אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

ואם הייתם נדרשים להשיג את מזון שלכם בעצמכם?

צילמתי את הטבחית והקנגרו הפרטיים שלי בדיוק לפני עשר שנים (!)
באותם הימים התחיל החיפוש האישי שלי אחר מה נכון לנו לאכול.


יודעים אתם כי איני מתרגש עוד מהמתלהמים הצועקים בכיכר העיר "בשר הוא מסרטן ונרקב במעיים" או "האדם הוא הרביבור" והבלים דומים. אנשים אלו טועים (או משקרים, תלוי בידע שלהם), ואין באמירתם ולא כלום. לעומת זאת, יש אחרים האומרים "האדם נועד לאכול בשר, וכך היה מקדמא דנא, אבל אני איני מסוגל/ת לאכול בשר".
כאן זוהי אמירה אחרת לחלוטין, המפרידה בין מה שבריא ונכון לנו ביולוגית ואבולוציונית לבין מה שמרגיש ונכון לאדם המודרני. וזה לגמרי בסדר מבחינתי.
השאלה המעניינת באמת היא מדוע אנשים חשים כך, ומדוע זו תופעה כה צעירה וחסרת תקדים בהיסטוריה האנושית של כדור הארץ? (הבהרה: מעולם, בשום מקום, אי פעם, לא התקיימה חברה אנושית טבעונית. אין דבר כזה. גם לא היום).
אחת הסיבות העקריות שבעטיין הצמחונות, ואחותה הצעירה, הפרועה והקולנית, הטבעונות, הופכות בעיני רבים ל"אמת" ביולוגית המוכפפת בעל כורחה לחוקיה העוורים של ה"אמת" הרגשית, היא המרחק ולמעשה, ההתקה, שהתרחשו בין האדם לבין סביבתו. מרחק שביכולתנו לצמצם וחובתנו להקטין.

בסביבה קדומה ברור לכל אדם וגם לכל ילד זב חוטם שהחיים תלויים וכרוכים במוות. אין חיים ללא צייד. אין בטבע מעגלים שלא כוללים אכילה ומוות, ניצוד וצייד, אוכל ונאכל. לעתים זה האריות הטורפים את הצבאים, ולעתים זה החיפושיות האוכלות את נבלת האריה. ולעתים קרובות מאוד זהו האדם, שהשכיל לאכול מכל אשר מצא, ובבוא ימיו ובתורו לשוב אל העפר, יאכל גם הוא. התובנה הזו נותרה בעינה לאורך כל שנות ההיסטוריה האנושית, בכל מקום, ורק ממש לאחרונה היא החלה להשתנות. כי בעולם מודרני נדחק הטבע לספארי ולגני החיות או לשוליו הבלתי מאויישים של כדור הארץ. מעגל החיים פועל ונוכח כיום רק בסרטי טבע שאיש אינו רואה, והאדם, ממרום מושבו, משקיף על התבל כמו לא היה חלק ממנה. כמו הפך האדם לבורא שאינו משחק לפי כללי הביולוגיה של אמא טבע אלא מכתיב אותם. האדם התרחק מאדמתו ומהחי אשר סביבו וככל שהתרחק, כך העמיק בדמיונותיו כי אינו חלק מעולם החי עוד.
עד כדי כך, שהחיים הפכו לאופציה היחידה והמוות הפך לסוד כמוס ואפל.
ילדים רבים מופתעים לגלות בשלב מאוחר מאוד בחייהם שהשניצל שהם אוכלים היה פעם תרנגולת אדומת כרבולת ושהקציצה היתה פעם פרה. ההורים מסתירים מהם את המידע הזה, מחשש שהם "יגעלו". בגיל 18 הם פוגשים "טנק מצוות" של אגודת הטבעונים או תנו לחיות לחיות ושם מראים להם סרט סנאף של שחיטה ואוי אוי אוי, עולמם הרך של הילדים נשבר. הכיצד זה יתכן שהעוף לשבת היה פעם חיה הולכת ומנקרת וכיצד זה הדרך לצלחת עוברת בנהרות של דם.
אבל הטבע אינו נגעל ואינו מעדיף אוכל עשב על אוכל-כל או על טורף. הוא אינו חלק במשחק העמדת הפנים הזה, כי בטבע אין מסכות. יש אמת ומציאות. לעתים נפלאה ולפעמים כואבת ומדממת. תמיד אמיתית. היא היא המקור לחיים:

 וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי

המציאות היא מורכבת ומכילה את החי ואת המת, את הרוך ואת הקושי. ללא יכולתנו לצוד ולאכול חיות אחרות, קטנות וגדולות, לא היינו יכולים להתקיים כלל. כי המוות של חי אחד לטובת חייו של חי אחר אינו סוד, אלא המהות הבסיסית של מעגל החיים שאנו חלק ממנו. המוות הוא האב הקדמון של החיים והוא גם היורש שלהם.

לא במקרה תמצאו הרבה יותר טבעונים בחוצות תל אביב מאשר בפאתי הנגב וישובי החקלאים.לפני שנים רבות שמעתי את ג'קי לוי מתבדח ש"היתה לי פעם חברה שהיתה לה את המחלה הזאת של האשכנזים... צמחונות". כי "האשכנזים" הם העירוניים זה דורות, שהדירו עצמם מהקרבה אל הטבע "המזרחית". האדם המודרני, הלכוד בדירה-קוביה, ושהטבע אשר סביבו מסתכם בעציץ נובל ובמראה חסידה החולפת מעל הברושים, עלול שלא לחוש את הטבע. לא להתפעל ממנו, וכך גם גם לא לפחד ממנו ולא לכבד אותו. הטבע, בעיני המנותקים מהטבע, הוא רק תמונת נוף פסטורלית ושקטה. ומה שמפריע להרמוניה הוא לא יותר מבעיה קלה, אותה אפשר כביכול לפתור בכח הדמיון. הכלב אוכל בשר? אין בעיה, ניתן לו אוכל טבעוני. החתול הוא טורף? אין בעיה, ניתן לו סייטן. והטבע המדומה נשמר. עובדה: האדם הטבעוני המודרני יכול אפילו לאכול מזון צמחי נא, לא מבושל, ועדיין לשרוד - כי המזון זמין בכל כמות אשר נרצה. משוואה שאינה יכולה להתקיים כלל בטבע.
קופי אדם מבלים כשמונה שעות מיומם בליקוט (ומעט צייד או ליקוט חרקים) כדי להשיג את המאגר הקלורי הנדרש למוחם. לנו יש מח גדול כפליים, הצורך פי חמש יותר אנרגיה (ובעניין זה, שווה מאוד לראות את ההרצאה הנפלאה הזו של TED על ייחודיות המוח האנושי והקשר לתזונה לאורך ההיסטוריה), וללא מזון מבושל בכלל ומזון מן החי בפרט, לא היינו מתקדמים אבולוציונית ולו צעד זעיר אחד ועד היום היינו יושבים בין צמרות העצים ומחליפים הלצות וצריחות עם האורנג-אוטנגים וקופי המקוק. לא תודה.


האדם המודרני מנוכר מסביבתו וכך לעתים הוא משכיל להטפש ולהכחיד את המציאות לטובת הדמיון, עד כדי הפלגות כמו "האדם הוא מטבעו צמחוני".

