אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

‏הצגת רשומות עם תוויות מהי בריאות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מהי בריאות. הצג את כל הרשומות

דברים ששכחנו בקורונה ואולי הגיע הזמן להיזכר

את הפוסט הזה אני כותב לכם מחדר במלון. לא, זו לא מלונית קורונה. איך אני יודע? כי כשאני מרים את העיניים ומסובב את הראש ימינה אני רואה הר עצום מושלג, עצים מציצים במדרון, ופסגות סלעיות מלאות הוד. אבל עוד על זה, תיכף.

הקורונה הגיחה לעולם כמו ג'יני מבקבוק – רגע אחת לא היה כלום, ואז פופ, היא פה והיא בכל מקום. עוד כמו הג'יני, גם היא שינתה לנו את החיים. לרעה או לטובה – אנחנו צריכים להחליט, ואחרון – כמו הג'יני אין לנו שום מושג למה היא מסוגלת, ולמה מסוגלים אנחנו. אז אולי קצת כמו אלאדין גם אנחנו ניסינו לבקש מהג'יני כל מה שאנחנו לא, רק כדי לגלות בסוף שצריך לחזור להיות שוב עצמנו. הפוסט הזה לא רוצה להיות עוד ויכוח קורונה על מה צריך לעשות (תכלס, כבר קצת לא אכפת לי). הפוסט הוא על מה צריך לזכור. ומבט לאחור, הקורונה הזכירה לנו הרבה דברים שאולי שכחנו על עצמנו, ולא פחות מכך, על הסביבה בה אנו חיים.  

היא הזכירה לנו שאי אפשר לזייף מערכות יחסים. זיוף הוא משהו שהעולם כמעט התרגל אליו. אנשים מצאו את עצמם חולקים משק בית, ילדים, מיטה, משכנתא, אבל כשהגיע חודש או חודשיים בו הם באמת צריכים להיות יחד – כי לא היה שום מקום אחר לברוח אליו – המסיכות ירדו, ופתאום הכל הפך רגיש ואולי דוקר יותר. האישה שאיתי היא מטפלת זוגית ומשפחתית ויש לה קליניקה שנים רבות. היא מספרת לי שמעולם לא היו יותר פניות למטפלים זוגיים. כך גם לפסיכולוגים (נסו לקבוע תור לאחד, בהצלחה). הסגרים, צמצום הצעדים, הבית שחוזרים רק אליו, מקומות העבודה שהפסיקו להיות מפלט – כולם גורמים לאנשים להתמודד מול המראה כאן ועכשיו. לבחון את מערכות היחסים שלהם. זו גם הזדמנות גדולה לשיפור. לא לדחות את הניקיון. יש בעיות שלא מורגשות אם נמצאים 10 שעות ביום במשרד. עכשיו המשרד הוא בבית, אז הגיע הזמן לזרוק את הבעיות מהחלון, לא שוב לטאטא אותן תחת השטיח.

הקורונה הזכירה למי ששכח שבריאות מושגת קודם כל ע"י אורח חיים בריא. מי שסבל בעיקר מהקורונה (מבחינת אשפוז, הנשמה וכו') היו קודם כל אנשים עם משקל עודף משמעותי, סכרת, ובריאות לקויה. כשהגוף רפוי, הוירוס חזק. וכן, הוירוס לפחות בהתחלה היה מסוכן והצליח להרוג ולפגוע לעתים גם באנשים בריאים, אבל ככלל, אם הגעתם לקורונה בכושר, בתזונה נכונה, אז הסיכוי שלכם לשרוד אותה בהצלחה (ואפילו בלי מכה קלה בכנף) הוא גדול לאין ערוך מכל תרופה בדיעבד. איכלו נכון והתעמלו גם עתה.

הקורונה הזכירה לנו שהאדם עדיין ניצב מול איתני הטבע. מאתיים שנה של מהפכה תעשייתית שהלכה והתעצמה השכיחו מאיתנו את הטבע. יש אנשים שפוגשים אותו רק דרך ערוץ נשיונל גי'אוגרפיק. התרגלנו לעולם מושלם, בו הכל עובד לפי תכנית. תמיד יש אור כשלוחצים על המתג, יש אינטרנט כשמדליקים המחשב, ותמיד יש קליטה. העולם הזה רחוק מאוד מהטבע האכזר, הכאוטי, הפראי. והנה הסטריליות מתה והקורונה חדרה מבעד לכל הסדקים ועטלפים הפכו לכוח המניע את העולם. אז תתחברו שוב לטבע. אפשר בטיול, אפשר באוכל קדמוני, אפשר בללכת יחפים. לא משנה איך אבל תהיו חלק מהטבע כי מעולם לא היינו אמורים להיפרד ממנו באמת.

הקורונה הזכירה לנו שצריך לבחור להמשיך לחיות. אי אפשר לתת לפחד לנהל אותנו ולצערי אצל רבים רק הפחד מוביל את ההחלטות והמעשים. אנשים לא מארחים ולא מתארחים ולא יוצאים ולא נופשים, בטח לא בחו"ל, כי השלטונות לא ממליצים או כי מפחדים להידבק או כי מה יהיה. אוקיי. אם אתם במצב רפואי גבולי כנראה טוב להישמר. אבל לכל השאר – למה להשתבלל? בשנה האחרונה עשיתי טרק של שבוע יוון, טרק של עשרה ימים סובב מון בלאן. עכשיו שבוע סנובורד. גם כדי ללמוד מיומנות פיסית חדשה, וגם כדי לנשום אויר הרים צלול (אפילו שהאיטלקים מחייבים מסיכה גם בצ'יירליפט פתוח! הזיה). וגם, ובעיקר, כדי להיות שבוע רק אני והבן שלי. כן, גם בלי שמכריחים אותנו בגלל בידוד או סגר. אל תעצרו את החיים, כי חיים רק פעם אחת.

קורונה הראתה כמה קשה להודות בטעויות או לשנות דעה. כשהקורונה-ג'יני הגיחה, לא ידענו כלום. אף אחד לא ידע. לכן לא כעסתי על ההחלטות של הפוליטיקאים. אני בטוח שראשי הממשלה ושרי הבריאות ושאר הפוליטיקאים ניסו לעשות הכי טוב על סמך המידע שהיה. והיה מעט מידע ובכאוס עושים טעויות. אבל, וזה אבל גדול, עכשיו אנו כבר יודעים דברים חדשים. אנו יודעים שמחוסנים ולא מחוסנים נדבקים ומדביקים אותו דבר. אז מה ההיגיון להמשיך בתו ירוק? למי זה טוב? את מי זה מציל? אנו גם יודעים שהוירוס לפחות כעת פחות מסוכן ופחות מאיים ממה שהיה וממה שחשבנו. אז למה להמשיך ולהשתגע? אישית, כל חיי אני מנסה ללמוד ולשנות את דרכי  להקשיב ולהשתנות – ואכן השתניתי בכל ההיבטים של חיי - כי רק מהיכולת להשתנות מגיעה צמיחה. ועתה טוב נעשה אם כולנו נסגל לעצמנו את היכולת להקשיב גם לקולות שלא נוחים לנו. ואם טעינו, אז לומר פשוט: טעינו. בינתיים זהו מצרך נדיר בקרב האוכלוסיה, ובלתי קיים בקרב הפוליטיקאים. אני לא מצטער לרגע על שהתחסנתי. החיסון יעיל ועובד יפה. אבל אני בהחלט מצטער שלא הרמתי את הדגל מוקדם יותר. הלו. הלו. מה הולך פה. טוב שנהיה גם קצת צנועים בעמדות שלנו, בטענות שלנו, ובוודאי ככל שזה נוגע לחיי אחרים.

וזה מביא אותי לנקודה הבאה: הקורונה הזכירה לנו שוב שהמדינה לעולם תנצל כל הזדמנות להשיג עוד כוח. סוציאליסטים תמיד האמינו בעוצמת המדינה. ליברלים, היסטורית לפחות, ניסו לצמצם את מעורבותה בחיי הפרט. אבל הנה באה הקורונה והנה כל המחנות כמדומני נתגלו כמעודדים מעקב שב"כ אחר טלפונים, מעודדים את סגירת השמים, מקדמים כפיית חיסונים, פוגעים בחופש הדיבור, בחופש העיסוק, ובמה לא. הכל כדי שיהיה למדינה נוח וקל יותר לפעול. "כי מסוכן". המדרון הזה היה ועודנו חלק מאוד. רונלד רייגן המנוח אמר פעם שהמשפט הכי מפחיד בעולם הוא "אנחנו מהממשלה ובאנו לעזור לכם". הקורונה הראתה (שוב) עד כמה הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. אין לי ספק שהיו ושעדיין יש למנהיגים כוונות טובות אבל אנחנו כבר מזמן עומדים בשערי הגיהנום.

בעיני, המסקנה החשובה היא חירות הפרט. היכולת לחשוב עצמאית, ולהחליט מה טוב עבורכם אישית, ועבור משפחתכם. לקחת אחריות אישית על כל היבטי החיים וזו משימה שלעולם אינה נגמרת.

כי המדינה ממליצה לנו מה לאכול, ומה לא לאכול, ובדרך כלל טועה לגמרי בהמלצותיה. אני כותב כאן על זה כבר 15 שנים לפחות. לקחתי על אחריות על מה שאני אוכל, אפילו שהממסד אומר את ההיפך לגבי מה בריא לי ומה לא. אפילו הרופא שלי אומר לי ההיפך. הוא כבר הרים ידיים ממני וכנראה ש 15 שנים של בריאות הוכיחו משהו.

