתם

כולנו ודאי התרגשנו לגלות כי ביום העצמאות האחרון התכבד מזכ"ל האו"ם, באן קי מון (בנק קימון?) ואכל שקשוקה מסורתית ואף טרח לומר אחריה בעברית "טעים מאוד". אין מה לדבר, מחמם את הלב כמעט כמו מטס חיל האויר וטכס הדלקת המשואות.
השקשוקה הקלאסית, זו בה הביצים שוחות בבצל, שום, פלפל חריף ובעיקר בשפע עגבניות, הפכה זה מכבר לסימן היכר ישראלי בניכר. כך, אם נכנסת למסעדה בחו"ל ומגישים שם שקשוקה, אז אתה כנראה בהודו או בנפאל או בניו יורק. וקח בחשבון שמבינים אותך מסביב, אז תזהר עם העברית.
אבל מי אמר שאי אפשר גם אחרת?
לרגל חגיגות יום העצמאות האחרון התכבדתי וניסיתי שקשוקה בצבעים, ריחות ומרקמים אחרים. וגם בטעם אחר לגמרי. יצא פיצוץ.

מצרכים:
בצל, קצוץ גס
חצי ראש ברוקולי, מפורק לפרחים,
פלפל אדום חתוך לרצועות קצרות
כמה שיני שום קצוצות
חמישית פלפל ירוק חריף (אופציונלי)
חצי קופסת חלב קוקוס
רבע צרור כוסברה טריה
שש ביצים
שמן זית
פלפל שחור, מלח, אבקת קארי

ת'כלס, זה טעים כבר ככה

וכך נעשה: 
מאדים את הבצל בשמן זית עד שנעשה שקוף,
מוסיפים את הברוקולי ומאדים יחד עם השום והפלפל האדום לפחות רבע שעה, עד שמתרכך, אבל נותר עם ביס.
מוסיפים את חלב הקוקוס ומביאים לרתיחה עדינה
מוסיפים שש ביצים (זהירות - לא לשפוך את החלמון). מכסים.
מחכים.
סוגרים את האש.
בוזקים את הכוסברה.
ממלחים ומפלפלים.
אוכלים.
מצקצקים בהנאה.

שקשוקה אורגינל, ללא חשש עגבניות

בתיאבון, ושתפו עם רעיונות משלכם לשדרוג השקשוקה.
  

By מר קדמוני with 6 comments

חמש דרכים לנטרל את הפחד ולנצח את השיטה (ומה עבד אצלי)

אני עומד לשתף אתכם במה שמעולם לא סיפרתי לאיש.

שכחו אותי בבית?!

כילד, שנאתי להשאר לבד בבית.
למעשה, כבר לא הייתי ממש ילד, והפכתי לנער. רגע לפני בר מצווה, והנה אני עדיין שונא להשאר בבית לבד ומקטר להורים ועושה עניינים, רק לא להשאר לבד אחר הצהריים. לא נעים היה לי להודות, אבל בעצם פחדתי. אינני יודע בדיוק ממה זה היה שפחדתי. אולי מהשקט, אולי מהעובדה שאין איש סביב, ואולי מהעבודה שאין שום תקשורת (את הפלאפונים המציאו רק עשור מאוחר יותר) ונותר לי רק לחכות שמישהו יגיע.
כולם הרימו גבה: הוא כבר ילד גדול אז מה נסגר איתו?
וגם לי זה היה לא נעים. מביך ממש.
בסופו של דבר ההורים שלי הרימו ידיים וקבעו לי תור לפסיכולוגית, ידידת המשפחה. ביום שלפני הפגישה עם הגברת פסיכולוגית, ואני זוכר זאת כאילו היה זה אתמול, הבנתי שיש כאן עניין שצריך לפתור, ועדיף שאני אפתור את זה, לפני הכדורים... בצר לי, אזרתי אומץ ופניתי לחבר שידעתי שהוא חוזר כל יום לבית ריק.
תגיד, שוקי - שאלתי - זה לא מבאס אותך?
שוקי הסתכל עלי בעיני עגל ואמר לי "השתגעת? זה הכי טוב שיש. ככה אני יכול לעשות מה שאני רוצה ואף אחד לא רואה ולא אומר לי כלום". הדברים הדהדו באוויר לרגע ואני עמדתי נטוע כהלום רעם. שמעתי קליק.בעצם להשאר לבד יכול להיות דווקא כיף. בחיי שאני אידיוט חשבתי לעצמי.
חזרתי הביתה ואמרתי להורים שהם יכולים לבטל את הפגישה עם המומחית. אני כבר פתרתי את העניין.
לכאורה, מאומה לא השתנה במציאות. עדיין הייתי לבד, ועדיין לא היו טלפונים אבל נקודת המבט שלי השתנתה: החשש הפך להזדמנות, הפחד הפך לשמחה, המאיים הפך למרגש.
ניצחתי.

