The game changer - על שקרים, מניפולציות ופילים טבעוניים לבנים

אני מעריך שלאחרונה קיבלתם שיחת טלפון/ מייל/ ווטסאפ ממישהו מיקירכם שאומר: "שמע, מה אתה אומר על הסרט the game changer בנטפליקס? שינה לי את כל מה שחשבתי על תזונה". אם לא, הנה הטריילר: https://www.youtube.com/watch?v=iSpglxHTJVM

לא, אין לי חוש שישי. פשוט איני יכול עוד להתחמק ממבול השאלות על הסרט הדוקומנטרי הטבעוני האחרון מבית היוצר של ג'יימס קמרון (כן, זה ההוא מהטיטאניק). והנה היום גם נטפליקס מצידה מנחשת ניחושים ודוחפת לי אותו כ"מומלצים בדיוק עבורך".  קיצר, לא היתה לי ברירה. אז התיישבתי בסלון, פיניתי לעצמי שעה וחצי ושרדתי כדי לספר לכם איך מנסים לערבב לנו את התודעה במיקס של שקרים ומניפולציות בחסות צידוק של אג'נדה טבעונית.

זהירות, זה ארוך.

תקציר עלילת הסרט

לוחם MMA ומדריך קרב מגע קטלני נפצע ברצועות ברכיו בזמן קרב. בעת החלמתו הממושכת בסלון ביתו הוא נתקל במחקר הטוען כי הגלדיאטורים היו צמחונים. הוא נדהם וחופר בנושא עד שהוא עובר תהליך התעוררות רוחנית שעיקרו מעבר לטבעונות. הוא מראיין שורת ספורטאי-על שעברו לתזונה טבעונית ומאז השתפרו הישגיהם (מרים משקולות, אצנית, איש-חזק, רוכבת אופניים, שחקן פוטבול), ידוענים (שוורצנגר), חוקרים ודיאטנים, המסבירים מדוע חלבון ומזון מהחי נחותים ומסוכנים לבריאות. הוא עורך צמד ניסויים ביזאריים על שלושה (!) שחקני NFL להוכחת סכנות המזון מהחי על זרימת הדם ועל הפעילות המינית. הוא מראיין ארכיאולוגים ומסיק כי היינו צמחונים ואיננו מותאמים לאכילת בשר. הוא עובר לסכנות השמדת חיות הבר וטיעונים עד כמה תזונה מהחי משמידה את כדור הארץ ותזונה צמחונית תפנה שטחי חקלאות בגודל אפריקה, לא פחות. מפה לשם הוא עצמו מנסה תזונה צמחונית וכמובן חווה התאוששות מופלאה וחסרת תקדים. לרוע המזל אביו עובר התקף לב "בגלל שאכל בשר" אלא שלמרבה המזל, בעידודו הטוב, גם האב עובר לטבעונות, כמו גם קבוצת כבאים חסונים, וכולם שבים ומרגישים נפלא. הידד. הנה מה טוב ומה נעים שבת חסות גם יחד. מסך.

אוקיי. אפשר לעצור כאן וללכת הביתה מרוצים. מי שבכל זאת רוצה קצת ממה שמסתתר מתחת לערימות הטוב הזה, הנה הביקורת שלי, אותה אפשר לחלק לשלוש קטגוריות: עבירות קלות, שקרים גסים ופילים לבנים. 

עבירות קלות

כשאנו יושבים לראות סרט דוקומנטרי אנו מניחים כי היוצרים מתיימרים לספר אמת. שהם מבקשים לחקור את המציאות ולהביא את מסקנותיהם מהמחקר אל הצופים. הלא זהו תפקידו של סרט דוקומנטרי. כמובן שתמיד, ובהגדרה, ליוצרי הסרט יש אג'נדה ותפיסת עולם ורעיון אותו הם מבקשים לממש בעזרת הסרט. איש אינו מגיע מהאו"ם, גם לא האו"ם. רק כמדומני שבסרט הזה, האג'נדה נפלה על הראש. אין בו מאומה מלבד אג'נדה. אין שום ניסיון, ולו למראית עין, ליצור תמונה מלאה או קרובה למלאה של המציאות. יש אג'נדה והכל מותר כדי לשרת את הגברת. לבחור חצאי משפטים, רסיסי מחקרים, מיני דגימות ואנקדוטות – הכל כדי לומר משהו החלטי ומוחלט וסופי. עיתונאי או יוצר עם טיפת הגינות היה מביא אולי גם חוקרים שחושבים אחרת, או איזשהו בדל הסתייגות ממי מהממצאים, או מספר לנו שיש גם דוגמאות הפוכות, או שיש משהו שאינו תחת קוצנזוס או משהו, ולו זעיר, שיגיד "היי, המציאות היא מורכבת". אבל לא כאן. כאן המציאות פשוטה ונהדרת: להיות טבעוני זה נהדר (לבריאות, להתאוששות, לכוח, למהירות, ללב, לזיקפות, לאיכות המים ולכדור הארץ) ולעומת זאת מזון מן החי הוא הרסני ומסוכן (לדם, לביצועים הספורטיביים, לביצועים המיניים, להתקפי לב, לקיימות כוכב הלכת ולעתיד חיות הבר).  

תכלס, הסרט הזה מחפש את האמת בערך כמו שהסרט "ג'נין" של מוחמד בכרי ניסה לשחזר נאמנה את אירועי "חומת מגן". בשני המקרים מדובר ביוצרים שהאג'נדה החברתית/דתית שלהם חזקה מכל טיעון ענייני. זו כמובן זכותם המלאה, אבל זו גם זכותם המלאה של הצופים לבחור אחרת עם השלט. ולזכור מה בדיוק רואים.

כדי לשרת את התפיסה השטחית, הפשטנית והלעתים-קרובות-מדי שקרית הזו, יוצרי הסרט עשו כמה תרגילים בתקשורת למתחילים, כמדגימים שהאמת עצמה מעניינת אותם כקליפת השום: בחירה של אתלטים צמחוניים (או צמחוניים למחצה, אם כי בסרט הם כולם מוצגים כטבעונים מוחלטים), וראיונות עימם כהוכחה לכך שאתלטים טבעוניים הם טובים יותר מאתלטים אוכלי כל. השיטה הזו מחזיקה לפחות 30% מנפח הסרט. המממ. שנעשה סטטיסטיקה על אחוז הטבעונים מכלל זוכי המדליות? שנעשה סטטיסטיקה על אחוז הטבעונים בקרב שחקני ה NFL, הטור דה פרנס, האיירון מן? ה NBA? שנעשה סטטיסטיקה על אחוז האתלטים הטבעוניים מתוך כלל האתלטים המקצוענים? (אני מנחש שהוא נמוך בהרבה מאחוז הטבעונים באוכלוסיה כולה - 2% להזכירכם). אולי נביא דווקא את מנצח איש הברזל בהוואי שהוא על אפס פחמימה? אולי את פרום, מנצח הטור דה פרנס, שגם הוא על אפס פחמימה?  באנקדוטות אפשר להתגושש כל היום.

התרגיל השני בקטגורית העבירות הקלות הוא בחירה בפינצטה לא רק אתלטים אלא גם מדענים וחוקרים. בעיקר (רק?) כאלו שבנו את הקריירה שלהם על ספרים שכתבו בזכות הצמחונות כמו ד"ר דין אורניש וד"ר וולט וויט מאוני' הארוורד. כתבתי על ההבלים שלהם לא אחת. הפיקנטריה בולטת וצורמת כ"כ כשמדברים על פליאו-אנתרופולוגים או מחקר היסטורי. שם, היכן שיש קונצנזוס מדעי של ממש (האדם הוא אוכל כל משחר בריאתו) מתעקשים להביא אקזמפלרים תמהוניים שטוענים שהשיניים שלנו הם של אוכלי עשב. יוצרי הסרט לא למדו שביסוס ואישוש לטיעון לא בא על ידי הסתרת דעות מנוגדות אלא על ידי התמודדות עימן, אבל אולי קשה מדי להתמודד עם טענות מבוססות, אז מסתירים. קל.

הקטגוריה השלישית של עבירות קלות היא טיעונים דביליים במיוחד. היוצרים יודעים שהצופים שלהם לא תמיד מתוחכמים, אז הם מציגים טיעונים שאינם בינם לבין המציאות ולא כלום, אבל הם נשמעים "הגיוניים". הנה למשל "האיש החזק כמו שור" אומר "ראיתם פעם שור שאוכל בשר". מסקנה, כדי להיות חזק כמו שור, יש לאכול כמו שור: עשב. אותו הטיעון בדיוק מגיע חצי שעה מאוחר יותר כאשר לוחם לשעבר של ה Navy, מעין הרקולס העובד כצייד של ציידים באפריקה ושעבר כמובן לטבעונות אומר: "תסתכל על גורילה. היא תקרע אותך לגזרים תוך שניות" והגורילה היא, כמובן, טבעונית (דרך אגב, היא לא). מסקנה מתבקשת: נהיה חזקים אם נאכל עלים.

בהקשר זה שווה לציין כי גם השור וגם הגורילה אוכלים ומעכלים עשב ועלים, היינו תאית. אנו בני האדם (כולל בני אדם המפנטזים שהם אוכלי עשב) לא יכולים לעכל תאית בכלל בכלל (נסו פעם לנשנש דשא או עלים מהאקליפטוס הקרוב). יותר מזה, גם לשור וגם לגורילה יש יכולת להתסיס את התאית בקיבה כך שבקטריות אוכלות אותה והופכות אותה לשומן (שזו הפסולת של הבקטריות) וכך האנרגיה שמקבל השור ומקבלת הגורילה היא תכלס דווקא שומן טהור! לנו לעומת זאת יש קיבה חומצית מאוד ולכן אין לנו תסיסה בקיבה בכלל. ולא, אין לנו יכולת לעכל תאית. מוזר לי שצריך לתת הסבר ביולוגי מתקדם כי להפריך טיעון ברמת גן ילדים, אבל זהו עידן התקשורת.

טיעון מטופש במיוחד אחר הוא "חלבון יד שניה". לפיו, אם אנו אוכלים חלבון מהחי אנו אוכלים פשוט חלבון משומש, יד שניה (טיעון המלווה בגרפיקה כמובן). כלומר בגלל שבצמחים יש חלבון ובגלל שאותו אוכלות הבהמות, הרי כשאנו אוכלים חיה אנו מקבלים חלבון משומש, ומי רוצה לאכול משהו משומש? הטיעון הזה כל כך מופרך שקשה להתייחס אליו. טיעון היד שניה חוזר בהמשך הסרט גם לגבי ויטמינים ומינרליים. גם הם, כך נטען, טובים יותר מהמקור הצומח ולא אחרי שכבר השתמשו בהם. 

עוד בעבירות קלות הוא ה cherry picking לנוחות טיעוני העורכים. לא רק בחוקרים ואתלטים הם חיפשו רק את אלו שיתמכו בדעתם, אלא בטיעונים עצמם. הנה דוגמא: גופנו לא מסוגל לייצר לא ויטמין C ולא ויטמין B12 ואת שניהם אנו מקבלים רק מהתזונה. ויטמין C מקבלים מצמחים. ויטמין B12 מקבלים רק מחיות. אבל הפלא ופלא: הראשון מוצג כטיעון "המוכיח" שאנו לכן חיות אוכלות עשב צמחוניות. השני מוצג אחרי דקה בדיוק כ"גם ככה לכולם חסר ויטמין B12 אז צריך תיסוף". סימון ביילס יכולה ללמוד כאן מהיוצרים איך לעשות פליק פלאק לוגי.

יש עוד דוגמאות למכביר אבל לא אכביד.

שקרים גסים

אוהו, כאן אנחנו נכנסים לממלכה מפוארת של שקרים ומניפולציות של יוצרי הסרט. תקצר היריעה מלאתר, להתייחס ולהוקיע את כולם. למירב המזל, בגלל שהסרט מזכיר כל כך הרבה מחקרים וציטוטים (כל אחד לשנייה וחצי, כדי להלום בצופה במטר עובדות שאין שום דרך להתמודד עימן), כל נושא הוא בעצם בהדגמה מופלאה של הגישה המניפולטיבית והשקרית. הנה כמה דוגמאות, ובוודאי שלא רשימה מלאה או ממצה. והערה מקדימה: אני לא מנסה להביא כאן מחקרים מנוגדים או סותרים. זה קל מדי וזה משעמם מדי, וזה גם לא חכמה: על כל מחקר בכל נושא אפשר להביא גם מחקר הפוך. תאמינו לי שיש, ובשפע, מחקרים רציניים של ממש, ולא רק יריד הבלים. מכל מקום, נתחיל. 

אפקט הדם: הקטע הקולנועי הכי משמעותי בסרט הוא ניסוי מבחנות הדם שמטרתו להוכיח כי בשר משפיע לרע על תפקוד הדם שלנו. המנחה בחר שלושה שחקני פוטבול חביבים ועשה איתם ניסוי זעיר, שתוצאותיו גרפיות ומצטלמות היטב: מי שאכל בוריטו צמחוני לארוחת הערב, משקע הדם שלו במבחנה היה צלול כאוויר הרי ירושלים. לעומתו שני האומללים שאכלו בוריטו בשרי, דמם במבחנה היה עכור כבוצה ומבשר רעות. מעבר לבלה בלה בלה הרגיל על משמעותו האפסית של ניסוי חד יומי, חד ארוחתי, בשלושה אנשים, הניסוי הזה הזכיר לי בעיקר את ניסוי האלקטרוליזה במים שחברות אוסמוזה הפוכה הפחידו בעזרתו אנשים: "הנה תראו איזה זבל ומתכות יש לכם במים". זה באמת נראה מפחיד לראות מתכת שחורה מתמצקת מתוך כוס המים שלך מעשה קסמים. אלא שדווקא המינרלים הם חלקים בריאים במים ואכן בית המשפט אסר לעשות הצגות כאלו לקונים מסנני מים תמימים. ניסוי מבחנות הדם הוא נוכלות דומה מאוד. מעבר לשאלה מה המשמעות הקלינית (אפס), עצם ההצגה היא כאילו יש משתנה בודד שמשפיע על הבריאות, הדם וההתאוששות, והוא כמות המזון מהחי בתזונה – ליתר דיוק בבוריטו האחרון שלך. לא משנה מה הגנטיקה שלך. לא משנה כמה ג'אנק אתה אוכל (השחקן פוטבול מתהדר בזה שהוא אוכל כנפיים מטוגנות של פופאיי כל יום). לא משנה כמה ישנת בלילה. לא משנה מה עוד אכלת. לא משנה אם אתה אתלט על או סתם אדם. בעצם לא משנה כלום: הבשר הוא הדמון, האויב, המפלצת. ההשתקה של כל השאר היא השקר הגדול מכולם. עצם היומרה לומר שיש מרכיב אחד בלבד בתזונה האנושית, שעצם העדרותו משפר את הבריאות היא בלתי נתפסת כמעט.