המדינה ממליצה לנו במה להשקיע, ובמה לא להשקיע, וגם בזה היא בדרך כלל טועה מאוד. גם פה, לקחתי אחריות כי בדקתי את הדברים לעומק והבנתי שהמדינה טועה. היי, אולי גם אני טועה, אבל לקחתי אחריות על העתיד הכלכלי שלי. אני לא אבוא למדינה בטענות אם ההשקעות שלי לא יצליחו ובו בזמן אין לי ציפיות או בקשות ממנה. תנו לי לחיות את חיי.

בכלל, קשה למצוא דברים שהמדינה ממליצה לנו והם פשוט טובים. ההמלצות שלה מתעוותות מרוב אינטרסים ומנגנונים וחוסר יכולת להשתנות. אבל המדינה לא תמיד טועה. יש לה תפקידים חשובים וגם המלצות שלפעמים מצליחות ממש. חיסונים למשל הם המלצה מצוינת  של המדינה. חיסונים שינו את ההיסטוריה והעלימו פוליו ואדמת וצהבת, וגם הפחיתו מאוד את התמותה מקורונה. עובד.

אבל המדינה לא תמיד צודקת וכל המלצה צריך לבחון מחדש, ובשבע עיניים. כי המדינה אולי הפעם טועה, אולי הפעם צודקת, אבל החיים הם תמיד שלכם.

רק שלכם.

 

תהיו לי בריאים

דעאל 

By Dael with 1 comment

הויכוח מול מתנגדי החיסונים – למה - ולאן הולכים מכאן?

אין אדם שאין לו דעה נחרצת בענייני החיסונים והקורונה. ודומה כי כל מי שמצייץ, לכאן או לכאן, חוטף. והנה גם תורי הגיע לדבר על הפיל שבחדר. אז רגע לפני שאתם תוקפים אותי (לא ברור לי עדיין מאיזה צד), בואו נכניס את הפיל לפרופורציה:

  1. האם הקורונה מסוכנת?
  2. האם החיסון מפחית את הסכנה?
  3. אם הכל ברור, למה יש כזו מחלוקת סוערת?
  4. האם הגבלות המדינה היו סבירות (סגר, מסיכות, איסור התקהלות)?
  5. האם אכיפת חיסונים והגבלות היא ראויה או צעד דרקוני (חיסון חובה במקום העבודה, תו ירוק)?

קחו אוויר ונצא לטיול.

 1. האם הקורונה מסוכנת? אין שאלה בעיני. אחרי שכל מיני חוכמולוגים סיפרו שהקורונה זו רק שפעת של זקנים, ושהיא לא מסוכנת לצעירים, ושזו היסטריה, הרי שהמציאות גילתה מזמן שזו מחלה אכזרית וקשה. שיש תמותה ישירה בשיעורים גבוהים מאוד בכל העולם, גם לצעירים, ויש נזקים גדולים בקרב לא מבוטל מהמחלימים כמו Long covid  ועוד. קורונה היא וירוס שראוי וצריך להתגונן מפניו ולהילחם בו עם כל מה שיש, אם חפצי חיים אנחנו. מי שאיבד אותי בשלב הזה – להתראות. אני לא מתכוון להתווכח על זה או להביא הוכחות לכך כאן. יש בשפע.


2. גם כאן אין הרבה שאלה. החיסונים יעילים, ובטוחים. די להתבונן בסטטיסטיקות. אמנם הקורונה הוא וירוס משתנה, והחיסון של אתמול לא בהכרח טוב לוריאנט של מחר, אבל זה הכי טוב שיש כרגע, וזה לא רע בכלל. גם ברמת הבטחון, החיסון הזה בטוח. כן, בכל פרוצדורה רפואית יש סיכון סטטיסטי בלתי מוסבר, אבל אם אחד מ 1:50000 לוקה בתגובה קשה לאחר חיסון (כלשהו) זה לא אומר שהחיסון מסוכן. זה אומר שהוא דווקא בטוח. שהסיכון שקול כי מסוכן גם לחיות. אגדות על "רופאה שמתה" כמה שעות אחרי החיסון ודברים דומים מפורסמים מתגלים שוב ושוב ככזבים. לא, אין פה קונספירציה. וכן, בעיני, חיסון תמיד ראוי להישקל כנגד פוטנציאל הסכנה מהאלטרנטיבה. למשל, אני עצמי מעולם לא התחסנתי לשפעת. בעשור האחרון חליתי פעם או פעמיים וזה היה לא נעים, אבל המערכת החיסונית שלי טובה, והשפעת אינה מסוכנת עבורי סטטיסטית, בגילי ובמצבי, ולכן חיסון אינו כדאי. מאידך אני ממליץ כל שנה להורי לעשות חיסון לשפעת. בגילם ובמצבם זה חשוב הרבה יותר. וכך גם כשהחלה הקורונה חשבתי שאתחסן אחרון, אם בכלל. כמו שפעת. אבל עקבתי וראיתי את האכזריות של המחלה הזו (ולא, זו לא שפעת, אם יש מישהו שעוד חי בסרט הזה), החלטתי שברור לי שאתחסן. פעם ופעמיים ושלוש. כמה שצריך. אני לא מתחרט לרגע על ההחלטה הזו.


3. אז כיצד זה שיש מאבק מול מתנגדי חיסונים? מאיפה האמוציות?

יש משהו מאוד בסיסי באינסטינקט האנושי הקדמון לזהות ולפחד ממזיקים ואנשים זרים. הזר תמיד היה מסוכן לנו, כי הוא עלול להדביק בתחלואה שאין לנו בשבט. לכן המין האנושי מעולה בזיהוי סימני רקב, לכלוך, תחלואה. אנחנו מזהים מישהו "לא בריא" כמעט באינסטינקט, ובדרך כלל אנחנו גם מפחדים ממנו. פחד עמוק, ראשוני. יש בנו פחד קדמון מתחלואה מדבקת, ואצל חלקנו הוא חזק מכל היגיון. לפני שנתיים אנשים החלו לפחד מסינים. לפני שנה מחרדים. אחר כך מכל מי שלא הלך עם מסיכה. עכשיו מכל מי שאין לו תו ירוק. כאילו הקורונה העצימה את הפחד הבריא, הנורמלי, הטבוע כמנגנון הגנה בכל אחד מאיתנו, אל מחוזות הפרנויה.

ואותו הפחד מהידבקות בקורונה הוא גם אותו הפחד עצמו המניע אנשים להתנגד לחיסונים בכל תוקף. הפחד מהכנסת פולש זר, וירוס, אל תוך הגוף. גם כאן, הפחד כבר מזמן אינו רציונלי. מי שנמצא בחרדה, העובדות והנתונים לא משנים לו. דבר אל הקיר. מנגנון ההגנה וההשרדות הקדמון הפך למפלצת המונעת מהאדם לקבל החלטות מושכלות. בשם הפחד מהחיסון, אפשר לכופף את העובדות. זה בדיוק, אבל בדיוק כמו שאנשים לא יבקרו חבר חולה סרטן, בשם הפחד "מהמחלה". הם לא אנשים רעים. הם פשוט נותרו לכודים (או כפופים) לאינסטינקט זהירות קדמון שיצא משליטה.

אם אתם קוראים שורות אלו ואתם מתנגדי חיסונים – אני ממליץ שתנשמו עמוק ותבחנו את עצמכם לרגע לא ממקום של חרדה. כן, זה מפחיד להכניס חיסון לגוף. אבל גם כן, המדע הוכיח כי זה בטוח ויעיל וטוב. וודאי שהמחלה מסוכנת לאין ערוך מהסיכון בתופעות הלוואי של החיסון. חפשו עובדות, נתונים, סטטיסטיקה. לא פוסטים וכתבות בעיתון. ואם בכל זאת החלטתם לא להתחסן, האחריות היא שלכם ועליכם ועל משפחתכם. ואני חושב שזוהי החלטה אומללה ומסוכנת, בעיקר לכם (ואנא, אל תגיבו לפוסט הזה עם "הוכחות" לסכנות החיסון. עייפתי מזה. אלו הבלים).

ואם אתם קוראים שורות אלו ומרגישים לחץ עמוק מכל מי שלא מציג תו ירוק – שוב, כדאי לנשום. אתם כנראה בטוחים מאוד.

 

4. לגבי הגבלות המדינה ויעילותן, נתחיל בתזכורת: מה שאנו יודעים היום הוא לא מה שידענו לפני שנה. כמו ג'ון סנואו, לא ידענו כלום. ישראל היא מדינה שיודעת לגייס ויודעת להתגייס. ולכן כשבא אויב, הפעם ויראלי, מיד התגייסנו כנגד הזר, הפולש, העטלף הסיני. המדינה עשתה את הכי טוב שהיא יודעת. לא חייבים לאהוב את זה, ולא חייבים להסכים עם זה. אבל אצלי לפחות החוזה עם המדינה הוא כזה: כשקוראים לי לדגל אני מצדיע. אח"כ מתחשבן. פעמיים קראו לי לצו שמונה. שלפו אותי מהחיים ומהילדים והכניסו אותי לטנק. בשתי הפעמים היתה לי בטן מלאה על הנהגת המדינה והצבא, ובאמת באתי איתם חשבון אחר כך, בקלפי, אבל בזמן אמת, באתי ונלחמתי. יש לנו תמיד דעה, אבל אין לנו תמיד את התמונה המלאה. כך גם בקורונה. כאשר הסכנה היתה מיידית ואמיתית, איש לא ידע לאן יקח אותנו משק כנפי העטלף. ידענו רק שכאשר יש מגיפה כדאי מאוד לשים מסיכה, לא להיכנס למקומות צפופים והומי אדם, ולרחוץ היטב ידיים. הדברים הפשוטים. טוב עשתה המדינה שהגבילה את חופש התנועה שלנו אז, גם אם כעסנו, גם אם שילמנו מחיר. בזמן אמת לא ידענו מה יהיה הנזק, ומה תהיה התועלת. איש לא ידע. האופוזיציה והקואליציה התקוטטו, כי זה מה שהם עושים תמיד, ואחרי שהחליפו כסאות, המשיכו להתלונן זה על זה הדדית, ולעשות את אותם הדברים. אבל באמת לא היה לאיש פטנט טוב יותר מאשר השניים: הרחקה, וחיסונים.

