שישה רעיונות למתנות קדמוניות לראש השנה

ראש השנה מתרגש ובא עלינו ואלינו, ויחד עמו ההתלבטות השנתית: "מה כבר אפשר לקנות כמתנה לחג"? הרי אנו אנשים שיש להם הכל - מרק ועצם - זה טוב ויפה אבל בעצם לפעמים אנו רוצים להתחדש או לפנק מישהו או מישהי.
אז הנה כמה רעיונות למתנות שוות למדי, קדמוניות ובריאות לחלוטין. כדי למקד את ההצעה, כיוונתי למתנות בטווח של 150-200 שקל. לא היסטרי אבל גם לא זול מדי, כדי שהחותנת לא תיעלב (מצד שני, אם תביאו לה קט'לבל, אולי היא תיעלב בכל זאת?)

• קט'לבל של 16 קילו. לפחות. אם יש מכשיר ספורט אחד שכדאי שיהיה לכם בבית, אז מיד אחרי נעלי ספורט, קט'לבל מקבל אצלי ציון גבוה מאוד. הוא לא תופס הרבה מקום, הוא לא עולה הרבה, הוא יחזיק לכם לנצח והוא בעיקר עשוי לשנות לכם את הגוף לטובה ולברכה, לששון ולשמחה. נסו. הבת שלי היא בת 16 והיא עושה 16 חזרות עם קטלבל של 16 קילו בלי בעיה מיוחדת. המלצות והשוואה של סוגי קט'לבל ומדריך קנייה - בפעם אחרת. 
• חכה. כן כן, חכה. כמו פעם. ראש השנה מסומל בדגים. חכה יכולה לעזור לכם להשיג דגים לשולחן החג, והיא גם מסמלת את החופש והפנאי, את התחביב ואת הסבלנות. חכה היא אחד מאמצעי הצייד האחרונים שנותרו חוקיים ופשוטים, זמינים לכל וקדמוניים לחלוטין. דגים נצרכו על ידי קדמונינו כבר לפני מאות אלפי שנים (כנראה בשיטות פשוטות של דייג בידיים בנהרות רדודים או בשולי אגמים), ואין שום סיבה להפסיק את המסורת. חכה נחמדה עם קרסים וחוט, מצופים ומשקולות תהיה יופי של מתנה.
• שתילים של צמחי תבלין + שק אדמה גננית  - צמחי תבלין הם תמיד כיפיים ומעולים הן לנשמה והן לגוף. הם לא יקרים ולהביא אותם זקופים ורעננים בעציצים זה כיף גדול. אם הבאתם יחד גם שק של אדמה גננית, אתם גם מעודדים עבודת כפיים קלה וחיבור לאדמה. שווה. נענע, בזיליקום, זוטה, מרווה, רוזמרין, קורנית, ואולי גם עגבניה, בצל, גזר, פלפלים, כרובית, ברוקולי ומלפפונים. לכולם יש שתילים וכולם יהיו שמחה במטבח. 
• מחבת ייעודית + דחסן המבורגרים. יש לי מגוון רחב של מחבתות וסירים בבית, אבל לאחרונה ראיתי צעצוע נחמד. מחבת פסים כבדה, הבנויה עיגולים עיגולים ויחד עמה מגיע דחסן כבד, כדי ליצור המבורגרים או קציצות (תלוי בגודל השקערוריות) לתוך השקערוריות. יחד עמה מגיע דחסן, הדומה להפליא לדחסן של קפה. בקיצור, מתנה שסביר שאין למקבל, וסביר בהחלט שישתמש בה. 
• ערסל - אם חכה היא סימן לזמן פנוי, אז ערסל הוא השלב הבא באבולוציה של הפנאי. לשכב ולהתנדנד בצל העצים. בתור ילד אחת החוויות שאני זוכר היטב היה כשיצאנו כל המשפחה לפיקניק ואבא שלי היה קושר ערסל בין שני עצים וחוט לעץ שלישי כדי שנוכל לנדנד את עצמנו. בסוף היינו מנדנדים זה את זה ומנדנדים להורים "מתי אוכלים". היום בגינה תלוי אצלי ערסל ואין יום שלא תמצאו עליו את אחד מהילדים שלי, תופס קצת שלווה. 