כמוני בגיל 12, כך גם כל אחד מאיתנו היום.
כולנו מכירים את הפחדים של עצמנו. זה מפחד מהשקט גם בגיל ארבעים (ולכן תמיד יהיה בטלפון עם מישהו), זו מפחדת להזדקן (ולכן תקנה אין סוף מוצרים שינסו לטשטש את הגיל), זה מפחד משעמום (ולכן הורג עצמו בעבודה מבוקר ועד ערב) וזה מפחד ממעמדו (ולכן נוהג במכוניות נוצצות ועונד שעוני יוקרה). שמעתי שיש גם אנשים שמפחדים משומן (ולכן לועסים עשבים וסופרים קלוריות).
אבל לא משנה ממה אנחנו מפחדים, בדרך כלל הפחדים הללו אינם רציונאליים. גם אם יש בהם גרעין של אמת, הרי שנקודת מבט חדשה עשויה לנטרל את הפחד ולהמירו בהזדמנות, בהתרגשות ובתקווה.
מי שמקיף את עצמו בדיבורים וברעש כדי לברוח מהשקט, יכול למצוא אתגר, סיפוק והנאה אם ילמד להקשיב לקולותיו הפנימיים. אם ילמד להעריך את השלווה ואת המרחב הפנימי הוא יגלה שיש בתוכו יותר מקום.
מי שמקיף עצמו בחפצים וברכישות כדי למלא את החלל והצורך במשמעות, עשוי לגלות שישיבה על חוף הים מספקת יותר מכל שיטוט חסר תכלית בקניות.
אבל השאלה היא כיצד מתגברים על הפחד, כיצד משאירים את האי-רציונאליות מאחור? הנה חמש דרכים יעילות

1. זהו את הפחדים שלכם/ עיצרו את המהלך האוטומטי
לכל אחד מאיתנו יש פחדים, אבל רבים מהם נסתרים מאיתנו. אנחנו רצים במירוץ החיים ולא עוצרים לרגע כדי להבין שחלק מהפעולות האוטומטיות שלנו הן רק תגובה רגשית לפחד ולחשש. למשל לבוא הביתה ומיד להדליק טלויזיה, בלי לחשוב למה, בלי לבדוק אם זה מה שאני באמת רוצה "לעשות" כעת. האם אני אוכל כי אני רעב או כי אני רגיל או כי אני מפחד להיות רעב? האם אני קונה את החטיף הזה לילדים כי אני רוצה או כי אני מפחד שהם יעשו לי פרצוף ויהיו הכי אומללים בעולם? תהליך הזיהוי של הסיבה מאחורי הפעולה אינו נגמר לעולם, וככל שהמודעות שלנו לפעולתנו תהיה ברורה יותר, נוכל לבחור לעשות את הפעולות המסבות לנו נחת אמיתי ולא את אלו הגורמות לנו רק לדחות את הפחד במעט.

2. אתגרו את הנחות המוצא שלכם
לעתים הפחד שלנו הוא מוחשי ו"ברור כשמש". למשל, אנשים שמפחדים לאכול חמאה או שומן רווי כי הם מפחדים שמיד יפלו לאדמה, אוחזים בחזה, והכולסטרול יפרוץ להם מכל החורים. או אנשים שמפחדים להשמין ולכן בטוחים כי הם צריכים לספור קלוריות ולהקפיד על כמה הם אוכלים בכל ביס וביס. האמת היא שאין שום דבר שיוכל להניא אנשים מעמדה זו אלא אתגר אינטלקטואלי. אם האדם סגור ללמידה ואינו מוכן לאתגר את הנחות היסוד שלו כל הזמן (בכל נושא), ההרגלים יהפכו קבעונות, והפחדים יהפכו למציאות. לכן, עלינו לקרוא, ללמוד, לשאול, להחכים, ולעולם לא להפסיק בכך. אולי נלמד אסטרטגיה חדשה וטובה יותר לניהול הכסף שלנו? אולי נלמד פרקטיקות נכונות יותר לאימונים שלנו? אולי נאכל טוב יותר?אולי פתאום נשמח להשאר לבד בבית? אתגרו את ההנחות שלכם ואל תביטו לאחור!

