אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

מה זה קרע במיניסקוס ואיך תשיגו לעצמכם אחד כזה?

אי ידידיי,
בגלל שאני גיבור ואמיץ, לא התלוננתי בקול רם עד עתה, אבל לפני כחודש נפל אצלי דבר. יותר מדויק לומר: אני זה שנפלתי. ומעשה שהיה כך היה:
זוכרים שטרחתי להכין בחצר שלי לערוגה לתפארת?
אז מסתבר שעבודה מאומצת של כמה שעות עם קלשון, באדמה חרבה וקשה (הי, זה היה לפני הגשם), עלולה לגבות מחיר מהברכיים שלכם. לפחות אצלי זה קרה. ההתחלה, כרגיל, היתה אופטימית. כמה שעות של קיפוצים על הקלשון וחייכתי לעצמי: ניצחתי את האדמה ויש ערוגה. פתאום קצת כאב לי בצד, לא היסטרי אבל מוזר. כאב חד. העניין הוא שלמחרת בבוקר לא יכלתי לרדת מהמיטה. הברך פשוט לא שיתפה פעולה יותר. אולי פשוט הזדקנתי.
אמרתי: לא נעים, לא נורא. אולי ממאמץ, יום יומיים ובטח יעבור. הרי כבר כאבה לי בחיים הרגל.
אז זהו, שלא.
עבר שבוע ועברו שבועיים ואני בקושי הולך. צולע. כל הכניסה לרכב היא סיוט ועמידה אחרי ישיבה ממושכת נגמרת בצליעה מביכה. אוקיי, חשבתי, צריך אורתופד. אני דווקא מכיר אחד. מומחה ברפואת ספורט וגם שכן. צלצלתי, באתי, ונשכבתי על הספה. הדוקטור שם בעדינות בעדינות אצבע קלה על הברך ועם היד השניה סובב את הקרסול. הצעקה שלי הגיעה מיד והעיפה את התקרה. אי. קרע במיניסקוס, חביבי, הוא אמר. תנוח ונדבר עוד שבועיים.
נחתי שבועיים והלכתי צלעתי לאורתופד נוסף. לא בגלל שהשכן לא טוב, פשוט אני שייך לקופ"ח אחרת וצריך הפנייה ל MRI וכל זה. פחות כאב לי כבר, והנפיחות בברך נעלמה, אבל היי, עוד לא חשבתי אפילו לנסות לקפוץ על רגל אחת...
גם הד"ר השני מישש לי את הברך וגם הוא אמר: קרע במיניסקוס, חביבי.
מסתבר שזה חלק מהז'רגון של האורתופדים (ה"חביבי", לא המיניסקוס).
בינתיים עבר חודש שלם ובו לא עשיתי שום כלום של פעילות גופנית. שזה פחות או יותר, שיא שלילי בשבע השנים האחרונות לפחות. קצת עשיתי מתח ושכיבות סמיכה, אבל לא אימונים של ממש שמזיעים ומתנשפים ונהנים ושוכבים-על-הגב-חצי-מתים בסוף. באסה רצינית.
אז מה זה קרע במיניסקוס אתם אולי שואלים את עצמכם בשלב הזה?
זה לא גברת, זה אדון (באדיבות Wiki)
המיניסקוס היא שכבה בצורת סהר ובמרקם דמוי סחוס, המונחת לכל אחד ואחת מאיתנו באמצע הברך, בין עצם הירך לשוקה. כשאתה בן עשרים היא יפה ונוצצת. כשאתה בן ארבעים, היא שחוקה ודהויה, אבל הפטנט זהה. כתוצאה מטראומה, מכה, תנועה חדה ובעיקר סיבובית (כל התשובות נכונות אם אתם קופצים עם קלשון בחצר), היא עלולה להקרע. כלומר, תחשבו על קרע בקצהו של דף נייר: שני צידי הקרע רופפים ונעים מעט זה לעומת זה: בדיוק הסיפור אצלי בברך, בהבדל אחד: בדף נייר זה לא כואב. בברך זה כואב. מאוד.
אוקיי, אז מה הפרוגנוזה (כלומר, מה יש לעשות?)
בקרע במיניסקוס אפשר לטפל ואפשר גם לא לעשות כלום, כך מסתבר. הטיפול הוא ניתוח ארתוסקופיה בו פשוט חותכים את הקרע (אם תרצו: "אוכלים" חתיכה מהמיניסקוס, חתיכה שלעולם לא תגדל שוב אבל תפסיק את הכאב). אלטרנטיבה היא לא ניתוח אלא לתת לגוף ללמוד לחיות עם הקרע. בכל מקרה ההמלצה היא לחכות לפחות חודש חודשיים לפני הניתוח (אלא אם אתה כדורגלן בן 19. אני לא). אז במיטב המסורת הקדמונית, אני אשתדל לוותר על ניתוח, אלא אם כן זה הולך לתקוע אותי במרפסת עד להודעה חדשה. אז נחתי. לנוח. נחים. מנוחה.
חיכיתי חיכיתי ציפיתי ציפיתי ובאמת, עכשיו כבר לא כואב.
נראה שהמזל הוא שיש לי שתי ברכיים חזקות (יחסית, יחסית. תודה לאל לעבודת המשקולות ולסקוואטים) אז הדוקטורים עכשיו מאוד מרוצים. לא צריך מי יודע מה פיזיותרפיה, הם אומרים, פשוט צריך לחזור לפעילות בהדרגה, תוך יישום הכלל הבא: "אם זה כואב קצת אחר כך, זה בסדר ואפילו טוב. אבל אם זה כאב חד וממוקד, זה רע ולא לעשות".
אז החלטתי. מחר אינשאללה אעשה אימון ראשון אחרי חודש של תרגול בטטיות כורסה למתחילים. לא משהו למשתגעים, אבל בהחלט משהו שצריך ברך עובדת כדי לעשות אותו.
אולי יש לכם טיפים בשבילי?
בריאות,
דעאל

By Dael with 16 comments

טלה ביין לבן וטעמי חורף

לפני שבוע בדיוק הכנתי קדירת חורף חורפית ונהדרת, ואני ממש מוכרח לחלוק את המתכון שמתאים ללילות הקרים שמסתובבים עכשיו בחוץ. הוא משופע בטעמים של חורף ואדמה ואין כמותו לארוחת שישי. קדימה, למצרכים:

  • שני קילו צוואר טלה טרי
  • גבעולים של ראש סלרי (החלק הלבן)
  • שלושה-ארבעה גזרים
  • חמש שיני שון
  • צרור כוסברה
  • ארבעה בצלים
  • שלוש פטריות פורטבלו גדולות
  • יין לבן יבש
  • חרדל דיז'ון ותבלינים





את חתיכות הצוואר "סוגרים" כמה דקות בשמן קוקוס על אש גבוהה בסיר ברזל כבד. מוציאים.
קוצצים את הירקות גס ומאדים באותו הסיר כעשר דקות.
מחזירים את נתחי הבשר ומארגנים יפה יפה סביב.
מוסיפים חצי בקבוק יין לבן יבש, כף גדולה של חרדל דיז'ון, מלח, פלפל שחור, גרגירי חרדל (אם יש לכם) ומביאים לרתיחה קלה.
מוסיפים מעל את צרור הכוסברה.
מחממים תנור ל 120 מעלות ומכניסים את הסיר לשעתיים של בילוי

בערב מוציאים, מחייכים ונותנים לאורחים להתעלף


שבת שלום,
ובתיאבון
דעאל

By Dael with 4 comments

איך לקנות את האוכל טוב בעולם בלי לפשוט את הרגל?


מפת העוני העולמית ב wiki. אצלנו אפור, כרגיל.
אם יש משהו מפחיד בעולם המודרני, זה לא תנינים, לא אריות ולא מפולות בוץ. אמנם יש עדיין בעולם מקרים של מוות מכל אחד מאלה מדי פעם, וגם השלג האחרון הזכיר לנו שכוחות הטבע עדיין שמים אותנו לצחוק כל אימת שמתחשק להם, אבל החרדה האמיתית, הפחד הגדול שהעולם המודרני כן מציע הוא הפחד מעוני.
כמו כל הפחדים, מקורו בתחושה אמיתית השומרת על הפרט. אנו מפחדים מכל דבר שמסכן אותנו. כאלה אנחנו, שורדים. ואמנם, נאהב את זה או לא, נכסה את אוזנינו ואת עינינו או לא, עדיין תמיד נמצא את עצמנו בעולם קפיטליסטי בו המטבע הוא המלך הבלתי מעורער. ואם המלך הוא הממון, הרי שזה שנמצא בתחתית שרשרת המזון הוא זה החסר כל. העני. אין בכך כל שיפוט ערכי אלא ניתוח של המציאות: עני ורע לו. אתם יכולים לסרב להכיר בכך, לנסות להלחם בזה ואז להפסיד או להכיר בשלטונו של המטבע ולנצח תחתיו, הבחירה שלכם. (הערה לפרוטוקול: כסף כמובן שאינו מעיד במאומה על אושר או על שלווה או על אישיות, זה רק מעיד על יתרות).
אני בחרתי מזמן.
עצמאות כלכלית היא משהו שמעסיק את מוחי הרבה מאוד כבר הרבה שנים כי לטעמי הגעה לעצמאות כלכלית היא הדרך היחידה בה אפשר "באמת" להיות רגוע. בעולם כאוטי, בלתי צפוי ודורסני כמו המציאות שלנו (אין מה לעשות חברים, זה כך), הכסף הוא המשאב היחידי שיאפשר לכם טיפול רפואי, מזון, ביגוד ומחסה. אוקיי. יש גם בתי תמחוי, ועמותות עם נשמות טובות אבל אנחנו ממש לא רוצים להגיע אליהם כנזקקים.
אם כך, אם העוני נמצא בקצה האחד של הסקאלה, והעצמאות הכלכלית - היינו, היכולת להתקיים בכל מצב, גם ללא הכנסות מעבודה כלל - נמצאת בצד האחר. שימו לב שהמונח "עושר" הוחלף כאן ב"עצמאות כלכלית", כי לטעמי אין הגיון רב במדידת המטר המרובע, המכוניות או כיורי החרסינה שיש לאדם אלא ליכולתו לחיות מנכסיו גם ללא עבודה. אם הנכסים מכניסים יותר ממה שאתה מוציא - אתה עשיר (כן, אתה יכול להיות עשיר גם אם אין לך שקל בבנק, אתה גר באוהל, אין לך מכונית או נעליים ואתה אוכל רק אורז ועדשים, ובתנאי יש לך הכנסה קבועה שלא מעבודה שמכניסה יותר מהסכום החודשי שאתה מוציא - אשריך. אתה עשיר. בלי לעשות מאומה תמשיך להתעשר יותר ככל שיעבור זמן. וגם ההיפך הוא הנכון. אם אתה גר בוילה תלת מפלסית עם שתי מכוניות ומשכורות היי טק גבוהות, אבל כל חודש אתה באוברדרפט: אללי, אתה עני ותהיה עני עוד יותר ככל שיעבור הזמן, אלא אם כן תעשה שינוי).
לא נעבור כעת על כל האפשרויות לחסוך מחד ולהכניס יותר מאידך, אלא נתמקד לעת עתה בסעיף אחד בלבד, זה הקרוב ללב כולנו - האוכל שעל שולחננו.
ההוצאה על מזון היא אחת החשובות והמרכזיות במשק הביתי. היא לא עומדת בתחרות עם ההוצאה על מגורים (רק בגלל שזו הפכה לטירוף מוחלט, ועל זה בפעם אחרת), אבל היא עדיין אחת הגבוהות בסל המשפחתי הישראלי. כ 15-18% מסל ההוצאות (והרבה יותר אחוזים מכך, אם אתם לא זורקים בלי סוף כסף על מכונית ומשכנתא). להבדיל מהוצאות על בילוי ופנאי, ההוצאה על מזון בוודאי שאינה מותרות אלא כורח. רוצה לומר: אפשר להסתדר בלי זארה ומנגו אבל בלי קשה בלי זיתים ואבוקדו.
לכאורה, כדאי לצמצם ככל שניתן בהוצאות המזון, וכך לאפשר לחסוך יותר ולהיות קרובים מעט יותר לעצמאות כלכלית.
מחשבה יפה ונכונה.
אך אליה וקוץ בה: מחירו הנמוך של מזון הוא בדרך כלל אינדיקטור טוב דווקא כדי להתרחק ממנו. המוצרים הזולים ביותר במשק הם בדרך כלל גם הגרועים ביותר. לדוגמא, שמן זרעים מעובד, מלאכותי, שעבר תהליכים כימיים אלימים יהיה זול מאוד. אולי 4 שקלים לליטר. שמן זית בכבישה קרה יעלה 40 ש"ח לפחות וקילו שמן קוקוס יעלה כבר 70 ש"ח. לפחות. כך גם בקמחים, בקטניות, במוצרים קפואים ובמוצרים בכלל: ככל שהם מעובדים יותר, חיי המדף שלהם יהיו ארוכים יותר, ולכן הם גם זולים יותר. קופסאות שימורים זולות יהיו אלה המשתמשות בשמן סויה או תירס זולים, ובתכולה באיכות נמוכה יחסית. מרגרינה לעולם תהיה זולה מחמאה (בגלל זה בדיוק המציאו אותה). לרוע המזל, למעט חריגים נדירים, מזון זול יהיה גרוע מאוד עבורכם.
העלות האמיתית של מזון גרוע, גם אם הוא זול מאוד בטווח המיידי, היא עצומה. לא רק שחולים יותר בטווח הקצר (שפעת, השמנה, חום), אלא גם מועדים יותר לפיתוח תחלואה לבבית וסרטן ושאר צרות בטווח הארוך. וכאילו כדי להוסיף קושי, גם התרופות יעלו לכם הרבה מאוד כסף, והרבה יותר מכך, הביטוח הרפואי הפרטי שתעשו יעלה לכם פי עשרה. ידידי אמר לי: כששיניתי את התזונה התחלתי להרגיש פי מיליון יותר אנרגטי. בטוח שגם ארוויח יותר. לא מחקר, אבל תחושה.

צרכנות מזון כלכלית לא מתחילה ולא נגמרת ב"לא לקנות את הכי זול". אם נציץ לעגלת הקניות של המשפחה הישראלית הטיפוסית, נגלה שם הרבה מאוד מוצרים שאינם זולים כלל ועיקר, יקרים אפילו, אבל רעים מאוד בריאותית, מאידך. דגני בוקר הם דוגמא קלאסית: הם באים בשלל צבעים וטעמים ודגנים אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל, לא יקדמו את הבריאות שלכם לשום מקום. ליד דגני הבוקר תמצאו גם שלל חטיפים (אוקיי, כולם מסכימים שזה רע, או שצריך הסבר מפורט?), ומתחתם בעגלה ערימה עצומה של "מעדני חלב". שוקו וסוכר, כותרות של תותים ופירות יער במסווה של בריאות ובעצם זה בעיקר סוכר ומוצרים מעובדים לעייפה, שכל טיפת שומן טבעי שהיתה בהם, נעלמה בתהומות ה 0%.  כך גם מוצרים קפואים מעובדים, ממרחים שונים מוכנים, וממתקים. ובאריזות ענק שישיות של קולה או משקה ממותק אחר ("אבל זה מיץ טבעי מפירות") שיש המדמיינים שהוא טעם החיים אבל לטעמי אפשר גם לתאר אותו כמשחק המקדים של המוות...

אז מה נקנה בכל זאת?
נקנה אוכל אמיתי ומקומי וטרי ופשוט: ירקות ופירות, דגים ובשר, שמנים מפירות. בעיקר. אבל גם כאן, הטווח עצום ויש גם אפשרויות זולות, רק שהן מסתתרות.