כן, אתה יושב על הכורסא ומכרסם פיצה ורואה את קארל לואיס זוכה בתשע מדליות אולימפיות ואומר וואללה, הוא טבעוני, אם גם אני אהיה טבעוני גם אני אזכה במדליות ובבריאות מדהימה. לא. זהו כשל לוגי. קארל לואיס הוא חריג גנטית. הוא נראה גם מהמיעוט המסוגל לשגשג על תזונה טבעונית. הוא לא אתה. גם לא ביום הכי טוב שלך וביום הכי רע שלו.

מחקרים. לאורך כל הסרט מוזכרים מדי פעם מחקרים שונים, וכותרות של מחקרים נוספים לרוב מבליחות לשנייה על המרקע ונעלמות. זו טכניקה מתוחכמת: נותנת תחושת אמינות ומאידך כמעט בלתי ניתנת להפרכה כי רק כותרת המאמרים נוצצת לרגע אך אין שום יכולת להתייחס אליהם ברצינות. היו שהתבוננו במחקרים המצוטטים ביתר סבלנות ממני וראו את השקרים בקלות. יש מחקרים שאינם מחקרים כלל אלא מאמרי דעה, יש מאמרים אמיתיים שעברו peer review  אלא שמהם מצוטטות רק המסקנות הטובות ליוצרים למשל "אין הבדל לספורטאים בין חלבון מהחי לחלבון מהצומח" אלא שאם קוראים את המאמר עצמו רואים כי הציטוט נכון אלא שאת המשך המאמר, הסתירו: "כקבוצה, לאתלטים צמחונים מסת שריר נמוכה יותר מאוכלי כל, וזה משפיע (לרעה) על ביצועיהם".

(https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15212753 )

באופן דומה הם בוחרים מחקרים איזוטריים וזערוריים ומנפיקים מהם כותרות ענק. והנה, המחקר אליו מתייחס הסרט יותר מכל ומזכיר אותו מספר פעמים כהוכחה ניצחת ל"פגיעה של מזון מהחי על תפקוד כלי הדם" (ניסוי המבחנות שהוזכר לעיל). זה היה יכול להיות משעשע. בפועל מדובר במחקר שפורסם בכתב העת המכובד מאוד "ירחון מועצת האבוקדו של קליפורניה". הניסוי כלל 11 נסיינים ומומן ע"י מועצת האבוקדו כדי להראות ש... הפלא ופלא, אבוקדו הוא בריא לעומת המבורגר. כדי שלא נטעה, המילה אבוקדו מוזכרת 60 פעם ב 11 עמודיו. 

(https://pdfs.semanticscholar.org/ca14/45946e57fcac75f6c8a2df13868247f13fe5.pdf). השתכנעתי: אין ספק שיש כאן אקדח מעשן של ממש להוכחת נזקי המזון מהחי ולא הבל ושקר גס ומרושע המשתמש בציניות באי-הידיעה של הצופה ומציג תיאוריה שאין לה שום סימוכין במדע כאילו היא דברי אלוהים חיים. אפשר לעשות מזה סרט.

תזונת האדם הקדמון. כאן יש ערב רב של שקרים. האמת הפשוטה והברורה ושאינה במחלוקת אקדמית כלל, היא שהאדם היה והינו אוכל כל. בכל מקום, בכל זמן, משחר ההיסטוריה ועד היום, האדם הוא אוכל כל. בכל החברות, בכל אתרי האדם הקדמון בכל העולם יש שפע של עדויות חד משמעויות למיומנות מעולה בביתור בעלי חיים, לאכילה של כל דבר שזז (ובדגש על חיות גדולות ועתירות שומן), ואפילו לטכנולוגיה מעולה ייעודית למזון מהחי (למשל, במחקר חדש על ממצאי מערכת קסם, נתגלה כי כבר לפני 200 א' שנה תושביה הקדומים של ארצנו ידעו לייבש רגלי יחמורים כך שמוח העצם השומני יוכל להישמר ללא קירור גם חודשיים ימים. מדהים למדי). אבל כל זה נעלם מהסרט ובמקום זה הצופה ההדיוט מפותה לחשוב שעד לא מזמן חוקרים "טעו לחשוב" שאכלנו בשר אבל היום גילינו "בעזרת מיקרוספקופים" שזה לא נכון ושהאדם הקדמון, היפ היפ, הוריי, היה צמחוני מחמד. וכמובן השיניים שלנו מוכיחות שאנו "לא יכולים" לאכול בשר! כל זה הבל ורעות רוח ושקרים גסים ורעים.

אפקט המיניות. היה היה דוקטור אחד שכתב ספר שלם על המיניות העילית של הצמחונים. הוא עשה מזה קריירה. בניסוי נוסף בסרט אנו עוקבים אחר עוד שלושה שחקני פוטבול חסונים ויפים, והרופא מרכיב להם מכשיר על איבר המין כך שימדוד את איכות הזיקפות בעת שהם ישנים: לילה אחד אחרי ארוחת בוריטו צמחונית (תחליפי בשר היפר-מעובדים) ולילה אחר אחרי ארוחת בוריטו לא צמחונית. (מה יש להם ליוצרי הסרט מבוריטו? אה, נזכרתי, לאישתו של ג'יימס קמרון, המפיק, יש חברת מזון שזה מה שהיא מוכרת). ומה אתן יודעות, חברות, בשינה שאחרי ארוחה צמחונית היו לחברים יותר זיקפות. וואללה. אומר הגבר הממוצע בליבו: עד כאן. לאכול בשר ולא לדאוג ללב אני יודע, אבל את הזין אני לא יתן שידפקו לי. מהיום גם אני טבעוני ובטח חיי המין שלי מעתה יהיו כמו של שפן או לפחות כמו של שחקן פוטבול שחור טבעוני וענק. 

צר לי חברים אבל זה לא הפטנט. מעבר לעובדה שניסוי טלויזיוני של שלושה אנשים שלמים שווה ל*תחת* בכל מובן, הרי שבפועל מחקרים אמיתיים אומרים אחרת. וגם ברמה האנקדוטלית זה משעשע. אני אישית קיבלתי עשרות רבות של סיפורי אנשים שחוו ירידה תלולה בחשק המיני לאחר תקופה ממושכת בטבעונות.  חלק מהם פורסמו כאן. למעשה, אחת הסיבות העיקריות שאנשים עוברים בגללן לפליאו הוא תחושת אנרגיה נמוכה. פיסית ומינית – כך לפי דיווחים של מאות אנשים בטופס שאלון פתוח שקיים אצלי כבר מאז 2007. אבל היי, בסרט אמרו. לא. הם שיקרו.

אפקט לבבי. לא תתפלאו לגלות שהסרט חוזר על המנטרות הישנות והשחוקות של "שומן וכולסטרול" מסוכנים ללב ושומן רווי מסוכן וכל השיט המעייף הזה, שכבר באמת, אבל באמת אין לי כוח לכתוב עליו עוד ושהופכך שוב ושוב במחקרים קליניים. רק 13 שנים שאני כותב עליו. אפילו ועדת התזונה האמריקאית, זו שהמציאה בכלל את ההבל הזה של "כולסטרול בתזונה הוא מסוכן ללב" אפילו היא כבר 4 שנים מאז שחזרה בה ואמרה "cholesterol is not a nutrient for concern for over consumption" ובעברית: תאכלו כמה כולסטרול שתרצו בלי פחד. אין לזה שום קשר לרמות הכולסטרול שלכם בדם. הם משקרים, היוצרים, משקרים ממש. בריאות לבבית תושג על ידי הורדת רמת הסוכר בדם, על ידי הורדת כמות השומנים בדם (טריגליצרידים), על ידי העלאת רמת הכולסטרול HDL, על ידי הפחתת רמת הדלקתיות המערכתית. כל אלו יושגו אם תאכלו פחות סוכר (ודגנים, ופחמימות) ותאכלו יותר אוכל אמיתי ושומן רווי (זה וספורט הם הדרכים היחידות להעלאת רמת ה HDL, רקאומר). לא קשור לדמיונות החיות.

אפקט החקלאות. היוצרים, במיטב המסורת המניפולטיבית, סופרים כפי הנראה את כל גידולי החקלאות על הגלובוס כאילו כולם נעשים לטובת גידול חיות, ואם רק לא נאכל חיות נפנה שטח חקלאי בגודל אפריקה. האמת היא כמובן הפוכה. כמעט כל שדות החקלאות מיועדים בראש ובראשונה למזון האדם, וליתר דיוק: לטבעונים וחבריהם. גידול חקלאי המשמש כמזון למשק החי נוצר ברובו המוחלט משאריות חקלאות האדם. למשל שדות סויה, המהווים שטחים אדירים בעולם משמשים בראש ובראשונה למזון האדם ובעיקר לשמן (טבעוני). את הפסולת מתעשיית השמן שאיננו יכולים לצרוך, הופכים למזון בהמות. ניצול נהדר. כך גם בשדות החיטה והתירס. עכשיו מה נעים ונוח לומר שהשדות הללו בעצם משרתים *רק* את גידול הפרות ואוכלי החי הנוראיים המשמידים את כדור הארץ. בכלל, נראה כי שכחו להתייחס בסרט לעובדה כי כל השדות החקלאיים כולם מפקיעים את המערכת האקולוגית, משמידים את כל הצמחייה והורגים את כל החיות עליה, כדי לייצר מין צמח אחד ויחיד. וכמובן שעצם המספרים הנקובים בסרט הם מופרכים "כל המבורגר צורך 2300 ליטר מים", או, מעבר לאכילת תזונה צמחונית תחסוך "מיליון ליטר לאדם לשנה"!!!

ידי מורמות בייאוש מחוסר התוחלת להפריך כל נתון שכזה. אבל היי, אמרו אז אמרו.

פילים לבנים

שקרים הם רק חלק מהסיפור. החלק השני הוא פילים. פילים לבנים הם אלו הנמצאים באמצע החדר, אבל בגלל שהם לבנים, אפשר להגיד שלא רואים אותם על רקע הקיר. אז מתעלמים. הנה יש פיל עצום אבל היוצרים מדלגים מעליו בקלילות. הוא לא שם. ואם הוא לא שם, הוא לא קיים. למשל:

סוכר ופחמימות. הטיעון כאילו הפסקת אכילת בשר היא התרופה לכל (למיניות, למהירות, להתאוששות) אין לה דבר וחצי דבר עם המציאות. אבל שקר היוצרים חמור הרבה יותר: כאשר מעודדים אנשים להפסיק ולאכול בשר ושומן, הם כמעט בהכרח יעברו לאכול יותר פחמימות. פשוט כי צריך לאכול *משהו*. אלא שאכילת תועפות של פחמימות השפעה רעה מאוד לה על כל מדדי הבריאות: השמנה, פרופיל השומנים בדם, דלקתיות ועוד (נחסוך לכם את המחקרים. מי שקורא אותי, מכיר). אבל הסוכר והפחמימות בכלל לא מוזכרים בסרט כאופציה בעייתית משהו, כמשהו להתחשב בו, כמשהו להיזהר מפניו. כי רק הבשר הוא אויב היוצרים. התעלול הזה הוא תמונת ראי לתעלול התקשורתי שעשתה בזמנו מיקי חיימוביץ' בקמפיין שלה נגד הבשר. כאן מספרים סיפור על הנזק בבשר וכמה הטבעונות תגרום להרגיש מעולה אבל מתעלמים מאפקט הפחמימות והסוכר הקטלני (פשוטו כמשמעו). מיקי חיימוביץ' הטבעונית עשתה כתבה נרחבת על נזקי הסוכר והפחמימות אבל הסתירה את המילה בשר כאופציה כלשהי (hhttp://www.kadmoni.com/2017/12/blog-post.htmll).

יש עוד פילים. למשל מה הסיפור של השומן. הטיעון הראשון בסרט הוא שספורטאים אוכלים חלבון מהחי על חשבון פחמימות, ולכן יהיו חסרות להם פחמימות (הדרושות לכאורה לטובת הספורט) ולכן הביצועים הספורטיביים של אוכלי הבשר הם ירודים (האמת הייתי צריך להכניס את הקטע הזה בקטגוריות עברות קלות בעוון טיעונים גרועים). הנקודה היא שכדי להמחיש את הטיעון הם מציגים גרפיקת "עוגה" ובה שני מרכיבים: חלבון ופחמימה: ככל שהאחד גדל, האחר קטן. הספורטאי כביכול מתלבט בין פחמימה לחלבון. אלא שבמציאות כמות החלבון הנדרשת לספורטאי דווקא ברורה (בהתאם לספורט) ואילו הפחמימות מתחרות בדר"כ מול כמות השומנים. בגרפים ובטיעונים של הסרט השומן נעדר כליל. תפקיד השומנים מוזכר רק כמקור רשע והתקפי לב. הוא לא חלק מהתזונה. שומן רע. רע. רע. שומן הוא מקסימום פיל לבן. 

אז מהי השורה התחתונה?

יוצרי הסרט, כך אני מאמין, משוכנעים שהם מפיצים טוב בעולם. יכול להיות שהם באמת אנשים טובים וראויים. אין לי ספק שהם מאמינים שמצפונם נקי וממורק. שבעזרת הסרט הם יעזרו לבריאות האנשים ולבריאות כוכב הלכת הכחלחל שלנו וגם לבריאות מצב חשבון הבנק שלהם. הכל אכן מטרות ראויות וטובות. במציאות, הם יצרו סרט שהינו סרט תעמולה במובן הרדוד ביותר. סרט שמבקש להשיג רק דבר אחד: להמיר את אמונתו של הצופה. לצורך כך הם לא בוחלים בשקרים ובמניפולציות, ברסיסי אמת ובשברי מחקרים, בכוחם של ידוענים ובגזירה שווה ספורטאי על לציבור האמריקאי המפוטם לעייפה.

אני חושב שמגיע לנו יותר.

אני חושב שראוי לדבר על התזונה שלנו לאור המדע.

אני חושב שנכון לדבר על האפקט הסביבתי של התזונה שלנו. על משק המים ומצב הקרקע וקיימות.

אנו חושב שנכון להתבונן לעובדות בעיניים, גם אם הן אינן נוחות. אבל אני לא חושב שנכון לשקר, לרמות ולהטעות רק כדי לשכנע עוד אנשים באמונתך.

מסכימים? לא מסכימים? כיתבו בתגובות או שתפו. מעניין לשמוע. 

***

למתעניינים, ביום חמישי שישי הבא, ה 7-8 לנובמבר, יתקיים בתל אביב כנס Metabolix על תזונה דלת פחמימות, והמיועד בראש ובראשונה לרופאים ולאנשי מקצוע.

https://metabolix.org.il/

הערה: אני לא ממארגני הכנס ואין לי כל אינטרס עסקי בו. אני רק מרצה אורח. בהתנדבות.
קיצר,
מגיע לנו ללמוד על מה אומר המדע, ולא מה אומרות כרזות התעמולה.
בואו לשמוע קצת מדע. זה יכול להיות הרבה יותר כיף.  

