 |
[פאוזה. תיכף נשוב. אך לפני כן תזכורת: זה בסדר גמור לפרוש באמצע].
אם נעזוב לרגע את טרדות היומיום ונטפס אל פסגות המחשבה, נוכל לשאול את עצמנו: מהו החופש האמיתי?
האם החופש הוא היכולת לקנות כל דבר שעולה על דעתך?
האם החופש הוא היכולת לפעול באופן שאינו כפוף למערכת החוקים החברתית?
האם החופש הוא יכולת הבחירה עצמה?
דומני שאיש איש והגדרתו שלו לחופש בנקודת הזמן בה הוא נמצא. יש בין בני משפחתי שיחשיבו שנת לילה שלמה ורצופה ללא בכיות של ילדים כחופש האולטימטיבי והמצוי רק בדמיון הרחוק, ויש כאלה שהחופש אצלם יהיה מסע קניות ללא חשבון מסביב לעולם. אבל בחברה קפיטליסטית (in a good way) אני חושש שיש רק הגדרה אחת אמיתית לחופש: היכולת לבחור האם לעבוד או לא. מכיוון שכל הבחירות שלנו נובעות מיכולת כלכלית (אפילו נישואים, במקורם, הוא עסק של קניין וטבעת נישואין צריכה להיות "שוות פרוטה לפחות"), ורוב היכולת הכלכלית עבור רוב מוחלט של האנשים היא פונקציה של היכולת להשתכר די הצורך כדי לממש את הצרכים השונים (מגורים, מזון, בילוי, חופש), היכולת לבחור שלא לעבוד, ועדיין להיות מסוגל לממש את הצרכים השונים, היא חופש. בהגדרה.
בחברה הטרום-חקלאית הקדומה, היינו בחברה הלקטית-ציידית, שאלת החופש לא היתה מוטלת בספק. עבודה כמונח וכמקור לשעבוד לא היתה קיימת. אנשים נדרשו לאכול ולצאת ללקט או לצוד כדי לשרוד. בשאר הזמן הם פשוט התבטלו. או שרו. או ציירו על קירות המערה. הם לא נדרשו לעבוד כדי להתקיים. "שבוע העבודה" של צייד לקט ממוצע אורך כ 9- 12 שעות. הרבה פחות משבועות העבודה של 40 שעות לפחות בחברה המערבית שלנו. אבל מכיוון שיש לנו, המערביים המודרניים, צרכים שרק מתרבים וגדלים בהתמדה (עוד מכונית, עוד חדר לילדים, עוד משכנתא, עוד חופשה בחו"ל, עוד נעליים), שבוע העבודה שלנו הולך ומתארך ואנו מאבדים את היכולת לבחור אם להשתתף בו או לא. מרוב שהעבודה כה ברורה וחיונית אנו כבר לא רואים אותה כמקור לשעבוד אלא כמקור להגשמה, להתפתחות ולקפה חינם.
זו לא רק התפיסה המקובלת ש"העבודה היא חיינו", זו לא רק התפיסה ש"הבטלה משחיתה", אלא לכאורה זהו כורח המציאות ממש - כי לחיות עולה כסף, וכסף משיגים בעבודה, ועבודה צריך להתמיד עד גיל הפנסיה כי אחרת לא יהיה די כסף לחיות את שאר החיים.
לא ככה?
אז זהו, שלא בדיוק.
ניתן, אפשר, רצוי ונכון לאמץ אורח חיים שיאפשר חופש מעבודה.
תנשמו עמוק.
לא, זה לא משחית, וזה מוסרי, וזה וראוי ויכול לפתח אתכם לאנשים טובים יותר (ועל זה, בפעם אחרת). אבל לפני שתגיעו לשם, כדאי לבחון שאלת מפתח. האם אתם מוכנים לשמוע את זה בכלל? האם החופש מטריד אתכם? האם אתם מסוגלים לשמוע שניתן לאמץ אורח חיים קדמוני לא רק בבחירות התזונתיות שלנו אלא גם בבחירות החברתיות-כלכליות והאישיות שלנו?
