אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

בריאות לבבית - חלק שני - המעשים


אחרי הסיכונים, באים המעשים.

רק לפחד מהתקף לב לא עוזר לאף אחד, וכנ"ל לא לקוות שלא יתפסו אותנו הגנים הנוראיים שקיבלנו בירושה. אז במקום לשקוע בדכדוך אני מציע לעשות מעשה ולשפר עכשיו ומיד את הסיכויים שלכם!
  • תפסיקו לצרוך סוכרים וקמח. סוכרים וקמחים מעלים את רמת הטריגליצרידים ואת רמות הסוכר בדם ויש עוד שלל אפקטים שליליים, אבל לא נתעכב על זה עכשיו. הפסקת המאכלים הרעים הללו היא כנראה הפעולה הבודדת החשובה ביותר שאתם יכולים לעשות לטובת הבריאות הלבבית שלכם. תפסיקו את זה באופן מוחלט, מיידי ולא בערך או בעיקר. הפסקת צריכת הסוכרים והקמח צריכה להתבטא מהר מאוד בירידה ב TG ובירידה ברמות הסוכר בדם לאחר צום. זה גם יאפשר לכם לפעול טוב יותר תחת צום.
    הערה: להפסיק לצרוך סוכר לבן אבל לעבור לצרוך 10 פירות ביום לא יעבוד. הפסקת הסוכרים הכוונה להשאר בפרי אחד עד שניים גג ביום.
  • תרגעו עם האלכוהול. יש צעירים שעברו לדיאטה קדמונית אבל מתלוננים שה TG לא ירדו. כשבודקים לעומק מגלים שהם שותים המון בירה ואלכוהול. אל תתפלאו. כוס יין מדי פעם או כוסית משקה טוב יעשו לכם נחמד, אבל רמות גבוהות יתדלקו את הסוכר וה TG, לא רק את הראש.
  • תפסיקו לצרוך שמנים תעשייתיים. כל שמן שמופק מזרעים אינו טוב עבורכם. אלו מעלים מאוד את רמת הדלקתיות ולכן את רמת הסיכון לצרות צרורות. הפסיקו לגמרי. לחלוטין. כן, גם כשאוכלים בחוץ. אל תחזיקו בבית לא מרגרינה (דא), לא שמן סויה, לא שמן תירס ועוד ועד.
  • תתחילו לצרוך שמנים טובים: ה HDL עולה רק על ידי צריכה של שומנים טובים. שום סטטינים לא יעלו אותו, אלא שמן קוקוס, חמאה, שמן זית והפסקה מוחלטת של צריכת שמנים תעשייתיים. תאהבו את השמנים. שמנים טובים הם אכן טובים. כדאי גם לתסף עם אומגה 3.
  • תפסיקו לאכול כל הזמן. אתם לא כבשים שצריכות כל הזמן ללעוס משהו. אתם בני אדם ומספיקה לכם ארוחה אחת ביום. או שתיים. ממש דחוף לכם? תאכלו שלוש ארוחות אבל תפסיקו לנשנש כל הזמן. תאכלו כמה שאתם רוצים בזמן הארוחות אבל הפסקה של הזנה מתמדת תשפר מאוד את יכולת הגוף שלכם לפעול ברמות סוכר נמוכות יותר, יוריד את ה TG ואת הסוכר ויפחית מאוד את הסיכון הלבבי.
  • תפסיקו לעשן. דא (2). אם עדיין יש לכם צורך עצום בסיגריה אחת פעם בשבוע אחרי ארוחת ערב דשנה, זה כנראה לא מה שיהרוג אתכם (ויש פרופסור לקרדיולוגיה שנשבע אישית, בחיי, שהמחקר שלו מראה שסיגריה ליום דווקא מעלה את העמידות בפני מחלות קלות, אבל לא הייתי סומך או ממליץ על זה כמובן). אם אתם מסתובבים עם קופסת סגריות בכיס, כדאי שתשקלו לחדול. זה גם יחסוך לכם כסף.
  • שנו 8 שעות לפחות, בחושך מוחלט. העדר שינה מעלה את רמות הקורטיזול לרמות גבוהות מדי. שינה תעשה פלאים להורדת רמת המתח שלכם, לשריפת השומנים ולהרגשה הכללית ובריאה. טוב ללב.
