מתכון אורגינל של האדם הקדמון

יש לי כמה ידידות שאמרו לי לאחרונה: "אולי הדיאטה שלך זה רעיון נחמד, אבל בתכל'ס זה מה זה דורש לבשל כל הזמן"

יש בזה משהו. לאורך השנים כאן בבלוג ניסיתי לשלב מתכונים מדי פעם, אבל אף פעם לא החזקתי מעצמי טבח או שף. היכולת שלי מסתכמת בלהנות מאוכל טעים ולעשות ניסיונות קולינריים בחומרי גלם איכותיים. העניין הוא שרוב האנשים ששומעים על תזונת פליאו לראשונה מדמיינים חיים קולינריים משעממים וחד-גוניים, ולא מאמינים לי כשאני טוען שהאוכל הופך להרבה יותר טעים וכיפי ככה - כי לא אוכלים אוכל מעובד, ולא משומר, ולא מסוכר אלא את הטבע, וכמה שיותר ישירות. מה יותר כיף מדג טרי בעשבי תיבול? מבשר איכותי עם ירקות טריים?

וכך, במסורת הפשטות והאיכות, אחלוק "מתכון". אתמול, אחרי אימון, החלטתי לעשות את המתכון הפשוט ביותר שאפשר לעשות. בטטה אפויה. זה ההולך ככה:

• קנו לכם בטטות יפות וקטנות (שכל אחת תספיק למנה אישית ולא יותר). חפשו בטטות בלי חורים ופגעים. רחצו אותן והותירו אותן שלמות, עם הקליפה.
• הכניסו את הבטטות לתנור, ישר על הרשת. חום 200 מעלות. (שום שמן ושום תיבול ושום כלום).
• אחרי חצי שעה בערך הבטטות מוכנות.
• מוציאים ונותנים 5 דקות להתקרר מעט (שישאר חם בפנים)
• מקלפים - הקליפה פשוט קופצת החוצה כי הבטטה מאבדת קצת נפח באפיה. שימו לב שהבטטה עדיין נשארה שלמה.
• שמים בצלחת.
• חוצים.
• שמים מעט חמאה במרכז החתך, מעט מלח, סוגרים חזרה.
• סופרים עד שלושים.
• אוכלים.

זה יוצא טעם גן עדן. באמת. חייבים לנסות. הכי פשוט שאפשר, הכי לא-מתכון שאפשר, הכי מהיר שיש וכל טמבל יצליח. באחריות (עובדה, אני הצלחתי). בתמונה הבטטות שלי לפני שהן יכנסו מחר לתנור לחצי שעה של אש גיהנום, שהופכת אותן לגן עדן (זה מה שהאורחים שלי יאכלו בשבת). יש יסוד סביר לסברה שגם מר קדמוני המקורי, במערה לפני 50 אלף שנה, אכל מתכון דומה.

מכירים עוד מתכוני בטטות?

By מר קדמוני with 10 comments

שינה עריבה

אחרי שאני עושה אימוני כח כבדים, אני ישן כמו מת.

מה שמעניין היא הדינמיקה של העייפות ושל ההתאוששות, כפונקציה של סוג האימונים. אני מניח שזה עניין אישי מאוד, ואצל כל אחד זה מעט אחרת, אבל אצלי יש קשר ישיר בין המשקולת לבין הכרית.

אם האימון הוא עם משקלים גבוהים, או אימון של חזרות גבוהות אבל עם עומס משמעותי (ולא אימון סבולת של ריצה ולא אימון סבולת שריר כמו סינדי, ולא אימון קצר כמו פארן), יש לזה השפעה ישירה על רמת השינה שלי ועל איכותה. אימון "מזרז שינה" שכזה יכול להיות למשל דדליפט 5*5 או מתח עם משקולות + סקוואטים כבדים או האימון שעשיתי שלשום - 200 קפיצות חבל כפולות, 50 סקוואטים עם 40 ק"ג, 50 מתח וריצת 1600. אימונים כאלו תמיד משאירים אותך רעב ועייף מיד אח"כ. זה נורמלי (ואם אתם לא מרגישים ככה, סימן שאתם צריכים לשים עוד כמה ק"ג ברזל על מוט המשקולות). מה שמעניין הוא שבדרך כלל, אני הרבה יותר עייף ביום המחרת ואז אני חייב לישון והמון.

הבהרה: אני תמיד ישן הרבה וטוב. לפחות 7 שעות בלילה. בדר"כ 7.5. זה משהו שפיתחתי לי בשנים האחרונות ואין לי שום בעיה לא לראות טלויזיה בכלל ולהמיר אותה בכרית ושמיכת פוך עבה בלילות חורף. אתמול, רק כדי להשלים את הסיפור, הגעתי הביתה מהעבודה באיזור 19:00, אכלתי משהו (חביתה משתי ביצים עם טונה, סלט אבוקדו, סלט ירקות, וגבינות עיזים מעולות מצאן-אל), ומיד הרגשתי שעוד דקה אני מתפרק מעייפות.

ב 21:30 נכנסתי לכיבוי אורות, נרדמתי לפני שהספקתי לספור ארבע כבשים וישנתי עד שבע בבוקר כמו מת.

בימים כאלה הגוף אומר לך: "הלו, מר קדמוני, אתה אולי אוהב להתאמן חזק, אבל עכשיו אני צריך לנוח, אז תעשה טובה, אל תדחוף לי עוד אימון היום". אז אני משתדל להקשיב לגוף שלי ולתת לו את מה שהוא צריך - אימונים, מזון ומנוחה.

כמה שעות אתם ישנים בלילה בממוצע?

האם אתם מרגישים שחסרות לכם שעות שינה?

מה עזר לכם להרחיב את סל שעות השינה שלכם?

תמונת פליקר של megditi

By מר קדמוני with No comments

הפוסטים הנבחרים של 2010 - בעיקר כושר

כמובטח, הנה פוסט שני על מומלצי 2010. מי שפספס, כדאי לקרוא את הפוסט הקודם של המומלצים שלי, שהוקדש לנושאי תזונה. כמו שכתבתי גם שם, זו רשימה אישית ובלתי מחייבת בעליל, ואני מקווה שתמצאו אותה לעזר, או לרענון הזכרון.

פוסטים בעיקר על קרוספיט:

אימון מצולם שלי, עם ציוצי ציפורים ברקע.

עד כמה קרוספיט מוציא אותנו מאיזור הנוחות שלנו

איך מתחילים עם קרוספיט

איך ולמה כדאי לקנות מוט משקולות אולימפי

הבדלים בין עם עצלן לעם חרוץ

תחרות ספורט הזויה של תימנים

מחשבות על רנדומליות באימונים לעומת תפיסה קבועה וחלק שני

איך אפשר להשיג את חיזוק הליבה (core)

איך עושים כושר גם בכנסיה

כמה קשה כדאי להתאמן בקרוספיט ואיך יודעים מה מתאים לנו

למה ואיך אפשר לעשות כושר בכל מקום

מחשבות על לוליינות מול אתלטיות, פוסט שקיבל תגובה גם מעידו פורטל, עליו כתבתי.

רעיונות לאימונים בזמן פציעות, חלק ראשון וחלק שני

רעיונות לאימונים שאפשר לעשות בבית בחורף

הכוונות איך להתאמן עם פטיש חמש חלק ראשון וחלק שני

ורעיון איך אפשר לעשות מתח עם משקולות בצורה יעילה וזולה

היה גם סתם פוסט נחמד על אימון שעשיתי בקרוספיט בוסטון

כתבתי על ההבדל בין משחקי קרוספיט למשחקי כדורגל

על החשיבות בריצה יחפה

כמה מחשבות על תריאטלון והאם אני מתחבר לזה,

צטטתי קורא בנושא של קרוספיט וחזרה בתשובה

וכתבתי על האם אכפת לנו מה חושבים עלינו

והנה עוד ארבעה פוסטים שאינם קשורים לנושא הכושר, אז נותיר אותם תחת כותרת "שונות", ושבכל זאת שווים הצצה:

למה חשוב מאוד לישון, והרבה

למה חשוב לצרוך ויטמין D וגם הפוסט הזה

טיפים והמלצות לטיסה בריאה

ומה אוכלים ומה לוקחים לדרך שעושים טיול משפחתי

אהבתם? ספרו לחברים שלכם, שיהנו גם הם, מה יש. אפשר לעשות לייק בפייסבוק ואפשר גם סתם, לשלוח לינק במייל, כמו האדם הקדמון...

