אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

ביטקוין – למה, איך וכמה?

 

כשעליסה נפלה אל תוך מאורת הארנב, היה זה רגע מפחיד מאוד, אבל גם תחילתו של מסע מרתק. רגע אחד היא התנמנמה על גדת הנחל, וברגע הבא היא צנחה אל עולם זר ומוזר. היא לא ידעה שבעולם הזה יש חוקים אחרים. שהיא תפגוש בו אנשים מוזרים שמבטיחים הבטחות, שהיא תתכווץ לגודל קטנטן, ושרגע אחר כך היא תגדל במהירות עצומה, שהיא תתעמת עם השלטון הרודני של מלכת הקלפים ותנצח בעימות, ולא ידעה שבסוף היא תתעורר מחדש מתחת לעץ, רק עם חיוך גדול, כשהיא חכמה יותר ומנוסה יותר.

אני מבטיח שאם תתקרבו אל מאורת הארנב של הביטקוין, זה בדיוק מה שיקרה גם לכם. תצאו למסע מרתק ומסחרר שיעמת אתכם עם הנחות היסוד שלכם, יפגיש אתכם עם עולם מקבילי שיש בו המון יופי, הרבה סכנות, והמון המון פוטנציאל.

אני צללתי אל המאורה הזו כבר לפני יותר מחמש שנים, ואני מציע לכם כאן הצצה קטנה, רגע לפני שאתם קופצים גם.

***

כולנו שמענו על ביטקוין הרבה דברים: זה אמיתי, זה לא אמיתי, זה וירטואלי, זה כסף, זה לא באמת כסף, זה לרמאים ופושעים, זה עומד למות, זה נצחי, המדינות יהרגו אותו, זה לספקולנטים, זה העתיד, זה העבר, זה אנונימי, זה לא אנונימי, זה חדשני, זה מיושן יחסית למטבעות אחרים, זה הימור, זה בטוח, זה ללא ערך פנימי. אני מקווה שלא שכחתי משהו.

הדברים להלן נועדו לעשות מעט סדר בחרושת השמועות. זה באמת רק על קצה המזלג, וכדי לדעת ולהשתכנע צריך לקרוא הרבה יותר (המלצות בהמשך), אבל היי, צריך להתחיל איפשהו.

 ***

כלל ראשון: ביטקוין הוא משהו אמיתי, והוא כאן להישאר. לתמיד.

ביטקוין הוא חיה מוזרה מאוד. הוא לא אינטואיטבי וקשה מאוד להבין כיצד הוא עובד ומדוע הוא מצליח. למרות זאת, ביטקוין הוא אחת ההמצאות החשובות אי פעם: לראשונה בעידן החדש, בני אדם יכולים להעביר ערך זה לזה באופן אוטונומי, ללא כל צד שלישי (אין מדינה שקובעת את קצב הדפסת הכסף, אין ריבון, אין בנק ששומר על ההון, אין חברת אשראי, אין צורך לבקש רשות מאף אחד, אין גבולות). אני יכול להעביר כסף לכל אדם בכל מדינה אחרת בתוך שניות, ואף כוח בעולם לא יכול לעצור זאת. אני יכול לשמור אצלי הון ואף כוח בעולם לא יכול לחלט או להלאים אותו. אני יכול להחזיק ביטקוין ואף מדינה לא יכולה לדלל אותי או ליצור אינפלציה או לגרום לפיחות בהון שלי. למעשה, ביטקוין הוא בדיוק כמו גידור הנכסים ע"י החזקת זהב, רק שהוא יעיל הרבה יותר: הוא דיגיטלי, לא תופס מקום או משקל, אי אפשר להחרים אותו, אי אפשר לזייף אותו, והוא עומד להיות הרבה יותר נדיר מזהב.

המציאות היא שביטקוין קיים כבר יותר מעשור, ובכל הזמן הזה כולם אמרו "זה עוד מעט יפסיק לעבוד", אם בגלל סיבות טכניות או רגולטוריות. בפועל אנו רואים אימוץ הולך וגובר שלו בכל מקום, כי הוא פותר בעיה אמיתית: כסף הפיאט (דולר, אירו, שקל, וכו) כולם מונפקים על ידי מדינות וכולם לא מגובים במאומה אלא בהבטחת המדינה ש"יהיה בסדר". בפועל ברגעי משבר כמו שאנו חווים כעת ב 2020, מדינות מדפיסות את עצמן לדעת וכתוצאה מכך מפחיתות את ערך המטבע. אבל הביטקוין חופשי ממשוגות בני האדם ומפוליטיקאים ונגידים חסרי אחריות. הוא כאן כדי להישאר וככזה, הוא לעולם יעמיד אלטרנטיבה למטבעות הפיאט. האופן הטכני בו ביטקוין עובד הוא מתוחכם ומורכב (לא, זה לא רק בלוקצ'יין. זה גם חלוקה, וגם תגמול, וגם הוכחת עבודה, ועוד כמה). לצורך העניין: אם אתם לא גיקים תוכלו פשוט להסתפק בעובדה שזה עובד. למען האמת זה עובד כל כך טוב שאף אחד לא הצליח לשבור את זה אפילו קצת. זו מערכת תכנה עם זמינות מוחלטת, שלעולם לא למטה, לא עצרה לנוח, לא הושבתה מתקלה, לא נפרצה על ידי שום האקר. היא חסינה לחלוטין 24/7/365, כבר 11 שנים. זה לא עומד להשתנות. היא הרשת החזקה והיציבה ביותר בעולם, בפער. ביטקוין כאן להישאר.

 

כלל שני: ביטקוין זה לא "קריפטו"

כל מיני יזמים נכלוליים, כל מיני מומחים מטעם עצמם (או מטעם המדינה או הבנקים - ארגונים שמתעבים את החופש שהביטקוין מביא עימו) כותבים המלצות על השקעות ב"קריפטו". בדרך כלל כדי לשכנע אתכם להשקיע במטבע הקריפטו החדש, המיוחד, בעל העתיד המזהיר שלהם. כאילו יש למילה קריפטו איזו משמעות מיוחדת. ההיפך הוא הנכון. כמעט כל מיזמי "הקריפטו" נועדו לכישלון והם מבחינת פיתיונות לדגים התמימים ששוחים שם בחוץ. ביטקוין הוא חיה אחרת (על רגל אחת: יש בו משהו חד פעמי שאי אפשר לשכפל למטבעות אחרים. גם הביזור שלו, גם נתח השוק שלו, גם גודל וחוזק הרשת, גם האנונימיות של יוצרו ועוד). אז אם אתם רוצים חשיפה "לקריפטו" אמליץ לכם על חשיפה לביטקוין. תשאירו את משחקי הקריפטו לתמימים ולכרישים ותלכו על בונקר: על המטבע היחיד שהוא גם ותיק, עמיד, ומחזיק לבדו 60-70% משווי שוק הקריפטו כולו, ושלא הולך לשום מקום, בטח לא להיעלם.

 

כלל שלישי: אולי אתם סוחרי מניות מומחים, אבל אתם לא סוחרי ביטקוין מומחים

כשאנשים שואלים אותי איך לקנות ביטקוין, כמעט תמיד השאלה הבאה שלהם היא איפה כדאי לסחור בביטקוין. על פי רוב הם מתאכזבים מהתשובה שלי: לא כדאי לסחור בביטקוין.

ביטקוין הוא נכס מאוד מאוד תנודתי. הוא עלה פי שלושים בערכו בשנת 2013, רק כדי ליפול ב 90% ב 2014.הוא התחיל את שנת 2017 בשווי של 1000 דולר אבל סיים אותה כמעט פי עשרים, ב 19 אלף דולר ליחידה אולם לאחר מכן ירד עד 3000 דולר לביט. עכשיו, אם תהיתם, הוא שוב באיזור ה 12 אלף דולר. למה הוא כה תנודתי? כי הוא מבוסס על ציפיות של אנשים ופחות על שימוש קשיח בו. רוב מחזיקי המטבעות משתמשים בו כדרך לשמור על ההון שלהם ופחות לטובת מסחר וקניית חפצים. לכן רוב הערך בא מהציפיה כלפי מחירו העתידי ומכאן גם התנודתיות (ועדיין במבט על משנה לשנה כמות המשתמשים גדלה, כמות המחזיקים וכמובן שווי השוק והערך הגלום במטבע). התנודתיות מפחידה אנשים אולם גם הופכת לתקווה אצל אחרים: מה הבעיה, נקנה בזול ונמכור ביוקר. אז זהו, שלא כל כך. כן, יש אנשים שהם סוחרי יום בביטקוין וקונים ומוכרים (נדרש לכך חשבון בבורסת קריפטו), אולם זו בעיקר דרך טובה לשחוק את האחזקות שלכם, להיעקץ, להתפתות, להמר, ובסופו של יום להפסיד. אם אתם בוחרים להיכנס ולהשקיע בביטקוין, כדאי לעשות זאת לטווח זמן משמעותי ולפי קריטריוני יציאה שתחליטו עליהם מראש. לקפץ אחר כל אתר חדשות בניסיון להכות את השוק, לא יביא ברכה לרוב בני התמותה. השיטה הזו נקראת בז'רגון HODL. ובתרגום לעברית: אני הודל, אתם הודלים, אנחנו מהדלים. תהדלו, זה הרבה יותר סבבה.

 

כלל רביעי: להחזיק ביטקוין זה מאתגר (אבל יש פתרונות)

ביטקוין זה לא חשבון בנק. דרוש ארנק ייעודי. יש לגבות את הארנק. יש לדעת כיצד לאבטח ולבצע העברות וגיבוי. כדאי לרכוש רק מחלפן רשום או מזירה מפוקחת ומקובלת ויש להיזהר מנוכלים. אוהו. כן, כל אחד יכול ללמוד כיצד לעשות זאת אבל זה לא פשוט ואינואיטיבי כמו ארנק שטרות בכיס או כרטיס אשראי. ועדיין, ודאי שאתם יכולים להבין את זה, וכדאי מאוד להשקיע את הזמן הנדרש לכך. אחזקת ביטקוין בסכום משמעותי מחייבת הבנה ולימוד. אין ברירה.

אלטרנטיבה היא לרכוש כלים מחקים. יש מספר קרנות באירופה ובארה"ב המאפשרות חשיפה למטבע מבלי להחזיק את נכס הבסיס עצמו. כמובן שיש כאן פער מהותי: אתה נדרש לסמוך על צד שלישי שאכן יחזיק מטבעות כנגד הדולרים שלכם ושהוא יהיה שם כשתרצו למשוך את הכסף, רעיונות שבדיוק כדי למנוע אותם נולד הביטקוין. אבל היי, זו דרך פשוטה מהירה להגדיל את החשיפה שלכם. למשל קרן GBTC האמריקאית (כיום גוף המחזיק בלמעלה מ 4 מיליארד דולר בביטקוין). אפשר לרכוש אותה בכל פלטפורמת מסחר בנקאית והיא משקפת את מחיר הביטקוין (כמובן עם פרמייה מסוימת ודמי אחזקה שנתיים). זו אינה המלצת מסחר אבל זו אופציה שיכולה להיות חלק מתיק המניות שלכם גם בלי לצאת מהמערכת לטובת חלפנים וזירות קריפטו. אפשר אפילו לרכוש זאת דרך ה IRA שלכם.  יש עוד פתרונות ביניים כמו להחזיק ביטקוין באמצעות חברות Custody, יש קרנות גידור פרטיות המחזיקות ביטקוין ועוד. תלמדו להחזיק ותחליטו איך. 