אחיין מתפנן בערסל בגינה

• פוייקה  מס 2' - לפני כחצי שנה כתבתי כאן את המדריך המלא שלי להכנת מתכוני פוייקה, אז אם עדיין אין לכם כזה (כלומר אין לאלו שאתה מתארחים אצלם בסעודת החג או ליקיריכם האחרים), אולי הגיע הזמן להתפנק באחד (או אחת? לא בטוח מה יש לומר). 

ואפשר כמובן להביא גם בקבוק יין, צנצנת דבש, זר פרחים או חמישה קילו בשר. כל מה שבא לכם בטוב.
כדאי ואפשר להוסיף בתגובות עוד רעיונות או דברים שהצליחו לכם, שכן למה שלא נהנה גם?
תרגישו חופשי לשתף,
ואוטוטו גם שנה טובה,
דעאל

By מר קדמוני with 5 comments

רשמים מחפירה פרה-היסטורית על גדות הירדן

במסגרת תחקיר קטן שאני עורך בימים אלה, התגלגלתי הבוקר לחפירה על שפת הירדן, קילומטר דרומית ל"גשר הפקק" על כביש 981, ממש על שפת הירדן. מנהל אותה זו השנה השביעית ברציפות ד"ר גונן שרון ממכללת תל-חי, שהזמין אותי וטרח והסביר והדגים והעשיר את הביקור בשלל הסברים דוגמאות וממצאים.

אתר השטיפה. אין לחץ.

אז מה היה לנו שם? להלן רשימת מצאי חלקית:

• שישה עשר סטודנטים. שתיים מצרפת, אחת מגרמניה, כמה מארצות הברית, כמה ממכללת תל-חי וכמה בלתי מזוהים. אליבא דגונן המתנדבים והסטודנטים הם סוג של תיונים. כל כמה דקות הם קופצים לירדן לרענון ושכשוך מהיר ויוצאים רטובים ומלאי עיזוז להמשיך ולבוסס בבוץ עם כף בנאים ודלי בניין. 
• שני אוהלים.
• חמישים דליים,
• שישה ארגזים לסינון האדמה במי הירדן,
• עשרה "מטר בנאים" (מעץ),
• אינספור שקיות תיוג,
• אחד טרייפוד של מודדים (כזה שמשמש למדידת מגרשים ושטחים),
• עשרים וחמישה ארגזי קרטון בהם מרוכזים ומתויגים כל מיני שאריות שסוננו מדליי הבוץ,
• אחת צידנית עם אוכל,
• שלושה קלקרים גדולים לשתיה קרה,
• סט פצירות וכלים של רופאי שיניים,
• שפריצרים של מים, כדי לנקות את הממצאים טוב טוב,
• יריעות ניילון,

ובעיקר הרבה מאוד מצב רוח טוב. כולם מחייכים והרוח נושבת קרירה על פני הירדן.

מה חופרים שם בכלל?

