אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

לקראת ט"ו בשבט - מחשבות על אהבת הארץ


צ'יף סיאטל. WIKI

עוד לא ט"ו בשבט, אבל אנחנו מתחילים.
בשבת האחרונה פגשנו זוג חברים. הוא פרופסור בטכניון, מומחה לסביבה ואקולוגיה, והיא יועצת בנושא איכות סביבה. זוג מחייך וירוק שכזה. הוא דיבר על ט"ו בשבט המתקרב והקריא שיר מספר שלא הכרתי. מעין חוברת שנקראת "רוח האדמה" משנת 1981 (כן, מלפני 31 שנים) ובה שלל ציטוטים ותרגומים על הקשר בין האדם לאדמתו, בהקשר הסביבתי אקולוגי. עלעלתי והתאהבתי. בעמוד האחרון כתוב במפתיע ש"העתקת וציטוט קטעים מחוברת זו מותר ומומלץ" אז לא יכלתי להתאפק, ומיד נביא דברים משם.
כמו הקדמה:
ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות הוא אחד מארבע ראשי שנה שיש בלוח השנה היהודי: ראש השנה לשנים, הלא הוא ראש השנה ה"רגיל" בא' תשרי. ראש השנה למלכים, הוא א' ניסן. ראש השנה למעשר בהמה, הוא א' אלול ואחרון חביב, ראש השנה לאילנות, ט"ו בשבט. והמנהג שהשתרש לנטוע עצים הוא יפה ונותן ליום הזה חגיגיות וקשר מיוחד לאדמה (ולבוץ. "תשאירו את הנעליים ליד הדלת אמרתי").
אז בצדק, כך נראה לי, ט"ו בשבט הוא יום שמקושר לאהבת הארץ ולחזרה אל הטבע, חזרה אל האילנות והעצים, השיחים והקרקע. כל ילד בגן הולך עם מעדר קטן, מגפיים גדולים ושתיל מטפטף ולומד דרך הרגליים לטעום מעט מהקשר של ארץ וצמיחה, התחדשות והמשכיות. בט"ו בשבט הנאיבי, הפשוט, יש הרבה אהבה לאדמה ולארץ אבל אין בכלל נטיעת יישובים, כבישים, מפעלים או פנסי רחוב. יש רק שורשים וירוק.
לעומת זאת, במציאות הישראלית הנוכחית והמסוכסכת, אהבת הארץ הפכה למונח ששמור רק לעבדקנים מגודלי פיאות ויחפים, שרועים צאן על איזה הר טרשים קירח בשטחים. ויותר מזה, היא הפכה למונח טעון פוליטית, ורבים בציבוריות הישראלית קושרים את אהבת הארץ עם סלילת כבישים, הקמת יישובים, הפרחת השממה, סילוק אנשים מאדמתם או דווקא בהשארת אנשים על אדמתם של אחרים. זה מעט הזוי, אבל כאן אנו חיים.
דומה ששיא הטירוף בעניין הזה של בלבול בין אהבת הארץ לאהבת המדינה (שגם אותה אפשר לאהוב, אבל זה לא אותו הדבר) הוא בשירו של נתן אלתרמן "שיר בוקר" שלצערי, רוב הילדים עדיין לומדים אותו בגן (ההדגשה להלן שלי):
בהרים כבר השמש מלהטת
ובעמק עוד נוצץ הטל,
אנו אוהבים אותך, מולדת,
בשמחה, בשיר ובעמל.

ממורדות הלבנון עד ים המלח
נעבור אותך במחרשות,
אנו עוד ניטע לך ונבנה לך,
אנו ניפה אותך מאד.

נלבישך שלמת בטון ומלט
ונפרוש לך מרבדי גנים,
על אדמת שדותיך הנגאלת
הדגן ירנין פעמונים.
(זה עוד ממשיך)

מאז ומעולם, או לפחות מאז שהעולם הפך למערבי והתיישבותי וחדל להיות עולם של שבטים ציידים-נודדים, ישנה משיכה אל חבל ארץ והגדרתו כ"מולדת" וכ"מכורה" שאותה יש "לקחת" מהאחר, להגן עליה, לברא מעליה כל מזיק, להקים עליה כל מבצר, להפוך את האדמה והנוף לתבניתו של האדם הגדל עליה. העירוני גדל מוקף בתים וגם אישיותו נבטה והתעצבה כך. לטוב ולרע.
וכך, אהבת הארץ משמשת היום ערבוביה של מטרות פוליטיות (לכבוש, להגן, ליישב, לסלק, להפריח, להתחיל, לסיים, לקבוע, להקים, לבנות, לפנות) ולעומת זאת, הקשר הפשוט, השורשי, המקורי, בין האדם לאדמתו, הקשר שלפני היות המדינה, הקשר של לפני היות הפוליטיקה, הקשר הזה הטשטש ונעלם במרוצת אלפי השנים האחרונות עד שאינינו יכולים לדמיין ארץ בלי מדינה או קרקע בלי שלטון.
ולא כך היה תמיד.
הקרקע קיימת ועומדת מדור דור. עולם החי, הצומח אדיש לתהפוכות מערכות השלטון של בני האדם והוא נותן לנו את המזון ואת החיים, אבל אנו בני אדם כוחניים, אלימים, גאוותניים, דרסנו את הקרקע ואת המציאות, הרגנו את החי וביראנו את הצומח לטובת צמחים חד עונתיים.
ועכשיו יש המתפלאים שהמציאות סביבנו מתחילה לקרוס עלינו.
לפני 150 שנה כתב איש חכם אחד (בתמונה למעלה, התמונה היחידה הידועה שלו), אדם בשם צ'יף סיאטל, מכתב לנשיא ארה"ב דאז, פרנקלין פירס. צ'יף סיאטל (נכון, על שמו נקראית העיר סיאטל, זאת מנירוונה ומהאנטומיה של גריי), היה אדם פרקטי שהתבונן למציאות ישר לעיניים ואמר בקול ובגלוי נבואת זעם וחורבן על היהירות של האדם הלבן שהכפיף את הטבע לפוליטיקה, ששכח את הקשר בין האדם לאדמתו, שתקוותו הלבנה היא להלביש את הארץ בשמלת בטון ומלט. וכך, בעיני הנשר אשר לו, כתב הצ'יף האמריקאי מכתב שעומד בחודו גם היום.
(סליחה, גבר, אבל קיצרתי קצת. הנוסח המלא בעברית נמצא כאן ובאנגלית כאן, ושווה לקרוא את שניהם). וכך הוא כתב:
הצ'יף הגדול מוושינגטון שולח לנו איגרת לומר שהוא מבקש לקנות את אדמתנו. הצ'יף הגדול משגר גם מילים של ידידות ורצון טוב. הרי זה נדיב מצידו שכן יודעים אנו מה מעט זקוק הוא לידידותנו בתמורה. אך אנו נשקול בדבר; כי היטב נדע שאם לא נעשה כן עלול האיש הלבן לבוא בכלי ירי ולקחת את אדמתנו. בדברי המנהיג סיאטל יכול המנהיג הגדול בוושינגטון לתת אמון מלא, ממש כשם אחינו הלבנים יכולים לסמוך על חילוף עונות השנה. דבריי כמוהם ככוכבים שלעולם לא יכבו.

איך תוכלו לסחור בשמיים? בחמימות האדמה? רעיון זה זר הוא לנו. הלא רעננות האוויר או נצנוץ פני המים אינם קנייננו. איך תוכלו לקנות אותם מאיתנו עוד נחליט על כך בבוא העת. כל חלקת האדמה בארץ הזאת קדושה לבני עמי. כל מחט אורן מבהיקה, כל חוף חולי, כל אד תלוי ביערות אפלים, כל קרחת יער וכל חרק מזמזם קדושים בזיכרונם ובמסורתם של בני עמי.

יודעים אנו שהאיש הלבן לא יבין את דרכנו. פיסת קרקע אחת נדמית לו כשנייה כי הוא זר הבא בלילה ליטול מן האדמה את כל אשר יידרש לו. האדמה אינה אחות לו אלא אויב ולאחר שכבש אותה - ימשיך בדרכו. את קברות אבותיו יותיר מאחור - לא אכפת לו. הוא גוזל את הקרקע מאת ילדיו. לא אכפת לו. קברות אבותיו וזכות הבכורה אשר לילדיו - נשכחים מליבו. ברעבתנותו יבלע את האדמה ואך שממה יותיר. מראה עריכם מכאיב לעינינו ואולי כך הדבר מפני שאדום-העור הוא פרא לא יבין...

בערי האיש הלבן לא תמצא פינה שקטה. לא מקום לשמוע את רחש העלים באביב או את אוושת כנפי חרקים. אולי מפני שאני פרא ואינני מבין - השאון נדמה כעלבון לאוזניים. ומה הטעם בחיים אם אינך יכול לשמוע את האנקות בכיו המתוק של התחמס או את פולמוס הצפרדעים בלילה סביב האגם? האינדיאני מבכר את קולה הרך של אוושת הרוח על פני האגם ואת ניחוחה אחרי שהזדככה בגשם הצהרים או התבשמה באורנים.

האוויר יקר לאדום העור כי לכל הברואים נשמת-אף אחת: לחיות, לעצים, לאדם. נראה כאילו האיש הלבן אינו משגיח באוויר אותו ישאף: כאיש הגוסס ימים רבים הריהו קהה-חושים מלהריח. אם אחליט לקבל את הצעתך אעשה זאת בתנאי אחד: האיש הלבן חייב להתייחס לבעלי החיים בארץ הזאת כאל אחיו.