  • צאו לפעילות גופנית: כאן שלושה פרמטרים באים לידי ביטוי, וכדאי מאוד לשלב בין שלושתם, תלוי ברמת הכושר ההתחלתי שלכם. הדברים להלן צריכים התאמה לפי רמת הכושר ההתחלתי שלכם: (1) צאו להליכות ארוכות (ממש ארוכות, לפחות שעתיים) לפחות פעם בשבוע. עדיף פעמיים. (2) בצעו לפחות אימון אחד בשבוע באינטנסיביות גבוהה מאוד, כזה שהלב שלכם חושב לעוף החוצה מהחזה. מעין אימון תחנות, למשל 10 שכיבות שמיכה, 10 צעדי ענק, 400 מטר ריצה, כפול ארבע. ועוד בלי סוף רעיונות בסגנון קרוספיט כמו פראן, סינדי, שעשיתי אמש, הלן ועוד שמות רבים. (3) בצעו פעם בשבוע אימון משקולות איטי וכבד - סקוואטים, דדליפט, דחיקות וכדומה. שלושת המרכיבים האלה יתנו לגוף שלכם "boost" מהסרטים. צריכת האנרגיה ממקורות שומן תעלה (הליכות), ניצולת החמצן תשתפר (אימון בעצימות גבוהה), ושרירי הליבה והשלד יתחזקו מעבודת המשקולות. אחרי חודש כזה, לא תזכרו איך זה שהייתם פעם סמרטוטים.
  • תחייכו ותרגעו. לחץ ומתח עושים לכם רע לנפש וללב. אין לי פתרון קסם, אבל אני ממליץ לכם לשחק יותר, לחייך יותר, לצאת לחופש יותר, ולהגיד לעצמכם "החיים יפים" בכל בוקר. מתח זה רע. שמחה זה טוב. נ נח נחמ נחמן שמח.
  • קחו תיסוף ויטמין D. אני לקחתי שלושה חודשים ויטמין די 5000 UI של GNC, שקניתי בארה"ב. בארץ אין להשיג יותר מ 1000 UI. בהתחשב בעובדה שהגוף שלנו יודע לייצר גם 10000 UI ביום, השלמה של 5000 כשיש חוסר היא סבירה מאוד. חשוב להשאר במעקב בדיקות דם מדי חודשיים שלושה ולעצור ברמות של 50+.
  • תאכלו כבד בקר פעם בשבוע או שבועיים. גם בלי לבדוק, סביר מאוד להניח שיש לא מעט ויטמינים ומינרלים שחסרים לכם. ברזל, נחושת, מגנזיום, ויטמין B12, ועוד. מנת כבד בקר תתן לכם פיצוץ של ויטמינים ומינרלים והיא יעילה יותר מכל מולטי ויטמין. כבד קל להכין וטעים לאללה גם קר כסלט (עשיתי השבת כבד קר חתוך לרצועות עם טחינה, מלפפון חמוץ וכוסברה. יצא בינגו).
  • תה וקפה: לא יזיקו. ירוק זה טוב. כך גם שוקולד מריר 85%: טעים, כמעט ללא סוכר, שומן בריא (חמאת קקאו), ויש בו נוגדי חמצון רבים.
  • אכלו צבעים: ירקות צבעוניים הם כלל אצבע לא רע למאכלים בעלי תכונות אנטי-אוקסידנטיות. תאכלו מלא הטנא ירקות צבעוניים, בכל צורה והגשה, אבל אם תמשיכו לאכול אותם בשמנים תעשייתיים, לא עשיתם כלום.
  • חכו עם הסטטינים. אלא אם כן ה LDL שלכם באיזור ה 250, אל תמהרו לקחת תרופות. קחו לכם חודש חודשיים שלושה ניסיון של שינוי הרגלי לחיים ואח"כ תבדקו שוב. אם יש לכם היפרכולוסטורולמניה (מי שיש לו, יודע), תתייעצו.
  • תדעו איפה אתם עומדים: לעשות שינוי בהרגלי החיים ללא מעקב ובקרה לא מומלץ. תבדקו. תרשמו במחברת מה המשקל שלכם ביום שהתחלתם את השינוי. מהו היקף המותניים שלכם? תדרשו מהרופא בדיקות דם ולהוסיף לבדיקה גם רמת ויטמין D. תחזרו על הבדיקה אחרי חודשיים ותראו מה המגמה. תשקלו שוב ותמדדו שוב היקפים. תחזרו על הבדיקה שוב לאחר חודש נוסף ותראו אם המגמה עקבית. האם נדרש שינוי? האם כל התוצאות חיוביות? הם ה TG ירדו? האם ה HDL עלה? האם הסוכר בצום ירד? האם ויטמין D עלה? האם היקף המותניים ירד? האם לחץ הדם השתפר? קראו שוב את רשימת הסיכונים והשוו את מצבכם היום למצבכם לפני השינוי. מה קרה? מה עבד? מה עבד פחות?
פוסט נפרד יעסוק ב Troubleshooting כלומר מה לעשות שעשיתם שינוי, אבל עוד לא ראיתם שינוי מספיק במדדים.
(רמז: אולי לא באמת עשיתם שינוי).

