אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

הכרמל שלי

גדלתי בחיפה.

אורנים גדלו בחצר ביתי ואני גדלתי בצילם.
בתיכון היינו מבריזים מדי פעם ויורדים לים ברגל, דרך נחל שיח ולפעמים דרך נחל קלח. בילדות היינו אוספים פטריות (אורניות) אחרי הגשם הראשון, חמושים במגפים, ביער באורנים העבות שתחת האוניברסיטה. בימי שישי היינו קבוע עושים פיקניק ב"שוויצריה הקטנה" ומסבירים זה לזה איך נוצרו הצנירים המרהיבים שם. פעמים פגשנו חזירי בר, פעמים חיות אחרות. מדי פעם הלכנו לראות את מערות האדם הקדמון, הנמצאות במורדות הכרמל המערביות, ושם ראינו איך חיו כאן לפני עשרות אלפי שנים, וחשבנו שהיינו יכולים להיות שכנים טובים של שוכני המערות האלה.
הבוקר הכרמל שחור ברובו, ובחלקו עדיין כתום מאש.
האורנים עומדים עשנים ודוממים והאש עדיין לוהטת, רצה לכל הכוונים, שורפת ואוכלת את כל מה שבדרכה - אדם, חי וצומח. "איתני הטבע לעגו לנו היום" אמר אמש בטלויזיה כבאי מצולק, ואינך יכול אלא להרכין את הראש ולהחניק את הגרון. אנחנו כאן אורחים לרגע - הבט סביב. האדם הקדמון שישב בפתח מערתו לפני שלושים אלף שנים, ראה מן הסתם מראות דומים. רכס כרמל שנשרף ואולי גם הוא נס על נפשו, ואולי גם הוא נלכד באש. כאז כן היום - האש אותה האש, והאדם אותו אדם, ויחסי השליטה-אי-שליטה שבין האדם לאש שוררים וקיימים.
השליטה באש היא מהות הציבילזציה, ואיבוד השליטה באש היא עדיין מחריבת הציבילזציה המאיימת מכולם.
סופה של כל שריפה לשכוך, גם שריפה זו תשכך. סופה של האש שנשלוט בה, שנאלף אותה לצרכינו אבל בדרך להשגת השליטה הזו אנו משלמים מחיר כבד ויקר בחיי אדם, בחי וצומח, ובלימוד שיעור כואב על מקומו של האדם מול הטבע. אנחנו יכולים לחיות עם הטבע, לכבוש ולברא אותו לצרכינו, לשים את העצים בשמורות ולגבות כסף בכניסה, אבל הטבע עדיין לא השלים עם כיבושו על ידי האדם, ואתמול הטבע הרים ראש ושאג.
שאגה שטלטלה אותנו, וכלתה בלהבות חיים וצבע.
קשה הבוקר. שחור לנו בלב.

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 1 comment

1 הערות קוראים:

באמת עצוב היה יותר יפה מבלי השריפה הזוועתית הזו ועוד יותר דיברו בערוץ חדשות על קמצנות הישראלית על לרכוש מטוסי כיבוי אש...!

גם ככה המדינה נראית ונשמעת מכוערת.


די.
וביי

פרסום תגובה