אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

‏הצגת רשומות עם תוויות צמחונות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות צמחונות. הצג את כל הרשומות

חמישה דברים שלמדתי בהודו


זוכרים שהייתם ילדים, בבריכה העירונית ביום קיץ, וניסיתם לצלוח את הבריכה בצלילה אחת רצופה?
כשצוללים מתחת למים הצבעים נראים אחרת, ויש רק שקט שמעט קולות עמומים מן ההמולה בחוץ חודרים אליו. אחרי צלילה שנמשכת נצח אתם עולים בקצה השני של הבריכה בשארית הכוחות ולוקחים שאיפה גדולה חזרה. יחד עם החמצן מקבלים פרץ של אורות, וקולות ואתם מרגישים שחזרתם מגיחה לעולם אחר אל המציאות החמה של הקיץ הישראלי.
אותו דבר קרה לי הבוקר.
בחודש האחרון הייתי בצפון הודו, ובמשך רוב הזמן לא היה לי טלפון, ולא אינטרנט ולא ווטסאפ, וכל הקולות והצלילים של המציאות הישראלית הרגילה, נותרו מאחור והפכו לעמומים ורחוקים. אמש נחתתי והבוקר הנעתי ונסעתי לעבודה. אחרי ארבע דקות כבר נתקעתי בפקק, קיבלתי עשר שיחות טלפון, 126 הודעות ווטסאפ, והיומן שלי התחיל מתמלא במהירות מחדש.
שלום מציאות נושכת.
יש משהו הממלא את הנפש ובריא לנשמה בהתנתקות אמיתית מהרצף של האירועים והלחצים והטרדות של חיי היומיום. במובן זה חודש בהודו עשה עבודה נהדרת ונכונה עבורי. זו גם הפכה להיות התקופה הארוכה ביותר בה לא פירסמתי פוסטים פה בבלוג (סורי, אני מקווה שאתם מבינים), לא פרסמתי סטטוסים בפייסבוק ולא עניתי למיילים (כמעט). לעומת זאת כן עשינו טרקים נהדרים, ראינו נופים חדשים, אכלתי אוכל אחר וחריף וצמחוני בעיקר, והרבה מאוד פגשתי מקרוב אנשים אחרים ותרבויות שונות. 
ממליץ בחום.
המסע הזה להודו יכול  לאפשר חומר לא לפוסט אחד אלא להרבה מאוד, אבל כדי לחזור לעניינים בהדרגה, הנה כמה דברים שקופצים לי לראש ושלמדתי בחודש האחרון:

יוגה - בבגסו (דרהמסלה) עשיתי קורס יוגה של חמישה ימים בהדרכתו של Alpesh. היה נהדר. כל בוקר אימון (או תרגול?) של כמעט שעתיים קשות ומתישות. בערב אימון נשימות ומדיטציה. לעומת אימוני כח או קרוספיט, אותם מסיימים הרוגים אבל עם המון אנרגיה, את תרגולי היוגה סיימתי סחוט כמו סמרטוט, ולמעשה מרוקן מאנרגיה. מדובר במתיחות ארוכות, סטטיות, קשות ומאתגרות, שיוצרות יחד אימון משמעותי ואחר לגמרי. יום אחד מיקוד ברגליים, יום אחר מיקוד בגב, וכו'. לחרדתי ראיתי עד כמה איבדתי גמישות ומאידך כמה טווח תנועה אני יכול להשיב לעצמי. כבר התנסתי בעבר באימוני יוגה כאלה ואחרים אבל זה לא היה "הדבר האמיתי" כמו קורס מרוכז ממישהו הודי שיודע את העבודה. אחרי שבוע כזה חשתי שיש יותר דרכים לייצר כח וחיוניות, ושהיוגה, כפונקציה של רצינות המדריך ושל השקעת התלמיד יכולה לייצר הרבה מאוד תועלת לגוף ולנפש (רצינות התלמיד היא אלמנט קריטי - עשו איתי את אותם אימונים גם בנות שבאו "לחוות דברים" אבל לא התאמצו במילימטר. זה לא יעבוד במקרה הזה). אני לא יודע אם אתמיד בתרגולי יוגה, אבל אני בהחלט לוקח על עצמי לשפר את הגמישות והתנועתיות שלי השנה. אפשר ללמוד מההודים ומחכמת היוגה העתיקה הרבה מאוד על גוף האדם ועל בריאותו.



האפשרות הצמחונית - אוקיי, אז הייתי צמחוני לחודש, אבל אל תספרו לאף אחד... זה אומר שאכלתי הרבה יותר פחמימות, ובעיקר אורז (הכרתי פטנט חדש: Jeera rice שזה אורז לבן שמבשלים אותו עם זרעי כמון קלויים. פיצוץ), ויחד עם אינספור תבשילי ירקות (כרובית, במיה, פלפלים ועוד) ותבשילי קטניות (ובעיקר Dal שזה תבשיל עדשים חריף שמוגש יחד עם אורז). המטבח ההודי הוא טעים, חריף, עוקצני ומוזר לפעמים. היה חסר לי הבשר, ועודף הפחמימות לא עשה לי טוב במיוחד, אבל היה אפשרי בהחלט לתקופה. את החלבונים מקבלים ההודים בעיקר מגבינת פניר, גבינה טרייה ושמנה מאוד שמכינים בכל מקום, כל יום. קצת מזכירה גבינת חלומי אבל לא מלוחה. הם מוסיפים אותה לתבשילי ירקות, לקציצות, מטגנים אותה, עושים אותה על האש ומה לא. קל להכין אותה בבית: מבשלים 2 ליטר חלב טרי לא מעובד עם חצי כוס חומץ, מסננים ודוחסים. לשמחתי ראיתי כי גם הגהי (חמאה מזוקקת) עדיין משמשת אבן בסיס במטבח ההודי במקומות שלא התקלקלו (שמן הסויה הזול והגרוע עושה שמות במטבח ההודי). עשיתי גם קורס קטן בבישול, אבל השורה התחתונה היא שהמטבח ההודי אמנם צמחוני ברובו, או מקסימום עם עופות אבל עתיר עדיין בשומן (גהי וקוקוס), דל יחסית בחלבון ועשיר מאוד בירקות, מכל הסוגים. נחמד לחודש, אבל לא היה מתאים לי לחיים שלמים. ועדיין, אפשר ללמוד הרבה מההודים על האפשרות ליצור מטבח עשיר וטעים גם באמצעים דלים, וכיצד שומן מהחי (גבינות, חמאה) נותן את הטון בסביבה ענייה בחלבון. 

גבינת פניר, פלפלים, עגבניות ובצל על האש. טעים באמת. 
נקודת המוצא היא רק נקודת מוצא - שיעור מאלף בצניעות ובראיית הטוב אפשר לקבל בהודו, אם רק מתבוננים. אנו באים מלב העולם העשיר והשבע. הצרות שלנו הן קטנות וזעירות לעומת קשיי ההשרדות הפיסיים של מאות מיליונים מתושבי תת-היבשת ההודית. זה לא משנה עד כמה נמוך ועלוב מצבו של האיש שברחוב, בהודו תמיד יהיה מישהו נמוך ממנו במדרג. לנהג ריקשת המשא, הסוחב ערמת צינורות פלדה עצומה, יחף ובגשם שוטף, יהיה מאחור גם עוזר, המרוויח עוד פחות וסוחב עוד יותר, ושניהם יביטו מגבוה על מקבץ הנדבות הגר, ישן ומתרחץ על המדרכה ממול. אבל הוא יתהדר בברזנט תחתיו הוא ישן בלילות, לעומת שכנו הישן על קרטון רטוב בלבד, וללא כיסוי לראשו. וגם למטה מהם, יש את אותו זה שפגשנו, המסתובב בעולם ולעורו רק סמרטוט בד זעיר ומטונף, ומאומה מלבד זה אין לו. לא לבוש ולא רכוש, לא קורת גג ולא משפחה. כשנתקלים מקרוב במנעד האפשרויות העצום והאינסופי של גורל האדם הודו, אין לנו אלא להיות מאושרים על חלקנו. לנו ניתנו כל האפשרויות להצלחה על מגש של כסף, גם אם נדמה לנו שלא היה שם מגש ולא היה כסף. יש לנו את כל מה שצריך כדי להצליח, רק צריך להאמין ולרצות ולעשות. כך למשך פגשתי בכפר Pulga שבעמק פרוואטי אדם צעיר וחרוץ להפליא. אביו עזב את הבית כשהיה תינוק והוא עובד לפרנסת המשפחה מגיל 7. לכן הוא גם אינו יודע קרוא וכתוב כלל, אבל למד לדבר אנגלית, הפך לסוכן טלויזיות, למתקין רשתות מעגל סגור ("לא צריך לדעת לקרוא בשביל זה" אמר לי בצחוק גדול). הוא הרס את הצריף בו גדל ובנה על השטח בית לאירוח תיירים. הוא לקח הלוואה מהבנק (הוא הביא את המנהל אליו הביתה כדי לשכנע), והוא גם מדריך תיירים לעת מצוא. בהודו אפשר למצוא דוגמאות טובות רבות למה שיכול אדם לעשות כשהוא ניחן בנחישות וברצון. ועוד על זה כדאי לקרוא בספר המצוין הטיגריס הלבן

זו רק שאלה של יוזמה
מדד האושר: לא אני המצאתי זאת, אבל מדד האושר אינו פונקציה של רכוש ולא של כסף. כולם מחפשים את האושר, אך רק מעטים מוצאים אותו. אני ראיתי השבוע אושר בעיניהם של זוג ילדים דרי-רחוב בניו-דלהי, הרוקדים בגשם המונסון הכבד, רק תחתונים לגופם, תחת קילוחו השוטף של המרזב במרכז שלולית בוץ וסחי גדולה. ראיתי אושר אצל פיקאר, פנסיונר של צבא הודו, המתגורר בבית פשוט באחד הכפרים המנותקים של חבל לאדאק, בצפון הרחוק של הודו. בין לבין פגשתי גם נהגי ריקשה, מנהלי גסט-האוסים, סוכני נסיעות ונהגי מוניות עצבניים ותחמנים, אבל פגשתי גם אחרים - מקסימים ומוארים - סיקים, הינדואיסטים, בודהיסטים או בלתי מוגדרים. כי האושר אינו תלוי במעמד או במשרה והוא נמצא ונבנה עמוק בפנים, בלתי תלוי בנסיבות החיצוניות, בגורל, בתקציב או בדת. יש אנשים שמשכילים למצוא את אושרם ולחיות חיים מלאים ושמחים ויש שלעולם יהיו חסרים ונרגנים וטרודים ועייפים. אפשר ללמוד בהודו פרק חשוב על התבוננות עצמית ומה יש ומה אין באמתחת הפרטית של כל אחד מאיתנו.

קבלת האחר - כאן אצלנו יש תמיד מלחמת דת וג'יהאד וקמים עלינו להורגנו, או שאנחנו הם אלה שקמים. וגם אם זה לא יהודים מול מוסלמים לפעמים נדמה שהמלחמות בין פלגים שונים באותה הדת חריפים ומדממים לא פחות. כך למשל האורתודוכסים מחרפים ומגדפים את הרפורמים, והאוחזים בדת הטבעונות לעתים מיליטנטיים וקולניים יותר מכל מאמינים אחרים. אבל הודו היא ארץ האלים המרובים והדתות השונות. יש מיליוני אלים הודים, ויש גם סיקים המאמינים באל אחד, ויש מוסלמים המאמינים באל אחד, אחר, ויש עוד אינספור פלגים וגישות ושיטות ואפילו ראיתי כנסייה. נכון שגם שם יש והיו מלחמות דת, אבל בחיי היומיום הודו היא מופת לסובלנות בין דתית. כי כמעט כולם בהודו מאוד דתיים. מדליקים את הקטורת, ומחזיקים מקדש קטן בבית, או מטפחים זקן וטורבן ופיגיון וצמיד במקרה של הסיקים, והולכים למסגד חמש פעמים ביום. אבל עדיין כולם חיים יחד בערבוביה של חיות ואנשים, של ריקשות וטוקטוקים וקופים ואיכשהו הכל נראה בסדר. האחר הוא מקובל, ולא משנה מה עמדותיו, מנהגיו, אמונתו או אורח חייו. אפשר ללמוד מההודים שיעור על קבלת האחר, ואולי גם על קבלת עצמנו.  

במקדש המוטרף הזה יש לא רק את שיבה וקאלי, אלא גם ישו קטן על הקיר ועוד אלף ואחת דמויות

יש לי עוד המון מה לכתוב על הודו, אבל בינתיים נותר לי רק לקחת את החוויות והצלילים והצבעים המטורפים אל חיי היומיום שלי וללמוד מהם משהו קטן בדרך להעשות אדם טוב יותר. 
מקווה שאצליח. 

מראה רחוב בארץ אלף הצבעים
אשמח אם תכתבו כאן בתגובות על החוויה ההודית שלכם וכמובן שתרגישו חופשי לשתף. בשמחה. 

By מר קדמוני with 9 comments

מה נלמד מדובי הפנדה? (רמז: לא קונג-פו)


כולנו אוהבים דובי פנדה.
היצורים העצומים והיפהפיים הללו, הנעים באיטיות חיננית בהררי סין, ומכרסמים מקלות במבוק להנאתם, שובים את הנפש. גם כשהם שוכבים על הגב ונרדמים יש בהם משהו מקסים. ואולי זה רק אני ממשיך לדמיין כיצד בלילות הם לומדים כיצד לעשות תנועות קונג-פו מסובכות ממאסטר שיפו הקפדן.
ת'כלס, אין כמו פנדה.
מחקר חדש מתחקה אחר התזונה של דובי הפנדה וכיצד זה יתכן שזהו הדוב הצמחוני היחיד (99% מהתזונה שלו מגיעה מענפי במבוק), בעוד שכל הדובים האחרים הם אוכלי כל או קרניבורים מוחלטים. ומדובר כאן בחתיכת דוב. הפנדה הענק אינו דובי קטן אלא דוב גדול מידות שצריך הרבה אנרגיה כדי להחזיק את כל המסה הזו.
מבחינה אבולוציונית ברור שהפנדה התפתח מדוב קדמון יותר שהיה קרניבור מוחלט. אז מה קרה לפנדה בדרך לצמחונות ומה היא עשתה לו, פיזיולוגית וביולוגית?
ישנם שני דברים ברורים השונים אצל דוב הפנדה לעומת דובים אחרים: הוא איטי הרבה יותר, והוא צמחוני. עכשיו החוקרים גם מבינים את הקשר בין השניים.
בהשוואה לאביו הקדמון והקרניבור, הפנדה, שנדחק לאיזורים קשים, נאלץ לשרוד על תפריט עני של במבוק דל קלוריות במקום תפריט עשיר ודחוס אנרגטית של בעלי חיים (ודבש - זוכרים את פו הדוב?). מסתבר שכדי להחזיק את כל המסה הפיסית העצומה שלו, הפעילות המטבולית של הדוב היתה חייבת לרדת משמעותית. כלומר להפחית את צריכת האנרגיה - בפעילות ובמנוחה. הדרך של הפנדות להסתגל למציאות בה יש רק מזון צמחי דל היתה יעילה להפליא אך גם עצובה למדי:

  1. הפנדות פיתחו תת פעילות של בלוטת התריס (מוכר למישהו?) היוצרת האטה בפעילות המטבולית.
  2. הפנדות עברו לתבנית פעילות איטית מאוד ומוגבלת. למעשה דב פנדה מוציא רק 38% מהאנרגיה לעומת מיני דובים אחרים במשקלו ובגודלו. הוא מתקדם 20 מטר לשעה (שזה 0.02 קמ"ש), ובעיקר לא זז הרבה. הוא גילה שקני הבמבוק לא בורחים לשום מקום. 
  3. הפנדות "פיתחו" לעצמם הרבה פחות מוח. המוח הוא מעבד-מהיר הזולל אנרגיה ולכן מוח גדול דורש אנרגיה עצומה (אצל בני אדם כ 20% מהאנרגיה במנוחה מופנית לטובת המח, לעומת רק 8% אצל קופי האדם המפותחים ביותר. המעבד שלנו גדול יותר ורעבתן למזון דחוס אנרגטית). אבל אצל הפנדות, התקדמות וההסתגלות האבולוציונית היו גם צעד לאחור מבחינה אינטלקטואלית. פחות מוח זה פחות אנרגיה "לבזבז" ולכן אצל הפנדות, דווקא הטפשים שרדו.