By מר קדמוני with No comments

מדריך לקניית בשר בקר

תזונה קדמונית היא התחברות לשורשים שלנו, ובעיקר, לצלחת שלנו. גם אם לקדמונים לא היתה צלחת ולא נימוסי שולחן, הרי שודאי שהם אכלו בשר ולא לחם או מוצרי חלב שהופיעו על במת ההיסטוריה רק לפני 7000 שנה לערך. מאידך, רבים תוהים בימינו אם הבשר שאוכלים היום דומה לבשר שאכלו פעם או בריא לגוף באותה המידה, ואם אין חשש שרב הנזק מהתועלת בגלל הורמונים, אנטיביוקטיקה ועוד צרות. מגמת החשש הזו קיבלה תאוצה לאחר ספרים כמו "לאכול בשר" של ג'ונתן ספויר, או ספרו של מיכאל פולאן The Omnivore's Dilemma. זה מתחבר גם למגמה של אחריות סביבתית ואקולוגית שלעתים קרובות מנוצלת בצורה פופוליסטית ע"י קבוצות של צמחוניים קנאיים (Vegans להבדיל מ Vegetarians), וגם על כך כתבתי קצת לא פעם.

היום נתמקד בבשר שיש לנו בארץ, לא הבשר של אמריקה, ונביא כמה עובדות שאולי לא ידועות לכולם, ומה זה אומר לגבי המלצות צריכה, בריאות ועוד. נפח במספר עובדות על הבשר תוצרת הארץ:

• אכילת עשב ותוספי מזון. בארץ אין בשר שאוכל רק עשב. Grass Fed beef קיים רק בארצות צפוניות בלבד כמו חלקים בארה"ב ואירופה. בארץ שלנו יש (אולי) שניים וחצי חודשי עשב ירוק ומזין בשנה, ובשאר השנה העגלים מקבלים תוספת של עשב יבש, דגנים ותירס. זה מה יש. בחרנו לגור כאן, ועם זה ננצח.
• הורמונים. בארץ לא נותנים לבשר הורמונים. נקודה. באמריקה נותנים גם נותנים. באכילת בשר בקר בארץ אין שום חשש שתחשפו להשפעתם של ההורמונים (ויש כזו השפעה מוכחת, דרך אגב, הנכרת בהתבגרות מינית מוקדמת יותר אצל בנות).
• אנטיביוטיקה. בארץ בקר מררעה אינו מקבל אנטיביוטיקה, אלא אם כן העגל חולה. במקרה כזה, ישנן הוראות על פי חוק המחייבות טווח זמן מספק מסוף מתן הטיפול ועד השחיטה, כך שגם במקרה כזה, האנטיביוקטיקה כבר אינה משפיעה על התזונה שלנו.
• בשר בקר אורגני. ככלל אצבע, כל הבקר בארץ מקבל בדיוק את אותו האוכל ומאותם היצרנים. בשר אורגני תוצרת הארץ, במקרה זה, הוא מפרות שאוכלות דגנים שלא הונדסו גנטית. נו, שוין. לא שווה את המאמץ או המחיר וללא שום עדיפות בריאותית.

ואחרי שסגרנו את הפינה הזו, הנה שלוש המלצות קטנות שלי לקנייה:

1. קנו בשר טרי. לא קפוא. בעבר הבשר הקפוא הכיל פשוט מים. אח"כ חוקקו חוק שמחייב רמת מינימום של חלבון, אז הייצרנים התחכמו ורובם מוסיפים עתה לבשר הקפוא מים, אבל כדי לשמר רמת חלבון גבוהה לבדיקות מעבדה מוסיפים גם סויה. כדי לשפר את הטעם מוסיפים מונוסודיום. אתם לא רוצים לאכול את זה. אם אתם קונים בשר מופשר, כנ"ל.

2. שומן פנימי ("שיוש", מלשון שיש בשפת הקצבים ואוכלי הבשר). תשאלו, תתעניינו, תראו שיש שומן בנימים שבתוך הבשר, זה אומר שהוא כנראה יהיה יותר טעים.

3. שרשרת הקירור היא מפתח. בריאות הנתח שאתם קונים תלויה מאוד ברמת האיכות של שרשרת הקירור ממקרר בית המטבחיים, הייצרן, המוביל, הספק, הסופר, הזמן ברכב והמקרר בבית. זה נשמע מוזר, אבל בפועל התפתחות חיידקים מזיקים תלויה מאוד באחריות הקצב. אם אתם קונים אצל קצב, תוודאו שהמקום נקי, מבריק ומצוחצח ושהבשר תמיד נראה טוב, רענן וטרי. דברו עם הקצב.

ואחרי גם הפינונת הזו, הנה טיפ של אלופים למתכון מעולה ופשוט פשוט להתמודדות עם נתח צלי, כמו כתף (ותודה לראובן גיליס על המתכון):

1. תבשלו את הנתח כולו, כמו שהוא, במים שיש בהם כמה עלי דפנה ופלפל אנגלי (לא, לא לטגן את הבשר לפני כן ולא לסגור אותו ולא כלום, פשוט לבשל במים ככה). שעתיים בערך, עד שרך (נעצו פנימה שיפוד עץ ותרגישו).

2. במקביל, הכינו רוטב במחבת. למשל, טגנו בצל בשמן זית, הוסיפו פטריות, הוסיפו יין אדום, צמצמו.

3. תנו לבשר להתקרר במים. פרסו אותו עם סכין גדולה.

4. שימו את הבשר הפרוס במחבת ותנו לו בראש 10 דקות חימום עם הרוטב.

מוכן.

By מר קדמוני with 17 comments

עד כמה אנחנו מכחישים?

בשבת, כמו בשבת, פוגשים חברים.

מכיוון שאנחנו (אוקיי, חלקנו) מתקרבים לגיל 40, המערכת אצל חלקנו מתחילה לחרוק. פתאום אנשים מתלוננים כי כואב להם שם או שם, כי הבריאות שלהם ככה וכי המעיים שלהם אחרת. בקיצור, אם בגיל 20 מדברים על תקוות, בגיל 30 על הצלחות, אז בגיל 40 מתחילים לדבר על בעיות....

ידידה שלי היא מאלו שאוהבים לחוש מיחושים. "אם אני לא חולה, סימן שאני לא חיה" או משהו כזה. היא מספרת לי שיש לה שלל בעיות: משקל עודף (למרות שלא ממש רציני), בעיות עור, בעיות עיכול ועוד כמה. כבר לפני שנתיים הצעתי לה לעבור לתזונת פליאו, כי לפחות רוב העניינים שלה קשורים במישרין לתזונה (כמו פצעונים, בעיות עור, בעיות עיכול ועוד). היא הנהנה...

מאז עבר קצת זמן, ושוב מדברים. עכשיו יש לה כבר פרספקטיבה של כל רופא מומחה, מדקר סיני, חולט צמחים, נטורופת והומאופית, מנחש וידעוני ברחבי הארץ. אצל כולם היא כבר ביקרה. אצל כל אחד מהם היא השאירה כמה מאות שקלים, לפעמים עבור ייעוץ כללי, לפעמים עבור תפריט אישי. מכולם יצאה במפח נפש ועם שום בעיה שנפתרה.

השיא היה דף ההנחיות התזונתיות שהיא הראתה לי אתמול, של מדקר סיני שהוא גם רופא וגם מומלץ בחום. וכך היה כתוב שם, שחור על גבי לבן (במו עיני ראיתי), כחלק מתפריט קבוע של המרפא הזה - זה לא תפריט אישי או משהו, ואם זה לא היה מצחיק, זה היה ממש עצוב. הרשימה חלקית ומהזכרון, אבל אני מתחייב לדיוק:

מותר לאכול: פירות, ירקות, פסטות למיניהן, דבש, חלבה, רוטב סויה, חלב סויה, לחם שיפון, גבינות עיזים, מלפפונים חמוצים....

אסור לאכול: עוגיות, חלב, כוסברה (!), פטרוזיליה, חצילים, לחם לבן...

ואני שואל What's the f**k???

מה זה הדבר הזה? מאיפה זה בא? זה נראה כמו גיבוב של מוצרים ומאכלים שבאופן רנדומלי נקבע מי לשבט ומי לחסד. האם על זה מוצדק לשלם 540 ש"ח לפני מע"מ? האם יש סיכוי כלשהו שזה יעזור למישהו?

התעצבנתי.

וגם אמרתי את זה. חמש עשרה פעמים לפחות.