פרא אנוכי ולא אדע כל דרך אחרת. כבר חזיתי באלף גופות בופלו מבאישות בערבה. נטושים לאחר שהאיש הלבן ירה בהם מתוך רכבת עוברת. פרא אנוכי ולא אבין כיצד זה יהיה סוס הברזל המעשן חשוב מן הבופלו שאותו נקטול רק כדי להתקיים. מהו האדם בלא חיית הארץ? אם ייעלמו כל החיות - האנשים ימותו מבדידות-נפש גדולה; כי החיה והאדם מקרה אחד יקרה את כולם. כל הדברים תלויים זה בזה; אשר יפקוד את האדמה יפקוד את בני האדמה.
...

אם נמכור לכם את אדמתנו אהבוה כאשר אהבנו אותה אנו. השגיחו עליה כפי שאנו השגחנו. שמרו בחובכם את זכר הארץ כמות שהיא בעת לקיחת; ובכל כוחכם ובכל מאודכם ובכול לבבכם שמרוה למען ילדיכם ואהבוה כאהבת אלוהים את כולנו. כי זאת נדע אלוהיכם ואלוהנו חד הוא. אדמה זו יקרה לו. אפילו האיש הלבן לא יוכל להימלט מן הגורל המשותף.

מדהים. מרגש. אמיתי.
ובאותו עניין כתבתי כאן פעם או פעמיים על המודל של הסרט אוואטר, אחד הסרטים היותר-אקולוגיים-מגניבים (ולא רק לראות לווייתן כחול מפהק), שאימץ את התרבות האידיאנית כבסיס הרוחני של תרבות הנאב'י, הגיבורים הגבוהים וארוכי הזנב והאזניים של כוכב פנדורה. גם הם, כמו האידיאנים, מרגישים קשר עמוק לאדמתם, ולעולם היצורים החיים והצומחים הסובב אותם. גם הם צדים כדי לחיות, ושונאים הרג מיותר. הם אוכלים מהחי ומאמינים שזה חלק ממעגל החיים הגדול והקוסמי, שגם הם יהפכו יום אחד לחלק ממנו, יתפרקו וגופותיהם יזינו יצורים אחרים. וגם שם, כמו לפני 150 שנה, האמריקאי הפולש לא מבין מה רוצים ממנו הילידים, ולמה אי אפשר פשוט לכבוש את הכוכב הארור ההוא. בסרט זה נגמר בסוף טוב. אבל במקור, באמריקה, זה נגמר בערימות של באפולו מתים, ובשדות החיטה האינסופיים של יוטה שהיו פעם סאוונות, שיחים ועצים, ושמאבדת מאז כמה ס"מ מגובה אדמתה בכל שנה (כי כבר אין דבר שיחזיק את הקרקע, ולא, חיטה לא יכולה לעשות את זה. אין לה שורשים).

אז ספרו לנו איך אתם מרגישים לקראת ט"ו בשבט, כמו אידיאנים או כמו אמריקאים לבנים?
כמו בני הנאב'י הצדים למחייתם והמתפללים על נשמת החיה שצדו, או כמו מפעילי הקומבייניים העצומים של טקסס?
אם לא תספרו, איך נדע?

By מר קדמוני with 16 comments

מתכונון בקטנה לחורף


כבר כתבתי כאן על מתכון לפסטרמה, אבל זה הזמן לרענן אותו מתהום הנשייה ולהזכיר שאין כמו חורף להכנת פסטרמות, שהולכות מעולה כחטיף, כנשנוש, כאוכל לבית הספר (במסגרת ילדים אוכלים בריא), או כדי שהאורחים יפרגנו. אנחנו מכינים כל שבוע, ולפעמים פעמיים בשבוע (ראו הערה 6 להלן).
המתכונים של דורעם גורנט עובדים יופי, והעקרון הוא פשוט, אם כי כל פעם אני מנסה גרסה מעט אחרת.
1. נקו היטב היטב את החזה של העוף או ההודו משומן ומעצמות קטנות. אתם רוצים את הפסטרמה נקייה ואחידה. שווה להשקיע.
2. כבשו אותה 24 שעות. לא להתעצל ולתת לה את הזמן לשהות במים, כף מלח, עלי דפנה ופלפל אנגלי. בנחת.
3. שיטפו, יבשו ואז השרו אותה עוד 24 שעות (כאן אפשר לקצר אם רוצים) במשרה האהובה עליכם. דבש, פלפל, פפריקה. הכל הולך. נסו וספרו על ניסיונות מוצלחים במיוחד.
4. קישרו היטב היטב וגלגלו בציפוי (אני אוהב הרבה לפל שחור גרוס סביב סביב).
5. אפו 45 דקות בחום של 160 מעלות על הרשת (שיטפטף ולא יתבשל במיץ של עצמו).
6. למחרת בבוקר תשאלו: "איפה הפסטרמה?" (נכון, כבר נגמר).

בתמונה: רגע נדיר של פסטרמה הודו ופסטרמה עוף, עדיין שלמות. הרגעים האלה מחזיקים מעמד בערך 10 שניות.

By מר קדמוני with 9 comments

מזונות טובים לילדים - חלק שני - המעשים

אחרי שסקרנו כמה מיתוסים מקובלים בתזונת ילדים, נעבור לשלב המעשים על איך מגדלים משפחה בריאה ושבעה. ומרוצה.
  • דוגמא אישית. הילד שלכם מסתכל עליכם בראש ובראשונה. מכם הוא לומר לדבר, להתנהג, לשחק ולשיר. הוא מחקה ומזהה את כל תנועותיכם. הוא רואה טוב יותר מכל בלש ורגיש יותר מכל חיישן. אם אתם אוכלים בערב "חטאים" כאלו או אחרים, גם אם זה הרבה אחרי שהילדים הולכים לישון, הם איכשהו ידעו על זה. הילדים מאמינים לכם, ועוד יותר, מאמינים למה שהם רואים במציאות. אם תגידו דבר אחד ("חשוב לאכול בריא") אבל בפועל תעשו דבר אחר ("איזה טעים היה הבורקס אתמול"), אל תצפו שהילדים שלכם יתעקשו על ארוחת בריאות.
  • המזווה (והמקרר) שלכם, מלמדים את הילדים שלכם טוב יותר מכל הרצאה. מעבר לדוגמא האישית, מה שיש בבית הוא סימן הכי טוב בעולם למה שעומדים לאכול בבית בסופו של יום. אם יש לכם במזווה שוקולד לבן, שוקולד למריחה, קטשופ, צ'יפס קפוא, ועוד ועוד - אל תתפלאו אם הילד יתעקש (ובסוף גם יקבל) את הצ'יפס עם קטשופ בפיתת-שוקולד שלו לארוחת הערב. אם לא יהיו לכם בבית שמנים תעשייתיים, הילדים שלכם לא יאכלו שניצלים (חוץ מאת אלה שאמא שלי מתעקשת להביא איתה בתיק כשהיא באה לביקור). אבל אם תהיה ספטה, זה מה שיאכלו. אם לא היום, אז מחר.
  • להכין ולבשל ביחד. אם הילד חותך בעצמו את הירקות של הסלט, ולבד מתבל אותו אחר כך, יש אחריות יצרן שהוא גם יאכל ממנו. אם הילד מתבל את הסיר עם העוף או קושר את הפסטרמה לפני האפייה, הוא יאכל מהם כשייצאו מהתנור. אמר רבינו בחיי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", וזו אמת קטנה ופשוטה ונכונה. מה שאתה עושה, זה מה שאתה אוהב. ואם הילד שלך (עוזר לך להכין) אוכל טוב, הוא גם יאהב אותו. כנראה.
  • לגלות מה הילד אוהב. אוכל בריא יכול וצריך להיות אוכל טעים, אבל לא כל מה שבריא טעים לחיך של המפונק הקטן שאתם מגדלים בבית. לא להתייאש. לנסות את זה, ולנסות את זה ולנסות גם אחרת.
  • להסביר. להגיד "תאכל את הבשר שלך" זה אולי קל אבל לא תמיד יעיל. להגיד "בשר גם ישביע אותך וגם יתן לך מספיק קלוריות לגדול. וגם הוספתי לתיבול שלו את תבלין הפיצה שאתה כל כך אוהב", עשוי לעבוד טוב יותר. הילדים צריכים לדעת מה אתם רוצים מהם, ולמה. כבר בגיל צעיר מאוד, הבן שלי הסביר פעם לאמא שלי על החביתה ש: "יש בזה הרבה חלבונים". לאכול אותו. הם מבינים והם שואלים, והם יהיו איתכם. אל תפחידו אותם ("אם תאכל פיתה תבוא מכשיפה"), אבל בהחלט תסבירו להם מה טוב ולמה זה עדיף. תחזרו על זה כל יום במשך חמש שנים, ואני מבטיח לכם שהמסר יקלט.
  • להשקיע. כל ההצלחות מתחילות בנשמה. אם אתם אוהבים מישהו, תפנקו אותו. אם הילד שלכם רואה אתכם טורחים ומתאמצים ומנסים לעשות את המנה הזו יפה, וטרייה, וארוזה יפה, וטעימה, ומתאימה לשגעונותיו, הוא יאהב את זה. גם בכיתה א' וגם בכיתה ח' (יש לי משני הסוגים) ילדים מתים על קופסה ארוזה ואטומה עם ירקות טריים שנחתכו באותו הבוקר, עם פרוסות מוצרלה מעל, וקצת מלח גס ופלפל שחור. זה לא רק הטעם, זו גם ההשקעה.
  • לא לפחד מקשיים. שנים שהבת שלי לא רצתה לשמוע על זה. היא התעצבנה כשדיברנו (בינינו, המבוגרים) על תזונה, ועקמה את האף כשהכנו בשר (ראש). אחרי זמן מה, היא שינתה את התזונה שלה והפכה לסיפור ההצלחה הכי מרשים (והכי יפה והכי חמוד) שלי. גם היום היא עדיין מעקמת את האף כשמכינים בשר (ראש), אבל בלחם, פיתות ופסטה היא כבר לא נוגעת מזמן. תאמינו בעצמכם, והקשיים יעברו.
  • לתכנן ולהתארגן מראש. סוף מעשה במחשבה תחילה, וסנדוויץ' לבית הספר הוא הפתרון המהיר והיחיד אם לא חשבתם והתארגנם על אלטרנטיבה בריאה מראש. לא תהיה לכם קופסה, או לא ירקות או לא מצב רוח, או לא זמן, או לא כל הנ"ל. תתארגנו ותצליחו.
בפוסט הבא בסדרה, נדבר על קצת רעיונות קונקרטיים לתזונת ילדים בריאה, אם כי אני חושש שלזה צריך ספר, ולא פוסט...