מייל חשוב בעניין זה הגיע אלי לא מכבר מקוראה אלמונית אחת, שאיני יודע עליה דבר למעט העובדה שהיא אדומת שיער:
---
זכרון ילדות:
בילדותי (התמימה והרחוקה) הייתי מבלה הרבה עם הסבים שלי, חקלאים שורשיים במושב. רפת חלב, לול פיטום ולול ביצים, ושדות מניבים. אחת לזמן מה, הייתי מצטרפת בסקרנות עניינית למעשה השחיטה של סבתי (אני חושבת שכל עוד היה לה לול, היא מעולם לא קנתה עוף). היה לה סינור מיוחד, וסכין קטנה וחדה מאד. היא היתה ניגשת בפשטות למלאכה, ומולקת באבחה אחת את ראש התרנגולת. זו מצידה, היתה מפרפרת ומתהפכת חסרת ראש עד שדממה.
אחר כך, סבתי היתה פונה למלאכת המריטה והניקוי, והיתה קוראת לי לבוא את פתיחת הבטן. "כאן ריאות, וכאן לב, כאן קיבה" והופכת אותה ומראה לי את שאריות התערובת, "כאן כבד וכאן כיס המרה", ומורה כיצד להפרידו בעדינות שלא יזיל מררתו על השאר איברי הפנים הראויים למאכל "וכאן מעיים, ועכשיו נראה אם התרנגולת היתה צריכה קקי לפני שמתה" ומותחת אותם ואחר כך סוחטת אותם כשפופרת מתוכנם ומזליפה קקי תרנגולות קטן החוצה.
ואני הייתי מביטה בעניין כמעט מדעי, לומדת, שואלת ובכלל לא - נגעלת, נבהלת או נרתעת.
הדבר הזה, בצירוף ההכרה שתזונה של אכילת בשר טבועה בנו, הביאו אותי לחשוב שמה שבאמת לא מוסרי בצריכת הבשר שלנו הוא הקנייה הסטרילית, הארוזה  והמרוחקת מזעקת השחיטה והצורך ללכללך את ידנו בדם בעל החיים, לפשוט עור, לנקות נוצות, להסיר פרווה ולטבול ידינו במעשה הפיכתו של בעל החיים למזון. זה מקל עלינו לאכול אכילה פזרנית וגרגרנית, מעל ומעבר לצורכנו האמיתי. אני חושבת שהמעשה המוסרי לעשות (לדידי), היה לגדל את בעלי החיים שמהם אני ניזונה, לאפשר להם אורח חיים נאות, ולהיות אמיצה די, כדי לשחוט אותם בעצמי, ולצרוך כפי שנדרש לי. מובן מאליו, שהיום אינני מסוגלת למעשה כזה...
---

הג'ינג'ית אומרת את הדברים יפה ממני ודומה שהיא יודעת דבר ושניים על מהותו של הטבע ועל הקשר הבלתי אמצעי, הטבעי, הנכון, הראוי, שיהיה לו לאדם עם סביבתו, אך גם מכירה במרחק שהצטבר בינה לבין אותה סביבה היום עד כדי שקשה לה לדמיין עצמה שוחטת. מזכרונות הילדות היפים והמורכבים, נותרה רק מחלקת בשרים צוננת בסופרמרקט. ואומרת היא נכון: הדבר הלא מוסרי אינו מעשה שחיטה אלא ההתקה ממנו - לכאן או לכאן. במובן זה חולקים הטבעונים הקיצוניים וחלק מהקרניבורים המקצועיים גורל אחד: מרחק עצום בין הטבע הבסיסי לבין המציאות התזונתית שלהם. לאלו שחיטת בעלי חיים היא הדבר הנורא ביותר ביקום, ולאלו שחיטת בעלי חיים היא הדבר האגבי ביותר (ומשני הצדדים - סליחה על ההכללה).

לעניות דעתי, חובתנו המוסרית היא להכיר את הטבע שמולנו על יופיו ועל כיעורו, על עוצמתו ועל חולשתו.
איננו יכולים להרשות לעצמנו להתנתק מן הטבע, שכן צמחנו ממנו ובתוכו, ועוצבנו בצבת הברזל שלו, אחיזה שרק העולם האולטרה-מודרני מרחיק ומדחיק.
איני יודע אם המסקנה היא שעלינו גם בהכרח לצוד ולשחוט את החיות שאנו אוכלים, בדיוק כשם שאין זו חובה ללקוט את הירקות והשורשים אותם אנו אוכלים. אבל עלינו להכיר בעובדה כי אלה ואלה חלקים מהותיים מהתרבות, מהאבולוציה והמביולוגיה שלנו.

אנחנו חלק מן הטבע, 
ובטבע,
מעיין הנעורים טובל בבריכה של דם.