מאז עברו קרוב לשנתיים, ועתה כאשר כ 90% מהאוכלוסיה מחוסנים, כאשר קצב המאומתים עומד על פחות מ 200 איש ביום, למי מועילות ההרחקות? האם נידבק שוב למרות שלושה חיסונים? האם אנו צופים התפרצות רבתי עם אלפי מתים אם לא נלך עם מסכות? האם התו הירוק הוא מה שמציל אותנו בקולנוע? שאלות טובות. אז בואו נדבר על 5: האם ההגבלות הנוכחיות מוסריות.

 

5. או, כאן אנו כבר עומדים בשערי הגיהנום.

לפני שנגיע לעמדתי, נתחיל מהמובן מאליו: המדינה היא גוף עם אחריות על שלום הציבור, ובה במידה היא מחוייבת לשמור על חופש הפרט, למרות המתח המובנה בין השניים. ככלל נאמר שהמדינה צריכה לאפשר לפרט חופש מוחלט, ולצמצם את החופש הזה רק במקומות בהם יש פגיעה ברורה ומוחשית בציבור. כך למשל המדינות אוסרות ומונעות תכנים שהם בהגדרה מסוכנים לציבור (למשל, פדופיליה). אבל כוח המדינה מאפשר לה "למנוע" גם תכנים אחרים, ולו בשל פגיעה עמומה או דמיונית: סין מצנזרת את גוגל, פייסבוק וטיקטוק ומדינת ישראל התעקשה לשדר טלויזיה רק בשחור לבן. צנזורה היא מדרון חלקלק. ועדיין, תמיד, אבל תמיד, כאשר הריבון מצמצם את חירות הפרט הוא עושה זאת "בשם הטוב" ושמירה על החברה.

ישראל הוקמה ונשענת עד היום על יסודות סוציאליסטים חזקים מאוד (מפא"י לא נעלמה: מועצות החלב, הלול, הפירות, הדבש, מכון התקנים, ההסתדרות, ומה לא – והכל בשם "טוב" דמיוני), וככלל, חברות סוציאליסטיות מאמינות ששיקול דעתם של המדינה והפרולטריון עליונים על שיקול דעת שאר האזרחים. לכן לא הייתי מופתע לראות שכאשר התמודדנו, כחברה, מול שאלות חדשות על האיזון בין חופש הפרט לבין מנדט המדינה, האחרון גבר. זאת למרות שאנו מדמיינים שאנחנו מדינה פתוחה, וחברות פתוחות וליברליות יאמינו על פי רוב שהפרט צריך להיות חופשי ושהוא יקבל, בממוצע, החלטות טובות יותר כי "השוק" חכם יותר מכל ועדה קרואה או לשכת שר. אני ליברל ועמדת המוצא שלי היא כי אזרחי ישראל חייבים להילחם על זכותם לחופש, ועל צמצום מעורבותה של המדינה בהחלטותיהם, כל זמן שאינם פוגעים באחר.

באה הקורונה והעמידה מחדש במרכז הבמה שאלות מוסר שחשבנו שכבר פתרנו. יצרה קונפליקטים במקום בו היתה שלווה.

לכן השאלה האמיתית *עכשיו* היא לא מהי ההחלטה האישית הנכונה (קל, כאמור: להתחסן!) אלא האם למדינה מותר לכפות חיסון או להמשיך ולהטיל סנקציות על מי שאינו מחוסן כעת (כמו למשל, להדיח מתפקידו סא"ל, מפקד יחידת האלפיניסטים). או - עד מתי החברה מתגוננת וממתי מתחילה התגוננות הפרט?

 

התשובה אינה פשוטה. ואינה חד משמעית. ואינה קבועה במסמרות ברזל.

אישית כאמור אני סבור שטוב שכולם יתחסנו, בכל גיל בו החיסון בטוח, אבל אני גם חושב שכאשר נגיע (הגענו?!) לרמת מינימום של תחלואה בחברה, ורמת מקסימום של מחוסנים (הגענו?!), אפשר וצריך ונכון יהיה לחזור לשגרה מלאה. אני חושב שאנחנו כבר שם. וכן, אפשר וכדאי וצריך לחזור לשגרה על-מלא. בלי הגבלות. בלי כניסת תיירים-שמחוסנים-שלוש-פעמים-לפחות (מה רע בפעמיים?). בלי ברקודים ואפליקציות ממשלתיות. אפילו בלי חובת מסיכות.

ובכלל, התו הירוק כבר לא מועיל ממילא, והצידוק של "צריך תו ירוק כדי להיזהר, אולי יש לו מחלה" לא באמת מחזיק מים. ראשית, גם מי שהתחסן עלול לחלות. הוא יחווה כנראה את המחלה בסימפטומים קלים יותר אבל יהיה חולה ויהיה מדבק. תו ירוק אינו ערובה לאי-תחלואה. שנית, האם שכחנו שהקורונה היא לא המחלה המדבקת היחידה בעולם? יש לנו, למשל, גם צהבת. הנה: בארץ ממליצים לכל מי שטס להודו להתחסן כנגד צהבת, וכך עשיתי לפני שנסענו לטיול משפחתי שם. אך האם מי שלא התחסן לצהבת, וחזר מטיול במזרח, נחשב מסוכן לחברה? ומה עם שפעת?

ובכלל, מהו הגבול התחתון שמתחתיו נאמר "וואללה, אין בעיה". מאה נדבקים ביום? עשרה? אחד? אחד בחודש? אחד בשנה? על פני כל העדה תקצוף?

הרדוקציה יכולה להמשיך עד אין סוף.

אני לא אפידמיולוג, אבל אין לי ספק שאפשר לדעת או להעריך מהו הסף שמתחתיו הדבקה נרחבת באוכלוסיה כבר לא סבירה. בטח שלא באוכלוסיה המחוסנת שלוש פעמים. בטח לא בבת אחת. האם הגענו לקו הזה? האם יש שיח גלוי על כך? אם לא, למה?

אני לא שאנן. אני גם לא מומחה בשום צורה. וכן, עדיין אני מצפה שאנשי משרד הבריאות יעקבו אחר התחלואה, ויבדקו וריאנטים במעבדה, ואם תהיה בעיה, ירימו מיד דגל. הלא זה תפקידם. לא בטוחים? עשו זאת בשלבים.

***

חשוב: איני מסתכל על העבר בטרוניה. אני באמת חושב שכולם השתדלו לעשות טוב. הצלחנו קצת יותר, הצלחנו קצת פחות, עכשיו זה כבר לא משנה. זה כבר היה.

העניין הוא לחיות טוב ונכון עכשיו. לקבל החלטות מתאימות למציאות. לא להיות מונעים רק על ידי פחד, ובטח לא על ידי הכחשה.

אז אולי הגיע הזמן לעצור רגע את הטייס האוטומטי, לנשום עמוק, ולנסות לחזור ולנחות אל המציאות, אל השגרה שקצת שכחנו ממנה. כחברה, עברנו מספיק מריבות בשנתיים האחרונות. אני חושב שהיה לנו מספיק מהן.

 שנהיה בריאים ושלא נריב,

דעאל

 

 איור: Ben Wisemen for the New York Times.

By Dael with 6 comments

הזוועות שמלמדים את ילדינו

הו, האימה.

כולנו היינו שם פעם. היינו ילדים. רובנו גם שלחו בעצמם ילדים לבית הספר: סידרנו להם את התיק, דאגנו לתלבושת, וידאנו שציחצחו שיניים, וארזנו להם ארוחת עשר ופרי בתיק. קיווינו שילכו, יקבלו קצת דעת, ויחזרו חכמים ואולי גם מחונכים יותר. אז קיווינו. אנחנו יודעים שזה לא תמיד כך, למרות שנוח לנו לעצום את העיניים. אבל האימה נותרת.

והנה אמש קיבלתי מחבר ואב לילדה בכיתה ד' את המבחן הזה, מאתמול. מבחן שמעורר שוב את האימה, ובהחלט צריך להעיר אותנו. כי הוא מסוכן. כי הוא כתוב מתוך אג'נדה ולא מתוך רצון להרבות דעת או חכמה.


המבחן הספציפי הזה היה בעברית (הבנת הנקרא). הטקסט הנקרא הוא על תזונה. והנה נראה כיצד הורג משרד החינוך שלוש ציפורים ביריה אחת: הערכת התלמיד בעברית, החדרת אג'נדה תזונתית והרג בריאותו העתידית של הילד...

הטסקט הנקרא פורסם בעבר, מסתבר, בעיתון הילדים "עיניים" והמחברת שלו היא ורד מיכאלוביץ' - דיאטנית בכירה ופעילה במכבי שירותי בריאות (היא גם הומאופטית, מה שעשוי להסביר את ההיצמדות הרעועה לעובדות או מדע). מכל מקום לנוחותכם חיפשתי ומצאתי את הטקסט המלא ברשת וככה גם גיליתי שהוא משמש כהערכה בעברית בבתי ספר רבים נוספים, לא רק בבית הספר של בת ידידי. 


הטקסט כמובן לא עומד לבדו, הוא מלווה במבחן, כדי לוודא שהתלמידים קראו, הפנימו והבינו היטב את המסר העיקרי של הכותבת ושל משרד החינוך: מזון מהחי הוא מסוכן.  

נתחיל.