"טוב", ענתה לי, "מה אתה רוצה, בשיטה שלך אי אפשר לאכול כלום. וחוץ מזה, גם ככה אני די עושה אותה והיא לא עוזרת. עובדה, אני לא אוכלת סוכר, רק כפית עם הקפה, ואני לא אוכלת לחם, רק קרקרים דקים משיפון, ואני לא אוכלת מוצרי חלב, אולי רק בארוחת ערב, ואני אוכלת המון ירקות ופירות, ומדי פעם רק קצת תופסת של אורז או תפוחי אדמה בארוחת צהרים, ועובדה: השיטה שלך לא עובדת".

זה רק אני או שהיא מכסה את העיניים? ואת האוזניים?

ואולי התזונה של פליאו סובלת מיחסי ציבור כל כך גרועים או מהסברים גרועים שאני מספק?

בסופו של דיון היא הנהנה שוב. דווקא קיוויתי שאשמע "כן, אולי אני אנסה את זה". באמת קיוויתי שהיא תגיד את זה, אבל לא שמעתי כזה משפט. הרמתי ידיים.

האם יש לכם רעיונות יותר מוצלחים איך לעזור לאנשים להיות מודעים למה שהם מכניסים לפה שלהם?

ואולי זה בכלל אני והרופא-מדקר הזה יודע יותר טוב מה הוא מדבר והכוסברה שאני צורך, יחד עם מחסור חמור בפסטה, עוותו לי את המוח והחשיבה?

By מר קדמוני with 5 comments

הפוסטים הנבחרים של 2010 - חלק ראשון - תזונה

היום, ה 24 בדצמבר 2010, בהתקדש החג (לנוצרים שביננו), זה זמן טוב לעשות סיכום ביניים של שנת 2010, ולפרסם את הפוסטים הטובים ביותר, לעניות דעתו הלא קובעת של הכותב, היינו אני.

טוב, האמת שהיו למעלה מ200 פוסטים השנה, שזה לא מעט וקראתי אחורה את מקצתם, קצת כדי להזכר ולקבל פרספקטיבה. בגדול, אפשר לחלק את הפוסטים לשני נושאים עקריים: תזונה וכושר. מכיוון שיש לא מעט פוסטים ששמחתי לחזור אליהם ולהתרענן חשבתי לחלק גם את רשימת הנבחרים הזו לשניים. חלק ראשון היום, רק פוסטים על תזונה, וחלק שני יפורסם בשבוע הבא, ועיקרו פוסטים על כושר. בין לבין היו גם פוסטים שונים ומשונים אחרים ואת מיעוטם שווה לציין גם.

אז בלי בלבולי שכל נוספים, הנה הרשימה הלא-מחייבת והלגמרי אישית של הפוסטים שנראים לי שווים קריאה גם בדיעבד:

פוסטים על תזונת פריימל:

מהו הבסיס הרעיוני של תזונת פריימל

רשימת קניות של דברים שמאוד כדאי שיהיו בבית

האם מקבלים דכאון אם לא אוכלים פחמימות?

האם תזונת הפריימל היא מאוזנת או שאנשים פשוט בלחץ?

למה לא להאמין להמלצות התזונה שכתובות בעיתון

ובהקשר זה, עד מתי אנשים יאמינו ששומן הוא אבי כל הרע? נמאס כבר לשמוע את זה, לא? יש הרבה הוכחות שהשומן הרווי מהחי אינו מזיק.

פוסט נחמד במיוחד על קצת מסקנות תזונתיות מעמים ברחבי העולם לגבי התזונה המומלצת והקשר לבריאות.

וגם: איך לאכול בריא יותר בפסח - טיפים והמלצות.

האם כדאי לצרוך אומגה 3 ואם כן, מאיזה סוג – צמחית או מדגים

סיפורים של חברים – ארבעה סיפורים קצרים, ולקחים בצידם

וכשורה תחתונה: מכתב גלוי לשר הבריאות על ההבלות והסיכון שב"פירמידת המזון" אותה משרד הבריאות מקדם ללא הצדקה.

כמה פוסטים על צמחונות (טרנד שתופס תאוצה פוליטית ו"בריאותית"):

הקשר שבין צמחונות לשלום או האידאלים היפים מול המציאות האכזרית.

על צמחונות והספר "מחקר סין" שמהווה עד היום את התנ"ך המחקרי של הצמחונים ולמה יש איתו בעיות רבות.

על הבעיה המוסרית של חיטה מול האנלטרנטיבה הלא-חקלאית.

ועוד על הצמחונות ולמה הבסיס המוסרי שלה רעוע מלכתחילה.

ולבעלי קיבה חזקה: כיצד להמנע מעצירות...

על דיאטות וירידה במשקל כתבתי גם:

האם שיטות שונות של דיאטה משנות להצלחה לרדת במשקל ומה עדיף?

ולמה אין לי משקל אדם בבית

מה יכול לסייע לירידה במשקל והאם משנה כמה מהר יורדים במשקל?

ולמה "לרדת בגדול" היא תכנית טלויזיה רעה, לטעמי.

ואפילו, יעילות של צום כחלק מהתזונה (יש עוד הרבה מה לכתוב על הנושא הזה - אמשיך השנה).

פוסטים אישיים, בעיקר על עצמי:

האם אני דומה במשהו לאדם הניאדטרלי

הוכחה חד משמעית לכך שאני אנושי לגמרי

פוסט חושפני על למה שיניתי את הכותרת של הבלוג ומה זה אומר עלי

וגם, סיפור לא יאמן על מקרה שקרה לי בשדה התעופה,

מחשבות שלי על מנהיגות ומנהיגים

וגם התבוננות ועצב על הכרמל שלי שנשרף.

ולסיום: הפוסט האהוב ביותר (עלי)

הקשר שבין סוכר ואריכות ימים, ואיך זה קשור למדע בדיוני ולמדע אמיתי

אהבתם?

סיפרתם לחברים שלכם/שלחתם להם לינק?

יאללה, שבת שלום.

By מר קדמוני with 2 comments

מהיום - קדמוני גם בפייסבוק

לאור דרישת הקהל, ולמרות שאני לא גיק מי-יודע-מה, הנה יש לבלוג הזה דף פייסבוק של ממש.

השם קצת שונה (מר קדמוני), כי כמו שאתם מבינים, אני כל החיים במסע חיפוש...ואולי השם שם ישפיע גם על השם פה, או להיפך.

אחד האתגרים שלי הוא באמת להגדיל את קהילת הקוראים של הבלוג הזה באופן משמעותי, כדי שעוד אנשים יוכלו לשפר את איכות החיים שלהם, להנות מאוכל מעולה, ולהיות בריאים!

אתם יכולים לעזור להפיץ את המסר, ואני מקווה שעם הזמן, באמצעותכם, אלמד להשתמש כמו שצריך בפלטפורמה הזו של פייסבוק (זה נשמע מה זה אנכרוניסטי, סורי). בינתיים לא לדאוג - אני כותב כאן ומקשר שם.

יאללה - הרשת החברתית של הקדמונים יוצאת לדרך!

אה, כן - יש מעכשיו גם קופסת לייקים כאן בבלוג מצד שמאל, אז שיהיה לכם בתיאבון ולא לשכוח להקליק ביציאה.

By מר קדמוני with 1 comment

מתח עם משקולות בקלי קלות

(טוב, לא ממש בקלי קלות, אבל בערך).

עליות מתח הן תרגיל כח בסיסי בעולם הכושר של קרוספיט. תנסו לדמיין את קרוספיט בלי עליות המתח... תנסו לדמיין חזק.... נכון, אי אפשר. כי בלי עליות מתח, איך נעשה את פראן או סינדי, איך נעשה butterfly kip ואיך אחרת נייצר לעצמנו יבלות בידיים? טוב, אז סיכמנו עליות מתח הן בסיס. ועליות מתח עם משקל, זו כבר עליית מדרגה ודרך נהדרת לפתח כח.

העניין הוא שתמיד היה לי קשה לבצע עליות מתח עם משקל. יש שלוש שיטות מרכזיות לבצע מתח בהוספת משקל:

הדרך המקובלת היא להחזיק משקולת יד בין שתי כפות הרגלים. ועל זה אני אומר: נו באמת. זה עובד יופי במשקלים נמוכים, אבל אם המשקולת כבר חוצה את קו ה 10 ק"ג, וודאי שב 20 "קג וצפונה, להחזיק את המשקולת רק ע"י שיכול והצלבת הרגליים נעשה אתגר. הן נוטות להחליק וליפול, וכך בדיוק שברתי את השלב התחתון בסולם השוודי שלי. נפלה לי המשקולת על השלב, ובום, טראח, מה קרה? השלב נשבר, השלב נקרע (את המשפט האחרון יש לקרוא בניגון הספר "מעשה בחמישה בלונים"). באסה.

