אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

תנובת רבעון ראשון 2011

אני לא מהבלוגרים שכל יום שני מפרסמים פוסט עם סיכום שבועי של עצמם (הא הא מארק, אני יורד עליך, אם לא שמת לב). ובכל זאת, לפני כמה חודשים, כשעברתי וניסיתי לרכז את הפוסטים המומלצים שלי ל2010 בנושאי תזונה ובנושאי כושר, ראיתי שיש פשוט יותר מדי פוסטים שאני אוהב בשביל פוסט סיכום אחד. אז כדי לא לחזור על התהליך המייגע ההוא, חשבתי שהרבעון הראשון ל2011 היה פורה למדי ומספק כדי לתת רשימה מצומצמת ואקסקלוסיבית של הפוסטים היותר נקראים מינואר ועד עתה.

מוכנים? היכון, צא:
להבדיל מהעבר, ברבעון הזה היו פוסטים שעוסקים בסגנון החיים שלנו ואיך אנחנו יכולים לשפר אותו:
ואולי הפוסט האישי ביותר שלי אי פעם: סיכום של מה קרה לי מאז ששיניתי את סגנון החיים שלי
וגם סקירה על הספר של מיקי שמדבר על סגנון חיים ללא עבודה

בנוגע לדיאטה ושמירה על משקל כתבתי לא מעט.
ועד ללמה הפסקתי לאכול ארוחות בוקר. יש אנשים שעוד לא התאוששו מהגילוי הזה.

בענייני תזונה "נטו" כתבתי על
וגם את מדריך השומנים הגדול שחשוב לקרוא כדי לדעת מה לאכול

ברבעון הזה ירדתי קצת על ידידי הרופאים ועל מומחי התזונה למיניהם, שרובם (סליחה על ההכללה) פשוט חיים תחת מיתוסים.

בעניין אימונים כדאי היה לקרוא על איזה נעליים לאיזה אימון, אולי זה יעזור לכם באימון הבא.

ולסיום, תחת הכותרת "שונות", הנה פוסט שאני אוהב במיוחד: מה מלמדים אותנו הספרים

יש כאן משהו שאהבתם במיוחד? משהו שהיה חסר? משהו שאתם רוצים לקרוא עליו? (אם לא תגידו, אני לא אדע).

By מר קדמוני with 2 comments

מה עושים נגד שפעת?

לפני 130 שנה, בניו יורק, שפעת היתה מכונה "The Grip". אולי כי זה פשוט "תופס אותך". מכל מקום, כאז כן עתה, העיתונות היתה משופעת עצות הבל במסווה של תזונה איכותית כדי לשמר את הבריאות. אז הנה מאמר המערכת בעמוד הניו-יורק-טיימס מאפריל 22, 1891. (באדיבות אטלנטיקוייר).

(למי שמתעצל, הנה תקציר: הדרך הטובה ביותר להפטר מהשפעת היא לשתות את "הויסקי הרפואי").
למישהו זה מזכיר את כתבות הבריאות ב YNET או שזה רק אני?

By מר קדמוני with 2 comments

עוד תכתובת, עם רופא


כבר סיפרתי כאן פעם על ידידי הרופא העקשן, ש(עדיין) מסרב להודות בצדקת תזונת הפליאו על פני התזונה המערבית, בעיקר כי הכתיבה בתחום היא נשלטת על ידי בלוגרים ופחות על ידי מאמרים מקצועיים. קשה לו עם זה. אז כרגיל בינינו החלפנו לאחרונה עוד כמה מיילים, ואני מרשה לעצמי לצטט חלקים מהמייל האחרון שכתבתי לו, אחרי שכתב לי שבטח יש תריסר הבדלים אחרים בין תרבות המערב לתרבות של ציידים לקטים, ויתכן כי שם נעוצה בכלל הסיבה להבדל הבריאותי.

"אתה צודק כמובן. הרי אם כל הרופאים אומרים, זה בטוח נכון. בדיוק כמו שכל הרופאים יודעים שהתקפי לב מקבלים בגלל צריכת שומן. לא ככה? הרי לא יכול להיות שלימדו אותם שטויות. "ספרי הלימוד לעולם אינם טועים" (גלילאו גליליי)
...לגבי הבדלים בין התרבויות, אז נכון שלעולם, ובהגדרה, מחקר סביבתי יהיה מוגבל לעומת מחקר מעבדה בה נשלטים התנאים (ומיד אפשר לומר: "אבל אולי ההבדל היה בגלל זיהום האויר, המתח, היתושים, עלי הבננה או גורדי השחקים וכו"). אבל זו לא סיבה שלא להסיק מסקנות אינטליגנטיות. אני סתם קורא פשוט והדיוט, ורוצה שישכנעו אותי. אתה מוזמן. אני לא מסוגל להבין איך אפשר לומר שמזון שמעולם לא היה חלק מהתזונה האנושית (למשל שמנים תעשייתיים, סוכר, קמח) צריכים להיות הבסיס לתזונה הבריאה ואילו מזון שמאז ומעולם היה חלק בלתי נפרד מהתזונה האנושית (בשר ושומן מהחי) הוא הוא אבי אבות הטומאה והתחלואה. זה פשוט הזוי. השמיניות באויר שעושים חוקרים עד היום כדי להוכיח שדגנים זה טוב ושומן זה רע הם פתטיים, ולמירב הזוועה, הם האחראיים הישירים לתמותה המונית של ציבור אומלל שבסך הכל עושה מה שאומרים לו מומחי התזונה, הרופאים ומשרד הבריאות.
אבוי לנו.
לי אין כל ספק שהחולי במערב קשור כמעט חד ערכית לתזונה. כבר כתבתי לך כמה פעמים על מחקר ההגירה של בני הטוקלאו וכך גם מחקרים אחרים, ראה גם במאמר ששלחתי לך. ילידי איים שעברו לניו זילנד (שאינה מזוהמת, ואינה בלחץ רב מדי) ורק שינו את התזונה שלהם החלו להשמין ולמות. כנ"ל התימנים אחרי שעלו לארץ. כנ"ל ללא סוף תרבויות שעברו מתזונה פשוטה לתזונה תעשייתית.
אבל אני שומר על ראש פתוח. אולי יש בכלל הסבר אחר לעובדה שהאמריקאים ממשיכים להשמין ולחלות ( למרות שהם מיישמים באדיקות את המלצות הפירמידה התזונתית ועושים יותר ספורט מאי פעם, אוכלים יותר דגנים מלאים מאי פעם ואוכלים הכי פחות שומן מאי פעם), אולי יש חלליות שמשתילות גנים רעים אצל האמריקאים בלילות. אולי יש זבובים מקרוסקופיים שמפיצים סוכרת נגיפית וסרטן שעובר בעיטוש ופשוט לא תפסנו אותם עדיין. אולי טחו עיני מראות, אז אשמח אם תראה לי את האור.
ואם אתה רוצה לקרוא דווקא דברים שכותבים רופאים ולא בסטייל שלך סתם בלוגים, אז הנה פוסט נחמד של רופא (אשכרה) על מיתוס השומן-תחלואה והנה רופא המתמחה בהדמייה ניורולוגית (ובתזונה), שכותב גם בלוג מאוד מצליח, ועכשיו הוא מתארח באכסניה "מכובדת" יותר לשיטתך, Psychology today והוא כתב שוב על הסכנה שבריצות מרתון. אני כתבתי על הנושא לפני שנה בדיוק כאן, בעקבות הפוסט המקורי שלו בעניין.