מחשבות?
שתפו אותנו!

(והערה: המהממת בתמונה זו הבת שלי)

By מר קדמוני with 9 comments

מזונות טובים לילדים - חלק ראשון - המיתוסים


עבור כל הורה שאלת השאלות היא איך אנחנו שומרים את הילדים שלנו בריאים ובטוחים.
אנחנו יכולים לספוג הכל, אבל לא יכולים לדמיין משהו קורה, חלילה, לצאצאים שלנו. זהו טבע האדם, וטוב שכך.
אז באמת, כהורים אנו מנסים כל העת להגן על הילדים שלנו, למנוע מהם כל התנסות קשה או מיותרת, ובודאי שלתת להם לאכול "כל מה שצריך" כמו שאמרה סבתא שלי. ואין לסבתות נחת גדולה יותר מאשר תינוק שמנמן ומדושן פימות שאפשר לצבוט אותו בהנאה.
הרגלי המזון של הרך הנולד מתחילים כבר בינקות. תודה לאל, כל אמא בימינו תאמר לכם שהתזונה המעולה ביותר לתינוק(ת) שלה היא חלב אם. לא תמיד זה אפשרי, אבל ברור שיש יתרונות רבים בחלב אם (אפילו שבמקרה זה התזונה של התינוק מבוססת על 54% שומן). אז באמת בשלב הינקות הכללים התזונתיים (טוב ופחות טוב) ברורים למדי, ואפילו מוסכמים מקיר לקיר, אבל ברגע שנגמלים, הופל'ה. בעיה. מה אוכלים עכשיו? וסביב העניין הזה כבר נשפכו נהרות של מיץ פטל וטוגנו הרים של שניצלים. אז לכסות את כל הנושא בפוסט אחד יהיה קשה מדי, אז נחלק לכמה פוסטים שיידרשו, ונתחיל בהתחלה. בדברים שנקבעו לפני היות המציאות, הלא הם המיתוסים. בפוסט הבא, אחרי שננפץ כמה פרות, נראה מה כן אפשר לעשות. ולאכול.

מיתוס ראשון - הקצוות רחוקים זה מזה.
בעניין תזונת ילדים רוב ההורים מחזיקים בדעה המארגנת את המציאות באופן סכמטי לשני קצוות של המנעד הקולינרי:
אוכל מפנק------------------------------------------------------------ אוכל בריא
ההורים *רוצים* אוכל בריא, אבל ההורים גם*רוצים* לפנק והתוצאה שההורים נלחמים מול עצמם כל בוקר מחדש:
מה, לא מגיע לו שוקולד למריחה לפעמים בסנדוויץ'?
מה, לא נקנה לו חטיפים לטיול?
מה, לא נעשה לו עוגת שוקולד ליומולדת???
מה, רק הוא לא יאכל קרמבו?
אופן המחשבה הזה מכוון את ההורים לבחירות שעיקרן הוא לעולם ויתור. או שאני מוותר על האוכל הבריא (היום, רק היום), או שבארוחה הזו אני מוותר על לפנק אותו (אבל אח"כ ניתן לו חיבוק גדול וסוכריה שיפסיק לבכות). כל זמן שזהו אורח המחשבה שלכם, אתם לכודים לנצח בדילמה בלתי נתנת לפתרון. זהו מיתוס. אוכל מפנק יכול וצריך להיות גם בריא. ולהיפך.

מיתוס שני - לילדים חוש טעם לא מפותח
מן המקובלות הוא שילדים לא אוהבים כבד, לא אוהבים קוקוס, לא אוהבים גבינות עיזים מסריחות, לא אוכלים סלט רוקט, לא יגעו ברוטב יין ופטריות, ובכלל, כל מה שלא בא בתוך בורקס או מעוך היטב בפיתה לא יעבוד. יש לי ידיד שקבע את חוק שני המרכיבים ולפיו ילדים יאכלו כל מזון שעשוי משני רכיבים בלבד, למשל צ'יפס וקטשופ, לחמניה ונקניקיה, שניצל ופירה, פיתה עם חומוס וכו', אבל לא יגעו בפיתה עם חומוס ופלפל אדום, למשל.
העניין הזה מוסבר בפרימיטיביות של חוש הטעם הילדי שאינו מפתח ולכן, על מנת להבטיח שצאצאינו ישגשגו, עלינו לתת להם מה שיסכימו לאכול - אוכל בטעם אחד, משני מרכיבים ללכל היותר, רצוי מוכרים (ע"ע מיתוס שלישי).
זהו מיתוס. הוכחה קטנה מהבן שלי לפני שנה, באלפים הצרפתים. הנה כאן:


מיתוס שלישי - ילדים לא אוכלים מאכלים חדשים

לפני חודש קפצתי איזה ערב לשכנים לקחת מהם מקדח ווידיה 11 מ"מ שבדיוק נשבר לי. קורה כל הזמן. מכל מקום, הם בדיוק הכינו ארוחת ערב. לא שאני בדרך כלל מתערב, אבל הם בדיוק כמה שבועות קודם התחילו בתזונה קדמונית ואמרו לי שהם מרוצים מאוד, לכן התפלאתי לראות שהם משתמשים בשמן חמניות לסלט. שאלתי מה רע בשמן זית. אמרו לי: "שמע, אין סיכוי שהילדים שלנו יאכלו את זה. הם פשט לא אוהבים שמן זית". אמרתי, נסו ותראו בעצמכם. אם לא יהיה בבית שמן חמניות, ותכינו ארוחת ערב עם שמן זית, הם יאכלו כמו גדולים. זה לא שאני נביא, אבל זה בדיוק מה שקרה אצלם למחרת (המקדחים המשיכו להשבר לי).

באותו האופן, המיתוס המושרש ביותר הוא שהילדים יסכימו לאכול לצהרים רק פירה ושניצל או רק שוקולד למריחה בחצי פיתה לבית הספר. זהו מיתוס. ילדים יאהבו כל דבר כמעט ויקחו לבית הספר דברים אחרים לחלוטין ובשמחה רבה, אם באמת תאמינו שהם יכולים לאהוב את זה ותגרמו להם לאהוב את זה.

מיתוס רביעי - אוכל בריא מסובך להכין (ולמי יש זמן).
"יאללה, יאללה" אומרת לי חברה שהיא גם אמא, "יש לי להכין אוכל לבית הספר לשלושה ילדים, למי יש כח לבשל להם משהו. מכינים חצי פיתה בשתי שניות, והופ, כולם מרוצים". כי אוכל בריא, היא לא-אומרת-אבל-חושבת, זה מסובך, מורכב, ארוך, רגיש, קשה לארוז ואי אפשר לשים בשקית או לשים בילקוט. במאבק על הזמן הקצר שיש לנו כל בוקר, או בהכנת ארוחת ערב אחרי שחוזרים מיום בעבודה, או בארוחת צהרים שצריכה להיות מהירה וטעימה, לאף אחד אין זמן, חשק, אנרגיות או מוטבציה להכין מנות שף מעוצבות מחליטת עשבי גליל עונתיים וטריים. ואורגניים.
זה מיתוס. אוכל בריא יכול להיות פשוט, מזין ואפשרי לגמרי בילקוט. כן, הוא יותר טרחה מחצי פיתה במיקרו, אבל הוא גם שווה הרבה יותר.

מיתוס חמישי - חריגות זה נורא
אין דבר שיותר מלחיץ הורים מאשר שהילד שלהם יהיה חריג בסביבתו. וחריגות, זאת יש לדעת, נקלטת כבר בקווים דקים מן הדקים, באנטנות רגישות ויעילות שאכן יש לילדים. הם אלופי העולם בלזהות את השונה ואת האחר, גם אם השוני הוא עדין ולא נראה לעין המבוגר. אז בהקשר של תזונה וילדים, לאלמנט הקבוצתי יש אפקט עצום על ההורים. לא יעלה על הדעת שרק הילד שלי לא יאכל חטיפים בטיול או לא יביא עוגה לקבלת שבת בגן. שיאכל מה שאוכלים כולם. מה יש.
זהן מיתוס. יאהבו אתכם כמו שאתם. גם את הילדים שלכם. אל תעשו עניין ממה שאין לו הצדקה להיות עניין.


עד כאן מיתוסים. אולי יש לכם עוד כמה?
בפעם הבאה נכתוב קצת על מה כן אפשר לעשות.

