פוסט הדרכה לטבעונים: כיצד לא תשרפו את הגשרים עם חבריכם אוכלי הכל

בטח זה קרה גם לכם בעבר, כי זה קרה לי השבוע. ידידה ותיקה העלתה לפייסבוק תמונה מקסימה, עם הסטטוס הבא:
"קציצות עדשים ובצל סגול, כי מי אמר שצריך לאכול נבלות".
מבט חטוף בדף שלה, מגלה שהוא הפך לזירת סרטי סנאף, תמונות פשיטת עור וחצאי כלבים. לא צריך להסביר עוד כלום. הכל ברור. היא הפכה לטבעונית, ולא לסתם לטבעונית, אלא אחת שמיישמת את שיטת קרמבו לשחיית מאה מטרים: "אתה מתחיל בכל המהירות ולאט לאט מגביר את הקצב". גם בספרינט הטבעוני מתחילים בשיא הקיצוניות ולאט לאט מגבירים את הקצב (של הפוסטים, של התמונות ושל הנאצות). החדשות הטובות הן שכמו בריצת 100 מטר, גם בגזרת הטבעונות העניין חולף מהר מאוד וברוב מוחלט של המקרים תוך שנה שנתיים האדם חוזר לעצמו ולערכיו, מוריד את ה V מהשם האמצעי שלו, חוזר לאכול לשובע ומעדכן את תמונת הפרופיל מפרה שחוטה לעגלה מזדקנת.
ובכל זאת, ניסיתי להבין מה מעצבן אותי בסטטוס שהזכרתי, ומדוע אני חש שהוא טורק את הדלת על כל ניסיון אינטליגנטי או אנושי לשיחה חוצת מגזרים או תפיסות. אז עבור עצמי ועבור קוראי הטבעונים (יש כאלו, בי נשבעתי!), הנה ארבע טקטיקות מילוליות טבעוניות ההורגות כל סיכוי לקשר או אפשרות לדיאלוג. כמדומני ראוי להוציא אותם מהשיח ומהלקסיקון בדיון בין בני אדם.
הערה: אני משתמש בדוגמא לעיל כמקרה פרטי הבא ללמד על הכלל כולו, וצר לי על ההכללות. יש כמובן גם טבעונים מקסימים, שוחרי שלום ומכבדי אדם ובריות, ומהם ידידי ורעי לאורך שנים. אבל אני כותב כאן בדם ליבי, רגע לפני שתחליק ידידתי לתהומות של אגרסיביות ולשון אלימה, תהומות שקשה יהיה להחלץ מהם ולשקמם מאוחר יותר.

 גרפיטי על האנדרטה לזכר נופלי  גבעתי במלחמת השחרור בחולון (צילום: פורום חולון).
דיאלוג מעורר כבוד או אלימות בזויה ומתנשאת?

1. החצנה וחודרנות - הקומיקאי ג'ו רוגאן טוען שהמשפט הבא לא קיים במציאות: "מה באמת, אתה טבעוני?? לא ידעתי!!!". לדבריו אין "טבעוני בהפתעה" כי הם חייבים לספר לך שהם טבעונים בחמש השניות הראשונות מהרגע שפגשו אותך. האמת היא שאת זה אני יכול מעט להבין: כשאתה מתחבר לרעיון מוצלח, גדול ומשמעותי, אתה לעתים "מוכרח" לרוץ לספר לחבר'ה. אבל לרוע המזל במקרה הטבעוני זה מגיע לעתים קרובות עם החלק השני של הכותרת: חודרנות. "אני אוכל קציצות עדשים אבל אתה, אתה אוכל נבלות". אני מספר לכל העולם על הטבעונות המקסימה שלי, אבל אני לא יכול לעשות זאת בלי להשוות, לחדור לכל שאר האנשים לצלחת, לחיים ולמוח. יש משימה והיא לספר ולהגעיל, בעת ובעונה אחת. להתגאות ולהשפיל, להתחסד ולהציץ, להשוויץ ולזלזל. החודרנות היא איומה, מיותרת וגורמת תגובת נגד.
המלצה לטבעוני שוחר הדיאלוג: רוצה להפיץ את דעתך - סבבה. ספר עליה למי שמתעניין (נגיד, תכתוב בלוג המסביר למה אתה טבעוני, ומי שמעוניין, יבוא ויקרא, ומי שלא, לא). הנח על השולחן המטפורי את כל הטוב שלך, ואולי יהיה מי שירים ויצטרף. אבל אל תכפה את דעתך, אל תצרח לי אותה באוזן בלי שביקשתי, אל תאמר לי מה אני אוכל ומה אני לא אוכל אם לא שאלתי אותך. ולא, לא שאלתי, תודה.