אחרי שנחמץ ליבי על הסולם שלי, עברתי להשתמש בתיק גב ישן. העמסתי לתוך התיק פלטות של משקולות, לפי הצורך, והופ, למתח. זו שיטה די טובה, אבל יש לה חסרונות: זה לוחץ מעט על הכתפיים, ודווקא הכתפיים חשוב שיהיו ב 100% יכולת בזמן עליות מתח. חוץ מזה, מעצבן גם להעלאות ולהוריד את התיק בסוף. הפלטות גם עלולות להצליף לכם בגב במשקל גבוה.

שיטה שלישית היא חגורת-משקולות תוצרת בית. בלי פאניקה. קוראים אדוקים בעלי זכרון טוב אולי זוכרים כי לפני מספר שבועות הוצאתי לאימון שק אימון אגרוף ישן. השק הזה היה תלוי בעבר באמצעות שרשרת ברזל מהתקרה. עכשיו, כשהוצאתי אותו מהמחסן, גיליתי לפתע שיש לי שרשרת חלודה, שבכל אחד מקצותיה יש שאקל קטן וחזק. וואללה. לקחתי את השרשרת, הקפתי מסביב למותניים, חיברתי עם השאקל מלפנים וקיבלתי "חגורה" עם זנב ארוך של מטר לפנים. בקצה ה"זנב" יש עוד שאקל! עכשיו זה פשוט: לוקחים את קצה ה"זנב" וכורכים מסביב למשקולת יד במשקל שאתם בוחרים, והופ'לה, אתם מחוברים מהמותנים למשקולת.

בהתאמה נכונה של אורך המשקולת אתם יכולים גם לדאוג שהיא תשאר על הרצפה בדיוק עד שאתם תלויים על המתח, וכך אתם לא מתעייפים עוד לפני שהתחלתם לבצע את העליות אל המתח (וואו, אין לי דרך פשוטה להסביר את זה. אני מקווה שעקבתם). למי שמתקשה הנה צמד תמונות (שנראות, אני מצטער, כמו במרתף עינויים, אבל זה עובד בובה, תאמינו לי).

טיפ לאלופים לשדרוג: כדי שהשרשרת (חגורת הצניעות הזו) לא תציק לכם במותניים, פשוט קחו מגבת ישנה, גלגלו אותה מעט, שימו על המותניים, ומעליה כרכו את השרשרת כמו חגורה. המגבת תתן לכם את הריפוד הנדרש במותניים ושרשרת הברזל לא תציק. באחריות.

שורה תחתונה: בכל חנות לחומרי בניין אפשר לקנות שרשרת ברזל פשוטה באורך 2 מטר ועוד שני שאקלים. הסיפור הזה יעלה לכם משהו כמו 20 ש"ח, והנה רכשתם לעצמכם אביזר אימון מהמעלה הראשונה לפיתוח כח.

חמוד, לא?

וקטנה לסיום: הערב עשיתי אימון שהשאיר אותי מותש ושלקח לי הרבה יותר זמן (ואנרגיה) ממה שציפיתי. 21-15-9 של עליות מתח גבוהות - עד שהחזה נוגע במתח, כפיפות מרפקים על טבעות (טבעות בגובה 10 ס"מ) וגולת הכותרת: פרונט סקוואט עם 58 ק"ג. הכל לקח 19:38.

האם גם אתם מתאמנים לפעמים עם עליות מתח עם משקל? איך?

By מר קדמוני with 5 comments

למה שיניתי את הכותרת של הבלוג!

יש לי את הבלוג הזה כבר ארבע שנים.

ארבע שנים!

במהלכן פרסמתי 976 פוסטים (לא כולל זה). וואללה. זה זמן טוב לעצור לרגע ולהתבונן אחורה, וגם קדימה. לאן הבלוג הזה הולך, ולמה. מה הוא מייצג, מה הוא מספר, ואיך הוא מזוהה.

קרוספיט ישראל ככותרת לבלוג התחילה כדי לחבר בין עולמות שעד לפני ארבע שנים לא נפגשו: קרוספיט וארץ הקודש. התבוננות בארכיון הבלוג מראה כי התחלתי ב100% פוסטים על קרוספיט ולאורך הדרך יותר ויותר נפח ניתן לתזונה ולבריאות בכלל. במקביל נהניתי לראות את הבלוגים והאתרים החדשים שנוספו לקהילת הקרוספיט והיא הפכה לעובדה בארץ, ולאחרונה, סוף סוף גם אתרים ובלוגים על תזונה קדמונית. אז כמו שאומרים האמריקאים: "that being said", הבלוג הזה צריך להחליט מה איתו עכשיו. רבותינו אמרו "מכלל לאו אתה אומר הן", כלומר, על דרך השלילה אפשר ללמוד הרבה על החיוב, אז כדי להחליט, עשיתי קצת חושבים ובצעתי אלימינציה של האפשרויות העומדות בפני, וחשבתי לשתף אתכם בממצאים.

1. אני לא מכון קרוספיט. יש את עומרי, איאן, צבי ועוד כמה אבל לא אני. אני לא מתפרנס מהדרכת ספורט או מאימון, ולא רואה או מחשיב את עצמי כמאמן כושר. אני בכושר, זה כן, ואני אוהב את זה (אוי ואבוי), אבל כנראה שאני כבר לא צריך לקרוא לעצמי "קרוספיט ישראל", אלא מסיבות נוסטלגיות. קרוספיט הוא כבר חלק מהזהות שלי, אבל לא נכון עוד שהוא יאפיל על הזהות של שאר הבלוג הזה.

2. אני לא תזונאי. לא למדתי 4 שנים תזונה ואני לא ממליץ לאנשים לאכול לחם מלא כמו ש 99% מהתזונאים עושים. אני בהחלט פריק של תזונה בריאה, וקורא על זה הרבה המון. אני גם (*זהירות ספוילר*) אוהב לכתוב על זה. אני חושב שרוב מוחלט של כותבי התזונה הבריאה בארץ חיים עדיין בסרט שחור לבן בו השומן הוא רע, בשר הוא אויב ופחמימות מלאות סיבים יצילו את העולם. אני לא כזה.

3. אני לא רופא ולא חוקר. לעומת זאת, אני קורא מחקרים, ויש לי זכרון של פיל ואוזניים של ארנב. למרות שלא עשיתי דוקטורט בביוכמיה או ברפואה (ודווקא כן עשיתי תארים בפסיכולוגיה, בתיאטרון, ובמנהל עסקים) אני לא מרגיש שום צורך להתנצל על זה. אני לא חושב שההשכלה הפורמלית מחסנת אנשים מטעויות שיפוט או דעות קדומות. אני אחראי לחיים שלי ושל משפחתי ולבריאות שלי, ואני חושב שאני עושה עבודה די טובה, לעזאזל. יש לי דעה, וזה טוב.

4. אני לא חי על הירח. לא באמריקה של רק-מזון-מהיר ולא בחוות בודדים שמגדלת בעצמה אווזים וחסה. אני חי בישוב רגיל בגליל, עובד בחברת היי-טק, יש לי משפחה עם ילדים שגדלים מהר (מאוד), שאוהבים פיצה ושוקולד נוטלה (אבל גם סטייקים, ירקות בתנור, סלט וטחינה, תודה לאל). אני לא נותן המלצות שאי אפשר ליישם בחיים האמיתיים.

5. אני לא קיצוני. אני לא שורף פרוות וחזיות, ואני לא ממליץ על דיאטות של רק תפוחי אדמה (או "דיאטת לחם" ושאר הבלים), אני לא רץ מרתון או עושה איש ברזל, אני לא מפתח גוף או מרים משקולות בנות חצי טון, אני לא צמחוני ולא אחד שאוכל רק בשר. אני לא מחבק עצים אבל גם לא מזהם ומשתדל למחזר. אני משתדל לחיות בשלום עם העולם הזה ולאפשר לו לחיות בשלום גם איתי. משתדל לחיות בדרך האמצע הנכונה לנו כבני אדם מבחינה פיסית ותזונתית.