כאן זו עוד הזדמנות מצוינת עבורכם לספר לנו איך אתם מרגישים מאז שעברתם לתזונה קדמונית!

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 30 comments

30 הערות קוראים:

דעאל תודה עוד פוסט עשיר במידע רלבנטי.

דורון

כמה מההמלצות כאן מבוססות מחקרית?
אם ניקח לדוגמה את סעיף הפעילות הגופנית, אז לפי מחקרים, הליכות זה בזבוז זמן. פעילות בעצימות בינונית (ריצה קלה) ובעצימות גבוהה עדיפות בהרבה.

ברור שפעילות בעצימות גבוהה טובה ועדיפה (הי, אחרי הכל אני מקדם כאן את קרוספיט כבר שנים רבות) אבל גם בלי קשר, הליכה יעילה בצמצום הסיכון להתקפי לב, וגם יעילה מאוד בשריפת שומנים. לגבי הראשון, הנה meta analysis על הנושא:
http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0749379704000340

לגבי הויטמין D, האם לא מספיקה חשיפה לשמש בלבד?

גם הליכה זה יעיל, אך במקום ללכת שעתיים בשבוע, עדיף לרוץ שעתיים בשבוע. ועוד יותר עדיף לרוץ 6 שעות בשבוע (בניגוד לפוסטים שלך שטוענים שריצה מזיקה)

הפוסט מעולה וחשוב כרגיל, אבל יש לי שאלה- שמונה שעות השינה חייבות להיות רצופות או שזה לא נוראי כל כך אם אני משלים בשנ"צ?

מדוע המלצה שלך היא רק ל-1 עד 2 פרות ביום? לפי מחקרים, גם 4-5 פרות ביום זה טוב.

http://jn.nutrition.org/content/136/10/2588.full.pdf

אם תוכל להראות תפריט שלך לכמה ימים אשמח מאוד..
ודבר שני אם אצמצם את צריכת הפחמימות המזוקקות הכולסטרול שלי ירד?

שאלה: גם לסכרתיים אתה ממליץ לרדת מסטטינים?

ובנוגע שינה: מה תמליץ כאשר פשוט אין אפשרות לישון שמונה שעות, לא מטעמי הקצאת זמן, אלא מכתוצאה מחוסר יכולת?

לאנונימי שלא מסוגל לישון: טופלתי במכון שינה להפרעות בשינה ויש שתי אסכולות לעניין, אחת טוענת שגם לשכב ער ורגוע בחושך מוחלט ייתן לך הטבות מסויימות שנותנת שינה. השניה טוענת שאם אתה לא מצליח לישון, תקום ותעשה משהו אחר, מחוץ למיטה, עד שתהיה עייף מאוד ואז נסה לישון שוב. אם אתה פשוט מתעורר אחרי 7 שעות שינה ולא מצליח לישון 8 ברצף, אולי זה השעון הביולוגי שלך וזה מה יש.

