אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

עשרה דברים שאני מברך עליהם בסוף השנה

הנה עברה לה שנה לא פשוטה. לא פשוטה אישית, משפחתית, בריאותית, מדינית, פוליטית. מה שתבחרו לסמן (מותר יותר מאחד). ובכל זאת, במקום לסמן את המרורים שאכלנו, דומני שנעשה טוב יותר ובריא יותר לנפשנו אם נבחר להתבונן דווקא על הטוב שקיבלנו השנה. 

וקיבלנו טוב השנה.

1. גיליתי את המרחב הביתי. לא סגר אחד ולא שניים עברנו, וימים ארוכים בהם אי אפשר היה (ועדיין) ללכת לשום מקום, ואין טעם להגיע למשרד, ואין פגישות או ביקורים. יש רק חלל שיש למלא. אבל בבית, תודה לאל, עדיין מרשים לנו להיות. האנגלים אומרים ביתי הוא מבצרי אבל הסגר גילה לנו שביתי הוא גם מקלטי, וחופשתי ופארקי ומנוחתי. יש זמן לטפל בבית, ויש זמן לארגן את הפינה ההיא שהיתה מוזנחת ולסדר מחדש את הטעון סדר. הסופר המופלא הצרפתי ז'ורז' פרק כתב שלחתולים יש תכונה מיוחדת למצוא את הפינות הנעימות ביותר בכל מקום. בקורונה נעשנו כולנו קצת חתולי בית, וזה נחמד מאוד.

2. בישלתי הרבה יותר, שתיתי הרבה פחות. השנה היתה הזדמנות לחזק עוד את שרירי הפליאו. אמנם אני כבר כ 15 שנה ב"סוד הקדמוני" אבל השנה היה לי סיוע חיצוני: אכלתי הרבה פחות בחוץ. לא רק פחות במסעדות מפונפנות אלא סתם, ארוחות צהריים שאוכלים במשרד הוחלפו בארוחות בטרנינג במטבח. אני כבר שנים רבות מעודד פה לבשל ולאכול אוכל אמיתי, ותמיד עשיתי זאת, אבל השנה עשיתי זאת הרבה יותר. לא רק איןשבתבליאסאדו אלא גם ביום שני ושלישי ורביעי אני קוצץ ומקפיץ ומבשל ואוכל בהנאה אוכל טרי וטוב. השנה גם שתיתי הרבה פחות יין. סגר עלול להביא יאוש ושתיית יין תעמיק אותו. אז כבר חצי שנה שאין לנו יין בבית כלל, וזו תחושה משחררת ובריאה. 

3. העמקתי את הקשר עם המשפחה. כולם קמים בבוקר ופתאום אף אחד לא יוצא. לא הולך לבית הספר ולא לאוניברסיטה ולא לשום מקום. כולם בבית. זה יכול להיות חבית חומר נפץ, אבל עבורי לפחות זו היתה גם הזדמנות להאריך את השריר של הסבלנות. לתת יותר מקום. להתחשב. לשמוע ולראות. למצוא פינות ולא לדרוך אחד לשני על הבהונות. השנה ראינו וחווינו את המשפחה שלנו מקרוב קרוב. קרוב יותר מאי פעם. אני אומר על כך תודה. 

4. צ'ייסר. הוא עוד לא בן חמש אבל בטוח שהיתה זו השנה הטובה בחייו. וצ'ייסר הפך את השנה הזו לטובה יותר גם עבורנו. בזכותו לא היה יום שלא ירדנו מטה כמה פעמים, והוא הוציא אותנו לטיולים גם כשאמרו שאסור, ולקח אותו קצת מעבר למגבלת ה 500 מטר כשהוא היה ממש חייב, וכשכש בזנב כי כל הזמן הוא קיבל אהבה. כבר שנה לא היה לו אף יום שהוא ישב לבד על הספה וחיכה שנחזור הביתה. בשביל צ'ייסר החיים בסגר הם החיים המושלמים באמת. גם הכלב יכול ללמד את סוד החיים הפשוטים. 