2. אלימות מילולית וויזואלית - "הו, האימה" אותו משפט קנוני מתוך "לב המאפלייה" של קונארד. דומני כי חלק מהטבעונים החדשים הפכו לכאלו בגלל האימה הפרטית שלהם. אך מסעם אל לב ההרג אינו יכול להיות עוד מבחינתם פרטי ואישי אלא חייב להפוך לציבורי ומוחצן. כן, הם נגד פורנו, אבל הם ישימו תמונות פורנו על הדף שלהם, רק שבמקרה זה פורנו עם חיות ולא עם אנשים. כן הם נגד אלימות כמובן, ולא הולכים עם נעלי עור ולא יאכלו דבש כי הוא אלים, אבל הם יקללו את אבי אביך, הם יכריחו ילדים וטף לראות סרטי התעללות או פרוצדורות שחיטה ובעיניהם מבט בורק: "כן, הוא עומד להיגעל מזה ואז לא יאכל עוד בשר והצלנו עוד נפש". יופי לכם. תנו לילד לראות עוד דם ודם (וואו, מזל שהם לא עובדים בטלוויזיה החינוכית. עדיין).  כמו היו רוקדים מפולבלי עיניים מול מדורת האש והדם ואומרים "אדונינו, לך אנו משתחווים". הפחד מהמוות ומהדם כה עמוק עד שנדמה שהם סוגדים לו, ממש כמו בטקסי עבר חשוכים. האלימות הופכת לגלויה וקיצונית ככל שעובר הזמן. "הלוואי שיעשו לילדים שלך מה שאתה עושה" שומע כל רפתן וכל בעל דיר או קצב. או בלוגר. האלימות הטבעונית אינה עוד בשוליים ההזויים. וכבר אמרתי שחייבים לדבר על האלימות הטבעונית. היא חיה ובועטת (פשוטו כמשמעו) ומקבלת אלפי לייקים וחיבוקים. הרצח הנורא במצעד הגאווה הוא עדות מצמררת למה שקנאות דתית עלולה לעשות. לא רחוק היום, חוששני.
המלצה לטבעוני שוחר הדיאלוג: אם אתם רוצה לשוחח, אז דע שכאן אלימות מילולית וויזואלית היא מחוץ לתחום. כן, אני מכיר את ההתחסדות "אכילת חיות היא אלימות". אבל לא, היא לא אלימות, היא טבע קיומנו ובסיס העולם. ובכל מקרה, איננו מדברים כעת על דיון פילוסופי או דיאלוג בין אנשים לחיות אלא בין בני אדם לבני אדם. אם אתה רוצה לדבר לחיות - אתה מוזמן להשתמש בשפה אלימה ככל שתחפוץ, אבל אתה רוצה לדבר איתי - כדאי שתדבר בנימוס או שלא נדבר כלל. אם אתה לא יודע מה זה נימוס ומה זו שפה בלתי אלימה, לא נשוחח.

3. ביזוי ועליונות - אלו צמד חמד ההולכים יחד בשדות הנצח של הטוב המדומה. הטבעוני המטיף מדמה את עצמו לנעלה מוסרית על עצמו הקודם, על הוריו ומשפחתו, על סביבתו, עמו ועל כל העולם כולו. הוא (או היא) שגילו את האור אינם שונים מכל מאמינים אחרים הרואים עצמם "העם הנבחר" או "שליחי האל". ההבדל הוא שבשיח הטבעוני הפייסבוקי העליונות מודגשת בעיקר על ידי ביזוי והנמכת האחר. האחר הוא "אוכל נבלות" (אבל כמובן שלא אנו, הנעלים). האחר הוא "אלים ורוצח" (אבל לא אנו, הנעלים). האחר הוא מיושן ומקובע והזוי ואנס ותוקפן (אבל לא אנו, המיעוט של המיעוט, שראו את האור). לכן, "כי מי אמר שצריך לאכול נבלות" אינו משפט נטרלי. הוא מקפל בתוכו את חוסר הכבוד הבסיסי אל האחר, ואת ההנאה שבתחושת העליונות והגאווה. הו הגאווה, אם כל חטאת, הסתלקי מצלחתי.
המלצה לטבעוני שוחר הדיאלוג: אם אתה רוצה לשוחח עימי, אני ממליץ לפנות אלי בגובה העיניים, תוך כבוד לי, לאורח חיי, לתפריטי ולצלחתי. תזכרו שאינכם טובים ממני ולו במילימטר קטן בודד. עליונות והתנשאות היא הדרך הטובה ביותר לטרוק את הדלת על פרצופו של האחר ולחסום כל סיכוי לדיאלוג או לקשר. וביזוי והנמכה מוסיפים חטא על פשע.

4. עוות מילולי - טריק ידוע וישן הוא להשתמש בעוותי שפה ושיבושי לשון כדי ליצור דימוי שלילי. חרדים למשל הקפידו לשבש את שמם של "שונאי ישראל" במישור הלאומי והפוליטי. כך שולמית אלוני הפכה ל"שלומית האיילונית" (איילונית היא פרה שאינה ממליטה). באופן דומה ניכסו לעצמם הטבעונים את מילון אבן שושן ועשו ועושים בו כלשהם. "רצח" ו"רוצח" המיוחסים לאנשים ההורגים בזדון אנשים אחרים הפכה למילה המשמשת לתיאור שחיטה או הרג חיות משק לצורך מאכל (איני מדבר כעת על העיוות המוסרי העצום שהעמדה המילולית הזו יוצר - כי אם רוצח הוא רוצח בין אם מדובר בהרצל אביטן או בהרצל הרפתן, הרי שעוד יגיע המאמין שיפעל להציל את הפרות "הנרצחות"  על ידי הריגת "הרוצח". היום הזה אינו רחוק, לחרדתי ולאימתי). "אוכלי מוות" בשיח הטבעוני הפך לשם תואר לכלל האנושות (למעט פחות מ 2% המוארים), "גוויות" הפך לשם המתאר גופות בהמות וחיות אחרות (אבל לא רוצחי עכברים. עכברים ויונקים אחרים המפריעים לגידולי החסה, התירס והחיטה זה בסדר), "אנסים" היא מילה לתיאור חלבנים ורועי צאן, וכך גם, בקטנה, בשר המאכל הפך אצל ידידתי ל"נבלה". היא, שכל חייה הקפידה על כשרות ושלא לאכול נבלות (שכן "נבלה" היא חיה שמתה וכעת מרקיבה בשדה ואסורה באכילה) היא עושה כעת להטוט לשוני והופכת את מזונה מאתמול ל"נבלה" של היום, כדי לשרת את הדימוי הנפשי העצמי שלה, ועל הדרך לעוות את אורח החיים, המזון והכבוד של כל שאר האדם.
המלצה לטבעוני שוחר הדיאלוג: דבר עברית. אל תקרא לי בשמות. אל תקרא לאוכל שלי בשמות. דבר בכבוד. בשורה התחתונה הכלל הוא פשוט מאוד: עשה את בחירותיך שלך, אך כבד את בחירתו של האחר.