שמע, קשה לשחוט פרות אם אי אפשר לאכול אותן.
דעאל


רופאים, אפילו עם תואר אצולה, לא תמיד יודעים הכל. הם יודעים הרבה מאוד ומצילים חיים, אבל גם אנחנו לא פרייארים. חשוב לזכור כי ברוב המקרים היחיד שאכפת לו באמת ובתמים מהבריאות שלנו הוא מי שמשתקף אלינו מהמראה, אז שווה להקשיב גם לו.
(צילום: ויז'ואל/פוטוס)

By מר קדמוני with 6 comments

מה מלמדים אותנו הספרים?

אני אוהב לקרוא, זה לא סוד. אני קורא הרבה. פעם אפילו בבלוג זה היתה תקופה בה כתבתי סקירות על כל מיני ספרים שקראתי, אבל בעצה אחד עם חלק מקוראי הבנתי שאין זו האכסניה המתאימה לבקורת ספרים, אלא לנושאי בריאות, תזונה וכושר. אז הפסקתי לכתוב (כאן), אבל המשכתי כמובן לקרוא.
למותר לציין שאני לא מגביל את עצמי לספרות מקצועית, אלא אוהב ספרות בכלל (מישהו אמר הרוקי מורקמי?), ובייחוד אני נהנה לראות מפעם לפעם אזכורים של תזונה קדמונית משתרבבים להם לספרים "סתם". לא מזמן קראתי שוב את "מובי דיק" האלמותי של הרמן מלוויל, הרומן האמריקאי החשוב בכל הזמנים, ואולי הקשה מכולם לקריאה, על מסעו המטורף של הקברניט אחאב קטוע הרגל אחרי הלוויתן המפלצתי מובי דיק (תרגם את זה יפה אהרון אמיר). ישמעאל, מספר הסיפור, מתאר בין היתר את הצלצלן הראשי של הספינה: יליד איי האוקינוס השקט, שחור ומקועקע כולו בשם קוייקווג, שכוחו העצום, שריריו ומהירותו מתוארים במקומות רבים בספר. הנה תיאור ארוחת הבוקר הראשונה אותה הם אוכלים יחד, בפונדק, עוד טרם יצאה ספינת ציד הלוויתנים שלהם, "פיקווד", לדרכה:
"אך באשר לקוויקווג...הלה צונן היה כגזיר קרח. אמנם לא אוכל להפליג בשבח נימוסיו. הגדול במעריציו לא היה יכול להצדיק בלב שלם את העובדה שהביא עמו את צלצלו לפת-שחרית, גם השתמש בו שם בלי גינונים של טכס; תוך שהוא משלחו מעל לשולחן, וגורם בכך סכנה בלתי אמצעית להרבה ראשים, ומביא את האומצות אליו....לא נדבר כאן על כל זרויותיו של קוויקווג; איך הדיר עצמו מקפה ולחמניות חמות, וייחד את כל תשומת לבו לאומצות, צלויות על דמיהן".

נראה לי שזהו התיאור הראשון בספרות המודרנית של תזונת פליאו מושלמת.
יפה, לא?
וטריוויה למתקדמים: הידעתם שסטארבקס היה שמו של הקצין הראשון של "פיקווד", הרבה לפני שאימצו את השם הזה לטובת רשת בתי הקפה?

עוד ספר שאני אוהב הוא סדרת "אנדר" של אורסון סקוט קארד. לגמרי לא מובי דיק. הספר הטוב בסדרה "הצל של אנדר" מספר על בין, ילד רחוב גאון וזעיר ממדים, שנשלח לבית הספר ללחימה בחלל (זה מדע בדיוני, למי שלא בעניין), שם הוא מפליא להלחם ומציל את האנושות. פחות או יותר. גיבורנו בין לא בעניין של תזונת פליאו אלא בעניין של לעשות רק מה שטוב עבורו, ולהיות קשוב לעצמו ולצרכי הגוף האמיתיים שלו. בבית הספר ללחימה יש תפריט מיוחד ויעיל עבור הלוחמים, אבל התפריט הזה לא מתאים לבין, שצריך פחות. לרוע המזל כל המנות נשקלות ונמדדות גם בסיום הארוחה, כדי לוודא שהם אוכלים הכל, ובין ננזף על ידי אחראי המשמרת לאחר שביומו הראשון לא סיים את המנה מהצלחת:
"בין הביט בו ללא מילה. הוא כבר קיבל החלטה. אם תכנית האימונים שלו תגרום לו להיות רעב יותר, הוא יאכל יותר. אבל אם הם ציפו ממנו להאביס את עצמו, שישכחו מזה. זה יהיה פשוט למדי לשפוך את האוכל על מגשי הבכיינים. הם ישמחו ובין יאכל רק כמה שגופו ירצה. הוא זכר היטב את הרעב, אבל חי עם האחות קרלוטה חודשים רבים וידע לבטוח בתיאבונו. לזמן מה הוא הניח לה לדחוק בו לאכול יותר מכפי שרעבונו דרש, והתוצאה הית תחושת עציות, קושי מסוים להרדם וקושי להשאר ער. הוא חזר לאכול רק ככל שגופו רצה, מניח לרעבונו להנחות אותו, וכך נשאר חד וזריז. רק בתזונאי זה בטח. שהבכיינים יעשו כבדים".

כל מילה בסלע! התזונאי הטוב ביותר נמצא בתוכנו.
קראתם משהו מעניין לאחרונה?
ספרו לנו מה אתם חושבים! (מה קרה, לאן נעלמו כל המגיבים לאחרונה?)