5. זיהינו קשרים משמעותיים. השנה גילינו שפתאום אי אפשר להיפגש עם כל החברים שנפגשנו איתם קודם. לא קובעים לצאת לשם, ולא קופצים לביקור פה. אבל דווקא הבידוד הכפוי הזה יצר הזדמנויות לחזק קשרים שהתרחקו במרוצת החיים והזמן. הנה חבר נפש שהשנים הרחיקו ודווקא הקורונה פתחה מחדש את הדלת. כשיש שקט מסביב, והרעשים נעלמים, אנו יכולים לזהות שוב את הקשרים המשמעותיים עבור הנפש שלנו. את האנשים שבלעדיהם אנו מתגעגעים, ואת האנשים שהתרגלנו לראות הרבה אבל דווקא המרחק מהם עושה לנו טוב. חידוד ודיוק של מערכות היחסים טובים לנו.

6. הקשבנו יותר לבריאות. גם הורים שלי כבר לא ילדים. והנה פתאום נוחתת קורונה וכבר לא כל כך מבקרים ולא כל כך רואים ויש סיבה לדאגה: מה יהיה. ומצד שני בדיעבד ואישית לגמרי, עברנו את השנה הזאת ללא פגע. זה נותן פרספקטיבה. להעריך את הזמן שיש עם ההורים והמשפחה. לברך על הבריאות. לתת תודה על המדע. לנצל את הזמן שיש, כי מי יודע מה ילד יום. אמר סנקה: לא קצרים הם חיי האדם. זמן רב ניתן בידינו, אלא שאנו מכלים אותו מבלי דעת. השנה הזמן דיבר אלי. 

7. קראתי הרבה יותר. נכון, תמיד הייתי כזה: בכל עת יש במרחק יד ממני לפחות שלושה ספרים שממתינים לתורם. אני משתדל לקרוא לפחות ספר בשבוע. לפעמים יותר, לפעמים קצת פחות. והנה השנה קראתי לא מעט אפילו ביחס לעצמי. גם היה זמן, ושקט, ומרחב ביתי פנוי. קראתי הרבה יותר פילוסופיה (וגם שמעתי פודקאסטים), והרבה קלאסיקות של ספרות שפשוט המתינו לי כל השנים. קראתי ברוגע. לא מאמרים כדי לנפץ עוד משהו אלא מילים טובות שמרחיבות את הנפש והדעת. הרגשתי שאני מתבגר. קצת. 

8. סאטושי החזיר לי חיבוק. מאז שגיליתי את הביטקוין לפני יותר מחמש שנים, נפתחה לי דלת בראש לעולמות חדשים של חירות ועוצמה של הפרט. כתבתי על כך (ביטקוין והעתיד הכלכלי שלך, 2018), העברתי הרצאות רבות, קדחתי בראש לכל מי שביקש לשמוע. אבל הביטקוין הוא גם מסע אל הפחד. הוא לעולם לא מתנהג לפי הציפיות. הוא דרקון משוחרר יורק אש שעתיד לשנות את העולם. והנה השנה הוא שוב התעורר. הוא התחיל את השנה ב 7000 דולר ומסיים אותה ב 29 אלף, ובמיליוני משתמשים חדשים. ביטקוין הוא מהפכה מרגשת ואמיתית שהשנה גילתה לעולם שוב את עוצמתה. 

9. הקהילה הוירטואלית העניקה לי אהבה. כבר 15 שנים שאני מודה על האהבה מהקהילה. אנשים שקראו את הספרים שלי ושלחו לי מייל שמספר על החוויה שלהם, או שרק אומר תודה, או שמשתף במשהו. אבל השנה קראו עוד שני דברים שממש הדהימו אותי בטוב ובאהבה שאנו כקהילה וירטואלית יודעים לתת. את הכוח של ההמון. פעם אחת נגנבו לי אופניים ואחרי שלושה חודשים מישהו שאיני מכיר זיהה אותן קשורות באיזו חצר ואנשים טובים אחרים מארגון ידידים באו לעזור וחילצו לי אותן. בפעם אחרת בקבוצת סיפורים מלבנון מישהו השיב סכין קומנדו שהיתה של אבא שלי ונגנבה ממני מהאפוד בסדיר, לפני 30 שנה. גם כשאנו סגורים בסגרים, הלבבות שלנו נותרו פתוחים. 