בוקר טוב אתר נחל מחניים

אתר נחל מחניים, זה שמו של האתר, הוא גבעה קטנה של אבני בזלת הנמצאת כיום מתחת לפני הקרקע, אך בימים עברו שכנה לחופו של אגם החולה הקדום - עוד מהימים שלפני-היות-הירדן. האתר מתוארך לכ 60 אלף שנים לפני זמננו, וגונן מעריך כי הוא שימש את האנשים שחיו כאן באותה התקופה למשך זמן קצר מאוד אך לא למגורי קבע. למרות דלותו לכאורה של האתר, הוא מפתיע לטובה בממצאים ייחודיים החושפים לא מעט על אורח חייהם של אבותינו הקדמוניים.
שני סוגי ממצאים עקריים נחשפים באתר: אבני צור המשמשות לחיתוך, ועצמות בעלי חיים. גדולים כקטנים. במקום נתגלה שלד של פרת-בר ענק קדמונית. טון ומאתיים משקלה המוערך (פי שלושה מהפרה המבוייתת של ימינו). קרניה עבות וארוכות פי כמה וכמה, ויש לשער שגם מזגה היה פראי יותר כנוע פחות מהפרה המודרנית. לא קל לצוד כזה מותק. גם עצמות קרנף נמצאו שם. גם עצמות איילים. גם קצת צפרדעים, נחשים ועוד מכרסמים.קבורה המונית או אתר אכילה?
יש גם לא מעט זרעים של גדילן מצוי (סוג קוץ המשמש לאכילה) אבל גונן סקפטי לגבי יכולת הסקת מסקנות מכך: הגדילנים אהובים מאוד על נמלות הקציר ובהחלט יתכן כי הן ריכזו אותם באתר מסיבותיהן שלהן (של הנמלים).
אבני הצור מספרות סיפור מדהים. האנשים הקדמונים הללו הגיעו לגבעת הבזלת ככל הנראה כי היתה קרקע יבשה ומוגבהת מהאגם הקדום, וזה היה נוח למארב, לאכול, לפרק בשר ולחלוק אל שלל הצייד. וזה היה צייד ללא ספק. אבני צור מחודדות הובאו לשם במיוחד עם בני האדם. צור אינו זמין בקרקע המקומית שם אבל הוא היה "פק"ל הכיסים" של קדמונינו חסרי הכיסים. גם כחודים וסכינים משוכללים ואיכותיים מצור, וגם כגושי צור שהובאו ונבקעו באתר עצמו כדי להשתמש בהם לפירוק וביתור השלל. מאות כלי צור שכולם מאופיינים ככלי חיתוך נמצאו שם. זאת לעומת אתרים אחרים, בהם נמצאו עוד סוגי כלים המעידים על מגורי קבע, אך כאן נמצאו כלי הצייד והחיתוך בלבד.
חברים, יצאנו צוד משהו לנשנש, תיכף נחזור. אולי זה מה שהם אמרו לאלו שנשארו במחנה הקבע, אולי במערה סמוכה,. לעולם לא נדע.
מאותו רגע אנו משחקים בהשערות, אחת מהן הולכת כך והיא נתמכת על ידי ממצאי הקרקע והטופוגרפיה:
לפי ד"ר גונן הייתה כאן כנראה בשולי האגם ביצה כאשר כאמור האתר הוא גבעה קטנה של בזלת ששימשה כמין "אי" של קרקע יציבה ויבשה בבוץ שסביב והיוותה נקודה טובה למארב ציידים או לנקודה אליה מביאים את שלל הציד לביתור ועיבוד. אולי תושבי האזור ניצלו את הבוץ הטובעני כדי להבריח אליו את הפרות ולצוד אותן שם ביתר קלות.

גונן מצביע על הנקודה בה נמצאה גולגולת הפרה. זהו בסיס הגבעה. אבני בזלת עגולות

מהו התהליך החפירה (על רגל אחת ובקיצורים נדרשים)?
מסמנים את השטח ומחלקים אותו לריבועים.
כל חופר וחופרת אחראיים על ריבוע של משהו כמו 40*40 ס"מ ויש לחופר עומק מסוים להגיע אליו (שילוב של מטר בנאים ופלס המחובר לחוט עוזרים לחופרים לדעת בדיוק מה העומק אליו הגיעו בכל שלב). כל האדמה ב"משבצת" מוכנסת לתוך דלי בעזרת כף בנאים, וכשהדלי מלא אדמה מוסיפים לו מים, משרים, ואז מעבירים לארגז פלסטיק שבתחתיתו רשת צפופה, מסננים במי הירדן, ואת מה שנותר בארגז אורזים בשקיות ובארגזי קרטון והופל'ה - למעבדה.

מחכים למסננת

אבל במהלך החפירה לא רק מוציאים בוץ ואדמה ומעבירים אותה ממקום למקום בעזרת דלי. יש גם ממצאים של ממש הנחשפים כל רגע. כל ממצא מצולם, נרשם, מתועד לכל פרטיו: הזוית, המיקום, העומק - ורק אז הוא נחפר בזהירות, מתויג ונשלח להסתכלות.
עוד אנו מדברים והנה אחד הסטודנטים זועק: איי, ננשכתי. ואכן, שן ענקית של אוכל עשב קדמוני בצבצה מתוך האדמה והצליחה לדקור אותו ממש. טורפים במותם, אם לא בחייהם.

אי, ננשכתי. הנה השן הקדמונית. יצאה הבוקר לאויר העולם אחרי 60 אלף שנים.

לאחר רגע קל מישהי אחרת חשפה אבן צור מסותת שראשה נקטם.