האא? מה הקשר? תתפלאו, אבל יש קשר.נתחיל עם שיעור שאתם מכירים: כיצד אוכלים נכון? הרצפט נשמע פשוט: אוכלים אוכל פשוט ובסיסי, אוכלים מעט פעמים ביום וצמים הרבה, משקיעים במזון איכותי ולא מתפתים לשרוף את הבריאות על מזונות-לכאורה שהם למעשה רק מזיקים לנו. עשו זאת בהתמדה ונקווה שתחייו בבריאות טובה לנצח (כמעט). תהיו עצמאיים וביקורתיים כי האחריות לתזונה שלכם היא אצלכם בלבד.
נמשיך בשיעור כיצד פורשים מעבודה? הרצפט נשמע פשוט: חיים בצניעות, קונים מעט מוצרים וחוסכים הרבה, משקיעים חכם בנכסים נושאי תשואה ולא מתפתים לשרוף את הכסף על נכסים-לכאורה שהם למעשה רק התחייבויות יקרות כמו משכנתא, רכב ומותגים. עשו זאת בהתמדה די שנים ותוכלו לפרוש. תהיו עצמאיים וביקורתיים כי האחריות לכסף שלכם היא אצלכם בלבד.
האם זה אומר שנדרש מאיתנו לחיות כדלפונים רעבים במערה אם אנו רוצים את הבריאות והחופש האולטימטיבי בחברה המודרנית או שמא שומה עלינו להשתעבד לנצח לעבודה ולצריכה קלוקלת?
רבים מאנשי התרבות הקדמונית, אנשי הפליאו, אנשי הגל החדש של תרבות המזון הישנה, הם אנשים שדוגלים במחשבה החופשית. זה בהחלט משהו שמאפיין רבים מקוראי וקוראות בלוג זה. הרי כבר יצאנו מהמסגרת מבחינה תזונתית, למרות כל המצקצקים והסקפטיים והראנו לכולם שאנו עושים מה שטוב ונכון עבורנו, ושהעולם יתהפך. באופן דומה אפשר להתבונן בשאלת היציאה מהמסגרת הכלכלית הרגילה: כיצד לחיות טוב ונכון גם ללא עבודה. בכל מקרה, זה לא שכדאי שתרוצו מחר ותתפטרו מהעבודה שלכם, אבל מעשים חופשיים מתחילים תמיד במחשבות חופשיות. הנה דוגמה לשניים שעשו את זה, ונשארו בסביבה כדי לספר לנו איך. באופן מפתיע (או שלא) שניהם בחרו לא רק לחיות ללא עבודה אלא שניהם דומים למדי זה לזה (ולקוראי בלוג זה) בבחירות התזונתיות שלהם.
כתבתי כאן לפני שנתיים וחצי על הספר של מיקי בן דור "מבריזים לגן עדן - חיים ללא עבודה". מיקי יפה דרש ויפה עשה, ופרש מעבודה בגיל 52. מיקי הוא ממובילי תנועת הפליאו בארץ. באופן דומה הבלוג "הסולידית" של דורין הרטמן עוסק גם הוא בפרישה מעבודה: דורין פרשה בגיל המרשים 31. הלוואי עלי.
אצלי, השכל, כמו המשטרה, הגיע באיחור. בגילי המופלג אני עדיין עובד. אבל *תרועה* אני לא מתכון לעבוד עד גיל הפנסיה הקבוע בחוק. ממש לא. בחישוב זהיר יש עוד יותר מחצי יובל שנים עד שאגיע לשם (גברים, אם מישהו פספס מדובר על גיל 67) ולכן כבר כמה שנים אני מתכנן, מתכוון ומיישם תהליך כדי לפרוש הרבה הרבה הרבה קודם. אם יהיה מזל ועם קצת רוח גבית, אולי זה יקרה מהר מהמתוכנן. לא. לא זכיתי בפיס עדיין (זה לא בתוכניות למרות שזה עשוי להיות נחמד, מאידך אני לא קונה כרטיסים). אוטוטו אני שם. אינשאללה.