By מר קדמוני with 18 comments

10 אסטרטגיות חורפיות ויעילות


חורף.
הגשם מטפטף על העורף.
חורף.
וקר.
(או כך לפחות אומרים החזאים שיהיה מחר).
רבים רצים דחופים ומבוהלים לקבל זריקות שפעת ורק מחכים שתתפוס אותם ההצטננות הגדולה, זו שתשכיב אותם במיטה לכמה ימים עם חום, נזלת, כאב ראש ונאחס כללי. חברים, אני מאמין שלעתים קרובות מאוד (הרבה תלוי בכם), אפשר לצלוח חורף בלי שום מיחוש. בדיוק לפני שנה כתבתי פוסט על הנושא, אבל שווה להתרענן ולחדד כמה נקודות (ותסלחו לי עם משהו פה ושם חוזר על עצמו).
  1. קצת קור זה טוב. באמת, קור זה סבבה. לא רק שאני אישית מת על מזג אויר קר, אלא שבניגוד לדעה הרווחת חשיפה לקור לא תעשה אתכם חולים. בחשיפה נכונה נראה שההיפך הוא דווקא הנכון. רעיון טוב יהיה לטייל ודווקא כשקר, אבל תשמרו כמובן על בית החזה מחומם היטב. כלומר, נראה שטוב לעשות לצאת עם מכנסיים קצרים, אבל עם שכבה כפולה על החזה.
  2. אל תשתגעו עם האימונים. להתאמן ולעשות ספורט זה חיוני ומקדם בריאות ומערכת חיסונית טובה, אבל אימונים ארוכים ומתישים, בעיקר אימוני סבולת וריצה ארוכים ויומיים, אבל גם כל פרוטוקול אימונים אגרסיבי ומתיש במיוחד (הכוונה לא לפראן של חמש דקות אלא לעבודה רצופה, ארוכה, יום אחר יום) מחליש את המערכת החיסונית. אתם רוצים לוודא שבחורף אתם מתאמנים בתבונה.
  3. תפוזים (ויטמין C). בעיקר אם אתם אנשים שאכן מתאמנים בחוץ ובקור, והרבה, תיסוף של ויטמין C יכול מאוד לעזור. ל"סתם" אנשים זה עוזר רק קצת. למתאמנים, זה נראה כעוזר הרבה. בתחילת החורף כתב על זה יפה פיטר. המלצה: אם אתם רצים הרבה בחוץ, תאכלו יותר תפוזים. יש בשפע, ועכשיו בדיוק הם הכי טובים (קטנים ומתוקים).
  4. תרחצו ידיים. אתם בריאים כמו סוסים, זה נכון (ותישארו לי ככה) אבל יש שם בחוץ כל מיני מצוננים מקצועיים שעושים הכל כדי להדביק אתכם. משתעלים, מחבקים או סתם לוחצים ידיים. בחורף, עוד יותר מאשר בקיץ, שווה לבדוק שאתם לא אוכלים את החיידקים שלהם. לי יש בקבוק עם מחטא ידיים ללא מים. טוב בטיסות.
  5. הרבה שמש או ויטמין D. איכשהו, לא נמאס לי לחזור על זה כמו תוכי. יש סיכוי סביר מאוד שחסר לכם ויטמין D, ואם זה המקרה, בחורף המצב רק ידרדר. תבדקו, ואם חסר, תתספו. 5000 או יותר. תבדקו שוב אחר חודש-חודשיים. בייחוד בחורף, בו נפוץ הדכאון הרבה יותר, ומסתבר עכשיו כי גם לזה קשור המחסור בויטמין D. כתבה על זה הפסיכיאטרית אמילי דין ממש לאחרונה. שורה תחתונה: אל תחכו לדכאון החורף שלכם כדי לבדוק אם לא חסר לכם ויטמין D.
  6. שחררו. אל תהיו לחוצים. לחץ, חרדה, כעס - כולם מחלישים את המערכת החיסונית הטבעית שלנו. בחורף זה חשוב כפליים. שבו מול האח המבוערת (או שימו שומר מסך של אש במחשב, אם אין), ותהנו מהחורף. תחייכו.
  7. שתו תה. ירוק. תמיד אמרנו שתה ירוק זה סבבה בחורף. אז ממש עכשיו כריס מאסטרג'ון פרסם מאמר מכובד על הנושא, ושם נראה (אם כי לא מוכח) שיש אכן סבירות גבוהה לתועלת הבריאותית של התה הירוק. כבוד.
  8. (אל תאכלו זבל). ברור. סוכרים ודגנים עושים לא טוב למערכת החיסון שלכם.
  9. "תישן חביבי. אם תרצה כוכב זהב הגד נא לי. אם תרצה כוכב זהב, תקבל אותו מיד. ועכשיו נלך לישון. לישון, תישן, תינוקל'ה קטן". האם יש עוד מישהו בעולם שמכיר את שיר הערש הזה חוץ ממני??? לא מצאתי לו סימוכין ברשת אז נראה לי שזו גרסה שהתפתחה בחיפה של ראשית שנות השבעים. אוקיי. אחרי הזכרונות, קצת רצינות. שינה, ובמיוחד בחורף, היא מפתח קסמים לבריאות טובה. חושך מוקדם והגוף שלנו מתוכנן לישון הרבה. אז במקום להרדם מול הטלויזיה, תרדמו במיטה, עם שמיכת פוך עבה.
  10. התאימו את השעון הביולוגי שלכם לשעות החשיכה של החורף. זה אומר שבחורף עדיף ללכת לישון מוקדם יותר, ואם זה לא אפשרי, אז לזכור שבחוץ חושך כבר בחמש. הגוף שלכם אמור לדעת את זה אבל החיים בסביבה המודרנית עלולים להטעות אותו. אני, למשל משתמש כבר הרבה זמן ומאוד מרוצה מאפליקציה קטנה וחינמית שנקראת F.lux. הממזרה הזו מתאימה את צבעי המסך לפי שעות השמש במקום בו אתה נמצא, וכך כשיורד הערב משתנים הצבעים של המסך שלי לצבעים חמים יותר, ורגועים יותר, שמכינים את המוח והגוף ללילה. אז גם אם אתם, כמוני, ממשיכים לעבוד על המחשב, אתם לפחות לא מסנוורים את עצמכם לדעת ומשדרים משהו רגוע הרבה יותר.
משתמשים באחת או יותר מהאסטרטגיות האלה?
ספרו לנו מה עובד טוב אצלכם, והאם יש אצלכם שינוי אז שעברתם לתזונה ואורח חיים קדמוני יותר.
(אני כבר חמש שנים לא הייתי חולה, חוץ מיומיים צננת קלה, לפני שנה. טפו, טפו, טפו. ולצורך ההשוואה, עד אז מעולם לא הייתה שנה בה לא נפלתי למשכב של לפחות ארבעה ימים. מקריות? או אולי נעשים בריאים יותר ככל שמתבגרים?)

By מר קדמוני with 13 comments

מי, אני? כן, אתה! (אלא מי)


תודה חברים. אני ממשיך לקבל למייל שלי תודות ו/או מכתבים שמספרים על ההצלחה שלכם!

הנה מייל אחד לדוגמא שקיבלתי לפני כשבוע:
אהלן מר קדמוני,
אני מאוד נהנה מהבלוג שלך, וכותב בלוג משיק בשם "בלוג דל פחמימות" שאשמח אם תבקר בו, יש שם את הסיפור שלי שיתכן שאפשרי גם לשלב אותו במסגרת "סיפורי ההצלחה" אצלך.
התזונה שאני אוכל מבוססת על התזונה של ד"ר ברנשטיין שהיא נמוכה מאוד בפחמימות, והיא עושה נפלאות בסכרת. אני גם איש מקצוע (עוסק בדיקור סיני) כך שאני מסתכל על הדברים מנקודת ראות רחבה ורואה איוולת גדולה בדרך שבה ממליצים לסכרתיים בארץ לאכול... המשך נעים, אסף פלדמן

חוץ מאסף אני מקבל (כמעט) כל יום מייל דומה ופוגש כל יום (כמעט) כמה שכנים שכבר בעניין. תאמינו או לא, התזונה הקדמונית מכה גלים שניתן לראות אותם בעין ממש אצלנו ברחוב. גלי, אבי, ירון, אפי, ישראל, בטסי, יעל, עוד יעל, זיוה ועוד שמות אמיתיים לגמרי עשו כבר את השינוי, וזה רק ברחוב שלנו, ורק כאלה שהתחילו בחודש האחרון (!!!). רובם נצפו לאחרונה קונים יותר בשר, מדלגים על הלחם וחטובים הרבה יותר. אוקיי, גם חטובות.
אבי, למשל, כבר שנים רץ מרתונים, וברוב הבקרים של השבוע משכים ב 05:00 לריצה של 12 ק"מ לפחות, בדרך כלל יותר. למרות הסבולת האינסופית הזו, הוא לא הצליח להפטר מבטן אחת קטנה. אחרי חודש תזונה קדמונית (תוך כדי המשך אימונים רגילים), המשקל לא שיקר, והתיישר.

טוב, עכשיו לבקשה שלי מכם.
אתם ואני כבר יודעים שעל מנת להשיג בריאות רוב האנשים נדרשים לעשות שינוי תודעתי נרחב לגבי אכילה, ספורט, שינה ומה לא. להפסיק לאכול דגנים, להפסיק לאכול סוכרים, להפסיק לצרוך שמנים תעשייתיים ולהתאהב מחדש בשומן רווי, לצום מדי פעם, לרוץ יחפים ועוד. אבל לאנשים קשה מאוד להשתכנע. זה נשמע להם קשה מאוד. זה נשמע להם מסוכן מאוד. זה נשמע להם טריק שלא באמת עובד.
אז נכון שאתם כותבים לי על ההצלחות שלכם, ואנונימי אחד נחמד פרסם לפני יומיים סיפור הצלחה ופירוט יפה של החוויה האישית שלו כזה בתוך תגובה למתכון של השבת האחרונה, אבל כל זה לא מספיק בעיני כדי לשכנע את המפחדים ואת החוששים.
לכן אני רוצה בצד הסיפור שלכם גם את התמונות שלכם לפני ואחרי.
(מה יש, בספייבוק אפשר תמונות וכאן לא?)
אתם מאוד תעזרו לאחרים אם תספרו ותפרסמו סיפור העטוף בהוכחות ויזואליות שכאלה. אתם לא חייבים לתת פרטים ועניינים, אבל תמונה תעשה פלאות בלהסביר שלא מקשקשים פה על דמיונות שווא אלא על מציאות חיה ובועטת.
יאללה, נא לשלוח לי מייל ואני כבר אדאג לשאר...