איני מסכים לחלוטין אם האמירה: "הליכה יעילה בשריפת שומנים". אומר עוד שזהו מיתוס דומה ל: "אכילת שומנים גורמת להתקפי לב".
אסביר ואפרט:
בהליכה אכן משתמש הגוף בשומן כמקור אנרגיה באחוזים גבוהים מסך שריפת הקלוריות. בריצה, ככל שעולה הדופק, יש שימוש רב יותר בפחמימות. בכל מקרה, סך קלוריות משומן יהיה גבוה יותר בריצה.
דוגמא:
שעת הליכה - 300 קלוריות - 50% שומן - סה"כ 150 קלוריות
שעת ריצה - 800 קלוריות - 30% שומן - סה"כ 240 קלוריות

מאגרי הפחמימות מוגבלים (כ 1800 קלוריות אצל גבר בהעמסה מלאה). מאגרי השומן אינסופיים במונחי פעילות (עשרות אלפי קלוריות). ככל שמתאמנים הגוף הופך להיות יעיל יותר דהיינו יודע להשתמש טוב יותר במאגרי השומן כמקור אנרגיה. הכוונה היא שלאט לאט,אם שיפור הכושר, בדופק ספיציפי (נאמר 140), הגוף ישתמש יותר בשומן ופחות בפחמימות. ניתן אף לומר שהיכולת לשרוף שומן הינה מדד חשוב לכושר (אירובי).היכולת להשתתמש בשומנים כמקור אנרגיה הינה קריטית בתחרויות סיבולת ארוכות.
צריך לזכור, על מנת להניע את מעגלי שריפת השומנים בפעילות, חייבים לתדלק את הגוף בפחמימות כל הזמן (בפעילות מעל 90-120 דק') - fats are burned in the flames of carbohydrates

הליכה זה טוב ונחמד. לטעמי יותר "פעילות" מ"ספורט". זה בודאי עדיף על ישיבה בכורסא....ריצה שורפת יותר שומנים, נקודה.

ונקודה אחרונה, על מנת לאזן: גדולי המרתוניסטים בתחילת המאה ה 20 שילבו הליכות בתוכנית האימונים שלהם. למי שמתעניין ניתן לקרוא בספרו המעולה והמקיף של פרופ' טים נוקס, Lore of running

לאט לאט, עם שיפור הכושר (תיקון טעות כתיב...)

1. גם לסוכרתיים אני ממליץ קודם לשנות את התזונה ואח"כ לבדוק תרופות. כבר כתבתי כאן על סיפור הצלחה אחד של חבר סוכרתי, והשבוע קבלתי מייל דומה ממישהו עם סכרת נעורים, ואולי אפרסם זאת בקרוב.
2. יריב, אין לנו באמת ויכוח. ודאי שריצה תשרוף יותר קלוריות, אבל כאן כתבתי שבהליכה שורפים כמעט רק אנרגיה משומן, ולאנשים ללא כושר רב, המבקשים לרדת במשקל, הליכות מאומצות וארוכות (למשל טיולי מטיבי לכת) יעזרו מאוד לשריפת שומנים דווקא. זו גם דרך יותר פרקטית עבור רבים שריצה של שעה אינה בגדר האופציות הסבירות בשביל "להתחיל לשפר את הבריאות הלבבית שלהם".
ובנושא ניצול שומן, שים לב שרצים רבים מגלים שהשומן בבטן נותר כי הם לא מפסיקים לתדלק פחמימות והגוף לכן לא לומד לצרוך שומן. יעילות הגוף בצריכת שומן היא בעיקר פונקציה של תזנה ולא של משטר אימונים.