By Dael with 32 comments

פוסט הדרכה לטבעונים: כיצד לא תשרפו את הגשרים עם חבריכם אוכלי הכל

בטח זה קרה גם לכם בעבר, כי זה קרה לי השבוע. ידידה ותיקה העלתה לפייסבוק תמונה מקסימה, עם הסטטוס הבא:
"קציצות עדשים ובצל סגול, כי מי אמר שצריך לאכול נבלות".
מבט חטוף בדף שלה, מגלה שהוא הפך לזירת סרטי סנאף, תמונות פשיטת עור וחצאי כלבים. לא צריך להסביר עוד כלום. הכל ברור. היא הפכה לטבעונית, ולא לסתם לטבעונית, אלא אחת שמיישמת את שיטת קרמבו לשחיית מאה מטרים: "אתה מתחיל בכל המהירות ולאט לאט מגביר את הקצב". גם בספרינט הטבעוני מתחילים בשיא הקיצוניות ולאט לאט מגבירים את הקצב (של הפוסטים, של התמונות ושל הנאצות). החדשות הטובות הן שכמו בריצת 100 מטר, גם בגזרת הטבעונות העניין חולף מהר מאוד וברוב מוחלט של המקרים תוך שנה שנתיים האדם חוזר לעצמו ולערכיו, מוריד את ה V מהשם האמצעי שלו, חוזר לאכול לשובע ומעדכן את תמונת הפרופיל מפרה שחוטה לעגלה מזדקנת.
ובכל זאת, ניסיתי להבין מה מעצבן אותי בסטטוס שהזכרתי, ומדוע אני חש שהוא טורק את הדלת על כל ניסיון אינטליגנטי או אנושי לשיחה חוצת מגזרים או תפיסות. אז עבור עצמי ועבור קוראי הטבעונים (יש כאלו, בי נשבעתי!), הנה ארבע טקטיקות מילוליות טבעוניות ההורגות כל סיכוי לקשר או אפשרות לדיאלוג. כמדומני ראוי להוציא אותם מהשיח ומהלקסיקון בדיון בין בני אדם.
הערה: אני משתמש בדוגמא לעיל כמקרה פרטי הבא ללמד על הכלל כולו, וצר לי על ההכללות. יש כמובן גם טבעונים מקסימים, שוחרי שלום ומכבדי אדם ובריות, ומהם ידידי ורעי לאורך שנים. אבל אני כותב כאן בדם ליבי, רגע לפני שתחליק ידידתי לתהומות של אגרסיביות ולשון אלימה, תהומות שקשה יהיה להחלץ מהם ולשקמם מאוחר יותר.

 גרפיטי על האנדרטה לזכר נופלי  גבעתי במלחמת השחרור בחולון (צילום: פורום חולון).
דיאלוג מעורר כבוד או אלימות בזויה ומתנשאת?

1. החצנה וחודרנות - הקומיקאי ג'ו רוגאן טוען שהמשפט הבא לא קיים במציאות: "מה באמת, אתה טבעוני?? לא ידעתי!!!". לדבריו אין "טבעוני בהפתעה" כי הם חייבים לספר לך שהם טבעונים בחמש השניות הראשונות מהרגע שפגשו אותך. האמת היא שאת זה אני יכול מעט להבין: כשאתה מתחבר לרעיון מוצלח, גדול ומשמעותי, אתה לעתים "מוכרח" לרוץ לספר לחבר'ה. אבל לרוע המזל במקרה הטבעוני זה מגיע לעתים קרובות עם החלק השני של הכותרת: חודרנות. "אני אוכל קציצות עדשים אבל אתה, אתה אוכל נבלות". אני מספר לכל העולם על הטבעונות המקסימה שלי, אבל אני לא יכול לעשות זאת בלי להשוות, לחדור לכל שאר האנשים לצלחת, לחיים ולמוח. יש משימה והיא לספר ולהגעיל, בעת ובעונה אחת. להתגאות ולהשפיל, להתחסד ולהציץ, להשוויץ ולזלזל. החודרנות היא איומה, מיותרת וגורמת תגובת נגד.
המלצה לטבעוני שוחר הדיאלוג: רוצה להפיץ את דעתך - סבבה. ספר עליה למי שמתעניין (נגיד, תכתוב בלוג המסביר למה אתה טבעוני, ומי שמעוניין, יבוא ויקרא, ומי שלא, לא). הנח על השולחן המטפורי את כל הטוב שלך, ואולי יהיה מי שירים ויצטרף. אבל אל תכפה את דעתך, אל תצרח לי אותה באוזן בלי שביקשתי, אל תאמר לי מה אני אוכל ומה אני לא אוכל אם לא שאלתי אותך. ולא, לא שאלתי, תודה.

2. אלימות מילולית וויזואלית - "הו, האימה" אותו משפט קנוני מתוך "לב המאפלייה" של קונארד. דומני כי חלק מהטבעונים החדשים הפכו לכאלו בגלל האימה הפרטית שלהם. אך מסעם אל לב ההרג אינו יכול להיות עוד מבחינתם פרטי ואישי אלא חייב להפוך לציבורי ומוחצן. כן, הם נגד פורנו, אבל הם ישימו תמונות פורנו על הדף שלהם, רק שבמקרה זה פורנו עם חיות ולא עם אנשים. כן הם נגד אלימות כמובן, ולא הולכים עם נעלי עור ולא יאכלו דבש כי הוא אלים, אבל הם יקללו את אבי אביך, הם יכריחו ילדים וטף לראות סרטי התעללות או פרוצדורות שחיטה ובעיניהם מבט בורק: "כן, הוא עומד להיגעל מזה ואז לא יאכל עוד בשר והצלנו עוד נפש". יופי לכם. תנו לילד לראות עוד דם ודם (וואו, מזל שהם לא עובדים בטלוויזיה החינוכית. עדיין).  כמו היו רוקדים מפולבלי עיניים מול מדורת האש והדם ואומרים "אדונינו, לך אנו משתחווים". הפחד מהמוות ומהדם כה עמוק עד שנדמה שהם סוגדים לו, ממש כמו בטקסי עבר חשוכים. האלימות הופכת לגלויה וקיצונית ככל שעובר הזמן. "הלוואי שיעשו לילדים שלך מה שאתה עושה" שומע כל רפתן וכל בעל דיר או קצב. או בלוגר. האלימות הטבעונית אינה עוד בשוליים ההזויים. וכבר אמרתי שחייבים לדבר על האלימות הטבעונית. היא חיה ובועטת (פשוטו כמשמעו) ומקבלת אלפי לייקים וחיבוקים. הרצח הנורא במצעד הגאווה הוא עדות מצמררת למה שקנאות דתית עלולה לעשות. לא רחוק היום, חוששני.
המלצה לטבעוני שוחר הדיאלוג: אם אתם רוצה לשוחח, אז דע שכאן אלימות מילולית וויזואלית היא מחוץ לתחום. כן, אני מכיר את ההתחסדות "אכילת חיות היא אלימות". אבל לא, היא לא אלימות, היא טבע קיומנו ובסיס העולם. ובכל מקרה, איננו מדברים כעת על דיון פילוסופי או דיאלוג בין אנשים לחיות אלא בין בני אדם לבני אדם. אם אתה רוצה לדבר לחיות - אתה מוזמן להשתמש בשפה אלימה ככל שתחפוץ, אבל אתה רוצה לדבר איתי - כדאי שתדבר בנימוס או שלא נדבר כלל. אם אתה לא יודע מה זה נימוס ומה זו שפה בלתי אלימה, לא נשוחח.

3. ביזוי ועליונות - אלו צמד חמד ההולכים יחד בשדות הנצח של הטוב המדומה. הטבעוני המטיף מדמה את עצמו לנעלה מוסרית על עצמו הקודם, על הוריו ומשפחתו, על סביבתו, עמו ועל כל העולם כולו. הוא (או היא) שגילו את האור אינם שונים מכל מאמינים אחרים הרואים עצמם "העם הנבחר" או "שליחי האל". ההבדל הוא שבשיח הטבעוני הפייסבוקי העליונות מודגשת בעיקר על ידי ביזוי והנמכת האחר. האחר הוא "אוכל נבלות" (אבל כמובן שלא אנו, הנעלים). האחר הוא "אלים ורוצח" (אבל לא אנו, הנעלים). האחר הוא מיושן ומקובע והזוי ואנס ותוקפן (אבל לא אנו, המיעוט של המיעוט, שראו את האור). לכן, "כי מי אמר שצריך לאכול נבלות" אינו משפט נטרלי. הוא מקפל בתוכו את חוסר הכבוד הבסיסי אל האחר, ואת ההנאה שבתחושת העליונות והגאווה. הו הגאווה, אם כל חטאת, הסתלקי מצלחתי.
המלצה לטבעוני שוחר הדיאלוג: אם אתה רוצה לשוחח עימי, אני ממליץ לפנות אלי בגובה העיניים, תוך כבוד לי, לאורח חיי, לתפריטי ולצלחתי. תזכרו שאינכם טובים ממני ולו במילימטר קטן בודד. עליונות והתנשאות היא הדרך הטובה ביותר לטרוק את הדלת על פרצופו של האחר ולחסום כל סיכוי לדיאלוג או לקשר. וביזוי והנמכה מוסיפים חטא על פשע.

4. עוות מילולי - טריק ידוע וישן הוא להשתמש בעוותי שפה ושיבושי לשון כדי ליצור דימוי שלילי. חרדים למשל הקפידו לשבש את שמם של "שונאי ישראל" במישור הלאומי והפוליטי. כך שולמית אלוני הפכה ל"שלומית האיילונית" (איילונית היא פרה שאינה ממליטה). באופן דומה ניכסו לעצמם הטבעונים את מילון אבן שושן ועשו ועושים בו כלשהם. "רצח" ו"רוצח" המיוחסים לאנשים ההורגים בזדון אנשים אחרים הפכה למילה המשמשת לתיאור שחיטה או הרג חיות משק לצורך מאכל (איני מדבר כעת על העיוות המוסרי העצום שהעמדה המילולית הזו יוצר - כי אם רוצח הוא רוצח בין אם מדובר בהרצל אביטן או בהרצל הרפתן, הרי שעוד יגיע המאמין שיפעל להציל את הפרות "הנרצחות"  על ידי הריגת "הרוצח". היום הזה אינו רחוק, לחרדתי ולאימתי). "אוכלי מוות" בשיח הטבעוני הפך לשם תואר לכלל האנושות (למעט פחות מ 2% המוארים), "גוויות" הפך לשם המתאר גופות בהמות וחיות אחרות (אבל לא רוצחי עכברים. עכברים ויונקים אחרים המפריעים לגידולי החסה, התירס והחיטה זה בסדר), "אנסים" היא מילה לתיאור חלבנים ורועי צאן, וכך גם, בקטנה, בשר המאכל הפך אצל ידידתי ל"נבלה". היא, שכל חייה הקפידה על כשרות ושלא לאכול נבלות (שכן "נבלה" היא חיה שמתה וכעת מרקיבה בשדה ואסורה באכילה) היא עושה כעת להטוט לשוני והופכת את מזונה מאתמול ל"נבלה" של היום, כדי לשרת את הדימוי הנפשי העצמי שלה, ועל הדרך לעוות את אורח החיים, המזון והכבוד של כל שאר האדם.
המלצה לטבעוני שוחר הדיאלוג: דבר עברית. אל תקרא לי בשמות. אל תקרא לאוכל שלי בשמות. דבר בכבוד. בשורה התחתונה הכלל הוא פשוט מאוד: עשה את בחירותיך שלך, אך כבד את בחירתו של האחר.

הלוואי הלוואי הלוואי שיהיה לפחות אדם אחד - אוכל כל או טבעוני - שהדברים הללו יגעו בו ויגיעו אליו וישים משהו מהם על ליבו, כי הדברים נכונים, לטעמי, לכל דיאלוג, בכל תחום, בין כל אדם לאדם.

תרגישו חופשי לשתף, או להגיב, כי קשה לי לבד.
שבת שלום, ובריאות,
דעאל

By מר קדמוני with 26 comments

מה קורה כש YNET יורדים מהפסים? (אמינות עיתונאית ושקרים גסים)

הבוקר שוב פצחו טמקא במתקפה הטבעונית התקופתית שלהם, ויצאו בעמוד הראשי עם כותרת בומבסטית: "תרמית דיאטת הפליאו". לא פחות. והכתבה ממשיכה במרץ וכבר במשפט הראשון טוען הכתב כי "התאוריה מאחורי דיאטת הפליאו היא שטות גמורה".
אוי ואבוי. מה נעשה עכשיו? ומה אני אוכל היום לארוחת צהריים?
האם נגזר עלי לאכול מעתה ואילך צ'יפס עם קולה או לחילופין סויה מונבטת וקורנפלקס דל שומן - רק כדי שYNET יהיו מרוצים וצודקים?

האמת היא כרגיל שהמגזין הדיגיטלי הנפוץ בארץ משתמש בכח שלו כדי לייצר כותרת שאין בינה לבין המציאות ולא כלום. ולא אכפת להם מאמת, מיושרה או מקצועיות עיתונאית, וגם לא מבריאות הציבור, אלא רק לזרות חול, קש וגבבה בעיני הציבור.