אולי בגלל זה אנחנו כל כך אוהבים את הפנדות היום. דוב גדול ואיטי, שמחייך אלינו את חיוכו השחור-לבן והסימטרי להפליא, חיוך עצוב של מי שהצליח לשרוד את האבולוציה, אך במחיר האנרגיה והאונה הקדמית.

עכשיו נחכה כמה עשרות אלפי שנים, ונראה איזה דובי חמוד נקבל במקום מיקי חיימוביץ'.

By מר קדמוני with 3 comments

ואם הייתם נדרשים להשיג את מזון שלכם בעצמכם?

צילמתי את הטבחית והקנגרו הפרטיים שלי בדיוק לפני עשר שנים (!)
באותם הימים התחיל החיפוש האישי שלי אחר מה נכון לנו לאכול.


יודעים אתם כי איני מתרגש עוד מהמתלהמים הצועקים בכיכר העיר "בשר הוא מסרטן ונרקב במעיים" או "האדם הוא הרביבור" והבלים דומים. אנשים אלו טועים (או משקרים, תלוי בידע שלהם), ואין באמירתם ולא כלום. לעומת זאת, יש אחרים האומרים "האדם נועד לאכול בשר, וכך היה מקדמא דנא, אבל אני איני מסוגל/ת לאכול בשר".
כאן זוהי אמירה אחרת לחלוטין, המפרידה בין מה שבריא ונכון לנו ביולוגית ואבולוציונית לבין מה שמרגיש ונכון לאדם המודרני. וזה לגמרי בסדר מבחינתי.
השאלה המעניינת באמת היא מדוע אנשים חשים כך, ומדוע זו תופעה כה צעירה וחסרת תקדים בהיסטוריה האנושית של כדור הארץ? (הבהרה: מעולם, בשום מקום, אי פעם, לא התקיימה חברה אנושית טבעונית. אין דבר כזה. גם לא היום).
אחת הסיבות העקריות שבעטיין הצמחונות, ואחותה הצעירה, הפרועה והקולנית, הטבעונות, הופכות בעיני רבים ל"אמת" ביולוגית המוכפפת בעל כורחה לחוקיה העוורים של ה"אמת" הרגשית, היא המרחק ולמעשה, ההתקה, שהתרחשו בין האדם לבין סביבתו. מרחק שביכולתנו לצמצם וחובתנו להקטין.

בסביבה קדומה ברור לכל אדם וגם לכל ילד זב חוטם שהחיים תלויים וכרוכים במוות. אין חיים ללא צייד. אין בטבע מעגלים שלא כוללים אכילה ומוות, ניצוד וצייד, אוכל ונאכל. לעתים זה האריות הטורפים את הצבאים, ולעתים זה החיפושיות האוכלות את נבלת האריה. ולעתים קרובות מאוד זהו האדם, שהשכיל לאכול מכל אשר מצא, ובבוא ימיו ובתורו לשוב אל העפר, יאכל גם הוא. התובנה הזו נותרה בעינה לאורך כל שנות ההיסטוריה האנושית, בכל מקום, ורק ממש לאחרונה היא החלה להשתנות. כי בעולם מודרני נדחק הטבע לספארי ולגני החיות או לשוליו הבלתי מאויישים של כדור הארץ. מעגל החיים פועל ונוכח כיום רק בסרטי טבע שאיש אינו רואה, והאדם, ממרום מושבו, משקיף על התבל כמו לא היה חלק ממנה. כמו הפך האדם לבורא שאינו משחק לפי כללי הביולוגיה של אמא טבע אלא מכתיב אותם. האדם התרחק מאדמתו ומהחי אשר סביבו וככל שהתרחק, כך העמיק בדמיונותיו כי אינו חלק מעולם החי עוד.
עד כדי כך, שהחיים הפכו לאופציה היחידה והמוות הפך לסוד כמוס ואפל.
ילדים רבים מופתעים לגלות בשלב מאוחר מאוד בחייהם שהשניצל שהם אוכלים היה פעם תרנגולת אדומת כרבולת ושהקציצה היתה פעם פרה. ההורים מסתירים מהם את המידע הזה, מחשש שהם "יגעלו". בגיל 18 הם פוגשים "טנק מצוות" של אגודת הטבעונים או תנו לחיות לחיות ושם מראים להם סרט סנאף של שחיטה ואוי אוי אוי, עולמם הרך של הילדים נשבר. הכיצד זה יתכן שהעוף לשבת היה פעם חיה הולכת ומנקרת וכיצד זה הדרך לצלחת עוברת בנהרות של דם.
אבל הטבע אינו נגעל ואינו מעדיף אוכל עשב על אוכל-כל או על טורף. הוא אינו חלק במשחק העמדת הפנים הזה, כי בטבע אין מסכות. יש אמת ומציאות. לעתים נפלאה ולפעמים כואבת ומדממת. תמיד אמיתית. היא היא המקור לחיים:

 וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי

המציאות היא מורכבת ומכילה את החי ואת המת, את הרוך ואת הקושי. ללא יכולתנו לצוד ולאכול חיות אחרות, קטנות וגדולות, לא היינו יכולים להתקיים כלל. כי המוות של חי אחד לטובת חייו של חי אחר אינו סוד, אלא המהות הבסיסית של מעגל החיים שאנו חלק ממנו. המוות הוא האב הקדמון של החיים והוא גם היורש שלהם.

לא במקרה תמצאו הרבה יותר טבעונים בחוצות תל אביב מאשר בפאתי הנגב וישובי החקלאים.לפני שנים רבות שמעתי את ג'קי לוי מתבדח ש"היתה לי פעם חברה שהיתה לה את המחלה הזאת של האשכנזים... צמחונות". כי "האשכנזים" הם העירוניים זה דורות, שהדירו עצמם מהקרבה אל הטבע "המזרחית". האדם המודרני, הלכוד בדירה-קוביה, ושהטבע אשר סביבו מסתכם בעציץ נובל ובמראה חסידה החולפת מעל הברושים, עלול שלא לחוש את הטבע. לא להתפעל ממנו, וכך גם גם לא לפחד ממנו ולא לכבד אותו. הטבע, בעיני המנותקים מהטבע, הוא רק תמונת נוף פסטורלית ושקטה. ומה שמפריע להרמוניה הוא לא יותר מבעיה קלה, אותה אפשר כביכול לפתור בכח הדמיון. הכלב אוכל בשר? אין בעיה, ניתן לו אוכל טבעוני. החתול הוא טורף? אין בעיה, ניתן לו סייטן. והטבע המדומה נשמר. עובדה: האדם הטבעוני המודרני יכול אפילו לאכול מזון צמחי נא, לא מבושל, ועדיין לשרוד - כי המזון זמין בכל כמות אשר נרצה. משוואה שאינה יכולה להתקיים כלל בטבע.
קופי אדם מבלים כשמונה שעות מיומם בליקוט (ומעט צייד או ליקוט חרקים) כדי להשיג את המאגר הקלורי הנדרש למוחם. לנו יש מח גדול כפליים, הצורך פי חמש יותר אנרגיה (ובעניין זה, שווה מאוד לראות את ההרצאה הנפלאה הזו של TED על ייחודיות המוח האנושי והקשר לתזונה לאורך ההיסטוריה), וללא מזון מבושל בכלל ומזון מן החי בפרט, לא היינו מתקדמים אבולוציונית ולו צעד זעיר אחד ועד היום היינו יושבים בין צמרות העצים ומחליפים הלצות וצריחות עם האורנג-אוטנגים וקופי המקוק. לא תודה.


האדם המודרני מנוכר מסביבתו וכך לעתים הוא משכיל להטפש ולהכחיד את המציאות לטובת הדמיון, עד כדי הפלגות כמו "האדם הוא מטבעו צמחוני".

מייל חשוב בעניין זה הגיע אלי לא מכבר מקוראה אלמונית אחת, שאיני יודע עליה דבר למעט העובדה שהיא אדומת שיער:
---
זכרון ילדות:
בילדותי (התמימה והרחוקה) הייתי מבלה הרבה עם הסבים שלי, חקלאים שורשיים במושב. רפת חלב, לול פיטום ולול ביצים, ושדות מניבים. אחת לזמן מה, הייתי מצטרפת בסקרנות עניינית למעשה השחיטה של סבתי (אני חושבת שכל עוד היה לה לול, היא מעולם לא קנתה עוף). היה לה סינור מיוחד, וסכין קטנה וחדה מאד. היא היתה ניגשת בפשטות למלאכה, ומולקת באבחה אחת את ראש התרנגולת. זו מצידה, היתה מפרפרת ומתהפכת חסרת ראש עד שדממה.
אחר כך, סבתי היתה פונה למלאכת המריטה והניקוי, והיתה קוראת לי לבוא את פתיחת הבטן. "כאן ריאות, וכאן לב, כאן קיבה" והופכת אותה ומראה לי את שאריות התערובת, "כאן כבד וכאן כיס המרה", ומורה כיצד להפרידו בעדינות שלא יזיל מררתו על השאר איברי הפנים הראויים למאכל "וכאן מעיים, ועכשיו נראה אם התרנגולת היתה צריכה קקי לפני שמתה" ומותחת אותם ואחר כך סוחטת אותם כשפופרת מתוכנם ומזליפה קקי תרנגולות קטן החוצה.
ואני הייתי מביטה בעניין כמעט מדעי, לומדת, שואלת ובכלל לא - נגעלת, נבהלת או נרתעת.
הדבר הזה, בצירוף ההכרה שתזונה של אכילת בשר טבועה בנו, הביאו אותי לחשוב שמה שבאמת לא מוסרי בצריכת הבשר שלנו הוא הקנייה הסטרילית, הארוזה  והמרוחקת מזעקת השחיטה והצורך ללכללך את ידנו בדם בעל החיים, לפשוט עור, לנקות נוצות, להסיר פרווה ולטבול ידינו במעשה הפיכתו של בעל החיים למזון. זה מקל עלינו לאכול אכילה פזרנית וגרגרנית, מעל ומעבר לצורכנו האמיתי. אני חושבת שהמעשה המוסרי לעשות (לדידי), היה לגדל את בעלי החיים שמהם אני ניזונה, לאפשר להם אורח חיים נאות, ולהיות אמיצה די, כדי לשחוט אותם בעצמי, ולצרוך כפי שנדרש לי. מובן מאליו, שהיום אינני מסוגלת למעשה כזה...
---

הג'ינג'ית אומרת את הדברים יפה ממני ודומה שהיא יודעת דבר ושניים על מהותו של הטבע ועל הקשר הבלתי אמצעי, הטבעי, הנכון, הראוי, שיהיה לו לאדם עם סביבתו, אך גם מכירה במרחק שהצטבר בינה לבין אותה סביבה היום עד כדי שקשה לה לדמיין עצמה שוחטת. מזכרונות הילדות היפים והמורכבים, נותרה רק מחלקת בשרים צוננת בסופרמרקט. ואומרת היא נכון: הדבר הלא מוסרי אינו מעשה שחיטה אלא ההתקה ממנו - לכאן או לכאן. במובן זה חולקים הטבעונים הקיצוניים וחלק מהקרניבורים המקצועיים גורל אחד: מרחק עצום בין הטבע הבסיסי לבין המציאות התזונתית שלהם. לאלו שחיטת בעלי חיים היא הדבר הנורא ביותר ביקום, ולאלו שחיטת בעלי חיים היא הדבר האגבי ביותר (ומשני הצדדים - סליחה על ההכללה).

לעניות דעתי, חובתנו המוסרית היא להכיר את הטבע שמולנו על יופיו ועל כיעורו, על עוצמתו ועל חולשתו.
איננו יכולים להרשות לעצמנו להתנתק מן הטבע, שכן צמחנו ממנו ובתוכו, ועוצבנו בצבת הברזל שלו, אחיזה שרק העולם האולטרה-מודרני מרחיק ומדחיק.
איני יודע אם המסקנה היא שעלינו גם בהכרח לצוד ולשחוט את החיות שאנו אוכלים, בדיוק כשם שאין זו חובה ללקוט את הירקות והשורשים אותם אנו אוכלים. אבל עלינו להכיר בעובדה כי אלה ואלה חלקים מהותיים מהתרבות, מהאבולוציה והמביולוגיה שלנו.

אנחנו חלק מן הטבע, 
ובטבע,
מעיין הנעורים טובל בבריכה של דם.

---

ספרו לנו בתגובות מה אתם חושבים, תרגישו חופשי לשתף, להסכים או לחלוק. בשביל זה אנחנו כאן. 

By מר קדמוני with 9 comments

כוכב הקופים - חלק שלישי

אחרי שהשוונו את מערכת העיכול של אנשים לזו של אוכלי העשב ואחרי החלק הראשון של סדרת "כוכב הקופים", בו דברנו על תזונת קופי האדם הטבע והעובדה כי כל קופי האדם צורכים גם בעלי חיים כחלק מתזונתם, ואחרי החלק השני שעסק בהומינידים קדומים ובהבדלים אנטומיים בין האדם הקופי האדם בתחום חוש הטעם ומבנה הגוף, סוף סוף התפניתי לחלק השלישי והאחרון לפי שעה, שיעסוק בעוד הבדלים פיסיולוגיים בינינו לבין דודנינו השעירים: ובעיקר על המוח ומערכת העיכול.
נציין שהסדרה כולה באה לאור בקשת הקהל ולאחר שגילינו שיש המאמינים איכשהו שאכילת מזון צמחוני בלבד עדיפה לבני אדם, בעוד שלא כך מוכיחה המציאות.