 

כלל חמישי: השמים הם הגבול

שווי שוק ניירות הערך העולמי הוא 90 טריליון דולר (לא כולל נגזרים). שווי כל שוק הזהב בעולם הוא רק 8% מזה - כשבעה טריליון דולר בלבד. שווי שוק הביטקוין כולו הוא כ 200 מליארד, כ 2% משוק הזהב בלבד. אם נתח השוק של הביטקוין יהיה שווה לזהב בערכים של היום, זה אומר שהמחיר יצמח פי שלושים לפחות. יש לא מעט המהרים על ערכים גבוהים אף יותר, ואין מי שבאמת יודע מה ילד יום. לביטקוין יש את כל הנתונים להמשיך ולצמוח: הוא גלובלי, הוא בראשיתו, האינפלציה שלו מוגבלת לחלוטין (לא יהיו לעולם יותר מ 21 מיליון מטבעות. הוא יהפוך להיות המשאב הנדיר ביותר בטבע). ובעיקר, הביטקוין נותן מענה אמיתי לבעיית יסוד בעולם: אנחנו חייבים לתת אמון במערכת הפיננסית בעת שאנו יודעים שהיא שבירה ונשחקת באינפלציה. הביטקוין עמיד לכל אלה, וככזה, יש הרבה יסוד להניח כי הרשת תמשיך ותגדל, ולכן תמשוך אליה עוד מתעניינים ומשקיעים ומשתמשים וממילא תוסיף לערכו הדולרי (או שהדולר סתם יוסיף להישחק למולו, איך שתבחרו). עינינו הרואות כי רק בחודשים האחרונים הרבה חברות ציבוריות בחרו להשקיע הון בביטקוין, וכשהמוסדיים וחברות ציבוריות נכנסות להשקעות, זה סמן חיצוני חזק מאוד לטרנד. כך למשל חברת MicroStrategy הודיעה לפני מספר שבועות כי השקיעה 425 מיליון דולר (!) מההון שלה בביטקוין. פייפאל הודיעו השבוע שיאפשרו קניה ומכירה של ביטקוין או שימוש בו לטובת תשלומים. העולם צועד אל הביטקוין בקצב מעורר השתאות.

 

וכלל שישי ואחרון: תקראו, תלמדו עוד

אל תאמינו לעיתונים. אל תאמינו למבטיחי תשואות בזק. אל תתפתו לעסקאות מפוקפקות. אל תאמינו ל"דעות". Do your own research - האמינו רק לעצמכם. לצורך העניין, אל תאמינו גם לי. לכן אני מזמין אתכם לא להסתפק בפוסט הזה, שהוא באמת על קצה המזלג, אלא להרחיב ולהקדיש לכך זמן. אנחנו עדיין בשלב ההזדמנות הנדירה, כדי שיום אחד תוכלו לומר לילדיכם "הייתם מאמינים שהצטרפתי לביטקוין כל כך מוקדם שהצלחתי לקנות כמה ביטקוינים שלמים בעצמי!?". כבר היום אין מספיק לכולם.

כדי להצליח בתהליך הצלילה הזה, שהוא מפחיד וקשה וארוך, דרושה סבלנות ודרושה הנכונות להשקיע בעצמכם: לקרוא ולשאול וללמוד ולנסות ולא לסמוך על הכותרות המתחלפות כל יומיים.


להלן המלצתי על  כמה מקורות בעברית:

  • ביטקוין – הקהילה הישראלית, בפייסבוק. זהו מקום לכל שאלה והרבה הפניות לחומר רקע מצוין.
  • שגרירות הביטקוין בישראל. ארגון נפלא העוזר מאוד ומפרסם הרצאות פתוחות לקהל הרחב, ולאחרונה אף העלה לרשת (יוטיוב, ספוטיפי וכו) את סדרת הרצאות המבוא בנושא ביטקוין. מומלץ מאוד.
  • יש ערוץ וידאו ופייסבוק מצוין הנקרא "ביטקוין בדקה" עם סרטונים קצרים, יעילים וטובים ויש מדריך ממוקד ויעיל על הקמת ארנק שנקרא ביטקוין על בירה https://bek.beer/
  • יש *המון* חומר וספרים באנגלית בנושא. אמליץ על סדרת ההרצאות ביוטיוב של Andreas Antonopoulos (ועל הספר שלו), על האתר של James Lopp המחזיק מעין אינדקס מעולה של חומרים באנגלית כאן https://www.lopp.net/bitcoin-information.html
  • במיוחד לקורא הישראלי כתבתי את הספר "ביטקוין והעתיד הכלכלי שלך" שנותן את התורה כולה ואפשר למצוא כאן:  https://bitcoin.daelshalev.com. אפשר לקרוא את הפרק הראשון ומקורות מידע וחומרים חינם (כמו ה bitcoin white paper בתרגום חדש לעברית ועוד) ולהשיגו בכל ספרייה או חנות ספרים או באתר עצמו.
  • למי שאין כוח לספר יש גם מאמר נרחב שנקרא "ביטקוין – הצצה לכלכלת העתיד" שכתבתי והופיע בעבר בכתב העת השילוח, ואפשר למצוא אותו אונליין ברשת.
  • יש סדרת וידאו הנקראת "המסלול המהיר למתחיל בעולם המטבעות הדיגיטליים" של קריפטו ג'נגל CryptoJungle
  • לרכישת מטבעות בארץ כדאי אצל אחד משני השחקנים הותיקים והאמינים בישראל: Bits of Gold או  Bit2C

  


ומה עכשיו?

פשוט תקפצו למאורת הארנב. יהיה מרתק. אני מבטיח.

 **

תזכורת: אני לא יועץ השקעות ולא תזונאי (ואמליץ לקחת את דברי עם קורטוב של מלח. זו בכלל גישה בריאה לחיים). אפשר למצוא את הפוסט המלא בבלוג שלי "מר קדמוני" 

By Dael with 2 comments

תיקון חוק שכר שווה לעובדת ולעובד - מה מסתתר מאחורי המילים היפות?

 

זהירות, דעה לא פופולרית (וארוכה מאוד). 

תיקון חוק שכר שווה לנשים עומד להכנס לתוקף בחודש הבא, וזו הזדמנות מצוינת להדגים איך בשם השוויון וערכים יפים יוצרים פה מיטת סדום נוראה, שתפגע קודם כל בנשים, ומיד אחר כך בכולנו. והכל בשם הטוב והצדק. 

בקצרה, החוק מחייב חברות גדולות (מעל 518 עובדים) לפרסם דוח שנתי פומבי על פערי השכר בחברה בין המינים בחתכים שונים. החוק גם מחייב כל מעסיק (גם אם יש בחברה רק שני תכנתים ושתי תכנתיות) לתת את האינפורמציה הזו לכל עובד לפי דרישתו, גם אם אין לחברה חובת פרסום פומבית. לכאורה התיקון לחוק מבטיח כי נשים יהנו מאותה רמת שכר בדיוק כמו לגברים. סבבה. נשמע נכון וצודק ומלא טוב. מה, לא?

ובכן, לא! זה הכי רחוק מצדק ומטוב ומאמת. זהו חוק שתוצאותיו עלולות להיות הרסניות לחברה ולהערכתי שום אשה לא תצא נשכרת ממנו, תרתי משמע. 


למה ישנם הבדלי שכר בין נשים לגברים?

הטענה שבבסיס החוק אומרת שנשים זהות לגברים בכל, ולכן ההתפלגות אמורה להיות שווה בכל. כלומר היינו אמורים לראות את הגברים בכל המקצועות ואת הנשים בכל המקצועות ולמצוא שכר זהה בממוצע בין גברים ונשים. מכיוון שאיננו רואים שוויון בעיסוק ולא שוויון ביכולת ההשתכרות, הדרך הקלה והאוטומטית היא לצעוק: אפליה, אפליה. רוצה לומר, נשים מסכנות נופלות קורבן בידי בעלי עסקים אכזריים, המעדיפים להעסיק גברים ולכן אם באה אשה, הרי שמיד שכרה יהיה נמוך כי היא לא שווה כמו גבר. למעשה אומר התיקון לחוק שגברים ונשים הם זהים בתכונותיהם ורק הבדלי כוח גרמו להבדל בשכר ולכן נתקן זאת בחקיקה, אלא שהטענה הזו שגויה מיסודה.

  • ראשית, דווקא יש הבדלים בין גברים לנשים בתכונות שלהם. מחיקה של ההבדל מעוותת את המציאות, מתגמלת את האנשים הגרועים ומענישה את הטובים. 
  • שנית, הבדלי השכר לא נובעים בגלל פערי כוח ושליטה אלא בעיקר בגלל בחירות לגיטימיות, חופשיות והעדפות אישיות של הצדדים בעסקה. 
  • ואחרון חביב, החוק הזה לא עוסק כלל בשוויון בהזדמנויות אלא בשוויון בתוצאות, וזה תמיד רע מאוד


שוויון בהזדמנויות מול שוויון בתוצאות. 

בעיני, הדרישה לשוויון בתוצאות היא היא מידת ומיטת סדום. 

בסדום, כך מספרים לנו, היתה מיטה בגודל אחיד ואת האורחים קיצצו או מתחו כך שיתאימו למידותיה. זוהי עיקר הדרישה של שוויון בתוצאות: הפרט לא משנה, העדפותיו לא משנות, ובלבד שכולם יסיימו עם אותה תוצאה (שכר) בדיוק, ולא משנה המחיר בדרך. לעומת זאת, שוויון בהזדמנויות הוא בעיני ערך עליון בחברה פתוחה ודמוקרטית. חברה כמו שלנו רוצה להבטיח כי כל אדם, לא משנה מה מוצאו, צבעו, מקום מגוריו, דתו או נטייתו, יוכל ללמוד כל דבר ולעסוק בכל עיסוק, בתנאי פתיחה שווים ככל הניתן, ולפלס לעצמו את מקומו בעולם. לעתים, בעיקר בשל עוולות העבר, יש אוכלוסיות להן קשה יותר לממש את זכותם זו, כי המעסיק מעדיף שלא כדין אוכלוסיה אחרת. זה נכון בכל תחום. בתי ספר עלולים להעדיף ילדים מהעיר ולא מהפריפרייה. אוניברסיטאות עלולות להעדיף תלמידים מדת מסוימת לשם הדימוי. מעסיקים עלולים להעדיף עובדים בצבע שיער שטני ארוך (למשל אם הם מסעדנים). לכן המחוקק קבע תקנות וחוקים שונים למניעת אפליה. יפה. כי הערך העומד בבסיס מניעת האפליה הוא שלכולנו מגיע שוויון. וזה נכון. כולנו שווים בזכויותינו וצריכים להיות חופשיים לבחור בכל עיסוק שנרצה. להיות כבאית או צייר או מצילה או מהנדסת או רופא. הבחירה בידינו. 