הלוואי הלוואי הלוואי שיהיה לפחות אדם אחד - אוכל כל או טבעוני - שהדברים הללו יגעו בו ויגיעו אליו וישים משהו מהם על ליבו, כי הדברים נכונים, לטעמי, לכל דיאלוג, בכל תחום, בין כל אדם לאדם.

תרגישו חופשי לשתף, או להגיב, כי קשה לי לבד.
שבת שלום, ובריאות,
דעאל

By מר קדמוני with 26 comments

מה קורה כש YNET יורדים מהפסים? (אמינות עיתונאית ושקרים גסים)

הבוקר שוב פצחו טמקא במתקפה הטבעונית התקופתית שלהם, ויצאו בעמוד הראשי עם כותרת בומבסטית: "תרמית דיאטת הפליאו". לא פחות. והכתבה ממשיכה במרץ וכבר במשפט הראשון טוען הכתב כי "התאוריה מאחורי דיאטת הפליאו היא שטות גמורה".
אוי ואבוי. מה נעשה עכשיו? ומה אני אוכל היום לארוחת צהריים?
האם נגזר עלי לאכול מעתה ואילך צ'יפס עם קולה או לחילופין סויה מונבטת וקורנפלקס דל שומן - רק כדי שYNET יהיו מרוצים וצודקים?

האמת היא כרגיל שהמגזין הדיגיטלי הנפוץ בארץ משתמש בכח שלו כדי לייצר כותרת שאין בינה לבין המציאות ולא כלום. ולא אכפת להם מאמת, מיושרה או מקצועיות עיתונאית, וגם לא מבריאות הציבור, אלא רק לזרות חול, קש וגבבה בעיני הציבור.

הכתבה עצמה עמוסה שטויות (או טעויות, אם נרחם) הנה למשל צרור מביך:

כותב הכתב: "דיאטת הפליאו היא 55% חלבון "
זהו הבל גמור. קודם כל, אי אפשר לשרוד עם יותר מ 35% חלבון. פשוט נמות. הקביעה שלו כי ישנם אחוזים מומלצים של חלבון בפליאו, היא לא יותר משטות, או חוסר ידיעה והבנה במקרה הטוב, או שקר לשמו במקרה היותר סביר. הנה מה שאני עצמי כתבתי בספר "הסוד הקדמוני" על אחוזי השומן/חלבון/פחמימות בתזונה האידיאלית שלנו , תחת הכותרת "אז מה אוכלים ת'כלס" (עמוד 140),

הגישה התזונאית המודרנית, על כלל הדיאטות המערביות הנגזרות ממנה, מנסה לענות על השאלה הזאת באמצעות קביעת "היחס הנכון" בין אבות המזון — פחמימות, חלבונים ושומנים. אלא שכל דיאטה דוגלת ביחסים אחרים: דיאטת פירות טבעונית, למשל, ממליצה על 80% פחמימות, 10% חלבונים ו־10% שומנים; דיאטה "דלת שומן" נפוצה מדברת על 60% פחמימות, 20% חלבונים ו־20% שומנים; בדיאטת אטקינס אוכלים 0% פחמימות בשלב הראשון בדיאטה וכן הלאה — איש־איש והדיאטה ה"נכונה" שלו.
המציאות, מה לעשות, גמישה הרבה יותר מהמסגרות המוגבלות שלנו. התבוננות רחבה על המין האנושי מגלה שלניסיון לקבוע יחס מיטבי בין פחמימות־חלבונים־שומנים אין סיכוי, בגלל המגוון העצום של בתי גידול שמאכלס המין האנושי. בני האדם הראשונים התפתחו באפריקה, ומשם נדדו לרחבי העולם כולו — ממדבריות לוהטים, דרך ג'ונגלים מהבילים, עבור בערבות העשב ועד ישימונים קפואים. בכל המקומות האלה הצליחו חברות אנושיות ילידיות להתבסס, להתפתח ולשגשג בבריאות טובה. וכך יש חברות שבהן צריכת שומן וחלבון מהחי נעה סביב 95% מהתזונה, כמו חברות האינואיט בגרנלנד ובאלסקה;1 ישנן חברות ש־60% מתזונתן הם שומן רווי, דוגמת ילידי טוקלאו ואיים אחרים באוקיינוס השקט;2 ישנן תרבויות כמו בני קיטאווה שפגשנו בפרק 4, שפחמימות משורשים מהוות 69% מתזונתם, יותר מכל תרבות ציידים־לקטים אחרת.3 הנתון הכאילו־מפתיע הוא שלמרות המגוון הקולינרי האדיר הזה, כל החברות הללו פטורות כמעט לחלוטין ממחלות שנדמות לנו ככורח המציאות. שכיחות הסרטן אצלן נמוכה ביותר, השמנה וסוכרת נעדרות כליל, אירועי לב אינם מוכרים ובריאות השיניים מעולה. 
כיוון שיחסים נוקשים בין פחמימות־חלבונים־שומנים אינם חלק מהסיפור, אנחנו צריכים להסתכל על משהו שמעבר להם -מכנה משותף לכל התרבויות הללו, שאימוצו יאפשר לנו לשגשג ולפרוח גם בסביבתנו המערבית... הכללים האלה נגזרים משני מיליון שנים של אנושות, וזה בהחלט לא מעט — אבל לכל אחד ואחת מאיתנו יש את הגוף ואת רמת הפעילות שלו או שלה. ישנם אנשים שקל להם לצבור שומן וישנם אנשים שנפטרים ממנו במהירות ברגע שהם מפחיתים מעט מצריכת הפחמימות (ככלל, לגברים קל יותר לאבד שומן מיד עם הפחתת כמות הפחמימות). יש אנשים פעילים יותר ויש פחות. יש אוהבי בשר ויש מחבקי עצים. כולם יכולים לאכול מזון בריא, טעים ומתגמל לאור כללי התזונה הקדמונית. נסו והתנסו.