מוח האדם לעומת מוח הקופים והשפעתו על התזונה.
לבני אדם יש מוח גדול בהרבה מכל בעל חיים אחר בטבע. המוח הזה איפשר לנו לפתח שימוש בכלים, לשלוט באש, לקיים שפה מורכבת ומופשטת, לבנות מערכים חברתיים מורכבים, לכתוב בלוגים ולמעשה, הוא זה המגדיר את מהות האדם על פני שאר ממלכת החי. אבל המוח שלנו לא פועל בחלל ריק - הוא צרכן אנרגיה מתמיד והדבר משפיע הן על הפיזיולוגיה והן על דרישות המזון של האדם.
מוח האדם מהווה כ 2.5% ממשקל האדם אבל צורך כ 20-25% מהאנרגיה של הגוף בזמן מנוחה. בהשוואה לקופי אדם אצלם צורך המוח כ 8% מהאנרגיה בזמן מנוחה. שאר חברינו בטבע צורכים כ 3-4% עבור המוח שלהם. אוקיי: מוח האדם הוא זללן אנרגיה עצום ולא באותו קנה מידה כמו אצל הקופים. דרישה אנרגטית זו מביאה לצורך באכילת מאכלים עשירים יותר אנרגטית וככל הנראה היא זו שדחפה את ההומינידים הקדומים לעבור לציד על פני ליקוט.
מחקרים על קופי אדם מראים כי ההעדפה של מאכלים עשירים אנרגטית (שומן וחלבון - לא עלים) היא פרופורציונלית לגודל המוח. כך למשל הדרישה האנרגטית אצל אנשים היא פי שלושה מאשר אצל שימפנזים. לעומת זאת, אצל כל הקופים מבחינה סטטיסטית איכות המזון (מבחינה אנרגטית) עומדת ביחס הפוך למסת הגוף, כלומר ככל שהקוף גדול יותר (גורילה למשל), הוא אוכל מזון נחות-יותר-אנרגטית (בעיקר עלים). אבל כשהחוקרים השוו את איכות המזון אצל קבוצות של ציידים לקטים הם ראו שבני אדם לא מקיימים את היחס הזה בין מסת הגוף לאיכות המזון, אלא מראים רמה גבוהה מאוד של איכות מזון מבחינה אנרגטית - הרבה יותר ממסת הגוף שלהם, וזה מוסבר על ידי דרישות האנרגיה של המוח. בקיצור, המוח שלנו דורש מאכלים עשירים. גוף גדול יכול להסתפק במזון נחות, אבל מוח גדול חייב את האנרגיה האיכותית שלו. והערה: עד המצאת החקלאות, דגנים לא נחשבו מזון עשיר קלורית, כי הם לא היו זמינים כמעט כלל, וודאי שלא בתצורה העשירה (קמח-לחם) מפאת חוסר בטכנולוגיה מתאימה.
שורה תחתונה: המוח שלנו לא רק מאפשר לנו לקרוא את השורות האלו, אלא דוחף אותנו לאכול אוכל אמיתי ועשיר כדי להתקיים. עד לא מזמן, האוכל הזה יכל לבוא בעיקר ממקורות מהחי או משורשים עשירים קלורית שלוקטו. האם התפריט הזה נשמע לכם מוכר?

אנטומיית המעיים
נקודה נוספת וחשובה לגבי מוח האדם הוא הקשר בינו לבין שאר חלקי הגוף. היפותיזה מפורסמת היא "הרקמה היקרה" או תיאורית "האיבר הזללן אנרגיה". התיאוריה הזו מנסה להסביר כיצד זה אפשרי שסך דרישת האנרגיה של בני אדם אינה שונה מהותית מסך דרישת האנרגיה של עמיתיהם הקופים (בהתאמת המשקל) בעווד שאנו יודעים שהמוח האנושי זולל המון אנרגיה. כיצד אם כן מצליח שאר גוף האדם להתקיים אם המוח "גונב" לו רבע מהאנרגיה (לעומת 8% בלבד, כאמור, אצל הקופים)?
החוקרים בדקו את צריכת האנרגיה של מוח מול צריכת האנרגיה של איברים אחרים שנחשבים "זללני אנרגיה" ובעיקר המעיים מול קופים אחרים. בצד ימין של התמונה להלן הוא הפרפורציה של איברים זוללי אנרגיה אותה היינו מצפים למצוא אצל בני אדם לו היתה הפיסיולוגיה שלהם כשל הפיסיולוגיה של הקופים. למעשה, בצד שמאל מופיעה הפרופורציה האמיתית של צריכת האנרגיה מאותם אברים אצל בני אדם. אנו רואים שסך האנרגיה כמעט זהה לחלוטין (אדם צורך כקוף) אבל המוח של האדם גדול פי 3 "מהמצופה" מקוף אדם, ולעומת זאת המעיים צורכים כמחצית האנרגיה. שאר האברים צורכים כמות זהה בין הקוף לאדם.
מסקנת התיאוריה: הגידול בצריכת האנרגיה של מוח האדם בא על חשבון  קיטון צריכת האנרגיה של המעי, וכך סך האנרגיה האנושית נותרה דומה.
GRAPH: Observed vs. expected brain sizes for human.

זה חומר מרתק וחזק.
אז השורה התחתונה היא שהמעיים של בני האדם צורכים הרבה פחות אנרגיה מאשר המעיים של הקופים. למה? כי המעיים של האנשים קצרים הרבה יותר ולכן גם יעילים פחות. אורך המעי הוא פונקציה טובה להשלמת תהליכי עיכול ולהפיכת פחמימות וסיבים ותאית לאנרגיה זמינה (זוכרים מה שדיברנו על מערכת המעיים של אוכלי העשב - שם זו דוגמא קיצונית ליעילות של מערכת עיכול בהפיכת תאית לשומן על ידי תסיסה ובקטריות).
ככה זה נראה בתכל'ס:
Figure: Gastrointestinal tracts of a chimpanzee, orangutan, an adult human, and human fetus.

לא רק זאת, אלא מבנה המעי של האדם מותאם יותר למזון איכותי ועשיר יותר - כלומר מזון שיכול להספג בעיקר דרך המעי הדק ולא מעי גס ארוך ויקר (מבחינה אנרגטית) שיכול גם לפרק עלים ותאית על ידי בקטריות כמו מתרחש אצל הגורילות חברותינו.
עד כאן ממש בקצרה ועל קצה המזלג את עיקרי הדברים, ואפשר להמשיך ולחפור, לפרט ולדון אבל דומני שכל המוסיף גורע כאן. זה פשוט וברור:

  • על הכתפיים מונח לנו מוח גדול רעב ובבטן יש לנו מעי קצר ויעיל. לקופים על הכתפיים יש מוח קטן ושבע ובבטן יש להם מעיים ארוכים ובזבזניים.
  • כל הקופים צורכים גם מזון מהחי - הם בליקוט והן בצייד אקטיבי.
  • בני האדם הקדמוניים, מאז הווצרות מין האדם, אוכלים וצדים בשר.
  • בני האדם מותאמים לשימוש בכלים, ציד וליקוט ואינם מותאמים לטיפוס על עצים.
  • בני אדם אינם מסוגלים מבחינת חוש הטעם לאכול מזון צמחי מר כמו הקופים.
  • לבני אדם מוח ענק וזולל אנרגיה.
  • מוח ענק וזולל אנרגיה מותאם עם מזון באיכות גבוהה.
  • מוח ענק דר בכפיפה אחת עם מעיים קצרים וחסכניים בצריכת אנרגיה.
  • מעיים קצרים יותר מותאמים למזון אנרגטי יותר.
  • לכן בני האדם אוכלים מזון עשיר אנרגטית, ממקורות מהחי ומהצומח, בכל התרבויות של הציידים לקטים שנסקרו אי פעם ובכל השלדים ההומינידים שנסקרו עד כה. אין אף חברה אנושית ילידית שהנה צמחונית או קרובה לצמחונות. לא היום, לא פעם. 

אז איך אפשר לומר שבני האדם הם צימחוניים מטבעם?

ספרו לנו מה אתם חושבים. (ואם אהבתם, אולי גם תשתפו אחרים  - במייל או בפייס או איך שאתם רוצים)

ובינתיים אני שוב במילואים, אז שבת שלום. יש לי כאן כמה קופים על הראש... 

By מר קדמוני with 7 comments

כוכב הקופים - חלק שני


[אולי אתם רוצים להתחיל קודם בחלק הראשון - העסק בתזונת קופי האדם בטבע.]
אחרי שראינו שקופי אדם אוכלים גם חיות כחלק אינטגרלי מהתזונה שלהם, ולכן בכל מקרה אינם יכולים לשמש מודל לתפיסה אנושית של "פירותאיות" או צמחונות, נעבור לשלב הבא והוא הדיאטה הקדומה של בני האדם והקופים, בשלב שהם בקושי התחילו להתפצל מין זה ממין זה.

הדיאטה של ההומיניד הקדום ביותר הלא הוא ידידינו ההומוארקטוס כללה בשר (הוא הראשון ממין האדם או ה"Homa" הראשון. אחריו באו עוד סדרה של בני אדם קדמוניים עד הופעת ההומו-ספיינס, אנחנו, שהגיע לאירופה רק לפני 40 אלף שנים בלבד). בני אדם (או בשפה המקצועית "הומינידים קדומים") אוכלים לכן בשר לפחות 2.5 מיליון שנים ולמעשה, מהרגע שנקרא שמם "אדם".  ההוכחות באות ממקורות שונים כמו ניתוח איזוטופי בשיני שלדים, עצמות חיות המטופלות בכלים לחיתוך הבשר, ועוד. [המאמר הזה למשל, מ 2012, מנסה לתת סטנדרטים קבועים כדי להמנע מחילוקי דעות מתי האבן נחרצה בידי אדם מכלי אבן ומתי אלו סימנים אחרים אבל הקונצנזוס המדעי הוא חד משמעי: שימוש בכלים לפני 2.5 מיליון שנים לחיתוך בשר ואולי כבר לפני 3.4 מיליוני שנים]. הדעה המקובלת היא שהתזונה לא היתה אקסקלוסיבית מן החי או מן הצומח אלא מגוונת וכללה מקורות אנרגיה שונים. זו הזדמנות טובה להעיר נראה כי "אוכל כל" היא אסטרטגיה עדיפה אבולוציונית שכן היא מאפשרת מגוון רחב יותר של מקורות מזון. העובדה כי אבולוציה מראה כי אכילת מזון מהחי הוא חלק טבעי ממזון הומינידים כבר מיליוני שנים אינה "מחייבת" איש לאכול בשר כמובן, אבל היא מראה בהחלט על עדיפות לכך מבחינה השרדותית והתפתחותית.
אני חושש שאנשים פירותאים גם נוטים לשכוח שההומו ארקטוס, אבינו הקדמון, לא התפתח בג'ונגלים של דרום אמריקה משופעי הפירות המתוקים אלא בסוואנות של אפריקה (למעשה, מין האדם הגיע ליבשת אמריקה לא מזמן, רק לפני כ 15000 שנים בלבד!), שם מגוון הפירות האפשריים לאורך השנה מצומצם ביותר וודאי שאינו מאפשר תזונה "פירותאית".
מול טענות אלו יש טבעונאים האומרים שקודם לכן (לפני הופעת ההומוארקטוס האוכל כל) היינו קופים צמחוניים ושמה שהיה אז יותר חשוב ורלוונטי לתזונתינו היום ממה שקרה לבני האדם בשני מיליון השנים האחרונות. אוקיי, נניח. אבל אז נזכר לפתע שלפני ההומוארקטוס היה ה Australopithecus. הם אכן היו "אוכלי פירות" בדומה לשימפנזים ולכן כמו שאמרנו בחלק הראשון, ממילא גם הם לא היו צמחוניים לחלוטין (טבעונאים אוהבים לצטט מחקרים המוכיחים שהם היו לגמרי צמחוניים אבל זה לא אמת. הם אכלו לא רק פירות אלא גם מזון מהחי! הבנתנו את תקופה זו הנה מוגבלת ומחקרים עדכניים עוד יותר [משנה זו] מראים כי חלקם אף אכלו יותר עלים מפירות!). אבל בכל מקרה, אם הולכים עוד אחורה בזמן (מייקל פוקס, זהירות עם הדלאריון), אז למה לא ללכת עוד אחורה, אל ראשית התפתחות הקופים הקדומים ביותר, משהו כמו לפני 65-70 מיליון שנה. הם היו אמנם קופים אבל מזונם היה מבוסס כולו על חרקים. אז כמה אחורה כדאי ונכון ללכת כדי להוכיח צמחונות קופית-אנושית?
שלום בני היקרים, איפה הייתי ומה עשיתי?

לא רק שהנ"ל מצביע על מצבינו כאוכלי בשר מרגע שפסענו זקופים לראשונה, אלא שאכילת חלבון ושומן מהחי אינה יכולה להיות רעילה עבור בני האדם. זוהי הסביבה בה נוצרנו. נוצרנו ממש וקמנו מתוך הרצף הגנטי הקדום למצב של אכילת צמחים ואכילת בשר ושימוש בכלים (וכהערת אגב נציין שמעניין שדווקא הסיפור הדתי של גן-עדן, שאינו מוחזק על ידי 99% מהטבעונאים-פירותאים, הוא דווקא זה שקיבע מיתוס שבני אדם אכלו דווקא תפוחים מיד לאחר הופעתם על בימת ההיסטוריה). כך או כך, האבולוציה אינה יכולה לשקר לנו כי החזק שורד ומנצח. זו חכמה קטנה מאוד להתעורר היום, אחרי שניים וחצי מיליון שנים של אכילת חיות, ולומר שזו אסטרטגיה השרדותית שאינה בריאה או שלא תוכיח את עצמה היא אמירה, איך נאמר, מוזרה.
בואו נראה. לו הייתם צריכים לבחור אסטרטגיה בריאותית מנצחת, על מי הייתם מהמרים: על פרוטוקול אכילת-כל שנוסה 2,500,000 שנים ברציפות בהצלחה מסחררת או על פרוטוקול טבעוני שהחל בניסויים לפני 25 שנה?
תזכורת- ההימור הזה הוא לא על סוס בזירה אלא על החיים שלכם.