---

ספרו לנו בתגובות מה אתם חושבים, תרגישו חופשי לשתף, להסכים או לחלוק. בשביל זה אנחנו כאן. 

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 9 comments

9 הערות קוראים:

אכן נקודה מקורית ומעניינת למחשבה וכרגיל כתובה נהדר.

תודה על הפוסט הזה. המחשבה הזאת מסתובבת ומתפתחת בראש שלי כבר כמה שנים, וניסחת את זה טוב ממני...
אני לא יודעת מה מוזר יותר - שאנשים לא אוכלים בשר כי זה נראה להם "הזוי" לאכול משהו שחי פעם, או אנשים שאוכלים בשר אבל מתחלחלים כשמישהו מזכיר להם שהם אוכלים תרנגולת או פרה. אף פעם לא הרגתי את האוכל שלי (או שום דבר שיש לו חוליות בעצם) וסביר להניח שאם אצטרך יהיה לי קשה בהתחלה - לא רוצה להתיימר להיות מה שאני לא. אבל זה נראה לי כמו הדבר הכי הגיוני בעולם ואני משתדלת לא לשכוח את זה.

מעניין לשים לב שדווקא דיג, שזה למעשה ציד אמיתי, לא נתפס על פי רוב כמעשה "מגעיל" או "לא מוסרי", אלא אפילו כפעילות פנאי. או העניין שלהרוג ג'וק זה טבעי ולעיתים מבורך (גם אני שונא ג'וקים), אבל אין סיכוי בעולם שנמעך אוגר סיבירי עם כפכף.
ודעאל, למה להביך את הילדים?!

אהלן דעאל,
מה שלומך?
בתור פליאוליתית ותיקה יחסית, אני מסכימה לגמרי, תמיד היה נשמע לי הזוי שאנשים חושבים שהרג חיות הוא לא הגיוני, אולם אשמח לשמוע את דעתך לגבי טענה נוספת של טבעונים שאני קצת נאבקת איתה-
יש הטוענים שהבחירה בטבעונות נכונה כיום כי המרחק בין הרג חיה ואכילתה לבין תעשיית ענק של חיות למאכל והחיים שבעלי החיים בה נאלצים לחיות, הם שפוסלים את אכילת הבשר ולכן כל טענת ה"מאז ומעולם אכלנו בשר ולכן גם היום" פחות רלוונטית. אם נשים בצד את השיקולים הבריאותיים (כי מאוד קשה לשכנע מישהו כך, הרי לכל מחקר, יש מחקר שיראה הפוך), יש שיאמרו שהם לא צורכים מוצרים מן החי בגלל הדרך שבה הם גודלו ונהרגו, ולו היה מדובר בבשר ציד אישי, הם אפילו היו מוכנים לאכול אותו.
מעניין אותי לדעת מה אתה חושב על הטענה הזו בבחירתך לאכול בשר.

תודה! (הי איש, למה אתה חושב שהילדים שלי נבוכים? עברו עשר שנים מאז שזה צולם...)
ולאנונימית, לא כל חיה שגדלה במשק עברה מסלול סבל או "תיעוש". בקר וצאן זוכים ככלל לתנאים מצוינים וראויים (בעופות המצב קשה אכן). ובמובן זה יכולות להיות "מאושרות" בדרכן הפשוטה: המנעות מכאב, ומאידך קבלת שמש, מזון, חברה וסדר.
ואני גם חושש שידידייך הטבעונים ש"היו מוכנים לאכול בשר צייד" מרמים קצת. אדרבה, יתכבדו ויקחו חכה וידוגו להם דג. פשוט. טעים. אורגני. חופשי.
ככלל, הבחירות הצרכניות שלנו יקבעו אם גידול מתועש מאוד יהיה כדאי כלכלית או לא. איני אוכל כמעט כלל עופות. איני צורך כבד אווז. אני קונה כמעט אך ורק בשר טרי ממקורות שאני סומך עליהם. וכו'. הבחירה בידינו.

