אחד מאלף הוא ספר קטן אבל מעניין. זהו ספורן של שתי נשים דתיות, צעירות, החולקות עמדות דומות לגבי הדת והשכלת נשים (לימוד תורה, וגמרא במיוחד, אינו טריוואלי בתפיסה המסורתית הקלאסית). שתיהן דעתניות, יפות ועצמאיות ושתיהן מאוהבות באותו אדם. הסיפור מסופר בגוף ראשון, משל היה יומן אישי או רישום המחשבות, אבל בטכניקה מעניינת יוצרת קידר עירוב בין השתיים שכן דמויותיהן כה דומות עד שאינך בטוח מי היא הדוברת, וכך הקורא נאלץ להזדהות עם שתיהן, למרות שיש ביניהן קונפליקטים לא פתורים. זהו ספר שמיועד לאוכלוסיה הדתית לאומית, ובעיקר לנשים שבו (מה לעשות, לא ידעתי את זה שהתחלתי לקרוא) ולכן אני לא בטוח שמתאמן קרוספיט מצוי ימצא בו רוב עניין. עם זאת, למרות שמדובר בסיפור רומן אישי וקטן, הרי שהמספרת משכילה להשתמש בעברית משובחת ולהציב דלמות אנושיות פשוטות (כמו נאמנות, אהבה וכבוד) בקונטקסט של דרמה פנימית, כמעט קאמרית.
העטיפה, לעומת זאת, מזעזעת. היא סתמית, משעממת ולא רומזת דבר על המתרחש בין דפי הספר. אני חסיד של גרפיקה משובחת, וכאן עשתה ההוצאה עבודה רעה מאוד בבחירה "פרווה" שלא נוקטת עמדה או פרשנות. סתם ציור גרוע, עיניכם הרואות. בשורה התחתונה: זהו ספר שהקהילה הדתית לאומית יכולה למצוא בו הרבה לקידום מעמד האישה, אם כי בזהירות רבה ולגמרי בתוך הקונצנזוס הדתי. כתוב יפה אבל לא מנער את הגדר.
מחר חוזרים להתאמן.