מכאן, נעבור לחלק לא פחות חשוב בדיון והוא השוואה אנטומית בין האדם לקופי האדם. אין מנוס חברים, נצטרך שוב להציץ פנימה, לקרביים שלנו (ושל כמה קופים) ולראות מה אנו לומדים מכך.
הטענה היסודית של מקדמי הטבעונות מההיבט האנטומי היא, כאמור בחלק הקודם, שבני האדם והקופים דומים מאוד או זהים אנטומית ולכן אם הקופים הם צמחוניים (והם לא), אזי גם על בני האדם להיות צמחוניים ואכילת הבשר היא סטייה רגעית ממסלולה התקין של ההיסטוריה ושתוצאותיה הבריאותיות הרות אסון. עצם ההשוואה הנטומית היא תהליך בעייתי שכן הסקת מסקנות פונקציונאליות על בסיס דימיון פיזיולוגי עלולה להיות שגויה מיסודה. כך למשל, על מנת לפתח עצמות ושריון הצבוע משתמש בלסת בעלת שרירים עצומים המסוגלת לפרק עצמות, העיט משתמש בכח המשיכה וביכולתו לעוף על מנת להטיל עצמות וצבים מגובה רב וכך לפצח אותם, והאדם משתמש בכלי אבן (פעם) או בפטיש שניצלים (בימינו). אלו שלוש אסטרטגיות אבולציוניות-פונקציונאליות המשיגות מטרה זהה אך אין ביניהן שום דימיון פיסי. גם הכוון ההפוך הוא נכון. ישנם אברים דומים אצל חיות שונות, אך המשמשים למטרות אחרות לחלוטין. כלומר, עצם ההשוואה האנטומית גורמת לי לזוע בכסא בחוסר שקט. האמת זה רגיל אצלי (חוסר השקט). ובכל זאת, ביקשתם? הנה קבלתם.
בסקירה נבחר לדון בארבע מערכות פיסיות שונות ולדון במשמעותם מבחינה פונקציונאלית והאם ניתן ללמוד מהם משהו אינטליגנטי על תזונת הקופים ו/או בני האדם. ברור שאפשר לדון בעוד מערכות פיסיות (למשל שיער הגוף), אבל לא נצא מזה. ארבעת המערכות הן: (1) חוש הטעם, (2) מבנה גוף האדם (3) גודל המוח ו(4) מבנה המעיים.


יכולת אכילת טעם מר
בחור בשם גלנדינג פרסם בשנות ה 90 מאמר נחשב לגבי סבילות לטעם מר בקרב יונקים שונים. המחקר שלו הראה שתי נקודות מעניינות מאוד. האחת, שרמת המרירות אינה מעידה על רעילותו של המזון (שכן בעלי חיים שונים יאכלו את אותו הפרי, יחושו מרירות שונה) והמסקנה השניה, הרלוונטית מאוד לענייננו, קובעת כי ככל שבעל החיים צמחוני יותר רמת סף המרירות שלו נמוכה יותר, כלומר מלחכי עשב יוכלו לאכול מזונות מרים מאוד, אוכלי פירות יוכלו לאכול מזונות מרים קצת פחות, אוכלי כל קצת פחות ולטורפים אוכלי בשר אין כמעט כלל יכולת לאכול מזונות מרים. כלומר ככל שבעל החיים נתקל בפחות מזונות מרים מבחינת תזונתו הטבעית, כך הוא פחות מסוגל לאכול מזונות מרים. לכן טורפים למשל, שלא נתקלים בשום דבר מר בתזונתם, לא יוכלו לאכול אוכל מר, ואילו פרה תוכל גם תוכל ללחך מרור בהנאה מרובה ולצקצק בלשונה.
השוואת אורך חלקי המעיים בקופי אדם שונים (הקליקו להגדלה)

לו האדם היה פירותאי, היינו מצפים שעמידות המרירות שלו תהיה דומה או קרובה לזו של השמפנזים. ולא היא. האדם דומה מאוד לטורפים אבל רחוק בסדרי גודל מהעמידות למרירות שמפגינים השמפנזים. גם אם נרצה מאוד, אנו לא מסוגלים לאכול את תזונת השימפנזה. האבולוציה של הלשון שלנו מראים שאנחנו באמת לא שם. אנו לא אוכלי עשב ולא אוכלי פירות. אנו אוכלי כל, ובהתאם הסתגלנו.


גוף האדם
טענה צמחונית נוספת היא שלאדם אין יכולת לצוד או לאכול בשר ללא כלים וללא אש. אוקיי. השימפנזים לא שמעו על הטענה הזו כנראה, מה שלא מפריע להם לצוד ולאכול בשר לתיאבון גם אם עדיין לא ראיתי שימפנזה עובד ליד המנגל באל גאוצ'ו. למעשה, האדם השתמש בכלים מהרגע שהוא היה אדם. הן לציד, והן לחיתוך ועיבוד בשר, לשבירת העצמות והגולגולת לצורך אכילת המח השומני והעשיר מאוד בערכים תזונתיים. לטעון "והרי האדם הערום לא מסוגל לצוד, לפרק או לאכול בשר נא" היא טענה מעגלית. האדם השתמש בכלים מרגע שהיה אדם. לפני שהשתמש בכלים, לא היה אדם. למעשה, מעולם לא היה אדם "ערום" שאינו מסוגל לצוד או לפרק את הבשר שצד או שמצא (לא נעים אבל בהחלט היינו אוכלי נבלות. ראש בראש מתחרים על מח העצמות המזין מול הצבועים והעיטים. למעשה, למי שיודע להשתמש בכלים יש יתרון עצום בפיצוח עצמות והשגת מזון עשיר שחיות טורפות רגילות אינן מצליחות להשיג בשיניהן).
מעניין גם שהאדם אינו בעל יכולת טיפוס ושהייה על עצים כדוגמת האורנג אוטנגים והשמפנזים. לו האדם היה פירותאי היינו מצפים הסתגלות והתאמה פיסית (זרועות ארוכות וחזקות מאוד, למשל) שאינה נמצאת. לא רק שהאדם אינו יכול לאכול את רוב הפירות שאוכלים השמפנזים, הוא גם לא מסוגל לטפס ולהגיע אליהן. יש לנו שתי רגליים על הקרקע כדי שנוכל לרוץ, ללקט ולצוד.

בפוסט הבא בסדרה נדבר על גודל המוח ועל מערכת העיכול. גם שם מעניין.
בינתיים, ספרו לנו מה אתם חושבים ועל איזה עץ טיפסתם לאחרונה...
שבת שלום מאמריקה הרחוקה.

By מר קדמוני with 12 comments

כוכב הקופים - חלק ראשון

אחרי הפוסט הקודם שעסק במיתוסים על עיכול בשר וסקירת הדומה והשונה בין פרות לאנשים מבחינה אנטומית, הגיע הזמן לחפור עוד לעומק. הפוסט ההוא עורר מתקפת תגובות שהוציאה כמה שדים ממחבואם והסעיר את יצריהם האפלים ביותר של כמה שוחרי טוב מקצועיים. עתה נעבור לחלק הבא, שהוא השוואה וניתוח הדמיון והשוני בין האדם לבין קרובי משפחתו השעירים: קופי האדם. מעניין אילו שדים יצוצו עכשיו....
מכל מקום, מטרת הפוסט היא ללמוד מהשוואה והתבוננות בין האדם לבין דודניו המקפצים, והאם מהשוואה זו נוכל להסיק או נרצה להסיק מסקנות לגבי תזונת בני האדם (או שמא נרצה להסיק מסקנות דווקא לגבי תזונת הקופים הרצויה?)
אציין שזהו נושא רחב ומורכב וסקירתו בפוסט אחד תהיה קצרה מדי ולכן נפצל אותו על שניים או שלושה פוסטים (תחזיקו מעמד בסבלנות) ומכל מקום ננסה במעט להחזיק את המרובה, לעורר מחשבה ואולי גם דיון.
ראשית נפתח בהצהרת כוונות לידידינו הצמחונים והטבעוניים: אין כוונת פוסט זה להוקיע או לבטל את תזונתכם, אמונותיכם או אורח חייכם. אורח חיים שאינו כולל מזון מהחי הוא בחירה אישית ועשויות להיות מונע מסיבות שונות ומשונות. כמו שיקולים דתיים (כמו חלק מההינדים), משיקולים סביבתיים (לאלו שחושבים שאכילת בשר פוגעת בכדור הארץ), משיקולים מוסריים (לאלו שחושבים שאין לאדם זכות להרג בעלי חיים), משיקולים אסתטיים (לאלו שחושבים "זה מגעיל אותי"), משיקולים בריאותיים (לאלו שחושבים שאכילת בשר מסוכנת ולא בריאה) ומשיקולים אבולוציוניים (לאלו שחושבים שאכילת בשר אינה טבעית לאדם). פוסט זה מתמקד רק באחרון ברשימה לעיל: הביולוגיה הנוכחית והמסקנות ממנה על מהו "טבעי" ומהו "בריא" בקרב קופי האדם בכלל, ובקרב בני האדם בפרט.

הדיון להלן מתכתב עם תפיסת יסוד בקהילה הטבעונאית לגבי התזונה הראויה לו לאדם. תפיסה זו (בהיבט הפיסיולוגי שלה) נשענת על שתי טענות עיקריות הנשמעות תדיר מידידי הטבעונים:
  • "קופי האדם הם צמחונים". 
  • "בני האדם דומים וכמעט זהים אנטומית / פיסיולוגית לקופי האדם הגדולים"
המסקנה הנגזרת משתי הטענות הנ"ל היא שעל האדם להיות צמחוני הן מבחינה פיסית והן אבולוציונית. בסדרת פוסטים זו נבחן הם את הטענות והן את המסקנה.
אוקיי, קופים, הנה אני בא.
הפוסט יתחלק למספר חלקים עקריים: (1) מזונם של הקופים בטבע והמסקנות מכך (2) מזונם של בני האדם הקדמוניים בטבע והמסקנות מכך (3) אנטומיה השוואתית של המעי, המוח ושל הגוף בכללו בין פרימטים לבני אדם. אחרי כל זה, אם ישאר לנו כח, נדבר קצת על (4) אמונות ודוגמטיות חשיבתית.

חלק ראשון - מזונם של קופי האדם בטבע
יש כ 260 מינים שונים של פרימטים, שהם קופים דמויי אדם. תזונתם ואורח חייהם שונים מאוד אלה מאלה. יש שרוב מזונם בא מעלים (למשל גורילות), יש מינים שהם בעיקר אוכלי פירות (למשל, שימפנזים), ויש מינים שאוכלים הרבה בשר (למשל בבונים). מכלל הקופים נתרכז בשלושה מינים מוכרים: אורנג-אוטנגים, שימפנזות וגורילות. שלושת אלה נחשבים לקופי האדם הקרובים אלינו ביותר מבחינה גנטית, כאשר משלושתם השימפנזות הם הדומים ביותר (80% מהDNA משותף), אחריהם הגורילות ולבסוף הג'ינג'גים פחוסי הפנים וארוכי הידיים.
חלוקה מקובלת לגבי מזונם של פרימטים היא בין פוליבורים לבין פרוגיבורים. Say what? ההא?
  • Folivores – קופים שמזונם העקרי בא מאכילת עלים, אבל הם גם צורכים חרקים - על העלים או על ידי ליקוט מכוון (מה שעושות למשל גורילות ההרים). 
  • Frugivores – קופים שמזונם העקרי בא מפירות והאוכלים גם מעט עלים וחרקים בפירות או בנפרד. חלקם צדים ואוכלים גם בשר (כמו הבבונים והשימפנזים).
בשנות התשעים צ'פמן וצ'פמן סקרו 46 מחקרי אורך על תזונת קופי אדם והסיקו שתזונתם משתנה מחודש לחודש והם נוטים לעבור בין קטגוריות מזון (יותר חרקים, יותר עלים, יותר פירות וכו') כל שעצם האמירה שקופים "רק אוכלים עלים" למשל, היא הטעיה. בטבע יש מעט מאוד, אם בכלל, 100% תזונה קבועה ויציבה. המערכת מסתגלת ומשתנה באופן מחזורי. כל למשל נצפות התנהגויות קבועות של צייד ושל אכילת בשר בקרב חלק מהפרימטים.
הם פרסמו עוד מאמרים רבים על תזונת קופים ושנים אחר כך הם הראו למשל שככל שהקופים אוכלים יותר חרקים, הוולדות שלהם גדולים ועמידים יותר מה שמראה כי דיאטה מגוונת יותר מביאה לתועלת השרדותית עבורם.
לכן אמירות כמו "קופים הם צמחוניים" או "טבעוניים" או "פירותאים"  (שזה התרגום לאלו שאוכלים כמעט רק פירות ודוגלים ב 80% פירות, 10% שומן ו 10% חלבון מהצומח) – כל אלו הנם הגדרות אנושיות שאינן קיימות בטבע (לפחות לא בטבע של הקופים). יש כאמור מלקטי עלים ויש מלקטי פירות אבל כולם אוכלים גם חיות, ועל זה עוד בהמשך. אנחנו לכן נכנה את הקופים בשמם הביולוגי והמדעי  (מלקטי עלים/פירות) ולא בשמות שמייחסים להם חלק מהטבעונים ("קופים הם צמחונים"). פשוט כי הם לא.
למעשה, כל קופי האדם לא רק שאוכלים חרקים, אלא נוטים מאוד להגביר את צריכתם כאשר הם נמצאים בשפע, ועד ל 90% מהתזונה שלהם! למעשה, היו שחקרו את שאריות הצואה של גורליות וגילו כי שאריות החרקים הם בעיקר חרקים חברתיים (כמו נמלים או טרמיטים) הנוטים להיות בקבוצות גדולות ולכן ניתן לאכול כמויות גדולות שלהם כשנתקלים בקן נמלים, למשל. טרמיטים הם גם מקור משמעותי וטוב ל 12- B החיוני. אוכלי פירות מגבירים צריכה של פירות מרובי-חרקים, ואלו מהווים נתח משמעותי מהעיכול שלהם. ואלו רק כמה דוגמאות מקריות ממאות מאמרים בנושא, ולכולם מכנה משותף - רוב מיני הפרימטיים הם "אוכלי כל" (omnivores)  שכן הם כוללים מזון מהחי כחלק חיוני ומשמעותי מהתזונה שלהם.
טענה טבעונית נפוצה היא כי ליקוט החרקים אינו משמעותי ונחשב רק כ 2-4% מהתזונה של הקופים ולכן "זניח".  האמנם?מעבר למאמרים הנ"ל שמראים כי חלק זה אינו זניח כלל מבחינת שרידות, בריאות וצרכי עיכול הקופים, הרי שמחקרים מעודכנים יותר הצביעו על כך שמדידת האחוזים נעשתה במדידת זמן האכילה (2-4% מזמן האכילה מוקדש לאכילת חרקים) ולא בערכם התזונתי. חרקים הם עשירים קלורית ותזונתית בהרבה מכל עלה ולכן גם משמעותיים לתזונת הקופים, מה גם שאין קופים שלא מקדישים מאמץ להשיגם. הטענה כי זה "זניח" אינה מוכחת והיא בעיקר משאלת לב של המזניח, לא של הקוף.
שימפנזות לא רק מלקטות פירות אלא גם צדות. היטב. בחבורות. הנה כך:

הבשר נחשב יקר ערך ומוערך והנו חלק טבעי מתזונתם. כנגד זה באות לעתים טענות טבעונאיות כי אלו התנהגויות "חדשות" או שהשימפנזות סתם "מחקות" את בני האדם או הבבונים. אלו טענות שאינן נסמכות על שום ממצא אמפירי או סיבה לוגית למעט דעתו של הכותב מקונפליקט קוגניטיבי בין אמונותיו למציאות. צייד וליקוט חרקים על ידי שימפנזים נפוץ בכל מקום בו יש שימפנזים. לא רק בשמורה ספציפית בה הם למדו לצוד כחיקוי. זה פשוט תירוץ רע למדי.
בצר להם, מתוך כלל מיני הקופים, פנו חלק מהטבעונאים הפירותאים אל שימפנזות הבונובוס שהם מין ננסי של שימפנזים שאוכלים עוד יותר פירות והטבעונאים מייחסים להם 80% פירות, כמספר הקסם של 80-10-10. רק מה, המדידה שוב נעשתה על ידי הזמן בו הם שהו על עצי פרי ולא כפרופורציית זמן האכילה שקרובה יותר ל 50%. בנוסף, הפירות שאוכלים הבונובוס הם ברובם אינם אכילים כלל לאנשים לא מבחינת חוזק השיניים (לחץ פיסי) הנדרש על מנת לשבור ולכרסם אותם, ולא מבחינת הטעם שלהם, שנוטה להיות מר מדי לחיך האנושי (כן, היו חוקרים אמיצים שניסו).