3. צברו חוויות חדשות
לאתגר את נקודת המוצא מבחינה אינטלקטואלית לא תמיד מספיק. המציאות המעשית קובעת הרבה יותר, והיא גם הרבה יותר חשובה. אדם יכול להאמין שהכושר הגופני הטוב ביותר שלו יהיה על ידי אימונים אינסופיים לריצת מרתון (הוא מפחד ממשקולות כי הוא זוכר שלאביו תמיד כאב הגב. לא שאבא שלו הרים פעם משקולות...) אבל רק אחרי שהוא יתנסה באימון מסוג אחר, הוא יכול פתאום להרגיש, פיסית, שאולי המציאות קצת יותר מורכבת. שאולי החששות שלו לא לגמרי מבוססים. ככל שנצבור יותר חוויות, יותר מגוונות, יותר רחוקות מההרגלים היומיים שלנו, כך נוכל לפתוח את הראש לעוד אפשרויות. למשל, מי שהוא שמרן באוכל (כלומר אוכל רק דברים מאוד מסוימים כי כל השאר לא טעים לו), אבל יוצא לטיול בדרום הודו, יגלה שהוא צריך להסתדר עם אוכל אחרי לגמרי ולהסתגל. מי שתקוע בסדר יום נוקשה, יעשה טוב אם יצא לטיול רגלי של כמה ימים ויגלה שיומו יכול להראות אחרת לגמרי. חוויות הן גם משמעויות יותר מכל חפץ או רכוש שתוכלו לשים עליו את ידיכם, אז קדימה, לחוויה הבאה.

4. יצרו לעצמכם הצלחות
לא כל התנסות חדשה תסתיים באופן חיובי, אבל עצם רכישת החוויה החדשה היא חיובית והצלחה כשלעצמה. אולי תגלו תחביב חדש, אולי מיומנות חדשה, אולי טעם נרכש, אולי הרגל כדאי. אם הצליח לנו וההתנסות היא גם חיובית וגם שונה מההרגל, הרי שיצרנו לעצמנו גלגל תנופה. לכן, כדאי לתכנן מראש הצלחות. למשל, אם אתם לא קוראים ספרים אלא שקועים במסך, והחלטתם לקרוא משהו סוף סוף, אז תקראו ספר שיהיה לא ארוך מדי, קריא מאוד, ושקיבלתם עליו המון המלצות. אם אתם רוצים להתחיל לטייל ברגל, אל תתחילו עם מסע מים אל ים אלא ממסלול קטן ומקסים שנמצא קרוב לבית (בטח תמצאו משהו). אז תכננו את ההצלחות שלכם, ותצליחו, ותחייכו כל הדרך הביתה.

5. אל תחששו לשחות נגד הזרם
זה שמשהו קורה רק כי מיליונים עושים אותו, זה לא אומר שזה נכון בהכרח. מליארדים מכלים את ימיהם וממונם בקניות אינסופיות. אז מה. האם זה עושה אותם מאושרים יותר ושמחים יותר? לא. זוהי תחושת סיפוק שעל פי רוב מתפוגגת עוד לפני שפורקים את שקית הקניות מהרכב. אפשר גם אחרת. הזרם הוא רק זרם, הוא לא האמת ולא המציאות בכללותה. לכולם יש כבלים וטלויזיה - האם זה נכון? אולי אתם צופים רק כי אתם מפחדים להשתעמם? זה שכולם אוכלים סוכר ודגנים מבוקר עד ערב ומפחדים משומן, האם זה אומר שזה נכון או שאלו רק שאריות של מיתוסים שהגיע הזמן להשתחרר מהם?

ספרו ושתפו - מהו הפחד הגדול ביותר שכבשתם אתם?
ומהו הפחד שאתם רוצים עדיין לנצח?