כותב הכתב: "תורת דיאטת הפליאו נכתבה על ידי הפילוסופית ד"ר לורן קורדיין".

לורן קורדיין הוא גבר, והוא לא פילוסוף אלא מומחה לפזיולוגיה ותזונה. 

כותב הכתב: בדיאטת הפליאו אוכלים "ללא ירקות שורש". ובהמשך "גם לירקות שורש היה ככל הנראה מקום בתזונת האדם הקדמון, אף שמאמיני הפליאו נמנעים מהם לחלוטין. "  והשיא: "חוקרים מצאו כי בניגוד לתיאוריה, עליה מבוססת דיאטת הפליאו הפופולרית, האדם הקדמון לא התבסס רק על בשר למחייתו"

שקר גס או בורות מוחלטת במקרה הטוב. ירקות ופירות, אגוזים ושורשים הם חלק בלתי נפרד מתזונה קדמונית וממה שאכל האדם הקדמון והאדם בכלל מאז ומעולם. מי שיטרח לקרוא את הספר שלי יראה המלצות על מגוון של שורשים: גזר, סלק, בצל, לפת, צנונים ועוד וגם על בטטות, יאם, טארו ואחרים. גם תפוחי אדמה אינם מסוכנים אולם בהחלט כדאי לצמצם בהם במיוחד אם רוצים לאבד משקל עודף.

אין אף אדם רציני שכותב על תזונה קדמונית או פליאו שטען או רמז שהאדם אכל רק בשר. זו שטות. זו רק דרך נוחה לכתב להציג את הפליאו כמשהו ביזארי ומעוות בעוד שהמציאות היא שהביזאר והמעוות נותר אצל הכתב בצלחת. הנה הוכחה למה שבאמת אני כותב על תזונת האדם הקדמון (עמ' 58):
...לא רק שומן אכלו באתר בנות יעקב. גם גלעיני זיתים, שקדים ושזיפים נמצאו שם. תזונת האדם הקדמון היתה של אוכל־כול, כאשר המזון מן החי (חלבון ושומן) היה כפי הנראה מקור משמעותי לקלוריות. הדברים הללו לא נלמדים רק מאתר בנות יעקב, אלא ממאות אתרים פרהיסטוריים בישראל ובמקומות אחרים על פני הגלובוס, ובכולם הממצאים עקביים: האדם הקדמון על גלגוליו השונים, לאורך כל ההיסטוריה הנחקרת, אכל מגוון עצום של חיות וצמחים.

כותב הכתב עוד "הוכחה" מרעישה וחדשנית הממוטטת את תפיסת הפליאו כי:"החוקרים ציינו עוד, שגם הרוק התפתח טוב יותר ואיפשר לפרק בצורה יעילה צמחים עשירי עמילן. הקדמונים, כך סבורים החוקרים, גם למדו משך הזמן לבשל, מה שיפשר להם להפוך את הירקות לטעימים יותר וקלים יותר לעיכול. "

ממש נדהמתי מהממצאים. חבל שהם זהים למה שכתבתי בעצמי ושהכתב לא ציטט אותי דווקא על שני הנושאים הללו. מדוע הבישול הפך ירקות שורש למשמעותיים לתזונה ולהתפתחות האדם וכיצד התפתח הגן לפירוק עמילן. הנה ציטוט מהספר "הסוד הקדמוני" (עמוד 54)

לא רק על צריכת הבשר השפיעה האש. היא הפכה מזונות רבים אחרים לאכילים. שורשים, שלא יכלו להיות חלק משמעותי מהתזונה האנושית עד גילוי השליטה באש, הפכו באחת למזון מעולה, נחשק ועתיר קלוריות. בטטות קדמוניות ושורשים עמילניים אחרים הפכו לנכס הישרדותי. האדם גילה שכמעט כל מזון הופך קל יותר לעיכול וללעיסה לאחר הבישול ובעיקר, שהמזון המבושל מאפשר לנו לספוג הרבה יותר אנרגיה. האש הפכה למנוע הבערה הפנימי שלנו.

ובהקשר של העמילן (עמ' 61)

אם למוטציות די באלף שנה, אפשר להיות בטוחים שבעשרת אלפים השנים שחלפו מאז המהפכה החקלאית התבססו גם כמה שינויים גנטיים בחלקים של האוכלוסייה האנושית. שינוי כזה שהתרחש עם המעבר לחקלאות, וככל הנראה עוד לפניה, הוא הגברת ייצור האנזים עמילאז, המפרק עמילנים והמופרש עם הרוק ועם מיצי הלבלב. העמילאז קיים גם אצל קופי האדם, אבל מופיע רק בשני העתקים של הגן ומתבטא ביכולת מצומצמת למדי לפירוק עמילן. 
אצל ההומו סאפיינס, ששולט באש וצורך יותר שורשים מבושלים, לעמילאז 
יש ביטוי גנטי חזק יותר, מה שמוביל ליכולת משופרת לעיכול ירקות עמילניים, דוגמת תפוחי אדמה או בטטות. השינוי התחזק לאחר המעבר לחקלאות,21 אך לא כל האנשים שווים ביכולת זו. ישנם כאלו שיש להם 14 העתקים של הגן, והם מצטיינים בפירוק עמילן מדגנים ומשורשים, אך ישנם רבים שלהם רק שניים או שלושה העתקים של הגן, ואצלם עודף עמילנים ישבש מנגנוני עיכול ואנרגיה. האם אתם יודעים כמה עותקים של הגן יש לכם? כנראה לא. 