By מר קדמוני with 2 comments

מחשבות על רופאים ועל נהגי מונית


את הסרט "נאום המלך" ראיתי לפני כחודש בקולנוע, וכבר אז חשבתי שיש שם קטע ששווה פוסט (סרט מצוין, דרך אגב). הפרעת הקשב שלי עזרה לי לשכוח את מה שרציתי אחרי דקה. בשבוע שעבר ראיתי על כורחי את הסרט שוב, שכן הייתי לכוד בטיסת אלעל למדריד. ושוב נזכרתי שאני רוצה לכתוב על זה פוסט, ושוב שכחתי (טוב, כשירדתי מהמטוס כבר הייתי בחופש אז יש לי תירוץ). הבוקר שוב הזדמנתי לטיסת אלעל, הפעם לבלגיה, ושוב מקרינים את נאום המלך. לא טרחתי לראות את הסרט פעם שלישית, אבל נזכרתי, ובגלל שהמחשב כבר היה על הברכיים שלי, אני מיד "עובר לעשייתו" וכותב את הפוסט הזה סופסוף.
בסרט, הנסיך אלברט, יורש העצר האנגלי, מי שלימים יהיה המלך ג'ורג' השישי (ואביה של אליזבת, מלכת אנגליה הנוכחית), סובל מגמגום חמור ובצר לו הוא פונה למטפל אוסטרלי מוזר מעט, וזאת אחרי שנכשלו כל שיטות הטיפול הקודמות שהציעו הרופאים והמומחים למיניהם. במהלך פגישתם הראשונה, יורש העצר, הוא הדוכס מיורק, מדליק סיגריה. המטפל מבקש ממנו להפסיק לעשן ומיד. והנה הויכוח שעלה מכך:

הנסיך אלברט: הרופאים המליצו לי לעשן. הם אומרים שזה מרגיע לי את הגרון.
המטפל: הם אידיוטים.
הנסיך אלברט: הם קיבלו תואר אבירות.
המטפל: אז זה עושה את הענין רשמי.

אני חושב שיש מהדיאלוג הזה הרבה רלוונטיות לא רק לימי ראשית המאה העשרים אלא גם לימינו אנו. יום יום אני נתקל במומחים, תזונאים, רופאים ומרפאים הממליצים בכל פה לאנשים בריאים לקחת תרופות, לא לאכול שומנים מהחי, לאכול הרבה דגנים ולא להרים משקולות. העובדה שהם למדו בין 7 ל 15 שנה רפואה (תלוי בהתמחות) לא מחסנת אותם מהיכולת לטעות, וגם אם הם קיבלו תואר אבירות של ימינו (נגיד, פרופסור), עדיין אני ממליץ שאת האחריות על הבריאות שלכם תשמרו אצלכם. תשמעו מה שיש להם לומר, אבל אל תקפצו לדום רק בגלל שרופא או תזונאי אמר את זה. כבר סיפרתי שהרופא שלי אמר שאין שום סיבה לבדוק את רמת ויטמין D, (גם הרופא של אבא שלי, שהוא רופא לגמרי אחר, אמר לו בדיוק אותו הדבר). רופא המשפחה שלי אף הגדיל לעשות ואמר לפני שבועיים לאשתי היקרה שתוצאה של 12 ויטמין D היא בסדר גמור (רק לצורך הפרוטוקול, אתם רוצים להיות ברמה של 40-50 לפחות, ורמה של מתחת ל 30 נחשבת "חוסר" ורמה מתחת ל 10 נחשבת "חוסר חמור", כך ע"י קופ"ח שלי עצמי, אבל לרופא זה לא מפריע לומר ש 12 זה בסדר כי זה נופל לו בתוך הסוגריים של בדיקות המעבדה. הוא חי בסרט).
הטיסה מאפשרת לי לכתוב בלי הפרעות, אז הנה עוד/המשך מחשבה אסוציאטיבית על בריאות ואחריות אישית:
כבר שנים רבות אני משתמש בשרותיו המצוינים של אלכס כנהג מונית כל אימת שאני צריך להזדמן לשדה התעופה או לחזור ממנו. פעמים רבות מאוד אלכס ואני נסענו יחד, וכל נסיעה לוקחת זמן לא מבוטל, אז אנו כבר מכירים היטב זה את זה, כולל את הילדים, האישה, העבודה, הסיפורים וצ'יזבאטים. אחרי שנסעתי איתו בפעם הראשונה איבדתי את מספר הטלפון שלו, אז התקשרתי לתחנת המוניות וביקשתי את הטלפון של אלכס הנהג. הסדרן התפקע מצחוק ואחר לי שאצלם יש 12 נהגי מונית בשם אלכס... בסוף מצאתי אותו ומאז הוא "הנהג שלי" לענייני שדה התעופה. כך או אחרת, אלכס דומה בעיני למודל המושלם לאיך לחיות באופן שיהרוס את הבריאות שלך באופן מירבי.
  • הוא מעשן כשתיים וחצי חפיסות סגריות ביום.
  • הוא במשקל עודף משמעותי מאוד.
  • הוא ישן 3 שעות בלילה, ועוד 2-3 שעות מנקר במונית בין נסיעה לנסיעה פה ושם במהלך היום (בטפטופים של 10 דקות עד שעה כל פעם, תלוי ביום ובשעה).
  • במשך היום הוא שותה רד-בול, מיצים וקולות כדי להיות עירני.
  • הוא אוכל ממתקים, חטיפים, גרעינים ומסטיקים כמזון העיקרי שלו במשך יום העבודה.
  • הוא שותה שתיה כבדה (וודקה), בכמויות גדולות מאוד ולעתים מזומנות מאוד.
  • פעם אחרונה שהוא עשה פעילות גופנית היתה לפני 30 שנה, כשהיה נהג משאית צעיר מעבר להרי אורל.
אבל נכון להיום בבוקר, הוא בריא (או לפחות מרגיש בריא ונראה בריא). שאלתי אותו הבוקר שוב אם לא כדאי שיפסיק לעשן. הוא אמר לי בשיא הטבעיות והרצינות שהוא אף פעם לא חשב על זה. הוא מעשן מגיל 14 ולא נראה לו שהפסקת העישון היא חלק מרפרטואר האפשרויות שקיימות במציאות שלו. זה אלכס. אלו הן הבחירות שלו. זהו אורח החיים שלו. כנראה שכל אחד מאיתנו נמצא במקום אחר בסקאלה שמצידה האחד יש מקסימום "סגנון חיים בריא" ומצידה האחר "סגנון חים הרסני". ואולי רק בעיני רוחי קיימת זו סקאלה.
  • איפה אתם נמצאים על הסקאלה הזו?
  • חשבתם פעם לזוז על הסקאלה או שטוב לכם איפה שאתם נמצאים?
  • מי יכול לעזור לכם או לכוון אתכם כדי לזוז לכוון הנכון? הרופא שלכם? התזונאית שלכם? אתם?
(וכמו תמיד, אם אתם חושבים שיש כאן משהו ששווה קריאה, אתם מוזמנים לחלוק אותו עם היקרים לכם בשלל השיטות הטכנולוגיות העומדות לרשותכם).