הכתבה עצמה עמוסה שטויות (או טעויות, אם נרחם) הנה למשל צרור מביך:

כותב הכתב: "דיאטת הפליאו היא 55% חלבון "
זהו הבל גמור. קודם כל, אי אפשר לשרוד עם יותר מ 35% חלבון. פשוט נמות. הקביעה שלו כי ישנם אחוזים מומלצים של חלבון בפליאו, היא לא יותר משטות, או חוסר ידיעה והבנה במקרה הטוב, או שקר לשמו במקרה היותר סביר. הנה מה שאני עצמי כתבתי בספר "הסוד הקדמוני" על אחוזי השומן/חלבון/פחמימות בתזונה האידיאלית שלנו , תחת הכותרת "אז מה אוכלים ת'כלס" (עמוד 140),

הגישה התזונאית המודרנית, על כלל הדיאטות המערביות הנגזרות ממנה, מנסה לענות על השאלה הזאת באמצעות קביעת "היחס הנכון" בין אבות המזון — פחמימות, חלבונים ושומנים. אלא שכל דיאטה דוגלת ביחסים אחרים: דיאטת פירות טבעונית, למשל, ממליצה על 80% פחמימות, 10% חלבונים ו־10% שומנים; דיאטה "דלת שומן" נפוצה מדברת על 60% פחמימות, 20% חלבונים ו־20% שומנים; בדיאטת אטקינס אוכלים 0% פחמימות בשלב הראשון בדיאטה וכן הלאה — איש־איש והדיאטה ה"נכונה" שלו.
המציאות, מה לעשות, גמישה הרבה יותר מהמסגרות המוגבלות שלנו. התבוננות רחבה על המין האנושי מגלה שלניסיון לקבוע יחס מיטבי בין פחמימות־חלבונים־שומנים אין סיכוי, בגלל המגוון העצום של בתי גידול שמאכלס המין האנושי. בני האדם הראשונים התפתחו באפריקה, ומשם נדדו לרחבי העולם כולו — ממדבריות לוהטים, דרך ג'ונגלים מהבילים, עבור בערבות העשב ועד ישימונים קפואים. בכל המקומות האלה הצליחו חברות אנושיות ילידיות להתבסס, להתפתח ולשגשג בבריאות טובה. וכך יש חברות שבהן צריכת שומן וחלבון מהחי נעה סביב 95% מהתזונה, כמו חברות האינואיט בגרנלנד ובאלסקה;1 ישנן חברות ש־60% מתזונתן הם שומן רווי, דוגמת ילידי טוקלאו ואיים אחרים באוקיינוס השקט;2 ישנן תרבויות כמו בני קיטאווה שפגשנו בפרק 4, שפחמימות משורשים מהוות 69% מתזונתם, יותר מכל תרבות ציידים־לקטים אחרת.3 הנתון הכאילו־מפתיע הוא שלמרות המגוון הקולינרי האדיר הזה, כל החברות הללו פטורות כמעט לחלוטין ממחלות שנדמות לנו ככורח המציאות. שכיחות הסרטן אצלן נמוכה ביותר, השמנה וסוכרת נעדרות כליל, אירועי לב אינם מוכרים ובריאות השיניים מעולה. 
כיוון שיחסים נוקשים בין פחמימות־חלבונים־שומנים אינם חלק מהסיפור, אנחנו צריכים להסתכל על משהו שמעבר להם -מכנה משותף לכל התרבויות הללו, שאימוצו יאפשר לנו לשגשג ולפרוח גם בסביבתנו המערבית... הכללים האלה נגזרים משני מיליון שנים של אנושות, וזה בהחלט לא מעט — אבל לכל אחד ואחת מאיתנו יש את הגוף ואת רמת הפעילות שלו או שלה. ישנם אנשים שקל להם לצבור שומן וישנם אנשים שנפטרים ממנו במהירות ברגע שהם מפחיתים מעט מצריכת הפחמימות (ככלל, לגברים קל יותר לאבד שומן מיד עם הפחתת כמות הפחמימות). יש אנשים פעילים יותר ויש פחות. יש אוהבי בשר ויש מחבקי עצים. כולם יכולים לאכול מזון בריא, טעים ומתגמל לאור כללי התזונה הקדמונית. נסו והתנסו.

כותב הכתב: "תורת דיאטת הפליאו נכתבה על ידי הפילוסופית ד"ר לורן קורדיין".

לורן קורדיין הוא גבר, והוא לא פילוסוף אלא מומחה לפזיולוגיה ותזונה. 

כותב הכתב: בדיאטת הפליאו אוכלים "ללא ירקות שורש". ובהמשך "גם לירקות שורש היה ככל הנראה מקום בתזונת האדם הקדמון, אף שמאמיני הפליאו נמנעים מהם לחלוטין. "  והשיא: "חוקרים מצאו כי בניגוד לתיאוריה, עליה מבוססת דיאטת הפליאו הפופולרית, האדם הקדמון לא התבסס רק על בשר למחייתו"

שקר גס או בורות מוחלטת במקרה הטוב. ירקות ופירות, אגוזים ושורשים הם חלק בלתי נפרד מתזונה קדמונית וממה שאכל האדם הקדמון והאדם בכלל מאז ומעולם. מי שיטרח לקרוא את הספר שלי יראה המלצות על מגוון של שורשים: גזר, סלק, בצל, לפת, צנונים ועוד וגם על בטטות, יאם, טארו ואחרים. גם תפוחי אדמה אינם מסוכנים אולם בהחלט כדאי לצמצם בהם במיוחד אם רוצים לאבד משקל עודף.

אין אף אדם רציני שכותב על תזונה קדמונית או פליאו שטען או רמז שהאדם אכל רק בשר. זו שטות. זו רק דרך נוחה לכתב להציג את הפליאו כמשהו ביזארי ומעוות בעוד שהמציאות היא שהביזאר והמעוות נותר אצל הכתב בצלחת. הנה הוכחה למה שבאמת אני כותב על תזונת האדם הקדמון (עמ' 58):
...לא רק שומן אכלו באתר בנות יעקב. גם גלעיני זיתים, שקדים ושזיפים נמצאו שם. תזונת האדם הקדמון היתה של אוכל־כול, כאשר המזון מן החי (חלבון ושומן) היה כפי הנראה מקור משמעותי לקלוריות. הדברים הללו לא נלמדים רק מאתר בנות יעקב, אלא ממאות אתרים פרהיסטוריים בישראל ובמקומות אחרים על פני הגלובוס, ובכולם הממצאים עקביים: האדם הקדמון על גלגוליו השונים, לאורך כל ההיסטוריה הנחקרת, אכל מגוון עצום של חיות וצמחים.

כותב הכתב עוד "הוכחה" מרעישה וחדשנית הממוטטת את תפיסת הפליאו כי:"החוקרים ציינו עוד, שגם הרוק התפתח טוב יותר ואיפשר לפרק בצורה יעילה צמחים עשירי עמילן. הקדמונים, כך סבורים החוקרים, גם למדו משך הזמן לבשל, מה שיפשר להם להפוך את הירקות לטעימים יותר וקלים יותר לעיכול. "

ממש נדהמתי מהממצאים. חבל שהם זהים למה שכתבתי בעצמי ושהכתב לא ציטט אותי דווקא על שני הנושאים הללו. מדוע הבישול הפך ירקות שורש למשמעותיים לתזונה ולהתפתחות האדם וכיצד התפתח הגן לפירוק עמילן. הנה ציטוט מהספר "הסוד הקדמוני" (עמוד 54)

לא רק על צריכת הבשר השפיעה האש. היא הפכה מזונות רבים אחרים לאכילים. שורשים, שלא יכלו להיות חלק משמעותי מהתזונה האנושית עד גילוי השליטה באש, הפכו באחת למזון מעולה, נחשק ועתיר קלוריות. בטטות קדמוניות ושורשים עמילניים אחרים הפכו לנכס הישרדותי. האדם גילה שכמעט כל מזון הופך קל יותר לעיכול וללעיסה לאחר הבישול ובעיקר, שהמזון המבושל מאפשר לנו לספוג הרבה יותר אנרגיה. האש הפכה למנוע הבערה הפנימי שלנו.

ובהקשר של העמילן (עמ' 61)

אם למוטציות די באלף שנה, אפשר להיות בטוחים שבעשרת אלפים השנים שחלפו מאז המהפכה החקלאית התבססו גם כמה שינויים גנטיים בחלקים של האוכלוסייה האנושית. שינוי כזה שהתרחש עם המעבר לחקלאות, וככל הנראה עוד לפניה, הוא הגברת ייצור האנזים עמילאז, המפרק עמילנים והמופרש עם הרוק ועם מיצי הלבלב. העמילאז קיים גם אצל קופי האדם, אבל מופיע רק בשני העתקים של הגן ומתבטא ביכולת מצומצמת למדי לפירוק עמילן. 
אצל ההומו סאפיינס, ששולט באש וצורך יותר שורשים מבושלים, לעמילאז 
יש ביטוי גנטי חזק יותר, מה שמוביל ליכולת משופרת לעיכול ירקות עמילניים, דוגמת תפוחי אדמה או בטטות. השינוי התחזק לאחר המעבר לחקלאות,21 אך לא כל האנשים שווים ביכולת זו. ישנם כאלו שיש להם 14 העתקים של הגן, והם מצטיינים בפירוק עמילן מדגנים ומשורשים, אך ישנם רבים שלהם רק שניים או שלושה העתקים של הגן, ואצלם עודף עמילנים ישבש מנגנוני עיכול ואנרגיה. האם אתם יודעים כמה עותקים של הגן יש לכם? כנראה לא. 

אז מה למדנו?

שיצא עוד מחקר שתומך ומחזק את הבסיס המדעי וההיסטורי של התזונה הקדמונית או דיאטת הפליאו, ושYNET יש קטע של רשלנות מקצועית, חפיפניקיות עיתונאית, וד"ר איתי גל אחד, שמצליח להפוך זהב לתבן.

שורה תחתונה: אם אתם רוצים ללמוד - בשמחה ובכיף. רוצים להתווכח או לדון בדברים לעמקם - גם בכיף. אבל לכתוב שטויות ושקרים גסים בתור "הוכחות" - זה כבר סיבה טובה להעיף את YNET וכתב הבריאות האומלל שלו, פשוט לכל הרוחות.

ומה אתם חושבים, השתכנעתם מYNET או לא?

By מר קדמוני with 23 comments

נפיחות או טרקטורים, זו השאלה!

במיוחד בשבילכם, הנה ראיון שערכתי עם פרופסור יוחאי כרמל מהטכניון, המנפץ בשקט ובבטחה כמה מהמיתוסים על "הנזק הנורא בגידול בקר וצאן" ומלמד אותנו פרק חשוב באקולוגיה וסביבה.


אני מכין עבורכם אחלה תכנים ל paleo.co.il ויש לכם עוד שבוע בלבד להשתתף ולתמוך בפרויקט הנהדר הזה.

אז מה אתם אומרים, אהבתם?

By מר קדמוני with 10 comments

למה חייבים לדבר על האלימות הטבעונית

אי אפשר לשתוק ולהתעלם עוד (מצטער אם חלק מהדברים נשמעים לכם מוכרים אבל באמת שהגיעו מים עד נפש).

הנה מהגיגי טל גלבוע על ההפגנה הטבעונית שנערכה ביום שישי מול השוק הפליאוליטי הנפלא: "...שוק שמבוסס על גאווה לטבוח ביצורים מפוחדים... להזכיר בכל מקום ובכל זמן שזו תועבה גדולה... אנחנו נהיה בכל מקום ובכל ואקום, אנחנו נספר...  אך ורק שיהיה לכם תירוץ לשסף גרונות...". גם העמוד הרשמי של פעילי זכויות בעלי החיים אומר: "הפעילים מחו על העוולות המתועבות כלפי בעלי חיים שמבוצעות בכל רגע... לקוחות השוק יצאו מבויישים ונבוכים על כך שלקחו חלק בלתי נפרד בסבל הנוראי" וידידתי אפריל הצחיקה כשסיפרה: "נערה בת 19 עם סגריה אמרה לי שאמות מסרטן כי אני אוכלת בשר".

לפחות היא חסכה את האשמה על דם הילדים במצות בפסח

זה לא מקרי. כשאתה קורא לאחרונה את העתונות, הפייסבוק, כתבות הטלוויזיה או סתם גראפיטי מכוער של 269 בשדרות רוטשילד, נראה שקרוב ל 100% ממה שמעסיק את הצד הטבעוני הוא הכתיבה והעיסוק על מה אני בדיוק אוכל ועד כמה לכן אנחנו (אוכלי הכל): מתועבים, אונסים, רוצחים, מתעללים, אדישים, אכזריים, אטומים, גרגרנים, תאוותנים, שפלים, ואוכלי-מוות (ג'יי קיי רולינג, את יכולה לחייך). אולי שכחתי ביטוי דמוניזציה כלשהו. אבל לא לדאוג, מזכירים לנו כל יום (ולא, זו לא אלימות כמובן...).
התפיסה הבסיסית היא לא בתזונה אחרת או באמונה בבריאות אחרת אלא במלחמת חורמה של ממש מול האנשים שאוכלים אחרת, ועוד יותר, מול אלו שמאמינים אחרת.
ומטבען של מלחמות דת, מספיק צד אחד מספיק דתי כדי להפוך את העולם לגיהנום. מסעי הצלב היו דוגמא אחת, ומסעם המטורף של דעא"ש בימינו, דוגמא אחרת. כי זאת כדאי לדעת, אנשי דעא"ש מצווים, מבחינת פירושם הקיצוני את האיסלמם, להרוג כופרים, ורק כופרים (למשל את היזדים הכורדים האומללים) אבל תתפלאו שדווקא יהודים הם לא אמורים להרוג (לפחות לא מבחינה דתית, כי יהודים אינם נחשבים כופרים) אם אלו מוכנים לקבל את חוקי השריע'ה ולהיות נתינים וצמיתים. רוצה לומר: שתוק והישאר עם ראשך עליך או דבר ונערפך.
באופן מעורר חלחלה אי אפשר שלא לראות קווי דמיון מדאיגים. כי מי שמדבר נגד התפיסה הטבעונית ואפילו לא ישירות, אחת דינו, אולם מי שמשתף עמם פעולה מסחרית (גם אם הוא אוכל-כל בדיוק כמונו או אפילו מפעל-בשר בעצמו), פטור וזוכה להגנה מאלימות מילולית ופיסית. לפחות לעת עתה.
הנה שתי דוגמאות מקומיות שנתן רמי ידידי: דומינוס פיצה מוכרת הרבה מאוד טונות של גבינה בשנה, אבל מכיוון שהם הוסיפו לתפריטם גם "פיצה טבעונית" הם יכולים להיות כעת בני חסות ולא יאונה להם רע. עדן טבע מרקט, על הקצביות ועל חנויות הדגים שבהם, יכולים להמשיך למכור בשר במיליונים, אבל בגלל שהם נתנו לאחרונה חסות לכנס טבעוני הנה קיבלו בתמורה הגנה וכעת לא ירססו על קירותיהם, לא ישפכו דם-דמה על דוכניהם ולא ישמיצו או יחרימו אותם מעל גבי הרשת (ואולי עדן טבע מרקט בעצם רק שילמו סוג של פרוטקשן?).
אבל בינתיים האלימות הטבעונית רק משתוללת ועולה ופורחת באין מפריע ואין פוצה פה ומצפצף. לא מיקי חיימוביץ', לא אברי גלעד, לא גדי סוקניק, לא אסי עזר, לא העורך הראשי של מוסף הארץ (וודאי שכחתי עוד איזה אלף עיתונאים טבעוניים); איש מהם לא אומר מאומה או מגנה את הרוע הזה. את האלימות הקשה הזו. הם ממלאים פיהם חסה.

פורסם בעמוד הפייסבוק של "החזית לשחרור בע"ח" כאות כבוד ל"פעולה הרואית".