אז מה למדנו?

שיצא עוד מחקר שתומך ומחזק את הבסיס המדעי וההיסטורי של התזונה הקדמונית או דיאטת הפליאו, ושYNET יש קטע של רשלנות מקצועית, חפיפניקיות עיתונאית, וד"ר איתי גל אחד, שמצליח להפוך זהב לתבן.

שורה תחתונה: אם אתם רוצים ללמוד - בשמחה ובכיף. רוצים להתווכח או לדון בדברים לעמקם - גם בכיף. אבל לכתוב שטויות ושקרים גסים בתור "הוכחות" - זה כבר סיבה טובה להעיף את YNET וכתב הבריאות האומלל שלו, פשוט לכל הרוחות.

ומה אתם חושבים, השתכנעתם מYNET או לא?

By מר קדמוני with 23 comments

הסטייק הטוב בעולם -עכשיו הסרט! הקרנה בלעדית וחינמית רק עבורכם

מתי ראיתם לאחרונה כזו פרה? 

ברזילאי, צרפתי ואמריקאי מתווכחים אצל מי הסטייק הכי טעים.

לא, זו לא התחלה של בדיחה, זה סרט תיעודי. 

וזה מרתק.

באופן מפתיע כולם מגיעים מיד להסכמה שדווקא באמריקה הסטייקים רכים יותר, ולא במקרה: זני הפרות הצרפתיים, ובעיקר השרולה המפורסם, הם שריריים וגדולים, ולכן מתאימים לתבשילי קדירה ארוכים ואילו לעומתם האמריקאיים ששיכללו את הבר-בי-קיו (על האש) עד לדרגת אומנות, ולכן מגדלים פרות צעירות, רכות ושמנות, בהן אחוזי שומן גבוהים הרבה יותר. לעומתם בברזיל מגדלים בקר "הודי" דל שומן אבל שעמיד הרבה יותר בפני מחלות ומזג האוויר המהביל של ברזיל. אמור מעתה: הקדירות בפריז יהיו טובות יותר, אבל הסטיייק על האש יהיה רך יותר באמריקה. 

"מהפיכת הסטייקים" נשמע כמו כותרת של סרט נהנתני ודקדנטי על "חיפוש הסטייק המושלם" (כך במקור) ותאוות בשרים (פשוטו כמשמעו). בפועל מתגלה סרט מעניין, חשוב ורחב יריעה. כיצד פרוסת סטייק במשקל קילו שלם, המוגשת במסעדת יוקרה בברוקלין, היא חלק מתפיסת עולם שמחברת חוות ענק וגידול תעשייתי והורמוני לבקר וכיצד אופנות מזון משפיעות על הקיימות ועל התחרות הגלובלית למזון איכותי. מה ההבדל המסחרי בין פרות שגדלות בגבעות העשב חשופות הרוחות של האיים בצפון סקוטלנד, לבין הפרות התעשייתיות הגדלות מהר ועל דגנים, בחוות הענק האמריקאיות - מנקודת המבט של המגדל ומנקודת המבט של הקצב. וגם מכיסו וכוסו של הסועד.

אבל איך הגעתי לראות את הסרט הזה, שיוקרן בהקרנת בכורה בYES רק בעוד שבועיים וחצי, וכיצד גם אתם יכולים לראות אותו כבר עכשיו? שאלה טובה.

אני שמח לספר שהגעתי עם יס דוקו להסכם מיוחד עבורנו ב paleo.co.il. יס דוקו יאפשרו לנו לראות את הסרטים התיעודיים הטובים והרלוונטיים לנו בהקרנות בכורה, וגם אחר כך. לנצח. כן, גם כשהסרטים הללו יעברו ל VOD בלבד -  הם ישארו תמיד זמינים ב paleo.co.il. כי יש מי שמעריך את התשוקה לידע של הקהילה הזו. והנה לכם עוד סיבה להציץ בפרויקט שלנו ולתמוך בו. הסרטים ישארו

הסרט הראשון שיעלה במסגרת הפרויקט הזה הוא מהפיכת הסטייקים (ואחריו יעלה ויבוא גם "האמת המטרידה על סוכר" - עוד סרט חשוב ומעניין החושף טפח מתעשיית הסוכר ומחירה הבריאותי העצום על כל הסביבה והחברה, אבל על זה, בהמשך). 

בינתיים איך זה עובד?
זה הלינק לסרט, וזו הסיסמא: tsro7 
ואתם יכולים לראות אותו כבר עכשיו. (תנו לו צ'אנס. העריכה קצת מוזרה אבל בסוף עובדת).

לענייננו, בואו נחקור קצת תובנות אחרי הצפייה בסרט: מה עשו זני הבקר למטבח הצרפתי, הברזילאי, האמריקאי, הסקוטי, הקנדי, היפני, הספרדי והאיטלקי? מה זה עשה לשיטות גידול הבקר באמריקה (רמז: הורמונים!!!) ומה המחיר הבריאותי והסביבתי שאנו משלמים במרוץ אחר הסטייק הטוב ביותר.

מדוע יש עוד ועוד חוואים הבוחרים לחזור לגידול GRASS FED ומה אומרים על זה קצבים מקצועיים. טעים? בריא? מצליח? האם חוות הגידול התעשתיות הן רק טעות זמנית בהיסטוריה של המאה העשרים או שהן נועדו להשאר כאן, ואם כן, מה זה אומר עלינו?