הכותרת תמימה: מהו המזון שאנו אוכלים? אכן לכאורה שיעור חשוב לכל ילד (ולכל מבוגר). אך מיד מתגלית לנו האג'נדה של הכותבת. 

הציטוט הראשון מגיע מהר מאוד: "הויטמינים, המינרלים והסיבים נמצאים בירקות, וגם בפירות, שכדאי לאכול בין הארוחות". 

הממ. כתבתי על "פירות נגד כבדים" כבר לפני עשור. בקצרה נאמר שבכבד בקר יש בערך פי עשרים (!) יותר מינרלים וויטמינים לעומת ירקות ופירות. כן, יש (קצת) ויטמינים ומינרלים בפירות ובירקות אבל יש מהם גם בשפע מוצרים מהחי כמו גבינות וחלב, כמו בכבד ובאברים פנימיים ועוד. כל זה נעלם משום מה בטקסט. למעשה טקסט האומר שיש ויטמינים ומינרלים רק בירקות ובפירות הוא שקר שמטרתו פשוטה: להראות שרק ירקות ופירות זה בריא. השאר לא. 

הכותבת ממשיכה במסע האדרת המזון הצמחי:

"מרכיב חשוב נוסף במזון הוא השומן. במיוחד חשוב השומן הצמחי, כי הוא מכיל כמה סוגי ויטמינים חשובים... הגוף שלנו אינו מסוגל לבנות את השומן הצמחי בעצמו, ולכן הוא חייב לקבל את השומן הזה מהמזון". 

הכותבת עושה טריק יפה. היא לוקחת מושג מדעי הנקרא "חומצות שומן חיוניות" (אומגה 6 ואומגה 3 הגוף שלנו לא יודע לייצר ולכן אנו מוכרחים לקבל אותן מהתזונה, אם כי מספיקה כמות מזערית מהן כדי לשגשג) והופכת אותן ל"שומן צמחי". זה שקר כמובן. אומגה 3 ואומגה 6 נמצאות בשפע במזון מהצומח אבל נמצאות גם נמצאות במזון מהחי. בבשר, בביצים, במוצרי חלב. אין שום מחסור בחומצות שומן חיוניות אליו עלול להגיע אדם גם אם יאכל אך ורק מזון מהחי. הן נמצאות בכל אשר נפנה.

אבל השקר לא נעצר כאן, הו לא. הכותבת לא מסתפקת כמובן דימיוניים לשומן הצמחי, אלא היא מוכרחה להשחיר את פני המזון מהחי. וכאן מגיע הדבר העיקרי העלול להשפיע על נפשותיהן הרכות של ילדינו. 

"אבל יש גם שומנים לא רצויים, וחשוב שלא להרבות באכילתם: למשל השמן שבצ'יפס, שהוא שמן שמבושל זמן ממושך. גם שומן מן החי כמו זה שיש בגבינה צהובה או בבשר, איננו  נחוץ לגוף, כי הוא סוג שומן שהגוף יכול לבנות בעצמו".

יש פה כבר המצאה חדשה לגמרי של הכותבת: שומן מהחי אינו רצוי למאכל. הוא מיותר, הוא פויה. הוא הנבל הרע מהסרטים שמתגנב לנו לצלחת. ובקצרה: שומן מהחי הוא רע, ושומן צמחי הוא חיוני, וויטמינים ומינרלים יש רק בירקות ופירות ולכן, ילדים, כדאי שתחשבו טוב טוב מעתה לפני שאתם מסכימים לאכול ביצה קשה לארוחת הערב. 

המבחן לא פיגר אחר הכותבת ומחברו התעקש לוודא שהמסרים העיקריים נקלטו היטב. למרבה המזל ביתו של ידידי היא תלמידה מצטיינת (עם כתב יד מושלם בהחלט) ויודעת היטב את האמת שחינכו אותה בבית, אבל היי, היא לפחות קיבלה 100 בהבנת הנקרא.


למזלי ולמזלם, הילדים הפרטיים שלי כבר סיימו את המסע שלהם עם מערכת החינוך היסודית. 

ועדיין, המסע החברתי לא תם. מה שנותר לנו לעשות הוא לקרוא את הטקסטים שהם מקבלים. להתלונן בפני המורה אם התוכן אינו מקובל. לקחת אחריות. להעביר להם את האמת שלכם בעצמכם, כי אחרת האמת היא מה שמספרים להם. (וכן, גם בשנת 2020 משרד החינוך ממשיך ללמד את "פירמידת המזון" האומללה לילדינו במקום לזרוק אותה למגרסת הנייר של ההיסטוריה). 

שנהיה בריאים,

דעאל



By Dael with 2 comments

איך לנצח את הרגולציה ולהשאיר אותנו שמנים? סיפורו של מיץ פטל


מאז שעלה לפני כמה שנים הרעיון המחריד של משרד הבריאות לסמן מוצרים כ"לא בריאים", אמרתי וכתבתי שזה רעיון הבל, רע לציבור ובעיקר נוראי לבריאות. כי מי יחליט לנו מה בריא? שר בריאות קטוגני או שר בריאות טבעוני? ומה זה בכלל העסק של המדינה מה אני אוכל? ומי אומר שהמלצות המדינה נכונות? ומי שמע על מעורבות ממשלתית יעילה? 
אבל הרגולטור לא עובד אצלי ולחרדתנו הרעיון הזה קרם עור וגידים והנה עכשיו כולנו כבר מכירים את הסימון האדום "סוכר בכמות גבוהה" וגם "כמות גבוהה של שומן רווי" המזהיר מפני מוצרים סופר-בריאים כמו בשר, קוטג' ושוקלוד מריר 85%, אבל לא מופיע על אלפי מוצרים היפר-מעובדים ומסוכנים לבריאות כמו שומן סויה, למשל. 
הפטנט הזה כמובן לא מעודד שום בריאות של אף אחד. מעבר לאבסורד המובנה בהחלטה הממשלתית על "מה בריא", יש אבסורד נוסף והוא ההשפעה על היצרנים, לא על הצרכנים. האזהרות לא מעודדות יצרנים לייצר מזון בריא אלא לייצר מזון שלא יזכה לכיתוב מאיים. בקיצור, זו דרך נפלאה לעודד יצרנים לזייף מתכונים ככה שיתאימו לשגיונות הרגולטור, ולעזאזל הציבור או הבריאות. כך למשל גבינה צהובה לא מעובדת שיכולה להיות יופי של תוספת לתפריט, תהפוך להיות כזו שמוציאים ממנה את השומן הטבעי ומכניסים במקומו שמן סויה + חומרי טעם, והכל כדי שהמדבקה תרד. 
לא מאמינים לי? הנה דוגמא. 
מסתבר שיש עדיין לקוחות למוצר הנקרא "מיץ פטל". על העטיפה נדרש היצרן לכתוב מעתה גם אזהרת "סוכר בכמות גבוהה". כי אזהרת כמות הסוכר נקבעת לפי כמות הסוכר במוצר הסופי, ובסירופ אין שם שום דבר אחר *חוץ* מסוכר. 
מה עשו החכמים באוסם? (יותר נכון: מה עשו חכמי הרוגלציה שגרמו לאוסם לסובב אותם ואת הציבור?)
 ישבו וחשבו איך נערבב את הציבור ונהפוך את המוצר שלנו לבטוח וטוב במקום לאדום ומסוכן. 
התבוננו היצרנים במארז ליטר תרכיז המאפשר הכנת 40 כוסות, ואמרו לעצמם: מה יקרה אם רק נכתוב שאפשר להכין ממנו 80 כוסות? אותו מתכון, אותו פטל, רק נכתוב כמות כפולה של מים ש"תדלל" על הנייר את המשקה הסופי כך שיעמוד ברגולציה כן, כולנו יודעים, *קריצה קריצה*, שילדים לא מכינים מיץ לפי ההוראות אלא לפי הצבע והטעם. אבל הנה לנו פיצוח. 
חשבו, ועברו למעשה. (לכאורה, כן. לכאורה) במקום למכור ליטר תרכיז פטל שהספיק ל 40 כוסות, אוסם מציעים עכשיו חצי ליטר תרכיז, שמספיק בדיוק surprise surprise להכנת 40 כוסות! והנה ככה מדבקת האזהרה נעלמה, ועל הדרך הרוויחו אוסם מדבקה נוספת: "אריזת חסכון". נהדר לשתות משקה ללא סכנת סוכר. תשואות לאוסם. הידד לרגולטור שהגן עלינו. 

שורה תחתונה:
  • בכל הזדמנות, ספרו למשרד הבריאות (ולשר החדש, מי שזה לא יהיה), שעליו לבטל את רגולציית הסימון, שרק מכבידה עלויות על היצרנים ועל הציבור כולו
  • לעולם אל תאמינו לשום סימון "בריאות" שאתם רואים על עטיפה של מוצרי מזון. הסימון הזה לא מגן עליכם אלא על היצרנים. 
  • קנו ואכלו אוכל אמיתי. 
  • אם אתם לא בטוחים, הנה טיפ של אלופים: על אוכל אמיתי בדרך כלל לא תופיע שום מדבקה, כי אין לו אריזה כלל: ירקות, אגוזים, בשר, דגים וביצים - כולם חסרי אריזות. תאכלו אוכל אמיתי. 
  • ואם כבר יש מדבקה מפחידה על החמאה שלכם, מישכו בכתפיים, שימו קצוץ ואיכלו לתיאבון. 
תהיו לי בריאים, דעאל


By Dael with 3 comments

על המוכנות ועל האחריות


"אני יודע שניחנת באומץ גדול", כותב סנקה לידידו לוקליוס, במכתב העוסק בעצות כיצד להתמודד עם אסונות הנוחתים עלינו.  