נחזור לדורין. היא חיה בדירה קטנה וצנועה. בשכירות כמובן. היא קונה מעט מאוד מוצרים. היא אוכלת אוכל פשוט ובסיסי וחיה לפי עקרונות "דיאטת הלוחם" של אורי הופמקלר, אותה הזכרתי כאן בעבר כגישה יעילה אך נוקשה למדי לצום לסירוגין. מצד שני, היא לא צריכה לעבוד למחייתה בכלל כי התשואה מהחסכונות שלה גדולה יותר מסך הוצאותיה. פשוט: נכסים גדולים מהתחייבויות. או ליתר דיוק: הכנסות שלא מעבודה גדולות מההוצאות. במצב זה אדם יכול להיות נזיר החי בצניעות קיצונית, אך עשיר אמיתי כלכלית, כי אינו תלוי עוד במערכת והוא חופשי לבחור את עתותיו, זמנו וכיצד לבלות את חייו.
חופש, כבר אמרנו?
אך גם אם יהיו בחשבונה מיליונים רבים (וזה ממש לא משנה כמה כאלו יהיו, אם בכלל, העיקר שהתשואה השוטפת תהיה גדולה מההוצאה. בהוצאות מחייה קטנות דרוש הון נמוך מאוד כדי לאפשר פרישה), לעולם לא תתפסו נזירה שכזו רוכשת לעצמה רכב יוקרה. למה? כי זה טפשי וכי זו הוצאה שלא מעניקה שום תשואה. מקסימום, אם ממש דחוף לחוות ריגושים, אפשר לשכור רכב כזה ליום. הרבה יותר כלכלי (אין ביטוח, פחת, ירידת ערך, מיסים, דלק, גראז', מוסך והלוואות).
נזכיר לכם שלאבינו הקדמון לא היו מכוניות כלל, ולמעשה, לא היו לו שום נכסים ושום התחייבויות: לא בית ולא משכנתא, לא רהיטים ולא מסעדות, לא מותגים ולא "דברים יפים". הוא היה אביון חומרית אך עשיר כלכלית. יש יסוד סביר להניח שהוא גם היה מאושר.
עד כאן בקיצור נמרץ.
זו היתה טעימה של מחשבה בכוון אחר ולא בנתיב הרגיל שהבלוג הזה פוסע בו, אבל היי, מי אמר שצריך לצעוד תמיד באותו המשעול?
האם אי פעם חשבתם ברצינות על עתידכם הכלכלי?
האם יש לכם מחשבות לצאת מהמרוץ?
האם אתם חושבים שזה קשור, איכשהו, מתישהו, לבחירות התזונתיות שלכם?
כיצד?
ספרו, הגיבו, שתפו ופרסמו, שיהיה שמח.
20 הערות קוראים:
קדמוני, פוסט עם תבונה.
הרשה לי לחלוק משהו שעשוי מאוד לעניין את הקוראים פה, כך יצאתי לפנסיה בגיל 25:
http://regevelya.net/online-business/
היום בעידן הדיגיטלי כל עניין הפנסיה המוקדמת נעשה מעניין מאי פעם. אף פעם לא הייתה הזדמנות טובה יותר לחבר'ה צעירים 'לצוד' מתוך קירות הבית כשכל השכנים בטוחים שהם בטלנים.
אהבתי והתחברתי... מקווה גם לישם, תודה דעאל!
צביה
שלום רב,
בגדול אני מסכים עם חלק גדול מהמסרים בפוסט. אבל, השורה התחתונה בעייתית. מה יקרה לאותו אדם שעזב את העבודה אם יקלע למצב רפואי הדורש הוצאות חריגות. ומצב יותר שכיח- מה עם הילדים. כאשר הילדים יגדלו וירצו ללמוד/ להקים משפחה: סגנון חיים כמו שתארת לא יאפשר לתמוך בהם.