הסרט נודד בין יבשות וקצבים, בין תרבויות וזני פרות, בין קוי דם והעדפות קולינריות ובין שיטות גידול וטיפוח. אנו מגלים כי מאחורי הבשר יש עולם שלם ומורכב, עם החלטות פוליטיות (כמו למשל הניסיון לחנך את האנגלים והצרפתים בשנות השבעים שבשר רזה זה בריא) ועם דוגמאות ליזמים אמיצים (השוודי שהשקיע הון בגידול זנים יפנים בשוודיה, רק כדי למכור אותם ב 700 יורו. לקילו) ולמוזרויות מקומיות (מסאג' יפני לפרות עם קש וסאקה).

וגם זווית מפתיעה מעט של מה קרה למבקר המזון שגידל בעצמו את הפרה, טיפח אותה ושחט אותה בעצמו? ("חשבתי שזה יהיה דבר קשה שישבור את ליבי") וכיצד הוא מבדיל בין בשר איכותי לבשר פיגולים תעשייתי.

דומה שהסרט לא חוסך מאמצים לתת לנו זוית ראיה רחבה על תעשיית הבקר: ממגדלי אגנוס גזעיים בסקוטלנד, וכיצד כוחות השוק של שנות השבעים עיצבו, מילולית, את הפרות של היום. כיצד איכות המגדל ואיכות הטיפול משפיעים על הטעם (!) של הבשר - כשהפרה חיה חיים טובים ורגועים יותר, עד יום שחיטתה ממש, יהיה הבדל עצום. דומה שזה שיעור טוב על הקארמה של החיים: כשהמגדל אכפתי ודואג ומזין את הפרות טוב ולא מלחיץ אותן, הן יחזירו לו אהבה גם אחרי מותן. 

מגדלי גזעים נדירים ושעירים בצפון אנגליה, ובעיקר - למה אין בשר Grass Fed אפילו בצרפת, אבל באנגליה יש בשפע (רמז עבה: גשם!) 

אח"כ עוברים גם ליפן, ואיך מגדלים באמת Kobe Beef (רמז: כן משמיעים להם מוצארט אבל לא נותנים להם לשתות בירה. את הבירה שותים החקלאים... רק כדי שבסוף יקבלו פרות שנראות כמו "חבית עם רגליים"). הקצב הנודד הצרפתי נחרד לגלות שמחיר בשר הקובה הכי משובח ביפן במכירה הפומבית יהיה משהו כמו 20000 אירו (עשרים אלף!) אבל בצרפת, לדבריו, נתח כזה יהיה זול יחסית, כי לא אוהבים שם בשר עם הרבה שומן. נו.

ומה עם העובדה שיש ביפן בשר טוב יותר מאשר הקובה. מטסוסקה שמו. 

במסגרת העלילה אנו נחשפים אפילו לדרמה של גניבת זרע, לא פחות!! אחרת איך יגיעו פרות יפניות לשבדיה? 

בסופו של דבר אי אפשר שלא להתרשם ולהבין את ההבדל העצום, תרבותית, פוליטית, קולינרית וסביבתית, בין הגישה האמריקאית בה עגלים גדלים בקצב עצום והורמונלי ולכן נשחטים בגיל 4 חודשים, לעומת פרות בנות 15 שנה בספרד המוכתרות כבשר הטוב בעולם, ואולי גם הידידותי ביותר לו. 

אז אם בשר מעניין אתכם, אם מודעות סביבתית לאופן הגידול ולמורכבות של התעשייה הזו מעסיקה אתכם, אני חושב שהזמן שלכם ינוצל היטב בצפייה בסרט הזה (tsro7). וגם תלמדו כמה טיפים על יישון בשר, מתכונים ובעיקר על האופן בו הבדלים בין תרבויות משתקפים היטב בצלחתם.

ואם אהבתם, ספרו לי בתגובות, תשתפו, ותחכו לסרט יס-דוקו הבא שנפרסם ב paleo.co.il. מבטיח שזה יהיה עוד מעט! 

ולא לשכוח: לתמוך בפרויקט, אחרת כל זה לא היה קורה. 

אבל הגזמתם חבר'ה

By מר קדמוני with 6 comments

למה חייבים לדבר על האלימות הטבעונית

אי אפשר לשתוק ולהתעלם עוד (מצטער אם חלק מהדברים נשמעים לכם מוכרים אבל באמת שהגיעו מים עד נפש).

הנה מהגיגי טל גלבוע על ההפגנה הטבעונית שנערכה ביום שישי מול השוק הפליאוליטי הנפלא: "...שוק שמבוסס על גאווה לטבוח ביצורים מפוחדים... להזכיר בכל מקום ובכל זמן שזו תועבה גדולה... אנחנו נהיה בכל מקום ובכל ואקום, אנחנו נספר...  אך ורק שיהיה לכם תירוץ לשסף גרונות...". גם העמוד הרשמי של פעילי זכויות בעלי החיים אומר: "הפעילים מחו על העוולות המתועבות כלפי בעלי חיים שמבוצעות בכל רגע... לקוחות השוק יצאו מבויישים ונבוכים על כך שלקחו חלק בלתי נפרד בסבל הנוראי" וידידתי אפריל הצחיקה כשסיפרה: "נערה בת 19 עם סגריה אמרה לי שאמות מסרטן כי אני אוכלת בשר".