פעם חתכתי פרה אבל היום אני נראית כמו סתם אבן

לאחר דקותיים גונן נקרא להתייעצות לגבי עצם עצומה שעדיין נחפרת בסבלנות אין קץ ובנוקדנות של סטודנטית שכל הזמן שבעולם עומד לרשותה. ככל הנראה מדובר בקרן של בקר קדום וייקח עוד איזה יום לפחות כדי להשלים את החשיפה שלה. ואולי היא מחוברת לעוד גולגולת? בקרוב נדע.
בהמשך מתגלים עוד ועד ממצאים: כאן שבר עצם ושם ראש צור והאתר הולך ומתעורר לחיים: כן, הם כנראה ישבו איפשהו פה, בראש הגבעה, וזרקו עצמות למטה. ואולי הם פרקו את הפרה למטה ועלו למעלה לאכול. ואולי אכלו במקום שלישי. אבל עם כל התיאוריות ברור כי האדם הקדמון שוכן הירדן שלנו היה אוכל בשר, צייד מיומן, איש כלים מעולה ובהחלט יתכן שהוא אכל את הסעודה הזאת דווקא ביום שני, אבל זה כבר באמת השערה רחוקה שלי...
הייתי שם פחות משעתיים. החופרים נמצאים שם ארבעה שבועות ברצף.
מה אומר לכם, קסם על ים כנרת.

שוטפים את הממצאים והעיניים

תודה גונן,
ושבת שלום,
דעאל

By Dael with 3 comments

מתכונים מהפריזר לסוף החופש הגדול

קצת לפני השבת האחרונה חזרתי מחופשה ומכיוון שלא היה בבית בשר טרי אחרי שלושה שבועות בחו"ל, הוצאתי את כל מה שיש מהמקפיא, וקצת "מנות קשות" מהמזווה. הזדמנות לנקות קצת ולבשל על טהרת "מה שיש".
מה מצאתי במקרר אתם שואלים? אז ככה:

• שלושה קילו טלה (גראס פד!), הבשר יחסית רזה ומועט שומן, המאפיין אוכלי עשב במרעה.
• קילו לב טחון
• קילו צלעות בקר טחון
• אפונה ירוקה קפואה
• במזווה כמה קופסאות שימורים של זיתים מגולענים ירוקים
• קופסאות של עגבניות מרוסקות
• שמן קוקוס כמובן 
• טון וחצי תבלינים שונים

אז מהחברים הללו הכנתי שלוש מנות בשר ושלוש תוספות. הנה כך:

• קדירת טלה ביין: את נתחי הטלה (היה שם קצת צוואר, קצת שפונדרה, וקצת שוק אחורי) הכנסנו לסיר ברזל כבד ויחד עם גזר, בצל וכוס יין אדום נתתי לעסק להתבשל על אש קטנה שלוש שעות וחצי. 
• בולונז קלאסי - המתכון הרגיל שלי מבשר צלעות טחון, עם עגבניות מרוסקות, יין אדום, בצל, פלפל אדום וגזר. הילדים מלקקים אצבעות. הולך מעולה לבד או עם אורז לבן או עם כל תוספת אחרת.
• בולונז לב - או, כאן אילתרתי משהו אחר שהתברר כהצלחה גדולה. במחבת גדולה אידיתי הרבה בצל בשמן קוקוס ואז הוספתי חבילת פטריות קצוצה קטן קטן ואידיתי היטב היטב. הוספתי את בשר הלב הטחון, תיבלתי בקארי וזהו. יצא בולונז מעדן בטעם של "מעורב ירושלמי".

שלושה מתכוני תוספות מנצחים למאותגרים-בישולית

• תוספת אפונה: שופכים שקית אפונה קפואה למים רותחים. מחכים חמש דקות ומסננים. זהו. קצת מלח-פלפל ואתם ממריאים.
• תוספת סלט סלק: עוד מתכון למאותגרים. מבשלים את הסלק (הרבה זמן). מסננים, מקלפים, חותכים. מוסיפים שמן זית, סוחטים חצי לימון, ומתבלים במלח, פלפל וכמון. זהו.
• תוספת זיתים: בצל, עגבניות מרוסקות, זיתים מגולענים. ביחד במחבת עם הרבה כמון. זה הכל.