6. אני לא שמן, לא חולני ולא לוקח תרופות. כמו שאני גם לא אוהב יועצי נישואים גרושים, מומחי תזונה שמנים, מומחי לב מעשנים וסנדלרים יחפים. אם התזונאית שלכם שוקלת 50% יותר ממה שהיא צריכה, אולי היא לא צריכה להיות התזונאית שלכם. אני ממליץ לכם דברים שעובדים אצלי במציאות ויש להם הוכחות בפועל.

7. אני לא אתלט מקצועי. זה לא שנולדתי מחונן גנטית ואני עושה ספורט באותה הקלות שאחרים יורדים במדרגות. ממש לא. נתוני הפתיחה שלי לעולם הקרוספיט היו גרועים למדי (שריונר במילואים בעודף משקל ובחוסר מוטיבציה). בכל זאת, זה עבד ועובד ואני מרגיש בכושר מצוין. אם אני יכול, כל אחד יכול. זו לא גוזמה במילימטר.

בסוף בסוף, זה רק אני כאן. זה מה שאני מציע. זה מה שאני יודע לתת. זה מה שאני מקווה שאתם רוצים לקחת.

אני אוהב אתכם, את הקוראים של הבלוג הזה.

התגובות שלכם משמחות אותי ועושות לי את היום,

גם המיילים שאני מקבל עם שאלות או מחשבות,

כך גם ה"חבר מביא חבר".

אני תמיד מתגאה בסיפורי ההצלחה שלכם ובעובדה שהצלחתי במשהו קטן לשפר את איכות החיים של מישהו או מישהי.

כזה אני.

אז בסופו של יום נשארו כאן רק שניים שמשפיעים על התוכן של הבלוג הזה: אני והאדם הקדמון. אני בהווה והוא מהעבר. ביחד אנו מנסים לתרום לבריאות האישית של הקוראים כאן (כבר אמרתי שאני אוהב אתכם?).

ולכן, הדעאל הקדמון היא כותרת שהצחיקה אותי ונראה לי שמשקפת לא רע את מה שאני כותב כאן. על עצמי, מעצמי, ובגיבוי של החבריקו מהעבר - מר קדמוני.

תשארו בסביבה, אני לא הולך לשום מקום.

By מר קדמוני with 14 comments

עקרי ההבדלים בין גישות התזונה השונות

הפוסט הזה לא עוסק בדיאטה מבחינת "ירידה במשקל" (על זה נכתוב בנפרד), אלא במשמעות "תזונה נכונה".

מאז שתזונת הפליאו התחילה לצוץ לפני כמה עשורים, היא המשיכה להתפתח ולהשתכלל, וככמות השנים שעברו, כך כמות הגרסאות וה"שיטות" השונות שנובעות או מתייחסות לדיאטת האדם הקדמון כמפתח לאיכות חיים, בריאות והתאמה לגוף האנושי.

מן הסתם, הגישות השונות מתאימות לאנשים שונים ואין הוכחות חד משמעיות ש"חלב זה תמיד רע" או "קטניות הן מיותרות". מאידך, כלל השיטות הללו יש מכנה משותף, ויחסית לתזונה המערבית - גדול בהן הדמיון על השוני.

ככלל, גישות אלו (1) מעודדות צריכת שומנים רווים מהחי והמעטת שומנים מהצומח (2) נמנעות מצריכת פחמימות מעובדות וסוכרים. הן נבדלות בהמלצותיהן לגבי כמות השומנים וכמות החלבונים המומלצת, וכן ביחס לאורז, קטניות ועמילנים (לאכול או לא), וביחס לצריכת מוצרי חלב (כן/לא/מעט), וכן ביחס לצום ועוד פרמטרים. מכל מקום, יחסית לכמויות העצומות של פחמימות שאוכלים בתזונה המערבית המקובלת, אלו הבדלים קטנים מאוד.

אז כדי לעשות קצת סדר בבלאגן, ניסיתי לעשות מפה ראשונית ולא מחייבת של מיקום כל אחת מהשיטות המרכזיות או ששונות באופן מהותי על פני מפת אבות המזון (הקליקו להגדלה. פידבק והערות יהיה נחמד לקבל). קוטר המעגל מייצג את כמות החלבונים המומלצת בשיטה ומיקום המעגל הוא על פני שני הצירים המרכזיים: שומנים ופחמימות. הפרה מייצגת עמדה חיובית לגבי צריכת מוצרי חלב וגודל הפרה מייצג עד כמה זה משמעותי בתפריט...

הרעיון למיפוי הגיע לי מהבלוגרית המכושרת מליסה, שעשתה מיפוי נחמד אך פחות אינפורמטיבי לטעמי.

בקיצור, התייחסתי רק לנציגים הבולטים במגמת התזונה הבריאה:

לפליאו, ולנציגו עלי אדמות כרגע - רוב וולף (שלא מסכים בכל דבר עם פרופ' קורדין, אבל זה בקטנה),

לגישת הפריימל, של מארק סיסון (המעודד צריכת מוצרי חלב שמנים במידה מוגבלת),

לשיטת אטקינס (המונעת פחמימות כמעט כליל ומעודד מוצרי חלב חופשי),

ול Perfect Health Diet שאינה כה מפורסמת אך מעניינת (אותי).

קראו והגיבו.

By מר קדמוני with 14 comments

ריצה - קצת אחרת

שבוע טוב. הערב, קריר ונעים, יצאתי כהרגלי לריצה.

אני מעולם לא הייתי רץ דגול. ההיפך. אבל אני מקפיד לעשות פעם בשבוע לפחות אימון ריצה. בדרך כלל זו או ריצת 4.8 ק"מ, או 6.5 ק"מ (אלו שני מסלולים קבועים שיש לי, האחד בתוך הישוב וזה טוב בעיקר בלילה, והאחר בשדות, וזה טוב לשעות היום וכשאין בוץ. שני המסלולים הרריים - כלומר, בעיקר עליות וירידות ומעט מאוד מישור. בריצת החמש אין בכלל מישור, בריצת ה6.5, בערך חצי מהמרחק). לחילופין, אני מבצע אימון אינטרוולים של 5*400, 10*200 או טבאטה ריצה או כל מיני אימונים אנטרוולים אחרים, ובלבד שיהיו קצרים ועצבניים. כאמור, על פי רוב יש לי אימון ריצה אחד בלבד בשבוע וזה מתאים לי ואני אפילו משתפר לאט לאט. (כן, אני יודע שזה מעט מאוד ריצה יחסית לחברי המכורים קשה לריצות, אבל אני סבור שזה מספיק בהחלט לשמור על כושר סביר ויעיל).

קיצור של עניין, הערב החלטתי לשנות את הרגלי ולרוץ את ריצת ה 4.8 ק"מ באותו מסלול קבוע אך מהסוף להתחלה. כלומר, זהו מסלול מעגלי שמתחיל ונגמר אצלי בבית, ותמיד אני משום מה מתחיל בירידה של 800 מטר, אח"כ עליה של 2400 מטר, אח"כ ירידה שך 1600 מטר והופ, הגעתי חזרה. הפעם רצתי הפוך והמסלול התחיל מיד בעליה של 1600 מטר, ירידה של 2400 ולבסוף עליה של 800 מטר. לכאורה, אמור להיות אותו הזמן. בפועל, לקח לי דקה שלמה יותר מאשר הקצב אותו עשיתי במוצאי השבת שעברה בדיוק. 26:56 במקום 25:56 לפני שבוע.

מה קרה? (ולמה זה מעניין מישהו בכלל).

ברמת העובדות, התחלתי כשאני רענן עם העליה דווקא וכנראה זה התנקם בי אחר כך. אבל הענין הוא לא הדקה אלא התובנה שפשוט נצמדתי לתבנית אחת יותר מדי זמן. אני בטוח שאחרי כמה ריצות "הפוכות" כאלה לא יהיה הבדל מבחינתי בין שני המסלולים, ובכל זאת - תמיד רצתי באותו האופן והדבר משלם מחיר באובן היכולת להעריך נכונה התקדמות, מאמץ וסבולת. קרוספיט, כשיטה, חרתה על דגלה את הרנדומליות ואת היכולת להתמודד בצורה איכותית עם כל מטלה פיסית. והנה, מבלי משים, התגנבו גם לתוך משטר האימונים הרנדומלי מאוד שלי, קבעונות והרגלים קטנים אבל נבזיים. פתאום, רק לרוץ לכוון האחר ואתה מאבד 4% מהיכולת. לא הרבה ולא קריטי אבל מלמד את החשיבות בלבדוק כל הזמן את עצמנו: האם אנחנו ולא שבויים בתכנית האימון שלנו? האם אנחנו שוברים את ההרגלים ואת השגרה ונותנים לגוף התמודדויות חדשות? (אולי זה פעם לרוץ בלילה ופעם בבוקר, פעם מעט ופעם הרבה, פעם אחרי צום ופעם אחרי אוכל, פעם בשילוב אנטרוולים ופעם בקצב אחיד, פעם במישור ובפעם בהרים, פעם באספלט ופעם בשטח, פעם יחף ופעם לא, פעם בקבוצה ופעם לבד, פעם עם שעון ופעם בלי, ועוד ועוד - וזה גיוונים רק בריצה).