  • בבשר, קנו חלקי פנים. בלי פחד. כבד, לב, ראש - כולם יעלו פחות מ 25 ש"ח לקילו טרי ובריא. תקנו את החלקים שאיש לא קונה: עתירי שומן, פשוטים. לא קניתי אנטריקוט כבר שנה לפחות, ולא חסר לי. אני קונה שפונדרה טרייה ב 42 שקל, ולב ב 15 ש"ח. ושמח. 
  • בדגים, אני קונה סרדינים טריים בעונה. זול מאוד, ולפעמים ממש מחיר מצחיק. דגי ים אחרים הם על פי רוב יקרים יחסית אבל יהיו בחירה תזונתית מצויינת אך בדגי בריכות אני משתדל לא לגעת בכלל.
  • בעופות, אני קונה טבע עוף (יקר) אבל אני קונה רק כנפיים. כך, גם כשהעוף הוא אורגני ועולה פי שניים מעוף רגיל, כנפיים יעלו לא יותר מ 15 ש"ח לקילו. סבבה.
  • בירקות, כמובן שאפשר לבחור את הירקות הזולים באותו הזמן ואם יש ירק "שמתפרע" (כמו מלפפונים לעתים), פשוט לא קונים אותו. לא תתפסו אותי קונה מלפפון בעשרה שקלים. כולה מלפפון, מה רע בלפת, תגידו (אם מבשלים אותה ומרסקים עם שום ושמן זית, אפשר לעשות ממנה אחלה "חומוס" שבעולם. מן ממרח רומני עצבני ומצוין). ועדיין, חלק משמעותי מאוד מסל הקניות שלי הוא ירקות. אני קונה המון (אבל באמת המון) ירקות. כל ירק הולך. יחסית ללחם ולתירס זה יקר, אבל זו בחירה שאני שמח להוציא. 
  • בקניית פירות, ולא רק באופנה, לא חייבים לקנות מנגו. תפוזים הם זולים יחסית עכשיו. קנו בשכל. 
  • בשמנים, אני קונה הרבה שמן זית איכותי. אני גר בגליל אז יחסית קל לי, אבל אפשר בהחלט לקנות ישירות מבית הבד פח של 17 ליטר ולחסוך הרבה מאוד. 
  • קנו בקבוצת רכישה. בשנה שעברה קניתייחד עם קבוצה, ישירות מהיבואן, פח של 5 ליטר שמן קוקוס בכבישה קרה וזה עלה לי 40 ש"ח בלבד לליטר. אם מתעניינים, אפשר לנסות לארגן אחת נוספת. קניתי גם "חצי טלה" בקבוצת רכישה אחרת ועוד. תתאמצו, תחסכו.
נכון, לאכול נכון ולקנות בריא לא יסייע לכם בהכרח לפרוש מעבודה בגיל מוקדם יותר, אבל בהחלט יאפשר לכם לחיות מאושרים ושבעים כדי שתוכלו לפרוש בריאים וצעירים. אינשאללה.
שורה תחתונה למתקשים: תאכלו טוב ותהיו עצמאיים כלכלית. נשמע לי כמו מתכון טוב לחיים.

ואם בא לכם, שתפו, הגיבו או התרעמו. בשמחה.
דעאל

By מר קדמוני with 23 comments

ארבעה רעיונות לעיסוק בליל חורף קר

אם יש משהו גרוע בחורף הנפלא הזה שנחת עלינו סוף סוף, הוא תחושת העייפות והקור שמגיעה יחד עם העננים והימים המתקצרים. כוסות התה, ממחטות האף, מעילי הפוך וכובעי הצמר, כולם גורמים לנו לרצות בעיקר להתכרבל מתחת לשמיכה ו"תעזוב אותי באמ'שך מלצאת החוצה ולעשות ספורט". אז בסדר, בסדר, לא תמיד חייבים לצאת החוצה. הנה תרגילים שכולם מכירים אבל אולי כדאי לרענן אותם דווקא היום, כשהשמיים נמוכים ורטובים.
  • בורפיז: אותו תרגיל "פול קום" נוראי מימי הטירונות המשלב סקוואט, קפיצה, ושכיבות סמיכה. לא תופס מקום, מעלה דופק יותר מכל תרגיל אחר, ועשר דקות רצופות של בורפיז יביאו אתכם לרקיע השביעי של המאמץ ולהיכל התהילה של הסכיזופרנים.  אימון חביב יהיה 10 בורפיז בדקה, כל דקה, למשך עשר דקות. פיפי ולישון. 

  • הליכת דוב: החסרון היחיד הוא שבחורף הוא כפות הידיים מתקררות מהרצפה. מאידך, אפשר לעשות הליכות דוב בתוך הבית בלי הכנות מיוחדות. עשרה צעדים קדימה ועשרה אחורה, כפול עשר. כיף. תפסיקו כשסיימתם או כשנשרו לכם הכתפיים. מתקדמים יעשו זאת בזחילה בלי הבטן נוגעת ברצפה. מאתגר לאללה. 

  • עמידת ידיים ליד קיר: עמידת ידיים תחזק אתכם ותשפר את היציבה. למתחילים, כמוני, עדיף לעשות את עמידת הידיים ליד הקיר. מרגישים חזקים? נסו לבצע שכיבת סמיכה בעמידת ידיים (היינו להנמיך עד שהראש נוגע ברצפה. ואז לעלות חזרה). מרגישים חזקים עוד יותר? נסו להרים ידיים לסירוגין. החסרון הוא שהדם עולה לראש (יורד) אבל עם הזמן והתרגול, מתרגלים.
  • קט'לבל סווינגס: אם עדיין אין לכם קט'לבל אולי כדאי. אותה משקולת ברזל פשוטה ועצבנית שתפנק אתכם בשלל תרגילים שלא תופסים מקום בבית ולא שוברים את הרצפה. קט'לבל סווינג מבצעים בשתי ידיים האוחזות היטב במשקולת ומניעים אותה בקשת גדולה אל מעל לראש, כאשר התנועה באה בעיקר מכח האגן. לגברים מתאימה משקולת 24 ק"ג, לנשים 16 ק"ג. כן, אפשר פחות ואפשר יותר, אבל מניסיון, זה משקל טוב. גם אימונון של 100 קט'לבל סווינג יתן לכם אחלה של אפקט במינימום זמן. 

ואפשר כמובן לעשות גם צעדי ענק, שכיבות סמיכה, כפיפות בטן, סקוואטים, ואפילו קפיצות חבל, אם יש לכם תקרה מספיק גבוהה. וכל שילוב שלהם. לא המצאנו כלום...
אח"כ תתקלחו, תלבשו טרנינג עם נעלי בית ותשתו תה חם עם תמר שבתוכו נחבא אגוז.

שתפו אותנו בתגובות: בא לכם להתאמן בחורף או קשה? מה עשיתם השבוע?

By מר קדמוני with 2 comments

למה אני לא מתפלא שיורופסקי תקף, קילל ואיחל אונס לאראל סג"ל ובני ביתו?

לפי דווחי אינטרנט שונים היום, נראה כי ביום חמישי האחרון, בעת צילומים של תכנית טלויזיה ובה עימות אינטליגנטי בין אראל סג"ל (המצדד באכילת בשר) לבין ארי שביט (בעד טבעונות), ההפקה הביאה כוכב אורח לביקור: גארי יורופסקי. בלי הרבה שהיות יורופסקי תקף את סגל רק בגלל שלמרבה הזוועה לבש סגל מעיל עור (בזכותו זכה לאיחולי מוות ואונס לבנותיו כנ"ל). זה המשיך בתקיפה פיסית. נחכה להבהרות בעיתונות שאכן כך היו פני הדברים.
יסלחו לי ידידיי הטובים הטבעונים (יש כאלה רבים !) אבל בינתיים אני לא מצליח להיות המום מתיאור האירועים. הסיבה היא שכבר תיארתי בעבר את המדרון המוסרי העקום והחלקלק של יורופסקי שמעקר כל משמעות של המילה מוסר מדבריו, צעדיו ואישיותו.
הרשיתי לעצמי להכנס לרגע למוחו הקודח של יורופסקי ולשחזר מה קרה לו תודעתית במשך השנים מאז היה ילד קטן.
סמנו איפה אתם הייתם עוצרים את הטירוף הזה:

  • אני אוהב את אמא ואבא.
  • אני מכבד כל אדם אחר, ללא קשר לדעותיו
  • אני מכבד כל אדם אחר, כל זמן שאינו חושב שמותר לאכול חיות. מי שחושב שמותר לאכול חיות, הוא נחות מוסרית ואסור לי לכבדו. 
  • לא רק שאני חושב שאדם שחושב שמותר לאכול חיות הוא נחות מוסרית, אלא מהיום גם אקרא לו רוצח ואנס, למרות שאני יודע שמעולם לא פגע באדם אחר.
  • לא רק שאקרא לאדם שחושב שמותר לאכול חיות רוצח ואנס, אלא גם אאחל אונס אלים ומוות בייסורים לו ולילדיו.
  • לא רק שאאחל אונס אלים ומוות בייסורים לאדם שחושב שמותר לאכול חיות, אלא גם אנצל הזדמנויות לתקוף אנשים כאלה פיסית ולפגוע בהם.  
  • לא רק שאנצל הזדמנויות לתקוף פיסית אנשים שחושבים שמותר לאכול חיות, אלא אנצל את הבמה הציבורית שניתנת לי כדי לעודד אחרים לפעול באלימות גם הם.
מאז יורופסקי הלך עוד כמה צעדים קדימה והחשש הגדול עוד יותר הוא שחלק ממאמיניו או תומכיו יאפילו גם על רבם בטירופם לאלימות-פסידו-מוסרית. בגלל שמדינות מתוקנות הדואגות לשלום אזרחיהן מבינות כי הוא אדם מסוכן, אלים ומחרחר ריב ומדון, נאסרה עליו הכניסה לקנדה ולבריטניה בשל פעולות אלימות ומסוכנות (כמו פיצוץ חוות ופגיעה בחקלאים) אבל רק כאן בארץ הוא מקבל מאנשי התקשורת דימוי של בונבון פרוותי ומתוק. במו אוזני שמעתי את אברי גלעד משתפך בשידור על התרגשותו העזה מפגישתו עם יורופסקי אותו הוא השווה ללא אחר מאשר למהאטמה גנדי. בואו נבדוק לרגע את השוואתו של גלעד:
גנדי                                                                  יורופסקי
קרא ויישם אי אלימות                                          קורא לאלימות, אונס ומוות
נבחר כרוה"מ ומנהיג במדינתו                                הורשע במדינתו והורחק ממדינות אחרות לצמיתות כפושע מסוכן

וואללה אברי, בול.
אני לא יודע מה איתכם, אבל אם הדברים שהביאו בשם סגל נכונים, אני אשן הרבה יותר טוב בלילה אם אדע שזרקו את יורופסקי מכאן במטוס הראשון והוא לא יוכל להסתובב לי בחצר כדי לשחרר את התרנגולות ולאנוס לי את הילדים.

ועל זה נאמר: הצילנו מאנשים שרוצים להציל את העולם מרוע.
ועוד יותר: הצילנו מהמשוגעים

הגיבו, שתפו או נאצו. בכיף.

By מר קדמוני with 16 comments

הרהורים של חנוכה לקראת נר אחרון


חנוכה הוא חג האש ואור, וכמו הרבה חגי-אש אחרים ברחבי העולם, הוא מתרחש תמיד בשיא החורף, בימים הקצרים ביותר, ויש כנראה הרבה אמת בסברה כי הוא התפתח במקורו כ"חג אש" של ממש - חגים אלו ותיקים כאורך שנות האנושות כולה: חג בו האדם מדליק אש כדי לגרש את החושך המשתלט בלילות המתארכים או כדי לסמן את נצחון האור והיום על פני הלילה והחושך, כל שנה מחדש. כן, חנוכה לאו דווקא נולד עם נצחון המכבים על היוונים אלא אולי הרבה הרבה קודם לכן, כחג של נצחון הקיץ על החורף.
אז איך הוא הפך לחנוכה ולמה?
כי כבני אדם, אנו מאמצים מסורות ומשילים מסורות ומשנים מסורות ומתפתחים בצד המסורות, וכך אלו מעצבות אותנו ואת תודעתנו, נרצה או לא נרצה. זה לא אומר שהמסורות מיותרות או טפשיות, אלא כי הן חלק מהמורשת האנושית שלנו. אפשר להתייחס אליהן ביתר רצינות או בפחות רצינות, אבל אם להדליק נרות עושה לנו שמח בלב, כנראה שזה פורט על משהו עמוק וקדום יותר מהיוונים והסופגניות והסביבונים.
ובכלל, חגים הם הזדמנות מצוינת לספר סיפור שגדול יותר מהפרטי והאישי.
איזה מיתוס.
איזו אגדה.
סיפור לפני השינה.
והסיפורים האלה מתכתבים עמנו היום. במקרה של חנוכה: סיפור על גבורה ואומץ, על בחירה בעצמאות על פני שעבוד, על התחדשות ויוזמה. אלו ערכים אוניברסליים, והחג מאפשר לנו לספר את הסיפור לעצמנו ובכך ללמוד משהו על עצמנו.
החג, כל חג, גם מעודד את הערך המשפחתי. נפגשים. מדליקים יחד נרות. המשפחה והשבט המיידי הם כוח משמעותי בחיי האדם, אבל המציאות המודרנית נוטה להרחיק, פיסית, את מעגלי המשפחה מהיחיד. חג הוא הזדמנות, לכן, ולא דווקא עול או "אויש, עוד פעם הדלקת נרות משפחתית" **

למשל אצלי: הערב המשפחה המורחבת שלי (משהו כמו 70 איש), תחגוג יחד ותציין 75 שנים לעלייתה של סבתא שלי ארצה. היא עלתה ב 8 לנובמבר, ערב ליל הבדולח, והסיפור הגדול של חג החנוכה משתלב טוב עם סיפור הגבורה האישי שלה ועם הצורך המשפחתי של כולנו להדבק בעניין.

אז שיהיה לכולנו חג שמח ונטול סופגניות (וטיפ לחיים: אפשר לעשות הדלקת נרות בלי סופגניות! מי שרוצה לקבל רעיונות מוזמן לבדוק בעמוד הפייסבוק שלי).
בריאות ואור,
דעאל

** אני מודה, לפעמים זה נכון

By מר קדמוני with No comments

חמישה דברים שלמדתי מאריק איינשטיין

1939-2013

גם בתוך מבול השירים בתחנות הרדיו היום, נדמה לי שאין איש שיכול להכחיש כי אריק איינשטיין הפך כבר בחייו לסמל של מהות הישראליות, כפי שהיינו רוצים לראות ולזכור אותה, אבל כפי שרק לעתים נדירות היא מתגלה במציאות. לאיינשטיין היו הצחוק, החוצפה, השורשיות, הנועם והרומנטיקה יחד עם החיספוס כפי שאנו מקווים שיש גם לנו (אבל יודעים שאין). הוא היה גם אלתטי (בנעוריו), וגבה קומה, ויפה, ושחקן וכוכב קולנוע וזמר וצנוע ואיש של בית וארץ ישראל ותל אביב הישנה של בריכת גורדון לפני היות העשירים. שכחתי משהו?
אבל מה אפשר ללמוד מאריק איינשטיין ולמה זה קשור לבחירות סגנון החיים שלנו היום?

1. תהיה אותנטי.
בעולם מהיר וסינתטי, מודרני ומשוכפל, נדירים הם המקומות בהם המקוריות והאותנטיות ניכרת ונובטת. שמעתי שרמי פורטיס צעק "כולכם משובטים" באיזו תכנית טלוויזיה, וזה נכון בדיוק רב (וברור שפורטיס לא יכול להיות שיבוט של משהו, איפשהו). גם אריק איינשטיין היה הדבר הכי רחוק משכפול וסינטטיות. הוא היה כל כולו מקורי ואמיתי. גם כשהוא שר "עטור מצחך זהב שחור" וגם כשהוא שר "עיתונאי קטן שלי", וכשהוא אמר "אוהב להיות בבית" או "סע לאט" הרגשת שהוא לא רק זמר אלא נציג אמיתי של הישראליות שאנו חלק ממנה. בעולם משוכפל קשה להיות אותנטי והלוואי שנשכיל לאמץ משהו מזה.