By מר קדמוני with 12 comments

כמה בישולים קלים וטעימים לאמצע השבוע (או לשבת)



אמש הבת שלי נזפה בי: כבר מזמן לא כתבת פוסט על מה אנחנו מבשלים לשבת, ודווקא עשינו כמה דברים טעימים.
צודקת.
אז האמת שלשבת עוד לא בישלנו, אבל במשך השבוע לא התעצלנו, אבל שמרנו על המתכונים הכי קלים שיש. היי, אני בעד פשטות.ומעשה שהיה כך היה.
ביום רביעי ירד גשם זלעפות כאן בצפון, אני היתי בבית, אז יצא שבלי תכנון נותרתי אחראי על בישולי הצהרים. רק מה, לא היה בבית כלום (כלומר שום בשר או דג). ללכת לקניות היה גדול עלי, אז החלטתי שלא אכפת לי מה, אני אוציא לילדים איכשהו ארוחת מלכים מכל מיני דברים שתמיד יש בבית. אם מחפשים מספיק טוב. אז התחלתי לחפור בפריזר ואכן מצאתי מציאות.
בתחתית מאחור מימין מצאתי בפריזר כמה גרונות הודו קפואים. תמיד טוב שיהיו כאלה במקפיא שלכם. בסיר גדול טיגנתי (בהרבה שומן אווז) שני בצלים קטנים ושומר אחד גדול פרוס, הוספתי תפוח אדמה חתוך לקוביות, שני גזרים חתוכים גס, שני קישואים חתוכים גס, שניים שלושה גבעולי סלרי, רבע צרור שמיר קצוץ, כוס גרגירי חומוס (במקפיא גם מצאתי שארית שקית חומוס סנפרוסט), כיסיתי במים והבאתי לרתיחה. הטבעתי שם ארבע גרונות הודו (קפואים), תיבלתי בפלפל, מלח, חוואיג' למרק וקצת קארי. ונתתי לזה לבעבע שעתיים שלוש.
יצא הכי טוב בעולם. (אוייקטיבית, הילדים שלי העידו).

בגלל שלא היה כאמור כלום בבית, שברתי את הראש מה לעשות עוד. במקרר היו כמה פטריות פורטובלו נהדרות (שימו לב שעכשיו הן הכי טובות, שמנות, מוצקות, גדולות וטעימות לאללה). בשמן קוקוס טיגנתי בצל אדום, הוספתי שתי פטריות פורטבלו קצוצות, ונתתי לזה להשרף מעט על אש גדולה. שפכתי למחבת חצי קופסת חלב קוקוס, הרבה אבקת קארי ונתתי לזה להצטמצם מעט.
במקביל מצאתי עוד בפריזר שקית עם תרד קפוא. מה עושים עם זה? אידיתי עוד בצל אדום בשמן קוקוס, הוספתי את התרד הקפוא + חצי כוס מים רותחים ונתתי לזה להתבשל קצת. כשהתרד נראה מוכן, הוצאתי חצי ממנו למחבת, שפכתי פנימה את החצי השני של קופסת חלב הקוקוס, והופ, נעשה לנו רוטב ירוק-קרמי מלא שומן בריא וטעים ברמות.
עכשיו, שכבר היו שני רטבים, נותר רק להכין סיר עם כוס אורז בסמטי. הכי קל.
הילדים הגיעו רטובים עם אף אדום וחייכו חיוך גדול שהריחו את המרק, וטחנו מעט אורז עם המון רוטב צהוב או ירוק (כל ילד וההעדפה שלו).
מה אגיד לכם, איזה כיף שחורף בא.
שבת שלום.

By מר קדמוני with 3 comments

עשרת מזונות העל שלי


לפעמים פוסטים הם רק תגובה אחת גדולה.
אחרי שהגיב כאן, הצצתי בבלוג של דני וולשטיין הטבעוני וראיתי שם פוסט של מזונות על. דני הביא את הרשימה שלו למזונות הטובים ביותר/ הבריאים ביותר לטעמו ולהעדפתו (הטבעונית). ישר עשה לי חשק לכתוב את הרשימה שלי על מזונות כאלה. הבחירה היא סביב מזונות הזמינים להשגה בארץ (תגידו תודה שחסכתי לכם wild blueberries), עשירים קלורית המאפשרים לאנשים לחיות עליהם. אם היה לכם לבנות אי בודד עם מעט מאוד מזונות זמינים, אז הנה הבחירה שלי לתפריט שם:
  1. כבד בקר. ללא ספק, אם האריה הוא מלך החיות אזי הכבד הוא מלך המזונות. חיות פרא אוכלות קודם כל את הכבד, ואח"כ מתפנות לשאר החלקים (לב, כליות, ואז לכל היתר). הכבד הוא איבר ייחודי: הוא מאגר המינרלים והוויטמינים אצל כל היונקים, הוא מלא אנרגיה, טעם וכל טוב. כבד הוא מאכל זמין, זול, פשוט להכנה ויתרונו הבריאותי על פני כל חלופה אחרת הוא ברור.
  2. קוקוס. לא רק שהקוקוס טעים מאוד, שהשומן שלו בריא ומזין (והעץ עליו הוא גדל יפה, בייחוד לאורך חופים קסומים), אלא שישנן תרבויות רבות שמתקיימות כאשר הקוקוס הוא מקור האנרגיה העיקרי שלהם. באיי האוקיינוס השקט ובפסיפי, קוקוס הוא השולט באיים. הוא מספק המון קלוריות לנפח, הוא השומן הרווי ביותר בטבע וטוב לטיגון, לעור, ולמה לא. שמן קוקוס איכותי יהיה בכבישה קרה, אורגני, צבעו יהיה מבריק וריחו יהיה משכר. חלב קוקוס ישדרג כל ארוחה ומרק. קוקוס רבותי, קוקוס.
  3. אבוקדו. בשקט בשקט האבוקדו מתחיל לחזור למקום המגיע לו במטבח הישראלי. הוא יפה וירוק, טעים ומזין, ולמרות שהוא פרי, הוא כמעט אך ורק שומן בעיקר monounsaturated וזה טוב. טעים מעוך עם ביצה, טעים פרוס עם פלפל שחור, טעים כחצי סירה כשביצת עין חמה שוכבת במרכז, טעים וזהו. ומלא בקלוריות. מעולה.
  4. אגוזי מקדמיה. כמו האבוקדו, גם אגוז המקדמיה הוא שומן חד-בלתי רווי, ואפשר לאכול ממנו כמה שרוצים בלי להסתכן בדלקתיות. הוא אחלה חטיף, רק שהוא יקר מאוד. אני אוהב אותם לא-קלויים, טריים ובשקית גדולה. למתקדמים ועשירים אפשר להזמין שמן אגוזי מקדמיה עם תכונות זהות, לבישול ועוד.
  5. סרדינים טריים. הדג הפשוט, המבריק והזול הזה, הוא פתרון מעולה לחלבון איכותי, לאומגה 3, ולמזון שבא מהטבע ממש, בלי שום התערבות של האדם בתזונה שלו. סרדינים יהיו נפלאים בתנור עם שמן זית, עגבניות ופלפל חריף ירוק. אח, נעשיתי רעב.
  6. מרק בשר. קחו עצמות בקר, כמה חתיכות בקר, שורשים (גזר, פטרוזילה, תפו"א, בצל, סלרי) והנה לכם פצצת מינרלים. עשירה במגנזיום, אשלגן, סידן וויטמינים. טוב בחורף, טעים גם בקיץ. ולא לחינם זו גם תרופת סבתא (רק שסבתא שלי עשתה את זה רק עם עוף כמובן).
  7. בטטה. כמו הקוקוס, כמו הדגים, שורשים עמילניים הם כפי הנראה מהמזונות הראשוניים ביותר של האנושות להבדיל מירקות ועלים, שעניים מאוד בקלוריות הרי שהשורשים העמילניים והבטטות בראשן, מספקות הרבה מאוד קלוריות, המבוססות על גלוקוז, אך ללא כל פרוקטוז. בטטה היא פשוטה להכנה ברמות על, והכי פשוט והכי טעים הוא בעיני גם המתכון הכי קדמון.
  8. ברוקולי. זה כדי שיהיה לנו מכנה משותף עם ידידינו הצמחונים. הברוקולי הוא ירק נחמד, קריספי, טעים גם חי וגם מאודה, גם בתנור וגם בתור מוקפץ עם עוף. בין לבין הוא עשיר במינרלים (תלוי כמובן גם באדמה עליה הוא גדל) וגם בויטמינים. קדימה ברוקולי.
  9. אצות. לצערי, אצות לא תופסות מספיק נפח ונוכחות במטבח שלי. האצות חשובות מאוד כדי להעלות את רמת היוד, אבל הן לא מספקות בכלל קלוריות. אתם רוצים הרבה יוד. מעניין שעד תחילת המאה ה 20 יוד נחשב לתרופה כללית בבתי הספר לרפואה. אם לא ידעת מה הבעיה, רשמת יוד. לא היה ברור למה, אבל זה בדרך כלל עזר. אז באמת יוד חשוב לנו ולאנשים רבים מאוד יש מחסור ביוד. אצות גם יספקו ויטמיני ואשלגן. היום אי אפשר לטעון שהן לא זמינות או יקרות. יש בכל סופר, ונשאר רק לתרגל את הצריכה שלהם.
  10. ביצה. כמה פשוט, ככה חשוב. כמובן שהעדיפות היא לביצה של תרנגולת שהסתובבה בחצר ואכלה מה שבא לה (ולא מה שבא לה מתוך קערת תירס). ביצה היא אנרגיה וחיוניות מכווצת לקליפה דקה. הביצה אמורה להתפתח ליצור ולכן לא מפתיע שהיא עשירה מאוד בחלבון, בשומן, ובויטמינים. כמובן כמובן שכדאי ביצים מועשרות באומגה 3 על פני ביצים תעשייתיות שבהן יחס האומגה 3 ל 6 הוא יחס מזעזע של 1:20. בקיצור, ביצה טובה היא לגמרי מזון על.
עד כאן הרשימה שלי.
אני משוכנע שאפשר להוסיף כאן בקלות עוד 5-10 מזונות מצוינים שיכולים בקלות להתחרות עם כל אחד מהחבורה הזו, אבל בכל זאת, רשימה של יותר מעשרה פריטים כבר נהיית רשימת מכולת, וזאת כאן לא רעה בכלל (אובייקטיבית כמובן).