לגבי
"ואני גם חושש שידידייך הטבעונים ש"היו מוכנים לאכול בשר צייד" מרמים קצת. אדרבה, יתכבדו ויקחו חכה וידוגו להם דג. פשוט. טעים. אורגני. חופשי."
לא פשוט כלל וכלל. רוב ימות ואגמי העולם נידוגו באופן כ"כ מאסיבי, עד שרוב דגי המאכל עוברים מסלול לא פחות מתועש מתרנגולות (בישראל לא כל שכן). כשהייתי נער, דג ים עלה בסופר לפי משקל כחצי ממחיר בקר טרי. היום זה ביחס הפוך, במעט המרכולים שבכלל מוכרים דגים טריים.

הקדמה של ימינו והמודרניזם עולים לנו ביוקר; ולא רק מהפן התזונתי, אלא מהפן החברתי והסביבתי כדבריך - אלא אם נצא מדרכנו כדי לוודא שלא כך. בנערותי, נהגתי לקחת את התרנגולות שקנינו במושב לשוחט השכונתי. איני יכול לומר שהמראה היה מלבב (בכל זאת שחיטה ודם), אבל לא חשבתי שיש כאן התעללות, אלא חלק ממעגל החיים והמוות. וכמו בסיפור למעלה, צפיתי בתהליך המריטה של הנוצות, פתיחת הקיבה וניקוי התרנגולת (מסריח אם לומר את האמת), ושעה קלה לאחר מכן, תחינה שאוכל את הכבד או החזה בעודם "חמים", מדאגה שאני רזה מדי וצריך לאכול יותר (: גילוי נאות: בסיום שרותי הצבאי עברתי לצמחונות לתקופה של כשנה. ומה יש לנו בימינו? נתחי בשר ועוף מפורקים (כמוך, נדיר שאני אוכל את האחרון בגלל האיכות הירודה) ומצוננים, הנמכרים במגשן לבן וניילון שקוף עם מדבקה ולוגו, משל מדובר בפריט אלקטרוני, יותר מדי שעות ביממה בהן אנו סגורים בין 4 קירות (עבודה או בית), ומעבר הולך וגובר לתקשורת אלקטרונית בין חברים ובני משפחה, על חשבון צניחה בתקשורת פנים מול פנים. ההערה של "איש" לגבי תפישת הדיג מעניינת גם היא. אולי כי הדג לא משמיע קול ושובק חיים ברגע שיצא מין המים, בלי שנצטרך לשסף את גרונו?

לפני כחודש התפרסמה ב-MDA כתבת אורח על שחיטה וניקוי תרנגולות (פתרון גאוני למריטת נוצות) שמתחברת למאמר שלך. ואם לא קראת/ם, הרי הקישור: http://tinyurl.com/nbws6cq וסמוך על הקפיטליזם האמריקאי שיציע סדנה בנושא (-;

*עקב בעיית דפדפן אני מגיב ישירות בלי להתחבר ועמך הסליחה; דני

תודה דני!
ולגבי האנונימית הפליאוליטית, לא הבנתי את תשובתך בעניין הדגים. לידידך הטבעוני לא צריכה להיות בעיה לקחת חכה לעכו, ליפו, לכנרת או לנחלי הגליל ולדוג בהם דגי חופש אורגניים וקדמונים כבר היום. אין שום קשר לתיעוש או לבריכות הדגים. העובדה שהוא אינו עושה כן מדגימה את הניתוק בין האידאולוגיה לבין המציאות.

משחר ההסטוריה היה סחר בבני אדם כעבדים. פעם זה היה נחשב הדבר הטבעי וההגיוני ביותר שיש שאדם שקנה מסוחר עבדים עבד, העבד הוא רכושו ולכן וודאי שלאותו אדם זכות לעשות בעבד כרצונו מבלי שהעבד יקבל תמורה כלשהי. כיום תופעת העבדים נעלמה כמעט מהעולם. אז העולם משתנה וכיום יש הרבה דברים שלא היו קיימים פעם כמו שיש הרבה דברים שכבר לא קיימים היום שהיו קיימים בעבר. אז מה? מה זה משנה שזה משחר ההסטוריה. השאלה החשובה האם זה רלוונטי להיום? ודעתי היא שלא.

פרסום תגובה