10. הסבלנות הולידה טוב. קצת לפני שהתחילה 2020, ספר חדש שלי כבר היה מוכן. חשבתי שבתוך כמה חודשים הוא כבר יצא לאור. היה לי דחוף ממש. אחרי הכל, הוא כבר היה כתוב ושלם. אבל אז הגיעה המגפה וחנויות הספרים נסגרו והוצאות הספרים יצאו לחל"ת והכל מת. בלית ברירה כתב היד שכב עוד חודשים במגירה מעלה אבק בתיקיות המחשב. רק אחרי כמה חודשים הוצאתי אותו וממרחק הזמן גיליתי שאני יכול לעשות אותו טוב יותר, מרגש יותר, מדויק יותר. והנה, אני שמח לספר שב 2021 הוא באמת יצא לאור, בהוצאת כנרת זמורה ביתן. כי הסבלנות וההמתנה עשתו לו רק טוב ולכם, אולי, הנאה גדולה יותר בעתיד. אז גם על העיכובים צריך לפעמים לומר תודה. 

איזה טוב קיבלתם אתם השנה? על מה אתם בוחרים לברך?

תהיו לי בריאים,

דעאל

By Dael with 1 comment

הזוועות שמלמדים את ילדינו

הו, האימה.

כולנו היינו שם פעם. היינו ילדים. רובנו גם שלחו בעצמם ילדים לבית הספר: סידרנו להם את התיק, דאגנו לתלבושת, וידאנו שציחצחו שיניים, וארזנו להם ארוחת עשר ופרי בתיק. קיווינו שילכו, יקבלו קצת דעת, ויחזרו חכמים ואולי גם מחונכים יותר. אז קיווינו. אנחנו יודעים שזה לא תמיד כך, למרות שנוח לנו לעצום את העיניים. אבל האימה נותרת.

והנה אמש קיבלתי מחבר ואב לילדה בכיתה ד' את המבחן הזה, מאתמול. מבחן שמעורר שוב את האימה, ובהחלט צריך להעיר אותנו. כי הוא מסוכן. כי הוא כתוב מתוך אג'נדה ולא מתוך רצון להרבות דעת או חכמה.


המבחן הספציפי הזה היה בעברית (הבנת הנקרא). הטקסט הנקרא הוא על תזונה. והנה נראה כיצד הורג משרד החינוך שלוש ציפורים ביריה אחת: הערכת התלמיד בעברית, החדרת אג'נדה תזונתית והרג בריאותו העתידית של הילד...

הטסקט הנקרא פורסם בעבר, מסתבר, בעיתון הילדים "עיניים" והמחברת שלו היא ורד מיכאלוביץ' - דיאטנית בכירה ופעילה במכבי שירותי בריאות (היא גם הומאופטית, מה שעשוי להסביר את ההיצמדות הרעועה לעובדות או מדע). מכל מקום לנוחותכם חיפשתי ומצאתי את הטקסט המלא ברשת וככה גם גיליתי שהוא משמש כהערכה בעברית בבתי ספר רבים נוספים, לא רק בבית הספר של בת ידידי. 


הטקסט כמובן לא עומד לבדו, הוא מלווה במבחן, כדי לוודא שהתלמידים קראו, הפנימו והבינו היטב את המסר העיקרי של הכותבת ושל משרד החינוך: מזון מהחי הוא מסוכן.  

נתחיל.

הכותרת תמימה: מהו המזון שאנו אוכלים? אכן לכאורה שיעור חשוב לכל ילד (ולכל מבוגר). אך מיד מתגלית לנו האג'נדה של הכותבת. 