גורילות ההרים (אוכלות בעיקר עלים ומעט מאוד חרקים, פחות מאשר ידידיהם הקטנים, השימפנזים), מהוות לא אחת "מודל לחיקוי" עבור טבעונאים. מעניין. וזאת למרות שהן פחות דומות לנו גנטית. עם זאת, הגורילות אינן מוותרות על ליטרת הבשר-החרקי שלהן. מומחי גורילות צמחונים שכאלה הביאו לתוצאות אומללות למדי (עברו הגורילות) כשקבעו את תזונתם בגן החיות. הנה סרטון (מפוסט שפרסמתי כבר לפני כשנתיים) העוסק בבריאות קופי האדם בהקשר התזונתי. גני חיות הוא עסק עצום המגלגל מליארדים ומעסיק את טובי הזיאולוגים, ועדיין מסתבר שמומחי האכלת החיות כושלים בבחירת תזונה נאותה לגורילות. הם נתנו לגורילות מולטי ויטמינים (במקום חרקים) ארוזים בתוך "חטיף בריאות" פחמימתי (כי זה מה שהרי הגורילות "צריכות" לאכול), והנה הגורילות פיתחו בשבי הפרעות אנושיות להפליא: התקפי לב, נשירת שיער והתנהגויות כמו-פסיכוטיות.

עד כאן חלק ראשון.
עוד הרחבות מאלפות על נושא זה תמצאו כאן.
בחלק הבא נמשיך לחרקים שליקט (או לא) האדם הקדמון, ומשם להשוואות אנטומיות ועוד עניינים שברומו של עולם תחתון.

ובינתיים, מה אתם חושבים?

By מר קדמוני with 14 comments

האם אנחנו קופים (או 30 בננות ליום)?

הי חברים
קיבלתי השבוע אימייל נחמד מבחור צעיר שמחפש את דרכו התזונתית. נתחיל בשאלה (בדילוגים קלים):

שלום מר קדמוני. לאחרונה אני מתעניין מאוד בתזונה... ההתעניינות שלי הובילה אותי להפוך לטבעוני (וגם האהבה שלי לבעלי חיים אך אדבר כאן רק על תזונה). אתה בטח מנדנד בראשך אבל אשמח להציג לך כמה דברים שיכולים להיות מעניינים. כמובן אשמח לדעתך. אגב האתר שלך מאוד מעניין ומושקע למרות שמצאתי כמה וכמה דברים שאני לא מסכים איתם......ארצה לדבר איתך על כיוון נוסף שאני הולך אליו (איני יכול ליישם אותו באופן מוחלט כי אני חייל). קוראים לזה תזונת ה-80/10/10. 80 אחוז מסך הקלוריות מפחמימות, 10 מחלבון ו-10 משומנים. באנגלית: high carb raw vegan. המזון האולטימטיבי ליישם דיאטה זו היא על ידי פירות (המהווים 95%  מסך הקלוריות שבתזונה). השאר ירקות ועלים ירקות, ומעט מאכלים שומניים כמו אבוקדו, אגוזים וזרעים. חשוב לציין שיש לנו אויב משותף: דגנים (וגם קטניות). וגם הדיאטה הזו היא קדמונית - מכיוון שההומו ספייאנס לא התחיל לצוד ביומו הראשון עלי אדמות. לפני שהוא נהפך לצייד-מלקט הוא היה קודם כל מלקט. אז יכול להיות שדיאטת ה801010 היא קדמונית יותר ונכונה יותר לגוף האדם שעדיין לא הסתגל לאכילת בשר לגמרי? מה דעתך?בסופו של דבר, פירות הם מזון שמתעכל מהר בגוף, והסוכר הפשוט שבהם מהווה אנרגיה זמינה ביותר לתאי הגוף. עוד אוסיף שאם סוכר עושה בגוף בעיות, זה בגלל צריכה גבוהה של שומנים לפני כניסתו הסוכר לגוף. יש גם הבדל גדול מאוד בין סוכר שנמצא בפירות לבין סוכר שנמצא בקמח לבן או בדגנים, ולכן הדגש בדיאטה זו היא על פירות.
אני יכול להוסיף עוד המון, אבל בינתיים אשמח לשמוע מה דעתך בנושא. אגב הנה האתר של הוגה הדיאטה :http://foodnsport.comבברכה, דן
אוקיי יקירי. 
הדיאטה הזו, המפורסמת יותר בשמה "30 בננות ליום" היא המצאה מודרנית ומערבית שנולדה ופורחת בתוך אידאולוגיה כמו-דתית שהיא וגניזם (vegan-ism) הכוללת התנזרות מוחלטת מאכילה, פגיעה, ניצול או שימוש בבעלי חיים לכל צורך שהוא, כולל המנעות מחלב, דבש, ביצים, מוצרי עור, ועוד רבים. אני אומר אידיאולוגיה "כמו דתית" אבל זה under statement רציני כי רבים מהvegans הם מיליטנטיים ואדוקים בדתם הרבה יותר מרוב הדתיים שאני מכיר, ואני מכיר לא מעט. פיקוח נפש, למשל: למות ברעב ולא לאכול בשר הוא סביר אצל הווגנים האמיתיים.
מכל מקום, לא כל הווגנים אוכלים אותו דבר ותודה לאל שרובם לא אוכלים 80/10/10 ובכל מקרה המרחק בין אידאולוגיה תזונתית-פירותית זו לבין שמירה על תזונה בריאה דומה למרחק בין שמים לארץ. פשוט לא באותו המישור.
כתבתי על כך בעבר בפוסט "פירות נגד כבדים" שם דנים בסוגיה המרתקת כיצד יעיל יותר לקבל את כל הויטמינים והמינרלים הדרושים לך. האם באכילת 2.5 קילו (!) של פירות או 150 גרם (!) של כבד בקר.
ספציפית לגבי הדיאטה המוזכרת בשאלה של דן, דיאטת הפירות (והסלט) של ד"ר דגלאס גראהם היא כל כך הזויה, מטופשת ושקרית עד שאני כל פעם מופתע עד כמה אנשים מאמינים להבל הזה, ועד כמה "המדענים" מוכנים לשקר בגלל בחירה אידאולוגית אבל להציג זאת כאמת מדעית.
אני אומר זה בסדר לוותר על צריכת מוצרים מסוימים או על דברים אחרים בשם האמונה שלך. למשל דתיים לא יאכלו טרפות, מוסלמים לא יאכלו חזיר, ברוב ארצות הנצרות לא יאכלו כלבים או חתולים, וכך הלאה. לגיטימי. אבל למה לשקר לאנשים בשם האמונה שלכם? למה לרמות ולאחז עיניים?
מאז שנפרד מן האדם ממן הקופים, הוא אכל בשר. המוח הענק שלנו הוא צרכן אנרגיה בלתי נלאה וגוף האדם הותאם כדי לתמוך בכמויות האנרגיה האדירות שהמוח שלנו זולל גם במנוחה. זה חייב אותנו לאכול מזונות מרוכזים יותר אנרגטית, כלומר שומן. השומן מגיע בעיקר מחיות. וזה לא קרה אתמול אלא לפני מליוני שנים. הרבה לפני האבות הקדומים ביותר ומליון שנים וחצי לפני שההומו ספאנייס הראשון הופיע על פני כדור הארץ. כך גם הבישול והאש, שהופיעו כאן (תלוי את מי שואלים אבל לכל הפחות לפני חצי מליון שנים). בכל מקרה, כל זמן שאנחנו מסתכלים על הקופים בגני החיות ולא להיפך, כנראה שאנחנו ולא הםזו בקצרה דעתי.
אל בואו נלך אל המקור ואל "ההוכחות" של אותו אתר "מזון וספורט" (השם האטרקטיבי של דיאטת ה 80/10/10), ושפטו בעצמכם. תתאמצו רגע לקרוא אנגלית ומצאו כמה טענות מופרכות ושקרים יש בציטוט הבא מתוך האתר הרשמי של ד"ר גראהם, המעודד צריכה בלתי מוגבלת של פירות מתוקים וצריכה זעומה ככל הניתן של חלבון או שומן:
as humans moved away from the tropics, they began eating the flesh of animals to substitute for missing fruits and vegetables. The farming of grains, the hunting of animals, and civilization's reliance on eating them cooked, came within the last 10,000 years, the same length of time man has been using fire to prepare food.
אתם קוראים נכון: עד לפני 10,000 שנה האדם לא אכל בשר, לא צד, לא בישל, לא גילה את האש ולמעשה הוא היה סוג של שימפנזה קטנה, חמודה ואכלנית בננות כפייתית. איזה מותק. רק לפני 10000 שנה אוי ואבוי השתנה הכל בבת אחת וכמובן שגוף האדם עוד לא הסתגל לאכילת בשר, לאש, ובעצם אנחנו לא אמורים לאכול כלום מבושל או מהחי.
ואם עוד לא השתכנעתם, והנה עוד אמת מדעית קטנה לשיפוט באדיבות הד"ר נטול-הפניות המסביר מדוע רע מאוד לאכול אבוקדו או אגוזים:
When it comes to fat, it doesn't matter so much its origin; fat is fat. Fat goes from the lymph system directly into the blood. Too much fat will thicken the blood, causing the red blood cells to clump together so they cannot deliver oxygen to the cells. Excess fat also blocks the action of insulin in bringing sugars to the cells, which leads to diabetes. It is better to eat small amounts of avocados, nuts and seeds, and not to eat them daily. 
ברור. כל השומן הוא רע. כל סוגי השומן הם אותו דבר. שומן עובר ישירות לדם ומיד יהרוג אתכם אבל הפירות הנהדרים יושיעו את האנושות ממלחמתה בשומן. מזל שיש פתרון.
הכותבים החרוצים מביאים גם המון "אתלטים לדוגמה" שחלקם מפגינים גוף מלא שרירים. זה בולשיט ובלוף אחד גדול. מי שחי על פירות ו4% חלבון (כמומלץ ע"י הד"ר, למתקדמים), יהיה חלוש, ורזה וחסר כל מסה. אם אתם רואים שרירן שאומר שהוא חי על פירות בלבד תדעו שהוא משקר לכם ואוכל-על-האש-בסתר (או לוקח אבקות חלבון). פשוט כך. זה טבעי ובריא בדיוק כמו ההוזים המעודדים אנורקסיה
האידאולוגיה חזקה מכל מציאות. היא עלולה לסמם את מוחם של האנשים ולסמא את עיניהם. כך למשל כתב פעם ריצ'ארד על "סיפור הצלחה" של 30 בננות ליום. בחור צעיר ואתלט שהחליט לעבור לצריכה אינסופית של בננות וללא שומנים וחלבון כמובן, והעלה את תמונתו לפני (משמאל) ואחרי (מימין) בבקשה לעזרה וקבלת רעיונות מקהילת הבננים. הדף הזה הוסר מדף "סיפורי ההצלחה" של בנני ובנון אחרי שנקטל ברשת.

נכון, 30 בננות ביום עושות אותך שמן ומחוצ'קן יותר ובריא פחות. 

לידידי הטבעוניים והצמחוניים - שלא תבינו אותי לא נכון.
אין לי שום בעיה עם אנשים שמחליטים לא לאכול מאומה מן החי, או מאומה מבושל. זה הגיוני (או טפשי) בדיוק כמו שאני לא אוכל חמץ בפסח או כמו זה שלא אוכל שום דבר שצמח פעם אלא רק חיות (יש כאלה, תתפלאו), או ידידי שלא אוכל שום דבר ירוק. למה? ככה. אנחנו כולנו מוזרים מעט לפעמים. 
הבחירות האישיות שלנו הן בסדר גמור ובהגדרה, הן אישיות. אבל אני חושב שזה רע מאוד לשקר לאנשים בצורה מודעת בשם אידאולוגיה - דתית או אחרת.
אני חושב שדיאטה המקדשת אכילת פירות בלבד היא רעה, מוזרה, לא טבעית ולא בריאה. יש אולי אנשים שמסוגלים לחיות כך, אבל אני לא הצלחתי למצוא ולו סיבה אחת לקנות את האידאולוגיה הזו.

ומה אתם חושבים?