תרגישו חופשי לעשות share כי אולי גם חברים שלכם יכולים להשתנות.

שבת שלום,
דעאל

By מר קדמוני with 4 comments

מיומנו של בעל תשובה (פוסט אורח טעים לפסח)

זוכרים את סיפור ההצלחה המרגש של מוטי, שהתעורר רגע לפני סכין המנתחים?
הפוסט ההוא פורסם בדצמבר האחרון, והנה היום קיבלתי ממוטי פוסט אורח מיוחד לחג שני של פסח.

ובינתיים, את כל זה הכנתי אני (דעאל) היום ואתמול: שפיץ צ'אך בחרדל. ויסבראטן ממולא פטריות. שוקרוט. אסאדו. קציצות. אוסובוקו. לשון. עופות חופש. כנפיים. ירקות שורש. מרק עוף +קניידעלך לחלשים. שעועית ירוקה. פשטידת ירקות. אורז. זיתים חריפים בעגבניות. זה מה שקורה שאחותי ואחי עומדים להתנחל אצלנו ליומיים תמימים. בתיאבון וחג שמח גם ממני. 
מכאן ואילך, הנה סיפורו של מוטי בחג הפסח. 

****************************
גדלתי במשפחה חסידית.
למי שלא יודע זה אומר ערימות של חומרות ואיסורים במשך ימי הפסח. חלקם הגיוניות וחלקם הרבה פחות. העיקרון הבסיסי שלהם הוא לאכול בדיוק כמו שאכלו אבותינו בפסח בעיירות פולין.
בפועל זה אומר לא לאכול שום מוצר קנוי. להכין הכל בבית ממרכיבי יסוד. אך מצד שני גם להתנזר ממאכלים שלא שפר עליהם גורלם להימצא בקניונים של לודז׳ וברשות השיווק של וורשה-סל, כמו נבטים, קקאו ותבלינים.
אהבתי מאוד את תבשילי אימי בכל השנה. אך בפסח בפרט. תגידו מה שתגידו על המטבח האשכנזי/פולני. אני יודע שזה לא פוליטיקליקורקט אבל חוץ מרגל קרושה וחמיצת סלק (בורשט בלעז) מדובר במטבח טעים, בריא ומזין. אך לא אהבתי את חג הפסח. כמויות האיסורים והשפע שקרץ לי ממדפי החנויות ולא נכנס לבית שלנו גרמו לי לתסכול קולינרי.
בגיל ההתבגרות כשהתחלתי את מרד הנעורים חגגתי על שני החתונות. בבית התפרעתי על הפשטידות, הקינוחים ותבשילי הבשר הפסחיים ביתיים. ובחוץ הרגשתי כמו כופר כשקניתי פיצה כשרה לפסח ללא חשש קטניות או חטיפי מונוסדיום כשרים למהדרין. מתחת למיטתי שכב ׳סליק׳ לא חוקי של דיאט קולה. וכשכל המשפחה לגמה פטל תוצרת בית. אני לגמתי את הכמויות הרגילות של ההרואין התוסס שלי.
תמיד ידעתי שכשאגדל, ילדיי לא יעברו את הילדות העשוקה והמזעזעת שאני חוויתי. הם יקבלו שקדי מרק בליל הסדר, ילקקו ארטיקים בחול המועד, יכרסמו ביסלי ווופלים כשרים לפסח ויתענגו על שתיה ממותקת בשבעת ימי החג.
בהמשך, ככל חוטא במדרון חלקלק התחלתי לפלרטט עם איסור הקטניות. הרשיתי לעצמי להשתמש בשמן סויה וחבריו ולכרסם חטיפים שהקטניות מהווים בהם מרכיב זניח. וכך אכן התרחשו הדברים עד לחג האחרון. פסח הראשון לאחר החזרה בתשובה שלי וגילוי האור של תורת הפליאו. פתאום החג דומה בצורה מחשידה לפסח המסורתי בבית הוריי. קופסת פלסטיק גדולה של מיונז ביתי מעשה ידיה הסובלניות של הרבנית חוסמת את מדף המקרר. כדורי אנרגיה של תמרים, שקדים וקוקוס מעשה ידיי להתפאר חוסמים את מדף המקפיא ונעלמים במהירות מחשידה. ארוחות חג מבוססות על בשרים וירקות מעלים זכרונות מבית אבא (מרגישים את אווירת מאסטר שף? תדמיינו דמעה בזווית העין) ואף מוצר קנוי או ארוז לא נכנס אל מפתן ביתינו.
פתאום מתקשרים לסבתא לקבל מתכון של לצ׳ו וקציצות הודו. במקום לחמם לילדים נקניקיות ופסטה מקמח מצה. חוזרים להכין בסבלנות אטריות ביצים ומרק עוף. במקום נודלס עם משהו שנראה כמו עוף וארוז בקופסה של מנה חמה. והילדים? יצחק קדמן יכול להמשיך לישון. הם ישרדו...
מצות. כפי שבוודאי ניחשתם הם חלק מהתפריט רק בליל הסדר. שם הם לצערי מסמר הערב. אך זה הזמן להזכיר שזהו לא המצב האידיאלי.
קרה לכם פעם שקפצתם לשווארמה והזמנתם שווארמה בלאפה עם קצת חסה. וקיבלתם לאפה עם חסה ובלי טיפת בשר? זה מה שקורה לכולנו בכל ליל סדר. כולנו מספרים על הלל הזקן שהיה כורך פסח מצה ומרור תוך כדי שאנו מכרסמים ביובש חתיכת מצה עם עלה של חסה. זה ממש לא המתכון של הלל. הלל כמו כל אבותינו היה חוגג את ליל הסדר במתכונת שונה לגמרי.
ליל פסח הקדום היה פסטיבל פליאוליטי. כל משפחה הייתה חוגגת עם קורבן פסח. כבש שלם על ראשו וקרבו היה נצלה על שיפוד ונאכל כולו טרי ושומני עד חצות. כדי שאיש לא יישאר רעב, קורבן נוסף - קורבן חגיגה היה מוגש לסועדים כתבשיל מהביל בסיר חרס כבד. היום לזיכרם אנו מניחים זרוע צלויה וסמלית וביצה מבושלת. כשהלל היה כורך הוא היה נוטל חתיכה קטנה של מצה וחסה ועוטף בהם חתיכה הגונה של בשר כבש. בשר ממנו אסור להותיר מאומה לאחר חצות.
אז איני יודע כמה מקוראי בלוג זה נמנים על אוהדי המקדש. אבל תודו שהגיע הזמן להחזיר את הגלגל לאחור. ושניחוח כבש צלוי יזכיר לנו את החג במקום ניחוחם של קניידלעך.
חג שמח
מוטי.