סנקה, הפילוסוף הסטואי שנולד ככל הנראה בשנת אפס, לפני 2020 שנה, השאיר לנו כתבים שנותרו רעננים ברוחם ורלוונטים לחיינו גם כעת, בימי מגיפה הנוגסת בנו.

"לא יוכל מתאבק לבוא לתחרות מלא עוז ועוצמה אם לא ספג מעולם מהלומות נאמנות. רק מי שראה את דמו ניגר, שחש איך מכת אגרוף מרעידה את שיניו, שהופל ארצה ונשא על גופו את מלוא כובד יריבו, שנפל אך לא נפלה רוחו, שנפל וקם והתייצב ביתר עוז, רק איש כזה יוצא לקרב בתקווה גדולה. על כן, כדי להמשיך בדימוי, תכופות גבר עליך הגורל, ובכל זאת לא נכנעת. אלא קמת וביתר שאת השבת מלחמה שערה" (מכתבים ללוקליוס, בתרגום דבורה גילולה, הוצאת מאגנס, עמוד 52).

אומר לנו סנקה כי הגורל הולם בפנינו בנו כמו יריב במתאגרף. ומשקיבלנו את המהלומה יש לנו שתי אפשרויות: אנו יכולים לשכב על הרצפה ולהמתין שהשופט יספור עד עשר ויעבור זעם, או שעלינו לקום ולנער את הראש, לנגב את המצח מהזיעה, להגן על הפנים בשתי הידיים ולצעוד חזרה פנימה אל תוך הזירה, זירת חיינו.
אנו חוזרים אליה כואבים יותר ומדממים, אבל גם נחושים וחזקים יותר.
המהלומה לא הכניעה אותנו, היא לימדה אותנו.
כי בפעם הבאה ננוע מהר יותר, נתחמק, נזיז את הראש, נכה חזרה.
וכך בפעם הבאה נגיע מוכנים הרבה יותר, וגם המכה הבאה לא תכניע אותנו, כי אנו יודעים שגורל חיינו ימשיך להכות, נרצה או לא נרצה.

מאז סוף 2006 אני כותב ברבים. בהתחלה בלוג, אחר כך גם פוסטים, אחר כך גם ספרים: "הסוד הקדמוני, לחיות כמו שהגוף שלך רוצה" על תזונה ובריאות, ו"ביטקוין והעתיד הכלכלי שלך", על עולם הקריפטו וחוסן פיננסי. שני הספרים נולדו מתוך המסע האישי שלי, והספרים, כמו הפוסטים, נועדו לשתף כדי לחזק את שרירי הליבה, את השרירים הסמויים שלנו, כך שנתמודד טוב יותר עם מהלומות הגורל, החברה והטבע האנושי. הקורונה, לצערי, מדגימה לנו בעוצמה חסרת תקדים את חשיבות המוכנות המקדימה של השרירים הללו בדיוק – הן של ההון, והן של הבריאות.

"ביטקוין והעתיד הכלכלי שלך" ממליץ לכל אחד מאיתנו לקחת אחריות אישית על ההון והעתיד, ולהתבונן במציאות הפיננסית של חברת המערב  בעיניים מפוקחות. במבט שרואה שאנו נצבים על סף התהום, במערכת שעיוותה את מהות הכסף באופן חסר אחריות. ללמוד על האלטרנטיבה. להבין מדוע נולד הביטקוין וכיצד הוא רוצה להעביר את הכוח לציבור - מהכוח המוחלט והאינסופי והמשחית של מי שאוחז במפתחות להדפסת כסף מהאוויר. כתבתי כאן לפני שנה שהבורסה והעולם הפיננסי על סף קריסה. לא ניחשתי שום קורונה, אבל כשהיא הגיעה, היא תקפה כאשר הגוף הפיננסי של מדינות המערב הוא במצב קשה של שלל מחלות רקע. גוף שהיה מונשם מלאכותי הרבה לפני ששום סיני אכל שום עטלף. הפדרל רזרב בנק הדפיס מיליארדי דולרים שוב ושוב כבר בספטמבר 19 כדי לאפשר נזילות למערכת הריפו (הלוואות בין בנקים). לא משנה המנגנון, לא משנה המניפולציה שנעשתה, אבל משנת 1971, אז נותק הדולר מבסיס הזהב, ועד היום, המערכת של כסף הפיאט (=דולר, אירו, שקל, וכו) הלכה והתרחקה מהמציאות. הביטקוין הוא תרופה למחלה. תרופה שעדיין איננו ששים לבלוע. תרופה שעדיין בשלב הניסויים הקליניים (עשר שנים בדיוק, בינתיים בהצלחה מלאה). אבל כרגע היא התרופה היחידה.

הקורונה מאלצת אותנו לבחון את הנחות היסוד. כל אחד מאיתנו חטף כעת מהלומה כלכלית, וגם האופן בו נתאושש – כפרטים, כמדינות וכחברה אנושית – עדיין לא ברור. אנו יודעים שמי שהגיע מוכן יותר לעתיד הכלכלי שלו, (כמשק בית או כמדינה) סיכוייו לצלוח את המשבר בהצלחה גבוהים יותר. מדינות כמו אמריקה, שנכנעו לדמיונות של כסף אינסופי מהמדפסת, עלולות להתעורר לבוקר חדש ואפל. זה הזמן ללמוד, זה הזמן להעמיק, זה הזמן לקחת אחריות אישית. מניסיון: זו תחושה נהדרת.

אבל החיים הם לא רק כסף - הם קודם כל בריאות.

"הסוד הקדמוני" ממליץ לחזור לתבנית האכילה והחיים שאפיינה את המין האנושי מאז שחר ההיסטוריה, ומרגע שאבותינו דמויי האדם ירדו מהעצים לפני מיליוני שנים. לסלק סוכר ודגנים מהתפריט, לחזור לאוכל אמיתי מגוון וטרי, להתחזק, לנוע, לישון, להירגע. והנה מגיעה הקורונה ואנו רואים כיצד היא מפילה חללים ופוגעת קשות בעיקר במי שהתרחקו מהתבנית הבסיסית של שגשוג המין האנושי. כן, כל אחד, גם אני עלול להיפגע ממנה קשות, ואולי אף למות, חלילה. הסטטיסטיקה לא משקרת. אבל במקביל המחקר מתרחב ואנו רואים שחולי סוכרת סוג 2 (המחלה הלא-מידבקת הנפוצה ביותר בעולם) נפגעים ממנה הרבה יותר (סיכויי ההדבקה זהים לכל, סיכויי ההסתבכות והמוות, גבוהים בהרבה). אלו עדיין רק מחקרים תצפיתיים ולא קליניים אולם אנו רואים כיצד מי שלוקח כדורים כרוניים לטיפול בלחץ דם גבוה, נפגע גם הוא בשיעורי יתר. גם מי שיש לו כולסטרול נמוך במיוחד, כנראה עקב טיפול תרופתי אינטנסיבי. אלו הן כולן מחלות של סגנון חיים. מחלות הנוצרות בעקבות תזונה לקויה ובעקבות רפואת יתר שלעיתים קרובות מיותרת לגמרי – כי לחץ דם וסכרת ניתנות ברוב המקרים לנסיגה והחלמה רק על ידי שינוי תזונתי, בכיוון הנכון. מחקר הקורונה עדיין בראשיתו ואיננו יודעים באמת לפענח מה הסיבה ומהו המנגנון. אבל אנו שוב רואים כי לטבע חוקים משלו, והוא לא שועה לבקשותינו. איננו יכולים לזייף את הגיל שלנו למרות שצעירים הם חסונים יותר. בגילי, אני בסיכון גדול יותר לעומת ילדי. זו המציאות. אבל אני יודע שעשיתי כל מה שאני יכול, כל מה שבכוחי ובהחלטתי, כדי לצמצם את פגיעת המשחית. כדי לחזק את המערכת החיסונית שלי, את תפקוד המערכות שלי, את השרירים ואת המערכת המטבולית.
כאשר אפגוש אישית את הקורונה, וזה יקרה, אני מקווה ומאמין שאגיע אליה מוכן ככל שאני יכול.
אולי הקורונה תחליט שזה לא היה מספיק, אבל אני יודע שאני עולה אל הזירה באגרופים קמוצים, בידיים המוכנות להכות ובגוף שהתאמן לקראת הקרב הזה.

השיעור של הקורונה היא שיעור כפול: באחריות אישית, ובנחישות אל מול קרב חיינו. איננו יכולים להתחמק מהמציאות, איננו יכולים לברוח מהאחריות.

עלינו להתמודד. עלינו להכין את עצמנו ליום פקודה: נפשית, פיננסית, פיסית.
ועתה, יום הפקודה הגיע.
האם אנו מוכנים?

***
פסח שמח, בריא ואיתן, חברות וחברים, ואשמח לשמוע את התגובות שלכם, ושיתופים, ומה שבא לכם בטוב. דעאל 

By Dael with 4 comments

The game changer - על שקרים, מניפולציות ופילים טבעוניים לבנים


אני מעריך שלאחרונה קיבלתם שיחת טלפון/ מייל/ ווטסאפ ממישהו מיקירכם שאומר: "שמע, מה אתה אומר על הסרט the game changer בנטפליקס? שינה לי את כל מה שחשבתי על תזונה". אם לא, הנה הטריילר: https://www.youtube.com/watch?v=iSpglxHTJVM

לא, אין לי חוש שישי. פשוט איני יכול עוד להתחמק ממבול השאלות על הסרט הדוקומנטרי הטבעוני האחרון מבית היוצר של ג'יימס קמרון (כן, זה ההוא מהטיטאניק). והנה היום גם נטפליקס מצידה מנחשת ניחושים ודוחפת לי אותו כ"מומלצים בדיוק עבורך".  קיצר, לא היתה לי ברירה. אז התיישבתי בסלון, פיניתי לעצמי שעה וחצי ושרדתי כדי לספר לכם איך מנסים לערבב לנו את התודעה במיקס של שקרים ומניפולציות בחסות צידוק של אג'נדה טבעונית.
זהירות, זה ארוך.