By מר קדמוני with 2 comments

מאמר חדש על תזונה קדמונית

בקצרה:
סטפן מביא מאמר חדש חדש (מלפני שבוע), הסוקר באנגלית די פשוטה ובאינסוף מקורות מדעיים (343 הפניות ביבליוגרפיות ליתר דיוק), את הבסיס המדעי לההשפעה השלילית של התזונה ואורח החיים המערבי על הבריאות, בהשוואה לתזונה ואורח חיים קדם-חקלאי (שלפני המהפכה החקלאית, משהו כמו לפני 10,000 שנה). בפשטות: הגנטיקה שלנו לא הספיקה להשתנות כדי להצליח לעכל ביעילות את כל הזבל המודרני.
תרגמתי למענכם את התקציר:
לאחרונה ישנה יותר הכרה כי שינויים מהותיים בתזונה ובאורח החיים שהתרחשו לאחר המהפכה החקלאית ובמיוחד לאחר המהפכה התעשייתית והעידן המודרני, הם חדשים מדי בקנה המידה של זמן אבולוציוני, מכדי לאפשר לגנום האנושי להסתגל אליהם. חוסר ההתאמה בין הפיזיולוגיה העתיקה שלנו לבין הדיאטה ואורח החיים המערבי, הוא העומד בבסיס מחלות רבות המכונות "מחלות הציביליזציה", אלו כוללות מחלות לב, השמנה, יתר לחץ דם, סוכרת מסוג 2, סרטן, מחלות אוטואימוניות, אוסטאופורוזיס - אלו הן מחלות נדירות מאוד או נעדרות כליל באוכלוסיות של ציידים לקטים ואוכלוסיות אחרות שאינן מערביות. מוצע אפוא כי אימוץ תזונה ואורח חיים המחקים את המאפיינים של הסביבה הקדם חקלאית היא אסטרטגיה יעילה כדי להפחית את הסיכון למחלות ניווניות כרוניות.

אוקיי, אם אתם חושבים שזה חשוב, ואם נמאס לכם לשמוע את כל החוכמולוגים האומרים לכם שבלי לחם-דגנים-מלא בטח תמותו מהתקף לב, אתם יכולים לשלוח להם את הלינק או לעשות לייק בפייסבוק או לספר להם על העניין בארוחת ערב ולקוות שהם יסכימו סופסוף לאכול סטייק במקום קרקרים...

By מר קדמוני with 9 comments

חזרתי, אולי לשגרה, אולי לא


אחד הדברים המשמעותיים בפילוסופיה של ציידים לקטים, הוא ההתמקדות בהווה.
כתב על זה מיקי בספר שלו, אבל גם בלי "לחפור" יותר מדי קל להבין כי ככל שהתרבות פרימיטיבית ופשוטה יותר, יש יותר עיסוק ב"כאן ובעכשיו" ופחות תכנון קדימה או עיסוק בעבר. ההווה הוא המציאות, ובגלל שאין צורך לצבור רכוש קבוע, להשקיע בבית ובמשכנתא, לקניית רהיטים או מכוניות, אין למעשה כל התחייבויות וההווה יכול להיות ספונטני, מלא ומספק.
אם הצייד-לקט מחליט בוקר אחד לצאת לדרך, אז הוא יוצא לדרך.
הוא לא עסוק בתקציב ומימון ולא בשכירות משנה בזמן שהוא בנדודים.
הוא חי את הרגע והוא מאושר.
כשיוצאים לחופשה, מוכרחים לחשוב גם על האלטרנטיבה הזו. האם יכול להיות שהחיים עצמם יהיו חופשה: דינמית, ספונטנית, משתנה ועכשוית, או שלעולם נהיה נדונים לחופשות קצרות ומתוכננות היטב, המתוקצבות מראש וממומנות בעבודה קשה כל השנה?
בעניין זה הנה סיפור כמו שאני אוהב. לפני יומיים ראינו את משחק ליגת האלופות בכדורגל: ריאל מדריד נגד ליון. המשחק היה במדריד, וכך גם אנחנו, אבל במקום לשלם 194 יורו לכרטיס במשחק עצמו (באיצטדיון סנטיאגו ברנביאו המפורסם, בדיוק מול המלון שלנו), העברנו את המשחק בפאב שכונתי עם עוד מאה ומשהו אוהדים ספרדים עליזים וקולניים. מזל שספרד ניצחה 3-0, אז גם היה שמח וגם הבירה זרמה כמים. במהלך המשחק ובין גוגוגוגווללל אחד למשנהו, פגשנו זוג טיילים מקצועיים, בשנות השישים לחייהם. נורמן וחנה שארפ. הוא אוסטרלי והיא דנית. 22 שנים הם כבר יחד, חיים באוסטרליה כחמישה חודשים בשנה, ועוד שבעה חודשים בשנה הם מטיילים עם תרמיל על הגב ואוהל או קרוון.
כן, שמעתם נכון, שבעה חודשים בשנה.
והם עושים את זה רק בעשרים השנים האחרונות, אז כנראה זה די שיטתי.
אחרי שקשקשנו קצת סיפרנו להם שנחזור הביתה ביום שישי. הם עדכנו שיחזרו הביתה בסוף אוגוסט (בדרך הם יעברו גם באנטרטיקה). יחי ההבדל.
באופן שאולי מפתיע, נורמן וחנה אינם עשירים במיוחד. הוא יועץ והיא מורה לאנגלית. יש להם ילדים מנישואים קודמים שאינם זקוקים לסיוע הכספי שלהם, אז הכסף שלהם מושקע חזרה במלואו בעצמם. טיול תרמילאים עולה להם רק מעט יותר מאשר מגורים רגילים באוסטרליה, וגם זה בגלל הטיסות. בחמשת חודשי העבודה הם מממנים את שאר השנה ואין להם שום כוונה להשאיר אחריהם חסכונות או ירושות ענק. הם חיים כדי לחיות והם נראים מאושרים ומחייכים (ואולי זה היה בגלל הבירה).
נורמן וחנה חיים את ההווה.
הם יכולים ללמד אותנו פרק בהלכות קיום אנושי שיצא מהמעגל המערבי של העבודה-הוצאות-מותרות למעגל עצמאי של נדודים, של עיסוק בהווה, של אושר כאן ועכשיו ולא מחר ואחר כך. לא חייבים לאמץ את התבנית הזו ולא כל אחד יכול, אבל שעתיים של שיחה עם אנשים שבחרו לחיות במסלול המקביל, עשויה ללמד אותנו הרבה גם על עצמנו.