אני מניח שאתה צודק לגבי השפעת תזונה על צריכת שומנים. אני חושב שמדובר בשילוב האפקט של הורדת פחמימות + יעילות הבאה מאימונים. רבים מחברי צורכים פחמימות בלי סוף ועדיין הבטן שטוחה עם 8-12% שומן - לגנים וליעילות הגוף יש משמעות אדירה גם כן.

ואם כבר...אני 10 ימים שומר באדיקות על התזונה. מרגיש טוב. הבעיה העיקרית שלי עם הפחמימות - פירות. לחם פסטה ומתוקים אכלתי הרבה והורדתי לגמרי, די בקלות. פירות אכלתי הרבה מתוך תפיסת תזונה ואמונה שאני אוכל מזון טרי שבא מהטבע, מלא מינרלים וויטמינים.
למרות שהורדתי מאד את כמות הפחמימות וסוגן יש לגוף צורך מהותי(לפחמימות) בגלל האימונים האירוביים (אני בעומס די נמוך עכשיו, רק כ 6 שעות אירובי בשבוע). הייתי שמח לקבל המלצה לפחמימות עפ"י דרוג איכות...

שלום קדמוני,

אני בדילמה קשה סביב העניין של הלחם:
מבחינה תזונתית אין לי בעיה להוציא אותו בכלל, גם ככה אני לא מת על לחם.
מצד שני גיליתי שכאשר אני מקפיד בקנאות לא לאכול לחם, מהר מאוד נגמר לי הדברים שאני כן יכול לאכול (במיוחד כשאני מחוץ לבית). אני אוכל הרבה בחוץ (מסתובב בעבודה) וכמעט כל מה שזמין קשור לבצק (לא כל יום יש לי זמן להכין מראש וכו').
כתוצאה מכך אני הרבה בסטרס סביב התזונה, דוחה את זה ומתנפל אח"כ וכו'.
לעומת זאת, אם אני משחרר קצת, מיד "רמת הלחץ" בנושא יורדת ואני אוכל בכיף ולא עובר פרוסה או שתיים ביום (או משהו מקביל - סלייס פיצה וכו').
כלומר אני מצליח לשמור על משטר של עד 1-2 פרוסות לחם (כולל ימים של 0), אבל משטר של 0 לחם תמיד "קורס" אצלי ולא מחזיק מעמד.
האם זה נורא לאכול לחם בכמויות הנ"ל וצריך להקפיד ממש על 0, או שזה עניין כמותי וכמה שמצמצמים זה יותר טוב? ואיך אפשר להסתדר בלי לחם כשאוכלים כמעט תמיד בחוץ (זה נובע מהעבודה שלי, לא איזה סגנון חיים)?

לחם, במקרה הזה, הוא שם קוד לחוסר התארגנות.
אפשר וכדאי לחיות היטב ללא לחם, גם אם מסתובבים הרבה בדרכים. לחם הוא רע, ולכן מעט לחם זה רע פחות מהרבה לחם, אבל זה עדיין רע.
בסוף זה עניין של העדפות אישיות, השתדלות והתארגנות. הנה כמה רעיונות מהירים:
1. לא לאכול. ברצינות.
2. לקחת איתך מראש חטיפים בריאים (ירקות, פרי, ביצה קשה, אגוזים, גביע שמנת, בננה)
3. ארוחת צהרים ארוזה גם אם היא קרה (סלט עם עוף). אבל זה באמת דורש מחשבה והתארגנות
4. לקנות ארוחת צהרים בדרכים, אבל אז צריך לשבת ולהזמין אוכל אמיתי ומתאים. לא בכל מקום.

אני נוטה להסכים עם דעאל, אבל אני ארצה להדגיש דבר נוסף:

למרות שחשוב מאוד להקפיד ולהתארגן (לא אמרנו שזה יהיה קל, אבל למזלנו דברים כאלו קשים רק בהתחלה, ולאחר מכן זה נהיה חלק מאורח החיים וזה לא "מפריע" באותה מידה), ארצה בכל זאת להוסיף שכפי שנאמר במקומות כאלו ואחרים: don't let perfect be the enemy of good, כלומר.. ברור שזה חשוב לשמור על התזונה, להקפיד וכן הלאה.. אבל אם אתה לא עומד בזה בדיוק "לפי הספר" אתה לא צריך להפסיק את הכל ולהיכנס ללחץ. בסך הכל המטרה פה היא לקדם אורח חיים בריא, ואם זה מלחיץ אותך אז תיקח את זה יותר בקלות, ותתקדם בצעדים קטנים לכיוון ה"מושלם".

