אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

אני אנושי


אם היה ספק, אז עכשיו זה ברור. אני אנושי. ומעשה שהיה כך היה:

באחד הימים של חנוכה האחרון בילינו עם הילדים בעיר העתיקה של ירושלים. עמוק לתוככי השוק, לרובע המוסלמי ולרובע הנוצרי, לבורות המים (יש אחד מדהים בתוך הכנסיה הקופטית שמעל לכנסיית הקבר) ולדוכני הבקלאווה והכנאפה. דקה מהעיר ואתה בחו"ל. ריחות ומראות אחרים, ותמיד כיף שם. לא עשינו הרבה קניות, רק שתיים: בדוכן אחד קנינו יוגורט עיזים מיובש תוצרת דמשק (זה מן עיגול של גבינה מלוחה מאוד ויבשה וזה אחלה לגרד מעל חביתה או סלט). בדוכן אחר קנינו חלבה. חלבה. לבנה ושנראית "רגילה" לגמרי, אבל היא עבודת יד של איזה מומחה ערבי שיודע מה הוא עושה.
חלבה היא בלתי פריימל בעליל. היא שומשום טחון המלא דבש וסוכר. פחמימה נטו, ובעיקרה מבוססת סוכר. רק מה, טעמתי מעט, (מתוך כבוד לאשתי שבחרה), והתאהבתי. באמת באמת טעים. אז במהלך השבוע האחרון, בו אני מצונן רצח אז גם עושה הרבה פחות ספורט מהרגיל (בכל זאת, חייבים לתת לגוף לנוח), נישנשתי פה ושם בערב עם הקפה, איזו חתיכת חלבה נחמדה. לא כמויות אבל בהחלט הרבה יותר סוכרים מהרגיל אצלי. לא שיש בזה משהו איום ונורא, אבל הילדים הסתלבטו עלי חופשי: "אבא, מה קרה שאתה אוכל פחמימות, נשברת?" ממזרים שלא מפספסים כלום.
אז זהו, שלא שינתי מאומה בתפיסות שלי, בהרגלים שלי או באי-ההזדקקות לסוכר. סתם, אני חושב שזה נכון להרשות לעצמך דברים שאתה אוהב, כל זמן שזה במידה ושזה לא חלק מהתפריט הקבוע שלך. בסופו של יום האדם לא נועד לעבוד בתבניות קבועות וקשיחות, אלא להשתנות, להתנסות, ולגוון. זה בריא בספורט וזה עובד גם בתזונה. חוק ה20/80, היינו תהיו 80% בסדר ותפרגנו לעצמכם חופש ב 20% הנותרים, הוא כלל אצבע לא רע לדעתי. אני לא בטוח שחתיכת חלבה מחזיקה על הכתפיים שלה 20%, אבל ניחא.
מכל מקום, בינתיים נגמרה החלבה.
ספרו לנו: מהי החולשה שלכם?

(תמונת פליקר של aramisben)

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 5 comments

5 הערות קוראים:

היי !
קודם כל דעתי היא שזוהי לא חולשה ולא בטיח מפני שאתה לא רובוט שמרעיב את עצמו ומסתכל על אחרים אוכלים את מה שהוא אוהב ולא סובלים מזה אח"כ, בעוד בנאדם אחר עלול להאמין שיגיע לתוצאות ואיכות חיים טובה יותר אם ידבוק רק בתפריטו,
כשהאמת היא שסגפנות מרחיקה את האדם מהאושר וכך נכנסת לה מהגב גם העצבות שמרחיקה מהמטרות...ככה זה מנסיוני הרב.
לכם עדיף לך להמשיך כך, סמוך על עצמך.
לא מזיק לבנאדם שאינו מתחרה בקביעות לאכול רק מה שעושה לו טוב כי השמחה זקוקה לאכול בריא. !!!
ואני הייתי מת לתקן את התזונה שלי אבל אני לא בנאדם שרודף אחרי האוכל אלא נותן למזון לבוא אליו.

זהו ביי,
תודה רבה.

קוראים לי אוריאל, וגם אני מכור לחלווה...
(והצלחתי להתאפק באותו מקום בשוק מחנה יהודה, המחירים הגבוהים עזרו לי.)

השיטה שלי לשמור על 20/80 (ועל השפיות שלי בדרך) היא להפריד בין הבית לבין החוץ. בבית אני מקפיד על כל ה"חוקים" שלי באדיקות (אולי לא 100% אבל קרוב מאוד). כשאני מחוץ לבית בארוחות אצל חברים/משפחה/מסעדה טובה אני מרשה לעצמי לאכול את כל הדברים שבבית אני נמנע מהם. האמת שכרגע גם מחוץ לבית אני בררני ואם האוכל לא "שווה את זה" אני לא אתעקש. אבל זה בא והולך בתקופות.
החולשה העיקרית שלי היא כמובן לחמים ומאפים טריים (בורקס חם ימח שמו). וגם יש לי פינה קטנה בלב לג'אנק פוד קלאסי עם קשתות מוזהבות. אה, וגלידה. טוב הרשימה נעשית ארוכה. מזל שאני לא יוצא הרבה מהבית. :)
אני אסיים ב"סיפור גבורה": לפני כמה ימים הצלחתי להתגבר על התקפת מקדונלדס חזקה. אחרי שכבר הייתי בפנים, יצאתי בהפגנתיות והלכתי לטיב טעם הקרוב. קניתי 400 גרם סינטה טרי (זול יותר מארוחת מקרויאל), הלכתי הביתה, זרקתי על מחבת וישר לפה (בליווי קוביות בטטה ודלעת בתנור).

גם אני מאוד מקפידה שבבית יהיו רק מצרכים "לפי הספר" וזה גם מה שאני לוקחת לעבודה (משתדלת לגוון). הקטע הוא שהחנות שאני עובדת בה נמצאת בקומת מזון מהיר- מצד אחד, יש לזה פינה בלב שלי. מצד שני העבודה בחנות מקרבת אותי לכל המחסנים והמטבחים של שאר החנויות וה"מאחורי הקלעים" ממש לא מעוררים תיאבון.
חוץ מזה באירועים חגיגיים, חגים, מסיבות וכדומה אני קצת מרשה לעצמי, בעיקר אם זה משהו ממש מיוחד (הממ, יש לי שכנה קונדיטורית וההגדרה "ממש מיוחד" חלה כמעט על כל דבר- קצת בעיה, אבל מתמודדים).
ובמילה אחת- קיורטוש.

מאפים מכל סוג, דברים שכוללים שוקולד ובכלל מתוקים מושחתים למיניהם.

אוי אוי! כבר מריירת... אבל לא נוגעת! אם אני מתחילה אחד אני םותחת תיבת פנדורה.
את ה"מעידות" משאירה לאלכוהול עם החבר'ה פה ושם יותר כיך לתפוס ראש מאשר שיהיה מתוק בפה לחצי שנייה.

פרסום תגובה