אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

על גנבים, נפלאות הקהילה ושני זוגות אופניים - סיפור שקרה באמת

קצת לפני חצות הוא יצא מהרכב ברחוב החשוך וצעד לעברי. הוא היה איש גדול. גבוה ומזוקן ופניו מכוסות מסיכה. ביד הוא החזיק משהו גדול שנראה כמו לום. החבר שלו יצא מהאוטו מהצד השני. אז עוד לא ידעתי איך זה יגמר. רק כשעמד ממש קרוב ראיתי שעיניו השחורות טובות וזורחות. אני יונתן ובאתי לעזור, אמר. ואז התכופף כמו לראות אותי טוב יותר ועיניו התעגלו בהפתעה. תגיד, הוא שאל, אתה לא במקרה מר קדמוני? 

הכל התחיל לפני כחודשיים, בשבועות, גנבו לי את האופניים שהיו קשורות מתחת לבית (עם מנעול קריפטונייט גדול), במקום המצולם 24*7. כל מי שגנבו לו משהו מכיר את התחושה המתסכלת, את הכעס ואת ההכחשה. אני אמצא אותן. אני לא אוותר, וסיפורים דומים שאנחנו מספרים לעצמנו עד שאנחנו מובסים וזוחלים חזרה למאורה, מקווים שזה לא יקרה לנו שוב. חוששים מהכאוס. לא רוצים להיתקל שוב ברוע המסתובב ברחובות. מתעבים את התחושה של אובדן השליטה והכעס על שמישהו ללא פנים וללא מצפון גוזל ממך את רכושך. 
הבעיה היתה שאחרי שבוע גנבו לי זוג אופניים נוסף, ומאותו המקום. מצא חבר, הגנב.

הפעם התפוצצתי על אמת. 
נגשתי לקב"ט האחראי על מצלמות האבטחה אבל זה אמר לי שרק למשטרה מותר לגשת לחומר.
הגשתי תלונה במשטרה וקיבלתי אפס תגובה.
פרסמתי את תמונת האופניים בקבוצת "אופניים גנובים" בפייסבוק ואמרתי שאני מתגעגע ואולי מישהו יראה. בכל זאת, אלו אופניים לא שכיחות כלל.
לקחתי את הקורקינט (זה עוד נשאר לנו) ונסעתי לסיור גבול בדרום תל אביב. בסמטאות ובחנויות האופניים הפיראטיות. חכמת ההמונים אמרה לי שאם גונבים לך אופניים, הסיכוי הכי טוב שלך הוא למצוא אותן למחר ברחובות נווה שאנן. זהו באמת שטח הפקר. עשר דקות נסיעה מהבית ואתה בכוכב אחר, בו החוקים הם אלימות, ואדישות וסמים וזונות ונרקומנים שוכבים על המדרכות ותחושת ביטחון שלא קיימת. אבל שום אופניים שלי. 
הימים עברו והתייאשתי. קניתי זוג אחר. ניסיתי לשכוח. 
נזכרתי במה שאמרה לי זהורית לפני ארבע שנים, מעט אחרי שעברנו לעיר הגדולה אחרי 17 שנה בגליל. 
תגידי, שאלתי אותה אז. מתי אני אתחיל להרגיש כמו תל אביבי אמיתי?
קל, ענתה לי. כשיגנבו לך אופניים. עד אז אתה רק אורח כאן.


עבר חודש מאז הסיור ההוא בדרום תל אביב. אחרי חודש כבר מתחילים לשכוח.
אבל שלשום, קצת לפני חצות, הטלפון שלי גיהק. מישהו שאיני מכיר רוצה לשלוח לי הודעה במסנג'ר. אישרתי.
שמו שי. הוא גר במרכז תל אביב. הוא הלך ברחוב וראה אופניים קשורות לגדר אבל משהו נראה לו משונה. אלו אופנים מהירות והיה להן כסא רחב של אופניים חשמליים. "מי שם כסא כזה מעפאן על אופניים כאלו יפות" חשב לעצמו. ומחשבה הולידה מחשבה, והרהור הוליד הרהור, ושי נזכר שלפני חודש הוא ראה בקבוצת הפייסבוק הודעה על אופניים, אולי כאלה? הוא פתח את הפייסבוק וחיפש ומצא ובדק. וואללה דומות. הוא הגדיל את התמונה וחיפש סימנים מזהים. וואללה נראה בול. שלח לי.

