אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

יש משהו שאסור לקריאה לפני גיל חמישים?


כמעט כל מי שנכנס אלי הביתה ורואה את הספר הזה מונח על השולחן (אצלי בדרך כלל הספרים שאני קורא באותו זמן מפוזרים על השולחנות ולא במדפים), מתלהב מהעטיפה: איש רוכב על אופניים בלב שדות, מקרין רוגע, תחת כותרת אטרקטיבית: "מבריזים לגן עדן - חיים ללא עבודה" והשיא הוא תוספת בצורת חותמת אדומה בצד שמאל למעלה: "אסור לקריאה לפני גיל חמישים". למרות האיסור החמור הזה, ואולי דווקא בגללו, אנשים פותחים ומדפדפים בסקרנות (ושואלים אותי: "נו, עכשיו גם תפסיק לעבוד? כאילו אתה לא מספיק מטורף גם ככה").
אז מסקנת ביניים ראשונה: העטיפה והמיתוג של הספר מוצלחים בהחלט על מנת ליצור עניין וסקרנות אצל הקורא הפוטנציאלי. שאפו מיקי.

הכל התחיל לפני כחודשיים, אז שלח לי מיקי עותק מהספר החדש שלו. מיקי הוא מחלוצי הכותבים על תזונת הפליאו בארץ (אתם מכירים עוד מישהו שכותב בקביעות על זה חוץ ממני וממנו?). מיקי, חשוב לומר, פרש מכל עבודה כבר בגיל 52, משהו כמו לפני 8 שנים, ומאז הוא מבלה את שנותיו בקריאה וכתיבה ואולי בעוד כמה דברים שאני לא יודע עליהם. מכיוון שאני בדרך כלל ממשיך מעבר לעטיפה אל תוך הקרביים של הספרים השונים שאני קורא, אז הנה הבקורת שלי על הספר ועל מה שאפשר לצפות ממנו.
נתחיל דווקא ממה הספר הזה לא: זהו לא רומן ולא ספר תיעודי או ביוגרפיה. זהו לא ספר מתכונים, לא ספר הדרכה, לא ספר תזונה ולא ספר על כושר. מיקי הוא גם לא לגמרי סופר מקצועי (הוא הרבה מאוד דברים אחרים).
מצד שני, הספר הזה הוא לגמרי כן. הוא ספר אישי, רחב, חשוב בתרומתו לשיח הציבורי ומעניין וזו אולי גם השורה התחתונה של הסקירה שלי. מיקי כתב למעשה ספר פילוסופיה. נא לא להיבהל. זהו ספר שמנסה צעד צעד לחקור ולחתור תחת מוסכמות החברה המערבית (לגבי ערכים כמו אושר, אומץ, אמונה, כלכלה, שליטה, שפה ועוד) ולנסות ולהתבונן בהם בעיניים ילידיות. רוצה לומר: נקדות הפתיחה של הספר, המודל האידיאלי לקיום אנושי שליו ומאושר, הוא אנשי השבטים הילידים, החיים בקבוצות קטנות, חיי שיתוף ונדודים. ללא רכוש, ללא קנאה ועם הרבה אושר (זו לא רק ראיה רומנטית, אלה הדווחים של אנתרופולוגים שחקרו קבוצות שונות כאלה של ציידים לקטים). מכאן, מנקודת המוצא האופטימית הזו (אפשר לקרוא את הפרק הראשון כאן), יוצא מיקי למסע פילוסופי בו הוא מעמת אידאות ורעיונות העולם המערבי התעשייתי המודרני מול אלטרנטיבה שפויה שאינה כפופה למרוץ החיים המערבי: חיים ללא עבודה. חיים ללא מטרה גדולה. חיים של ההווה, של ה"כאן ועכשיו" וללא עיסוק מתמיד ואובססיבי בעבר או בעתיד. הכסף והיחס אליו הוא רק החלק הקטן בסיפור הזה.
זה אולי נשמע לחלקכם מפתיע, אבל כמו שאמרה לאה לופטין: "זה יתכן, זה אפשרי, כל עוד אנחנו כאן חיים".
הספר בנוי פרקים פרקים ובסופו של כל פרק מעין "תקציר מנהלים". הפרקים משלבים סיפורים אישיים על התלבטויות, הצלחות או כשלונות שמיקי עבר במרוצת השנים, שירים שמיקי כתב, ציטוטים מכתבי פילוסופים שונים, מכתבים היסטוריים, מבואות מתוך מחקרים ואנקדוטות מבלוגרים שונים, וככלל, הקורא יוצא בתחושה שמיקי עשה חריש עמוק ונרחב כדי לכנס למקום אחד את התובנות שלו, ולהציגן האורח ברור ובנוי לוגית.
אך אליה וקוץ קטן בה. העושר של המובאות הקשה עלי לעתים את הקריאה וגרם לי לקרוא את הספר טיפין טיפין. זה גם מעט מתבקש מאופיו של ספר העוסק בתובנות פילוספיות ולא רומן או ספורת. מיקי כותב במבט אישי ובהיכרות מעמיקה עם הכותבים השונים שהוא מצטט או מביא דברים בשמם, וזה אכן מעניין אך בו בזמן גם מעט מסרבל ויוצר "איים" של אינפורמציה שלא תמיד משרתת את רצף הקריאה. למשל, בנספח על עקרי תזונת הפליאו יש הרחבה נכרת על מחקר שעסק בבריאות השיניים בקרב ילידים. זה מעניין אבל לטעמי לא היה נדרש בכזה נספח שמבקש להביא אינפורמציה ישימה ולאפשר רצף קריאה.
בנוסף, אין רשימת מקורות או הערות בספר וכך קורה שהשמות המצוטטים מובאים בדרך כלל בגרסת שמם העברי בלבד בלי השם המלא הלועזי או ציטוט שם הספר או האתר אליו הדברים מתייחסים. לי חסרו מאוד מראי המקום הללו או, אם לא רוצים להעיק, אפשר היה לעשות נספח אישים עם שם מלא, שם הספר, שם האתר וכדומה - כדי שהרוצה להרחיב דעת יוכל לעשות זאת.
לספר שני נספחים עקריים: האחד על עקרונות תזונת הפליאו - והוא כתוב בקיצור גמור, בדיוק רב, והוא פשוט טוב ולעניין (למרות ההערה לעיל)! השני הוא על תכנון פיננסי לטובת פרישה מעבודה. גם כאן ניכרת העבודה אך זהו מעט מדי כדי להחזיק מרובה כה גדול, וכמו שמיקי עצמו כתב: ישנם ספרי הדרכה ייעודים לכך למי שמאוד בעניין.