מתי גיליתם בפעם האחרונה שאתם משלמים מחיר על ההרגלים שלכם ?

By מר קדמוני with 3 comments

אני אנושי

אם היה ספק, אז עכשיו זה ברור. אני אנושי. ומעשה שהיה כך היה:

באחד הימים של חנוכה האחרון בילינו עם הילדים בעיר העתיקה של ירושלים. עמוק לתוככי השוק, לרובע המוסלמי ולרובע הנוצרי, לבורות המים (יש אחד מדהים בתוך הכנסיה הקופטית שמעל לכנסיית הקבר) ולדוכני הבקלאווה והכנאפה. דקה מהעיר ואתה בחו"ל. ריחות ומראות אחרים, ותמיד כיף שם. לא עשינו הרבה קניות, רק שתיים: בדוכן אחד קנינו יוגורט עיזים מיובש תוצרת דמשק (זה מן עיגול של גבינה מלוחה מאוד ויבשה וזה אחלה לגרד מעל חביתה או סלט). בדוכן אחר קנינו חלבה. חלבה. לבנה ושנראית "רגילה" לגמרי, אבל היא עבודת יד של איזה מומחה ערבי שיודע מה הוא עושה.

חלבה היא בלתי פריימל בעליל. היא שומשום טחון המלא דבש וסוכר. פחמימה נטו, ובעיקרה מבוססת סוכר. רק מה, טעמתי מעט, (מתוך כבוד לאשתי שבחרה), והתאהבתי. באמת באמת טעים. אז במהלך השבוע האחרון, בו אני מצונן רצח אז גם עושה הרבה פחות ספורט מהרגיל (בכל זאת, חייבים לתת לגוף לנוח), נישנשתי פה ושם בערב עם הקפה, איזו חתיכת חלבה נחמדה. לא כמויות אבל בהחלט הרבה יותר סוכרים מהרגיל אצלי. לא שיש בזה משהו איום ונורא, אבל הילדים הסתלבטו עלי חופשי: "אבא, מה קרה שאתה אוכל פחמימות, נשברת?" ממזרים שלא מפספסים כלום.

אז זהו, שלא שינתי מאומה בתפיסות שלי, בהרגלים שלי או באי-ההזדקקות לסוכר. סתם, אני חושב שזה נכון להרשות לעצמך דברים שאתה אוהב, כל זמן שזה במידה ושזה לא חלק מהתפריט הקבוע שלך. בסופו של יום האדם לא נועד לעבוד בתבניות קבועות וקשיחות, אלא להשתנות, להתנסות, ולגוון. זה בריא בספורט וזה עובד גם בתזונה. חוק ה20/80, היינו תהיו 80% בסדר ותפרגנו לעצמכם חופש ב 20% הנותרים, הוא כלל אצבע לא רע לדעתי. אני לא בטוח שחתיכת חלבה מחזיקה על הכתפיים שלה 20%, אבל ניחא.

מכל מקום, בינתיים נגמרה החלבה.

ספרו לנו: מהי החולשה שלכם?

(תמונת פליקר של aramisben)

By מר קדמוני with 5 comments

איזה אומגה 3 - מדגים או מצמחים?

בשבת התארחתי אצל ההורים של אשתי. כטוב ליבנו ביין ובן המנה העיקרית לקינוח (שקדים ופירות, תרגעו) התפתח דיון מסביב לאומגה 3. למה צריך את זה בכלל, למה זה טוב ומאיזה סוג כדאי לצרוך (ו*סליחה* - האם זה עושה גרעפצים). כאלה אנחנו - עדינים.

דרך נס צצה על השולחן קופסה שחורה ומהודרת של כמוסות האומגה 3 חדשות העשויות מצמח המרווה. מארחי השתכנעו שזה עושה קסמים בריאותיים ולכן קנו קופסה (240 ש"ח), והחליטו לנסות ולראות מה הולך. האמת, אחלה. טוב לראות שיותר אנשים נחשפים לחשיבות של הגברת צריכת אומגה 3 מכלל הצריכה של השומנים כיום. מאידך, אם כבר צורכים כמוסות אומגה 3 (ולא עוברים לגרינדלנד כדי לאכול כלבי ים), אז חשוב לבחון האם כמוסות המרווה החדשות עדיפות במשהו על כמוסות הדגים, או שמא ההיפך הוא הנכון.

כדי להבין יותר הנה הרצאונת קצרצרה:

אומגה 3 הוא שם מקוצר של משפחה של חומצות שומן בלתי רוויות שהגוף שלנו לא יודע לייצר ולכן כולו מגיע מהתזונה (זה נכון גם לאומגה 6). יש עוד כמה משפחות שומנים בבלוק (אומגה 6, אומגה 9 ועוד כמה), רובן משפחות פשע שברבות השנים הוציאו שם רע לכלל השומנים. משפחת האומגה 3 לעומת זאת היא משפחה טובה מאוד. היא נלחמת ברמות השומנים בדם, ברמות הכולסטרוחל, היא מפחיתה את הסיכוי להתקפי לב ואפילו מונעת דלקתיות ועמידות לאינסולין, ועוד פעולות סודיות מעבר לקווי האויב שאסורות עדיין בפרסום...

החשיבות של אומגה 3 היא ביחס שלה לעומת אומגה 6 מכלל התזונה. בחברות של ציידים לקטים היחס הזה עומד על משהו כמו 1:1 במקרה הטוב או 1:4 במקרה הרע (4 אומגה 6 על כל אחד אומגה 3). בתזונה שלנו, המערבית, היחס הוא יותר 1:20 או גרוע מכך. לכן תוספי האומגה 3 מטרתם להעלאות את רמת האומגה 3 ולשפר את היחס ומכאן לשפר שלל תפקודים גופניים.

עד כאן הקדמה ורקע כללי.

כשמתבוננים בפרטים, זה נהיה מעניין, כי בתוך משפחת אומגה 3 יש מספר חומצות שונות. המפורסמות ביותר והמעניינות כרגע הן ALA, EPA ו DHA. החברות האלה נבדלות זו מזו באורך השרשרת הכימית המרכיבה אותן. ALA היא קצרה יותר מהאחרות. לא נורא. רק שהעניין הוא שהמחקר הרפואי שנעשה על שלל היתרונות של אומגה 3 מצא את עיקר היתרונות ב EPA וב DHA, לא ב ALA.

כדי שיהיה פשוט תזכרו: ALA קיים במקורות אומגה 3 צמחיים (כמו שמן פשתה, שמן זית, שמן מרווה ועוד). EPA ו DHA מגיעים אך ורק מדגים. חד וחלק.

מה שמעניין הוא שהגוף האנושי יודע להפוך (לסנטז) את ה ALA לחומצות הארוכות יותר, אם כי הוא עושה זאת ביעילות נמוכה מאוד (משהו כמו 5% אצל גברים, ובאחוזים מעט טובים יותר אצל נשים). הנה מקור מחקרי להנאתכם. כלומר, צריכה של ALA טובה, כי היא מגבירה את כמויות ה EPA ו DHA אבל (כנראה) לא כשלעצמה. עוד נתגלה כי הסנטוז מ ALA לשרשראות הארוכות מתרחש ביתר יעילות כשאין אומגה 6 בסביבה כלומר הפחתה של מקורות שומנים מהצומח העשירים האומגה 6 (כמו שמן תירס, סויה ואחרים) תסייע בסנטוז של שומני אומגה 3 המגיעות מ ALA.

או קיי, אז מה המסקנה?

באותה הכמות של קפסולה (בדרך כלל 1000-1500 מ"ג) יש הרבה יותר תועלת אם צורכים ישירות את השרשראות הארוכות, שמקורן מדגים, מאשר אם צורכים את הALA שמקורו בצומח. תוסיפו לזה את העובדה שקפסולות המרווה עולות בערך פי 3 ויעילותן בערך שליש (במקרה הטוב), קבלתם יחס מחיר:תועלת של 1:10

אני מעדיף כמוסות אומגה 3 מדגים, והנה המחשבון של רוב וולף על כמה כמוסות כאלה כדאי לצרוך ביום.