הנה חלק קטן קטן מהתגובות שקיבלה תמונת השחתת המשאית לעיל:

• זה ונדליזם? איזו צביעות! כן ירבו אקטיביסטים יותר ממבקרים. Vered Eliyahu Cohen
• מתרשם מאומץ הלב של הפעילים האלמונים להילחם ברשעות הבלתי נתפסת של הרפתנים המטונפים. Judas Maccabeus
• טוב מאוד! להשחיט את המשחיטים! Eyal Shimshy
• מישהו מוכן כבר לשרוף את "עד העצם" שתקוע באמצע קינג ג'ורג' כמו טופו בגרון. Roy Goldman

ועכשיו שמישהו יגיד לי שזה לא יגמר בעריפת ראש של מישהו. אולי רפתן? אולי קונה שוק? אולי בעל דוכן בשוק (דרך אגב, הוא טבעוני בעצמו אבל מקבל איומים של ממש כעת)? ומה הסיכוי, בין אחד למליון, שמשטרה חקרה את רוי גולדמן הנ"ל על הסתה לאלימות? האם יש הבדל אמיתי מבחינת הרשעות ומבחינת פוטנציאל הנפץ בין זה לבין גרפיטי נוער הגבעות אותו אפילו השב"כ חוקר במרץ?

בשמונה שנותיו של הבלוג הזה, כתבתי יותר מ 1380 פוסטים, על מגוון נושאים: על תזונה ועל פעילות גופנית, על רווחה נפשית ועל יצירת שינוי להשגת בריאות ומציאות טובה יותר, על סיפורי הצלחה ועל שאלות של קוראים, על אתגרים ועל חוויות, על מתכונים ועל התלבטויות.

בדקתי ומצאתי שמתוך כל הים הגדול הזה, כתבתי רק 14 פוסטים הנוגעים באיזשהו אופן לטבעונים או לטבעונות. 14 מתוך כ 1400. כלומר לכל היותר 1% מהאנרגיה שלי איכשהו נתפסת בחברים הללו, ובדרך כלל גם זה לא בדיבור ישיר עליהם אלא על עצמי (אני מאמין גדול באוטונומיה ואינבידואליות וב"איש באמונתו יחיה". הפילוספיה הראנדית היא נר לרגלי). וכתבתי גם עלינו, כמין אנושי וכחברה, ועל מה נכון עבורנו, מחקרית, פיסיולוגית והיסטורית, לפחות להבנתי. כשכבר כתבתי על טבעונות, היה זה כמעט תמיד בהקשר של חקירה עובדתית, או דיון פילוסופי או אפילו בקריאה לשילוב ידיים וגיוס כוחות למטרה משותפת - כמו התנגדות למזון מתועש, לתעשייות נצלניות ועוד.
בפועל, בכל הראיונות שלי לתקשורת בחודשים האחרונים שואלים אותי כמעט רק על טבעונות. ועל "האם אני נגדם" ועוד הבלים כאלה. זה לא במקרה, זה כי הטון של "הדיון" הציבורי עובד ומגיב לרק למלחמות. הכריזו עלינו מלחמה אז מצפים שגם אנחנו צד במלחמה הזו. ולא. טבעונים לא מפריעים לי, חלילה וחס. אני מכבד מעומק ליבי את הבחירות שלהם. אני מכבד את האוטונומיה והמחשבה שלהם או את זכותם לחשוב ולהאמין אחרת. אבל, אני לא מוכן שיאיימו עלי או יפגעו בי או בידידיי, נפשית או פיסית, מילולית או מעשית.

ירד לי האסימון באיחור גדול. 

כי כרגע אין כל דיאלוג, ולא נראה לי שיהיה בקרוב. לצערי האמיתי. 

אם הפנים של "חזית שחרור בעלי החיים" היא אושיית תרבות וגיבורת המסך הקטן המקדמת אלימות (באותה נשימה שהיא מצטדקת ואומרת שהיא בכלל נגד אלימות), מצבנו החברתי עגום למדי. 

אז מה נותר לנו לעשות? 

• לא להתעלם, לא לוותר ולא לשתוק, ולהגיש תלונה במשטרה על כל פגיעה, איום או הסתה.
• להוקיע, לכתוב, ולהסיר את מעטה ההתיפיפות מעל רוע ואלימות, טבעוני או אחר.
• לא לקבל את השיח האלים, לא לקבל איומים. 
• לתמוך: לקנות בשוק הפליאוליסטי, להמליץ ולספר לחברים על סגנון החיים הקדמוני. לקרוא, להקריא, לפרגן.
• לזכור, טבעונות אינה הבעיה כלל, הבעיה היא האלימות והשיח האלים והמאיים. יש לי ידידים נפלאים שהם טבעונים אדוקים. הם אנשי אמת וחסד, אנשי שלום ושלווה. הכי רחוק שאפשר מחבורת הצווחנים האלימה והמופקרת הזו. אז לא נכליל, ולא נחשוד בכשרים, אבל נזהר ונשמר מאוד לנפשותנו. 

ואולי יש לכם רעיונות נוספים? 

(ואם אתם חושבים שזה נושא מספיק חשוב, תעשו לייק בפייסבוק, תכתבו כאן תגובה או תשתפו עם חברים ואחרים. תודה).

*** עדכון של הפוסט לאחר שנה בדיוק ***
לצערי, המציאות מזעזעת ומדגימה את הדברים עליהם התרעתי כאן.
דצמבר 2015: "אלמונים הזמינו חוקר וטרינר ממוסד אקדמי בכיר להגיע לטפל בלילה בחיה פצועה באזור בית שמש. הוא הוכה קשות ואושפז בביה"ח. ככל הנראה על רקע עיסוקו בניסויים בבעלי חיים". לכתבה המלאה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4737035,00.html
האלימות הטבעונית ממשיכה להתחזק ולרמוס כל חלקה טובה שנותרה מאידאות היופי והמוסר שלתוכן היא נולדה.
כואב הלב.
*עדכון לעדכון, ינואר 2016*
החדשות האחרונות הן שבכלל יריבות עסקית נטו (במסווה של יריבות אידאולוגית) עמדה בבסיס התקיפה הנ"ל. הפעם לא. ועדיין, זה לא אומר שאלימות טבעונית אינה קיימת, זה רק אומר שהיא נותרת בדרך כלל כאלימות מילולית (שעדיין הולכת ומקצינה) ולא נותר לנו אלא לקוות שהיא לא תתפתח לאלימות פיסית. 

By Dael with 43 comments

ואם הייתם נדרשים להשיג את מזון שלכם בעצמכם?

צילמתי את הטבחית והקנגרו הפרטיים שלי בדיוק לפני עשר שנים (!)
באותם הימים התחיל החיפוש האישי שלי אחר מה נכון לנו לאכול.

יודעים אתם כי איני מתרגש עוד מהמתלהמים הצועקים בכיכר העיר "בשר הוא מסרטן ונרקב במעיים" או "האדם הוא הרביבור" והבלים דומים. אנשים אלו טועים (או משקרים, תלוי בידע שלהם), ואין באמירתם ולא כלום. לעומת זאת, יש אחרים האומרים "האדם נועד לאכול בשר, וכך היה מקדמא דנא, אבל אני איני מסוגל/ת לאכול בשר".
כאן זוהי אמירה אחרת לחלוטין, המפרידה בין מה שבריא ונכון לנו ביולוגית ואבולוציונית לבין מה שמרגיש ונכון לאדם המודרני. וזה לגמרי בסדר מבחינתי.
השאלה המעניינת באמת היא מדוע אנשים חשים כך, ומדוע זו תופעה כה צעירה וחסרת תקדים בהיסטוריה האנושית של כדור הארץ? (הבהרה: מעולם, בשום מקום, אי פעם, לא התקיימה חברה אנושית טבעונית. אין דבר כזה. גם לא היום).
אחת הסיבות העקריות שבעטיין הצמחונות, ואחותה הצעירה, הפרועה והקולנית, הטבעונות, הופכות בעיני רבים ל"אמת" ביולוגית המוכפפת בעל כורחה לחוקיה העוורים של ה"אמת" הרגשית, היא המרחק ולמעשה, ההתקה, שהתרחשו בין האדם לבין סביבתו. מרחק שביכולתנו לצמצם וחובתנו להקטין.

בסביבה קדומה ברור לכל אדם וגם לכל ילד זב חוטם שהחיים תלויים וכרוכים במוות. אין חיים ללא צייד. אין בטבע מעגלים שלא כוללים אכילה ומוות, ניצוד וצייד, אוכל ונאכל. לעתים זה האריות הטורפים את הצבאים, ולעתים זה החיפושיות האוכלות את נבלת האריה. ולעתים קרובות מאוד זהו האדם, שהשכיל לאכול מכל אשר מצא, ובבוא ימיו ובתורו לשוב אל העפר, יאכל גם הוא. התובנה הזו נותרה בעינה לאורך כל שנות ההיסטוריה האנושית, בכל מקום, ורק ממש לאחרונה היא החלה להשתנות. כי בעולם מודרני נדחק הטבע לספארי ולגני החיות או לשוליו הבלתי מאויישים של כדור הארץ. מעגל החיים פועל ונוכח כיום רק בסרטי טבע שאיש אינו רואה, והאדם, ממרום מושבו, משקיף על התבל כמו לא היה חלק ממנה. כמו הפך האדם לבורא שאינו משחק לפי כללי הביולוגיה של אמא טבע אלא מכתיב אותם. האדם התרחק מאדמתו ומהחי אשר סביבו וככל שהתרחק, כך העמיק בדמיונותיו כי אינו חלק מעולם החי עוד.
עד כדי כך, שהחיים הפכו לאופציה היחידה והמוות הפך לסוד כמוס ואפל.
ילדים רבים מופתעים לגלות בשלב מאוחר מאוד בחייהם שהשניצל שהם אוכלים היה פעם תרנגולת אדומת כרבולת ושהקציצה היתה פעם פרה. ההורים מסתירים מהם את המידע הזה, מחשש שהם "יגעלו". בגיל 18 הם פוגשים "טנק מצוות" של אגודת הטבעונים או תנו לחיות לחיות ושם מראים להם סרט סנאף של שחיטה ואוי אוי אוי, עולמם הרך של הילדים נשבר. הכיצד זה יתכן שהעוף לשבת היה פעם חיה הולכת ומנקרת וכיצד זה הדרך לצלחת עוברת בנהרות של דם.
אבל הטבע אינו נגעל ואינו מעדיף אוכל עשב על אוכל-כל או על טורף. הוא אינו חלק במשחק העמדת הפנים הזה, כי בטבע אין מסכות. יש אמת ומציאות. לעתים נפלאה ולפעמים כואבת ומדממת. תמיד אמיתית. היא היא המקור לחיים:

 וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי

המציאות היא מורכבת ומכילה את החי ואת המת, את הרוך ואת הקושי. ללא יכולתנו לצוד ולאכול חיות אחרות, קטנות וגדולות, לא היינו יכולים להתקיים כלל. כי המוות של חי אחד לטובת חייו של חי אחר אינו סוד, אלא המהות הבסיסית של מעגל החיים שאנו חלק ממנו. המוות הוא האב הקדמון של החיים והוא גם היורש שלהם.

לא במקרה תמצאו הרבה יותר טבעונים בחוצות תל אביב מאשר בפאתי הנגב וישובי החקלאים.לפני שנים רבות שמעתי את ג'קי לוי מתבדח ש"היתה לי פעם חברה שהיתה לה את המחלה הזאת של האשכנזים... צמחונות". כי "האשכנזים" הם העירוניים זה דורות, שהדירו עצמם מהקרבה אל הטבע "המזרחית". האדם המודרני, הלכוד בדירה-קוביה, ושהטבע אשר סביבו מסתכם בעציץ נובל ובמראה חסידה החולפת מעל הברושים, עלול שלא לחוש את הטבע. לא להתפעל ממנו, וכך גם גם לא לפחד ממנו ולא לכבד אותו. הטבע, בעיני המנותקים מהטבע, הוא רק תמונת נוף פסטורלית ושקטה. ומה שמפריע להרמוניה הוא לא יותר מבעיה קלה, אותה אפשר כביכול לפתור בכח הדמיון. הכלב אוכל בשר? אין בעיה, ניתן לו אוכל טבעוני. החתול הוא טורף? אין בעיה, ניתן לו סייטן. והטבע המדומה נשמר. עובדה: האדם הטבעוני המודרני יכול אפילו לאכול מזון צמחי נא, לא מבושל, ועדיין לשרוד - כי המזון זמין בכל כמות אשר נרצה. משוואה שאינה יכולה להתקיים כלל בטבע.
קופי אדם מבלים כשמונה שעות מיומם בליקוט (ומעט צייד או ליקוט חרקים) כדי להשיג את המאגר הקלורי הנדרש למוחם. לנו יש מח גדול כפליים, הצורך פי חמש יותר אנרגיה (ובעניין זה, שווה מאוד לראות את ההרצאה הנפלאה הזו של TED על ייחודיות המוח האנושי והקשר לתזונה לאורך ההיסטוריה), וללא מזון מבושל בכלל ומזון מן החי בפרט, לא היינו מתקדמים אבולוציונית ולו צעד זעיר אחד ועד היום היינו יושבים בין צמרות העצים ומחליפים הלצות וצריחות עם האורנג-אוטנגים וקופי המקוק. לא תודה.

האדם המודרני מנוכר מסביבתו וכך לעתים הוא משכיל להטפש ולהכחיד את המציאות לטובת הדמיון, עד כדי הפלגות כמו "האדם הוא מטבעו צמחוני".