בשורה התחתונה, מושלם זה יותר טוב מ "טוב". אבל "טוב" עדיף בהרבה על כלום.

לאנונימי
יש אנשים שיש להם בעיה עם לחם (חולי צליאק, רגישים לגלוטן, אלרגיים לחיטה), אך לרוב האוכלוסייה אין בעיה עם צריכה של לחם, ואולי אפילו להפך - מחקרים שנעשו הראו שלאנשים שצורכים לחם מקמח מלא יש פחות מחלות לב (המחקרים האלו אמנם לא מוכיחים קשר של סיבה ותוצאה, אך לטענה "לחם הוא רע" אין אין אפילו מחקרים תומכים)

מר ספקני. אם אתה בעניין של עידוד המוני לצריכת לחם, אתה מוזמן להפנות את האנרגיות שלך לאתר של אולגה רז, מייסדת דיאטת הלחם, ולהפליא שם מחוכמותיך. היא תשמח.
לאנונימי ולשאר, לחם הוא רע לכולם (יותר מדויק ל 83% מהאוכלוסיה) וודאי שאין בו שום תועלת. הגלוטן יוצר בין היתר דלקתיות במעי כמעט בכל האוכלוסיה, פגיעה דפנות המעי, ועוד ועוד. מקורות הבאתי רבים במהלך השנים וגם לך, ספקני, אישית. שפע מקורות למשל http://alturl.com/s4xga
ושם http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21224837
וגם כאן: http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/03/blog-post_02.html

קדמוני, אתה חייב לשבח את העקביות של ספקני - אע"פ שהכיוון אליו הוא מרכז את מאמציו שנויה במחלוקת..

אני שאלתי בעבר מהיכן מגיע המספר 83%, ואתה קישרת למאמר הזה: http://gut.bmj.com/content/56/6/889.extract
מי שהסיק ממאמר זה שגלוטן רע ל-83% מהאוכלוסייה לא קרא או לא הבין את המאמר. האחוז האמיתי של אנשים עם בעיות גלוטן הוא כ-10%.
וגלוטן פוגע בדפנות המעי רק אצל צליאקים (גם מיקי השתכנע בכך: http://www.paleostyle.com/?p=1050
).

היי,
להלן עדכון:
בינתיים אני שומרת יפה על התזונה הפליאוליתית. אפילו הקטנתי למינימום את צריכת הסלטים הקנויים - משתמשת רק מעט מאוד במטבוחה קנויה, שעיקרה עגבניות ושמן ולא הרבה סוכר.
עם זאת, לאחרונה יש לי התקפי רעב נוראיים בלילה.
דבר כזה לא היה לי מאז התיכון.
אני הולכת לישון שעתיים אחרי ארוחת הערב, בערך (ולא ארוחה שיש בה הרבה פחמימות, אם בכלל), ותמיד, באחת-שתיים בלילה בול, אני לא מצליחה להירדם כי יש לי התקף רעב עצום. פשוט חשק מטורף לרדת על סטייק עסיסי או על קופסת טונה או על קוטג'.
ואני חשבתי שהחשקים הפתאומיים קשורים בפחמימות!!!!
מה קרה שנתקפתי בסימפטום זהה לגבי חלבונים???