אבל ההנחה הטמונה בתיקון חוק שכר שווה היא שכולנו זהים. שאין הבדלים בין גברים לנשים ואסור שיהיה הבדל שכזה. אסור בחוק. ומה רוצים העובדים ומה רוצים המעסיקים לא רלוונטי אלא רק מה שמרשה לנו המחוקק לרצות. חוק העוסק בתוצאות ולא בהזדמנויות הוא חוק רע ומטופש. 


האם יש הבדלים בין תכונות גברים לנשים

המדע והמחקר הפסיכולוגי אומרים שכן. חד משמעית. גברים הם אגרסיביים יותר, נוטים לקחת יותר סיכונים, יותר דומיננטיים ונשים יותר נוטות לרצות, נוטות לטיפול באחר, יותר נוטות להגיע להסכמות ועוד הבדלים רבים. אין הבדל אגב ברמת האינטיליגנציה בין המינים. אבל התיקון לחוק מניח שאין הבדלים (אחרת הבדלי השכר או לפחות חלקם היו תולדה של הבדלים בין המינים). הדרישה לשויון בתוצאות היא תולדה הכרחית של הכחשת ההבדלים. אז יאללה, זורם, נניח שאין הבדל בין המינים. אז בואו נעזוב שכר בחברות ונעבור לדבר על בתי הסוהר בארץ. 

יש כ 13 אלף אסירים בישראל. שאלתם את עצמכם כמה מתוכם הן נשים? בטח תהיתם. 

ובכן התשובה היא 200. 

קראתם נכון. 

יש בקושי מאתים אסירות בישראל אבל 13 אלף אסירים. חלקן באוכלוסיה, אגב, הוא קצת יותר מ 50%. 

הכיצד?

הלא אם נשים וגברים שווים באופיים, היינו מצפים לראות חצי חצי בין יושבי בתי האסורים. ואולי באמת לגברים יש יותר נטיה לאלימות, או שזו מחשבה אסורה בעידן השווין המוחלט? (דרך אגב, גם אם לגברים יש יותר נטיה לאלימות זה עדיין לא מסביר דומיננטיות של 98.5% בבתי המאסר). מאידך, האם באמת אחוז הנשים העבריניות הוא אפסי או שיש כאן אי שוויון ואפליה (בחקירה, בתביעה, בשפיטה, במאסר, בשחרור)?

ואם באמת לגברים יש יותר נטיה לאגרסיביות ופשיעה, למה מומחי הפוליטיקלי קורקט פוסלים על הסף שלגברים גם יותר נטיה לתחרותיות, השגיות, ועוד כמה תכונות שדווקא מוערכות ומתוגמלות בשוק העבודה? (איש מכירות למשל צריך להיות יותר אגרסיבי, הישגי, תחרותי לעומת האדם המצוי. אנשי מכירות הם מובילי השכר ברוב הארגונים. לכן, אגב, רוב אנשי מכירות הם גברים). 

לנשים יש גם הבדלים נוספים באופי, לשמחתנו דווקא. למשל נשים טובות יותר במתן טיפול ועזרה לאחר. בסבלנות. בהוראה. כך למשל בשנים האחרונות רוב בוגרי בתי הספר לרפואה הן נשים, והאחוז גדל משנה לשנה (ורפואה היא מקצוע נחשב, יוקרתי, מתגמל ועם השכלה בטופ. לא שמעתי על "הסללה" נגד נשים שם). לעומת זאת יש אכן מיעוט של נשים בפקולטות להנדסה. האם יתכן וזו בחירה עצמאית של הנשים או שהכל "מאבקי כוח ושליטה"? לכל אישה צריכה להיות הזכות להיות מהנדסת חומרים, תוכנה או חלל ולכל גבר הזכות להיות למשל עובד סוציאלי או גנן ילדים. אבל הרוב הולך אחר נטיית ליבו ולאו דווקא אחר המקום בו השכר הוא הגבוה ביותר. לכן שוויון בתוצאות הוא הרסני, כי הוא משטח את המציאות ומעקר את ההבדלים בין המינים, הבדלים שהם חלק מאיתנו. כן, בהחלט יש נשים יותר אגרסיביות, ויש גברים יותר עדינים. נטיה ממוצעת ברמת המין לכיוון תכונה זו או אחרת גם לא אומרת שיש פורמט תכונות "נכון" או "תקין" לגבר לעומת אשה. לא. לכל אחד יש סט תכונות שונה ואישי ונתון לבחירה. אבל זה כן אומר שבמבט על, כחברה, גברים ונשים בממוצע יבחרו עיסוקים אחרים ובתוך אותם עיסוקים, יפעלו בדרכים שונות, ושזה בסדר גמור. לעומת זאת כפיית שוויון בתוצאות הוא הרס חופש הפרט והקרבתו על מזבח הכחשת האמת וטשטוש הזהות. 


האם שכר עבודה הוא בחירה חופשית של הצדדים?

שמעו סיפור על איך נקבע שכר עבודה והכיצד יתכן שעובדת תרוויח פחות מעובד מקביל למרות שכולם בסדר גמור:

  • מפתחת יכולה להגיע לראיון ולבקש שכר נמוך יותר כי באותו הראיון היא גם מבקשת לצאת כל יום בארבע הביתה, ורוצה שיתחשבו בה יותר. טוב לשני הצדדים. זה דיל מקובל. במו אוזני שמעתי לא אחת. 
  • מפתחת יכולה לבקש בראיון שכר גבוה מאוד אבל להתפשר עליו בקלות כשתשמע לא. למה? אולי כי האופי שלה הוא פחות אגרסיבי ולכן המו"מ שלה פחות מוצלח לעומת עמית אחר.
  • מפתחת יכולה להיות מרוצה בשכר פחות גבוה אולי כי היא ביקשה שלא ישלחו אותה לנסיעות עבודה בחו"ל. קורה הרבה. 
  • מפתחת יכולה להרוויח פחות ממקביל עם ותק זהה של שלוש שנים, אבל בגלל שהיא היתה בשמירת הריון + שנה בחופשת לידה, הרי שההתפתחות המקצועית שלה התעכבה יחסית לעמיתה שהתקדם וצבר יותר ניסיון בשלוש השנים האחרונות ולכן גם תוגמל כעת יותר.
  • מפתחת אולי קיבלה פחות תוספת שנתית לשכר לעומת עמית אחר כי החליטה במהלך השנה האחרונה להישאר פחות במשרד אחרי שעות העבודה, כי יש לה ילדים והיא מעדיפה אותם על עוד שעות במשרד עבור בונוס השקעה לעומת עמיתה הרווק בן השלושים.
  • מפתחת יכולה גם להיות מובילת השכר בחברה פשוט כי היא הכי טובה מכולם, ובפער. בחברה שלי היתה עובדת כזו במשך תשע השנים האחרונות, ברצף. 
בכל המקרים הללו לשני הצדדים היה חופש מלא לבחור כיצד לפעול, ובהנחה שהמעסיק הוגן ורוצה לשמור אצלו עובדים מצטיינים (גברים ונשים כאחד), הוא מתגמל אותם בהתאם. 

אבל עכשיו בא חוק השוויון ואומר לעזאזל ההתקדמות המקצועית, שעות העבודה, ההשקעה, ההצטיינות או ההעדרות. לעזאזל הכל: מעתה כולם יקבלו הכל אותו דבר (אלא אם כן אתה גבר כמובן. שם מותר לתגמל על בסיס תכונות אישיות, השקעה, מקצועיות וההתקדמות. אבל אם את אשה, מגיע לך כמו לממוצע האחרים שסביבך, גם אם את מעדיפה קריירה ביתית). זה רע. 

בכלל דומני כי מחוקקי החוק מעולם לא הפעילו בעצמם עסק ובוודאי שלא עבדו בחברת הייטק כלשהי. משכורות העובדים היא סוד שמור ועניין אישי (יותר מהסוד כמה שילמת על כרטיס טיסה לעומת זה שיושב לידך על הטיסה). ועכשיו המחוקק רומס ארצה את השכר האישי, הדיסקרטי, ואומר לא, הכל יהיה פתוח לדרישת כל עובד. כאילו הבדלים בשכר קיימים רק בין גברים ונשים. לא. לעתים קרובות מאוד יש הבדלים עצומים בשכר בין שני עובדים באותו מין, באותו תפקיד ובאותו ותק. למה? מאלף ואחת סיבות: כי עכשיו יש צורך למצוא מישהו מהר בכל מחיר, כי הוא ביקש שכר נמוך מאוד, כי הוא ביקש שכר גבוה מאוד, כי יש מדיניות חדשה להנהלה שנכנסה אתמול, כי יש תקציב, כי אין תקציב. ובעיקר: כי זה מה שנסגר בסוף במשא ומתן מול העובד הספציפי ומול המנהל הספציפי. ואילו עתה החוק אומר למעסיק, כל מי שירצה, חשוף בפניו את הכל. גם אם אתה חברה קטנטנה. גם אם אתה חברה בינונית והכי קל בעולם זה לעשות 1+1 ולהסיק מי זה בדיוק "השכר הממוצע של מחלקת ההנדסה" שכוללת בדיוק 2 אנשים.

יאמר מעתה המעסיק הסביר לעצמו (או המעסיקה, אין הבדל בין המינים בעניין זה): למה לי כל הכאב ראש הזה? למה זה טוב? אם היום יש אצלי 20% נשים, אז מחר יהיו 100% גברים וחסל דוחות אפליה בין המינים. חסל דוחות המפרטים בדיוק כמה העובד האחר מרוויח. 

שאלו את עצמכם: מי יפגע ראשון מהחוק הזה? הגברים או הנשים? הרי מישהו ישלם את המחיר על השכר העודף שנכפה כעת על השוק. סורי, אבל האשה מעולם לא היתה קטנה ו"מוחלשת" יותר. האיוולת מעולם לא היתה זועקת יותר לשמים.


כיצד *כן* אפשר לקדם שוויון בהזדמנויות?

אני מאמין כי במקום להתמקד באכיפה חסרת תועלת של שוויון בתוצאות, המצמצמת את חופש העיסוק, יש להתמקד בשוויון בהזדמנויות, הפותחת אותו. במקום להתמקד בחקיקה וצמצום המרחב, יש להתמקד בעשייה ובהרחבת האפשרויות. שכן אני מאמין שהרחבת האפשרויות תתן תועלת גבוהה יותר בתוצאות. למשל: עד היום היינו מוגבלים (תודעתית בעיקר) להגעה ולעבודה פיסית במשרד. והנה הקורונה הכריחה עסקים רבים לעבודה מרחוק, ופתאום עובדים גם עובדים מהפריפרייה יכולים להיות חלק מכוח העבודה (יותר שוויון בהזדמנויות). האפשרויות התרחבו. באופן דומה עבודה מהבית לנשים עובדות כבר אינה משהו חריג יחסית לעמיתיהן הגברים ולכן גם התוצאות יהיו דומות יותר, והפערים קטנים יותר. 

המחוקק, אם ממש דחוף לו להתערב, יכול לעשות בדיוק את זה: להרחיב ולאפשר בכל מקום. למשל לאפשר למעסיקים להכיר בהוצאות העובדים הקשורות לעבודה מהבית. למשל לאפשר לאמהות ולעובדים להתקזז במס ולהכיר בהוצאות מעון או מטפלת. זה לבדו עשוי לפתוח אפשרויות שוויון בשכר לנשים רבות בלי שום שוט וסנקציות רעות, אלא רק עם כוחות השוק.  

