הנה שאלה פופולרית שקיבלתי לא אחת, בנוסחים שונים, בהערות או במייל:
איך זה יכול להיות שבקרוספיט עובדים לפעמים על אותו שריר יום אחרי יום. לא צריך לתת מנוחה?
אז ננסה לענות בקצרה.
קרוספיט היא שיטת אימון מגוונת, פונקציונלית ועצימה (עצימה היא תרגום עברי ל"אינטנסיבית"). תכונה נוספת שלה, שלעתים אינה מובנת די הצורך לנחשפים אליה לראשונה, היא הרנדומליות או המקריות שבבסיס השיטה. לאנשים הבאים מעולם של שיטות, דיספלינות ומדע ספורט מדויק ומדוד, קרוספיט, וגם כל שיטות האימון הפונקציונליות המבוססות גישת PRIMAL או PALEO, מייצגת את ההיפך הגמור משליטה מוחלטת ותכנון מדוקדק. גישות אלו מעודדות ניסוי וטעיה. מעודדות קירוב למצב החיים שאינו ניתן לחיזוי, ומעודדות רנדמליות באימון. למשל, "חפיסת הקלפים" של קרוספיט, שעל 52 הקלפים שלה כתובים אימונים שונים ואתה פשוט שולף קלף אחר כל יום. אני גם נוקט בגישה שאומרת: "תקשיב לגוף שלך" ותתאים את האימון אליו ולא את הגוף לפרוטוקול.
רוב מתאמני חדר כושר רגיל, וודאי שאנשים שבאים מעולם של ריצה או מעולם של פיתוח גוף, מזדעזעים לחלוטין ממחשבה שיתכן ושיטת האימון אינה סדורה לחלוטין. כיצד יתכן שאין סדר קבוע ומוחלט שהוא "הטוב ביותר" ושיתן את מקסימום התועלת לפיתוח השריר ו/או הסיבולת ו/או המהירות וכו'. כל מאמן מצוי יתן לכם תכנית "5*5" אם אתם רוצים לפתח חוזק או "מכורסא לריצה" אם אתם חדשים לעולם הריצה או כל תכנית אחרת, בהתאם למטרותיכם. בעוד שאין לי שום דבר נגד התכניות האלו, ויתכן מאוד שהם יעזרו לכם להשיג מטרה ספיציפית בדרך הקצרה ביותר, הרי שאם אין לכם מטרה ספציפית, אין לתכנית משמעות רבה.
החתול אמר לעליסה בארץ הפלאות: "אם לא משנה לאן את רוצה ללכת, הרי כל דרך שתבחרי טובה באותה המידה".
חשבו על זה לרגע קט.
עכשיו תחשבו לאן אתם רוצים להגיע ולאיזה צורך אתם רוצים שיטת אימון הצפויה לחלוטין מראש (דרך).
מטרת הכושר שלי ושבגללה בחרתי בקרוספיט, היא כושר נרחב, כללי ויעיל. אני רוצה להיות מסוגל להתמודד עם כל מטלה אתלטית במידה טובה יחסית של הצלחה. אני רוצה להיות מסוגל להציל את החיים שלי או של יקירי, אם חלילה אצטרך לכך. אני רוצה לנצל את הפוטנציאל הגנטי שלי ולהיות בריא, יעיל, גמיש, מהיר וחזק כדי להתמודד בהצלחה עם משימות פיסיות שהחיים מציבים בפני.
כך גם הראציונל מאחורי אי-השיטתיות: החיים שלנו אינם צפויים. למרות שאנו מנסים ככל יכולתנו להמנע מהפתעות, הרי שבסופו של יום איננו יודעים מה ילד יום. במתאר קרבי, למשל, חייל עלול להיות במספר ימי לחימה בזה אחר זה, ולאמץ, חלילה, את אותם שרירים בדיוק משך יומיים, שבוע או שבועיים. הגוון מכין אותנו. הרנדומליות מאפשרת לנו לא להתקבע אלא להשתמש במכונה המופלאה הזו שלנו (הגוף), בדרכים שלא שיערנו מראש.
אך רנדומליות לבדה אינה ערובה להתפתחות או יעילות. יש צורך להתייחס לעבר ולתת דגש על צדדים שלא קבלו די משקל, או לצדדים בהם הפרט חלש יותר. ראו למשל את הפוסט שכתבתי על לצאת מאיזור הנוחות שלך. אנחנו צריכים לגוון את האימונים אך גם להתייחס ליכולות שלנו ולדאוג שכל המדדים יקבלו, לאורך ציר הזמן מענה איכותי. ויש עוד דברים שצריך להבין לפני שמתחילים להתאמן בקרוספיט.