עכשיו תגידו: לא עונג שבת?
מתכונים פשוטים ומנצחים נוספים יתקבלו בשמחה.
בתיאבון

By Dael with 2 comments

קצת מסקנות מהסקר

זהו.

חופי ברצלונה מעולם לא היו רטובים יותר

חזרתי.
אמש נחתתי לאחר (כמעט) שלושה שבועות בספרד, בעיקר בהרים. בעיקר בעליות. היה מדהים וכבר כתבתי על הצורך החיוני לצאת לחופשה ולהתנתק מהשגרה, מהיומיום ולהתחבר אל הטבע, אל המשפחה ואל עצמך.
נא לנסות בעצמכם, ומיד.

לפני שלושה שבועות לערך פרסמתי כאן טופס משוב אונליין. טופס שיעזור לי להתמקד לצרכים הנוכחיים שלכם, קהילת הקוראים היקרה שלי, ולשמוע בדיוק מה עובד ומה פחות, מה יותר ומה כמעט.
ואכן, רבים מכם ענו ועל כך תודה! כמעט 200 איש ואישה השתתפו והקדישו מזמנם כדי לענות, רבים בפירוט גדול ועם הרבה הצעות ומחשבות. אז ראשית, תודה רבה לכל העונות והעונים!!! אני מתנצל מראש לכל אלו שעדיין לא חזרתי אליהם אישית, אבל אשתדל מאוד לעשות זאת בקרוב.
מי שעדיין רוצה לכתוב או להגיב, מוזמן כמובן, כאן.
בכל מקרה, חשבתי שתרצו לשמוע קצת על התוצאות, בהנחה שמדובר במדגם המייצג סטטיסטית "אתכם" - קהל הקוראים והקוראות. אז ככה:
40% נשים ו 60% גברים, מאוזן למדי אם כי אשמח לראות אף יותר מקהל הנשים כאן. אתן מוזמנות לעודד את החברות שלכן להגיע לכאן...
כאשר 35% מקוראי הבלוג הם בשנות העשרים ו 35% בשנות השלושים לחייהם. מה שאומר שהחדשות הן טובות - 70% מהקוראים צעירים דיים כדי ליישם שינוי שישפיע על חייהם בצורה דרמטית ומוקדמת ולמנוע, אישאללה, מחלות ועניינים רעים אחרים. גם הקוראים המבוגרים יותר (מעל 40 וצפונה) המהווים את 29% הנותרים (יש עוד 1-2% של צעירים מתחת לגיל 20) רואים תועלות רבות, ומספרים לי על זה בטקסט הפתוח וכיף גדול לראות משפטים הבאים מגיעים דווקא מהאנשים היותר מבוגרים:

• שמחה שעברתי לפליאו. אני אדם מאושר יותר ובריא יותר - וזה משפיע על כל שטחי החיים
• אני אוהבת כל מה שאתה כותב וזה מאוד עוזר לי בירידה במשקל (כבר 15 קילו)
• מציעה את הבלוג שלך לכל מי שמתענין ב״איך רזית״. אני מוצאת שהבלוג  הזה הוא שער מצויין לכל מי שצועד את צעדיו הראשונים. ואפילו השם המצחיק עוזר כי אפשר לחפש בקלות בגוגל ולא צריך לרשום כתובת.  

