אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

"האבודים" מאת דניאל מנדלסון/ ספרית ידיעות אחרונות

השבוע אני, כזכור, בהרבה טיסות, ארוכות, ובהן אני קורא ספר שמוכרחים (אבל באמת) לקרוא, אם עוד לא עשיתם זאת. "האבודים" של דניאל מנדלסון. ספר עב כרס וכתוב צפוף (650 עמודים), אבל רגיש, עמוק ובעיקר, מביא עמו תובנות רבות לכל מי שעוסק בצילום (!). דניאל, היום פרופסור לספרות ולימודים קלאסיים מניו יורק, מתאר את מסע חייו (מסע שנמשך באובססיביות מדהימה מאז הוא ילד) בחיפוש והתחקות אחר סיפור חייה של משפחת אחי-סבו שנרצחה ע"י הנאצים והאוקראינים בגליצה של פולין. כבלש שיש ברשותו רק כמה תמונות ושברי סיפורים הוא חוצה יבשות כדי לגרד עוד ועוד שביבי מידע שאכן מתגלים ומצטרפים לכדי תמונה כוללת וחושפנית. אבל המחבר לא רק מתחקה אחר העובדות אלא גם מבנה את הנארטיב ומנסה לשחזר את החוויה האנושית דרך הפרטים. זהו ספר עם תובנות עמוקות על היחסים שבין בני אדם, בתוך משפחות ובין אדם לזהותו האישית, המשפחתית והדתית. בו בזמן, בגלל יכולתו להפוך תמונות, פרטים ועובדות לאקוניים לסיפור מלא צבע ואנושיות הספר יכול להחשב גם כמסמך מטלטל על זועות השואה, כפי שלא פגשתי אותה בשום ספר בעבר (וקראתי כמה). הוא לוקח את אותה סיטואציה עצמה וכמו במאי קולנוע שלא מרוצה עדיין מהשוט, הוא חוזר על הסצינה שוב ושוב, כל פעם מזוית מעט אחרת, כל פעם עם דגש במקום אחר. זהו ספר תיעודי שנושק כמעט לקולנוע תיעודי ומביא רובד עמוק ומרגש של אישיותו של המחבר, של זהותו, שכן כל חייו לוו בצל של אותם "שישה מתוך שישה מליון" – אחי סבו, אשתו וארבעת בנותיהם - השישה שנותרו אבודים באפר מלחמת העולם, ללא זכרון ומורשת משל עצמם. את אותם האבודים מנסה ומצליח דניאל מנדלסון לשלות מתהום הנשייה ולספר את סיפורה של אהבת נעורים, של ניצבי התמונות, של הרחוב, של הכיכר, של קרון הרכבת, של האניה ועוד ועוד. ללא לאות, ללא שום פרט שנחשב תפל, מגייס המחבר את כוחותיו ליצירת פנורמה שמקלפת את האבק ומחזירה את הצבע לתמונות הבודדות שנותרו מאז. לקרוא ולא לשכוח.

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 1 comment

1 הערות קוראים:

כתבת יפה על הספר, ואני שסוקרת הרבה ספרי שואה עוד לא קראתי ספר זה, ובעקבות הסקירה שלך, אקח אותו מהספריה בקרוב.
תודה.

הוסף רשומת תגובה