מייל חשוב בעניין זה הגיע אלי לא מכבר מקוראה אלמונית אחת, שאיני יודע עליה דבר למעט העובדה שהיא אדומת שיער:
---
זכרון ילדות:
בילדותי (התמימה והרחוקה) הייתי מבלה הרבה עם הסבים שלי, חקלאים שורשיים במושב. רפת חלב, לול פיטום ולול ביצים, ושדות מניבים. אחת לזמן מה, הייתי מצטרפת בסקרנות עניינית למעשה השחיטה של סבתי (אני חושבת שכל עוד היה לה לול, היא מעולם לא קנתה עוף). היה לה סינור מיוחד, וסכין קטנה וחדה מאד. היא היתה ניגשת בפשטות למלאכה, ומולקת באבחה אחת את ראש התרנגולת. זו מצידה, היתה מפרפרת ומתהפכת חסרת ראש עד שדממה.
אחר כך, סבתי היתה פונה למלאכת המריטה והניקוי, והיתה קוראת לי לבוא את פתיחת הבטן. "כאן ריאות, וכאן לב, כאן קיבה" והופכת אותה ומראה לי את שאריות התערובת, "כאן כבד וכאן כיס המרה", ומורה כיצד להפרידו בעדינות שלא יזיל מררתו על השאר איברי הפנים הראויים למאכל "וכאן מעיים, ועכשיו נראה אם התרנגולת היתה צריכה קקי לפני שמתה" ומותחת אותם ואחר כך סוחטת אותם כשפופרת מתוכנם ומזליפה קקי תרנגולות קטן החוצה.
ואני הייתי מביטה בעניין כמעט מדעי, לומדת, שואלת ובכלל לא - נגעלת, נבהלת או נרתעת.
הדבר הזה, בצירוף ההכרה שתזונה של אכילת בשר טבועה בנו, הביאו אותי לחשוב שמה שבאמת לא מוסרי בצריכת הבשר שלנו הוא הקנייה הסטרילית, הארוזה  והמרוחקת מזעקת השחיטה והצורך ללכללך את ידנו בדם בעל החיים, לפשוט עור, לנקות נוצות, להסיר פרווה ולטבול ידינו במעשה הפיכתו של בעל החיים למזון. זה מקל עלינו לאכול אכילה פזרנית וגרגרנית, מעל ומעבר לצורכנו האמיתי. אני חושבת שהמעשה המוסרי לעשות (לדידי), היה לגדל את בעלי החיים שמהם אני ניזונה, לאפשר להם אורח חיים נאות, ולהיות אמיצה די, כדי לשחוט אותם בעצמי, ולצרוך כפי שנדרש לי. מובן מאליו, שהיום אינני מסוגלת למעשה כזה...
---

הג'ינג'ית אומרת את הדברים יפה ממני ודומה שהיא יודעת דבר ושניים על מהותו של הטבע ועל הקשר הבלתי אמצעי, הטבעי, הנכון, הראוי, שיהיה לו לאדם עם סביבתו, אך גם מכירה במרחק שהצטבר בינה לבין אותה סביבה היום עד כדי שקשה לה לדמיין עצמה שוחטת. מזכרונות הילדות היפים והמורכבים, נותרה רק מחלקת בשרים צוננת בסופרמרקט. ואומרת היא נכון: הדבר הלא מוסרי אינו מעשה שחיטה אלא ההתקה ממנו - לכאן או לכאן. במובן זה חולקים הטבעונים הקיצוניים וחלק מהקרניבורים המקצועיים גורל אחד: מרחק עצום בין הטבע הבסיסי לבין המציאות התזונתית שלהם. לאלו שחיטת בעלי חיים היא הדבר הנורא ביותר ביקום, ולאלו שחיטת בעלי חיים היא הדבר האגבי ביותר (ומשני הצדדים - סליחה על ההכללה).

לעניות דעתי, חובתנו המוסרית היא להכיר את הטבע שמולנו על יופיו ועל כיעורו, על עוצמתו ועל חולשתו.
איננו יכולים להרשות לעצמנו להתנתק מן הטבע, שכן צמחנו ממנו ובתוכו, ועוצבנו בצבת הברזל שלו, אחיזה שרק העולם האולטרה-מודרני מרחיק ומדחיק.
איני יודע אם המסקנה היא שעלינו גם בהכרח לצוד ולשחוט את החיות שאנו אוכלים, בדיוק כשם שאין זו חובה ללקוט את הירקות והשורשים אותם אנו אוכלים. אבל עלינו להכיר בעובדה כי אלה ואלה חלקים מהותיים מהתרבות, מהאבולוציה והמביולוגיה שלנו.

אנחנו חלק מן הטבע, 
ובטבע,
מעיין הנעורים טובל בבריכה של דם.

---

ספרו לנו בתגובות מה אתם חושבים, תרגישו חופשי לשתף, להסכים או לחלוק. בשביל זה אנחנו כאן. 

By מר קדמוני with 9 comments

האם המזון שלנו זהה למזון בעבר או שאולי הטבעונים צודקים?

פורל. ידידנו (גם הוא מכשכש בזנב) זה שני מיליון שנים לפחות. 

אני שומע לא פעם טענות, בעיקר מן האגף הצמחוני-טבעוני של ידידיי, מסוג "המזון של היום הוא לא המזון של פעם". אימרה שמנסה במחי יד לבטל את הרעיון של חיקוי ולמידה מתבנית הבסיס התזונתית של המין האנושי - לאכול אוכל אמיתי. התפיסה הזו אומרת שאין אוכל אמיתי (בגזרת החי) ולכן נאכל רק אוכל צמחוני שהוא "אמיתי" יותר.
המממ.
ראשית אזכיר את עמדתי: לאכול אוכל אמיתי (היינו, לאכול מגוון גדול של צמחים וחיות) הוא המתכון הבטוח והעתיק ביותר, המתגמל והטעים ביותר, הבריא והפשוט ביותר - לשגשוג, בריאות ומשקל תקין. גם היום.
בעיקר היום.

ועדיין, יש בטענה כי "המזון של היום אינו דומה למזון מהעבר הקדום" הרבה מן האמת. בואו נבדוק.
למשל, הפירות המתוקים והיפים של שוקי הארץ, שהושבחו לאורך אלפי שנים, אינם קרובים כלל לפירות הבר המרירים, הקטנים והפגומים שמצמיחות הסוואנות. נחמד אולי לאכול פירות כל היום, אבל מי שראה פירות באפריקה פעם, עלול לצאת לו החשק (הייתי במרכז אפריקה לפני שנים. והפירות שהגישו שם - וזה היה הילטון - לא היו נאספים על ידי עניי ירושלים). ובכלל, הפירות המודרניים מלאים בהרבה יותר פרוקטוז (שהוא רע מאוד לבריאות שלנו כשהוא מגיע בכמות משמעותית). הפירות גם זמינים לנו כל ימות השנה ולא רק בעונה. איזה נוח זה לאכול תפוחים "אורגניים" בקיץ, באביב ובחורף ולדמיין כי זה אוכל אמיתי. האם מישהו לאורך תולדות האנושות יכל לאכול תפוחים בכל יום ?
גם הירקות המצוחצחים והמבריקים שאנו קונים היום - עגבניות, מלפפונים, ירוקים למיניהם וכדומה - אינם דומים במאומה לירקות מוכי החטטיות והכמשים הצומחים באדמות הבעל. אפילו האדמה אינה אותה אדמה ובגלל החקלאות התעשייתית היא מועטת מאוד במינרלים ומדלדלת דרמטית וכך גם ערכו התזונתי הפחות של הצומח. זנים חדשים, בעיקר בחקלאות הדגנים, אינם דומים כלל למקורם הקדום גם מבחינת תכולת החומרים והרכבם, מה שמביא לעלייה דרמטית בהשפעה השלילית של זני החיטה המודרנים, כדוגמה.
ועדיין לא הזכרנו את הריסוס האגרסיבי המקבלים כלל הגידולים (ואפילו חלק מהתוצרת האורגנית...).
לא טוב.
אך לא רק בגזרת הצומח המצב אינו אידאלי.
גם בגזרת החי, ברור שחיות המשק הטיפוסיות המשמשות לנו למאכל (כבשים, פרות, עופות) שונות דרמטית מחיות הבר. הן שמנות יותר ושריריות פחות, וגם סוג השומן וכמותו השתנה אצלן, לא רק גודלן של הרגליים אצל התרנגולות. המצב נעשה רע יותר כאשר חיות המשקל עברו לתזונה תעשייתית, הגורמת להם לעלות מהר יותר במשקל על חשבון בריאותן (החיטה והתירס עושים שמות גם במעי הבהמות, לא רק במעי האדם). ובדומה לריסוס בצמחים, גם בע"ח לא נמלטים מאנטיביוטיקה ובקרב בעלי חיים החיים בצפיפות רבה (כמו עופות) המצב רע במיוחד.
כלומר, לא רק בקרב בעלי החיים, גם בתחום המזון הצמחי, ובכל אשר נביט,איננו יכולים לחזור לתזונה זהה לעבר הרומנטי (מה גם שלא היה בו מאומה רומנטי אלא אלימות וקושי), לכן המפתח הוא בצרכנות נבונה. לצרוך מזון אמיתי ככל שניתן מבחינה כלכלית ומסחרית, והמספק את הדגם הקרוב ביותר לאופטימום. חיות משק גדולות כמו פרות, אינן מקבלות הורמונים כלל בארץ (בארה"ב המצב שונה, ועגום במיוחד) ואמנם הן לא משובחות כמו בקר grass fed (כלומר הגדל בתנאי מרעה חופשי, שאינו אפשרי בארץ לבקר למאכל בגלל האקלים), ועדיין זוהי בחירה מושכלת וטובה.

אבל יש חריג אחד בממלכת החי והצומח, שריד לעולם קדום יותר, שלא השתנה במאומה מאז ימי קדם. כזה שלא מושפע מהאדמה הרעה של ימינו, מהזנים המושבחים או מהמזון הקלוקל. אלו הם דגי הנהרות והים. שמבחינה אבולוציונית לא השתנו זה עשרות מליוני שנים, ואף יותר מכך. הפורל, הסלמון והסרדין של היום זהים בכל רמח אבריהם (יש להם קצת פחות מרמ"ח, ת'כלס) לדגים ששחו בזמן אבות אבות אבותנו, וגם לדגים ששחו כאן בימים שקדמו לראשוני האדם. בשכונת החיים שמתחת למים, אנחנו הילדים הכי צעירים.
אבל מה נסגר איתך, תשאלו, כי כמה זמן כבר יודעים בני האדם לדוג בכלל?
או. טוב ששאלתם.
בקניה למשל, יש הוכחות לצריכה משמעותית של מגוון רחב של דגים (פורלים, שפמנונים ותנינים), כבר לפני 1.95 מיליון שנים! זה כמעט מיליון שנים לפני שהלך ההומו ארקטוס הראשון על פני האדמה. זו התקופה הקדומה של ההומינידים הראשונים, להם היה נפח מח קטן וזרועות גדולות. אבל לא סתם ולא במקרה הם אכלו דווקא דגים שמנים שכאלה. החוקרים מניחים כי היתה זו אחת התרומות המשמעותיות למקפצה האבולציונית בנפח המח לאחר מכן.
מה שנחמד הוא גם מאמר חדש מ 2014, בו ניתחו החוקרים תבניות של אכילת דגים כפונקציה של השפע וזמינות המזון בסביבה וכיצד יתכן צריכת דגים סלקטיבית אכן השפיעה על האבולוציה האנושית בראשיתה. דגי ים ממים עמוקים וקרים, כמו אלה שלחופי אפריקה, עשירים פי שניים ב DHA החיוני לגידול המוח, לעומת דגים טרופיים ממרכז אפריקה. באיזורים אלה, בקניה, על חוף האוקיינוס, נמצאו שרידים עשירים של אכילת דגים לפני כשני מיליוני שנים.

הפורל (trout), דג נהרות שמן ועסיסי, כמו אחיו הסלמון, ובדומה לבן דודו הסרדין ולדגי ים אחרים, יהיו מקורות מעולים לתזונה שלנו גם היום. נכון, דגי בריכות טובים הרבה פחות, כי הם מקבלים מזון רע, אבל "יש הרבה דגים בים", ואותם נאכל בדיוק כמו בעבר, כי המין האנושי לא טעה במיליוני השנים האחרונות: אוכל אמיתי הוא המפתח לשגשוג שלנו. 

ומה אתם חושבים?

By מר קדמוני with 18 comments

למה אני לא מתפלא שיורופסקי תקף, קילל ואיחל אונס לאראל סג"ל ובני ביתו?

לפי דווחי אינטרנט שונים היום, נראה כי ביום חמישי האחרון, בעת צילומים של תכנית טלויזיה ובה עימות אינטליגנטי בין אראל סג"ל (המצדד באכילת בשר) לבין ארי שביט (בעד טבעונות), ההפקה הביאה כוכב אורח לביקור: גארי יורופסקי. בלי הרבה שהיות יורופסקי תקף את סגל רק בגלל שלמרבה הזוועה לבש סגל מעיל עור (בזכותו זכה לאיחולי מוות ואונס לבנותיו כנ"ל). זה המשיך בתקיפה פיסית. נחכה להבהרות בעיתונות שאכן כך היו פני הדברים.
יסלחו לי ידידיי הטובים הטבעונים (יש כאלה רבים !) אבל בינתיים אני לא מצליח להיות המום מתיאור האירועים. הסיבה היא שכבר תיארתי בעבר את המדרון המוסרי העקום והחלקלק של יורופסקי שמעקר כל משמעות של המילה מוסר מדבריו, צעדיו ואישיותו.
הרשיתי לעצמי להכנס לרגע למוחו הקודח של יורופסקי ולשחזר מה קרה לו תודעתית במשך השנים מאז היה ילד קטן.
סמנו איפה אתם הייתם עוצרים את הטירוף הזה:

• אני אוהב את אמא ואבא.
• אני מכבד כל אדם אחר, ללא קשר לדעותיו
• אני מכבד כל אדם אחר, כל זמן שאינו חושב שמותר לאכול חיות. מי שחושב שמותר לאכול חיות, הוא נחות מוסרית ואסור לי לכבדו. 
• לא רק שאני חושב שאדם שחושב שמותר לאכול חיות הוא נחות מוסרית, אלא מהיום גם אקרא לו רוצח ואנס, למרות שאני יודע שמעולם לא פגע באדם אחר.
• לא רק שאקרא לאדם שחושב שמותר לאכול חיות רוצח ואנס, אלא גם אאחל אונס אלים ומוות בייסורים לו ולילדיו.
• לא רק שאאחל אונס אלים ומוות בייסורים לאדם שחושב שמותר לאכול חיות, אלא גם אנצל הזדמנויות לתקוף אנשים כאלה פיסית ולפגוע בהם.  
• לא רק שאנצל הזדמנויות לתקוף פיסית אנשים שחושבים שמותר לאכול חיות, אלא אנצל את הבמה הציבורית שניתנת לי כדי לעודד אחרים לפעול באלימות גם הם.

מאז יורופסקי הלך עוד כמה צעדים קדימה והחשש הגדול עוד יותר הוא שחלק ממאמיניו או תומכיו יאפילו גם על רבם בטירופם לאלימות-פסידו-מוסרית. בגלל שמדינות מתוקנות הדואגות לשלום אזרחיהן מבינות כי הוא אדם מסוכן, אלים ומחרחר ריב ומדון, נאסרה עליו הכניסה לקנדה ולבריטניה בשל פעולות אלימות ומסוכנות (כמו פיצוץ חוות ופגיעה בחקלאים) אבל רק כאן בארץ הוא מקבל מאנשי התקשורת דימוי של בונבון פרוותי ומתוק. במו אוזני שמעתי את אברי גלעד משתפך בשידור על התרגשותו העזה מפגישתו עם יורופסקי אותו הוא השווה ללא אחר מאשר למהאטמה גנדי. בואו נבדוק לרגע את השוואתו של גלעד:

גנדי                                                                  יורופסקי
קרא ויישם אי אלימות                                          קורא לאלימות, אונס ומוות
נבחר כרוה"מ ומנהיג במדינתו                                הורשע במדינתו והורחק ממדינות אחרות לצמיתות כפושע מסוכן

וואללה אברי, בול.
אני לא יודע מה איתכם, אבל אם הדברים שהביאו בשם סגל נכונים, אני אשן הרבה יותר טוב בלילה אם אדע שזרקו את יורופסקי מכאן במטוס הראשון והוא לא יוכל להסתובב לי בחצר כדי לשחרר את התרנגולות ולאנוס לי את הילדים.