By מר קדמוני with 64 comments

הבעיה המוסרית של החיטה (והתירס) - חלק שני

אתמול כתבה ענת על הקיר שלי בפייסבוק לינק לכתבה מצוינת של כלכליסט על התירס. תקראו ותחזרו.
חזרתם? יופי!
עכשיו תסתכלו על התמונה הבאה ותנחשו מאיפה ולמה באו כל הגולגלות האלה:

נכון, זה הר גולגלות של באפולו אמרקאי, כאלה היו 400 מיליון רק לפני 200-300 שנה (כמו כל אזרחי ארצות הברית כיום), והם הוכחדו כמעט לחלוטין לא בגלל הבשר שלהם, לא בגלל הפרוות ולא בגלל הקרניים שמישהו אולי רצה לתלות מעל האח. הם הוכחדו כדי לאפשר עוד מקום לגידולי חיטה ותירס עונתיים. שדות אינסופיים משתרעים במרכז ובמערב ארה"ב על השטחים העצומים שבעבר רק אינדיאנים רכבו בהם.
הגידול העונתי הזה, הצמח הדקיק וזרעיו השמנמנים, הצליח לשנות את פני כדור הארץ ומבחינה אבולציונית, זכה להצלחה שאין שני לה. מגידול עונתי זניח הוא הפך לצמח שכבש את העולם. בכל אשר תפנה ועד סוף האופק תראה שדות חיטה או שדות תירס.
מעבר לאסון התזונתי שהחיטה והתירס מזמינים לנו, הם יוצרים הרס אקולוגי בלתי נתפס: בהרג שיטתי ומוחלט של בתי הגידול ושל בעלי החיים (מישהו ראה לאחרונה בארץ דובים, זאבים, שועלים, נמרים, יעלים? לא. כי שטחי המחייה שלהם נעלמו להם, אבל גם לנו, כי האדמה נעלמת יחד עם הגידולים העונתיים. כתבתי על זה ביתר הרחבה לפני שנה בחלק הראשון, כאמור.
השורשים של הצמחים הרב שנתיים הם אלו המחזיקים את הקרקע יחד. ברגע שאלו נכרתים ונעקרים על מנת לשתול זרעים עונתיים, אין מה שיחזיק את הקרקקע והיא אכן נסחפת לה הלאה בשטפון הראשון. בכל העולם אנו מכירים מפולות ושטפונות בוץ - הקרקע הזו נספחת ללב ים ללא שוב, ואנו נותרים עם עולם רזה ועני יותר במשאבי קרקע. באיווה שבארה"ב, אסם החיטה העולמי, מודדים את ההפחתה בעובי הקרקע ב 150 השנים האחרונות (והקצב מואץ משנה לשנה) הנה כאן.
שלא תחשבו שזה רק "אי שם", גם אצלנו, רבים מהרי הטרשים שסביבנו היו פעם ירוקים ומוריקים ונעלמו לאבן בעקבות כיסוח שיטתי של כל הצומח הרב שנתי לטובת גידולים חקלאיים. הרי הלבנון הם דוגמא מפורסמת של אדמה שנעלמה לים והותירה רק אבן וסלע ופעם כתבתי על חקלאות התפוחים כדוגמא נוספת לפגיעה סביבתית.
שורשים של צמחים רב שנתיים הנם דרמטיים בתועלת שלהם. הנה תמונה מעפנונה באדיבות בוינגבוינג, של חוקר נשיונל ג'אוגרפיק, ג'רי גלובר, שמחזיק צמח חיטה רב-שנתי (יש גם כאלה), והזנב העצום הוא השורשים שלו. תדמיינו כמה הרבה קרקע הצמח הקטן הזה מחזיק. לעומת זאת, בחיטה "רגילה" ועונתית, חקלאית, אין שורש כמעט בכלל.

בלי צמחים רב שנתיים, בלי עצים, בלי שיחים, אין חיים. זה עד כדי כך פשוט.
מעבר לאפקט העצום על פני כדור הארץ, לחריגה הזו מסדרי בראשית ומסדרי הטבע יש השפעה גם על גוף האדם, ולא רק על תבנית נוף מולדתו. התירס והחיטה מהונדסים גנטית וזרעיה של ענקית (ויש אומרים, מפלצת החקלאות) מונטסיטו לא נעצרים בשדה אחד. מרגע שהפצת זרע שונה גנטית, איבדת שליטה עליו והוא עלול ויכול להתרבות ולהפיץ את עצמו (ומונוסיטו ימשיכו לגזור קופון על כל שדה בו הוא יתגלה, ושווה לראות את הסרט המופתי Food inc שעוסק בזה בדיוק). אבל אנו לא באמת יודעים מה הטיב של השינוי הגנטי הזה. זה לא "סתם" השבחה גנטית דרך זווגים והורשת תכונות מזנים שונים (כמו שעשו כל השנים לכלבים, סוסים ותפוזים), אלא שינוי גנטי בהנדסה של ממש - בהחדרת רעלנים לצמח או בשינוי הרכב החלבונים שבו, וכיו"ב. בחיטה המודרנית-מהונדסת למשל יש הרבה יותר חלבון מסוג Gliadin שמשמש בייצור הגלוטן וכמעורר/מעודד תיאבון. על זה כתב ד"ר וויליאם דייויס ספר שלם שנקרא "בטן החיטה" (אם כי הספר גם מעורר מחלוקת סביב השאלה עד כמה אפשר לתלות את כל הרע רק בזן החדש של החיטה, ושווה לקרוא עליו גם סקירות חיוביות וגם מסתייגות מאנשי "הקהילה").
אבל כולם מסכימים שחיטה ותירס הם לא המזון סביבו התפתח האדם.
ואפילו מה שכן אוכלים באלפי השנים האחרונות, לא דומה כלל ועיקר לתירס ולחיטה אותם אנו צורכים היום.
הפרות (והתרנגולות, ואפילו הדגים, דרך אגב) לא אוכלים את אותו האוכל שאכלו מאז בוייתו לראשונה.
אנו אוכלים את מה שיותר טוב ויעיל ורווחי ליצרני המזון, לא לגופנו.
אנו חיים על חשבון שטחים ובעלי חיים שהוקרבו ומוקרבים על מזבח החיטה והתירס.
ורבים מאיתנו עוורים לבעיה המוסרית והבריאותית הזו.
לא הגיע הזמן שנתעורר?

By מר קדמוני with 17 comments

תזונה קדמונית מול טבעונות - נקודות חפיפה דווקא (?!)


מן המפורסמות הוא המתח הקיים בין קהילת הטבעונים והצמחוניים לבין קהילת אוכלי הבשר. בארצות הברית השמות יותר מובחנים וברורים ושם חוץ מ vegetarianism יש Vegan שהם אלו המתנגדים לכל ניצול של בעלי חיים, ולכן נמנעים לא רק מבשר אלא גם מחלב ומוצריו, מקניית בגדי ונעלי עור, ואפילו מדבש (ניצול דבורים למטרות האדם). כך או אחרת, שתי הקהילות, אוכלי הבשר ומתנגדיו, טוענות, כל אחרת לשיטתה, על יתרונות בריאותיים לגוף האדם. הטבעונים טוענים כי לא נועדנו לאכול בשר וכי אכילת בשר גם מעבר לשאלה המוסרית מקדמת תחלואה וסרטן (ועל כך כתב קולין קמפבל את ספרו הקנוני, The China Study ספר שהנו דוגמא מצוינת למחקר רע ומוטה), ולעומתם בלוג צנוע זה, כמו גם מחקרים ובלוגים רבים אחרים, טוענים כי ההיפך הוא הנכון.
המתח הזה רווי "דם רע", כפשוטו.
ואחת השאלות אם יכול להיות מצב בו שתי הקבוצות צודקות מבחינה מחקרית ובריאותית או שיש כאן שחור ולבן. מישהו טועה ומישהו מטעה. מישהו צודק ומישהו שוגה. ואולי אפשרי גם וגם?
דוגמא לשאלה ממין זה קיבלתי למייל שלי לפני כמה ימים. במייל היתה הפנייה לאתר הבית של האתר הישראלי לטבעונות (veganisim.co.il), ומעמוד הבית שם ישנה הפניה לכתבה ישנה למדי (מ2006) על קהילת הכושים העבריים שבדימונה. הכושים העבריים מפורסמים בהיותם טבעונים אדוקים. הם לא אוכלים בשר ולא מוצרי חלב, והם נחשבים לבריאים, ללא התקפי לב, סרטן, לחץ דם ועוד (הערה: לא מצאתי לכך סימוכים מחקריים, אבל נניח לצורך הדיון כי הנתונים בכתבה הם נכונים לחלוטין וכי נעשו כאלה מחקרים, ושהם תקינים מחקרית). אם נצטט את דובר העדה מאז: "חברי הקהילה הם טבעונים, מקפידים לעשות ספורט וצמים יום בשבוע".
מעניין.
במבט קרוב יותר על תזונת הכושים העבריים (שוב, ע"ב הכתבה בלבד), עולים הנתונים הבאים:
1. הם לא אוכלים בכלל קמח ומוצריו. לא לחם, לא פסטה וכו'.
2. הם ממעטים מאוד בשימוש בסוכר.
3. הם לא משתמשים בכלל בשמנים ובמזונות מתועשים ותעשייתיים.
4. הם לא מעשנים.
5. הם עושים הרבה ספורט טבעי (הליכות רבות ומשחק)
6. הם צמים יום בשבוע.
עכשיו בואו נשווה את העקרונות האלה עם העקרונות של התזונה הקדמונית.
שלושת כללי היסוד שאני חוזר עליהם כמו תוכי הם לא לאכול קמח, לא לאכול סוכר ולא לצרוך שמנים תעשייתיים. אני גם חוזר ואומר על החשיבות באורח חיים בריא, בספורט ובצום לסירוגין.
בינגו.
עכשיו, אם מסתכלים על היתרונות הבריאותיים של החברים מדימונה, בהנחה שישנם כאלה, ניתן לשאול למה הם התרחשו?
האם האם בריאים יותר כי הם לא אוכלים בשר?
האם האם בריאים יותר כי הם לא אוכלים חלב?
האם הם בריאים יותר בגלל שהם נמנעים ממזונות מזיקים ורעילים (קמח, סוכר, שמנים תעשייתיים) ?
אולי זה בגלל שהם בוחרים באורח חיים בריא?
ואולי הם בריאים יותר כי הם לובשים גלימות לבנות (או כחולות) ויש להם תסרוקות עם רסטות?
ואולי הפרשנות למציאות נקבעת על ידי המתבונן.

ומה אתם חושבים שהסיבה לבריאותם?

אז האם אפשר לחיות אורח חיים בריא ללא אכילת בשר בכלל?
כנראה שכן, אבל זוהי בחירה המגבילה עד מאוד את מבחר המזונות האנושי ודורשת סגפנות יתרה (ואני סבור ש 90% מהטבעונים אינם בוחרים באורח חיים מצומצם שכזה מבחינת האופציות הקולנריות). מעבר לכך, זוהי בחירה לא טבעית (בעיני) שכן היא מנוגדת לכל התרבויות הילדיות הידועות, שאין אף אחת מהן הנמנעת ממזון מהחי. זוהי המצאה מודרנית ומערבית. אני לא כאן כדי לשפוט את היתרונות או החסרונות המוסריים של הטבעונות, את זה איש הישר בעיניו יעשה, אבל אני לגמרי חושב שצריכה אחראית של בשר היא מוסרית ואקולוגית, וחלק בלתי נפרד ומהותי ממעגל החיים של הטבע. הטורפים והנטרפים זקוקים זה לזה, אבל זה, כאמור, כבר דיון אחר. מה גם שבבחירה כזו נכנסם למחסור חמור של ויטמנים ומרכיבים משמעותיים שישנם רק בתזונה מהחי (B12 מישהו?)
ובכלל, אני נגד נוקשות אידאולוגית וממליץ לקרוא את הפוסט המצוין (כרגיל) של דניס מינגר התותחית שאומרת "בואו נהיה חברים של הטבעוניים", ולמתקדמים אפשר גם לראות את ההרצאה שלה בדיוק על הנושא הזה (טוב, כמעט בדיוק). הנה כאן:

By מר קדמוני with 25 comments

טבעונות, מוות ונוקשות אידאולוגית

פוסט לא קל היום.
כבר שבוע ויותר שאת כותרות הבלוגים תוספת הידיעה הנוראית על זוג הורים צרפתים (ג'ואל וסרז'ין לה-מוליג) שהורשעו בבית משפט צרפתי ונידונו לחמש שנות מאסר בפועל (!) באשמת הזנחה חמורה שהובילה למות תינוקם בן 11 החודשים. הזוג היו טבעונים אדוקים (Vegans) ובעלי חנות למוצרי טבע אורגניים בצרפת. התינוק הראה סמני ברונכיט, לאחר התייעצות עם רופא הם החליטו לא ללכת לבית חולים ולטפל בו בתרופות סבתא ועשבי מרפא (רטיות חרדל וכיו"ב), אחרי עוד זמן מה, התינוק נפטר מדלקת ריאות. העניין הוא שהתגלה גם כי התינוק במחסור חמור הן בB12 והן בויטמין A (לא במפתיע, מחסור בB12 מוביל לדלקות נשימה). התינוק האומלל מת בתת תזונה חמורה מאוד. הוא ניזון רק מחלב אם מאז לידתו, ותזונת האם הטבעונית, שסרבה לקחת תוספי מזון כלשהם, ועקשנות הוריו, שהניחו לתינוקם לגסוס מול עיניהם ובלבד שלא יאשפזו אותו בידי "הממסד הרפואי" הביאו לטרגדיה.
כאמור, הרשת מלאה התייחסויות. חלקם אומרים "טבעונים ארורים, תפסיקו להרוג את הילדים שלכם", כך למשל אומר ריצ'רד, שנוהג לקלל בכל הזדמנות. אחרים אומרים "זה לא העניין של הטבעונות אלא של הזנחה וטמטום כללי". ולעומתו אלה שאומרים שתזונה טבעונית היא בטוחה לחלוטין, רק העניין הקטן עם חוסר ויטמין B12 בילדים מסוימים, בלי קשר לטבעונות. ועוד. בייחוד בצרפת, מדינה בה הצמחונות כמעט ולא קיימת, ועל אחת כמה וכמה טבעונות, ושם סירוב ההורים לספק לילד או לעצמם תזונה חיונית הוא בלתי נתפסת ומכאן גם גזר הדין וההד התקשורתי.
עכשיו בואו נדבר קצת על הלמה, ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה. ריי, הטבעוני לשעבר, כתב פוסט ארוך להפליא ומעניין מאוד בדיוק על הנקודה הזו. ואני מביא קצת דברים בשם אומרם. זו לא תורה מסיני אבל שווה לחשוב על זה ברצינות.
1. רוב התינוקות הטבעוניים (כלומר הגדלים להורים טבעוניים) שורדים, תודה לאל, אבל טרגדיות דומות מתרחשות לא מעט!
2. ההורים הצרפתים האלה רצו למעשה לעשות מה שטוב לילד שלהם, אני בטוח בזה. הם אנשים מודעים לבריאות (יש להם חנות טבע, כאמור), ולא איזה זוג מזניחים מקצועיים. הם פשוט נכנסו לאמונה הטבעונית חזק. חזק מדי. וזה גרם להם להתעוור. העניין הוא שהיה להם על מי לסמוך. מיטב הכותבים המקובלים והאהודים בתחום למעשה חיזקו את אמונתם שלא יכול להיות אצלם תת תזונה או מחסור חמור.
3. קולין ק'מפמבל, שעליו כבר שפכתי עביט שופכין, הוא הד"ר המפורסם ומחבר הספר "מחקר סין", אחד מספרי הצמחונות שנחשבים כמדע טהור ו"מוכיחים" עדיפות רפואית לתזונה הצמחונית על פני אכילת בשר. אותו ספר הוא רמאות אחת גדולה בסטטיסטיקה, והוציאה את האמת לאור דניס סינגר האלופה, ומיד אחריה שורה ארוכה לאין קץ של בלוגרים. הספר ההוא הניח תשתית (רעועה ומצוצה) ליסודות הבריאותים של התזונה הצמחונית. אחרי הספר הזה ד"ר ק'מפבל, שהפך לבר-סמכא בעניין, מפרט את עמדתו כי אין שום צורך להשלים B12! שכן הוא מגיע מספיק מהצומח וכי מאגרי B12 בגוף למי שהיה בעבר אוכל בשר (כמו הזוג הצרפתי למשל), יספיקו פחות או יותר לנצח. הצרפתים, כמו רבים אחרים, סמכו עליו את ידם, למרות שזה הבל.
4. כותבים טבעוניים אומרים גם כי לא יתכן חוסר בויטמין A אם אוכלים די ממקורות צמחיים (ובמפתיע? זו אותה הכותבת שאמרה שרק במקרה היה חוסר של B12 אצל אותו תינוק אומלל). מה לעשות שזה לא נכון. הגוף שלנו אמנם מסנתז את הבטה-קורטן שבצמחים ובירקות לויטמין A הדרוש לנו (מבנה כימי שונה), רק שלא כולנו עושים את הסינתזה הזו טוב או יעיל, ועל זה דווקא יש הרבה מחקר, למשל זה, ועוד רבים, ובכל מקרה ודאי שויטמין A נמצא בצורה טובה וזמינה לאדם רק במוצרים מהחי (למשל כבד).
5. וחוץ מהחוקרים הטבעונים למיניהם יש לא מעט כותבים אידאולוגיים ופופלריים המחזקים את התפיסה כי המוסריות (הטבעונית) היא מעל לכל. בספרו הפופלרי של ג'ונתן ספרו פויר, "לאכול בעלי חיים", יש רגע שיא, בו הוא משוחח עם סבתו ניצולת השואה על המזון ברגעי הרעב:
"הכי גרוע היה קרוב לסוף. הרבה אנשים מתו ממש בסוף, ואני לא ידעתי אם אוכל להחזיק מעמד עוד יום אחד. איכר אחד, רוסי, שאלוהים יברך אותו, הוא ראה את המצב שלי, והוא הלך לביתו וחזר עם חתיכת בשר בשבילי. "
"הוא הציל את החיים שלך."
"אני לא אכלתי את זה."
"את לא אכלת את זה?"
"זה היה חזיר. אני לא אוכלת חזיר. "
"למה?"
"מה זאת אומרת למה?"
"מה, בגלל שזה לא כשר?"
"כמובן."
"אבל אפילו לא כדי להציל את החיים שלך?"
"אם שום דבר לא משנה, אין שום דבר שכדאי להציל אותו."