2. קח את עצמך בקלות 
אם כאשר הוא היה השופט בחידון התנ"ך ואם כשהיה בחוף מציצים ואם כשהוא בלול, הוא תמיד נותר ליצן. הוא היה קורץ למצלמה כשהסגריה תלויה בזוית הפה, ומחייך מכל הלב. התחושה היא שהוא מעולם לא לקח את עצמו ברצינות ולו לרגע אחד. זה לא רק חוש הומור ותחושה לקצב ומנעד, אלא גם היכולת לשיר בנון-שלנטייות היא העובדה שהוא לא התייחס לעצמו ברצינות יתרה. אני בסך הכל זמר ובדרן, אמר על עצמו. קצת שחקן והרבה זמר אבל לרגע הוא לא התנפח מעבר לעצמו. צחוק הוא סם החיים, אומרים, ולמרות שאיינשטיין מעולם לא השכיב אותנו על הריצפה מרוב צחוק והומור, הוא תמיד גרם לנו לחייך ולצחוק קצת על עצמנו, ביחד איתו. אנו לא כאלה טובים, הזכיר לנו, אנחנו כולה ישראלים מצחיקים.

3. תהיה חלק מהתרבות שלך
אריק איינשטיין גדל והתפתח בצומת דרכים תרבותית-מוזיקלית מדהימה. הפופ, הרוק והפסיכדליה של סוף שנות השישים שבאו מאנגליה וארה"ב עם הבלדות של הרוק האמריקאי מראשית השבעים מול התום והאנכררוניזם של שירי ארץ ישראל הישנה. והנה איינשטיין שגדל כאן אימץ את הטון הגלובלי אבל עיצב אותו מחדש לתוך המקום הזה, לתוך המילים המקומיות ואל תוך הסביבה שלנו. הוא חיבר תום של פעם עם מוזיקה של "עכשיו" וכמו מאיר אריאל, הכהן הגדול האחר של הישראליות שנעלמה לנו, הצליח לזקק תרבות ישנה-חדשה. הוא לא פנה עורף לתרבות עליה גדל אלא שכלל אותה, העשיר אותה, והרחיב אותה. הטקסטים שלו היו בעברית אמיתית, והתוכן היה מקומי, והגיבורים היו ישראלים אחרים, ותל אביב של "העיר הלבנה" היתה המרבד לרגליהם. איינשטיין עיצב, גם אם מעולם לא הודה בכך, חלק לא מבוטל מהזהות התרבותית שלנו כאן היום.

4. תשאר צנוע
איינשטיין נולד, גר ונפטר באותה הדירה בתל אביב. הוא לא עבר לפנטהאוז, הוא לא קעקע עיינים על העורף, הוא לא עשה ברמצוות, הוא סירב לאינספור פרסים ותארים וטקסים. הוא ברח מהערצת ההמון כמו מאש וסירב לעלות על במה כבר ארבעים שנה, לא משנה מה הציעו לו בתמורה. הוא היה כוכב-על ו"מולטי טאלנט" עוד בתקופה שלא היו כאן כוכבי על בכלל, אבל מעולם לא העלה על דעתו להפוך לסלב. כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו, אמרו חז"ל, והנה איינשטיין הדגים היטב את הכוון ההפוך. זה שבורח מהכבוד, והכבוד רודף אחריו. אנו מעריכים צניעות, אותו מונח שקל להגדיר אבל קשה, הו כל כך קשה, לעשות. יש לנו הרבה מה ללמוד כאן.

5. תהיה מלא תשוקה
כל חייו איינשטיין חרד מן ההמון וברח מן ההמולה אבל בין קירותיו וחדריו, הוא חי חיים מלאי תשוקה. תשוקה למוסיקה, למילים, לספורט. כולם ידעו שכשהיה משחק של הפועל תל אביב, ולא משנה אם זו הפסידה או ניצחה (נדיר) הוא תמיד היה האוהד מספר אחת, עם כל הלב והעוצמה. כשאוסיין בולט קבע את שיא העולם ב 100 מטר, אני זוכר שאיינשטיין התראיין ברדיו והתרגש עד כלות ממש. הוא גם שר במלוא הרגש והעוצמה. סוד הקסם של השירה האיינשטיינית היא שאתה מאמין למה שהוא אומר, ושאתה שומע שהוא מרגיש, חווה, פועם, את המילים והסיטואציה, אפילו שהוא לא מתלהם בשירה אלא נותר רגוע. מתחת למים השקטים והקול הנמוך, אפשר להרגיש את האהבה, ואיינשטיין היה הקוסם של האהבה.

היום שמעתי ברדיו המון שירים של איינשטיין וכל שיר הותיר אצלי צביטה עדינה בלב אבל גם חיוך קטן של נחת.
ומה אצלכם?

By מר קדמוני with 4 comments

כמה כדורים אתם יכולים להחזיק באוויר?


מזדהים?

כשהייתי ילד ביקר בחיפה קרקס נודד אחד, עם כלובים אמיתיים נגררים מאחור, רחבה גדולה ואוהל קרקס צבעוני ומטפטף.
נדחסנו ארבעה ילדים אל המושב האחורי של הסובארו (אז עוד לא המציאו חגורת בטיחות לכל אחד), ונסענו למפרץ, להכנס אל האוהל הגדול, ולראות מקרוב ובאמת אריות מקפצים דרך חישוק של אש, ליצנים נופלים לגיגיות מים, לוליינים הולכים על חבל ומעופפים בין טרפזים.
אבל אחד מאנשי הקרקס משך את תשומת ליבי יותר מהאחרים. היה זה להטוטן שליהטט עם חמישה כדורים לפחות, והוא ערבל וערסל, וגלגל והחליף אותם זה בזה בלי להפיל אותם ולו פעם אחת. היה זה מופע מדהים של זריזות ויציבות, שליטה וקואורדינציה.
מאז גדלתי וגם בגרתי מעט, אבל האיש עם הכדורים עוד חקוק באחורי מוחי וגם בלי שרציתי, תמיד מצאתי את עצמי מנסה להחזיק כמה שיותר כדורים באוויר. מוחשית ודמיונית.
לכדרר שלושה כדורים באוויר למדתי חיש קל ועם השנים היכולת לכדרר גם משימות הפכה לטבע שני שלי.
לעולם איני עסוק בדבר אחד בלבד.
מאז ועד היום אני תמיד, אבל תמיד, מוצא את עצמי עושה עשרה דברים במקביל. כותב, מנהל אנשים, מייעץ, נוסע לחו"ל למכירה, עובד על פרוייקט סודי, מצייר, מנהל תיק השקעות, משפץ רהיטים, עושה גינה, עושה ציפורניים. טוב, זה בעצם לא. התכונה הזו התלבשה היטב עם הפרעת הקשב שלי אבל גם קידמה ודחפה אותי להרחיב את סל המיומנויות הזמינות שלי.
היום אני לא מומחה של ממש בשום דבר, אבל אני יכול להשתמש ברמה סבירה ברתכת, לבנות בעץ וכלי נגרות,לערוך ספר בצורה מקצועית, לתקן אינסטלציה, לנהל תהליך מכירה, ללקט פטריות מאכל, לנהל תיק השקעות, לכתוב טקסט מקצועי באנגלית, לרוץ יחף, לצייר בשמן, להרצות בכנסים מקצועיים ואחרים, להקים חברה ולנהל אותה, לבשל ארוחה מלאה לעשרה אנשים, לבצע הנפות אולימפית בטכניקה תקינה, לבנות אתרים ולשלוף חרב יפנית. באמת, קוראים לזה איאיידו.
בכל מקרה, לא הייתי נדרש לרשימת המכולת הזו אם לא הייתי סבור שיש בה משהו חשוב: רשימת היכולות הזו מרכיבה את סוד העצמאות שלי, לא פחות.

כאמור, אני חוטא במשיכת מכחול מדי פעם
אבינו הקדמון היה מופע מרתק של יכולות ומיומנויות רבות. כל אחד מחבורת הציידים-לקטים מוכרח היה לשלוט במגוון עצום של מיומנויות, אחרת לא היה שורד. מיומנויות לחימה ומעקב, גישוש וצייד, פירוק והכנת מזון, זיהוי צמחי מאכל וצמחי מרפא, איתור מקורות מים, נווט, בנייה וארגון מלכודות, כלי נשק ועיצוב והכנת כלי עבודה, כולל סיתות אבנים, כריתת ענפים ועיבודם, בניית מחסה למגורים ועוד ועוד. מיומנויות קדמוניות רבות אבדו בדרך לחיים המודרניים.
למזלנו ולנוחותינו, מאז המהפכה התעשייתית אנו לא נאלצים עוד לחשל בעצמנו את סכין המטבח ולא לזהות מקורות מים כדי לשרוד, אבל אנו כנראה חייבים לרכוש מיומנויות אחרות כדי לשרוד בג'ונגל העירוני הסואן, ובעיקרן: היכולת להתפרנס בהצלחה.
ואכן, רבים מידידיי שכללו מאוד את יכולתם להתפרנס והמשיכו להתמקצע וללמוד ולהחכים בתחום בו הם עובדים, אבל מאידך, כל מיומנויות הכפיים האחרות מעולם לא נרכשו. הם לא יודעים להחליף נורה וגם לא לנהל את תיק הפנסיה שלהם. לא לבשל ולא לבנות. הם סומכים על המערכת בכל דבר ועניין, כי את כל השירותים ניתן לרכוש ויכול אדם להעביר את עיתותיו ללא שום יכולת, כל עוד הוא יכול לשלם על השירות.
אך אליה וקוץ בה.
המיקוד והשכלול של מיומנות מרכזית אחת בלבד הם חרב פיפיות. הם מונעים מהאדם את היכולת להחליף עיסוק כאשר השוק משתנה, והידע העמוק בתחום צר הופך למגבלה כי הוא מחייב אותך להזדקק לרכישת שירותים בכל תחום ובכל מצב, גם אם המצב הכלכלי הורע עקב פיטורים או בעיה אחרת. דלות היריעה והיכולות מגבילה את העצמאות האישית הטבועה בנו משחר ההיסטוריה. מעבר לכך, רכישת שפע של מיומנויות מגדילה את יכולתנו לנצל את משאבינו טוב יותר. לחסוך כסף רב - באנשי מקצוע ובצרכנות מיותרת (למשל, לשפץ לבד רהיט ישן שמצאתם בזבל יעלה עשירית מלקנות רהיט חדש, וגם תהיה נחת רוח. אם יוצא יפה). ומעל לכל, היכולת להסתדר ולשלוט במיומנויות רבות ככל הניתן יאפשר לנו לנצל יותר הזדמנויות. היא תבנה את היכולת הכללית שלכם, נפשית והיא תעלה את הערך שלכם בשוק העבודה.
אם תדעו לבנות עסק באינטרנט, אולי יום אחד תוכלו להפיק מכך רווחים?  אם תדעו לתפור ולעצב בגדים, אולי יום אחד תקימו מתפרה? אם תדעו לקרוא נכון דוחות רווח והפסד ומאזנים, אולי תוכלו להקים עסק משלכם? אם תדעו איך עובד הכסף ומהו שוק ההון, אולי תוכלו להרוויח מזה?
לא לכל המיומנויות יש תועלת מיידית וחומרית, חלקן הגדול הוא תועלת רוחנית ונפשית (למשל, לדעת לדבר ולכתוב קחזית או לצייר היטב). אבל עצם היכולת לצבור מיומנויות מגדילה את תחושת המסוגלות ואת האובייקטיביות של הערך הכולל שלכם - קודם כל בעיני עצמכם, אבל גם בערך האובייקטיבי מול "העולם". אם תדעו להחזיק ביעילות יותר כדורים באוויר, אתם תהפכו ליעילים יותר ומסוגלים יותר, ושם אנו רוצים להיות: עצמאיים, דינמיים, המתגברים על כל אתגר ומכשול, ומסוגלים לנצל הזדמנויות.
יש מיומנויות פיסיות (עמידת ידיים, הליכה על חבל), יש מיומנויות טכניות (תיקון מקרר, איטום מקלחת, כתיבת קוד), יש מיומנויות מקצועיות (השקעה, ניהול), יש מיומניות מנטליות (שפות, פיסול) ויש רבות שמערבות את התחומים השונים.
האני מאמין שלי הוא שכדי להצליח בחיים אנו צריכים לרכוש כמה שיותר מיומנויות, כמה שיותר מגוונות, כמה שיותר מעניינות וכמה שיותר שונות. אנו רוצים לשרוד ולשגשג בכל מצב, בכל תנאי, ולעשות זאת בהצלחה יתרה.
האדם הקדמון היה יכול להתיידד היטב עם ליאונרדו דה וינצ'י, דמות הרנסאנס הקאנונית מכולן, שידע לצייר ולפסל, מהנדס גאון ואסטרטג צבאי, איש אומנות ואיש רפואה ומחקר, איש של שפות ושל מקומות ותרבויות שונות. אני אף פעם לא אהיה דה וינצ'י אבל להיות איש רנאסנס קדמוני מתאים לי מאוד. ללקט ולבשל, לזוז ולצוד פרנסה, ליצור ולהנות, ולכתוב על זה מדי פעם, כאן.

ומה איתכם?
האם אתם משקיעים מרץ ואנרגיה כדי לשכלל את רשימת היכולות והמיומנויות שלכם או רק יושבים על התחת ומקווים שתיפול עליכם היכולת?
ספרו לנו גם מה התועלת הכי מפתיעה שהגיעה ממיומנות שרכשתם
(ותרגישו חופשי לשתף, כמובן).

שבת שלום
דעאל


By מר קדמוני with 6 comments

גינה לי גינה לי גינה לי חביבה. בקרוב הסרט.

אני גר ביישוב קהילתי כפרי כבר שנים ארוכות, ולמרות שעיתותי על פי רוב בידי, ולמרות שאני לגמרי בעניין של תזונה קדמונית וכמה שיותר טבעית, הרי שכל השנים התעצלתי מלגדל ירקות של ממש בגינה. בטח, יש לי ערוגת צמחי תבלין ועצי לימון וזית ורימון וגם אלונים ואולמוסים ועוד כמה, אבל ירקות עלים ושורשים, לא גידלתי.
יותר פשוט לגדל דשא.
אבל הרבה פחות כלכלי וידידותי לסביבה.
נראה שהחלום הזעיר-בורגני הוטמע בי היטב אי שם בילדותי והחקלאי נותר רק כמשהו מספרי הילדים של פניה ברגשטיין כמו "נצא אל השדה"... זה לא שלא ניסינו. היו לנו קצת עגבניות פעם ואפילו אבטיח וחסה, אבל זה היה בקטנטן ולא ממש בהצלחה. עכשיו, אולי בהשפעת התרנגולות (שעדיין לא הטילו, אם אתם מתעניינים) החלטתי לצאת לדרך.
אמנם מתחיל תיכף החורף וזו לא עונה אידאלית, מאידך, עם איך שהחורף שלנו נראה, אפשר לגדל בו גם גידולי קיץ.
ראשית חכמה החלטתי לקנות ספר מקצועי.

קניתי אותו לפני כמה שבועות בThe books depository  שם אני קונה הרבה, ויחסית לא יקר, ומשלוח חינם ומהיר למדי.
הספר כתוב באנגלית ובמידות אמרקאיות (אינצ'יפם ופאונדים), אז  אני לא בטוח שהוא מומלץ למי שלא שולט לגמרי בשפה. בכל מקרה, עקרו של הספר די פשוט:
תיאור מפורט של שיטת תיחוח והפיכת האדמה כדי לבנות את המצע או הערוגה: הם מכנים זאת Double Dig כלומר הוצאת "פס" אדמה ברוחב כ40 ש"ה ובעומק כ 30 ס"מ (להוציא ממש ולהזיז הצידה) ואז תיחוח בקלשון את השכבה התחתונה. עוברים לפס הבא ואדמה ממנו עוברת לבור הסמוך שנותר וכך הלאה עד שכל ערוגה מתוחחת היטב.
נושא אחר הוא כיצד להכין קומפסוט (בשיטה קרה, ולא חמה). ננסה. יש לי קומפוסטייר בחוץ שהביא יותר מדי ברחשים. השיטה שלהם משלבת אדמה ויותר קרה ולכן פחות "תוססת". נראה.
נושא אחר הוא תיאור מפורט כיצד לזרוע ו/או לשתול יותר נפח צמחים בפחות שטח. הגישה היא שילוב של צמחים שונים תוך התחשבות בקוטר השורשים ואז אפשר לשתול בצפיפות רבה מאוד ועדיין לקבל תוצרת. לצורך זה יש איורים ושרטוטים למכביר.
עיקר הספר בעיני הוא טבלאות נתונים ארוכות לגבי כל ירק ושורש - מתי יש לשתול, באיזה פיזור, באיזה עומק, עם מה כדאי, כמה תוצרת מתקבלת ועוד.
הספר גם מעודד כמובן אג'נדה צמחונית וקיימות - בניית "משק אוטרקי" כלומר כזה המספק את כל צרכי עצמו. אני לא שם אבל ודאי שאפשר ללמוד מהמקצוענים דבר או שניים.