יש עוד רעיונות רבים לקידום שוויון, אבל המחוקק בחר בינתיים בדרך הקלה והפופוליסטית, שלצערנו, היא גם הדרך הלא יעילה והמזיקה. 


ומה אתם חושבים?

הערה: אני במקרה גם גבר וגם מעסיק, אבל אני מאמין שהטיעונים שלי תקפים ללא קשר לכרומוזומים שלי. אשמח שיח מול הטיעונים, לא מול אומרם. רקאומר. 


Image Creator: kmlmtz66 Credit: Getty Images

By Dael with 1 comment

על חופש ועל תפילת כל נדרי. מחשבות בהתקדש יום.

 


הערב, בהתקדש היום, מליונים מאיתנו ייצאו לחצרות ולאוויר הפתוח וישתתפו בתפילת "כל נדרי", אולי התפילה החשובה ביותר במחזור התפילות שלנו.

התפילה הקצרצרה הזו (רק משפט אחד!), שונה מאוד משאר התפילות שיש בלוח השנה היהודי, שכן כל נדרי לא עסקת כלל באלוהים וודאי שאין בה תפילות או בקשות מהיושב במרומים. היא גם לא עוסקת בעניינים של "בן אדם לחברו". בעיני, לא בטוח שהיא בגדר תפילה. כל נדרי היא רק משפט של אמירה אישית, פנימית, שאין לה דבר וחצי דבר עם אף אחד אחר חוץ מעם עצמנו.

כל נדרי היא הצהרה על החלטה. החלטה שעכשיו, ממש עכשיו, אנו פותחים דף חדש.

אנו מתבוננים בראי הפנימי ואומרים: לא משנה מה החלטנו, מה עשינו, מה התחייבנו, מה אמרנו או מה הצבענו – הכל בטל ומבוטל ומעכשיו אקבל החלטות חדשות.

אבל כל נדרי היא הרבה יותר מדף חדש. היא המפתח לחופש. שכן אנו לא אומרים "ההחלטות הקודמות שלנו היו טעות", אלא שמעתה אנחנו חופשיים לפעול לפי מה שיראה לנו נכון. 

כל נדרי היא הדרך היהודית להשתחרר ולצאת לחופשי, כי את המגבלות הכי קשות על עצמנו, על חיינו, לא מטיל אף שוטר ושום חוק ואף הממשלה או וירוס.

כי באמת, אנו הסוהרים של עצמנו.

כאלה אנחנו. אנו אומרים משהו ואז נגררים בנתיב החיים אחר האמירות או התפיסות או ההנחות לפיהן פעלנו תמיד, ולעולם איננו עוצרים לבדוק את עצמנו, להרים מצפן ולנווט מחדש. ואם אנו מעזים לעשות זאת, אז הסביבה מיד קוצפת ואומרת "אתה, דווקא אתה? איך אתה מעז". וזה מפחיד. לשנות את הדעה, להתחרט, לומר טעיתי, לומר אולי אפשר אחרת. לעתים קרובות יש לנו ספק שמנקר, אבל אנו פשוט ממשיכים מכוח האינרציה וההתמדה. מחוסר הכוח לעצור ולעשות שינוי, גם אם ההמשכיות אינה טובה לנו. גם אם היא אינה אותנטית עוד. אולי זו תפיסה פוליטית, אולי מקצוע, אולי מערכת יחסים, ואולי רק הרגלים קטנים ורעים שאימצנו לאורך הדרך, ומעולם לא עצרנו להשתחרר מהם כי מחיר החופש היה מפחיד מדי.

המשפט המקופל בכל נדרי אומר בדיוק את זה: עצרתי ומעתה אני חופשי לקבל החלטות חדשות. העבר לא יכתיב לי עוד את החלטות העתיד. ואומרים זאת בקול רם מול הציבור כי המשפט הזה אומר עוד משהו לסביבה: נא לא לכעוס עלי.

את החלק השני למדתי מסבתא שלי זכרה לברכה. בכל פעם כשהייתי מגיע לבקר היא היתה מציעה מיץ ועוגיות ריבה. בדרך כלל סירבתי אבל היא רק חייכה ואמרה: "זה בסדר. ליהודי מותר להתחרט".

 

השנה, כחברה, אנו מגיעים ליום כיפור טעונים וכועסים ומפולגים ומסוכסכים וקצת מפוחדים. מהבריאות, מהכלכלה, מהחברה. אבל החכמה היהודית העתיקה המקופלת במשפט הקטן הזה יכולה אולי לתת לנו קצת מרחב. קצת חופש. כי לא משנה מה היה בעבר. אנו חופשיים מהיום לקבל החלטות חדשות, טובות יותר, מתאימות לנו יותר.

יש לנו את החופש לבחור. 

שתהיה לנו שנה טובה וגמר חתימה טובה.

 דעאל

By Dael with 3 comments

על גנבים, נפלאות הקהילה ושני זוגות אופניים - סיפור שקרה באמת

קצת לפני חצות הוא יצא מהרכב ברחוב החשוך וצעד לעברי. הוא היה איש גדול. גבוה ומזוקן ופניו מכוסות מסיכה. ביד הוא החזיק משהו גדול שנראה כמו לום. החבר שלו יצא מהאוטו מהצד השני. אז עוד לא ידעתי איך זה יגמר. רק כשעמד ממש קרוב ראיתי שעיניו השחורות טובות וזורחות. אני יונתן ובאתי לעזור, אמר. ואז התכופף כמו לראות אותי טוב יותר ועיניו התעגלו בהפתעה. תגיד, הוא שאל, אתה לא במקרה מר קדמוני? 

הכל התחיל לפני כחודשיים, בשבועות, גנבו לי את האופניים שהיו קשורות מתחת לבית (עם מנעול קריפטונייט גדול), במקום המצולם 24*7. כל מי שגנבו לו משהו מכיר את התחושה המתסכלת, את הכעס ואת ההכחשה. אני אמצא אותן. אני לא אוותר, וסיפורים דומים שאנחנו מספרים לעצמנו עד שאנחנו מובסים וזוחלים חזרה למאורה, מקווים שזה לא יקרה לנו שוב. חוששים מהכאוס. לא רוצים להיתקל שוב ברוע המסתובב ברחובות. מתעבים את התחושה של אובדן השליטה והכעס על שמישהו ללא פנים וללא מצפון גוזל ממך את רכושך. 
הבעיה היתה שאחרי שבוע גנבו לי זוג אופניים נוסף, ומאותו המקום. מצא חבר, הגנב.

הפעם התפוצצתי על אמת. 
נגשתי לקב"ט האחראי על מצלמות האבטחה אבל זה אמר לי שרק למשטרה מותר לגשת לחומר.
הגשתי תלונה במשטרה וקיבלתי אפס תגובה.
פרסמתי את תמונת האופניים בקבוצת "אופניים גנובים" בפייסבוק ואמרתי שאני מתגעגע ואולי מישהו יראה. בכל זאת, אלו אופניים לא שכיחות כלל.
לקחתי את הקורקינט (זה עוד נשאר לנו) ונסעתי לסיור גבול בדרום תל אביב. בסמטאות ובחנויות האופניים הפיראטיות. חכמת ההמונים אמרה לי שאם גונבים לך אופניים, הסיכוי הכי טוב שלך הוא למצוא אותן למחר ברחובות נווה שאנן. זהו באמת שטח הפקר. עשר דקות נסיעה מהבית ואתה בכוכב אחר, בו החוקים הם אלימות, ואדישות וסמים וזונות ונרקומנים שוכבים על המדרכות ותחושת ביטחון שלא קיימת. אבל שום אופניים שלי. 
הימים עברו והתייאשתי. קניתי זוג אחר. ניסיתי לשכוח. 
נזכרתי במה שאמרה לי זהורית לפני ארבע שנים, מעט אחרי שעברנו לעיר הגדולה אחרי 17 שנה בגליל. 
תגידי, שאלתי אותה אז. מתי אני אתחיל להרגיש כמו תל אביבי אמיתי?
קל, ענתה לי. כשיגנבו לך אופניים. עד אז אתה רק אורח כאן.


עבר חודש מאז הסיור ההוא בדרום תל אביב. אחרי חודש כבר מתחילים לשכוח.
אבל שלשום, קצת לפני חצות, הטלפון שלי גיהק. מישהו שאיני מכיר רוצה לשלוח לי הודעה במסנג'ר. אישרתי.
שמו שי. הוא גר במרכז תל אביב. הוא הלך ברחוב וראה אופניים קשורות לגדר אבל משהו נראה לו משונה. אלו אופנים מהירות והיה להן כסא רחב של אופניים חשמליים. "מי שם כסא כזה מעפאן על אופניים כאלו יפות" חשב לעצמו. ומחשבה הולידה מחשבה, והרהור הוליד הרהור, ושי נזכר שלפני חודש הוא ראה בקבוצת הפייסבוק הודעה על אופניים, אולי כאלה? הוא פתח את הפייסבוק וחיפש ומצא ובדק. וואללה דומות. הוא הגדיל את התמונה וחיפש סימנים מזהים. וואללה נראה בול. שלח לי.

לקחתי אופניים ורכבתי לכתובת. כבר חצות. אני בודק ומתחיל להתרגש. כן, הנה הצמיג הקדמי שהחלפתי לדגם אחר. כן, הנה המיתקון שהרכיבו לברקס, כן הנה המדבקה שמאחורי השלדה, כן, הנה הקשר בריפוד הצהוב של הכידון שמישהו כיסה אותו עכשיו במאקנטייפ שחור.
התקשרתי למשטרה.
אני עומד פה ומצאתי את האופניים שגנבו לי. הגשתי לכם לפני חודש תלונה עם כל המידע.
יש לך את החשבונית עליך פיסית? 
לא.
אז לא באים.

חזרתי הביתה בראש מורכן ולא נרדמתי. האם האופניים יהיו שם גם מחר. האם המשטרה סוף סוף תשתף פעולה? 
פניתי לחברים: אולי אתם מכירים שוטר שיגיד לי מה לעשות. זה רכוש שלי. יש לי תלונה, יש לי הוכחות מצולמות. אמרו לי תגיש תלונה שוב. 
חזרתי לחנות: חנות TREK  ברחוב החשמונאים. חיפשו ומצאו והוציאו לי עותק של החשבונית. גם צילום של האופניים בחנות מיום הקניה יש. 
ניגשתי לתנת המשטרה לב תל אביב. אמרו לי לא טוב שמספר השלדה לא כתוב על החשבונית אלא בצילום נפרד, אבל עזוב, סע למקום, תזמין ניידת, תראה לשוטר את כל ההוכחות והוא ישחרר לך את האופניים על המקום. 
נסעתי. התקשרתי. שוב: "ניידת בדרך". 
אחרי שעה וחצי הגיע שוטר גבוה ורציני. בדק מסמכים. הסתכל. הנהן. אמר צודק, קח אותן.
מה קח אותן? איך? אמרו לי שאתה תשחרר.
אמר בוא נבדוק אם יש לי כלים מאחורה. בדק. אין כלים. תמצא כבר איזה פתרון אמר לי ונכנס לזינזאנה ונסע.
שוב קרוב לחצות. שוב אני באותו רחוב מביט על אופני הקשורים לגדר זרה. שוב אני מתבאס שאין לי שום דרך לשחרר אותן. 
הפייסבוק בא לעזרה: נסה ב"ידידים". 
הקשרתי. ענו. התפלאו. אנחנו עוזרים לרכבים, לא לאופניים. הסברתי. אמרו אוקיי, מקשיבים. ביקשו ניירת, ביקשו תלונה, ביקשו צילומים, ביקשו אישור מהמשטרה. חשבו. אישרו. יצאה הודעה למתנדבים. אם יש מישהו מתאים עם ציוד, הוא יחזור אליך. 
אחרי כמה זמן התקשר אלי יונתן. שלום, אני יונתן מידידים. אני לא בטוח שיש לי את כל מה שצריך כדי לפרוץ אבל אני מתייעץ עם מישהו וחוזר אליך. אחרי עוד עשר דקות מצמצתי והנה חנו לידי יונתן ויוסי. הם יצאו מהרכב ולבשו סרבלים מחזירי אור של עמותת "ידידים" והוציאו כבל מאריך ועוד כבל מאריך ומספרי פלדה, ודיסק חיתוך ומשקפי מגן.