זה דיאלוג מזעזע ומעורר מחשבה, שבדיוק איתו רוצה הסופר להשאיר אותנו בשיא הספר. אנחנו צריכים לעשות בחירות מוסריות אפילו על חשבון החיים. אני, והיהדות כמובן שלא מסכימים עם זה בשקל (פיקוח נפש, מישהו) אבל לענייננו, הטענה הלוגית והמוסרית כאן נוראית. הרי באותה המידה סבתא היתה יכולה להחליף תפקידים עם האמא הצרפתייה ולומר: "להאכיל את התינוק שלי כבד כדי להציל אותו? כמובן שלא. אם שום דבר לא משנה, אין שום דבר שכדאי להציל אותו". או "לא ניקח אותה לבית החולים כדי שלא יהרסו את הטבע הבריא של התינוק עם התרופות שלהם", וכו'.

אז מה נלמד מכל מזה? האם הטבעונות אשמה?
טבעונות לא הרגה את הילד הזה. חזון הטבעונות הוא "דרך חיים המבקשת למנוע, ככל האפשר מבחינה מעשית, כל צורה של ניצול ואכזריות כלפי חיות עבור אוכל, ביגוד וכל מטרה אחרת". זה נשמע בסדר ולא אומר שום דבר על אי לקיחת תוספים או ויטמינים. ודאי שהאידאולוגיה הזו לא אומרת דבר על לא להציל את הילד שלך. הטבעונות היא אידאולוגיה שמכוונת לאנשים את הדרך ואת הבחירות שלהם. יש אנשים שמוארים איתה באור ויש אנשים ש"מוארים" איתה בחושך. אני אישית חושב שזוהי בחירה תזונתית לקויה ושגויה שאינה עומדת עם הצרכים הפיסיים הבסיסיים של בני האדם, אבל ודאי שאין בטבעונות כל רע כשלעצמה.
הבחירה של אנשים לקחת את האידאולוגיה שלהם לקצה, ולהכפיף כנגדה כל הגיון או שכל ישר היא בחירה אומללה, והרת אסון, גם כחוקרים וגם כהורים. יש אנשים שמאבדים חלק ממשקלם בדיאטה טבעונית, ויש אנשים שמאבדים חלק מדעתם. אני חושש שזה לא חסרון מובנה בטבעונות אלא בטבע האדם דווקא. עלינו לקחת את האידאולוגיות שלנו באחריות וברכות. ואנשים או טבעונים שלא מסוגלים להתמודד עם האחריות הזו, שירדו מהעניין לפני שיעשו לעצמם או לאחרים נזק.

ומה אתם חושבים? ספרו לנו!

By מר קדמוני with 2 comments

טורפים ונטרפים - הדור הבא (כזה עוד לא ראיתם)

אני מקבל הרג של בעלי חיים (כדי שנוכל לאכול אותם ולהמיר אותם לאנרגיה) באופן טבעי ומוסרי. הטורפים צריכים לטרוף ולחיות בדיוק כשם שהנטרפים צריכים להטרף, אחרת האיזון הסביבתי מופר. כולנו, טורפים ונטרפים, חוזרים לבסוף אל האדמה ומעשירים אותה בעוד מיקרו אורגניזמים שמאפשרים חיים חדשים. זה מעגל חיים נכון ומוסרי וכבר דיברנו על זה לא פעם.
העניין הוא שמעכשיו יש טורפים חדשים באיזור. רובוטים אוכלי חי, הצדים בעלי חיים ומשתמשים בהם כדי לייצר אנרגיה.
שמעתם נכון: רובוטים שצדים בעלי חיים, אוכלים אותם, ומתקיימים ופועלים מהאנרגיה המתקבלת.
באמת.
אוקיי. אתם לא מאמינים לי.
אז הנה, תמונה של שולחן סלוני הכולל מלכודת עכברים בה העכבר הקודם (הנרקב מול עיניכם מתחת למרכז השולחן) משמש כדלק לתפיסת העכבר הבא (להפעלת חיישנים ועוד). ותודה (?) לצמד המעצבים הבריטי.
והנה רובוט בעל קונספט פשוט יותר ואכזרי מעט פחות - שעון הקיר הצד זבובים וחרקים והופך אותם לאנרגיה המפעילה את השעון. השעון עובד רק על האנרגיה שבאה לו מהזבובים. אם הוא לא צד, הוא מת. איך זה עובד: טכנולוגיה עילית בה "גונבים" מבקטריות שמפרקות את הפגר חלק מהחשמל שהן מייצרות. הזוי משהו. יש סרטון הסבר כאן והנה עוד סרטון אחד:


מה זה אומר לנו?
אני חושב שהטכנולוגיה המאפשרת לנו ליצור רובוטים המשתמשים בחיות כדי לקיים את עצמם מעלה את הדיון המוסרי לרמות חדשות לגמרי. תחשבו על האפשרויות האינסופיות: אולי טרקטור שחורש שדה בכח העכברים שהוא זולל בדרך? אולי טלוויזיה שפועלת על העכבישים שהיא אוכלת מהפינה של הסלון? ואולי יש עודף חיפושיות איפשהו שרוצות לשרת איזה רובוט?
אני מודה שזה הזוי ומפחיד למדי שיסתובבו לנו בכדור הארץ רובוטים שצדים להם חיפושיות וזבובים כדי לאכול. מה יקרה שגמרו להם הזבובים? האם בסוף שולחן האוכל שלנו יאכל אותנו לארוחת ערב?

תודו, זה יכול להיות דיון מעניין ברמה הפילוסופית והמוסרית. גם אם הטכנולוגיה רק בראשיתה, אנחנו כבר יכולים לנחש שהיא לא תעצור באכילת יתושים וזבובי קיר.
מה דעתכם?