קיצורו של עניין  - היום אחר צהריים הפשלתי שרווליים.
התחלתי לעבוד וחפרתי כהוגן שעה וחצי (למרות שאין לי מגפיים אדומים מגניבים כאלה) ולא השלמתי עדיין ולו חצי מהערוגה המיוחלת. לוקח הרבה זמן ולא מעט אנרגיה להוציא את אדמה, להפוך, להעביר וחוזר חלילה. החשבתי את זה כאימון פונקציונאלי של בין ערביים. בגלל שכבר ירד ערב נוסיף תמונות של תהליך בימים הקרובים. אני עדיין בשלב הכנת הקרקע, ואח"כ גם נזרע ונשתול, נשקע ונעדור, נעשב ונקצור. אולה.

אז מעתה יהיה על מה לדווח. קישואים, חצילים, ברוקולי, כרובית, מלפפונים, עגבניות, שומר וסלק - הנה אני בא!

By מר קדמוני with 6 comments

חוויות פיתוח נוף בבוקר סתווי של תחילת נובמבר

עבדכם פורק דליי בטון

את יום שישי האחרון ביליתי בתפקיד פועל, ונהנתי מכל רגע.
חגי ידידי בנה ספסל עץ במו ידיו כדי להציב אותו בחיק הטבע. הוא בחר נקודה יפה לאורך מסלולו של סינגל אופניים שפרץ בעצמו, ספסל עץ תחת עץ אלון צופה לנוף, ועל גבו חרותות המילים: "לזכרה של אורי". פינה קטנה של יופי בלב הגבעות שאורי כה אהבה.
למעשה, זהו הספסל השני שחגי בונה למטרה זו בדיוק. את הראשון הוא הציב במקום לפני חודשיים אך מישהו ערל-לב גנב אותו. את הספסל הזה, החליט חגי, נקבע בבטון אל האדמה.
באנו בבוקר חמושים במכושים והרגשנו לרגע חלוצים של ממש. סלעי הגליל החזיקו מעמד תחת הלמות המכושים אבל בסוף נכנעו להם וארבע בורות הוכנו, אליהם הוכנסו רגלי הספסל. זה נשמע יותר פשוט מהתהליך במציאות.
אחר כך חזרנו אל הדרך הראשית ושם הכנו באמבטיה ישנה, בטון. קחו לכם חול, חצץ, מלט ומים וטוריה לערבב הכל במרץ, ובדיוק כשנושרות הידיים, הנה לכם בטון משובח.
את הבטון העמסנו לדליים (דלי מלא בטון שוקל כ 25 קילו לפחות. הרגיש הרבה יותר). נשאנו שני דליים כל אחד, ואז ב farmer walk עד למקום בו חיכה לנו הספסל, כי אי אפשר להגיע לשם בשום רכב. משהו כמו 500 מטר של גבעת טרשים גלילית עם דליי בטון חביבים.
הבטון עבר לגומות והספסל קובע למשכן הקבע שלו, כך נקווה.
עוברי אורח ורוכבי אופניים יכולים עכשיו להנות מהנוף בצל העץ ועוד מעט, כשירד סוף סוף גשם, גם משלל רקפות, עיריות וכלניות.

למחרת התעוררתי עם חיוך. אמנם הרגשתי טוב טוב את כל הגוף (היה זה אימון כח פונקציונאלי וקלאסי שכלל עבודת מכוש לבורות, עבודת טוריה לבטון, והליכה נמרצת וכבדה אל מיקום הספסל), אבל היה לגמרי שווה את המאמץ. 

By מר קדמוני with 2 comments

קרקורים של קיימות

מה זה גדול, חום-ירוק, עומד בגינה, נותן ביצים ולא מקרקר כמעט בכלל?
ניחשתם נכון - לול תרנגולות.
היום נחתה לי הפתעה בחצר. אישתי היקרה, בעצה אחת עם צאצאי, החליטו לשמח אותי לכבוד יום ההולדת והפתיעו אותי בלול של חמש פרגיות צעירות ותזזיות שאמורות לתת לנו ביצי משק אורגניות החל מעוד שבוע-שבועיים.
כבר מזמן רציתי לגדל תרנגולות בגינה.
הנה זה מגיע. באמת שהפתיעו.
לול קטן בחצר זה יותר נכון לסביבה, יותר נכון לתרנגולות, ויש מצב שזה אפילו כלכלי. אתה יודע מה אתה מקבל - ביצים מתרנגולות שלא סבלו מצפיפות, שלא דלק להם אור 24 שעות, שקיבלו אוכל טוב, ושלא קיבלו שום אנטיביוטיקה.
התרנגולות יכולות לקבל חלק משאריות המזון של הבית, ובתמורה, יעניקו לנו ביצים.
התרנגולות עדיין צעירות ומעולם לא הטילו, ואנו מקווים שתוך שבועיים שלושה נתחיל לפתח את יחסי הגומלין...
שלום חברות, אני ענבר

יוצאים לדרך משותפת

הוראות הפעלה, באדיבות ענבבר
זהו,
שתהיה שבת שלום
וביצים טריות לכולם
דעאל

By מר קדמוני with 10 comments

הנזירה שלעולם לא תקנה פרארי


מה יקרה אם תעזבו את העבודה שלכם מחר, ולא תעבדו בשום עבודה אחרת. לעולם?
[פאוזה. תיכף נשוב. אך לפני כן תזכורת: זה בסדר גמור לפרוש באמצע].

אם נעזוב לרגע את טרדות היומיום ונטפס אל פסגות המחשבה, נוכל לשאול את עצמנו: מהו החופש האמיתי?
האם החופש הוא היכולת לקנות כל דבר שעולה על דעתך?
האם החופש הוא היכולת לפעול באופן שאינו כפוף למערכת החוקים החברתית?
האם החופש הוא יכולת הבחירה עצמה?
דומני שאיש איש והגדרתו שלו לחופש בנקודת הזמן בה הוא נמצא. יש בין בני משפחתי שיחשיבו שנת לילה שלמה ורצופה ללא בכיות של ילדים כחופש האולטימטיבי והמצוי רק בדמיון הרחוק, ויש כאלה שהחופש אצלם יהיה מסע קניות ללא חשבון מסביב לעולם. אבל בחברה קפיטליסטית (in a good way) אני חושש שיש רק הגדרה אחת אמיתית לחופש: היכולת לבחור האם לעבוד או לא. מכיוון שכל הבחירות שלנו נובעות מיכולת כלכלית (אפילו נישואים, במקורם, הוא עסק של קניין וטבעת נישואין צריכה להיות "שוות פרוטה לפחות"), ורוב היכולת הכלכלית עבור רוב מוחלט של האנשים היא פונקציה של היכולת להשתכר די הצורך כדי לממש את הצרכים השונים (מגורים, מזון, בילוי, חופש), היכולת לבחור שלא לעבוד, ועדיין להיות מסוגל לממש את הצרכים השונים, היא חופש. בהגדרה.
בחברה הטרום-חקלאית הקדומה, היינו בחברה הלקטית-ציידית, שאלת החופש לא היתה מוטלת בספק. עבודה כמונח וכמקור לשעבוד לא היתה קיימת. אנשים נדרשו לאכול ולצאת ללקט או לצוד כדי לשרוד. בשאר הזמן הם פשוט התבטלו. או שרו. או ציירו על קירות המערה. הם לא נדרשו לעבוד כדי להתקיים. "שבוע העבודה" של צייד לקט ממוצע אורך כ 9- 12 שעות. הרבה פחות משבועות העבודה של 40 שעות לפחות בחברה המערבית שלנו. אבל מכיוון שיש לנו, המערביים המודרניים, צרכים שרק מתרבים וגדלים בהתמדה (עוד מכונית, עוד חדר לילדים, עוד משכנתא, עוד חופשה בחו"ל, עוד נעליים), שבוע העבודה שלנו הולך ומתארך ואנו מאבדים את היכולת לבחור אם להשתתף בו או לא. מרוב שהעבודה כה ברורה וחיונית אנו כבר לא רואים אותה כמקור לשעבוד אלא כמקור להגשמה, להתפתחות ולקפה חינם.
זו לא רק התפיסה המקובלת ש"העבודה היא חיינו", זו לא רק התפיסה ש"הבטלה משחיתה", אלא לכאורה זהו כורח המציאות ממש - כי לחיות עולה כסף, וכסף משיגים בעבודה, ועבודה צריך להתמיד עד גיל הפנסיה כי אחרת לא יהיה די כסף לחיות את שאר החיים.
לא ככה?
אז זהו, שלא בדיוק.
ניתן, אפשר, רצוי ונכון לאמץ אורח חיים שיאפשר חופש מעבודה.

תנשמו עמוק. 
לא, זה לא משחית, וזה מוסרי, וזה וראוי ויכול לפתח אתכם לאנשים טובים יותר (ועל זה, בפעם אחרת). אבל לפני שתגיעו לשם, כדאי לבחון שאלת מפתח. האם אתם מוכנים לשמוע את זה בכלל? האם החופש מטריד אתכם? האם אתם מסוגלים לשמוע שניתן לאמץ אורח חיים קדמוני לא רק בבחירות התזונתיות שלנו אלא גם בבחירות החברתיות-כלכליות והאישיות שלנו?
האא? מה הקשר? תתפלאו, אבל יש קשר.
נתחיל עם שיעור שאתם מכירים: כיצד אוכלים נכון? הרצפט נשמע פשוט: אוכלים אוכל פשוט ובסיסי, אוכלים מעט פעמים ביום וצמים הרבה, משקיעים במזון איכותי ולא מתפתים לשרוף את הבריאות על מזונות-לכאורה שהם למעשה רק מזיקים לנו. עשו זאת בהתמדה ונקווה שתחייו בבריאות טובה לנצח (כמעט). תהיו עצמאיים וביקורתיים כי האחריות לתזונה שלכם היא אצלכם בלבד.
נמשיך בשיעור כיצד פורשים מעבודה? הרצפט נשמע פשוט: חיים בצניעות, קונים מעט מוצרים וחוסכים הרבה, משקיעים חכם בנכסים נושאי תשואה ולא מתפתים לשרוף את הכסף על נכסים-לכאורה שהם למעשה רק התחייבויות יקרות כמו משכנתא, רכב ומותגים. עשו זאת בהתמדה די שנים ותוכלו לפרוש. תהיו עצמאיים וביקורתיים כי האחריות לכסף שלכם היא אצלכם בלבד.

האם זה אומר שנדרש מאיתנו לחיות כדלפונים רעבים במערה אם אנו רוצים את הבריאות והחופש האולטימטיבי בחברה המודרנית או שמא שומה עלינו להשתעבד לנצח לעבודה ולצריכה קלוקלת?

רבים מאנשי התרבות הקדמונית, אנשי הפליאו, אנשי הגל החדש של תרבות המזון הישנה, הם אנשים שדוגלים במחשבה החופשית. זה בהחלט משהו שמאפיין רבים מקוראי וקוראות בלוג זה. הרי כבר יצאנו מהמסגרת מבחינה תזונתית, למרות כל המצקצקים והסקפטיים והראנו לכולם שאנו עושים מה שטוב ונכון עבורנו, ושהעולם יתהפך. באופן דומה אפשר להתבונן בשאלת היציאה מהמסגרת הכלכלית הרגילה: כיצד לחיות טוב ונכון גם ללא עבודה. בכל מקרה, זה לא שכדאי שתרוצו מחר ותתפטרו מהעבודה שלכם, אבל מעשים חופשיים מתחילים תמיד במחשבות חופשיות. הנה דוגמה לשניים שעשו את זה, ונשארו בסביבה כדי לספר לנו איך. באופן מפתיע (או שלא) שניהם בחרו לא רק לחיות ללא עבודה אלא שניהם דומים למדי זה לזה (ולקוראי בלוג זה) בבחירות התזונתיות שלהם.
כתבתי כאן לפני שנתיים וחצי על הספר של מיקי בן דור "מבריזים לגן עדן - חיים ללא עבודה". מיקי יפה דרש ויפה עשה, ופרש מעבודה בגיל 52. מיקי הוא ממובילי תנועת הפליאו בארץ. באופן דומה הבלוג "הסולידית" של דורין הרטמן עוסק גם הוא בפרישה מעבודה: דורין פרשה בגיל המרשים 31. הלוואי עלי.
אצלי, השכל, כמו המשטרה, הגיע באיחור. בגילי המופלג אני עדיין עובד. אבל *תרועה* אני לא מתכון לעבוד עד גיל הפנסיה הקבוע בחוק. ממש לא. בחישוב זהיר יש עוד יותר מחצי יובל שנים עד שאגיע לשם (גברים, אם מישהו פספס מדובר על גיל 67) ולכן כבר כמה שנים אני מתכנן, מתכוון ומיישם תהליך כדי לפרוש הרבה הרבה הרבה קודם. אם יהיה מזל ועם קצת רוח גבית, אולי זה יקרה מהר מהמתוכנן. לא. לא זכיתי בפיס עדיין (זה לא בתוכניות למרות שזה עשוי להיות נחמד, מאידך אני לא קונה כרטיסים). אוטוטו אני שם. אינשאללה.
נחזור לדורין. היא חיה בדירה קטנה וצנועה. בשכירות כמובן. היא קונה מעט מאוד מוצרים. היא אוכלת אוכל פשוט ובסיסי וחיה לפי עקרונות "דיאטת הלוחם" של אורי הופמקלר, אותה הזכרתי כאן בעבר כגישה יעילה אך נוקשה למדי לצום לסירוגין. מצד שני, היא לא צריכה לעבוד למחייתה בכלל כי התשואה מהחסכונות שלה גדולה יותר מסך הוצאותיה. פשוט: נכסים גדולים מהתחייבויות. או ליתר דיוק: הכנסות שלא מעבודה גדולות מההוצאות. במצב זה אדם יכול להיות נזיר החי בצניעות קיצונית, אך עשיר אמיתי כלכלית, כי אינו תלוי עוד במערכת והוא חופשי לבחור את עתותיו, זמנו וכיצד לבלות את חייו.
חופש, כבר אמרנו?
אך גם אם יהיו בחשבונה מיליונים רבים (וזה ממש לא משנה כמה כאלו יהיו, אם בכלל, העיקר שהתשואה השוטפת תהיה גדולה מההוצאה. בהוצאות מחייה קטנות דרוש הון נמוך מאוד כדי לאפשר פרישה), לעולם לא תתפסו נזירה שכזו רוכשת לעצמה רכב יוקרה. למה? כי זה טפשי וכי זו הוצאה שלא מעניקה שום תשואה. מקסימום, אם ממש דחוף לחוות ריגושים, אפשר לשכור רכב כזה ליום. הרבה יותר כלכלי (אין ביטוח, פחת, ירידת ערך, מיסים, דלק, גראז', מוסך והלוואות).
נזכיר לכם שלאבינו הקדמון לא היו מכוניות כלל, ולמעשה, לא היו לו שום נכסים ושום התחייבויות: לא בית ולא משכנתא, לא רהיטים ולא מסעדות, לא מותגים ולא "דברים יפים". הוא היה אביון חומרית אך עשיר כלכלית. יש יסוד סביר להניח שהוא גם היה מאושר.

עד כאן בקיצור נמרץ.
זו היתה טעימה של מחשבה בכוון אחר ולא בנתיב הרגיל שהבלוג הזה פוסע בו, אבל היי, מי אמר שצריך לצעוד תמיד באותו המשעול?
האם אי פעם חשבתם ברצינות על עתידכם הכלכלי?
האם יש לכם מחשבות לצאת מהמרוץ?
האם אתם חושבים שזה קשור, איכשהו, מתישהו, לבחירות התזונתיות שלכם?
כיצד?
ספרו, הגיבו, שתפו ופרסמו, שיהיה שמח.

