אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

רשמים מחפירה פרה-היסטורית על גדות הירדן

במסגרת תחקיר קטן שאני עורך בימים אלה, התגלגלתי הבוקר לחפירה על שפת הירדן, קילומטר דרומית ל"גשר הפקק" על כביש 981, ממש על שפת הירדן. מנהל אותה זו השנה השביעית ברציפות ד"ר גונן שרון ממכללת תל-חי, שהזמין אותי וטרח והסביר והדגים והעשיר את הביקור בשלל הסברים דוגמאות וממצאים.

אתר השטיפה. אין לחץ.


אז מה היה לנו שם? להלן רשימת מצאי חלקית:

  • שישה עשר סטודנטים. שתיים מצרפת, אחת מגרמניה, כמה מארצות הברית, כמה ממכללת תל-חי וכמה בלתי מזוהים. אליבא דגונן המתנדבים והסטודנטים הם סוג של תיונים. כל כמה דקות הם קופצים לירדן לרענון ושכשוך מהיר ויוצאים רטובים ומלאי עיזוז להמשיך ולבוסס בבוץ עם כף בנאים ודלי בניין. 
  • שני אוהלים.
  • חמישים דליים,
  • שישה ארגזים לסינון האדמה במי הירדן,
  • עשרה "מטר בנאים" (מעץ),
  • אינספור שקיות תיוג,
  • אחד טרייפוד של מודדים (כזה שמשמש למדידת מגרשים ושטחים),
  • עשרים וחמישה ארגזי קרטון בהם מרוכזים ומתויגים כל מיני שאריות שסוננו מדליי הבוץ,
  • אחת צידנית עם אוכל,
  • שלושה קלקרים גדולים לשתיה קרה,
  • סט פצירות וכלים של רופאי שיניים,
  • שפריצרים של מים, כדי לנקות את הממצאים טוב טוב,
  • יריעות ניילון,
ובעיקר הרבה מאוד מצב רוח טוב. כולם מחייכים והרוח נושבת קרירה על פני הירדן.

מה חופרים שם בכלל?
בוקר טוב אתר נחל מחניים
אתר נחל מחניים, זה שמו של האתר, הוא גבעה קטנה של אבני בזלת הנמצאת כיום מתחת לפני הקרקע, אך בימים עברו שכנה לחופו של אגם החולה הקדום - עוד מהימים שלפני-היות-הירדן. האתר מתוארך לכ 60 אלף שנים לפני זמננו, וגונן מעריך כי הוא שימש את האנשים שחיו כאן באותה התקופה למשך זמן קצר מאוד אך לא למגורי קבע. למרות דלותו לכאורה של האתר, הוא מפתיע לטובה בממצאים ייחודיים החושפים לא מעט על אורח חייהם של אבותינו הקדמוניים.
שני סוגי ממצאים עקריים נחשפים באתר: אבני צור המשמשות לחיתוך, ועצמות בעלי חיים. גדולים כקטנים. במקום נתגלה שלד של פרת-בר ענק קדמונית. טון ומאתיים משקלה המוערך (פי שלושה מהפרה המבוייתת של ימינו). קרניה עבות וארוכות פי כמה וכמה, ויש לשער שגם מזגה היה פראי יותר כנוע פחות מהפרה המודרנית. לא קל לצוד כזה מותק. גם עצמות קרנף נמצאו שם. גם עצמות איילים. גם קצת צפרדעים, נחשים ועוד מכרסמים.קבורה המונית או אתר אכילה?
יש גם לא מעט זרעים של גדילן מצוי (סוג קוץ המשמש לאכילה) אבל גונן סקפטי לגבי יכולת הסקת מסקנות מכך: הגדילנים אהובים מאוד על נמלות הקציר ובהחלט יתכן כי הן ריכזו אותם באתר מסיבותיהן שלהן (של הנמלים).
אבני הצור מספרות סיפור מדהים. האנשים הקדמונים הללו הגיעו לגבעת הבזלת ככל הנראה כי היתה קרקע יבשה ומוגבהת מהאגם הקדום, וזה היה נוח למארב, לאכול, לפרק בשר ולחלוק אל שלל הצייד. וזה היה צייד ללא ספק. אבני צור מחודדות הובאו לשם במיוחד עם בני האדם. צור אינו זמין בקרקע המקומית שם אבל הוא היה "פק"ל הכיסים" של קדמונינו חסרי הכיסים. גם כחודים וסכינים משוכללים ואיכותיים מצור, וגם כגושי צור שהובאו ונבקעו באתר עצמו כדי להשתמש בהם לפירוק וביתור השלל. מאות כלי צור שכולם מאופיינים ככלי חיתוך נמצאו שם. זאת לעומת אתרים אחרים, בהם נמצאו עוד סוגי כלים המעידים על מגורי קבע, אך כאן נמצאו כלי הצייד והחיתוך בלבד.
חברים, יצאנו צוד משהו לנשנש, תיכף נחזור. אולי זה מה שהם אמרו לאלו שנשארו במחנה הקבע, אולי במערה סמוכה,. לעולם לא נדע.
מאותו רגע אנו משחקים בהשערות, אחת מהן הולכת כך והיא נתמכת על ידי ממצאי הקרקע והטופוגרפיה:
לפי ד"ר גונן הייתה כאן כנראה בשולי האגם ביצה כאשר כאמור האתר הוא גבעה קטנה של בזלת ששימשה כמין "אי" של קרקע יציבה ויבשה בבוץ שסביב והיוותה נקודה טובה למארב ציידים או לנקודה אליה מביאים את שלל הציד לביתור ועיבוד. אולי תושבי האזור ניצלו את הבוץ הטובעני כדי להבריח אליו את הפרות ולצוד אותן שם ביתר קלות.
גונן מצביע על הנקודה בה נמצאה גולגולת הפרה. זהו בסיס הגבעה. אבני בזלת עגולות
מהו התהליך החפירה (על רגל אחת ובקיצורים נדרשים)?
מסמנים את השטח ומחלקים אותו לריבועים.
כל חופר וחופרת אחראיים על ריבוע של משהו כמו 40*40 ס"מ ויש לחופר עומק מסוים להגיע אליו (שילוב של מטר בנאים ופלס המחובר לחוט עוזרים לחופרים לדעת בדיוק מה העומק אליו הגיעו בכל שלב). כל האדמה ב"משבצת" מוכנסת לתוך דלי בעזרת כף בנאים, וכשהדלי מלא אדמה מוסיפים לו מים, משרים, ואז מעבירים לארגז פלסטיק שבתחתיתו רשת צפופה, מסננים במי הירדן, ואת מה שנותר בארגז אורזים בשקיות ובארגזי קרטון והופל'ה - למעבדה.
מחכים למסננת
אבל במהלך החפירה לא רק מוציאים בוץ ואדמה ומעבירים אותה ממקום למקום בעזרת דלי. יש גם ממצאים של ממש הנחשפים כל רגע. כל ממצא מצולם, נרשם, מתועד לכל פרטיו: הזוית, המיקום, העומק - ורק אז הוא נחפר בזהירות, מתויג ונשלח להסתכלות.
עוד אנו מדברים והנה אחד הסטודנטים זועק: איי, ננשכתי. ואכן, שן ענקית של אוכל עשב קדמוני בצבצה מתוך האדמה והצליחה לדקור אותו ממש. טורפים במותם, אם לא בחייהם.
אי, ננשכתי. הנה השן הקדמונית. יצאה הבוקר לאויר העולם אחרי 60 אלף שנים.