לפחות היא חסכה את האשמה על דם הילדים במצות בפסח

זה לא מקרי. כשאתה קורא לאחרונה את העתונות, הפייסבוק, כתבות הטלוויזיה או סתם גראפיטי מכוער של 269 בשדרות רוטשילד, נראה שקרוב ל 100% ממה שמעסיק את הצד הטבעוני הוא הכתיבה והעיסוק על מה אני בדיוק אוכל ועד כמה לכן אנחנו (אוכלי הכל): מתועבים, אונסים, רוצחים, מתעללים, אדישים, אכזריים, אטומים, גרגרנים, תאוותנים, שפלים, ואוכלי-מוות (ג'יי קיי רולינג, את יכולה לחייך). אולי שכחתי ביטוי דמוניזציה כלשהו. אבל לא לדאוג, מזכירים לנו כל יום (ולא, זו לא אלימות כמובן...).
התפיסה הבסיסית היא לא בתזונה אחרת או באמונה בבריאות אחרת אלא במלחמת חורמה של ממש מול האנשים שאוכלים אחרת, ועוד יותר, מול אלו שמאמינים אחרת.
ומטבען של מלחמות דת, מספיק צד אחד מספיק דתי כדי להפוך את העולם לגיהנום. מסעי הצלב היו דוגמא אחת, ומסעם המטורף של דעא"ש בימינו, דוגמא אחרת. כי זאת כדאי לדעת, אנשי דעא"ש מצווים, מבחינת פירושם הקיצוני את האיסלמם, להרוג כופרים, ורק כופרים (למשל את היזדים הכורדים האומללים) אבל תתפלאו שדווקא יהודים הם לא אמורים להרוג (לפחות לא מבחינה דתית, כי יהודים אינם נחשבים כופרים) אם אלו מוכנים לקבל את חוקי השריע'ה ולהיות נתינים וצמיתים. רוצה לומר: שתוק והישאר עם ראשך עליך או דבר ונערפך.
באופן מעורר חלחלה אי אפשר שלא לראות קווי דמיון מדאיגים. כי מי שמדבר נגד התפיסה הטבעונית ואפילו לא ישירות, אחת דינו, אולם מי שמשתף עמם פעולה מסחרית (גם אם הוא אוכל-כל בדיוק כמונו או אפילו מפעל-בשר בעצמו), פטור וזוכה להגנה מאלימות מילולית ופיסית. לפחות לעת עתה.
הנה שתי דוגמאות מקומיות שנתן רמי ידידי: דומינוס פיצה מוכרת הרבה מאוד טונות של גבינה בשנה, אבל מכיוון שהם הוסיפו לתפריטם גם "פיצה טבעונית" הם יכולים להיות כעת בני חסות ולא יאונה להם רע. עדן טבע מרקט, על הקצביות ועל חנויות הדגים שבהם, יכולים להמשיך למכור בשר במיליונים, אבל בגלל שהם נתנו לאחרונה חסות לכנס טבעוני הנה קיבלו בתמורה הגנה וכעת לא ירססו על קירותיהם, לא ישפכו דם-דמה על דוכניהם ולא ישמיצו או יחרימו אותם מעל גבי הרשת (ואולי עדן טבע מרקט בעצם רק שילמו סוג של פרוטקשן?).
אבל בינתיים האלימות הטבעונית רק משתוללת ועולה ופורחת באין מפריע ואין פוצה פה ומצפצף. לא מיקי חיימוביץ', לא אברי גלעד, לא גדי סוקניק, לא אסי עזר, לא העורך הראשי של מוסף הארץ (וודאי שכחתי עוד איזה אלף עיתונאים טבעוניים); איש מהם לא אומר מאומה או מגנה את הרוע הזה. את האלימות הקשה הזו. הם ממלאים פיהם חסה.

פורסם בעמוד הפייסבוק של "החזית לשחרור בע"ח" כאות כבוד ל"פעולה הרואית".

הנה חלק קטן קטן מהתגובות שקיבלה תמונת השחתת המשאית לעיל:

• זה ונדליזם? איזו צביעות! כן ירבו אקטיביסטים יותר ממבקרים. Vered Eliyahu Cohen
• מתרשם מאומץ הלב של הפעילים האלמונים להילחם ברשעות הבלתי נתפסת של הרפתנים המטונפים. Judas Maccabeus
• טוב מאוד! להשחיט את המשחיטים! Eyal Shimshy
• מישהו מוכן כבר לשרוף את "עד העצם" שתקוע באמצע קינג ג'ורג' כמו טופו בגרון. Roy Goldman

ועכשיו שמישהו יגיד לי שזה לא יגמר בעריפת ראש של מישהו. אולי רפתן? אולי קונה שוק? אולי בעל דוכן בשוק (דרך אגב, הוא טבעוני בעצמו אבל מקבל איומים של ממש כעת)? ומה הסיכוי, בין אחד למליון, שמשטרה חקרה את רוי גולדמן הנ"ל על הסתה לאלימות? האם יש הבדל אמיתי מבחינת הרשעות ומבחינת פוטנציאל הנפץ בין זה לבין גרפיטי נוער הגבעות אותו אפילו השב"כ חוקר במרץ?

בשמונה שנותיו של הבלוג הזה, כתבתי יותר מ 1380 פוסטים, על מגוון נושאים: על תזונה ועל פעילות גופנית, על רווחה נפשית ועל יצירת שינוי להשגת בריאות ומציאות טובה יותר, על סיפורי הצלחה ועל שאלות של קוראים, על אתגרים ועל חוויות, על מתכונים ועל התלבטויות.