בבקשה בבקשה עזרתכם... ):
חלי

ספקני, אני מאוכזב ממך. לא נעשה כאן סימפוזיון, ואולי נכתוב פוסט רק על הנזקים שבדגנים, אבל בינתיים:
1. המאמר שאליו הפנתי הוא חשוב כי לראשונה הודגמה תגובה של מערכת החיסון המולדת גם באנשים ללא צלייאק (כאמור, ב 83% מהאוכלוסיה). הנה הסבר באנגלית פשוטה על חשיבות ממצאים אלה: http://alturl.com/2aahi
2. לא יודע מאיפה הסקת מה מיקי חושב, אבל גם לגבי המאמר ההוא, הכותבים אומרים במפורש שהתגובה של הגוף והחשש שהמזון מהסביבה יוצר תגובה דלקתית, כשל חיסוני ואף סרטן אינם רק בחולי צליאק! הנה למשל ציטוט משפט מהמסקנות של המאמר, שלא רק גנטיקה אלא סביבה ותזונה עשויים להיות אחראיים לנזק הזה:
Genetic predisposition, miscommunication between innate and adaptive immunity, exposure to environmental triggers, and loss of intestinal barrier function secondary to the activation of the zonulin pathway by food-derived environmental triggers or changes in gut microbiota all seem to be key ingredients involved in the pathogenesis of inflammation, autoimmunity, and cancer.

הי חלי. אני לא מכיר תגובה כזו. אני מציע שתנשמי עמוק וקחי את הזמן. אל תרעיבי את עצמך אלא תאכלי לכדי שובע. אם את אוכלת ארוחת ערב משביעה, אין שום סיבה שתתעוררי. אם את חושבת שזה איכשהו קשור לתפריט, אז תנסי לשלב גם פחמימות בארוחת הערב (למשל בטטות, בננה, וכו').

1. האנשים שבמחקר אינם מדגם מייצג של האוכלוסיה! מדובר באנשים חולים.

2. המחקר נעשה מחוץ לגוף, ולכן לא ברור מה ניתן להסיק ממנו. אתה יכול לקרוא זאת ב- http://blog.cholesterol-and-health.com/2011/01/wheat-in-search-of-scientific.html

אני מצטט מהקישור הנ"ל
"While we're all being open-minded and non-dogmatic about this, I'd like to offer a brief critical review about a study that has been widely cited as showing that gluten causes intestinal inflammation in non-celiacs (1), when in fact it did nothing of the sort."

3. בקישור שנתתי לבלוג של מיקי, תקרא את התגובות http://www.paleostyle.com/?p=1050#comment-877
מיקי מודה שמה שהוא כתב בפוסט לא היה נכון.

שלום מר קדמוני,
הגעתי לאתרך במקרה ומצאתי שהוא מאוד דומה לתפיסת החיים הספורטיבית של האקס שלי, ידיד טוב ומאמן כושר. אני עד היום נהנית לשמוע שוב ושוב את הסיפור שהוא מספר על ילד בן 8 במשקל יתר בסיכון (BMI 31) שהתגלגל כמו באולינג לבית הספר כל יום וספג מכות מהילדים הרעים שצחקו למשמניו, ואמו המיואשת העיפה לו מהתפריט את כל השניצלים והסטייקים וההמבורגרים והלעיטה אותו בברנפלקס ולחם-קל וגבינה דלת שומן, אך כל מה שיצא לה זה ילד עצוב וחלשלוש ועדיין שמן. וכשהידיד שלי פגש אותם באירוע והציע לאמא לקחת אותו תחת חסותו, היא כמעט התפלצה כשהוא אמר לה להחזיר לילד את כל הבשר שהיא הורידה לו מהתפריט, ורק לוותר על התוספות מסביב (צ'יפס, לחמניה וכו'). כמו כן היא התפלצה שהוא אמר לה שבמקום להעמיס את הילד המתנשף על אופניים כמו שהיא דחקה בילד לעשות כל יום, שהוא מצרף את הילד לחוג איגרוף שלו. איגרוף, האימא נחרדה, אני רציתי לעשות אותו משמן לרזה, לא משמן לביריון! והוא ענה: מבחינה פיזית, מה רע בביריון?