תקציר עלילת הסרט
לוחם MMA ומדריך קרב מגע קטלני נפצע ברצועות ברכיו בזמן קרב. בעת החלמתו הממושכת בסלון ביתו הוא נתקל במחקר הטוען כי הגלדיאטורים היו צמחונים. הוא נדהם וחופר בנושא עד שהוא עובר תהליך התעוררות רוחנית שעיקרו מעבר לטבעונות. הוא מראיין שורת ספורטאי-על שעברו לתזונה טבעונית ומאז השתפרו הישגיהם (מרים משקולות, אצנית, איש-חזק, רוכבת אופניים, שחקן פוטבול), ידוענים (שוורצנגר), חוקרים ודיאטנים, המסבירים מדוע חלבון ומזון מהחי נחותים ומסוכנים לבריאות. הוא עורך צמד ניסויים ביזאריים על שלושה (!) שחקני NFL להוכחת סכנות המזון מהחי על זרימת הדם ועל הפעילות המינית. הוא מראיין ארכיאולוגים ומסיק כי היינו צמחונים ואיננו מותאמים לאכילת בשר. הוא עובר לסכנות השמדת חיות הבר וטיעונים עד כמה תזונה מהחי משמידה את כדור הארץ ותזונה צמחונית תפנה שטחי חקלאות בגודל אפריקה, לא פחות. מפה לשם הוא עצמו מנסה תזונה צמחונית וכמובן חווה התאוששות מופלאה וחסרת תקדים. לרוע המזל אביו עובר התקף לב "בגלל שאכל בשר" אלא שלמרבה המזל, בעידודו הטוב, גם האב עובר לטבעונות, כמו גם קבוצת כבאים חסונים, וכולם שבים ומרגישים נפלא. הידד. הנה מה טוב ומה נעים שבת חסות גם יחד. מסך.
אוקיי. אפשר לעצור כאן וללכת הביתה מרוצים. מי שבכל זאת רוצה קצת ממה שמסתתר מתחת לערימות הטוב הזה, הנה הביקורת שלי, אותה אפשר לחלק לשלוש קטגוריות: עבירות קלות, שקרים גסים ופילים לבנים. 

עבירות קלות
כשאנו יושבים לראות סרט דוקומנטרי אנו מניחים כי היוצרים מתיימרים לספר אמת. שהם מבקשים לחקור את המציאות ולהביא את מסקנותיהם מהמחקר אל הצופים. הלא זהו תפקידו של סרט דוקומנטרי. כמובן שתמיד, ובהגדרה, ליוצרי הסרט יש אג'נדה ותפיסת עולם ורעיון אותו הם מבקשים לממש בעזרת הסרט. איש אינו מגיע מהאו"ם, גם לא האו"ם. רק כמדומני שבסרט הזה, האג'נדה נפלה על הראש. אין בו מאומה מלבד אג'נדה. אין שום ניסיון, ולו למראית עין, ליצור תמונה מלאה או קרובה למלאה של המציאות. יש אג'נדה והכל מותר כדי לשרת את הגברת. לבחור חצאי משפטים, רסיסי מחקרים, מיני דגימות ואנקדוטות – הכל כדי לומר משהו החלטי ומוחלט וסופי. עיתונאי או יוצר עם טיפת הגינות היה מביא אולי גם חוקרים שחושבים אחרת, או איזשהו בדל הסתייגות ממי מהממצאים, או מספר לנו שיש גם דוגמאות הפוכות, או שיש משהו שאינו תחת קוצנזוס או משהו, ולו זעיר, שיגיד "היי, המציאות היא מורכבת". אבל לא כאן. כאן המציאות פשוטה ונהדרת: להיות טבעוני זה נהדר (לבריאות, להתאוששות, לכוח, למהירות, ללב, לזיקפות, לאיכות המים ולכדור הארץ) ולעומת זאת מזון מן החי הוא הרסני ומסוכן (לדם, לביצועים הספורטיביים, לביצועים המיניים, להתקפי לב, לקיימות כוכב הלכת ולעתיד חיות הבר).  
תכלס, הסרט הזה מחפש את האמת בערך כמו שהסרט "ג'נין" של מוחמד בכרי ניסה לשחזר נאמנה את אירועי "חומת מגן". בשני המקרים מדובר ביוצרים שהאג'נדה החברתית/דתית שלהם חזקה מכל טיעון ענייני. זו כמובן זכותם המלאה, אבל זו גם זכותם המלאה של הצופים לבחור אחרת עם השלט. ולזכור מה בדיוק רואים.

כדי לשרת את התפיסה השטחית, הפשטנית והלעתים-קרובות-מדי שקרית הזו, יוצרי הסרט עשו כמה תרגילים בתקשורת למתחילים, כמדגימים שהאמת עצמה מעניינת אותם כקליפת השום: בחירה של אתלטים צמחוניים (או צמחוניים למחצה, אם כי בסרט הם כולם מוצגים כטבעונים מוחלטים), וראיונות עימם כהוכחה לכך שאתלטים טבעוניים הם טובים יותר מאתלטים אוכלי כל. השיטה הזו מחזיקה לפחות 30% מנפח הסרט. המממ. שנעשה סטטיסטיקה על אחוז הטבעונים מכלל זוכי המדליות? שנעשה סטטיסטיקה על אחוז הטבעונים בקרב שחקני ה NFL, הטור דה פרנס, האיירון מן? ה NBA? שנעשה סטטיסטיקה על אחוז האתלטים הטבעוניים מתוך כלל האתלטים המקצוענים? (אני מנחש שהוא נמוך בהרבה מאחוז הטבעונים באוכלוסיה כולה - 2% להזכירכם). אולי נביא דווקא את מנצח איש הברזל בהוואי שהוא על אפס פחמימה? אולי את פרום, מנצח הטור דה פרנס, שגם הוא על אפס פחמימה?  באנקדוטות אפשר להתגושש כל היום.

התרגיל השני בקטגורית העבירות הקלות הוא בחירה בפינצטה לא רק אתלטים אלא גם מדענים וחוקרים. בעיקר (רק?) כאלו שבנו את הקריירה שלהם על ספרים שכתבו בזכות הצמחונות כמו ד"ר דין אורניש וד"ר וולט וויט מאוני' הארוורד. כתבתי על ההבלים שלהם לא אחת. הפיקנטריה בולטת וצורמת כ"כ כשמדברים על פליאו-אנתרופולוגים או מחקר היסטורי. שם, היכן שיש קונצנזוס מדעי של ממש (האדם הוא אוכל כל משחר בריאתו) מתעקשים להביא אקזמפלרים תמהוניים שטוענים שהשיניים שלנו הם של אוכלי עשב. יוצרי הסרט לא למדו שביסוס ואישוש לטיעון לא בא על ידי הסתרת דעות מנוגדות אלא על ידי התמודדות עימן, אבל אולי קשה מדי להתמודד עם טענות מבוססות, אז מסתירים. קל.

הקטגוריה השלישית של עבירות קלות היא טיעונים דביליים במיוחד. היוצרים יודעים שהצופים שלהם לא תמיד מתוחכמים, אז הם מציגים טיעונים שאינם בינם לבין המציאות ולא כלום, אבל הם נשמעים "הגיוניים". הנה למשל "האיש החזק כמו שור" אומר "ראיתם פעם שור שאוכל בשר". מסקנה, כדי להיות חזק כמו שור, יש לאכול כמו שור: עשב. אותו הטיעון בדיוק מגיע חצי שעה מאוחר יותר כאשר לוחם לשעבר של ה Navy, מעין הרקולס העובד כצייד של ציידים באפריקה ושעבר כמובן לטבעונות אומר: "תסתכל על גורילה. היא תקרע אותך לגזרים תוך שניות" והגורילה היא, כמובן, טבעונית (דרך אגב, היא לא). מסקנה מתבקשת: נהיה חזקים אם נאכל עלים.
בהקשר זה שווה לציין כי גם השור וגם הגורילה אוכלים ומעכלים עשב ועלים, היינו תאית. אנו בני האדם (כולל בני אדם המפנטזים שהם אוכלי עשב) לא יכולים לעכל תאית בכלל בכלל (נסו פעם לנשנש דשא או עלים מהאקליפטוס הקרוב). יותר מזה, גם לשור וגם לגורילה יש יכולת להתסיס את התאית בקיבה כך שבקטריות אוכלות אותה והופכות אותה לשומן (שזו הפסולת של הבקטריות) וכך האנרגיה שמקבל השור ומקבלת הגורילה היא תכלס דווקא שומן טהור! לנו לעומת זאת יש קיבה חומצית מאוד ולכן אין לנו תסיסה בקיבה בכלל. ולא, אין לנו יכולת לעכל תאית. מוזר לי שצריך לתת הסבר ביולוגי מתקדם כי להפריך טיעון ברמת גן ילדים, אבל זהו עידן התקשורת.

טיעון מטופש במיוחד אחר הוא "חלבון יד שניה". לפיו, אם אנו אוכלים חלבון מהחי אנו אוכלים פשוט חלבון משומש, יד שניה (טיעון המלווה בגרפיקה כמובן). כלומר בגלל שבצמחים יש חלבון ובגלל שאותו אוכלות הבהמות, הרי כשאנו אוכלים חיה אנו מקבלים חלבון משומש, ומי רוצה לאכול משהו משומש? הטיעון הזה כל כך מופרך שקשה להתייחס אליו. טיעון היד שניה חוזר בהמשך הסרט גם לגבי ויטמינים ומינרליים. גם הם, כך נטען, טובים יותר מהמקור הצומח ולא אחרי שכבר השתמשו בהם. 