אלו היו רק אנקדוטות אבל בין הפידבקים הסתתרו עוד המון רעיונות, מחשבות והצעות שלכם.
מעולה.
ההפתעה הגדולה ביותר שלי היתה לגלות מה מציק לכם ביותר. מהי אותה ב-ע-י-ה שאיתה מתמודדים ובגללה חלקכם שוקל לבצע שינוי בסגנון החיים או אימץ כבר את אורח החיים הקדמוני. חשבתי שירידה במשקל או שיפור מצב בריאותי הם המנוע העקרי, אבל מתגלה לי שדווקא העלאת רמת האנרגיה, שיפור מצב הרוח ויצירת תחושת מסוגלות וחיוניות - הם המנועים האמיתיים לשינוי אצל רוב הקוראים כאן! רוב מוחלט של העונים ציינו את העלאת רמת האנרגיה כמטרה מרכזית שלהם בשינוי אורח החיים!
קדימה, כפיים. אנרגיות! (הי, תזכורת: חופש היא דרך מעולה להעלאת רמת האנרגיה שלכם)
כמובן שגם שיפור בריאותי, משקל תקין, בעיות לבביות וכדומה מהווים גורמים לא מבוטלים, אבל הסטטיסטיקה אומרת את דברה בקול רם וברור: אתם ואני רוצים לחיות במלוא העוצמה!
עוד שאלתי על מה אתם מעדיפים שאכתוב. כאן התוצאות מפוזרות מאוד ונראה שאנשים שונים מעדיפים לקרוא על דברים אחרים, ושבעצם, אתם רוצים את הכל, שזה בסדר גמור כי גם אני כזה. רוצה לקרוא על הכל ולכתוב על הכל (בלקרוא זה באמת ככה, אני לא בוחל במאומה וקורא כל מה שמודפס איפשהו, מתישהו. בנערותי "סיימתי" את כל הספרייה העירונית בנווה שאנן שבחיפה, ומאז אני ממשיך לזלול ספרים לארוחת בוקר. עדיף מקרופלקס!)
אתם רוצים שאכתוב עוד על איך מתחילים בכלל, ועל אורח חיים קדמוני העולם מודרני - אלו מככבים בין התשובות המועדפות שלכם אבל גם מחשבות וגם מתכונים וגם הסברים והוכחות ועוד.
טוב, יש לי שיעורי בית לעשות.
לעומת זאת, כאשר עוברים לקשיים שלכם ביישום, שם יש ערב רב של סיבות וקשיים ודומה כי אין שני אנשים המתמודדים מול אותו האתגר. כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כתב טולסטוי, אבל אצל המשפחות האומללות, כל משפחה אומללה לפי דרכה. דומני כי יש בזה מן האמת גם בהקשר של קשיים אחרים. כולנו מבינים למה ומה צריך לשנות, אבל כיצד בפועל, חוסר זמן, בתקציב, במיומנות, בכלי בישול או היפרדות מהרגלים גרועים - אלא מככבים בזיווגים שונים אצלכם.
נשתדל לעזור גם כאן.
החלק המרתק ביותר היה כאמור לקרוא את המשוב הפתוח והישיר שלכם. כתבתם לי שם המון המון חומר רלוונטי ומעניין, וכאמור בראשית הדברים, אשתדל לענות גם אישית, אבל היריעה מעט ארוכה והעפרון קצר.
אני כאן בשבילכם, ואני שומע היטב את מה שאתם אומרים לי: בטופס המשוב, ישירות אלי למייל או בתגובות, כאן.
תודה ושבת שלום,
(וגם טוב לחזור הביתה)
דעאל

By מר קדמוני with 2 comments

"תותים, תותים, גדלים בצד הדרך" (מאיר בנאי, לפני מיליון שנה בערך)

כפי ששמתם לב מהתדירות הנמוכה של הפוסטים, ומהדווחים שלי כאן, אני בחופשה ארוכה בספרד - בעיקר בהרים ובסוף השבוע האחרון גם בחופים (בקוסטה בראבה, ליתר דיוק). אכן קשה.