By Dael with 20 comments

שלוש מהפכות רפואיות שחייבים להכיר

חמודים, לא?
עולם הרפואה ומערכת היחסים בין חולה לרופא עוברים כיום טלטלה עזה בשלושה גלים אדירים המגיעים כעת ומכים בחוף המבטחים עליו הסתתרו הרופאים עד היום. הגלים הללו כבר כאן והם עומדים להשפיע על החיים של כל אחד ואחת מאיתנו. אני חושב שאנו עדים כעת לשיאם של תהליכים שהחלו כבר לפני שנים אבל כעת צברו מומנטום ובדרכם הם משנים את המציאות.
תיכף נראה מה ולמה זה נוגע לנו. מאוד.

- מהפכת נגישות הידע. בימי הביניים רק מעט מלומדים ידעו לקרוא, ועוד פחות מהם, ידעו לרפא. גם לאחר שכולנו למדנו לקרוא, הרופאים היו ועודם חוד החנית בהשכלה ובידע. שבע שנות לימוד כדי להיות רופא ועוד חמש שנים להתמחות נוספת ועוד כמה שנים לתת התמחות. לרופאים היו ויש מגזינים וז'ורנלים, ספרים ומאמרים - בשפה גבוהה ובתפוצה מצומצמת. אבל בעשר השנים האחרונות העולם התהפך על הראש. האינטרנט פרץ וקהילות חברתיות וירטואליות נוצרו. החולה היום מגיע לפגישה עם הרופא אחרי שהוא שאל ברשת, פעמים רבות הוא קרא מאמרים קודם לכן, הוא התייעץ עם קבוצת השווים של חולים כמוהו, ואפילו אם זו מחלה נדירה ביותר, הוא מנוי על עדכונים בתחום וכך הרופא, מיומן ומקצוען ככל שיהיה, עשוי לפגוש חולה מודע, סקרן, שואל ויודע. אמנם החולה לא יהיה ברמת הידע של הרופא, אבל בהחלט יתכן שיש לו ידע עודף ויתרון בתחומים מסויימים. הידע זורם והופקע מהגילדה המקצועית וניתן חינם אל הציבור כולו. זה יצר ציבור משכיל יותר ולכן גם דעתן וחשדן יותר. אני שואל ולא מקבל כל אמירה כ"תורה מסיני". לגיטימי בעיני, אבל יש רופאים שנרתעים ובועטים בזה בכל מאודם. האגו אצלם מקשה על ההקשבה. יש כמובן גם רופאים רבים שאוהבים את הגישה הזו ומוצאים את הלקוח המודע כגלגל תנופה וכמקור לשיפור איכות השירות והטיפול. כשאנו מגיעים לרופא בקופת החולים איננו יודעים אם הוא מהסוג הראשון או השני, אבל ככל שיותר אנשים ישאלו, ויקשו, יבינו ויקשיבו, איכות השירות הכוללת, לכולנו, תשתפר. הידע הפך אותנו לשואלים יותר ומבינים יותר. זה טוב. טוב מאוד.
- הרפואה נפרדת מהמיתוסים. עם כל הכבוד לקדמה ולמודרנה, הרי שאמונות טפלות, מיתוסים וסיפורים לא נותרו נחלת העבר אלא המשיכו אל תוך המאה ה 20 וה 21. ומסתבר כי השכלה ומקצועיות לא היו מחסום מול אגדות. הרפואה של סוף המאה העשרים בכל הנוגע לתזונה ולקשר בין מזון לבריאות או תחלואה נפלה שבי אחרי מחקרים רעועים ו"קונספציות". לא רק פירמידת הבריאות האומללה, אלא שדה מחקרי עצום שניסה שוב ושוב להוכיח ששומן גורם למחלות לב, שדגנים זה טוב ושמזון מן החי יגרום לנו לצרות צרורות. למרות שהמחקרים הללו קרסו בזה אחר זה, הדבר לא שינה מאומה בידי קובעי המדיניות. הם נותרו בשלהם: בואו נפחית עוד את השומן, אבל ההשמנה רק ממשיכה להתגבר והתחלואה אינה פוחתת. מיעוט החוקרים האמיצים קורא: "אין קשר בין ההמלצות לבין הממצאים המחקריים!" אבל מקול ענות חלושה, דומני שכעת נשמעים סוף סוף גם קולות גבורה. מהפכה עוברת בימים אלו על ההגמוניה המקובעת ועל הפחדים הישנים. ראשית שבדיה היא המדינה הראשונה בעולם שממליצה פורמלית בדוח שפורסם בחודש שעבר, לאכול הרבה שומן ומעט פחמימות. לא במקרה זו שבדיה - מדינה אמיצה שהחלה לחקור את הנושא ברצינות אחרי שרופאה שבדית שהמליצה תזונה כזו למטופליה פוטרה ותבעה את משרד הבריאות. לקח להם שנתיים אבל הם התפכחו. והנה החודש בגליון הבריטי הנחשב ביותר לרפואה, מכתב מאחד מהקדיולוגים המובילים באנגליה שאומר "טעינו" (אנחנו = הממסד הרפואי) והיינו עוורים לסכנה האמיתית: הסוכר. זה עוד יקח זמן אבל המיתוסים מתחילים להתנפץ ולהתרסק ופירמידות הבריאות החלו כבר לנוע וסופן יהיה עפר. אנחנו (=קוראי הבלוג הזה) כבר שם מזמן. 
מהפכת הטיפול המותאם אישי. במאה שנים האחרונות הרפואה התקדמה בצעדי ענק בפיתוח תרופות. תרופות נגד חיידקים היו הראשונות, וככל שגדל הידע האנושי על המבנה הביולוגי והמולקולרי של התאים, תרופות חדשות ונוספות פותחו. בהשקעות ענק קיבלנו כדורים צבעוניים, טכניקות טיפוליות, פרוצדורות, תכשירים ומיכון מתקדם - וכולם מצילי חיים וחיוניים לאיכות ותוחלת החיים שלנו. הסרטן למשל, עומד בחזית המחקר הרפואי כבר שנים רבות. מטיפולים כימותרפיים, טיפולי קרינה, ועד תרופות ביולוגיות חדשניות המסוגלות לנטרל מוטציות סרטניות ספציפיות. המשותף לכל הטיפולים והתרופות בהיסטוריה היא העובדה כי אלו תרופות סטטיסטיות. בהפשטה נאמר שכאשר אחוז מסוים מגיב בהצלחה לטיפול, התרופה מאושרת, ואם האחוז נמוך מדי, התרופה אינה כלכלית או שהסיכון גבוה מתוחלת הרווח. לכן הרופאים נותנים את התרופה לפי פרוטוקול טיפולי למאפייני החולה, אבל האפיון (והפרוטוקול) המבוססים על הסתברות בלבד. זו ההיסטוריה. מאז שהחלו לבצע ריצוף גנטי (Genome Sequencing), נוצרה מגמה חדשה ברפואה - טיפול מותאם אישי. כאשר הרופא מכיר את הגנום שלך במלואו יש הרבה יותר אפשרות להתאים תרופה, או קוקטייל תרופות, ספציפי ומיוחד לך, החולה (אם כי היום גם הריצוף הגנטי הטוב ביותר עדיין מוגבל מאוד ביכולתו לזהות מוטציות ולכן החלום עוד רחוק מלהיות מושג במלואו אבל המגמה כבר כאן ממש). באופן דומה חברות ביוטכנולוגיה רבות פועלות בכוון של מציאת מאפיינים אישיים ביולוגיים נוספים שיאפשרו להתאים את הסביבה והטיפול לחולה - הספציפי, לא הסטטיסטי. יש כוון כזה בחקר הסרטן, ואף בחקר הביום האנושי (מערך החיידקים הנמצא במערכת העיכול - השונה וייחודי לכל אדם), והשפעתו על התזונה האופטמלית - לי, לך, לכל אחד מאיתנו באופן אישי ולא לנו באופן ציבורי וכללי. לא עוד "המין האנושי" אלא הטיפול המתאים או התזונה הייחודית המתאימה במיוחד לפרטים הספיציפיים המרכיבים אותו. יש לך גן לרגישות ללקטוז או אין. יש תגובה דלקתית בנוכחות חומרים מסויימים או אין. ועוד ועוד. הטיפול המותאם אישי הוא העתיד הרפואי שלנו. כל אחד יעבור מיפוי גנטי, בתהליכים שילכו וישתכללו עם השנים, ואנו נוכל לשאול כבר היום: האם התרופה הזו, הטיפול הזה, המזון הזה - טובים ומועילים לנו אישית או רק לנו סטטיסטית.

אז מה אנו רואים?
שהידע החדש הופך את העולם הישן וקורא תיגר על ההנחות המוקדמות ומאוורר את המרתפים בהם שוכנים מיתוסים והפחדות. השאלה והחקירה מביאות לתוצאות מרשימות של שינוי, של התאמה, של אמת. תשאלו. תקראו. תשאלו שוב. העולם החדש מציע לנו להתבונן במציאות בעיניים פקוחות לרווחה. לזכור שאנו שונים זה מזה. שדברים שונים עשויים להתאים לכל אחד מאיתנו. שאנו יכולים לדעת ומורשים לשאול ונדרשים לחוות דעה. שאנו לא מאמינים אוטומטית להמלצות ולא למשרדים ממשלתיים. שכדאי ונזכור עד כמה ההיסטוריה האנושית מלמדת אותנו שיעור מאלף בצניעות, בבריאות ובהקשבה.

המהפכה כבר כאן ושידורי המהפכה כבר החלו.

By Dael with 5 comments

מה עבר עלי השבוע, ומה למדתי מזה

הי חברים וחברות. מאז יום שישי לא פרסמתי פוסט, אבל זה לא אומר ששכחתי אתכם, חלילה. ההיפך הוא הנכון.
 You are always on my mind, כך אמר פרסלי ז"ל. 
אז למרות שלא עצרתי לכתוב פוסטים, כל דבר שקרה לי, הזכיר לי אתכם. הנה כך:
  1. ביום ראשון בערב התקשרתי לפרופסור אחר, שאני בכלל לא מכיר, רק כדי לשאול אותו מה דעתו על טקסט שכתבתי ושעבדתי עליו לא מעט (אל דאגה הטקסט הזה ישותף כאן בקרוב).  הפרופסור ההוא נחשב לאחד מחמשת המובילים בארץ בתחומו. קליבר. אנחנו לא מכירים. הצגתי את עצמי וביקשתי את זמנו - לקרוא ולחוות דעה על התלבטויות שיש לי. הוא חשב שנייה ואמר לי "בכיף". למחרת אחר הצהרים הוא שלח לי עשרה עמודים כתובים צפוף של מחשבות והערות שכתב במיוחד על השאלות שלי. מסקנה: יש אנשים נפלאים שם בחוץ שמוכנים להעניק מהידע שלהם ללא תמורה וללא תנאי. העולם הוא מקום יפה יותר בזכותם. 
  2. ביום שני בבוקר, בדרך לעבודה, מישהו שמיהר יותר ממני, נכנס בי מאחור. חתיכת נזק. חייכנו והחלפנו פרטים. למחרת בבוקר קמתי כולי תפוס, כואב ודואב. הגב, הצוואר, הפק"ל הרגיל. מסקנה: אנחנו יכולים להתאמן, לשמור על כושר, לאכול טוב ועדיין מספיק רגע כדי לפרק אותנו לרסיסים. ניזהר. שטות של רגע יכולה להרוס חיים. בואו נחייה את החיים בינתיים, במלוא העוצמה אם אפשר. אפשר.
  3. ביום שלישי הזמנתי מהקצב לשון. בטלפון. הוא עושה גם משלוחים. במקרה לא היתה לו טרייה אז התפשרתי על קפואה. הוא הבטיח: מצוין, כמו טרי בדיוק, רק קפוא. אמרתי, נו מילא, שיהיה השבוע. למירב החרדה כשהגיע המשלוח גילתי שחוץ מבשר לשון יש שם עוד שלל מרכיבים, פוספטים, מייצבים, עמילנים, E-ים ומונוסודיום. מסקנה: אל תקנו בעיניים עצומות, ואם כבר עשיתם זאת, תפקחו אותן כדי להחזיר או להתמודד. לא סתם הצרפתים בוחרים פרי פרי בשוק ומשקיעים זמן בקניות. אנו קונים מהר והרבה ומגלים שחלק גדול מהדברים לא ראויים. כבדו את הקניות שלכם, כבדו את עצמכם.
  4. ביום רביעי, אתמול, ראיתי כותרת ב ynet על התזונה של ברוס ספרינגטין. בן 64 ונראה עדיין אחד שנולד באמריקה. הכותרת הבטיחה: הסוד - תזונה בעיקר צמחונית. קראתי. בכתבה דווקא כתוב שהוא אוכל גם נקניקים ובשר ו"לפחות מנה אחת מתוך 3 היא צמחונית". וואו. ממש צמחוני קלאסי. אז חשבתי למה העורך טרח להוסיף סופרלטיביים צמחוניים למרות שאינם רלוונטיים. מסקנה (עתיקה): העיתונות לא עוסקת בבירור האמת אלא ביצירת כותרות ודפוסי חשיבה. עכשיו בדיוק היא מנסה לרכוב על הגל הצמחוני- טבעוני, גם אם הוא לא קשור או עוזר, לא לברוס לפחות. 
  5. היום הגיע אלי הביתה בעל מקצוע עליו קבלתי המלצות, לשיפוץ קטן. חשבתי יגיע פועל. הגיע אדם מבוגר מאוד, בן למעלה מ 70.  הוא התגלה כדק, זריז ושרירי מאוד. כמו מסמר ישן וקשוח. היו לו ידי פועל מיובלות ושחורות, עיניים צוחקות, כחולות בהירות, ומבטא רומני בקצוות. הוא בעל מקצוע שכבר לא פוגשים הרבה. אחד עם תיק כלי עבודה שנראה כמו בית מרקחת, עם סבלנות של פיל וניסיון של קרנף. אני מבין קצת בשיפוצים ורציתי שיפתח את הקיר כדי לסדר נזילה. אבל הוא הביא ציוד ומדד ורשם ואמר: חביבי, לא צריך. מסקנה: בכל תחום יש טובים ויש גרועים. החכמה זה לזהות את המקצוענים ולהתרחק כמו מאש מהשרלטנים. וכדאי לשאול הרבה חברים כדי לגלות מי באמת מקצוען אחרת תפקירו את הבית שלכם, או גרוע יותר, את הגוף שלכם, בידיו של בעל מקצוע סוג ב'.

ומה הקשר לתמונה? כי גם זה קרה השבוע: כנפיים עוף אורגני (כדאי. כלכלי. טעים מאוד) צלויות בגריל עם כרובית ומעט תפוחי אדמה (לילדים). 

ומה קרה לכם השבוע? ספרו לנו על אירוע אחד מהשבוע ומסקנה אחת ממנו.
בריאות,
דעאל

By מר קדמוני with 13 comments

אז מה בישלתי היום? (אולי תקבלו רעיונות, זה הרעיון)

לשירותכם תמיד, הנה תקציר הכנות היום.
(הצילחות, כמו שאומר רושפלד, יכל להיות יותר טוב, אבל הטעם, אוהוהו, הטעם זה העיקר)









כבד בקר בבצל, פטריות ויין אדום: צולים קצרות את הכבד. פורסים לרצועות. במחבת מטגנים בצל גדול בשמן קוקוס. מוסיפים חצי חבילת פטריות. מוסיפים את הכבד ומאדים יחד עד שהכבדים מוכנים היטב. מוסיפים חצי כוס יין אדום, מאדים וזהו. מוכן. תענוג. תיבול בפלפל שחור ומלח בלבד.

כרוב בחלב קוקוס: הכי פשוט, טעים ובריא שיש! פשוט קוצצים כרוב. שמים במחבת רחב שתי כפות שמן קוקוס ומאדים את הכרוב על אש גבוהה. כשהוא מתרכך, מוסיפים קופסת חלב קוקוס ומצמצמים. מתבלים בשפע קארי וקצת פלפל שאטה.

אטריות אורז בבטטה וחלב קוקוס: משרים אטריות אורז בקערת מים קרים למשך שעתיים. מגרדים בפומפיה בטטה שלמה. שמים במחבת שמן קוקוס, מאדים את הבטטה קצרות, מוסיפים את חלב הקוקוס ומבשלים יחד עד שהבטטה המגורדת רכה רכה. מוסיפים את האטריות המסוננות למחבת ומטגנים יחד 5 דקות. תוספת נהדרת וטעימה.