עוד בעבירות קלות הוא ה cherry picking לנוחות טיעוני העורכים. לא רק בחוקרים ואתלטים הם חיפשו רק את אלו שיתמכו בדעתם, אלא בטיעונים עצמם. הנה דוגמא: גופנו לא מסוגל לייצר לא ויטמין C ולא ויטמין B12 ואת שניהם אנו מקבלים רק מהתזונה. ויטמין C מקבלים מצמחים. ויטמין B12 מקבלים רק מחיות. אבל הפלא ופלא: הראשון מוצג כטיעון "המוכיח" שאנו לכן חיות אוכלות עשב צמחוניות. השני מוצג אחרי דקה בדיוק כ"גם ככה לכולם חסר ויטמין B12 אז צריך תיסוף". סימון ביילס יכולה ללמוד כאן מהיוצרים איך לעשות פליק פלאק לוגי.
יש עוד דוגמאות למכביר אבל לא אכביד.

שקרים גסים
אוהו, כאן אנחנו נכנסים לממלכה מפוארת של שקרים ומניפולציות של יוצרי הסרט. תקצר היריעה מלאתר, להתייחס ולהוקיע את כולם. למירב המזל, בגלל שהסרט מזכיר כל כך הרבה מחקרים וציטוטים (כל אחד לשנייה וחצי, כדי להלום בצופה במטר עובדות שאין שום דרך להתמודד עימן), כל נושא הוא בעצם בהדגמה מופלאה של הגישה המניפולטיבית והשקרית. הנה כמה דוגמאות, ובוודאי שלא רשימה מלאה או ממצה. והערה מקדימה: אני לא מנסה להביא כאן מחקרים מנוגדים או סותרים. זה קל מדי וזה משעמם מדי, וזה גם לא חכמה: על כל מחקר בכל נושא אפשר להביא גם מחקר הפוך. תאמינו לי שיש, ובשפע, מחקרים רציניים של ממש, ולא רק יריד הבלים. מכל מקום, נתחיל. 

אפקט הדם: הקטע הקולנועי הכי משמעותי בסרט הוא ניסוי מבחנות הדם שמטרתו להוכיח כי בשר משפיע לרע על תפקוד הדם שלנו. המנחה בחר שלושה שחקני פוטבול חביבים ועשה איתם ניסוי זעיר, שתוצאותיו גרפיות ומצטלמות היטב: מי שאכל בוריטו צמחוני לארוחת הערב, משקע הדם שלו במבחנה היה צלול כאוויר הרי ירושלים. לעומתו שני האומללים שאכלו בוריטו בשרי, דמם במבחנה היה עכור כבוצה ומבשר רעות. מעבר לבלה בלה בלה הרגיל על משמעותו האפסית של ניסוי חד יומי, חד ארוחתי, בשלושה אנשים, הניסוי הזה הזכיר לי בעיקר את ניסוי האלקטרוליזה במים שחברות אוסמוזה הפוכה הפחידו בעזרתו אנשים: "הנה תראו איזה זבל ומתכות יש לכם במים". זה באמת נראה מפחיד לראות מתכת שחורה מתמצקת מתוך כוס המים שלך מעשה קסמים. אלא שדווקא המינרלים הם חלקים בריאים במים ואכן בית המשפט אסר לעשות הצגות כאלו לקונים מסנני מים תמימים. ניסוי מבחנות הדם הוא נוכלות דומה מאוד. מעבר לשאלה מה המשמעות הקלינית (אפס), עצם ההצגה היא כאילו יש משתנה בודד שמשפיע על הבריאות, הדם וההתאוששות, והוא כמות המזון מהחי בתזונה – ליתר דיוק בבוריטו האחרון שלך. לא משנה מה הגנטיקה שלך. לא משנה כמה ג'אנק אתה אוכל (השחקן פוטבול מתהדר בזה שהוא אוכל כנפיים מטוגנות של פופאיי כל יום). לא משנה כמה ישנת בלילה. לא משנה מה עוד אכלת. לא משנה אם אתה אתלט על או סתם אדם. בעצם לא משנה כלום: הבשר הוא הדמון, האויב, המפלצת. ההשתקה של כל השאר היא השקר הגדול מכולם. עצם היומרה לומר שיש מרכיב אחד בלבד בתזונה האנושית, שעצם העדרותו משפר את הבריאות היא בלתי נתפסת כמעט.

כן, אתה יושב על הכורסא ומכרסם פיצה ורואה את קארל לואיס זוכה בתשע מדליות אולימפיות ואומר וואללה, הוא טבעוני, אם גם אני אהיה טבעוני גם אני אזכה במדליות ובבריאות מדהימה. לא. זהו כשל לוגי. קארל לואיס הוא חריג גנטית. הוא נראה גם מהמיעוט המסוגל לשגשג על תזונה טבעונית. הוא לא אתה. גם לא ביום הכי טוב שלך וביום הכי רע שלו.

מחקרים. לאורך כל הסרט מוזכרים מדי פעם מחקרים שונים, וכותרות של מחקרים נוספים לרוב מבליחות לשנייה על המרקע ונעלמות. זו טכניקה מתוחכמת: נותנת תחושת אמינות ומאידך כמעט בלתי ניתנת להפרכה כי רק כותרת המאמרים נוצצת לרגע אך אין שום יכולת להתייחס אליהם ברצינות. היו שהתבוננו במחקרים המצוטטים ביתר סבלנות ממני וראו את השקרים בקלות. יש מחקרים שאינם מחקרים כלל אלא מאמרי דעה, יש מאמרים אמיתיים שעברו peer review  אלא שמהם מצוטטות רק המסקנות הטובות ליוצרים למשל "אין הבדל לספורטאים בין חלבון מהחי לחלבון מהצומח" אלא שאם קוראים את המאמר עצמו רואים כי הציטוט נכון אלא שאת המשך המאמר, הסתירו: "כקבוצה, לאתלטים צמחונים מסת שריר נמוכה יותר מאוכלי כל, וזה משפיע (לרעה) על ביצועיהם".

באופן דומה הם בוחרים מחקרים איזוטריים וזערוריים ומנפיקים מהם כותרות ענק. והנה, המחקר אליו מתייחס הסרט יותר מכל ומזכיר אותו מספר פעמים כהוכחה ניצחת ל"פגיעה של מזון מהחי על תפקוד כלי הדם" (ניסוי המבחנות שהוזכר לעיל). זה היה יכול להיות משעשע. בפועל מדובר במחקר שפורסם בכתב העת המכובד מאוד "ירחון מועצת האבוקדו של קליפורניה". הניסוי כלל 11 נסיינים ומומן ע"י מועצת האבוקדו כדי להראות ש... הפלא ופלא, אבוקדו הוא בריא לעומת המבורגר. כדי שלא נטעה, המילה אבוקדו מוזכרת 60 פעם ב 11 עמודיו. 
(https://pdfs.semanticscholar.org/ca14/45946e57fcac75f6c8a2df13868247f13fe5.pdf). השתכנעתי: אין ספק שיש כאן אקדח מעשן של ממש להוכחת נזקי המזון מהחי ולא הבל ושקר גס ומרושע המשתמש בציניות באי-הידיעה של הצופה ומציג תיאוריה שאין לה שום סימוכין במדע כאילו היא דברי אלוהים חיים. אפשר לעשות מזה סרט.

תזונת האדם הקדמון. כאן יש ערב רב של שקרים. האמת הפשוטה והברורה ושאינה במחלוקת אקדמית כלל, היא שהאדם היה והינו אוכל כל. בכל מקום, בכל זמן, משחר ההיסטוריה ועד היום, האדם הוא אוכל כל. בכל החברות, בכל אתרי האדם הקדמון בכל העולם יש שפע של עדויות חד משמעויות למיומנות מעולה בביתור בעלי חיים, לאכילה של כל דבר שזז (ובדגש על חיות גדולות ועתירות שומן), ואפילו לטכנולוגיה מעולה ייעודית למזון מהחי (למשל, במחקר חדש על ממצאי מערכת קסם, נתגלה כי כבר לפני 200 א' שנה תושביה הקדומים של ארצנו ידעו לייבש רגלי יחמורים כך שמוח העצם השומני יוכל להישמר ללא קירור גם חודשיים ימים. מדהים למדי). אבל כל זה נעלם מהסרט ובמקום זה הצופה ההדיוט מפותה לחשוב שעד לא מזמן חוקרים "טעו לחשוב" שאכלנו בשר אבל היום גילינו "בעזרת מיקרוספקופים" שזה לא נכון ושהאדם הקדמון, היפ היפ, הוריי, היה צמחוני מחמד. וכמובן השיניים שלנו מוכיחות שאנו "לא יכולים" לאכול בשר! כל זה הבל ורעות רוח ושקרים גסים ורעים.