(יש הרבה מקורות לנ"ל ברשת. אצל מארק, אצל fitsuger, אפילו בוויקי).

מחשבות מישהו?

By מר קדמוני with 65 comments

עיצוב חדש לבלוג

(אם לא שמתם לב).

בכל מקרה, אני עדיין משנה ומנסה מדי פעם, אז העסק עוד לא סופי 100%.

הכוונה העקרית היתה להקל על ההתמצאות.

מכל מקום, פידבק חיובי בלבד יתקבל בשמחה.

By מר קדמוני with 2 comments

פוסט לא שגרתי

הבלוג הזה לא עוסק בפוליטיקה (ממש ממש לא) אלא בחזרה לשורשים שלנו כבני אדם - בשאיפה לכושר בסיסי וטוב יותר; בשאיפה לאכול מזון טבעי ומתאים יותר לגוף האנושי; בניסיון לספוג את הויטמינים שלנו מהשמש ומהמזון ולקבל די שינה ואורח חיים מהנה, בריא ומספק. בזה הבלוג עוסק ללא ספק. אבל לפעמים החזרה לשורשים ולמקורות היא גם החזרה לאמא אדמה, היא השיבה אל הבסיס הפשוט של אדם וביתו, משפחתו ומגוריו, הקהילה, המדינה והארץ. על זה מדבר יואל זילברמן. יואל הוא שכן שלי אבל אנחנו לא מכירים אישית. הבית שלו נמצא משהו כמו 2 ק"מ מהבית שלי. ממש מעברו האחר של הואדי הקרוב. אנו רואים את אותה המציאות.

יואל מדבר דברים שיוצאים מהלב ונכנסים אל הלב. לא חייבים להסכים עם כל מילה, אבל לדעתי כדאי מאוד לשמוע. זה לוקח 10 דקות אבל זה חשוב לזהות שלנו, לעתיד שלנו, ולהווה של כולנו.

By מר קדמוני with 1 comment

סוף סוף חורף - אז מה עושים?

נו, סוף סוף קצת גשם ומיד כולם מתחבאים בבתים, רואים טלוויזיה וטוחנים שוקולד. קר, רטוב, בוצי, וגם חושך מוקדם - אז איך אפשר לשמור על כושר בתנאים האלה? מכיוון שידעתי שעלולים להיות לחלקכם תירוצים "למה לא לעשות ספורט" (בבית אי אפשר להתאמן עם משקולות ואי אפשר לרוץ) אז הנה מספר עצות של אימונים שקל לעשות גם במזג אויר קשה/טוב (אוהב חורף שכמותי):

• עמידת ידיים. ליד קיר, בבית, עם גרביים בלבד (אתם לא רוצים להשאיר סמני נעליים על הקיר שלכם), תרגלו עמידת ידיים. מתקדמים יעשו כפיפות מרפקים בעמידת ידיים, ומתחילים פשוט יעמדו ליד הקיר כמה שיותר זמן. אחלה אימון לכתפיים. שמעתי שנזירי שאולין מתבקשים לעמוד כך לפחות 4 דקות רצוף, אז יש לכם מה להתאמן אני בטוח.
• שכיבות שמיכה/כפיפות בטן/סקוואט: כל שילוב של החברים האלה הוא סבבה. אני ממליץ על טבאטה (20 שניות עבודה, 10 שניות מנוחה, כפול 8 סיבובים, עבור כל אחד מהתרגילים)
• קפיצות חבל. תמיד טוב. אימון חביב יהיה 500 קפיצות כפולות בחבל. מתחילים יעשו עשרה סבבים של 10 קפיצות כפולות, למשל. וכל טווח באמצע יהיה טוב גם כן.
• אימון אכזרי ופשוט, ואין כמוהו לבית ולערבי חורף: 150 בורפיז על זמן.
• צעדי ענק עם כדור כח של 7 ק"ג מעל לראש. יש לכם מספיק מקום בבית כדי להתעייף כהוגן. 150 צעדים יהיו אימון חביב מאוד.
• בכל זאת - לצאת החוצה ופשוט לרוץ (ארוך או קצר, רציף או אנטרוולים - תלוי בכם). יש כיף מיוחד בריצות חורף, ביחוד שמטפטף קלות. עשיתי זאת אמש (5 ק"מ) וכשלבשתי את חולצת הריצה הארוכה ואת הכובע לא היה כמותי מאושר. והערה על ריצה במזג אויר קשה: לפני חודשיים פגשתי, במסגרת העבודה, בנקאי מנורווגיה. קשקשנו על התחביבים שלנו ומיד גילינו ששנינו פריקים של ספורט. הבחור (בן 60 בערך), רץ כל בוקר 8-10 ק"מ. הצדעתי לכבוד ולנחישות הנורווגית ושאלתי אם לא קר מדי לפעמים. הוא אמר שעד 19- זה בסדר גמור, אבל אם זה יורד ל 20 מתחת לאפס הוא לא רץ. מפונק שכמותו. רואים שהוא לא עשה צבא אצלנו.

יש לכם רעיונות נוספים? מה עשיתם אתם אמש, בליל הסופה? ספרו לנו!

By מר קדמוני with 3 comments

יריד ההבלים - עזרתכם דרושה

דברנו כאן לא אחת על מיתוסים מופרכים ועל חצאי אמיתות, על עוותים ועל סלופים המצויים בעתונות ובמחקר בכל הנוגע לתזונה ולכושר גופני. פעם זו אמונה כי השומן אינו בריא ופעם זה שתרגילי משקולות ישאירו אותך גמד (ואז אולי תוכל להכנס לבית האח הגדול), פעם זה מיתוס שחשוב לאכול כל שלוש שעות ופעם זה אמונה שחמאה אינה בריאה או שפירמידת המזון האמריקאית מקדמת בריאות, ועוד ועוד.

נראה לי לעתים שעל כל עשר כתבות בריאות בעיתונות יש אולי אחת שבאמת מקדמת בריאות וכל השאר מקדמות אמונות טפלות, אינטרסים מסחריים או סתם בורות.

אז, אמרתי לעצמי, למה שלא ננסה לארגן את יריד ההבלים הגדול. מכיוון שקוראי בלוג זה הם אנשי דעת, קוראים, מגיבים ומעודכנים בנעשה במרחב הווירטואלי, בואו ננסה יחד לארגן רשימה של כתבות, מקורות, אתרים או מאמרים שהם באופן מובהק מדברים שטויות או מעקמים את האמת (אני נוקט במידת החסד ומניח שרובם עושים זו מאי-ידיעה ולא בזדון, אז "מסלפים את האמת" עלולה להיות אמירה חזקה מדי). עבור כל מקור כזה (שתשלחו לי במייל ו/או בתגובות לפוסט זה), אשמח אם תפרטו מהו הנושא (אוכל, תזונה, ריצה וכו'), מה "הקפיץ אתכם" בעיקר, כלומר מהו ההבל, מהי השטות, מהי האגדה או המיתוס שהמקור משבח ומפאר ולמה אתם חושבים שהוא עושה את זה.

המקורות הטובים ביותר בהבלותם (או אהבליותם) יזכו לפוסט כבוד לדראון עולם.

אתם בעניין? קדימה!

By מר קדמוני with 9 comments

אחת קטנה

אתמול פגשתי את דוד שלי, יוסי גיליס. אחרי שאכלנו קצת הוא שאל אותי אם אני יודע איך אומרים "צמחוני" באינדיאנית?

לא ידעתי.

הוא נתן בי מבט ארוך של קצב שבוחן פרה, ונתן את התשובה:

באינדיאנית, לצמחוני קוראים "ציייד גרוע".

By מר קדמוני with 3 comments

פופאי (או פופי)

אחרי הדכאון של שריפות סוף השבוע, הנה משהו שיחמם קצת את הלב.

ביום שישי הזדמנתי לי, כהרגלי, לחנות ספרים. והנה, במדף אחד גיליתי אוצר בלום: חוברות קומיקס מקוריות של פופאי, חדשות לחלוטין, שהודפסו כאן בשנת 1971 (בה נולדתי), ונמכרות עכשיו מהארכיון במחיר מצחיק של חמישה שקלים ליחידה (גם בהשוואה למחיר המקורי, לירה ושבעים וחמש פרוטות, זה עדיין עסק טוב).