האם חשבתם פעם לצאת מהמרוץ בעצמכם?

והתמונה היא אסוציאטיבית בלבד. צילמנו אותה השבוע באי לנזרוטה, וזו תזכורת ליכולת של האדם להיות מודרני ולקבל אנרגיות מהעבר, במקרה הזה, פשוטו כמשמעו: "תנור" במסעדה בראשו של הר געש, שעדיין גועש ורותח בחלקו הפנימי. המזון מתבשל ונצלה על האויר הרותח העולה מבטן ההר. די מדהים.

By מר קדמוני with 5 comments

בואו להשתתף בסקר הגדול של קהילת הפליאו

הי חברים.
היום הכריזו כל הבלוגרים המובילים בתחום הפליאו על הסקר הגדול של קהילת הפליאו לשנת 2011. בין היוזמים של הסקר הוא ריצ'רד מ Free the animals (שהוא בלוגר מאוד מצליח ומשעשע שאוהב לקלל ולגדף), אבל תומכים בו בלוגרים מכל קצווי הקשת, רוב וולף, כריס קרסר, דון מצסס, ועוד רבים מאוד. הרעיון הוא פשוט: לאסוף נתונים דמוגרפיים, בריאותיים העדפות מזון ורמת פעילות גופנית של חברי הקהילה וללמוד מזה משהו.
אז למה להשתתף בסקר?
הנתונים יעזרו כדי להבין לראשונה את הגודל ואת המגמה של קהילת הפליאו. עד כמה "אנחנו" גדולים, איך הגישה התזונתית והבריאותית הזו השפיעה או עומדת בקשר עם הבריאות של חברי הקהילה, ובכלל, זה יכול לעזור להיות חלק ממשהו גדול וחשוב לגבי הבריאות העולמית (בלי ציניות בבקשה).
לוקח 4 דקות למלא אותו, והנתונים חסויים ופרטיים ולא יועברו לגוף שלישי.
אני מאמין שזה חשוב, ואני מעודד אתכם להשתתף, ולספר על כך לחברים שלכם שכבר בעניין (דרך פייסבוק, לינק לכאן או השד יודע איך). אני כבר השתתפתי.

והערה לסיום: כן, אני עדיין בחופש, היום טס למדריד (אולה), זו הסיבה לכמות הפוסטים הדלה ולזמן שלוקח לי לענות על המיילים שלכם (אבל תמשיכו לשלוח).

By מר קדמוני with 1 comment

דרישת שלום מהאיים הקנאריים (עדכון)

אוקיי, בגלל שאין לי הרבה זמן לפוסטים "נורמליים" (כבר אמרתי שקשה בחופש?) אז הנה עוד תמונה מאחד החופים המדהימים והראשוניים ביותר: הר געש שגלש לים והותיר צוקים שחורים, חול לבן וים בצבע מטורף. כמו שאתם רואים גם עמידת הידיים משתפרת... ואני עושה אותה בדיוק כאן.
(טוב, הכל כאן הרי געש)
למי שדאג לתזונת פליאו: היתרון באיים הוא שיש שפע של דגים בכל הצורות והגדלים. סרדינים טריים על הגריל בשמן זית ולימון עם כוס בירה עולים 4 יורו. אפשר לחיות למרות שכאן זה מדבר (התבליט די מזכיר את רמת הגולן - תילים געשיים, והתכסית מזכיר את טקסס או מקסיקו - רק קקטוסים גדלים כאן).

By מר קדמוני with 3 comments

על ההבדל בין קשר לסיבה - האם דרכון מחסן מפני סוכרת?

במסגרת הפוסטים השונים שלי על מחקרי תזונה ובריאות ציינתי לא פעם שקיים בלבול רב בין מתאם לבין סיבתיות. כך למשל הסיק Ancel Keys שאכילת שומן גורמת התקפי לב. הטענה הזו כ"כ לא מבוססת, שאפילו אם Ancel היה באמת מוצא כזה קשר (והוא לא מצא, הוא פשוט שיקר במחקר שלו), זה עדיין לא אומר כלום על הסיבתיות.
הנה המחשה יפה ומשעשעת מהיום, באדיבות בוינג בוינג:
מצד ימין, נתוני תפוצת הסוכרת בארה"ב. יותר כהה = יותר אחוז סוכרת. מצד שמאל, נפוצות דרכונים בארה"ב (לא לכולם יש כמו אצלנו). יותר בהיר = יותר אחוז בעלי דרכונים.
התבנית נראית דומה באופן מחשיד, לא?

אז מה המסקנה: אם יש לך דרכון, זה מפחית את הסיכויים שלך ללקות בסוכרת!



נהדר.

כמסקנה מיידית ויישומית, אני לוקח את זה צעד אחד קדימה ומחר בלילה אני הולך להשתמש בדרכון שלי ולנסוע לחופשה ארוכה ארוכה (טוב, בעצם רק שבוע), בספרד ובאיים הקנאריים. יהיה קשה, אבל נתגבר.

By מר קדמוני with 4 comments

יש משהו שאסור לקריאה לפני גיל חמישים?


כמעט כל מי שנכנס אלי הביתה ורואה את הספר הזה מונח על השולחן (אצלי בדרך כלל הספרים שאני קורא באותו זמן מפוזרים על השולחנות ולא במדפים), מתלהב מהעטיפה: איש רוכב על אופניים בלב שדות, מקרין רוגע, תחת כותרת אטרקטיבית: "מבריזים לגן עדן - חיים ללא עבודה" והשיא הוא תוספת בצורת חותמת אדומה בצד שמאל למעלה: "אסור לקריאה לפני גיל חמישים". למרות האיסור החמור הזה, ואולי דווקא בגללו, אנשים פותחים ומדפדפים בסקרנות (ושואלים אותי: "נו, עכשיו גם תפסיק לעבוד? כאילו אתה לא מספיק מטורף גם ככה").
אז מסקנת ביניים ראשונה: העטיפה והמיתוג של הספר מוצלחים בהחלט על מנת ליצור עניין וסקרנות אצל הקורא הפוטנציאלי. שאפו מיקי.