אפקט המיניות. היה היה דוקטור אחד שכתב ספר שלם על המיניות העילית של הצמחונים. הוא עשה מזה קריירה. בניסוי נוסף בסרט אנו עוקבים אחר עוד שלושה שחקני פוטבול חסונים ויפים, והרופא מרכיב להם מכשיר על איבר המין כך שימדוד את איכות הזיקפות בעת שהם ישנים: לילה אחד אחרי ארוחת בוריטו צמחונית (תחליפי בשר היפר-מעובדים) ולילה אחר אחרי ארוחת בוריטו לא צמחונית. (מה יש להם ליוצרי הסרט מבוריטו? אה, נזכרתי, לאישתו של ג'יימס קמרון, המפיק, יש חברת מזון שזה מה שהיא מוכרת). ומה אתן יודעות, חברות, בשינה שאחרי ארוחה צמחונית היו לחברים יותר זיקפות. וואללה. אומר הגבר הממוצע בליבו: עד כאן. לאכול בשר ולא לדאוג ללב אני יודע, אבל את הזין אני לא יתן שידפקו לי. מהיום גם אני טבעוני ובטח חיי המין שלי מעתה יהיו כמו של שפן או לפחות כמו של שחקן פוטבול שחור טבעוני וענק. 
צר לי חברים אבל זה לא הפטנט. מעבר לעובדה שניסוי טלויזיוני של שלושה אנשים שלמים שווה ל*תחת* בכל מובן, הרי שבפועל מחקרים אמיתיים אומרים אחרת. וגם ברמה האנקדוטלית זה משעשע. אני אישית קיבלתי עשרות רבות של סיפורי אנשים שחוו ירידה תלולה בחשק המיני לאחר תקופה ממושכת בטבעונות.  חלק מהם פורסמו כאן. למעשה, אחת הסיבות העיקריות שאנשים עוברים בגללן לפליאו הוא תחושת אנרגיה נמוכה. פיסית ומינית – כך לפי דיווחים של מאות אנשים בטופס שאלון פתוח שקיים אצלי כבר מאז 2007. אבל היי, בסרט אמרו. לא. הם שיקרו.

אפקט לבבי. לא תתפלאו לגלות שהסרט חוזר על המנטרות הישנות והשחוקות של "שומן וכולסטרול" מסוכנים ללב ושומן רווי מסוכן וכל השיט המעייף הזה, שכבר באמת, אבל באמת אין לי כוח לכתוב עליו עוד ושהופכך שוב ושוב במחקרים קליניים. רק 13 שנים שאני כותב עליו. אפילו ועדת התזונה האמריקאית, זו שהמציאה בכלל את ההבל הזה של "כולסטרול בתזונה הוא מסוכן ללב" אפילו היא כבר 4 שנים מאז שחזרה בה ואמרה "cholesterol is not a nutrient for concern for over consumption" ובעברית: תאכלו כמה כולסטרול שתרצו בלי פחד. אין לזה שום קשר לרמות הכולסטרול שלכם בדם. הם משקרים, היוצרים, משקרים ממש. בריאות לבבית תושג על ידי הורדת רמת הסוכר בדם, על ידי הורדת כמות השומנים בדם (טריגליצרידים), על ידי העלאת רמת הכולסטרול HDL, על ידי הפחתת רמת הדלקתיות המערכתית. כל אלו יושגו אם תאכלו פחות סוכר (ודגנים, ופחמימות) ותאכלו יותר אוכל אמיתי ושומן רווי (זה וספורט הם הדרכים היחידות להעלאת רמת ה HDL, רקאומר). לא קשור לדמיונות החיות.

אפקט החקלאות. היוצרים, במיטב המסורת המניפולטיבית, סופרים כפי הנראה את כל גידולי החקלאות על הגלובוס כאילו כולם נעשים לטובת גידול חיות, ואם רק לא נאכל חיות נפנה שטח חקלאי בגודל אפריקה. האמת היא כמובן הפוכה. כמעט כל שדות החקלאות מיועדים בראש ובראשונה למזון האדם, וליתר דיוק: לטבעונים וחבריהם. גידול חקלאי המשמש כמזון למשק החי נוצר ברובו המוחלט משאריות חקלאות האדם. למשל שדות סויה, המהווים שטחים אדירים בעולם משמשים בראש ובראשונה למזון האדם ובעיקר לשמן (טבעוני). את הפסולת מתעשיית השמן שאיננו יכולים לצרוך, הופכים למזון בהמות. ניצול נהדר. כך גם בשדות החיטה והתירס. עכשיו מה נעים ונוח לומר שהשדות הללו בעצם משרתים *רק* את גידול הפרות ואוכלי החי הנוראיים המשמידים את כדור הארץ. בכלל, נראה כי שכחו להתייחס בסרט לעובדה כי כל השדות החקלאיים כולם מפקיעים את המערכת האקולוגית, משמידים את כל הצמחייה והורגים את כל החיות עליה, כדי לייצר מין צמח אחד ויחיד. וכמובן שעצם המספרים הנקובים בסרט הם מופרכים "כל המבורגר צורך 2300 ליטר מים", או, מעבר לאכילת תזונה צמחונית תחסוך "מיליון ליטר לאדם לשנה"!!!

ידי מורמות בייאוש מחוסר התוחלת להפריך כל נתון שכזה. אבל היי, אמרו אז אמרו.


פילים לבנים
שקרים הם רק חלק מהסיפור. החלק השני הוא פילים. פילים לבנים הם אלו הנמצאים באמצע החדר, אבל בגלל שהם לבנים, אפשר להגיד שלא רואים אותם על רקע הקיר. אז מתעלמים. הנה יש פיל עצום אבל היוצרים מדלגים מעליו בקלילות. הוא לא שם. ואם הוא לא שם, הוא לא קיים. למשל:
סוכר ופחמימות. הטיעון כאילו הפסקת אכילת בשר היא התרופה לכל (למיניות, למהירות, להתאוששות) אין לה דבר וחצי דבר עם המציאות. אבל שקר היוצרים חמור הרבה יותר: כאשר מעודדים אנשים להפסיק ולאכול בשר ושומן, הם כמעט בהכרח יעברו לאכול יותר פחמימות. פשוט כי צריך לאכול *משהו*. אלא שאכילת תועפות של פחמימות השפעה רעה מאוד לה על כל מדדי הבריאות: השמנה, פרופיל השומנים בדם, דלקתיות ועוד (נחסוך לכם את המחקרים. מי שקורא אותי, מכיר). אבל הסוכר והפחמימות בכלל לא מוזכרים בסרט כאופציה בעייתית משהו, כמשהו להתחשב בו, כמשהו להיזהר מפניו. כי רק הבשר הוא אויב היוצרים. התעלול הזה הוא תמונת ראי לתעלול התקשורתי שעשתה בזמנו מיקי חיימוביץ' בקמפיין שלה נגד הבשר. כאן מספרים סיפור על הנזק בבשר וכמה הטבעונות תגרום להרגיש מעולה אבל מתעלמים מאפקט הפחמימות והסוכר הקטלני (פשוטו כמשמעו). מיקי חיימוביץ' הטבעונית עשתה כתבה נרחבת על נזקי הסוכר והפחמימות אבל הסתירה את המילה בשר כאופציה כלשהי (hhttp://www.kadmoni.com/2017/12/blog-post.htmll).
יש עוד פילים. למשל מה הסיפור של השומן. הטיעון הראשון בסרט הוא שספורטאים אוכלים חלבון מהחי על חשבון פחמימות, ולכן יהיו חסרות להם פחמימות (הדרושות לכאורה לטובת הספורט) ולכן הביצועים הספורטיביים של אוכלי הבשר הם ירודים (האמת הייתי צריך להכניס את הקטע הזה בקטגוריות עברות קלות בעוון טיעונים גרועים). הנקודה היא שכדי להמחיש את הטיעון הם מציגים גרפיקת "עוגה" ובה שני מרכיבים: חלבון ופחמימה: ככל שהאחד גדל, האחר קטן. הספורטאי כביכול מתלבט בין פחמימה לחלבון. אלא שבמציאות כמות החלבון הנדרשת לספורטאי דווקא ברורה (בהתאם לספורט) ואילו הפחמימות מתחרות בדר"כ מול כמות השומנים. בגרפים ובטיעונים של הסרט השומן נעדר כליל. תפקיד השומנים מוזכר רק כמקור רשע והתקפי לב. הוא לא חלק מהתזונה. שומן רע. רע. רע. שומן הוא מקסימום פיל לבן. 

אז מהי השורה התחתונה?
יוצרי הסרט, כך אני מאמין, משוכנעים שהם מפיצים טוב בעולם. יכול להיות שהם באמת אנשים טובים וראויים. אין לי ספק שהם מאמינים שמצפונם נקי וממורק. שבעזרת הסרט הם יעזרו לבריאות האנשים ולבריאות כוכב הלכת הכחלחל שלנו וגם לבריאות מצב חשבון הבנק שלהם. הכל אכן מטרות ראויות וטובות. במציאות, הם יצרו סרט שהינו סרט תעמולה במובן הרדוד ביותר. סרט שמבקש להשיג רק דבר אחד: להמיר את אמונתו של הצופה. לצורך כך הם לא בוחלים בשקרים ובמניפולציות, ברסיסי אמת ובשברי מחקרים, בכוחם של ידוענים ובגזירה שווה ספורטאי על לציבור האמריקאי המפוטם לעייפה.

אני חושב שמגיע לנו יותר.
אני חושב שראוי לדבר על התזונה שלנו לאור המדע.
אני חושב שנכון לדבר על האפקט הסביבתי של התזונה שלנו. על משק המים ומצב הקרקע וקיימות.
אנו חושב שנכון להתבונן לעובדות בעיניים, גם אם הן אינן נוחות. אבל אני לא חושב שנכון לשקר, לרמות ולהטעות רק כדי לשכנע עוד אנשים באמונתך.
מסכימים? לא מסכימים? כיתבו בתגובות או שתפו. מעניין לשמוע. 


***
למתעניינים, ביום חמישי שישי הבא, ה 7-8 לנובמבר, יתקיים בתל אביב כנס Metabolix על תזונה דלת פחמימות, והמיועד בראש ובראשונה לרופאים ולאנשי מקצוע.

הערה: אני לא ממארגני הכנס ואין לי כל אינטרס עסקי בו. אני רק מרצה אורח. בהתנדבות.
קיצר,
מגיע לנו ללמוד על מה אומר המדע, ולא מה אומרות כרזות התעמולה.
בואו לשמוע קצת מדע. זה יכול להיות הרבה יותר כיף.  

By Dael with 32 comments