By מר קדמוני with 2 comments

מניפסט אשליית הצמחונות



הצמחונות היא תופעה מודרנית, מתפתחת, ובעלת תדמית נקייה וסימפטית. טרנד הצמחונות סוחף אחריו רבים וטובים, הן מבני הנוער והן רבים מקובעי המדיניות בוחרים בצד הצמחוני ומקדמים אותו (שמעתם על סופרים צמחונים כמו ג'ונתן ספויר או על אנשי עתונות כמו אושרת קוטלר ומיקי חיימוביץ' אבל מאז דן בן אמוץ ועמוס קינן לפני 30 שנה לא שמעתם על סופרים שמקדמים אכילת בשר). נודה על האמת: יש הרבה אופטימיות, תקווה, חמלה והרגשה טובה בעמדה הצמחונית. בואו ונחיה ללא הרג, ללא דיכוי בעלי חיים, ללא סבל, ועוד. יפה. באמת.
יש רק בעיה אחת קטנה בעמדה הצמחונית: הטיעונים המוסריים, הבריאותיים, הסביבתיים והכלכליים עומדים על כרעי תרנגולת (פרדוקס נחמד, לא). בואו ונאכל את התרנגולת הזו.
נתחיל בהנחה מקדימה לדיון: איש באמונתו יחיה. הדברים להלן לא נועדו לתקוף צמחונים חלילה, אלא לתת בידי הקורא ראיה רחבה ומאוזנת יותר מול שטף הצמחונות שעובר על החברה שלנו. נעבור על טיעונים העיקריים בחזון הצמחוני, ונראה האמנם יש דברים בגו. הערה: בצמחונות יש שתי מגמות, צמחונים, שאינם אוכלים בשר וטבעונים או Vegans שלא צורכים שום דבר מעולם החי (כולל ביצים, חלב ודבש). לצורך הפשטות נתייחס להלן לשתי הקבוצות כ"צמחונים". טענות הצמחונים בbold והתגובה שלי בפונט נטוי.
  • בשר=רצח. ההרג הוא מיותר. בפשטות, צמחונים מאמינים כי העולם הבשרי מעודד הרג וכי ללא אכילת בשר נגיע לעולם יציב ובר-קיימא שמונע כל הרג שהוא. תפיסה זו אומרת כי הצמחונות מעודדת עולם יפה יותר ונעים יותר בו בני האדם חיים לצד החיות ולא על חשבונן. אחלה.
  • לצערי, זו פשוט טענה יפה אך לא נכונה - לא עובדתית ולא מוסרית. נטרפים מוכרחים שיטרפו אותם. אף בעל חיים לא רוצה באופן אישי שיאכלו אותו כמובן, אבל באופן הוליסטי, מעגל החיים מחייב מוות על מנת לאפשר חיים. בעלי החיים המתים הופכים לדשן המאפשר לאדמה לחיות. החקלאות, וודאי שהחקלאות המודרנית היא יצרן המוות הגדול ביותר. איזה בעל חיים יכול לחיות בשדה החיטה? הריסוס, הקומביין, הגדרות והחקלאים הורגים אותו. רק כמה בעלי חיים קטנים (עכבר או חיפושית) מצליחים להתחמק לפעמים. עולם ללא מוות הוא פיקציה, הוא אשליה. כי ביום שימות המוות, ימותו גם החיים. מעגל הקיום של הטבע הוא יפהפה ואנחנו חלק ממנו. לומר שנחיה ללא מוות היא האשליה שהאדם יכול להיות נפרד ממעגל החיים הטבעי. הוא לא.
  • הבשר הוא סכנה בריאותית. עיקרי הטענה כאן הם שבשר, מעצם טבעו, גורם למחלות, ובעיקר לסרטן במעי, וששומן הבשר ושומן מהחי בכלל גורמים להתקפי לב ומחלות קשות לאללה, בעוד שתזונה צמחונית היא בריאה יותר ומשביעה יותר.
  • זו הטענה הכי לא רצינית של הצמחונים, למרות שהיא נחשבת ע"י רבים כ"אקסיומה מוחלטת" והיא קיבלה רוח גבית חיובית מפירמידת הבריאות המערבית האומללה. האמת היא ששומן רווי מהחי הוא בריא מאוד ולעומת זאת, שומן תעשייתי חקלאי (מצמחים כמו סויה, תירס וכו') הוא מקור לאומגה 6 ורע מאוד לבריאות שלנו בהיקפים גדולים. הטיעון המחקרי הנרחב ביותר לטובת הצמחונים, מחקר סין, הוא דוגמא קלאסית ל"מדע רע" מוטה ושאינו מבוסס מחקרית. חזית המחקר הרפואי יודעת כיום חד משמעית ששומן רווי מהחי הוא בריא וה"דלק" המועדף ע"י גוף האדם, וכי פחמימות מעובדות מעלות את הדלקתיות, את העמידות לאינסולין, את ההשמנה ואת כלל "מחלות הציוויליזציה". אם אם אתם רוצים להיות בריאים, תאכלו את הסטייק שלכם אבל בלי פיתה בבקשה. מדע הוא התשובה לטענה הזו.
  • הבשר המודרני הוא סכנה בריאותית: בנוסף ל"נזק הכללי" שיש באכילת בשר, טענה מקובלת היא שהבשר המודרני הן בבקר והן בעופות ודגים, משופע בהורמונים ואנטיביוטיקה ולכן מעודד מחלות בבני האדם והשפעה הורמונלית שלילית כמו התבגרות מינית מוקדמת אצל בנות.
  • גם כאן יש הרבה מיתוסים ומעט עובדות, ודאי ככל שזה נוגע למזון תוצרת הארץ. בשר בקר בארץ לא מקבל הורמונים. לפי חוק. עובדה. גם אנטיביוטיקה לא נותנים לבקר, אלא אם כן העגל חולה, וגם אז, אי אפשר להביא את העגל לשחיטה עד לאחר 60 יום. לפי חוק. רוב העופות אכן משופעים בהורמונים ואנטיביוטיקה ולכן עדיף מאוד לצרוך עופות אורגניים או "טבע עוף". בכלל, בקר עדיף על עופות מכל הבחינות הבריאותיות. דגי ים הם מזון איכותי שלא השתנה בכלום בחמשת מיליוני השנים האחרונות. צרכנות נכונה זו תשובה עקרית לטענה הזו.
  • גידול בקר הוא בזבזני לכדור הארץ: מקובלת העמדה כי עבור כל קילו אחד של בשר יש לגדל עשרה קילו של צמחים למאכל הבהמות, ואם נפסיק את כל גידול בעלי החיים, נוכל להאכיל את כל העולם לנצח נצחים.
  • זוהי אולי הטענה הנפוצה ביותר בקרב חסידי הסביבה שמשום מה השתכנעו שצמחונות ואיכות הסביבה הולכים יד ביד בעוד ההיפך הוא הנכון. מעגל החיים בכדור הארץ נשבר והופר דווקא ע"י הצמחונות שגזלה את כל בתי הגידול של בעלי החיים לטובת שדות תירס וחיטה, ויצרה השמדה סיטונאית של בעלי חיים לטובת שדות חיטה ותירס. צמחונים נוטים להתעלם גם מהעובדה שללא דשן אין חקלאות, ושללא בעלי חיים אין דשן (או שיש דשן כימי, שמקורו מנפט, ואז הגידולים אינם נחשבים "אורגניים"). יש בהחלט אלמנטים רעים לסביבה בחוות הענק האמריקאיות, ובעיקר בגלל העובדה שרוב הבקר היום מקבל תירס למאכל וזה בגלל שהממשל האמריקאי מסבסד את מחיר התירס כך שהוא זול יותר מעלות גידולו. התירס מעודד עליה מהירה במשקל הבקר כך שהאינטרס של החקלאים ברור. לאוכלי החזיר שבנינו נאמר שחזירים הם דווקא אלופי העולם במיחזור ובידידותיות לסביבה - הם הופכים פסולת לבשר. הם פשוט מקבלים לאכול זבל אורגני ובתמורה נותנים בשר (שיהיה לגויים מה לאכול, זה גם טוב לכדור הארץ). בשורה תחתונה: הצמחונות אינה טובה לסביבה ולכדור הארץ שלנו. היא הרסנית למדי. קילו בשר צורך כ 2 ק"ג מזון אדם, לא עשרה ק"ג. אם מתבוננים על הערך הקלורי והתזונתי של קילו הבשר לעומת אלטרנטיבת הצומח ששימשה להאכלתו, אז הצמחונים חייבים לנו, ולא הפוך.
  • גידול בקר הוא הרסני לכדור הארץ: לפי דו"ח האו"ם, חוות הבקר אחריות לכ18% מכלל פליטת גזי החממה בעולם (שמביא לבעיות איזון באוזון, להתחממות גלובלית ולמה לא). כהערה: זה יותר מאשר הנזק הסביבתי של כל התחבורה המודרנית...
  • הנתונים האלה מוגזמים ומעוותים ע"י הלובי החקלאי העצום. הם כוללים את כל תהליך כריתת היערות העולמי כ"פליטת גזי חממה בשל שטחים לגידול בקר", אבל הם לא כוללים את כל השינוע וההרס של החקלאות, ולא כוללים את הנפט המשמש לדשן או ל"קזז" את הדשן האורגני שמקורו בפסולת בעלי חיים, כמרכיב חיוני בחקלאות. לפני העידן החלקאי המודרני היו בארה"ב לבדה 400 מיליון ביזונים. הם הוכחדו לא לטובת בשר אלא על מנת לפנות שטחי עד לחקלאות. גם ה400 מיליוני ביזונים האלה (יותר מכל אוכלוסית ארה"ב של היום) הפליצו, סליחה. אולי עזרנו לסביבה בכך שהשמדנו אותם?
  • האדם לא נועד לאכול בשר: טיעון קלאסי שהאדם בראשיתו היה סוג של גורילה צמחונית ולכן הוא נועד להיות צמחוני ולא אוכל בשר. אכילת בשר היא סטייה מודרנית מאורח החיים הטבעי והקדום של בני האדם.
  • אין לדברים כל שחר. האדם הקדמון אכל בשר גם לפני מליוני שנים. ויש על זה שפע הוכחות חדשות לבקרים. חוץ מהעובדה שיש לכל אחד מאיתנו ניבים בפה, וגם אנשים שלא פגשו מעולם אדם מערבי, אוכלים בשר. הנה לדוגמא שבט כזה שהיה אבוד ונסתר מהעולם כולו עד שבוע שעבר! הם ציידים לקטים. עובדה, בני האדם הם טורפים ואוכלי בשר מראשית הווצרם ועד היום. מיקי בן דור כתב פוסט מעניין לפני שבוע על מחקר שבדק חברות שונות של ציידים לקטים וחד משמעית אחוז הפחמימות בשבטים אלה הוא 10-20% מהקלוריות לכל היותר. הרוב בא מחלבונים ושומנים, רובם ככולם מהחי. שווה לקרוא! אז פעם הבאה שיאמרו לכם ש"מערכת העיכול של האדם דומה לאוכלי עשב ולא למערכת העיכול של טורפים" או כל מיני שטויות כאלה, תשאלו אם גם לאדם יש קיבה כפולה כמו לפרות או שהוא יכול לעכל עשב (רמז: הוא לא), או שיש לו לסת הנעה אופקית כמו אצל אוכלי עשב או אנכית כמו כל טורף, ועוד ועוד.
  • גידול בקר מכלה את מקורות המים: בזבוז מים הוא בון טון סביבתי וצמחוני. כביכול, 10000 ליטר דרושים לכל קילו בשר. היינו, בזבוז משווע.
  • ביושרה ואומץ לב ציבורי יוצאי דופן, ג'ורג' מונבויט, מוביל סביבתי באנגליה וטוען נלהב לטובת ה vegans חזר בו לאחרונה ופרסם מאמר בו הוא מודה "טעיתי": אכילת בשר היא פשוט דרך ידידותית יותר לסביבה, לכלכלה ואפילו מוסרית יותר. הוא פשוט למד קצת יותר על הנושא וראה חלק מהמניפולציות שנערכו כדי להגזים במספרים (למשל, כל טיפת גשם הנופלת על שטח המרעה נחשבת כאילו היא לצורך האכלת פרות, בעוד שרובו ככולו ממלא את מאגרי המים, וכו'). ואצלנו בארץ דווקא החקלאות הורגת את הכינרת.
  • גידול בקר ובע"ח הוא התעללות: הפרות סובלות, התרנגולות סובלות, הדגים סובלים. אסור לתת לזה יד ולכן אין לאכול בשר.
  • זהו טיעון ראוי ויש לתת לכך את הדעת. להבדיל מטיעונים "פסדו מדעיים" שעיקרם מחשבות ומיעוטם אם בכלל טענות רציניות, כאן אנו מדברים על רגש, על חמלה וזה בהחלט שווה התייחסות רצינית וגם הסכמה מסוימת. באמת, אני, באופן אישי, נגד התעללות בבעלי חיים. התעללות משמעה גידול בעלי חיים בתנאים שאינם טבעיים והגורמים להם סבל רב. למשל, פטם אווזים, קטימת מקורים, לולנות תעשייתית, ועוד. כאמור לעיל, ברור שאף בעל חיים באופן אינדוודואלי אינו רוצה להיאכל או למות. אבל הנטרף ומקיים את הטורף ואנו כרוכים יחד במעגל חיים אחד ונכון ומוסרי. דוגמא נפלאה וקיטשית בטירוף היא הסרט אווטר עליו כתבתי והנה עקרי הדברים: בני הנאבי, גבוהי הקומה וארוכי הרגלים והזנב, רגישים מאוד לטבע הסובב אותם, וחיים בהרמוניה מופלאה איתו. עם זאת, הם צדים למחייתם. הם כואבים את ההרג, אבל מבינים שזהו חלק ממחזור החיים הנכון והטבעי. כך פעלו גם האינדיאנים באמריקה, שכיבדו את הטרף שלהם מבחינה רוחנית וחברתית. זוהי תפיסה נכונה והוליסטית. אכול בשר, והיה רגיש לסביבה שלך. הרבה בשר, כי אתה טורף על, אבל בלי לטפח את הסביבה, לא יהיו עוד נטרפים.
לכל מטבע שני צדדים, ועל כל סטייק מביטים שני אנשים: צמחונים וקרניבורים. אחד יהיה שבע, אחד ישאר רעב.
איפה אתם בעניין?

אם אתם חושבים שמשהו כאן שווה לקרוא, אולי חברים שלכם ירצו לקרוא את זה גם? בשביל זה יש פייסבוק ועוד.

By מר קדמוני with 163 comments

האמנם ירקות ופירות יושיעו אותנו?


אם יש דבר אחד שרוב אוכלי הבשר מסכימים עם הצמחונים הוא שירקות זה סבבה.
כולם מהללים ומשבחים את תרומת הירקות לתזונה הנכונה והבריאה ואין חולק, פוצה פה ומצפצף. הסיבות לאהדה הציבורית הן רבות: (לכאורה) הרבה ויטמינים, הרבה מינרליים, הרבה אנטי-אוקסידנטיים, מעט קלוריות, מזון טבעי. שכחתי משהו? האמת, אעפס, כמו הרבה דברים, מעט רחוקה מאוד מהתפיסה הזו. ותודה למאמר הזה.
בואו נתבונן מעט על העובדות:
ירקות הם עשירים בויטמינים: האמנם? ירקות ופירות טובים רק לויטמין 1 (אחד) מתוך 13 (שלוש עשרה) - ויטמין C. יש בהם גם ויטמין A וויטמין K, אבל אלו נספגים בגוף רק אם אוכלים יחד עם הירקות הרבה שמן. כלומר, ירקות בחמאה או בשמן זית עדיפים בהרבה על ירקות ככה סתם. ויטמין A ו K וויטמינים אחרים (למשל D) נמצאים דווקא במזון מהחי.
ירקות הם מקור טוב למינרליים: האמנם? ירקות טובים בעיקר לפוטסיום, והוא בדרך כלל דווקא לא חסר לנו בגוף. יש עוד 15 מינרליים שאין בירקות בכלל או שיש במידה מועטת מאוד. ברזל למשל, יש גם בירקות (אך בעיקר בקטניות, שזה לא ממש ירקות) אבל בבשר יש פשוט הרבה הרבה יותר.
ירקות הם נוגדי דלקתיות: נכון. אבל, למה יש לנו דלקתיות מלכתחילה? הסוכר והקמח הם הגורמים העקריים לדלקתיות ועדיף שלא תהיה דלקתיות מאשר לאכול כל היום ברוקולי כדי להלחם בה חזרה. מה גם שקפה גם הוא אנטי-דלקתי.
ירקות הם מזון טוב ללא רעלים: האמנם? ירקות חוטפים הרבה מאוד רעלים וריסוס (יש לי דוד שאומר שההבדל בין ירקות אורגניים לירקות רגילים הוא שאת האורגניים מרססים רק בלילה. נקודה למחשבה). לירקות "עלים" (כרובית, חסה, ברוקולי, פטרוזיליה, בצל ירוק, כוסברה, נענע, תה, ועוד) אין קליפה וכל הריסוס נספג בהם. אצל בעלי חיים, גם אם הם אוכלים מזון מרוסס, יש כליות ותהליכים טבעיים המפרקים את הרעלים ומוציאים אותם. לא אידיאלי אבל מציאות.
בטבע, ירקות הם בראש ובראשונה מזון לאוכלי העשב בכדי שאנחנו נוכל לאכול אותם (את אוכלי העשב) אחר כך. במצב זה אנו מקבלים מהירקות את המקסימום תועלת. בתור בשר. במנה אחת של כבד בקר תקבלו את כל הויטמינים והמינרליים הנדרשים לכם למשך שבוע לפחות!
אז מה בעצם אני אומר כאן? האם אני אומר לא לאכילת ירקות ופירות? חלילה. זה לא מה שאני אומר.
אני כן אומר שחשוב לדעת מה אוכלים, אחר כך תעשו בחירות מושכלות. ירקות זה צבעוני, זה נחמד, זה טעים (במיוחד מוקפצים בחמאה), זה נותן גוון וריח, אבל הם לא מקור איכותי במיוחד ובודאי שאינם מקור מספק לתזונה של האדם הבריא. זה משלים לנו את תפריט היומיום. זה טוב למראה ותאווה לעיניים, אבל לא צריך להלל את הירקות ולקשור להם כתרים שלא מגיעים להם. פירמידת התזונה האומללה של משרד הבריאות שלנו מקדשת את הירקות והפירות והנחיות חדשות של האמריקאיים מדברות על המלצה לצרוך שמונה מנות ירקות ופירות ביום, ולא על חמש כמו עד עתה. נו, מילא.
ודאי שעדיף לצרוך ירקות ופירות על פני אכילת מזון מעובד, תעשייתי ומודרני (בכל זאת, ירקות ופירות הם מזון "אמיתי", טבעי, לא ארוז, ללא תוית של ערכים תזונתיים וללא קומיקס על העטיפה), אבל גם אותם צריך לצרוך במידה מתאימה, וכתוספת ולא כעיקר. תזכרו שהאדם הקדמון אכל מה שהוא צד וליקט. הוא לא עבר עם עגלה בסופר והעמיס כמה שיותר. אם הוא רק יכל, הוא צד אנטילופה או היפופוטם וירד להם על הכבד והמוח, ואולי נשנש גם איזה שורש, שבא לו טוב ביחד עם זה.
(הבהרה למען הסר ספק: התמונה צולמה אצלי במטבח)
ומה איתכם? אתם מנשנשים קצת בשר עם הירקות או קצת ירקות עם הבשר?

By מר קדמוני with 5 comments

חקלאות תפוחים -האם יכול להיות שגם זה רע לסביבה?

לפני שבועיים כתבתי כאן על הנזק הסביבתי הכבד של החקלאות ועל הרג בעלי החיים הסיטונאי שהצמחונות גוררת.
החקלאות ממוצבת בעיתונות ובקרב שוחרי הבריאות כפתרון הומני ונפלא, בריא ומאוזן, אבל הספרות הזו אוטמת את העיניים והלב למכלול השלם של מעגל החיים כמו גם לעובדות פשוטות כמו מה בריא לנו ומה לא. והנה, חדשות היום הזכירו את בירכת רם שברמת הגולן. בריכה קטנה ויפה, (שהיא גם שמורת טבע מוכרזת) הניזונה מימי הגשמים ושלג החרמון, והנה היא התייבשה לכדי שלולית, ואלפי דגים מסריחים שם בשמש. הדגים מתים - ואיתם ימותו גם שרשרת בעלי החיים התלויים בהם. מצאתי את התמונה העגומה הזו בפורום הזה.
חשוב להבין כי החקלאות, כשהיא יוצאת מכלל שליטה (כל חקלאות - חיטה, תירס או מטעים), סופה הרס מוחלט של הסביבה. במקרה הזה, הדרוזים שואבים בלי הכרה (ובלי רשיון) את המים מנחל סער וממי התהום על מנת לתדלק את התפוחים, ואנו מקבלים בית גידול הרוס, שספק אם יוכל להשתקם במלואו.
מה היה קורה אם לא היינו שואבים, ולא היינו משקים - היו פחות תפוחים, זה נכון. אבל היו יותר דגים. ויותר חיים (צפרדעים, שועלים, נשרים ומה לא) לאורך הנחלים המזינים את הבריכה, נחלים שעכשיו כבר יבשים לגמרי.
האם אתם משוכנעים שהתפוח אדום הלחיים שלכם הוא בחירה מוסרית יותר מפולקה של תרנגולת חופש?

By מר קדמוני with 3 comments

שאלה: מה זה ההיפך מצמחונות?

תשובה: ליידי גאגא כפי שנראתה אמש במופע ביזארי של טעם רע - שמלה מבשר נא!
אולי היא הבינה לא נכון את הפוסטים האחרונים שלי בנושא צמחונות...



By מר קדמוני with No comments