זה לקח עשר דקות והקריפטונייט נכנע.


עכשיו האופניים במרפסת ואני מנסה לחשוב מה למדתי:
  • הקהילה היא הכוח האמיתי. דף אופניים גנובים בפייסבוק הוא קהילה של ערבות הדדית. שי, שאיני מכיר, שטרח ובדק והודיע לי על אופניים הוא הקהילה. הקהילה היא גם מה שיצר את הכוח של עמותת ידידים, אנשים שקמים מהמיטה באמצע לילה כדי לעזור לאנשים הזקוקים לעזרה. ללא כל תמורה. רק לשם הערבות והעזרה ההדדית. זה נפלא. במיוחד בימים הטרופים האלה, שהארץ שוב נדמית כנקרעת ומשוסעת, שיש הפגנות וצעקות וכעס ושנאה, הנה מתחת לפני השטח אנשים שונים ממקומות שונים, עוזרים זה לזה שלא על מנת לקבל פרס או הכרה. תודה!
  • המנגנון לא יציל אתכם. יש לנו משטרה והיא רזה ועסוקה באלף ואחד דברים אחרים שאינם תחושת הבטחון של האזרחים. כשסיפרתי לחברים שהגשתי תלונה במשטרה על גניבת אופניים הם החזיקו את הבטן מרוב צחוק. בשביל מה, אמרו. האמת הם צדקו. המשטרה לא טרחה ללכת ולבדוק את צילומי האבטחה שמראים כמעט בוודאות את הגניבה. היא לא טרחה לחזור אלי בכלל. התלונה נעלמה לתהומות הנשייה. מצד שני, רק בגלל שהאופניים צפו והתגלו דרך נס, התלונה עזרה כי היתה הוכחה. אז תסמכו על עצמכם ותזכרו שהמנגנון הוא רק מנגנון. חיל הפרשים לא עובד אצלנו. 
  • היו זהירים. הכאוס ידפוק לכם יום אחד על הדלת. אי אפשר להתחמק מזה. יש פשע והוא מתרבה ומתעצם בהעדר אכיפה (ובהעדר ענישה). עבור יותר מדי אנשים משתלם להיות בצד האפל של המציאות. לכן עלינו להכין את עצמנו ליום הזה. כשאתם קונים משהו עם אחריות או קיום, צלמו את תעודת הרכישה ושילחו לעצמכם במייל עם כותרת כך שתוכלו לחפש ולמצוא ביום מן הימים. אם אילו אופניים התעקשו לרשום את מספר השלדה בתוך החשבונית. התקינו אמצעי זיהוי נוסף. אל תתעצלו ואל תחכו למחר. זה לא יעצור את הכאוס אבל זה יגדיל במעט את הסיכוי שלכם להתמודד איתו בהצלחה. 
  • לא לוותר לעומת זה רק רכוש. יש פה פרדוקס שאני עצמי לא סגור על איפה אני בתוכו. מצד אחד, כשאתה נופל קורבן לגניבה או פשע, משהו בך מתקומם. אתה לא רוצה לוותר. מצד שני, אם זה רק רכוש, אז זה רק רכוש. זה לא החיים עצמם ולא הבריאות. שחרר. אני חושב שהאמת היא באמצע. אני חושב שנכון לא לוותר על חובתך האזרחית. כן להגיש תלונה במשטרה. כן לבדוק בעצמכם ברחובות. כן לדווח בקהילות. כן לפנות לביטוח. אבל מצד שני לזכור כל הזמן שזה רק כסף, ולא שווה לא לישון בגלל זה, ולא נכון להסתובב ימים שלמים אכול כעס בגלל הנבזות של מישהו ללא פנים. אולי נכון להתייחס לזה כאילו אתם השוטר וזה רכוש של מישהו אחר. תפקידכם המקצועי הוא לעשות את הפרוטוקול ולחפש ולמצוא. תפקידכם הנפשי הוא לא לקחת את זה ללב ולא להתהפך בלילות.
  • הרבו טוב בעולם. איננו שולטים במציאות, אנו רק שולטים בבחירות שלנו עצמנו. אם יש פשיעה ברחובות לא אנחנו נמגר אותה, אין כאן מליציות. אבל אנחנו כן יכולים להרבות טוב ברחובות. לעזור. להתנדב. להיות כמו יונתן, להיות כמו יוסי, להיות כמו שי. כמו אנשים שאכפת להם. אם כולנו נהיה קצת יותר כמותם, יהיה פה טוב יותר.

תהיו לי בריאים ורכבו בזהירות.
דעאל

By Dael with 4 comments

האם אנו מסוגלים להיות מישהו אחר?

ציפיטפוט - ציפי שביט | TzipiShavitMusic2019

ב"גלגול" התעורר גרגורי סמסא משנתו וגילה שהנה נהפך לחרק ענקי. 
קפקא הפך לא רק לסופר אלא למטבע לשון בו האדם מתמודד עם נסיבות בירוקרטיות המוחצות את הפרט ומעקרות אותו מזהותו, והכל כי הדרך בה החברה, ובעיקר הממסד, תופסים את האדם, מותירים לו מאומה מזהותו העצמית. רוצה לומר: לא משנה כיצד אתה תופס את עצמך, המציאות מוכתבת לפי תפיסת החברה אותך. אם היא רואה אותך בתור חרק, הרי שאתה כזה ואין מנוס מהמעיכה תחת רגליה.
אבל מה קורה כשהאדם עצמו מחליט לשנות את עצמו? עד כמה החברה מאפשרת לנו לשנות בעצמנו את עצמנו?האמת היא שכולנו, עמוק בנפשנו, מתנגדים לשינויים. שינוי הוא מפחיד, הוא מאיים, הוא ממלכת הלא נודע, הוא האדון הכאוס, הלילה האפל שאיש אינו יודע אם תזרח השמש בקצהו.
לעומתו השגרה היא היא דרך המלך. היא היציבות והעתיד הצפוי, היא הפשטות של אי-ההתלבטות, היא הנחת והרוגע ושלוות השעמום. מאז עזב האדם את עולם אי הודאות של הציידים לקטים (שהיום יש להם מזון ומחר מאומה), ועבר לעולם חקלאי בו הצפוי והידוע גדולים לאין שיעור, התחזקה ביסודות התרבות שלנו החשיבות של הקבעון. "ללכת בתלם" הפך ממציאות חקלאית לתפיסת עולם המוכתבת על ידי כל מנגנוני החברה. התלם החרוש, הוא העתיד, הוא הבטחון, ואילו הסטייה ממנו היא האפלה העולה מן הקרקע ומאיימת על החברה כולה. 
למרות זאת, אני ובוודאי גם אתם, לא תמיד הלכתי בתלם. כי השינוי הוא גם סם החיים עצמם. הוא ההתחדשות וההתרגשות והלא נודע. הוא ההזדמנות להגיע לאוצר למרות הדרקון השומר עליו. וכך כל חיינו עוברים עלינו בין הרצון להמשיך ולא לנענע את הספינה יתר על המידה, ובין הדחף להעז ולצאת לדרך חדשה.
לעתים השגרה מנצחת, לעתים הקריאה להרפתקה.
לפעמים מה שמוביל אותנו אל צומת ההחלטה - האם להישאר או לצאת - הוא לא המאבק בין שני השדונים שבקרבנו, אלא חוקי המציאות. כך למשל הקורונה דחפה רבים מחברי אל מקום בו אין להם ברירה אלא להשתנות לחלוטין. במצבים כאלו - כמו של חברתי העוסקת בתיירות והפכה עתה למאמנת - החברה מפרגנת. כי הפרט הסתגל לחוקים החדשים. ברגעים כאלו כולנו מעריכים את בעלי הגמישות המנטלית לעשות אחרת, להמציא עצמם מחדש, להפוך משבר להזדמנות. זה מעורר הערכה.
אבל יש וקורה ואדם רוצה להשתנות למרות שהנסיבות החיצוניות לא השתנו. הכל טוב, הכל רגוע וזורם על מי מנוחות, והנה אש התמיד בוערת באדם ודוחפת אותו לעשות את הדברים אחרת. לצאת מאיזור הנוחות, להחליף מקצוע, לשנות כיוון. במקרים כאלו החברה בדרך כלל תגיב בקור, אפילו בזעם. השתגעת? נפלת על הראש?האמת שהשינוי לא צריך להיות דרמטי כדי שהסביבה לא תגיב אליו טוב. מספיק שצעדת צעד קטן ימינה או שמאלה ותקבל מקלחת של צוננים. גם משיכת כתף אדישה האומרת "נו, באמת" עלולה להוציא  רוח מהמפרשים של רבים וטובים. כי אכן קשה, קשה מאוד, ליצור דמות חדשה של עצמנו אצל אלו המכירים אותנו. אפילו אם השינוי הוא זעיר, זה חמור דיו. סטנדאפיסט שרוצה לשחק תפקיד דרמטי אומרים לו "עזוב, זה לא הטייפקאסט שלך". מוזיקאי שעובר ז'אנר - "הקהל שלך יברח". עורך דין פליליסט שעובר לאזרחי -"יקח לך עשר שנים להשלים את הניסיון החסר". כל מקצוע והתגובות אליו. כל שינוי והמתנגדים לו. 
החברה מצפה מאיתנו להיות דחלילים, שנשאר כמותם תקועים בשדה באותו המקום, עם חיוך נצחי, אדישים לחריוני הציפורים. 
אבל הלא אתם ואני יודעים שגם דחלילים רוצים לצאת למסע. גם הם רוצים להעז ולנסות ולפתוח לעצמם עוד אופקים. כמו ששרה פעם ציפי שביט על קפיצונת זעירה: "וזה טיול גדול, נורא גדול, בשביל בשביל בשביל דחליל". כשאנו דחלילים, גם צעדים בלתי נראים מבחוץ עשויים להיות עצומים עבורנו. כולנו קצת דחלילים, אבל כולנו הרבה יותר אנושיים.