בדקתי ומצאתי שמתוך כל הים הגדול הזה, כתבתי רק 14 פוסטים הנוגעים באיזשהו אופן לטבעונים או לטבעונות. 14 מתוך כ 1400. כלומר לכל היותר 1% מהאנרגיה שלי איכשהו נתפסת בחברים הללו, ובדרך כלל גם זה לא בדיבור ישיר עליהם אלא על עצמי (אני מאמין גדול באוטונומיה ואינבידואליות וב"איש באמונתו יחיה". הפילוספיה הראנדית היא נר לרגלי). וכתבתי גם עלינו, כמין אנושי וכחברה, ועל מה נכון עבורנו, מחקרית, פיסיולוגית והיסטורית, לפחות להבנתי. כשכבר כתבתי על טבעונות, היה זה כמעט תמיד בהקשר של חקירה עובדתית, או דיון פילוסופי או אפילו בקריאה לשילוב ידיים וגיוס כוחות למטרה משותפת - כמו התנגדות למזון מתועש, לתעשייות נצלניות ועוד.
בפועל, בכל הראיונות שלי לתקשורת בחודשים האחרונים שואלים אותי כמעט רק על טבעונות. ועל "האם אני נגדם" ועוד הבלים כאלה. זה לא במקרה, זה כי הטון של "הדיון" הציבורי עובד ומגיב לרק למלחמות. הכריזו עלינו מלחמה אז מצפים שגם אנחנו צד במלחמה הזו. ולא. טבעונים לא מפריעים לי, חלילה וחס. אני מכבד מעומק ליבי את הבחירות שלהם. אני מכבד את האוטונומיה והמחשבה שלהם או את זכותם לחשוב ולהאמין אחרת. אבל, אני לא מוכן שיאיימו עלי או יפגעו בי או בידידיי, נפשית או פיסית, מילולית או מעשית.

ירד לי האסימון באיחור גדול. 

כי כרגע אין כל דיאלוג, ולא נראה לי שיהיה בקרוב. לצערי האמיתי. 

אם הפנים של "חזית שחרור בעלי החיים" היא אושיית תרבות וגיבורת המסך הקטן המקדמת אלימות (באותה נשימה שהיא מצטדקת ואומרת שהיא בכלל נגד אלימות), מצבנו החברתי עגום למדי. 

אז מה נותר לנו לעשות? 

• לא להתעלם, לא לוותר ולא לשתוק, ולהגיש תלונה במשטרה על כל פגיעה, איום או הסתה.
• להוקיע, לכתוב, ולהסיר את מעטה ההתיפיפות מעל רוע ואלימות, טבעוני או אחר.
• לא לקבל את השיח האלים, לא לקבל איומים. 
• לתמוך: לקנות בשוק הפליאוליסטי, להמליץ ולספר לחברים על סגנון החיים הקדמוני. לקרוא, להקריא, לפרגן.
• לזכור, טבעונות אינה הבעיה כלל, הבעיה היא האלימות והשיח האלים והמאיים. יש לי ידידים נפלאים שהם טבעונים אדוקים. הם אנשי אמת וחסד, אנשי שלום ושלווה. הכי רחוק שאפשר מחבורת הצווחנים האלימה והמופקרת הזו. אז לא נכליל, ולא נחשוד בכשרים, אבל נזהר ונשמר מאוד לנפשותנו. 

ואולי יש לכם רעיונות נוספים? 

(ואם אתם חושבים שזה נושא מספיק חשוב, תעשו לייק בפייסבוק, תכתבו כאן תגובה או תשתפו עם חברים ואחרים. תודה).

*** עדכון של הפוסט לאחר שנה בדיוק ***
לצערי, המציאות מזעזעת ומדגימה את הדברים עליהם התרעתי כאן.
דצמבר 2015: "אלמונים הזמינו חוקר וטרינר ממוסד אקדמי בכיר להגיע לטפל בלילה בחיה פצועה באזור בית שמש. הוא הוכה קשות ואושפז בביה"ח. ככל הנראה על רקע עיסוקו בניסויים בבעלי חיים". לכתבה המלאה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4737035,00.html
האלימות הטבעונית ממשיכה להתחזק ולרמוס כל חלקה טובה שנותרה מאידאות היופי והמוסר שלתוכן היא נולדה.
כואב הלב.
*עדכון לעדכון, ינואר 2016*
החדשות האחרונות הן שבכלל יריבות עסקית נטו (במסווה של יריבות אידאולוגית) עמדה בבסיס התקיפה הנ"ל. הפעם לא. ועדיין, זה לא אומר שאלימות טבעונית אינה קיימת, זה רק אומר שהיא נותרת בדרך כלל כאלימות מילולית (שעדיין הולכת ומקצינה) ולא נותר לנו אלא לקוות שהיא לא תתפתח לאלימות פיסית. 

By Dael with 43 comments

למה ומהי תזונה קדמונית - ראיון חדש ברדיו מהות החיים

החל מהשבוע מתחילה תכנית רדיו חדשה ויומית בערוץ "מהות החיים" (תחנת רדיו המשודרת רק באינטרנט), ובה ראיונות בני 12 דקות בדיוק שעורכת מיטל שרון.
אז גם עבדכם התראיין, ואוטוטו זה גם ישודר: לקראת ראש השנה, ב 23 לספטמבר ב09:00 בבוקר.
ובינתיים, כדי לא להחזיק איש במתח, אספר כי הראיון התנהל ברוח טובה, כראוי לאכסניה, והמראיינת היתה לבבית ועניינית, ובכלל, חשתי שיש מרחב לדיון, גם אם הוא נותר קצר.
למרות שהתכנית עדיין לא שודרה, אתם יכולים כעת לשמוע אותה כבר כעת, שבועיים לפני כל אחד אחר!



אהבתם?
תרגישו חופשי לשתף בשלל הערוצים הדיגיטליים. אפשר גם עם גלויה.

By מר קדמוני with 1 comment