הדבר האמיתי

באחד הימים האחרונים ירדנו, משפחתי ואני, ממורדות הר בשמורת אורדסה. מדובר באחד מפניני הטבע של הפירנאים ושם בשמורה יש טבע פראי וראשוני שיד האדם לא יכלה לו, צוקי אבן עצומים, יערות-עד ואשדות מים שוצפים.
אחרי העליות, כך הבטחנו לילדים, עוד תבואנה ירידות, ואכן גם הן הגיעו.
כך או כך, ישבנו לנו לנוח תחת אחד העצים ומסביבנו שפע של פרחים ועשבים, פרפרים וציפורים. שלווה. והנה אני מזהה כתם אדום בוהק ועגול מציץ בין העשבים. רכנתי קדימה והנה תות שדה אמיתי וזעיר צומח לו. תות כמו תות שדה רגיל, עגול, מנומר, צבעוני וטעים. רק מצאתי וילדי כבר החלו להתרוצץ לכל עבר, ראשיהם עמוק בקרקע, מחפשים ומלקטים תותים. זה בשל וזה עדיין לא, זה לבן וזה אדמדם, זה חמוץ וזה טעים בטירוף. תותים אמיתיים, אבל זערוריים להחריד וגם עשרה מהם לא יחשבו במניין של תות אחד ארצישראלי.
איני מומחה בבוטניקה (וגם לא בשום תחום אחר כמעט) אבל אין לי ספק שאלו תותי בר, כאלה שאבותינו הקדמוניים צרכו בשיטוטיהם בשמורה, עוד בימים שכל הארץ והעולם היו שמורה אחת גדולה.
ואז, לאחר התפתחות החקלאות, היה מי שזיהה את התותים היותר-גדולים ולאט לאט אסף והשביח אותם - זרע רק את אלו היותר מתוקים, היותר גדולים, היותר עסיסיים ועד שקיבלנו, כמה אלפי שנים מאוחר יותר, את התותים שאנו מכירים היום. גדולים ונוטפים סוכר, עסיס וחומרי ריסוס.
אז אם נשווה את התות המודרני המצוי בכל סופרמרקט והתות הזעיר והקדמוני שאני וילדי ליקטנו השבוע, מה ההבדל ביניהם, ומה זה אומר על צריכת הפירות שלנו היום?
פירות הם הממתקים של הטבע.
הם צבעוניים, מתוקים וקוראים לבעלי החיים: "היי, אני כאן, בא תאכל אותי ותפיץ את זרעי לכל עבר" אבל האנשים הם לא סתם בעלי חיים והם לא בעניין של הפצת זרעים אלא בעניין של אכילה ושביעה והנאה, והתותים משרתים היטב מטרה זו - הם יפים להפליא והם טעימים ביותר. במיוחד לאחר שהיה מי שטרח והשביח אותם עד שהם מתוקים יותר וגדולים יותר מכל תות בר שהתקיים אי פעם.
האדם הקדמון, ידידינו, טרח הרבה כדי לאכול כמה תותים לקינוח. הוא או זוגתו ליקטו הרבה שעות כדי לאסוף צרור גדול דיו למשפחה כולה, ואז הם אכלו אותם, אבל בלי קצפת ובלי סוכר מעלה, והם היו חמצמצים יותר, קטנים יותר ונדירים הרבה יותר. ורק בעונה הקצרה שבין סוף האביב לתחילת הקיץ.
ואנו מה?
אנו התרגלנו לצרוך פירות כל השנה, וכל שהפרי גדול יותר ויפה יותר ומתוק יותר, הרי זה משובח. אבל המציאות היא שהוא כבר נדד רחוק מאוד מאמא טבע, ורחוק ביותר ממוצאו וממולדתו.
במקום ממתק של הטבע הוא הפך לממתק תעשייתי כמעט. 
אז פעם הבאה שאתם שומעים מישהו אומר לכם ש"פירות תאכלו חופשי", ו"הסוכר שבפירות הוא סבבה", אז תדעו שנכון שפירות זה טעים, אבל לא בטוח שטבעי במיוחד. אלא אם כן אתם מבלים את היום על ארבע מחפשים תותים בעשב על איזה הר גבוה.
תותים מישהו?

ולא נפרד בלי שתגידו לי מה אתם אוכלים, ומה אתם חושבים על צריכת פירות. כמה: אחד ביום? שניים? קערה?
אולה מספרד,
דעאל

By מר קדמוני with 6 comments

שבע סיבות טובות לצאת להרים

אתמול

שלום יקירים ויקירות
אולי שאלתם את עצמכם לאן נעלמתי - כי לא פרסמתי כבר פוסט הגון לשמו כבר כמה זמן. אז זהו, שיש פי סיבה טובה באמת, ועמכם הסליחה, אבל אני בחופשה.
לא סתם חופשה אלא 17 יום בפירינאים הספרדיים (וקצת בצד הצרפתי שלהם גם). אז או שאני משוטט בהרים שם אין חיבוריות אינטרנט או שאני מתפרק מעייפות בערב במלון, וגם שם בדרך כלל האינטרנט לא משהו. ככה זה בהרים. בייסיק אונלי.
אבל ניצלתי את הזמן כדי להרהר ולשוח עם משפחתי מדוע כדאי לצאת לטיול כזה בהרים, אז יחד, במאמץ מנטלי משפחתי משותף, הגדרנו עשר נקודות מרכזיות כיתרונות לטיול הרים אמיתי.
בגלל שהדברים נחשבו, נהגו ונאמרו בזמן הליכה עם תרמיל די כבד על הגב, גם של הילדים, אולי היינו מעט משוחדים.