ומהם מזונות העל שלכם?
ספרו לנו!

By מר קדמוני with 41 comments

בריאות לבבית - חלק שני - המעשים


אחרי הסיכונים, באים המעשים.
רק לפחד מהתקף לב לא עוזר לאף אחד, וכנ"ל לא לקוות שלא יתפסו אותנו הגנים הנוראיים שקיבלנו בירושה. אז במקום לשקוע בדכדוך אני מציע לעשות מעשה ולשפר עכשיו ומיד את הסיכויים שלכם!
  • תפסיקו לצרוך סוכרים וקמח. סוכרים וקמחים מעלים את רמת הטריגליצרידים ואת רמות הסוכר בדם ויש עוד שלל אפקטים שליליים, אבל לא נתעכב על זה עכשיו. הפסקת המאכלים הרעים הללו היא כנראה הפעולה הבודדת החשובה ביותר שאתם יכולים לעשות לטובת הבריאות הלבבית שלכם. תפסיקו את זה באופן מוחלט, מיידי ולא בערך או בעיקר. הפסקת צריכת הסוכרים והקמח צריכה להתבטא מהר מאוד בירידה ב TG ובירידה ברמות הסוכר בדם לאחר צום. זה גם יאפשר לכם לפעול טוב יותר תחת צום.
    הערה: להפסיק לצרוך סוכר לבן אבל לעבור לצרוך 10 פירות ביום לא יעבוד. הפסקת הסוכרים הכוונה להשאר בפרי אחד עד שניים גג ביום.
  • תרגעו עם האלכוהול. יש צעירים שעברו לדיאטה קדמונית אבל מתלוננים שה TG לא ירדו. כשבודקים לעומק מגלים שהם שותים המון בירה ואלכוהול. אל תתפלאו. כוס יין מדי פעם או כוסית משקה טוב יעשו לכם נחמד, אבל רמות גבוהות יתדלקו את הסוכר וה TG, לא רק את הראש.
  • תפסיקו לצרוך שמנים תעשייתיים. כל שמן שמופק מזרעים אינו טוב עבורכם. אלו מעלים מאוד את רמת הדלקתיות ולכן את רמת הסיכון לצרות צרורות. הפסיקו לגמרי. לחלוטין. כן, גם כשאוכלים בחוץ. אל תחזיקו בבית לא מרגרינה (דא), לא שמן סויה, לא שמן תירס ועוד ועד.
  • תתחילו לצרוך שמנים טובים: ה HDL עולה רק על ידי צריכה של שומנים טובים. שום סטטינים לא יעלו אותו, אלא שמן קוקוס, חמאה, שמן זית והפסקה מוחלטת של צריכת שמנים תעשייתיים. תאהבו את השמנים. שמנים טובים הם אכן טובים. כדאי גם לתסף עם אומגה 3.
  • תפסיקו לאכול כל הזמן. אתם לא כבשים שצריכות כל הזמן ללעוס משהו. אתם בני אדם ומספיקה לכם ארוחה אחת ביום. או שתיים. ממש דחוף לכם? תאכלו שלוש ארוחות אבל תפסיקו לנשנש כל הזמן. תאכלו כמה שאתם רוצים בזמן הארוחות אבל הפסקה של הזנה מתמדת תשפר מאוד את יכולת הגוף שלכם לפעול ברמות סוכר נמוכות יותר, יוריד את ה TG ואת הסוכר ויפחית מאוד את הסיכון הלבבי.
  • תפסיקו לעשן. דא (2). אם עדיין יש לכם צורך עצום בסיגריה אחת פעם בשבוע אחרי ארוחת ערב דשנה, זה כנראה לא מה שיהרוג אתכם (ויש פרופסור לקרדיולוגיה שנשבע אישית, בחיי, שהמחקר שלו מראה שסיגריה ליום דווקא מעלה את העמידות בפני מחלות קלות, אבל לא הייתי סומך או ממליץ על זה כמובן). אם אתם מסתובבים עם קופסת סגריות בכיס, כדאי שתשקלו לחדול. זה גם יחסוך לכם כסף.
  • שנו 8 שעות לפחות, בחושך מוחלט. העדר שינה מעלה את רמות הקורטיזול לרמות גבוהות מדי. שינה תעשה פלאים להורדת רמת המתח שלכם, לשריפת השומנים ולהרגשה הכללית ובריאה. טוב ללב.
  • צאו לפעילות גופנית: כאן שלושה פרמטרים באים לידי ביטוי, וכדאי מאוד לשלב בין שלושתם, תלוי ברמת הכושר ההתחלתי שלכם. הדברים להלן צריכים התאמה לפי רמת הכושר ההתחלתי שלכם: (1) צאו להליכות ארוכות (ממש ארוכות, לפחות שעתיים) לפחות פעם בשבוע. עדיף פעמיים. (2) בצעו לפחות אימון אחד בשבוע באינטנסיביות גבוהה מאוד, כזה שהלב שלכם חושב לעוף החוצה מהחזה. מעין אימון תחנות, למשל 10 שכיבות שמיכה, 10 צעדי ענק, 400 מטר ריצה, כפול ארבע. ועוד בלי סוף רעיונות בסגנון קרוספיט כמו פראן, סינדי, שעשיתי אמש, הלן ועוד שמות רבים. (3) בצעו פעם בשבוע אימון משקולות איטי וכבד - סקוואטים, דדליפט, דחיקות וכדומה. שלושת המרכיבים האלה יתנו לגוף שלכם "boost" מהסרטים. צריכת האנרגיה ממקורות שומן תעלה (הליכות), ניצולת החמצן תשתפר (אימון בעצימות גבוהה), ושרירי הליבה והשלד יתחזקו מעבודת המשקולות. אחרי חודש כזה, לא תזכרו איך זה שהייתם פעם סמרטוטים.
  • תחייכו ותרגעו. לחץ ומתח עושים לכם רע לנפש וללב. אין לי פתרון קסם, אבל אני ממליץ לכם לשחק יותר, לחייך יותר, לצאת לחופש יותר, ולהגיד לעצמכם "החיים יפים" בכל בוקר. מתח זה רע. שמחה זה טוב. נ נח נחמ נחמן שמח.
  • קחו תיסוף ויטמין D. אני לקחתי שלושה חודשים ויטמין די 5000 UI של GNC, שקניתי בארה"ב. בארץ אין להשיג יותר מ 1000 UI. בהתחשב בעובדה שהגוף שלנו יודע לייצר גם 10000 UI ביום, השלמה של 5000 כשיש חוסר היא סבירה מאוד. חשוב להשאר במעקב בדיקות דם מדי חודשיים שלושה ולעצור ברמות של 50+.
  • תאכלו כבד בקר פעם בשבוע או שבועיים. גם בלי לבדוק, סביר מאוד להניח שיש לא מעט ויטמינים ומינרלים שחסרים לכם. ברזל, נחושת, מגנזיום, ויטמין B12, ועוד. מנת כבד בקר תתן לכם פיצוץ של ויטמינים ומינרלים והיא יעילה יותר מכל מולטי ויטמין. כבד קל להכין וטעים לאללה גם קר כסלט (עשיתי השבת כבד קר חתוך לרצועות עם טחינה, מלפפון חמוץ וכוסברה. יצא בינגו).
  • תה וקפה: לא יזיקו. ירוק זה טוב. כך גם שוקולד מריר 85%: טעים, כמעט ללא סוכר, שומן בריא (חמאת קקאו), ויש בו נוגדי חמצון רבים.
  • אכלו צבעים: ירקות צבעוניים הם כלל אצבע לא רע למאכלים בעלי תכונות אנטי-אוקסידנטיות. תאכלו מלא הטנא ירקות צבעוניים, בכל צורה והגשה, אבל אם תמשיכו לאכול אותם בשמנים תעשייתיים, לא עשיתם כלום.
  • חכו עם הסטטינים. אלא אם כן ה LDL שלכם באיזור ה 250, אל תמהרו לקחת תרופות. קחו לכם חודש חודשיים שלושה ניסיון של שינוי הרגלי לחיים ואח"כ תבדקו שוב. אם יש לכם היפרכולוסטורולמניה (מי שיש לו, יודע), תתייעצו.
  • תדעו איפה אתם עומדים: לעשות שינוי בהרגלי החיים ללא מעקב ובקרה לא מומלץ. תבדקו. תרשמו במחברת מה המשקל שלכם ביום שהתחלתם את השינוי. מהו היקף המותניים שלכם? תדרשו מהרופא בדיקות דם ולהוסיף לבדיקה גם רמת ויטמין D. תחזרו על הבדיקה אחרי חודשיים ותראו מה המגמה. תשקלו שוב ותמדדו שוב היקפים. תחזרו על הבדיקה שוב לאחר חודש נוסף ותראו אם המגמה עקבית. האם נדרש שינוי? האם כל התוצאות חיוביות? הם ה TG ירדו? האם ה HDL עלה? האם הסוכר בצום ירד? האם ויטמין D עלה? האם היקף המותניים ירד? האם לחץ הדם השתפר? קראו שוב את רשימת הסיכונים והשוו את מצבכם היום למצבכם לפני השינוי. מה קרה? מה עבד? מה עבד פחות?
פוסט נפרד יעסוק ב Troubleshooting כלומר מה לעשות שעשיתם שינוי, אבל עוד לא ראיתם שינוי מספיק במדדים.
(רמז: אולי לא באמת עשיתם שינוי).