לסיום- אני קורא יחסית חדש בבלוג ואני חייב לאמר שמעבר לתכנים המעניינים, התרשמתי לטובה מהגישה המכבדת לכל המגיבים (גם כאלו שאינם מכבדים את עצמם).
תודה איציק. אני לא מבין את הטיעון של הוצאות חריגות. דומני שדווקא ההיפך הוא נכון. במצב רגיל אדם משועבד להמון המון חובות והתחייבויות (משכנתא, רכב ועוד) ולכן כל פגיעה בהכנסה (כמו פיטורין) או צורך דחוף לכסף (כמו מחלה, לא עלינו), עלולים להביאו לפת לחם. כאשר אין לך התחייבוייות, קל יותר לעבור מערבולות פיננסיות ותקופות קשות. כך גם לגבי הילדים - העובדה כי לא קנית דירה למשל תשאיר אותך דווקא עם יותר אפשרויות לתמוך בילדים, וכמובן שתוכל לבחור להמשיך לעבוד כדי להרוויח עוד, אבל אז תעשה זאת מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ. החופש, ידידי, הוא יקר המציאות
אני מאוד מתחבר לרעיון של לצרוך פחות ולעבוד פחות. אבל אז מתחילות ההוצאות הקבועות הגבוהות(מים, חשמל, ארנונה, שכד, וכו...) או שחלילה צריך להחליף את הרכב הישן ששבק חיים.
בסופו של דבר החיים עולים כסף ואי אפשר לא לעבוד בכלל, אבל מה שכן אפשר זה להתמחות במקצוע כל שהוא עם ביקוש גבוהה, להיות ממש טובים במה שעושים ולעבוד חצי משרה או שלשת רבע משרה. כך השכר יהיה יחסית לא רע וישאר מספיק זמן פנוי לחיות...
לפני כשנה שמעתי על הספר 4 שעות עבודה בשבוע של טים פאריס, שזרע מחשבות על אורח חיים אחר אם כי לא היה לי ברור איך אני אישית יכולה ליישם אותו...
וכעת קראתי את סיפור הפרישה של דורין.
mind blowing! תודה על שחלקת את זה :)
כל כך אוהבת להתקל בדברים שלוקחים צעד החוצה מהקופסא.
ואני בהחלט רואה קשר בין זה לבין פליאו- בצימצום, בדגש על מעט ואיכותי, בלחשוב על דברים אחרת.
דעאל שלום,
רעיון היציאה לחופש משוק העבודה קוסם לי. אך גם נשמע לא מציאותי.
אתה טוען (לפי הבנתי מהטקסט) כי אחד מתחלואי החברה המודרנית היא התמכרות למוצרים ושירותים לא שימושיים, אני מסכים.
אך חשוב לציין שאנחנו חיים בחברה שעברה לפני אלפיי שנים את המפכה החקלאית. גם אם נרצה, אין באפשרותנו לחיות בסגנון חיים של לקטים-ציידים.
מזון עולה כסף, מגורים עולים כסף, אוויר עולה כסף.
צמצום הוצאות ו"ירידה" ברמת החיים עדיין דורשת כסף למחייה בסיסית.
בנוסף אומר שחיי הלקטים היו יותר נוחים, פשוטים וחסרי דאגות אך הם שילמו מחיר (אולי) כבד - אפשרות למוות מרעב, מחלות וכדומה ואי וודאות לגבי הארוחה הבאה.
אז אתה טוען שיש אפשרות ללכת בשביל הזהב - לעבוד מעט, לנפוש הרבה ולשלם במחיר של רמת חיים בסיסית וחוסר ביטחון כלכלי. אני צודק בהבנתי?
המחיר לא הגיוני בעיניי.
דיברת גם על תחום שאני ממש לא מבין בו - השקעה כספית בנכסים נושאי תשואה.