הכל התחיל לפני כחודשיים, אז שלח לי מיקי עותק מהספר החדש שלו. מיקי הוא מחלוצי הכותבים על תזונת הפליאו בארץ (אתם מכירים עוד מישהו שכותב בקביעות על זה חוץ ממני וממנו?). מיקי, חשוב לומר, פרש מכל עבודה כבר בגיל 52, משהו כמו לפני 8 שנים, ומאז הוא מבלה את שנותיו בקריאה וכתיבה ואולי בעוד כמה דברים שאני לא יודע עליהם. מכיוון שאני בדרך כלל ממשיך מעבר לעטיפה אל תוך הקרביים של הספרים השונים שאני קורא, אז הנה הבקורת שלי על הספר ועל מה שאפשר לצפות ממנו.
נתחיל דווקא ממה הספר הזה לא: זהו לא רומן ולא ספר תיעודי או ביוגרפיה. זהו לא ספר מתכונים, לא ספר הדרכה, לא ספר תזונה ולא ספר על כושר. מיקי הוא גם לא לגמרי סופר מקצועי (הוא הרבה מאוד דברים אחרים).
מצד שני, הספר הזה הוא לגמרי כן. הוא ספר אישי, רחב, חשוב בתרומתו לשיח הציבורי ומעניין וזו אולי גם השורה התחתונה של הסקירה שלי. מיקי כתב למעשה ספר פילוסופיה. נא לא להיבהל. זהו ספר שמנסה צעד צעד לחקור ולחתור תחת מוסכמות החברה המערבית (לגבי ערכים כמו אושר, אומץ, אמונה, כלכלה, שליטה, שפה ועוד) ולנסות ולהתבונן בהם בעיניים ילידיות. רוצה לומר: נקדות הפתיחה של הספר, המודל האידיאלי לקיום אנושי שליו ומאושר, הוא אנשי השבטים הילידים, החיים בקבוצות קטנות, חיי שיתוף ונדודים. ללא רכוש, ללא קנאה ועם הרבה אושר (זו לא רק ראיה רומנטית, אלה הדווחים של אנתרופולוגים שחקרו קבוצות שונות כאלה של ציידים לקטים). מכאן, מנקודת המוצא האופטימית הזו (אפשר לקרוא את הפרק הראשון כאן), יוצא מיקי למסע פילוסופי בו הוא מעמת אידאות ורעיונות העולם המערבי התעשייתי המודרני מול אלטרנטיבה שפויה שאינה כפופה למרוץ החיים המערבי: חיים ללא עבודה. חיים ללא מטרה גדולה. חיים של ההווה, של ה"כאן ועכשיו" וללא עיסוק מתמיד ואובססיבי בעבר או בעתיד. הכסף והיחס אליו הוא רק החלק הקטן בסיפור הזה.
זה אולי נשמע לחלקכם מפתיע, אבל כמו שאמרה לאה לופטין: "זה יתכן, זה אפשרי, כל עוד אנחנו כאן חיים".
הספר בנוי פרקים פרקים ובסופו של כל פרק מעין "תקציר מנהלים". הפרקים משלבים סיפורים אישיים על התלבטויות, הצלחות או כשלונות שמיקי עבר במרוצת השנים, שירים שמיקי כתב, ציטוטים מכתבי פילוסופים שונים, מכתבים היסטוריים, מבואות מתוך מחקרים ואנקדוטות מבלוגרים שונים, וככלל, הקורא יוצא בתחושה שמיקי עשה חריש עמוק ונרחב כדי לכנס למקום אחד את התובנות שלו, ולהציגן האורח ברור ובנוי לוגית.
אך אליה וקוץ קטן בה. העושר של המובאות הקשה עלי לעתים את הקריאה וגרם לי לקרוא את הספר טיפין טיפין. זה גם מעט מתבקש מאופיו של ספר העוסק בתובנות פילוספיות ולא רומן או ספורת. מיקי כותב במבט אישי ובהיכרות מעמיקה עם הכותבים השונים שהוא מצטט או מביא דברים בשמם, וזה אכן מעניין אך בו בזמן גם מעט מסרבל ויוצר "איים" של אינפורמציה שלא תמיד משרתת את רצף הקריאה. למשל, בנספח על עקרי תזונת הפליאו יש הרחבה נכרת על מחקר שעסק בבריאות השיניים בקרב ילידים. זה מעניין אבל לטעמי לא היה נדרש בכזה נספח שמבקש להביא אינפורמציה ישימה ולאפשר רצף קריאה.
בנוסף, אין רשימת מקורות או הערות בספר וכך קורה שהשמות המצוטטים מובאים בדרך כלל בגרסת שמם העברי בלבד בלי השם המלא הלועזי או ציטוט שם הספר או האתר אליו הדברים מתייחסים. לי חסרו מאוד מראי המקום הללו או, אם לא רוצים להעיק, אפשר היה לעשות נספח אישים עם שם מלא, שם הספר, שם האתר וכדומה - כדי שהרוצה להרחיב דעת יוכל לעשות זאת.
לספר שני נספחים עקריים: האחד על עקרונות תזונת הפליאו - והוא כתוב בקיצור גמור, בדיוק רב, והוא פשוט טוב ולעניין (למרות ההערה לעיל)! השני הוא על תכנון פיננסי לטובת פרישה מעבודה. גם כאן ניכרת העבודה אך זהו מעט מדי כדי להחזיק מרובה כה גדול, וכמו שמיקי עצמו כתב: ישנם ספרי הדרכה ייעודים לכך למי שמאוד בעניין.

אוקיי, אז האם הספר משכנע?
פילוסופית החיים הקדם-מערבית, הנותנת משקל רחב הרבה יותר למשפחה, לחברים הקרובים, לקהילתיות, לשיתוף ולשלווה היא פילוסופיה שקוסמת לי מאוד והיא עולה בקנה אחד עם תפיסת הגוף-נפש: נפש בריאה בגוף בריא.
אני משוכנע שאם יותר אנשים יחשפו לצורת חשיבה כזו, שהנה פוסט מודרנית במובן זה שהיא מעקרת את המוסכמות הגדולות ומחזירה את הכח לפרשנות ואת ההתבוננות לידי האדם הפרטי, נצא נשכרים מכך. לקח לי זמן לקרוא את כל הספר הזה, אבל כמו במסע רגלי ארוך, כשאתה מגיע לקו הסיום, אתה חש שעברת משהו בדרך, שזה היה אכן מסע ולא רק טיול קצר בחיק הטבע.
אז בסוף בסוף, אם אתם רוצים לקרוא ספר פילוסופיה ממבט אישי ולאו דווקא ממבט מקצועי קר, ואם אתם רוצים לחדד את התובנות שלכם לגבי מהו המודל הראוי לאדם הטבעי והקדמון ומה אנו יכולים ללמוד ממנו, הספר של מיקי הוא נקודת התחלה טובה.

By מר קדמוני with No comments

ראיתם כתבה על קרוספיט בynet ובאתם לבדוק מה העניין?