בכל מקרה, אולי זו אינה הדרך המהירה ביותר להתחזק, ואולי לא הקצרה ביותר כדי לרוץ 10 ק"מ, אבל זו דרך שתבטיח שכבר מהשבוע הראשון תוכל לרוץ קצת יותר טוב ממה שרצת ולהיות קצת יותר חזק, קצת יותר מהיר, קצת יותר זריז וקצת (הרבה) יותר נחוש. ואחרי מספר חודשים, תוכלו להיות טובים יחסית לכל אחד אחר. פשוט כך.
ישנם גם מספר מאמרים שנכתבו ופורסמו על ההגיון הפנימי של השיטה, ובפשטות נאמר שהם מדברים על שלושה סוגים עיקריים של אימונים: אימוני כח, אימוני סבולת, אימוני אתלטיקה, והם באים בצירופים שונים ובמקצב פנימי. הנה הלינק למאמר, הקצר והברור יש לומר, למשקיענים. חשוב לומר בהקשר זה שקרוספיט היא גישה שלומדת ומשתנה, הן לאורך ציר הזמן, והן כפונקציה של המתאמנים. יישום קרוספיט עבור כבאים שונה מיישומה עבור קבוצת כדורגל ששונה עבור היישום עבור חיילים (דרך אגב, כל האפשרויות האלו, ועוד רבות אחרות הן עובדה קיימת).
ובשורה התחתונה: יש בקרוספיט תכנית, והיא מתייחסת לכלל ההיבטים הפיסיים של הכושר הגופני. היא שונה מתכניות אחרות בכך שהיא דינמית, בלתי צפויה, ומעודדת התאמה אישית בהתאם ליכולת, למטרות ולפרט. היא פונקציונאלית אך גם דינמית ולכן ייתכן בהחלט חזרה או עומס באופן נקודתי, אך על פני ציר הזמן, היא מוכחת שוב ושוב כדרך היעילה ביותר להשגת כושר נרחב ומעולה. תכניות אימון ספיצפיות לעולם יתנו מענה טוב יותר למטרה ספציפית, אך יכשלו בבניית אתלט-על "רב תכליתי" וורסטילי.
מה אתם חושבים? מהי המטרה שלכם באימוני קרוספיט? האם הניסיון שלכם הראה כי השיטה מאוזנת דיה כדי להביא אתכם למטרות שלכם? שתפו אותנו בהערות
והנה לסיום כמה עדכוני חג:
- החג עבר בנעימים לבני האדם אך בתחושות קשות לתושבות הרפת שראו את בנות מינן עולות בעשן השמיימה. אכלנו בשר משובח שבמשובחים אצל גיליס, ואחרי מנה ראשונה של בשר, מנה עקרית של בשר גדול יותר, קינחנו בעוד סוג בשר, ובעוד אחד, ובעוד אחד, וכו'. חלבונים לא היו חסרים.
- במוצאי החג, רacתי לתומי להוריד קצת את עודפי הבשר בריצות בדרכי העפר הנמשכות כאן עד סוריה. למרבה הזוועה, כמעט ובלתי אפשרי לרוץ עם הויבראם בדרכי העפר של רמת הגולן. להבדיל משאר כדור הארץ, רמת הגולן היא געשית ובזלתית, ואדמתה קשה ואפורה. דרכי העפר אינן מנחמות והן זרועות בשברי בזלת קטנות, חדות וקשות כפלדה. לכף הרגל שלי זה כואב הרבה יותר מאשר אבני גליל לבנות וסמפטיות.
- כדי לפצות על אי היכולת לרוץ למרחקים, עשיתי אימון ספרינטים קצר ומתוק, על אחד הדשאים האינסופיים כאן. (אחרי חימום כמובן): 10 צעדי ריצה קלה, 12 צעדים של ריצה בינונית, 15 צעדי ספרינט מהיר מאוד. וחוזר חלילה. 10 דקות. אימון כיפי ומומלץ. טוב לעשות אותו על חול או דשא, כי האימפקט על כף הרגל הוא משמעותי.
- ולמתעניינים, הערה נוספת על חסרונות הויבראם: אחרי שבוע אימונים, חייבים לכבס אותן. מתאמנים ללא גרביים אז הריח, בא נאמר, לא משהו. מצד שני, קל מאוד לכבס רגיל ולתלות בשמש, והכל חוזר להיות סבבה.
ולסיום: היום יום אחד לעומר.