אם אתה מכיר דרכים להרוויח מספיק כדי לתמוך ברמת חיים בסיסית וכל זאת ללא מאמץ מיותר של משרה מלאה. אנא שתף
כיום, אנשים במשרה מלאה לא גומרים את החודש וזאת ללא הוצאות מיותרות (הוצאות מיותרות במונחים של נזיר). אז איפה הקסם שיעזור לצאת לחופש?
אשמח לתשובה ותודה על מאמר מעניין
שוב אני האנונימי מהתגובה האחרונה.
הגבתי לפני שקראתי את הפוסט של דורין.
הפוסט ממש פוקח עיניים לאנשים כמוני שלא מבינים בכלכלה.
תודה בכל אופן :-)
אם אתה רוצה שיהיו לך נכסים אתה צריך להשקיע בשבילם.
ועוד יותר אם אתה רוצה שהנכסים האלה יניבו רווחים גבוהים- ככל הנראה אתה גם צריך להשקיע בשבילם הרבה.
דוגמא: בורסה- בשביל להרוויח כסף גדול צריך גם להשקיע לא מעט כסף, נדלן- כדי לקנות שטחים/ דירות צריך להשקיע בשבילם לא מעט כסף, ועוד
בגיל 63 הפסקתי לעבוד וכיום אני בן 70. היו לי עד עתה 7 שנים של חופש אמיתי ומקווה שלפני עוד כמה שנים כאלו. אני נהנה מכול רגע ואני גם אוכל בהתאם לעקרונות המתוארות אצל מר קדמוני, פחות או יותר.
לא חושב שכולם מעוניינים בחופש מעבודה. יש רבים שלא ימצאו שום עיסוק שיעניין אותם אם ניתן להם חופש מוחלט. אלו חייבים סדר יום מוכתב. הם חייבים לדעת למה הם קמים בבוקר וטוב להם עם מעט זמן פנוי לעצמם.
זו אחת הסיבות שהדת סוחפת המונים, יש סדר יום יש תשובה לכל שאלה, אין צורך להתלבט, רבים מחפשים את הדרך הזו.
רק חלק קטן מעוניין בחופש אמיתי ועוד פחות מוכנים לשלם את מחיר הצנע שזה מחייב (את רוב אלו שהולכים בדרך הזו.)
על דורין לא ידעתי וזה ממש מאלף לקרא את שכתבה.
לעמית, אני חושב שהמחשבה ש"צריך הרבה" כדי להתחיל היא בעיקר משתקת ולא מקדמת. דווקא בהחלט אפשר להשקיע בקטן, ולהרוויח בקטן, אבל מה שחשוב שזה השקעה קבועה, יציבה ובריאה. אם תתחיל צעיר, אחרי 20 שנה החסכונות הזעירים הללו יכולים לתפוח לממדים מרשימים מאוד. התפיסה היא העיקר, ומכאן יעשה כל אחד לפי יכולותיו באותה העת.
לאנונימי ולרמי, תודות על השיתוף!
שני בלוגי נהדרי באנגלית בדיוק בנושא הזה:
mrmoneymustache.com
earlyretirementextreme.com/
אני נתקל פעם ראשונה בבלוג הזה ונדהם, הייתי לפני מספר שני בצומת של כניסה למרוץ עכברים מבטיח אןמנם אבל מבטיח שעבוד עד גיל 67!!! אבל משהו פנימי אמר לי ללכת לאט החוצה בנגוד לכל הסביבה באופן אינטואיטיבי! אני חי היום בדיוק כמו שכתוב כאן ודווקא ברמה מ. די טובה מעולם לא ראתי דבר כזה באופן מסודר כמו שכתוב כאן! פשוט הבנתי שאין משהו יותר נכון מזה החופש של זמן חופשי בידי גם לא לעשות כלום אבל לא להשתעבד לעבודה שהחיים האמיתיים ללכאורה יחכו לי בסוף!חחחח!