ביום בו אפסיק להשתנות, אהפך לדחליל. 
הבטחתי לעצמי כי כל עוד אני בעניינים, היום הזה לעולם לא יגיע.

דעאל

***
ולמתגעגעים:

מַה עוֹשֶׂה דַחְלִיל
דֵי רָגִיל
שֶׁנִמְאַס לוֹ לַעֲמוֹד
וְהוּא רוֹצֶה לִרְקוֹד?
הוּא פּוֹנֶה לִשְׂמֹאל.
זֶה הַכֹּל
וְזֶה רִקּוּד גָּדוֹל
נוֹרָא גָּדוֹל
בִּשְׁבִיל בִּשְׁבִיל בִּשְׁבִיל
דַחְלִיל

מַה עוֹשֶׂה דַחְלִיל
דֵי רָגִיל
שֶׁנִמְאַס לוֹ לִשְׁתּוֹק
וְהוּא רוֹצֶה לִצְעוֹק?
הוּא מַשְׁמִיעַ קוֹל
זֶה הַכֹּל
וְזֶה כְּבָר שִׁיר גָּדוֹל
נוֹרָא גָּדוֹל
בִּשְׁבִיל בִּשְׁבִיל בִּשְׁבִיל
דַחְלִיל.
  
מַה עוֹשֶׂה דַחְלִיל
דֵי רָגִיל
שֶׁרוֹצֶה פִּתְאֹם לִנְסוֹעַ לְטַיֵּל לוֹ בַּגָּלִיל?
עוֹשֶׂה פְּסִיעָה בַּחוֹל
זֶה הַכֹּל
וְזֶה טִיּוּל גָּדוֹל
נוֹרָא גָּדוֹל
בִּשְׁבִיל בִּשְׁבִיל בִּשְׁבִיל
דַחְלִיל

הוּא יוֹדֵעַ לִקְרוֹץ
וְיוֹדֵעַ לִקְפּוֹץ
וְיוֹדֵעַ להָזִיז אֶת הָאַף
אַך אֲפִילוּ דַחְלִילִים גְּדוֹלִים
לֹא יְכוֹלִים לִמְחוֹא כַּף

מילים: לאה נאור

By Dael with No comments

איך לנצח את הרגולציה ולהשאיר אותנו שמנים? סיפורו של מיץ פטל


מאז שעלה לפני כמה שנים הרעיון המחריד של משרד הבריאות לסמן מוצרים כ"לא בריאים", אמרתי וכתבתי שזה רעיון הבל, רע לציבור ובעיקר נוראי לבריאות. כי מי יחליט לנו מה בריא? שר בריאות קטוגני או שר בריאות טבעוני? ומה זה בכלל העסק של המדינה מה אני אוכל? ומי אומר שהמלצות המדינה נכונות? ומי שמע על מעורבות ממשלתית יעילה? 
אבל הרגולטור לא עובד אצלי ולחרדתנו הרעיון הזה קרם עור וגידים והנה עכשיו כולנו כבר מכירים את הסימון האדום "סוכר בכמות גבוהה" וגם "כמות גבוהה של שומן רווי" המזהיר מפני מוצרים סופר-בריאים כמו בשר, קוטג' ושוקלוד מריר 85%, אבל לא מופיע על אלפי מוצרים היפר-מעובדים ומסוכנים לבריאות כמו שומן סויה, למשל. 
הפטנט הזה כמובן לא מעודד שום בריאות של אף אחד. מעבר לאבסורד המובנה בהחלטה הממשלתית על "מה בריא", יש אבסורד נוסף והוא ההשפעה על היצרנים, לא על הצרכנים. האזהרות לא מעודדות יצרנים לייצר מזון בריא אלא לייצר מזון שלא יזכה לכיתוב מאיים. בקיצור, זו דרך נפלאה לעודד יצרנים לזייף מתכונים ככה שיתאימו לשגיונות הרגולטור, ולעזאזל הציבור או הבריאות. כך למשל גבינה צהובה לא מעובדת שיכולה להיות יופי של תוספת לתפריט, תהפוך להיות כזו שמוציאים ממנה את השומן הטבעי ומכניסים במקומו שמן סויה + חומרי טעם, והכל כדי שהמדבקה תרד. 
לא מאמינים לי? הנה דוגמא. 
מסתבר שיש עדיין לקוחות למוצר הנקרא "מיץ פטל". על העטיפה נדרש היצרן לכתוב מעתה גם אזהרת "סוכר בכמות גבוהה". כי אזהרת כמות הסוכר נקבעת לפי כמות הסוכר במוצר הסופי, ובסירופ אין שם שום דבר אחר *חוץ* מסוכר. 
מה עשו החכמים באוסם? (יותר נכון: מה עשו חכמי הרוגלציה שגרמו לאוסם לסובב אותם ואת הציבור?)
 ישבו וחשבו איך נערבב את הציבור ונהפוך את המוצר שלנו לבטוח וטוב במקום לאדום ומסוכן. 
התבוננו היצרנים במארז ליטר תרכיז המאפשר הכנת 40 כוסות, ואמרו לעצמם: מה יקרה אם רק נכתוב שאפשר להכין ממנו 80 כוסות? אותו מתכון, אותו פטל, רק נכתוב כמות כפולה של מים ש"תדלל" על הנייר את המשקה הסופי כך שיעמוד ברגולציה כן, כולנו יודעים, *קריצה קריצה*, שילדים לא מכינים מיץ לפי ההוראות אלא לפי הצבע והטעם. אבל הנה לנו פיצוח. 
חשבו, ועברו למעשה. (לכאורה, כן. לכאורה) במקום למכור ליטר תרכיז פטל שהספיק ל 40 כוסות, אוסם מציעים עכשיו חצי ליטר תרכיז, שמספיק בדיוק surprise surprise להכנת 40 כוסות! והנה ככה מדבקת האזהרה נעלמה, ועל הדרך הרוויחו אוסם מדבקה נוספת: "אריזת חסכון". נהדר לשתות משקה ללא סכנת סוכר. תשואות לאוסם. הידד לרגולטור שהגן עלינו. 

שורה תחתונה:
  • בכל הזדמנות, ספרו למשרד הבריאות (ולשר החדש, מי שזה לא יהיה), שעליו לבטל את רגולציית הסימון, שרק מכבידה עלויות על היצרנים ועל הציבור כולו
  • לעולם אל תאמינו לשום סימון "בריאות" שאתם רואים על עטיפה של מוצרי מזון. הסימון הזה לא מגן עליכם אלא על היצרנים. 
  • קנו ואכלו אוכל אמיתי. 
  • אם אתם לא בטוחים, הנה טיפ של אלופים: על אוכל אמיתי בדרך כלל לא תופיע שום מדבקה, כי אין לו אריזה כלל: ירקות, אגוזים, בשר, דגים וביצים - כולם חסרי אריזות. תאכלו אוכל אמיתי. 
  • ואם כבר יש מדבקה מפחידה על החמאה שלכם, מישכו בכתפיים, שימו קצוץ ואיכלו לתיאבון. 
תהיו לי בריאים, דעאל


By Dael with 3 comments

מה רואים בתמונה ומה הקשר לטבעונות


בפעם הבאה שחוכמולוג תורן יגיד לכם "זה מסוכן לאכול בשר, כי בני האדם הם בעצם צמחוניים/טבעונים", תראו לו בבקשה את האבן העגולה הזו, שאינה גדולה בהרבה מאגרוף.
אבן עגולה, כבדה למדי, שאפשר לאחוז בכף יד אחת בנוחות.
עשרות אבנים שכאלו נמצאו במערת קסם (מערה בה חיו בני אדם ברצף כ 200 אלף שנים! החל מלפני 400 אלף שנים, ועד שסללו את כביש 6). אבל כדורי האבן הללו לא מיוחדים רק למערת קסם. אבנים דומות מאוד נמצאו באתרי רבים של האדם הקדמון, באפריקה ובאירופה, ורובם מתוארכים כעתיקים בהרבה. כבר לפני שני מיליון שנים ההומינידים ההם (שעדיין לא היו בני אדם כלל אלא מיני אדם קדומים יותר) ייצרו וסיתתו בשיטתיות אבני יד כאלו, שתכליתם היתה סתומה לחוקרים. הרי לא היו להם בליסטראות, אז לשם מה לייצר מעין כדורי תותח מאבן?
התשובה התגלתה כעת במערת קסם שלנו.
בשילוב של הוכחות מיקרוסקופיות ושחזור מעשי הוכח כי האבנים הללו הן הדרך היעילה והנוחה ביותר לפצח עצמות בקר (וחיות גדולות אחרות כמו עצמות פילים, היפופוטמים, קרנפים וכדומה שכולם היו המזון העקרי של אבותינו) . פיצוח שהביא שלל אדיר: את מוח העצם השומני, המזין והבריא כל כך.
בני האדם הכינו את הכלי הייעודי הזה ברצף מיליוני שנים, פשוטו כמשמעו, בכל מקום בו הם היו.
האבן העגולה היא הכלי הקדום שהביא לנו מזון מעולה וקלוריות נדירות באיכותן - שום יצור אחר לא הצליח להגיע אל מח העצם של עצמות ענק. אפילו לסתות הצבועים החזקות כל כך אינן מצליחות לפצח עצמות גדולות של ממש. אבל האבן, ידידתנו, הצליחה ובזכותה גידלנו מוח ענקי שהשאיר את הקופים מאחור ואותנו העיף עד לירח.
אבן בת 400 אלף שנים, בגודל אגרוף.
אבן שמספרת את כל הסיפור התזונתי שלנו, בני האדם.
את האבולוציה שעברנו למזון עשיר, רווי, מהחי.
המזון הותיק והבטוח ביותר עבורנו גם כיום.
בתיאבון.

By Dael with 1 comment

על המוכנות ועל האחריות


"אני יודע שניחנת באומץ גדול", כותב סנקה לידידו לוקליוס, במכתב העוסק בעצות כיצד להתמודד עם אסונות הנוחתים עלינו.  

סנקה, הפילוסוף הסטואי שנולד ככל הנראה בשנת אפס, לפני 2020 שנה, השאיר לנו כתבים שנותרו רעננים ברוחם ורלוונטים לחיינו גם כעת, בימי מגיפה הנוגסת בנו.

"לא יוכל מתאבק לבוא לתחרות מלא עוז ועוצמה אם לא ספג מעולם מהלומות נאמנות. רק מי שראה את דמו ניגר, שחש איך מכת אגרוף מרעידה את שיניו, שהופל ארצה ונשא על גופו את מלוא כובד יריבו, שנפל אך לא נפלה רוחו, שנפל וקם והתייצב ביתר עוז, רק איש כזה יוצא לקרב בתקווה גדולה. על כן, כדי להמשיך בדימוי, תכופות גבר עליך הגורל, ובכל זאת לא נכנעת. אלא קמת וביתר שאת השבת מלחמה שערה" (מכתבים ללוקליוס, בתרגום דבורה גילולה, הוצאת מאגנס, עמוד 52).