****************************
תרגישו חופשי לפרגן למוטי בתגובות ותהיו לי בריאים. חג שמח גם ממני. 

By מר קדמוני with 3 comments

שש דרכים לצאת לחירות (מספר חמש חשוב!) - וגם סיפור חזק עם אהוד ברק

היה זה ליל סדר לפני 24 שנים.
באוויר עדיין קור כלבים של לילות רמת הגולן ואני עומד על מדי א' בש.ג. של בסיס גדוד 71.
אני אז הקצין הכי צעיר בגדוד, יותר נכון - הכי צעיר בחטיבה. בדיוק סיימתי קורס קצינים וכמובן שנשארתי חג.
בלי היסוס ובלי להתבלבל שולח אותי המג"ד לעמוד כמו אידיוט בשער ולחכות לרמטכ"ל רק כדי להצדיע כשזה שיגיע. הרמטכ"ל היה אז אהוד ברק שכנראה בפרץ נדיר של סולידריות הוא החליט לעשות את ליל הסדר עם כמה שריונרים שבוזים.
עמדתי בחושך ולא קרה כלום.
פתאום מהחושך הופיעה דמות עטורת דרגות, אבל לא הרמטכ"ל.
הצדעתי, ליתר ביטחון.
שאל אותי ההלך המעוטר: תגיד, הרמטכ"ל כבר הגיע?
לא, אמרתי. אז מי עוד צריך להגיע? התעניין ההוא.
גם האוגדונר צריך לבוא, אמרתי.
דווקא האוגדונר כבר הגיע, השיב לי. זה אני.