לאחר רגע קל מישהי אחרת חשפה אבן צור מסותת שראשה נקטם.
פעם חתכתי פרה אבל היום אני נראית כמו סתם אבן
לאחר דקותיים גונן נקרא להתייעצות לגבי עצם עצומה שעדיין נחפרת בסבלנות אין קץ ובנוקדנות של סטודנטית שכל הזמן שבעולם עומד לרשותה. ככל הנראה מדובר בקרן של בקר קדום וייקח עוד איזה יום לפחות כדי להשלים את החשיפה שלה. ואולי היא מחוברת לעוד גולגולת? בקרוב נדע.
בהמשך מתגלים עוד ועד ממצאים: כאן שבר עצם ושם ראש צור והאתר הולך ומתעורר לחיים: כן, הם כנראה ישבו איפשהו פה, בראש הגבעה, וזרקו עצמות למטה. ואולי הם פרקו את הפרה למטה ועלו למעלה לאכול. ואולי אכלו במקום שלישי. אבל עם כל התיאוריות ברור כי האדם הקדמון שוכן הירדן שלנו היה אוכל בשר, צייד מיומן, איש כלים מעולה ובהחלט יתכן שהוא אכל את הסעודה הזאת דווקא ביום שני, אבל זה כבר באמת השערה רחוקה שלי...
הייתי שם פחות משעתיים. החופרים נמצאים שם ארבעה שבועות ברצף.
מה אומר לכם, קסם על ים כנרת.
שוטפים את הממצאים והעיניים
תודה גונן,
ושבת שלום,
דעאל

Share/Bookmark

By Dael with 3 comments

3 הערות קוראים:

תודה רבה על הפוסט הנהדר - מרתק ומרגש!
המחשבה על כל החיות הגדולות שחיו להן ממש כאן, בארצנו - פרות ענק, קרנפים, דובים, פילים... מדהים לנסות ולדמיין איך הארץ נראתה אז! במקומות שהיום הם לחלוטין מתורבתים - התיישבות, חקלאות - היה פעם טבע פראי ועוצמתי, ממנו התקיימו קהילות לקטים-ציידים קטנות. איך הארץ השתנתה, איך אנחנו השתנינו...
או במילותיה של רחל שפירא, שתירגמה את דון מקלין:
"התעצמנו מאז, התעצמנו מאז,
וכבשנו כיסא וגם נזר.
התעצמנו מאז, לילדינו בלבד -
רק להם לא היינו לעזר..."

תודה לאריכאולוגים, שחושפים את העבר המפואר הזה, ותודה לך, דעאל, על הדיווח.

מעניין אותי האם זו הגדה המזרחית או המערבית, זה פשוט אתר הקמפינג הקבוע שלי בשנים האחרונות.

הגדה המזרחית. אכן מקום מעולה לקמפינג

פרסום תגובה