נבטוטים בבצל: מבשלים חבילת נבטוטים (היינו, קטניות מש שעברו הנבטה) בערך כעשרים דקות על אש קטנה (לא לבשל יותר מדי או שיצא סמרטוט). מסננים. מאדים במחבת שני בצלים, מוסיפים את הנבטוטים ומתבלים בשפע כמון ופלפל שחור. תוספת מעולה לאורז, או לכל מנה שהיא.

וגם: בטטות, שומר וכרובית בתנור. עם קופסת שמנת מתוקה. מה לא ברור? (תוסיפו לתיבול גם אגוז מוסקט).
נתח אסאדו בתנור. שמן זית, כף דבש, עגבניות מרוסקות ושלוש שעות בתנור. קאפיש?
פילה סלמון עם חמאת עיזים, עשבי תיבול מהגינה וזהו. 13 דקות בתנור, עטוף בנייר אפייר. פשוט פשוט.

נראה לכם מספיק לשתי ארוחות?
בתיאבון גם לכם,
ושבת שלום, מנוחה ובריאות.
דעאל

By מר קדמוני with 9 comments

מי זרק את התנשמת שלי?

גיבורת הסיפור, באדיבות WIKI

בעקבות הדיונים האחרונים סביב כולסטרול וסטטינים חשבתי שזו דוגמא מצוינת לויכוח הישן בין מאמיני האל החדש, המדע, לבין המאמינים באלים הישנים - הגוף והנפש - בשאלת מי חזק יותר ומי יכול לרפא את האדם טוב יותר: הגלולה או התפוח. ואולי זה כמו ב"משחקי הכס" - אפשר להאמין גם באלים הישנים וגם באלים החדשים - אבל אז לא ברור מי הרע ומי הטוב...
כמי שאמון על כתיבתו של בלוג זה, אתם ודאי יודעים את עמדתי הבסיסית: אנו נולדנו כדי לשגשג ולפרוח, כדי לחיות בעוצמה וכדי להיות בריאים ומאושרים. הגנים שלנו מבקשים זאת מאיתנו, וכל זמן שניתן להם את התנאים הראויים, הם בדרך כלל יחזירו לנו אהבה ובריאות. אבל לצערנו לא תמיד כך הוא מצב הדברים ויש שהתנאים הסביבתיים אינם מספקים או שאין בכח הגוף לרפא את עצמו.
בעניין זה נזכרתי השבוע בסיפור אמיתי לגמרי, שהתרחש לפני כ 35 שנים, אי שם במורדות הכרמל.
הייתי אז בן 6 או 7, ויום אחד בדרכנו חזרה מבית הספר מצאנו בחורשה הצמודה לבית תנשמת גדולה ולבנה, מוטלת על הארץ ושורקת קולות כעוסים. הכנף שלה היתה שבורה. יחד עם אחותי הבאנו קרטון גדול והבאנו אותה אחר כבוד הביתה, שם היא שוכנה במרפסת הכביסה הצפופה. היא וערימות של תחתונים. מתרגשים נתנו לה לאכול את שאריות השניצל מארוחת הצהרים והיא אכלה במהירות והמשיכה לסובב את הראש לפנים ולאחור, להביט בנו בעיניים אדומות ולשרוק את הצלילים המפחידים של הלילה. יום יום חזרנו מבית הספר ורצנו לראות מה שלום האורחת הלבנה והיא, כך נראה היה, הלכה והתחזקה. יום אחד רפרפה בכנפייה וחבטה היטב בתריסי המרפסת. אבא הגיע ואמר: "ילדים, היום נשחרר אותה. נראה שהיא צריכה להמשיך הלאה".
עמדתי על קצות האצבעות, מנסה לראות רחוק אל מעבר למעקה המרפסת. אבא לקח כפפות עבודה עבות, הוציא את התנשמת מהקרטון ואחז אותה היטב משני צידיה. "להתראות תנשמת" אמרנו, ואבא הפריח אותה לאויר בתנועה ארוכה. התנשמת הביטה לאחור והיה נדמה לנו שהיא מסמלת להתראות עם הכנף.
גרנו אז בקומה רביעית.

התנשמת נפלה ארצה ארבע קומות כמו אבן.
באיחור קל הבנו שכנף שלה עוד לא הבריאה, ושהיא לא תבריא עוד לעולם.

אנחנו לא מאוד שונים מתנשמות (חוץ מהעניין הזה של לסובב את הראש). אנו עלולים הלפצע או לפתח בעיה רפואית, שגם מנוחה ושניצלים של סבתא לא ירפאו (האמת, בעיקר לא שניצלים של סבתא). הבעיות יכולות להיות גלויות וברורות, כמו חום או השמנה, והן יכולות להיות נסתרות ועמומות: כמו דלקתיות וחולשה. השאלה המרכזית היא, לכן, מתי נגמר הריפוי הטבעי ומתי מתחיל הריפוי התרופתי? מתי הגוף יכול לאגור די כוחות ומתי הוטרינר או רופא האליל חייבים להכנס לתמונה.
לשאלה הזו, חוששני, אין לי תשובה.
אני חושב שהתבוננות דרך המשקפיים הקליניים בלבד היא מצומצמת ומתעלמת מחלק הארי של המציאות: מכוחות הגוף, מהגנים שלנו, משאיפתנו הבסיסית לצמיחה. מאידך, אמונה מוגזמת בטוב ובכוחות הריפוי הטבעיים עלולה להצניח אותך ארבע קומות מטה.
אז במקום תשובה, הנה שאלה (לתגובות):
איפה אתם נמצאים על הסקאלה הזו היום?
האם אתם מרגישים שהגוף שלכם צומח ומבריא, ואם כן, מה גרם לזה. או שאתם מרגישים שהגוף שלכם זקוק לסעד וטיפול, והריפוי הטבעי לא הצליח, או אף חלילה דרדר את מצבכם.
כל התשובות יתקבלו בשמחה.

תהיו לי בריאים,
דעאל

By מר קדמוני with 6 comments

שאלות שלכם - מי הזיז את הכולסטרול שלי ומה הולך אצל ציידי הקלאהרי?

מזמן, אבל באמת מזמן, לא כתבתי פוסט עם שאלות שאני מקבל מכם במייל. הגיע הזמן, לא ככה?
כרגיל כאן, תרגישו חופשי לייעץ, להתווכח, להוסיף וכמובן לשתף!


אני מקבל הרבה מיילים על נושא הכולסטרול ומה קורה לאחר המעבר לתזונה קדמונית. הרבה התלבטויות והרבה מאוד סיפורי הצלחה. למשל היום קיבלתי מייל מקורא  שלמרות שיש לו נטיה משפחתית לערכי LDL גבוהים ביותר (~300-400) לאחר מעבר לתזונה קדמונית ולאחר המשך ניסוי עצמי והורדה גם של מוצרי החלב ירד ה LDL מ 340 ל 210 (שזה עדיין ערך גבוה יחסית אבל מחצית מהערך המרבי שנמדד אצלו). ה HDL שלו, אם תהיתם עלה ל 80 והטריגליצרידים ירדו ל 73. שורה תחתונה: הבנאדם כעת בריא כשור.
באותו עניין אבל מזווית מוטרדת, קיבלתי את המייל הבא:
אני מוטרד מהתוצאות של הבדיקת דם שלי והייתי חייב לשאול אותך. קראתי בבלוג שלך שבשר וביצים לא מעלים את הכולסטרול אבל הבדיקות שלי מראות אחרת. יש לציין שאני רזה\חטוב ועוסק בספורט. אני מרגיש שניסחפתי עם התזונה הקדמונית - יותר מידי בשר ושומן בשר :-)
כולסטרול כללי 220 ולפני 3 שנים 170.
HDL - 62 ובעבר 50
LDL מחושב 144 ובעבר 105
סוכר וטריג' ירדו מעט. 

ראשית תזכורת חשובה: איני רופא. האחריות על בריאותך היא שלך בלבד. אני יכול לומר לך את (עניות) דעתי בלבד. תתייעץ. מכל מקום, לא כתבתי שתזונה קדמונית לא מעלה את ערכי הכולסטרול אלא שהיא משפרת מאוד את פרופיל הדם. זה בדיוק כך גם אצלך. HDL הוא מנבא חזק לבריאות לבבית ואצלך הוא עלה משמעותית וזה מצוין. ה LDL עלה גם הוא אבל זה דווקא לא מעיד על "הדרדרות" מה גם שהרמה לא גבוהה כלל (144). לשלושה רבעים מחולי הלב יש LDL נמוך מ 130. "ציון" הכולסטרול הכולל שלך אינו ערובה למאומה ואינו סימן לבעיה לבבית, ואינו מנבא זאת בשום מצב. המתאם הוא עם LDL. גם שם, יש שוני גדול בין LDL A (שהוא תפוח וגדול) לבין LDLsd שהוא קטן ודחוס, ומייצר דלקתיות והתקפי לב. הבדיקות בארץ לא מבחינות בין השניים למרות שרק האחרון הוא בעייתי. מה שמייצר אותו זה סוכר... בכל מקרה, הסיכון הללבי הוא תמונה כוללת ולא שום ערך בנפרד.
בנוסף, הטריגליצרידים אצלך נשארו באותה רמה נמוכה ואף ירדו וזה טוב מאוד (טרי' גבוהים יחד עם LDL גבוה ויחד עם סוכר גבוה זה עדות ברורה לצרות צרורות. זה ממש לא המצב אצלך). גם הסוכר בדם נותר נמוך ואף ירד. יופי.
אז לפחות בהקשר של מדדי השומנים בדם, תמונת הדם שלך, לעניות דעתי, מצוינת.
תזכורת: אם לא בדקת ויטמין D, חשוב מאוד מאוד לבדוק.

תמיד אהבתי סטייקים ביצים וחמאה ועכשיו אתה אומר לי שזה בריא??
כן.

מה אתה אומר על אבקות חלבון (לא הגיינרים), האם כדאי להמשיך להשתמש בהם לאימונים?
כדי לעלות במסה צריך דבר אחד: לאכול הרבה מאוד. כלומר לצרוך יותר קלוריות ממה שהגוף שלך "רוצה". בלעיסה רגילה זה קצת קשה ולכן אנשים רבים משתמשים בשייקים (פשוט לטחון מזון ולאכול אותו נוזלי כי אז אפשר לצרוך הרבה יותר קלוריות), ואחרים משתמשים באבקות מוכנות - גיינרים או אחרים. אני חושב שאלו שהינם מאיכות טובה ומכילות רק חלבון יכולות להיות פתרון פשוט וישים למי שזו המטרה שלו. מאידך אין ספק שזה לא תזונה טבעית או קדמונית אלא תוסף מעובד. אם זה זמני, למטרה מסוימת, ונלקח מאיכות טובה, אני חושב שזה פתרון אפשרי. אישית אני לא צורך, אבל אישית אין לי מטרה כזו...


מה אתה אומר על המוצרים של אל גאצ'ו? אני אוהב את הסטיקים הבודדים שלהם שמגיעים באריזות חומות על פני הסטיקים "הטריים" שקניתי אבל המצפון מפריע לי בגלל שזה קפוא...
אכלתי פעם סטייק שלהם קפוא מאריזה והיה טעים, אבל ככלל אני לא קונה בכלל בכלל מוצרי בשר מאריזה. אני קונה אצל קצב. הרבה יותר זול, יותר בטוח וטעים.


אולי אתה יכול להסביר לי למה אני משמינה רק או בעיקר באזור הבטן ומתקשה באופן נואש לצמצם את מידות האסון הזה?

המקום בגוף בו נצבר רוב השומן נקבע בהטיה גנטית. יש נשים הצוברות שומן בעיקר בישבן ויש שצוברות בעיקר בבטן. אלה וגם אלה אינן מרוצות... יש גם נשים שצוברות שומן בידיים, ברגליים וכדומה. גברים הם יצורים פשוטים יותר ועל פי רוב השומן מצטבר בכרס. גם אצל נשים וגם אצל גברים זה כמובן לא "רק" שם אבל יש נטייה מובהקת וברורה לשומן להצטבר באיזורים מסוימים. זה לא פונקציה של שרירים או "עיצוב" אלא של "מזל" גנטי. מאידך, זה לא אומר שאין מה לעשות: אם תרדי לאחוזי השומן המתאימים לך (כלומר ללא משקל עודף), הגוף יראה פרופרציוני ותקין.


ראשית אפתח בכך שאני נהנה מאוד מהבלוג שלך ועל כן יישר כוח. ולשאלתי: הבנתי שצריכה גבוהה של אומגה 6 אינה בריאה וזהו דבר הקורה בעל כורחנו בתזונה המערבית. כמו כן שצריכה גבוהה של אומגה 6 נמדדת ביחס לצריכה של אומגה 3 הקשה להשגה ולכן מומלץ להקטין את צריכת אומגה 6. האם ניתן "לרמות" ולקחת תוספי תזונה מסוג אומגה 3 וכך לאכול מוצרים מלאי אומגה 6 ובכך להימנע מהנזקים הבריאותיים? כמובן שצריכה של אומגה 6 אינה חייבת להיות ממוצרים תעשייתים אלא אף מבשר עוף ואגוזים.
כן, העיקר הוא לצמצמם בשמני אומגה 6 מיותרים (מזון מעובד, שמנים מזרעים) ואפשר גם לתסף אומגה 3. לי יש בנוזל מרוכז שהוא הכדאי ביותר לדעתי.


שלום דעאל, רציתי לכתוב על ההתחלה של הקרוספיט בישראל, עשיתי חיפוש בגוגל והגעתי לבלוג הנפלא שלך, מר קדמוני. האם זה נכון להניח שאתה בעצם הקרוספיטר הראשון בישראל? נדהמתי לגלות כתבות שלך על קרוספיט עוד מ-2007. אשמח מאוד לקבל פרטים על מתי ואיך הכרת את קרוספיט, ומה אתה חושב על ההתפתחות שלו בישראל היום עם קרוב ל-12 מועדונים רשמיים. השיא הישראלי בפראן עומד על  2:22. אני מניח שאתה הראשון שמבצע אותו בארץ, האם 23 ביוני 2007 עם זמן של 11:10 היה הפעם הראשונה שעשית אותו??
תודה על הפרגונים. אני לא יודע אם אני הראשון שעשה פראן בארץ, אבל אני די בטוח שאני הראשון שששרד כדי לכתוב על זה... את הפראן הראשון עשיתי כשנה קודם לכן, עם משקל של 20 קילו בלבד ושכיבות שמיכה במקום עליות מתח ואחר כך לא יכלתי ללכת שבוע. כזה כושר מטורף היה לי. ובמקרה זה היה אימון הקרוספיט הראשון שלי אי פעם! מה שנקרא: לקפוץ מיד למים.
זה נכון שאני כתבתי על קרוספיט כשאיש עדיין לא שמע על כך בארץ, ואכן המועדון הראשון (קרוספיט הרצליה - עומרי פלד!) קם אחרי שעומרי פגש את קרוספיט אצלי בבלוג, התלהב, נפגשנו לבירה והוא החליט ללכת על זה. ואח"כ הדברים המשיכו להתגלגל כאנקדוטה אספר כי כותרת המשנה של הבלוג בימים עברו היתה "מתאמן בקרוספיט כדי לגרום לשיטה להתפשט ולעשות עליה ארצה" ואני שמח לראות שהחזון התגשם.


קודם כל תודה רבה על מלאכת הקודש שאתה עושה עבור רבים מאיתנו, אני חדשה (בקושי חודש ימים) למודעות התזונה הבריאה, ותזונה פליאוטית בכלל, או כמו שאתה מעדיף לקרוא לזה...התזונה הקדמונית. הגעתי למחקר עצמי בנושא התזונה בעקבות קנדידה חוזרת שלא הרפתה, ובנוסף אסתמה של העור שמאמללת אותי מזה שנתיים ועוד לא נמצא לה פתרון רפואי הולם. אני צמחונית מזה שנה, הן מטעמים מוסריים והן מטעמים בריאותיים. אני לומדת להכיר לאט לאט את התזונה הקדמונית ואת עקרונותייה החשובים, אבל עדיין לא בטוחה אם היא ניתנת ליישום עבור אלה מאיתנו שנמנעים מבשר? 