כאן זו עוד הזדמנות מצוינת עבורכם לספר לנו איך אתם מרגישים מאז שעברתם לתזונה קדמונית!

By מר קדמוני with 30 comments

בריאות לבבבית - חלק ראשון - הסיכונים

אוי אוי אוי הכולסטרול.
נדמה לי שכל בנאדם שני בסביבה מצוי בהיסטריה מוחלטת מרמות הכולסטרול שלו. כל אדם שלישי כבר לוקח סטטינים (להורדת הכולסטרול, וזוהי התרופה הנמכרת ביותר בעולם! מעניין). ואם הכולסטרול שלך (הכולל) גדול מ 200, מיד נכנסים לבונקר וחרדה כללית עוברת על המשפחה.
רבותי, בואו נפתח בצפירת הרגעה, ונתבונן במציאות במעט יותר תשומת לב. מה באמת יש שם. מה באמת ידוע למדע הרפואה על הסיכון הלבבי שלנו ובעיקר, מה אנחנו יכולים לעשות בעניין. לחכות עד שנמות מהתקף לב? לקחת כדורים? אולי לעשות שינוי בסגנון החיים?
אני נדרש לעניין כי אני מקבל הרבה מאוד מכתבי קוראים המודאגים מאוד מרמת הכולסטרול שלהם. לעתים הם לא מספרים לי מאומה על עצמם, על מה הם אוכלים, על כמה הם שוקלים, על סגנון החיים שלהם, ורק הנקודה הקטנה שמרצדת מחוץ לסוגריים בתוצאת בדיקות המעבדה מטרידה אותם יותר מכל. התליין הקטן. הנקודה שמחוץ לסוגריים.
נו.
עובדה ראשונה: ל 75% מהאנשים הסובלים מהתקף לב יש רמות הכולסטרול תקינות לחלוטין, כלומר LDL פחות מ 130. אצל רבע מהחולים ה LDL היה נמוך במיוחד, פחות מ 100. (המקור כאן. דרך אגב, החוקרים האומלים במחקר העצום ההוא ממליציםמרוב תסכולל הוריד עוד את רמת ה LDL המוגדרת כמסוכנת, וכך לא יהיה מצב ש 75% מחוץ לגרף הסיכון ולכאורה, לפי ההגיון העקום הזה, זה יהיה מנבא "טוב" יותר. הזוי). מה קורה כאן? גם אם נניח לרגע שהכולסטרול ה"רע" (LDL) הוא מנבא מוחלט ומדויק (והוא ממש לא, תיכף נראה), הוא לא מכסה שלושה רבעים מהיכולת לנבא איזשהו סיכון. שוב: רוב מוחלט של הסובלים מהתקפי לב LDL תקין לחלוטין. כלומר אם גם אתם מבטיחים בעזרת ניסים, נפלאות ותרופות שהכולסטרול שלכם ישאר נמוך כים המלח, אתם כנראה מפספסם עדיין את החלק הארי של התמונה. מה עם השאר?
אז לפני שנמשיך לחפור בכולסטרול, ולספק עוד כמה עובדות, יש להבהיר נקודת מוצא: הגוף שלנו הוא מכונה משוכללת. מאוד משוכללת. מורכבת. מסובכת. עדינה. ולא, אין לנו מושג ירוק איך היא עובדת. כבר לאונרדו דה וינצ'י עשה דיסקציות ורשם רישומים ואולי היה אז מי שחשב שהכל כבר ברור וידוע. אבל מאז המדע רק מתקדם ועדיין ברור לכל שרב הנסתר על הנגלה. אנו משערים, מדמיינים, בודקים קשרים אבל רק מנחשים את התהליכים עצמם.
תזכרו את זה כשנדבר על סיכון לבבי כזה או אחר ועל "גורמים" או "סיבות".
לכן ראשית חכמה נאמר שהסיכון הלבבי שלך הוא פונקציה של גורמים רבים מאוד, חלקם כלל אינם ידועים לנו, ולעולם לא נכון להבין סיכון על בסיס פרמטר בודד אחד. יש סימנים מעידים המצויים בקשר חזק יותר עם הופעת התקף לב, ויש סימנים הנמצאים בקשר חלש, אבל כלל הסימנים האלה אינם סיבות אלא תופעות. (קשר הוא לא סיבה. הזכירו זאת לעצמכם. הזכירו זאת שוב).
אז בואו נמנה סימנים מעידים מקובלים יותר או פחות לסיכון לבבי. בפוסט הבא, אינשאללה, נדבר על איך משפרים את הבריאות הלבבית שלכם. בת'כלס. ובלי קשר, בהזדמנות קרובה גם נצלול לנבכי הכולסטרול ונראה אם הוא אכן השטן הגדול או שהוא רק נקודה קטנה שלפעמים נופלת מחוץ לסוגריים, לפעמים עם משמעות ולפעמים בלי. עוד נראה.
קדימה, סימנים מעידים:
  • פרופיל השומנים בדם. נתחיל מהפרמטר שמקבל הכי הרבה יחסי ציבור וגורם להכי הרבה תרופות מיותרות. כולסטרול ושומנים בדם. ארבעה פרמטרים חשובים כאן שצריך להכיר: HDL, LDL, TC (total Cholesterol)l ו TG (טריגליצרידים). כמו בכל משפחה, היחסים ביניהם לא פשוטים. את ה LDL קשה למדוד ולכן התוצאה שיש לכם בבדיקות המעבדה היא למעשה חישוב של ה LDL לפי נוסחה הלוקחת בחשבון את שלושת המרכיבים האחרים, מוסיפה,מחסרת ומחלקת מספרים עד שבסוף מתקבל המספר הנוסף. הדעה המקובלת היא שLDL מעל 130 הוא גבוה. ממצאי מחקרים מצאו קשר מובהק לתמותה מהתקפי לב בLDL מעל 250, אבל זה לא מפריע לרופאים רבים לרשום סטטינים כבר ב 190. בקצרה ה LDL מוביל שומנים וכולסטרול ואנרגיה מהכבד אל תאי הגוף, וה HDL עושה את הדרך ההפוכה - מהתאים אל הכבד למטרות חידוש ורענון. ה TG הם חומצות שומן המאורגנות בשלשות (ומכאן שמם). לא נכנס כאן לעובי הקורה ולהסבר השוני בין סוגי הכולסטרול, אלא על תבניות ויחסים. בגדול חשוב לזכור שהמספרים עשויים להצביע על בעיה, אבל הם לא בעיה כשלעצמם. מספרים שאנחנו רוצים להכיר:
  • היחס בין ה HDL ל LDL הוא חשוב. אתם רוצים יחס כמה שיותר גדול. יחס מעל 0.3 נחשב "מגן". למשל, אם ה HDL שלך הוא 45 וה LDL הוא 150, היחס ביניהם מצוין. אם ה LDL שלך 130 אבל ה HDL רק 25, זה עלול להיות דגל אדום. ובכלל, HDL גבוה מנבא בריאות לבבית טוב בהרבה מאשר LDL נמוך.
    הערה: אל תתעלמו מפרופיל השומנים בדם; הוא חשוב מאוד ועשוי לעזור לאבחן בעיה, אבל תזכרו שהוא לא חזות הכל.
  • ה TG הם השומנים בדם (ורמתם מושפעת בעיקר מרמות הסוכר, ולאו דווקא מצריכת שומן). מכל מקום, רמות גבוהות של TG עלולות להעיד על סיכון ובדרך כלל בשילוב עם HDL נמוך. שוב, היחס בין החלקים הוא המשמעותי. מתחת ל 150 נחשב בנורמה. לא על כל עליה של 15 נקודות ב TG יש מקום לפניקה.
  • ל total cholesterol אין שום משמעות קלינית בפני עצמו.
  • הערה מתודולוגית: ה LDL עשוי מאוד להיות בחריגה משמעותית מהערך "האמיתי" שלו, הן בגלל שיטת המדידה (או החישוב) והן בגלל סוג ה LDL. ישנם גופיפי LDL גדולים ותפוחים (וטובים) וישנם גופיפי LDL קטנים ודחוסים שנוטים להתקע בכלי הדם של המערכת הלבבית ולעשות צרות. אתה לא יודע מבדיקות הדם הרגילות כמה "גדולים" וכמה "קטנים" יש לך ב LDL. אבל אנחנו כן יודעים שרמות סוכר גבוהות מעודדות יצרת גופים קטנים ודחוסים. תזכרו את זה.
מילה על בדיקות דם באופן כללי: תוצאות אלו עשויות להשתנות מאוד מבדיקה לבדיקה ואפילו באותו היום. לבדיקה בודדת אין משמעות אלא לרצף של בדיקות המצביע על מגמה. ועדיין לא כל שינוי מגמה מצביע על בעיה. מהו גודל השינוי. מהו השינוי בפרמטרים נוספים. התמונה היא מורכבת ואל תכנסו ללחץ (ראו להלן) מכל שינוי. כן תהיו עירניים. כן תתייעצו, אבל אל תקפצו למסקנות מהר מדי, ואל תקחו תרופות לפני שאתם משוכנעים שיש לכם בעיה שדורשת טיפול תרופתי.
  • רמות סוכר (בצום). נתחיל ב נו נו נו: משום מה אנשים רבים מזלזלים בצורך אשכרה לצום לפני הבדיקה. זה מאוד משמעותי. אנחנו רוצים רמה של פחות מ 100. רמה גבוהה של סוכר בדם עשויה להצביע על בעיה באינסולין - סוכרת או עמידות לאינסולין או על בעיה הורמונלית אחרת. רמה גבוהה של סוכר בדם בצום מוגדרת כחלק מהסיכון הלבבי והנה חלק מהמדדים של תסמונת מטבולית (ראה להלן).
  • דלקיות מערכתית. הנה בומבה. דלקתיות (ששווה לכתוב עליה בנפרד) היא נסתרת לעתים קרובות, אבל השפעתה על הסיכון הכללי לתחלואה הוא גבוה מאוד. בבדיקות דם בדר"כ ניתן לראות את ה CRP כמדד לחלבון המיוצר בכבד ורמות נמוכות מאוד ממנו מגיעות למחזור הדם, אלא אם כן ישנה דלקתיות. לא בהכרח יש דלקתיות, זה יכול להיות גם כתוצאה מנסיבות אחרות כמו הריון, תרופות ועוד. דלקתיות יכולה להיות סיבה רצינית מאוד לבעיות לבביות.
  • לחץ דם. יתר לחץ דם עשוי להעיד על סיכון לבבי. שוב צפירת הרגעה קלה לחרדתיים שבין הקוראים: מדידת לחץ דם משתנה מאוד מאוד במהלך היום ובין יום ליום וקריאה בודדת לא תאמר לכם הרבה. אם יש קריאה חריגה ואתם בסך הכל בריאים, תבדקו שוב, ושוב. יתכן שינה בעיה, אבל אל תקפצו לתרופות בגלל קריאה אחת של לחץ דם גבוה. אולי סתם התרגשתם מהאחות.
  • Atherogenic dyslipidemia הוא מצב מטבולי שכולל מספר סימנים מעידים. דומה לו ומעט יותר נרחב הוא תסמונת מטבולית. הגדרה. שני השמות המפוצצים האלה מייצגים מכלול של סימנים מעידים ולא סימן בודד. ה Atherogenic dyslipidemia מורכבת מרמה נמוכה של HDL, רמה גבוהה של TG ורמה גבוהה של גופים קטנים ודחוסים ב LDL. נשמע מוכר? נחשב לסיכון גבוה לבבי מובהק. התסמונת המטבולית היא דומה אבל כוללת גם התייחסות לעמידות לאינסולין, רמות סוכר, השמנה ודלקתיות. בקיצור, אם כל הסימנים המעידים שלכם גרועים, יש לכם תסמונת מטבלוית,ואם יש לכם אותה, קדחת.
  • ויטמין D. אחד השובבים הפחות ידועים בציבור, אבל בודאי שרמות נמוכות של ויטמין D עשויות להצביע על סיכון לבבי משמעותי . כאן יש לי סיפור קטן: יש לי ידיד רופא שאבא שלו קיבל התקף לב. הרופא התלונן שאבא שלו היה בריא כמו שור וגם כשעשו לו אלף בדיקות אחרי ההתקף, כל מדדי הדם היו תקינים לגמרי (ע"ע סעיף ראשון לעיל). מסתורי. הצעתי לו שיבדקו גם ויטמין D, כי בטח לא חשבו לבדוק את זה. הוא הרים גבה (הוא לא רגיל לקבל דיאגנוסטיקה והמלצות מלא-רופא) אבל הקשיב ועשה. אחרי כמה ימים הוא פגש אותי ברחוב ואמר לי תודה. לאבא שלו התגלתה רמה של 12 ויטמין D. רמה תקינה היא מעל 30. אתם רוצים 50-60.
  • היקף מתניים. גם הוא חלק מהתסמונת המטבולית, אבל גם בלי תסמנות ושמות מפוצצים, קוראים למרכיב הסיכון הזה: המראה. מה שרואים בראי לא משקר. אם יש לך מותניים עבות מאוד משומן, בריא זה לא, ובריא ללב זה בטח לו. וכן, גם המחקר מצביע על הקשר הזה.
  • לחץ. איזה לחץ. רבותי, לא פחות מכל הדברים שנמנו לעיל, לחץ נפשי, מה שקוראים אותו סטרס, הוא גורם סיכון משמעותי מאוד. אתם בלחץ או במצב נפשי ירוד (כמו דכאון)והלב שלכם עלול לא לעמוד בעומס. לחץ בעבודה עושה גם הוא שמות.
  • עישון. דא.
  • כושר גופני. אם אתה לא יכול לבצע הליכה פשוטה על ההליכון בצורה יעילה, הלב שלך כנראה לא משהו. אתם רואים מישהו מתנשף אחרי קומה אחת של מדרגות, לא צריך מחקר גדול ומומחים כדי לדעת שהוא בסיכון לבבי. וכן, זה לא רק נדמה, זה גם מוכח מחקרית. פעילות גופנית נמצאה גם כיעילה במניעה.
  • היסטוריה וגנטיקה. נא לא להרים ידיים. בסדר, אז אבא שלך וסבא שלך ודודה שלך, כולם קיבלו התקפי לב. האם זה אומר שגם אתה נדונת לחיים בחרדה ולסיומת נוראית? לא בהכרח. כלומר, יכול להיות. אבל יכול גם מאוד שסגנון החיים של המשפחה היה כזה שעודד דלקתיות, סוכרתיות, השמנה, לחץ דם, ויטמין D נמוך, לחץ נפשי רב, אי פעילות גופנית, HDL נמוך, LDL גבוה עם גופיפי LDL קטנים ודחוסים, ואילו אתה תוכל לנטרל כל אחת מהבעיות האלה על ידי אסטרטגיה מתאימה. האם גורלנו נגזר מהגנים או שיש לאל ידינו להשפיע כאן?
יכול מאוד להיות שישנם עוד כמה סיכונים למחלות לב שלא ציינתי כאן.
תזכורת חשובה: אני לא רופא ולא בן רופא. אני כן חושב שכל אחד מאיתנו צריך להיות מודע למצב הבריאות שלו ולהבין את החלקים הפעילים העקריים ומה אפשר לעשות עם זה.
להבין רק בקרבורטורים של מכוניות לא יעזור לך אם הקרבורטור של הגוף שלך יסתם... זה אולי פחות נוצץ ואטרקטיבי, אבל הרבה יותר חשוב.
בפוסט הבא בסדרה נדבר על מה אפשר לעשות כדי לשפר את הבריאות הלבבית שלכם.
שאלות בינתיים?