והילד הזה הוא אני
בסוף הרמטכ"ל הגיע באיחור, נו מה. באיזה לנד-קרוזר שחור שאפילו לא האט טיפה בכניסה לש.ג. ושהשאיר עלי רק קצת אבק. ככה יצא שעמדתי סתם שעתיים בשער אבל היי, את ליל הסדר עשיתי בחברותה עם אהוד ברק. היה גם רב חטיבה שמרוב לחץ התבלבל כל הזמן  בפסוקים אבל את "שפוך חמתך על הגויים" נתנו לרמטכ"ל לקרוא. שיהיה סדר. היה גם אפיקומן אחד, שגנב חייל מהפלוגה שלי, ושביקש תמורתו מהרמטכ"ל רגילה לכל הפלוגה (המג"ד התפתל ואמר "הרגילה עלי" והמיר זאת בבקשה לחדר הנצחה. ומה בסוף? חדר הנצחה קיבלנו, ולרגילה אנחנו עדיין מחכים). שאר הסדר היה בעיקר הזוי במיוחד כי הרס"פ שלנו השתכר לגמרי מיין פטישים וכל דקה נעמד והצדיע אבל לאף אחד לא היה נעים לזרוק אותו החוצה באמצע.
סופו של דבר היה זה ליל סדר הכי רחוק מתחושת חירות שאפשר.
אבל עשרים שנה, לך תזכור.

בהנחה שאתם לא עושים את הסדר השנה עם אהוד ברק, ושאתם לא תקועים באיזה בסיס או עמדת שמירה, אז הנה כמה רעיונות קטנים שישאירו אתכם שפויים ובני חורין כמה שאפשר.

  1.  אם אתם יכולים, אז אל תעבדו בימי חול המועד בשבוע הבא. לרוב האנשים, כך מסתבר, ישנם ימי חופשה שאינם מנוצלים. זהו פלא בעיני. הכיצד זה אפשרי? אז אם אתם לא ממש חייבים, צאו מיד לחופשה. תתחברו לטבע, למשפחה, לאי העשייה. זהו מעין גן עדן קטן שאפשר ומגיע לכם.
  2. צאו לטייל. הרבה יותר. אם כבר חופש, אז בטבע. שם אפשר להרגיש לרגע חופשיים, אמיתיים. 
  3. לכו יותר יחפים. כי כבר לא קר ויש אחלה עשביה נהדרת בכל מקום. לא יודע מתי הלכתם יחפים ממש פעם אחרונה (במקלחת לא נחשב) אבל יש בזה משהו פשוט וטבעי כל כך שהמוח שלנו מיד מגיב לזה טוב. 
  4. השנה אל תתנו לעצמכם להיות מכורים. לכלום. לא ללחם ולא לקינוח. לא לקפה ולא לריצות. לא לעבודה ולא לפייסבוק. השנה אתם יכולים לצאת לחירות מההתמכרויות הקטנות הללו. כי כל אחת מהן מחזיקה אתכם קצת יותר נמוך, ואם רק תחליטו שלא, אז תוכלו לנסוק למעלה. אם אתם עדיין מכורים לדגנים, פסח הוא תרגול טוב בהתנתקות מלחם (וממצות). 
  5. תכננו את עתידכם הפיננסי. העבדות הגדולה ביותר בעולם המערבי היא עריצות העבודה. ולצערי, רבים רבים פשוט מוטלים למירוץ החיים ללא בחירה או חופש (גן, בית ספר, צבא, טיול, אוניברסיטה, עבודה 8 עד 5, בית אבות). אז קחו את עתידכם בידכם. לימדו מהו נכס ומהי התחייבות. מהו חסכון ומהי הוצאה. מהי הוצאה חשובה ומהי הוצאה מיותרת (הרוב). באופן מוזר, ככל שתהיו יותר מודעים להתנהלות הפיננסית שלכם, תוכלו להיות חופשיים מהר יותר. 
  6. תפתחו תחביבים. אין לך מקום בו אדם מרגיש חופשי יותר מאשר בד' האמות של תחביבו. שם הוא המומחה, הוא השולט, הוא בונה העולמות. תחביבים יצירתיים הם מדרגות אל החופש הנפשי שלכם (נגינה, יצירה, עשייה, או כל דבר אקטיבי. רוצה לומר: צפייה בטלוויזיה אינה תחביב). 
אז שיהיה לכם חג חירות שמח.
ואם מישהו פוגש את אהוד ברק, שימסור לו ד"ש והצדעה. את הקודמת פיספסתי. 

By מר קדמוני with 1 comment