שלום ותודה על המייל, הקריאה והמחמאות. אם אני מבין נכון את שואלת בעצם מה צמחונים יכולים לאכול? בקצרצרה ממש:
1. ללא דגנים, סוכרים ושמנים תעשייתיים. must. זה 80% מהעבודה.
2. תאכלי הרבה יותר שומנים. בעיקר חמאה והרבה שמן קוקוס. למשל אטריות אורז בחלב קוקוס. חטיפי קוקוס תוצרת בית ועוד.
3. האם את אוכלת דגים? האם את אוכלת חיות "נמוכות חישה" (כמו צדפות?) - אם כן, דגים הם פתרון מעולה, וזמין, אך רק דגי ים או נחלים (פורל/סלמון) אך לא דגי בריכות. מה עם שמן דגים, עובר ?
4. תנסי גם להמנע ממוצרי חלב! בעיקר לאסטמה של העור זה עלול להשפיע ביותר. תנסי, אחרת לא תדעי.
5. לצמחונים קטניות מונבטות עשויות להיות פתרון משלים. יחד עם הרבה הרבה שומן כמובן. למשל תבשיל מש.
6. בעניין המוסרי - אני ממליץ שתקראי את הפוסטים תחת תגית צמחונות. יש שם חומר למחשבה. בכל מקרה, אני ממליץ לך לא לוותר על הבריאות.


במהלך החג קראתי ספר על ג'ינגיס חאן - מחקר שכתב איזה פרופסור אמריקאי (ג'ק ותרפורד). חוץ מזה שהספר מעולה ושווה קריאה (התרגום העברי בהוצאת "דביר"), מצאתי בתוכו ציטוט שנראה לי אתה תאהב. מדובר על תיאור על נסיון של ג'ינגיס חאן לכיבוש סין: עמוד 135-136:
"הסינים ציינו בהפתעה ובסלידה את יכולתם של הלוחמים המונגולים להתקיים זמן ממושך על כמות קטנה של מזון ומים. על פי אחת העדויות, הצבא כולו ידע להקים מחנה בלא שעשן המדורות יגלה את מקומו, מפני שלא היו זקוקים לאש בכדי לבשל. החיילים המונגולים היו בריאים וחזקים הרבה יותר מחיילי הג'ורצנים. הם התקיימו על תזונה קבועה של בשר, חלב, יוגורט ומוצרי חלב אחרים. הם נלחמו באנשים שהתקיימו על דייסה שהוכנה מדגנים שונים. תזונת הדגנים של הלוחמים האיכרים עיכבה את צמיחת עצמותיהם, הרקיבה את שיניהם, החלישה את כוחם והגבירה את נטייתם לחלות. לעומת זאת, גם החייל המונגולי העני ביותר ניזון בעיקר מחלבונים, שהעניקו לו שיניים חזקות ועצמות חזקות. בשונה מחיילי הג'ורצנים שהיו תלויים בתזונה עתירת פחמימות, המונגולים יכלו להחזיק ביתר קלות גם בלי לאכול יום או יומיים".
בנוסף במהלך כל הספר מוזכרים מיני מאכלים ובישולים של המונגולים, יכול להיות שגם זה יעניין אותך.

תודה לך! (הנה אני משתף אתכם גם בציטוט הנהדר הזה. שהזכיר לי את הפוסט הפרה-היסטורי "מה מלמדים אותנו הספרים")


נחשפתי לאחרונה לטבלה המפרטת את העומס הגליקמי של מזונות שונים. שני דברים שקפצו לי לעיניים הם:
העומס הגליקמי של פריכית הוא 17 בעוד שהעומס הגליקמי של לחם שאור/שיפון/פומפרניקל הוא 5-6.
מה זה אומר? שעדיף לאכול פרוסת לחם מאשר פריכית?
דבר נוסף הוא עניין הדבש שהעומס הגליקמי שלו הוא 18 לעומת סוכר שולחני. לבן. פשוט שהעומס הגליקמי שלו הוא 6!?
תעשה לי קצת סדר בעניין.

האינדקס הגליקמי ועומס הגליקמי אומרים מעט מאוד, אם בכלל. הם מצביעים על סוכר בדם  אבל לא את כמות האינסולין שתופרש ולא על תקינות מערכות הגוף שלך. אני לא בטוח שכלל יש טעם להתעסק בזה. זה בעיקר מדד שלא אומר כלום על שום דבר. לעומת זאת בעיות רפואיות רבות נוצרות מעמידות לאינסולין כלומר מאכילת זבל רב לאורך זמן. אם הרגישות שלך טובה לאינסולין אז זה ממש לא מעניין אם אתה אוכל משהו עם אינדקס גבוה נמוך או בינוני -  הגוף שלך יטפל בזה במהירות וביעילות בלי לצבור שומן עודף.
כלומר המפתח הוא לאכול אוכל אמיתי. זה מדד הרבה יותר ברור ופשוט (ואמיתי) מאשר טבלאות שונות של עומס גליקמי. מה גם שהביטוי הביולוגי משתנה מאוד מאדם לאדם כתלות בהרבה גורמים למשל, האם יש לך יכולת גובהה לפירוק עמילנים או לא - זה ישפיע מאוד על מהירות וכמות האינסולין שתופרש בדם. הטווח האנושי הוא עצום במקרה הספיציפי הזה - מ2 עותקים של הגן, כמו אצל שימפנזים (יכולת נמוכה מאוד לפירוק עמילנים) ועד ל 14 עותקים (יכולת גבוהה והתאמה גבוהה לצריכת עמילנים).
בין פומפרניקל לפריכית אני לא בטוח שאפשר להחליט. אורז אינו רעיל. בלחם שיפון יש מעט יחסית גלוטן וחומצה פיטאטית. מי עדיף? לא יודע. נראה לי שלחם פומפרניקל הוא הימור די מסוכן, אלא אם כן אתה מכין אותו לבד.. בכל מקרה, לא נראה לי קריטי ואין לי מושג מה הטבלה המחזורית אומרת בנושא...
שורה תחתונה: סוכר אינו אוכל אמיתי. דבש הוא אוכל אמיתי. ראה עוד על דבש כאן.


קט'לבל כמתנה לחג: ראיתי באינטרנט במחיר גבוה ממה שרשמת באתר. וודאי ל 16 קג. האם אתה יכול להמליץ על מקום לקניה? (וגם: מה המשקל המתאים לי -גובה 180 90 קג. אבל לא חזק מאד בידיים).

יש קט'לבל 16 ק"ג גם ב200, חפש קצת ברשת ותמצא. אין ספק שלבחור בגודל שלך 16 ק"ג לפחות יתאים להתחלה. אני 73 ק"ג ועובד עם 24 ק"ג. אישתי עובדת עם ה 16 ונמוכה ממך בראש וחצי ובשלושים קילו.  אולי יהיה קצת מאתגר בהתחלה. אבל 'חת שתיים תתחזק.


יש לי מספר שאלות לגבי BCAA. הראשונה היא מה הזמן האידאלי לצרוך אותן, לפני, אחרי או במהלך אימון. השנייה היא מה המקור הטבעי הכי טוב והאם מומלץ לקחת באבקה/חטיף... ושאלה אחרונה, מה היא הכמות (בערך) לאדם בן 17 בסביבות ה80 ק"ג שמומלץ לצרוך.

אני לא מומחה תחום אבל בקצרה. כאשר לוקחים BCAA באבקה (או בכדור המכיל אבקה - אפשר גם לפתוח אותו ולערבב במים) הספיגה היא מהירה מאוד מאוד, תוך משהו כמו 10-15 דקות לפני האימון. אין כל צורך לקחת חומצות אמינו חופשיות כאלה ל"סתם" בנאדם אבל אם אתה בעניין של מסה ואתה צם לפני אימונים אז בהחלט כדאי לשקול זאת.
אני לא מכיר את זה בחטיף אבל אני לא רואה כל סיבה לקחת כחטיף. זה בדר"כ יהיה סופר מעובד ומלא סוכר. כדור אחד מספיק ליום (בהנחה, כאמור, שאתה עושה למשל אימון בוקר על קיבה ריקה).


קצת מבולבלת משום דברים סותרים שקראתי במקומות שונים.  מהי ההמלצה לגבי תפ"א בתזונה קדמונית? מה עדיף, אורז מלא או אורז לבן או כלל לא ומה ההמלצה לגביהם מבחינת תדירות האכילה?

הכל תלוי מטרות שלך. ( ירידה במשקל, שימור, מסה וכו). כל אלו שציינת אינם רעילים ניתן לאכלם. הכמות היא שאלה אישית של כמות פחמימות וכסגנון חיים ולא של מותר או אסור. אני אוכל אורז מדי פעם. לבן עדיף.


הי קדמוני, תציץ בסרטון המדהים הזה של ציידי הקלהרי. שווה ביותר. 

תודה. אני מכיר את הסרטון הזה על persistence  hunting. לעתים קרובות הוא משמש בסיס תיאורטי לטענה ש"נולדנו לרוץ" (לכולם, כל הזמן). בפועל, צייד ע"י התשה יעיל מאוד אך רק במקומות ובימים חמים מאוד (ובהם בלבד). אין ספק שזו לא שיטת צייד מאוד נפוצה, אם כי יעילה. עדיין מדהים. (מה גם שרוב זמן הציד הוא "גישוש מעקב" ולא ריצה של ימים כמובן).


אני קורא את הבלוג שלך תקופה. אני מתנדנד בין Paleo לתזונה טבעונית raw כבר כמה שנים , אני בעיקר פליאו אבל נמשך מאוד ל raw בעיקר בגלל הטבות רוחניות ונפשיות שזכיתי להן בזמן שהייתי על התזונה הזאת. כרגע אני שוב מתלבט. אני מתאמן אימוני כוח כמה פעמים בשבוע ועיקר החשש שלי שהתזונה הטבעונית תיפגע בביצועים שלי ותגרום לי לאבד מסת שריר וכוח. הגעתי לעמוד הזה וראיתי תוצאות יפות של אנשים שנמצאים על דיאטה שמובססת בעיקר על פירות ומעט שומן שומן וחלבון. אתה חושב שאתה יכול להסביר איך הם עשו את זה? כלומר זה ניראה לפחות לי התמונות שהדיאטה הזאת כן עבדה בשבילם , אתה חושב שהם היוצאים מן הכלל?

שלום ותודה. אני חושש שאני לא יכול לעזור לך באמת. לא, תזונה טבעונית ובוודאי תזונת 811 אינם טבעיות לנו ואינן מקדמות בריאות או מסת גוף. ישנם אנשים שונים מצולמים וזה אומר מעט מאוד אם בכלל. אינך יודע כמה מסה היתה להם קודם ומה הם אוכלים באמת אבל גם אם כולם ווגנים בכל נפשם זה לא אומר שזה מתאים לציבור או לחברה. אין, ולא היתה מעולם, אף חברה אנושית טבעונית. יש יוצאים מן הכלל שאינם מעידים על הכלל. Raw היא בודאי שלא אסטרטגיה אנושית. הבישול והאש הם שהקנו למין האדם את היתרון האבולוציוני שלו. המעיים שלנו הותאמו לכך כמו גם השיניים וכמובן המוח. אתה תצטרך להחליט בעצמך מה טוב עבורך - פיסית ונפשית. לבריאותך אני סבור כי תזונה מגוונת, טרייה ומבושלת ממגוון רחב של מזונות מהחי ומהצומח הוא מפתח לבריאות. וקרא גם על נקודות חפיפה בין הגישות.


אהלן, הגעתי אליך דרך זה ששמעתי על קרוספיט וחיפשתי מידע על הנושא. ציפיתי לגלות כמה דברים חדשים, אבל לא דמיינתי לגלות כל כך הרבה... מאז שהתחלתי לקרוא אצלך בבלוג אני מיישם את תזונת הפליאו ועכשיו זה השבוע השלישי אני חייב לומר שאני מרגיש הרבה יותר טוב, קליל, אנרגטי, זה מדהים כמה תזונה יכולה להשפיע... מה שכן, בקשר לקרוספיט נתקלתי בקצת דילמה, תראה אני בגובה 1.74 ושוקל 65 קילו, רזה בעצם, ואני מחפש משהו שיעניק לי יותר מסה לגוף ככה בעצם שאני לא יראה רזה אלא חטוב\שרירי. אז השאלה שלי אם קרוספיט באמת יכול לעזור לי בעניין הזה? כי את האמת שבינתיים במשך השלושה שבועות האחרונים עם התזונה החדשה וכמה אימוני קרוספיט, ירדתי במשקל, לא רציני אבל שמים לב.

פרוטוקול אימון של קרוספיט יחד עם אכילה נכונה של מזון אמיתי ישים אותך על דרך המלך לצבור מסה מתאימה וכושר


רוב הWODS ממש ממש קשים. עשיתי את Cindy שזה 15 סקוואט, 10 שכיבות סמיכה ו5 מתח הכי הרבה סטים ב20 דקות ונגמרתי אחרי האימון ו3 ימים אחרי(!!) עוד הייתי ממש תפוס, זאת אומרת ממש כאב של השרירים, זה נורמלי? חשבתי אולי לעשות את אותו האימון רק להוריד ל15 דקות או אפילו 10 דקות לדוגמא נראה לך מתאים?

מאוד מתאים. תמיד יש להתאים את האימון ליכולת ולא להיות חמדניים מדי. הפעילו את השכל לפני שמפעילים שרירים אחרים. לא בטוח, תתיעץ עם המאמן. אין מאמן? תפתח הקשבה לגוף שלך. קצת כאב זה סבבה. להרוג את עצמך כדי להשלים אימון זו שטות.


אתמול ביצעתי את Linda עם משקל של 40 ק"ג במקום משקל גוף, וממש אהבתי את התרגילי מוט (דד ליפט, פאוור קלין וכו'). היום קמתי עם כאבים מציקים בגב התחתון מסביב לעמוד שדרה. אני רק מקווה שזה באמת ממאמץ ולא מתנועות לא נכונות, כי בעיקרון למדתי את התרגילים לבד מסרטונים ברשת, הדד ליפט והפוש פרס עוד קלים יחסית אבל בפאוור קלין הסתבכתי קצת אז חילקתי את התרגיל לדד ליפט ואז פשוט החלק של הקפיצה עם המוט לצוואר.

עצור! אני ממליץ מאוד לקבל הדרכה, לפחות לתנועות הבסיס. זה לא הרבה כסף כדי לשמור על עצמך בריא ופעיל. סרטון זה נחמד אבל זה לא מספיק לרוב האנשים, בטח לא כשמגיעים למשקלים משמעותיים יותר, יחסית למסת הגוף. ממליץ להזהר ולעבוד בשכל ולא בחמדנות. ספר איך הולך, דעאל.

חשבתי שאורז אסור בתזונת פליאו.

פליאו זו מילה גדולה ויש לה הרבה "בעלים" ופרשנים. אני לא בדיוק פליאו, אלא אני ממליץ על מה שנראה לי נכון (ונוסה בהצלחה) . פחמימות בטוחות כמו בטטות ואורז לא יהרגו אותך ולא יפגעו בך. אתה לא רוצה לאבד משקל וזה יכול בהחלט לסייע לשמר משקל. אתה צריך להתנסות ולנסות.


(מייל שקיבלתי בערב יום הכיפורים):  שלום רב, האם עדיף לדלג על ארוחת ערב או על ארוחת הבוקר? אם עדיף לדלג על ארוחת הבוקר, איזו ארוחה צריכה להיות הכבדה יותר? בתודה מראש, אברהם.

שלום אברהם, אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד לשאלות הללו, וודאי שאין "נכון" או "לא נכון". אישית אני מדלג על ארוחת בוקר וזה טוב לי מאוד. הארוחה הגדולה שלי היא בצהרים והקלה בערב. אפשר גם הפוך אבל ארוחות ערב גדולות כדאי לא מאוחר בערב (לא לפני השינה) כי בלילה הגוף צריך לישון - גם מערכת העיכול!
תתנסה כך וכך ותראה מה נכון עבורך. בכל מקרה, היום הוא יום מתאים לתרגול צום...


שאלה לי אליך, אני בחיפושים עבור מתאמנת בהריון לגבי אומגה 3 נוזלי שאין לו ריח לוואי חזק של דגים (לא מסוגלת לעמוד בזה) מכיר משהו ? אולי בחו"ל ?