By מר קדמוני with 33 comments

הטובים של 2011

הנה עברה חלפה לה שנה. בי בי 2011.

זמן טוב לעצור קמעה, להתבונן לאחור (בסיפוק) ולראות על מה כתבנו, ומה קרה.
ראשית, ברמת התוצאות וההשפעה והדיון, אז בשנת 2011 נוצר גידול משמעותי (למעלה מ 60%) בכמות המבקרים. תודה לכם! אני רואה את זה גם בכמות המיילים שאני מקבל (וסליחה לאלה שאני לא מספיק לענות להם או עונה בקיצור נמרץ בלבד), וכן, גם בפרגון העיתונאי!
בהתבוננות לאחור נראה לי שכתבתי אמנם פחות פוסטים מכל השנים שעברו (רק 141 פוסטים השנה, לעומת 317 פוסטים ב 2007), אבל האיכות עולה על הכמות. רציתי לכתוב יותר אבל קצרה ידי. אני בוחר להתבונן במה שיש, לא במה שאין.
במהלך השנה כתבתי הרבה על עצמי. הרבה מחשבות הנוגעות הן לקיום שלי כאן והן לנו, כחברה, וגורלנו כבודדים ובקבוצה. ומה אפשר לעשות עם זה. איכשהו, ולאו דווקא במפתיע, אלו הם הפוסטים להם אני מתחבר ביותר. אולי זה בגלל שחגגתי השנה את משבר גיל הארבעים.
כך או אחרת, אני משוכנע שמתרחשת כאן מהפיכה, ומשהו קורה עכשיו. זה כבר התחיל. אם אתם פה בפעם הראשונה, ויש לכם סבלנות רק לפוסט אחד מכל יבול השנה, אז תקראו אותו.
כאמור, עברתי השנה כמה תהליכים אישיים. עזבתי מקום עבודה ופתחתי עסק חדש. אבל מרוץ החיים והמפגשים דרכו עם שמחות ולהבדיל, עם מוות, חיזקו אצלי את הצורך לחיות את החיים ולמצות אותם, ולא לשכוח בדרך את סדרי העדיפויות האמיתיים, את המשפחה. לזכור את החיים ולחיות אותם הוא לקח שחוזר אצלי וכתבתי עליו לא מעט. וגם מה קרה לי מאז ששיניתי את סגנון החיים שלי. קדימה. גם אתם בבקשה.

ובכל זאת, השנה עסקתי כאן בעיקר בענייני תזונה. בעיקר כי נמאס לי מהבורות ומהשרלטנות של מומחי בריאות, תזונאים ורופאים שמדקלמים כמו תוכי פירמידות שמזמן כבר נפלו על הראש. ולכן אני כאן. כדי ליצור כאן שינוי. שינוי לאומי אם אפשר.

הפרכת מיתוסים תמיד היתה תחביב אצלי. השנה היא הפכה למקצוע:
לעומת הפרכת המיתוסים, עסקתי לא מעט בעזרה לכם, ידידיי, ובכתיבת מדריכים פרקטיים לתזונה:
היו גם מספר פוסטים חשובים ואהובים עלי, שנוגעים במהות התפיסה הקדמונית

היו גם פוסטים בנושאי כושר וספורט כתמיד:

כתבתי על מתכונים ובישול. מיומנות חשובה לכל אחד:
היו כמה פוסטים שלא קשורים לדבר, אבל נחמדים והיה לי כיף לקרוא אותם שוב:
והיו כמובן הרבה מכתבי קוראים שאני תמיד שמח לקבל. יש עוד המון בתנור...

יש כאן משהו שאתם שמחים לקרוא שוב (כמוני)?
משהו שרציתם שאכתוב עליו ולא קיבלתם?
ספרו לי, וספרו לחברים שלכם על מה שכבר יש.
המהפיכה בדרך.

By מר קדמוני with 6 comments