הציטוט הראשון מגיע מהר מאוד: "הויטמינים, המינרלים והסיבים נמצאים בירקות, וגם בפירות, שכדאי לאכול בין הארוחות"

הממ. כתבתי על "פירות נגד כבדים" כבר לפני עשור. בקצרה נאמר שבכבד בקר יש בערך פי עשרים (!) יותר מינרלים וויטמינים לעומת ירקות ופירות. כן, יש (קצת) ויטמינים ומינרלים בפירות ובירקות אבל יש מהם גם בשפע מוצרים מהחי כמו גבינות וחלב, כמו בכבד ובאברים פנימיים ועוד. כל זה נעלם משום מה בטקסט. למעשה טקסט האומר שיש ויטמינים ומינרלים רק בירקות ובפירות הוא שקר שמטרתו פשוטה: להראות שרק ירקות ופירות זה בריא. השאר לא. 

הכותבת ממשיכה במסע האדרת המזון הצמחי:

"מרכיב חשוב נוסף במזון הוא השומן. במיוחד חשוב השומן הצמחי, כי הוא מכיל כמה סוגי ויטמינים חשובים... הגוף שלנו אינו מסוגל לבנות את השומן הצמחי בעצמו, ולכן הוא חייב לקבל את השומן הזה מהמזון". 

הכותבת עושה טריק יפה. היא לוקחת מושג מדעי הנקרא "חומצות שומן חיוניות" (אומגה 6 ואומגה 3 הגוף שלנו לא יודע לייצר ולכן אנו מוכרחים לקבל אותן מהתזונה, אם כי מספיקה כמות מזערית מהן כדי לשגשג) והופכת אותן ל"שומן צמחי". זה שקר כמובן. אומגה 3 ואומגה 6 נמצאות בשפע במזון מהצומח אבל נמצאות גם נמצאות במזון מהחי. בבשר, בביצים, במוצרי חלב. אין שום מחסור בחומצות שומן חיוניות אליו עלול להגיע אדם גם אם יאכל אך ורק מזון מהחי. הן נמצאות בכל אשר נפנה.

אבל השקר לא נעצר כאן, הו לא. הכותבת לא מסתפקת כמובן דימיוניים לשומן הצמחי, אלא היא מוכרחה להשחיר את פני המזון מהחי. וכאן מגיע הדבר העיקרי העלול להשפיע על נפשותיהן הרכות של ילדינו. 

"אבל יש גם שומנים לא רצויים, וחשוב שלא להרבות באכילתם: למשל השמן שבצ'יפס, שהוא שמן שמבושל זמן ממושך. גם שומן מן החי כמו זה שיש בגבינה צהובה או בבשר, איננו  נחוץ לגוף, כי הוא סוג שומן שהגוף יכול לבנות בעצמו".

יש פה כבר המצאה חדשה לגמרי של הכותבת: שומן מהחי אינו רצוי למאכל. הוא מיותר, הוא פויה. הוא הנבל הרע מהסרטים שמתגנב לנו לצלחת. ובקצרה: שומן מהחי הוא רע, ושומן צמחי הוא חיוני, וויטמינים ומינרלים יש רק בירקות ופירות ולכן, ילדים, כדאי שתחשבו טוב טוב מעתה לפני שאתם מסכימים לאכול ביצה קשה לארוחת הערב. 

המבחן לא פיגר אחר הכותבת ומחברו התעקש לוודא שהמסרים העיקריים נקלטו היטב. למרבה המזל ביתו של ידידי היא תלמידה מצטיינת (עם כתב יד מושלם בהחלט) ויודעת היטב את האמת שחינכו אותה בבית, אבל היי, היא לפחות קיבלה 100 בהבנת הנקרא.


למזלי ולמזלם, הילדים הפרטיים שלי כבר סיימו את המסע שלהם עם מערכת החינוך היסודית. 

ועדיין, המסע החברתי לא תם. מה שנותר לנו לעשות הוא לקרוא את הטקסטים שהם מקבלים. להתלונן בפני המורה אם התוכן אינו מקובל. לקחת אחריות. להעביר להם את האמת שלכם בעצמכם, כי אחרת האמת היא מה שמספרים להם. (וכן, גם בשנת 2020 משרד החינוך ממשיך ללמד את "פירמידת המזון" האומללה לילדינו במקום לזרוק אותה למגרסת הנייר של ההיסטוריה). 

שנהיה בריאים,

דעאל



By Dael with 2 comments