אומר לנו סנקה כי הגורל הולם בפנינו בנו כמו יריב במתאגרף. ומשקיבלנו את המהלומה יש לנו שתי אפשרויות: אנו יכולים לשכב על הרצפה ולהמתין שהשופט יספור עד עשר ויעבור זעם, או שעלינו לקום ולנער את הראש, לנגב את המצח מהזיעה, להגן על הפנים בשתי הידיים ולצעוד חזרה פנימה אל תוך הזירה, זירת חיינו.
אנו חוזרים אליה כואבים יותר ומדממים, אבל גם נחושים וחזקים יותר.
המהלומה לא הכניעה אותנו, היא לימדה אותנו.
כי בפעם הבאה ננוע מהר יותר, נתחמק, נזיז את הראש, נכה חזרה.
וכך בפעם הבאה נגיע מוכנים הרבה יותר, וגם המכה הבאה לא תכניע אותנו, כי אנו יודעים שגורל חיינו ימשיך להכות, נרצה או לא נרצה.

מאז סוף 2006 אני כותב ברבים. בהתחלה בלוג, אחר כך גם פוסטים, אחר כך גם ספרים: "הסוד הקדמוני, לחיות כמו שהגוף שלך רוצה" על תזונה ובריאות, ו"ביטקוין והעתיד הכלכלי שלך", על עולם הקריפטו וחוסן פיננסי. שני הספרים נולדו מתוך המסע האישי שלי, והספרים, כמו הפוסטים, נועדו לשתף כדי לחזק את שרירי הליבה, את השרירים הסמויים שלנו, כך שנתמודד טוב יותר עם מהלומות הגורל, החברה והטבע האנושי. הקורונה, לצערי, מדגימה לנו בעוצמה חסרת תקדים את חשיבות המוכנות המקדימה של השרירים הללו בדיוק – הן של ההון, והן של הבריאות.

"ביטקוין והעתיד הכלכלי שלך" ממליץ לכל אחד מאיתנו לקחת אחריות אישית על ההון והעתיד, ולהתבונן במציאות הפיננסית של חברת המערב  בעיניים מפוקחות. במבט שרואה שאנו נצבים על סף התהום, במערכת שעיוותה את מהות הכסף באופן חסר אחריות. ללמוד על האלטרנטיבה. להבין מדוע נולד הביטקוין וכיצד הוא רוצה להעביר את הכוח לציבור - מהכוח המוחלט והאינסופי והמשחית של מי שאוחז במפתחות להדפסת כסף מהאוויר. כתבתי כאן לפני שנה שהבורסה והעולם הפיננסי על סף קריסה. לא ניחשתי שום קורונה, אבל כשהיא הגיעה, היא תקפה כאשר הגוף הפיננסי של מדינות המערב הוא במצב קשה של שלל מחלות רקע. גוף שהיה מונשם מלאכותי הרבה לפני ששום סיני אכל שום עטלף. הפדרל רזרב בנק הדפיס מיליארדי דולרים שוב ושוב כבר בספטמבר 19 כדי לאפשר נזילות למערכת הריפו (הלוואות בין בנקים). לא משנה המנגנון, לא משנה המניפולציה שנעשתה, אבל משנת 1971, אז נותק הדולר מבסיס הזהב, ועד היום, המערכת של כסף הפיאט (=דולר, אירו, שקל, וכו) הלכה והתרחקה מהמציאות. הביטקוין הוא תרופה למחלה. תרופה שעדיין איננו ששים לבלוע. תרופה שעדיין בשלב הניסויים הקליניים (עשר שנים בדיוק, בינתיים בהצלחה מלאה). אבל כרגע היא התרופה היחידה.

הקורונה מאלצת אותנו לבחון את הנחות היסוד. כל אחד מאיתנו חטף כעת מהלומה כלכלית, וגם האופן בו נתאושש – כפרטים, כמדינות וכחברה אנושית – עדיין לא ברור. אנו יודעים שמי שהגיע מוכן יותר לעתיד הכלכלי שלו, (כמשק בית או כמדינה) סיכוייו לצלוח את המשבר בהצלחה גבוהים יותר. מדינות כמו אמריקה, שנכנעו לדמיונות של כסף אינסופי מהמדפסת, עלולות להתעורר לבוקר חדש ואפל. זה הזמן ללמוד, זה הזמן להעמיק, זה הזמן לקחת אחריות אישית. מניסיון: זו תחושה נהדרת.

אבל החיים הם לא רק כסף - הם קודם כל בריאות.

"הסוד הקדמוני" ממליץ לחזור לתבנית האכילה והחיים שאפיינה את המין האנושי מאז שחר ההיסטוריה, ומרגע שאבותינו דמויי האדם ירדו מהעצים לפני מיליוני שנים. לסלק סוכר ודגנים מהתפריט, לחזור לאוכל אמיתי מגוון וטרי, להתחזק, לנוע, לישון, להירגע. והנה מגיעה הקורונה ואנו רואים כיצד היא מפילה חללים ופוגעת קשות בעיקר במי שהתרחקו מהתבנית הבסיסית של שגשוג המין האנושי. כן, כל אחד, גם אני עלול להיפגע ממנה קשות, ואולי אף למות, חלילה. הסטטיסטיקה לא משקרת. אבל במקביל המחקר מתרחב ואנו רואים שחולי סוכרת סוג 2 (המחלה הלא-מידבקת הנפוצה ביותר בעולם) נפגעים ממנה הרבה יותר (סיכויי ההדבקה זהים לכל, סיכויי ההסתבכות והמוות, גבוהים בהרבה). אלו עדיין רק מחקרים תצפיתיים ולא קליניים אולם אנו רואים כיצד מי שלוקח כדורים כרוניים לטיפול בלחץ דם גבוה, נפגע גם הוא בשיעורי יתר. גם מי שיש לו כולסטרול נמוך במיוחד, כנראה עקב טיפול תרופתי אינטנסיבי. אלו הן כולן מחלות של סגנון חיים. מחלות הנוצרות בעקבות תזונה לקויה ובעקבות רפואת יתר שלעיתים קרובות מיותרת לגמרי – כי לחץ דם וסכרת ניתנות ברוב המקרים לנסיגה והחלמה רק על ידי שינוי תזונתי, בכיוון הנכון. מחקר הקורונה עדיין בראשיתו ואיננו יודעים באמת לפענח מה הסיבה ומהו המנגנון. אבל אנו שוב רואים כי לטבע חוקים משלו, והוא לא שועה לבקשותינו. איננו יכולים לזייף את הגיל שלנו למרות שצעירים הם חסונים יותר. בגילי, אני בסיכון גדול יותר לעומת ילדי. זו המציאות. אבל אני יודע שעשיתי כל מה שאני יכול, כל מה שבכוחי ובהחלטתי, כדי לצמצם את פגיעת המשחית. כדי לחזק את המערכת החיסונית שלי, את תפקוד המערכות שלי, את השרירים ואת המערכת המטבולית.
כאשר אפגוש אישית את הקורונה, וזה יקרה, אני מקווה ומאמין שאגיע אליה מוכן ככל שאני יכול.
אולי הקורונה תחליט שזה לא היה מספיק, אבל אני יודע שאני עולה אל הזירה באגרופים קמוצים, בידיים המוכנות להכות ובגוף שהתאמן לקראת הקרב הזה.

השיעור של הקורונה היא שיעור כפול: באחריות אישית, ובנחישות אל מול קרב חיינו. איננו יכולים להתחמק מהמציאות, איננו יכולים לברוח מהאחריות.

עלינו להתמודד. עלינו להכין את עצמנו ליום פקודה: נפשית, פיננסית, פיסית.
ועתה, יום הפקודה הגיע.
האם אנו מוכנים?

***
פסח שמח, בריא ואיתן, חברות וחברים, ואשמח לשמוע את התגובות שלכם, ושיתופים, ומה שבא לכם בטוב. דעאל 

By Dael with 4 comments

על כעס ועל עוצמה


בתוך עמי אנוכי יושב. ליתר דיוק: אני בתוך ביתי כרגע, כי אין שום מקום אחר לצאת אליו. אבל גם מתוך הבית, אפשר לשבת בתוך עמנו. הקידמה הביאה לנו את החוץ הביתה, ואותנו החוצה. פעם יכלנו רק לקלוט: רדיו וטלויזיה. האינטרנט הפך את העולם על הראש ועתה כל אחד מאיתנו משדר את עצמו החוצה נון סטופ.
והנה אני קורא את מה שכותבים אנשים בפייסבוק ובטוויטר ומתחלחל. כי אני שומע רק אימה וכעס. אין שום דבר אחר: כעס ועוד כעס ועוד כעס. לפעמים גם זעם. כועסים על כל העולם ואחותו. למה לא התכוננו ולמה כן עשו סגר ולמה לא שילמו קצבאות ולמה כן מדפיסים עוד כסף ולמה לא עושים ממשלה ולמה כן עושים אותה ככה ולא עושים אותה אחרת, ולמה משקרים ולמה לא משקרים ולמה מאמינים ולמה לא מאמינים, ובטח שכחתי עוד כמה שכועסים עליהם.
לפני שאתם נכנסים לאוטומט ואומרים "אבל באמת ההוא _____ (מלא את החסר) אשם!!!" אני ממליץ לכם לעשות צעד קטן לאחור. מה מועיל הכעס הזה? למה הוא טוב? איך הוא מקדם אתכם? (הוא לא). 
ומה אפשר להרגיש במקום זאת.
הכעס שאנו רואים כעת הוא בעיקר תגובה לחרדה וללחץ. כולנו באותה הסירה והזמנים אכן אינם פשוטים. 
ישנה עננה סמיכה של אי ודאות המרחפת מעל העולם כולו: חרדת מוות של ממש וחרדה כלכלית המשולבות זו בזו. 
האם נשרוד. ואם נשרוד, האם נשרוד כלכלית באין עבודה, ואיך?
שאלות קשות. התשובות אליהן אינן טמונות בכעס ובחרדה. 

לפני אלפים שנה חי סנקה, מאבות הפילוסופיה הסטואית, ואני קורא בכתביו לא מעט, וגם כתבתי עליו כאן בעבר לא פעם. רעיונותיו וגישתו לחיים עושים את האדם קשוח בפני אסונות, ומוכן לכל. סנקה לפחות מנסה להעניק לנו כלים להתמודד טוב יותר עם המציאות הכאוטית, גם אם לא תמיד נצליח בכך. סנקה כותב רבות על העובדה שכעס הוא לא דרך יעילה להתמודדות עם המציאות והחרדה מהעתיד. הנה כמה ציטוטים קטנים מתוך מכתב 4 ב"מכתבים ללוקליוס" (חלק א', תרגמה דבורה גילולה, בהוצאת מאגנס). המכתבים שכתב סנקה לידידו לוקיליוס, היו דרכו לשטוח את משנתו הפילוסופית. 

"רבים יותר, לוקיליוס, הם הדברים המפחידים אותנו מאלה הפוגעים בנו, ולעתים קרובות אנחנו סובלים בדמיוננו יותר מאשר למעשה... אני מייעץ לך לא להיות אומלל מראש, כי אשר יגורת שיבוא מיד, אולי לא יבוא לעולם, ובוודאי שעדיין לא בא." 
ראשית חכמה הוא הבדל בין מציאות לבין חשש. המציאות עלולה להיות קשה, אולם הצבעים בה היא מצוירת חזקים וחריפים ממנה. ואנו מגיבים במלוא העוצמה הרגשית, כי אנו מושפעים מכעס ומרעש ההמון:
"בשעה שהכל מוטל בספק, היה טוב לעצמך. האמן במה שטוב לך. .. אנחנו מרשים לעצמנו להינשא ברוח, נחרדים מספק כאילו ודאי הוא. איננו שומרים על מידה, פקפוק קטן מיד הופך לאימה גדולה". 
"אם הסובבים אותך משכנעים אותך שאתה אומלל, הבטח לי שתשקול לא מה שאתה שומע אלא מה שאתה מרגיש". 
אל תתרגשו מהרעש, אומר סנקה. שיפטו בעצמכם את עצמכם, וביושר. 