צריך לזכור. שהרגשת חוסר ודחףלסיפוק מהיר המאפיין את העולם המודרני וממנו המרדף סביב כסף וסיפוק מידי בלולאה הוא מעגל של כימיה במוח ! שככל שמספקים יותר מהר ככה הלחץ ליותר מהר גובר זו התמכרות ממש! המצב של החופש הוא בעצם מה שמתואר פה בשורשו הוא בחירה חופשית אמיתית שמושגת משינוי הרגלים שנוצרו בכימיה במוח! זה הישג אדיר קצת כמו במזרח וכולו מתחיל מהשינוי של ערכים וסטייט אוף מיינד! איזה חוסר יש ? אין זו אשליה הכל ממש בחינם מה שעולה הרבה הוא פיתוי לסיפוק מיידי אשליתי בתודעה שלנו בלבד! צריך לחיות מבפנים החוצה דרך יצירתית של הערכת התהליך ולא המטרה בלבד הכל נראה אחרת! הכל זמין נמצא האשליה של איך להשיג זה המוח בונה בעורמה משהו גונב לנו את הזמן והחופש? מזה ? אנחנו לעצמנו! מדוע כדי לא לגלות את עצמנו ! כי חופש אומר זמן אומר גילוי פנימי! הרוב חיים במסיכות פידבק חיצוני ולא גילוי פנימי של ערך עצמי אמיתי! בהצלחה
הפרבילגיה הזו,לא לעבוד,או לעבוד במידה מועטה,מלווה אותי כבר שנים, הרעיון הוא בבסיסו להיות אדון לחיי.כולם מבינים מי יותר מי פחות שאנו מונעים שלא מרצונינו לעבר מטרות שהם לא שלנו.לעבר הגשמת חלום ..של משהו אחר,שאנחנו חוליה בשרשרת המזון של התעשייה והטכנולוגיה שרואה בנו רכיב במכונה המפלצתית שהיא בונה.
וכולנו רוצים לברוח ע"כ אנחנו מחדשים את 'ההרגלים' של אבותינו ומנסים איש איש בדרכו וע"פי הבנתו לרכוש מחדש את שאיבדנו מזמן.אם זה דיאטה כזו ואחרת,אם זה לא לעבוד,אם זה להעיף טלויזיה מהבית וכו'.בהקשר של עבודה חשבתי שלו היו מוצאים אותנו לפנסיה בגיל 40 זה היה עושה לכולם רק טוב...לכלכלת המדינה,לבריאות,לתרבות,פריחה בייזמות...שמישהו ירים את הכפפה,חובת ההוכחה עלי.
דורין הרטמן גנבה כ-70-80% מהפוסטים שלה מהאתר earlyretirementextreme שהוזכר כאן קודם.
תירגמה אותם מילה במילה, כולל עמוד השאלות הנפוצות, ולא נתנה קרדיט.
מסתבר שמישהו עלה על התרמית, התלונן לבעלי האתר מה שגרר מחיקה של כל אותם פוסטים וקרדיט רבתי לאתר שלעיל.
נוסף לזה שדורין השתמשה בחומר מאתר ללא רשות, היא לא רשמה בבלוג שלה שהיא הצליחה לצאת בגיל 31 לפנסיה בכך שהיא זכתה בסכום גדול בלוטו, מה שנראה הגיוני בהחלט לסכון הגדול שנותן לה ריבית שממנו היא חייה. להזכיר לה באם לא שכחה שעל סכום ריבית זה היא צריכה לשלם מס הכנסה...
יא רבנן, כמה תמימות יש פה לחשוב שהחיים המודרנים לא עולים כסף (רמז- הם עולים הרבה עוד לפני שהתחלת לאכול (אוקי-במקרה שלך לצום). או לחשוב שניתן להרויח קלילות מהשקעות פה ושם חסרות סיכון. היחידי שניתח נכון היה אנונימי מ6 לנובמבר, רק שחזר בו. קחו את הנאמר כאן מאחד שפרש בגיל 48 ויש לו כמה מליונים. אבל (כמו כל דבר בחיים) זה לא כ"כ פשוט (או פשטני כמוצג לעיל)
הוסף רשומת תגובה