לקחתי אופניים ורכבתי לכתובת. כבר חצות. אני בודק ומתחיל להתרגש. כן, הנה הצמיג הקדמי שהחלפתי לדגם אחר. כן, הנה המיתקון שהרכיבו לברקס, כן הנה המדבקה שמאחורי השלדה, כן, הנה הקשר בריפוד הצהוב של הכידון שמישהו כיסה אותו עכשיו במאקנטייפ שחור.
התקשרתי למשטרה.
אני עומד פה ומצאתי את האופניים שגנבו לי. הגשתי לכם לפני חודש תלונה עם כל המידע.
יש לך את החשבונית עליך פיסית? 
לא.
אז לא באים.

חזרתי הביתה בראש מורכן ולא נרדמתי. האם האופניים יהיו שם גם מחר. האם המשטרה סוף סוף תשתף פעולה? 
פניתי לחברים: אולי אתם מכירים שוטר שיגיד לי מה לעשות. זה רכוש שלי. יש לי תלונה, יש לי הוכחות מצולמות. אמרו לי תגיש תלונה שוב. 
חזרתי לחנות: חנות TREK  ברחוב החשמונאים. חיפשו ומצאו והוציאו לי עותק של החשבונית. גם צילום של האופניים בחנות מיום הקניה יש. 
ניגשתי לתנת המשטרה לב תל אביב. אמרו לי לא טוב שמספר השלדה לא כתוב על החשבונית אלא בצילום נפרד, אבל עזוב, סע למקום, תזמין ניידת, תראה לשוטר את כל ההוכחות והוא ישחרר לך את האופניים על המקום. 
נסעתי. התקשרתי. שוב: "ניידת בדרך". 
אחרי שעה וחצי הגיע שוטר גבוה ורציני. בדק מסמכים. הסתכל. הנהן. אמר צודק, קח אותן.
מה קח אותן? איך? אמרו לי שאתה תשחרר.
אמר בוא נבדוק אם יש לי כלים מאחורה. בדק. אין כלים. תמצא כבר איזה פתרון אמר לי ונכנס לזינזאנה ונסע.
שוב קרוב לחצות. שוב אני באותו רחוב מביט על אופני הקשורים לגדר זרה. שוב אני מתבאס שאין לי שום דרך לשחרר אותן. 
הפייסבוק בא לעזרה: נסה ב"ידידים". 
הקשרתי. ענו. התפלאו. אנחנו עוזרים לרכבים, לא לאופניים. הסברתי. אמרו אוקיי, מקשיבים. ביקשו ניירת, ביקשו תלונה, ביקשו צילומים, ביקשו אישור מהמשטרה. חשבו. אישרו. יצאה הודעה למתנדבים. אם יש מישהו מתאים עם ציוד, הוא יחזור אליך. 
אחרי כמה זמן התקשר אלי יונתן. שלום, אני יונתן מידידים. אני לא בטוח שיש לי את כל מה שצריך כדי לפרוץ אבל אני מתייעץ עם מישהו וחוזר אליך. אחרי עוד עשר דקות מצמצתי והנה חנו לידי יונתן ויוסי. הם יצאו מהרכב ולבשו סרבלים מחזירי אור של עמותת "ידידים" והוציאו כבל מאריך ועוד כבל מאריך ומספרי פלדה, ודיסק חיתוך ומשקפי מגן.

זה לקח עשר דקות והקריפטונייט נכנע.