"איך אוכל לדעת, אתה שואל, אם מה שמענה אותי הוא הבל או אמת? אמץ לך את הכלל הבא: אנחנו מתענים במה שבהווה או במה שבעתיד או בשניהם. לגבי ההווה השיפוט קל: אם אתה נהנה מחירות, וגופך בריא ואינך סובל מכאב כלשהו. לעתיד נדאג בעתיד. היום אין רע".
סנקה מבהיר מה חשוב ומה פחות חשוב. חשובה החירות וחשובה הבריאות. אם יש לכם עדיין בריאות טובה, ויש לכם חירות אישית, מצבכם טוב מאוד. כן, הבריאות עלולה להפגע במגפה, אבל לעתיד נדאג בעתיד, ויש לנו את כוחות ההתמודדות, יש לנו את העוצמה.

"ש[איש] אחר יאמר: אולי לא תבוא הרעה. אתה אמור: מה אם תבוא? נראה מי משנינו ינצח"
סנקה אינו אופטימיסט שוטה, שחושב ששום רע לא יאונה לו. הוא ריאלי ומפוקח ומבין שלפעמים החרדות הן חרדות שווא אולם לעתים באמת עלולה המציאות להכות בנו. כמו עכשיו. הוא אומר במפורש: התכוננו לרעה, כי היא תגיע, אולם אל תעשו זאת מעמדה של חרדה ופחד אלא מעמדה של מתאגרף העולה לזירה ומאמין בנצחונו. אמרו לעצמכם: אני פה ואני נכון לקרב, ואם תגיע צרה, אתמודד איתה ואגבור עליה, כי זוהי מהות האדם.

אני משתדל לא להאשים את העולם בכאבי אלא לעשות את כל מה שביכולתי.
כן, אני בטוח שנכונו לנו זמנים קשים אולם אני גם משוכנע ביכולתנו להתמודד איתם: כחברה וכפרטים.
אנו אנשים עמידים וכעת הוא זמן טוב לחזק לעצמנו את שרירי הליבה. 
שימרו את הכעס לאימון האגרוף ועלו לזירה כשאתם רגועים ובטוחים בנצחונכם.


By Dael with 2 comments

איזה טוב יכול לצאת מכל הקורונה הזו? האם יש אור בקצה המנהרה?


התקופה הקרובה לא עומדת להיות פשוטה. דומני שלמעט עורכי דין המתמחים בירושות ורוכבי אופניים המתמחים במשלוחים, הרי שכל שאר העסקים במשק חוטפים או יחטפו מכה כלכלית כואבת. וכן, זה יהיה קשה. אנשים רבים יאבדו חלק ניכר מהחסכונות שלהם. עסקים רבים יפשטו רגל. כנראה שהאבטלה תעלה. ואולי כל זה יהיה מהיר וקצר וההתאוששות דרמטית, אבל מכה כלכלית נחטוף כולם. 
אבל היי, אין רע בלי קצת טוב.
בואו ננסה לראות יחד את האור שבקצה המנהרה, ולזהות מה יכול להיות טוב לנו כפרטים, ולעולם כולו, כתוצאה מהמשבר הזה, כמה זמן שהוא לא יימשך.

צרצרים ונמלים. גדלתי על משלי לה-פונטיין ושם כל הקיץ הצרצר רקד ושר ובזבז ואילו הנמלה העמלנית עבדה ואגרה וחסכה מזון, והפלא ופלא, כשהגיע החורף הצרצר נותר בלא כלום והנמלה (האדיבה) הזמינה אותו לביתה. משבר הקרונה הוא חורף עמוק שהגיע במפתיע, וכל אחד מאיתנו יגלה מהר מאוד אם בשנים האחרונות הוא התנהג כמו צרצר או כמו נמלה. אחרי שהחורף הזה יסתיים ויבוא שוב האביב, יהיה פה דור שלם של נמלים עמלניות. כולנו נלמד בכוח ובכאב את מה שאולי לא למדנו באביב הקודם. השנים שאחרי המיתון יהיו של צמיחה אבל לא כזו שתגיע מצרכנות-יתר אלא מעבודה וחסכון בצידה. הקורונה מלמדת אותנו שיעור חשוב בחסכנות, זהירות והתכוננות ליום סגריר. 

שבירת גבולות המרחק. כולנו התרגלנו "להגיע לעבודה" אבל הקרונה מאלצת אותנו להישאר בבית. פתרונות של עבודה מרחוק מאומצים מהר מאוד: באקדמיה, בעסקים, בבתי הספר. העולם לומד שאפשר לעבוד גם אחרת, והתפיסה הזו לא תעלם עם שוך המשבר. כן, רובנו עדיין ילכו לעבודה אבל הגבולות הגיאוגרפים של העבודה בין הפריפרייה למרכז ובין מדינה למדינה, יטשטשו עוד. זו מגמה שכבר קיימת זמן רב, אבל להערכתי היא מקבלת תאוצה משמעותית כעת. זה אחלה. 

גמישות עסקית. יום אחד התעורר גרגורי סמסה משנתו, כתב קפקא, וגילה שהנה נהפך לחרק ענקי. אינספור עסקים התעוררו השבוע וגילו שאין להם לקוחות. בכלל. חברות תעופה, תיירות, מלונות, הסעדה. you name it. ועכשיו הם צריכים להגיב כדי לשרוד. לפעמים השינוי יהיה כל כך דרסטי, שאין לעסק סיכוי, אבל בדרך כלל העסק יוכל להסתגל במידת מה. אולי לצמצם חלק מהעלויות, אולי לשנות פעילות, לאלתר. בחורף הזה נגלה עסקים שמבנה העלויות שלהם קשיח (חוזים קבוצתיים בהגנת ההסתדרות למשל) ואז הם לא יכולים לשרוד. אלעל מגלה את זה ברגעים אלו ממש. את החורף הזה יצלחו עסקים שיכולים להשתנות ובקיץ הבא יהיו יותר עסקים שיבטיחו לעצמם את הגמישות העסקית. בלי זה, חבל בכלל לפתוח את העסק, כי החורף הבא יגיע הרי מתישהו.

שינוי סטטוס קוו. הקורונה מפרקת את הגבולות ואת המוסכמות. היא אולי גם תאפשר לחלץ את המערכת הפוליטית מהפלונטר כי אנשים מוכנים לצעדים מרחיקי לכת בעת חירום. אבל אני חושב שהתועלת שלה תהיה בשבירת עוד חסמים שאי אפשר לשנות בשגרה. יש לנו מגזר ציבורי עצום, יש לנו חריגה דרמטית מהתקציב וגרעון מדינה שגדל להפליא בגלל כניעה למוקדי כוח ואינטרסים. עכשיו זה הזמן להדק חגורה, כי חייבים, וכי יש אישור ציבורי לשינויים הללו. והתיקונים הללו ישארו פה גם אחרי שתגמר המגיפה. זה נכון ברמת המדינה וזה נכון ברמה האישית. עכשיו זה הזמן לשנות את הכללים. 

מיומנויות חדשות. במיתון ובשפל אנשים נאלצים להסתר עם פחות הכנסות. אז הם מוצאים את הכשרונות החבויים שבהם. הם לומדים לתקן דברים לבד, להסתדר. עכשיו לאנשים רבים יהיה הרבה זמן בבית, זה הזמן לרכוש מיומנויות, וידע, וכלים שיאפשרו לשגשג בעולם שאחרי המיתון. ללמוד שפת תכנות. ללמוד מיומנויות מכירה. להשלים תואר. ללמוד לתפור או לפתוח עסק אונליין. השנים הבאות אני מאמין כולנו נבין שעלינו להיות יותר resourceful כדי למקסם את ההזדמנויות שלנו. 

חשיבה כלכלית. אנשים רבים, רבים מדי, לא אכפת להם דבר וחצי דבר ממילים גדולות כמו "כלכלה". יאללה ששר האוצר יעשה מה שהוא רוצה ובלבד שנקבל את מה "שמגיע לנו". עכשיו הכלכלה מקישה לכל אחד בדלת והיא אוחזת גרזן. אחרי המשבר אני מאמין שאנשים רבים יותר ירצו להבין מה קרה פה ומה הם יכולים לעשות אחרת להבא. מה עשתה המדינה, ומדינות העולם בהתנהגות חסרת אחריות שנים רבות (=כמו הדפסת כסף מהאוויר, הפחתת ריבית במקום לצמצם את הוצאות המדינה ועוד), ולא יקבלו התנהגות כזו קדימה. אני מקווה שנראה אנשים רבים יותר לוקחים אחריות ומצפים לאחריות ולא מרימים ידיים מול המדינה כפעוט הצווח תנו לי תנו לי. 

אחריות אישית. אנשים שלא רצו לדעת מה הולך בחשבון הבנק ומה קורה במשק הם גם פעמים רבות האנשים שעומדים ראשונים עם שלט "תנו לנו חינוך חינם מגיל אפס" או "לממן פנסיה תקציבית לכל העובדים" או "הכפלת שכר המינימום" ועוד ססמאות שאין מאחוריהן ולא טיפה של אחריות או יכולת יישום. אחרי המשבר אפשר להמשיך לעמוד עם השלטים הללו, אבל אני רוצה לקוות שכל אחד מאלו שיאחזו בהם יהיה מספיק ישר עם עצמו לשאול: מאין? קחו אחריות על העתיד הכלכלי שלכם. אל תשאירו אותו "למישהו" או "למדינה". מה שלא תעשו במו ידיכם, לא יהיה. המדינה, כל מדינה, היא גוף פוליטי שמקבל החלטות סבירות אבל הוא לא יחליף לעולם את האחריות האישית. קחו אחריות, זו תחושה מתגמלת. 

ספרים וידע. יש עכשיו יותר זמן. או כי אנחנו בבידוד או כי יש פחות עבודה. את הזמן הזה אפשר לנצל לקריאה, להרחבת הדעת, ללימוד (אפשר גם לנצל אותו לבינג' עם פופקורן בציפייה לסוף העולם). אולי באביב הבא, אחרי הקורונה, יצאו מהבתים עוד ועוד אנשים שניצלו את הזמן לטובת התפתחות אישית והעצמה. אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו את היכולת הזו. הזמן נותר רק בידינו. אני התחלתי לקרוא השבוע את הספר 4321 של פול אוסטר. הוא 900 עמודים ואני בהחלט מקווה שהמשבר יסתיים לפני שאסיים לקרוא אותו. 

מאחל לכולנו בריאות, וכרגיל, שתפו וספרו בתגובות: מה יכול להיות טוב *לכם* ממשבר הקורונה הזה.
דעאל

By Dael with 3 comments