ועל זה נאמר: הצילנו מאנשים שרוצים להציל את העולם מרוע.
ועוד יותר: הצילנו מהמשוגעים

הגיבו, שתפו או נאצו. בכיף.

By מר קדמוני with 16 comments

המיתוס הטבעוני - סקירה, ראיון והמלצה

לפני שלוש שנים בערך קניתי וקראתי את The Vegetarian Myth - המיתוס הטבעוני - ספרה של לייר קית'. פמיניסטית רדיקלית (בהגדרתה העצמית), טבעונית ותיקה ש"חצתה את הקווים" והפכה לפליאוליסטית, אבל עד כה לא כתבתי על הספר הזה בקורת או המלצה. הסיבה שאני נדרש לכך כעת היא שלייר החלה להתראיין ולפרסם גם מאמרים באינטרנט וחלק מהראיונות האלה נמצאים אונליין ברשת, והיה מי שעשה שירות לקהילה ולעם השוכן בציון והנה הוספו גם כתוביות בעברית לראיון עם לייר. הנה הראיון לפניכם, כדי שראשית תכירו במי מדובר:


גם איילה בצלאלי שירתה את הקהילה נאמנה ותרגמה מאמר של לייר והוא מופיעה באתר התנועה לגידול הומני של חיות משק כאן. אני חושב שהמאמר הזה מסכם במידה רבה את עקרי הטעונים של ליר ושוטח את תפיסתה ההוליסטית: שיקום כדור הארץ על ידי שיקום האדמה - החזרת הגידולים הרב שנתיים שהוכחדו על ידי החקלאות, החזרת החיות לטבע וצריכה של מזון מתוך עולם החי הזה. הקמת מערכת אקו-סיסטם טבעית ושלמה וללא הפוליטיקה בה האדם כעליון לטבע משעבד אותו לרצונו ובכך הורג את האדמה ואת עולם החי והצומח.

אחרי שראינו את הפנים ושמענו חלק מהקולות, בואו נראה גם את הכריכה

אחת ביד ואחת במסך 

אהבתי את העטיפה. יש עליה ציורי פרה היסטוריים והכותרת מעניינת ומושכת.
כפי שכתוב על העטיפה, זהו ספר שעיקרו הוא דיון ערכי ומיעוטו הוא דיון עובדתי. "מזון, צדק וקיימות" אומרת כותרת המשנה, כי לייר מובילה ונושאת דגל של צדק ולאו דווקא של תזונה.
הספר הוא סיפור מסעה האישי של לייר מהטבעונות, דרך החקירה שהיא ערכה ועד למסקנותיה על עתיד האנושות.
לייר היא דמות קיצונית ומוחלטת בכל מובן. חייה סובבים סביב קויים מוחלטים של אור מול צל, תקווה מול חושך. אין אפורים ואין ספקות. היא דמות חושבת, מעמיקה, יסודית, אבל גם מיוסרת וכואבת. 20 שנה היא היתה טבעונית אדוקה, Vegan בלשון העם. נמנעה מכל שימוש בחיות או מוצריהן להנאתה ודווקא ההתעמקות המוחלטת שלה ברצון למנוע סבל או הרג בעלי חיים הוביל אותה לחקירה על מעגל החיים והמוות, לניסיונות לגדל משק חי ללא הרג ולמסקנה כי המוות והחיים כרוכים זה בזה בעבותות בלתי נתנים להפרדה.
היא עבדה בחווה טבעונית אבל גילתה כי לא ניתן באמת בלי לזבל את השדות בדשן כימי או לקנות לסוס חציר. היא ניסתה בכל כוחה להקים משק אוטרקי (משק המספק את צרכי עצמו) הקיים ללא הרג כלל. נסתה למשל לגדל תרנגולות חופשיות ולהמשיך לגדל את האפרוחים הזכרים (ולא לשלוח אותם לבית המטבחיים כפי שעושים בתעשיית העופות), אבל מהר מאוד גילתה כי אם יחיו, האפרוחים הזכרים יהרגו זה את זה בלחימה מיד שיחלו לגדול כי התרנגולים מאפשרים זכר אחד בלבד בכל טריטוריה. חקירותיה הלכו גם ל"עומק" - מהו בעל החיים הקטן ביותר אותו "בסדר" להרוג מבחינתה כטבעונית - עכבר? נמלה? בקטריה? ומה ההבדל במדרג החיים הזה מול חיות המשק הגדולות למאכל?
לייר מספרת סיפור במילים קצוניות וקשות. בקריאת הספר התחושה היא שהיא כותבת או יותר נכון, נואמת, בשפה מלאה פאתוס. המילים הם קשות, מורכבות, נדירות. גם קוראי אנגלית ברמת שפת אם עלולים לשפשף את המצח בקריאת חלק מהמילים.
לייר היא משוררת לוחמת.
היא הבינה ששיקרו לה, שבתור נערה בת 16, אז החלה עם הטבעונות, היא קנתה חלום יפה וורוד אבל שמתחתיו מסתתרת מציאות קשה של הרס האדמה, הרס הסביבה, נזקים בריאותיים וצביעות מוסרית. לקורא יש את התחושה כי לייר כותבת את הספר בדם ליבה, וזה שווה לא מעט. אלו פסקאות ארוכות ומורכבות, דחוסות ומלאות כח, ובהתאם - לא קלות לקריאה.
החסרונות של הספר הזה הם גם היתרונות שלו. לייר לא מנסה לרכך את המסר, לעגל אותו, לתקשר אותו להמונים אלא לצעוק אותו ולנאום אותו מראש הגג, והיא דורשת מהקורא רמה מוסרית ואפס פשרות. כך למשל כחלק מתובנותיה על עודף האוכלוסין בכדור הארץ, וכנראה גם כחלק מתפיסתה הפמיניסטית, היא החליטה שלא להביא ילדים לעולם. זה מסתדר טוב עם התיאוריה שלה אבל פתרון לא ישים ולא רלוונטי לרוב תושבי כדור הארץ.
אפשר לחשוב על לייר כעל נביאה בסגנון הישן והטוב של נביאים כמו ירמיהו או יחזקאל. דורשת מוסר, מדברת בשפה גבוהה, ואנו יודעים שפיה וליבה שווים. היא לא צדקנית או מתממת. היא באמת כזו. מוחלטת, בלתי מתפשרת, עקבית.
אני לא משוכנע שזהו הספר הטוב ביותר להתחיל לקרוא על התזונה הקדמונית, אבל בהחלט ייתכן שהוא הספר המתאים ביותר לאנשים כמוה (ואני אומר זאת בחיוב גדול) - אנשים המונעים ראש ובראשונה מצו מצפונם ומחיובים לחלוטין לאידאות או רעיונות גלובליים ומופשטים. מאמינים. טבעונים יאלצו לעבור כברת דרך נפשית כדי לקרוא את הספר הזה אבל בדיוק אליהם הוא מכוון, כי היא היתה שם, היא עשתה זאת במשך 20 שנה, השתתפה בכל ההפגנות ושנאה את אוכלי הבשר. אבל היא גם הדרדרה בריאותית, וגילתה בדרך חתחתים ארוכה את הנחמה, השלווה והשלמות הרעיונית של אורח חיים קדמוני: המכבד את בעלי החיים ואת האדמה ומאפשר לאדם להיות חלק מהסבב הזה: טורף בזמנים ונטרף באחרים.
הספר מחזיק ארבעה פרקים עקריים: על המוסר של הצמחונות, על הפוליטיקה של הצמחונות, על ההיבט הבריאותי ועל ההיבט הגלובלי של קיימות כדור הארץ. שלושה מתוך ארבעת החלקים עוסקים כאמור בדיונים של צדק ושל מוסר ורק חלקו הקטן (והיותר חלש יחסית לחלקים האחרים) עוסק בהיבטים או טעונים של בריאות.
אז שורה תחתונה: כדאי שיהיה בספריה בבית, אם האנגלית שלכם תעמוד ברמה AA.
קראתם? אהבתם? חשבתם?
ספרו לנו מה כן ומה לא (או מה עוד אפשר)

By מר קדמוני with 17 comments

כוכב הקופים - חלק שלישי

אחרי שהשוונו את מערכת העיכול של אנשים לזו של אוכלי העשב ואחרי החלק הראשון של סדרת "כוכב הקופים", בו דברנו על תזונת קופי האדם הטבע והעובדה כי כל קופי האדם צורכים גם בעלי חיים כחלק מתזונתם, ואחרי החלק השני שעסק בהומינידים קדומים ובהבדלים אנטומיים בין האדם הקופי האדם בתחום חוש הטעם ומבנה הגוף, סוף סוף התפניתי לחלק השלישי והאחרון לפי שעה, שיעסוק בעוד הבדלים פיסיולוגיים בינינו לבין דודנינו השעירים: ובעיקר על המוח ומערכת העיכול.
נציין שהסדרה כולה באה לאור בקשת הקהל ולאחר שגילינו שיש המאמינים איכשהו שאכילת מזון צמחוני בלבד עדיפה לבני אדם, בעוד שלא כך מוכיחה המציאות.

מוח האדם לעומת מוח הקופים והשפעתו על התזונה.
לבני אדם יש מוח גדול בהרבה מכל בעל חיים אחר בטבע. המוח הזה איפשר לנו לפתח שימוש בכלים, לשלוט באש, לקיים שפה מורכבת ומופשטת, לבנות מערכים חברתיים מורכבים, לכתוב בלוגים ולמעשה, הוא זה המגדיר את מהות האדם על פני שאר ממלכת החי. אבל המוח שלנו לא פועל בחלל ריק - הוא צרכן אנרגיה מתמיד והדבר משפיע הן על הפיזיולוגיה והן על דרישות המזון של האדם.
מוח האדם מהווה כ 2.5% ממשקל האדם אבל צורך כ 20-25% מהאנרגיה של הגוף בזמן מנוחה. בהשוואה לקופי אדם אצלם צורך המוח כ 8% מהאנרגיה בזמן מנוחה. שאר חברינו בטבע צורכים כ 3-4% עבור המוח שלהם. אוקיי: מוח האדם הוא זללן אנרגיה עצום ולא באותו קנה מידה כמו אצל הקופים. דרישה אנרגטית זו מביאה לצורך באכילת מאכלים עשירים יותר אנרגטית וככל הנראה היא זו שדחפה את ההומינידים הקדומים לעבור לציד על פני ליקוט.
מחקרים על קופי אדם מראים כי ההעדפה של מאכלים עשירים אנרגטית (שומן וחלבון - לא עלים) היא פרופורציונלית לגודל המוח. כך למשל הדרישה האנרגטית אצל אנשים היא פי שלושה מאשר אצל שימפנזים. לעומת זאת, אצל כל הקופים מבחינה סטטיסטית איכות המזון (מבחינה אנרגטית) עומדת ביחס הפוך למסת הגוף, כלומר ככל שהקוף גדול יותר (גורילה למשל), הוא אוכל מזון נחות-יותר-אנרגטית (בעיקר עלים). אבל כשהחוקרים השוו את איכות המזון אצל קבוצות של ציידים לקטים הם ראו שבני אדם לא מקיימים את היחס הזה בין מסת הגוף לאיכות המזון, אלא מראים רמה גבוהה מאוד של איכות מזון מבחינה אנרגטית - הרבה יותר ממסת הגוף שלהם, וזה מוסבר על ידי דרישות האנרגיה של המוח. בקיצור, המוח שלנו דורש מאכלים עשירים. גוף גדול יכול להסתפק במזון נחות, אבל מוח גדול חייב את האנרגיה האיכותית שלו. והערה: עד המצאת החקלאות, דגנים לא נחשבו מזון עשיר קלורית, כי הם לא היו זמינים כמעט כלל, וודאי שלא בתצורה העשירה (קמח-לחם) מפאת חוסר בטכנולוגיה מתאימה.
שורה תחתונה: המוח שלנו לא רק מאפשר לנו לקרוא את השורות האלו, אלא דוחף אותנו לאכול אוכל אמיתי ועשיר כדי להתקיים. עד לא מזמן, האוכל הזה יכל לבוא בעיקר ממקורות מהחי או משורשים עשירים קלורית שלוקטו. האם התפריט הזה נשמע לכם מוכר?

אנטומיית המעיים
נקודה נוספת וחשובה לגבי מוח האדם הוא הקשר בינו לבין שאר חלקי הגוף. היפותיזה מפורסמת היא "הרקמה היקרה" או תיאורית "האיבר הזללן אנרגיה". התיאוריה הזו מנסה להסביר כיצד זה אפשרי שסך דרישת האנרגיה של בני אדם אינה שונה מהותית מסך דרישת האנרגיה של עמיתיהם הקופים (בהתאמת המשקל) בעווד שאנו יודעים שהמוח האנושי זולל המון אנרגיה. כיצד אם כן מצליח שאר גוף האדם להתקיים אם המוח "גונב" לו רבע מהאנרגיה (לעומת 8% בלבד, כאמור, אצל הקופים)?
החוקרים בדקו את צריכת האנרגיה של מוח מול צריכת האנרגיה של איברים אחרים שנחשבים "זללני אנרגיה" ובעיקר המעיים מול קופים אחרים. בצד ימין של התמונה להלן הוא הפרפורציה של איברים זוללי אנרגיה אותה היינו מצפים למצוא אצל בני אדם לו היתה הפיסיולוגיה שלהם כשל הפיסיולוגיה של הקופים. למעשה, בצד שמאל מופיעה הפרופורציה האמיתית של צריכת האנרגיה מאותם אברים אצל בני אדם. אנו רואים שסך האנרגיה כמעט זהה לחלוטין (אדם צורך כקוף) אבל המוח של האדם גדול פי 3 "מהמצופה" מקוף אדם, ולעומת זאת המעיים צורכים כמחצית האנרגיה. שאר האברים צורכים כמות זהה בין הקוף לאדם.
מסקנת התיאוריה: הגידול בצריכת האנרגיה של מוח האדם בא על חשבון  קיטון צריכת האנרגיה של המעי, וכך סך האנרגיה האנושית נותרה דומה.