ברוכים הבאים למחפשים הנועזים שנכנסים לאתר הזה בפעם הראשונה בעקבות הכתבה היום ב ynet.
מעט אוריינטציה: אתר זה נועד להעניק ידע ולחלוק מחשבות וניסיון על אורח חיים קדמוני-מודרני. אורח חיים המבוסס תזונה טבעית ואיכותית, ופעילות ספורטיבית פונקציונאלית, יעילה ומגוונת. אתם מוזמנים לקרוא עוד על קרוספיט בדף "מה זה קרוספיט" ומשם להרחיב את הידיעות לפוסטים נוספים. אפשר גם לקרוא את המאמרים על קרוספיט (יש לינקים בתפריט העליון) או לעיין בפוסטים תחת הכותרת "בסיס טוב להתחלה", בחלקו השמאלי התחתון של דף זה.
בקיצור, יש תפריטים, לינקים וקטגוריות (חומר לא חסר כאן) - אז אני בטוח שתסתדרו.
אם לא, אתם תמיד יכולים גם לשלוח לי מייל עם שאלות.

By מר קדמוני with 2 comments

מרק קוקוס לשבת

בסופי השבועות האחרונים יצא לי לפרסם מתכונים לכבוד שבת, אז נמשיך במסורת גם היום. הנה מרק בריאות שעושים בחמש דקות וכולם מלקקים את האצבעות מהנאה. כן, גם הילדים.
  • מטגנים בצל בשמן קוקוס איכותי
  • מוסיפים רצועות של גזר
  • מוסיפים סלרי חתוך (לאורך או לרוחב - תרגישו חופשי לאלתר)
  • מוסיפים כמה קוביות של דלעת - אפשר לחתוך די גדול
  • מכסים במים
  • זורקים פנימה קצת כוסברה
  • מוסיפים קופסת קרם קוקוס (חלב קוקוס. נא לא להתבלבל עם מי קוקוס)
  • ומתבלים במלח, פלפל שחור וקארי צהוב.
  • מתקדמים ואוהבי חריף יכולים להכניס גם חצי פלפל ירוק חריף קצוץ
כמה קארי שמים? בדיוק עד שהמרק מקבל צבע צהבהב-בננה של מעדן דני וניל (הנה, מצאנו שימוש ראוי ל"מעדן" הזה).
המרק מוכן מהר מאוד. בהגשה אפשר להוסיף קצת כוסברה קצוצה.
בתיאבון ושבת שלום!

By מר קדמוני with 3 comments

"והיו עיניך רואות את מוריך"

מי שדתי (או שהיה פעם דתי) יודע שבכל ישיבה תיכונית יש סיכוי סביר שתתקלו בכותרת הנ"ל, בדרך כלל בהקשר של קיר עם תמונות רבנים עבדקנים בשחור לבן. אז במקום זה, הנה הצעה לראות מקרוב כמה מהבלוגרים המובילים של מגמת הבריאות והתזונה הקדמונית. רשת ABC מתחילה לפרגן לתנועת הפליאו, בכתבת וידאו קצרה (שוב תודה, רם) המוצגת להלן. מי שמתבונן יכול להכיר כמה מהפרצופים המשמעותיים בקהילה שהתאספו להם לארוחת ערב של בשרים נטו. כולם בלוגרים מוצלחים:
יש שם את ארט דה-וני הנצחי,
את רוב וולף כמובן
יושב שם גם ג'ון דוראנט (בעל השיער הארוך מעט)
וגם סביב לשולחן תמצאו את מליסה מק'וון



בתיאבון!

By מר קדמוני with No comments

דיאטה נטולת גלוטן

הקורא רן הביא את תשומת ליבי לכתבה שפורסמה היום בידיעות על "הטרנד הלוהט" של הדיאטות: דיאטה ללא גלוטן. מסתבר שגם גווינית' פלאטרו בעניין, ושיש לא מעט אנשים שנהנים מירידה הקלה במשקל (כמובן).

באופן בלתי מפתיע בעליל הדיאטנים והמומחים למיניהם מצקצקים בלשונם ונדים בראשם נוכח ה"טעות" התזונתית הזו. הגדילה לעשות אחת בשם איילת נדיב, הדיאטנית של סטודיו C, שמצוטטת בכתבה כאומרת: "הימנעות מוחלטת מבצק עלולה ליצור חסרים תזונתיים בוויטמינים שיש בסובין של הקמח, ומחסור כזה מוביל לחולשה ולאנמיה ועלול גם ליצור עומס על הכליות ולפגוע במסת השריר. כך שכמו תמיד, צריך איזון". הפתעה? לא ממש. אנחנו לא מופתעים מהתגובה האוטומטית של תזונאי השקר האלה, חוזי האסונות ומגלגלי הססמאות הנבובות. דבריה הם הבל גמור.
שאל אותי רן איך זה קורה שהדיאטנים ממשיכים להמליץ על תזונת דגנים, שהיא בעליל לא היתה מעולם חלק מהתפריט האנושי, שהיא לא חלק מתזונה של שום תרבות ילידית בריאה, שהיא מקדמת תחלואה ושגם המחקר האקדמי מצביע על הבעייתיות שלה. איך זה קורה? אני חושב שהתשובה היא די פשוטה:
1. רוב הדיאטנים חוזרים כמו תוכי על מה שלימדו אותם ולא עוצרים לבדוק מה התרחש בינתיים בעולם המדעי והמחקרי (ומה מתרחש במציאות סביב).
2. רוב הדיאטנים פשוט מכורים לקמח ולסוכר, בדיוק כמו רוב העולם, ולכן לא עולה על דעתם להפסיק לאכול את זה או שיש תועלת בריאותית בהפסקה הזו.
והערה: קיימת גם אפשרות שלישית - שאני משמיץ ללא סיבה ושבעצם התזונאים הנ"ל יודעים מה שהם מדברים ורק אני הוזה ומאחז עיניים (ונהנה מהחיים, ואוכל טוב ללא קמח, ובריא).

ובכל זאת, מהי הבעייתיות בצריכת גלוטן?
נתחיל עם השורה התחתונה, עליה כבר כתבתי בעבר: הגלוטן יכול להרוג אותנו בעדינות, בלי שנרגיש.
הגלוטן, הוא החלבון שבדגנים, ביחד עם "הדגנים המלאים", הפכו למרבה הזוועה לסימן ההיכר ולמילה נרדפת לבריאות דווקא. אבל העובדה הביולוגית היא שיונקים ואפילו קופי-אדם אינם מסוגלים לאכול ולעכל דגנים. בני האדם אוכלים דגנים אולי 10,000 שנה גג (מתוך כמה מליוני שנים של קיום אנושי), וגם אז רק אחרי ייבוש, טחינה, השרייה, התפחה ואפייה (פעולות שמצמצמות ומקטינות את השפעת הרעלים שבגלוטן). למה אנחנו (ורוב שאר החיות) לא יכולים לאכול דגנים? כי הדגנים מגינים על עצמם מאיתנו באמצעות רעלים הפוגעים ביכולת לעכל אותם. זה בדיוק מה שעושה הגלוטן והוא אחראי במידה רבה לבעיות עיכול, גזים, שלשול ועוד. מחלת הצלייק היא חוסר סבילות מוחלט לגלוטן, ומתבטאת בשלל בעיות בטן ברגע שצורכים גלוטן. חוץ מזה, לדגנים עוד שפע בעיות: ההשפעה של הקמח על רמת האינסולין, על צבירת השומן ועל ההשמנה ותחלואת הסוכרת בכלל, אבל קצרה היריעה כאן.