• כי זה טוב לנפש. ההרים ממלאים לך את הנפש שמחה ושקט, צלילות וענווה. ההרים עונים לך בדממה ומעניקים מרחבים עצומים ומשהו ראשוני וטבעי לתחושת הקיום הבסיסית ביותר שלנו. אני לא יודע איך זה עובד אבל זה עובד היטב. טיפסת יום שלם על הר, טיפסת כמה דרגות של אושר גם בנפש שלך.
• כי זה מעולה לכושר הגופני: אין פעילות טבעית יותר, ראשונית יותר ובריאה יותר מהליכה עם תרמיל. לא חובה המקל. מכף רגל ועד קודקוד אין איבר שאינו משתתף במאמץ, הריאות שורקות בעליות, הכתפיים מועמסות ציוד ומשקל, הרגליים משתרגות והגוף כולו אומר שירה. 
• כי זה נכון להתנתק מהאינטרנט. ומהטלפון. בהרים ברוב הזמן אין קליטה סלולרית. השארתי בכלל את הטלפון ברכב. אין אינטרנט. אין תקשורת. אין פייסבוק לילדים ואין whatsup ואין סמסים ואין כלום. יש שקט. יש את הכאן והעכשיו והמסביב והילדים והמבוגרים נאלצים בעל כורחם להיות חלק ממנו. דיאטת אינטרנט קוראת לזה המתבגרת שלי. היא צודקת. היא אפילו אמרה לי "אבא, יש בזה משהו טוב להתנתק קצת" ואני מדבר על מישהי ששתי דקות בלי עדכון ווטסאפ והיא כבר בחרדות קיומיות. הדיאטה הזו מנצחת.
• כי זה מעולה למשפחה. נוסעים הרבה שעות יחד. סוחבים תרמילים כבדים. חולקים את כל הארוחות, הנופים, החוויות, הקשיים וההנאות. 24 שעות יחד, שבעה ימים בשבוע, עד שהחופש ייגמר. האחים הם רק זה עם זה וזו. אין חברים, אין טלפונים - רק המשפחה הגרעינית. וזה עושה טוב. בני הצעיר אמר" זמן איכות של המשפחה". אמר וצדק.
• כי לומדים דברים חדשים. גיאולוגיה. ופריחה. ובעלי חיים. ונופים. ומפות. והתמצאות. ולהגיד שלום בספרדית. ולקרוא מצפן. ולארוז. ולהכין ארוחות בשטח. וחולשות וחוזקות זה של זה. ועוד. שיוצאים למסע לעולם לא יודעים מה נגלה בדרך. 
• כי אי אפשר לסבול את החום-לחות של אוגוסט בארץ. זה נשמע קצת פלצני אבל יש בזה משהו. בהרים נעים כל ערב ויש קרירות אמיתית ורוח בראשית נושבת במדרונות. 
• כי חיים פעם אחת. נכון, טרקים של ממש בהרים אמיתיים יש בעיקר בחוץ לארץ, וכל חופשה בחו"ל עולה כסף רב, אבל היי, חיים פעם אחת, וההוצאה היא אמנם עניין של מותרות אך גם של סדרי עדיפויות. אנו החלטנו כבר מזמן שבמקום לשפץ את הבית אנו משקיעים את הכסף בחוויות. הבית יחכה ובינתיים הקירות לא מתמוטטים עלינו, אז נחכה עם הצבע והרמונט של המטבח עוד כמה שנים (סורי, מותק). אפשר ונכון להקדיש כסף לחופש, ועוד יותר, לצבירת חוויות משפחתיות משמעותיות.

זהו, אני כאן עוד שבועיים לפחות, ומקווה לפרסם עוד קצת אבל בינתיים אני בעיקר עסוק בצבור חוויות וקילומטרים של הליכה משפחתית (עד כה באיגואס טורטס, פארק מדהים). 

שבוע טוב, וצאו קצת החוצה. יהיה כיף.

By מר קדמוני with 7 comments