זה חומר מרתק וחזק.
אז השורה התחתונה היא שהמעיים של בני האדם צורכים הרבה פחות אנרגיה מאשר המעיים של הקופים. למה? כי המעיים של האנשים קצרים הרבה יותר ולכן גם יעילים פחות. אורך המעי הוא פונקציה טובה להשלמת תהליכי עיכול ולהפיכת פחמימות וסיבים ותאית לאנרגיה זמינה (זוכרים מה שדיברנו על מערכת המעיים של אוכלי העשב - שם זו דוגמא קיצונית ליעילות של מערכת עיכול בהפיכת תאית לשומן על ידי תסיסה ובקטריות).
ככה זה נראה בתכל'ס:


לא רק זאת, אלא מבנה המעי של האדם מותאם יותר למזון איכותי ועשיר יותר - כלומר מזון שיכול להספג בעיקר דרך המעי הדק ולא מעי גס ארוך ויקר (מבחינה אנרגטית) שיכול גם לפרק עלים ותאית על ידי בקטריות כמו מתרחש אצל הגורילות חברותינו.
עד כאן ממש בקצרה ועל קצה המזלג את עיקרי הדברים, ואפשר להמשיך ולחפור, לפרט ולדון אבל דומני שכל המוסיף גורע כאן. זה פשוט וברור:

• על הכתפיים מונח לנו מוח גדול רעב ובבטן יש לנו מעי קצר ויעיל. לקופים על הכתפיים יש מוח קטן ושבע ובבטן יש להם מעיים ארוכים ובזבזניים.
• כל הקופים צורכים גם מזון מהחי - הם בליקוט והן בצייד אקטיבי.
• בני האדם הקדמוניים, מאז הווצרות מין האדם, אוכלים וצדים בשר.
• בני האדם מותאמים לשימוש בכלים, ציד וליקוט ואינם מותאמים לטיפוס על עצים.
• בני אדם אינם מסוגלים מבחינת חוש הטעם לאכול מזון צמחי מר כמו הקופים.
• לבני אדם מוח ענק וזולל אנרגיה.
• מוח ענק וזולל אנרגיה מותאם עם מזון באיכות גבוהה.
• מוח ענק דר בכפיפה אחת עם מעיים קצרים וחסכניים בצריכת אנרגיה.
• מעיים קצרים יותר מותאמים למזון אנרגטי יותר.
• לכן בני האדם אוכלים מזון עשיר אנרגטית, ממקורות מהחי ומהצומח, בכל התרבויות של הציידים לקטים שנסקרו אי פעם ובכל השלדים ההומינידים שנסקרו עד כה. אין אף חברה אנושית ילידית שהנה צמחונית או קרובה לצמחונות. לא היום, לא פעם. 

אז איך אפשר לומר שבני האדם הם צימחוניים מטבעם?

ספרו לנו מה אתם חושבים. (ואם אהבתם, אולי גם תשתפו אחרים  - במייל או בפייס או איך שאתם רוצים)

ובינתיים אני שוב במילואים, אז שבת שלום. יש לי כאן כמה קופים על הראש... 

By מר קדמוני with 7 comments

כוכב הקופים - חלק שני

[אולי אתם רוצים להתחיל קודם בחלק הראשון - העסק בתזונת קופי האדם בטבע.]
אחרי שראינו שקופי אדם אוכלים גם חיות כחלק אינטגרלי מהתזונה שלהם, ולכן בכל מקרה אינם יכולים לשמש מודל לתפיסה אנושית של "פירותאיות" או צמחונות, נעבור לשלב הבא והוא הדיאטה הקדומה של בני האדם והקופים, בשלב שהם בקושי התחילו להתפצל מין זה ממין זה.

הדיאטה של ההומיניד הקדום ביותר הלא הוא ידידינו ההומוארקטוס כללה בשר (הוא הראשון ממין האדם או ה"Homa" הראשון. אחריו באו עוד סדרה של בני אדם קדמוניים עד הופעת ההומו-ספיינס, אנחנו, שהגיע לאירופה רק לפני 40 אלף שנים בלבד). בני אדם (או בשפה המקצועית "הומינידים קדומים") אוכלים לכן בשר לפחות 2.5 מיליון שנים ולמעשה, מהרגע שנקרא שמם "אדם".  ההוכחות באות ממקורות שונים כמו ניתוח איזוטופי בשיני שלדים, עצמות חיות המטופלות בכלים לחיתוך הבשר, ועוד. [המאמר הזה למשל, מ 2012, מנסה לתת סטנדרטים קבועים כדי להמנע מחילוקי דעות מתי האבן נחרצה בידי אדם מכלי אבן ומתי אלו סימנים אחרים אבל הקונצנזוס המדעי הוא חד משמעי: שימוש בכלים לפני 2.5 מיליון שנים לחיתוך בשר ואולי כבר לפני 3.4 מיליוני שנים]. הדעה המקובלת היא שהתזונה לא היתה אקסקלוסיבית מן החי או מן הצומח אלא מגוונת וכללה מקורות אנרגיה שונים. זו הזדמנות טובה להעיר נראה כי "אוכל כל" היא אסטרטגיה עדיפה אבולוציונית שכן היא מאפשרת מגוון רחב יותר של מקורות מזון. העובדה כי אבולוציה מראה כי אכילת מזון מהחי הוא חלק טבעי ממזון הומינידים כבר מיליוני שנים אינה "מחייבת" איש לאכול בשר כמובן, אבל היא מראה בהחלט על עדיפות לכך מבחינה השרדותית והתפתחותית.
אני חושש שאנשים פירותאים גם נוטים לשכוח שההומו ארקטוס, אבינו הקדמון, לא התפתח בג'ונגלים של דרום אמריקה משופעי הפירות המתוקים אלא בסוואנות של אפריקה (למעשה, מין האדם הגיע ליבשת אמריקה לא מזמן, רק לפני כ 15000 שנים בלבד!), שם מגוון הפירות האפשריים לאורך השנה מצומצם ביותר וודאי שאינו מאפשר תזונה "פירותאית".
מול טענות אלו יש טבעונאים האומרים שקודם לכן (לפני הופעת ההומוארקטוס האוכל כל) היינו קופים צמחוניים ושמה שהיה אז יותר חשוב ורלוונטי לתזונתינו היום ממה שקרה לבני האדם בשני מיליון השנים האחרונות. אוקיי, נניח. אבל אז נזכר לפתע שלפני ההומוארקטוס היה ה Australopithecus. הם אכן היו "אוכלי פירות" בדומה לשימפנזים ולכן כמו שאמרנו בחלק הראשון, ממילא גם הם לא היו צמחוניים לחלוטין (טבעונאים אוהבים לצטט מחקרים המוכיחים שהם היו לגמרי צמחוניים אבל זה לא אמת. הם אכלו לא רק פירות אלא גם מזון מהחי! הבנתנו את תקופה זו הנה מוגבלת ומחקרים עדכניים עוד יותר [משנה זו] מראים כי חלקם אף אכלו יותר עלים מפירות!). אבל בכל מקרה, אם הולכים עוד אחורה בזמן (מייקל פוקס, זהירות עם הדלאריון), אז למה לא ללכת עוד אחורה, אל ראשית התפתחות הקופים הקדומים ביותר, משהו כמו לפני 65-70 מיליון שנה. הם היו אמנם קופים אבל מזונם היה מבוסס כולו על חרקים. אז כמה אחורה כדאי ונכון ללכת כדי להוכיח צמחונות קופית-אנושית?

שלום בני היקרים, איפה הייתי ומה עשיתי?

לא רק שהנ"ל מצביע על מצבינו כאוכלי בשר מרגע שפסענו זקופים לראשונה, אלא שאכילת חלבון ושומן מהחי אינה יכולה להיות רעילה עבור בני האדם. זוהי הסביבה בה נוצרנו. נוצרנו ממש וקמנו מתוך הרצף הגנטי הקדום למצב של אכילת צמחים ואכילת בשר ושימוש בכלים (וכהערת אגב נציין שמעניין שדווקא הסיפור הדתי של גן-עדן, שאינו מוחזק על ידי 99% מהטבעונאים-פירותאים, הוא דווקא זה שקיבע מיתוס שבני אדם אכלו דווקא תפוחים מיד לאחר הופעתם על בימת ההיסטוריה). כך או כך, האבולוציה אינה יכולה לשקר לנו כי החזק שורד ומנצח. זו חכמה קטנה מאוד להתעורר היום, אחרי שניים וחצי מיליון שנים של אכילת חיות, ולומר שזו אסטרטגיה השרדותית שאינה בריאה או שלא תוכיח את עצמה היא אמירה, איך נאמר, מוזרה.
בואו נראה. לו הייתם צריכים לבחור אסטרטגיה בריאותית מנצחת, על מי הייתם מהמרים: על פרוטוקול אכילת-כל שנוסה 2,500,000 שנים ברציפות בהצלחה מסחררת או על פרוטוקול טבעוני שהחל בניסויים לפני 25 שנה?
תזכורת- ההימור הזה הוא לא על סוס בזירה אלא על החיים שלכם.

מכאן, נעבור לחלק לא פחות חשוב בדיון והוא השוואה אנטומית בין האדם לקופי האדם. אין מנוס חברים, נצטרך שוב להציץ פנימה, לקרביים שלנו (ושל כמה קופים) ולראות מה אנו לומדים מכך.
הטענה היסודית של מקדמי הטבעונות מההיבט האנטומי היא, כאמור בחלק הקודם, שבני האדם והקופים דומים מאוד או זהים אנטומית ולכן אם הקופים הם צמחוניים (והם לא), אזי גם על בני האדם להיות צמחוניים ואכילת הבשר היא סטייה רגעית ממסלולה התקין של ההיסטוריה ושתוצאותיה הבריאותיות הרות אסון. עצם ההשוואה הנטומית היא תהליך בעייתי שכן הסקת מסקנות פונקציונאליות על בסיס דימיון פיזיולוגי עלולה להיות שגויה מיסודה. כך למשל, על מנת לפתח עצמות ושריון הצבוע משתמש בלסת בעלת שרירים עצומים המסוגלת לפרק עצמות, העיט משתמש בכח המשיכה וביכולתו לעוף על מנת להטיל עצמות וצבים מגובה רב וכך לפצח אותם, והאדם משתמש בכלי אבן (פעם) או בפטיש שניצלים (בימינו). אלו שלוש אסטרטגיות אבולציוניות-פונקציונאליות המשיגות מטרה זהה אך אין ביניהן שום דימיון פיסי. גם הכוון ההפוך הוא נכון. ישנם אברים דומים אצל חיות שונות, אך המשמשים למטרות אחרות לחלוטין. כלומר, עצם ההשוואה האנטומית גורמת לי לזוע בכסא בחוסר שקט. האמת זה רגיל אצלי (חוסר השקט). ובכל זאת, ביקשתם? הנה קבלתם.
בסקירה נבחר לדון בארבע מערכות פיסיות שונות ולדון במשמעותם מבחינה פונקציונאלית והאם ניתן ללמוד מהם משהו אינטליגנטי על תזונת הקופים ו/או בני האדם. ברור שאפשר לדון בעוד מערכות פיסיות (למשל שיער הגוף), אבל לא נצא מזה. ארבעת המערכות הן: (1) חוש הטעם, (2) מבנה גוף האדם (3) גודל המוח ו(4) מבנה המעיים.


יכולת אכילת טעם מר
בחור בשם גלנדינג פרסם בשנות ה 90 מאמר נחשב לגבי סבילות לטעם מר בקרב יונקים שונים. המחקר שלו הראה שתי נקודות מעניינות מאוד. האחת, שרמת המרירות אינה מעידה על רעילותו של המזון (שכן בעלי חיים שונים יאכלו את אותו הפרי, יחושו מרירות שונה) והמסקנה השניה, הרלוונטית מאוד לענייננו, קובעת כי ככל שבעל החיים צמחוני יותר רמת סף המרירות שלו נמוכה יותר, כלומר מלחכי עשב יוכלו לאכול מזונות מרים מאוד, אוכלי פירות יוכלו לאכול מזונות מרים קצת פחות, אוכלי כל קצת פחות ולטורפים אוכלי בשר אין כמעט כלל יכולת לאכול מזונות מרים. כלומר ככל שבעל החיים נתקל בפחות מזונות מרים מבחינת תזונתו הטבעית, כך הוא פחות מסוגל לאכול מזונות מרים. לכן טורפים למשל, שלא נתקלים בשום דבר מר בתזונתם, לא יוכלו לאכול אוכל מר, ואילו פרה תוכל גם תוכל ללחך מרור בהנאה מרובה ולצקצק בלשונה.

השוואת אורך חלקי המעיים בקופי אדם שונים (הקליקו להגדלה)

לו האדם היה פירותאי, היינו מצפים שעמידות המרירות שלו תהיה דומה או קרובה לזו של השמפנזים. ולא היא. האדם דומה מאוד לטורפים אבל רחוק בסדרי גודל מהעמידות למרירות שמפגינים השמפנזים. גם אם נרצה מאוד, אנו לא מסוגלים לאכול את תזונת השימפנזה. האבולוציה של הלשון שלנו מראים שאנחנו באמת לא שם. אנו לא אוכלי עשב ולא אוכלי פירות. אנו אוכלי כל, ובהתאם הסתגלנו.

גוף האדם
טענה צמחונית נוספת היא שלאדם אין יכולת לצוד או לאכול בשר ללא כלים וללא אש. אוקיי. השימפנזים לא שמעו על הטענה הזו כנראה, מה שלא מפריע להם לצוד ולאכול בשר לתיאבון גם אם עדיין לא ראיתי שימפנזה עובד ליד המנגל באל גאוצ'ו. למעשה, האדם השתמש בכלים מהרגע שהוא היה אדם. הן לציד, והן לחיתוך ועיבוד בשר, לשבירת העצמות והגולגולת לצורך אכילת המח השומני והעשיר מאוד בערכים תזונתיים. לטעון "והרי האדם הערום לא מסוגל לצוד, לפרק או לאכול בשר נא" היא טענה מעגלית. האדם השתמש בכלים מרגע שהיה אדם. לפני שהשתמש בכלים, לא היה אדם. למעשה, מעולם לא היה אדם "ערום" שאינו מסוגל לצוד או לפרק את הבשר שצד או שמצא (לא נעים אבל בהחלט היינו אוכלי נבלות. ראש בראש מתחרים על מח העצמות המזין מול הצבועים והעיטים. למעשה, למי שיודע להשתמש בכלים יש יתרון עצום בפיצוח עצמות והשגת מזון עשיר שחיות טורפות רגילות אינן מצליחות להשיג בשיניהן).
מעניין גם שהאדם אינו בעל יכולת טיפוס ושהייה על עצים כדוגמת האורנג אוטנגים והשמפנזים. לו האדם היה פירותאי היינו מצפים הסתגלות והתאמה פיסית (זרועות ארוכות וחזקות מאוד, למשל) שאינה נמצאת. לא רק שהאדם אינו יכול לאכול את רוב הפירות שאוכלים השמפנזים, הוא גם לא מסוגל לטפס ולהגיע אליהן. יש לנו שתי רגליים על הקרקע כדי שנוכל לרוץ, ללקט ולצוד.

בפוסט הבא בסדרה נדבר על גודל המוח ועל מערכת העיכול. גם שם מעניין.
בינתיים, ספרו לנו מה אתם חושבים ועל איזה עץ טיפסתם לאחרונה...
שבת שלום מאמריקה הרחוקה.

By מר קדמוני with 12 comments