אבל אם אין לי צלייק, אז למה להפסיק לאכול גלוטן?
אוקיי, כאן זה נהיה מעניין. המחקר האקדמי מראה כי רק 1 מכל 8 אנשים הסובלים מרגישות לגלוטן יודע בכלל שהוא כזה. כלומר, 80%+ מהאנשים להם יש צלייק כלל אינם יודעים שהם כאלה. כריס מכנה את התופעה "קרחון הצלייק":

חשוב להבין כי הרגישות לגלוטן אינה משפיעה רק על תגובת מערכת העיכול אלא גם על המוח, כלי הדם, וויסות הורמונלי, הכבד ועוד. כלומר, רוב עצום של החולים ממשיכים לצרוך גלוטן ואולי חווים קצת פלוצים (סליחה) אבל בפועל נגרם להם נזק מערכתי מתמשך ורב לכלל מערכות הגוף, העשוי להתבטא בשלל מחלות, שלא נדע. ההערכות הן של33% מהאוכלוסיה יש רגישות לגלוטן (!) אבל גם לשאר האנשים יש סבירות גבוהה לחוות רגישות לחלק ממכלול החלבונים שיש בדגנים (כמו גליאדין. הגלוטן הוא רק אחד החלבונים בדגנים). גם אם אתם לא בעניין של אחוזים וסטטיסטיקות, המשוואה פשוטה: אנשים מעולם לא אכלו דגנים באופן משמעותי, לפחות לא עד העידן התעשייתי, ואין שום סיבה לאכול אותם היום!

האם דיאטת קדמוני היא בעצם דיאטה ללא גלוטן?
כן ולא. כן, כי גם בתזונה קדמונית אנו מעודדים אי אכילת קמח ומוצריו. אבל תזונה קדמונית נותנת בסיס נרחב ויציב יותר לאיכות חיים ובריאות. אנחנו רואים צריכה של דגנים ופחמימות ללא גלוטן (כמו אורז, תירס ותפו"א) כגרסה מעט שונה של העידן התעשייתי וכמקדמי השמנה כאשר הם בצריכה משמעותית. כלומר ההפסקה של צריכת גלוטן היא מצוינת וחיובית, אבל אין בה די כדי ליצור שינוי משמעותי ומלא בבריאות. חשוב להתחיל לצרוך שמנים איכותיים, לצרוך חלבונים מהחי ולא מהצומח, לצרוך אוכל טרי, מקומי ובריא. להפסיק לאכול סוכר ושמני זוועה. ללמוד לבשל. להנות מהחיים!

וטיפ למתלבטים: למרות מה שאומרת כבוד הדיאטנית לעיל, אתם לא "מוותרים" על שום ויטמינים ומינרלים כשאתם מפסיקים לאכול לחם, אתם רק מוותרים על התור הבא אצל הרופא! רוצים ויטמינים - תאכלו כבד ולב.

נו, אז איך אתם? עם הגלוטן או (כבר) בלעדיו? הרגשתם שינוי כלשהו?

By מר קדמוני with 29 comments

איך אתה יודע שנכנסת חזק לעניין של תזונה קדמונית?


  • אם כשאומרים "קוקוס" לא קופץ לך לראש דימוי של כדורי שוקולד לבנבנים, אתה בעניין.
  • אם אתה מכיר קצב זה לא נחשב, אבל אם הקצב כבר מכיר אותך, אתה בעניין.
  • אם אתה בריא ובכל זאת יודע לקרוא בדיקות דם, אתה בעניין.
  • אם אתה מחייך בהערכה לאנשים שרצים יחפים, אתה בעניין.
  • אם אתה מבין את הביטוי "לאכול את הלב" כפשוטו, אתה בעניין.
  • אם לטיול אתה לוקח ביצים קשות בתור חטיף כשכולם אוכלים ביסלי, אתה בעניין.
  • אם אתה ממשש במפרים ומשקולות גומי כמו שחייט ממשש בדי יוקרה, אתה בעניין.
  • אם אתה בכלל יודע מה זה במפרים, אתה כבר בעניין.
  • אם אתה רואה בדואיות מלקטות עשבים ומרגיש קנאה קלה, אתה בעניין.
  • אם כשאשתך אומרת, אולי תקנה לי טבעת, אתה חושב לקנות לה טבעות, אתה בעניין.
  • אם כשהחבר'ה יוצאים לריצה אתה עושה ספרינטים, אתה בעניין.
  • אם אתה אדיש לנושא של פסח ומצות, כי אתה גם ככה לא אוכל קמח, אתה בעניין.
  • אם אתה מחפש לאכול דווקא פרות שאוכלות עשב, אתה בעניין.
  • אם אתה מכיר מותגים של אומגה 3 יותר ממותגים של קורנפלקס, אתה בעניין.
  • אם אתה לא יודע איפה מחלקת הקפואים בסופר, אתה בעניין.
  • אם ביום כיפור אתה צם ולא נהיה רעב, אתה בענין.
  • אם אנשים לא מאמינים לך שאתה אוכל כל היום חמאה וסטייקים ובכל זאת לא משמין, אתה בעניין.
  • אם למדת לבשל לאחרונה, סיכוי סביר שאתה בעניין.
  • אם נמאס לך כבר לשמוע את התגובה: "אבל איך זה שהרופאים לא יודעים את זה", אתה בעניין.
  • אם כשאומרים מתח, אתה חושב אימון, אתה בעניין.
  • אם אתה לוקח תוספי ויטמינים רק שהם ארוזים בתוך כבד מדמם, אתה בעניין.
  • אם אנשים מסתכלים עליך במבט מוזר כשאתה מתאמן, אתה בעניין.
  • אם אתה ישן כמו תינוק, אתה בעניין.
  • אם אתה מבקש עוד חתיכת בשר לקינוח, אתה בעניין.
  • אם אתה מקבל מכתבי שנאה מצמחונים, אתה בעניין.
  • אם אתה קורא את הבלוג הזה ומספר עליו לחברים, אתה בעניין, או שתהיה בקרוב. אינשאללה.

By מר קדמוני with 6 comments