קניתי מיד את כל החוברות השונות שהיו בחנות. שלוש עשרה חוברות במספר. סיפורים נאיביים ועלילה מקרטעת אבל כיף גדול וחיוך מאוזן לאוזן אצל פופאי, אצלי ואצל הילדים. כדי שתאמינו לי, סרקתי את עמוד השער של אחת החוברות, בה פופאי ממריא לחלל.

פופאי הוא דוגמא מופתית לתרבות שלמה שהתפתחה סביב רציונל של תזונה איכותית. בשנות השלושים, בה נולד פופאי, היה מיתוס נהדר לפיו תרד הוא עשיר פי עשר בברזל מאשר כל שאר הירקות, ולכן צריכתו תחזק את הנוער. בפועל, בתרד אין יותר ברזל מאשר בחסה או בכל "ירוק" אחר, והטעות היתה פרי מדידה שגויה (או טעות דפוס), אבל אמונות קל להשריש וקשה לשרש (כלומר, לעקור מהשורש). כך או אחרת, פופאי המלח סתום העין מתהדר בכח על אנושי כתוצאה מצריכה מוגברת של תרד. (האמת שטעות נוספת היא הצמדתה של המקטרת לפיו של פופאי, כי אז בשנות השלושים עישון לא נחשב לבעיה רפואית). והנה נולדה לה דמותו של המלח שוחר ההרפתקאות פופאי, וכולה מתוך מחשבה חיובית - הבה נחנך לתזונה נכונה בדרך של כיף והנאה.

פופאי, כמו גם גברת שמן זית (במקור אוליב), "סבתא זרש", פלוטו ווימפי, כולן דמויות עליהן גדלתי ונחמד לשוב ולפגוש אותם מחדש אחרי שלושים שנה.

אני לא יודע עם תזונת פליאו או פריימל תשכיל להוציא קומיקס מתאים (אחרי הכל, פלינסטונס כבר תפוס), אבל אני בטוח שדרך כיף והנאה ולא רק דרך הפחדה אפשר לחנך לתזונה בריאה וגם להנות מהדרך.

בינתיים נאכל תרד לזכר הימים הטובים. ספרו לנו מתי אכלתם לאחרונה תרד?

By מר קדמוני with 5 comments

הכרמל שלי

גדלתי בחיפה.

אורנים גדלו בחצר ביתי ואני גדלתי בצילם.

בתיכון היינו מבריזים מדי פעם ויורדים לים ברגל, דרך נחל שיח ולפעמים דרך נחל קלח. בילדות היינו אוספים פטריות (אורניות) אחרי הגשם הראשון, חמושים במגפים, ביער באורנים העבות שתחת האוניברסיטה. בימי שישי היינו קבוע עושים פיקניק ב"שוויצריה הקטנה" ומסבירים זה לזה איך נוצרו הצנירים המרהיבים שם. פעמים פגשנו חזירי בר, פעמים חיות אחרות. מדי פעם הלכנו לראות את מערות האדם הקדמון, הנמצאות במורדות הכרמל המערביות, ושם ראינו איך חיו כאן לפני עשרות אלפי שנים, וחשבנו שהיינו יכולים להיות שכנים טובים של שוכני המערות האלה.

הבוקר הכרמל שחור ברובו, ובחלקו עדיין כתום מאש.

האורנים עומדים עשנים ודוממים והאש עדיין לוהטת, רצה לכל הכוונים, שורפת ואוכלת את כל מה שבדרכה - אדם, חי וצומח. "איתני הטבע לעגו לנו היום" אמר אמש בטלויזיה כבאי מצולק, ואינך יכול אלא להרכין את הראש ולהחניק את הגרון. אנחנו כאן אורחים לרגע - הבט סביב. האדם הקדמון שישב בפתח מערתו לפני שלושים אלף שנים, ראה מן הסתם מראות דומים. רכס כרמל שנשרף ואולי גם הוא נס על נפשו, ואולי גם הוא נלכד באש. כאז כן היום - האש אותה האש, והאדם אותו אדם, ויחסי השליטה-אי-שליטה שבין האדם לאש שוררים וקיימים.

השליטה באש היא מהות הציבילזציה, ואיבוד השליטה באש היא עדיין מחריבת הציבילזציה המאיימת מכולם.

סופה של כל שריפה לשכוך, גם שריפה זו תשכך. סופה של האש שנשלוט בה, שנאלף אותה לצרכינו אבל בדרך להשגת השליטה הזו אנו משלמים מחיר כבד ויקר בחיי אדם, בחי וצומח, ובלימוד שיעור כואב על מקומו של האדם מול הטבע. אנחנו יכולים לחיות עם הטבע, לכבוש ולברא אותו לצרכינו, לשים את העצים בשמורות ולגבות כסף בכניסה, אבל הטבע עדיין לא השלים עם כיבושו על ידי האדם, ואתמול הטבע הרים ראש ושאג.

שאגה שטלטלה אותנו, וכלתה בלהבות חיים וצבע.

קשה הבוקר. שחור לנו בלב.

By מר קדמוני with 1 comment

כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן

לא, לא השתתפתי במסיבת חנוכה באיזה גן (תודה לאל, הקטן שלי כבר בכיתה א', אז נחסך ממני השנה הצורך לראות סביבון ענקי יורד מהתקרה, ועשרות זאטוטים נמרחים בריבה ואבקת סוכר). ובכל זאת, המילים, המילים ("כל אחד הוא אור קטן") עושות לי את זה. כזה אני, רגשן.
גם קרוספיט וגם תזונת פריימל (פליאו, קדמוני, או איך שלא תקראו לה) הן מגמות של העשור האחרון, שהתחילו מיוזמה וחלוציות של יחידים, ואט אט תופסות מעמד של כבוד ושל "מיינסטרים" בחלקים נרחבים יותר בציבוריות.
כשאני עושה אימון קרוספיט, בטח אם זה אימון בחזרות מרובות, התגובה המקובלת של אלו שלא ראו אימון כזה בעבר היא: "טירוף". באופן דומה, כשאנשים שומעים שאני לא אוכל לחם, צמרמורת עוברת בגבם ("שום לחם? שום כלום? גם לא קצת? אז מה אתה אוכל בארוחת ערב?" הוא הדיאלוג המקובל). אלו מגמות הנתפסות כמוזרות במקרה הטוב, וכמאיימות על ה"סדר החברתי" של מה נכון ומה לא נכון, במקרה הרע.
אנחנו (מתאמני קרוספיט, אוכלי הפריימל) טורפים את הקלפים ומחלקים אותם מחדש. לקחנו את הקלפים "בריא" ואת "מזיק", את "בכושר" ואת "משמין", ועשינו משחק "רביעיות" חדש לגמרי. פתאום המזיק של אתמול הוא הבריא של היום והכושר של אמש הוא הפעילות הכרונית המזיקה של הבוקר. זה עלול לבלבל לא מעט אנשים (אני חושש שמי שלא קורא את הפוסט הזה בתשומת לב, עלול גם הוא להתבלבל. עמכם הסליחה).
דוגמא מהשבוע: בחמש השנים האחרונות שכב לי במחסן שק אגרוף גדול, כבד ואדום. פעם קניתי אותו, ואפילו השתמשתי בו כדי להתאמן בבעיטות קראטה. אבל כאמור בשנים האחרונות הוא תופס רק שטח רצפה ואבק. לא יודע למה, אבל שלשום הוצאתי אותו ממחבואו, העמסתי אותו על הכתף, מבחינת "סחיבת פצוע", ויצאתי לאימון. (אני לא יודע כמה הוא שוקל, אני חושב שלפחות 30 ק"ג). האימון כלל שלושה סיבובים של 500 מטר ריצה עם השק, 12 קפיצות קופסה 60 ס"מ ו 12 עליות מתח לחזה בכל סיבוב. אני נהניתי, אבל שכנים שראו אותי מתרוצץ עם שק אדום ועצום על הכתף נדו בראשם בייאוש ומלמלו לעצמם: דווקא בחור טוב הדעאל הזה, חבל שהוא ככה השתגע.
מה אומר לכם: קשה לפעמים להיות צודק. אבל, כאמור, כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן.
המגמות האלה, שהחלו בקול ענות חלושה, מתחזקות, גדלות ומקבלות חשיפה ציבורית ובקרוב יהיו הן קול ענות גבורה.

מרגישים ככה? ספרו לנו!
חנוכה שמח (ומה אתם אוכלים במקום סופגניה?)

By מר קדמוני with 5 comments