בקיצור הילד התאהב בבחור הזה ובעיקר בשיעורי האיגרוף שלו. בנוסף לשיעורים הוא היה הולך ורץ המון, לא נגע יותר בלחם קל אבל סטייקים המשיכו לטגן לו. ואני חייבת לציין שראיתי את גיבור הסיפור לפני חודש ופשוט לא האמנתי שהוא היה פעם או-ביס, הוא ילד רזה ושרירי וקופצני ומלא שמחת חיים, לפי מה שהבנתי הוא עכשיו בחוג ג'ודו וגם משחק כדורסל, ואני משוכנעת לגמרי שכבר לא מציקים לו בבית הספר...

מוסר השכל - קצת יציאה מהשמרנות, קצת פתיחות למה שעושה לנו טוב על הלב מבראשית, קצת פחות להקשיב ל"יודעי דבר" והרבה פחות לקנות מוצרים של דיאטה. הסוד בבריאות טובה וברזון זה לא לתת פחות לגוף, אלא לתת יותר.

על זה נאמר LESS IS MOER
ואני מחכה לתשובה שלי עדיין מלמעלה..
על הכולסטרול,אם אני אמתן פחמימות כמו גלוטן הכולסטרול ירד?

היי מר קדמוני, כתבה טובה אבל יש לי כמה הסגות.

אני תוהה כמה טגליצרדים מעידים על משהו מעבר לכמה פחמימות אתה אוכל, לKitava היו טגליצרדים גבוהים וכמובן 0 מחלות לב.
יש סימוכין להפחתה בכמות הארוחות? אני יודע שצום נמצא כטוב להורדת הטריגליצרדים ושיפור רגישות לאינסולין, אבל לא מצאתי משהו שמראה שינוי לפי כמות ארוחות(למרות שאני אישית אוכל 2-3 כעניין של נוחות).
מעניין אותי אם יכול להיות יתרון בסיגריה אחת בגלל hormesis אבל מי ירצה להתסכן...
וגם אם לאנשים יש LDL של 250+ אני לא בטוח שיש סיבה לקחת סטטינים אחרי שמחקרים לא מוצאים אותם ליותר מידי יעילים(אלא אם אתה בן שכבר עבר התקף לב)

ויותר הגיוני שהשומן בבטן נשאר כי זה שומן עיקש וקשה מאוד להפטר ממנו בלי פרוטוקולים של עיקוב A2 receptors והעלאת זרימת הדם לאזור(אחרי 4 ימים של צריכה של סביבות ה20% ומטה מהקלוריות כפחמימות הרספטורים מעוקבים על פי לייל ואם להאמין למרטין מleangains אז גם צום לסירוגין מעקב אותם)

הספקנות של כולם לגבי משמעות המספרים במקומה כמובן. אף מספר לא עומד "רק" בפני עצמו ולכן יש לראות את תמונת הדם הכוללת ותמונת הפרמטרים הנוספים (כמו השמנה, כושר וכו'). אני מאמין שמספר בודד לא אומר הרבה, אבל אם ה TG שלך גבוהים, ואתה גם שמן, אז הייתי בהחלט מתחיל להיות מוטרד. כן.
אלעד, אתה שואל עד כמה יש קשר חד חד ערכי בין צריכת סוכרים לכולסטרול? לא ברור לי. כן, שמירה על אורח חיים קדמוני, וירידה בסוכרים, דגנים ושמנים תעשייתיים תביא לבריאות לבבית וגם לירידה בכולסטרול, ושוב, במידה והערכים הראשוניים שלך גבוהים מאוד ומצביעים על בעיה. אבל אם היום ה LDL שלך הוא 125 ומחר יהיה 135, זה לא אומר שמצבך רע יותר! ממש לא. מה קרה לכלל תמונת הדם שלך? האם עלה ה HDL? האם הסוכר בצום ירד? וכו'

כמות הארוחות (להבדיל מכמות הקלוריות) משמעותית לרמת הסוכר בדם. האם יש כל הזמן מזון או רק סביב ארוחות. לאכול פעמיים ביום זה סוג של צום לסירוגין שתועלתו מובהקת וברורה.

ראיתי בתחנת האוטובוס פרסומת לשוקולד השחר ובגדול כתוב ללא כולסטרול.. וואלה, קניתם אותי

פרסום תגובה