אוקיי, אז האם הספר משכנע?
פילוסופית החיים הקדם-מערבית, הנותנת משקל רחב הרבה יותר למשפחה, לחברים הקרובים, לקהילתיות, לשיתוף ולשלווה היא פילוסופיה שקוסמת לי מאוד והיא עולה בקנה אחד עם תפיסת הגוף-נפש: נפש בריאה בגוף בריא.
אני משוכנע שאם יותר אנשים יחשפו לצורת חשיבה כזו, שהנה פוסט מודרנית במובן זה שהיא מעקרת את המוסכמות הגדולות ומחזירה את הכח לפרשנות ואת ההתבוננות לידי האדם הפרטי, נצא נשכרים מכך. לקח לי זמן לקרוא את כל הספר הזה, אבל כמו במסע רגלי ארוך, כשאתה מגיע לקו הסיום, אתה חש שעברת משהו בדרך, שזה היה אכן מסע ולא רק טיול קצר בחיק הטבע.
אז בסוף בסוף, אם אתם רוצים לקרוא ספר פילוסופיה ממבט אישי ולאו דווקא ממבט מקצועי קר, ואם אתם רוצים לחדד את התובנות שלכם לגבי מהו המודל הראוי לאדם הטבעי והקדמון ומה אנו יכולים ללמוד ממנו, הספר של מיקי הוא נקודת התחלה טובה.


Share/Bookmark

By מר קדמוני with No comments

0 הערות קוראים:

פרסום תגובה