לי יש אומגה 3 נוזלי בטעם תות ולי זה לא מפריע אבל אישתי טוענת שזה מזעזע ושותה את זה תוך שהיא סותמת את האף ומוסיפה מיד כוס מים...
מניסיון במיוחד בהריון יש יתר רגישות לריחות ולכן זה אתגר. גם הקפסולות עושות אח"כ גרעפצים בטעם דגים. בעיה. הפתרון הוא לאכול פשוט דגים אמיתיים. סרדינים וסלמון. לא מצאתי עד היום משהו שהוא נטול טעם ממש.


היו עוד שאלות רבות אבל תקצר היריעה.
הוסיפו, שאלו, הגיבו והתריסו. שיהיה שמח.

By Dael with 17 comments

האם יכול להיות שלאנשים אין מושג ירוק מה הם אוכלים?

הערב, בדרכי הביתה, אישתי שלחה אותי במשימה לא צפויה לעצור בסופרמרקט. "כמה השלמות" ככה היא קוראת לזה.
שוטטתי כהרגלי בין המעברים וכשעברתי ליד המדף של הלחמים, שמעתי אישה שחה עם חברתה על נפלאות לחם הפומפרניקל המלא, העשוי קמח שיפון בלבד.
וואללה, היא נשמעה מה זה משכנעת.
אז כדי שנבין כולנו על מה היא מדברת, צילמתי אותו מקרוב.
הנה כאן:

האריזה מפארת בעיטור סגול את הנפלאות והעושר בסיבים תזונתיים ויחד עם הלוגו הם משדרים איכות של פעם.
איזה כיף לקנות אוכל בריא. לא?
אבל אם היו הקונים עוצרים לרגע קל כדי לקרוא את התוית התזונתית, הם עלולים היו להיות מופתעים במקרה הטוב, ומזועזעים במקרה הרע. בואו נקרא יחד.
מכיוון שמשתמשים פה ב 100% קמח שיפון, שכמעט ואינו תופח (כי אין בו כמעט גלוטן), הרי שאחד המרכיבים המשמעותיים הוא הוספת גלוטן טהור (איפה צומח גלוטן טהור? בשום מקום. מעבדים אותו מתוך חיטה ושעורה) והנה כבר קמח הבריאות השיפוני הופך למלכודת רעלנים רגילה. אחר כך מוסיפים לעיסה גם סוכר לבן, כמובן, שיהיה טעים ומתוק. יש גם שמרים (כי המחמצת לא מספיקה להתפיח את הלחם. היא כנראה טובה רק ליחסי הציבור של המרכיבים). לא נפקד מקומם של שומנים מהצומח, כלומר שמנים מזרעים (ככל הנראה שמן סויה. תענוג של בריאות), וכאילו רק כדי להבהיר את הנקודה כתוב גם "חלקם מוקשים". בעברית קוראים ל"חלקם מוקשים" מרגרינה. אין ספק שהעסק הולך ומדרדר.
נמשיך לקרוא: חומר משמר (יופי), חומרים מתחלבים (מה זה? מלבינים למיניהם), מעכבי חימצון (בטח משהו בריא), ועוד עמילן שהופק מתירס ושאר ירקות ואנזימים.
לא צריך להבין בתזונה קדמונית כדי לדעת לקרוא ולא צריך להיות רופא כדי לדעת שהמוצר הזה אינו יוצא מהכלל. זה מה שאוכלים אנשים שאוכלים לחם, ועוד באופציה "הבריאה" שלו.
תעשו לי טובה, ותפסיקו תיכף ומיד עם הדגנים האלו, ותהיו לי בריאים.
מסכימים או פורסים?

By Dael with 9 comments

על מי משתין הפרסומאי? מחשבות על מזון, מוסר, ומה שביניהם

כל כך התרגלנו, כל כך גדלנו לתוך זה, כל כך קהו חושינו, עד שנדמה שהנכון והלא נכון, המותר והאסור, הראוי והמגונה - כולם משמשים בערבוביה אחת, כסלט גדול וחוש המידה והשיפוט נעלם, התמוגג או סתם הדרדר.
לא, אני לא מדבר על השופטת אלשיך ששיפצה פרוטוקולים, אלא אני מדבר על דברים פשוטים בהרבה: על חוש היושר הטבעי, על חוש הצדק ועל "לעשות את הדבר הנכון" שדומני שהולכים ומתרחקים מהאדם הפשוט, וודאי וודאי שהם מתרחקים עד-לא-נראים כאשר אנו עוסקים בארגונים, ולא רק באנשים.
חשבתי על זה שוב כשנפגשתי עם כותרות העיתונים רק אתמול.
Happines in Movment של קוקה קולה / צילום: יחצ


הנה דוגמא. קוקה קולה, המותג העצום וחברת העל העולמית, החליטה לרתום את כספה וממונה כדי להלחם במגיפת ההשמנה. קוקה קולה, אחת האחראיות העקריות לטשטוש קו הידע שבין מזון לבין רעל, לקלקול שנוצר במעבר ממזון למוצר, היא היא זו שמחליטה לקדם בריאות ופעילות גופנית. היא עושה זאת בסרטונים ובפרסומות המדגימים אנשים פעילים גופנית השותים, ניחשתם נכון, משקה חום ממותק בקבוק זכוכית. קוקה קולה עוצמת את עיני עצמה ומצליחה לרמות אף אחד חוץ מאת עצמה, תוך שהיא פועלת במיליוני דולרים כדי לקדם רעיון שהיא עצמה מפרקת ומסרסת.
כיצד זה יתכן שיד שמאל מכה בעוד יד ימין מחבקת?
היא קיבלה קצת יחסי ציבור רעים אז מה, מכה קלה בכנף והספינה של קוקה קולה ממשיכה לזרום בנהר הרעל תוך שהיא מפריחה בועות סבון ורודות ועליזות שכמו אומרות: אני אוהבת אתכם שמנים ומזיעים מפעילות גופנית. ככה תשתו יותר ממני.
קל לכעוס על קוקה קולה: תאגיד ענק שאין לו פנים אלא פרסומות וכרזות אדומות-לבנות. אבל מיהם  האנשים מאחורי המותגים, מאחורי הפרסומות ההזויות הללו, המקדישים את מרצם ומוחם לייצר קמפיין שאין בינו לבין המציאות מאומה ושכל בר דעת רואה את הכזב והאוולת שבו?

אילן שילוח / צילום: יוסי כהן

רמז הגיע בעיתון של אותו היום. בתזמון מושלם ולא קשור, הפרסומאי המוביל בארץ, אילן שילוח, המפורסם בלשונו החדה ובביצי פלדה שלו, יצא נגד הקמפיינים הללו, שהוא עצמו נאבק להשיג כמוהם כל חייו. ציוציו בטוויטר היו מבחינת "הנה אני כורת את הענף עליו אני יושב ולא אכפת לי מה תחשבו". אז הוא נכנס גם באמא של קולה למשל: "מסיגריות, קולה, שוקולדים אי-אפשר להיפטר, כי זה ממכר והורג אנשים...הם הורגים אנשים באופן מסודר ושיטתי". ואכן הביצה רעשה דקותיים שלמות. איני בוחן כליות ולב ואיני יודע אם שילוח כתב זאת מהרהורי ליבו, מכעס על לקוחותיו או מהרהורי תשובה שעשה, אבל ודאי שהוא מעמיד את לקוחותיו ואת ציבור הפרסומאים כולו מול מראה ותיקה, שכולם מנסים להתעלם ממנה. זה מובנה במקצוע, זהו השיעור הראשון בפרסום. אילן שילוח לא נכנס לדקויות הללו אבל הוא מספר בקצרור את הסיפור הגדול של מקצוע שמשרת עולם שאיבד את חוש המידה והכוון שלו.
וזה לא שהיצרנים לא מודעים למה שהם עושים, זה לא שכולם מאמינים באמונה שלמה שהמוצר שלהם טוב ובריא. עברו כבר 100 שנה מאז שקולה שווקה כתרופה לכאבי בטן ואני חושש שאין אחד בהנהלת קולה שמאמין, ולו קצת, שהמוצר שלהם עוזר, ולו למישהו, להיות בריא יותר.
כתבה שלישית באותו היום נותנת לנו דוגמא נפלאה לפרספקטיבה של היצרן עצמו. הנה היצרן המקומי הקטן והנוסטלגי שלנו "וופלים מן". הבן של הבעלים,דור רביעי לוופלים, הצדיק את מורשתו והגיע למשקל של 130 קילו, הודות לוופלים. מאז הוא הפחית 45 קילו ממשקלוועצר את הדיאטה רק כדי להצטלם בגאווה ליד פס הייצור של וופלים מן שממשיכים לצאת מהתנור כדי לעשות את העבודה אצל עוד ילדים. האם כבעלים הוא שוקל להוסיף אזהרת בריאות על האריזה של הוופלים? האם הוא שוקל להפסיק את תקציב הפרסום? אולי הוא שוקל לפנות לאילן שילוח, כדי שזה יעזור לו למצוא שלווה?

אני לא מנסה לקרוא לסנקציות ממשלתיות על יצרני הסוכר והממתקים (אני בכלל נגד מעורבות ממשלתית בעולם העסקי), ואני גם לא חושב שכל עסקי המזון יסגרו מחר את הבסטה, אבל אני, אישית, לא אשכנע אנשים לקפוץ מהגג, גם אם ישלמו לי על זה כסף. באופן מעורר דאגה, יש לא מעט אנשים שיעשו את זה בשמחה ויש לא מעט אנשים שישלמו להם בשביל זה. הממשלות מכריחות את יצרני המוצרים המזיקים לסמן אותם בענק, אבל איש לא מכריח את היצרנים לייצר רעל. זו בחירה עסקית קרה, לעתים רעה. כן, יש כסף המגיע כשהוא טבול בשכבה עבה של סוכר או ניקוטין. במקרים הללו "מישהו" (היצרנים, המפרסמים) משקרים בכוונה תחילה ללקוחות ומאכילים אותם מזון שמזיק להם וממכר אותם, כדי שיקנו יותר וכדי שיוכלו לעשות זאת ביתר הצלחה ורווח גם בהמשך.
בינתיים אני כאן כדי לקטר.

ספרו לנו בתגובות מה אתם חושבים על זה, או שתשתפו אחרים בפייסבוק. או שניהם.

חג שמח!

By Dael with 5 comments

האם כדאי לצאת החוצה? מחשבות על שלומית ואלוהים לקראת סוכות

הסוכה, היום. הילדים מתעצלים לקשט...
הדת הממוסדת והמאורגנת היא ההיפך הגמור מהחופש והאקראיות של התרבות הציידית-לקטית. הדת, כל דת, פורחת בסביבה עירונית-חקלאית-ממושמעת אבל מתקשה להתקיים ללא כנסיות, כמרים, רבנים, כתבים רוחניים וחובות.
אנו יכולים רק לשער את אמונותיהם ומנהגיהם של קדמונינו. אנו מנסים להתחקות אחריהם תוך תצפיות אנתרופולוגיות ומחקר תיאולוגי. היטיב לתאר את התהליך יובל נח הררי ב"קיצור תולדות האנושות": התרבויות הקדומות היו ככל הנראה אמניסטיות, כלומר המייחסים כוחות על ליישויות או עצמים בסביבתם (למשל, לירח או לעץ בודד או לחיה). סביר להניח שעוד קודם לכן, בשלב בו האוסתרפולוקס הראשון החל להשתמש באבן כדי לנפץ עצמות ולהנות ממח העצם השומני והמזין, לפני כ 6-7 מיליון שנים, עדיין לא היתה פילוספיה דתית מגובשת במוחו.
היא נולדה והתעצבה לאורך הדרך.
זה לא אומר הרבה אם יש או אם אין אלוהים, זה רק אומר שההיסטוריה שלנו היא מורכבת ומרתקת, ושאנחנו חלק מהזרם הגדול של התודעה האנושית - וזו דינמית ומשונה, והיא נוכחת ופועלת עלינו גם כיום.
כך או כך, לפני משהו כמו 4000 שנה הגענו לשלב בו אלוהים או מישהו מטעמו אמר: "כי בסוכות תשבו שבעת ימים", ומאז אנחנו עושים זאת בהנאה ובחפץ לב, מזה דורות על גבי דורות. שבוע בשנה יהודים בוחרים לצאת מהבית ולגור בסוכה. להזכר בימי נדודיהם במדבר, במגורי הארעי, ברוחות השמים, בעובדה שהולכים לישון ורואים את הכוכבים מציצים מעל. גם אני בניתי סוכה השבוע. גם שלומית.

שלומית בונה סוכה, מוארת וירוקה, על כן היא עסוקה היום.

הסוכה היא ההיפך הגמור מהתרבות החקלאית, העמלנית, המאורגנת והממוסדת בה חיו בני ישראל במצרים ואותה המציאו מחדש (או שיחזרו) לאחר שהגיעו לארץ. פשוט בין מאות השנים בהם גרנו במצרים למאות השנים בהם גר עם ישראל בארצו, היו לנו כמה שנים טובות של טרק במדבר, ואת החוויה הזו לא שוכחים עד היום. הסוכה היא הזכרון שנותר לנו מהטרק, פשוט כי עוד לא היה אז אינסטגרם.
הסוכה היא מצווה דתית אבל היא גם ההיפך הגמור ממצווה דתית טיפוסית כי היא מעודדת את הפרט לפרק את המבנה החברתי הרגיל ולצאת למבנה ארעי. לצאת מהשגרה ולחיות מחוץ לקופסה, פשוטו כמשמעו. הסוכה היא שבירה של הסדר, אבל בצורה מבוקרת.
איני יודע מה היו כוונותיו של המחוקק המקראי אבל בהנחה שכמו בכל דת, מטרתו היתה לשמר את הלכידות והמסורת והארגון והמשמעת, אז סוכות רץ על קו התפר שבין חוויה קולקטיבית לבין חוויה אישית. כל אחד בונה סוכה משלו, ויוצא לטיולון משלו, החוצה מהבית ואל המרפסת, החצר ודפנות הבד המתנפנפות.
אני לכן מסתכל על סוכות כמו על הזדמנות לומר לעצמי שהיציאה מהמסגרת, שהיציאה מהבית, שההליכה החוצה, שהשינה הלא מוגנת, שהסביבה היותר כאוטית - הם כולם דברים שצריך לזכור לשמר בחיי היום יום שלנו. תמיד.
אנחנו כבר מזמן לא ציידים לקטים וכבר שכחנו מה זה להקים מחסה או לשהות במרחב הפתוח. סוכות הוא הזדמנות לספר לעצמנו שגם הארעי, הפרוע, הלא מאורגן והלא קבוע הם חלקים טובים בחיינו, שצריך לשמר אתם, שצריך לצאת אליהם. לפחות כמה פעמים בשנה.
אולי המטרה הדתית המקורית של החג היתה לזכור ניסים ועניינים דומים, אבל אני רק אדם פשוט, ובשבילי המטרה היא לזכור שאני צריך להמשיך לחיות במלוא העוצמה ובמלוא הנוכחות. כאן, היום, עכשיו. לא רק בתוך הקירות אלא גם מחוצה להם. שאני יכול לצאת מהמסגרת ולרענן את הראש. שהמשפחה יכולה להתנתק מהנכסים ומהחפצים ומהנדל"ן ומהקירות ועדיין לצחוק ולחיות ולשמוח. כי גם כשיש לנו רק סוכה של בד עם ענפים מעל הראש. בלי DVD, בלי כלי מטבח מפוארים, חרסינות וציוד, גם אז האדם יכול לפרוח ולשמוח. יכול להיות קדמוני ונייד.
אנו צריכים לא לשכוח את המורשת האנושית שלנו.
גם אם נצא מהעיר והבית, גם אם נתפרק מחפצינו ונכסינו, גם אם כל זה יקרה, נוכל להשאר מאושרים.
היום בערב נשב בסוכה על בקבוק של יין, קדירת טלה וסלט עצום, ונחייך מאוזן לאוזן.
כנראה שתמיד רצינו להיות קצת בדואים, השבוע יש לנו הזדמנות.
חג שמח
דעאל

By מר קדמוני with 2 comments