עכשיו האופניים במרפסת ואני מנסה לחשוב מה למדתי:
  • הקהילה היא הכוח האמיתי. דף אופניים גנובים בפייסבוק הוא קהילה של ערבות הדדית. שי, שאיני מכיר, שטרח ובדק והודיע לי על אופניים הוא הקהילה. הקהילה היא גם מה שיצר את הכוח של עמותת ידידים, אנשים שקמים מהמיטה באמצע לילה כדי לעזור לאנשים הזקוקים לעזרה. ללא כל תמורה. רק לשם הערבות והעזרה ההדדית. זה נפלא. במיוחד בימים הטרופים האלה, שהארץ שוב נדמית כנקרעת ומשוסעת, שיש הפגנות וצעקות וכעס ושנאה, הנה מתחת לפני השטח אנשים שונים ממקומות שונים, עוזרים זה לזה שלא על מנת לקבל פרס או הכרה. תודה!
  • המנגנון לא יציל אתכם. יש לנו משטרה והיא רזה ועסוקה באלף ואחד דברים אחרים שאינם תחושת הבטחון של האזרחים. כשסיפרתי לחברים שהגשתי תלונה במשטרה על גניבת אופניים הם החזיקו את הבטן מרוב צחוק. בשביל מה, אמרו. האמת הם צדקו. המשטרה לא טרחה ללכת ולבדוק את צילומי האבטחה שמראים כמעט בוודאות את הגניבה. היא לא טרחה לחזור אלי בכלל. התלונה נעלמה לתהומות הנשייה. מצד שני, רק בגלל שהאופניים צפו והתגלו דרך נס, התלונה עזרה כי היתה הוכחה. אז תסמכו על עצמכם ותזכרו שהמנגנון הוא רק מנגנון. חיל הפרשים לא עובד אצלנו. 
  • היו זהירים. הכאוס ידפוק לכם יום אחד על הדלת. אי אפשר להתחמק מזה. יש פשע והוא מתרבה ומתעצם בהעדר אכיפה (ובהעדר ענישה). עבור יותר מדי אנשים משתלם להיות בצד האפל של המציאות. לכן עלינו להכין את עצמנו ליום הזה. כשאתם קונים משהו עם אחריות או קיום, צלמו את תעודת הרכישה ושילחו לעצמכם במייל עם כותרת כך שתוכלו לחפש ולמצוא ביום מן הימים. אם אילו אופניים התעקשו לרשום את מספר השלדה בתוך החשבונית. התקינו אמצעי זיהוי נוסף. אל תתעצלו ואל תחכו למחר. זה לא יעצור את הכאוס אבל זה יגדיל במעט את הסיכוי שלכם להתמודד איתו בהצלחה. 
  • לא לוותר לעומת זה רק רכוש. יש פה פרדוקס שאני עצמי לא סגור על איפה אני בתוכו. מצד אחד, כשאתה נופל קורבן לגניבה או פשע, משהו בך מתקומם. אתה לא רוצה לוותר. מצד שני, אם זה רק רכוש, אז זה רק רכוש. זה לא החיים עצמם ולא הבריאות. שחרר. אני חושב שהאמת היא באמצע. אני חושב שנכון לא לוותר על חובתך האזרחית. כן להגיש תלונה במשטרה. כן לבדוק בעצמכם ברחובות. כן לדווח בקהילות. כן לפנות לביטוח. אבל מצד שני לזכור כל הזמן שזה רק כסף, ולא שווה לא לישון בגלל זה, ולא נכון להסתובב ימים שלמים אכול כעס בגלל הנבזות של מישהו ללא פנים. אולי נכון להתייחס לזה כאילו אתם השוטר וזה רכוש של מישהו אחר. תפקידכם המקצועי הוא לעשות את הפרוטוקול ולחפש ולמצוא. תפקידכם הנפשי הוא לא לקחת את זה ללב ולא להתהפך בלילות.
  • הרבו טוב בעולם. איננו שולטים במציאות, אנו רק שולטים בבחירות שלנו עצמנו. אם יש פשיעה ברחובות לא אנחנו נמגר אותה, אין כאן מליציות. אבל אנחנו כן יכולים להרבות טוב ברחובות. לעזור. להתנדב. להיות כמו יונתן, להיות כמו יוסי, להיות כמו שי. כמו אנשים שאכפת להם. אם כולנו נהיה קצת יותר כמותם, יהיה פה טוב יותר.

תהיו לי בריאים ורכבו בזהירות.
דעאל

By Dael with 3 comments